א. הופיעה לפנינו המבקשת בבקשה לאישור יהדותה אגב עניין של נישואין.

המבקשת ילידת 1969, עלתה לארץ בשנת 1990 בלוויית בעלה ושני ילדיה.

המבקשת הציגה בפני ביה"ד תעודת לידה חוזרת "דיז" משנת 1990.

בתעודת הלידה רשום שאביה [ד'] ואימה [א'] יהודים.

בתקופה בה עלתה המבקשת לארץ בשנת 1990 נהג נוהל, ולפיו, הרוצים לצאת מברית המועצות יפקידו את תעודות הלידה המקוריות ויקבלו במקומן תעודות לידה חוזרת "דיז", החלפת תעודות אלו הייתה ביזמת השלטונות ובעל-כורחם של היוצאים ולכן אין ריעותא במי שאין לו תעודה מקורית, שהרי היה הוא אנוס להפקידה כדי לקבל תעודה חוזרת שתאפשר לו לצאת.

עם זאת אין אנו יכולים לסמוך על תעודות מחודשות שהוצאו בשנים אלו מפני שעל פי החוקה החדשה חובה היה על הפקיד לרשום את הלאום כפי הצהרת המבקש, ולכן אין אנו יכולים לסמוך על התעודות אלו ללא חיזוק וראיות נוספות, מפני שיכול להיות שהלאום שונה בעת החלפת התעודה. וכבר הארכתי בזה במקום אחר.

ב. המבקשת ובעלה פתחו תיק גירושין בביה"ד הרבני בחיפה בשנת תשע"ג. עם פתיחת התיק הופנו המבקשת ובעלה לשעבר לבירור יהדות. ביה"ד אישר את יהדותו של הבעל. אך לגבי המבקשת עצמה, לא ניתנה החלטה סופית הקובעת את מעמדה – לאחר פנייה ללשכת הקשר נודע לביה"ד שאמה של המבקשת [א'] עלתה לארץ בשנת 1995 וזכאותה נקבעה על פי סעיף 4א כבת של יהודי.

בתיק משרד הפנים של האם נמצא דף הקובע זכאותה של האם שמספרו 23608/94 ובו רשום שהאם [א' ל'] זכאית לעלות לפי סעיף 4 א', בת ליהודי, בנוסף להיותה בן זוג ליהודי. בדף הרצאת פרטים עליה חתמה אם המבקש נכתב שהיא בת זוג של יהודי.

בשאלון הרישום של האם נכתב בתחילה לאום – "לא רשום"; דת – "לא רשום". מעל הכיתוב "לא רשום" בסעיף הלאום יש מחיקה ונכתב "רוסי".

המסמכים הועברו לחוות דעתו של מומחה בית הדין, ד"ר זאב רייז, והלה קבע בחוות הדעת מיום י"ט תמוז תשע"ג שלדעתו יש סיכויים משמעותיים שהמבקשת יהודייה.

על פי חוות דעת זו סודר גט בין המבקשת לבעלה לשעבר [א' א'].

המבקשת חזרה ופנתה לביה"ד לקבל אישור על יהדותה.

התיק הועבר לעיונו של מברר היהדות מר יהודה שטיימן והלה הגיש חוות דעת שבה המליץ לשלול יהדותה של המבקשת, על סמך המסמכים הנמצאים בתיק אמה וקביעת לשכת הקשר שזכאותה של האם היא לפי סעיף 4א, בשולי המלצה זו נכתב שהיא הייתה לעיני מר אלכסנדר דן והיא מקובלת עליו.

לאור הסתירה בין שתי חוות הדעת הועבר התיק להרכב המיוחד לבירור יהדות לצורך השלמת הבירור ומתן פסק דין.

ג. המבקשת הופיעה בפני ביה"ד וסיפרה לפי תומה את תולדות משפחתה. [א'], אם המבקשת, היא כיום חולה סיעודית ואין אפשרות לתקשר עמה.

אביה של המבקשת [ד'] בן [ש'] ו[ב'] [ו'] נולד באוקראינה, קיבל הסמכה כרופא ונשלח לקזחסטן. המבקשת נולדה בקזחסטן ביום 30/5/69.

אם המבקשת [א'] בת [א'] ו[ל'] נולדה במוסקבה ביום 13/5/37.

בתיק משרד הפנים נמצאת תעודת הלידה של האם [א' ל'], תעודה משוחזרת שמספרה 258111 שניתנה ביום 23/3/54 על לידה בשנת 37 ומספר הרישום הוא 14.

בפרטי ההורים נכתב:

אב – [א'] בן [ס'] – יהודי.

אם- [ל'] בת [ס'] – צ'רנוגורית.

יש לציין שתעודה משוחזרת היא תעודה שאינה תואמת לפרטי הרישום הכתובים בספר הרישום ולכן היא נקראת תעודה משוחזרת ולא חוזרת, השחזור יכול להיעשות על ידי שינוי פרטים משמעותיים – החלפת אב או אם, או על פי רישום מחודש שנערך על פי הצהרת מי שמבקש תעודה זו.

יש להוסיף שמספר הרישום 14 במשרד הרישום במוסקבה בחודש מרץ הוא רישום לא סביר, שהרי ברור שבעיר גדולה זו היו רישומי לידות רבים לפני המועד הכתוב בתעודה.

כמו כן הלאום צ'רנוגורי אינו לאום מצוי בברית המועצות כפי שכתב ד"ר רייז בחוות דעתו. צ'רנוגוריה הייתה מדינה שלא הייתה חלק מברית המועצות ולכן יוצאי צ'רנגוריה יירשמו צ'רנגורים כפי שיוצאי צרפת יירשמו צרפתים ויוצאי פולין פולנים. דבר זה מסמן מהיכן הגיעו אך אינו מורה על דתם (אף שוודאי איכא רוב עכו"ם). ולכן אין ראיה מלאום זה על דתם.

ד. המבקשת סיפרה שסבתה לידיה נולדה בברידייאנסק ליד ים אזוב, מקום שהיה שייך לאוקראינה. אחרי כן הגיעה למוסקבה, לדבריה דיברה אידיש, אך אין לנו ראיות על כל הנ"ל.

לדברי המבקשת, אמה ניסתה להתקבל ללימודי רפואה במוסקבה, דבר שהיה חסר סיכוי אם לאום שני הוריה יהודים ולכן הוציאה תעודה משוחזרת שבה נרשם לאום אמה צ'רנגורית, דבר זה מסביר את העובדה שהתעודה אינה תעודה מקורית ולא חוזרת אלא תעודה משוחזרת, שוודאי אינה מתבססת על רישום שהיה בעת הלידה, אלא רישום מחודש שנעשה בשנת 54. לכן גם נעשה רישום של לאום שאינו מקובל, של מדינה מרוחקת על מנת שאיש לא יוכל לעמוד על הזיוף שבדבר. נוסיף ונאמר שמספר הרישום הנמוך מעורר ספק שמא לא נעשה רישום כלל בספרי הרישום ולכן נכתב מספר רישום שאינו תואם למקום ולזמן.

מתוך דברי המבקשת משמע שסבה, אבי האם, היה בעל תפקיד בכיר בפרקליטות במוסקבה, ולפי"ז יכול להיות שבאמצעות קשריו, ומסתבר שגם ע"י תשלום שוחד, השיג רישום משוחזר או השיג תעודה משוחזרת לבתו, מבלי לשנות את הרישום המקורי, תעודה זו שהוצאה כשהאם הייתה בת 17 ובה נרשם לאום האם צ'רנגורית, דבר שיועיל להוציא פספורט שבו רשום לאום לא יהודי.

הוצאת תעודה זו סמוך לסיום לימודיה התיכוניים של האם אמנם הועילה, והנ"ל התקבלה ללימודי רפואה במוסקבה, דבר שלא היה אפשרי אם הלאום בתעודה היה רשום יהודי. אמנם לאחר שנתיים, משנודע שהאם ממוצא יהודי, הוצרכה הנ"ל לעזוב את האוניברסיטה במוסקבה, ניתנו לה אפשרויות ללמוד באוניברסיטאות במקומות מרוחקים, ולכן עברה האם לאוניברסיטה בקזחסטן, שם הכירה את בעלה אבי המבקשת שהיה פרופסור באוניברסיטה זו.

על פי בדיקתנו ואמירת המבקשת שצ'רנגוריה היא ביוגוסלביה, מתברר שפירוש מילה זו היא "ההר השחור" והיא מונטנגרו שרוסים קראו לה צ'רנגוריה.

ה. כשנמצה הדברים, התעודה המשוחזרת משנת 54 שעל פניה נראית תעודה אמינה אינה יכולה להיות תעודה שניתן להסתמך עליה ולקבוע שבעלת התעודה, [ל'], אינה יהודייה, שהרי לאום זה אם הוא אמיתי אינו מורה אלא על המקום ממנו באה, אך באמת תעודה זו אינה מסתמכת על רישום אמיתי שנעשה בעת הלידה אלא על רישום שנעשה על פי הצהרה (אם נעשה), רישום שנעשה בנסיבות מסוימות ולצורך מסוים. מעבר לכך מספר הרישום, שאינו הגיוני, מורה שלא ניתן לסמוך על תעודה זו.

נוסיף ונאמר, בפני ביה"ד הוצגו תמונות רבות של הסבתא לידיה עם בתה [א'] ועם המבקשת. חזות מראה פניה היא יהודייה מובהקת ולא יכול להיות שנולדה בצ'רנוגוריה שאם כן ודאי ששני הוריה צ'רנוגורים (שהרי נולדה בתחילת המאה ה-20 כשלא הייתה אפשרות לנישואי תערובת), וחזות פניה הייתה צריכה להיות סלאבית, ולא יכול להיות שתהיה לה חזות יהודית. מלבד זאת כבר הזכרנו לעיל את דברי ד"ר רייז שלא היו בברית המועצות יוצאי צ'רנוגוריה.

בפני ביה"ד הוצג מסמך ובו פרטים מן התיק אישי של אחי האם. זהו מסמך מהימן ועל פיו שמו של האח [מ'] בן [א'], הוא נולד בשנת 1922 ורשום בו שהוא יהודי. מנתוני מסמך זה עולה שהוריו נישאו בשנת 1921 או לפני כן, זמן לא רב אחרי המהפכה, באותה תקופה לא היו נישואי תערובת בברית המועצות, ולפיכך אם האב יהודי גם האם [ל'] יהודייה. ולפיכך מסמך זה מחזק את הטענה שאם המבקשת יהודייה.

ו. והנה בתיק משרד הפנים נרשם שלאום האם רוסי. זה ודאי אינו נכון שהרי אם ההסתמכות היא על התעודה, הלאום אמור להיות צ'רנוגורי. כמו כן אף שאם המבקשת חתמה בעת עלייתה שהיא נשואה ליהודי ולא הצהירה שגם היא יהודייה, דבר זה לא מהווה ריעותא שהרי האם עלתה עם האב בשנת 1995. באותה עת הייתה בת 58, לא עמדה להשיא ילדיה, בתה נשואה ליהודי, ואין סיבה שתתאמץ לשנות רישום שאינו מעלה ואינו מוריד לה ולא פוגם בזכויותיה, ומשכך אין סיבה שתתעקש לעמוד על שינוי הלאום.

כידוע, בשגרירות ובלשכת הקשר קבעו את הלאום על פי תעודות שמסרו להם, ולא היו משנים על פי הצהרה. ועיין מש"כ בתיק ביה"ד הרבני האזורי נתניה 1000509/1 במקרה של אשה שעלתה לארץ והייתה לה תעודה מחודשת, בקונסוליה לא רצו לקבוע את הלאום על פי תעודה זו וגם לא על פי תעודות בנותיה, אישרו לה לעלות כבת ליהודי והורו לה לטפל בבירור יהדותה בארץ, (אשה זו רשומה עד היום בלשכת הקשר כלא יהודייה למרות שיהדותה הוכחה בארץ). לפיכך הסכמתה של האם לעלות כנשואה ליהודי וחתימתה על מסמך זה אינה ראיה על מעמדה, שהרי בנסיבות העניין כפי שביארנו לא הייתה לה מוטיבציה להקפיד שתהיה רשומה יהודייה.

כמו כן יש לשער שמכיוון שנישאה ליהודי, בתה גם היא נישאה ליהודי, ואין נישואין עם נכרים במשפחה, מסתבר שהיא יהודייה. ועכ"פ אין לנו ראיה כלשהי שהיא לא יהודייה.

סוף דבר, התעודה של האם [א'] – תעודה משוחזרת משנת 54 – לא מהווה ראיה אפילו לכאורה ש[א'] אינה יהודייה, ואין בה בכדי לסתור את הכתוב בתעודת הלידה "דיז" של המבקשת שאעפ"י שאינה ראיה גמורה, מסתבר שזה הרישום שהיה לאם המבקשת, ואף שרישום הלאום יכול להיות על פי האב, במקומות שהאם הייתה לא יהודייה בחרו בדרך כלל את לאום האם הלא יהודי.

לפיכך יש לסמוך על המסמך המורה על יהדותו של מיכאל, האח של [א'] וחזות פניה היהודית של האם בכדי לקבוע שאינה מצ'רנוגוריה.

והנה כבר כתבו התוס' בפסחים (ג, ב) וביבמות (מז, א) שמי שבא ואומר ישראל אני מאמינים לו. ולפיכך יש לקבל אמירת המבקשת והצהרתה על יהדותה.

ז. והנה בעת עלייתם של אביה ואמה של המבקשת עלו עמהם גם אחי המבקשת [א ו'] עם אשתו ובנו. ביה"ד הזמין את תיקו של האח ממשרד הפנים, בתיק יש דף זכאות של האח ומשפחתו שמספרו 25676/94, שבו נכתב בתחילה שהאח [א' ו'] אשתו [ר'] ובנו [ב'] זכאים לעלייה לפי סעיף 4ב דהיינו כיהודי. לאחר מכן נמחקה זכאות זו, ונכתב שהאח זכאי לעלייה על פי סעיף 4א דהיינו כילד של יהודי.

בתיק ישנה תעודת לידה חוזרת של [א'] משנת 91 על לידה בשנת 1966 שמספרה 458202, פרטי ההורים בתעודה מתאימים לפרטי המבקשת, ונרשם בה ששני ההורים יהודים. כיוון שהתעודה היא חוזרת משנת 91 אי אפשר לסמוך עליה כדי להוכיח שבעת הרישום המקורי הייתה האם רשומה יהודייה, אך כמובן שאין ריעותא אחרת מתעודה זו.

מסתבר שהלה טען שהוא יהודי וזכאי לעליה לפי סעיף 4ב, אלא מכיוון שבפני הקונסול הייתה תעודת אמו שעלתה עמו, ולכן לא רצה הלה לסמוך על תעודה זו וקבעו זכאותו לפי סעיף 4א כבן של יהודי, על פי מסמכים מהימנים המורים על יהדות אביו.

כשהגיע למשרד הפנים בארץ והוכרח לחתום על טופס הצהרה על זכאותו לעליה ולפיו הוא בן של יהודי, כתב בשולי הטופס "אני אוכיח את יהדותי". בשולי טופס זה נכתב על ידי פקיד משרד הפנים "לפי ת' לידה שני הורים יהודים, לפי טופס זכאות לעלייה – ילד."

אין ספק שפקיד משרד הפנים החליט על פי תעודת הלידה של האם שהוצגה בפניו ובה נכתב לאום צ'רנוגורי, שהאם אינה יהודייה, ולכן שינה זכאות מ4ב ל4א.

עם זאת לפי מה שכתבנו אין ראיה כלשהי מתעודת האם, ולכן אין לסתור טענתו שאמו יהודייה לפי מה שכתבנו לעיל. יש לציין שגם האח נשוי ליהודייה, דבר המורה שבמשפחה אין נישואי תערובת ולפיכך יש לקבוע לפי האמור לעיל שאין ראיה לסתור את טענתה ואמירתה של המבקשת שאמה יהודייה.

הרב שלמה שפירא – דיין
מצטרפים למסקנת פסק הדין.




סוף דבר, לאור האמור קובע ביה"ד ש[א'], אם המבקשת, היא יהודייה, ולפיכך גם המבקשת וילדיה יהודים.

מותר לפרסם פסק דין זה לאחר השמטת שם המבקשת.

ניתן ביום ח' באייר התשע"ה (27/04/2015).