בפני ביה"ד תביעה לביטול מזונות בגירה.

רקע כללי
הצדדים התגרשו ולהם שלושה ילדים.

הצדדים התגרשו בשנת 2006 ולאחר מכן חזרו ונישאו בשנית ולאחר כשנתיים בשנת 2008 התגרשו שוב.

במסגרת סידור הגט בנישואיהם הראשונים חתמו הצדדים על הסכם גירושין והוא אושר בביה"ד, גם במסגרת נישואיהם השניים נחתם בין הצדדים הסכם גירושין חדש.

בהסכם הגירושין השני שהוא המחייב את הצדדים כעת נאמר בסעיף 4 א':

"הבעל מתחייב לשלם לידי האשה למזונות הילדים וסיפוק צורכיהם השונים עד להגיעם לגיל 18 שנה וכל עוד הילדים בחזקתה וברשותה סכום בש"ח השווה ל-1,500 ₪ לחודש."

מזונות הילדים נגבים באמצעות ההוצאה לפועל, בהגיע גיל הבת [מ'] לשמונה עשרה שנה ביקש האב להקטין את סכום המזונות בהתאם, דהיינו, להפחית שליש מסכום המזונות.

האם טענה שהאב עדיין מחויב במזונות כבעבר, רשם ההוצאה לפועל הביא את המחלוקת בפני ביה"ד כדי שיובהר חיוב המזונות.

טענות האב
האב טען שבהסכם המחייב את הצדדים שנחתם בשנת 2008 נאמר כאמור:

"הבעל מתחייב לשלם לידי האשה למזונות הילדים וסיפוק צורכיהם השונים עד להגיעם לגיל 18 שנה וכו'."

מפורש בהסכם המחייב שחיובו הוא עד הגיע הילדים לגיל 18, כך גם לפי הרחבת חיוב המזונות שתיקנה הרבנות הראשית לישראל.

אשר על כן מבקש האב להפחית את סכום המזונות בהתאם, דהיינו, להפחית שליש מסכום המזונות הכולל שנקבע לשלושה ילדים.

טענות האם
האם טענה שהפרשנות לסעיף זה בהסכם צריכה להיות לפי הניסוח של ההסכם הראשון שנחתם בין הצדדים בשנת 2006. לדבריה פרשנות סעיף זה מוטלת בספק האם הכוונה עד הגיע כל הילדים לגיל 18, דהיינו, עד שתגיע הבת הקטנה ביותר [ש' ל'] לגיל 18 יוותר סכום המזונות המלא שהתחייב בהסכם הגירושין, או שהכוונה שחיוב המזונות לכל אחד מן הילדים יהא עד שהוא יגיע לגיל 18.

לדברי האם אין ספק שהפרשנות הנכונה היא הפרשנות הראשונה משום שתי סיבות:

א. בהסכם הגירושין בשנת 2006 חתמו הצדדים כאמור על הסכם גירושין ראשון ובסעיף 5 תחת כותרת המזונות נאמר:

"האב ישלם למזונות הקטינים מזונות בסך 1,000 ₪ לחודש מיום אישור ההסכם ועד הגיע [ש' ל'] לגיל 18 שנה."

בהסכם זה נאמר בפירוש שחיוב המזונות שעליהם התחייב האב יהא עד הגיע הבת הקטנה לגיל 18, זו היתה כוונת החותמים גם בהסכם הגירושין בשנת 2008 ורק הסכום תוקן ל-1,500 ₪ במקום 1,000 ₪.

לדברי האם כמעט כל סעיפי הסכם הגירושין תואמים את ההסכם הראשון וסעיפים מעטים שונו על ידי עורכת הדין שערכה את ההסכם לפי הבנתה המשפטית, ולפי בקשה מיוחדת מצד הצדדים, כמו סכום המזונות.

ב. סכום המזונות שעליו התחייב האב קטן מאוד 1,500 ₪ לחודש לשלושה ילדים ובנוסף וויתור על סך של 55,000 $ (הלוואה) שניתנה לאם לצורך רכישת הדירה (בנוסף על 55,000 $ שניתנו לאב על ידי ההורים).

אם עורכים חישוב של מזונות הילדים כפי שאמורים היו להיות סך של 4,500 ₪ לחודש עולה כי סכום המזונות הכולל הינו גדול בהרבה על סכום המזונות ששילם האב ועל כן הוסכם שסכום קטן זה ימשך עד הגיע הבת הקטנה ביותר לגיל 18.

תגובת האב לטענות האם
א. אין כלל ספק בפרשנות סעיף המזונות נאמר בו בפירוש עד הגיע הילדים לגיל 18 ולא עד הגיע הילדה [ש' ל'] כפי המופיע בהסכם הראשון. זהו ההסכם המחייב משפטית וכך נאמר בו בפירוש.

גם העובדות שאמרה האם אינן מדויקות, דהיינו, לא כל ההסכם נותר על כנו ונעשו בו שינויים רבים, כמו שינויים בנוסח בהסדרי הראייה, שינויים בחיובי המזונות כמו מחצית משכר לימוד ועוד שינויים רבים, אשר על כן אפילו אם היה ספק בפרשנות לא ניתן ללמוד מההסכם הראשון לשני.

גם טענתה השנייה שסכום המזונות קטן אינו נכון, מעולם לא סוכם שסכום המזונות עבור שלושת הילדים יעמוד על סך של 4,500 ₪ לחודש, ולדברי ב"כ אפילו פסקי דין של המחמירים בשופטי בית המשפט לענייני משפחה לא עמדו על סכומים כאלה בשנת 2006 ולכן בוודאי אי אפשר לגזור את סכום המזונות מהסכום שאותו מזכירה האם.

יתר על כן הוויתור על סך של 55,000$ באותה העת משמעותו כמעט מחצית מהדירה ועל כן משמעות סכום זה גבוהה מאוד.

לשאלת ביה"ד, האם בזמן עריכת ההסכם השני דובר בין הצדדים על שינוי חיוב המזונות מההסכם הראשון ולחייבו כעת בהגיע כל ילד לגיל 18, השיב האב שהוא אינו זוכר ואינו יודע ומבחינתו המחייב הוא ההסכם הכתוב, והוא מבקש להעמיד את סכום המזונות בהתאם.

דיון והכרעה
בעניין המחלוקת בין הצדדים בפרשנות הסכם הגירושין השני משנת 2008, סבור ביה"ד שאין בו כלל ספק ולשונו ברורה והוא תואם לתקנת הרבנות הראשית לישראל, והשינוי הלשוני שנקטו בו מעיד כאלף עדים על כך שחיוב המזונות לכל אחד מן הילדים הוא עד הגיעו לגיל 18, שהרי ברור שאילו הכוונה היתה עד הגיע הילדה הקטנה לגיל 18 כך היה נכתב.

יתר על כן גם אילו זו היתה כוונתם בשעה שחתמו על הסכם הגירושין, אלא שבפועל נכתב בהסכם אחרת, המחייב מבחינה משפטית הוא ההסכם משתי סיבות:

א. כוונת הצדדים שאינה מגובה בלשון ההסכם הינה דברים שבלב והם אינם דברים.

ב. הסכם גירושין מחייב משפטית רק לאחר קנין ולאחר קבלת תוקף של פסק דין בביה"ד, כמובן שביה"ד אינו מודע לכוונות הנסתרות של הצדדים והוא נותן תוקף למילים המופיעות בהסכם הגירושין והם כאמור מורות שהחיוב הוא עד הגיע כל ילד לגיל 18.

בנוסף על האמור גם אילו אכן היה ספק בלשון הסכם הגירושין, קיימא לן שיד בעל השטר על התחתונה ובמיוחד כאשר הוא מוציא מיד המוחזק. אין ספק שהאב הוא המוחזק והמוציא מחברו עליו הראיה.

נוסף על כל הנ"ל, יש מעין ראיה והודאת בע"ד של האשה בכתבי טענותיה כפי שמופיעים בתיק ביה"ד.

בבקשה לאישור הסכם גירושין שהגישה האם בתאריך 6/10/2008 בסעיף 1 לבקשה נכתב כך:

"בני הזוג הגיעו להסכמות בעניינים הרכושיים, אחזקת הילדים ודמי המזונות לקטינים במסגרת הסכם גירושין" וכו'.

נאמר בפירוש שההסכמה כוללת דמי מזונות לקטינים ולא לבגירים.

אין במסמך זה בכדי לחייב, אלא רק לשפוך אור על הספקות.

סוף דבר, ביה"ד קובע שמבחינת הסכם הגירושין האב פטור מ-1/3 מסכום המזונות שנקבע בהסכם הגירושין, ומעתה מחויב לשלם מזונות עבור שני הקטינים הנותרים בלבד, כמובן בתוספת הצמדה מאז הסכם הגירושין.

עם זאת הסכים האב שלמרות שעל פי דין הוא פטור, הוא ימשיך לשלם לאם עבור הבת [מ'] עד הגיעה לגיל 21 שליש מסכום החיוב, דהיינו, סכום של 170 ₪ צמוד למדד משנת 2008.

בנוסף ייתן האב סך של 250 ₪ בכל חודש לבת [מ'] בעצמה, סכום זה יינתן בהמחאה בנקאית או בהעברה בנקאית בלבד.

ביה"ד נותן להסכמה זו של האב תוקף של פסק דין.

מובהר בזה שהסדר זה יפה כוחו גם בעניין הבן [ש']. כאשר יגיע הבן לגיל 18 הוא יפטר מחלקו בסכום המזונות, דהיינו, יופחת 1/3 נוסף מהסכום וסכום המזונות יעמוד על סך של 500 ₪ לחודש כאשר הוא צמוד למדד ממועד חתימת ההסכם.

גם התחייבות האב להמשיך לשלם לאם סך של 170 ₪ (צמוד משנת 2008) ובנוסף סך של 250 ₪ לבן עצמו בהגיעו לגיל 18 ועד גיל 21 תקפה גם לגבי הבן.

בית הדין קרא בעיון רב את המסמך שהגישה האם אולם לא נראה שיש בו בכדי לשנות החלטה זו. עם זאת מורה בית הדין לאב לקיים את פסקי בית הדין בקפידה ולא להמתין עד אשר תיפנה האם להוצאה לפועל.

כמובן, אין בפסק דין זה בכדי למנוע מהאם לתבוע את האב על הפרת הסדרי הראייה וכמובן שאם יהיו כאלה בית הדין ישקול לחייב בתשלום כל הפרה. כמו כן בידי האם הזכות לפנות להוצאה לפועל גם בעניין הוצאות אחרות שהיא סבורה שהיא זכאית להם כפי שהצהירה במסמך שהוגש לבית הדין.

מותר לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ג' בניסן התשע"ה (23/03/2015).