א. בפני בית הדין מונחת תביעת האישה לגירושין תביעה שהוגשה ביום י"א באב תשע"ג (18.7.2013).

הצדדים גרים כשנתיים בנפרד.

בית הדין קיים דיונים רבים בתביעה זו ושמע דברי הצדדים באריכות.

ביום י"ט טבת תשע"ד (22/12/13) קבע בית הדין שאין תוחלת לנישואין אלו, אך הבעל ביקש פרק זמן של חודשיים לשכנע את האישה לחזור לשלום־בית ואם לא – יסכים לסדר הגט. בית הדין נענה לבקשתו וקבע מועד לסידור גט ליום ב' אדר ב' תשע"ד. במועד זה הבעל לא עמד בדיבורו וסירב לסדר גט, לפיכך קבע בית הדין מועד נוסף לדון בעניינם של הצדדים.

בדיון שנערך ביום ט"ו אייר תשע"ד (15/5/14) שמע בית הדין דברי הצדדים באריכות, הבעל העלה טענותיו לגבי קשרים שיש לאישה עם [מ' י'], אחד העובדים במקום עבודתה. האישה הכחישה טענותיו. הבעל העלה טענותיו גם בענייני הרכוש. בדיון זה העלו הצדדים הצעות לפתרון חלוקת הרכוש המשותף, בסופו של הדיון קבע בית הדין שהוא יאפשר לצדדים לערוך מו"מ, אם יגיעו להסכמות יקבע מועד לסידור גט ואם לא יגיעו להסכמות – יקבע מועד לדיון. מכיוון שהצדדים לא הגיעו להסכמות ולסידור גט, הוציא בית הדין החלטתו ביום כ' אייר תשע"ד (20/5/14), שעל הצדדים להודיע לבית הדין אם ברצונם להציג ראיות נוספות או שבית הדין ייתן החלטתו ע"פ החומר שבתיק.

ב. ביום ג' בסיון תשע"ד (1.6.2014) התפטרה ב"כ הראשונה של האישה.

ביום כ"א בסיון תשע"ד (19.6.2014) הוגשה בקשת הבעל לקביעת מועד דיון לכל העניינים שבין הצדדים.

ביום כ"ה בסיון תשע"ד (23.6.2014) הורה בית הדין לבעל להודיע לבית הדין אלו ראיות והוכחות בדעתו להביא. הבעל לא הגיב להחלטת בית הדין.

ביום כ"ז באלול תשע"ד (22.9.2014) הגישה האישה בקשה בהולה למתן החלטה למועד לסידור גט, בבקשתה כתבה שהבעל לא הגיב להחלטת בית הדין איזה ראיות ברצונו להציג, מלבד זאת הבעל מעלה טענות סרק, טוען לחומר וראיות חדשות כדי למשוך את הזמן להחזיק באישה, ולגרום לה נזק נפשי וכלכלי.

ביום ה' בתשרי תשע"ה (29.9.2014) הוגשה תגובת הבעל ובקשה לקביעת מועד דיון. בבקשה זו נכתב שהוא מבקש להזמין לבית הדין את העדים דלהלן: "הוריו של הבעל [...]. אחיו של הבעל [...]. חברו הקרוב של הבעל [ד' ס']. שני עדים נוספים."

ביום 27/10/14 כתב בית הדין בהחלטתו:

"על המזכירות לקבוע מועד להוכחות הבעל. במועד זה יביא הבעל כל הוכחותיו ועדיו להוכחת טענותיו, לא יתקיים דיון נוסף בעניין זה."

המזכירות קבעה מועד לדיון ליום י"ז במרחשוון תשע"ה (10.11.2014), דיון שנדחה עקב מחלת ב"כ האישה. ביום א' בשבט תשע"ה (21.1.2015), הוגשה בקשת האישה להודיע מי הם עדי הבעל. ביום ז' בשבט תשע"ה (27.1.2015), הורה בית הדין לבעל להמציא את רשימת העדים לב"כ האישה.

בתיק בית הדין לא נמצאת תגובת הבעל להוראת בית הדין, אף שרשימת עדיו (רשימה חלקית) הוזכרה בבקשה מוקדמת.

בית הדין קבע מועד לדיון. מסיבות שונות נדחה הדיון עד עתה (כשנה אחרי הדיון הקודם).

ג. העניינים הנדונים בין הצדדים הם שניים: א. תביעת האישה לגירושין; ב. תביעות הדדיות של הצדדים לעניין חלוקת הרכוש.

בעת הדיון קבע בית הדין שהדיון יתקיים תחילה בתביעת הגירושין שהיא התביעה העיקרית ורק לאחר מכן יתקיים הדיון בענייני רכוש.

בדיון אמר הבעל שמוכן להתגרש אך לדבריו לאישה יש קשר עם [מ' י'] והוא לא יוכל לסבול שלמחרת הגירושין האישה תלך ותינשא לאדם זה. בית הדין שמע באריכות טענות הבעל. האישה הכחישה טענותיו. בית הדין ישמע בדיון הבא פעם נוספת את גרסת האישה ועילותיה לגירושין, וישמע העדים.

בית הדין אינו יכול להתעלם מסערת רוחם של שני הצדדים בדיון האחרון. אין ספק שתיק זה חייב להגיע לידי מיצוי, בהקדם. הצדדים צעירים ואין ביניהם חיי אישות למעלה משנתיים. שניהם רוצים להתגרש, וברור ששלום־בית לא יכון בין הצדדים, וכיום הבעל גם לא מעלה טענה זו. לפיכך קבע בית הדין שני מועדים לשבוע הבא כדי לסיים הטיפול בתיק זה.

בדיון שנערך דרש הבעל להזמין לעדות את [מ' י'] בכדי לחוקרו וכדי שבית הדין יאסור עליו להינשא לאישה.

לטענת ב"כ הבעל מכיוון שבית הדין בהחלטתו קבע: "על הבעל להביא כל הוכחותיו ועדיו לבית הדין", החלטת בית הדין מורה להביא גם את שני העדים הנוספים שהבעל סירב לגלות שמותם, לדבריה אחד מעדים אלו היה [מ' י'] ומשכך בית הדין הסכים להזמנתו של הלה לעד. לעומתו האישה מתנגדת בכל תוקף להזמין את הנ"ל, לדבריה אין לה קשרי אישות כלשהם עם הלה, הלה עובד במקום עבודתה, וקשריה עמו כקשרים עם עובדים אחרים ואין סיבה לבזותה ולבזותו בהבאתו לעדות ללא צורך.

ד. בית הדין קובע: התביעה שלפנינו היא תביעה לגירושין ובית הדין חייב לתת החלטותיו בתביעה המתנהלת בפניו.

על פי תקנה פ"א לתקנות הדיון, "כל צד רשאי להביא בעצמו את עדיו לבית הדין לאחר שקבל רשות מבית הדין."

משמעות הדברים שעניין הבאת העדים תלוי בהסכמתו של בית הדין ובבחינת התועלת שתהיה להליך המשפטי משמיעת דברי העדים. במקרה שבית הדין מוצא שאין תועלת בשמיעת העדות, בית הדין לא יענה לבקשה להזמנת עד. השיקולים שבית הדין צריך לשקול, יהיו:

א. התועלת שתהיה לבית הדין מעדות העד לבירור התביעה.

ב. נאמנותו ההלכתית של העד וכתוצאה ממנה התועלת שתהיה להבאתו.

ולפיכך למרות שעל פי דין תורה קרובים ופסולי עדות אינם נאמנים לעדות, נענה בית הדין לפניות להזמנת עדים אלו לצורך בירור העניין כפי שכותב ברמ"א בחו"מ סימן לה סעיף י"ד ובאבה"ע סימן ע"ד סעיף י' וסימן קנ"ד ס"ג, ואכמ"ל.

במקרה שלפנינו הבעל ביקש להזמין את קרוביו, קרובים התומכים ובוודאי יתמכו בגרסתו ועל פי דין אין הם נאמנים. עם זאת בית הדין נענה לבקשה להזמינם לעדות, בית הדין קבע באופן כללי שעל הבעל להביא כל עדיו, בית הדין לא התכוון לקבל עדויות של עדים שלא תהיה בהם תועלת לבירור התביעה, ולפיכך אף שבית הדין אפשר לבעל להסתיר מי הם עדיו, אין הכוונה שבית הדין מתחייב לקבלם בכל מקרה. ובוודאי אם יתגלה שאין תועלת בהבאתם לבירור התביעות המונחות בפנינו – תביעת האישה לגירושין ותביעות הצדדים לחלוקת רכוש.

ה. ומעתה נחזור לנידון דידן. כאמור התביעה המונחת בפנינו היא תביעת האישה לגירושין. האישה מסרה גרסתה בעבר ובית הדין ישמע גרסתה במועד הדיון הקרוב. הבעל מסכים עקרונית לגירושין, ואם נקבל את טענותיו שלאישה קשרים עם גבר זר, הצדדים חייבים להתגרש. עם זאת הבעל מעוניין בהזמנתו של העד [מ' י'], לא בכדי לדחות תביעת האישה לגירושין, אלא בכדי לאסור על האישה ועליו להינשא זה לזו. משמעות הדברים שהזמנת העד אינה לצורך בירור תביעת הגירושין המונחת בפנינו אלא סיבה אחרת להטיל עליו איסור להינשא לאישה.

עניין זה של הטלת איסור על בני זוג גרושים לחזור ולהינשא וכן לאסור אשה לבועל, צריך להיות נידון בדיון בפני עצמו, ובנפרד מתביעת הגירושין, וכפי שנקבע ב"הנחיות לעניין הליך לקביעת הגבלה על בני זוג גרושים להינשא בעתיד, התשע"ה–2015", הנחיות אלו שקבלו תוקף ואושרו גם בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 5676/12. בהנחיות נקבע:

"2. (א) נוכח בית הדין בהליך גירושין על פי טענת צד מן הצדדים, או על פי עדות במעמד הצדדים, כי על פי דין תורה אי אפשר לקבוע ב"מעשה בית דין" לגיטין כי בני הזוג או אחד מהם מותרים לכולי עלמא לאחר סידור הגט בלא שיתקיים בירור בנושא, יודיע להם בית הדין כי הבירור בשאלה בדרך של העלאת טענות והבאת ראיות (להלן – הבירור) יתקיים אחרי סידור הגט, אם בני הזוג ירצו להינשא מחדש זה לזה או אם אחד מהם ירצה להינשא עם הצד השלישי. הוראה זו תירשם ב"מעשה בית הדין".

(ב) באותו מעמד יסביר בית הדין לצדדים כי הרישום ברשימת טעוני בירור כשהיא לעצמה אינה פוגעת בכשרות להינשא, אך אם הצד שעניינו טעון בירור ירצה להינשא לאותו צד שלישי או מחדש עם בן זוגו, יהא צורך בעריכת בירור כדי לבדוק אם קיימת מגבלה על נישואיהם זה לזה.

(ג) סבר בית הדין כי הבירור חיוני להוכחת עילת הגירושין, רשאי הוא להורות כי הבירור ייערך במועד מוקדם מן האמור בסעיף קטן (א).

(ד) בן הזוג שעניינו טעון בירור או הצד השלישי רשאי לבקש במועד מוקדם מן האמור בסעיף קטן (א) שהבירור יוקדם ויתקיים לפני מותב של שלושה דיינים.

(ה) בעת הבירור תינתן לבני הזוג ולצד השלישי הזדמנות להשמיע את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם.

(ו) הוחלט על קיום בירור, יודיע בית הדין לצד ‏השלישי כי ניתנת לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו וכי בית הדין עלול, אם מצא יסוד לכך, להגביל את בן הזוג שעניינו טעון בירור מלהינשא לו, אף אם הצד השלישי לא ישמיע את טענותיו לפני בית הדין.

במקרה שלפנינו התובעת את הגירושין היא האישה וחובת הוכחת עילת הגירושין מוטלת עליה. הופעת העד הנ"ל לא תעלה ולא תוריד לבירור תביעתה ובפרט שהתובעת מתנגדת להזמנת העד. לפיכך לא מתקיים כאן סעיף 2ג להנחיות.

מטרת הזמנת העד לדברי הבעל הרוצה להזמינו היא כדי לאסור על האשה להינשא לעד זה. אופן קיום דיון זה מצוי בסעיף 2(א) להנחיות, כמבואר לעיל. דהיינו אם בית הדין ישתכנע שאי אפשר לקבוע במעשה בית דין שהצדדים רשאים להינשא לכולי עלמא, יודיע בית הדין לצדדים שיתקיים דיון בנושא זה. אך מועד קיומו של הדיון יהיה אחרי סידור הגט, לעת שהאישה והצד השלישי ירצו להינשא זה לזה.

לפיכך בנידון דנן צריכים להתקיים שני תנאים:

א. בית הדין ישתכנע שיש סיבה להטיל ספק בהיתרם של הצדדים להינשא זה לזו או לצד שלישי.

ב. אם יתקיים האמור ב(א), הבירור יתקיים רק לאחר סידור הגט וגם זאת דווקא אם תרצה להינשא לצד השלישי.

ו. נוסיף ונאמר: במבוא להנחיות נכתב:

"מאידך גיסא, במקרים רבים בן־זוג וצד שלישי ששאלת הגבלה הלכתית על נישואיהם בעתיד טעונה בירור, אינם מתכוונים ממילא להינשא זה לזה, וקיום דיון מלא לצורך הכרעה סופית בשאלה – ובמיוחד זימון הצד השלישי לבירור בנושא – עלולים להכביד למעלה מן הדרוש על בני הזוג ובמיוחד על שגרת חייו של הצד השלישי ואולי אף לפגוע בהם שלא לצורך.

כדי שתהיה התאמה בין ההליכים בבית הדין לבין כללי הצדק הטבעי – הדורשים שלא תיפגענה זכויות של צד שלישי שלא ניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו – וכדי לאזן בין השיקולים הנוגעים לעניין, יפעלו בתי הדין הרבניים לפי הנחיות אלה" (ההנחיות שצוטטו לעיל – ש' ש').

ולפיכך במקרה שלפנינו אין ספק שהשערת הבעל ולפיה האישה מעוניינת להינשא ל[מ' י'] אינה מעלה ואינה מורידה לעניין תביעת האישה לגירושין ואין לדון בנושא זה לעת עתה.

בית הדין ירשום בהחלטתו (אם ישתכנע שטענות הבעל מבססות צורך הלכתי בבירור שאלת היתרה של המבקשת להינשא לכולי עלמא) שאם תרצה המבקשת להינשא ל[מ' י'] הדבר יצריך בירור. לשם כך יורה בית הדין לרשום את האישה ברשימת טעוני הבירור. אך ברור שבשלב זה אין סיבה להזמין את [מ' י'] לעדות כדי לאסרו על האישה. בעתיד, אם הם באמת ירצו להינשא, בית הדין יקבע מועד לדיון לצורך בירור השאלה ויזמין את [מ' י'] לדיון.

מעבר לנ"ל, המבקשת ו[מ' י'] עובדים במקום עבודה אחד. לדברי האישה אין לה קשרי אישות עם [מ' י'] אין ספק שהזמנתו של הנ"ל לדיון בנושא היתר נישואין בו הוא מואשם בקיום קשרי אישות עם האישה ללא צורך לעת עתה, מהווה פגיעה מעבר לנדרש בכבודו ובפרטיותו של [מ' י'].

הזמנת גברים או נשים העובדים במקום עבודה אחד כעדים בתביעת הגירושין בעקבות טענות של אחד מבני הזוג כנגד משנהו, כל עוד לא הוכח שיש כוונה לצדדים להינשא זה לזו יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך במערכת היחסים במקום העבודה, יכולה לפעמים לגרום לפיטורין של אחד או שני הצדדים, ויש בה משום פגיעה במרקם החיים המשותף בסביבת העבודה של הצדדים וזיהום המרחב הציבורי. ולפיכך כל עוד האשה אינה עומדת להינשא לגבר זה העובד עמה אין הצר שווה בנזק המלך.

לאור האמור בית הדין דוחה בקשת הבעל להזמין את [מ' י'] לעדות בבית הדין.

ז. נוסיף ונאמר, בית הדין אינו יכול להתעלם מהמעורבות של משפחת הבעל. אביו ואמו, אחיו ואחותו, וכפי שנאמר לנו – גם סבו, שהו במסדרון בית הדין בעת הדיון. הרגשה היוצרת חשש שהתנהלות זו היא למטרת נקמה באישה, נקמה של משפחת הבעל, וכלשון ב"כ הבעל בדיון: "היא הכאיבה פה למשפחה שלימה."

צריכים להדגיש: הסכסוך שלפנינו הוא בין בני הזוג שנקלעו למשבר נישואין, וחובת בית הדין לברר את נסיבות הסכסוך. אף שוודאי שמשפחתו של הבעל משתתפת בצערו של בנם. המשפחה אינה חלק מהסכסוך, עצם אמירה זו מעלה ספק במהימנות עדותם (כשעל פי דין תורה בלאו הכי אין הם נאמנים), שהרי כפי העולה מאמירה זו ומהתייחסותם לאשה כשיצאה מהאולם למסדרון בית הדין, נראה שמגמתם היא נקמה באישה על החלטתה להתגרש מבנם. בית הדין אינו יכול להתעלם גם מהעובדה שאמו של הבעל לא רצתה להוציא מפיה את שמה של האישה בעת חקירת השמות שנערכה בדיון השלישי. דבר זה מורה על עוצמת התיעוב שלה כלפי האישה ויכול להשליך על מהימנות דבריה.

לאור כל האמור לעיל קובע בית הדין:

1. בדיון הראשון שיתקיים ביום [...] תיחקר התובעת ע"י ב"כ ובחקירה נגדית.

2. [מ' י'] לא יוזמן כעד בתיק תביעת הגירושין.

3. על הבעל להודיע לבית הדין לאיזה צורך יוזמנו קרובי משפחתו לעדות. בהתאם למטרות שלשמם יוזמנו יקבע בית הדין אם יש מקום לשמוע את דבריהם למרות היותם קרובי משפחה.

4. אם יסתיים הדיון בתביעת האישה לגירושין במועד הדיון הראשון ביום [...], יחל בית הדין עוד באותו יום בשמיעת טענות הצדדים בענייני הרכוש ויסיים הדיון בנושא הרכוש למחרת.

5. בהתאם להתפתחות הדיון ביום [...] יקבע בית הדין אופן ניהול הדיון שאחריו, ביום [...].

6. ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטי זיהוי של הצדדים ובני משפחתם.

ניתן ביום י"ח באייר התשע"ה (07/05/2015).

הרב שלמה שפירא – אב"ד