בפנינו תביעות גירושין הדדיות ותביעת כתובה.

הצדדים נשואים כדמו"י עשרים ושתיים שנה מיום ח' תמוז תשמ"ט (11.7.1989) ולהם ארבעה ילדים, שניים בגירים ושניים קטינים. הצדדים מתדיינים בבית הדין מזה זמן רב בתביעות הדדיות לגירושין ובתביעת האשה לכתובה. בבית המשפט נידונו מזונות הילדים ומזונות האשה. לצדדים אין תיק לחלוקת רכוש לא בבית הדין ולא בבית המשפט.

הבעל פתח בתביעת גירושין בתאריך כ"ח חשוון תשס"ד (23.11.2003). האשה הסכימה להתגרש, בית הדין שלח את הצדדים לנהל משא ומתן ולגבש הסכם גירושין. הצדדים לא חזרו לבית הדין.

בתאריך כ"ז אדר א' תשס"ה (7.3.2005) הגישה האשה תביעת גירושין. הצדדים לא הופיעו לדיון והתקבלה בקשה להקפאת התיק.

בתאריך י"ז אב תש"ע (28.7.2010) חידש הבעל את תביעת הגירושין. ובתאריך ט"ו כסלו תשע"א (22.11.2010) התקיים דיון בפני מושב בית הדין הקודם. הבעל עמד על תביעתו לגירושין, לדבריו לא מסתדרים ולכן עזב את הבית. האשה הסכימה להתגרש. בית הדין ניסה להוביל את הצדדים להסכמות בעניין מזונות הילדים והדירה, אולם לא הצליח.

בתאריך י"ח תמוז תשע"א (20.7.2011) חידשה האשה את תביעת הגירושין שלה. לדבריה הם פרודים כשנה, הבעל עזב את הבית, השאיר אותה עם חובות ויש לו אשה אחרת בהריון ממנו.

בתאריך כ"ד אלול תשע"א (24.8.2011) הגישה האשה תביעת כתובה. לדבריה הבעל שותה לשוכרה, היה לו עסק שנכשל, מצב זה גרם למריבות ואלימות מילולית. הבעל עזב את הבית והודיע לה טלפונית כי הוא חי עם אשה אחרת. הבעל הגיש כתב הגנה רק בתאריך י"א אדר תשע"ב (5.3.2012). לדבריו האשה גרשה אותו מהבית ומסיתה את הילדים נגדו. הבעל הודה שיש לו בת זוג חדשה. לדבריו לא מגיע לאשה כתובה.

בין לבין בתאריך ז' אלול תשע"א (6.9.2011) התקיים דיון בפני מושב בית הדין הנוכחי. הצדדים הופיעו ומסרו את הסכמתם להתגרש, האשה טענה כי הבעל חי עם רוסיה והיא בהריון ממנו. בית הדין שלח את הצדדים לנהל משא ומתן כולל הכתובה.

בתאריך ל' אדר א' תשע"ד (2.3.2014) התקיים דיון לאחר דחיות רבות ודיונים קצרים. סך הכתובה שלושה מיליון ₪. בית הדין ניסה להוביל את הצדדים להסכמות בעניין הדירה והכתובה. בית הדין הציע כי הבעל יעביר לאשה את חלקו בדירה ובנוסף ישלם לה סך של 2,000 ₪ כל חודש למשך שנתיים.

ב"כ הבעל התנגד בטענה שבית המשפט פסק לבעל 3,500 ₪ עבור מזונות הילדים ובנוסף מזונות משקמים לאשה בסך 1,500₪ לחודש למשך שנה. לדבריו הבעל לא יוכל לעמוד בתשלומים.

ב"כ האשה ג"כ התנגד. לטענתו שווי הדירה נע בין 600,000 ל־700,000 ₪. נשאר תשלום משכנתא בין 250,000 ל־300,000 ₪. אין מחלוקת כי הורי האשה שילמו את תשלומי המשכנתא במשך שתים־עשרה השנים האחרונות ובשמונה שנים הקודמות לכן שילמו הצדדים יחד. ואם כן ממילא הדירה של האשה.

בד בבד הופיעה בבית הדין בת הזוג של הבעל לבירור הזוגיות שלהם. לדבריה היא מכירה את הבעל מסוף שנת 2010. וידעה שהוא נשוי בהליכי גירושין בזמן הזה הרתה לו וילדה לו ילד.

בית הדין הורה לצדדים להגיש סיכומים.

בסיכומים כותבת ב"כ האשה כי הבעל עזב את דירת הצדדים ביום ח' בתמוז תש"ע (20.6.2010). וביום י"ז באב תש"ע (28.7.2010) הגיש תביעת גירושין, לאחר שביום כ"ז בתמוז תש"ע (9.7.2010) בשיחת טלפון שהייתה בין הצדדים סיפר הבעל לאשה כי הוא חי עם אשה אחרת שהיא בהריון ממנו.

לדברי ב"כ הבעל, האשה גירשה את הבעל מדירת הצדדים, והבעל נאלץ לגור אצל אמו חצי שנה, ורק אח"כ הכיר את בת זוגתו. הילד נולד ביום כ"ו באלול תשע"א (25.9.2011), כשנה וחודשיים לאחר שהגיש תביעה לגירושין.

מעיון בפרוטוקול הדיון מיום ט"ו בכסלו תשע"א (22.11.2010) עולה כי הבעל טוען כי עזב את הדירה ועבר לגור אצל אמו. האשה לא טענה כי הוא חי עם אשה אחרת. ורק בפרוטוקול הדיון מיום ז' באלול תשע"א (6.9.2011) טענה האשה כי הבעל חי עם אשה אחרת והיא בהריון ממנו. בפרוטוקול הדיון מיום ל' באדר א' תשע"ד (2.3.2014) הודתה בת זוגתו של הבעל כי הכירה אותו בסוף שנת 2010. ולא באמצע שנת 2010 כדברי האשה.

אם נכונים הדברים, ותאריך לידת הילד הוא מדויק הרי שמסתבר כי הבעל עזב את דירת הצדדים ב־6.10, אמצע 2010, לטובת בת זוג אחרת וב־9.11 נולד לו ילד.

תביעות הגירושין
הואיל ושני הצדדים מסכימים להתגרש ולאור העובדה כי הבעל חי היום עם אשה אחרת שאף ילדה לו ילד, הרי שבית הדין מורה לצדדים לפתוח תיק לסידור גט ויפה שעה אחת קודם.

תביעת הכתובה
בנידון דנן תביעות הגירושין הן הדדיות. הבעל פתח בתביעת הגירושין ולאחר מכן גם האשה. אולם הצדדים לא חזרו לבית הדין. הבעל חידש את תביעת הגירושין לאחר שעזב את הדירה. האשה חידשה את תביעת הגירושין לאחר שנודע לה כי הבעל חי עם אשה אחרת והיא בהריון ממנו. נמצא שתביעות הגירושין של האשה נגררו אחר תביעות הגירושין של הבעל. ובעצם הבעל הוא שתובע גירושין והאשה מסכימה.

במצב שהבעל תובע גירושין והאשה מסכימה להתגרש האשה מוחזקת כמי שמגיע לה כתובה שהרי לכך נתקנה כתובה, כדי שלא תהא קלה בעניו להוציאה. בגמרא כתובות לט: "רבנן סברי טעמא מאי תקנו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעניו להוציאה". אלא אם כן יוכיח הבעל שהתנהגות האשה אינה מאפשרת חיים משותפים.

בנידון דנן הבעל עזב את הדירה. לא הוכיח את סיבת עזיבתו ואף לא הוכיח עילה שיש בה כדי להביא לשלילת זכותה של האשה לכתובה. טענותיו היו כי לא מסתדרים ויש מריבות, ומסתבר כי עזב לטובת אשה אחרת. אם כן הבעל חייב בכתובת אשתו.

סך הכתובה אסמכתא
סך הכתובה שלושה מיליון ₪ – ללא ספק סכום מוגזם שאינו בר השגה והווה אסמכתא. על בית הדין לדון ולהחליט על גובה סכום ריאלי. עיין בתחומין י"ח ותחומין י"ט ובספרו לב שומע לשלמה חלק א' סימן א' הכתובה. לדעת הרב דיכובסקי וההרכב שדנו בתביעת כתובה מוגזמת בסך שאינו ריאלי. ופסקו שיש להעמיד את סך הכתובה לסכום ריאלי והעמידו את הסך של עד 120,000 ₪. ואם כן בנידון דנן יש לבדוק את האפשרויות של הבעל לתשלום.

הדירה
בפרוטוקול הדיון מיום ל' באדר א' תשע"ד (2.3.2014) הציע בית הדין שכתשלום עבור הכתובה, הבעל יעביר את חלקו בדירה לאשתו ובנוסף ישלם לה 2,000 ₪ למשך שנתיים. ב"כ האשה התנגד בטענה שהורי האשה הם ששילמו את המשכנתא בשתים־עשרה השנים האחרונות, ואם כן ממילא הדירה שייכת לאשה. בית הדין העיר שאין חולק כי בשמונה השנים הראשונות הצדדים שילמו יחד את המשכנתא, ואם כן יש לבעל חלק בדירה. וכשיעביר את חלקו בדירה לאשתו הרי שיש כאן תשלום עבור הכתובה.

אמת כי בית הדין לא נכנס לעובי הקורה לחשב כמה בדיוק הוא חלקו של הבעל בדירה. הואיל ולא היה בפני בית הדין הנתונים המדויקים. מכל מקום ודאי שיש לבעל חלק בדירה, וחלק זה יהווה כחלק מתשלום הכתובה. אם נחשב חישוב שאינו מדויק ולפי דבריהם ששילמו יחד סך של 2,000 ₪ לחודש למשך שמונה שנים הראשונות. הרי שהתוצאה היא 192,000₪ לשניהם יחד. ולכל אחד 96,000 ₪ ששילם למשכנתא. אמנם סכום זה כולל ריביות שהבנק גובה. ואם נחשב רק את הקרן בלבד יתקבל סכום הפחות מזה. מכל מקום אם יעביר הבעל את חלקו בדירה לאשה הרי שיש כאן סכום נכבד שמקבלת האשה בתמורה לכתובה. וזה בלי לחשב את ההון העצמי שהשקיעו הצדדים תחילה בדירה.

אולם האשה וב"כ התנגדו להצעה זו וטענו שאין בסכום זה כדי לפצות את האשה. ולטענתם גם אף אם הדירה תעבור על שם האשה הרי יש לקזז את תשלום המשכנתא של שתים־עשרה שנה ששולמה ע"י הורי האשה, כך שהסכום שתקבל האשה בגין כתובתה הוא נמוך.

פיצוי כתובה
בנוסף בית הדין הציע כי הבעל יעביר לאשה סך של 2,000 ₪ למשך שנתיים בנוסף כפיצוי כתובה סך זה עולה כ־48,000 ₪.

לאחר העיון ובהתחשב בחשבון הנ"ל סבורני שיש הצדקה לדברי ב"כ האשה, הלכך סבורני שהבעל יפצה את אשתו בסכום של 2,000 ₪ למשך 30 חודשים.

מזונות משקמים
בנוסף בית המשפט לענייני משפחה פסק לאשה מזונות משקמים בסך 1,500 ₪ לחודש למשך שנה סך הכול 18,000₪. בית המשפט נוהג ליתן לאשה מזונות משקמים כתחליף לכתובה כאשר הצדדים נשואים בנישואים אזרחיים או שהם ידועים בציבור כשהאשה אינה זכאית לפיצויי כתובה על פי ההלכה. מזונות משקמים נועדו לשקם את האשה ולהעמידה על הרגלים בתקופה שלאחר הגירושין. אמנם מצאתי כמה פסקי דין של בית המשפט שחייבו את הבעל במזונות משקמים גם בזוגות שנשאו כדמו"י כאשר בית הדין היה סבור כי האשה אינה זכאית לפיצויי כתובה ע"פ ההלכה.

בעיון נוסף מצאתי מקרה שבית המשפט חייב את הבעל במזונות משקמים לאחר הגירושין בזוג שהיה נשוי כדמו"י כשלדעת בית המשפט האשה פתחה תלות מוחלטת בבעל ואין לה כל מקור הכנסה ולבעל יכולת כלכלית טובה. אולם גם במקרה זה סבר בית הדין הרבני שאין האשה זכאית לכתובה.

בנידון דנן בית המשפט פסק לאשה מזונות משקמים כאשר הצדדים נשואים כדמו"י ופרודים מאמצע שנת 2010 כאשר הבעל התחיל בזוגיות חדשה. פסק דין של בית המשפט בעניין מזונות משקמים ניתן קודם פסק הדין של בית הדין הרבני בעניין הכתובה. בטוחני שאם היו ממתינים מעט לתוצאות פסק דין זה הרי שלא היו מחייבים את הבעל במזונות משקמים. הואיל ובנידון דנן סבור בית הדין דנן כי הבעל חייב בכתובת אשתו, אם כן לא היה מקום למזונות משקמים הואיל ומזונות משקמים הם כתחליף לחיוב כתובה כשאין בית הדין מחייב את הבעל בכתובה. הלכך בנידון דנן יש לראות את חיוב הבעל במזונות משקמים כחלק מפיצויי הכתובה.

נקודה נוספת: הואיל והאשה הסכימה להתגרש ולא הייתה סרבנות מצד הבעל להתגרש אלא רק התארכו הדיונים שלא באשמת איש, הרי שאין האשה זכאית למזונות כדין מזונות אשה ע"פ ההלכה. ולכן יש לראות את סכום המזונות המשקמים כחלק מפיצויי הכתובה.

דמי שימוש ראויים
בית הדין לא נכנס לעניין דמי שימוש ראויים בדירת הצדדים. במשך כל השנים שהיו הצדדים פרודים עשתה האשה שימוש בדירה לבדה, וע"פ דין הבעל זכאי לדמי שימוש עבור חלקו בדירה. אמנם הבעל לא תבע תשלום זה. מכל מקום יש להחשיב סכום זה כסכום שהתקבלה האשה ג"כ על חשבון חוב הכתובה.

בסיכום
נמצא כי האשה תקבל את חלקו של הבעל בדירה כחלק מתשלום הכתובה. בנוסף תקבל סך של 2,000 ₪ בחודש למשך 30 חודשים. בנוסף יש לראות את תשלום המזונות המשקמים ששילם הבעל לאשה על פי פסק בית המשפט כחלק מתשלום הכתובה. וכן יש לראות את חוב האשה לבעל עבור דמי שימוש ראויים כחלק מתשלום הכתובה. ובזה נמצא שהאשה מקבלת פיצוי הוגן.

הרב אייל יוסף

ראיתי מה שכתב חברי הגאון הרב הדיין אייל יוסף שליט"א ומסכים לכל מה שכתב ואף ידי תיכון עמו וזרועי תאמצנו.

הרב דניאל אדרי – אב"ד

אני מצטרף לפסק הדין שכתב ידידי בטוב טעם ודעת הרה"ג אייל יוסף.

הרב דוד בר שלטון

מסקנות
א. על הצדדים להתגרש כהסכמתם.

ב. על הצדדים לפתוח תיק לסדור הגט.

ג. הבעל חייב עקרונית בכתובת אשתו.

ד. הבעל יעביר את חלקו בדירה ע"ש האשה כחלק מתשלום הכתובה.

ה. בנוסף הבעל ישלם לאשה סך 2,000 ₪ כל חודש למשך 30 חודשים, תשלום ראשון החל מתאריך י"ב בשבט תשע"ה (1.2.2015).

ו. שאר התשלומים שהזכרנו לעיל מגולמים ג"כ כתשלום הכתובה.

ניתן ביום כ' בטבת התשע"ה (11/01/2015).