סהבעל פתח תיק לאישור הסכם בתאריך כ"ז באלול תש"ע (6.9.2010).

הבעל – [פלוני] – בן 50. נשוי בשנית. נישא לראשונה בגיל 22, התגרש בגיל 32. אב לשני בגירים בגילאי 25, 27 לאחר הגירושין הראשונים חי כ-13 שנה עם אישה. ולאחר היכרות עם [פלונית] – נישאו.

הבעל נחרץ לסיים קשר הנישואין מוקדם ככל האפשר.

האישה – [פלונית] – בת 47. ילידת הארץ.

האישה מבקשת שלום בית.

לצדדים אין ילדים משותפים.

בדיון שהתקיים בתאריך ט"ז בשבט תש"ע (31.1.2010) נמסר שהבעל מעוניין להתגרש, האשה מעוניינת ורוצה שלום בית, לדברי האשה הבעל רוצה להתגרש בגלל שאני רוצה ילדים.

בהחלטת בית הדין נאמר שמאחר והתיק שנפתח הוא תיק לאישור הסכם גירושין, לא ניתן לקיים דיון בנושא זה כשאחד מהצדדים מתנגד ולכן התיק ייסגר. במידה והבעל מעוניין בגירושין עליו לפתוח תיק מתאים ויקבע מועד לדיון. כמו כן האשה אם מעוניינת בשלום בית, רשאית לפתוח תיק תביעה לשלום בית ויקבע מועד לדיון.

הבעל פתח תביעת גירושין בתאריך כ"ז באלול תש"ע (6.9.2010).

בדיון מיום ו' בטבת התשע"א (13/12/2010), הבעל הופיע, האשה לא הופיעה, לשאלת בית הדין היכן האשה? השיב הבעל, ייתכן שהיא לא קיבלה הזמנה, היא לא אמרה לי מילה על כך, הבעל מעוניין להתגרש, הצדדים חיים בחדרים נפרדים.

בדיון מיום א' באייר התשע"א (05/05/2011), הבעל הופיע, האשה לא הופיעה, לדברי הבעל "בדרך לכאן האשה הודיעה לי שהיא לא חשה בטוב ואינה יכולה להגיע."

בדיון מיום כ"ו במרחשון התשע"ב (23/11/2011) הבעל מעוניין בגירושין ואין מקום לשלום בית, האשה מעוניינת לשלום בית, לדברי האשה כבר שנה וחצי אין חיי אישות, ומזה חודשיים וחצי שהבעל לא בבית:

בית הדין: למה אתה רוצה להתגרש?

הבעל: לא מסתדרים.

בית הדין: ניתן לפנות לייעוץ. אנחנו מציעים להפנות ליועצת נישואין.

הבעל: אני אקבל כל החלטה.

האשה: אני גם מוכנה לקבל כל המלצה של היועצת.

בדיון מיום כ"ה באלול התשע"ב (12/09/2012) הבעל מעוניין להתגרש, האשה מוכנה להתגרש רק לאחר קבלת הזכויות המגיעות לה מאחר והבעל רוצה להתגרש ואף מונע הבאת ילדים, כעולה מפרוטוקול הדיון.

בית הדין: שלחנו אתכם לייעוץ. מה עמדת האשה כיום?

האשה: אם הוא יתן לי מה שכתוב, אין בעיה.

בית הדין: את מוכנה להתגרש, כאשר נדון בכתובה לאחר מכן?

האשה: לא.

בית הדין: תנהלו משא ומתן להסכם גירושין.

הבעל: האם נראה לכם הגיוני לשלם כתובה?

בית הדין: וכי למה לא? אתה חתמת על שטר כתובה.

האשה: הוא לא רוצה להביא ילדים לעולם, ומונע ממני להביא ילדים.

בדיון מיום כ"ו באייר התשע"ד (26/05/2014) לדברי ב"כ הצדדים, הצדדים ניהלו משא ומתן אך לא צלח, הבעל דורש שהאשה תשלם לו הוצאות שונות ומשונות, בעניין הכתובה הבעל אינו מוכן להתפשר, בית הדין ניסה להביא את הצדדים וב"כ לפשרה אך לא צלח.

לדברי הבעל יש לקזז את מחצית דמי המכונית המגיעה לו וזה הסכום שמוכן לשלם על הכתובה, לדברי האשה המכונית נקנתה מהלוואה שלקחה והיא משלמת אותה מכספה, הבעל מודה שהאשה משלמת את ההלוואה של הרכב ואף יצא מהחשבון המשותף אך טוען שהרכב הוא רכוש משותף.

בית הדין תמה על דברי הבעל, הבעל אינו מכניס אגורה לחשבון המשותף, עזב את הבית המשותף ואינו משלם שכירות ואף אינו משלם לאשה מזונות, החשבון הוא על שם האשה בלבד ומחשבון זה האשה משלמת את הלוואת הרכב, ובעזות מצח מבקש מחצית מהרכב. כמו כן טוען הבעל שהוא שילם את השכירות והאשה מכחישה (ראה פרוטוקול מיום כ"ו באייר התשע"ד (26/05/2014), גם אם נאמר שצודק הבעל בטענתו הרי הוא מחוייב במזונות ומדור האשה כל זמן שלא ניתן פסק דין לגירושין או הסכמת האשה להתגרש הרי לאורך כל הדרך דרשה האשה שלום בית והבעל גירושין.

דברי האשה שנאמרו בדיון הראשוני בתאריך ט"ז בשבט תש"ע (31.1.2010) וכן בדיון מיום כ"ה באלול התשע"ב (12/09/2012), שהבעל לא רוצה ואינו מעוניין להביא ילדים לעולם, ומונע מהאשה להביא ילדים, וכמו כן מונע חיי אישות מהאשה מקבלים חיזוק מחוות דעת היועצת הגב' נחמה וולף וכך כתבה בחוות דעתה:

[פלוני] לא רואה עצמו מביא ילד נוסף לעולם, ולכן עוזב ומתרחק. [פלוני] לא רוצה אישות עימה, כאשר יודע שהוא בדרכו החוצה מהזוגיות עימה, גם כאשר יוזמת אישות (לפני עזיבתו) הוא נמנע, כדי לא לנצל מצוקתה הרגשית לסיפוק יצריו ותאוותיו.

יחד עם זאת, [פלוני] ידע היטב שהוא נושא אישה שהיא במהותה מאוד שונה ממנו – היא אישה שכל מהותה פנימיות משפחתית, עיניה לבעלה ועיניה לפרי בטן.

ההתעלמות או הדחיות שלו מאישות בליל הטבילה או בימים הסמוכים יש בהם התעללות באישה שאהבה אותו אהבת אמת ורצתה לממש אהבה ע"י ילד משותף.

אין ספק לבית הדין ודבר פשוט הוא שכל אשה רוצה להוליד בנים, כדאיתא במדרש ילקוט שמעוני (ישעיהו רמז תטו) "אמר רב חנן הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה...", ואין ספק שחסרון גדול הוא אצל האשה כאשר אין באפשרותה ללדת, האשה מוסרת עצמה ונפשה רק בכדי שתוכל ללדת, דבר זה מפורש בתורתינו הקדושה, מהאמהות הצדקניות וחנה איך מסרו נפשן בכדי שילדו בנים, כמאמר חז"ל אדם שאין לו בנים חשוב כמת, נדרים דף ס"ד ע"ב יליף לה ריב"ל מרחל שאמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי.

אין אשה אשר תדע שבעלה אינו מעוניין להביא ילדים לעולם או אינו יכול להביא ילדים לעולם שתסכים להינשא לו, כל אשה הנישאת מחכה בכליון עיניים מתי תביא ילד לעולם.

הבעל כבמקרה דידן אשר מונע מהאשה להביא ילדים ואינו משמש עימה הרי הוא מורד, רע מעללים ואכזרי, רואה איך אשתו מתאווה אליו, רואה איך אשתו מחזרת אחריו והוא מתעלם ממנה, הבעל מונע עונתה ומורד מתשמיש תקופה כה ארוכה. ולהלכה אין שום הצדקה למנוע עונתה מאיזו טענה שיש לו כלפיה, אפילו היתה מוצדקת או משום איזה טינה בלב, ואין לו לענות אותה ולהיות מורד מתשמיש, כדברי היועצת הגב' נחמה וולף וכך כתבה בחוות דעתה:

"עיניה לבעלה ועיניה לפרי בטן, אך ההתעלמותו או הדחיות שלו מאישות בליל הטבילה או בימים הסמוכים יש בהם התעללות באישה שאהבה אותו אהבת אמת ורצתה לממש אהבה ע"י ילד משותף... הימנעותו מילד מ[פלונית] אשתו פירושה – חוסר רצון בשום דבר משמעותי שיחבר ביניהם."

וכמו שכתב הרמב"ם פי"ד מהל' אישות הט"ז, דברים ברורים שהשונא את אשתו, יגרש אותה, אם שנאה ישלחה אבל לענותה אסור.

"המורד על אשתו ואומר הריני זן ומפרנס אותה, אבל איני בא עליה מפני ששנאתיה, מוסיפין לה על כתובתה וכו'. ואף על פי שכתובתה הולכת ונוספת, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר לא יגרע, שאם שנאה ישלחה אבל לענות אסור."

ועיין שולחן ערוך אבן העזר סימן קנד סעיף ו', האשה שטענה שחפצה בילד וכו', אמנם המקרה שם בעניין שטוענת שאינו יורה כחץ, מה שאין כן במקרה דידן שלא טוענת שאינו יורה כחץ אלא אינו מעוניין בילדים ועושה כל טצדיקי בכדי שהאשה לא תתעבר, ועיין בתוס' יבמות ס"הע"א ד"ה שבינו ובגמרא שם.

ועיין בשו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן יג מה שכתב באריכות בעניין זה ואף התיר ממזרים לבוא בקהל בגלל בעל שלא רצה להביא ילדים וז"ל של האגרות משה שם:

"...שהנידון הוא רק לענין ממזרות שיש לסמוך ע"ז שנבטלו קידושי הראשון בזה שודאי לא היתה מתרצית לינשא למי שאינו רוצה כלל בבנים ולא היתה א"א ואינם ממזרים ומותרין לבא בקהל.

עכ"פ הרי נתבאר כמה ספקות שיש בקידושי בעל הראשון בעצם אף בלא ענין טעות בהקידושין, ואף אם היו קידושין גמורים הם קידושי טעות בודאי לע"ד בזה שהלכה ממנו תיכף כשנודעה שאינו רוצה להוליד בנים כלל כדבארתי, שלכן אף אם היה נוגע זה להאשה עצמה להתירה להנשא הייתי ירא מלהתירה מפני חומר א"א שהחמירו בה הרבה, אבל כיון שנוגע זה להבן והבת שהנידון הוא לענין לאו דממזרות דאדרבה התורה הקלה בהו הרבה וגם רבנן מצינו שהקלו הרבה פשוט וברור שיש להתירן לינשא לקהל."

האשה דרשה שלום בית וכל הזמן הייתה מייחלת שבעלה יחזור הבית ויחיו כבעל ואשה בכל המובנים, בית הדין ניסה לדבר אל לב הבעל ואף שלח אותם ליעוץ, אך הבעל סירב, האשה הייתה מוכנה לעשות הכל אך הבעל בשלו, עניין הגירושין וההימנעות מהבאת ילדים ומניעת חיי אישות מהאשה תוכננו ע"י הבעל ואף הייתה מקננת בראשו זמן רב רק חיכה להזדמנות כפי שעולה מחוות דעת היועצת:

"כך שהמחשבה על גירושין בעצם מקננת בראשו לפחות שנתיים אם לא יותר. גם נושא התקשורת היה לקוי ביותר – לא היה דיאלוג בוגר – אלא דיבור שיש בו לגלוג, דיבור לא נעים, הלם, אלם, כעס, סגירות ונתקים."

ועיין בדברי הרמ"ה שהובא בשטמ"ק דכל עיקר דקנסינן למורד הוא באופן שהאשה תובעת שיחזור מדרכי המרידה ויחיה עמה באורח כל ארעא, ואם אינו מעוניין יוציא ויתן כתובה. וז"ל השטמ"ק פרק אף על פי פ"ה:

כ"כ הרמ"ה ז"ל דאע"ג דאדחייה ליה מתני' דמורדת הוו מתני' דמורד על אשתו כדקיימא קיימא, דהא לא עבדא רבנן תקנתא אחריתי דקי"ל כת"ק, והני מילי כל כמה שלא תבעה גירושין, אבל היכא דתבעה גירושין מחמת דמריד עליה מתשמיש מתרינן ביה למהדר ביה ממרדיה אי ציית ציית, ואי לא, איכא לפלוגי דאי אישתמוטי קא משתמיט, עד ששה חדשים מוסיפין לה על כתובתה, מכאן ואילך יוציא ויתן לה כתובה ולא סגיא לה בתוספות דרוצה אשה בקב וכו'.

ועיין ברא"ש פ"ה דכתובות סימן ל"ב שכתב בתו"ד: וכן המורד וכו' בשלמא למ"ד וכו' וא"ת דמשמע דלא פריך אלא למ"ד ממלאכה אבל למ"ד מתשמיש ניחא דפשיטא דכי היכא דאמר רב האומר איני זן וכו' ה"נ מתשמיש וכי מה בצע לה כשיוסיפו לה על כתובתה והיא תתעגן כל ימיה, ועוד אמרינן (לעיל מ"ח) האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה, וכ"ש שמונע ממנה תשמיש, וי"ל דאין ה"נ דמצי למימר ולטעמיך, ולפי מסקנא ניחא דקאמר ולאו לאימלוכי בה בעי, אם היא רוצה כופין לאלתר ואם היא רוצה ימתינו וכו'. וכ"כ בפסקי הרא"ש שם סימן ל', וע"ש שהרא"ש גרס בגמרא ולאו לאימלוכי בה בעי, וכ"כ התוס' רי"ד (בגליון הגמ' שם): אבל אם אמרה האשה לא מצינא לשהוי או ישלים או יוציא ויתן כתובה בודאי הדין עמה.

ועיין עוד באורך בפסקי דין רבניים חלק ז פס"ד בעמוד 75 והלאה בפני כב' הדיינים: הרבנים ש' ב' ורנר – אב"ד, ע' אזולאי, ח' ג' צימבליסט, מה דינו של מורד מתשמיש לגבי כפיה לגט ולגבי תוספת על כתובתה ואם צריך התראה.

עוד יש לומר שאחת הסיבות שהבעל אינו רוצה את אשתו, הינה האשה הזרה שאיתה חי ומתרועע, האשה לקחה חברת חקירות למעקב אחר הבעל, בדיון ההוכחות מתאריך כ"ח בשבט התשע"ד 29.1.2014 הופיעו העדים מחברת החקירות וכך העיד העד-חוקר (שורות 20-23 לפרוטוקול.

"את האשה אני מכיר, את הבעל מהמעקב. אני התבקשתי לזהות את מקום מגוריו, לא היה עליו שום מידע. עליתי על הכתובת שלו ועל הרכב. אחרי המשיכו שני חוקרים, מכיון שהתברר שעיקר הפעילות שלו נעשית בשבת. הפעלנו חוקרים לא יהודים. היה לנו מידע על קשר בינו לבין אשה אחרת. עיקר המעקב היה היכן הוא מתגורר, מרגע שהיה לנו את המידע הבסיסי, הם המשיכו."

בהתאם לאמור בדו"ח החקירה וכפי העולה הבעל נמצא חי ומתרועע עם אשה אחרת בשם [ט' ח'], כאשר בתאריכים 22-23/2/2013 ביצעו מעקב רצוף אחר הבעל, בשעה 17:56 התמקמו ליד ביתו של הבעל ובסמוך אף זיהו את רכבו של הבעל, בשעה 20:03 הבעל יוצא מביתו עם חברתו (האשה הזרה), שמתיישבת במושב שליד הנהג ועוזבים בנסיעה, בשעה 20:23 השניים עוצרים ליד ביתה של החברה שניהם מורידים שקיות מתא המטען ברכב ועולים לבית החברה הממוקם ברחוב [...] עכו [...] הנדון לבוש טרנינג בצבע שחור והחברה בטרנינג ורוד, בשעה 21:19 יוצאים השניים מהבניין עולים לרכב עם 2 בחורות נוספות הבעל מוריד את הבחורות ליד ביתם ברחוב [...], והשניים חוזרים לבית החברה בשעה 21:32 יורדים מהרכב ונכנסים פנימה לבית החברה. למחרת בשעה 09:54 נראה הבעל יוצא מכתובת חברתו לאחר שלן במקום במשך הלילה ונכנס לרכב שבשימושו, יושב ברכב במשך מספר דקות וחוזר לבית חברתו.

לשאלת בית הדין האם הבעל ישן אצל האשה טען שלא, (ראה שורה 15 לפרוטוקול), אך לאחר הופעת העד החוקר עוד טרם החלה החקירה חזר בו הבעל וטען שורה 24 לפרוטוקול.

הבעל: אני לא אשקר שלא ישנתי אצלה בבית. אני מודה, אך הייתי בחדר אחר.

לאור הודאת הבעל בית הדין הפסיק את החקירה, מאחר והודאת הבעל כמאה עדים דמיא. אמנם טען שישן בבית החברה וישנו בחדרים נפרדים, וכי חשב הבעל שבשוטים עסקינן שנאמין לבעל, הרי יותר משנתיים שאינו מנהל יחסי אישות עם אשתו ונמצא עם חברתו כפי העולה מדו"ח החקירה והנה הצדיק בסדום ישן בחדר נפרד, טוב היה עושה הבעל ולא מעלה אמירה זאת על שפתיו.

בתאריך י' בסיון תשע"ד (8.6.2014) ב"כ הבעל הגיש בקשה לזימון החוקרים לדיון הוכחות וקבלת חומר החקירה, בית הדין הופתע מבקשה זאת הרי בדיון ההוכחות הבעל הודה כאמור לעיל ואם כן בית הדין לא הבין מה פשר הגשת בקשה זאת, אלא אם נאמר שהבעל קיבל הדרכה מחוץ לבית הדין שיכפור כפי שעולה מהבקשה, לא הוכח שהחוקרים הינם לא יהודים מאחר והמעקב היה בשבת וכו', בהחלטת בית הדין לבקשה:

לאור התנהלות הבעל בתיק זה בית הדין מתרשם שהאב מנסה אך ורק למשוך זמן ולהתעמר באשה.

משכך, על הבעל וב"כ להפקיד בבית הדין בתוך 10 ימים סך של 7,500 ש''ח בהתאם להחלטת בית הדין מתאריך 12.6.2014:

"לאחר העיון בית הדין נעתר למבוקש, על האשה וב"כ לדאוג להבאת 2 החוקרים לדיון, אם הימצא ויוכח כדברי החוקרים בית הדין יחייב את הבעל בכל ההוצאות כולל הוצאות החקירה ועריכת הדו"ח."

עם הפקדת הסכום בית הדין יורה לב"כ האשה להעביר את החומר לב"כ הבעל."

הבעל וב"כ לא הפקידו את סכום הכסף בהתאם לאמור בהחלטת בית הדין והסיבה ידועה מראש הבעל יודע את האמת, בדיון שהיה קבוע לתאריך כ"ח בתשרי תשע"ה (22.10.2014) טען הבעל שהסיבה שלא הופקד הכסף מאחר והוא לא מבין מדוע עליו לשלם סכום זה שורה 6-7 לפרוטוקול

הבעל: אני לא ביקשתי לזמן את החוקרים וגם איני מעוניין לזמן אותם העו"ד שלי הגיש בקשות שלא בידיעתי ואיני מבין מדוע עלי לשלם 7,500 ₪.

על אף דברי הבעל, ב"כ החדש של הבעל מגיש בקשות לקיום דיון הוכחות כנאמר "ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף", אין בית הדין מבין על מה ולמה יש לקיים דיון נוסף הרי הבעל הודה בעצמו שישן בבית חברתו.

בדיון שהתקיים בתאריך כ"ו אייר התשע"ד 26.5.2014 ניסה בית הדין להביא את הצדדים לפשרה בעניין הכתובה, מאחר וסכום הכתובה הוא 180,000 ש''ח, הבעל ישלם לאשה סך של 120,000 ש''ח הבעל וב"כ התנגדו, ועליהם להגיע לפשרה, ואם בית הדין יצטרך להוציא פסק דין בית הדין אם ימצא שהבעל חייב, הבעל יחוייב במלוא סכום הכתובה ואין דברים אלו כאיום על הבעל אלא כשבית הדין מנסה לעשות פשרה כל צד מוותר אך אם ינתן פסק דין אין פשרות, הצדדים לא הגיעו לפשרות לאור האמור בית הדין מחייב את הבעל במלוא הכתובה בסך של 180,000 ש''ח, כאשר יש לקזז מסכום זה אך ורק מצד הספק סך של 5,000 ש''ח ששולם על ההלוואה של הרכב.

הרב דניאל אדרי – אב"ד

מצטרף לפסק הדין, וא"צ להאריך.

הרב אייל יוסף – דיין

מצטרף לפס"ד.

הרב דוד בר שלטון – דיין

מסקנות
א. בית הדין מחייב את הבעל ליתן גט לאשה.

ב. בית הדין מחייב את הבעל במלוא סכום הכתובה בסך של 175,000 ש''ח אשר ישולמו בתוך 45 יום, דין תשלום הכתובה כדין מזונות.

ג. על הצדדים לפתוח תיק לסידור הגט.

ד. בית הדין קובע מועד לסידור הגט לתאריך יום חמישי ח' בתמוז התשע"ה 25.6.2015 בשעה 8.30 בבוקר.

מותר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ח בסיון התשע"ה (15/06/2015).