נטל ההוכחה שהאשה עוברת על דת – אשה שנראתה בחברת גבר או שנפגשה עם גבר, באיזה מצב תחשב עוברת על דת – עד אחד המעיד על האשה שעברה על דת – עד ששונא אדם ומבקש להתנקם בו, אם כשר להעיד נגדו במקום שיש צורך בשני עדים ובמקום שעד אחד נאמן – נטל ההוכחה שהאשה משתכרת לענין חיוב מזונות – נטל ההוכחה שהאשה אשמה בפירוד לענין חיוב מזונות – נטל ההוכחה לענין שינוי בהכנסות הבעל לענין הגדלת או הפחתת מזונות – שכירו ולקיטו אם כשרים לעדות – פועל המעיד על מעביד, ובמקום שיש מחסור במקומות עבודה – גביית מזונות אשה מקרקעות – הגדלת מזונות אשה כאשר לבעל נכסי נדל"ן – מזונות מיוחדים לילד שסובל מחוסר משקל – הצמדת מזונות ילדים ליוקר המחיה.

בני הזוג פרודים כשנתיים, להם שני ילדים קטינים. ניתן פסק דין ביניים למזונות. האשה תובעת הגדלת מזונות בטענה שיוקר המחיה עלה מאז ניתן פסק דין הביניים, ושאחד הילדים זקוק לטפול מיוחד, ושלבעל האב יש הכנסה גדולה מעבודה ונדל"ן, שהוא משתמש בה כדי לפרנס אשה זרה עמה הוא מתגורר. הבעל משיב שהכנסותיו פחתו, והילד אינו זקוק לטיפול מיוחד, וגם אם הכנסותיו גדולות, אינו חייב במזונות ילדיו לפי יכולתו אלא לפי צרכיהם. הבעל מכחיש קשר עם אשה זרה, וטוען כנגד שהאשה נהגה באופן שאינו הולם בת ישראל ולפיכך היא עוברת על דת והפסידה מזונותיה. מטעם הבעל העידו בביה"ד שהאשה נסעה ברכב מחוץ לעיר עם גבר זר, ושרכבו חנה ליד ביתה. כמו כן העיד מטעם הבעל עד אחד שראה את האשה והגבר הזר מתנשקים. כמו כן העיד מטעם הבעל פועל בבית המלאכה שלו על הכנסות הבעל. מטעם הצדדים התקבלו הערכות סותרות של נכסי הנדל"ן של הבעל. מטעם הצדדים, העיד הרופא של הילד על מצבו הרפואי.

מסקנות
א. כל עוד לא הוכח שהאשה עוברת על דת, לא הפסידה מזונותיה.

ב. אשה שנראתה בחברת גבר זר במקום שרבים בוקעים בו או בחברה יחד עם אנשים נוספים, אינה עוברת על דת.

ג. אשה שנפגשה עם גבר זר בביתה בשעות הערב, ויש לה הסבר מניח את הדעת לדבר, אינה עוברת על דת.

ד. עד אחד שמעיד על אשה שהיא עוברת על דת, אינו נאמן, אפילו כשאינה מכחישה אותו, וכל שכן כשמכחישה אותו שגם במקום שע"א נאמן, הוא אינו נאמן.

ה. עד ששונא אדם ומבקש להתנקם בו, לדעת הרבה פוסקים אינו נאמן להעיד נגדו.

ו. עד ששונא אדם כאמור, אינו נאמן לסוברים כן, גם בעדות שעד אחד נאמן בה.

ז. כל עוד לא הוכח שהאשה משתכרת, הבעל חייב במזונותיה.

ח. כל עוד לא הוכח שהאשה אשמה בפירוד ובהעדר שלום בית, הבעל חייב במזונותיה.

ט. איש או אשה הטוענים לשינוי בהכנסות הבעל לענין הגדלת או הפחתת מזונות אשה, על הטוען לשינוי נטל ההוכחה.

י. שכירו ולקיטו לפי חלק מהפוסקים פסולים לעדות. בעדות פועל ביחס למעבידו יש לחשוש יותר, בפרט במצב של מחסור במקומות עבודה.

יא. לפי פסק הרמ"א שגובים מזונות אשה גם מקרקעות, כאשר לבעל נכסים רבים, מגדילים את מזונות האשה על סמך אותם נכסים.

יב. ילד שהוא טיפוס חלש ושמשקל גופו נמוך מהמקובל אצל בני גילו, אף על פי שאינו חולה, זכאי למזונות מיוחדים הנחוצים לו לפי מצבו.

יג. יש להגדיל את מזונות הילדים לפי העליה ביוקר המחיה, ואין זה שייך להלכה שבשו"ע אבה"ע סי' ע"א במזונות ילדים שאינם משולמים לפי עושרו של האב.

פסק דין
על פי פס"ד ביניים מיום ו' אלול תשי"ב משלם הבעל סך 80 ל"י לחודש למזונות.

להלן פסק הדין הסופי.
צד התובעת: דורש להגדיל סכום המזונות לסך 200 ל"י לחדש, מתוך הנימוקים ולהלן: יוקר החיים האמיר בינתיים בהרבה מאוד, הילד פלוני חלש ודורש טפול מיוחד הקשור בהוצאה מיוחדת, לנתבע יש הכנסה גדולה מבית המלאכה שלו, הוא גם בעל רכוש גדול בנכסי ולא ניידי, הוא משתמש במכונית פרטית שיש לו, את משפחתו זנח לגמרי וגר לו בקביעות עם אשה מסוימת בדירתו הנ"ל. לאור כל האמור דורש מינימום סך 200 ל"י לחדש כנ"ל.

צד הנתבע: משיב, שרותיו מבית מלאכתו הפחתו בהרבה מאוד, כמ"כ אין לו הכנסה מנכסיו דלא ניידי, גם ערכם הרבה פחות ממה שהתובעת מעריכה אותם, מצב בריאותו של הילד פלוני משביע רצון מאד ואינו דורש טפול מיוחד, אינו מודה על יחסיו על אשה מסויימת. כן חוזר וטוען טענה אלטרנטיבית, שלתובעת אינה מגיעה כלל מזונות בגלל התנהגותה שאינה הולמת לבת ישראל כשרה, ביחוד בגלל הפגישות התכופות עם איש מסוים. בנוגע לפרנסת ילדיהם, אין על הנתבע לפרנסתם כפי יכולותיו אלא לפי צרכי הילדים וסך 80 ל"י לחודש, מספיק לכל צרכיהם גם לפי יוקר החיים העכשוי.

התובעת: מכחישה דברי הנתבע על התנהגותה הבלתי הוגנת.

כל צד משתדל לאמת טענותיו בעדים וברורים שונים, כמפורט בתיק המשפט.

מתוך דברי הדיינים בישיבתם ביום ח' ניסן תשי"ג יצא כדלהלן:

מכל הברורים הנוספים שהיו לפני ביה"ד בנדון הדברים שבין הצדדים, הטעון ברור, ובהתאם לנזכר בפס"ד הזמני שיצא מביה"ד בענינים, בכ"ז אב תשי"ב, לא נשתנה מצב הדברים ביסודו, ודעת ביה"ד בזה כדלהלן:

לא הוכח כי התובעת עשתה דברי כיעור עם איש זר שמחמתם תפסיד מזונותיה מן הבעל וכטענת הנתבע, כי העדות שנמסרה לפני ביה"ד בזה היא; שראו את התובעת בחברת איש מסוים בנסעם יחד במכונית הפרטית שלו, בעיר או בכביש בין פתח תקוה לתל אביב, או שראום יחד בבית קפה, וכן שהמכונית שלו עמדה ע"י בית התובעת אף בשעות הערב. ובכל הדברים האלה אין מדברי כיעור שתהי' עי"ז בדין עוברת על דת, אחר דגם לדברי העדים ראו אותם יחד במקומות שרבים בוקעים בהם או בחברת אנשים שונים. כן מה שראו המכונית שלו על יד ביתה לא אומר כלום על דברי כיעור והאשה התובעת מתרצת עצם הפגישות; כי האיש הוא ואשתו הם מידידי משפחתה ומבקרים – ע"כ – אצלה מזמן לזמן, ואין לתובעת עמדו – ח"ו – שום מגע בלתי הוגן. ולא הוכח לפנינו שלא כדבריה. – וזה שאחד מן העדים ה' פלוני מסר בעדותו לפני ביה"ד, בי"ג שבט ש.ז. כי פעם אחת בלילה – אינו זוכר את היום ואת החדש – ראה שהמכונית של ההוא התקרבה לדירת התובעת, והם יצאו מהמכונית והתנשקו בהפרדם, בד מן דין שע"א אינו נאמן על זה, הכחישה האשה את דבריו בהחלט, ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוא, אף במקום שיש נאמנות לע"א. נוסף על זה, לדברי העד פלוני עצמו, שונא הוא לאיש ההוא שלדעת העד היה ההוא הגורם לחרבן חיי משפחתו והחליט להתנקם בו, ועל כן עקב אחר מעשיו, ובשונא גמור שהוא לו כאחד מן הרודפים ומבקש להתנקם ממנו, כותב המהרש"ל בתשובותיו סימן ל"ג דפסול לעדות, ורבים ס"ל כוותיה. ומובא מדברים בפ"ת חו"מ סי' ל"ג סק"ב. ובכנסת יחזקאל סי' פ"ג מבואר דע"א ושונא גמור, ודאי דפסול אף במקום דע"א נאמן.

היוצא מכל זה, דלא הוכח כלל וכלל טענות הנתבע, דהתובעת עשתה דברי כיעור שבגללן תפסיד מזונותיה מן הבעל, כן לא הוכח דהאשה מרויחה לעצמה מזונותיה כטענת הנתבע והאשה מכחישה לזה בהחלט.

ואם דנראה לביה"ד והמצב שבין המתדיינים כמו שהוא – דחיים בנפרד זה יותר משנתיים – קשה שיימשך, וצריך שיימצא סדור לשלום או לגט, אולם אחרי שטרם נמצא הדרך לסדור סופי ביניהם ומתוך ברור הדברים שהי' לפני ביה"ד, מיום שהופיעו הצדדים לדין לפניו לא הוכחה אשמת האשה במצב הבלתי נורמלי שנוצר ביניהם, ואדרבא לפי ראות עיני ביה"ד מתוך הברורים שהי' לפניו נראה והיו גורמים מצד הבעל להפרעות שנכנסו בשלום הבית, ואם דביה"ד אינו קובע כעת מסמרות בזה עכ"פ ברור לו, דעד שלא נמצא סדור סופי ביניהם, אין שום יסוד לזה שיפסק חיובו של הבעל במזונות אשתו, וכפי דעתו בזה בפסה"ד שיצא מלפניו בכ"ז מנ"א תשי"ב.

יוצא – א"כ – שהנדון שלפני ביה"ד כעת הוא לקבוע סך הכסף, שעל הבעל לתת למזונות האשה ושני ילדיהם, אלמונית ופלוני, הנמצאים ברשותה, שצד התובעת דורש להגדיל הסכום משמונים ל"י שעליו לתת לה לפי פסה"ד הזמני הקודם – למאתים ל"י, על סמך יוקר המחיה שעלה, וע"ס גודל רווחיו ורכושו וגם מחמת שהילד פלוני חולה וצריך טפול מיוחד.

צד הנתבע מפריך ומפחית ערך רכושו וגודל רוחיו וכן מכחיש את מחלת הילד.

מהברורים שהיו בזה בישיבות ביה"ד מי"ג שבט וד' אדר שנה זו לא הוכח על גודל רווחיו של הנתבע שהוא במדה מופרזת כטענת התובעת, וכן לא הוכחה טענת הנתבע, כי בזמן האחרון הורדו רווחיו בהרבה והם במדה מצומצמת מאוד. העדות מהצדדים בזה לא היתה משכנעת, ובעיקרה היתה בדרך השערה בעלמא, גם העדות של ה' פלוני, בישיבת ביה"ד מי"ג שבט, פועל בבית המלאכה של הנתבע, שכבר יכול לדעת בערך על מדת רווחיו של מעבידו מבית המלאכה, לא היתה משכנעת, כי גם הוא אמר שאינו יודע בדיוק את רווחיו – ובעצם כשרות עדותו, ישנן דעות דשכירו ולקיטו אינם כשרים להעיד, ומובא מזה בפת"ש חו"מ סי' לג ס"ק א, וודאי דיש לחשוש כן בעדות פועל לטובת מעבידו, בפרט בזמן של חוסר עבודה כפי המצב כעת.

ומפי העדות הנוגדת זל"ז מתקבל על דעת ביה"ד, דהנתבע הוא גם כעת בעל פרנסה וכפי שנשמע גם מעד של הנתבע, ה' פלוני, בישיבת ביה"ד ד' אדר ש.ז. בתשובה לשאלת ב"כ התובעת, והעריכו את הנתבע לבעל פרנסה.

כן נראה לביה"ד מתוך הערכות הנוגדות של מעריכי הצדדים בנוגע לגודל רכושו, שהוא בעל רכוש חשוב, אם לא במדת הערכת צד התובעת דהוא בעל רכוש גדול מאוד, ולפחות לצורך מזונות אשתו, מבואר באה"ע סי' ע סע' ה בהגה, בשם תשובת הרשב"א, דמוכרין אפילו גוף הקרקעות אם יש צורך בזה. כן שמע ביה"ד בישיבתו מכ"ט אדר ש.ז. מפי הרופא המומחה דר' שטרן, חוו"ד על מצב בריאותו של הילד פלוני, והוזמן לכך על פי הצעת הצדדים ששניהם סומכים עליו, ומדבריו יוצא, כי אם דהליד אינו חולה כעת, אבל הוא ילד חלש וחסר לו במשקל כ-25% ויש לו קצת חוסר דם, ודרוש לו אוכל טוב מהרגיל, ודעתו זו מסר גם באישור המצורף לתיק עוד ביום 31.05.51 זה מלפני שלש שנים, וכותב שם ג"כ שיש לילד גרעון במשקל וזקוק לתזונה מיוחדת, ונראה – א"כ – דהוא טפוס של ילד חלש, וצריך בתדירות לתזונה מיוחדת.

ע"כ הוחלט מתוך דברי הדיינים כדלהלן:
א. ביה"ד מקבל באופן עקרוני טענת האשה התובעת, דיש להגדיל סך הכסף שעל הבעל הנתבע לתת לפרנסת אשתו ושני ילדיו, מחמת יקר המחיה שעלה בהרבה במשך הזמן, ולדוגמא יכול לשמש, דרק מזמן שיצא פסה"ד האחרון בכ"ז אב תשי"ב עלה אינדקס יוקר המחיה המאושר ב – 29 נקודות, המגיעות לעשרים ושלש ל"י בערך, ע"כ אי אפשר לא להתחשב עם העלאת יוקר המחיה בנוגע לחיובו של הבעל בפרנסת האשה והילדים, דאף אם נימא דבנוגע לילדים, לפי המבואר במפרשי אה"ע סי' ע"א סעי' א, אין זנין אותם לפי עשרו, חיובו במזונותיהם בהתאם ליוקר המחיה, לא שייך לזה, וכמובן, כן יש לקבל חוו"ד הרופא בנוגע לילד פלוני דצריך לתזונה מיוחדת.

ב. אף דדעת ביה"ד דיש להעלות מטעמים דלעיל, את הסך שעל הבעל לתת לידי אשתו פלונית בשביל פרנסתה ופרנסת ילדיהם, אין ביה"ד מקבל את דירשת התובעת לסכום של מאתים ל"י לחודש, דלפי הברורים שהיו לפניהם א"א לחייבו בסכום שכזה, ויש לקחת בחשבון דאחר שהם חיים בנפרד, הוצאותיו לצרכי שלו עולים בהרבה יותר ממה שהיה עולה כשחיים ביחד.

ג. ע"כ החלטה ביה"ד לחייב את הבעל לתת לידי אשתו פלונית בשביל פרנסתה ופרנסת הילדים, במקום 80 ל"י שעד עכשיו, בסך 120 ל"י (מאה ועשרים ל"י) לחודש, וחיוב זה יחול עליו מיום א' ניסן תשי"ג, והנקודות של האינסקד יוקר המחיה שתעלינה מיום א' ניסן הנ"ל והלאה תתווספנה על הסך הנ"ל.

הזכות לבעל להפגש עם ילדיו מזמן לזמן ולקחתם לטיולים ולבלות אתם. ועל האשה לתת לו ולהם האפשרות המלאה לזה.

ניתן ביום כ"ז ניסן תשי"ג (12.4.1953).