לפנינו ערעור על פסק דין ביה"ד האזורי מיום כ"ז אלול תשע"ד 22/09/14 שבו נפסק:

"מסקנות:

א. ביה"ד דוחה את תביעת הבעל לגירושין.

ב. הבעל חייב במזונות אשתו.

ג. על הבעל לשלם למזונות אשתו סך 1000 ₪ לחודש. החל מתאריך כ"ג בסיון תשע"ב (13.6.2012).

ד. ביה"ד ממליץ לאשה להסכים לקבל את גיטה.

ה. במידה ולא תיעשה פעילות בתיק הגירושין, הוא ייסגר לאחר 60 יום ממתן פס"ד."

רקע כללי בקצרה

הצדדים נשואים משנת תשס"ז, ללא ילדים, פרודים כשנתיים וחצי, מתדיינים בתביעת הבעל לגירושין ותביעת האשה למזונות ולכתובה ופיצוי.

פרטי המקרה הובאו בהרחבה בפסק הדין, ולא נחזור על הדברים. נציין רק שהתקיימו שני דיונים ארוכים וממצים, הוגשו סיכומים וניתן פסק הדין המעורער.

פסק הדין המעורער
בפסק דין ארוך ומנומק ביה"ד מנתח את המקרה מבחינה עובדתית והלכתית, עיקר הקביעות בפסה"ד בקצרה:

א. האשה המשיבה סובלת מבעיה נפשית OCD שאינה מוגדרת מחלה נפשית אלא הפרעה, שמאפייניה הם חזרה בלתי נשלטת על דברים וביצוע פעולות כפייתיות. הפרעה זו אינה מונעת מהסובל ממנה להשתלב בחברה ובעבודה ככל אדם נורמטיבי, אך עלולה לשבש מאד את חיי המשפחה. הסובל מהפרעה זו מודע לעצמו ולכך שהדברים שהוא עושה אינם נורמאליים, אך אינו יכול לעצור בעצמו.

ב. תחילת סימני המחלה, לפני כארבע-עשרה שנה, אז אושפזה האשה במרכז למניעת הפרעות אכילה, מאז טופלה במרכזי טיפול יום נפשי, תוך שהיא מקבלת טיפול תרופתי.

ג. הצדדים הכירו שנתיים וחצי לפני הנישואין, כאשר חצי שנה קודם לכן חיו יחד כבני זוג תחת קורת גג אחת.

ד. עוד קודם הנישואין הבעל ליווה את אשתו לטיפולים אצל פסיכיאטרים וידע את מצבה.

ה. לאחר הנישואין, הבעל המשיך לסייע לאשה בטיפול, במשך ארבע וחצי שנים, ויש לומר שסבר וקביל את מחלת האשה.

ו. הבעל הקפיד לקיים עם האשה יחסי אישות בלי שתהיה אפשרות להריון, מה שמוכיח שהבעל היה מודע לבעיות של האשה, וחשש שתהרה ממנו ויהיה כבול לה, וגם שהבעל ידע שהאשה יכולה להרות, בניגוד למה שטען, שהאשה לא מסוגלת להרות בגלל מחלתה.

ז. במחלות נפש שמעצם טיבן משתנות ומחמירות, יכול בן הזוג של מי שסובל ממחלה כזו לטעון, סבור הייתי שאני יכול לקבל, ואיני יכול לקבל. מנגד, מחלות שמעצם טיבן הן קבועות ואינן משתנות, ובן הזוג ידע מהן מלכתחילה, הוא אינו יכול לטעון סבור הייתי וכו' [בעניין זה ביה"ד מאריך בהלכה].

ח. הבעיה שממנה סובלת האשה אינה מוגדרת מחלת נפש אלא הפרעה, והבעל שחי איתה טרם הנישואין היה מודע לה ולכל השלכותיה, ולכן יש לומר שהבעל סבר וקביל. בפרט שלפי חוות דעת רפואית שביד ביה"ד, מצבה של האשה מאוזן ואף משתפר.

טענות הצדדים
הבעל טוען שלא ידע ממחלתה של האשה לפני הנישואין, ואף כשהדברים נודעו לו לאחר הנישואין, לא ידע מחומרת המחלה עד שהחלו ההליכים בביה"ד, אז במצוות ביה"ד הציגה האשה מסמכים רפואיים שונים המעידים על חומרת המחלה ועל מורכבותה.

הבעל מציין שהאשה מקבלת קצבת נכות בסך 2200 ₪ לחודש, וסובלת מסימפטומים רבים וקשים של מחלותיה השונות, בין היתר: נטייה לאובדנות עד כדי ניסיון התאבדות, חזרה ללא הפסקה על משפטים או דברים שונים, אנורקסיה, חוסר היגיינה אישית, עצבנות יתר. כמו כן נטען שהאשה סובלת מבעיות קשב וריכוז, בעיות בחשיבה, חוסר בשלות אישית, חוסר זהות מינית. כמו כן טוען הבעל, שבגלל מחלתה, האשה אינה יכולה להביא ילדים לעולם, או שאינה יכולה להביא ילדים בריאים לעולם. כמו כן טוען הבעל שהאשה סובלת מריח גוף נוראי, כתוצאה מהתרופות אותן היא נוטלת. כמו כן טוען הבעל שאבחנת האשה כחולה ב OCD אינה חד משמעית, שכן גורם רפואי שטיפל באשה בעבר הטיל ספק בכך וטען שיתכן שמדובר בתהליך של סכיזופרניה.

הבעל טוען גם, שהאשה היא זו שלא רצתה ילדים, בגלל שחששה שלא תוכל לטפל בהם, ומפנה לסיכום טיפול שהוגש לתיק, על ידי מטפלים שונים, שטיפלו באשה בשנת 2011.

בעל טוען גם שהאשה נתנה עיניה באחר, בן זוג שלה בעבר, כאשר היא מפתחת מחשבות על כך שיש לה רגשות שונים כלפי בן הזוג, וכלפי זה שנולדו לו ילדים מאשה אחרת. כמו כן מציין שהאשה בקשה מבן הזוג בעבר קשר חברות דרך הפייסבוק. בעניין זה הבעל מפנה לסיכום טיפול כנ"ל.

הבעל טוען גם שהקביעה של ביה"ד שהבעיה ממנה סובלת האשה היא בעיה יציבה שאינה משתנה, אין לה כל סימוכין.

הבעל טוען שהאשה הגישה נגדו תלונת שווא במשטרה, וזו בפני עצמה עילה לחיוב גט. מפנה לפסק דין ביה"ד הגדול בעניין.

הבעל טוען שהאשה אינה חפצה בבעלה, וכל מטרתה השגת הישגים רכושיים.

בעניין פסיקת המזונות, טוען הבעל שגם אם תדחה תביעת הגירושין, אין לפסוק לאשה מזונות, משום שהיא מקבלת קצבת נכות ובעלת כושר השתכרות.

האשה המשיבה חוזרת על קביעות ביה"ד האזורי ומתייחסת ביתר פירוט למקרה בו הזמינה משטרה לבעל. לטענתה, הבעל מעולם לא נקט נגדה באלימות, עד אותו יום שהגיע לבית הצדדים עם אחיו, והתנהג בצורה מפחידה, ודחף את האשה, לכן נאלצה האשה להגיש בקשה לצו הגנה, אך אין לראות במקרה יחיד הוכחה שהאשה אינה חפצה בשלום בית, ושהיא מוכנה לקבל את הבעל בכל עת בחזרה לחיים משותפים.

באשר ליחסיה עם בן הזוג לשעבר, טוענת האשה, שמדובר בטענה שנטענת בחוסר תום לב, כאשר הבעל משתמש ב'דברי קנאה' שאמרה האשה במהלך טיפול, כדי לבסס טענה על מעשה כיעור. האשה מציינת, שבכתב התביעה לגירושין לא נטענה טענה זו, רק תוך כדי ההליכים בביה"ד האזורי נזכר הבעל לטעון טענה זו.

באשר לפסיקת המזונות, משיבה האשה כי היא אינה עובדת ומקבלת קצבת נכות זעומה שאינה מספיקה לצרכיה.

דיון
הדיון הראשון בתביעת הגירושין של הבעל התקיים ביום ז' בתמוז תשע"ב. מהדברים שהבעל אמר במהלך הדיון עולה בבירור, שהוא היה מודע לכך שלאשה יש בעיות נפשיות, ובשל כך קיים חיי אישות באופן שאינו מאפשר הריון. הבעל גם ידע שהאשה מקבלת קצבת נכות מלאה [נקבעו לאשה 40% נכות]. טענתו הייתה שהדבר נודע לו לאחר הנישואין, אך לא נתן הסבר מספק מדוע המשיך לחיות עם האשה עוד כמה שנים עד שהחליט להתגרש. כמו כן, במהלך חיי הנישואין, הבעל שקל את האפשרות להביא ילדים לעולם עם האשה, עובדה שהאשה הרתה פעמים, והפילה. הבעל ציין את העובדה שהאשה הפילה כראיה לכך שהיא אינה יכולה להביא ילדים לעולם, אך לא הביא כל אסמכתא רפואית לכך, ובתיק ביה"ד חוות דעת רפואיות אחרות.

מנגד, אין להתעלם מכך שהאשה לא לגמרי מודעת למחלתה ולהשלכות שיש לה על הסובבים אותה. בדיון אמרה האשה שאינה נוטלת כדורים, ושאין לה שום תופעות בגלל מחלתה, ושכל הסיבה שהבעל עזב את הבית הוא בגלל רצונה בילד.

עוד התברר בדיון, שהאשה בעלת השכלה בתחום הניהול, עבדה בעבר בשירות לקוחות ובפקידות, אך לא הייתה יציבה בעבודה.

בסוף הדיון הראשון, הצדדים הסכימו לנהל מו"מ לגירושין, לאור ההבנה שהבעל נחוש בדעתו להתגרש.

הדיון השני יוחד לחקירת האשה, רוב החקירה עסקה בצו הגנה שקבלה האשה כנגד הבעל, האשה טענה שעיקר כוונתה הייתה להרחיק את אח הבעל, ולא את הבעל שהוא אדם טוב ושהיא אוהבת אותו ורוצה בו. האשה הכחישה את כל טענות הבעל, ואמרה שהיא בריאה לחלוטין, ושהיא לא נוטלת כדורים רק לפעמים או בזמני לחץ או כשהיא צריכה להתרכז.

בתיק מסמכים רפואיים שונים. במסמך מסכם מיום כ"ז בתשרי תשע"ב (25.10.2011), עליו חתום ד"ר כץ, יש תיאור מלא וממצה של מחלתה של האשה על שלביה השונים. במהלך הטיפול האשה אישרה חלק מטענות הבעל על התנהגותה, כמו הטענה שלא רצתה בילדים במצבה, בגלל שחששה שלא תוכל לגדל אותם, וכמו הטענה שהאשה חוזרת באוזניו על אותם דברים, ושיש לה קושי בריכוז, ושהיא סובלת מהפרעת אכילה חרדות ודיכאונות. מנגד נכתב שם, שאין לאשה מחשבות אובדניות, או מחשבות שווא, אך הועלתה אפשרות למחלה חמורה יותר מסוג סכיזופרניה, לאור זאת שהאשה סובלת מחוסר יוזמה ודלות מחשבה ולקוי משמעותי בתפקוד.

עוד נכתב במסמך שהאשה אינה מקפידה ליטול תרופות בזמן ובמינון הנכון. פעם אחת הפסיקה לקחת תרופות כדי שתוכל להרות [בעצת רופאה], ומיד חלה התדרדרות במצבה. באופן כללי נכתב בדו"ח שהאשה אינה מאוזנת תרופתית, וכי נעשו מספר ניסיונות להחליף את התרופות שהאשה נוטלת.

במסמך מאוחר יותר מחודש יולי 2012, כתב הרופא המטפל, ד"ר שפק, שהאשה נוטלת תרופות באופן סדיר, וכי אין בעיה נפשית פעילה, ואין החמרה במצבה של האשה, וכי היא משתפת פעולה בטיפול.

במסמך נוסף מחודש יוני 2012 נכתב, שהתרופות שקיבלה האשה באותה עת אינן מגבירות סיכון להפלות או למומים מולדים.

עיון בכל החומר שבתיק מבהיר את התמונה: האשה אכן סובלת מבעיה נפשית, שמשפיעה על התפקוד שלה. בחלק מתקופת הנישואין האשה לא הייתה מאוזנת, ואף נצפתה החרפה במצבה, ובחלק מהתקופה האשה התאזנה מבחינה טיפולית. האשה לא מודעת לגמרי למחלתה, וטוענת כי היא בריאה, ובחלק מתקופת הנישואין לא נטלה תרופות כמתחייב ממצבה. הבעל מצדו היה מודע למצבה של האשה, ואף תמך בה במהלך השנים הראשונות לנישואין, עד שהחליט שאינו מוכן עוד.

הרושם הכללי שנוצר מהתיק שלמרות שהבעל היה מודע למצבה של האשה, ולמרות שהיה מוכן לנסות לעזור לה, בשלב מסוים כשל כוח הסבל, והוא החליט שרצונו בגירושין. הדבר מתאים לרושם שנוצר מהתיק, שמדובר באשה שיכולה לתפקד באופן מספק ואפילו מועיל בחלק מהזמן, כך שניתן להבין מדוע סבר הבעל שהבעיות שהיו ידועות לו, לא יעיבו עד כדי כך על חיי הנישואין של הצדדים. אך לאחר כמה שנים וניסיונות החליט כאמור שרצונו בגירושין.

יצוין שבמסמך המסכם הנ"ל האשה שבה ומתארת את הבעל כאדם טוב, מקסים, תומך ומעודד. משמע שהבעל במשך שנים סיפק לאשה את התמיכה הנחוצה, בניגוד למה שמובן מקריאת פסק הדין כביכול מדובר באדם לא הגון שנכנס עם האשה לחיי נישואין שהוא אינו שלם עמם.

לדעת ביה"ד האזורי, הבעל סבר וקביל לפני הנישואין ואחרי הנישואין, אך אנו דעתנו שונה, שכן מדובר בבעיות נפשיות שגם מי שמתמחה בהם מאוד, לא יכול לצפות ולדעת איך הדברים יתפתחו, בפרט כאשר לאורך זמן מוכח, שהאשה לא מגיעה לאיזון באמצעות תרופות, אם בגלל חוסר התאמה תרופתי, אם בגלל שהאשה לא מקפידה על נטילתן. כמו כן, הדו"חות השונים מוכיחים שקיימת אצל הגורמים המטפלים חוסר בהירות באשר למחלתה של האשה, שיש בה תסמינים של מחלות חמורות יותר, ועל כגון דא בוודאי לא שייך לומר שהבעל סבר וקביל.

עילות הגירושין הנוספות שהבעל מציין על כיעור ושעיניה נתנה באחר, אינן מקובלות בהגדרה ההלכתית למרות שנראה חריגה מדרכי הצניעות, לו יצויר שיוכחו, בפרט כשהמדובר בהתנהלות עם גרושה לשעבר, וכן העילה שהאישה מעלילה עלילות אינה מקובלת. הבעל נותן משקל יתר למעשים ודברים שעשתה אשה חולה, בין היתר בתקופה בה היא מרגישה שבעלה שתמך בה, עוזב אותה, ברור שמעשים אלו אינם יכולים לשמש בסיס לתביעת גירושין.

גם הטענה שהאשה אינה יכולה להרות, אין לה בסיס מספיק, אך יחד עם זאת, התברר שהאשה בעצת רופאה, הפסיקה את הטיפול התרופתי כדי שתוכל להרות, משמע שגם אם המחלה אינה מונעת הריון, הטיפול התרופתי עלול לגרום לבעיות פוריות. דבר זה בוודאי לא נלקח בחשבון על ידי הבעל, שכדי להיות אב לילדים, יאלץ לסבול את התופעות שהן תוצאה של מחלתה של אשתו בתקופת ההיריון שהיא תקופה יותר רגישה אצל כל אשה, ועל אחת כמה וכמה אצל אשה שסובלת מהפרעה שאינה מטופלת.

סוף דבר: לדעת ביה"ד טענת המום של הבעל שרירה וקיימת, והאישה חייבת לקבל גט מבעלה, ויפה שעה אחת קודם, בשים לב לכך שהבעל גם טוען מאי"ע ולא מיתדר ליה אתה בכפיפה אחת.

הכרעה
לאור כל האמור מוחלט:

הערעור מתקבל והאשה חייבת להתגרש.

אם האשה תסרב לקבל גט הבעל פטור ממזונותיה.

אם האשה לא תקבל גטה תוך 45 ימים, יבחן ביה"ד האזורי את האפשרות להטלת סנקציות.

ניתן ביום כ"ט בשבט תשע"ה (18.2.2015).