|
ב"ה
בית הדין האזורי חיפה
| ||||
| בפני כבוד הדיינים: | ||||
|
הרב דניאל אדרי הרב אייל יוסף הרב דוד בר שלטון |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 827983/4 | |
| תאריך: |
ו בניסן התשע"ה
26/03/2015 | |||
| תובע |
פלוני
בא כוח התובע עו"ד טל איטקין ועו"ד ישראל שלומאי | |||
| נתבעת |
פלונית
בא כוח הנתבעת עו"ד אודי גנון ועו"ד נורית פסטינגר | |||
| הנדון: | חלוקת רכוש – כריכה, כתובה/פיצוי גירושין | |||
| נושא הדיון: | חלוקת רכוש | |||
פסק דין
הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1991. לצדדים שני ילדים מאומצים.
הבעל הגיש לביה"ד תביעה לגירושין כרוכה, כנגד האישה ביום י"ז במרחשוון תשע"א (25.10.2010), אליה כרך את ענייני הרכוש, הסדרי ראייה ומזונות.
בדיון ביום ח' באדר ב התשע"א 14/03/2011 הבעל עומד על תביעתו להתגרש, האשה אינה מעוניינת ורוצה לשמור על התא המשפחתי, אך לדברי האשה מאחר שגילתה שיש לבעל בחורה שעובדת אצלו בתור נערת ליווי והוא מתרועע איתה, לא הותיר לה ברירה אלא להסכים.
בית הדין רושם את הסכמת הצדדים להתגרש, כמו כן הצדדים נתנו את הסכמתם לדון בנושא הרכוש והכתובה לאחר מתן הגט. הצדדים התגרשו זמ"ז בגט פיטורין ביום י"ד באייר תשע"א (18.5.2011).
בפנינו תביעה רכושית וכתובה.
מועד הקרע נקבע למועד פתיחת תביעת הגירושין י"ז במרחשוון תשע"א (25.10.2010)
אין בית הדין נכנס לדון בעניין מוחזקות הכסף מצד ההלכה למי הם שייכים, מאחר שהצדדים קיבלו עליהם לדון על פי חוק איזון משאבים.
כבר בדיון הראשוני ביום ח' באדר ב התשע"א 14/03/2011, טענה האשה שהבעל ביים פריצה לבית הצדדים וגנב סך של כ־750,000 ש''ח כסף מזומן שהיה בבית, האשה הגישה תלונה על כך במשטרה. חשדותיה של האשה בבעלה נבעו מכך היות ומי שידע את הקוד זה רק הבעל האשה והבן בלבד. (עיין פרוטוקול הדיון). כמו כן מלבד החבלה במערכת האזעקה לא היו סימני פריצה ממשיים בדירה, דלת הכניסה הייתה שלמה ונפתחה באמצעות מפתח, וכן הסורגים היו שלמים, ובנוסף עדותה של השכנה שראתה אותו עם תיק גדול ביום הפריצה ואיחורו למפגש עם יועץ המס שקבע הוא בעצמו.
בכתב התביעה שהגיש הבעל וב"כ ביום י"ז במרחשוון תשע"א (25.10.2010) ציין בפרוטרוט את רכוש הצדדים אך "שכח" לציין כי היה סכום כסף מזומן שהוחזק בבית הצדדים, יובהר כי כתב התביעה הוגש על ידי הבעל יום לאחר "הפריצה" לבית ואף לא ציין או רמז שהייתה פריצה בבית או שישנה תלונה במשטרה ושנעלם או נגנב סכום כסף, העדיפו הבעל וב"כ להתעלם.
לדברי האשה הכספים היו בשני מקומות מרכזיים: בכספת בבוידם, ובארגז התריס שבחדר הילדים. כמו כן מסרה האישה כי הכספים צולמו הוצמדו להן פתקים עם רישום הסכום וכי התייעצה עם עו"ד יוסף שוורצברג בעניין הכסף, הכול בטרם ביים הבעל את הפריצה לבית והעלים את הכסף.
לעומת זאת הבעל בחר כבר מהדיון הראשון להתעלם מטענות האישה, ולא להגיב או למסור גרסתו וזאת למרות ההזדמנות שניתנה לו.
גם בדיון מיום ה' בתמוז תשע"א (7.7.2011) העדיף הבעל לשמור על זכות השתיקה והעדיף שלא להתייחס למרות שהאישה חזרה בקול על טענותיה.
ביה"ד המתין למוצא פיו של הבעל בעניין הכספים על אף שנטענו כלפיו האשמות חמורות מאוד, אך הבעל ממשיך בשלו ומכחיש את עניין העלמת הכסף.
בדיון ביום י"ב במרחשון התשע"ג (28/10/2012) טען ב"כ האשה כי "נותרו שני נושאים על הפרק, יש את עניין הכתובה ולכן הבאנו עדים על בגידת הבעל, ואת עניין הכספים 731,000 ש''ח שצולמו ע"י האשה" (צורף צילום של ערמת הכסף. אמנם נראים רק ניירות אך לא ידוע הסכום). לדברי ב"כ האשה:
בדיון הוכחות והופעת העדים מיום ט"ז בשבט התשע"ג (27/01/2013) הבעל ממשיך להכחיש:
הופיע העד [פ' י'] טכנאי אזעקות מוזהר לומר את האמת, נחקר ע"י ב"כ הצדדים. לדברי העד הוא התקין לצדדים אזעקה ונתן להם שירות, ביום 24.10.2010 המערכת נדרכה בשעה 7.46 בבוקר ובשעה 8.25 כובתה. אח"כ נדרכה שוב בשעה 8.48 וכובתה בשעה 10.43 באותו יום ואח"כ בשעה 10.54 נותק קו הטלפון של המערכת. זאת אומרת שקו הטלפון נותק לאחר שמישהו נכנס עם קוד כמה דקות קודם, וסביר להניח שהוא ידע את הקוד, מהניסיון שלי, פורץ לא קורע את החוטים בד"כ מנתקים סוללה ומוציאים את כל החוטים. יש כל מיני פריצות, אני הייתי שם שבועיים אחרי המקרה, נותק שם הכבל של החשמל. אני לא נתקלתי בפריצה כזאת, זו פריצה חובבנית. במקרה דידן לא ניתן לומר שהיה הוצאת שקע מאחר שהקו מחובר ישירות לאזעקה, ומאחר בדף הפלט של המערכת מופיע מתח רשת נפל זה נקרא מתח AC זה אומר שמישהו ניתק חשמל מהמערכת ואז הסוללה נכנסת לפעולה וגם אם המערכת כובתה, עדיין היא פועלת, עד גמר הסוללה.
אין ספק כפי שעולה מעדותו של הטכנאי הפורץ ידע את הקוד, ולדברי האשה מי שידע את הקוד זה רק הבעל האשה והבן בלבד (עיין פרוטוקול הדיון). כמו כן מלבד החבלה במערכת האזעקה לא היו סימני פריצה ממשיים בדירה, דלת הכניסה הייתה שלמה ונפתחה באמצעות מפתח, וכן הסורגים היו שלמים.
בדיון מיום א' בכסלו התשע"ד (04/11/2013):
בסעיף 6 לסיכומיו התפתל הבעל וניסה לתרץ תירוצים בזו הלשון "הבעל יכול רק להצר על העובדה כי כסף שחסך בזיעת אפו הלך לבלי שוב. לא זו בלבד שהוא נאלץ להתגונן מול טענות חסרות שחר כי הייתה לו יד בדבר הבעל והאישה אכן החזיקו כספי מזומן בבית, זאת לא הוכחש, כספים אליהם הייתה לאשה גישה בלתי מוגבלת, ובכך אין ספק, אף כי הבעל עודנו מכחיש נמרצות את הסכומים שנזרקו לחלל האוויר על ידי האישה, סכומים להם הבעל יכול היה רק לייחל, וממילא לא נתמכו בכל ראייה של ממש."
ובס' 7 לסיכומיו הגדיל הבעל ואף ניסה להאשים את האישה שהיא זו שלקחה את הכסף לעצמה:
יובהר שהבעל ידע על קיומה של טיוטת ההסכם המזכירה את הסכום של 731,000 ש''ח העומד לחלוקה בין הצדדים ויש בה הרבה אור בכדי לתמוך בטענות האישה וב"כ, אך העדיף הבעל את השקר על האמת כעולה מפרוטוקול הדיון מיום א' בכסלו התשע"ד (04/11/2013):
הבעל ממשיך בדרכו ובניסיונותיו להטעות ולשקר לבית הדין, כעולה מסעיף 16 ט' לסיכומיו ובזו הלשון "אין גם כל אינדיקציה כי משמעותו של "נזיל" היא כסף מזומן. בטיוטה אחרת אותו סכום של 730,000 ש''ח התייחס לחסכונות, קרנות גמל והשתלמות."
יש לציין שטענה זו אף הועלתה בדיון הנ"ל בחקירת האשה ע"י ב"כ הבעל והאשה ענתה והכחישה טענה זו, אך העדיף הבעל וב"כ לחזור על טענה זו שאין לה כל שחר אולי בית הדין לא יעיין בפרוטוקולים.
ובסעיף י' לסיכומיו מוסיף הבעל וטוען " בהקשר חלוקת נכסים בין בני זוג, כסף "נזיל" אין משמעותו מזומן בהכרח."
הבעל מעלה טענות עובדתיות סותרות ואף "מזגזג" בטענותיו, פעם מכחיש שיש טיוטה, פעם מודה שיש טיוטה, פעם מכחיש מכל וכל שהיה כסף מזומן בבית הצדדים, פעם מודה שהיה כסף מזומן, פעם מכחיש שהיה סכום של 731,000 ₪, פעם מודה שהיה סכום של 731,000 ש''ח אך טוען ש"בנזיל" אין הכוונה למזומן שהיה בבית.
ביה"ד תמה על העזות בה נוהג הבעל שסבור כי "הנייר סופג הכול" גם את שקריו, טוב היה לו טענות אלו לא היו נטענות כלל, ומקיים "מודה ועוזב ירוחם."
לדברי האשה, הבעל דאג שהאשה לא תהיה בשעת הפריצה בבית, בכך שתיאם פגישה משותפת אצל יועץ המס לשעה 10:30 בדיוק ביום הפריצה, האשה הופיעה בזמן ואילו הבעל משום מה ולטענתו "התעכב" כשעה וחצי בתיקון רכב בקרית אתא, הבעל לא טרח להציג ראיות לכך. כידוע, לפי התקנות על המוסך לנהל יומן עבודה מסודר וזה לא הוצג כמו כן לא הוצגו הפרטים הבאים: הרכב שתוקן, מהות התיקון, מועד התיקון, חשבונית שיצאה ויותר מזה הבעל לא הזמין את בעל הרכב למסור עדות, בית הדין תמה על הבעל כמה יכול להחזיק במידת השקר ולחפש במעמקים מאיזה שקר "יבוא עזרי".
הבעל ידע מהפריצה, ראה את מערכת האזעקה מנותקת ואף ניסה לתקנה, לא טרח אפילו להגיש תלונה במשטרה, החליט להתעלם לחלוטין, האישה היא זו שהזמינה את המשטרה לביתם מיד לאחר הפריצה והיא זו שטרחה להגיש תלונה, עובדה שיש בה לחזק את טענותיה ולהעיד על ניקיון כפיה ויושר גרסתה. הבעל לא פעל בעניין הגשת תלונה ולא דרש חקירת המקרה שכן ידו הייתה במעל.
די בכל הראיות וההוכחות שהציגה האישה ללמד ללא ספק כי הבעל, במהלך מתוכנן מראש, ביים פריצה לבית ביום 24.10.2010 והעלים סכום של 731,000 ש''ח מזומן וזאת יומיים לאחר שחתם ייפוי כוח אצל ב"כ ויום לפני שהוגשה תביעתו לגירושין ולחלוקת רכוש.
לאור האמור על הבעל להעביר לאישה מחצית מהסכום של 731,000 ש''ח, קרי סכום של 365,500 ש''ח.
בדיון מיום א' בכסלו התשע"ד (04/11/2013) ביה"ד ביקש מהצדדים להיבדק בפוליגרף בעניין הכסף המזומן הבעל סירב אך האישה הסכימה וביצעה בדיקת פוליגרף.
בבדיקה נמצאה האישה דוברת אמת באשר לגרסה אותה מסרה לבית הדין: פרצו לביתה, נעלמו מביתה מאות אלפי ש''ח וסכום הכסף שנעלם הסתכם ב־731,000 ש''ח. בבדיקתה מסרה האישה לבודק הפוליגרף כי מצאה בביתה סכום נוסף של 100,000 ש''ח כחודשיים לאחר המקרה כסף שלא ידעה עליו, גם כאן ניתן לראות נאמנותה שהרי יכלה להעלימם ולא לדווח עליהם.
לכאורה סירובו של הבעל להיבדק בבדיקת פוליגרף ונכונות האישה להיבדק, ותוצאות הבדיקה הם הוכחה לטענת האשה, ויש כאן רגליים לדבר שאכן הבעל הוא אשר ביצע את הפריצה, שאם לא, מה לו לפחד להיבדק, וכל שכן כאשר שני הצדדים נבדקים, נכונות הבדיקה אמינה יותר. לא בכדי סירב הבעל להיבדק בבדיקת הפוליגרף שכן ידע שתוצאות יהיו לרעתו והוא חשש שמא יתגלה מה שהוא מעוניין להסתיר.
עיין עוד בתיק 562959/1 בית הדין הרבני חיפה שדנו בנידון זה. לדעת הרוב, המסרב לבדיקת פוליגרף יש בזה רגליים לדבר וכך כתבו בפסק הדין:
ועיין עוד בפסק דינו של ידידי הדיין הרה"ג הרב אייל יוסף שליט"א בתיק 887640/1 בעניין חיוב גט וכתובה, שהביא את האמור לעיל בתיק 562959/1 וכתב:
לאור האמור בהחלטת ביה"ד בעניין מינוי מומחה הפוליגרף וכאמור בפרוטוקול הדיון מיום 04/11/13 ביה"ד מורה לבעל להעביר לידי האישה את התשלום בו נשאה בגין הבדיקה בסך 1,652 ש"ח.
חוות דעת האקטואר
בחוות דעת האקטואר מיום 03 לנובמבר 2011 הודיעה האישה וב"כ בסיכומיה כי היא מקבלת את חוות דעת האקטואר.
מנגד הבעל בסיכומיו מעלה טענות כאלה ואחרות ומבקש מביה"ד להורות לאקטואר להשלים את חוות דעתו.
ביום 19 לדצמבר 2011 מגישה ב"כ הבעל בקשה שכותרתה "בקשה לקציבת מועד להגשת שאלות הבהרה לאקטואר" בקשה שהוגשה בנימוק כי "המבקש, לומד את חוו"ד האקטואר, והוא סבור כי ישנם כמה נושאים שעלו בחוו"ד שיש צורך להידרש אליהם, לשם כך נעזר המבקש ברו"ח מטעמו, שיידרש לזמן נוסף כדי לבחון את מסקנות האקטואר."
ביה"ד נעתר לבקשה הנ"ל.
דא עקא הבעל בסופו של יום לא טרח להמציא שאלות הבהרה לחוות הדעת ולא טרח לזמן את האקטואר לצורך חקירה ואין לו לבעל אלא להלין אלא על עצמו.
השלב המשפטי להעלות שאלות, דרישות וטענות לחוו"ד הוא בטרם הגשת סיכומים ובוודאי שלא בשלב הסיכומים עצמם. הסיכומים מטעם הבעל הוגשו לאחר שלוש שנים ויותר מיום הגשת חוות דעת האקטואר וכחצי שנה ממתן ההחלטה למתן סיכומים וזאת לאחר בקשת ארכה ושוב בקשה.
ביה"ד דוחה את טענות הבעל בעניין זה וטוב היה שלא היו נטענות כלל.
ביה"ד מאמץ את חוות דעת האקטואר ומורה לבעל להעביר לאישה סך של 121,503 ש''ח בהתאם לחוות דעת האקטואר לאיזון כולל של עודף זכויותיו.
בשולי קביעה זו מבקש ביה"ד לציין כי חוות דעת האקטואר עושה חסד עם הבעל. שוויו הכלכלי של העסק הוערך על בסיס הצהרות הבעל לרשויות בגין רווחים של העסק.
בחוות דעתו ציין האקטואר כי הרווח הממוצע של העסק עומד על 152,000 ₪ לשנה עוד ציין כי רווחיות זו אינה גבוהה יחסית בענף זה. בית הדין יציין כי כפי שהוכח בני הזוג החזיקו בביתם מאות אלפים במזומן שמקורן מהעסק ולכן שוויו הכלכלי הריאלי של העסק הרבה יותר גבוה מהשווי שנקבע בחוות הדעת.
רכבים
רכב מס' [...] מסוג שברולט יישאר בידי האישה
ורכב מספר [...] מסוג איסוזו יישאר בידי הבעל ואילו נכללו באיזון בחוות דעת האקטואר.
חשבון הבנק
חשבון בבנק אוצר החייל, סניף 386 שמספרו [...] עומד על יתרת עו"ש בסך 237,000 ש''ח חשבון זה הוא משותף, כל צד זכאי למחצית הסכום קרי סכום של 118,500 ש''ח.
האישה מסרה לבודק הפוליגרף כי מצאה בביתה סכום נוסף של 100,000 ש''ח, ביה"ד קובע כי מחצית הסכום בסך 50,000 ש''ח שייכת לבעל.
כל המיטלטלין יחולקו בהסכמה בין הצדדים ובאין הסכמה יגישו הצדדים בקשה מתאימה לביה"ד.
הלוואות
בגין ההלוואות להן טוען הבעל שניתנו ע"י משפחתו, ככל שמדובר בנכס שלילי, אשר בהתייחס אליו מבקש בן הזוג בעל החוב אשר מחזיק בידיו את המידע אודות החוב – לכוללו בנכסי האיזון יש מקום, מכוח העיקרון שלא לפגוע בזכות הקניין של בן הזוג האחר, שלא יחויב בחוב שאיננו בר־איזון ואשר אין לו כל מידע אודותיו, ומכוח עקרונות תום הלב והנאמנות החלים על בן הזוג בעל החוב כלפי בן זוגו לפעול בשקיפות ובגילוי כל מידע שבידו בהתייחס לחוב – יש בידי בן הזוג האחר הזכות לבחון את מהות החוב ומועד היווצרותו ולבדוק האם אכן יש לכוללו בנכסי האיזון.
בהעדר יכולת לדלות מידע במקרה בו המידע מצוי אצל בן הזוג בעל החוב יוטל החיוב להביא את כל המידע האמור אודות החוב על בן הזוג בעל החוב ובהימנעותו מלעשות כן, לא ייכלל החוב בנכסי האיזון.
משכך, ככלל, בשעה שעולה טענה בדבר קיומם של חובות שיש לכוללם בנכסי האיזון, יש להניח תחילה תשתית ראייתית מספקת בדבר קיומם של החובות, מהותם, ומועד היווצרותם והנטל בעניין זה מוטל על כתפיו של הטוען לקיומם של החובות, במקרה דנן נטל זה מוטל על הבעל בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה.
במקרה דנן הבעל לא השכיל להרים את נטל ההוכחה ובית הדין דוחה את טענת הבעל להלוואות. לא הוצגו כל ראיות בעניין ההלוואות למעט הצהרות בעלמא של הגורמים המלווים, לא צוין תאריך ההצהרה, באיזה נסיבות נחתמו, אין חתימת לווים ולא הוצגו דרך העברות הכספים ותנאי ההחזר.
בנוסף יצוין כי לאור הכרעת ביה"ד כי הצדדים החזיקו בביתם סכום עתק של 731,000 ₪ במזומן, אין היגיון בכך שהצדדים יחזיקו בסכומיי עתק בצד וכאבן שאין לה הופכין בו בזמן שקיימים חובות כלפי צד ג'. במקרה דנן בני משפחה. הצהרתו של [ד' מ'] אחי הבעל לא צוינה מטרת ההלוואה האם לצורך פרטי או עסקי וכך גם בהצהרתו של [י' ת'] בנוסף צוין "ללא בקשה להחזרה".
בית הדין רואה בכך ניסיון להוצאת כספים שלא כדין מהאישה ובית הדין קובע כי כל ההלוואות הנ"ל ככל שיהיו שייכות לבעל בלבד, הבעל הוחזק ככפרן כך גם בעניין זה קשה מאוד להאמין לטענותיו ועוד לא הביא ראיות, אדם שלווה סכומי כסף כפי שטען לא יוותר בקלות ויביא מסמכים, עדויות וכל שבידו בכדי לחייב את הצד השני מצד השותפות.
הדירה
דירת הצדדים הוערכה על ידי שמאי מטעם בית הדין ביום 19 ליוני 2012 בסכום של 630,000 ש''ח. האישה ביקשה בסיכומיה לרכוש את חלקו של הבעל ולהשאיר את הדירה בבעלותה המלאה. הבעל בסיכומיו לא התייחס כלל לעניין הדירה.
בכל אופן בית הדין קובע כי לאישה זכות ראשונים לקניית הדירה, חלקו של הבעל יקוזז מהסכומים אותם צריך הבעל להעביר לאישה בהתאם לפסק דין זה.
הכתובה
הבעל הוא שהגיש את תביעת הגירושין ביום 15 לאוקטובר 2010, אליה כרך תביעות נוספות לרבות תביעת רכוש.
הבעל טען בכתב התביעה כי האישה נמנעה מלקיים יחסי אישות, נהגה כלפיו בדרך של השפלות מילוליות וגנבה מהבעל כספים השייכים לו.
על הבעל מוטל היה להוכיח עילות מוצדקות לגירושין וכאלה לא הובאו ולא הוכחו.
בדיון מיום 28 לאוקטובר 2012 ב"כ הבעל מסרה כי יש בידיה ראיות כאלה ואחרות בעניין עילה לגירושין "אני רוצה להגיש תמלילים של האישה על התנהגות האשה בסמוך להגשת תביעת הגירושין ואני חושבת שבדיון הבא, המסמכים יוכלו לשפוך אור גם על עניין זה "
דא עקא שאף ראייה לא הוגשה ולא הוצגה לבית הדין עד היום הזה.
כך גם התרשם בית הדין מסיכומיי הבעל, ראה סעיפים 35–40 המתייחסים לכתובה. הבעל טען רק טענות סתמיות לקוניות ללא ביסוס עובדתי ואין להן אחיזה בהלכה לשלול כתובתה של האישה.
האישה כבר בדיון הראשון מיום 14 למרץ 2011 שורה 5 טענה כי לא רצתה בגירושין ובזו הלשון
רק בדיון שהתקיים מיום י"ב במרחשון התשע"ג (28/10/2012) אישר הבעל כי אכן קיים קשרים עם הבחורה [ד'] לרבות יחסי אישות, אלא שלטענתו בתחילה הייתה זאת "היכרות עסקית טלפונית" ורק לאחר הגשת התביעה מצדו "באוקטובר התקרבנו יותר". הבעל מסר גרסה זו כשנתיים מיום שפתח את תיק הגירושין ושנה וחצי לאחר שהאישה האשימה אותו באשמות חמורות בדבר התנהלותו עם אישה זרה בשם [ד'].
טענותיו גם כאן נמסרו רק אחר שבית הדין פונה לבעל בשאלה האם הוא מכיר בחורה בשם [ד'] הבעל עונה רק "היכרות עסקית טלפונית", הבעל לא מנדב כל מידע מעצמו וביה"ד נאלץ לשאול ולחקור ולקבל טיפין טיפין של מידע על קשריו עם אותה אישה "מגלה טפח ומכסה טפחיים."
לדעת בית הדין כפי שעולה מדו"ח החקירה ומהפרוטוקול כי לבעל הייתה אשה זרה בחייו בשם [ד'] עוד בטרם הגיש את כתב התביעה, ואין ספק שזה היה הגורם לפירוק התא המשפחתי, גם האשה טענה שעד שלא גילתה שהבעל מנהל מערכת חיים זוגית כפולה לא רצתה בגירושין ורק לאחר שגילתה התרצתה בגירושין.
טענת הבעל כי ההתקרבות לאשה הזרה החלה לאחר הגשת התביעה כפי שטען בחקירתו "באוקטובר התקרבנו יותר" אינה הגיונית ולא מתקבלת על הדעת, הבעל הגיש את תביעתו לביה"ד ביום 26 לאוקטובר 2010 סוף החודש ולדבריו החל את הקשר באוקטובר. מתי? וכי חשב שבשופטני עסקינן, מתי בדיוק התחילה ההתקרבות? האם עד סוף חודש אוקטובר? הבעל ממשיך בשקריו ללא מורא וללא בושה ובעזות מצח.
העובדה שלטענת הבעל מיד ובסמוך להגשת התביעה אותה הגיש כנגד האישה הייתה התקרבות ויחסי אישות בינו לבין הבחורה [ד'] מהווה רגליים לדבר ומרמזת על קשר קרוב ביניהם שהחל הרבה קודם הגשת התביעה ולא רק "טלפוני עסקי" כפי שניסה הבעל לטעון.
גם טענת הבעל כי האישה רצתה בגירושין כעולה מהעובדה כי הוחלפו טיוטות הסכם גירושין אשר נוסחו על ידה וזאת בטרם הגיש הבעל תביעותיו לא מעלה ולא מורידה בעניין הקביעה שהבעל הוא זה שרצה בגירושין והוא זה שפעל לפרק את קשר הנישואין עבור אשה אחרת.
בית הדין רואה בחומרה רבה את התנהגותו של הבעל בכך שלא דיבר אמת וזו בלשון המעטה, כמו כן אף בתביעת הגירושין העלים את עניין האשה הזרה ואת הסיבה האמתית שבגללה מעוניין להתגרש וכתב טענות אחרות, ולא העלה בטענותיו אף ברמז את עניין האשה הזרה.
הבעל עזב ונטש את אשת נעוריו למען אשה אחרת והלך לרעות בשדות זרים, כמאמר חז"ל "רועה זונות יאבד הון". שולחן ערוך אבן העזר סימן קנ"ד סעיף א. עליו ראויים דברי חכמינו זכרונם לברכה "עושה מעשי זמרי ומבקש שכר כפנחס."
מעשה זה הוא בלתי מוסרי, ואף בחברה הכללית נקרא הדבר בגידה על כל המשתמע מכך.
בית הדין מוקיע התנהגות מחפירה זו ובפרט כאשר אדם עוזב את אשת נעוריו, למען אשה אחרת, זאת דוגמא אישית מבישה כלפי כל בני המשפחה.
לאור האמור בית הדין מחייב את הבעל בכתובה בסך של 180,000 ש''ח, מסכום זה יקוזז תשלום האיזון בהתאם לחוות דעת האקטואר בסך של 121,503 ש''ח.
לאור האמור על הבעל להעביר לאישה את הסכומים הבאים:
סכום של 365,500 ₪ (מחצית מסכום המזומן בסך של 731,000 ₪ שהיה בבית הצדדים).
סכום של 1,652 ₪ בגין בדיקת הפוליגרף. וכאמור בפרוטוקול הדיון והחלטת בית הדין מיום 04/11/13).
סכום של 180,000 ש''ח עבור הכתובה. (סכום זה כולל תשלום האיזון בהתאם לחוות דעת האקטואר בסך של 121,503 ש''ח).
סכום מחצית הכסף בבנק אוצר החייל סך של 118,500 ש''ח
הסכום שהאשה אמורה לקבל 665,652 ש''ח.
על האישה להעביר לבעל את הסכומים הבאים:
האישה הצהירה בבדיקת הפוליגרף שמצאה בביתה סכום נוסף של 100,000 ש''ח, יש להעביר לבעל סך של 50,000 ש''ח.
הבעלות בדירה תעבור במלואה לאישה, ועל האשה להעביר לבעל סך של 315,000 ש''ח בהתאם לחוות דעת השמאי.
סכום מחצית הכסף בבנק אוצר החייל סך של 118,500 ש''ח.
הסכום שהבעל אמור לקבל הוא 483,500 ש''ח (מלבד מחצית הכסף שהעלים בסך 731,000 הנמצאים ברשותו).
לאיזון כולל הבעל יעביר לאשה סך של 182,152 ש''ח.
מאחר שהחשבון המשותף של הצדדים בבנק אוצר החייל, סניף 386 שמספרו [...] עומד על ייתרת עו"ש בסך 237,000 ש''ח, וכל צד זכאי למחצית הסכום קרי סכום של 118,500 ש''ח, מחציתו של הבעל יועבר לאשה, ובנוסף יעביר הבעל לאשה סך של 63,652 ש''ח.
הרב דניאל אדרי – אב"ד
אני מצטרף לפסק הדין. יפה דן יפה הורה.
הרב אייל יוסף
תביעת האשה
האשה תובעת מחצית מסכום של 731,000 ₪ שלדבריה צברו בני הזוג במשותף.
לדבריה הבעל ביים פריצה לביתם ולקח את כל הסכום.
בשלב הראשון הבעל הכחיש את הימצאות הסכום הנ"ל.
אולם בדיון מתאריך (4.11.13) הוצגה בפניו טיוטת הסכם גירושין בכתב ידו שבה צוין שסכום בסך 731,000 ש"ח נזיל עומד לחלוקה בין הצדדים לאיזון המשאבים ביניהם. הבעל הודה שזה כתב ידו.
לאור מסמך זה שינה גרסתו ובסיכומים כתב שאכן היו להם מזומנים בדירה אולם לא בסכומים שהאשה טענה. בנוסף טען שהאשה זו שלקחה את הסכומים הנ"ל.
לעניין הסכום של 731,000 טוען הבעל בסיכומיו (סעיף 16 ט' ו י') שאין כל אינדיקציה כי משמעותו של נזיל הוא כסף מזומן ובמקום אחר טוען שהכוונה לחסכונות קרנות גמל והשתלמות.
נמצא שבפנינו תביעת האשה על הסכום הנ"ל ומנגד טענת פטור של האיש, בשלב הראשון להד"ם ואח"כ טוען לפטור בנימוק שאכן היו מזומנים בבית ואותם לקחה האשה ולגבי הסכום של 731,000 נזיל שמוזכר בטיוטה טען שהכוונה לכספים בבנק ולא לכסף מזומן.
לכאורה היה מקום לטעון שנאמן הבעל משום שנחשב כטוען מפטור לפטור שנאמן כמובא בחו"מ סימן פ סעיף א': "אם יכול לזכות בדין גם בטענה הראשונה יכול לחזור ולטעון ולזכות בטענה האחרת ואע"פ שלא נתן אמתלאה לטענה הראשונה... יש לו לחזור ולטעון ולהפך כל הטענות שירצה מפטור לפטור עד שיביאו עדים."
ולכאורה גם כאן טען בתחילה להד"ם ולכאורה היה נאמן ואח"כ חזר וטען היה סכום כזה, חלק לקחה האשה וחלק הכוונה לסכום בבנק ולא מזומן ולכן טען שהוא פטור.
אולם מוסיף השו"ע באותה הלכה:
וגם בנידוננו הרי בתחילה טען להד"ם ואחר שביה"ד הראה לו מסמך בכת"י שמוזכר בו סכום נזיל של 731,000 ש"ח הודה בקיומו עם טענות פטור אחרות, כפי שציינתי לעיל. באופן כזה אינו נאמן לחזור בו משום שהודאה בכתב ידו נחשבת כעדים כמבואר בשו"ע חו"מ סימן סט סעיף א' וממילא מסמך שכתוב בו סכום של 731,000 ₪ ובצדו כתב ידו מוכיח שידע מהסכום הנ"ל.
נמצא שבנדוננו הבעל שטען בתחילה להד"ם והוכחש אינו נאמן לטעון טענת פרעתי כפי שבארנו ודינו כאומר "לא לוויתי כאומר לא פרעתי" כמבואר בשו"ע חו"מ סימן עט, סעיף א' ולכן לא מתקבלות טענותיו שטען אחר כך שהיה כסף מזומן בדירה אלא שהאשה לקחה אותו וכאילו פרע סכום כסף ע"י תפיסתה.
בעניין טענתו בסיכומיו שגם אם קיים סכום של 731,000ש"ח נזיל כפי שכתוב בכתב ידו אין הכוונה למזומן אלא לכספי חסכונות וקרנות גמל והשתלמות וממילא באיזון כספים אלו ישלם את חלקה של האשה, ופטור מתשלום נוסף של מחצית מסכום 731,000 ₪.
לכאורה היה מקום לקבל את טענתו זו ע"י הכלל "שיד בעל השטר על התחתונה" שהרי יש כאן לשון מסופקת, האם נזיל הכוונה למזומן או הכוונה לכספים שניתן למשוך ולפדות בקלות, וממילא כיון שיש ספק בדבר והבעל מוחזק האשה שמוציאה מזה השטר ידה על התחתונה ועליה להביא ראייה.
אמנם עי' השו"ת הרמ"א סימן ג' שכתב שבספק בלשון השטר ויש אפשרות לפרש בו שני פירושים יד בעל השטר על העליונה ומקבלים בפירוש הנוטה לטובת בעל השטר.
נמצא שעל פי דברי הרמ"א ניתן לפרש לשון נזיל עפ"י דברי האשה במזומן.
בפרט שיש אומדנא שזו הכוונה שהרי לדברי הבעל הכוונה לחסכונות, קרנות גמל והשתלמות שבד"כ סגורים למספר שנים ולא ניתן לממשם מיד בפרט שעפ"י טיוטת ההסכם הנ"ל הייתה אופציה לקנות בכספים אלו דירה וע"כ לא מסתבר לומר שלשון נזיל הכוונה להסבר זה.
בנוסף בהסכם הנ"ל יש סעיף נפרד המדבר על חלוקת כספים בבנק חצי בחצי, מסעיף זה מוכח שסכום של 731,000 ₪ הוא סכום נפרד.
בנוסף הבעל לא הוכיח חשבונית שהכספים הנזילים שלדבריו נמצאים בנק מגיעים לסך 731,000 ₪.
עד לשלב זה הדיון הוא במישור הטענות.
ויש לדון במישור הראיות ובעדויות שהוצגו בפני ביה"ד שיש בהם כדי לחייב את הבעל.
השו"ע בחו"מ בסימן טו סעיף ד פסק כדלהלן:
בנידון שלנו האריך האב"ד כיד ה' הטובה עליו בתיאור הטענות המרומות של הנתבע ואת שינוי גרסאותיו, וודאי שהנתבע הוא בגדר של רמאי וחל עליו גדר של דין מרומה.
בנוסף ישנן אומדנות ועדויות חזקות מאוד שהוא ביים את הפריצה וגנב את הכסף ע"פ מה שהאריך האב"ד בפס"ד ובנוסף סירובו להיבדק בפוליגרף הוא צירוף נוסף לאומדנא שהוא עושה את המעשה הנ"ל.
אומנם איני מסתמך רק על דין מרומה בנידון שלנו אלא מצרף זאת לדברי הראשונים שכת"י על מסמך הטיוטה נחשב כהודאת בעל דין בסכום הנ"ל וע"כ בצירוף הודאתו לגדר דין מרומה יש לחייבו במחצית הסכום לטובת האשה.
הרב דוד בר שלטון
מסקנות
א. לאיזון סופי, מאחר שהחשבון המשותף של הצדדים בבנק אוצר החייל, סניף 386 שמספרו [...] עומד על ייתרת עו"ש בסך 237,000 ש''ח, וכל צד זכאי למחצית הסכום קרי סכום של 118,500 ש''ח, מחציתו של הבעל יועבר לאשה, ובנוסף יעביר הבעל לאשה סך של 63,652 ש''ח, בתוך 30 יום.
ב. הבעל יחתום בתוך 14 יום על ייפוי כוח בלתי חוזר על הבית לטובת האשה.
ג. רכב מס' [...] מסוג שברולט יישאר בידי האישה ורכב מספר [...] מסוג איסוזו יישאר בידי הבעל.
ד. כל המיטלטלין יחולקו בהסכמה בין הצדדים ובאין הסכמה יגישו הצדדים בקשה מתאימה לביה"ד.
מותר לפרסם לאחר השמטת הפרטים המזהים.
ניתן ביום ו' בניסן התשע"ה (26/03/2015).
הבעל הגיש לביה"ד תביעה לגירושין כרוכה, כנגד האישה ביום י"ז במרחשוון תשע"א (25.10.2010), אליה כרך את ענייני הרכוש, הסדרי ראייה ומזונות.
בדיון ביום ח' באדר ב התשע"א 14/03/2011 הבעל עומד על תביעתו להתגרש, האשה אינה מעוניינת ורוצה לשמור על התא המשפחתי, אך לדברי האשה מאחר שגילתה שיש לבעל בחורה שעובדת אצלו בתור נערת ליווי והוא מתרועע איתה, לא הותיר לה ברירה אלא להסכים.
בית הדין רושם את הסכמת הצדדים להתגרש, כמו כן הצדדים נתנו את הסכמתם לדון בנושא הרכוש והכתובה לאחר מתן הגט. הצדדים התגרשו זמ"ז בגט פיטורין ביום י"ד באייר תשע"א (18.5.2011).
בפנינו תביעה רכושית וכתובה.
מועד הקרע נקבע למועד פתיחת תביעת הגירושין י"ז במרחשוון תשע"א (25.10.2010)
אין בית הדין נכנס לדון בעניין מוחזקות הכסף מצד ההלכה למי הם שייכים, מאחר שהצדדים קיבלו עליהם לדון על פי חוק איזון משאבים.
כבר בדיון הראשוני ביום ח' באדר ב התשע"א 14/03/2011, טענה האשה שהבעל ביים פריצה לבית הצדדים וגנב סך של כ־750,000 ש''ח כסף מזומן שהיה בבית, האשה הגישה תלונה על כך במשטרה. חשדותיה של האשה בבעלה נבעו מכך היות ומי שידע את הקוד זה רק הבעל האשה והבן בלבד. (עיין פרוטוקול הדיון). כמו כן מלבד החבלה במערכת האזעקה לא היו סימני פריצה ממשיים בדירה, דלת הכניסה הייתה שלמה ונפתחה באמצעות מפתח, וכן הסורגים היו שלמים, ובנוסף עדותה של השכנה שראתה אותו עם תיק גדול ביום הפריצה ואיחורו למפגש עם יועץ המס שקבע הוא בעצמו.
בכתב התביעה שהגיש הבעל וב"כ ביום י"ז במרחשוון תשע"א (25.10.2010) ציין בפרוטרוט את רכוש הצדדים אך "שכח" לציין כי היה סכום כסף מזומן שהוחזק בבית הצדדים, יובהר כי כתב התביעה הוגש על ידי הבעל יום לאחר "הפריצה" לבית ואף לא ציין או רמז שהייתה פריצה בבית או שישנה תלונה במשטרה ושנעלם או נגנב סכום כסף, העדיפו הבעל וב"כ להתעלם.
לדברי האשה הכספים היו בשני מקומות מרכזיים: בכספת בבוידם, ובארגז התריס שבחדר הילדים. כמו כן מסרה האישה כי הכספים צולמו הוצמדו להן פתקים עם רישום הסכום וכי התייעצה עם עו"ד יוסף שוורצברג בעניין הכסף, הכול בטרם ביים הבעל את הפריצה לבית והעלים את הכסף.
לעומת זאת הבעל בחר כבר מהדיון הראשון להתעלם מטענות האישה, ולא להגיב או למסור גרסתו וזאת למרות ההזדמנות שניתנה לו.
גם בדיון מיום ה' בתמוז תשע"א (7.7.2011) העדיף הבעל לשמור על זכות השתיקה והעדיף שלא להתייחס למרות שהאישה חזרה בקול על טענותיה.
ביה"ד המתין למוצא פיו של הבעל בעניין הכספים על אף שנטענו כלפיו האשמות חמורות מאוד, אך הבעל ממשיך בשלו ומכחיש את עניין העלמת הכסף.
בדיון ביום י"ב במרחשון התשע"ג (28/10/2012) טען ב"כ האשה כי "נותרו שני נושאים על הפרק, יש את עניין הכתובה ולכן הבאנו עדים על בגידת הבעל, ואת עניין הכספים 731,000 ש''ח שצולמו ע"י האשה" (צורף צילום של ערמת הכסף. אמנם נראים רק ניירות אך לא ידוע הסכום). לדברי ב"כ האשה:
"עברתי על התיק, ולא ראיתי תשובה כל שהיא מהבעל מה קרה עם הכספים. שיתן גרסה ואולי נצמצם את העדים. אני מפנה לפרוטוקול מתאריך 14.3, הוא ביים פריצה לבית. אני ציפיתי שיזעק ולא קרה. האיש לא מזדעק, שיבוא ויתן גרסה מה קרה עם הכספים."בדיון מיום 28.1.2012, הבעל וב"כ מכחישים את עניין גניבת הכסף: לא היה ולא נברא.
ב"כ הבעל: אכן נשארו שני דברים על הפרק. תביעת הכתובה ונושא הכספים. לגבי הכספים, אנחנו מכחישים מכול וכול את ההמצאות על גניבות מצד הבעל, ואם הם רוצים להוכיח, בבקשה.הבעל בשלב זה בוחר למסור גרסה המכחישה לחלוטין את טענת האישה וב"כ כי הצדדים החזיקו כסף מזומן בבית, גרסה בה אחז הבעל גם בעת שהתקדם ההליך המשפטי והתקיים דיון הוכחות ואף טען שאילו היה לו סכום כסף בזה היה "מביא עוד 2–3 ילדים".
בית הדין: האם היה בבית סכום מזומן של 750,000 ש''ח.
ב"כ הבעל: לא היה.
הבעל: מוכחש מכול וכול.
בדיון הוכחות והופעת העדים מיום ט"ז בשבט התשע"ג (27/01/2013) הבעל ממשיך להכחיש:
הופיע עד: עו"ד שוורצברג – מוזהר לומר את האמת ואף נחקר ע"י ב"כ הצדדים.עוד טען העד שהאשה הציגה לו מסמך ואמרה לו שאלו ההבנות האחרונות שביניהם, כפי שהיא הסבירה לי זו תוצאות של משא ומתן ביניהם.
אני מתגורר קומה אחת מעל דירת המגורים בה גרו הצדדים בצוותא. למעט קשר של שלום במדרגות, אין לי הרבה קשר עם הבעל. האשה מטבע הדברים הייתה יותר שעות בבית והבן [ע'] היה צעיר יותר, הרי שגם אני וגם אשתי ראינו אותם יותר. תמיד היה שקט בבית. לשיטת כל השכנים בבניין האם הייתה אם משובחת, שרה שירים, הילדים היו מטופלים וכו'. בשלב מסוים פנתה אלי האשה לביתי ואמרה לי שעומדת לקראת הליכי גירושין. אני אמרתי שלא ארצה לייצג שכנים, אולם המלצתי שיפנו למגשר להגיע להסכם. כעבור זמן מסוים בקשה ממני האשה ליתן את הדעת על דף נייר שנושא כותרת הסכם גירושין, המסמך לא היה חתום, היא אמרה לי שאלו הנקודות שהיא ובעלה עומדים להתפשר על כך. אני זוכר שהיא הייתה אמורה להישאר בדירה והוא ישאר עם המוסך, נכתב שם גם משהו לגבי הכספים הנזילים. נרשם שם גם 2,000 ₪ מזונות, אני הצעתי שיקחו שמאי ומעריך לדירה ולעסק. חלפה תקופה והאשה הראתה לי פתק מפנקס שיש שוב הסכם גירושין ושם ננקב בסכום של כ־ 700,000 ₪ שנשאר בידי הבעל, היו הוראות לגבי הדירה והעסק, ואז היא אמרה לי שיש 700,000 ₪ בבית. ראשית אמרתי לה להתייעץ עם עו"ד, היא אמרה לי שהיא צילמה את זה, אמרתי לה שבצילום אראה רק ניירות, ואז כאשר אמרה לי שהיא לחוצה, אמרתי לה לקחת מחצית לעצמה וליידע את בן הזוג. תגובתה הייתה שהוא יהרוג אותה. הפעם הבאה שאני מכיר את הסוגיה, זה כאשר היא באה אלי הביתה, גם אשתי הייתה בבית, ואז היא אמרה שהכסף נעלם. היא הייתה חיוורת לגמרי. אני הרגעתי אותה ואמרתי לה ללכת לעו"ד. היה אירוע במאי שלא ראיתי במו עיני, אולם ביורדי מהמונית, עמדה האשה ושתי שכנות וסיפרו לי שהוא ניסה לדרוס אותה. בתור שכן הוא היה שכן טוב, אני לא עד מטעם, היינו שכנים טובים. מאז שהיא נפרדה אנחנו רואים שהיא מיואשת, היא עובדת במשק בית.
הופיע העד [פ' י'] טכנאי אזעקות מוזהר לומר את האמת, נחקר ע"י ב"כ הצדדים. לדברי העד הוא התקין לצדדים אזעקה ונתן להם שירות, ביום 24.10.2010 המערכת נדרכה בשעה 7.46 בבוקר ובשעה 8.25 כובתה. אח"כ נדרכה שוב בשעה 8.48 וכובתה בשעה 10.43 באותו יום ואח"כ בשעה 10.54 נותק קו הטלפון של המערכת. זאת אומרת שקו הטלפון נותק לאחר שמישהו נכנס עם קוד כמה דקות קודם, וסביר להניח שהוא ידע את הקוד, מהניסיון שלי, פורץ לא קורע את החוטים בד"כ מנתקים סוללה ומוציאים את כל החוטים. יש כל מיני פריצות, אני הייתי שם שבועיים אחרי המקרה, נותק שם הכבל של החשמל. אני לא נתקלתי בפריצה כזאת, זו פריצה חובבנית. במקרה דידן לא ניתן לומר שהיה הוצאת שקע מאחר שהקו מחובר ישירות לאזעקה, ומאחר בדף הפלט של המערכת מופיע מתח רשת נפל זה נקרא מתח AC זה אומר שמישהו ניתק חשמל מהמערכת ואז הסוללה נכנסת לפעולה וגם אם המערכת כובתה, עדיין היא פועלת, עד גמר הסוללה.
אין ספק כפי שעולה מעדותו של הטכנאי הפורץ ידע את הקוד, ולדברי האשה מי שידע את הקוד זה רק הבעל האשה והבן בלבד (עיין פרוטוקול הדיון). כמו כן מלבד החבלה במערכת האזעקה לא היו סימני פריצה ממשיים בדירה, דלת הכניסה הייתה שלמה ונפתחה באמצעות מפתח, וכן הסורגים היו שלמים.
בדיון מיום א' בכסלו התשע"ד (04/11/2013):
הופיעה עדה גב' [ת' א'] ת"ז... שכנה של הצדדים מוזהרת לומר את האמת.רק עם הגשת סיכומיו של הבעל ביום י"א באייר תשע"ד (11.5.2014) הודה הבעל לראשונה כי הצדדים החזיקו כספים במזומן בביתם אך הכחיש את הסכום הכולל של 731,000 ש''ח לו טענה האישה.
ש. זוכרת שהיה יום ש[פלונית] התקשרה אליך על פריצה לבית ?
ת. כן, היא התקשרה אלי בצהרים וביקשה שהבן [ע'] יבוא אלי הביתה כי פרצו להם את הבית.
ש. מתי זה היה ?
ת. לפני שנתיים וחצי.
ש. מה ענית לה בתגובה לפריצה ?
ת. אמרתי לה שבבוקר ראיתי משהו מוזר. בסביבות 10–11 בבוקר, הלכתי לשטוף כלים, חלון המטבח שלי פונה לחניה ואני רואה את המדרגות של הדירה, וראיתי מישהו עולה במדרגות עם תיק כבד על הגב. ראיתי שזה היה [פלוני], נכנס לרכב לא שלו והוא נסע משם מהר. זה היה נראה לי מוזר. כאשר היא סיפרה לי על הפריצה, אמרתי לה שלא נראה שזו פריצה כי [פלוני] היה בבית בבוקר.
ש. לא היה אזעקה ?
ת. לא.
בסעיף 6 לסיכומיו התפתל הבעל וניסה לתרץ תירוצים בזו הלשון "הבעל יכול רק להצר על העובדה כי כסף שחסך בזיעת אפו הלך לבלי שוב. לא זו בלבד שהוא נאלץ להתגונן מול טענות חסרות שחר כי הייתה לו יד בדבר הבעל והאישה אכן החזיקו כספי מזומן בבית, זאת לא הוכחש, כספים אליהם הייתה לאשה גישה בלתי מוגבלת, ובכך אין ספק, אף כי הבעל עודנו מכחיש נמרצות את הסכומים שנזרקו לחלל האוויר על ידי האישה, סכומים להם הבעל יכול היה רק לייחל, וממילא לא נתמכו בכל ראייה של ממש."
ובס' 7 לסיכומיו הגדיל הבעל ואף ניסה להאשים את האישה שהיא זו שלקחה את הכסף לעצמה:
"אם ישאל הבעל, הוא נוטה להאמין, בלשון המעטה, כי כספים אלו שוכבים לבטח באמתחתה של האישה וכפי הנראה מעולם לא יושבו לו, למרבה הצער, על כך מצביעות הנסיבות הבעל לא תבע את האשה על סכומים אלה, ולא ינצל סיכומים אלה לשם האשמת האשה, אלא שהאמת צריכה להיאמר, כי טענותיה, מעשיה ומחדליה בהקשר זה, אומרים דרשני."לדעת בית הדין הבעל ניסה להתל בבית הדין. ראשית מילא פיו מים ולאחר מכן שיקר לביה"ד, שינה טענותיו פעם אחר פעם ומקצה לקצה וניסה להתאים את טענותיו וגרסותיו בהתאם לנאמר בבית הדין, הבעל אף הגדיל לעשות ובחר לשקר לבית הדין ולהכחיש את העובדה שהועברה לידיו טיוטת הסכם גירושין ורכוש טרם "הפריצה" לדירה. טיוטה אשר בה צוין סכום של 731,000 ש''ח נזיל העומד לחלוקה בין הצדדים לאיזון המשאבים ביניהם.
יובהר שהבעל ידע על קיומה של טיוטת ההסכם המזכירה את הסכום של 731,000 ש''ח העומד לחלוקה בין הצדדים ויש בה הרבה אור בכדי לתמוך בטענות האישה וב"כ, אך העדיף הבעל את השקר על האמת כעולה מפרוטוקול הדיון מיום א' בכסלו התשע"ד (04/11/2013):
ב"כ האשה: האם טיוטת לחלוקת הסכם רכוש הועברה לך ?כל המעיין בטיוטת ההסכם לא יהיה לו כל צל של ספק שאכן הבעל ידע שהיה סכום נזיל מזומן בסך 731,000 ש''ח בבית ואף דובר בין הצדדים על חלוקתו בזמן איזון המשאבים.
הבעל: לא.
ב"כ האשה: יש לי את המסמך בכתב ידו.
הבעל: אני מתנצל. כתב היד שלי.
הבעל ממשיך בדרכו ובניסיונותיו להטעות ולשקר לבית הדין, כעולה מסעיף 16 ט' לסיכומיו ובזו הלשון "אין גם כל אינדיקציה כי משמעותו של "נזיל" היא כסף מזומן. בטיוטה אחרת אותו סכום של 730,000 ש''ח התייחס לחסכונות, קרנות גמל והשתלמות."
יש לציין שטענה זו אף הועלתה בדיון הנ"ל בחקירת האשה ע"י ב"כ הבעל והאשה ענתה והכחישה טענה זו, אך העדיף הבעל וב"כ לחזור על טענה זו שאין לה כל שחר אולי בית הדין לא יעיין בפרוטוקולים.
ובסעיף י' לסיכומיו מוסיף הבעל וטוען " בהקשר חלוקת נכסים בין בני זוג, כסף "נזיל" אין משמעותו מזומן בהכרח."
הבעל מעלה טענות עובדתיות סותרות ואף "מזגזג" בטענותיו, פעם מכחיש שיש טיוטה, פעם מודה שיש טיוטה, פעם מכחיש מכל וכל שהיה כסף מזומן בבית הצדדים, פעם מודה שהיה כסף מזומן, פעם מכחיש שהיה סכום של 731,000 ₪, פעם מודה שהיה סכום של 731,000 ש''ח אך טוען ש"בנזיל" אין הכוונה למזומן שהיה בבית.
ביה"ד תמה על העזות בה נוהג הבעל שסבור כי "הנייר סופג הכול" גם את שקריו, טוב היה לו טענות אלו לא היו נטענות כלל, ומקיים "מודה ועוזב ירוחם."
לדברי האשה, הבעל דאג שהאשה לא תהיה בשעת הפריצה בבית, בכך שתיאם פגישה משותפת אצל יועץ המס לשעה 10:30 בדיוק ביום הפריצה, האשה הופיעה בזמן ואילו הבעל משום מה ולטענתו "התעכב" כשעה וחצי בתיקון רכב בקרית אתא, הבעל לא טרח להציג ראיות לכך. כידוע, לפי התקנות על המוסך לנהל יומן עבודה מסודר וזה לא הוצג כמו כן לא הוצגו הפרטים הבאים: הרכב שתוקן, מהות התיקון, מועד התיקון, חשבונית שיצאה ויותר מזה הבעל לא הזמין את בעל הרכב למסור עדות, בית הדין תמה על הבעל כמה יכול להחזיק במידת השקר ולחפש במעמקים מאיזה שקר "יבוא עזרי".
הבעל ידע מהפריצה, ראה את מערכת האזעקה מנותקת ואף ניסה לתקנה, לא טרח אפילו להגיש תלונה במשטרה, החליט להתעלם לחלוטין, האישה היא זו שהזמינה את המשטרה לביתם מיד לאחר הפריצה והיא זו שטרחה להגיש תלונה, עובדה שיש בה לחזק את טענותיה ולהעיד על ניקיון כפיה ויושר גרסתה. הבעל לא פעל בעניין הגשת תלונה ולא דרש חקירת המקרה שכן ידו הייתה במעל.
די בכל הראיות וההוכחות שהציגה האישה ללמד ללא ספק כי הבעל, במהלך מתוכנן מראש, ביים פריצה לבית ביום 24.10.2010 והעלים סכום של 731,000 ש''ח מזומן וזאת יומיים לאחר שחתם ייפוי כוח אצל ב"כ ויום לפני שהוגשה תביעתו לגירושין ולחלוקת רכוש.
לאור האמור על הבעל להעביר לאישה מחצית מהסכום של 731,000 ש''ח, קרי סכום של 365,500 ש''ח.
בדיון מיום א' בכסלו התשע"ד (04/11/2013) ביה"ד ביקש מהצדדים להיבדק בפוליגרף בעניין הכסף המזומן הבעל סירב אך האישה הסכימה וביצעה בדיקת פוליגרף.
בבדיקה נמצאה האישה דוברת אמת באשר לגרסה אותה מסרה לבית הדין: פרצו לביתה, נעלמו מביתה מאות אלפי ש''ח וסכום הכסף שנעלם הסתכם ב־731,000 ש''ח. בבדיקתה מסרה האישה לבודק הפוליגרף כי מצאה בביתה סכום נוסף של 100,000 ש''ח כחודשיים לאחר המקרה כסף שלא ידעה עליו, גם כאן ניתן לראות נאמנותה שהרי יכלה להעלימם ולא לדווח עליהם.
לכאורה סירובו של הבעל להיבדק בבדיקת פוליגרף ונכונות האישה להיבדק, ותוצאות הבדיקה הם הוכחה לטענת האשה, ויש כאן רגליים לדבר שאכן הבעל הוא אשר ביצע את הפריצה, שאם לא, מה לו לפחד להיבדק, וכל שכן כאשר שני הצדדים נבדקים, נכונות הבדיקה אמינה יותר. לא בכדי סירב הבעל להיבדק בבדיקת הפוליגרף שכן ידע שתוצאות יהיו לרעתו והוא חשש שמא יתגלה מה שהוא מעוניין להסתיר.
עיין עוד בתיק 562959/1 בית הדין הרבני חיפה שדנו בנידון זה. לדעת הרוב, המסרב לבדיקת פוליגרף יש בזה רגליים לדבר וכך כתבו בפסק הדין:
"והנה כל מי שעיניו פקוחות רואה בעליל שהאשה מסרבת לעבור את הבדיקה כי היא חוששת שמא יתגלה מה שהיא מעוניינת להסתיר. ונראה שיש רגליים לדבר לטיעוני הבעל שהאשה זינתה תחתיו ובכגון דא כבר פסק הפ"ת באהע"ז סי' ע"ז ס"ב שהבעל אינו מחויב במזונותיה ובמדורה. יתרה מזאת לפי מה שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ק"ז שצריך הנתבע להשיב לכל השאלות שנשאל ע"י ביה"ד ואם אינו רוצה להשיב על זה ועל כיוצ"ב נאמר אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכיון שנראה לדיין שאם היה זה משיב על שאלותיו היה הדבר מתברר, ומחמת שלא התברר הוא כובש דבריו, יעשה הדיין כאילו השיב, ונתברר שקרו ויחייבנו מאומד הדעת אעפ"י שאינו יכול לברר שקרו בביאור" וכו'.על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין הגדול בהרכב הדיינים הרה"ג הרב שרמן הרה"ג הרב חשאי (זצ"ל) והרה"ג הרב אלגרבלי שקיבלו את הערעור ודחו סברה זו וכתבו שסירוב לבדיקת פוליגרף אין בו בכדי לחייב את הצד שמתנגד בגירושין ודברי הרא"ש נאמרו רק בתביעות ממוניות ולא ביחס לבירור של בית הדין בתביעות לחיוב בגט.
ועיין עוד בפסק דינו של ידידי הדיין הרה"ג הרב אייל יוסף שליט"א בתיק 887640/1 בעניין חיוב גט וכתובה, שהביא את האמור לעיל בתיק 562959/1 וכתב:
"נד"ד עוסק בבעל המסרב לבדיקת פוליגרף ובחיוב כתובה שהיא תביעה ממונית. יתכן שגם הרב שרמן וחברי בית הדין הגדול יודו שסירוב לבדיקת פוליגרף בנדון דידן יש בו משום רגלים לדבר."ובוודאי שבענייננו שמדובר בתביעה ממונית גרידא באשר לסכום המזומן שהיה בביתם של הצדדים ונעלם והחשוד המרכזי הוא הבעל, יש לראות את סירוב הבעל לבדיקת הפוליגרף כרגליים לדבר ויש לצרף זאת כסניף נוסף לקבל את טענת האישה וגרסתה ולחייב את הבעל.
לאור האמור בהחלטת ביה"ד בעניין מינוי מומחה הפוליגרף וכאמור בפרוטוקול הדיון מיום 04/11/13 ביה"ד מורה לבעל להעביר לידי האישה את התשלום בו נשאה בגין הבדיקה בסך 1,652 ש"ח.
חוות דעת האקטואר
בחוות דעת האקטואר מיום 03 לנובמבר 2011 הודיעה האישה וב"כ בסיכומיה כי היא מקבלת את חוות דעת האקטואר.
מנגד הבעל בסיכומיו מעלה טענות כאלה ואחרות ומבקש מביה"ד להורות לאקטואר להשלים את חוות דעתו.
ביום 19 לדצמבר 2011 מגישה ב"כ הבעל בקשה שכותרתה "בקשה לקציבת מועד להגשת שאלות הבהרה לאקטואר" בקשה שהוגשה בנימוק כי "המבקש, לומד את חוו"ד האקטואר, והוא סבור כי ישנם כמה נושאים שעלו בחוו"ד שיש צורך להידרש אליהם, לשם כך נעזר המבקש ברו"ח מטעמו, שיידרש לזמן נוסף כדי לבחון את מסקנות האקטואר."
ביה"ד נעתר לבקשה הנ"ל.
דא עקא הבעל בסופו של יום לא טרח להמציא שאלות הבהרה לחוות הדעת ולא טרח לזמן את האקטואר לצורך חקירה ואין לו לבעל אלא להלין אלא על עצמו.
השלב המשפטי להעלות שאלות, דרישות וטענות לחוו"ד הוא בטרם הגשת סיכומים ובוודאי שלא בשלב הסיכומים עצמם. הסיכומים מטעם הבעל הוגשו לאחר שלוש שנים ויותר מיום הגשת חוות דעת האקטואר וכחצי שנה ממתן ההחלטה למתן סיכומים וזאת לאחר בקשת ארכה ושוב בקשה.
ביה"ד דוחה את טענות הבעל בעניין זה וטוב היה שלא היו נטענות כלל.
ביה"ד מאמץ את חוות דעת האקטואר ומורה לבעל להעביר לאישה סך של 121,503 ש''ח בהתאם לחוות דעת האקטואר לאיזון כולל של עודף זכויותיו.
בשולי קביעה זו מבקש ביה"ד לציין כי חוות דעת האקטואר עושה חסד עם הבעל. שוויו הכלכלי של העסק הוערך על בסיס הצהרות הבעל לרשויות בגין רווחים של העסק.
בחוות דעתו ציין האקטואר כי הרווח הממוצע של העסק עומד על 152,000 ₪ לשנה עוד ציין כי רווחיות זו אינה גבוהה יחסית בענף זה. בית הדין יציין כי כפי שהוכח בני הזוג החזיקו בביתם מאות אלפים במזומן שמקורן מהעסק ולכן שוויו הכלכלי הריאלי של העסק הרבה יותר גבוה מהשווי שנקבע בחוות הדעת.
רכבים
רכב מס' [...] מסוג שברולט יישאר בידי האישה
ורכב מספר [...] מסוג איסוזו יישאר בידי הבעל ואילו נכללו באיזון בחוות דעת האקטואר.
חשבון הבנק
חשבון בבנק אוצר החייל, סניף 386 שמספרו [...] עומד על יתרת עו"ש בסך 237,000 ש''ח חשבון זה הוא משותף, כל צד זכאי למחצית הסכום קרי סכום של 118,500 ש''ח.
האישה מסרה לבודק הפוליגרף כי מצאה בביתה סכום נוסף של 100,000 ש''ח, ביה"ד קובע כי מחצית הסכום בסך 50,000 ש''ח שייכת לבעל.
כל המיטלטלין יחולקו בהסכמה בין הצדדים ובאין הסכמה יגישו הצדדים בקשה מתאימה לביה"ד.
הלוואות
בגין ההלוואות להן טוען הבעל שניתנו ע"י משפחתו, ככל שמדובר בנכס שלילי, אשר בהתייחס אליו מבקש בן הזוג בעל החוב אשר מחזיק בידיו את המידע אודות החוב – לכוללו בנכסי האיזון יש מקום, מכוח העיקרון שלא לפגוע בזכות הקניין של בן הזוג האחר, שלא יחויב בחוב שאיננו בר־איזון ואשר אין לו כל מידע אודותיו, ומכוח עקרונות תום הלב והנאמנות החלים על בן הזוג בעל החוב כלפי בן זוגו לפעול בשקיפות ובגילוי כל מידע שבידו בהתייחס לחוב – יש בידי בן הזוג האחר הזכות לבחון את מהות החוב ומועד היווצרותו ולבדוק האם אכן יש לכוללו בנכסי האיזון.
בהעדר יכולת לדלות מידע במקרה בו המידע מצוי אצל בן הזוג בעל החוב יוטל החיוב להביא את כל המידע האמור אודות החוב על בן הזוג בעל החוב ובהימנעותו מלעשות כן, לא ייכלל החוב בנכסי האיזון.
משכך, ככלל, בשעה שעולה טענה בדבר קיומם של חובות שיש לכוללם בנכסי האיזון, יש להניח תחילה תשתית ראייתית מספקת בדבר קיומם של החובות, מהותם, ומועד היווצרותם והנטל בעניין זה מוטל על כתפיו של הטוען לקיומם של החובות, במקרה דנן נטל זה מוטל על הבעל בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה.
במקרה דנן הבעל לא השכיל להרים את נטל ההוכחה ובית הדין דוחה את טענת הבעל להלוואות. לא הוצגו כל ראיות בעניין ההלוואות למעט הצהרות בעלמא של הגורמים המלווים, לא צוין תאריך ההצהרה, באיזה נסיבות נחתמו, אין חתימת לווים ולא הוצגו דרך העברות הכספים ותנאי ההחזר.
בנוסף יצוין כי לאור הכרעת ביה"ד כי הצדדים החזיקו בביתם סכום עתק של 731,000 ₪ במזומן, אין היגיון בכך שהצדדים יחזיקו בסכומיי עתק בצד וכאבן שאין לה הופכין בו בזמן שקיימים חובות כלפי צד ג'. במקרה דנן בני משפחה. הצהרתו של [ד' מ'] אחי הבעל לא צוינה מטרת ההלוואה האם לצורך פרטי או עסקי וכך גם בהצהרתו של [י' ת'] בנוסף צוין "ללא בקשה להחזרה".
בית הדין רואה בכך ניסיון להוצאת כספים שלא כדין מהאישה ובית הדין קובע כי כל ההלוואות הנ"ל ככל שיהיו שייכות לבעל בלבד, הבעל הוחזק ככפרן כך גם בעניין זה קשה מאוד להאמין לטענותיו ועוד לא הביא ראיות, אדם שלווה סכומי כסף כפי שטען לא יוותר בקלות ויביא מסמכים, עדויות וכל שבידו בכדי לחייב את הצד השני מצד השותפות.
הדירה
דירת הצדדים הוערכה על ידי שמאי מטעם בית הדין ביום 19 ליוני 2012 בסכום של 630,000 ש''ח. האישה ביקשה בסיכומיה לרכוש את חלקו של הבעל ולהשאיר את הדירה בבעלותה המלאה. הבעל בסיכומיו לא התייחס כלל לעניין הדירה.
בכל אופן בית הדין קובע כי לאישה זכות ראשונים לקניית הדירה, חלקו של הבעל יקוזז מהסכומים אותם צריך הבעל להעביר לאישה בהתאם לפסק דין זה.
הכתובה
הבעל הוא שהגיש את תביעת הגירושין ביום 15 לאוקטובר 2010, אליה כרך תביעות נוספות לרבות תביעת רכוש.
הבעל טען בכתב התביעה כי האישה נמנעה מלקיים יחסי אישות, נהגה כלפיו בדרך של השפלות מילוליות וגנבה מהבעל כספים השייכים לו.
על הבעל מוטל היה להוכיח עילות מוצדקות לגירושין וכאלה לא הובאו ולא הוכחו.
בדיון מיום 28 לאוקטובר 2012 ב"כ הבעל מסרה כי יש בידיה ראיות כאלה ואחרות בעניין עילה לגירושין "אני רוצה להגיש תמלילים של האישה על התנהגות האשה בסמוך להגשת תביעת הגירושין ואני חושבת שבדיון הבא, המסמכים יוכלו לשפוך אור גם על עניין זה "
דא עקא שאף ראייה לא הוגשה ולא הוצגה לבית הדין עד היום הזה.
כך גם התרשם בית הדין מסיכומיי הבעל, ראה סעיפים 35–40 המתייחסים לכתובה. הבעל טען רק טענות סתמיות לקוניות ללא ביסוס עובדתי ואין להן אחיזה בהלכה לשלול כתובתה של האישה.
האישה כבר בדיון הראשון מיום 14 למרץ 2011 שורה 5 טענה כי לא רצתה בגירושין ובזו הלשון
"לא רציתי להתגרש, אולם גיליתי שיש לו בחורה שעובדת אצלו בתור נערת ליווי והוא מתרועע איתה, נודע לי לאחר שראיתי טקסט... בינתיים כן הוא כבר שנתיים הולך עם הטלפון צמוד, ופעם אחת הוא שכח וראיתי הודעות מ[ד'] שכותבת לו "אני אוהבת אותך" "הגעתי לטבריה פפוצקה"ביום א' בשבט תשע"ב (25.1.2012) הגישה האישה תביעה לכתובה אליה צירפה את דוחות החוקרים באשר לקשריו של הבעל עם הבחורה [ד'] ולבעל היה די זמן להתאים גירסתו לממצאי דו"ח החקירה כפי שניסה לעשות בהמשך.
רק בדיון שהתקיים מיום י"ב במרחשון התשע"ג (28/10/2012) אישר הבעל כי אכן קיים קשרים עם הבחורה [ד'] לרבות יחסי אישות, אלא שלטענתו בתחילה הייתה זאת "היכרות עסקית טלפונית" ורק לאחר הגשת התביעה מצדו "באוקטובר התקרבנו יותר". הבעל מסר גרסה זו כשנתיים מיום שפתח את תיק הגירושין ושנה וחצי לאחר שהאישה האשימה אותו באשמות חמורות בדבר התנהלותו עם אישה זרה בשם [ד'].
טענותיו גם כאן נמסרו רק אחר שבית הדין פונה לבעל בשאלה האם הוא מכיר בחורה בשם [ד'] הבעל עונה רק "היכרות עסקית טלפונית", הבעל לא מנדב כל מידע מעצמו וביה"ד נאלץ לשאול ולחקור ולקבל טיפין טיפין של מידע על קשריו עם אותה אישה "מגלה טפח ומכסה טפחיים."
לדעת בית הדין כפי שעולה מדו"ח החקירה ומהפרוטוקול כי לבעל הייתה אשה זרה בחייו בשם [ד'] עוד בטרם הגיש את כתב התביעה, ואין ספק שזה היה הגורם לפירוק התא המשפחתי, גם האשה טענה שעד שלא גילתה שהבעל מנהל מערכת חיים זוגית כפולה לא רצתה בגירושין ורק לאחר שגילתה התרצתה בגירושין.
טענת הבעל כי ההתקרבות לאשה הזרה החלה לאחר הגשת התביעה כפי שטען בחקירתו "באוקטובר התקרבנו יותר" אינה הגיונית ולא מתקבלת על הדעת, הבעל הגיש את תביעתו לביה"ד ביום 26 לאוקטובר 2010 סוף החודש ולדבריו החל את הקשר באוקטובר. מתי? וכי חשב שבשופטני עסקינן, מתי בדיוק התחילה ההתקרבות? האם עד סוף חודש אוקטובר? הבעל ממשיך בשקריו ללא מורא וללא בושה ובעזות מצח.
העובדה שלטענת הבעל מיד ובסמוך להגשת התביעה אותה הגיש כנגד האישה הייתה התקרבות ויחסי אישות בינו לבין הבחורה [ד'] מהווה רגליים לדבר ומרמזת על קשר קרוב ביניהם שהחל הרבה קודם הגשת התביעה ולא רק "טלפוני עסקי" כפי שניסה הבעל לטעון.
גם טענת הבעל כי האישה רצתה בגירושין כעולה מהעובדה כי הוחלפו טיוטות הסכם גירושין אשר נוסחו על ידה וזאת בטרם הגיש הבעל תביעותיו לא מעלה ולא מורידה בעניין הקביעה שהבעל הוא זה שרצה בגירושין והוא זה שפעל לפרק את קשר הנישואין עבור אשה אחרת.
בית הדין רואה בחומרה רבה את התנהגותו של הבעל בכך שלא דיבר אמת וזו בלשון המעטה, כמו כן אף בתביעת הגירושין העלים את עניין האשה הזרה ואת הסיבה האמתית שבגללה מעוניין להתגרש וכתב טענות אחרות, ולא העלה בטענותיו אף ברמז את עניין האשה הזרה.
הבעל עזב ונטש את אשת נעוריו למען אשה אחרת והלך לרעות בשדות זרים, כמאמר חז"ל "רועה זונות יאבד הון". שולחן ערוך אבן העזר סימן קנ"ד סעיף א. עליו ראויים דברי חכמינו זכרונם לברכה "עושה מעשי זמרי ומבקש שכר כפנחס."
מעשה זה הוא בלתי מוסרי, ואף בחברה הכללית נקרא הדבר בגידה על כל המשתמע מכך.
בית הדין מוקיע התנהגות מחפירה זו ובפרט כאשר אדם עוזב את אשת נעוריו, למען אשה אחרת, זאת דוגמא אישית מבישה כלפי כל בני המשפחה.
לאור האמור בית הדין מחייב את הבעל בכתובה בסך של 180,000 ש''ח, מסכום זה יקוזז תשלום האיזון בהתאם לחוות דעת האקטואר בסך של 121,503 ש''ח.
לאור האמור על הבעל להעביר לאישה את הסכומים הבאים:
סכום של 365,500 ₪ (מחצית מסכום המזומן בסך של 731,000 ₪ שהיה בבית הצדדים).
סכום של 1,652 ₪ בגין בדיקת הפוליגרף. וכאמור בפרוטוקול הדיון והחלטת בית הדין מיום 04/11/13).
סכום של 180,000 ש''ח עבור הכתובה. (סכום זה כולל תשלום האיזון בהתאם לחוות דעת האקטואר בסך של 121,503 ש''ח).
סכום מחצית הכסף בבנק אוצר החייל סך של 118,500 ש''ח
הסכום שהאשה אמורה לקבל 665,652 ש''ח.
על האישה להעביר לבעל את הסכומים הבאים:
האישה הצהירה בבדיקת הפוליגרף שמצאה בביתה סכום נוסף של 100,000 ש''ח, יש להעביר לבעל סך של 50,000 ש''ח.
הבעלות בדירה תעבור במלואה לאישה, ועל האשה להעביר לבעל סך של 315,000 ש''ח בהתאם לחוות דעת השמאי.
סכום מחצית הכסף בבנק אוצר החייל סך של 118,500 ש''ח.
הסכום שהבעל אמור לקבל הוא 483,500 ש''ח (מלבד מחצית הכסף שהעלים בסך 731,000 הנמצאים ברשותו).
לאיזון כולל הבעל יעביר לאשה סך של 182,152 ש''ח.
מאחר שהחשבון המשותף של הצדדים בבנק אוצר החייל, סניף 386 שמספרו [...] עומד על ייתרת עו"ש בסך 237,000 ש''ח, וכל צד זכאי למחצית הסכום קרי סכום של 118,500 ש''ח, מחציתו של הבעל יועבר לאשה, ובנוסף יעביר הבעל לאשה סך של 63,652 ש''ח.
אני מצטרף לפסק הדין. יפה דן יפה הורה.
תביעת האשה
האשה תובעת מחצית מסכום של 731,000 ₪ שלדבריה צברו בני הזוג במשותף.
לדבריה הבעל ביים פריצה לביתם ולקח את כל הסכום.
בשלב הראשון הבעל הכחיש את הימצאות הסכום הנ"ל.
אולם בדיון מתאריך (4.11.13) הוצגה בפניו טיוטת הסכם גירושין בכתב ידו שבה צוין שסכום בסך 731,000 ש"ח נזיל עומד לחלוקה בין הצדדים לאיזון המשאבים ביניהם. הבעל הודה שזה כתב ידו.
לאור מסמך זה שינה גרסתו ובסיכומים כתב שאכן היו להם מזומנים בדירה אולם לא בסכומים שהאשה טענה. בנוסף טען שהאשה זו שלקחה את הסכומים הנ"ל.
לעניין הסכום של 731,000 טוען הבעל בסיכומיו (סעיף 16 ט' ו י') שאין כל אינדיקציה כי משמעותו של נזיל הוא כסף מזומן ובמקום אחר טוען שהכוונה לחסכונות קרנות גמל והשתלמות.
נמצא שבפנינו תביעת האשה על הסכום הנ"ל ומנגד טענת פטור של האיש, בשלב הראשון להד"ם ואח"כ טוען לפטור בנימוק שאכן היו מזומנים בבית ואותם לקחה האשה ולגבי הסכום של 731,000 נזיל שמוזכר בטיוטה טען שהכוונה לכספים בבנק ולא לכסף מזומן.
לכאורה היה מקום לטעון שנאמן הבעל משום שנחשב כטוען מפטור לפטור שנאמן כמובא בחו"מ סימן פ סעיף א': "אם יכול לזכות בדין גם בטענה הראשונה יכול לחזור ולטעון ולזכות בטענה האחרת ואע"פ שלא נתן אמתלאה לטענה הראשונה... יש לו לחזור ולטעון ולהפך כל הטענות שירצה מפטור לפטור עד שיביאו עדים."
ולכאורה גם כאן טען בתחילה להד"ם ולכאורה היה נאמן ואח"כ חזר וטען היה סכום כזה, חלק לקחה האשה וחלק הכוונה לסכום בבנק ולא מזומן ולכן טען שהוא פטור.
אולם מוסיף השו"ע באותה הלכה:
"אבל מאחר שיבואו עדים ויכחישו טענתו הראשונה שסמך עליה אינו יכול להשיאו לטענה אחרת אא"כ נתן אמתלאה לטענה שסמך עליה".כלומר מבואר בשו"ע שכשחזר מטענתו הראשונה מחמת עדים שמכחישים אותה אין לו אפשרות לחזור ולטעון טענת פטור אחרת.
וגם בנידוננו הרי בתחילה טען להד"ם ואחר שביה"ד הראה לו מסמך בכת"י שמוזכר בו סכום נזיל של 731,000 ש"ח הודה בקיומו עם טענות פטור אחרות, כפי שציינתי לעיל. באופן כזה אינו נאמן לחזור בו משום שהודאה בכתב ידו נחשבת כעדים כמבואר בשו"ע חו"מ סימן סט סעיף א' וממילא מסמך שכתוב בו סכום של 731,000 ₪ ובצדו כתב ידו מוכיח שידע מהסכום הנ"ל.
נמצא שבנדוננו הבעל שטען בתחילה להד"ם והוכחש אינו נאמן לטעון טענת פרעתי כפי שבארנו ודינו כאומר "לא לוויתי כאומר לא פרעתי" כמבואר בשו"ע חו"מ סימן עט, סעיף א' ולכן לא מתקבלות טענותיו שטען אחר כך שהיה כסף מזומן בדירה אלא שהאשה לקחה אותו וכאילו פרע סכום כסף ע"י תפיסתה.
בעניין טענתו בסיכומיו שגם אם קיים סכום של 731,000ש"ח נזיל כפי שכתוב בכתב ידו אין הכוונה למזומן אלא לכספי חסכונות וקרנות גמל והשתלמות וממילא באיזון כספים אלו ישלם את חלקה של האשה, ופטור מתשלום נוסף של מחצית מסכום 731,000 ₪.
לכאורה היה מקום לקבל את טענתו זו ע"י הכלל "שיד בעל השטר על התחתונה" שהרי יש כאן לשון מסופקת, האם נזיל הכוונה למזומן או הכוונה לכספים שניתן למשוך ולפדות בקלות, וממילא כיון שיש ספק בדבר והבעל מוחזק האשה שמוציאה מזה השטר ידה על התחתונה ועליה להביא ראייה.
אמנם עי' השו"ת הרמ"א סימן ג' שכתב שבספק בלשון השטר ויש אפשרות לפרש בו שני פירושים יד בעל השטר על העליונה ומקבלים בפירוש הנוטה לטובת בעל השטר.
נמצא שעל פי דברי הרמ"א ניתן לפרש לשון נזיל עפ"י דברי האשה במזומן.
בפרט שיש אומדנא שזו הכוונה שהרי לדברי הבעל הכוונה לחסכונות, קרנות גמל והשתלמות שבד"כ סגורים למספר שנים ולא ניתן לממשם מיד בפרט שעפ"י טיוטת ההסכם הנ"ל הייתה אופציה לקנות בכספים אלו דירה וע"כ לא מסתבר לומר שלשון נזיל הכוונה להסבר זה.
בנוסף בהסכם הנ"ל יש סעיף נפרד המדבר על חלוקת כספים בבנק חצי בחצי, מסעיף זה מוכח שסכום של 731,000 ₪ הוא סכום נפרד.
בנוסף הבעל לא הוכיח חשבונית שהכספים הנזילים שלדבריו נמצאים בנק מגיעים לסך 731,000 ₪.
עד לשלב זה הדיון הוא במישור הטענות.
ויש לדון במישור הראיות ובעדויות שהוצגו בפני ביה"ד שיש בהם כדי לחייב את הבעל.
השו"ע בחו"מ בסימן טו סעיף ד פסק כדלהלן:
"אבל כשהנתבע רמאי אין הדיין יכול להסתלק שלא ישתכר הרמאי ברמאותו אלא ידרוש ויחקור היטב לבטל רמאותו, ואם נראה לו באומדנא דמוכח שהוא חייב יחייבנו אם הוא דיין מומחה ויחיד בדורו."כלומר דעת השו"ע שניתן לחייב ולהוציא ממון עפ"י אומדנא דמוכח, בדין מרומה.
בנידון שלנו האריך האב"ד כיד ה' הטובה עליו בתיאור הטענות המרומות של הנתבע ואת שינוי גרסאותיו, וודאי שהנתבע הוא בגדר של רמאי וחל עליו גדר של דין מרומה.
בנוסף ישנן אומדנות ועדויות חזקות מאוד שהוא ביים את הפריצה וגנב את הכסף ע"פ מה שהאריך האב"ד בפס"ד ובנוסף סירובו להיבדק בפוליגרף הוא צירוף נוסף לאומדנא שהוא עושה את המעשה הנ"ל.
אומנם איני מסתמך רק על דין מרומה בנידון שלנו אלא מצרף זאת לדברי הראשונים שכת"י על מסמך הטיוטה נחשב כהודאת בעל דין בסכום הנ"ל וע"כ בצירוף הודאתו לגדר דין מרומה יש לחייבו במחצית הסכום לטובת האשה.
מסקנות
א. לאיזון סופי, מאחר שהחשבון המשותף של הצדדים בבנק אוצר החייל, סניף 386 שמספרו [...] עומד על ייתרת עו"ש בסך 237,000 ש''ח, וכל צד זכאי למחצית הסכום קרי סכום של 118,500 ש''ח, מחציתו של הבעל יועבר לאשה, ובנוסף יעביר הבעל לאשה סך של 63,652 ש''ח, בתוך 30 יום.
ב. הבעל יחתום בתוך 14 יום על ייפוי כוח בלתי חוזר על הבית לטובת האשה.
ג. רכב מס' [...] מסוג שברולט יישאר בידי האישה ורכב מספר [...] מסוג איסוזו יישאר בידי הבעל.
ד. כל המיטלטלין יחולקו בהסכמה בין הצדדים ובאין הסכמה יגישו הצדדים בקשה מתאימה לביה"ד.
מותר לפרסם לאחר השמטת הפרטים המזהים.
ניתן ביום ו' בניסן התשע"ה (26/03/2015).
| הרב דניאל אדרי – אב"ד | הרב אייל יוסף | הרב דוד בר שלטון |