תביעת גירושין זו שהגישה האשה לפנינו היא גלגול של תביעה ראשונה שהוגשה בעבר ונסגרה לבקשת האשה. לטענת ב"כ, התביעה נסגרה בשל טעות של מרשתה שחשבה שלא ניתן לנהל כאן בביה"ד תביעת גירושין ובמקביל תביעה רכושית וגירושין אזרחיים בצרפת, ומאחר שהיא רצתה להגיש תביעה רכושית בצרפת וגם תביעת גירושין אזרחית – לכן היא סגרה בטעות את תביעת הגירושין בישראל. כעת מוגשת בפנינו תביעת גירושין בשנית ע"י האשה [פלונית] נגד בעלה [פלוני]. התביעה הוגשה ביום י"א בתשרי תשע"ג (27.9.2012).

הצדדים נישאו בנישואין אזרחיים ביום י"א באדר תשע"ב (5.3.2012) ולאחר מכן נישאו בנישואין דתיים באנטוורפן שבבלגיה. שבע שנים קודם שנישאו הצדדים הם היו חברים ואף קיימו יחסי אישות ושנה קודם שנישאו אף גרו יחד.

לבעל נשלחו כמה הזמנות והוא בחר שלא להופיע. עקב זאת הוצא צו הבאה כנגד הבעל, אך אף צעד זה לא גרם לו להופיע לדיונים. לאחר בדיקה התברר בדיעבד כי הבעל ברח לחו"ל למרות שכבר הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ.

ביה"ד העביר את התיק להנהלת ביה"ד לנסות לאתר את הבעל, ואכן חוקר מטעם ביה"ד ניהל אתו משא ומתן, ותוך כדי המשא ומתן התברר כי הבעל ברח לחו"ל.

בדיון שהתקיים ביום ב' בסיון תשע"ה (20.5.2015) טען בא ב"כ האשה, כי האשה לקחה גם עו"ד בצרפת אשר לשם ברח הבעל, ושם תבע את הבעל. הבעל לא הופיע לבית המשפט וטען עוד כי הוא כופר בסמכותו של ביה"ד הרבני בארץ. הבעל טוען בנוסף כי הרב שלו הוא הרב ליברמן שהוא הרב של חב"ד, וב"כ האשה דיבר עם הרב ליברמן והוא השיב לו כי הבעל מהתל בכולם והוא לא ייתן גט רק ימשיך לדחות את הקץ. גם לבית המשפט האזרחי הוא לא הופיע ונעשה פרסום ומחכים ארבעה שבועות ואח"כ ידונו שלא בפניו.

ונצטט מתוך המיילים שבהם התכתב הבעל עם החוקר מטעם הנהלת ביה"ד וכן מיילים ששלח לאשה ולבא־כוחה שהוגשו ע"י החוקר מטעם הנהלת ביה"ד.

במייל שכתב מיום י"ח בתמוז תשע"ג (26.6.2013) כתב כי מאחר שלא נותנים לו אישור כי הוא בהליך גירושין [כי לדעתו אישור כזה יעזור לו לקבל ייצוג של עו"ד]. "אני לא אבוא לדיונים ואתם תחפשו אותי שנים, או שנתיים או שלוש שנים, ואני חותך את הדיאלוג עם ביה"ד."

יש לציין כי על בקשה זו ענה לו החוקר מטעם ביה"ד כי עליו להתייצב לדיון ולבקש בקשה זו הוא או בא כוחו.

ביום 7.5.2015 כתב לאשה:

"אני לא רוצה לראות אותך או לדבר איתך אני רוצה להתגרש ממך כמה שיותר מהר ולבנות לי בית חדש. כדי לבנות את חיי אני צריך 55,000 יורו. אפשר להעביר את הכסף תמורת הגט. את יכולה לחשוב שאת קנית את הגט ואם יש אפשרות שלא לראות את הפנים המגעילות שלך. ואין משא ומתן על סכום הכסף שאני מבקש. וגם זה יהיה תנאי על הגט ואם את לא מסכימה אני אטפל במשפחה שלך."

עוד כתב שם:

"את מכירה אותי טוב, ואת והמשפחה שלך והעו"ד שלך לא הצליחו למנוע ממני לעזוב את הארץ, ובכל זאת הצלחתי להערים על כולם כולל משטרת ישראל ויצאתי."

ובמייל אחר כתב כי עכשיו הוא בהליך של החלפת שם המשפחה כדי ש"המשפחה שלך לא תוכל למצוא אותי ואני מטפל בהוצאת ויזה לארה"ב". ישנם עוד מיילים, אולם ציטטנו את הנצרכים לכתיבת פס"ד.

ועתה מבקשת התובעת כי למרות שהבעל לא מופיע לדיונים, לחייבו בגט. בכתב התביעה הועלו מספר טענות חמורות כנגד הבעל, אולם מאחר שהבעל לא הופיע הרי שלא היה ניתן לנהל דיון ולכן לעת עתה לא נתייחס לטענות אלו.

אולם אחר העיון נראה שדין הבעל כדין מורד וחייב במתן גט.

העובדות אשר אין עליהן חולק הן כדלהלן:

א] הצדדים שניהם אזרחי ישראל.

ב] הצדדים גרו בבלגיה, אולם מאחר שהאשה חלתה ואושפזה בבית חולים במחלקה הפסיכיאטרית ומאחר שמצבה החמיר ואף הוטרדה ע"י הבעל [לטענת ב"כ האישה], הורי האשה הביאו אותה לישראל – מקום מגוריהם – על מנת לקבל טיפול רפואי בארץ. הבעל בא ג"כ לארץ מספר פעמים וביקר את אשתו. וז"ל ב"כ האשה בדיון שהתקיים ביום י"ח בטבת תשע"ג (31.12.2012):

"ב"כ א: שניהם חייו באנטוורפן, בני משפחתה הצילו את חייה, והביאו אותה לארץ, יש לה הורים בנתניה, היא גרה אצלם, ולכן התיק מתנהל פה בנתניה, הוא בא אחריה, מספר שבועות לאחר מכן, הופיע אצלם בנתניה, הוא אדם בעל חזות חרדית, והתנהג כ"אחרון הפרחחים שברחוב", הזמינו משטרה, למה הוא לא מופיע לדיון, הוא מפחד מאימת הדין!!! הוא מהתל בנו הלוך וחזור, יום אחד הוא אמר שלא ייתן לה גט, הרבנים אמרו שלא נותנים גט, יום אחר, הוא אומר, אני כן מוכן לתת גט, אבל בתנאי שהאשה תיפגש עמו בארבע עיניים בת"א וכו', אבל אף אחד לא יהיה קרוב וכו', האשה סירבה כי היא מפחדת ממנו מאד מאד... יום שלישי הוא כותב לי, הוא אומר שמוכן לתת גט, ואומר "אין עתיד לנישואין" הוא רוצה פיצוי כספי, אמרתי לו שאיננו מנהלים "קזינו", מגיע לה גט. שום דבר, כאן אנו עומדים, יש לי מיילים, הוא יודע מהדיון, כתבתי לו שהופעתו חובה. יש לו שישה ילדים ואשה, הוא התגרש לפני שנים, חשבנו שבתו הגדולה תעזור לאתרו, ואין קשר!"

ב] הבעל הוזמן מספר פעמים לדיוני ביה"ד ולא הופיע, ואף שהוצא צו הבאה כנגדו לא הופיע לדיונים. וכל זאת למרות שידע מהדיונים ובחר לברוח לחו"ל.

ג] הבעל ידע מדיוני ביה"ד. ב"כ האישה דיבר עימו על הדיון ואף ידע כי הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ שהרי במייל ששלח לאשה כתב כי "... אם את מכירה אותי טוב את יודעת שכל המשפחה שלך ביחד עם עורכי הדין לא יוכלו להתחרות במידה של חכמה ונחישות איתי. ראית במו עינייך שלמרות כל המאמצים שהפעלתם בארץ ישראל להכריח אותי להתגרש לא זזתי בסנטימטר ולמרות שזה היה בלתי אפשרי עבורי לעזוב את מדינת ישראל עוד פעם נוספת הצלחתי להערים על הרשויות..."

ד] הבעל אומר מפורשות כי הוא רוצה להתגרש ואין הוא מעונין עתה באשתו וכדי לתת לה גט היא צריכה לשלם לו 55,000 אלף יורו ובזה היא קונה את הגט.

ו] הבעל הודיע כי הוא מחליף את שם משפחתו והוא מטפל בהוצאת ויזה לארה"ב ועומד לעבור לשם כדי להתחיל חיים חדשים.

ז] הבעל אף מאיים כי אם לא תיענה לבקשתו לשלם לו 55,000 יורו הרי שהוא יטפל באנשים החלשים שבמשפחתה.

מי שברח ולא מופיע לדיונים דינו כדין מורד
הנה אין ספק כי בעל זה הוזמן כדין ובחר שלא להופיע לפני ביה"ד, וברח לחו"ל, ואף שהוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ הצליח לברוח ואף התפאר בזה כי הצליח להערים על השלטונות וברח דרך הים [כל זה כתב במייל ששלח לאשתו], ומזה למעלה משנתיים ימים שהוא ברח, הרי דינו כדין מורד.

בשו"ת הרא"ש (כלל מג סימן יג) נשאל אודות אשה שטענה שדעת בעלה לילך לארץ אחרת, והיא יראה שלא תישאר עגונה. וכך השיב:

"... ואשה שבעלה רוצה לילך בארץ אחרת, נכון וראוי לכופו לתת גט לזמן. ואם ידוע הוא שדעתו לילך, ישביעוהו שלא ילך עד שיפטרנה בגט."

דברי הרא"ש נפסקו להלכה בשולחן ערוך (אבן העזר סימן קנד סעיף ח) וז"ל:

"אם ידוע שהאיש רוצה לילך לארץ אחרת, ישביעוהו שלא ילך או יכפוהו שקודם שילך יגרש אותה לזמן."

היוצא, שאם רוצה לעזוב את אשתו אפשר לחייבו ליתן לה גט אף אם לא לאלתר אלא לזמן, אם לא ישוב.

אולם, בביאור הגר"א (שם, סע"ק מח) פירש את הדברים וכתב שאין כופין ליתן גט, אף לא גט לזמן, ופירש את דברי הרא"ש על פי השיטה שלעולם אין כופין על הגט אלא באותן שהזכירו כן חכמים בפירוש בגמ' שכופין, על פי מה שביארו בשו"ת הריב"ש שכוונת הרא"ש לכפייה דרך ברירה וז"ל:

"אם ידוע כו'. דאין לו לצאת בלא רשותה מפני ביטול עונה כמ"ש בפ' אף על פי מנדין ומכין ע"ז דאע"ג דלאו שאין בו מעשה מ"מ לא גרע מדבר שהוא מד"ס שמכין ומנדין עד שיקיים ואם הוא מעצמו כדי להנצל מזה יגרש אין זה גט מעושה שהרי אין כופין אותו על הגט כלל כו' כן פי' הריב"ש דברי הרא"ש והטור כאן בסימן קכ"ז ע"ש וע"ל סכ"א וי"א כו' וכפ' הרא"ש ובתשובה."

דהיינו, שמחייבים אותו להישאר כאן למלא חובתו מצוות עונה ולהישבע שלא יעזוב ואם הוא יבחר לגרשה – לא עשה כן מחמת כפייה ישירה על הגט.

וז"ל דברי הריב"ש (סימן קכז) שעליו ביסס הגר"א את שיטתו וז"ל:

"כתב בס' אה"ע, שנשאל הרא"ש ז"ל, באשה שיראה מבעלה שילך לארץ אחרת, ושואלת שיגרשנ', או שישבע לה שלא ילך. והשיב: אם ידוע שדעתו לילך, ישביעוהו שלא ילך, או יכפוהו שיגרשנה לזמן קודם שילך; ע"כ. הנה, שכיוון שאומרים לו: או תעשה המוטל עליך מן הדין, או תגרשנה, אין זה כפייה על הגט במוחלט, אלא שכופין אותו על מה שיש לו לעשות מן הדין, ואם יגרשנה יפטר. עם היות שהרב ז"ל עצמו סובר, שלעולם אין כופין על הגט, אלא באותן שהזכירו כן חכמים בפירוש, כמ"ש בסמוך."

ומ"מ מדברי השולחן ערוך בסעיף ט משמע שלא כתב כן אלא כתב שכפייה לגרש כאשר אינו רשאי לעמוד במקום שנשאת. וז"ל:

"אם הדבר ידוע שאינו רשאי לעמוד במקום שנשאת, מפני סכנת נפשות, כופין אותו לגרשה (כי היא אינה צריכה ללכת אחריו)."

אלא שהגר"א פירש את דברי השולחן ערוך הנזכרים, וכתב (ס"ק נ):

"כופין כו'. צ"ל ג"כ כנ"ל וכמש"ל דכל שאינו מפורש בהדיא בגמ' כופין – אין כופין, ואף על גב דמונע תשמיש ומזונות כופין כמ"ש בס"ג משום שאינה רוצה לצאת אחריו לא איתמר בהדיא דכופין."

דהיינו, דדעת הגר"א בהבנת השולחן ערוך כדלעיל שכופין אותו לקיים חובתו מצוות עונה ואם מחמת כן יגרשנה אין זה נחשב גט מעושה.

נימוקו של הגר"א שאין להחשיב את העוזב את אשתו כמורד למרות שמונע ממנה כל ענייני אישות הם ע"פ דברי ר"ח בתוספות (כתובות דף ע עמוד א ד"ה יוציא), שכתב היות והאשה יכולה ללכת אחריו ואם כן אינו מונע ממנה דבר. מה שאינה רוצה לצאת אחריו אין זה מהדברים שעליהם נכתב במפורש שכופין.

ובבית מאיר לא פירש כדעת הריב"ש בכוונת הרא"ש בשו"ת, אלא כדעת הרשב"ש בתשובה (סימן שפ"ג) וז"ל:

"...ותירצו דהכא שאני גבי יבם דכיוון שמונע ממנה ענייני אישות כופין אותו בשוטים להוציא והסכמתם של סברא זו היא שבשביל מזונות בלבד לא כייפינן בשוטים גבי בטול עונה בלחוד לא כייפינן בשוטים אבל בהתחבר כאחד ביטול עונה וביטול מזונות, כגון זה שאינו רוצה לחלוץ ולא ליבם שהרי מנע ממנה כל ענייני אישות כופין. וכן אני אומר שמי שרוצה ללכת לארץ רחוקה ולעגן, אפילו מניח ביתו מלא, מונע ממנה כל ענייני אישות שמי נודע כמה יהיה מהלכו א"כ הרי הוא מונע ממנה כל ענייני אישות וכופין אותו לגרש וזכינו למצוא עיקר דין זה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובתו והוא מוסכם מהכל."

הנה מדבריו אלו עולה בבירור כפשט דברי השולחן ערוך שכופין באופן ישיר ואין צריך כפייה דווקא דרך ברירה.

ועיין עוד בביאור הגר"א (ס"ק מט) שציין לדברי הרמ"א בשולחן ערוך אבן העזר (סימן עה סעיף א) ונראה כוונתו למה שכתב שם:

"י"א אם לא יוכל להחיות ולפרנס עצמו, כופין אשתו שתלך עמו למקום שירצה."

נשוב לנידון דידן. לפי פשט דברי השולחן ערוך, בעל שנאלץ לעזוב את מקומו ואין האשה רוצה לילך עמו כופין אותו לגרשה, כפי הנראה שנחשב הדבר שמונע ממנה כל ענייני אישות.

ואם כן, בנידון דידן אף לדעת הגר"א כופין לגרשה שהרי הבעל שעזב וברח ומשאיר את אשתו ללא עונה וללא מזונות ועשה זאת בכוונת כדי לעגנה ומסתיר ממנה ואף מבית הדין את מקום הימצאו. אם כן, באופן זה שמונע ממנה כל ענייני אישות ואין היא יכולה ללכת אחריו אף אם הייתה רוצה, לכולי עלמא כופין אותו לגרשה.

ובנידון דידן נראה שגם לגר"א בכה"ג מחייבם ואף כופין שהרי אינה יודעת לאן ללכת אף אם היא רוצה ללכת.

אמנם בפתחי תשובה (סימן קנד סק"ז וסקכ"ד) חשש לדעת הש"ך בגבורת אנשים שאין כופין אף במונע כל ענייני אישות אלא בבאה מחמת טענה, אך רבים מהפוסקים לא סוברים כן, וכן גם דעת הרשב"ש והעונג יום טוב.

ובר מן דין, בשולחן ערוך (סעיף ט) דובר על מקרה שנאנס לעזוב את המקום ואילו בנידון דידן ברח הבעל מרצונו ועזב, ובכך נמצא מעגן את אשתו, וא"כ קל וחומר הדברים שיש לחייבו.

גם בשו"ת נודע ביהודה (מהדורה תניינא – אבן העזר סימן ז), כתב:

"קבלתי מכתבך וע"ד האיש אשר בשנת הרעבון שהיה זה שנים רבות שהלכה אשתו מחמת רעב לשוט בארץ לחזור אחר מזונות וזה שנים הרבה שלא שבה לביתה ואבד זכרה ועקבותיה לא נודעו. ליהוי ידיע שזה זמן רב נשאלתי ע"ז וכמדומה שהשואל היה הרב מוהר"ר טוביה הארשיץ שהוא עתה רב בק"ק נאחוד ולא רציתי להתיר לבעלה לישא אשה אחרת כיוון שהילוכה ממנו לא היה שלא ברשות בעלה וא"כ לא מרדה."

משמע, כל שהלך שלא ברשות, כנידון דידן, דינו כדין מורד.

וכן כתב בשו"ת חוט המשולש (חלק ג סימן טו):

"ובפרט לפי פרטות המעשה שהיא נסעה מאתו באופן שתעמוד למינקת באיזה מקום ותרויח מה לפרנסתם אחר מניקותה. ונסעה למינסק ומשם נסעה לאיזה מקום אחר בלתי ידיעתו וכבר כלה זמן ההנקה ולא שבה אליו הרי אין לך מורדת גדולה מזו. ובמורדת כבר כ' המהרי"ק (שורש קמ"א) ובש"ע דבמורדת מתירין לו לישא אשה אחרת ואין לך מורדת גדולה מזו שהלכה ממינסק בלתי רשותו ונתעכבה בלתי רשותו ודאי דהוי מורדת ממש."

וכן כתב בשו"ת אחיעזר (חלק א, אבן העזר, סימן י):

"עוד נראה דבברחה ועזבתו כמה שנים שאינה מודיעה לבעלה מקומה ורק יודע מעוברים ושבים אף אם בתחלת הבריחה לא היתה מורדת אבל עצם ישיבתה בהעלמה לעגן את בעלה הוי מורדת."

וכן כתב בשו"ת אגרות משה (אבן העזר, חלק ד, סימן ו):

"וגם יש מקום לדונה כמורדת אף אם תחלת סיבת הקטטא היה ממנו, מאחר שלא באו לפני ב"ד ואין יודעין זה הב"ד, בזה שלא הלכה לתבוע אותו בב"ד אלא בערכאות ובמורדת הא נמי איכא דסברי שאין צורך למאה רבנים."

צדדים שלא רוצים זה את זה
כפי שכתבנו לעיל כי הבעל במיילים ששלח לאשתו ולב"כ וכן לאיש הקשר של הנהלת ביה"ד כתב מפורשות כי אין רצונו באשה אלא רוצה להתגרש אלא שתולה זאת בתשלום של 55,000 יורו כדי להתחיל חיים חדשים ואף מחליף הוא את שם משפחתו כדי שיתחיל חיים חדשים

גם האשה אינה רוצה אותו ונמצאו שניהם מורדים זה על זה, וידועים דברי רבינו ירוחם שכתב:

"וכתב מורי ה"ר אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובה ונדוניא, אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מה דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה."

בפסקי דין רבניים (יא, 95־89, ביה"ד הרבני האזורי תל אביב בפני כב' הדיינים, הרבנים הגאונים ח' צימבליסט, ע' אזולאי, ש' דיכובסקי) נכתב על פי דברי רבינו ירוחם:

"כשהבעל והאשה שניהם מורדים זה בזה, כופין או על כל פנים מחייבים את הבעל לגרשה."

עוד הוסיפו שם (עמ' 95):

"הואיל וכאמור אף הוא אינו חפץ בשלום בית ואף הוא מורד בה, אם כן מן הדין הוא חייב לגרשה, וכמו שהבאנו מדברי רבנו ירוחם שבכגון זה כופין אותו לגרשה, ואף אם לא נגיע לידי מדה זו של כפייה, מכל מקום יש לחייבו לגרשה, וכל כהאי גוונא כבר פסק הרמ"א (אבה"ע סימן קנד סכ"א בהגהה) וז"ל: "ובכל מקום דאיכא פלוגתא אם כופין או לא, אע"ג דאין כופין לגרש, מ"מ כופין אותו ליתן כתובה מיד."

יצוין כי הפסיקה הינה כי האשה אינה זכאית לעכב סידור הגט בנסיבות אלו, כשהעמדה הברורה של שני בני הזוג היא שאין כל אופציה לשלום בית. אין מקום לטענה שאין לחייב את האשה בגט מאחר שהמצב הנוכחי אירע בעטיו של הבעל וכו'. ככל שהדבר נוגע לחיוב הגירושין, טענה זו אינה מתקבלת, מאחר שלמעשה כעת שני בני הזוג בפירוד ממושך ואינם רוצים זה בזה, וזו עילה מספקת לפסיקת חיוב הגירושין על בן הזוג המעכב את הגירושין, גם בלא להגדירו כמורד.

הגאון רבי נחום פרובר שליט"א, אב"ד תל־אביב, עוסק במאמרו (פורסם בקובץ "כנס הדיינים – התשס"ח", עמוד 114) בדינו של רבינו ירוחם ובחיוב גט לבני זוג המורדים ומעגנים זה את זה. לדבריו, טענת עיגון הינה עילה מספקת לחיוב בגט, אף אם הצד המעגן אינו אשם בהפרת שלום הבית. וז"ל:

"כפי שכתבנו לענין חיוב גט לפי דינא דרבנו ירוחם, אין הבדל מי הראשון שהתחיל לטעון שרצונו להתגרש, וכמו"כ אין הבדל בסיבת מי המצב שכיום אין צד רוצה את משנהו, והעיקר תלוי אם כיום יש עיגון או לא, דהיינו אם המצב שבפנינו הוא שהבעל לא מעוניין באשה כלל אף אם האשה תרצה לחזור אליו, או לחילופין, כיום המצב הוא שאין האשה מעוניינת בבעל אף אם הבעל ירצה לחזור אליה, זהו מצב שכיום שני הצדדים מעוגנים, ולכן יש לחייב בגט כל צד המעכב את הגירושין, ללא קשר מי גרם למצב הקיים, היות ואין זכות לכל צד לעגן את משנהו."

טענת מאיס עלי
בכתב התביעה וכן בטענות שנטענו ע"י ב"כ האשה עולה כי הבעל מאוס בעיני האשה מאיסות גמורה וזאת עקב התנהגותו האלימה כנגד האשה וכן התנהגותו בחיי האישות אשר אותם כפה על האשה. אמנם הדברים נכתבו ונאמרו שלא בנוכחות הבעל, אולם מכיוון שהבעל בחר שלא להופיע וברח, רשאי ביה"ד לדון שלא בפניו וזאת ע"פ תקנות הדיון תקנה קא בה נכתב:

"האומרת הופיע התובע ולא הופיע הנתבע והוא הוזמן כדין רשאי ביה"ד להחליט על בירור התביעה כולל שמיעת עדות וראיות שלא בפני הנתבע ולתת פס"ד או לדחות את הישיבה ליום אחר."

ועיין ב"סדר הדין" לפרופסור אליאב שוחטמן (עמ' 515 הערה 48) שהביא כי המקור לתקנה זו הוא דברי הקצות החושן לשו"ע חו"מ סימן יג ס"ק א על פי הב"ח לטור חו"מ סימן יג דלא בעינן בפניו אלא לכתחילה והיכא דאי אפשר כדיעבד דמי.

וכבר הארכנו בפסקי דין רבים בדין טענת מאיס עלי של האשה כנגד בעלה, ועיין בפס"ד תיק מס' 860977/1 (פורסם).

בעינא חוטרא לידיה
בנידון דידן מדובר בנישואין שניים של הבעל ויש לו מספר ילדים מנישואין ראשונים, אולם לאשה אלו נישואין ראשונים והיא עתה בגיל 43 ואין לה ילדים, והיא עומדת בפנינו וטוענת כי היא רוצה ילדים וכי ה"שעון הביולוגי" שלה מתקתק, ואכן טענתה צודקת ומפורשת היא בהלכה. בשולחן ערוך אבן העזר (הלכות גיטין סימן קנד סעיף ו) נפסק:

"האשה שתובעת גט בטענה שאינה ראוייה לבנות ממנו, אין שומעין לה. ואם טענה שחפצה לילד כדי שיהיה לה בן שתשען עליו, (ואין לה כבר שום בן), ואומרת שהוא גורם שאינו יורה כחץ, אם שהתה עמו עשר שנים ולא נתעברה, ואינה תובעת כתובתה כדי שנחוש שתובעת גט כדי לגבות כתובתה, וגם אין לתלות תביעות הגט בשום דבר אחר, שומעין לה, אפילו יש לו בנים מאשה אחרת, דשמא נתקלקל אח"כ, וכופין אותו להוציא, ויתן מנה מאתים, אבל לא תוספת, ויתן נדוניתה מה שהכניסה לו. ויש לו להחרים סתם על מה שטוענת דבר שאינה יודעת בו בודאי, ואח"כ יתן כתובה. ואם אמר אשא אשה אחרת עליה ואבדוק עצמי, שומעין לו. ואם ילדה השניה, תצא הראשונה בלא כתובה, ואם לאו יוציא שתיהן ויתן כתובה, או ישא אשה שלישית, אם אפשר ליה למיקם בסיפוקייהו. ויש מי שאומר שאם אמרה גם השניה שאינו יורה כחץ, יוציא שתיהן ויתן כתובה. ובכל גוונא, אם ידוע שהוא עקר, והיא באה מחמת טענה, יוציא מיד. הגה: והוא הדין אם שהה י' שנים ולא ילדה, ובאה מחמת טענה, שכופין אותו להוציא ליתן כתובה, והתם לא מהני מה שאומר: אבדוק עצמי ואשא אחרת, דמ"מ לא אבדה הראשונה כתובתה, הואיל ולא הוחזקה בג' אנשים. והא דצריכה לטעון שאינו יורה כחץ, היינו שידוע שהיו לו כבר בנים, אז תלינן בדידה אם לא שטוענת שאינו יורה כחץ, או בבעל השלישי שכבר הוחזקה, כך נראה סברת הטור והוא מסקנת התוס' והאשר"י."

והנה בנידון דידן הבעל ברח ואינו מקיים עונתו, ולא נזקקו שיעברו עשר שנים אלא רק לאחד שצריך לבדוק עצמו אם יכול להוליד או לא, אבל אחד שבורח ולא מקיים עונה ודאי שטענתה צודקת ואין צריך להמתין עשר שנים.

דין מי שלא מופיע לדיוני ביה"ד
ביחס לטענה שהבעל ביקש מסמך זה או אחר וסירבו לשלוח לו, הנה מלבד מה ששליח ביה"ד אמר לו כי יכול לבא בעצמו לקחת מסמך דבר שהבעל סירב לו, יש לבאר כי כבכל מי שלא שומע לביה"ד ולא מקיים את צווי ביה"ד ולא מופיע לדיוני ביה"ד, הרי ודאי שאין כל חובה על ביה"ד לתת לו סעד זה או אחר והדברים פשוטים והשכל הישר דוחה האומר אחרת בזה ודוגמא לזה, דהנה בשו"ת דברי חיים (חושן משפט חלק ב סימן א), כתב:

"שאלתם אם התובע שתבע משותפו מעות ושותפו טוען שנפסד עוד יותר ואדרבא הוא מחויב לשלם לו להפסד וכשראה התובע שעל פי דין תורה הקדושה לא יזכה הלך לערכאות וחברו הוציא עליו הוצאות וכשראה שאינו זוכה בערכאות חזר לבית דין לפסוק לו כדין תורה הקדושה וחבירו משיב לו שישלם לו הוצאות."

בודאי הדין עמו שצריך לשלם מקודם היזיקו כדין הידוע ואחר כך יזקק להשיב על טענתו [עי' סי' כ"ו סעיף א' בהגה וע"ע שם סעיף ד'] ומה שחבירו טוען שיש [לו כנגדו כדי הפסדו] בידו הנה אם כבר נפסק הדין שפטור מחבירו בשבועה א"כ איך בשבועה יוכל לפטרו מתשלומי ממון שנתחייב כבר כי קיימא לן [סי' כ"ה סעיף ג' בהגה] דלאחר שנפסק הדין קם דינא ואפילו אם עדיין לא נפסק לא יוכל לתפוס בעדים ולומר שינכה זה על דמיו שנתן לשותפות ואחר כך לא יהא חברו נאמן בשבועה ליקח מביתו דמעולם לא שמענו ששותף שהפסיד עם חברו בתוך השותפות יוכל לתפוס בעדים ולומר זה ינוכה ממה שלקחת לשותפות ושוב לא תהא נאמן בשבועה לא מוזכר זה בשום ספר וח"ו לא יעלה זאת על דעת אדם ובפרט שהזיקו בבירור אינו נזקק להזדקק עמו עד שישלם לו הסרבן מקודם וזה ברור ואין צריך עיון כלל."

וא"כ קל וחומר לנידון שלנו שאינו מופיע לדיוני ביה"ד ובורח לחו"ל ומשאיר את אשתו עגונה ועוד מבקש לסחוט ממנה כספים עבור קבלת גיטה, אין לך רשע גדול מזה וכבר אמרו בגמ' שרשעים אין ראוי להשמיע את דבריהם.

וברש"י מסכת גיטין (טו, א) כתב:

"תקברם אמם – קללה היא כלומר לא יעלו על לב ולא יזכרו בבית המדרש לראיה לפי שרשעים היו שהיו מקיימין קוצים בכרם ולר"א כלאים נינהו ולא נלמד מהן ראיה לפי שלא דקדקנו בהן איך היתה אותה צואה שמתוך שהיו רשעים לא הוזכרו בבהמ"ד. כל זמן שמחזקים ברשעותם."

ובבית הבחירה למאירי (בבא בתרא קנו, א) כתב:

"ואמר להם בני רוכל תקברם אמם כלומר שרשעים היו ורוח חכמים נוחה להשאירה לבת משיחזרו הנכסים לבנים הא מן הדין אין בדבריה כלום ואף על פי שהיה להם לחוש להטיית הדין שמא הבנים לא הזמינוה לדין על כך."

מבואר שחכמים כלל לא התייחסו לבני רוכל כל זמן שגידלו קוצים בכרם.

מסקנה דדינא בהצטרף כל העילות הללו הרי שבעל זה דינו שהוא מחויב בגט ואפשר שאף ניתן לכוף אותו לגט.

סוף דבר הבעל חייב במתן גט לאשתו.

אחרית דבר
אף שכתבנו כי בעל זה חייב במתן גט לאשתו, מ"מ במציאות לא ניתן לבצע הלכה למעשה את סידור הגט, וזאת בגלל שהבעל ברח ולא ניתן להביאו לישראל על מנת לחייבו לתת גט או לחייבו שיעשה גט שליחות במקום הימצאו. על כן מכאן יוצאת הבקשה והקריאה לרשויות המדינה לחוקק חוק זה או אחר אשר יקבע כי ניתן להביא או להסגיר כל בעל או אשה אשר חויבו בגט על מנת להביאו לביה"ד כדי לחייבו לקיים את פס"ד ע"פ חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה–1995.

הנלענ"ד כתבתי וצור יצילנו משגיאות אמן.

הרב מיכאל עמוס – אב"ד

אני מצטרף לדברי כבוד האב"ד שליט"א. אשר לדיון ההלכתי המקיף בנוגע לבעל מורד – בדברי הרא"ש שהביאם המחבר בסימן קנ"ד ובביאור הגר"א שם והמסתעף – אציין למה שכתבתי בהרחבה בפסק דין אחר, בתיק רבני נתניה 860977/1 עמודים 39–49 (פורסם), בביאור שיטת הגר"א ובחילוק שבין בעל מורד לבין בעל המונע עונתה

לגופן של עובדות בתיק זה, מאחר שהצדדים שניהם אזרחי ישראל, ומהנתונים שלפנינו עולה כי הבעל יצא את מהארץ ביודעין, למרות צו עיכוב היציאה שעמד נגדו כדי שלא לעמוד בדין עם התובעת – הרי יש לראות בכך לכל הפחות כמבטל עונתה, ולחייבו בגט. עם זאת לבעל שמורה הזכות לבוא ולשטוח בפנינו את טענותיו, בטרם שיינקטו נגדו הליכים אופרטיביים בנושא הגירושין.

הרב אריאל ינאי

אני מצטרף לדעתם של חבריי. ובוודאי מי שאינו מופיע ואינו מתייצב לדיוני ביה"ד ניתן לחייבו ואף לכופו לגט אלא שנותרה בידו של הבעל הברירה להופיע מידית לדיוני ביה"ד ולטעון את טענותיו, אולם כל זמן שמסרב לבוא לביה"ד חייב בגט.

הרב שניאור פרדס

נפסק

מסקנה דדינא בהצטרף כל העילות הללו הרי שבעל זה דינו שהוא מחויב בגט ואפשר שאף ניתן לכוף אותו לגט.

סוף דבר הבעל חייב במתן גט לאשתו.

ניתן לפרס פסק דין זה לאחר השמטת הפרטים המזהים.

ניתן ביום ט"ז בסיון התשע"ה (03/06/2015).