בתאריך ה' בשבט תשע"ב (29.1.2012) הגיש הבעל תביעת גירושין כנגד אשתו. הצדדים נישאו בתאריך 23/7/91 ולהם שלושה ילדים.

בתביעתו טען להשפלות, העלבות ובחוסר כבוד. בני הזוג הפסיקו לנהל חיי משפחה. האישה הפסיקה את חיי האישות. האישה הפסיקה את הביקורים ההדדיים של הורי הבעל.

לטענתו הודיעה לו כי ברצונה להתגרש ולכן פנו לגישור שלא צלח בשל מחלוקות בעניין הרכוש. לדבריו האישה מורדת ומפסידה מזונותיה וכתובתה.

בתאריך כ"ב באייר תשע"ב (14.5.2012) הגישה האישה כתב הגנה. לדבריה הצדדים הלכו לגישור לאחר שהאישה בקשה במשך שנים רבות ללכת עם בעלה לטיפול זוגי לשיפור הזוגיות, אך התובע סרב לקבל טיפול רגשי על אף שמטפלים המליצו לו על טיפול רגשי. במהלך הגישור הגיש לטענתה תביעת גירושין לביה"ד הרבני שלבסוף מחקה. לאחר כישלון הגישור ומחוסר מוכנותו להגיע להסדר או לשלום בית פתחה תביעה ליישוב סכסוך. האישה הגישה בתוך 30 יום מהגשת התביעה ליישוב סכסוך, תביעה ברכוש כדי לתפוס את סמכותו של ביהמ"ש. לדבריה הגישה אך ורק תביעה לשמירת זכויותיה. לדבריה לא רצתה להתגרש מהתובע והיא רוצה שלום בית. גם במהלך הגישור הציעה לו לדבריה לוותר על ההליכים וכי ייעתר לשלום בית אך הוא סרב בתוקף. היא מתכוונת להגיש תביעה לשלום בית. לדבריה, הוריו של הבעל סרבו להגיע לבית הצדדים ולא כטענתו של הבעל. הבעל הוא זה שהתרחק ממנה ולא היא ממנו כטענתו. האישה לא הודיעה לו מעולם שרוצה להתגרש, אלא להיפך. ניתן לדבריה לשקם את מערכת היחסים.

טענות הצדדים בעניין פתיחת התיקים בערכאות השונות
בתאריך ה' בשבט תשע"ב (29.1.2012) פתח הבעל את תביעת הגירושין הראשונה אשר נכרכה לסוגית הרכוש. בתאריך י"ב בשבט תשע"ב (5.2.2012) הגיש הבעל וב"כ בקשה למחיקת התביעה בעקבות הגישור אותו עורכים הצדדים, ובתאריך י"ד בשבט תשע"ב (7.2.2012) הוצאה החלטה לסגירת התיק. בתאריך ל' בשבט תשע"ב (23.2.2012) קצת יותר משבועיים לאחר מכן פתחה האישה תיק בביהמ"ש ליישוב סכסוך אשר תפשה סמכות לביה"מ לדון בענייני הרכוש.

לטענת הבעל, בסוף שנת 2011 פנתה האישה לבעל והודיעה לו כי ברצונה להתגרש ולכן פנו להליך של גישור שערך חודשיים ימים שלא צלח. במהלך הגישור איימה עליו שתפנה לביהמ"ש ותזנח את הליך הגישור. משכך נאלץ להגיש תביעת גירושין כרוכה לביה"ד. אלא שאז פנתה האישה בערמה ובמצג שווא אמרה לו כי איומיה לא היו ממשיים וכי כוונתה להמשיך בגישור ובשל כך דרשה ממנו כתנאי להמשך הגישור שימחק את תביעת הגירושין. לדבריו, התפתה להאמין לה ומחק את התביעה. בסמוך לכך ולאחר מכך הזדרזה האישה ופתחה תביעה ליישוב סכסוך בחוסר תום לב ובכדי לתפוש את סמכותו של ביהמ"ש.

מנגד, טוענת האישה כי הבעל ביקש להיפגש עם מגשרת ובהליך הגישור הגיש תביעה לביה"ד ולבסוף מחק אותה מרצונו. לאחר המחיקה טוענת האישה, הצדדים המשיכו בהליך הגישור אך הבעל איים שאם לא תסכים לתנאיו יגיש שוב את תביעתו. לאחר כישלון הגישור באשמתו של הבעל, הבינה הנתבעת כי אין מנוס והגישה תביעה ליישוב סכסוך.

יש לתמוה קצת על דבריה כי מחק הבעל את התביעה מרצונו כאשר הם ממשיכים את הליך הגישור. אם הצדדים ממשיכים לגשר ביניהם כדי להגיע להסכם גירושין לשם מה סגר הבעל את תביעת הגירושין כל זמן שלא סיימו את ההסכם לכך. אמנם לדברי האישה הגישור היה לשם שלום בית, אולם כבר נראה להלן על פי הודאתה בעצמה שההליך היה לשם גירושין תוך הצעת טיוטת גירושין שנקרעה בהמשך, כך שטענתה שהמטרה הייתה לשם שלום בית אינה טענה אמתית. אם כך כיצד נבין שהבעל סגר את תביעת הגירושין מרצונו כאשר המטרה היא גירושין?!

לטענתה של האישה כל טענותיו של הבעל ביחס להתייחסותה להוריו אינן נכונות וההיפך הוא הנכון בקשר להתייחסותם המזלזלת של הוריו בה.

בדיון הראשון מתאריך י"א בתמוז תשע"ב (1.7.2012) אמרה האישה כי עזבה את חדר השינה משום שהבעל העליב אותה. וכך נכתב בפרוטוקול:

"ביה"ד: מי עזב את חדר השינה.

הבעל: הגברת.

האשה: עזבתי לפני כמה חודשים, אחרי שהוא העליב אותי."

טענות הבעל כי אשתו מורדת בו ולפיכך אינה זכאית לכתובתה
הבעל טען שהאישה הערימה עליו לאחר שפתח תביעת גירושין ראשונה כרוכה לרכוש ושכנעה אותו למחקה כדי שיאבד את הסמכות ברכוש, ולאחר מכן הגישה בקשה ליישוב סכסוך ותפסה את סמכות ביהמ"ש, ובה תביעה לחלוקה לא שוויונית. לדבריו, תביעתה לשלום בית היא שקרית. שניהם חפצים להתגרש.

לדברי האישה, מתחילת הדרך היא לא ביקשה להתגרש ורצתה בטיפול זוגי אולם לאחר סירובו – "זרמתי איתו" והלכו לגישור למטרת גירושין. "אמרתי לו שנעזוב את הכול ונחזור הביתה והוא אמר שרוצה להתגרש. אני מוחלת לו על הקונדום שמצאתי ברכב."

תגובת הבעל:

"גנבת, למה נגעת לי בארנק."

"אני ממשיכה לאהוב אותו."

"לקיים את הבית שלי."

לשאלת ביה"ד למה עזבה האישה את חדר השינה ענתה:

"בגלל שהוא הגיש תביעה בביה"ד הרבני בזמן שאנו בגישור."

לשאלת ביה"ד למה פתחה תביעה לפירוק שיתוף ענתה:

"שמירת זכויות, לא יודעת לענות על העניין המשפטי, אני צריכה לדאוג על הרכוש."

לדברי הבעל האישה ביקשה גירושין ובקשה שנודיע לילדים.

"את הקונדומים קניתי בשבילה, היא אמרה שלא רוצה להשתמש באמצעי מניעה נאלצתי לקנות, לפני שנתיים היא אמרה."

ביה"ד הגיב על דבריו בחומרה באמרו:

"שנתיים אין יחסים ושנתיים אתה מחזיק קונדום, יש גבול."

תשובת הבעל:

"יש לי מאה אלף תעודות ולא בודק זאת...לא בגדתי."

הצדדים הודיעו לילדים על הגירושין. לדברי האישה אכן הודיעו לילדים שכן "הבית לא יכול להתקיים כך והוא סרב לחץ על הגירושין."

לדברי ב"כ הבעל אישה שמגישה תביעת חלוקת רכוש ואף חפצה ברוב הרכוש, אינה רוצה שלום בית.

בתביעת המשמורת כותבת האישה בעצמה שחיי הנישואין עלו על שרטון.

להצעת ביה"ד כדי לברר את כנותה בתביעת שלום הבית, נשאלה האישה ע"י ביה"ד אם היא מוכנה למשוך את התביעות בביהמ"ש, ומשלא הסכימה, אמר לה ביה"ד:

"את לא רוצה שלום בית [...] את רוצה להתגרש ובגלל התביעות של הרכוש את לא מוכנה את רוצה תנאים טובים לגדל את הילדים."

"צעד ראשון שהיא רוצה שלום בית היא צריכה למחוק את התביעות."

"על פניו תביעתה לשלו"ב לא כנה, לא באה עם ידיים נקיות, היא תבעה רכושית... וחלוקה. היא מודה שפניה היה לגירושין."

"היא רוצה להתגרש."

האישה מצידה ענתה:

"איני מחפשת בעל חדש."

"לא אבטל תביעות כי אני אשאר בלא כל..."

"אנו מתנהלים למרות זאת כמשפחה."

ביה"ד תמה:

"איזה משמורת כי אתם גרים ביחד? את באה לביה"ד ואומרת שלו"ב ושם פתוח משמורת חלוקת רכוש."

"אם את אינך מוחקת אז זה מראה שאינך חפצה בשלום."

"היא לא רוצה אותו."

"יש רבינו ירוחם. אם לא תמשוך את התביעה זה אחד בפה ואחד בלב."

בדיון השני מתאריך 6/1/2013. לשאלת ביה"ד "למה אין יחסים", ענה הבעל:

"זה יוזמה של שנינו."

"לפני שנה היא עזבה את החדר, דבר נוסף, ביום הולדת חמשים שלי, היא סרבה לבקשתי לעשות מסיבת יום הולדת, ולהזמין את הורי, פגעה בי עמוקות והתדרדות היתה עמוקה, האשה הזו החרימה את משפחתי בשנת 2008 וגם באמצע היא היתה שמחה שלא באו, וזה פגע בי, הורי מעל גיל 80 ולא יכולים לראות את ילדי, נכדיהם, היא שונאת את אמי, היא קוראת לה "שטן" ליד הילדים, יש לה רגשי נחיתות בגלל שאחי מסודר. היא שאלה אותי למה ההורים חשובים, הרי הם ימותו? בגלל זה אני רוצה להתגרש ממנה, היא אמרה טיפול זוגי, ולא הלכה לשום טיפול, אני ביקשתי והיא סירבה, היא אמרה "אתה צריך" והיא אינה רוצה. בדיון הקודם הוכח שהיא רוצה להתגרש, אח"כ ביקשה להודיע לילדים שאנו צריכים להתגרש, והודענו, איני יודע מה קורה עם בני הקטן, הוא לא יודע מה קורה, הוא יודע שאנו מתגרשים, ועכשיו הוא חושב שלא נתגרש. לגבי הנושא של התביעה לגירושין, בתאריך 05/01/2012 הלכנו לגישור פרטי, בשם עו"ד פריימן, שתביא אותנו להסכמות, ותכתוב לנו הסכם, שילמנו לה, מה שקרה במהלך הגישור, התביעות שלה היו מטורפות, על סמך ייעוץ הגשתי בקשה לגירושין בפניכם, היא ביקשה למחוק את התביעה, אני עו"ד במקצועי, ואני רוצה להתגרש יפה, רק שנלך לייעוץ, הורי שילמו על זה, ואמרתי לה שכואב לי שהורי שילמו, אז היא עונה לי "שהם יסעו לשייט אחד פחות", כואב לה שהם נוסעים. בעקבות מחיקת התביעה, התקיימו שלשה מפגשי גישור, היא הלכה פעם לבדה, והצעתי לה הצעה ושיפרתי, ולא היה לי ייעוץ, וביקשתי שהיא תזמין את [...], וישיבה בנוכחות שנינו בתאריך 22/02/2012 במסגרת הישיבה, אפרת לא יכולה למסור את ההצעות עד שאומר זאת בקולי, מסתבר ש-12 שעות לאחר מכן, הוגשה תביעה לישוב סכסוך בבימ"ש בכ"ס, התביעה היתה מוכנה, התביעה לא במטרה ליישוב סכסוך אלא לאלץ אותי להתגרש בתנאים שלה. מכיון שלא יכול להיות שתוגש תביעה לישוב סכסוך, תוך כדי גישור. היא אמרה שלא רוצה ללכת לישוב סכסוך תחת כנפי בימ"ש. היא אמרה "תפנה לעורך דין שלי" ומאז אנו פה."

בהמשך הדיון נכתב:

"ביה"ד: האם התביעה נסגרה.

ב"כ א: לא נסגרה.

ביה"ד: אז האשה רוצה להתגרש! מי שתובע פירוק שיתוף לא מאוזן ודאי שלא רוצה שלום. ולא להתל בבית הדין, אנו שלחנו לך הבהרה.

ב"כ א: הכל כתוב.

ביה"ד: סגרת או לאו.

ב"כ א: שמירת זכויות מאחר והבעל...

ביה"ד: הבקשה לשלו"ב אינה כנה, גובלת בשערורייה, האשה מחזיקה כתב תביעה לפירוק שיתוף באופן לא שוויוני, בקשתה לשלו"ב לא מקובלת עלינו בלשון המעטה.

"ביה"ד: את מהתלת בביה"ד, את רוצה מוניטין, לא דנים במוניטין ללא תביעה עיקרית וזה לא נקרא "שמירת זכויות", זו תביעה אופרטיבית, זה מדובר בדיון לקביעה בדברים מהותיים.

ב"כ א: אקריא לך פרוטוקול.

ביה"ד: את מתעקשת ואת אומרת "מגבילה", זה לעשות צחוק מבית הדין, אנו נורה לקבוע מועד לחקירת שמות וגט.

ב"כ א: הם גרים ביחד. הם עשו קידוש ביחד.

ביה"ד: לאחר שאחד הצדדים יעזוב אחד הצדדים אז נסדר גט."

ביה"ד הבהיר כי לא ניתן לערוך סידור גט כאשר הצדדים חיים תחת קורת גג אחד.

בדיון השלישי מתאריך 11/12/2013 הודיע הבעל כי עזב את הבית בתאריך 1/7/2013 לאחר פסק הדין מביה"ד הגדול.

"ב"כ א: הוא נטש אותה ועשה דברים מאחורי גבה. ביה"ד אמר לו שאם אתה רוצה להתגרש, אז קום ותעזוב, והוא קם והלך. לא היתה לו סיבה. הוא לא עשה כלום בענין הזה חוץ מחתרנות מאחורי גבה. לא היתה שום מניעה מצד האשה להמשיך לקיים את חיי המשפחה."

"הבעל: ...אני אדם שנותן אמון ורצה שהכל יסתדר על הצד הטוב יבותר ולכן מחקתי את התביעה כדי להתגרש בהסדר. ב-22/2 הייתה ישיבת הגישור האחרונה, אחרי שהוצע לה סכום המזונות שהיה סביר, יום לאחר מכן הגישה נגדי תביעה ליישוב סכסוך. באתה אליה ושאלתי אותה למה הגשת תביעה, היא ענתה שבשום אופן אינה מסכימה לנהל גישור מטעם ביהמ"ש."

"הבעל: ...לאחר כמה שבועות של גישור לגירושין, הצעות הגישור לא מצאו חן בעיני האשה ואיימה עליו ללכת לבימ"ש אם לא יעלה את הסכומים. ולכן הוא הגיש תביעת גירושין. המגשרת אמרה שהיא לא יכולה לקיים במקביל גישור לגירושין, ולכן הוא הגיש את התביעה לגירושין... לאחר מכן הגישה תביעת רכוש למוניטין, לנכסי קריירה, לחלוקת רכוש לא מחצה על מחצה, תביעה זו תוקנה, האשה סירבה להעביר תביעות אלו לביה"ד, האשה לא חזרה בה בניה אחת מכל תביעתה שאומת בתצהיר..."

האשה: הוא קיים איתי יחסים מספר מועט בשנים האחרונות כי היו לו נשים אחרות. לא היינו במלונות בשנתיים האחרונות, הוא לא השקיע בי בכלל. אני השקעתי בילדים ובו ותמכתי בו. (צועקת). כך הוא... אירחתי את משפחתו ולבסוף הם מזלזלים. הוא זה שרצה להתגרש. אני רציתי להמשיך. הייתה בחורה שאמרה אני רוצה בעל כמו [...]. כמה שיחות טלפון היו ביניהם. קוראים לה [א']. אתה יכול לשאול אותה... עזבתי את חדר השינה כי גילתי שבעלי בוגד, אני חזרתי לחדר והוא גירש אותי מהחדר, והוא זה שלא רצה.

"ב"כ א: על מה הקונדום?

הבעל: היה לה התקן תוך רחמי, ואמרה לי שאם אתה רוצה לשכב איתי, תלך ותקנה קונדומים. הלכתי וקניתי. קיימנו יחסי אישות עם הקונדומים גם בבתי מלון. פעם אחרונה בסביבות 2010, במאי בסוף שבוע של העבודה שלי. היא שיקרה לביה"ד, היא קיבלה ייעוץ שאם תגיד שלא קיימה יחסי מין יותר משישה חודשים, שתהיה מורדת, הכול כתוב בפרוטוקול. אני חושבת שהיא שתלה את הקונדום, היא זו שדרשה את הקונדום כי הוציאה לה את ההתקן, אני מוכן להיחקר במכונת אמת.

ביה"ד: יכול להיות שהקונדום נשאר בתיק זמן רב שנתיים לאחר שהפסקתם לקיים יחסי מין?

הבעל: יכול להיות. אני מוכן להיבדק בפוליגרף. מי אמר שזה שנתיים?! היא שתלה לי את זה בארנק את הקונדום.

ב"כ א: אם היא שתלה לו, אז למה הוא טוען שמלכתחילה היא ביקשה? היא שתלה לך אותו בארנק או שאתה שמת אותו מרצונך בארנק?

הבעל: זה לא אותות קונדום. היא דרשה שאשים קונדומים, ולאחר שנתיים היא שתלה לי את הקונדום בארנק."

"ביה"ד מעיר לבעל שבדיון 1/7 ביה"ד שאל אותך על הקונדום ואתה לא אמרת שהיא השתילה לך את זה.

הבעל: עכשיו אני נזכרתי שהיא השתילה לי את זה. היא כנראה השתילה לי את זה. או שזה נשכח שם. זהו זה, מה הסיפור הגדול.

ב"כ א: איך יכול להיות שלא שמת לב?!

ב"כ ב: אני רוצה להפנות את דבריו שאמר "הכל שקר וכזב". הוא אמר שהוא קנה אותו בשבילה.

ב"כ א: בארנק כסף שפותחים אותו כל יום, אפשר לשכוח אותו שנתיים?!."

"ב"כ א: מתי הודעת לילדים שאתה רוצה להתגרש?

הבעל: הודענו לילדים ב- 30/12/11

ב"כ א: האם אתה מתכוון אני הודעתי?

הבעל: הודענו לילדים ישבנו איתם בפינת אוכל, ביוזמה שלה, היא לחצה עליי שנודיע להם.

האשה: אל תדבר בשמי, דבר בשם עצמך.

הבעל: היא לא נותנת לי לגמור משפט כי זה לא נוח לה. היא דחקה בי להתגרש ובאה אליי ואמרה לי בוא נודיע לילדים."

"הבעל:...לגבי הקונדום, היא דרשה ממני להשתמש בקונדומים ולפי מצוותה אני השתמשתי. אני חושב היום שיכול להיות שהיו קונדומים שהשתמשתי בהם ולאחר מכן כשהתחילו התביעות היא השתילה לי קונדום מאותה חבילה."

בתאריך כ"ד בטבת תשע"ג (6/1/2013) הוציא ביה"ד פסק דין בזה"ל:

"הוגשה לפנינו תביעה לגירושין מטעם התובע.

בית הדין בדיון ובהחלטותיו הקודמות הורה לאשה לסגור את תיק התביעה לפירוק שיתוף בבית המשפט, שאם לא כן לא ניתן יהיה לראות בתביעת שלום הבית שלה כתביעה כנה. היום בדיון היא הצהירה שהיא לא עשתה כן ושאין בכוונתה למשוך את ידה מהתביעה הזו. לטענת באת כוחה היא הצהירה בבימ"ש לפרוטוקול כי התיק יוגבל לפס"ד הצהרתי.

לאחר שעיינו והעברנו את כתב התביעה שהגישה הנתבעת בבית המשפט בכור המבחן – נוכחנו לראות כי מדובר בפירוק שיתוף ועריכת איזון משאבים, ולא תביעה לקבלת פס"ד הצהרתי כפי שניסתה באת כוחה להציג. לשאלה שהפנינו לבא כוחה אם בכוונתה לסגור את תיק התביעה הזה שם, היא השיבה בשלילה.

משכך, אנו קובעים כי לא ניתן לדרוש פירוק שיתוף בנכסים ולערוך איזון בזכויות בבית המשפט האזרחי, ומצד שני לדרוש שלום בית בבית הדין הרבני. אי אפשר לדבר בשני קולות, לפי הצורך והנוחיות.

מלבד זאת, לטענת התובע ביניהם יחסי אישות קרוב לשלש שנים פרט למקרים בודדים, וגם הנתבעת הודתה כי היא עזבה את חדר השינה.

אנו קובעים כי טענת שלום הבית של הנתבעת איננה כנה, פניה לסיום קשר הנישואין על הצדדים להתגרש, ויפה שעה אחת קודם.

אולם נבהיר בזאת שסידור הגט לא יבוצע הואיל והצדדים גרים באותה דירה.

על הצדדים להודיע לביה"ד כי הם גרים בנפרד ולאחר מכן יקבע מועד לחקירת שמות וגט."

בתאריך ד' בתמוז תשע"ג (12/6/2013) הוצאה החלטת ביה"ד הגדול בערעור בזה"ל:

"ב"כ המערערת טוענת כי בית הדין האזורי בנתניה מיום כ"ד טבת תשע"ג (3.1.13) קבע שאין מקום לשלום בית, בלי לקיים דיון להוכחות.

לדבריה, הצדדים חיים יחד ומקיימים חיי משפחה תקינים ואף הביאה דוגמאות לכך.

ב"כ המשיב הגיבה כי היו מספר דיונים בתביעות ההדדיות של האשה לשלום בית, של הבעל לגירושין, ועל סמך זאת בית הדין נתן את פסק דינו, והוסיפה כי האשה היא אשר פתחה שלוש תביעות לבית המשפט לענייני משפחה ובהם חלוקת הרכוש.

בית הדין הבהיר לצדדים כי פסק הדין לא חייב את האשה בגט, אלא נתן תמונת מצב כפי התרשמותו לאורך כל הדרך, ועל פי זה קבעו כי טענת שלום הבית איננה כנה ופניה לסיום קשר הנישואין, ועל כן נקבע שעל הצדדים להתגרש ויפה שעה אחת קודם. אולם בפועל לא יבוצע הגט הואיל והצדדים גרים באותה דירה.

משכך, אין מקום לבית הדין הגדול לבטל את ההתרשמות שנקבעה בבית דין קמא, ובפרט שאין לכך שום משמעות הלכתית.

לאור האמור הערעור נדחה."

סיכומי הצדדים וסיכום
בתאריך כ"ג בניסן תשע"ד (23.4.2014) הוגשו סיכומי האישה בתביעה לכתובה ופיצויים.

לטענתה היא עדיין חפצה גם כיום בשלום בית. גם לאחר הגשת תביעת הגירושין, המשיך הבעל להתגורר בבית, היא המשיכה לכבס לבשל ולקיים עמו ארוחות משפחתיות. הוא פתח לטענתה חשבון פרטי נסתר וגם בשל כך פתחה תביעה בביהמ"ש ליישוב סכסוך.

עוד טענה כי הגשת התביעה ליישוב סכסוך הייתה על מנת לקבל הפניה ליחידת הסיוע ועל מנת להשכין שקט ושלום בחזרה בבית. בנוסף היא שבה על הסתירות בדברי הבעל בעניין הקונדום. לדבריה תביעת הרכוש היא רק לשמירת זכויותיה, ולחלוקה לא שוויונית אך ורק למקרה ושלום הבית לא יצלח. לדבריה הבעל לא הוכיח ולו ראיה אחת שהאישה לא זכאית לכתובה.

בתאריך ז' באב תשע"ד (3.8.2014) הוגשו סיכומי הבעל בתביעת הכתובה והפיצויים.

לדבריו, האישה אינה רוצה בו וכל מטרתה היא בשיפור תנאי הגירושין. לחיזוק טענתו טוען הבעל טענות שיוזכרו להלן.

דיון
הנתונים הם כי הבעל פתח תביעת גירושין ראשונה בתאריך 29/1/2012. תביעה זו נמחקה. בתאריך 12/3/2012 פתח הבעל תביעת גירושין שניה – זו שלפנינו. האישה הגישה תביעה ליישוב סכסוך בתאריך 23/2/2012, ובתאריך 22/3/2012 פתחה תביעות בביהמ"ש אשר אחת מהן היא תביעת הרכוש. פסק דינו של ביה"ד יצא בתאריך 6/1/2013. והחלטת הערעור ניתנה בתאריך 12/6/2013. האישה פתחה תביעה לשלום בית בתאריך 14/5/2012 ובתאריך 9/92013 פתחה תביעת לכתובה ופיצויים.

תביעת שלום הבית נפתחה למעלה מחודשיים לאחר פתיחת תביעת הגירושין של הבעל ואילו תביעת הכתובה נפתחה קרוב ל-4 חודשים לאחר פתיחת תביעת שלום הבית.

הבעל מחק את תביעת הגירושין הראשונה שנפתחה כאמור בתאריך 29/1/2012 והאישה פתחה פחות מחודש לאחר מכן את תביעתה ליישוב סכסוך וחלוקה לא שוויונית.

טענת האישה שהגשת התביעה ליישוב סכסוך כדי לפנות ליחידת הסיוע על מנת להשכין שלום אינה נכונה לדבריו שכן מתוך התביעה עולה שכל רצונה הוא בחלוקת רכוש.

עוד טוען הבעל כי אם רצונה בשלום בית מדוע לא פנתה אז בתביעת שלום בית לביה"ד הרבני.

אם כדבריה שפחדה מהתנהלותו מדוע לא פתחה בקשה לשמירת זכויותיה בלבד.

עוד טוען הבעל כי במסגרת הגישור ערכה המגשרת הסכם גירושין. האישה הודתה בדבר בדיון בפני ביה"ד, אלא שטענה שהטיוטה "נקרעה". בעניין זה נציין לסעיף 39 בכתב ההגנה שהגישה האישה לביה"ד בו נכתב:

"האישה מעולם לא הודיעה לבעלה כי היא רוצה להתגרש וההפך הוא הנכון – האישה הודיעה לבעלה כי היא רוצה לשקם את מערכת היחסים ביניהם התובע רימה את האישה ואמר לה כי הם הולכים לשיקום, לייעוץ – "גישור" בעוד האישה סבורה כי הליך הגישור מטרתו לגשר על פערים ולהביא לשלום בית..."

דבריה אלו עומדים בסתירה לדבריה בדיון בתאריך 1/7/2014 בו אמרה בתוך דבריה:

"אני זרמתי אתו, הלכו (צ"ל: הלכנו) לגישור למטרת גירושין! אני אמרתי לו נעזוב הכל, נחזור הביתה, ואמר שהוא רוצה להתגרש, אני עד עכשיו נלחמת, הוא מבשל בשבת, עושים קידוש, מבשל לכל המשפחה, ואני מבשלת במהלך השבוע."

נמצא כי האישה ידעה היטב שהלכה עם בעלה להליך הגישור לצורך גירושין ולא שלום בית, וכי הבעל לא רימה אותה והיא ידעה היטב לאיזו מטרה נקבע הגישור, אלא שלפי טענתה אמרה לו בגישור: "נעזוב הכל, נחזור הביתה, ואמר שהוא רוצה להתגרש."

נמצא כי לא ניתן לסמוך על גרסתה של האישה וייתכן כי אולי היא זו שיזמה את הליך הגירושין בכלל. גם הבעל סתר עצמו בעניין הקונדום.

בעניין טענתה בדיון שהיא עזבה את חדר השינה משום שהבעל "העליב" אותה, יש לציין כאן את דברי הרמ"א בשו"ע אבהע"ז סו"ס פ סעי' י"ח שכתב וז"ל:

"אישה שהלכה מבית בעלה מכח קטטה ואינה רוצה לשוב לביתו עד שיקרא לה בעלה לא הפסידה משום זה מזונותיה דבושה ממנו לשוב מאחר שיצאה בלא רשותו ואינו מראה לה פנים ואם הוא יבוא אצלה אינה מונעתו מכלום אבל אם אינה רוצה לבא אצלו עד שיפרע מה שלוותה, אבדה מזונותיה דהוי כמורדת דכל מורדת טענה אית לה..."

וכתב שם ה"בית שמואל" (ס"ק לג) וז"ל:

"לשון הרשב"א בתשובה, זו עילה מצאה לצערו ותולה בפרעון מה שלותה כלומר ולמה תהיה ידה על העליונה תבוא אליו בתחילה ואח"כ יפרע מה שלוותה."

במקרה דנן לא ציינה האישה במה העליב אותה בעלה ואין אנו יודעים איזו עילה מצאה לצערו ולמרוד בו. במקום אחר טענה האישה טענה שונה מטענת העלבון והיא כי יצאה מחדר שינה ברגע שפתח את תיק תביעת הגירושין. אמינותה של האישה מוטלת אפוא בספק.

עוד הוסיף וטען הבעל כי איננה נכונה טענת האישה שפתחה תביעה ליישוב סכסוך גם עקב כך שפתח חשבון בנק ללא ידיעתה. החשבון נפתח בתאריך 5/3/2012 קרוב לשבועיים לאחר שהאישה הגישה את התביעה ליישוב סכסוך. טענה זו אפוא היא טענה שקרית.

עוד הוסיף לסיכומיו את העתקי השקים שבאמצעותם שילמה את שכר טרחתה של באת כוחה שערכם עולה לעשרות אלפי שקלים. לדבריו יש להניח שנמסרו כולם לב"כ האישה כבר בהגשת התביעה ליישוב סכסוך שהוגשה בתאריך 23/2/2012 ועד להגשת תביעת הרכוש עצמה בתאריך 22/3/2012 חמישה ימים לאחר התאריך הנקוב בשיק הראשון לתשלומים שיובאו להלן בסמוך. לטענתו, נראה כי השיקים הוגשו על פניו במועד אחד מכך שהם נושאים מספר סידורי רץ. ואמנם כן, התשלומים הם חודשיים ורציפים כמעט זה אחר זה – והדבר מגלה כי כולם ניתנו בעת אחת ומה שמלמד על תכנית ארוכת טווח וממושכת ולא על כוונה ליישוב סכסוך בדרכי נועם שפניה לשלום. יצוין כאמור שהמועד הראשון בשיק הראשון הוא 27/2/2012 שהוא חמישה ימים קודם הגשת התביעה הרכושית עצמה שעליה טוענת האישה שהיא הוגשה רק למטרת שמירת זכויות. התשלומים יחדיו של כלל ההמחאות עולים יחדיו ל–44,600 ₪. כדלהלן:

2,000 ₪ בתאריך 27/2/2012 בשיק שמספרו מסתיים בספרות 255, סך 7000 ₪ מתאריך 27/3/2012 בשיק שמספרו מסתיים בספרות 261, סך 3,800 ₪ מתאריך 10/4/2012 בשיק שמספרו מסתיים בספרות -256, 3,800 ₪ מתאריך 10/5/2012 בשיק שמספרו מסתיים– 257, 7000 ₪ מתאריך 27/4/2012 שמספרו – 262, 7000 ₪ מתאריך 27/5/2012 במספר– 263, 7000 ₪ מתאריך 27/6/2012 במספר 264.

לא מסתבר שבזמן שבין התאריכים שבשקים – הפרש של חודש בין שיק לשיק – לא נכתבו שיקים נוספים ע"י האישה לצרכים אחרים. מה שנראה על פניו כי כל אלו נכתבו בעת אחת. לאמור כי התביעה הרכושית תוכננה לטווח ארוך ולמערכה משפטית ארוכה ולא כדי להגיע לשלום בית. יש לתמוה אפוא כי אם כדבריה, לשם מה שילמה האישה סכום כה גדול לבאת כוחה כאשר התוכנית לפחות באותה עת לטענתה, ימים ספורים טרם הגשת התביעה שמטרת הגשתה הייתה שלום בית?!

עוד מוסיף הבעל את מה שנאמר בדיון מפי ביה"ד על כך שתביעת שלום הבית אינה כנה בשל כך שהאישה לא הייתה מוכנה למחוק את תביעת החלוקה ולהותיר את התביעה בשמירת זכויות בלבד. גם ביה"ד עצמו בפסק דינו קבע כי תביעת שלום הבית אינה כנה.

כאמור ציין הבעל שהאישה עזבה את חדר השינה. האישה מודה בדבר אלא שלפי דבריה נעלבה ממנו. דבריה נסתרים מגרסתה במקום אחר שעזיבתה הייתה בשל הגשת התביעה בביה"ד הרבני בזמן הגישור.

בנוסף מצטט הבעל את לשונותיה של האישה בתביעות על המשבר, לאחר שמנתחת את אופיו השלילי כמו: "טיפוס ערמומי", "מסוגר ומנותק שלא עשה דבר עבור אשתו או ילדיו", "חוסר בדמות אב דומיננטית", "בעיות במבנה אישיותו", "לא הייתה בו אמפטיה או יכולת שיתופית, כוחנות עקשנות וחוסר רגישות" ועוד.

לאחר כל זאת מוסיפה וכותבת (סעיף 28) בזה"ל:

"הנתבע נהנה הלכה למעשה מחיי נוחות ומותרות תוך שהוא פוגע באשתו, לא מעריך את כל שעשתה עבורו ועבור ילדיהם...לא ניתן להתכחש לעובדה כי התובעת שאהבה את בעלה קיוותה כי יתרצה ויעתר לבקשותיה לקבל טיפול נפשי יתמסר לשינוי ויהיה אב מסור אולם לאור סירוביו העקשים ניסתה להתעלם מהפגמים עד הגיעו מים עד נפש (הדגשה לא במקור)."

בתביעה ליישוב סכסוך כתבה האישה:

"למצער חיי הנישואין עלו על שרטון עקב התנהגותו של הבעל..."

עוד מוסיף הבעל וטוען כי האישה יחד עמו הודיעו לילדים על גירושיהם. דבריה כי זה היה רצונו ומשום כך עשתה זאת אינם מתקבלים על הדעת כאשר ואם האישה חפצה בשלום עוד היום כדבריה.

עוד טוען שלא התכוון לכתובה מוגזמת של מיליון ₪. עוד טוען כי לא ניתן לגבות גם על פי חוק יחסי ממון וגם את ערך הכתובה.

סיכום
נראה מכל האמור כי האישה אינה דוברת אמת בדבר רצונה בשלום בית וכבר בתחילת ההליך –עוד בטרם שפתחה את תביעת הרכוש בביהמ"ש היא תכננה את גירושיה ואף שילמה את כל עלות באת כוחה ימים אחדים טרם פתיחת התיק בביהמ"ש בתאריך 27/2/2012 ועוד בטרם פתח הבעל את תביעת הגירושין השנייה. אמנם הבעל פתח תביעת גירושין ראשונה בתאריך 29/1/2012 ולמרות שהוא שמחק אותה הוא מודה שלא מחק אותה עקב ניסיון לשלום בית אלא רק לאחר שהאישה הערימה עליו בשקר, אולם רצונו בגירושין הוא חד משמעי ברור וסופי. גם בדיון מתאריך 1/7/2014 אמר:

"אבקש חד משמעית להתגרש ממנו, הפסקתי לאהוב אותה לפני כמה שנים, היא שונאת אותי, שונאת את משפחתי. איננו מקימים יחסים כבר שנתיים, אין בינינו שום קשר, לא מחליפים מילה כמה חודשים, הסכמנו השנה ללכת לגישור פרטי לגירושין, מה שהאשה מנסה להטעות את כב', והיא כותבת "גישור" ולא כותבת איזה גישור, זה בשביל להטעות, הלכנו במטרה להתגרש..."

כך שהרצון בגירושין החל מבחינת מה שנראה על פניו ולכאורה בבעל וביוזמתו. הטענה שהאישה היתה חפצה בגירושין בתחילה לא הוכחה. מנגד האישה עזבה את חדר השינה לפי הודאתה, לטענותיה הסותרות – עקב שהעליב אותה או בשל פתיחת התיק בביה"ד באמצע הגישור. האישה כאמור פתחה תביעה רכושית לחלוקה לא שיוויונית ולא רק לשמירת זכויותיה.

בתביעה ליישוב סכסוך כותבת האישה:

"בין הצדדים יש פער בכושר ההשתכרות ולכן יש להורות על חלוקה לא שוויונית..."

כך גם בתביעה הרכושית עצמה בכותרתה מלבד "שמירת זכויות" כתבה והוסיפה:

"וחלוקת רכוש באופן לא שווה."

וגם בגוף התביעה שבה ותובעת:

"ולכן יש להורות על חלוקה לא שוויונית."

האישה פתחה תיק לשלום בית רק חודשיים אחר פתיחת תביעת הגירושין השנייה. הצדדים הודיעו לילדיהם על הגירושין. לדברי האישה – "כי הוא רצה בכך". הצדדים הלכו לגישור למטרת גירושין לפי הודאתה בעצמה. "זרמתי איתו". לא רק זאת אלא שהמגשרת הכינה טיוטת גירושין על פי הודאת האישה. לדברי האישה בדיון – "היתה טיוטה והמגשרת קרעה אותה. זה קרוע אין טיוטה."

נראה שהאישה אינה חפצה בו ו"הגיעו מים עד נפש" מתכונותיו ואישיותו כלשונה בתביעת הרכוש והיא אינה רוצה בו יותר והיא משקרת לביה"ד על רצונה היום בשלום בית ואף יתכן שראוי לקונסה בשל כך.

ברור לנו כי האישה אינה חפצה בבעלה יותר ונראה כי הדבר נעוץ בה. כך שאין לפנינו עילה לזכותה בכתובה. מעבר לכך, אי אפשר להתעלם מהשיטות הסוברות כי ערך הכתובה הוא מוגזם. די אם נזכיר לדוגמא את שיטתו של הגר"א שפירא זצ"ל הרב הראשי ונשיא ביה"ד הגדול – כפי שנמסרה מהגר"ב בארי שליט"א אב"ד אשקלון – הסובר כי מיליון ₪ הוא הגבול שבו ולמעלה ממנו ניתן לומר כי הכתובה מוגזמת. במיוחד שלא היה בידי הבעל בעת התחייבותו סכום זה.

בנוסף, ככלל לא ניתן להכריע בערך הכתובה כל זמן שביהמ"ש לא הכריע בסוגיית הרכוש שהרי לא ניתן לזכות גם בכתובה וגם באיזון הנכסים וברכושו של הבעל הרשום על שמו. שהרי לא זכאית אישה ב"כפל מבצעים" – גם בכתובתה וגם מנכסי בעלה על פי האיזון. במקרה דנן גם ללא שאלות אלו, האישה אינה זכאית בכתובתה. גם מציאת הקונדום עדיין אין בה עדות מספיקה למעשים ממש.

המקורות ההלכתיים – שיטת רבינו ירוחם
כידוע, ביחס לצדדים שאינם חפצים זה בזה אלא שצד אחד מעגן את רעהו, כתב רבינו ירוחם בספר מישרים (חלק שמיני, נתיב עשרים ושלשה) את דבריו וז"ל:

"וכתב מורי ה"ר אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מה דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה."

בפסקי דין רבניים (יא, 95-89, ביה"ד הרבני האזורי תל אביב בפני כב' הדיינים, הרבנים הגאונים ח' צימבליסט, ע' אזולאי, ש' דיכובסקי) נכתב על פי דברי רבינו ירוחם:

"כשהבעל והאשה שניהם מורדים זה בזה, כופין או על כל פנים מחייבים את הבעל לגרשה."

עוד הוסיפו שם (עמ' 95):

"הואיל וכאמור אף הוא אינו חפץ בשלום בית ואף הוא מורד בה, אם כן מן הדין הוא חייב לגרשה, וכמו שהבאנו מדברי רבנו ירוחם שבכגון זה כופין אותו לגרשה, ואף אם לא נגיע לידי מדה זו של כפייה, מכל מקום יש לחייבו לגרשה, וכל כהאי גוונא כבר פסק הרמ"א (אבה"ע סימן קנד סכ"א בהגהה) וז"ל: "ובכל מקום דאיכא פלוגתא אם כופין או לא, אע"ג דאין כופין לגרש, מ"מ כופין אותו ליתן כתובה מיד."

יצוין כי הפסיקה היא כי האשה אינה זכאית לעכב את סידור הגט בנסיבות אלו, כשהעמדה הברורה של שני בני הזוג היא שאין כל אופציה לשלום בית. אין מקום לטענה שאין לחייב את האשה בגט מאחר שהמצב הנוכחי אירע בעטיו של הבעל וכו'. ככל שהדבר נוגע לחיוב הגירושין, טענה זו אינה מתקבלת, מאחר ולמעשה כעת שני בני הזוג בפירוד ממושך ואינם רוצים זה בזה, וזו עילה מספקת לפסיקת חיוב הגירושין על בן הזוג המעכב את הגירושין, גם בלא להגדירו כמורד.

הגאון רבי נחום פרובר שליט"א, אב"ד תל-אביב, עוסק במאמרו (פורסם בקובץ "כנס הדיינים תשס"ח", עמוד 114) בדינו של רבינו ירוחם ובחיוב גט לבני זוג המורדים ומעגנים זה את זה. לדבריו, טענת עיגון היא עילה מספקת לחיוב בגט, אף אם הצד המעגן אינו אשם בהפרת שלום הבית. וז"ל:

"כפי שכתבנו לענין חיוב גט לפי דינא דרבנו ירוחם, אין הבדל מי הראשון שהתחיל לטעון שרצונו להתגרש, וכמו"כ אין הבדל בסיבת מי המצב שכיום אין צד רוצה את משנהו, והעיקר תלוי אם כיום יש עיגון או לא, דהיינו אם המצב שבפנינו הוא שהבעל לא מעוניין באשה כלל אף אם האשה תרצה לחזור אליו, או לחילופין, כיום המצב הוא שאין האשה מעוניינת בבעל אף אם הבעל ירצה לחזור אליה, זהו מצב שכיום שני הצדדים מעוגנים, ולכן יש לחייב בגט כל צד המעכב את הגירושין, ללא קשר מי גרם למצב הקיים, היות ואין זכות לכל צד לעגן את משנהו."

נפסק
תביעת הגירושין של התובע מתקבלת, והנתבעת חייבת מיידית בקבלת גיטה.

הרב שניאור פרדס

אנו מצטרפים.



תביעת הגירושין של התובע מתקבלת, והנתבעת חייבת מיידית בקבלת גיטה.

ניתן ביום י"ג באדר התשע"ה (04/03/2015).