לפנינו תביעת גירושין של הבעל (להלן התובע) ובכרוך לה תביעות לחלוקת הרכוש מזונות אשה וכתובה.

כמו כן לפנינו תביעת האשה לשלום בית (להלן הנתבעת) ובכרוך לה תביעה לחיוב הבעל במזונותיה.

להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן פסק הדין בתביעות הנ"ל.

א. בתאריך ג' בניסן תש"ע (18.3.2010) נישאו הצדדים זל"ז כדמו"י.

ב. לצדדים אלו הם נישואים שניים לאחר שבן/ת זוגם נפטרו, ואין להם ילדים משותפים.

ג. בעת הנישואין התובע היה בגיל 81 והנתבעת בגיל 71.

ד. לתובע שני בנים בגירים מנישואיו הראשונים ובת נכה הזקוקה לטיפולים תרופתיים ורפואיים ומסתייעת בכספי הבעל. לנתבעת חמשה ילדים בגירים שאחד מהם מתגורר בבניין בו התגוררה עם התובע.

ה. התובע פנסיונר של חברת אגד ומקבל פנסיה בסך 7869 ש"ח לחודש. בנוסף מקבל קצבה מביטוח לאומי ורנטה ובסך הכל הכנסתו מסתכמת בכשתים עשרה אלף ש"ח לחודש. הנתבעת קיבלה קצבת ביטוח לאומי בסך של כאלף שמונה מאות ש"ח לחודש ולאחר מכן גדלה בעוד כמאתים חמשים ש"ח.

ו. הוצאות התובע לבית אבות בו הוא שוהה הם בסך 8500 ש"ח לחודש. הוצאות שונות נוספות כהצהרת באת כוחו בסך 800 ש"ח לחודש. השתתפות בהוצאות בתו הנכה כולל חוב משכנתא בסך 3000 ש"ח לחודש. סה"כ 12300 ש"ח לחודש.

ז. הצדדים סובלים ממחלות זִקנה שונות, והתובע נמצא במוסד סיעודי בגין בעיות רפואיות פיזיולוגיות ונפשיות ומוכר כנכה מאה אחוז בגין מחלותיו.

ח. הצדדים נישאו כאשר ילדי התובע התנגדו לנישואין ולא השתתפו בנישואין.

ט. התובע חתם על כתובה בסך מיליון ש"ח.

י. הצדדים התגוררו תקופה קצר אחר נישואים בדירת הנתבעת בזכרון יעקב במשך כשלוש שנים.

יא. התובע עזב את הדירה ועבר להתגורר בבית בִתו ולאחר תקופה קצרה בה מצבו הבריאותי החמיר אושפז בבית אבות סיעודי שם הוא מטופל ע"י צוות רפואי ושוהה שם עד היום.

יב. הנתבעת לא ידעה על כך שהתובע שוהה בבית אבות עד למועד הדיון. (ראה פרוטוקול מיום כ"ב באדר ב' תשע"ד 24.03.2015).

יג. בתאריך 13.11.2013 פתח התובע תיק תביעה לגירושין ובהמשך הגיש באמצעות באת כוחו תביעה מתוקנת ובה כרך את תביעותיו לחלוקת רכוש, מזונות אשה וכתובה.

יד. מספר ימים לאחר מכן פתחה הנתבעת בבית הדין תביעה לשלום בית ומזונות אשה.

טו. התקיימו מספר דיונים בהם שמע בית הדין את הצדדים וב"כ ועמד על כנות תביעתם, כמו כן נעשו ע"י בית הדין מספר ניסיונות לסייע בידי הצדדים לגבש הסכם גירושין שלא צלחו.

טז. בתאריך כ"ב באדר ב' תשע"ד 24.03.2014 התקיים דיון ראשון ובהחלטתו קבע בית הדין מתווה לסיום ההליכים הכוללים חיוב התובע במזונות זמניים לאשה בסך 800 ש"ח לחודש החל מיום 01.12.2013.

יז. כאמור הניסיונות להביא את הצדדים וב"כ לדי הסכמה לגירושין ופיצוי האשה לא צלחו והצדדים נתבקשו להמציא סיכומים בתביעות ההדדיות בהתייחס גם לחיוב מזונות אשה בנסיבות מקרה זה בו הצדדים אינם יכולים להתגורר יחד מסיבות בריאותיות של התובע שבמצב זה אינו נזקק למעשה ידי הנתבעת או לסיוע ממנה מאחר והוא מקבל אותו במסגרת המוסד הסיעודי בו הוא שוהה.

יח. הצדדים המציאו את סיכומיהם ועתה נדרש בית הדין להכריע בתביעות הצדדים.

מהעיון בחומר שבתיקים הכולל פרוטוקולים החלטות בית הדין כתבי תביעה, הגנה וסיכומי הצדדים והמסמכים המצורפים שבתיק עולה כי עיקר טיעוני הצדדים הם כדלהלן:

טיעוני התובע:
א. התובע טוען כי מאס בנתבעת מאיסות גדולה בגין התנהגותה כלפיו, (ראה פרוטוקול הדיון) כמו כן טען כי הנתבעת מנעה ממנו את הכניסה לבית (לא היו הוכחות לכך) מקניטה אותו, צועקת, מחרחרת ריב ומדון, משפילה אותו ופוגעת בו פיזית ומילולית.

ב. התובע טוען כי הנתבעת מנצלת אותו ככספומט בלבד וכי נישואיה שנעשו בחופזה נעשו על מנת לעשוק את כספו.

ג. התובע וב"כ טוענים כי הנישואין הינם מקח טעות. התובע היה במשבר קשה לאחר מות אשתו הראשונה שהיה לו עמה מערכת יחסים מצוינת כתוצאה מכך מצבו הנפשי התדרדר, הוא ירד בתפקודו הפיזי היום יומי שגרמו לו לרגרסיה קשה במצבו הנפשי עד כדי כך שהוא ביקש בעודו יושב שבעה על אשתו להינשא להרבה נשים שביקרו אותו. בדיוק אז טוותה הנתבעת את "הקורים" לנישואיה אל התובע וניצלה זאת למרות התנגדות ילדיו, ערכה חופה באופן עראי בבית והחתימה אותו על כתובה בסך מיליון ש"ח.

ד. התובע וב"כ טוענים כי הנתבעת הונתה אותו עם נישואיה ויש לבטל את חיובו בכתובה ולבטל את התצהיר עליו חתם לפני נישואיו ובו הוא מוותר על זכויותיו בדירה שרכשה הנתבעת בזיכרון יעקב.

ה. התובע וב"כ טוענים כי האשה בהתנהגותה כלפיו מפסידה את מזונותיה.

ו. עוד טוענים כי לנתבעת הכנסות מפנסיה ומביטוח לאומי המספיקות לה.

ז. עוד טוענים כי לא נותרה לתובע הכנסה פנויה. מצרפים מסמכים ואישורים להוכחת עמדתם.

טיעוני הנתבעת ותגובתה:
א. הנתבעת אוהבת את התובע ומוכנה לבקרו בבית האבות ולסעדו ככל הנדרש.

ב. מכחישה את טיעוני התובע כי הקניטה אותו וצעקה עליו. לדבריה, התובע עזב את הבית בו התגוררו בזיכרון יעקב לפני כשנה וחצי ללא סיבה והלך להתגורר בבית בִתו.

ג. טוענת כי קודם הנישואין קיבלה קצבת שאירים בגין בעלה המנוח בסך 927 ש"ח לחודש שהפסידה עם נישואיה לתובע. לדבריה התובע משתכר כשבע עשרה אלף ש"ח לחודש והיא מבקשת 3685 ש"ח לחודש בניכוי מעשה ידיה מקצבת ביטוח לאומי. מצרפת פירוט הוצאות.

ד. אין תגובה לטענת התובע כי עבדה שנים ב[...] וכי יש לה פנסיה, ולמרות החלטת בית הדין להמציא פירוט כל הכנסותיה והחלטה נפרדת שניתנה עם כתיבת פסק הדין להמציא פירוט הכנסתה מפנסיה, הנתבעת לא המציאה כל פירוט.

ה. מכחישה כי הנישואין נעשו במרמה. לדבריה התובע ביקש להינשא לה והם פנו לרב שיערוך להם חו"ק, אלא שילדי התובע לא משלימים עם הנישואין ומחרחרים ריב ביניהם על מנת להשתלט על רכושו.

ו. מכחישה את טענת התובע כי טוותה את הנישואין כדי לעשקו. לדבריה טיפלה במסירות בתובע למרות מצבו הבריאותי הקשה, אלא שהתובע מוסת ע"י ילדיו והם שגרמו לפירוד ביניהם.

ז. טוענים לתובע הכנסה מהשכרת דירה. התובע הכחיש וטען כי הדירה שייכת לילדיו.

לאחר העיון בעמדות הצדדים וב"כ ובחומר שבתיקים, עמדת בית הדין:

באשר לתביעת הגירושין יש להורות לצדדים להתגרש.

באשר לתביעת המזונות יש להפחית את הסכום שהתובע חויב לסכום מינימלי בסך ארבע מאות ש"ח לחודש.

להלן נימוקינו:
התובע טען כי הנתבעת מאוסה בעיניו ולמרות שלא הצביע בדיון על דבר מסוים לסיבת מאיסתו, פרט לאמירות כלליות כמו "אני שונא אותה, היא דיכאה אותי, ניתקה אותי מהילדים ואיימה עלי שאישן בחוץ" ללא הוכחה, מ"מ בית הדין התרשם כי לטענתו יש בסיס עובדתי. נבהיר דברינו בהקדמת הרקע האישי של התובע.

התובע ניצול מחנה אושוויץ עבר את מוראות השואה וחווה חוויה קשה בחייו בתקופת השואה שהשפיעה מאד על חייו. עם עלייתו ארצה הצליח לשקם את חייו כאשר נישא לאשתו הראשונה, וכפי הנראה נישואיו הראשונים היו מוצלחים.

פטירת אשתו גרמה לו לשבר קשה מאד בחייו והוא חיפש אשה כלבבו לבלות עמה את שארית ימיו.

מכאן ניתן להבין מדוע לא התייעץ עם ילדיו כאשר הוצעה לו הצעת נישואין בסמוך לפטירת אשתו ונישא לנתבעת בניגוד לעצת ילדיו שאף לא היו שותפים לנישואין שנעשו בהשתתפות משפחת הנתבעת בלבד.

מכאן גם קצרה הדרך להבין את חתימתו על כתובה בסך מיליון ש"ח.

בנוסף להבדלי הגיל (10 שנים) הבדלי המנטליות (התובע ממוצא אשכנזי והנתבעת ממוצא ספרדי) תרמו אף הם לקלקולים עליהם הצביע התובע בכתב התביעה הראשון וחזר על כך בבית הדין ובסיכומיו לתביעה.

קלקולים אלו על רקע העבר וההבדלים שציינו בין הצדדים מהווים זרז לכישלון הנישואין ובפרט בגיל כזה בו החיבור בין בני זוג תלוי רבות בתקשורת בין זוגית החיונית למערכת הנישואין.

זאת ועוד, בנסיבות המתוארות בהם התובע היה שרוי במשבר קשה עקב פטירת אשתו לא נשללת גרסת ב"כ התובע שהתובע ביקש בימי השבעה מכל אשה שבִקרה אותו להינשא לה, ומכאן ניתן גם להניח שהנתבעת אכן לטשה עיניה בממון שקיבל התובע (פנסיה מכובדת ממקום עבודתו באגד) ולא ניתן לשלול את טענת התובע וב"כ לקידושין במרמה. נכון אמנם כי לצורך בירור טענה זו היה מקום לקיים דיונים נוספים להוכחת טענת התובע, להזמין עדים שיעידו בזמן אמת של עריכת הנישואין כיצד נעשו, ובאיזה מצב היה התובע באותה עת, אולם מצבו הבריאותי של התובע לא מאפשר לקיים דיונים נוספים בנוכחותו.

יצוין כי התובע במצב בריאותי כה מדורדר כפי שחזה בית הדין שלבית הדין והיה חשש כבד להתדרדרות נוספת במצבו הבריאותי הרעוע בלאו הכי אם היו מתקיימים דיוני הוכחות. קיום דיוני הוכחות במצבו לא היה פשוט ובית הדין מסיבה זו לא קיים דיונים להוכחות והסתפק בסיכומי הצדדים לאחר שניסה בכל דרך שהיא לסייע בידי הצדדים וב"כ להביאם להסכם.

בית הדין התרשם שהנתבעת אינה כנה בתביעתה לשלום בית.

הנתבעת בדיון הראשון לא ידעה על מצבו הבריאותי העדכני של התובע (בעלה) ולא ידעה כלל שהוא אושפז ושוהה בבית אבות בגין מצבו. הנתבעת לא ידעה להסביר לבית הדין מדוע לא דאגה לשלומו אם אכן היא כנה בדרישתה לשלום בית.

יתרה מכך, הנתבעת לכל אורך הדרך הדגישה כי היא זקוקה לגב כלכלי ושיהיה לה ממה לחיות כדבריה ולהשלים את הקצבה שהפסידה בעקבות נישואיה לבעל בסך 973 ש"ח לחודש.

בית הדין הבהיר לצדדים כי לא ניתן לשלוח את הצדדים לייעוץ זוגי בנסיבות מקרה זה לבירור האמת, וכי לא יתכן להמשיך ולהנציח את המצב הנוכחי בו הנתבעת והתובע פרודים זמ"ז פיזית ונראה גם רִגשית.

בית הדין סבור שבנסיבות הללו, שהתובע אומר בפה מלא כי אינו נזקק לשירותי הנתבעת וכי הוא מקבל את הנדרש לו מהמוסד בו הוא שוהה וברור לבית הדין שכל ניסיון של הנתבעת להתקרב אליו ולנסות לבוא עמו בדברים במצב בו התובע שונא את הנתבעת, הדבר עשוי לגרום לנזק בריאותי לתובע ואין כל טעם בניסיון שכזה. ב"כ התובע ציינה כי מרשה זקוק לשקט נפשי במצבו הבריאותי.

בית הדין בהחלטתו הראשונה (מיום כ"ב באדר ב' תשע"ד 24.03.2014) לאחר התרשמותו הראשונית קבע "בית הדין אינו רואה תוחלת לחיי הנישואין הללו. בית הדין הציע לצדדים הצעות על מנת להגיע להסכמה בין הצדדים."

יצוין כי במהלך כל הניסיונות של בית הדין להביא את הצדדים להסכמות, דרישותיה הכספיות של הנתבעת היו נראות לבית הדין לא סבירות וכפי שיפורט להלן, מה שמחזק את טענת התובע וב"כ כי הנתבעת לטשה עיניה בממונו של התובע.

בית הדין בהחלטתו מיום ח' באלול תשע"ד 03.09.2014 קבע "הבעל הביע לא פעם את שאט נפשו וסלידתו המוחלטת מהאשה, ומאידך לא נראה כי האשה יכולה לסייע בידי בעלה המטופל במסגרת בית אבות להיטיב לו באחרית ימיו."

בהחלטה זו הציע בית הדין הצעה לפיה התובע ימשיך לשלם לנתבעת מזונות חדשיים בסך 800 ש"ח תמורת ויתור על הכתובה וסידור הגט. הצעה זו באה לאחר מו"מ ארוך ומייגע עם ב"כ הצדדים ולאחר שנשקלו מכלול הרכיבים למקרה זה.

התובע הסכים להצעת בית הדין לפיה ימשיך לשלם מזונות בסך 800 ש"ח לחודש בכפוף לסידור הגט וויתור על הכתובה ותביעות נוספות.

מנגד, הנתבעת לא קיבלה הצעת בית הדין ודרשה בהצעה ראשונה סך 2,000 ש"ח לחודש מזונות לכל ימי חייה. 15,000 ש"ח פיצוי חד פעמי והותרת הנישואין עד יום מות התובע ולאחר מכן תקבל ששים אחוז מהפנסיה שלו.

הצעה שנייה של האשה: מזונות בסך 800 ש"ח לחודש ופיצוי חד פעמי של 400,000 ש"ח.

לדעת בית הדין יש כאן ניצול לא ראוי, בלשון המעטה, של כספי התובע המצוי במצב נפשי קשה וירוד שאחריתו מי ישורנו, התובע זקוק למעט הכסף שנותר לו לצרכיו היום יומיים.

בית הדין עיין במסמכים שצורפו ע"י ב"כ התובע בעניין הכנסותיו ואכן נראה כי המסמכים מאששים את גרסתו של התובע ומפריכים טענות הנתבעת.

בית הדין סבור שעם התמשכות הזמן לא נותר אלא לקבוע כי אכן הנתבעת לטשה עיניה בממונו של התובע ודרישותיה לשלום בית בית משמשים כסות עיניים לדרישה האמתית שלה לכספים שאינם מגיעים לה על פי דין.

לבית הדין קיימת סבירות לפיה טענת התובע וב"כ כי הנתבעת הוליכה שולל את התובע עם נישואיה אליו כדי לזכות בכספו אינה משוללת כלל וכלל.

אשר על כן, סלידתו של התובע ממנה על הרקע האישי שציינו בריש דברינו וההבדלים המנטליים שבין הצדדים יש בה ממש גם אם לא הוכחה כדבעי ע"י התובע.

הגדרת מאיסות התובע מהנתבעת בנסיבות מקרה זה מוגדרות ע"י חז"ל כטענת מאיסה עלי באמתלאה שאינה מוכחת דיה, אולם יש לצרף אליה את הסבירות שהנתבעת נהגה עם התובע מנהג רמאות עם נישואיה אליו ולדעת הרא"ש בתשובה (כלל ל"ה) יש לכפות גירושין במקרה זה, וכן פסק הרמ"א בסימן ע"ז סעיף ג'.

שני הנימוקים הללו שאמנם אינם מוכחים דיים בצירוף נסיבות הפירוד הפיזי המוחלט שבין הצדדים ללא סיכוי כל שהוא לשלום בית בתקופה כה ארוכה, יש בהם כדי להורות לצדדים להתגרש וכפי שכתב הגר"ח פלאג'י בספרו החיים והשלום.

לבית הדין התרשמות שבנסיבות הללו אין להותיר את הנישואין על הנייר ויש להורות לצדדים להתגרש כאשר הצעת בית הדין בעינה עומדת בכפוף לסידור גט במועד הראשון שייקבע ע"י בית הדין.

באשר לחיוב התובע במזונות הנתבעת.

כאמור, התובע הגיש את פירוט כלל הכנסותיו ותדפיסי חשבון בצירוף אישורים על תשלומים שונים.

מהעיון במסמכים שצורפו עולה כי לתובע לא נותרה כמעט הכנסה פנויה.

נכון אמנם שכאלפיים ש"ח מהכנסותיו מועברים לסיוע לבתו הנכה. סיוע זה הועבר עוד בחיי אשתו המנוחה. לדברי הבעל בהתחייבותו כלפי הבת הנכה שרכשו לה דירה על חשבונם ומימנו בעבורה את חוב המשכנתא שנטלו. לכאורה לפי גרסה זו מוגדרים על פי ההלכה ככספי צדקה לעני שהורגל בכך ונחשב הדבר כנדר שקשה להפסיקו ללא סיבה מוצדקת, ובפרט שעם הפסקת התשלום עלולה הבת הנכה למצוא עצמה ללא קורת גג.

זאת ועוד, לאחר בחינת עמדות הצדדים והחומר שצורף סבור בית הדין כי בנסיבות הללו אין הצדקה הלכתית שהתובע יפסיק את הסיוע לבתו הנכה המוגדר כצדקה לכל דבר לטובת הנתבעת.

טענת התובע בכתב התביעה המתוקן בו ציין (בסעיף 23) כי נשבע לאשתו המנוחה כי ישלם את חוב המשכנתא לבתו הנכה מהווה עילה הלכתית להקדמת תשלום חוב זה על פני חוב מזונות הנתבעת כפי שיבואר.

מצאנו בטור שו"ע אה"ע סימן קי"ח שהביא תשובת הרא"ש כלל ח סימן יח וז"ל

"וששאלת: ראובן עני, חייט, ויש לו טיפול גדול, ואמר לו שמעון: למדני האומנות ותחלוק עמי כל מה שתרויח עמי בחמש שנים, ואתן לך שלשים זהובים; וגמרו ביניהם, ונשבע ראובן לקיים. ועתה אין מספיק לראובן לפרנס אשתו ובניו בחצי הריוח; ואשתו תובעת מזונות, או שיכפוהו לגרשה. וכתבת, שיש אומרים, כיון שראובן היה משועבד לאשתו לזונה, לא היה יכול לישבע ליתן חצי מה שירויח לאחר; והיא שבועה לבטלה, ובטל מה שעשה, וילקה על השבועה. אין בדבריהם כלום; ואפי' אם מכר אדם נכסיו, אין מוציאין למזון אשתו, כ"ש אם שעבד גופו לאחר; דאין שעבוד חל על גופו של אדם בשום ממון שהוא חייב. ומה שכתבת, דנראה כנותן מעותיו ברבית קצוצה, אין כאן הלואה, דשייך בה רבית, אלא מכר הוא, ודבר שלא בא לעולם הוא, אלא שמחמת השבועה צריך לקיים. ושלום; אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל"

תשובה זו נפסקה להלכה בטור ושו"ע.

ובביאור דברי הרא"ש ראה בח"מ ובב"ש ובהפלאה שמזונות אשה אין גובים ממשועבדים ומאחר והבעל התחייב בשבועה (וה"ה בקניין, ראה ט"ז) השתעבד למי שנשבע לתת לו.

וראה עוד בהפלאה מה שיישב קושיית הדרישה (סימן קנ"ד) על הרא"ש ובבית מאיר.

נמצאנו למדים שכאשר הבעל מתחייב בשבועה, התחייבותו לפרוע את השבועה קודמת לחוב מזונות אשתו.

הדברים בתשובה זו נאמרו באופן שהבעל היה נשוי לאשתו ק"ו שהדין כן כאשר הבעל נשבע קודם הנישואין וכמו במקרה דנן.

גם הנתבעת המציאה עם סיום פסק הדין תדפיסי חשבון מהם עולה כי אין לה הכנסה נוספת וכמו כן הצהירה כי לא קיבלה פנסיה מאחר ועבדה לפי שעות ומשום מה ניצלו את תמימותה ולא קיבלה זכויות כמקובל ממקום עבודתה.

בית הדין מציין כי באישורים שהמציאה הנתבעת מביטוח לאומי עולה כי הנתבעת קיבלה בתאריך 04.11.2011 מענק נישואין בסך 35,325 ש"ח עליו לא דיווחה לבית הדין כהכנסה בגין הפסד הקצבה שקיבלה בעבור בעלה עם נישואיה לתובע.

בחלוקה לסכומים חודשיים נמצא כי הנתבעת קיבלה למפרע לתקופה של כשלוש וחצי שנים את ההפרשים שהפסידה עם נישואיה.

כמו כן הקצבה שהנתבעת מקבלת עתה גדלה בכמאתיים ש"ח לחודש והפער בין מה שקיבלה לפני הנישואין לבין אחר נישואיה הצטמצם מאז פתיחת התיק.

בסכומים הנ"ל יש להתחשב בבואנו להכריע בבקשת הנתבעת למזונות מאחר ולטענת האשה וב"כ הפסידה את הקצבה שקיבלה לפני נישואיה לבעל שממנה התקיימה.

סכום זה נראה סביר ביחס להכנסותיה והוצאותיה המפורטות בכתב התביעה וסיכומיה ולאחר בחינה כוללת של הכנסות התובע והצרכים הנדרשים לו. במצב זה דינה של הנתבעת כדין אשה המתגלגלת עם בעלה במה שיש לו ובמינימום ההכרחי כמבואר בטור שו"ע אה"ע סימן ע' סעיף ג' ברמ"א שם ובנו"כ ראה שם היטב.

מכל הלין טעמי ונימוקי מחליט בית הדין כדלהלן:

א. על הצדדים להתגרש.

ב. הצד המעוניין רשאי לפתוח תיק לסידור גט.

ג. התובע יחויב לשלם לנתבעת סך 800 ש"ח לחודש כפיצוי בגין כתובה מבלי להודות בעצם החיוב ובתמורה לסידור הגט במועד הראשון שייקבע ע"י בית הדין ולוויתור הדדי של הצדדים במכלול תביעותיהם כולל תביעת התובע לחלוקת המיטלטלין שבדירת הנתבעת ותביעת הנתבעת לכתובתה.

ד. אם הנתבעת לא תכבד החלטה זו ישקול בית הדין להפחית את חיוב המזונות.

ה. סכום הפיצוי יהיה צמוד לעלית מדד המחירים לצרכן מתאריך 26.03.2014.

ו. סכום זה ייבחן מחדש לאחר שבית הדין יקבע מועד להוכחות טיעוני התובע וב"כ כי הקידושין נעשו במרמה.

ניתן ביום ג' באייר התשע"ה (22/04/2015).