הצדדים נישאו כדמו"י בשנת 2000. לצדדים 3 ילדים.

הבעל, פלוני, (להלן: האיש) פתח תביעת שלום בית לחילופין גירושין, מזונות אשה וילדים, רכוש, משמורת והסדרי ראיה בתאריך 27.12.2012. האשה פתחה תביעת גירושין בתאריך 14.1.2013. הצדדים התגרשו בתאריך ג' בסיון תשע"ג (12.5.2013) בהסכמה.

שני ההורים למדו רפואה וטרינרית בחו"ל, שם הם נפגשו ושם נרקם הקשר ביניהם. בעבר הצדדים עבדו יחד בקליניקה, בגלל חוסר פרנסה יצא האיש לעבוד בחברה העוסקת בביוטכנולוגיה, והאשה המשיכה לעבוד בקליניקה.

בפנינו תביעת האיש לקבל את הילדים למשמורתו מאחר שהאשה חיה עם בת זוג (לסבית), לדברי האיש דבר זה משפיע על נפשם של הילדים ויכול לגרום לילדים בעיות נפשיות.

האיש וב"כ הציפו את תיק בית הדין בבקשות שונות ומשונות ללא הפסק בעניין הילדים והמשמורת מאז שהתגרשו ועד היום, (עד שבית הדין נתן החלטה שלא יתקבלו יותר בקשות בעניין).

הצדדים נשלחו למיטב היועצים לבדיקת מסוגלות הורית וקביעת הסדרי ראיה.

לדברי האשה וב"כ (עיין פרוטוקול הדיון מתאריך 17.10.2013) מדובר באדם שהוא סוטה מין מוצהר ואף האיש מצהיר וכותב זאת. האיש משתמש בכל מיני מכשירים שקנה ואף הוא יצר אותם בכדי להגיע לפורקן מיני, מכשירים מעץ שיאפשרו לאנשים לדרוך עליו עם הרגליים כדי להגיע לפורקן מיני. האב מודה בדברים אלו ואף אמר (עיין פרוטוקול הדיון מתאריך 8.5.2014) "הייתי ביעוץ אצל ד"ר ישבנו שעה והוא הסביר לי שאין לי סטייה ושכל עוד זה נעשה בהסכמה זו אינה סטייה, זה היה סודי ביני ובינה אני לא קיבלתי ממנה יחסי אישות הרבה זמן, היא מעולם לא יזמה יחסי מין, וכתוצאה מזה נולד הצורך הזה, זה נעשה בחדרי חדרים וללא נוכחות הילדים, תמיד הייתה לה אפשרות לקיים יחסים תקינים וזה הדבר היחיד שהיא היתה מוכנה לעשות". דברי האיש קשים ותמוהים, אם האשה לא הייתה מוכנה לקיום יחסי אישות, כיצד נולדו לצדדים שלושה ילדים? כמו כן האב מודה אף שגברים היו דורכים עליו אך טען שזה לא לצורך סיפוק מיני אלא לאימונים של סיבולת, האיש חושב שעסקינן ב"שופטני".

עוד הוסיפה האשה ואמרה "הוא סיפר שאביו עשה זאת לראשונה והוא סיגל לעצמו זאת, זה לא התחיל ממני, לאחר החתונה הוא ביקש שאני אדרוך עליו והוא ביקש לשתף איתו פעולה וכאשר זה הפך להיות קבוע ובלתי נסבל והצעתי לו טיפול הוא אמר שאקח בחשבון שיתכן שלא יוכל יותר לגעת בי, היה מבקש דברים מוזרים וכתוצאה מזה לא יכולתי יותר לראות גברים, יום יום ולפעמים כמה פעמים ביום הוא רוצה סיפוק בהכאבה והוא היה עושה זאת, הילדה ראתה זאת, והוא היה נכנס לשירותים עם הלפטופ". לדברי האשה הנטיות המיניות של האיש והדרך לפורקן המיני, זה מה שגרם למשבר הנישואין והביאו לגירושין.

לדברי האיש, האשה יש לה בת זוג והינה לסבית, לדבריו חצי שנה קודם שנפרדו היה לה כבר קשר עם אשה אחרת, האשה הכחישה וטענה שבחיים היא לא בגדה באיש ולא הלכה עם נשים, אלא הכל קרה אחרי הגירושין כתוצאה מהנטיות המיניות של האיש, ומודעת לכך ומטפלת בעצמה, לדברי האשה היום אינה יכולה להיות עם גברים, האיש פגע בה והציב לה עובדה או שתקבל את האיש כפי שהוא או הבית התפרק.

נכון להיום האשה מודה שחיה עם אשה אחרת כבת זוג לכל דבר, לדבריה הילדים יודעים ומבחינתם היא חברה רגילה ואינם רואים שום דבר אינטימי ביניהם, מבלה בצימרים יחד עם הילדים שלה ושל הבת זוג וביחד עם הבת זוג, האשה לא מכחישה שהילדים יודעים שהיא לסבית וחברתה היא הבת זוג שלה, לדברי האשה האב הסביר לילדים את משמעות הדברים.

בחוות דעתו של ד"ר דניאל גוטליב מנהל קליני של מכון שינוי מיום 17 למאי 2013 מציין הוא כי גב' פלונית התלוננה בפניו על התנהלות לא נורמטיבית של פלוני בחיי האישות שלהם, לדבריה היא השלימה עם התנהלות זו במשך הרבה שנים אולם כיום היא כבר מרגישה שאין היא מסוגלת להמשיך בצורה כזאת, על אף שהביא בפני האשה את דבריו של פלוני לפיו הוא מוכן לנהל איתה יחסים אינטימיים נורמטיביים אולם היא הביעה פקפוק לגבי היכולת שלו להשתנות.

ד"ר גוטליב מתאר את גב' פלונית בגישה חיובית, ממכלול הנתונים עולה כי מדובר באישה בעלת גישה עניינית בכל מה שקשור לילדים, מודעת לכך כי תהליך הגירושין לא קל עבור הילדים, ועושה כמיטב יכולתה שלא לערב אותם יתר על המידה בתהליך.

מנגד בקשר לפלוני ציין המומחה כי פלוני מעלה טענות סותרות הנובעות מאינטרסים אישיים שאינן קשורות לבחינה אמיתית של צרכי הילדים, דיבר בצורה ברורה ועניינית, אם כי לעיתים אמר דברים סותרים, הביע דבריו בנחישות רבה אך לעיתים בצורה אשר נשמעה יותר כהבעה עמדה אישית-פוליטית-חברתית, ופחות קשורה לבחינה אמיתית של הצרכים של הילדים.

עוד כותב ד"ר דניאל גוטליב "מדבריו של פלוני עולים דברים מבלבלים קצת לגבי הרצון שלו להתגרש, מחד אומר דברים מאד קשים נגד הגב' פלונית אשר לא קשורים לתפקוד שלה הנוכחי אלא גם לתפקוד שלה במשך השנים, אולם מאידך הוא אומר כי ברצונו להמשיך ולקיים איתה קשר. כמו כן, מצד אחד הוא אומר כי היא אמא טובה, אולם מהצד השני הוא מאד בקורתי כלפיה וכלפי ההתנהלות שלה עם הילדים."

ד"ר גוטליב מתאר את האב שהינו איש התנהגות כפייתית ולא נשלטת "יצוין כי הן מדבריו והן במכתב שהוא כתב לי, עולה כי פלוני עסוק מאד ב'זכויות' שלו כלפי הילדים וכי אין הוא באמת מסתכל על הקשיים שלו. אדרבה, הוא יודע מה מפריע לגב' פלונית ואומר כי אם רק יחליט הוא יכול לפתור את הבעיה באופן מיידי. כי ממה שאני מבין, מדובר במצב אשר קשור להתנהגות כפייתית ולא נשלטת כך שהנני מסופק מאוד אם הוא באמת יכול להשתנות בכזאת קלות ואם כן, לא ברור למה לא עשה זאת עד עתה"

עוד מציין ד"ר גוטליב לגבי פלוני "כי הוא מאד חושש לגבי המשך הקשר שלו עם הילדים ואומר כי היה רוצה כי הילדים יהיו איתו "מאה אחוז מהזמן" אבל מבין כי זה לא אפשרי. יצויין כי עצם הרצון הזה – [ש]גם הוא יודע שמבחינה מציאותית זה לא יכול להיות – בעייתי קצת בכך שלא רק שיש בו סוג שלילה את הגב' פלונית אלא שהוא גם המתעלם מהצרכים של הילדים ומעיד כי יתכן ופלוני פועל יותר מניסיון למתן מענה לצרכים שלו ופחות מרגישות לאלו של הילדים."

בהמשך מציין ד"ר גוטליב את תלותו של פלוני בהוריו, תלות קיצונית הנוגעת בחינוך הילדים. מהבדיקה הוא למד "כי פלוני מאד קשור ואף תלוי במידה לא מבוטלת בהורים שלו. אין הוא יכול לראות את ההתנהלות שלהם בצורה ביקורתית, גם כאשר הם עושים דברים שבהחלט יש בהם כדי לפגוע קשות בילדים."

ובהמשך הוא כותב, "בסיטואציות כאלו הנני מתלבט אם הוא באמת סבור כי הדברים נכונים אולם רק לא יכול להתעמת עם ההורים או שמא הוא שותף לתפיסות הלא נכונות שלהם, מה שמדאיג יותר."

בחוות הדעת התייחס המומחה לדברי שטנה מצד הוריו של פלוני כלפי גב' פלונית ועל יכולתם להשפיע השפעה חמורה על הילדים וכך כתב:

"מה שאותי זעזע מעבר לעצמת השטנה שבמכתב הוא שפלוני לא היה מסוגל להרחיק את עצמו מהמכתב ולהסתייג ממנו, מה שיצר מצב מוזר שבו, למעשה, הוא מביע רצון מסוים לחזור לחיי משפחה רגילים ותקינים עם אותה אישה אשר מתוארת במכתב בתיאורים קשים ביותר. כתיבת המכתב, הגשתו לגב' פלונית ועמידה עיקשת מאחורי הדברים אשר נכתבו- גם אם בדמי ליבם וגם אם בעידנא דריתחא- מעלה חשש משמעותי מאד כי לא רק ההורים של פלוני אלא שגם פלוני עצמו אינו מסוגל לדבר את הגב' פלונית לשלום, דבר אשר יש מאד לחשוש כי ישפיע על הילדים ואשר יוכל לגרום ביום מן הימים למצב של תסמונת ניכור הורי. מצער ומדאיג היה להיווכח שפלוני לא מצא את הכוח, את התעוזה או היושרה להסתייג מהמכתב הזה. מה שמאד מטיל בספק את היכולת שלו לעמוד מול השפעות השליליות של ההורים שלו בכל הקשור לגב' פלונית ולילדים."

אחד מהפתרונות אותו הציע פלוני בשלב מסוים, הוא שבימים שאין הוא מסוגל לקבל אליו את הילדים, הם ישהו במחיצת הוריו. "דומני כי הערותיי לעיל בעניין המכתב דיים להביע את עמדתי להצעה זו."

המומחה ציין את עמדתו השלילית לגבי מעורבות הוריו של פלוני ואף ציין זאת במסקנותיו, כי "בשל העוינות הקשה שהוריו של פלוני מגלים כלפי הגב' פלונית, אין, בשלב הזה, לאפשר להם להיות לבד עם הילדים שלא בנוכחותו של פלוני."

"מאד מומלץ לפלוני כי ימצא את הדרך להיות יותר לבד עם הילדים, ופחות להסתמך על עזרה של בני משפחה. אין ההזדקקות הזאת עולה בקנה אחד עם הטענות שלו לפיהן הכישורים ההוריים שלו טובים לא פחות מאלו של גב' פלונית."

אין ספק שכל הקורא את חוות דעתו של ד"ר דניאל גוטליב יגיע מהר למסקנה מיהו האדם העומד לפניו, אדם שפעולותיו מונעות יותר מניסיון למתן מענה לצרכים שלו ופחות מרגישות לאלו של הילדים.

דעת בית הדין, יש להעריך כי האיש ואביו עושים ויעשו כל שביכולתם לנסות לשנות את החלטות בית הדין אשר אינן עומדות ונראות לרוחם, ויציפו את בית הדין בבקשות שונות ומשונות, בקשה לפסילת המותב והעברת הרכב, הגשות ערעורים לבית הדין הגדול, לבית המשפט העליון ועוד ועוד. כמו כן יש לאב טענות על כל בעלי המקצוע לדבריו הוא הצודק ואין אחר, לא ניתן לחלוק על דבריו הוא החכם מכל אדם.

בכל פעם שהאיש בסיוע אביו, אינו מרוצה מהחלטה מסוימת, הוא מגיש בקשות ומציף את התיק בבקשות למתן הבהרה, תגובות שלא התבקשו, מבקש פסילת המותב, ומנסה כל דרך אפשרית "מאין יבוא עזרי."

טוב יעשה האיש (ואביו) אם יבדוק את עצמו, מה מביאו להציף את בית הדין בבקשות, גם לאחר שבית הדין שמע את המומחה מר ד"ר דניאל גוטליב ואף נחקר ע"י הצדדים וב"כ בעניין מסוגלות ההורית ונתן החלטה לטובת האב ונגד האשה, ואף הרחיב את עניין הסדרי הראיה עם האב וגם עם הוריו לא מצא חן בעיניו.

לדעת בית הדין, כל רצונו ומאודו של האיש בבקשתו לקבל את ילדיו למשמורתו, נובע אך ורק או בעיקר מהשיקול הכספי גרידא בכדי להוריד את סכום המזונות או לבטלם בכלל, ולא ראיית טובת הילדים.

אין ספק לבית הדין כי אילו הייתה האם מסכימה להורדת המזונות או ביטולם, לא היה ממשיך האיש להציף את בית הדין בבקשות או לתבוע את האשה, וגם לא הייתה כל תביעה בעניין הסדרי הראיה והילדים יכולים להיות עם האם וללכת עמה לכל מקום שתחפוץ.

דברים אלו מקבלים גיבוי חזק מחוות דעתו של ד"ר דניאל גוטליב מתאריך 17.5.2013 שכתב, כי "פלוני מכחיש כי הוא מבקש משמורת משותפת על מנת להפחית בדמי המזונות", ויותר מזה כתב ד"ר דניאל גוטליב בחוות דעתו מתאריך 13.2.2015, "מהשיחה שלי עם ההורים הבנתי כי לא חל שינוי מהותי במערכת היחסים שלהם מאז שפגשתי אותם בפעם האחרונה. עדיין יש ביניהם ויכוח חריף בעניין השאלה אם על האב לשלם דמי מזונות – כפי שהאם רוצה – או שמא יש לפתור אותו לגמרי מדמי המזונות, כפי שהוא רוצה. כמו כן התרשמתי כי שני ההורים – במיוחד האב – טרם זנחו את תחושות הפגיעה שלהם מהעבר והכעסים הנובעים מאלו. אכן במהלך המפגש שלי עם ההורים התעוררו חלק מהטענות והתלונות אשר הם השמיעו באוזני לפני שנתיים, וזאת כאילו הדברים אירעו רק אתמול."

למרות האמור וידיעתו שהאשה מנהלת מערכת חיים זוגית עם אשה אחרת, ואף כתב זאת בכתב התביעה, האיש עשה הכל בכדי לנסות להביא לשלום בית דבר שלא צלח בידו, ולאחר שהצדדים התגרשו, מבקש האיש נכון להיום לפתוח את הדיון מחדש בעניין הגירושין בתואנה שהאשה לסבית, ולהערכת בית הדין הדבר נובע מתוך רצונות נקמה והבאת האשה שתסכים לרצונו בעניין גובה מזונות הילדים.

שוב אחזור על דברי האמורים בפרוטוקול ובהחלטות, כי לדעת בית הדין, כל המלחמה שמנהל האב הינה כספית גרידא וחושב שכל דבר בעניין מערכת היחסים של האשה עם האשה הזרה זה יתרון בשבילו ובזכות דבר זה יבוא לציון גואל ואולי בית המשפט העליון יתחשב בו ויוריד את המזונות. אין ספק לבית הדין שאם תינתן החלטה שהאב לא ישלם מזונות כל התביעות ייפסקו 'והשלום יחגוג' גם אם האב לא יתראה עם ילדיו.

הצדדים נשלחו בשנית לד"ר דניאל גוטליב, בעניין הפגישות בין הורי האב עם הילדים בזמן שהאב נמצא בחו"ל, וכך כתב המומחה בחוות דעתו: "הנושא לו אני נדרש הינו זעום ומזערי ביחס לכלל ההתנהלות של שני ההורים. מהשיחה שלי עם שני ההורים עולה כי קיימת ביניהם הסכמה לכך, כי שעה שאחד מההורים יעדר מהארץ הילדים ישהו עם ההורה השני.

עם זאת, ההסתייגות של האב היא לגבי נוכחותה של בת הזוג של האם באותם ימים. יצוין כי בחלוקת הזמן השוטפת, אותה בת זוג נוכחת בימים בהם נמצאים הילדים אצל האם, אם כי באותם ימים אין היא לנה בבית האם. יצוין כי במהלך המפגש שלי עם ההורים, לא הייתה לאם כל בעיה לתת את הסכמתה לכך שבימים שלא מן המניין בהם הילדים ישהו אצלה, בת הזוג שלה לא תלון אצלה בבית. האב הביע דאגה כי החשיפה הנוספת הזאת של הילדים לבת הזוג – על אף שמדובר במספר ימים מאד מצומצם במשך השנה – עלולה לפגוע בילדים ועל כן הוא סבור כי בימים שלא מן המניין, אין לאם לחשוף את הבנות לחברה של האם. האם הביעה התנגדות לדרישה הזאת מנימוק שאין היא מוכנה כי האב ינהל לה את החיים."

עוד עולה מחוות דעתו השנייה, כי טובתם של הילדים מחייבת אותם לפעול לשיפור מערכת היחסים שלהם, ולהגעה להדברות בריאה יותר ועניינית יותר, כך שהפתרון נתון בידיהם. אולם למרבה הצער, שני ההורים אינם מצליחים כיום להפנים תובנה זו ולתרגם אותה למעשים.

בתאריך 16.9.2013 ניתן צו זמני ע"י בית הדין לבקשת האיש וב"כ האוסר על האשה להפגיש את הילדים עם בת הזוג של האשה,

"לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה, מחליט בית הדין ליתן צו זמני ולפיו נאסר על המשיבה פלונית להפגיש את הילדים עם אנשים זרים ושאינם קרובי משפחה ובכלל זה עם הנשים ששמותיהן מוזכרות בבקשה, ועל אחת כמה וכמה שלא לקחת אותם למפגשים מהסוג שמציינת ב"כ האב בבקשה.

צו זה הינו זמני, ויעמוד בתוקפו עד לקיום דיון במעמד הצדדים, במועד שנקבע לדיון.

בגין צו זה הגיש האיש וב"כ אין ספור של בקשות על הפרת הצו ע"י האשה והטלת סנקציות כנגד האשה, כמו כן הפנה האיש וב"כ לפסק דין של בית הדין הגדול ובית המשפט העליון 5501/14. טוב היה עושה האיש וב"כ ואביו של האיש, המנצח על כל המערכה כולה, אם היו מעיינים היטב בפסק הדין והיו רואים שהעלו חרס בידיהם.

בית הדין נמנע מלהטיל סנקציות על האשה כבקשת האיש וב"כ.

נקדים תחילה ונבהיר, כי החלטת בית הדין בעניין הצו הזמני שניתן, נבעה אך ורק מתוך שיקולי טובת הקטינים ולא "מהשיקול הדתי". בתי הדין הרבניים, כשאר הערכאות השיפוטיות בישראל, אמונים על כלל העל של טובתו של הילד גרידא, וזהו השיקול המרכזי והיחיד הנשקל בשאלות הנוגעות לענייני הקטינים. עקרון חשוב ומרכזי זה שאוב בראש ובראשונה ממקורות המשפט העברי, ואין כאן המקום להאריך במובאות בעניין זה (ראה: ע"א 137/81 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לז (1) 505; בד"ר חיפה, תיק 586034/4 (2013) ; א' שוחטמן, "למהותם של כללי ההלכה בסוגיית החזקת הילדים", שנתון המשפט העברי, ה (תשל"ח) 285, עמ' 292-291). שיקול דעתם ומגמתם של בתי הדין הרבניים בהחלטותיהם ובפסקי הדין שלהם, הוא לא לשם הכפפתם וקירובם של הצדדים הבאים לדון בפניהם אל אורח חיים דתי, אלא מתוך ראיית טובת הצדדים או הקטינים. הטענה כי שיקול דעתם ומגמתם של בתי הדין הרבניים בהחלטותיהם ובפסקי הדין שלהם, הוא לשם הכפפתם וקירובם של צדדים הבאים לדון בפניהם אל אורח חיים דתי היא טענה מוטעית ומשוללת כל יסוד! כפי שהביע זאת בית הדין הרבני הגדול באופן נחרץ ושאינו משתמע לשני פנים, בתיק ערעור 1-23-2950 (2004):

נתחיל במושכלות ראשונים. אכן, בית דין רבני אנו, ודנים אנו בהתאם לתורה הכתובה והמסורה מימות משה רבנו עליו השלום. מצד שני, אין בכוחנו לאכוף את סמכותנו אלא באותה מסגרת מצומצמת שהועמדה לנו על ידי החוק האזרחי. כיון שכך, אין אנו מתערבים באורח החיים הדתי או החילוני של אזרח הבא לדין בפנינו. עם כל רצוננו בתיקון עולם במלכות שדי, פסיקותינו הינן במישור של "בין אדם לחברו" ולא במישור של "בין אדם למקום". הן אינן באות במטרה להחיל נורמות של חיים דתיים. כך, למשל, בית הדין הרבני לא ייעתר, בדרך כלל, לבקשת אישה החפצה בשלום-בית, להוציא צו האוסר על בעלה להיפגש עם פילגשו. הן פשוט הוא, שהדבר אסור על פי ההלכה, והדבר גם פגום ופסול מבחינה מוסרית. בית הדין יודיע לנוגע בדבר את חומרת האיסור. בית הדין עשוי להשתמש בדברי כיבושין, רכין או קשין, כדי לשכנע את הבעל לא להרוס את ביתו, ולתת ליבו לאהבה את אשתו כשם שנתן לב לרחקה. אך מתן צו אופרטיבי שיכפה נורמה הלכתית דתית, או אף נורמה מוסרית, אינה כיום בכוחו של בית הדין. כך גם, למשל, במסגרת דיון על שלום-בית, כאשר נגלים לבית הדין דרכי החיים של בני הזוג, על מוצאיהם ומבואיהם, אין בית הדין מנסה לכפות אורח חיים דתי, ברמה זו או אחרת.

כאן המקום להעיר, כי אין חולק על כך שההכרעה בשאלת טובתם או חלילה פגיעתם של הילדים עקב מעברם וחשיפתם לניהול חיי זוגיות חד-מיניים של אמם, ייתכן ותהיה תלויה גם בתפיסת עולמו של הדיין או השופט היושבים על מדין.

ברור כי ייתכן שהתסקירים וחוות הדעת שיינתנו על ידי הגורמים המקצועיים לא יצביעו על פגיעה חד-משמעית בקטינים שלא ניתן לחלוק עליה, אלא יצביעו על הערכות עובדתיות-אינפורמטיביות, אשר שאלת ערכם כ'טובות' או 'רעות' עבור הקטינים, תלויה בתפיסת עולמו של השופט או הדיין. למשל, הערכה אפשרית של הגורמים המקצועיים כי חשיפת הילדים למעבר של האם לחיי זוגיות חד-מינית עשויה לפתח אצלם קשיים בעתיד בניהול חיי משפחה תקינים של גבר ואישה, ומאידך עשוי להגביר אצלם את הסיכויים ליצירת נטיות חד-מניות. האם אפשרות זו נחשבת כ'פגיעה' בילדים או כ'מיטיבה' להם? ברור שהתשובה לכך נגזרת מסולם הערכים ותפיסת עולמו של מי שאמור יהיה להכריע בעניינם. החלטות ערכיות מעין אלה, משולבים בהם בהכרח זה בזה ממצאים עובדתיים יחד עם תפיסות עולם ערכיות, שקשה להפריד ביניהם. כפי שהעיר פרופ' פ' שיפמן, דיני המשפחה בישראל, ב, ירושלים תשמ"ט, עמ' 230:

לא ניתן לנתק כליל שפיטה על פי טובת הילד מערכיה של החברה. שופטים שונים – ואין צריך לומר דיינים בבית הדין הדתי לעומת שופטים אזרחיים – עשויים לעצב את מושג טובת הילד לפי ערכים שונים. טובת הילד איננה עובדה מוסכמת ומקובלת על הכל, ויתכנו לגביה גישות ערכיות שונות.

מרכיב זה של "השקפת עולמו ודעותיו" של השופט או הדיין תופס משנה תוקף במקרים בהם עולות שאלות חינוכיות וערכיות הנוגעות "לטובת הילד", כפי שציין השופט אלון, בביד"מ 1/81 נגר נ' נגר פ"ד לח (1), 365, 408: כאמור, ההכרעה בשאלת טובת הילד תחילתה ועיקרה בבדיקת מכלול הנסיבות העובדתיות שבמקרה המסוים. אך בכך לא מתמצה מכלול השיקולים, שהרי יש בה בשאלת 'טובת הילד' גם משום הכרעה ערכית של השקפת עולם ואורחות חיים. וכבר נאמר בפסיקתו של בית המשפט הגבוה לצדק:

"טובתו של הילד מהי? התשובה לשאלה זו היא מכבשונה של תורת החינוך ומצפונותיה של חכמת הנפש... המחוקק לא הגדיר, ולא יכול להגדיר, טובת קטין מהי, אך פירט הוא תפקידי ההורים, שיסודם ומטרתם, כידוע, טובת הקטין... טובת הקטין הם מכלול של צרכים חומריים וחיים רוחניים-תרבותיים; סיפוק צרכים, שמירת נכסים והכשרה לעבודה עם לימוד וחינוך, שיאפשרו לקטין להשתלב בחייה הרוחניים והתרבותיים של החברה שעל בניה הוא נמנה" (בג"צ 268/80, 349 [30], בעמ' 26-27; וראה עוד שם, בעמ' 41 מול האות ו).

קיומם של שיקולים ערכיים מעין אלה ביישום עקרון טובת הילד, יכול שיביאו להכרעות שונות בין בית המשפט האזרחי ובית הדין הרבני, וזאת למרות שמדובר באותה מסכת עובדתית. תופעה זו - שיש שהדין הולך אחר הדיין - אינה חדשה עמנו, ובמידה כזו או אחרת היא קיימת אף בין שופטים שונים שבמערכת השיפוט האזרחית, כשם שאפשר והיא קיימת בין דיינים שונים שבמערכת השיפוט של בתי הדין הרבניים. משהפקיד המחוקק את ההכרעה המשפטית בידי שופט בשר ודם, ומכל שכן בידי שופטים הנמנים עם שתי מערכות שיפוט שבידוע מראש כי יתכנו מצבים בהם יהיו ביניהם הבדלי תפיסות ערכיות – ידע המחוקק, וסבר וקיבל, שהשופט או הדיין לא יתכחשו לערכיהם ולא יתעלמו מהם. וחשוב לציין ולסייג, כי ברוב רובם של המקרים הבדלים אלה לא באים לידי ביטוי וההכרעה בהם אמורה להיות זהה.

באופן דומה ציין לכך גם הנשיא, כתוארו אז, מ' שמגר, בע"א 2266/93 פלוני, קטין ואח' נ' פלוני, פ"ד מט (1) 221, 249:

אכן, אין ספק כי ההכרעה מושפעת מתפיסת העולם של השופט ומהסיטואציה החברתית שבמסגרתה הוא פועל. אין ספק גם שמושג טובת הילד מקפל בתוכו, לפחות ברמה העקרונית, גם תפיסות ערכיות של החברה, ובמסגרתו יש לקחת בחשבון את דרכיה ותפיסותיה של החברה.

כיצד ישקלל אם כן השופט או הדיין את תפיסת עולמו האישית בבואו לתת הכרעה שיפוטית בנושאים ערכיים מעין אלה? על כך השיב השופט אלון בהמשך דבריו (בביד"מ 1/81, שם):

מה שנדרש מהדיין ומהשופט, מכוח תפקידם השיפוטי ויושרם האינטלקטואלי, שבבוא להכריע בטובת הילד במקרה שלפניהם ייתנו את המשקל הראוי לנסיבות העובדתיות שבמקרה המסוים, ושהחלטתם תבוא רק לאחר שביררו את כל הנתונים העובדתיים ושקלו כל נזק אפשרי, שעלול להיגרם לשלומו של הילד מהכרעה זו או אחרת, ושלא ייתנו לשיקולים הערכיים משקל חריג ומוגזם, שאינו סביר, במכלול השיקולים בעת יישום עקרון טובת הילד במקרה אשר לפניהם. (ההדגשות אינן במקור)

זאת ועוד, מאחר ומבחן "טובת הילד" צריך להישקל כגורם החלטי אשר "מתחשבים בו, ובו בלבד" (ע"א 209/54 שטיינר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט 241, 251), הרי שיש להקפיד כי בחינת טובתו של הילד תיעשה באופן ענייני וספציפי לאותו ילד, ולא להקריב את שאלת טובת הילד על מזבח "שיקולים ערכיים" עקרוניים וכלליים. שיקולים עקרוניים וכלליים אלה אמורים לפנות את מקומם מפני צורכי טובתו הספציפית של הקטין, בין אם שיקולים עקרוניים אלה נובעים מתוך תפיסת עולם דתית ולאומית של מבנה משפחה רצוי כזה או אחר, ובין אם הם נובעים מתוך תפיסת עולם דמוקרטית ואזרחית של שוויון ואי-הפליה על רקע מיני. השיקול האחד והיחידי שאמור להילקח בחשבון, הוא מה טובתו של הקטין שלפנינו בטווח הקרוב והרחוק. אשר כאמור, גם שאלה זו מורכבת במידה מסוימת בתפיסת עולמו הערכית של השופט או הדיין. על גישה פרגמטית זו ניתן ללמוד מדבריו של הנשיא, כתוארו אז, א' ברק בע"א 10280/01 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 31-30, ביחס לשיקולי טובת הקטין בנוגע לאימוצו על ידי בני זוג מאותו המין:

הגישה חייבת להיות פרגמטית ולא עקרונית. אין לנו עניין במשפחה חד-מינית המבקשת הכרה של המדינה באמצעות צו האימוץ. עניין לנו בקטין המבקש הכרה באינטרס שלו באמצעות צו אימוץ למאמץ יחיד המהווה חלק ממשפחה חד-מינית. יפים דבריה של השופטת ס' רוטלוי, בעלת דעת המיעוט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי... ההכרעה הערכית-עקרונית היחידה היא טובת המאומץ, תוך בחינת קיומן של נסיבות מיוחדות. הקשר הזוגי החד-מיני נלקח גם על ידי בחשבון, אך לא כגורם עקרוני-ערכי השולל כשירות לאמץ, אלא כגורם עובדתי-ענייני בקביעת טובת המאומץ וקיומן של נסיבות מיוחדות בכל מקרה ספציפי. הגישה הפרשנית הראויה היא איפוא "פנימית" ולא חיצונית.

משום כך ברור גם, כי אם השופט או הדיין המכריע בשאלת טובתו של הקטין הספציפי שלפניו, משלב בשיקול דעתו גם שיקולים ערכיים של המבנה המשפחתי הטוב והרצוי, אשר לפי תפיסת עולמו האישית, כמובן, ייטיבו את מצבו של הקטין – אין לראות בכך חלילה סטייה ופגיעה בעיקרון הכללי של השוויון לכל ואי-ההפליה על רקע מיני או אחר. שמירה על השוויון בפני החוק מחד, אינה סותרת העדפה כזו או אחרת עבור טובתו של הקטין מאידך (דוגמא לכך, ראו בדבריו של השופט קדמי, בדעת המיעוט בבג"ץ 721/94 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' יונתן דנילוביץ, פ"ד מח (5) 749, 670).

הארכתי בדברים אלו לאור דברי ב"כ האיש מפרוטוקול הדיון ח' בתמוז התשע"ה 25.6.2015,

ב"כ הבעל: א"כ איך אתם נותנים לה משמורת לאישה כזו אילו זה היה בית משפט לא הייתי טוען זאת אך בבית הדין הרבני אני רוצה להבין כיצד אתם מתירים ש 3 ילדם יהיו תחת אישה לסבית היא לוקחת את הילדים עם חברה שלה לצימר ב 10/2014 אסרתם עליה להיפגש עם חברה צו זה לא הוסר והבעל הגיש 7 בקשות ע"ז ובית הדין אומר שייתן דעתו בדיון הקרוב כיצד אתם נותנים יד לזה אני מבקש תשובה.

בית הדין זימן את הילדים מספר פעמים ושוחח ארוכות עם הילדים בנוכחות אנשי מקצוע מיחידת הסיוע אשר ערכו עם הילדים שיחה מקדימה, מהשיחה עם הילדים ניכר כי הסבים הם דמויות משמעותיות ומטיבות, וכי הילדים מתגעגעים לשהייה וטיולים עמם.

כמו כן, היה ניכר שהאם מכבדת וקשובה מאוד לרצון הילדים בעניין הביקור אצל חברתה של האם. האם מוכנה לבטל את ההליכה לביקור אצל חברתה אם הילדים יביעו התנגדות לכך. התרשמנו כי האם אינה כופה עליהם הליכה לחברתה וקשובה מאוד לרצונם. הילדים מבחינתם מסוגלים להביע בפני האם את רצונותיהם באופן חופשי, והאם מצידה מסוגלת לראות את צרכיהם בעניין.

למרות האמור לעיל, אמרו הילדים שהיו רוצים להיות יותר בחברת האם ופעמים שהבת זוג של האם מפריעה להם בכך שהם לא מספיק עם האם. אף אם אורח חייה של האישה אינו לרוחנו, הרי שכאמור, שיקול טובת הילדים הספציפיים שלפנינו הוא העיקר, ועובדה היא כי הילדים אוהבים להיות הן אצל האב והן אצל האם.

בית הדין ישב על מדוכה זו זמן רב, ובחן בכובד ראש מה היא טובת הקטינים. במכלול השיקולים עלתה גם העובדה כי האב מתנהג בהתנהגויות מיניות חריגות בעייתיות, כפי העולה לעיל. כפי שעולה מעדויות האם, הילדים יודעים על כך, ואף ראו את ה'מכשירים' שהאב משתמש בהם לפורקנו המיני, והם חשופים להתנהגות בעייתית זו של האב. ברור גם כי האב מסית את הילדים (יחד עם אביו) כלפי האם, ואעתיק את דברי האשה ודברי ב"כ האשה מפרוטוקול הדיון ח' בתמוז התשע"ה 25.6.2015:

...ביקשנו להרחיב את סמכותו של גוטליב, חשבתי שהאב וב"כ דיברו על מה שקרה בימים האחרונים, מרשתי העבירה מכתב על מה שקרה ומן הסתם הצד השני ראה אותו. לאחר הפגישה ביח"ס הבן אור התפרק, הוא לוקח כדורים ולא הולך כמעט לבית הספר והוא לא רצה ללכת לאב. הוא סיפר לאישה שכתבו לו מה לומר ביח"ס ושהאב איים על הילדים מה יקרה אם הם לא יאמרו מה שהוא רוצה. כשהאב קרא את המכתב אתמול הוא אמר לבן שהוא מטומטם ושהוא עכשיו לא יבוא איתו ויעשה הצגות בבית הספר ושייקחו אותם ממנו. הבן מרוסק אני חשבתי שהאב, שכל היום אומר שלא המזונות חשובים אלא הילדים, יבוא ויטכס עצה איך להציל את הילדים... הבן רואה תמונות של בחורות בפייסבוק ע"י אביו ועוד דברים. מרשתי מוכנה להצהיר שהכל אמת הוא משתף את הבן בעניינים מיניים, זה דברים של הזמן האחרון. ולכן אני סבור שיש לעצור את מחול השדים ולהפסיק את משמורת האב. הילד התחיל טיפול אך האב צריך ללכת לטיפול עצמאי, אך הוא לא הולך. מה שעולה מהדוחות זה שהוא לא ירפה, אם נתן לו יד וניתן לשחק עם הילדים, נפגע רק בילדים לא באחר. לכן מבוקש להרחיב את סמכויות גוטליב ולאסור את המפגשים של האב עם הילדים. הם יושבים בארוחות ערב אצל הוריו והסב צוחק ומחקה את האישה. היכן הכבוד. והילדים המסכנים הרכים צריכים להתמודד עם הרס כזה. נפש ילד נהרסת מזה. צריך לאסור את המפגשים ולמנות את גוטליב כמתאם הורי שיציל את המשפחה... זה התחיל מיום רביעי שעבר לאחר שלקחתי את הילדים לאחר השיחה עם פ'. אני בתור אם לוקחת אחריות ורציתי שהיה קצת שקט מהצד שלו אמרתי להם שלא צריכים לראות את ק'. וכשתהיו מוכנים נעשה זאת. א' אמרה תודה שאת מתחשבת, ואז הוא סיפר לילד שכשהיינו נשואים היה לי קשר עם נשים ועם ק' והיו יחסי מין שישנו ויצאנו לצימר ושהדודה שלי גם עושה זאת וגם אני וק'. אמרתי לו, א' אתה לא צריך להיות שותף לעניינים ביני ובין האב, מה שאתה צריך לדעת זה רק שאני ואבא לא הסתדרנו. הבן סיפר את זה לאב והאב אמר שיכול להראות לו מייל. הוא סיפר לפעמים הוא יוצא לביקורי בית הוא מראה תמונות של בחורות ושגם אביו אותו דבר. הילד אמר שלא הפריע לו שק' היתה, רק התבייש לספר לחברים. אמרתי לו למה לא אמרת לאב את זה, הוא אמר איך אני יכול לומר לאבא שאומר שהוא רק דואג לנו. אח"כ הוא סיפר שהאב ביקש את מפתחות הרכב לא נתתי לו אז הוא פנה לילדים הוא אילץ אותם לגנוב. בית הדין מבין איזה מצב הם נמצאים, הילד במצב שהוא רואה סדרות טלוויזיה והאב מראה להם מה זה יחסי מין.הילד אומר לו איני רוצה לשמוע דברים אלו. אתמול הילד אמר שהאב אמר שלא ידבר איתו, בגלל זה אמרתי לו לילד תעשה מאמץ האב עדיין אוהב אותך, הוא התקשר אלי שאקח אותו לא יכולתי לתת יד לרגשות אשם האלו...

כמו כן האב נוסע המון לחו"ל לצורך עבודתו כ-90 יום בשנה כך שהוא זמן רב לא נמצא בבית, אמנם האב מכחיש את הדברים, ואעתיק את דברי האב מהפרוטוקול לעיל:

...יופי של נאום היה ממש סוויץ' כאן, אספר, הילד נפגש עם דודו אח גרושתי הדוד ביקש לעשות שיחה רשמית, מה שהבנתי מהילד זה שמדוע הוא צריך להתחיל טיפול פסיכולוגי. מאותו יום הילד התחיל עם בחילות והפרעות כאבי ראש כדורים, הוא לא אותו ילד. במקביל היה טיפול עם הילד, פעם אחת איתי ופעם לבד אני עם פסיכולוג. בפגישה עם יח"ס הייתי בחול בעבודה. יום שלישי היה הסדרי ראיה שלי והחלפתי אותו ביום חמישי. כשהם באו אלי ביום חמישי א' לא הפסיק לבכות ניסיתי להבין מה קרה בעדינות, הם סיפרו שהם אמרו שהנוכחות של ק' מפריעה להם ושהאם אמרה שהיא מאוכזבת מהם, אני מצטט מהילדים... היא אמרה להם שיש צו הרחקה מק'. הילד לא רצה ללכת השבוע לפעילות, הוא אמר ששיחה משותפת עם שנינו תעזור, הסכמתי. הברירה היתה רק אצלי בבית, התגברתי והזמנתי אותה לביתי הוא ישב בסלון ובכה הבטחנו לו ששתינו אוהבים אותו הוא סובל מבעיות בגרות, עולם של מין נפתח בפניו והוא התאהב בילדה.

אך התרשמות בית הדין וכן כפי שעלה במפגשים עם הילדים ביחידת הסיוע מגבים את דברי האשה וב"כ, ומעלים הרבה ספיקות בעניין אמינות האב.

מאידך גיסא יש את האם, החיה עם אשה אחרת חיי אישות כבת זוג לכל דבר (לסבית). והילדים איתה בבית גם כשבת הזוג נמצאת, ופעמים הבת זוג אף ישנה עימם בביתם. אמם ובת זוגתה יוצאות לצימר וטיולים יחד עם הילדים. במפגשים עם הילדים ביחידת הסיוע טענו הילדים שהטיולים עם הבת זוג מפריעים להם ובת הזוג "גונבת" מהם את הזמן שלהם עם אמם. הילדים אף ביקשו להימנע מכך ולא פחדו שהמסר יועבר על ידי יח"ס לאם. דברים אלו הועברו ונאמרו אישית לאם ע"י יחידת הסיוע, ואכן האם קיבלה עליה להימנע כמה שניתן ממפגשים אלה שלה עם בת-זוג בנוכחות הילדים, ואף הצהירה זאת לפרוטוקול הדיון בתאריך ח' בתמוז התשע"ה 25.6.2015:

האישה: זה התחיל מיום רביעי שעבר לאחר שלקחתי את הילדים לאחר השיחה עם פ'. אני בתור אם לוקחת אחריות ורציתי שהיה קצת שקט מהצד שלו אמרתי להם שלא צריכים לראות את ק' וכשתהיו מוכנים נעשה זאת, אור אמר תודה שאת מתחשבת...

בית הדין שקל בכובד ראש את בקשות שני ההורים בעניין קבלת המשמורת על הילדים לאור האמור לעיל.

בשיקולי ענייני משמורת עלינו לבחון מי מההורים מסוגל יותר לדאוג בצורה מותאמת ומיטיבה לצרכי הילדים, פיזית, חומרית ורגשית. יש לבדוק האם ההורה המשמורן מעודד קשר של הילד עם ההורה השני ונמנע מלהסיתו כנגדו, וכן מעודד קשר עם המשפחה המורחבת. במקרה דידן בית הדין נוכח לדעת שהאם אכן מעודדת קשר ואינה מסיטה את הילדים, ואילו האב מסיט את הילדים הוא ומשפחתו המורחבת קרי הסב כנגד האם, ראה בחוות דעתו הראשונה והשנייה של מר ד"ר דניאל גוטליב מה שכתב בעניין זה.

על אף האמור לעיל, בית הדין התרשם כי לשני ההורים קשר טוב ותקין עם הילדים. ולשאלה אם שני הורים מתפקדים בצורה מיטיבה ואחראית עם הילדים, הרי שהתנהגותם המינית של כל אחד מההורים הופכת את ההחלטה למורכבת יותר.

הרושם של בית הדין, הינו כי שני ההורים ראויים ומתאימים לשמש משמורנים על הילדים וזאת למרות בעיות התקשורת ביניהם, ומאחר והילדים מעוניינים לשהות בקרבת שנייהם, בית הדין ממליץ על משמורת משותפת ועיקר מקומם של הילדים אצל האם.

המשמעות של משמורת משותפת הינה אחריות והחלטות משותפות של שני ההורים בנוגע לקטינים ואין זה מחייב הסדרי ראיה שווים בימים ושעות.

באמצעות ההכרזה על משמורת משותפת מועבר למשפחה המסר, כי שני ההורים מתאימים וטובים וראויים לגדל את הילדים, דבר שבא לידי ביטוי במצב הרצוי באמנה הבינ"ל לזכויות הילד לפיה זכותו של הילד לקשר עם שני הוריו.

חשוב ששני ההורים יתמכו בקשר של הילדים עם ההורה השני ויימנעו מהסתות.

כמו כן, בית הדין מתרשם כי ההורים מתקשים ליצור ביניהם הידברות ודו-שיח בריא וענייני בהקשר להחלטות הנוגעות לילדים.

יחסי ההורים הינם מתוחים וניכר כי האב עדיין לא זנח את הפגיעה והכעסים, אשר מקורם במערכת הזוגית שהייתה בין בני הזוג.

האב זקוק לסיוע טיפולי לשם עיבוד המצב בצורה שתאפשר לו להפריד בין רגשותיו האישיים בגין המערכת הזוגית לבין המערכת ההורית.

קיים חשש כי דפוס זה ישתרש במערכת ההורית והנפגעים היחידים הם הילדים, כאשר הערכאות השיפוטיות ומעורבות הילדים בסכסוך מהווים תחליף להידברות הורית בונה וחיובית.

טובת הילדים היא, כי החלטות הנוגעות אליהם יפתרו שלא במסגרת שיפוטית המסלימה את היחסים ההוריים.

טובתם של הילדים מחייבת את ההורים לפעול לשיפור מערכת ההורית שלהם בכל הקשור להחלטות הנוגעות לילדים ולשתף פעולה עם תיווך ועזרה.

חשוב לציין, כי גם בהתנהלותה של האישה בקיום חיי אישות זוגיים ומלאים עם בת-מינה מול עיניהם הבוחנות של הילדים, אף שהדברים שבצנעה לא נעשים מולם, הרי שלנו כבית דין, מתוך ראיה ערכית – ולאו דווקא 'דתית' – ברור כי יש בכך פגיעה של ממש בשלומם של הילדים, בהתפתחותם האישיותית, הפסיכולוגית והערכית, וכן פגיעה באפשרותם בעתיד להקים משפחה וחיי זוגיות של איש ואישה בריאים ותקינים. יחד עם זאת, מאחר ובהערכת פגיעה זו משולבים, כאמור, גם שיקולי תפיסת עולם ערכית, שההורים הצדדים לדין לאו דווקא שותפים לה, וכן ברור לנו כבית דין כי הפגיעה אליה יהיו חשופים הילדים אצל האב תהיה גדולה וחמורה יותר עבורם, לאין שיעור, ומאידך, האישה עצמה מביעה את הבנתה ורצונה לפעול ולתרום להקטנת הנזקים האפשריים ולהתחשב בבקשותיהם של הילדים כדברי האשה בפרוטוקול הדיון בתאריך ח' בתמוז התשע"ה (25.6.2015), "זה התחיל מיום רביעי שעבר לאחר שלקחתי את הילדים לאחר השיחה עם פ'. אני בתור אם לוקחת אחריות ורציתי שהיה קצת שקט מהצד שלו אמרתי להם שלא צריכים לראות את ק' וכשתהיו מוכנים נעשה זאת, אור אמר תודה שאת מתחשבת...", – הרי שהכף נוטה באופן ברור אל השארת הילדים במשמורתה של האם.

אלה הם השיקולים שהנחו גם את בית הדין בבואו להכריע בשאלת טובתם הספציפית של הקטינים, ועל כן אין בהחלטות אלו כדי לפגוע בעקרון הכללי המחויב, ואשר מקובל גם על בית הדין הרבניים, של שוויון ואי-הפליה על רקע מגדרי או נטייה מינית.

מסקנות
הסדרי הראיה ועניין המשמורת יישארו כפי שהיו עד היום והסידור ביניהם.

כשהאב נוסע לחו"ל וחוזר והילדים מגיעים אליו כפיצוי על הימים שלא היו אצלו, אין בית הדין מאשר שהות אצל האב העולה על 3 ימים רצופים ללא הסכמת האם.

בית הדין מתרה באבי האב שאם ימשיך להסית את הילדים, בית הדין לא יהסס להוציא צו כנגד אבי האב שלא יתראה עם נכדיו, והוא הדין אם יתקבל הרושם שגם ממשפחת האם ישנה הסתה.

כמו כן בית הדין מתרה במי מהצדדים כי אם יסית את הילדים כלפי הצד השני או לא ימלא אחר החלטות בית הדין, בית הדין יראה בזאת כבזיון בית הדין עם כל המשתמע מכך ויטיל הוצאות כבדות וכואבות כנגד הצד המפר את החלטות בית הדין, ולא יהסס להעלות לדיון את עניין המשמורת.

בית הדין מחייב את הצדדים שלא לערב את הילדים בסכסוך ביניהם, ולהימנע מההתנהגות המינית כאמור לעיל בפני הילדים.

בית הדין ממנה את יחידת הסיוע של בית הדין הרבני כמתאם הורי אשר יוכל לסייע להורים בפתרון בעיות וביישוב חילוקי דעות ביניהם, וזאת על מנת שלא יצטרכו להטריח את עצמם עם הדברים הקטנים, ורק את הדברים הגדולים יביאו לבית הדין. כמו כן מבוקש מיחידת הסיוע להפגיש את הילדים וההורים עם פסיכולוג יחידת הסיוע, מר ירון קרסנטי, לצורך הדרכה וטיפול בילדים ולבדוק האם יש פגיעה של ממש בשלומם של הילדים, בהתפתחותם האישיותית, הפסיכולוגית והערכית, ולהעביר חוות דעת בעניין לבית הדין בתוך 60 יום, בית הדין מחייב את הצדדים לשתף פעולה בכל אשר יידרשו.

בית הדין פונה בפניה אישית לאב ולאם, שעליהם להבין את החשיבות העליונה של קשר יציב ובר קיימא של הילדים עם כל אחד מההורים, ושעליהם להימנע מלהשתמש בילדים כ'נשק' במאבק סביב הגירושין.

עליהם ללמוד לעשות הפרדה ברורה בין הליך הגירושין שהיה, לבין ההורות המשותפת שעומדת לפניהם, שכן אין 'גט' בעולם שיפריד בין הורה לילדיו.

עליהם לעצור את ההתדרדרות מיד ולמנוע נזק בלתי הפיך מהילדים.

המזכירות תעביר החלטה זו גם ליחידת הסיוע בכדי לפעול בהתאם לאמור בסעיף ו'.

הרב דניאל אדרי - אב"ד

אע"פ ששני ההורים סטו מדרכה של החברה הנורמטיבית אעפ"כ עליהם לדאוג שילדיהם לא יגיעו למקומם.

על ההורים ליתן לילדים חינוך נורמטיבי ואין עליהם לערב את הילדים בסיבת הגירושין.

הואיל ושני ההורים אינטליגנטיים אי אפשר להעדיף אחד על השני, משמורת משותפת מתאימה ולכן אני מצטרף לפסק הדין.

הרב אייל יוסף

אני מצטרף לדברי חברי.

על ההורים לעשות ככול שביכולתם על מנת לאפשר לילדים לחיות באקלים בריא ומקובל, כדי שגם הם יזכו להתחתן ולהקים בתים בישראל.

בשל העובדה שאצל ההורים קיימת סטייה מהנורמל אין תועלת במשמורת בלעדית לאחד מהם ולכן שמורת משותפת היא המתאימה והטובה ביותר לילדים.

הרב דוד בר שלטון

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ח' באלול התשע"ה (23/08/2015).