בית הדין דוחה את התביעה לביטול צו הירושה שניתן בתיק 914797/1 בתאריך ה' בטבת תשע"ג (18.12.12). צו הירושה הנ"ל יעמוד בתקפו, ויורשיה של גב' [אלמונית] הם שני בניה הטבעיים – הנתבעים. להלן נימוקינו.

אביו של התובע מר [פלוני] היה נשוי למנוחה גב' [אלמונית], הם נישאו בהונגריה בשנת 1946 לאחר שהאב איבד את אשתו הראשונה בזמן השואה. האב הביא עמו לנישואים אלו שלושה ילדים מאשתו הראשונה, ואלו גדלו בבית האב והמנוחה, בנוסף נולדו לאב ולמנוחה שני ילדים, הם הנתבעים שבפנינו.

האב נפטר בשנת תשמ"א (1981) וכל ילדיו הסתלקו מהעיזבון לטובת המנוחה גב' [אלמונית].

המנוחה נפטרה בשנת תשע"ב (2012), ולאחר מכן באו שני בניה הביולוגיים לבית הדין והגישו בקשה לצו ירושה. לאחר קבלת עדות כנהוג, ניתן ביום ה' בטבת תשע"ג (18.12.2012) צו ירושה לטובת אותם שני בנים.

התביעה שלפנינו הוגשה על ידי מר [פלוני] שהוא כאמור בן בעלה של המנוחה. לדבריו יש לראות בו בן מאומץ על ידי המנוחה ובהתאם זכאי הוא לקבלת חלק מהירושה. משכך לדבריו יש לבטל את צו הירושה שניתן כאמור לשני בני המנוחה.

תביעה זו דינה להידחות.

על פי דין תורה רק צאצאים טבעיים יורשים את הוריהם, על אחת כמה וכמה כאשר ישנם למת בנים טבעיים, שאין בן מאומץ יורש כלל וכלל, ואינו יכול להפקיע ממון מהיורשים מדין תורה.

לכל עניין זה ראו: שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' קס"ה, שו"ת חיים שאל לרב חיד"א חלק א' סי' מ"א, שו"ת שבות יעקב ח"א סי' קס"ט, שו"ת מהר"ם שי"ק או"ח תשובה נ"ח, שערי עוזיאל לרב בן ציון חי עוזיאל ח"ב שער ל"ט פרק א' סע' י' דף קפ"ו, שו"ת ציץ אליעזר לרב אליעזר וולדינברג ח"ד סי כ"ב, שו"ת משנה הלכות חלק י' סי' ר"ז וחלק י"ב סי' רפ"ב.

כן ראו בספר על בן אמצת לך לרב אליקום דבורקס פרק י"ח סע' א', בספר מעיין חיים לרב אמנון כהן סי' של"ח סע' י"א, בספר ברית שלום לרב יוסף טולידנו יורה דעה סי' י"ח אות ז' עמ' רל"ח, עמודי משפט לרב אבישי טהרני סי' ג' עמ' ל"ח, ובמקורותיהם.

ראו גם מאמרים באריכות בנושא בכללו בספר היובל תפארת ישראל עמ' 262, הרב יוסף היבנר בחיבורו לשאלת האימוץ עמ' 180, ובקובץ מגל י"א עמ' 305

אמנם יש מי שכתב לדון שבן מאומץ יורש את מאמציו, או מטעם דינא דמלכותא דינא או מטעם הבטחה לעני, ואמירה לגבוה כמסירתו להדיוט, ראה בדברי הרב יוסף תאומים מדיטרויט בחוברת הפרדס שנה כ"ד גליון ז', ובדברי הרב שניאור רייז בהפרדס שנה כ"ד ח"ו י"א. אלא שנדחו סברות אלו מכל וכל.

ומכל מקום יש להוסיף, ולו למעלה מן הצורך, כי המבקש דידן לא הצליח להוכיח, ולו בשמץ ראיה, את טענתו כי הוא ואחיו אומצו על ידי המנוחה, נטען אמנם על ידו כי לפי החוק ההונגרי יש בנישואיה של המנוחה לאבי התובע משום אימוץ אוטומטי של התובע, אולם לא הובאה כל הוכחה לטענה זו.

כן יצוין כי גם האפוטרופוס הכללי לא ראה בתובע צד בעיזבון המנוחה גב' [אלמונית], כפי שהביע עמדתו בתיק הירושה בתאריך כ"ח חשון תשע"ג (13.11.12), ובשנית בתאריך ח' בתשרי תשע"ד (12.9.13), במענה לפניית בית הדין בתיק התביעה הנוכחי. גם בבדיקה ברישומי משרד הפנים, שנעשתה לפי הוראת בית הדין, נתקבלה תשובה כי אין מידע במרשם על כי לגב' [אלמונית] היו ילדים מאומצים. זאת על אף שנמצאו רישומים ברורים באשר לתובע, באשר לאביו, ובאשר לאשת אביו.

קשר של אימוץ נוצר רק עם מתן צו אימוץ. "אימוץ בפועל" ואף רישום במרשם התושבים במשרד הפנים אינו מקנה למאומץ מעמד של בן, ובנידון דידן לכל היותר היה בין התובע לבין המנוחה קשר של אם חורגת או קשר של אומנה בלבד ואולי אף פחות מכך, שהרי הקשר בינה לבין התובע נוצר רק מחמת נישואיה לאביו של התובע, ולא בשל רצונה לקשור עמו קשר. הוסף על כך כי חזקה על גב' [אלמונית] שידעה את מעמדו של התובע על פי הדין הדתי ועל פי החוק, היינו כי אינו זכאי לירושה ללא אקט פורמאלי נפרד כגון כתיבת צוואה, ומשלא עשתה זו, הרי שלא הייתה מעוניינת שירשנה.

ב"כ התובע מבקש להיתלות בניסוחי לשון בצו הירושה שניתן בעיזבון האב המשותף: "הסתלקו מחלקם בירושת המנוח לטובת אמם [אלמונית], וכן בתמצית מרשם האוכלוסין בה נרשם כי גב' [אלמונית] רשומה כאמו. אולם אין די בכל הנ"ל כדי להפכם ליורשים. מכל שכן שלנוכח דברי ב"כ הנתבעים בתגובתו מיום י' אדר א' תשע"ד (10.2.14) בסעיף 6 ו־7 הוכיח כי הרישום במשרד הפנים אינו אמין, וכי קיימות טעויות וסתירות מוכחות באשר לרישומי בני המשפחה במשרד הפנים. על אחת כמה וכמה שעל פי פסיקת ביה"מ העליון הרישום במשרד הפנים אינו נלקח בחשבון ואינו מהווה ראיה.

ב"כ התובע הביא בתגובתו את תשובת חתם סופר: "ואפשר שנוח לו יותר שיירש בן אשתו האהוב את נכסיו, מאשר ירשו אחיו וקרוביו, ומעשים בכל יום ויום יוכיחו". בלא לציין את מקור דברי החתם סופר. ודאי כוונתו לדברי החתם סופר בחלק אבה"ע סי' ע"ז. אבל החתם סופר דן במי שכתב שטר לבנו חורגו וקראו בנו, ועל זה כתב שהדבר תלוי בדעתו של כותב השטר. אבל מעולם לא כתב שסתם בנו חורגו הרי הוא כיורשו. וכבר חילקו כזאת הרב שמואל היבנר בחיבורו לשאלת האימוץ בעמ' 181 והרב אליקום דבורקס בספר על בן אמצת לך בעמ' קנ"א, וזה ברור.

הרב אבירן יצחק הלוי

יש להוסיף כי החתם סופר מדבר במקרה שאין לו בנים, רק בן אשתו, וכן אחיו וקרוביו ועל זה כתב שעדיף לו לתת לבן אשתו ולא לאחיו, אולם במקרה דנן יש לאשה בנים וכן בן בעלה, ואף כאן כיון שיש לה ילדים, לא התכוונה כלל לתת לבן בעלה כי הבן הוא הקרוב ביותר לאדם מכל אדם אחר.

הרב יצחק זר

מסכים ומצטרף.
הרב מרדכי בר אור

סוף דבר: יורשיה של גב' [אלמונית] הם שני הביולוגיים, ואין לתובע כל חלק בעיזבונה.

ניתן ביום ט' באדר ב התשע"ד (11/03/2014).