לפנינו תביעת כתובה ומזונות אשה במסגרת תביעת גירושין של הבעל.

הצדדים נישאו כדמו"י ביום י"ג שבט תשל"ג (16.1.1973) מנישואין אילו נולדו לצדדים בת ובן שניהם בגירים. דנו בבית הדין בתביעת הבעל לגירושין, דנים בתביעת האשה לכתובה ולמזונות העבר. התיק הרכושי נידון בבית המשפט.

ביום י"ז תמוז תשע"א (19.7.2011) הגיש הבעל תביעת גירושין וביום כ"ג כסלו תשע"ב (19.12.2011) התקיים דיון. הבעל טען כי אינם מסתדרים, האשה אינה מכבדת אותו, מזלזלת בו מקללת משפילה ומעליבה באופן תדיר. לדבריו האשה תקפה אותו פיזית והגישה כנגדו תלונה שקרית במשטרה. האשה סובלת מהתקפי קנאה ומחשדות מיותרים על קשרים שיש לו עם נשים אחרות. לדבריו הם חיו בחדרים נפרדים שש שנים קודם שעזב את הבית. ביום ט"ז ניסן תשע"א (20.4.2011) עזב את הבית. בית הדין הפנה את הצדדים ליועץ נישואין.

ביום כ"ו כסלו תשע"ב (22.12.2011) הגישה ב"כ האשה תביעה למזונות אישה. ביום כ"ז טבת תשע"ב (22.1.2012) הגיש ב"כ הבעל כתב הגנה בו נכתב כי האשה עובדת ומנהלת משפחתון לתינוקות ומשתכרת יפה ואינה זכאית למזונות אשה.

ביום כ"ד אדר תשע"ב (18.3.2012) הגיש יועץ הנישואין את חוות דעתו בו נכתב כי לאור התנגדותו של הבעל לחיים משותפים אין מקום לשלום בית. בית הדין הפנה את הצדדים ליועץ נישואין נוסף אלא שהבעל סירב להיפגש.

ביום י"ב ניסן תשע"ב (4.4.2012) הגישה ב"כ הבעל בקשה לסידור גט לאור חוות דעת יועץ הנישואין, ב"כ האשה התנגדה.

ביום י"ג חשון תשע"ג (29.10.2012) התקיים דיון. האשה הסכימה להתגרש. ביום הנ"ל אמור היה להתקיים דיון גם בכתובה ומזונות האשה. אלא שבתחילת הדיון התברר שעדיין אין הכרעה בתיק הרכושי הנידון בבית המשפט. בית הדין הבהיר לצדדים כי לא יוכל לדון בתיק הכתובה קודם הכרעת בית המשפט בתיק הרכושי. והואיל והאשה מסכימה להתגרש, אינה זכאית למזונות אשה. ב"כ האשה טען שהתביעה למזונות הוגשה לפני כשנה ואם האשה אינה זכאית למזונות אשה הוא רק מכאן ואילך, אבל מזמן התביעה עד היום הבעל חייב במזונות אשתו. הצדדים הסכימו להתגרש ולדון אחרי הגט בתיקי הכתובה ומזונות האשה.

הצדדים התגרשו בבית הדין ביום ד' חשון תשע"ד (8.10.2013).

ביום כ"ב שבט תשע"ד (23.1.2014) התקיים דיון בתביעת הכתובה ומזונות העבר של האשה לאחר שהתברר שבית המשפט פסק בתיק הרכושי. בעניין מזונות האשה טען הבעל כי האשה מפעילה משפחתון לתינוקות ומשתכרת יפה ואינה זכאית למזונות אשה. האשה טענה שיש לה רק שני ילדים ועוד ילד שמגיע בשעה 12 ויש לה הוצאות יותר מהכנסות. ב"כ הבעל הגיש דו"ח חוקר הנושא תאריך 5/6/12 במסקנות נכתב בסיכום "הנדון מפעילה משפחתון בדירה ברחוב [...] חיפה. יש כרגע שלושה ילדים + ילד נוסף פעמיים בשבוע. מחיר לילד 2,250 ₪."

בעניין הכתובה הבעל טען שהאשה אינה זכאית לכתובה הואיל והחיים לצידה היו גיהינום כפי שפירט בדיון הראשון. האשה טענה שלבעל קשרים עם נשים אחרות. בית הדין הציע לבעל להיבדק בבדיקת פוליגרף הבעל וב"כ התנגדו. סך הכתובה 52,000 לירות.

ביום כ' סיון תשע"ד (18.6.2014) התקיים דיון. בית הדין ניסה להגיע עם הצדדים לפשרה והציע שהבעל יעביר לאשה סך של 60,000 ₪ עבור כל התביעות. הבעל הסכים להצעת בית הדין, ב"כ האשה דרש בתחילה סך של 90,000 ₪ ולבסוף היה מוכן להתפשר על סך של 75,000 ₪. 60,000 ₪ עבור הכתובה ו-15,000 ₪ עבור המזונות, הבעל וב"כ התנגדו, בית הדין הורה לצדדים להגיש סיכומים.

לסיכומים צורף פסק הדין של בית המשפט (מיום 7.4.2013) בתיק הרכושי. בית המשפט נתן תוקף של פסק דין לחוות דעת רו"ח נתן שטרנפלד בו נכתב כי על הבעל להעביר לאשה סך של 123,118 ₪ לצורך איזון כולל של כל הזכויות. ובנוסף דירת הצדדים נמכרה בסך של 1,300,000 ₪ כשכל אחד מהצדדים קיבל 650,000 ₪.

דיון בתביעת הכתובה
תביעת הגירושין היא של הבעל. האשה הסכימה להתגרש. לדעתי טענותיו של הבעל על אי כיבוד זלזול והתקפי קנאה מצד האשה כלפיו נובעות מטענת מאיסה עלי בטענה שאינה מבוררת ואין בהם עילה לגירושין בכדי להפסיד לאשה את כתובתה. ואם כך הם פני הדברים הרי שהבעל חייב בכתובת אשתו.

אולם הואיל ובתיק הרכושי פסק בית המשפט כי על הבעל להעביר לאשה סכום של 123,118 ₪ לצורך כולל של איזון המשאבים חוץ מחלקה של האשה בדירה והואיל ובית הדין אינו מזכה את האשה גם באיזון משאבים וגם בכתובה הרי שיש לראות את האשה כמי שהתקבלה סך של 123,118 ₪ לצורך כתובתה.

בנוסף בית הדין הציע הצעת פשרה כי הבעל יעביר לאשה סך של 60,000 ₪ עבור כל התביעות, הבעל הסכים, ב"כ האשה התנגד ודרש 75,000 ₪.

לדעתי הצעת בית הדין הינה הצעה הוגנת בהתחשב בפסק בית המשפט בתיק הרכושי ובהתחשב במחלוקת הדיינים בעניין שיערוך כתובה בלירות לש"ח ובהתחשב שייתכן שהבעל פטור ממזונות.

סכום הכתובה
סכום הכתובה הוא 52,000 לירות. ידועה מחלוקת הדיינים כיצד לשערך כתובה שנרשמה בלירות נכון להיום. נושא זה נדרש רבות בספרי האחרונים החל משו"ת מהרי"ט ומהרשד"ם ועד אחרוני זמננו מהם בפדרי"ם ובחוברות שיצאו לאור בשנים האחרונות. אציין בקצרה שישנן בנושא זה כמה שיטות מרכזיות:

א. גישה הגורסת כי אין להצמיד את סכום הכתובה כלל והבעל חייב רק 5.2 ₪.

ב. גישה שנייה, של הצמדת הסכום הקובע בכתובה לדולר ביום החתונה – סך של כ- 80,000 ₪ בתחשיב.

ג. גישה שלישית, של הצמדת הסכום הקובע למדד יוקר המחיה שווי כ-270,000 ₪.

ד. גישה רביעית, להצמיד את מטבע השקל החדש לאותו סכום שהתחייב הבעל. כלומר מתרגמים התחייבות הבעל דאז 52,000 לירות לשווי של 52,000 ₪.

ה. גישה חמישית, המפשרת בערך ההצמדה, שוקלים את השערוך בכפוף לנסיבותיו של כל מקרה.

ו. גישה שישית, שיערוך לפי עיקר כתובה שיעור מאתיים זוז.

ז. גישה שביעית שיערוך לפי שיעור פרנסה לשנה.

בפועל כתבו הפוסקים שיש לפשר בין הצדדים. ראה תשובת מהרי"ט אה"ע סימן ב' בשם תשובות ראנ"ח שכך היה מנהג הדיינים בארצו, וקבעו זאת הדיינים בתור תקנה לטובת בעלי הדין. תקנה זו הידועה בפוסקים בשם תקנת הראנ"ח, הובאה בהרבה פוסקים במיוחד מגדולי ספרד הלכה למעשה. ראה בספר מלוה ה' לרב משה לוי זצ"ל פט"ו סעיף י' ובהרחבה בהערות 33–38 שאסף את כל השיטות וציין שפשרה זו קיבלה את הסכמת חכמי ספרד וחלק מרבני אשכנז.

וכן מצאתי באוסף פסקי דין ורהפטיג ח"א עמודים ל"ה–ל"ט שכך נהגו הרה"ר לפשר כאשר היה פיחות במטבע. ואין חילוק בין מלוה לכתובה וכמ"ש מהרי"ט והחת"ס וכן רבים מן הפוסקים שהביאו את תקנות הראנ"ח.

בנ"ד שווי הכתובה 52,000 לירות ע"פ גישה א' שאין להצמיד כלל חייב הבעל 5.2 ₪. ע"פ גישה ב' הצמדה לדולר חייב הבעל 20,000 $ לפי שווי דולר 40 אגורות ביום הנישואים שווי להיום כ- 80,000 ₪. ע"פ גישה ג' הצמדה למדד חייב הבעל 270,000 ₪. ע"פ גישה ד' חייב 52,000 ₪. ע"פ גישה ה' יש לפשר. ע"פ גישה ו' שערוך לעיקר כתובה כבר כתבתי בתשובה אחרת שאינו עולה על סך של 450 ₪ לספרדים ואינו עולה על סך של 3,600 ₪ לאשכנזים. ע"פ גישה ז' פרנסה לשנה כתב הרב דיכובסקי שיש לתקן שווי עד 120,000 ₪.

הואיל ובית המשפט פסק לאשה סכום של 123,118 ₪ עבור איזון משאבים הרי שסכום זה עובר את רוב השיטות למעט השיטה של הצמדה למדד וא"כ יש לפשר בין הצדדים ולראות את האשה כאילו התקבלה כתובתה.

דיון בתביעת מזונות העבר של אשה
ביום כ"ו כסלו תשע"ב (22.12.2011) הגישה ב"כ האשה תביעה למזונות אשה. בדיון שהתקיים ביום י"ג חשון תשע"ג (29.10.2012) הודיעה האשה כי היא מסכימה להתגרש. בית הדין הודיע לאשה כי לאור הסכמתה להתגרש אינה זכאית למזונות אשה. נמצא שהתביעה היא על עשרה חודשים שקדמו להסכמת האשה לגירושין. הבעל טען כי האשה עבדה ועובדת ומפעילה משפחתון ומשתכרת ואינה זכאית למזונות אשה ולטענה זו צירף דו"ח חוקר שאימת את הדברים.

הרוצה לגרש מיד האם חייב במזונות אשתו
המורד על אשתו ומבקש להתגרש מיד האם במצב זה חייב במזונות אשתו.

בשו"ע אה"ע סימן ע"ז סעיף א' הביאו הח"מ ס"ק ג' והב"ש ס"ק ו' את דעת הב"ח שסובר שגם בזמן הזה הרוצה לגרש את אשתו אין מוסיפין לו על כתובת אשתו. ולא עוד אלא אף פטור ממזונותיה. וכתבו שכן כתב בתשובות הרא"ם סימן ל' שדן במי שרוצה לגרש בטענת מאיסה עלי והאשה אינה רוצה והבעל אינו יכול לגרשה בעל כורחה מתקנת הקהילות האם חייב במזונות. והעלה שפטור ממזונותיה הואיל ורוצה לגרשה והעיכוב הוא מצידה והוא אנוס מלגרשה מחמת תקנת הקהילות. והביא הרא"ם ראיה לדבריו מגמ' כתובות ב, "הגיע הזמן ולא נשאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה ואם חלתה או פרסה נדה פטור ממזונותיה". נמצא שאם היא מעכבת פטור הוא ממזונותיה. הח"מ דחה את ראייתו של הרא"ם הנ"ל וסיים שאין לסמוך על דעת הב"ח בעניין זה. עוד כתבו הח"מ והב"ש הנ"ל שהרא"ש בתשובות כלל מ"ב ס"ל שגם במקום שאנוס ואינו יכול לגרש את האשה בעל כורחה מתקנת הקהילות חייב במזונותיה וכן דעת המהרי"ק סימן ק"ז.

הפת"ש ס"ק ב' הביאו ספר בית מאיר שכתב שלדעת המהרי"א ששון יכול הבעל לומר קים לי כהרא"ם ולא יתן לאשה מזונות. אולם הבית מאיר חולק עליו וס"ל שלא יכול לומר קים לי כהרא"ם הואיל והוא דעה יחידאה כנגד הרא"ש והמהרי"ק. אא"כ טוען מאיסה עלי בטענה מבוררת. גם הב"ש אה"ע סימן קי"ז ס"ק כ"ה כתב על הנידון שם וזה ראיה דלא כתשובת רבנו אליהו מזרחי והב"ח בסימן ע"ז.

עיין בפסק דין בעניין חיוב בעל מורד במזונות שכתב הרה"ג ציון אשכנזי שליט"א, דיין בית הדין רחובות שהקיף את הנושא כיד ה' הרחבה, דבר דבור על אופניו, הובאה בספר "כנס הדיינים – התשע"ב" שהעלה ג"כ מפי פוסקים חשובים שגם בעל המורד על אשתו חייב במזונותיה אא"כ יש לו טענה המקובלת ע"פ הלכה.

מזונות העבר
האשה הגישה תביעת למזונות אשה ביום כ"ו כסלו תשע"ב (22.12.2011) בית הדין לא דן בתביעת המזונות עד לתאריך י"ג חשון תשע"ג (29.10.2012) בו התקיים דיון והאשה הסכימה להתגרש אולם עמדה על תבעתה למזונות אשה משעת התביעה ועד לאותו דיון.

בשו"ע אהע"ז סימן ע' סעיף ה' פסק מרן "מי שהלך למדינת הים ובאה אשתו לבית דין לתבוע מזונות ג' חודשים הראשונים מיום הליכתו אין פוסקים לה בהם מזונות שחזקה אין אדם מניח ביתו ריקן". הרמ"א בשם הר"ן הוסיף "אבל אם שתקה יותר ותבעה אח"כ אין פוסקין לה למפרע רק מיום התביעה אפילו החמיצו בית הדין את הדין" ובשם המרדכי כתב "י"א דאם נפרדה ממנו בקטטה ורוצה לעגנה פוסקין לה מזונות לאלתר דודאי הניח ביתו ריקן." וכתב החזו"א בסימן ס"ח ס"ק ט' על הדין שנפסק ברמ"א סימן ע' סעיף ה' שאף אם ב"ד החמיצו את הדין מגיע לה שבי"ד יפסקו לה מזונות מיום התביעה אם בזמן הזה לוותה ואכלה או אכלה מנכסיה או רעבה או דחקה את עצמה היא זכאית למזונות שהיו מגיעים לה מיום הגשת התביעה.

בנ"ד הצדדים נפרדו בקטטה הבעל מרד באשתו בטענת מאיסות הוא זה שביקש להתגרש ועזב את הבית. האשה רצתה שלום בית אולם נאלצה להסכים לגירושין וא"כ הבעל חייב במזונות אשתו מזמן שתבעה מזונות עד לזמן שהסכימה לגירושין כדעת הרמ"א הנ"ל.

צאי מעשה ידיך במזונותיך
אולם יש לדון האם בעל שעזב את הבית נחשב כי מי שאמר לאשה צאי מעשה ידיך במזונותיך והואיל והאשה עובדת וספקא במעשה ידיה הבעל פטור ממזונות אשתו.

בגמ' כתובות דף מ"ז ע"ב "תנו רבנן תקנו מזונות תחת מעשי ידיה" וכו' כתב הטור אהע"ז סימן ס"ט "מעשה ידי האשה כנגד מזונותיה לפיכך אם אמרה איני ניזונת ואיני עושה שומעין לה, אבל אם אומר הבעל איני זנך ואיני נוטל מעשה ידיך אין שומעין לו שמא לא ספקו" וכו'. בשו"ע אהע"ז סימן ס"ט סעיף ד' פסק מרן "מעשה ידיה כנגד מזונותיה לפיכך אם אמרה איני ניזונת ואיני עושה שומעין לה, אבל הבעל שאמר איני זנך ואיני נוטל מעשה ידיך אין שומעין לו". הרמ"א הוסיף בשם הר"ן "אבל יוכל לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך ומה שאינו מספיק אשלם לך". ובסימן ע' סעיף ט' פסק מרן "הבעל שאמר לאשתו בשעה שהלך טלי מעשה ידיך למזונותיך ושתקה אין לה מזונות."

כתב הב"ש ס"ק ל' ובסימן ס"ט ס"ק ד' משמע מהר"ן שהבעל יכול לומר כן גם בע"כ וכן הוא דעת הח"מ בסימן ע' ס"ק ל"ג בדעת הר"ן והרא"ש. אולם מהרמב"ם לא משמע כן אלא ס"ל שיכול לומר כן רק בהסכמת האשה וכן הוא דעת רש"י הרי"ף הרשב"א והרמב"ן.

נמצא שלדעת הר"ן אף שאין הבעל רשאי לומר לאשה צאי מעשה ידיך במזונותיך שמא לא יספיקו לה מעשה ידיה מ"מ רשאי לומר לה כן אם מוסיף ואומר שאם לא יספיקו לה מעשה ידיה ישלים לה. נחלקו הפוסקים האם רשאי הבעל לומר כן בע"כ הרמ"א פסק כהר"ן שרשאי הבעל לומר כן בע"כ.

כתב החזון איש סימן ס"ח אות י' מחלוקת הראשונים אם יכול הבעל לומר לאשה בע"כ צאי מעשה ידיך במזונותיך ומה שלא יספיק ישלים לה דוקא אם הבעל יוצא למדינת הים. אבל אם הבעל כאן גם הרמב"ם יודה שיכול לומר לה כן בע"כ הואיל והבעל כאן ודאי ישלים לה.

עוד כתב אם יצא הבעל מהבית במריבה ודאי שיכול הבעל לומר כן לאשה בע"כ לכו"ע. ואף אם לא אמר כן לאשה נחשב כאילו אמר לה.

נמצא בנ"ד הבעל עזב את הבית מחמת מריבה ואינו רוצה לשלם לה מזונות ואף צירף דו"ח חוקר כי האשה עובדת ומשתכרת. מצב זה ודאי נחשב כמי שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך. דו"ח החוקר שצורף מעיד על השתכרות של כ-2,250 ₪ לילד כשלאשה שלושה ילדים. אף שיש לאשה הוצאות על המשפחתון מ"מ ההכנסה היא סבירה ויתכן כי מספקת לאשה. ואם כך הם הדברים הרי יתכן שהבעל פטור ממזונותיה.

ומשום כך לדעתי הצעת בית הדין כי הבעל יוסיף לאשה סך של 60,000 ₪ היא הצעה הוגנת בהתחשב בפסק בית המשפט בתיק הרכושי ובהתחשב במחלוקת הדיינים בעניין שיערוך כתובה בלירות לש"ח ובהתחשב שייתכן והבעל פטור ממזונות האשה.

למסקנה
הבעל יעביר לאשה סכום של 60,000 ₪ כהסכמתו בכדי לסיים את כל התביעות.

הרב אייל יוסף

אני מצטרף לפסק הדין של ידידי הרה"ג הדיין הרב אייל יוסף שליט"א ולמסקנה.

ויש להוסיף שהאשה קיבלה סך של 123,118 ₪ עבור איזון משאבים בתיק הרכושי, ובנוסף 60,000 ₪ ועוד מחצית הדירה בסך של 650,000 ₪ ואין ספק שבסכום זה תוכל לקנות קורת גג יפה וטובה, ובכך יש לראות פשרה לטובת כל הצדדים כפי שכתב בפסק הדין לעיל בשם מהרי"ט אה"ע סימן ב', וכן כתב בעל הגינת ורדים (חו"מ כלל ד' סימן א') וז"ל "ואחרי שבאתי עד הלום נתתי אל לבי וחזינא בספרי האחרונים הוויות דאביי ורבא ושקלא וטריא טובא והרים תלויים בשערה, וסלקין לעילא ונחתין לתתא לעומקא דדינא, הללו מיימינים והללו משמאילים וסוף סוף הסכימו כל בתי דינים לדון ע"פ הסכמת הראנ"ח לעשות משפט שלום זו פשרה" עכ"ל, ובעל כנה"ג (חו"מ סימן ע"ד, יור"ד סימן קס"ה) כתב וז"ל "שעלתה הסכמת הרבנים שעברו וגם עתה בזמננו לפשר" עכ"ל, ובשו"ת מהרי"ח בסן סיים דבריו "זאת היתה הסכמתם אליו תשמעון" וכ"כ בספר ויאמר יצחק (לרבינו יצחק אבן ווליד חו"מ ח"ב סימן קנ"ט) וז"ל: ומסקנת האחרונים היא לפשר ביניהם ביתרון שעלה המטבע מחצית מהיתרון לכל אחד, וכן מצינו לרבותינו בעלי התקנות שתקנו בשנת אחישנה תקנה קבועה לדורות שיתחלק היתרון ביניהם לחצאין, אלא שכתבו בתקנה הנזכרת, דהיכא שהתנו ביניהם איזה תנאי בעניין הפרעון יפרע לו אותו המטבע בעין, כל תנאי שבממון קיים" עכ"ל.

ועיין בספר מלוה ה' לרה"ג משה לוי זצ"ל בספרו הבהיר מלוה ה' (פט"ו סעיף י ובהרחבה בהערות 33–38) שאסף את כל השיטות וציין שפשרה זו קבלה את הסכמת חכמי ספרד וחלק מרבני אשכנז כמו האבני נזר (חו"מ סימן כ"ג) משמעות החת"ס (אה"ע סימן קכ"ו) מנחת יצחק (ח"ו סימן קס"א, ח"י סימן קמ"א) ע"ש.

וע"ע אגרות משה (יור"ד ח"ב סימן קי"ד, ח"ג סימן ל"ז, אה"ע ח"ד סימן צ"א).

וע"ע בספרו של הרב בלוי פתחי חושן (פ"ז סי"ב) ובאריכות בספרו ברית יהודה פכ"א ובהערות שם.

הרב דניאל אדרי – אב"ד

אני מצטרף למסקנות שכתב ידידי הרה"ג אייל יוסף.

הרב דוד בר שלטון

מסקנות
א. הבעל יעביר לאשה סך של 60,000 ₪ בתוך 30 יום.
ב. סכום זה כולל את כל תביעות האשה.

מותר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ה בניסן התשע"ה (14/04/2015).