הצדדים הם בני זוג שהתגרשו לפני כשנה, לאחר כארבע וחצי שנות נשואין בלא ילדים.

בתביעת הגירושין, האשים הבעל את אשתו שזינתה תחתיו, ולכן הגיש תביעה לחייבה בגט, וכרך לתביעתו את ענין הרכוש.

האשה הכחישה טענות הבעל, ואמרה שהיו לה קשרי ידידות בלבד. בענין הגירושין אמרה שאם יגיעו לידי הסכם הוגן היא מסכימה להתגרש.

ביה"ד הציע לקבוע מועד לסידור גט בו יתגרשו הצדדים ועד אז ינסו להגיע לידי הסכם, ובמידה ולא יגיעו לידי הסכם, ביה"ד ידון בענין הרכוש לאחר הגט.

הצדדים הסכימו להצעת ביה"ד והתגרשו ביום טז' אדר א' תשס"ג (17.2.03). במעשה בית דין של האשה צוין שלאור טענות הבעל, היא אסורה עליו, ואם תרצה האשה להנשא ל-א' ר' צריכים בירור ביה"ד.

לאחר הגט, נשארה האשה להתגורר בדירת הצדדים וסוכם שהאשה תשלם את מלא התשלום החודשי של המשכנתא כאשר תשלום מחצית הבעל, הינה תמורת מחצית שכ"ד שצריכה לשלם האשה לאיש עבור השימוש בחלקו, וכאשר תימכר הדירה, יבוצע חישוב ויתקזזו בהתאם.

הבעל עובד בחברה השייכת למשפחה, העוסקת ביבוא ויצור מפות ולו %40 ממניותיה, אשר קיבלם מאביו טרם נשואי הצדדים. האשה עובדת כמנהלת אדמיניסטרטיבית בקופ"ח הכללית. במשך שנות חיי נישואיהם, ניהלו הצדדים חשבונות בנק נפרדים.

ביום א' אב תשס"ג (30.7.03), הורה ביה"ד שהכספים הנמצאים בחשבון האשה בבנק לאומי סניף ר' יחולקו בחלקים שווים בין הצדדים, וזה מאחר והבעל טען שהוא הפקיד שם מכספיו, היות והאשה רימתה אותו שהיא ביתרת חובה בחשבון זה, ולאחר מעשה התברר לו שמהכספים שהעביר, האשה הפקידה אותם בתוכניות חיסכון.

הגט סודר ביום יב' אדר ב' תשס"ג (16.3.03) אולם הצדדים לא הצליחו להגיע לידי הסכם ביניהם בענין הרכוש, וביקשו מביה"ד לפסוק בנידון.

הרכוש לגביו, מתדיינים הצדדים ומבקשים את חלוקתו כדלקמן:

א) דירת מגורים בפ"ת בת 4 חדרים שנרכשה בסכום של מאתים אלף דולר. מאה אלף דולר מתוכם,שולמו ע"י אבי הבעל, סך של כ-65,000$ וכן כ-35,000$ מחסכונות הבעל מילדותו, בזמן רכישתה עוד לפני שהצדדים נישאו, והחוזה נרשם ע"י שניהם. (האיש והאשה).

יש לציין שהדירה עדיין לא נרשמה בלשכת רישום מקרקעין (טאבו) עד היום, ונרשמה עליה הערת אזהרה בלבד.

מאה אלף דולר נוספים מקורם במשכנתא שבני הזוג לקחו.

על חשבון חוב המשכנתא שילמו במועדים שונים סכומים שונים שפורטו ע"י ב"כ הבעל כאשר הסך הכולל שלהם מגיע לכשמונים אלף דולר (315,000 ש"ח).

מקורם של כספים אלה, היו בהעברות בנקאיות שנעשו מחשבונו של האב לחשבון הבעל כאשר כל העברות מתועדות במסמכי הבנק שצורפו לסיכומי ב"כ הבעל.

הסך הכולל של העברות אלו מחשבון האב לחשבון בנו הינו 510,000 ש"ח, על פי דברי האב בחקירתו, ומתוך כספים אלו פרע הבן כשמונים אלף דולר מחוב המשכנתא בתשלומים חד פעמיים גדולים במיוחד כפירעון מוקדם ופרט לכך שולמו תשלומים חודשיים שוטפים בסך מסויים, ובפועל יתרת חוב המשכנתא הינה כעשרים אלף דולר.

יש לציין כי כנגד שני התשלומים הראשונים עבור רכישת הדירה אשר בוצעו ישירות מחשבון אבי הבעל לחברת הבניה, נערכו בין האב לבנו שטרי חוב ולפיהן יהא האב זכאי להחזר סכומים אלו מהבן בכל עת שיחפוץ. סכומים אלו מסתכמים ב 288,000 ש"ח.

ב"כ האשה ניסה לערער את אמינותם של שטרות אלה, אולם, אבי הבעל שנחקר על כך בפנינו עמד על כך שהשטרות נכתבו בכתב ידו במועד הרשום על גבן ונחתמו על ידו והוא החתים את בנו עליהם.

עם פרוץ הסיכסוך בין הצדדים, העביר הבעל לאביו מתוך הכספים שנותרו בחשבונו סך של כ- 288,000 ש"ח עפ"י דברי אביו, בטענה שראה לנכון לפרוע לאביו את החוב הנ"ל מתוך הכספים שגם אותם קיבל מאביו כאמור לעיל.

ב"כ האשה טען כי ההעברות הבנקאיות שנעשו מחשבון האב לבנו, במהלך שנות הנישואים הינן במסגרת תשלומים המגיעים לבן במסגרת עבודתו בחברה, וביקש לתמוך טענה זו בעובדה שגם לשותף השלישי בחברה, שהינו בן אחותו, העביר סכומים דומים.

אבי הבעל בחקירתו, סתר טענה זו וטען שהכספים שהעביר לבנו היו כספים פרטיים שלו ולא הגיעו לבן כשכר או בגין חלקו ברווחי החברה. הבן קיבל שכר מהחברה כ- 8,000 ש"ח נטו שהנו די והותר, ואת הסכומים הנוספים כנ"ל העביר בלא כל קשר לעבודתו בחברה, אלא, כדי להטיב עם בנו על מנת שיוכל לסיים את תשלומי המשכנתא וכדי שיתקדם בחיים.

כמו כן טען שלבן אחותו העביר סכום חד פעמי של כ-300,000 ש"ח שלא העביר כנגדו לבנו וזאת משום שלדבריו הבטיח לאחותו ז"ל לדאוג לבנה כפי שדאג לבנו, וסכום זה ניתן לבן אחותו שהינו השותף השלישי בחברה לצורך רכישת דירה.

בכך ביקש לסתור טענת ב"כ האשה שהסכומים שהעביר האב לבנו ולבן אחותו הינם במסגרת המגיע להם בגין פעילותם בחברה.

אבי הבעל הסביר במסגרת חקירתו כי חברה קודמת שהיתה לו צברה חובות גדולים לבנקים, מעל מליון ש"ח. חובות אלה עברו לחברה החדשה שהקים ואשר מניותיה רשם %40 ע"ש הבן ו-%40 ע"ש בן אחותו, ועל שמו הותיר %20. אולם שווי מניותיה של החברה הינו שקל אחד בלבד.כל ההון העצמי והסחורה עמן החלה החברה החדשה את פעולותיה הינם הסחורה שנותרה בידו מהחברה הקודמת והכסף הפרטי שלו.

ב) תכולת הדירה הנ"ל.

ג) האשה דורשת חלקה ב- %40 מניות הבעל בחברה שבשותפות עם אביו ובן דודתו.

ד) האשה דורשת גם מחצית חשבונות בנק שונים של הבעל, וכן מחצית זכויותיו הממוניות ממקום עבודתו.

ה) מחצית משווי דמי השכירות בגין שכר דירה ראוי שהאיש תובע מהאשה עבור שימוש בחלקו בדירה, החל מיום הגירושין.

ו)מכונית "פולקסוואגן פולו" שנותרה בידי האשה שהבעל דורש מחציתה.

הצדדים הסכימו שהרכוש יחולק בהתאם לחוק יחסי ממון, והתחייבו על כך בקאג"ס (עיין בפרוטוקול מיום כד' תמוז תשס"ג (24.7.03) עמ' 1 שורה 16).

בדיון שהתקיים ביום כד' תמוז תשס"ג נשמעו באריכות טענות הצדדים וב"כ. בין השאר ביקש ב"כ האיש שהיות והאשה זינתה תחתיו, יש לחלק את הרכוש בהתאם להשקעתו של כל צד ולא לפי הרישום. זאת לפי סעיף 8(2) בחוק איזון משאבים, שבנסיבות מיוחדות ביה"ד רשאי להחליט לא לחלק את הרכוש בחלקים שווים.

ב"כ האשה הכחיש טענת האיש.

לאור זה, ביה"ד החליט ביום טו' חשון תשס"ד (10.11.03), שהיות וב"כ האיש דורש לחלק את הרכוש לפי יחסי השקעת הצדדים בו, בגלל שהאשה נאפה ומרדה בו, והאשה מכחישה טענות הבעל, לכן עליו להוכיח טענותיו ונקבע דיון לצורך כך.

לדיון שהתקיים ביום כא' כסלו תשס"ד (16.12.03), הוזמנו לעדות א' ר' ומר ס' י', ע"י ב"כ האיש, שלדבריו היו בקשרים רומנטיים עם האשה.

ב"כ של ס' י' כתב מכתב לביה"ד שמרשו איש עסקים ונמצא בחו"ל, והוא מוכן להופיע בפני ביה"ד לאחר שהאיש יפקיד סכום של 5,600 דולר עבור כיסוי הוצאותיו, הכוללות מחיר טיסה, שהות בבית מלון והפסד ימי עבודה.

ב"כ האיש חקר ארוכות את האשה, בנוגע לקשריה עם שני גברים אלו. לענין קשריה עם ס' י', טענה האשה שהוא איש עסקים, וישנם פערי גיל גבוהים ביניהם, והיא מכירה אותו מאז שהיתה בגיל 15 שנה כשהיתה תלמידת תיכון, ומאז היא בקשר איתו. הקשר עימו נפסק עם נישואיה ובכל מהלך שנות הנישואין לא היתה בקשר איתו. היא הודתה שלפני שנישאה היה ביניהם קשר יחסי אישות למרות שהוא אדם נשוי.( עיין פרוטוקול עמ' 4 שורה 7).

לשאלה אם קיימה אתו יחסי אישות מאז שנתגרשה, סרבה האשה להשיב, אולם התברר שכשבוע לפני הגירושין, הוא הזמין אותה על חשבונו שתבוא אליו לחו"ל, ונתן לה פנקס שקים פתוח, והיא משכה עשרות אלפי שקלים מחשבונו. לדבריה תמורת זאת, ביקש ממנה שתעביר לו מהארץ מסמכים מסוימים. האשה הכחישה שקיימה איתו יחסי אישות, אולם הם התנשקו.

לשאלת ביה"ד, מה ההגיון בדבר להוציא עשרות אלפי שקלים תמורת העברת מסמכים בזמן שניתן להעבירם באמצעות הדואר, ענתה האשה שהיא לא יודעת מה ההגיון, ויש כנראה למר י' את הסיבות שלו לכך, אבל היות והוא עשיר היא נענתה להצעתו( עיין פרוטוקול עמ' 3 שורה 53).

יש לציין כי ב"כ הבעל המציא מכתב מאשתו של מר י' המאשר את הקשר בין בעלה לאשה מאז היותה תלמידת תיכון ושקשר זה נמשך לאורך השנים.

בענין קשריה עם ד"ר א' ר', הודתה האשה שמכירה אותו דרך עבודתה, כשנתיים לפני גירושיה והתפתתו ביניהם קשרי ידידות. הקשרים החלו בתקופה שהיתה במשבר עקב טיפולי פוריות שעברה, כדי להרות מבעלה, היא מצאה אצלו אוזן קשבת וראתה בו תומך ויועץ, כדי לצאת מהמשבר. למרות שהוא אינו רופא גיניקולוג או פסיכיאטר, היא התיעצה עמו על בעיותיה. הם היו מבלים יחד במסעדות, שהו יחד בדירתו וכן במכונית, לדבריה לא קיימו יחסי אישות ורק התנשקו כידידים (עיין פרוטוקול עמוד 2 שורה 61).

כמו כן הודתה שבאותה תקופה, טסו יחד להונגריה, וכו חזרו באותה טיסה.כמו כן היו במלון אחד, אבל בחדרים נפרדים אולם בילו יחד. לדבריה, היא נסעה להונגריה כדי לבקר את אחותה שלומדת שם רפואה, ושתי לילות הראשונות אחותה לנה אתה בחדר, ואח"כ היא לנה לבדה. לשאלה מדוע הודתה בפני בעלה שקיימה יחסי אישות עם אדי, היא השיבה שאמרה לו רק כדי להרגיז אותו מכיון שבעלה עזב אותה, אבל זה לא היה במציאות (עיין פרוטוקול עמ' 3 שורה 20-22).

כמו"כ הופיע לעדות ד"ר א' ר', והוא אישר שיש לו קשרי ידידות כשנתיים עם האשה. הוא ענה בין השאר שהוא רווק ויש לו דירה לבדו, והוא הודה שהאשה היתה באה אליו לדירתו לעתים קרובות, ואוכלים או משוחחים יחד אבל לא היה ביניהם יחסי אישות (עיין פרוטוקול עמ' 5 שורות 59-61). כמו"כ הודה שהיו יחד בהונגריה, כפי שהאשה מסרה, לנו במלון בחדרים נפרדים, ולא היה ביניהם יחסי אישות. לשאלה אם הוא ביקר בחדרה במלון ענה: "לא זוכר" (עיין פרוטוקול עמ' 6 משורה 20 ואילך). לשאלה אחרת ענה שהוא רווק ויש לו ידידות רבות, ועם הרבה מהם הוא מקיים יחסי מין, אבל לא עם כולם, וגם עם האשה הוא לא קיים יחסי מין. לשאלה אם היו נשיקות ביניהם ענה שבתחילת הפגישה ובסיומה היו נשיקות ידידות, אבל באמצע הוא לא זוכר אם היו אם לאו (עיין פרוטוקול עמ' 7 שורות 29-32). כמו"כ מסר שהאשה היתה מתיעצת אתו בבעיותיה הגניקולוגיות, וזה למרות שהוא לא רופא גניקולוג, אבל בעבר התמחה גם בזה.

באותו דיון הופיע חוקר, שעקב אחר האשה לפי בקשת הבעל והעיד שראה אותה מבלה יחד עם אדי במסעדה וכן במכוניתה. הם ישבו יחד במכוניתה בשעות הלילה במקום חשוך כ-45 דקות וראה שהזרוע השמאלית של אדי מונחת על מושבה של האשה והיא רוכנת לכיוון שלו ולפי התנועות שראה הוא מעריך %99 שהיה ביניהם מגע פיזי, אבל לא יכול לאשר במאה אחוז מכיון שהיה שם חשוך. (עיין פרוטוקול עמ' 10 שורה 23-24).

בדיון שהיה ביום כ"ו תמוז תשס"ד (15/7/04) נשמעו טענות בענין הרכוש. ב"כ האיש טען היות והדירה נרכשה לפני שנישאו וכל המימון הכספי היה ע"י הבעל ואביו הן תשלומי הראשונים בסך מאה אלף דולר, והן בפירעון חוב המשכנתא בסכום של שמונים אלף דולר, והכסף ניתן כהלוואה. וכמו"כ הדירה עצמה עדיין לא נרשמה בטאבו עדיין לא נגמרה המתנה.

ולכן לאור הנסיבות המורחבות ניתן לבטל את המתנה בהתאם לחוק המתנה. לטענתו מגיע לאשה מכל הדירה רק מחצית מתשלומים החודשיים של חוב המשכנתא ששולמו ע"י בני הזוג בזמן שגרו יחד והשאר יש להחזיר לבעל ולאביו.

ב"כ האשה טען שכל הדירה נרכשה מכספי הבעל, מהשכר שהגיע לו כשותף בחברה, והבעל החליט להעביר אליו הכספים בתנועה סיבובית דרך אביו וכאילו אביו נתן לו הלואה או מתנה ולמעשה הכל היה פיקטיבי, והאבא היה שליח של הבעל ולכן יש לראות בכספים אלה כנכסים שנצברו ע"י הבעל ולפי חוק איזון משאבים מגיע לאשה מחצית.

כמו כן נשמעו טענות על חיי אישות שביניהם.

לאחר העיון בדברי הצדדים וב"כ והסיכומים שהגישו ברור הוא שהאשה לא חפצה בבעלה ולא מצאה בו כאדם המתאים לה וכנראה שמשום זה חפשה גברים אחרים להיות בחברתם ובקרבתם, ועד כדי כך שהיא הודתה לבעלה שהיא זינתה עם א'.

האשה החליטה להתגרש, אלא שרצתה לצאת עם רכוש רב, וא"כ דינה כדין מורדת דמאיס עלי כפי שפסק השו"ע בס' ע"ז ס"א שכל מה שנתן לה מתנה מחזרת אותו. וגם הרמ"א בס"ג פסק שכל מה שנתן לה או כתב לה אינה נוטלת כלום ואפי' תפסה צריכה להחזיר ואפי' יש לאשה טענה מבוררת על מאיסותה שאינו הולך בדרך ישרה ומכלה ממונה וכיוצא בזה (ועיין בד"מ ס"ק יג) אלא שלא מפסידה נכסיה שהכניסה לו.

וע"כ האשה חייבת להחזיר את כל מה שקיבלה וכ"ש שלא מגיע לו כלום בזכויות הבעל ובפרט את הדירה שעדיין לא רשומה בטאבו ולאשה אין חזקה ולבעל יש חזקת מרא קמא בכספים שלו ושקיבל. כמו כן עיין בפד"ר כ"ו שמדמה רשום בדירת המגורים לבגדים ותכשיטים שנתן לה שהם חוזרים בגירושין כמבואר בס' צט.

כמו כן יש בתי דין שפוסקים שהדירה תחולק לפי ההשקעה. וכן נפסק בתיק קופל מ"ד מס' 703 ואושר ע"י ביה"ד הגדול שחלקו הדירה לפי ההשקעה אפי' אם היתה רשומה בטאבו ע"ש שניהם, וא"כ כ"ש בנידון דידן שעדיין הדירה לא רשומה בטאבו שיש לילך אחרי מרא קמא.

כמו כן יש לדון ע"פ סעיף 8 (ב) בחוק יחסי ממון בין בני זוג. מהודעתה של האשה ומעדותה של ד"ר א' ר', וכן מעדותו של החוקר, נראה לביה"ד כי יש לפחות "רגלים לדבר" והוכחות נסיבתיות חזקות ביותר שהאשה בעודה נשואה בגדה בבעלה וניהלה רומן עם שני הגברים הנ"ל. במשך כשנתיים עם ד"ר א' ר' היה קשר ממושך, ולזמן קצר יותר היה קשר עם מר ס' י' שלמרות היותו נשוי, וגילו המבוגר היה לה עמו קשר רומנטי.

יש לציין כי ד"ר א' ר' הודה בעדותו שהוא רווק והוא אינו מתנזר מקיום יחסי מין עם נשים רבות, ולא בודק את מצבם האישי אם הן נשואות או רווקות, אבל משום מה הוא "התאפק" במשך שנתיים בקשר עם אורלי, ולמרות שהיתה מבקרת בביתו לעתים קרובות במשך שעות. וכמו"כ בילו יחד במסעדות, ובמכונית, ולמרות שנסעו יחד לטיול להונגריה, ולנו באותו מלון, הוא נהפך "לנזיר" ואיש קדוש ולא קיים אתה יחסי מין, דבר שאינו מתקבל כלל מבחינה הגיונית.

בענין ס' י' האשה הודתה שהיא מכירה אותו מגיל 15 כשהיתה עדיין תלמידת תיכון, ולפני שנישאה היו לה יחסי מין אתו, אבל לדבריה זה נפסק קודם שנישאו.

מאד תמוהה העובדה שפתאום לפני גירושיה מתחדש הקשר והוא מעביר לה פנקס שיקים פתוח והיא מבצעת משיכות על חשבונו ומוציאה עשרות אלפי שקלים ונוסעת אליו לחו"ל לביקור וזאת רק כדי להעביר לו מסמכים וכל הקשר ביניהם התבטא בנשיקות ידידות ולא בקשר רומנטי חזק יותר כפי שהיה ביניהם בעבר, מבלי לקיים יחסי מין. כפי שצוטט לעיל, האשה בעצמה אמרה שהיא לא יודעת מה ההגיון בדבר להוציא עשרות אלפי שקלים תמורת העברת מסמכים. כמו"כ היא סרבה לענות אם היא קיימה יחסי מין לאחר שנתגרשה.

לאור כל הנ"ל ביה"ד נוכח כי לפנינו אשה "שעושה מעשה זמרי ומבקשת שכר כפנחס". בהתנהגותה הנ"ל גרמה להרס חיי הנישואין, ולמרות שהיו נשואים רק כארבע שנים, ואין להם ילדים, היא רוצה לעשות "עושר שלא במשפט" לצאת מהנישואין עם רכוש רב ולקבל מחצית מהדירה, וכן זכויות במניות הבעל שקיבל אותם לפני שנישאו, למרות שלא השקיעה בהם כמעט כלום.

לדעתנו מקרה זה נכנס בגדרי סעיף 8 לחוק יחסי ממון בו ניתן שיקול דעת שלא לאזן את הרכוש המשותף בחלקים שוים. לכן גם אם נקבל גרסת ב"כ האשה שלמעשה כל כספי הדירה שיכים לבעל בלבד, הרי לפי סעיף 8 (2) ביה"ד מחליט שהרכוש יחולק לפי ההשקעה בפועל של כל אחד מהצדדים ולא לפי הרישום, ובפרט שהדירה עדיין לא רשומה בטאבו.

לכן מגיע לאשה החזר של מחצית מהתשלומים החודשיים השוטפים של המשכנתא ששולמו במהלך הנישואין ותו לא, למעט תשלומים בסכומים הגדולים ששולמו לכיסוי המשכנתא שזה שייך לבעל בלבד.

כמו"כ אין לה שום חלק בזכויות הבעל במפעל המשפחתי, ובשאר זכויותיו, וזה לאור מעשיה הנ"ל שגרמה להרס הנישואין.

לחילופין, אם נלך לפי גרסת ב"כ האיש שהדירה מומנה בעיקר ע"י אבי הבעל, היות והדירה עדיין לא נרשמה בטאבו לפי חוק המתנות התשכ"ח -1968 לפי סעיף 5 ג', בנסיבות מיוחדות זכותו לבטל את המתנה.

ומאחר והאשה במעשיה כפי שתוארו גרמה להרס הנישואים, זה מתאים לסעיף של "נסיבות מיוחדות" וישנה אומדנה מוכחת שבמקרה כזה לא התכון לתת את המתנה. יש להוסיף ולומר כאן ממה נפשך גם אם נקבל טענת ב"כ האשה שלמעשה כל כספי הדירה שיכים לבעל בלבד, הרי בנסיבות שלפנינו ביה"ד מחליט שהרכוש יחולק לפי ההשקעה בפועל של כל אחד מהצדדים ולא לפי רישום הזכויות.

(-) ש' פופוביץ - אב"ד

מצטרף.

(-) מ' אוחנונה - דיין

כאמור התברר לביה"ד שאבי הבעל הוא זה שניהל לבד את המו"מ לרכישת הדירה בעצמו הגיע להסכמות עם החברה על מחיר הדירה ותנאי התשלום, וזאת עוד קודם שהצדדים קבעו מועד לנישואיהם.

כמו"כ אבי הבעל שילם את שני התשלומים הראשונים בסך 288,000 ש"ח ישירות מחשבונו לחשבון החברה שבנתה את הדירה.

כאמור לעיל, לטענת הבעל ואביו כספים אלה ניתנו כהלואה ונערכו לגבם שטרי חוב אולם גם אם נקבל טענת ב"כ האשה שכספים אלה נתנו במתנה, הרי שע"פ סעיף 5 (א) (1) נכסים שקיבלו הצדדים במתנה או בירושה אפילו במהלך הנישואין אינם בני איזון, כל שכן בנידון זה בו הסכם רכישת הדירה נעשה קודם שנקבע מועד לנישואין הרי ודאי שאבי הבעל שילם עבור הדירה כמתנה לבנו וממילא כספים אלה אינם בני איזון.

העובדה שנאמר לחברת הבניה כי הזכויות בדירה ירשמו בסופו של דבר ע"ש הצדדים אין בה משום ראיה שהמתנה של האב גם לאשה. והראיה שבשטרי החוב שערך האב בינו לבנו ראה רק את בנו כמי שמחויב כלפי להשיב כספים אלה ששולמו על ידו ישירות לצורך רכישת הדירה ולא ראה באשה כמי שמחויבת גם היא כלפיו להשיב כספים אלה.

אם כן ממה נפשך. אם כספים אלה הינם בגדר הלואה הם אמורים לחזור לאבי הבעל ואם הינם מתנה הרי זה מתנה שניתנה לבעל ואינה בת איזון ע"פ סעיף 5 לחוק יחסי ממון.

בפועל הדירה לא נרשמה בטאבו על שם הצדדים ואין כאן עדיין נתינה בפועל לאשה שהרי הבעלות עדיין לא נרשמה וא"כ רישום הזכויות אצל החברה אין לראות בו כמתנה אלא כרישום לצורך נטילת המשכנתא אותה לקחו הצדדים.

גם את הכספים שהעביר אבי הבעל לבנו בהעברות בנקאיות מחשבונו לחשבון הבעל ואשר מהם שילם הבעל סך של כ-80,000 $ מחוב המשכנתא יש לראות כמתנה שקיבל הבן מאביו במהלך הנישואין ולפיכך סכומים אלה אינם בני איזון.

הטענה של ב"כ האשה שכספים אלה הגיעו לבעל בגין פעילותו בחברה אינה מתקבלת. אין כל הגיון שבחור צעיר שאך זה סיים את שירותו הצבאי כשאין לו כל נסיון וידע קודם בעניני טקסטיל ובתחום בו עסקה החברה שיהא ראוי לתנאי שכר ורווחים אותם מנסה ב"כ האשה ליחס אליו.

הטענה כי עיקר הפעילות בחברה היתה של הבן וחלקו של האב היה שולי אין בה ממש והיא מבחינת "יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא" ולא בזה נאמר יפה כח הבן מכח האב שהקים את החברה ועוסק בתחום זה למעלה מארבעים שנה, ואשר הוא זה שהביא את כל ההון העצמי והסחורה לפעילות החברה הקיימת.

לביה"ד נראה כי אף השכר שקיבל הבעל מהחברה בסך 8000 ש"ח נטו אלמלא היה בנו של מייסד החברה לא היה מקבלו ודי לחכימא ברמיזא.

אין בעובדה ש-%40 ממניות החברה נרשמו על שם הבעל ללמד על כוחו ויכולתו של הבעל בניהול ויצירת רווחים. ההסבר לרישום המניות והשכר שקיבל הוא בעצם העובדה שהינו בנו של מייסד החברה בפרט כאשר אין שווי אמיתי למניות והחברה עצמה הינה בעלת חוב.

לאור האמור רובה ככולה של הדירה הינה מכספים שקיבל הבעל קודם הנישואין ובמהלכן שאינם בני איזון ע"פ סעיף 5 לחוק יחסי ממון. גם אם נראה את חלקן של הכספים ככאלה שנצברו בחיי הנישואין ואשר באופן עקרוני יש לאזנם, הרי שבנסיבות המיוחדות של נידון זה אין לאזנם מכח סעיף 8 לחוק הנ"ל והחלוקה תעשה בהתאם להשקעה של כל צד בנכס.

לפיכך לאשה מגיע רק כנגד מחצית תשלומי המשכנתא שביצעו הצדדים במשותף.

כאמור לעיל בני הזוג קיבלו עליהם בקנין שביה"ד ידון ברכוש ע"פ חוק יחסי ממון.

לחיזוק הנימוק האמור בדברינו לעיל, כי יש לביה"ד את שיקול הדעת להחליט באילו נסיבות מיוחדות רשאי ביה"ד לסטות מאיזון המשאבים בחלוקה שווה, נצטט את דברי השופט זוסמן שעמד בראש הועדה שהכינה את התשתית לחוק יחסי ממון.

בהקשר לסעיף 8 לחוק יחסי ממון נאמר בדו"ח הועדה הנ"ל: "לבית משפט או לבית דין שידון בתביעת שיתוף, ינתן שיקול דעת לסטות מכלל השוויון כאשר נסיבות מיוחדות מחייבות את הדבר. הוראה זו תאפשר לבית המשפט ולביה"ד להתחשב במקרים אינדיבידואלים להניח את עשיית הצדק לרגליו".

בספרי המשפט הוכרו מקרים שונים "כנסיבות מיוחדות" לענין סעיף 8 לחוק, ונציין מתוכם את שנראה רלבנטי לנידון דידן.

א. כאשר נכס או נכסים מסוימים היו פרי עמלו של אחד מבני הזוג, ואילו בן הזוג השני לא מילא את תפקידיו המשפחתיים.

ב. אשמת בן הזוג האחד בפירוק הנישואין.

ג. ניהול חשבונות בנק נפרדים.

ד"ר פנחס שיפמן ופרופ' טדסקי במאמרו "איזון משאבים בין בני זוג" תומכים בהשקפה זו שיש לראות באשם לפירוק הנישואין "נסיבה מיוחדת" המאפשרת לביה"ד חלוקת משאבים בלתי שווה.

בנידון שלפנינו התנהגותה של האשה כפי שפורטה לעיל בודאי הינה עילה לפירוק הנישואין כשהאשמה תלויה בצואר האשה. כמו"כ מקורות המימון של הדירה והדרך בה שולמו כספים אלה והעובדה שהצדדים לא ניהלו חשבון בנק משותף והכנסות האשה נכנסו לחשבונה האישי כל אלה מצדיקים את הקביעה שיש כאן נסיבות מיוחדות לחלוקה בלתי שווה של הנכסים.

לחילופין אם נלך לפי טענת ב"כ האיש שהדירה מומנה ע"י אבי הבעל, היות והדירה עדיין לא נרשמה בטאבו, לפי חוק המתנות התשכ"ח –1968, סעיף 5 ג', בנסיבות מיוחדות זכותו של האב לבטל את המתנה, ומאחר והאשה במעשיה כפי שתוארו גרמה להרס הנישואין, זה מתאים לסעיף של "נסיבות מיוחדות" וישנה אומדנה מוכחת שבמקרה כזה לא התכון האב לתת את המתנה.

(-) ד' מלכא - דיין

לאור כל האמור, ביה"ד פוסק:

א) כל הרכוש של הצדדים יחולק בהתאם להשקעתם בפועל ברכוש.

ב) הדירה שנמצאת ב... למעשה צריכה לעבור כולה לאיש, ולחשב את תשלומי המשכנתא כנ"ל. אולם כיון שהבעל וב"כ לא דרשו זאת כאמור בסכומי התובע, על כן ביה"ד פוסק שהדירה תמכר ומהתמורה שתתקבל תפרע יתרת חוב המשכנתא (בסך 20,000$).

מיתרת התמורה, יקבל האיש החזר סך שלשים וחמש אלף דולר (35,000$) ששולמו על ידו לרכישת הדירה, וכן יקבל סך שמונים אלף דולר שצריך להחזיר לאביו בגין החזר תשלומי המשכנתא .

לאחר קיזוז סכומים אלו, היתרה תחולק בין הצדדים בשוה.

לבעל זכות קדימה לרכוש את חלקה של האשה בדירה במחיר השוק.

במידה והצדדים לא יצליחו למכור את הדירה תוך שלשה חודשים מהיום, ביה"ד ימנה כונס נכסים למכירתה על פי דרישת אחד הצדדים.

ג) על האשה לפנות את הדירה הנ"ל בתוך חודשיים מהיום.

ד) הוצאות החזקת הדירה הנ"ל החל ממועד הגירושין 16.3.03 ועד פינויה בפועל יחולו על האשה בלבד.

ה) על האשה הנ"ל לשלם לאיש הנ"ל החל ממועד הגירושין ועד לפינויה מחצית משכר דירה לפי הערכת שמאי. במידה והאשה שילמה את חלקו של הבעל במשכנתא מאז הגירושין, יקוזזו סכומים אלו בהתאם.

ו) תכולת הדירה הנ"ל תחולק בין הצדדים בחלקים שוים.

ז) לאשה אין שום זכויות בחלקו של הבעל בעסק המשפחתי.

ח) זכויות של הצדדים המגיעים להם ממקום עבודתם ישארו לכל צד עליהם הם רשומים. כמו כן הכספים המופקדים בבנקים יחולקו בהתאם לרישום הבעלות בחשבון.

ט) שווים של מכוניות הצדדים יחולק בהתאם להשקעות הצדדים ברכישתם.

ניתן ביום כ"ח אלול תשס"ד (14.09.2004)

ש' פופוביץ - אב"ד          מ' אוחנונה - דיין          ד' מלכא - דיין