לפנינו תביעה להפחתת סכום המזונות אותו משלם התובע עבור בנו [ש'].

הצדדים נישאו בתאריך ב' בסיון תשנ"ח (27.5.98). להם בן יליד ח' באלול תשס"ג (5.9.2003). הצדדים התגרשו הצדדים על פי הסכם גירושין שנחתם ביום תשס"ד (27.06.2004) וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני. בהסכם הגירושין נקבע כי האב ישלם סך של 2000 ₪ עבור מזונות בנו שי, ובנוסף ישא במחצית הוצאות חינוך ומחצית מהוצאות רפואיות חריגות. בשנת תשס"ז (2007) הגיש האב לבית הדין בקשה להפחתת מזונות עקב שינוי נסיבות, שכן חדל מלעבוד כנהג מונית, ונקבעה לו קצבת נכות קבועה. הצדדים הגיעו להסכמה כי הסכום יופחת ויעמוד על סך 1,500 ₪ בחודש בלבד, וגם יופטר מהוצאות חינוך ומהוצאות רפואיות. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין בתאריך י' בשבת תשס"ז (29.1.07). בכ"ו אדר א' תשס"ח (3.3.08) חזר האב והגיש בקשה להפחתת מזונות לבית הדין, בקשה זו נדחתה על ידי בית הדין.

האב עותר כעת להפחתה מסכום המזונות שהוסכם, באשר לדבריו יכולותיו הכלכליות השתנו לרעה, באשר נקבע לאב אובדן כושר עבודה מלא, וכן מחמת שהתחתן ונולדו לו עוד שלושה ילדים, דבר שיש לטענתו לקחתו בחשבון בעת פסיקת חיובו במזונות.

האם משיבה כי האב עובד בעבודות בלתי מוצהרות בתחום הגינון ובעבודות נוספות אחרות, כי אשתו הנוכחית של האב משתכרת גם היא מעבודה בתור קוסמטיקאית; וכי בכל מקרה לא חל שינוי נסיבות מאז הפחתת המזונות האחרונה שהייתה כאמור בתשס"ז (2007). בנם המשותף של הצדדים סובל מהפרעות קשב וריכוז והפרעות התנהגות וקשיים רגשיים, והוא זקוק לטיפולים תרופתיים ופסיכולוגיים. עוד טוענת האם כי היא עובדת קשה מאד בניקיון ומשכורתה נמוכה מאד, וכן כי היא משלמת שכר דירה בסך 2,500 ₪ וכן מוטלות עליה הוצאות החזקת המדור וכלכלה. לדבריה הבעל תובע סדרתי,

לאחר העיון בתיק נראה כי יש לדחות את התביעה מהנימוקים דלהלן:

א. בראשית יודגש כי מדובר בתביעה להפחתת מזונות שנקבעו בהסכם גירושין. הפסיקה הרווחת והמקובלת היא שמזונות שנקבעו בהסכם, לא ישונו בנקל. נכון להביא דברי פסקי בתי הדין הרבניים כרך ט' עמ' 137:

"מאד גינו חכמים את מי שאינו עומד בדיבורו (בבא מציעא מ"ח ע"א ומ"ט ע"א) ואע"פ שלא התחייב בקנין כנדרש. וכן פסק הרמב"ם הלכות מכירה פ"ז ה"ח. וכו' וכו'. ואם הדברים נכונים בכל הסכם וחוזה, קל וחומר כאשר מדובר בהסכם גירושין. כל מי שמצוי בבעיות של בני הזוג שעומדים על סף גירושין, יודע כמה קשה ומסובך להביאם להסכמה. ובפרט כאשר צד אחד נדרש לוותר על חלק מרכושו לטובת הילדים ולרווחתם. ובאמת לא היה חייב לעשות כן מן ההיבט המשפטי. בהרבה מקרים הסכמה זו באה, כאשר מבטיחים לו, שבזה תמה ההתדיינות ביניהם, ויותר לא יאלץ לבזבז זמן יקר וממון על הליכים משפטיים. האינטרס הציבורי הוא שבני זוג ידעו, שההסכם עליו הם חותמים עובר לגירושין מחייב ולא ניתן להפרה, וכל נסיון לקעקע אותו על ידי הצד שכבר בא על סיפוקו, יתקבל בתגובה חריפה וחד־משמעית של רשויות המשפט. סלחנות במקרים אלה, ועל אחת כמה וכמה נתינת יד וסיוע לשבירת הסכם תגרום קשיים מרובים בניהול משא ומתן, ובוודאי תגרום לחוסר נכונות לוויתורים מפליגים כדוגמת מה שעשה הבעל בנידון שלפנינו [כוונתו למקרה הנדון שם בפניו]. מה גם מן ההיבט ההלכתי, גורם הדבר לחשש רציני על כשרותו של הגט כי בשעת נתינת הגט היה הבעל [ובנידון דידן האשה, ולא נכון לחלק ביניהם] סבור שההסכם סופי, ויותר לא יתבע תביעות כלשהן."

לא למותר לציין כי בהסכם הגירושין דנן בסעיף 7.2א נאמר: "מוסכם כי האשה מוותרת על מלוא זכויותיה בדירה הנמצאת לטובת הבעל אגב גירושין ללא תמורה." לצורך כך חתמה על יפוי כח בלתי חוזר לטובת הבעל. כמו כן ויתרה האשה על כתובתה עובר לסידור הגט. אם מבקש האב לשנות את הסכם הגירושין ולהפחית את מזונות הילד, יתכבד ופתח את ההסכם על כל חלקיו, לרבות העברת הדירה על שמו.

ב"כ הבעל צרפה פסק דין מבית הדין בחיפה תיק 572531/5. ברם שם מדובר במזונות שנקבעו על פי פסיקת בית דין, ואינו עניין לנידון דנן, בו נקבעו המזונות בהסכמה, והאב אף קיבל קניין על הסכום המוסכם, כמפורש בפרוטוקול מיום כ"ו בתמוז תשס"ד (15.07.2004) הרי שקיים קושי הלכתי לפטור את האב מהתחייבות זאת.

ב. הפחתת מזונות בשינוי נסיבות, מבוססת על האומדנא "דאדעתא דהכי לא נתחייב". ראה במשנה בכתובות פרק הנושא בנדון מי שנתחייב לזון את בת אשתו, ונתגרשה ופסקה גם לאחר שיזון את הבת. וברמב"ם ובשו"ע אבה"ע סי' קי"ד סע' א', ובחושן משפט סי' ס' סע' ג' ובנושאי הכלים שם. שינוי נסיבות אפשר שיהיה מחמת שאין הילד המוטב זקוק עוד למזונות, מחמת שהגיעו לו מזונות ממקום אחר, מחמת שהוא משתכר למחייתו, מחמת שהחלה האם לעבוד, מחמת שירד האב מנכסיו, ועוד ועוד.

למהות עניין זה נכון להביא מדברי פד"ר י' עמ' 149:

"לדעת ישועות יעקב אומדנא שאינה ודאית והחלטית, ושיקול הדעת נוטה לכאן ולכאן, אין בכוחה לבטל התחייבות אשר בשעתה נעשתה ללא תנאי והסתייגות כל שהיא."

חשובים לעניינו גם הדברים האמורים בפד"ר כרך י' עמ' 157:

"דבריו של המשנה למלך מיוסדים על ההגיון שאימתי אומדנא מבטלת התחייבות, אם היא תלויה רק בדעת הנותן, והוא היחיד הקובע את התחייבות. ברם אם ההתחייבות תלויה בדעת משותפת של הנותן והמקבל, הרי עלינו להתחשב עם דעתו שלך המקבל, ועל כן אין אומדנא מצד הנותן גרידא מבטלת את ההתחייבות."

ג. כדי לשנות מסך המזונות שנקבע בהסכם, צריך המבקש להוכיח שינוי נסיבות מאז חתימתו על הסכם הגירושין. מהמסמכים הרפואיים שבפנינו עולה כי מצבו הבריאותי של האב אינו גרוע עתה ממצבו בשנת תשס"ז (2007) שעה שהסכים לקביעת המזונות על סך 1,500 ₪. אמת היא כי נקבע רשמית כי אינו מסוגל לעבוד ב־2010, אבל בפועל מצבו החולני של האב היה קיים גם בשנת תשס"ז (2007).

ד. שלשת ילדיו החדשים של התובע, אינם סיבה להפחתת מזונות באשר חוב היד בהסכם קודם. שהרי חוב המזונות בהסכם קודם. פד"ר ט' עמ' 303:

"באשר לחובת הנתבע כלפי התובעת ובניו הנדונים בזה, יש להם דין קדימה בתשלום חובו כלפי אשתו והתינוק, כי כאמור חובותיו בהסכם דינם כחוב בשטר והם קודמים גם לתשלום מזונות לאשתו החדשה ולתינוק כמבואר בחו"מ סי' צ"ז סע' כ"ג:

'ומסדרים לבעל חוב כיצד?... אין נותנים כלום באלו.לאשתו ובניו אע"פ שהם קטנים שהוא חייב במזונותיהם.'"

ה. נישואיו של התובע ולידת ילדים נוספים הם דבר צפוי בהחלט, והיה לאב המתחייב להתנות שבלידת ילדים נוספים יופחתו המזונות, ומשלא התנה ברור שקבל עליו את סך המזונות גם בשינוי זה. והדברים פורשו בכמה וכמה ספרי פד"ר.

ו. על התובע נטל ההוכחה כי מצבו הכללי הורע ביותר. כנגד זה טוענת הנתבעת־האם כי אדרבה, מצבו הכלכלי של התובע השתפר בשנים האחרונות שכן:

1. הוא קיבל דירת עמידר בזכאות של דיור ציבורי בתשלום שכר דירה חודשי נמוך ביותר.

2. הוא התחתן ואשתו הנוכחית, עזר כנגדו, משתכרת כקוסמטיקאית, ועל כל פנים בעלת כושר השתכרות.

3. בשנת תשס"ו (2006) קיבל האב קצבת נכות של 1,450 ₪ בלבד. לעומת זאת כיום הוא מקבל קצבת נכות גבוהה פי שלוש בסך 4,600 ₪. בכך אדרבה ואדרבה הוטב מצבו הכלכלי.

4. האב משלם בפועל רק 1,000 ₪ מכספו שכן את היתרה מקבלת בגלל קצבת תלויים.

5. התובע קיבל הלוואה בסך 100,000 ₪. גם לפי הסבריו, הבלתי מוכחים, של התובע, הרי שהדבר מטיל ספק בקשתו להפטר ממזונות בנו.

6. התובע נוהג ברכב חדיש מסוג מזדה.

ז. אפילו נקבל את טענת האב כי אין לו את היכולת לשלם את שהתחייב למזונות בנו, אין בית הדין יכול לבטל את החיוב במזונות, אלא רק לדחות את המימוש והגביה לזמן עתידי, והיא הלכת מסדרין לבעל חוב. לעניין זה ראה באריכות בפד"ר.

ח. לא למותר לציין כי אף הסכמת האם להפחתת מזונות אינה מועילה בכגון זה, שהרי ההתחייבות היא למזונות הילדים, והאם אינה יכולה לוותר על זכויותיהם. ראה פסק דין ירושלים תיק 703231/10.

לכל העניין ראה פסק דין רבניים: כרך ג' 329־335, כרך ט' עמ' 293־306; כרך י' עמ' 145־167; כרך י"א עמ' 235־253; כרך ט"ו עמ' 134־144. כן ראה: עיונים במשפט לרב חיים שאנן סי' ל"ו עמ' שנ"ו–שס"ו; שורת הדין כרך א' מאמרו של הרב אברהם צבי שיינפלד עמ' קי"ח – קכ"א; שו"ת משפטיך ליעקב לרב צבי בן יעקב חלק ג' סי' מ"ג.

* * *

באת כוח הבעל הפנתה לפסקי דין של בתי המשפט בסוגיה זו. כידוע וכמובן בית הדין הרבני כפוף לדין תורה החל עליו. אבל כיוון שבאומדנא עסקינן, ומקום יש בראש לומר שהאומדנא נוצרת גם על ידי פסיקת בתי המשפט, נאמר כי גם לפי לפסיקה הכללית אין בנדון דידן לפסוק הפחתת מזונות, ומנימוקים הדומים לפסיקה ההלכתית־הרבנית.

א. "כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות שנקבעו על נקלה, אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסכם כולל של נקודות רבות שבמחלוקת, ויש לבחון אותו כשלמות אחת. יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב. אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין, וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט" בית המשפט העליון כרך ל"ד עמ' 643. וכך בע"א 5651/91: "פסק דין שניתן בהסכמה אין לפתחו אלא במקרים נדירים, וזאת בשל אופיו ההסכמי."

ב. שינוי הנסיבות המהותי צריך להיות שינוי שנוצר מאז מתן פסק הדין ועד למצב העכשווי, שנוי אשר לא היה בזמן שניתן פסק הדין ושמחמתו הורע מצב התובע. ראה פ"ד ל"ו (3) 187.

ג. עוד נפסק: "אין לצאת מתוך הנחה כי כל שינוי בהרכב המשפחה החדש יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות" (ע"א 381/86). וכן נפסק: "נישואיו השניןם של המשיב והחובות החמריות שהמשיב קיבל על עצמו בעקבות נישואיו אלה היו בגדר הצפוי מראש" (ע"א 259/75).

ד. וכן נפסק: "לא די לאב אם יראה כי הכנסתו נטו פחתה באופן ניכר. עליו הנטל להראות כי אכן מצבו הכלכלי ירד באופן מהותי". ע"א 552/83.

סוף דבר, בהצטרפות כלל הנימוקים הנ"ל, גם אם במיעוטם ניתן לברר ולדון יותר, הרי בהצטרפותם אנו פוסקים כי התביעה להפחתת מזונות נדחית.

ניתן ביום א' בכסלו התשע"ה (23/11/2014).