לפנינו ערעור על החלטת ביה"ד האזורי נתניה מיום י"ג אדר תשע"ד בתיק 920102/1, וזו לשון המסקנה:

א. לביה"ד הסמכות לדון בנושא הרכוש.

ב. ביה"ד קובע מועד דיון בתביעת הגירושין ובשאר התביעות הכרוכות ליום י"ח אדר ב' תשע"ד (20/3/14) בשעה 12:00.

רקע כללי
הצדדים נשואים משנת 1985, פרודים כשנתיים, להם שלושה ילדים, שתי בנות בגירות ובן קטין.

תביעת גירושין כרוכה הוגשה על ידי הבעל ביום 10.12.2012. תביעה הצהרתית לשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון, תביעה לאיזון משאבים, פסיקת מזונות קטין והשלמת מזונות אישה, הוגשה על ידי האשה לביהמ"ש למשפחה ביום 12/12/12.

נימוקי פסק הדין בקצרה
ביה"ד פורט לפרוטות את טענות הצדדים, ומשיב אחת לאחת לכל טענות האשה, וקובע כי הסמכות מסורה לו. להלן עיקרי נימוקי פסק הדין:

א. כתב התביעה הוגש לביה"ד בטרם הוגשו התביעות לביהמ"ש למשפחה. בו ביום נשלח עותק של כתב התביעה לכתובתה של האשה, שחזר עם הודעה על סירוב לקבל את המסמך.

ב. הצדדים שניהם חפצים להתגרש, כאשר האשה מאשימה את האיש בהאשמות חמורות, אישיות וכלכליות. בקשת הבעל לדחות את המועד לסידור גט, אינה משנה עובדה זו, ונועדה רק כדי למנוע מצב שלאחר סידור הגט ביה"ד יאבד את הסמכות לדון בענייני הרכוש.

ג. החלטות שניתנו בביהמ"ש הן החלטות זמניות, שנתנו לפי סעיף 11 לחו' יחסי ממון, ושנועדו להגן על האשה מפני מעשים שעלולים לסכל את ביצוע פירוק השיתוף ואיזון משאבים בעתיד, ואין לראות בהם תחילתו של הליך משפטי משמעותי השומט את הסמכות מתחת רגליו של ביה"ד.

ד. ביהמ"ש ציין בהחלטותיו, שאין בהסכמות שהושגו ובצווים שנתנו על ידו כדי להכריע בשאלת הסמכות, ואף עתה ביהמ"ש ממתין להכרעת ביה"ד בעניין.

ה. הבעל פירט את כל הרכוש הידוע לו, ובכלל זה פירט גם נכסים שלגביהם טען שהם אינם חלק מהרכוש המשותף. טענת האשה שהבעל לא פירט כספים מסומנים שנטל, הוכחשה על ידו.

טענות הצדדים
בהחלטת ביה"ד האזורי מפורטות טענות הצדדים, ולא נחזור על הדברים, רק נתמקד בטיעונים המשפטיים, ובקצרה.

א. כנות תביעת הגירושין
האשה טוענת שתביעת הגירושין לא היתה כנה, מפני שהבעל סרב לתת לה את גטה במועד שנקבע על ידי ביה"ד האזורי תוך שהוא חוזר בו מהסכמות שהושגו בביהמ"ש למשפחה בדיון בבקשת האשה לצווי הגנה שהתקיים ביום 23/12/12. לטעמה של האשה, כל מטרת הבעל היתה לחסום את תביעתה בביהמ"ש, שם תוכל לברר את זכויותיה בנכסים נוספים שרשומים על שם צד ג'. האשה גם טוענת שיש יתרון מוכח בערכאה האזרחית מבחינתה, מפני שלפי ההסכמות שהושגו שם פירוק השיתוף בנכסים יושעה עד לאחר חקירת צדדי ג' בביהמ"ש.

ב. המצאה מאוחרת של כתב התביעה האשה טוענת שהבעל המציא את תביעת הגירושין באיחור ניכר, ביום 23/12/12, ורק בדרך אגב, כנספח לכתב הגנה שהוגש לביהמ"ש למשפחה. הדבר מוכיח לדעת האשה, שהתביעה בביה"ד הרבני נועדה רק לחסום את דרכה בערכאה האזרחית.

האשה מתייחסת לאמור בנימוקי פסק הדין, וטוענת שלא סירבה לקבל את כתב התביעה, אלא שהמסמך נשלח לכתובת שגויה.

האשה מוסיפה וטוענת, שגם אם אכן נשלח אליה עותק של כתב התביעה, הן הדבר נעשה על ידי ביה"ד ולא על ידי הבעל שחובת ההמצאה מוטלת עליו.

ג. כיבוד ערכאות – ביהמ"ש החל לדון בתביעה הרכושית
האשה טוענת שלאחר שבביהמ"ש נתנו 17 צווים לגורמים שונים בענייני הרכוש, ולאחר שגם הבעל הסכים שביהמ"ש ידון בפירוק השיתוף, עקרון כיבוד הערכאות מחייב את ביה"ד למשוך את ידו מעיסוק בעניין.

ד. שיקולי יעילות – ביהמ"ש יכול לדון בעניינם של צדדי ג'
האשה טוענת שלביהמ"ש יתרון נוסף על פני ביה"ד, שכן הוא יכול לדון בעניינם של צדדי ג', שלפי הנטען, יש להם עניין בתוצאות בתביעה הרכושית.

ה. כריכת ענייני הרכוש
האשה טוענת שכריכת ענייני הרכוש לא היתה כנה, משום שהבעל לא התייחס בפירוט הרכוש, לסכום כסף מזומן שלפי הנטען, נטל מהכספת שבבית, לפני שהורחק על ידי המשטרה, ומשום שהבעל ציין בפירוט הרכוש נכסים מסוימים כנכסי ירושה ומתנה בעוד לטענת האשה אלו נכסים משותפים.

הבעל המשיב, חוזר על נימוקי ביה"ד האזורי, ומוסיף ומציין את שכתב ביה"ד הגדול בפסק דין בתיק 1700-21-1, שהמועד הקובע לעניין תפיסת סמכות היא הגשת התביעה בביה"ד ולא המצאת התביעה לצד שכנגד, עוד נכתב באותו פסק דין שהסמכות של ביה"ד בענייני גירושין והכרוך בהם היא סמכות עיקרית, והסמכות של ביהמ"ש היא סמכות שיורית, לכן בכל מצב בו יש שוויון בין הערכאות, על אחת כמה וכמה כאשר יש יתרון, כמו בנדון דידן בו הקדים הבעל ותבע בביה"ד, יומיים לפני שהוגשה תביעה בביהמ"ש, יש לקבוע שהסמכות מסורה לביה"ד.

בענין כריכת ענייני הרכוש, מוסיף הבעל, שגם אם האשה היתה צודקת בטענתה שלא כל ענייני הרכוש נכרכו, אין די בכך כדי לשלול סמכות מביה"ד, שכן לפי הפסיקה האזרחית המקובלת, פירוט ענייני הרכוש, יכול שיתקיים במהלך הדיון, ולאו דווקא במעמד הגשת תביעת הגירושין.

במענה לטענה על כנות תביעת הגירושין, הבעל מתאר את מצב הקשה של היחסים בין הצדדים עובר להגשת תביעת הגירושין.

בדיון שהתקיים לפנינו, הצדדים חזרו על טענותיהם. ביה"ד ניסה את כוחו בפשרה, והציע לצדדים הצעות שונות להסדר חלקי או מלא, אך ללא הועיל.

דיון
א. ביה"ד האזורי בנימוקיו, התייחס בפירוט לטענת האשה שהבעל חזר בו מתביעת הגירושין, כאשר סירב לתת גט לאשתו במועד שנקבע. ביה"ד כתב שחששו העיקרי של הבעל היה מפני איבוד סמכות ביה"ד, ולכן הסכים לסידור גט לאלתר, אם תסכים האשה שהמשך הדיונים בענייני הרכוש יהיו בביה"ד, או שיינתן פסק דין על פירוק שיתוף בדירה. נימוקים אלו עונים על טענת האשה, כביכול הבעל חזר בו מההסכמות שהושגו בביהמ"ש, שפירוק שיתוף יבוצע רק לאחר שורה של בירורים משפטיים כמפורט בהחלטת ביהמ"ש מיום 23/12/12, שכן גם במסגרת ההליכים בביה"ד, במידה והיה קונה סמכות, ניתן לבצע את פירוק השיתוף באותו מתווה שהוצע בביהמ"ש.

יש לציין, שהסכמת הבעל כנ"ל, אינה כתובה במפורש אלא מכלל תגובתו לביה"ד מיום 13/03/13, מובן שעיקר חששו מפני איבוד סמכות ביה"ד, ורצונו שיבוצע פירוק שיתוף מידי בדירה, היה משני. אך לענייננו, אין צורך ביותר מכך כדי לדחות את הטענה שהבעל חזר בו מרצונו בגירושין, בפרט לאור מצב היחסים בין הצדדים. בהקשר זה יש לציין, שגם האשה, שאין להטיל ספק ברצונה בגירושין, הסכימה לבקשת הבעל לדחות את המועד שנקבע לסידור גט, הרי שדחיית המועד לכשעצמה, אינה פוגמת בכנות תביעת הגירושין, ורצון הצדדים בגירושין.

ב. ביה"ד האזורי בנימוקיו מאריך בענין המצאת כתב התביעה לאשה על ידי מזכירות ביה"ד, וקובע שהאשה סירבה לקבל את כתבי התביעה, האשה כאמור טוענת שהכתובת היתה שגויה, אך לא צירפה העתק של אישורי המשלוח, וחזקה על ביה"ד שתרגם נכונה את מה שנכתב על גבי תעודת המשלוח החוזר. למעשה קשה לקבל את טענת האשה בענין, שכן הכתובת המופיעה בתיק היא של בית המגורים של הצדדים, בו התגוררה האשה בגפה, לאחר שבמהלך חודש נובמבר הבעל הורחק מהבית על ידי המשטרה, כך שאין כל ממש בטענה שהמשלוח חזר בגלל כתובת שגויה, ונראים יותר נימוקי ביה"ד, שהחומר חזר עקב סירוב.

ג. באשר לטענה שחובת ההמצאה מוטלת על הבעל, חובת ההמצאה אינה "מצווה שבגופו", אלא פעולה נחוצה כדי לגלות את קיומו של ההליך המשפטי לצד השני. המטרה במקרה זה, כעולה מפסיקת בג"ץ שלה ציין ב"כ האשה, היא למנוע מצב שאחד מהצדדים מגיש תביעה לשם תפיסת סמכות בלבד, וכדי לחבל בהליך הדיוני שמתקיים בערכאה אחרת. במקרה זה, הבעל מסר למזכירות ביה"ד את הכתובת המדויקת של האשה, תוך שהוא יודע שכתב התביעה ישלח את האשה באופן מידי, כך שאין כל סיבה להניח שהיתה כאן מטרה להעלים אות להסתיר משהו מהאשה. נציין שמעיון בפרוטוקול ביהמ"ש מיום 23/12/12 עולה כי נושא הסמכות היה הסיבה העיקרית לחילוקי הדעות בין הצדדים בביהמ"ש, ובשום שלב לא היתה כוונה מצד הבעל להסתיר את רצונו שענייני הרכוש ושאר הדברים הכרוכים בגירושין, יתבררו בביה"ד הרבני.

ד. באשר לטענה שביהמ"ש החל לדון בענייני הרכוש. ביה"ד האזורי מנמק היטב, שההחלטות והצווים שנתנו בביהמ"ש, ניתנו במסגרת מצומצמת של סעדים זמניים, ואין לראות בהם תחילתו של הליך משפטי. האשה בכתב הערעור לא התייחסה כלל לנימוק הנוסף שכתב ביה"ד, שגם ביהמ"ש ציין בהחלטותיו שאין לראות בהם ויתור על סמכות ביה"ד.

ה. באשר לטענה, שעל ביה"ד לוותר על הסמכות המוקנית לו משיקולי יעילות. בפסקי דין רבים נקבע, שגם כאשר הדיון בין הצדדים חורג לעניינים הנוגעים לצדדי ג', יש לביה"ד את היכולת לדון ולפסוק בעניין ככל שהדבר נוגע לבני הזוג, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לזכויות של צדדים שלישיים. הדברים נכונים בתביעות רכושיות בהם יש מעורבות מוכחת וחד משמעית של צדדי ג', כמו בתביעה לפירוק שיתוף בחברות מסחריות וכדומה, ועל אחת כמה וכמה בתביעה שלפנינו, שבה טרם הוכחה מעורבות של צד ג' באופן המבסס חשש לפגיעה בזכויותיהם במסגרת ההליך הרכושי שיתברר בביה"ד.

ו. באשר לטענה על כנות כריכת הרכוש. כמנומק היטב בהחלטת ביה"ד האזורי, הבעל פירט את כל הרכוש הידוע לו, ואף טרח לפרט נכסים שלטענתו אינם חלק מהרכוש המשותף. טענת האשה כי עצם הצגת אותם נכסים כרכוש שאינו משותף לצדדים, מורה על חוסר כנות, טוב היה לה לו לא נטענה, שכן לפי מה שנקבע בפסיקה האזרחית, מטרת כריכת הרכוש היא להביא לסיום מהיר ויעיל של ענייני הרכוש, לאחר שמיעת טענות הצדדים בעניין, ברור אם כן שהבעל לא צריך לפרט את הנכסים תוך שהוא מאמץ את טענות האשה בענין.

ז. גם הטענה על סכום כסף גדול שלא פורט, אינה פוגמת בכנות הכריכה, כאמור בנימוקי ביה"ד, הבעל מכחיש את קיומו של סכום כסף זה, גם הדברים שכתב הבעל לביהמ"ש, נספח ז לכתב הערעור, אינם מאשרים קיומו של סכום כזה, אדרבא הבעל כותב שם את שטען בסיכומיו בביה"ד האזורי, שהדברים שאמר לאשה בעניין הכספים היו דברי רהב, שאין מאחוריהם שום כיסוי.

ח. כל זאת מלבד מה שכתב הבעל, שגם פירוט שאינו מלא, אינו פוגם בהכרח בכנות הכריכה, אם אפשר שהפירוט יבא בשלבים מתקדמים יותר של ההליך המשפטי.

לאור כל האמור ביה"ד מחליט:
הערעור נדחה.

ניתן ביום כ"ד בטבת התשע"ה (15/01/2015).



נגד פסק הדין הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בתיק בג"ץ 1716/15 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול (‏14.10.2015), והיא נדחתה.