הופיעה לפני ביה"ד אשה פנויה שלא נישאת מעולם, ולה שתי בנות שנולדו בתהליך של הפריה חוץ גופית ע"י ביציות שנלקחו מגופה וזרע שנתרם ע"י גוי. היא הצהירה על כך, ואף הציגה אישורים רפואיים מהמעבדה לפריון הגבר שבביה"ח אסף הרופא על כך שהזרע שנתרם יובא מחברת FAIRFAX CRAYOBANK, ארה"ב, מזרע של אינו יהודי. בקשתה היא לברר את מעמדן האישי של בנותיה, האם הן כשרות לבוא בקהל, ואם כן – האם הן כשרות להינשא לכהן.

לאחר העיון נראה לפסוק שהבנות כשרות לבוא בקהל ולהינשא כדמו"י, וכשרות להינשא אף לכהן.

יצוין בזה, שפסק הלכה זה, ניתן בדיעבד לאחר לידתן של הבנות. אולם כדי להתיר לכתחילה הפריה או הזרעה מלאכותית, יש לקבל אישור של רב מורה הוראה מוסמך.

דיון הלכתי
כשרות לבוא בקהל
מכיוון שהאם אומרת שמדובר בזרע של גוי, וגם יש על כך אישורים רפואיים, ממילא הבנות כשרות לקהל, שהרי גוי הבא על בת ישראל אנו פוסקים שהולד כשר ואינו ממזר.

הלכה היא שהאם נאמנת על כשרות הולד, כך מבואר בשו"ע אה"ע ס"ד סעיף כו, שם נאמר שאם אמרה לפלוני כשר נבעלתי נאמנת והולד כשר. אולם מלשון הגמ' נראה שאינה צריכה לפרש את שמו, וכל שאומרת לכשר נבעלתי נאמנת, ובכלל זה אם אומרת שנבעלה לגוי שהולד כשר. במיוחד כשיש לה אישורים רפואיים על כך, ויש כאן חזקה שאומן לא מרע אומנותיה.

(יצוין בזה, חידושו הגדול של בעל אג"מ אה"ע ח"ג, שלדעתו גם אם היתה הזרעה מלאכותית מזרע של ממזר הולד כשר, כיון שממזרות אינה עוברת מאב לבן אלא ע"י ביאה כדרך כל הארץ, אולם במקרה דנן שאומרת שהזרע הוא מגוי לא צריך להגיע לחידושו זה).

כשרות לכהונה
גוי הבא על בת ישראל – דין הבת לכהן
בעניין גוי שבא על בת ישראל ונולדה בת יש בזה ג' דעות בראשונים האם הבת כשרה לכהונה:

דעת הרמב"ם שכשרה להינשא לכהן, דעת הרי"ף שיש ספק אם מותרת לכהן, ודעת הרא"ש שאסורה להינשא לכהן מקל וחומר, מכהן גדול שבא על אלמנה, שאין זה איסור השווה בכל ישראל, והולד חלל ופסול לכהונה, קל וחומר גוי שבא על ישראלית, שאיסורו שווה בכל, שהולד פסול לכהונה.

בשו"ע אה"ע ס"ד סעיף ה נפסק שהולד פגום לכהונה, בית שמואל שם ס"ק ב מחשב את שיטות הראשונים ופוסק שאם נישאת לכהן לא תצא:

"הרי"ף מסופק בזה אם הם פגומים לכהונה, והרמב"ם כתב דהם כשרים, אלא הרא"ש כתב דהם פגומים לכהונה מק"ו כ"ג הבא על האלמנה שבנה פגום אף על פי שאין איסור שוה בכל ק"ו אם בא א' מאלו קודם שנתגיירו על בת ישראל שהולד פגום לכהונה. ולפסק הלכה נראה לכאורה בדיעבד אין מוציאים אם נשאת לכהן דהא לרמב"ם כשר וכן להרי"ף ורמב"ן אין מוציאין ועיין תשו' מהרש"ל סי' י"ז ועיין סס"ז".

רבי עקיבא איגר בתשובה מהדורא קמא סימן צא מוכיח שגם האוסרים על בת זו להינשא לכהן זה רק מדרבנן, בגלל שהק"ו פריכא הוא, ולכן אם נישאת לא תצא, וז"ל:

"וביותר די"ל דאף להפוסקים דסברי דקיי"ל דהולד פגום לכהונה י"ל דהוא רק דרבנן כמ"ש ביש"ש, ולענ"ד נראה לכאורה דכן הוא, דלכאורה יש לתמוה למ"ש תוס' ספ"ק דיבמות אההיא דס"ל לר"י נכרי ועבד הבא על בת ישראל דהולד ממזר אף דבביאת נכרי ליכא איסור דאורייתא, מ"מ ממזר לא תליא בביאת היתר אלא ביש בו הוי' או לא, עיין שם, הא מ"מ עדיין יקשה דאיך ילפינן בק"ו דפגום מיהו הוי, מאלמנה לכ"ג דאין איסורה שוה בכל וכו' הא בנכרי ליכא איסור כלל, ואין ראיה מאלמנה לכ"ג דאסורה לו, וצ"ל דעיקר הק"ו לענין עבד דאיסורו מדאורייתא ובנכרי באמת הי' הק"ו בדרך אסמכתא דהשוו חז"ל נכרי ועבד להדדי."

הזרעה מלאכותית מגוי – דין הבת לכהן
אולם כל מה שאמרנו לעיל שגוי שבא על בת ישראל ונולדה בת שהבת פגומה לכהונה, זהו אם הבת נולדה מביאת אסור, שאז נאסרת מק"ו מכ"ג הבא על אלמנה, אבל בהזרעה מלאכותית שאין ביאת איסור והאשה אינה מתחללת ואינה נאסרת לכהונה, אין בסיס לאסור את בתה, וכך פוסק שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן י:

"וגם נראה לע"ד שאף ולד בת ישראל מעכו"ם שפסולה לכהונה הוא נמי דוקא כשהיה דרך ביאה שהוא איסור ולא מאמבטי ולכן אף לכהונה אין לפוסלה."

והאריך יותר באבן העזר חלק ב סימן יא, ושם ביאר שהטעם שאין הבת נפסלת לכהונה הוא מפני שהאם לא נפסלה לכהונה ע"י ביאתו, ופסול הבת נלמד בקל וחומר שתלוי בפסול האם, ומכיוון שפשוט לאג"מ שהאם אינה נפסלת ע"י תרומת זרע ממילא גם הבת אינה נפסלת:

"והנה אף שבתשובתי שם נסתפקתי מתחלה אם הולד תהיה בת שמא אסורה לכהונה, נראה לע"ד ברור כדכתבתי שם בסוף שנראה שכיון שהוא בלא ביאה מותרת גם לכהונה לכו"ע, דהא טעם האוסרים לכהונה ולד בת ישראל מעכו"ם הוא משום הא דאיתא ביבמות דף מ"ה דכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולך פגום לכהונה מק"ו מאלמנה לכ"ג משום דליכא למיפרך מה לאלמנה לכ"ג שכן היא עצמה מתחללת דה"נ כיון שנבעלה פסלה, וא"כ באמבטי שלא נפסלה ליכא הק"ו ולכן יש להכשירה גם לכהונה."

גם עיין בשו"ת מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סימן קכד שהאריך מאוד בכל הנושא של תרומת זרע מהרבה היבטים הלכתיים, וכתב שם להתיר את הבת מאותו טעם שהתיר האג"מ.

בתחילת דבריו הוא מציג את הבעיה המוסרית שיש בהזרעה מלאכותית, ולכן על פניו יש להתרחק מלעשות זאת, מאידך הוא מכיר בכך שאצל הנשים הצורך להיפקד זו שאלה של חיים ממש, ואי אפשר שלא להתייחס לשאלה זו ולברר אותה מבחינה הלכתית (וכמובן בכל מקרה יש לדון בדבר לשקול על פי תורה מה לעשות). וז"ל:

"עתה נבאר דין הזרעה מלאכותית מנכרי לתוך גופה של ישראלית, ואף שאך למותר הוא להרבות דברים על הכיעור והזוהמה שבדבר זה וכמו"ש החנוך במצוה תק"ס "ואין ספק כי טבע האב צפון בבן" וגם אמרו "כי תולדת הרע בבנים התחלתה תהי' מהמוליד", ואפשר שנכון להרחיק מן הכיעור ולא לדון כלל בדבר שיכול ח"ו לגרום להכניס זרע מרעים בכרם ה' בית ישראל, אך היות ובשביל רוב הנשים הבאות לשאול על כך והנכונות לפעולה זו ה"ז ממש שאלת חיים, כיון שאי אפשר לעשות ההזרעה מישראל, כי אף אם לא נאמר כדברינו שהולד ממזר מ"מ אסור לעשות כן בגלל החשש של אח נושא אחותו וכדומה, ולכן חושבני דכל זמן שחכמי הדור לא גזרו איסור ברור על כך שומה עלינו לברר מצד ההלכה אם מותר או אסור."

והוסיף לבאר מניין לנו שאין האשה נפסלת מחמת תרומת הזרע:

"ידוע שכבר הוכרע הדין דעכו"ם הבא על בת ישראל בין פנויה ובין אשת איש הולד כשר ואין צריך גירות, ראה באוה"פ סי' ד' אות י', אך פסק השו"ע באבה"ע סי' ד' סעיף י"ט שהולד פגום לכהונה ונמצא דיש לחשוש שמא תלד בת ותינשא לכהן באיסור, ואף שהרי"ף והרמב"ם פליגי וס"ל דכשרה לכהונה כמבואר שם בשו"ע ובאוה"פ סעיף ה', מ"מ כתב העמודי אור בסי' ג' אות ח' דכל הטעם הוא משום דהרבה דברים נאמרו לסתור הקל וחומר שלמדו בגמ' מאלמנה לכה"ג שאין איסורה שוה בכל ואפי"ה בנה פגום לכהונה, זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום לכהונה, חדא דלגבי עכו"ם ודאי דהק"ו הוי רק אסמכתא בעלמא לפי דברי התוס' בסופ"ק דיבמות דביאת עכו"ם בישראלית ביאת היתר היא מה"ת, ותו דמה לאלמנה לכה"ג שכן שניהן מוזהרין הוא מוזהר עליה והיא מוזהרת עליו משא"כ עכו"ם הבא על בת ישראל אין האיסור אלא עליה אבל הוא ודאי אינו מוזהר, ולכן כתב דכל זה שייך רק בפנויה אבל באשת איש דאיכא איסור מיתה מדאורייתא וגם הוא מוזהר על כך הרי קם הק"ו ללימוד גמור ומנין לנו להקל, ועיי"ש שכתב שהדעת מכרעת דבאשת איש לכו"ע הבן או הבת פגומים לכהונה.

אלא שאעפי"כ נלענ"ד דבהזרעה מלאכותית אפי' באשת איש גם להשו"ע אין הולד פגום, [עיין בחלקת יעקב סי' כ"ד אות י"ד ט"ו שכתב בפשיטות דדמי לביאת עכו"ם דנתחללה בכך וגם הולד פגום לכהונה ואין דבריו נראין לענ"ד] דהנה דבר זה מסתבר דגרושה שנתעברה באמבטי מזרע כהן אינה מתחללת בכך כיון שכל הענין של חללות הוא דבר הנעשה בגוף האשה ולכן בעינן דוקא שכיבת אדם, ואף שכהן מחלל גרושה בביאתו אף אם בעל ולא קידש דלדעת הרמב"ם ליכא כלל איסור תורה [עדיין צ"ע קצת בטעם הדברים בשלמא הענין של זונה מבואר דלא תלוי כלל בביאת איסור אבל לענין חללות מנלן, ועיין במנ"ח רס"ז דמשמע שסובר דאיכא איסור תורה גם בבעל לחוד ולא ידעתי מנין] היינו משום דסו"ס נבעלה למי שאסורה להתקדש ולהיות לו לאשה, משא"כ בהזרעה מלאכותית, וכן כתב הבני אהובה בפט"ו מאישות להוכיח לענין נתעברה באמבטי מהגמ' בחגיגה עיין שם, וגם נראה דכיון שאם רק נכנס הזרע לתוכה מתוך האמבטי ולא נתעברה ודאי דאינה מתחללת, וכיון שכן מהיכ"ת נימא דעיבור והריון גורמים חילול, [וראיתי באוה"פ סוף ס"ק ל"ו שהביאו מהאלף לך שלמה שהסתפק בכך ואין הספר תח"י לעיין בו] אך מה שיש לדון בזה הוא דיתכן לומר דאף שהאשה אינה מתחללת, מ"מ כיון שהולד נוצר עכ"פ מכהן וגרושה הוי שפיר הולד חלל וכדאמרן הכי לענין ממזרות כיון דגם כאן לאו בביאת איסור תליא מלתא, וכדאמרן שכהן הבא על הגרושה מחלל אותה ואת זרעו אף על פי שרק בעל ולא קידש.

ונלענ"ד ראי' ברורה דאין הולד חלל, שהרי מבואר ברמב"ם ושו"ע אבה"ע סי' ז' סעיף י"ד בכהן שבא על יבמה לשוק ונתעברה מביאה ראשונה דאין הולד חלל אף על פי שעשאה זונה ורק אם חזר ובא עליה ביאה שניה ונתעברה הוא דהוי חלל, וידוע שהראשונים תמהו על מ"ש כעי"ז בגמ' קדושין ע"ח ע"א כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה, דמ"ט לא נאמר דמיד כשהערה עשאה זונה וכי גמר ביאתו תיעשה גם חללה מחמת סוף ביאתו, וגם קשה מהא דכח שני צריך להחשב כביאה שניה כמבואר ביבמות ל"ד ע"א ונמצא דבכח ראשון עשאה זונה ובכח שני גם חיללה, או מחמת הפרישה באבר חי דמבואר בשבועות י"ז ע"ב דחייב על יציאתו כביאתו, ותרצו "דחדא ביאה לא פלגינן שתאסור שני איסורין" כמבואר היטב בשטמ"ק ר"פ אלו נערות לענין בעולה לכה"ג עיין שם, אולם על דברי הרמב"ם עדיין קשה נהי דגמר ביאתו לא חשיב כביאה שניה, אבל מ"מ מיד כשבא עליה או רק הערה בה הרי היא זונה גמורה ונמצא שזרעו נכנס לתוך גופה של זונה ואמאי אין הולד חלל, ומוכח ודאי מהכא שאף אם נתעברה זונה מזרע של כהן אין הולד חלל הואיל והיא עצמה לא נתחללה בכך, ולכן סובר שפיר הרמב"ם כיון דלא פלגינן חדא ביאה לתרי איסורי נמצא דמה שנתעברה מביאה ראשונה הו"ל כנתעברה שלא ע"י ביאה ולפיכך אין הולד חלל, והוא ברור, ולא דמי לאשת איש שנתעברה באמבטי דאמרן שלדעת התוס' הולד ממזר, דשאני התם שהולד נוצר מאיש ואשה דלית בהו הויה ולפיכך אף על גב דלא נעשה כלל שום איסור אפי"ה הולד ממזר, משא"כ הכא שגם האב וגם האשה אינם חללים לכן רק בכה"ג שהאשה מתחללת הוא דהוי הולד חלל משא"כ בנתעברה באמבטי דהוי לגמרי בהיתר כמו שהאשה אינה מתחללת כך גם הבן לא נעשה חלל.

ומעתה כיון דהא דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה נלמד בק"ו מאלמנה לכה"ג, והגמ' ביבמות מ"ה ע"א הרי פריך עלה מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ומשני דגם נבעלת לעכו"ם מתחללת, [אין להוכיח מהכא דמה שהולד חלל הוא מפני שהיא עצמה מתחללת, דאפשר דפירכא מיהו הוה דשאני אלמנה לכה"ג דחמיר טפי שכן מחללה בביאתו] ומעתה דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ומה אלמנה לכה"ג שנתעברה באמבטי אין הולד חלל כך גם בנתעברה מעכו"ם, ונמצא שגם אשת איש שנתעברה מעכו"ם ע"י הזרעה מלאכותית כיון שהאשה עצמה אינה מתחללת בכך אין הולד פגום כלל לכהונה, וגם פשוט הוא דאינה נאסרת בכך על בעלה כיון שלא היתה כלל שכיבת איש ואפי' לדעת ר"ח כהן בתשו' סי' ח' שחולק על הרמ"א ואוסר בנבעלה לשד, מ"מ הכא דליכא כלל שום שכיבה שפיר מודה דמותרת."

העולה מדבריו, שבהזרעה מלאכותית מגוי הבת כשרה לכהונה, ולא זאת בלבד, אלא אף אם האשה היא אשת איש אין הולד פגום לכהונה, והאשה אינה נאסרת בכך על בעלה.

גם בשו"ת חלקת יעקב אה"ע סימן י"ב אות כ הביא ראיה נוספת לכך שהאשה אינה נפסלת ע"י נתינת זרע לתוכה:

"ועוד נ"ל ראי' ברורה לזה מגמרא נדה מ"ה א' באשה אחת שבאת לפני ר"ע, א"ל רבי נבעלתי בתוך ג' שנים מה אני לכהונה, א"ל כשרה את לכהונה, א"ל אמשול לך משל וכו' שלישית מוצצה, וברש"י שם כלומר אף אני טעמתי טעם זנות, א"ל כשם שכל התורה הלמ"מ כך פחותה מג' שנים כשרה לכהונה הלמ"מ ונפסק כן להלכה ברמב"ם ושו"ע. והנה באשת ישראל קטנה שהשיאה אביה אם זינתה ברצון דעת הרמב"ם בפ"ג מהל' איס"ב והל' סוטה פ"ב, דנאסרת לבעלה, ולא אמרינן פיתוי קטנה אונס הוא, ובראב"ד בשם השיגו עליו ובשו"ע סי' קע"ח שני דעות בזה, והמתירין משום דפיתוי קטנה אונס הוא, ולענין כהונה דאונס דינו כרצון, ודאי אף קטנה נאסרה לבעלה ואף בלי רצון כלל, רק בפחות מג' שנים לא נאסרה אף לכהונה, ועכ"ח משום דזה לא נקרא ביאה כלל, וברמב"ם בפה"מ נדה פ"ה מ"ד וכן ברש"י כתובות י"א דאין ביאתו ביאה, חזינן דאע"ג דזה ודאי דהש"ז של הפסול באה לתוך רחמה, ואפה"כ כיון דלא מיקרי ביאה אינה נפסלת גם לכהונה - הרי לן ברור, דאף לכהונה טיפה פסולה אינה אוסרת בלא ביאה, מכש"כ לענין לאסור על בעלה ישראל שאינה נאסרת אלא ברצון, ודאי דלא נאסרה בלא ביאה ובלא שכיבה ואף שבא לתוך רחמה טיפה פסולה, ואף שמעלה בזה באישה, דבעלה ודאי קפיד בזה, עי' טו"ז יו"ד סי' צ"ט בשם מהרי"ק, באומרת מותר אף שלא מעלה בה' אסורה משום דמעלה בבעלה, זה דוקא כשהיתה שכיבה, אבל בלא שכיבה לא איכפת לן בקפידא דבעל, וכמבואר בסוטה כ"ו הנ"ל, וזה ודאי אין הדעת הולמתו דשפיכת זרע לתוך רחמה בלא ביאה כלל יהי' גרע מביאת קטנה פחותה מג' שנים, ולפענ"ד זו ראי' חותכת. נמצינו למידין דפסק המ"ל בזה דלא נאסרה לבעלה בשפיכת זרע בלא ביאת איסור הוא ברור ואמת דכיון דטיפה פסולה שלא ע"י ביאה אינה אוסרת לכהונה, דלא גרע מביאה של קטנה פחותה מג', מכש"כ לענין אשת ישראל, ואף במזיד וברצון, דאונס לגבי כהן כמו ברצון לענין ישראל."

העולה מדבריו שהתורה הקפידה רק על ביאת איסור, ולא על נתינת ש"ז פסולה. עיין שם גם שהקשה עליו הרב כהנמן זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', אך החלקת יעקב דחה את קושייתו:

"העירני הרב הגאון ר' י. כהנמן מפאניוויזש בעת בקרי אותי לדחות ראי' זו דש"ז בלא ביאת איסור אין פוסל מכהונה, מהא דפסקינן דקטנה פחותה מג' שנים אינה נפסלת מכהונה בביאתה, ודחה ראייתי דקטנה שאני דהוי כנתן הש"ז לתוך פיה או לתוך עינה, וכלשון הגמ' נדה מ"ד פחות מכן כנותן אצבע בעין, ואני השבתי אותו דז"א דהא תינוקת בת יום אחד מטמאה בנדה כמבואר שם מ"ג ב' ומבואר להדי' שם בדף מ"א ב' שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה ונפסק כן להלכה ברמב"ם ובשו"ע, ומדמטמאה בנדה עכ"ח דערותה מקרי ערוה ולא הוי כנותן לתוך פיה או עינה, רק דביאתה לא מקרי ביאה וכמבואר ברמב"ם הל' איס"ב פ"א הל' י"ג וברש"י כתובות י"א, וכמו קטן בפחות מט' דג"כ מטמא בזיבה ואין ביאתו ביאה דהוי כמשמש מת או שחוף דג"כ לא מקרי ביאה וגרע עוד יותר דאין פוסל אף לתרומה וכמבו' בגמ' שם ואף דערותו ודאי דמקרי ערוה מדמטמא בזיבה (ועי' בשו"ע או"ח סי' ע"ה לענין להתפלל נגד ערות קטן) וכן בקטנה ודאי דמקרי ערוה מדמטמא בנדה ומדלא נפסלה לכהונה, עכ"ח דש"ז בלא ביאה אין פוסל (ומרש"י מ"ד סוע"ב שם משמע קצת דאין לה עוד טעם ביאה)."

גם מצאתי בשו"ת יביע אומר חלק י - אבן העזר סימן י תשובה לרב אשר וייס בנדון דומה לשלנו, והביא את דברי האג"מ והמנח"ש הנזכרים לעיל:

"לכבוד ידידנו הדגול הרה"ג מזכה הרבים, חכו ממתקים וכלו מחמדים, רבי אשר ווייס שליט"א, אחרי עתרת החיים והשלום וכט"ס.

אודות שאלתו במי שנולד לאשה פנויה שקבלה זרע מאת בנק הזרע, ולאחר מכן חזרה האם בתשובה, ורצונה עז להשיא את בנה כדת משה וישראל, ולכן פנתה לבנק הזרע לברר את זהותו של האב תורם הזרע, ונענתה בסירוב מוחלט. הענין הגיע לבית המשפט של הערכאות, אך גם בית המשפט החליט לקבל את עקרון הסודיות, ולמנוע חשיפת זהות האב התורם את הזרע. והשאלה נשאלת אם הבן הזה נידון כשתוקי שאסור לו לבא בקהל, או יש מקום בהלכה להתירו לבא בקהל."

ותשובתו היא ממש כמו של האגרות משה הנ"ל ומטעמו:

"וגדולה מזו כתב בשו"ת מנחת שלמה ח"ג (סי' צח דף רע"ג), שאפילו אשת איש שנתעברה מזרע של גוי באופן מלאכותי, אינה מתחללת, והולד שנתעברה בו אינו פגום כלל לכהונה. ע"ש. ומעתה נראה פשוט שהבת כשרה לכהונה, אפילו אם נודע לנו שהזרע שנתעברה ממנו וילדה את הבת, הוא בא מגוי, כי הרי ביבמות (מד א) יליף שהבת של ישראלית שנתעברה מגוי פגומה לכהונה מקל וחומר מאלמנה לכהן גדול. ומה אלמנה לכ"ג שאין איסורה שוה בכל, בנה פגום לכהונה, זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום לכהונה. ופריך, מה לאלמנה לכ"ג שכן היא עצמה מתחללת, ומשני הכא נמי כיון שנבעלה פסולה, כדא"ר יוחנן שעכו"ם ועבד הבא על כהנת ועל ישראלית פסולה לכהונה. ולפ"ז קבלת זרע מגוי שלא ע"י ביאה שהיא עצמה אינה מתחללת גם הבת לא נפגמה לכהונה. ושו"ר שכן פסק בשו"ת אגרות משה ח"א (חאה"ע ס"ס י)... והניף ידו שנית בח"ב (חאה"ע ס"ס יא) להסביר טעמו כאמור... וכן עיקר. והנלע"ד כתבתי."

מאידך גיסא, בתשובה הנ"ל של החלקת יעקב, באבן העזר סימן יב אות יג, הוא כותב להחמיר בבת לאוסרה לכהן:

"אכן בבת הנולדה באופן הנ"ל, אם מותרת לכהן - הנה בעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל מבואר ביבמות מ"ה, שהולד פגום לכהונה מק"ו מאלמנה. ונחלקו בזה הראשונים, דעת הרמב"ם דאף לכתחילה מותרת לכהונה, ובשו"ע סי' ד' נפסק כדעת האוסרין, אכן בדיעבד אין מוציאין מידו. וא"כ לכאורה בשאלתנו, כיון דאפי' לענין חשש ממזרות שהיא דאורייתא נקטינן דכשהיא מתעברת בלא ביאה דלא הוי ממזר, מכש"כ לענין חשש פגום לכהונה שהוא רק דרבנן, עי' תשו' רע"א סי' צ"א ותשו' ברי"א סימן א' ב' כיון דק"ו פריכא הוא, א"כ מכש"כ כשמתעברת באופן זה דלא נפסלה לכהונה ואף לכתחילה, כיון דבדיעבד אף בביאה גמורה אין מוציאין מידו.

אכן באמת לכתחילה ודאי אסורה לכהונה, כיון דחזינן דפסלו בת הבאה מישראלית שבא עלי' עכו"ם, אף על גב שזה לא הוי רק איסור דרבנן, (דמדאורייתא מותרת כיון דק"ו מאלמנה ק"ו פריכא הוא), כמבואר בתוס' סופ"ק דיבמות ובשו"ע סי' ט"ז, א"כ בני"ד נמי, כשישראלית ממציאה עצמה לעשות כזאת נגד דין תורה, (כמבואר באריכות להלן בסי' יד - כא), וכשנולדה מטיפה פסולה, בת זו פסולה לכהונה דאיתעבד ג"כ איסור בהעיבור, כמו בעכו"ם על בת ישראל שהאיסור ג"כ רק דרבנן ועשהו לולד לפגום לכהונה וה"נ בזה."

לדבריו, כמו שרבנן החמירו בביאת גוי שהבת אסורה לכהן, מכיוון שמדרבנן עברה איסור (גזירת בי"ד של חשמונאי), אע"פ שמן התורה האם לא עברה איסור, מכיון שמדרבנן עברה איסור, כך גם בהזרעה מלאכותית שהיא מעשה איסור, ממילא בתה אסורה לכהן.

חיפשתי בדבריו מהו האיסור שהוא מוצא בהזרעה מלאכותית, ומצאתי שכתב באות טז:

"גם בני"ד יש דררא דאורייתא איסור הבחנה דביבמות מ"ב ילפינן מפסוק מלזרעך אחריך, ואף על גב דמסקו שם דעיקר טעם הבחנה שמא ישא אחותו וכאן אין חשש זה כיון דרובן עכו"ם והולדות אינם מתיחסים אחריהם וליכא דררא דאורייתא, מ"מ מעשה התיעוב בעצמו ראוי לדמות לאיסור ביאת עכו"ם לענין לאסור לכתחילה לכהונה ולענין דיעבד אם מוציאין מידו צ"ע"

כלומר, מסקנתו שהאיסור הוא מפני שזהו מעשה תיעוב. אך לא הסביר את מקור דבריו שזהו מעשה תיעוב. אין ספק שמתעוררות כאן שאלות מוסריות קשות, האם נכון לקבל זרע מגוי, האם נכון לאשה רווקה שלא נישאת לפתור את בעיית האימהות שלה ורצונה לילדים בדרך כזאת שלילדיה לא יהיה אבא, בוודאי שהדבר מקבל חומרה יתרה כאשר מדובר באשת איש. אבל מאידך יש לשקול באופן חיובי את הרצון להביא ילדים לעולם, וכמו שכתב הגרש"ז אויערבאך במנחת שלמה שהבאנו לעיל שאצל הנשים זו שאלת חיים ממש, ולכן הוא קובע את הגדרים לכך כיצד יעשה ע"פ התורה, ואי אפשר לדחות באופן גורף כל אשה המבקשת לעשות זאת, למרות הבעייתיות שיש בכך.

בוודאי שאי אפשר לקרוא למעשה זה של הזרעה מלאכותית מעשה תיעוב, דבר שנאמר על מעשים שמטרתם היא הנאה מינית גופנית גרידא, בלא שימת לב לתולדות, כגון שלא יוולדו כלל תולדות (כגון בזרע לבטלה או במשכב זכור ונשים המסוללות) או שיוולדו תולדות לא ראויים, ואילו בנדון דידן אין כלל מטרה של הנאה מינית/גופנית, אלא רק להביא ילדים לעולם. עיין ברמב"ן על התורה ויקרא יח ו, שכתב

"ודע כי המשגל דבר מרוחק ונמאס בתורה זולתי לקיום המין, ואשר לא יולד ממנו הוא אסור, וכן אשר איננו טוב בקיום ולא יצלח בו תאסור אותו התורה, זה טעם אל כל שאר בשרו, כי את שארו הערה (להלן כ יט), ירחיק הדבר מפני השאר, והלשון נגזר מן הנשאר בציון והנותר בירושלם (ישעיה ד ג), ולכך יאמר שארה הנה זמה היא (להלן פסוק יז), כלומר אינם נשואין ואישות כי לא יצליח אבל היא זמה מחשבת תאוה בלבד."

וכן כתב על פסוק ג שם נכתב שלא יעשו כמעשה ארץ מצרים:

"ועל דעת רבותינו בתורת כהנים (אחרי ט ג) היו גם המצרים שטופים בזמה בכל העריות ובזכור ובבהמה, והוא האמת, כי גם קדש היה בארץ בזכור מאז ועד עתה."

ונראה פשוט שכוונת דבריו ששטופים בזימה היינו בתאווה, ולא כמו בנדון דידן שאינו עניין של תאווה כלל וכלל.

ואפילו אם יש בעיה מוסרית או כיעור במעשה זה, איננו דומה כלל לביאת עכו"ם שאסורה מדרבנן, והפוסקים דנו האם ביאת עכו"ם היא בבחינת עריות כמו בבועל ארמית שקנאים פוגעים בו, שיש בו סרך מיתה, שזה דבר חמור, ואי אפשר מדעתנו לגזור גזרה ולומר שכמו שבביאת עכו"ם הבת אסורה לכהן, כך גם בהזרעה מלאכותית. נראה איפוא שכל מה שפסק בעל החלקת יעקב היה רק מצד דאגה לתיקון הדור ולא מצד הדין ממש. ובפרט שיש צד לומר שהדבר מותר לכתחילה במקרים מסוימים, כפי שכתבו הפוסקים.

לפיכך נראה עיקר כמו הדעות הראשונות שהובאו לעיל, שאין הבנות שנולדו כתוצאה מהפריה ע"י זרע גוי נפסלות כלל לכהונה, וזוהי דעת הרוב המוחלט של הפוסקים כמבואר למעיין בשו"תים השונים שהתייחסו לנדון זה.

לאור כל זאת, כאמור, נראה לפסוק שהבת הנ"ל מותרת לבוא בקהל ולהינשא כדמו"י, ואף מותרת להינשא לכהן.

מותר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ט במרחשון התשע"ו (01/11/2015)

הרב דוד דב לבנון – אב"ד