הצדדים שלפנינו נישאו ביום 7/7/1981 ולהם בת יחידה – בגירה, נשואה ואם לילדים. הצדדים התגרשו ביום י' באייר תשע"ב (2.5.2012) לאחר שחתמו על הסכם גירושין.

ביום י"ד באלול תשע"ג (20.8.2013) הוגש לבית הדין כתב תביעה שמהותו: "ביטול הסכם גירושין ועריכת איזון משאבים עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג–1973."

הסכם הגירושין נחתם ע"י הצדדים ביום ל' בכסלו תשע"ב (26.12.2011). הצדדים הופיעו בפני בית הדין ביום י"ח באדר תשע"ב (12/3/2012), וביום זה אושר הסכם הגירושין וניתן לו תוקף של פסק דין בקאג"ס. במועד זה הוזמנו הצדדים לחקירת שמות וסידור גט ליום י' באייר תשע"ב (2/5/2012).

התקיימו בין הצדדים ארבעה דיונים, בתאריכים – כ"ה במרחשון תשע"ד (29/10/2013), כ"ח בשבט תשע"ד (29/1/2014), כ"ח בתשרי תשע"ה (22/10/2014) ט' בטבת תשע"ה (31/12/2014). סיכומי התובע הוגשו ביום י"ב בשבט תשע"ה (1.2.2015). סיכומי הנתבעת הוגשו ביום כ"ח באדר תשע"ה (19.3.2015). ביום י"ח בניסן תשע"ה (7.4.2015) הוגשו סיכומי התשובה מטעם התובע.

הסכם הגירושין נשוא התביעה
הנוסח המלא של הסכם הגירושין הנזכר שהוא נשוא התביעה דנן, הוא כדלהלן:

"והואיל והצדדים מעוניינים לסיים את קשר הנישואין ביניהם [...] והואיל והסכם זה מסדיר את כל העניינים הכרוכים בגירושין והמתחייבים מהפירוד ביניהם, כמפורט בהסכם זה להלן. והואיל והצדדים מבקשים לאשר הסכם זה [...] ולתת לו תוקף של פסק דין, לפיכך הותנה הוצהר והוסכם בין הצדדים כדלקמן [...] בכפוף לאישור ההסכם ולמתן הגט, האשה מוותרת על מזונותיה כתובתה ותוספת כתובה [...] בית המגורים של הצדדים ב[ג' ש'] אותו ירשה האשה מהוריה וזכויותיה בו רשומות במלואם על שמה, ישארו בבעלותה [...] המכונית מדגם ניסן אלמה הרשומה בבעלות האישה תועבר לבעלות הבעל.

[...] זכויותיהם הסוציאליות הצבורות של כל אחד מהצדדים לרבות הזכות לקבל פיצויי פיטורין, ביטוחי מנהלים, קו"ג, קה"ש וכיוצ"ב אשר נצברו להם במסגרת עבודתם במהלך החיים המשותפים, יוותרו ברשותם ובבעלותם ולא יאוזנו ביניהם [...] האישה תישא לבדה בכל ההלוואות והתשלומים שנלקחו לצורך כיסוי יתרת חובה בחשבונות המשותפים.

[...] האשה מתחייבת לסייע לבעל בתשלום שכר דירה חודשי בסכום קבוע (לא צמוד למדד) של 1500 ₪ לחודש למשך חמש שנים מיום עזיבתו של הבעל את הבית ובכפוף לביצוע הגט. בכפוף לביצוע האמור [...] מצהיר כל צד כי כל ההתחייבויות הכספיות ו/או האחרות, עליהם הוא חתום או קיבל על עצמו באופן אישי או שנוצרו עקב עיסוקו, הם שלו ובאחריותו הבלעדית ואין משנהו חייב או אחראי בכל צורה ביחס להתחייבויות הנ"ל ובכלל זה חובות ו/או התחייבויות כלפי מוסדות בנקאים, רשויות המס וכלפי כל אדם ו/או גוף אחר [...] מוסכם על הצדדים כי הסכם זה כולל [...] וכי האשה והאיש הבינו היטב את הוראות הסכם זה.

[...] הצדדים מצהירים ומסכימים כי הוראות הסכם זה כרוכות ושלובות אחת בשנייה [...] בכפוף לאמור בהסכם זה ולביצועו המלא, מצהירים הצדדים כי אין ולא תהיה למי מהם בעתיד, כל טענה ו/או תביעה, כספית ו/או קניינית ו/או אחרת, האחד כנגד משנהו הן במישרין הן בעקיפין [...] הצדדים מצהירים כי חתמו על הסכם זה ברצון חופשי, ללא כל לחץ או כפייה מכל סוג שהוא, כי ההסכם הוסבר להם, וכי הם מבינים תוכנו ומשמעויותיו. הצדדים מבקשים [...] לאשר הסכם זה ע"פ חוק יחסי ממון [...] ולתת לו תוקף של פסק דין וע"פ חוק [...] וע"פ כל דין."

טענות הצדדים
לטענתו של התובע, הנתבעת נישלה אותו מרכושו וזכויותיו תוך ניצול מצוקתו הנפשית ובעיותיו הפסיכיאטריות. התובעת הודיעה לו על רצונה בגירושין והנתבע היה המום ולא העלה על דעתו כי הנישואין הגיעו אל קיצם. לטענתו, ביום ל' בכסלו תשע"ב (26.12.2011) הביאה הנתבעת לתובע הסכם גירושין ודרשה ממנו לחתום במקום. לדבריו, הוא מטופל בתרופות פסיכיאטריות למעלה משתים־עשרה שנה וכי הוא מתקשה להתמודד עם מצבים שונים בוודאי כאשר יש בהם לחצים כגון מצב של גירושין.

בסיום כתב התביעה הוסיף התובע:

"עוד יודגש כי מצבו הנפשי של התובע לא היה תקין כבר שנים רבות והוא פגש מעת לעת רופאים בתחום הפסיכיאטריה ואף היה מטופל באופן קבוע בכדורים פסיכיאטריים [...] מצבו הנפשי התערער עוד יותר עם הודעתה של הנתבעת כי יש ברצונה להתגרש."

התובע הגיש חוות דעת של פסיכיאטר מומחה שהתובע פנה אליו באופן פרטי ובה נקבע:

" [...] איני מוציא מכלל אפשרות כי [פלוני] לא היה כשיר מנטלית בעת החתימה על הסכם הגירושין לפעולה מסוג זה וכי לא הבין עד תום את התוצאות של הסכם ולא הבין איך יראו החיים שלאחריו."

לדברי הבעל החוזה מגיע לכדי עושק ותנאיו בלתי סבירים. מצבו הנפשי לא אפשר לו שיקול דעת והבנה מלאה של החלטותיו ושל התוצאות המשפטיות של ההסכמות. בתקופה הרלוונטית היה התובע מטופל אצל רופאים שונים בשל החמרה במחלתו. הליך הגירושין החמיר את מצבו והוא היה נתון בדיכאון מתמיד ובייאוש טוטאלי – ישן שעות רבות והתקשה לקום, אכל ללא היכר, נרדם בישיבה ולא תפקד בעבודה, ובשל כל זאת הסכים לתנאי ההסכם. הוא נותר ללא כלום – "חסר כל" כלשונו.

בנוסף מצטט מחוות הדעת שבה נכתב כי סובל ממחלה דיכאונית מג'ורית, הפרעות אישיות לא מסווגות עם קווים סכיזואידים ונמנעים.

לדבריו, הוא לא קרא את ההסכם משום שהיה מלא עלבון ותדהמה וחתם עליו בלי לקוראו ומבלי להבין את תוכנו ואף סמך על דברי הנתבעת שטענה שממילא לא מגיע לו כלום.

לדבריו היה שותף בסך 600,000 ₪ בשיפוץ הדירה ב[ג' ש'] אותה ירשה האישה מאמה, והוא תובע את חלוקת הדירה, את חלוקת ערך השיפוץ ואת מחצית זכויותיה של האישה אותם צברה במקום עבודתה.

לדעתו, הוא זכאי למחצית הדירה ב[ג' ש'] משום שהצדדים התגוררו באשדוד בדירה בבעלות שניהם, כלשונו ובחלקים שווים ביניהם עד לירושת דירת אמה של הנתבעת. או אז מכרו את דירתם המשותפת (משותפת, לטענתו) סילקו את המשכנתא ונותרו בידם 850,000 ₪. בנוסף הושקע בדירה כ־ 600,000 ₪ מירושת האם. ההשקעה הכספית ועצם המגורים מקנים לו לטענתו בעלות משותפת בדירה. טענתו (סעי' 33 לכתב התביעה) מבוססת גם או בעיקר על חלק השקעתו בדירת הירושה.

בסעיף 43 כותב התובע:

"הסכום של 1500 ₪ למשך חמש שנים הוא פרי הצעתה של הנתבעת ואין הוא עומד בכל פרופורציה לרכוש שנותר אצל ובבעלות הנתבעת."

בכתב ההגנה שהוגש לבית הדין ביום טענה הנתבעת כי ההסכם היה הוגן, הושארו בידיו כספים שלא היו מגיעים לו, נמחלה לו הכתובה, ההסכם נחתם וקיבל תוקף של פסק דין, הוסברה לצדדים משמעות ההסכם והצדדים אישרו לפני בית הדין את הבנתם זו, הדירה ב[ג' ש'] היא בית שירשה מאמה ומעולם לא היה בבעלות הצדדים יחד ואין לתובע שום זכות בו על פי שום חוק ודין ומשום כך הוא "ויתר" עליו שכן אין כאן כלל ויתור משום שמעולם לא היה הבית שלו. הנתבעת לקחה על עצמה את החובות המשותפים של שני הצדדים אותם היא משלמת עד היום, הנתבעת ויתרה על כסף שבחיסכון שחסכה מכספה בחשבון על שם התובע.

לדבריה, חוות הדעת שהגיש התובע היא מטעמו של התובע ואין לסמוך עליה וגם בה אין קביעה יותר מכך שהמומחה אינו מוציא מכלל אפשרות שהתובע לא היה כשיר מנטלית בעת החתימה ולא יותר מכך. חוות הדעת נכתבה לאחר שהתובע שילם מכספו לכותבה ובשל כך היא חסרת תוקף על פי דין. גם המומחה כותב בראשיתה שהתובע פנה אליו כדי לקבל חוות דעת אשר תתמוך בטענתו. בנוסף טוענת הנתבעת כי ממועד חתימת הצדדים על ההסכם ועד אישור בפני בית הדין חלפו שלושה חודשים. לאחר מכן חלפו קרוב לחודשיים נוספים עד למועד הגט עצמו, והיה לו זמן רב להתחרט.

לדבריה, ההסכם הוצג לתובע שנתיים לפני חתימתו. עוד כתבה כי המומחה לא ראה את התובע בעת אישור ההסכם אלא שנתיים לאחר מכן, כאשר מנגד בית הדין התרשם ממנו באותה עת בזמן אמת. התובע לדבריה מעולם לא ביקר אצל רופא וכי עובדה זו אינה מתאימה לתיאורו על מצבו הקשה ועל אי היותו כשיר מנטלית. פנייתו למומחה היא הפניה הראשונה לרופא זה למעלה משתים־עשרה שנה וגם היא נועדה לצורך קבלת חוות דעת לעניין התביעה הנוכחית. טענתו שלא ידע על רצונה של הנתבעת בגירושין וכי בקשתה זו באה עליו בהפתעה ללא סיבה ניכרת לעין היא שקרית, שכן הצדדים הפרידו את חדרי השינה שלוש־עשרה שנה קודם לגירושיהם, ואף לא קיימו לטענתה יחסי אישות בשנים אלו. הצדדים אף הפרידו את חשבונות הבנק והנתבעת העלתה את רצונה בגירושין בפני התובע פעמים רבות במשך השנים. לדבריה, ויתרה בהסכם הגירושין על כתובתה העומדת על סך מיליון ₪ ועוד כספים.

עוד הוסיפה כי הנכס הוא ירושה מאמה. לנתבעת הייתה דירה על שמה עוד קודם הנישואין בנתניה. זו נמכרה ונרכשה דירה תחתיה וכו' וכולן נרשמו על שמה בלבד. לאחר ירושת אמה, נמכרה הדירה באשדוד שהייתה רשומה על שמה בלבד ולאחר כיסוי המשכנתא נותרו 600,000 ₪ שמהם שילמה 100,000 ₪ לכיסוי חוב משותף של הצדדים, וביתרת הכסף בנו בית לבתם המשותפת והיחידה.

עוד כתבה כי בהסכם התחייבה הנתבעת למשך חמש שנים לממן לתובע סך 1,500 ₪ כל חודש לצורך הוצאותיו, שחישובם הכולל עומד על קרוב ל־100,000 ₪. היא התחייבה לכסות את החוב המשותף בבנק שעלה לכדי 100,000 ₪. היא מימנה לתובע ביטוח חיים שעולה לכדי 121,000 ₪. היא ויתרה לו על מכונית ניסן שהייתה בבעלותה והועברה לבעלותו. היא ויתרה לבתם המשותפת את הסכום הנ"ל. לפיכך לדבריה לא נעשק התובע וההסכם תקף וקיים. היא תובעת בסיום דבריה את ההוצאות שנגרמו לה עקב התביעה.

לטענת הנתבעת, התובע קרא את ההסכם בנוכחות בתם המשותפת שהיא בוגרת ובת שלושים ואחת שנה. והיא הוסיפה:

"הצעתי לו לגשת לעו"ד, ואמר וחשב ובסוף חתם. היה לו זמן לחשוב על זה. הוא כשיר, הוא עובד בתור חוקר, יצא לעבודה, כל הזמן הוא משמש כחוקר, במשרד חקירות."
*
"המצב הנפשי שלו היה בסדר גמור. היו לנו המון שיחות בבית בסלון לפני חתימת ההסכם, הוא ביקש מהבת להגיע והיא הייתה שם."
*
"ההסכם לא נחתם ישר, אלא לאחר שהתווכח איתה והתמקח, אח"כ הסכים להתפשר."

התובע אישר שעבודתו היא חוקר.

בתגובתה על עניין הכתובה טענה ב"כ הבעל כי האישה יזמה את הגירושין וכי הוא לא רצה כלל להתגרש כך שאין לפנינו ויתור על כתובה.

עוד נטען ע"י ב"כ התובע:

"הביאה לו מסמך, הוא לא קרא את זה, אבל הילדה המשותפת שלהם, בגירה, קראה את המסמך. והוא חתם עליו [...] "

בעניין טענתו של התובע שהשקיע כסף בדירה, שאל אותו בית הדין אם יש אישור שהוא השקיע סכום זה בשיפוץ הבית. תשובת ב"כ התובע הייתה:

"הוא היה פסיבי בנישואין והאשה הייתה דומיננטית. ובדברים כאלה אין אישורים. יש פה הסכם קיצוני."

כנגדו טענה הנתבעת בעניין זה:

"היו לנו הרבה שיחות לגבי ההסכם. הוא לא השקיע 600 אלף, הרבה פחות. אנחנו מכרנו את הדירה ונשאר סכום נמוך, הבית הזה עלה (הרבה) מאוד כסף."

בטענותיה הוסיפה ואמרה הנתבעת כי התובע משחק, הוא עובד בתור חוקר פרטי, הוא מומחה מטעם חברות הביטוח למצוא אנשים שמנסים לרמות את הביטוח. עוד הוסיפה כי במשך כל שתים־עשרה השנים שהוא לא הבין דבר כפי שטוען, הוא החזיק אקדח ביד. הוא הגיע לדיון לבד, גם התלבש לבד. במשך שתים־עשרה שנה הוא לא היה בפני רופא אחד. הוא לא הביא שום הוכחה שהיה אצל רופא במשך אותה תקופה. כל הסיפור הזה הוא סחטנות, הוא פשוט ראה שהאשה ירשה בית, והוא מקנא בזה. אחרי שירשו את הנחלה, בנו בית לבתם המשותפת ולבעלה ולילדיה.

לדבריה, הם התווכחו על ניסוח ההסכם ועל מספר השנים שעליהם תתחייב להשתתף בהוצאותיו על סך 1500 ₪ לחודש (עשר שנים או חמש שנים). כל התהליך לקח חודשים ארוכים.

בחקירתו הודה התובע שלא ביקר אצל פסיכיאטר שנים רבות וכל אשר עשה היה כי ביקר אצל רופא משפחה כדי לקבל מרשם לצורך התרופות אותם קיבל שנים רבות קודם לכן.

התובע הודה שהתבקש ממשרד הבריאות להשיב את האקדח רק בשנת 2013 לאחר הגירושין וחתימת ההסכם.

בדבריו הודה כי אף שלא נועץ בעו"ד ולא עם אף אדם, אך התייעץ עם בתו. הגרוש אף הודה שהוא זה שקרא לבתו לבוא לראות את ההסכם ולהביע דעתה. "היא הנהנה לי בראש וחתמתי", אמר.

כנגד טענתו שהוא השקיע בדירות בעבר ובתשלומי משכנתא, הנתבעת הכחישה את דבריו וטענה שלא לקחה שום משכנתא, ואדרבא מהשארית במכירת הדירה בסך 600,000 ₪, 100,000 מהם הלכו לחובות המשותפים. הם לא שיפצו את הבית בניגוד לדבריו אלא בנו בית לבתם המשותפת.

לדברי הנתבעת האקדח לא נדרש ממשרד הבריאות אלא שהתובע החזירו כהכנה לדיון בבית הדין.

הנתבעת הוסיפה כי הסיבה שבהסכם הגירושין היא לא חילקה עם בעלה את הזכויות הסוציאליות, היא משום שהיא שילמה עבורו כספים רבים במשך כל השנים. רק על הביטוחים שילמה לדבריה 2500 ₪ כל חודש. כמו כן השאירה לו את זכויותיו בעבודתו שהיו אמנם קטנים בהרבה משלה. יש לו פוליסות בכמה חברות ביטוח לטענתה שבזמנו היה בהם סך של 800,000 ₪. גם האוטובוס שמכר בזמנו נמכר לכיסוי חובותיו ולא לשם השקעה בדירה בניגוד לדבריו.

לדבריה היא לא לקחה משכנתא משותפת בניגוד לדבריו. היא שילמה עובר לגירושין לדבריה מעל 200,000 ₪ הלוואות. בנוסף היא הלכה לפגישות עם האדריכל לבניית דירת הבת יחד עם [פלוני] ולא כטענתו שלא ידע מכך אלא בדיעבד. לדבריה המו"מ על ההסכם התנהל שנים רבות. חתימתו לא הייתה מידית אלא באותו יום ותוך זמן קצר לאחר שנים רבות של מו"מ. היא מודה שהיא זאת שרצתה להתגרש.

לטענתה, באפשרותו של התובע היה להביא את הבת להוכחת מצבו בעת חתימת ההסכם שהרי חובת ההוכחה מוטלת עליו כתובע.

דיון והכרעה
נצטט להלן כמה סעיפים מחוות הדעת שצורפה ע"י התובע כבסיס לתביעתו:

"ב־17 השנים האחרונות עובד כחוקר פרטי. לפני כן עסק במקצועות שונים הקשורים לנהיגה [...] לאחר לידת בתם, תדירות יחסי האישות בין השניים הלכה וירדה ובתקופה האחרונה טרם הגירושין כמעט ופסקה לחלוטין.

[...] בדצמבר 2011 הודיעה לו שברצונה להתגרש כששנה קודם לכן לאחר השיפוץ היקר הפרידה את חשבונות הבנק המשותפים [...] כאשר שוחחו בנוגע לגירושין [פלונית] טענה בפני [פלוני] כי כסף לא נשאר כי הושקע בשיפוץ [...] [פלונית] סירבה לאפשרות של ייעוץ זוגי לדברי [פלוני] אשר רצה לשקם ולא להתגרש.

[...] [פלוני] נראה כפי גילו משתף פעולה ככל יכולתו יוצר קשר עין מדבר לעניין בהתמצאות תקינה מכל הבחינות [...] אפקט דיכאוני עם גוון חרדתי מתגוון במעט [...] ללא עדות למחשבות שווא. אין עדות להפרעה בתפיסה [...] הדיכאון הביא את [פלוני] למצוקה נפשית ולפגיעה תפקודית ולדברי [פלוני] הדבר בא לידי ביטוי בכך שכאשר אשתו של [פלוני] ביקשה להתגרש והביאה לו לחתימה הסכם גירושין מוכן הוא לא בדק אותו לא התייעץ עם אף אחד מבני משפחתו או מכריו וחתם מבלי להיוועץ עם עו"ד או בעל מקצוע בתחום הגירושין [...] איני מוציא מכלל אפשרות כי [פלוני] לא היה כשיר מנטלית בעת החתימה [...] "

סיכום
לסיכום הטענות בכתבי התביעה וההגנה, בדיונים ובסיכומי הצדדים נמצאו נתונים אלו ואין מחלוקת על רובם ככולם:

א. הסכם הגירושין נחתם ע"י הצדדים ביום ל' בכסלו תשע"ב (26.12.2011). הצדדים הופיעו בפני בית הדין ביום י"ח באדר תשע"ב (12/3/2012), וביום זה אושר הסכם הגירושין וניתן לו תוקף של פסק דין בקאג"ס. במועד זה הוזמנו הצדדים לחקירת שמות וסידור גט ליום י' באייר תשע"ב (2/5/2012). נמצא כי זמן רב – למעלה מארבעה חודשים מחתימת ההסכם ועד למועד הגירושין, כאשר אישור ההסכם בפני בית הדין נערך למעלה מחודשיים מאז חתימת ההסכם. לתובע היה אפוא זמן רב לשקול את סעיפי ההסכם עליהם חתם.

ב. התובע הגיש חוות דעת מקצועית מפסיכיאטר אליה פנה מעצמו על חשבונו כדי לבסס את טענתו ובה נכתב במסקנותיה: "[...] איני מוציא מכלל אפשרות כי [פלוני] לא היה כשיר מנטלית בעת החתימה על הסכם הגירושין לפעולה מסוג זה וכי לא הבין עד תום את התוצאות של הסכם ולא הבין איך יראו החיים שלאחריו". נמצא כי אף בחוות דעת שהוגשה על ידו לא נכתב אלא רק שלא מוצאת מכלל אפשרות שכזו. מסקנת חוות דעת מבחינת התובע חלשה ואין בה כל בסיס לתביעתו.

ג. ההסכם נחתם וקיבל תוקף של פסק דין בפני בית הדין, הוסברה לצדדים משמעות ההסכם והצדדים אישרו לפני בית הדין את הבנתם זו, חתמו בפני בית הדין, עשו מעשה קניין אגב סודר הנותן תוקף גמור להסכם הגירושין.

ד. התובע לא ביקר פסיכיאטר מומחה למעלה משתים־עשרה שנה מאז ביקורו בשנת 2000. את המרשם לתרופה מקבל דרך קופת חולים.

ה. תביעת הגירושין לא נפלה על הבעל בהפתעה. חשבונות הבנק הופרדו שנה קודם לתביעת הגירושין ויחסי האישות מעת לידתה של בתם לפני שנים רבות הלכו ופחתו.

ו. התובע ביקש את בתם המשותפת והבגירה לבוא לחתימת הסכם הגירושין ולהביע דעתה. הבת אישרה בפניו את הסכמתה להסכם ולאחר מכן חתם התובע.

ז. התובע עבד ועובד עד היום כחוקר מטעם חברת ביטוח ומתפרנס מכך.

ח. התובע מתפקד באופן עצמאי בכל אורחות חייו ככל האדם.

ט. התובע מחזיק שנים רבות באקדח באישור הרשויות ואף בזמן חתימת ההסכם ועד לא מכבר.

י. התובע הודה (בחוות הדעת המומחה שהגיש) בהידרדרות היחסים בכלל וביחסי האישות בפרט שנים רבות טרם סידור הגט – מאז לידת בתם שהיא כיום מעל גיל 30(!), וכן על הפרדת חשבונות הבנק שנה קודם להליך, וכי הם שוחחו על הגירושין והוא אף הציע לפנות לגורמים מקצועיים כדי להגיע לשלום בית, עניין שהנתבעת סירבה לו. כך שהטענה שהוא הופתע אינה נכונה בעליל.

יא. בהסכם הגירושין ויתר התובע על דירת הירושה של הנתבעת מאמה הרשומה על שמה והשייכת לה לפי דין. לטענתו כי השקיע בדירה 600,000 ₪ מכספים משותפים. אין כל אישור ואסמכתא והנתבעת מכחישה אותו על כך באופן נחרץ.

יב. התובע ויתר על חלקו על פי חוק בזכויות הנתבעת. אולם מנגד ויתרה הנתבעת על חלקה בזכויותיו של התובע שאמנם פחותים מזכויותיה, וכן ויתרה לו הנתבעת על מכונית, וכן לקחה על עצמה את תשלום החובות המשותפים, וכן התחייבה לתובע סך של 1500 ₪ כל חודש למשך חמש שנים העולים לקרוב ל־100,000 ₪ ואף הותירה בידיו ביטוח חיים אותו מימנה על חשבונה במשך שנים.

יג. הסכם הגירושין נערך לאחר משא ומתן. די בסעיף בו התחייבה לממנו בסך 1500 ₪ כל חודש למשך 5 שנים כדי להיווכח שהצדדים נשאו ונתנו עד לחתימת ההסכם. התובע עצמו מודה (בחוות הדעת שהגיש) שסכום זה הוא פרי הצעתה של האישה. הרי כי היה משא ומתן והועלו הצעות.

אציין לסיום פסק דין מפורט שכתבתי בעניין כוחו ותוקפו של הסכם גירושין שאושר בבית הדין ונעשה בו קניין אגב סודר – בתיק (רבני נתניה) 621051/10 (פורסם באתרים משפטיים).

נפסק
התביעה שלפנינו אין בה כל ממש, היא ריקנית, חסרת כל תוכן וכל בסיס. התובע היה כשיר באופן מוחלט ובריא בנפשו כאשר חתם על הסכם הגירושין, התייעץ עם בתו הבגירה, הבין אותו על כל פרטיו, בחן את כדאיותו, נשא ונתן עם הנתבעת על פרטי ההסכם והסכים לכל פרטיו. לפיכך התביעה נדחית.

תביעת ההוצאות
הנתבעת הגישה מסמכים על הוצאות משפט אותם הוציאה עקב תביעתו הריקה של התובע.

בדיון הציע בית הדין לתובע למשוך את התביעה והבהיר לו כי החומר שנמצא לפני בית הדין אינו מגלה על כל עילה לביטול ההסכם ואם לא יעשה זאת יצטרך לשלם הוצאות גבוהות. התובע נדרש להפקיד בבית הדין סך 10,000 ₪ לצורך זאת לאחר שהודיע לבית הדין כי הוא אינו מושך את תביעתו והוא דבק בגרסתו.

עניין תביעת הוצאות משפט נידון בספרי ההלכה בהרחבה. כאשר אדם תובע תביעה קנטרנית ובכוונת זדון וגרם הפסדים לנתבע, עליו לשלם לו את הוצאותיו כולל שכר עורך דין, מדינא דגרמי. דינא דגרמי תקף רק כאשר המזיק גרם להוצאות משפט במזיד כפי שנפסק באריכות בש"ך לחו"מ סי' שפ"ה ודלא כשיטת הרמב"ן. ראו בעניין הוצאות משפט בשו"ע חו"מ סי' י"ד סעי' ה' ובנושאי הכלים ובביאור הגר"א שם (ס"ק ל־לא). ראו עוד בפסקי דין רבניים כרך ג' עמ' 18–39 בפסק דינו המפורסם של אב"ד תל אביב הגר"מ אילן זצ"ל בעניין הוצאות משפט.

הוצאות משפט במקרה דנן נשוא פסק הדין
במקרה דנן מצד אחד התביעה הוכחה כריקנית ונטולת יסוד. בית הדין אף התרה בתובע והבהיר לו כי אין כל עילה לתביעתו ומוטב שימשוך את תביעתו ואף יתכן שיושתו עליו הוצאות כבדות. הוא אף חויב להפקיד לשם כך בקופת בית הדין סך 10,000 ₪. אולם הוא העדיף לאחר חשיבה של כמה ימים להמשיך בתביעתו ולדבוק בגרסתו. מצד שני התובע השקיע כספים לצורך ייצוגו בתיק. הוא אף הפקיד את הסכום הנ"ל בקופת בית הדין, עניין שייתכן ומגלה כי התובע מאמין בתביעתו וסבור או מעצמו או שכך נאמר לו ע"י גורמים אחרים שתביעתו צודקת. אם תביעתו באמת אינה קנטרנית ואינה בכוונת זדון לא ניתן להשית עליו הוצאות. מצד שני ייתכן מאוד שהתובע השקיע כספים בכוונת זדון, ונטל סיכוי של רווחים וסיכון של הפסד – ההשקעה כעין "מפעל הפיס", ועל כך אם אמנם כן, יש להשית עליו הוצאות משפט. יצוין בנוסף, שהתובע הגיש את תביעתו החדשה לביטול ההסכם שנה ושלושה חודשים לאחר הגירושין. אם ההסכם מקפח אותו מדוע נזכר כל כך הרבה זמן לאחר אישורו. לפיכך הדעת נוטה שיש לחייבו בחלק מהוצאות המשפט. הוצאת ממון על פי ההלכה נעשית רק בברירות גמורה כידוע. וצריך עיון.

הרב שניאור פרדס

אנו מצטרפים לפסק דינו של חברנו הרה"ג שניאור פרדס שליט"א כי יש לדחות את התביעה.

אשר לחיוב בהוצאות, סבורים אנו שיש להטיל על התובע סך 18,000 ₪ הוצאות משפט מהנימוקים שהוזכרו בסוף פסק דינו של חברנו. מדובר בתביעת סרק מראשיתה, ובית הדין הבהיר זאת מספר פעמים במהלך הדיונים שהתנהלו לפנינו ומסיבה זו דרשנו ממנו דמי הפקדה כדי לבחון את רצינות כוונתו. לצערנו הוא לא נרמז בכך, והעדיף להמשיך בהליך 'עד הסוף'.

באת כוחה של המשיבה דורשת הוצאות משפט בסכום גבוה – למעלה מ־65,000 ₪ והמציאה שתי קבלות תשלום. מעיון בהן נראה כי הקבלה הראשונה מיום ד' באב תשע"ג (11.7.2013) על סך 41,300 ₪ ניתנה עבור תשלום שאיננו קשור לתביעה זו ולתיק זה. מועד פתיחת התיק המשפטי בתביעה זו הוא י"ד באלול תשע"ג (20.8.2013). ביום י"ז במרחשוון תשע"ד (21.10.2013) הוגש כתב הגנה מאת באי כוחה של המשיבה, והדיון הראשון בבית הדין נערך ביום כ"ה במרחשוון תשע"ד (29.10.2013). קבלת התשלום השני מיום י"ג בתשרי תשע"ד (17.9.2013). מראה על תשלום בסך כ־21,000 ₪, וזהו ככל הנראה התשלום ששולם עבור התיק הנוכחי.

לדעתנו יש לפסוק את שיעור ההוצאות על סך 18,000 ₪.




נפסק
1. תביעת התובע לביטול הסכם הגירושין נדחית.
2. התובע מחויב לשלם לנתבעת סך 18,000 ₪ הוצאות משפט שישולמו בתוך 30 יום.

ניתן ביום כ"ה באייר התשע"ה (14/05/2015).