א) הצדדים נישאו בארה"ב בנישואין אזרחיים, וכדמו"י בשנת תש"ן 1990. לבני הזוג 5 ילדים, 4 בגירים ובת קטינה.

לפני כשמונה שנים התגוררו בני הזוג בישראל למשך שנתיים, אח"כ חזרו לארה"ב, וב־10/1/14 עלו בני הזוג לישראל והנם כיום אזרחי הארץ ותושביה.

לצדדים ילדים המתגוררים בארץ.

ב־28/5/14 הגיש הבעל תביעת גירושין בה נכרכו מזונות האשה, החזקת הילדים, הסדרי ראייה ומזונותיהם ואיזון משאבים וחלוקת הרכוש.

עילת הגירושין היא בגידת האשה בבעל וקיום יחסי אישות עם גבר זר, בעת בה התגוררו בארה"ב, קשר שהמשיך גם אחר עליית הצדדים ארצה.

במקביל להגשת כתב התביעה הגיש הבעל בקשה לצו עיכוב יציאה כנגד האשה והבת הקטינה. ביה"ד נענה לבקשה והוציא את הצו המבוקש.

האשה הגישה בקשה לביטול זמני של צו עיכוב היציאה שהוצא נגד האשה והבת. בנסיבות הענין ביה"ד נענה לביטול צו עיכוב היציאה כנגד האשה, אך לא נענה לבקשתה לבטל צו עיכוב היציאה כנגד הבת.

עד היום לא הוגש כתב הגנה לתביעת הגירושין ולעניינים שנכרכו בה.

ב־3/7/14 הגישה האשה לבית המשפט כתב תביעה לפי חוק אמנת האג, לאשר לה להחזיר את הבת לארה"ב, ובעקבותיה הגישה הליך משפטי בארה"ב. לא נמסר לביה"ד מהותו של הליך זה.

ב) הצדדים הופיעו בביה"ד בכ"ז תשרי תשע"ה (21/10/14). במסגרת הדיון הודתה האשה שזינתה עם גבר זר. בעקבות דיון זה הוציא ביה"ד את החלטתו מיום ט' במרחשוון תשע"ה (2/11/14), להלן חלקים מהחלטה זו:

א. בפני ביה"ד מונחת תביעת הבעל לגירושין, תביעה בה נכרכו מזונות האישה, חזקת ומשמורת הילדים, מזונות הילדים וחלוקת הרכוש.

הבעל בכתב תביעתו טוען שלאישה היו קשרי אישות עם אינו יהודי.

האישה בכתב הגנתה טוענת שהבעל גרם להגעתה לארץ במרמה, וזאת ע"מ לנהל הליך הגירושין בארץ, למרות שלטענתה הסמכות לדון בכל העניינים שבין הצדדים נתונה לערכאות בארה"ב.

לאחר הגשת התביעות לביה"ד הגישה האישה תביעותיה לביהמ"ש בארה"ב, ולדבריה ביהמ"ש קבע שהסמכות לדון בעניין משמורת הילדה היא של ביהמ"ש בארה"ב.

כמו"כ האישה הגישה בקשה לביהמ"ש לקבוע שהבעל גרם להגעתה והגעת הילדה לארץ במרמה, ולפיכך ע"פ אמנת האג מקום מגורי הילדה הינו ארה"ב וביה"ד משולל סמכות שיפוטית לדון בתביעות של הבעל.

לדברי ב"כ האישה החלטת ביהמ"ש בארץ אמורה להינתן בקרוב.

ב. בדיון שנערך בפנינו הודתה האישה שהיו לה קשרי אישות עם גבר אחר.

כמו כן הוברר והובהר לביה"ד שעקרונית גם האישה מוכנה להתגרש אך תולה הגירושין בהסדרת עניני הרכוש תחילה. האשה דורשת שעניינים אלו יידונו בפני הערכאות בארה"ב.

ביה"ד קובע שסמכות ביה"ד לדון בתביעת הגירושין של האב היא בין אם הצדדים אזרחי ותושבי ישראל – שבמקרה זה הסמכות היא ע"פ סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים וכמו כן ניתן לכרוך כל העניינים שביניהם על פי סעיף 3 לחוק זה.

אך גם אם יקבע שהאישה אינה אזרחית ישראלית ועלייתה לארץ הייתה בעקבות הטעייה יש לביה"ד סמכות לדון בתביעת הגירושין בלבד לפי סעיף 4 (א) לחוק, תיקון לחוק בתי הדין הרבניים תשס"ה (2005).
* * *
ג. ...אין ספק שבנסיבות העניין ומאחר ופני הצדדים לגירושין, ביה"ד קובע שעדיף שהצדדים יפרידו מגוריהם.

לאור האמור לעיל, ביה"ד קובע:

א. האישה אסורה על הבעל, האישה חייבת לקבל גטה ולהתגרש.

ב. לכשיעזוב האב את הבית יוכל האב להתראות עם בתו 3 פעמים בשבוע ומלבד זאת הבת תשהה עם האב כל שבת שניה.

ג. לאחר שתינתן החלטת ביהמ"ש בתביעת האישה להחזרת הילדה לארה"ב לפי אמנת האג, יקבע ביה"ד אופן המשך טיפולו. וייתן החלטות מעשיות לצורך קידום התיק.

ג) לביה"ד הוגשה בקשת הבעל לסידור גט, ולאחר שהוברר לביה"ד שהצדדים הפרידו מגורים קבע ביה"ד בהחלטתו מיום ט' טבת תשע"ה (31/12/14) מועד לסידור גט לי"ז בטבת תשע"ה (8/1/15). ביה"ד קבע מועד קרוב מפני שהצדדים חייבים להתגרש זה מזו לאחר שהאשה זינתה. עילה זו מהווה סיבה גם לכפיית הגט. העיכוב בסידור הגט היה מחמת מגוריהם המשותפים, דבר שלא אפשר לסדר גט על פי ההלכה ולכן משהופרדו המגורים אין להתמהמה עוד בסידור הגט.

במועד שנקבע הופיעו הצדדים בלוויית ב"כ, דבר שאינו נצרך בסידור גט, מכיוון שהדיון היה קבוע לחקירת שמות וסידור גט. קיבל את הצדדים ח' ביה"ד הרה"ג אברהם מייזלס, בשעה שעסקנו בכתיבת החלטה בלשכת הדיינים, משהתברר שעיקר הופעתו של ב"כ האשה, לא היתה לצורך ליווי גרידא אלא לצורך השגת הישגים משפטיים שעיקרם הפקעת ואיון סמכות ביה"ד, נכנסתי לאולם ביה"ד והדיון התקיים בפניי בלבד. הדיון נערך בנושא סידור הגט ובענין קביעת סמכותו השיפוטית של ביה"ד, דבר שיכול להיערך בדן יחיד.

בדיון זה הבהיר ב"כ האשה את עמדתו/עמדתה, וז"ל הפרוטוקול:

"האשה לא תסכים לקבל גט ללא התנאים שלה.

ביה"ד: אין לנו צורך בהסכמת האשה ביה"ד כבר קבע שהאשה חייבת לקבל גט.
***
ב"כ האשה: לפני שנתחיל בהליך האשה מסכימה לקבל גט ובתנאי שתינתן החלטה שאין פגיעה בטענת הסמכות ו/או שהדבר יפגע בזכויותיה. אני מבקש החלטה נפרדת בנושא.
***
אנו לא מתנגדים לגט, רק מעוניינים שנושא הזכויות של האשה לא יפגע בתביעה שלנו בארה"ב, אני חושב שגם על חברי זה מוסכם ואין בעיה, אנו מבקשים שוב, שתצא החלטה שהגט לא יפגע בטענות לסמכות וכל הטענות נשמרות לה והגט הוא רק גט דתי.
***
בהליכים האזרחיים לרכוש שנמצא בארה"ב, יכול להיות והיא לא תהיה זכאית לסעדים מסוימים. לאשה ישנן טענות כבדות משקל כנגד סמכות ביה"ד.
***
אז אני שוב אומר האישה תסכים להתגרש בכפוף ובהתקיים התנאים דלהלן:

א. אין בהסכמה של האישה לקבלת הגט לקבוע סמכותו של ביה"ד על פי כל דין, וכי טענותיה של האישה בעניין הסמכויות נשמרות וקבלת הגט לא תפגע בהם.

ב. המדובר בגט דתי בלבד.

ג. מיד לאחר קבלת הגט, ביה"ד יבטל צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד האישה ובתה.

ד. מבקשים שכל ההסכמות יוצאו בהחלטה נפרדת.

ביה"ד הבהיר עמדתו כאמור בפרוטוקול:

ביה"ד חייב את האישה לקבל גט, לא מדובר ברצונה או שלא ברצונה.
***
האישה תקבל גיטה ואין תנאים על הגט, במידה ותסרב, ביה"ד יוכל לכפות על האישה לקבל גט.
***
הגט יהיה על פי ההלכה, אבל הגירושין יהיו בין על פי הדין הדתי ובין להפקעת הנישואין על פי חוק. אחרי הגט יוציא ביה"ד תעודה שהיא מסמך רשמי ומתיר הנישואין גם על פי החוק הבינלאומי.
***
ביה"ד קבע את הדיון לסידור גט וחקירת שמות וזה הדבר היחיד שביה"ד ידון בו היום. ביה"ד יסדר גט ואם האישה תסרב לסידור הגט, ביה"ד ישקול לחייבה בהוצאות לדוגמא בגין בזבוז זמנו של ביה"ד.
***
אם ביה"ד קנה סמכות בעניינים הכרוכים בתביעת הגירושין, סידור הגט לא יפקיע את סמכותו של ביה"ד ואם ביה"ד לא קנה סמכות והסמכות של ביהמ"ש בארה"ב הגירושין לא יכולים להפקיע את סמכותו. ביה"ד כבר כתב בהחלטתו המוזכרת לעיל שלביה"ד סמכות בתביעת הגירושין בין אם לפי סעיף 1 ובין אם לפי סעיף 4א', ואין מקום להחלטה נוספת.
***
ביה"ד לא כותב החלטות כאלה בגט.

לאחר שמיעת דברי ב"כ האשה וב"כ הבעל קבע ביה"ד כדלהלן:

הצהרות הצדדים נרשמו, ביה"ד יסדר גט היום.

האשה סירבה לסדר גט.

ד) עוד באותו יום שלחו ב"כ הצדדים את בקשותיהם והודעותיהם בהמשך לדיון.

ב"כ האשה חזר על דרישותיו בפרוטוקול והוסיף:

"כפי שהובהר, ההחלטה המבוקשת אינה אלא מתן גושפנקא משפטית תקפה למצב המשפטי דהיום, בו נושא סמכותו של כב' ביה"ד תלוי ועומד, אולם זכות זו של האשה לשמור על טענותיה היא זכות בסיסית ביותר, והיא בסה"כ מבקשת להימנע ממצב שבו ייטען כלפיה (בין בארץ ובין בחו"ל) כאילו שהיא מסכימה לסמכותו של בי"ד נכבד זה לנושאים שנכרכו בפניו.

4. עם כל הכבוד, דרישותיה אלה של האשה, הן בסיסיות, אין בהן מאומה כדי לפגוע בביה"ד הנכבד או בבעל עצמו, וכל תכליתן אינה אלא להותיר לאשה את זכותה לטעון בעתיד באשר לסמכותו של בי"ד נכבד זה בהתאם וע"פ הפסיקה הסופית של כב' ביהמ"ש האזרחי בהליכי אמנת האג (כרגע הענין תלוי ועומד בערעור שהגיש הבעל לכב' ביהמ"ש המחוזי).

בהינתן החלטה כאמור לעיל, אשר תשמור על זכויותיה הנורמטיביות והבסיסיות של האשה, ניתן לבצע סידור גט בכל שעה שכב' ביה"ד יורה, ועובדה שהאשה הגיעה הבוקר לכב' ביה"ד כשהיא מלווה בעדה מטעמה (ובניגוד לבעל – אף דאגה להביא עמה תעודת זהות...).

5. יובהר כי הסיבה היחידה שבגינה לא סודר גט בדיון שהתקיים הבוקר (8/11) היא משום התנגדותו של הבעל שתינתן החלטה כאמור לעיל, וגם בכך יש כדי להעיד על חוסר תום לבו של הבעל בהליכים דנא.

לעומתו כתב ב"כ הבעל:

"1. בבית הדין הוברר היום כי התובעת מסרבת לקבל גט בטרם תקבל מספר החלטות שאינן מקובלות (הכל עפ"י הנחיית יועציה מחו"ל).

2. לפיכך מתבקש בית הדין הנכבד לקבוע לצדדים מועד לדיון לצורך קביעת סדרי ואופן ניהול ענייני המזונות והרכוש.

3. יודגש כמובן כי לאור חיוב הגט טוען המבקש כי לא היה חב במזונות אשה בעבר. יודגש למעלה מן הצורך כי המבקש שילם את הוצאות הבית לרבות מזונות אשה לתקופה שעד עזיבתו את דירת בני הזוג (מועד העזיבה היה לאחר חיוב הגט, כאשר ברור שלאחר הפסק לחיוב בגט לא חייב המבקש במזונות אשה כלשהם).

4. לאור העובדה שהליכי "אמנת האג" עדיין תלויים ועומדים, לא יתבקש כב' ביה"ד לדון בשלב זה במשמורת ומזונות הילדה."

בעקבות הודעת ב"כ האשה הוציא דיין ביה"ד הרה"ג אברהם מייזלס ביום כ' טבת תשע"ד 11/1/15, את ההחלטה דלהלן:

"טועה ב"כ האשה במה שכותב בסעיף 5 להודעתו שהגט לא סודר משום התנגדותו של הבעל, הגט לא סודר רק משום התנגדותה של האשה שב"כ שנכח בדיון לא השכיל להסביר לה שאין לה שום סיבה להתנגד, כפי שביה"ד חזר ואמר מספר פעמים במהלך הדיון שכל התנגדויות שהעלה ב"כ האשה נרשמים בפרוטוקול ודי בכך כדי לספק את דרישתם של ב"כ האשה בחו"ל לא רק זו אלא ביה"ד אף בהחלטה מתוך הדיון הקריא לנוכחים "הצהרות הצדדים נרשמו."

אין שום הצדקה לא מבחינה משפטית ולא מבחינה הגיונית שביה"ד יעגן את דרישות האשה וב"כ גם במסגרת החלטה.

האשה חייבת לקבל את גיטה כפי שנקבע בהחלטת ביה"ד מתאריך 3/11/14, ולפי שורת הדין ביה"ד לא היה צריך לאפשר לאשה וב"כ להשמיע את דרישותיהם בענין הסמכות כתנאי לקבלת גט, ובפרט שהצדדים הוזמנו לסידור גט בלבד, וחרף האמור ביה"ד שמע ורשם את דרישות האשה והקדיש מזמנו השיפוטי, כמו כן הבעל וב"כ הודיעו שמיד לאחר סידור הגט אין מבחינתם כל מניעה לבטל את עיכוב היציאה כנגד האשה כפי דרישת האשה, ועם כל זאת האשה סירבה לקבל גט.

ביה"ד מבקש תגובה מידית של האשה וב"כ האם היא מוכנה להתייצב בביה"ד בהקדם לסידור גט אשר היא מחויבת לקבלו. בהתאם לתגובה ישקול ביה"ד את המשך טיפולו בתיק."

בהמשך חזרו ב"כ הצדדים בבקשות והודעות נוספות, החוזרות למעשה על מה שנאמר בדיונים ובבקשות שהוגשו בעקבותיו.

ב"כ האשה בהודעה מיום 13/1/15 כותב:

"מבוקש כי בהחלטת ביה"ד ייאמר כי הגט הינו גט הלכתי דתי ולא ע"פ כל דין אחר.

בקשה זו תואמת גם את האמור בחוק שיפוט בתי דין רבניים בסע' 4 א (ב) (2) כאשר לטענת האשה כפי שיוכח לביה"ד סמכותו של ביה"ד אינה נובעת מסע' 1 לחוק והיא שומרת לעצמה הזכות לטעון בנוגע לחוסר סמכות ביה"ד ע"פ כל דין.

ככל שכב' ביה"ד סבור כי גם בקשה זו של האשה אין להיענות לה, תסכים האשה בלית ברירה כי כל הסייגים הנ"ל יופיעו בצורה מסודרת בפרוטוקול הדיון טרם שיסודר הגט."

לעומתו כותב ב"כ הבעל בתשובתו מיום 15/1/15:

"6. לביה"ד סמכות לדון בגט כפי שקבע ביה"ד בעצמו. האמור בסעי' 3 סיפא להודעת האשה אינו נכון. תביעת הגירושין הכרוכה הוגשה על פי סע' 1 ו־3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים ולא על פי סע' 4 לחוק וב"כ האשה יודע זאת היטב.

7. יתירה מכך, ביה"ד קבע שיש לו סמכות מכוח סע' 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים שכן מדובר בשני אזרחים ישראלים. כיצד יכולה האשה לסרב לקבל גט ולקבוע סייג שאין לבית הדין סמכות? ביה"ד האזורי אינו ערכאת ערעור!"

עד כאן לשון הודעותיהם ובקשותיהם, הערותיהם והשגותיהם של ב"כ המלומדים של הצדדים.

ה) מכיוון שנתבקשנו לקבוע קטגוריית פסיקתנו בענין הסמכות, חובה עלינו להבהיר הדברים.

בהחלטתנו מיום ב' בטבת תשע"ה (24/12/14) קבענו שלביה"ד סמכות לדון בגירושי הצדדים בין אם לפי סעיף 1 לחוק בתי דין רבניים, ואם לא לפי סעיף 4א לחוק זה.

סעיף 1 לחוק קובע:

"עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים."

ומשכך בנידון דידן אין ספק שהבעל הינו אזרח ישראל ותושב הארץ, כמו כן אין ספק שלאשה אזרחות ישראלית מאז שעלו לארץ. כפי המוכח מתעודת העולה שהוצגה בפנינו.

כמו כן האשה תושבת הארץ ממועד זה, וכן אין ספק שלאשה זיקה לישראל, מכיוון שהצדדים גרו בישראל במשך כשנתיים. לצדדים ילדים הגרים בישראל, ולפיכך גם הזיקה של האשה לישראל מוכחת, ולפיכך על פניו שני הצדדים אזרחי המדינה, ומשכך לביה"ד יש סמכות שיפוטית ייחודית לדון בגירושי הצדדים, סמכות זו היא בין לעניין הנישואין הדתיים של הצדדים ובין לענין נישואיהם האזרחיים.

אמנם האשה טוענת שהבעל הטעה ורימה אותה, ולכן עלתה לארץ, ומסיבה זו ביקשה לאחר מכן להחזיר את הילדה לארה"ב על פי אמנת האג, בקשה שהתקבלה בביהמ"ש, ועתה נידונה בערכאת הערעור. עם זאת נראה שהחלטת ביהמ"ש בענין אמנת האג לא מעלה ולא מורידה בענין הנידון בפנינו שהוא קביעת אזרחותה (יש לציין שב"כ האשה לא צירף כל ההחלטה לתיק אלא חלקים ממנה), וממילא בקביעת הסמכות על פי סעיף 1 לחוק בתי דין רבניים שהרי מכיוון שלעת עתה למבקשת אזרחות ישראלית אותה ביקשה, אף אם נקבע שתושבותה הושגה במרמה, אין ספק שלמבקשת זיקה לישראל כפי שכתבנו, והרי החוק מקנה סמכות שיפוטית ייחודית לגבי אזרחי המדינה, ואף אם אינם תושביה והוא שיש להם זיקה עכ"פ לישראל. דבר שודאי התקיים בנידון דידן.

ולפיכך כל עוד לא יוכח לביה"ד שלמבקשת אין אזרחות ישראלית, דהיינו שהאזרחות הישראלית אותה קיבלה תבוטל למפרע, עניינם של הצדדים נתון לשיפוטו הייחודי של ביה"ד על פי סעיף 1 לחוק.

יש לציין שב"כ הבעל טוען שלאשה אזרחות ישראלית מכיוון שאמה אזרחית ישראלית, דבר זה לא נבחן ע"י ביה"ד, ואם אכן הדברים נכונים, טענת האשה שאזרחותה הישראלית נקבעה על ידי בקשה מוטעת, לא תעלה ולא תוריד, שהרי היתה אזרחית ישראלית אף לפני שביקשה קבלת אזרחות ישראלית וקיבלה תעודת עולה, אך כאמור דבר זה לא נבחן על ידינו.

אם אכן לא יוכח שאזרחותה הישראלית של האשה התבטלה למפרע, לביה"ד סמכות על פי סעיף 1 לחוק בתי דין רבניים להתיר את נישואי הצדדים בין הנישואין הדתיים ובין הנישואין האזרחיים, ולפיכך בקשת האשה שביה"ד יקבע שאין בהסכמתה של האשה לקבלת גט בכדי לקבוע סמכותו של ביה"ד, ושמדובר בגט דתי בלבד, משמעותה היא לאיין ולהפקיע את הסמכות החוקית שקיבל ביה"ד על פי החוק, ולפיכך אין מקום להחלטה של ביה"ד בנושא זה, מכיוון שהדברים אינם אמת. שהרי כבר קבענו שעל פי סעיף זה בית הדין הינו הסמכות החוקית להתיר הנישואין על פי דין ועל פי חוק, ואין מקום להפקיע הסמכות, בגלל דרישתה ורצונה של האשה יהו אשר יהו.

נוסיף ונאמר, סמכות ביה"ד אינה נובעת מהסכמתו של הבעל או מהסכמתה של האשה, סמכות בית הדין קבועה ועומדת ונקבעה על פי המחוקק ולא ראוי שבית הדין יפקיע סמכות שניתנה לו על פי החוק, סמכות שנרכשה לו בעת הגשת התביעה.

אין ספק שאם סמכות ביה"ד היא על פי סעיף 1 לחוק, ממילא יכול הבעל להגיש גם תביעות נוספות הכרוכות לתביעת הגירושין, ואם התקיימו כל תנאי הכריכה, תביעה כנה כריכה כנה וכדין תהיה לביה"ד סמכות גם בענייני הרכוש ושאר העניינים שנכרכו בתביעה (בכפוף לפסק הדין הסופי שיינתן בתביעת האשה להעברת הילדה לארה"ב על פי אמנת האג), אך אין זה מעניינה של החלטה זו.

בין כך ובין כך מכיוון שעל פניו על פי הנתונים העומדים בפנינו וכל עוד לא הוכח שלאשה אין אזרחות ישראלית, סמכות בית הדין היא להתיר הנישואין בין על פי דין ובין על פי חוק.

ו) ביה"ד בהחלטתו מיום ט' חשוון תשע"ה קבע, שבכל מקרה לבית הדין סמכות לדון על פי סעיף 4א' לחוק שיפוט בתי דין רבניים. סעיף זה קובע כדלהלן:

" (א) בלי לגרוע מסמכויות השיפוט לפי סעיף 1, לבית דין רבני יהיה שיפוט ייחודי בתביעה לגירושין בין בני זוג יהודים שנישאו על פי דין תורה, בהתקיים אחת מהזיקות האלה:
***
(5) התובע הוא אזרח ישראלי ומקום מושבו בישראל;

(ב) הוגשה לבית דין רבני תביעה לפי סעיף קטן (א) –

(1) לא יהיה בכך כדי למנוע מבית משפט מוסמך במדינת חוץ לדון בתביעה לגירושין אזרחיים בין בני הזוג;

(2) הוגשה תביעה לגירושין אזרחיים בין בני הזוג לבית משפט מוסמך במדינת חוץ בטרם ניתן גט פיטורין, לא יהיה בית הדין הרבני מוסמך לדון ולהכריע בגירושין האזרחיים.
***
(ה) אין בהוראות סעיף זה כדי להקנות לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בענינים הכרוכים בגירושין."

לפיכך אף אם תוצג לביה"ד אסמכתא משפטית שהאשה לא היתה אזרחית ישראלית בעת הגשת התביעה (דהיינו על ידי הפקעת האזרחות למפרע), עדיין יש לביה"ד סמכות לדון בגירושי הצדדים מכיוון שאין ספק שהתובע הוא אזרח ישראלי ומקום מושבו בישראל.

אמנם לענין היקף סמכותו בתביעת הגירושין, הדבר תלוי בכל מקרה לגופו. על פי סעיף קטן ב', אין הגשת התביעה לגירושין בביה"ד בישראל מפקיעה סמכותו של ביהמ"ש האזרחי במדינת חוץ לדון בתביעת הגירושין האזרחיים, אמנם דבר זה מותנה כפי האמור בסעיף ב2 שהתביעה לגירושין אזרחיים הוגשה קודם מתן הגט.

סעיף זה שונה מסעיף ה' הקובע באופן קטגורי שבמקרה שהסמכות לביה"ד היא על פי סעיף 4א, אין לביה"ד סמכות לדון בעניינים הכרוכים בגירושים.

משמעות הבדל זה היא, שאם הוגשה תביעת גירושין אזרחית בבהמ"ש בחו"ל קודם מתן הגט, הסמכות לדון בגירושין האזרחיים תהיה של ביהמ"ש בחו"ל, וביה"ד ידון רק בהתרת הנישואין הדתיים, אך אם לא הוגשה תביעה לגירושין אזרחיים, סמכות ביה"ד על פי סעיף 4א היא להפקיע בין את הנישואין הדתיים ובין את הנישואין האזרחיים.

ולפיכך אם יתברר לביה"ד שהאשה אינה אזרחית ישראלית ואינה תושבת ישראל ויוכח לביה"ד שהאשה הגישה תביעה לגירושים אזרחיים קודם מתן הגט, סמכות ביה"ד תהיה לעניין הגירושין הדתיים בלבד, ולא לעניין הגירושין האזרחיים.

בין כך ובין כך אין מקום לעת עתה לתת החלטה כבקשת האשה שסמכות ביה"ד היא להתיר את הנישואין הדתיים בלבד ולא את הנישואין האזרחיים, ולפיכך ביה"ד לא יוציא החלטה כבקשת האשה, וענין זה יתברר לכשיתברר.

ז) והנה סעיף 4ב לחוק שיפוט בתי דין רבניים קובע כדלהלן:

"נתן בית הדין פסק דין של גירושין כנגד הנתבע והנתבע לא קיים את פסק הדין, יהיו לבית הדין הסמכויות הנתונות לו על פי כל דין לשם קיום פסק הדין..."

לאור האמור לעיל מכיוון שבית הדין נתן זה מכבר את פסק דינו שהצדדים חייבים להתגרש זה מזו, ביצוע פסק הדין עוכב בכלל מגוריהם המשותפים, הדבר פשוט שלאחר שהופרדו המגורים אין מניעה לקיים את פסק הדין וחובה לקיימו, והאשה חייבת לקבל גיטה.

ביה"ד מבהיר, סמכות בית הדין איננה תלויה בהסכמת האשה, ומשכך גם אכיפתו או אי אכיפתו נתונה לסמכות ביה"ד, ולפיכך ינקוט ביה"ד את כל האמצעים החוקיים הנראים לו, לצורך ביצוע פסק הדין.

והנה בדיון שנערך בפנינו התרה ביה"ד באשה שאם תסרב לבצע את סידור הגט, יחייב אותה ביה"ד בהוצאות בגין בזבוז זמנו השיפוטי של ביה"ד, כמו כן הוצג בפנינו בקשת הבעל לתשלום הוצאותיו.

אמנם לאחר שנכתבה החלטה זו ולפני שהוקלדה ונמסרה לצדדים, הגישה האשה בקשה לביה"ד ובה הסכמתה לסידור גט ללא תנאים. ואכן הצדדים הופיעו בביה"ד והתגרשו.

בדיון זה הודע לביה"ד שערעורו של האב על החלטת ביהמ"ש נדחה, ומשכך האשה אמורה לעזוב את הארץ עם בתה. מכיוון שבתם של הצדדים עוברת להתגורר בארה"ב אין לביה"ד סמכות בעניני המשמורת והסדרי הראיה, עם זאת ענין סמכותו של ביה"ד בענייני הרכוש עדיין לא הוכרע.

לפיכך קובע ביה"ד כדלהלן:

א. לביה"ד הסמכות לדון בתביעת הגירושין שהוגשה בפנינו.

ב. מכיוון שעל פני הדברים שני הצדדים אזרחים ישראלים ולא הוכח לביה"ד שהאשה אינה אזרחית ישראלית, לביה"ד הסמכות להתיר בין את נישואיהם הדתיים ובין את נישואיהם האזרחיים.

ג. אם יתברר שהאשה לא היתה אזרחית ישראלית בעת הגשת התביעה, סמכות בית הדין לדון היא על פי סעיף 4א לחוק שיפוט בתי דין רבניים נישואין וגירושין.

במקרה זה, ואם לא הוגשה תביעה לגירושין בבימ"ש אזרחי בחו"ל, סמכות בית הדין היא להתיר בין את הנישואין הדתיים ובין את הנישואין האזרחיים.

אם הוגשה תביעת גירושין בבימ"ש אזרחי בחו"ל קודם מתן הגט, סמכות בית הדין היא להתיר את הנישואין הדתיים בלבד.

ד. מכיוון שהאשה הסכימה לסידור גט והגט סודר, ביה"ד אינו רואה מקום לחייבה בהוצאות.

ה. קובעים מועד לדיון בסמכות ביה"ד לדון בתביעות שנכרכו בתביעת הגירושין ליום א' אייר תשע"ה בדיון זה ישמעו טענות הצדדים לענין סמכות ביה"ד לדון בעניינים אלו.

ו. החלטה זו ניתנה על ידי דיין יחיד, מכיוון שקביעת סמכות בית הדין בתביעת הגירושין, היא מן העניינים שיכולים להידון בדן יחיד וכמו שכתבנו בזה בעבר, ואכמ"ל.

ניתן לפרסם בהשמטת שמות הצדדים.

ניתן ביום ז' בשבט התשע"ה (27/01/2015).

הרב שלמה שפירא – אב"ד