בפנינו תביעת האשה לגירושין ולכתובה. הצדדים נשאו כדמו"י ביום ל' סיון תשס"ו (26.6.2006), מנישואים אלו נולדו לצדדים שני ילדים. כיום מתדיינים הצדדים בבית הדין בתביעת האשה לגירושין ולכתובה. בבית המשפט מתנהל עניין מזונות הילדים ומשמורת.

עובדות והליכים
ביום ט"ז סיון תשע"א (18.5.2011) הגישה האשה תביעה לחלוקת רכוש, מזונות, משמורת והסדרי ראייה, בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה. ביום המחרת, י"ז סיון תשע"א (19.5.2011), הגיש הבעל תביעה לגירושין בבית הדין הרבני וכרך את תיקי הרכוש, מזונות, משמורת והסדרי ראייה. נקבע דיון ליום ו' אלול תשע"א (5.9.2011). ביום שלפני הדיון שלח הבעל בקשה לדחיית מועד הדיון הואיל ובין הצדדים מתנהל משא ומתן. בית הדין נעתר למבוקש. הצדדים לא שבו לבית הדין, ובהעדר פעילות בית הדין סגר את התיק.

ביום ט"ז שבט תשע"ג (27.1.2013) הגישה האשה תביעת גירושין. בכתב התביעה כותבת האשה, כי במהלך חייהם המשותפים ידעה יחס משפיל ומתעלל מצדו של הבעל אשר השליט בביתם אווירה כוחנית ושלטנית. האשה פרטה כמה מקרים: בהריון של הבת גירש אותה הבעל מהבית. במקרה אחר, תוך ויכוח במהלך נסיעה הורה לה לרדת מהרכב והותיר אותה באמצע הדרך. במקרה אחר, אחרי שיצאה לבלות עם בני משפחתה נעל את הדירה ותלה שלט שלא תעז להתקרב לדירה עד שיורה לה להיכנס. עוד כתבה האשה כי הבעל סבל מהתפרצויות זעם חריפות שהגיעו לידי אלימות פיזית של ממש, וכך במהלך ויכוח פעם הכה אותה באמצעות נעל, ופעם ע"י מכשיר הפלאפון עד שהתנפץ לרסיסים, ובפעם אחרת פשוט חנק אותה. על חלק מהמקרים הגישה האשה תלונות במשטרה.

לדברי האשה היא עזבה את הבית מחודש מאי 2011 עם הבת בעת שהיתה בהריון ומאז הצדדים פרודים. עוד ציינה האשה כי ביום שבת י"ז תמוז תשע"ב (6.7.2012) נקט הבעל באלימות קשה כלפיה, בגינה הוגשה תלונה נוספת למשטרה. הבעל הושם במעצר והוצא נגדו צו הרחקה ע"י בית המשפט לענייני משפחה בחדרה. כאמור ביום ט"ז שבט תשע"ג (27.1.2013) הגישה תביעת גירושין.

בסיכום דבריה כותבת האשה כי בין הצדדים קיים נתק מוחלט ממאי 2011, התנהגותו של הבעל המאיסה אותו עליה באופן שאין היא מסוגלת להמשיך בחיי הנישואין, כשבפיה טענת מאיס עלי באמתלה מבוררת. הלכך תובעת האשה גט וכתובה, כשסך הכתובה עומד על 180,000₪. כמו כן דורשת האשה פיצוי על סך של 500,000 ₪ כולל הכתובה.

ביום י"א סיון תשע"ג (20.5.2013) התקיים דיון. הופיעה האשה וב"כ, הבעל הופיע אך לא היה מיוצג. האשה בקשה להתגרש, הבעל הסכים עקרונית לגירושין בתנאי שהאשה תבטל את תביעת הפיצוי, ובקשר לתביעת הכתובה ביקש ייצוג. במעמד בית הדין נקבע דיון לתאריך ב' תמוז תשע"ג (10.6.2013) בשעה 9.00 בבוקר, ונאמר לבעל שביום הדיונים שנקבע, בית הדין לא יקבל יותר טענה של חוסר ייצוג.

ביום ב' תמוז תשע"ג (10.6.2013) התקיים דיון. הופיעו האשה וב"כ, הבעל לא הופיע, ובית הדין זימן את הבעל בצו הבאה. ביום ח' אלול תשע"ג (14.8.2013) התקבלה הודעת משטרת ישראל כי הבעל עזב את הארץ ביום כ"ב סיון תשע"ג (31.5.2013) לצרפת, ולא ידוע מועד חזרה לארץ.

ביום כ"ה בשבט תשע"ד 26.1.2014) הגישה ב"כ האשה בקשה לחייב את הבעל בגט, ולהורות שהגט יבוצע ע"י שליח. וכן ליתן פסק דין בעניין הכתובה ולחייב את הבעל בהוצאות לדוגמה, הואיל וברח מהארץ באמצע הליך משפטי.

ב"כ הבעל השיב כי הבעל פיטר אותו מייצוג, בית הדין לא קיבל את דבריו והורה לו להשיב. תשובת ב"כ הבעל היתה כי הנושא הרכושי בא על פתרונו בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, כאשר הדירה נמכרה בסך של 1,400,000₪. הצדדים חלקו את התמורה בחלקים שווים 700,000₪ לכל אחד, ומשכך, הסתיימה חלוקת הרכוש בין הצדדים. בעניין הכתובה האשה קיבלה את כתובתה בתוך חלקה בדירה ואינה זכאית לדרוש כתובה או פיצוי. עוד טען ב"כ הבעל, כי האשה היא זו שעזבה את הבית באמצע הליכי גישור, ולכן אינה זכאית לכתובה, ובפרט לאור העובדה, שיש לה אמצעים כספיים גדולים. וסיים דבריו שאין לבעל התנגדות ליתן גט, אלא שמבקש שהאשה תבטל את כל ההליכים המשפטיים נגדו, לרבות תביעת הכתובה והפיצוי.

ב"כ האשה הגיבה כי לנוכח התנהגותו של הבעל, האשה זכאית לכתובה. האשה עשתה כל שביכולתה להגיע להסכם והבעל לא אפשר להגיע להסכמות, ולאור אלימותו של הבעל האשה זכאית גם לפיצוי. בהתייחס לטענת ב"כ הבעל כי האשה קיבלה סך של 700,000₪ חלקה בדירה ולכן אינה זכאית לכתובה, השיבה כי בית המשפט לא הכריע בחלוקת רכוש ולא ביצע איזון משאבים, אלא הורה על מכירת הדירה בחלקים שווים ואין לזה כל קשר לכתובה או לפיצוי. כמו כן הבעל אינו עומד בתשלום המזונות שנקבעו ע"י בית המשפט, והחוב שהצטבר עומד על סך של יותר מ־9,000₪.

ביום א' אייר תשע"ד (1.5.2014) התקיים דיון אליו הופיעו האשה וב"כ וכן ב"כ הבעל, הבעל עצמו לא הופיע. ב"כ האשה טענה שההליכים בבית המשפט בעניין משמורת הילדים והמזונות לא הסתיימו, וככל שיהיה גט האשה תוותר על כתובתה. ב"כ הבעל טען שהבעל מבקש משמורת משותפת, ומבקש להיות שותף מלא בגידול הילדים, וממילא אין מקום לחיוב מזונות. ב"כ האשה השיבה כי מזונות הילדים נדון בבית המשפט ואין לבית הדין סמכות בעניין, וככל שיש לבעל טענות, יטען אותם בבית המשפט. לעניין טענתו בדבר הכתובה, אמרה ב"כ האשה, שהאשה מוכנה לוותר על הכתובה עם סידור הגט.

בסופו של דיון איפשר בית הדין לצדדים לנהל משא ומתן.

ביום י"ד אייר תשע"ד (14.5.2014) הגישה ב"כ האשה בקשה נוספת לחיוב הבעל בגט ובכתובה, הואיל וב"כ הבעל אינו מגיע איתם לכל הסכמה למרות הוויתור מצדם על הכתובה. בית הדין החליט להמתין להחלטת בית המשפט.

ביום כ"ו אייר תשע"ד (26.5.2014) התקבל בבית הדין החלטת בית המשפט בעניין המשמורת ומזונות הילדים. בית המשפט פסק כי לאור העובדה שהבעל בחו"ל המשמורת נתונה לאם. ולאחר שובו של הבעל ובהתאם לבקשה מצדו, בית המשפט ידון במשמורת מחדש. לגבי מזונות הילדים, בית המשפט דחה את טענת ב"כ הבעל ליתן משמורת משותפת ולפטור את הבעל מתשלום מזונות, וחייב את הבעל בסך של 3,200₪ לשני הילדים וכמו כן מחצית מהוצאות חריגות.

ביום ח' תמוז תשע"ד (6.7.2014) התקבלה בבית הדין בקשה נוספת מב"כ האשה, כי הצדדים אינם מגיעים להסכם, ומבקשת מבית הדין ליתן החלטה בעניין הגירושין והכתובה.

ביום כ"ג חשוון תשע"ה (16.11.2014) התקיים דיון. ב"כ הבעל טען שוב שפוטר מייצוג, בית הדין לא קיבל את טענתו. לאור בריחתו של הבעל מהארץ, וחוסר שיתוף פעולה עמו, וכדי לנסות ולהציל את האשה מעגינותה, בדק בית הדין את נושא "כשרות החופה ועדי הקידושין", אלא שבזה לא נמצא פתרון.

ביום ו' טבת תשע"ה (28.12.2014) התקבלה הודעה מטעם הבעל. "כדי לסיים את כל ההליכים בין הצדדים מציע הבעל: 1. הילדים יהיו במשמורת האם. 2. הסדרי ראייה יקבעו בין האב לילדים בשובו לארץ ע"י בית המשפט או בהסכמה. 3. דמי המזונות עבור הילדים יעמוד על סך של 2,100₪ וכמו כן מחצית מעלות הגן עבור הבן, עד הגיעו לכיתה א'. 4. יבוטלו כל החיובים הקיימים עד היום כלפי הבעל. 5. יבוטלו כל צווי עיכוב היציאה נגד הבעל. 6. יבוטלו כל התלונות במשטרה נגד הבעל."

ביום כ"ג טבת תשע"ה (14.1.2015) הגישה ב"כ האשה תגובה. לדבריה עמדותיו של הבעל אינם הגיוניות. דמי המזונות נפסקו ע"י בית המשפט והסכום המוצע ע"י הבעל הוא נמוך מהמינימום הקבוע בפסיקה. דרישת הבעל לבטל את התלונות במשטרה אינה מתאפשרת, הואיל והמשטרה לא תאפשר זאת. לגבי שאר הדרישות, האשה מוכנה לוותר על כתובתה בתמורה לגט.

ביום כ"ח אייר תשע"ה (17.5.2015) התקיים דיון. ב"כ האשה טענה כי לאור הוויתור של האשה על הכתובה, על הבעל ליתן גט. שאר דרישותיו של הבעל אינן שייכות לבית הדין אלא לבית המשפט. ב"כ הבעל השיב שמזונות הילדים שנקבעו הם גבוהים מדי, וטענות האשה על אלימות הבעל הם שקריות. הבעל מוכן להעביר לאשה סך של 1,800₪ עבור מזונות הילדים. ב"כ האשה טענה כי הבעל לא העביר במשך שנתיים עד היום כל תשלום, וחובו עומד על סך של 180,000₪.

ב"כ האשה השיבה כי האשה תסכים לסך של 3,500₪ עבור מזונות הילדים כולל הוצאות חריגות. ב"כ הבעל השיב כי הבעל יהיה מוכן לשלם סך של 2,500₪ כולל הכול , לאור מצבו הכלכלי, ובתנאי שהאשה תוותר על מזונות העבר.

בית הדין המתין לתגובה מב"כ האשה. ביום ח' סיון תשע"ה (26.5.2015) הגישה האשה תגובה כי היא מתנגדת להצעת הבעל, ורואה בהצעתו רק התחמקות, ומבקשת מבית הדין כי יחייב את הבעל בגט, בכתובה ובפיצוי.

דיון
בפנינו תביעת האשה לגירושין, לכתובה ולפיצוי. הבעל עקרונית מסכים להתגרש, אלא שדורש ויתור על מזונות העבר, הקטנת מזונות הילדים וויתור האשה על תביעת הכתובה והפיצוי.

קודם שנדון בגוף התביעה, בית הדין מותח ביקורת על התנהגות הבעל שברח מהארץ, לאחר פתיחת תיק משפטי נגדו. הבעל הופיע בדיון הראשון והתחמק מלדון בטענה של חוסר ייצוג, טענה שהתבררה שאינה כנה. מעשה זה הוא מעשה אשר לא יעשה, כאשר הבעל משאיר את האשה עגונה וחסרת אמצעים כלכליים. בנוסף, בית הדין מותח ביקורת על ב"כ הבעל, על מהלך הדיון, ועל הניסיון לדון בבית הדין בנושאים שנדונו ונפסקו בבית המשפט, כאשר הבעל וב"כ מאיימים כי לא ינתן לאשה גט אם לא תוותר על חוב מזונות הילדים ותסכים להקטנתם. דרישה זו לא תבוא בחשבון, הואיל והסמכות שייכת לבית המשפט, ואין לבית הדין כל אפשרות להתערב בפסק הדין שניתן ע"י בית המשפט, בלא הסכמה מצד האשה. הלכך בית הדין דוחה את דרישת הבעל להקטנת מזונות הילדים, או ויתור על מזונות העבר בתמורה לגט, הואיל ואין לבית הדין סמכות לדון בנושאים אלו.

ואם כן בפנינו תביעת האשה לגירושין ולכתובה ולפיצוי.

תביעת הגירושין
בכתב התביעה מתארת האשה מעשים קשים שלדבריה עשה הבעל, שבגינם נאלצה לעזוב את הבית. אמנם לא התקיים דיון, האשה לא השמיעה טענות אלו בפנינו והבעל לא הגיב עליהם, כך שאי אפשר לעמוד על הדין ולהתרשם אם יש צדק בטענות האשה. אולם עצם בריחתו של הבעל מהארץ מעידה כי הבעל מפחד להתמודד עם טענות אלו. הרי שאם לא היו טענות אלו נכונות, היה הבעל עומד ומנסה להתמודד עמם או לכל הפחות היה הבעל מכחיש וצועק שנרקמת נגדו עלילה. גם ניסיונותיו של ב"כ הבעל להסית את הדיון מעיקרו בתביעת הגירושין, ולנסות להוביל את האשה ואת בית הדין לוויתורים מצד האשה בעניין מזונות הילדים, מגלים כי אין לבעל וב"כ תשובות לטענות האשה, ולכן בחר ב"כ הבעל להסית את הדיונים לנושאים אחרים, וכאמור באין הסכמת האשה, אין לבית הדין סמכות להתערב בהם.

הבעל ברח מהארץ בתאריך כ"ב סיון תשע"ג (31.5.2013) יותר משנתיים עד היום. ובעצם הצדדים פרודים לדברי האשה כבר מחודש מאי 2011, נכון להיום יותר מארבע שנים. בעניין זה ידועים דברי הגר"ח פלאג'י בספרו חיים שלום חלק ב' סימן קיב' שכתב:

"בדרך כלל אני אומר כל שנראה לבית הדין שזמן רב פרודים ואין להם תקנה אדרבה צריך בהשתדלות הרבה להפרידם זה מזה ולתת גט כדי שלא יהיו חוטאים וחטאים רבים וכו' וידעו נאמנה כי כל הבא לעכב מלתת גט בענין זה כדי להנקם זה מזה מחמת קנאה שנאה ותחרות. פעמים שהאיש רוצה לגרש והאשה אינה רוצה, וכדי להנקם מהאיש, מעכבים הדבר שלא לשם שמים, עתידין ליתן את הדין, וכמו כן להיפך כשהאשה רוצה וכו' וכדי להנקם מהאשה מעכבים מלתת גט שלא לשם שמים גם בזה לא בחר ה', ויש עונש מהשמים וכו' והנני נותן קצבה וזמן לדבר הזה דאם יארע איזה מחלוקת בין איש לאשתו וכבר נלאו לתווך השלום ואין להם תקנה ימתינו עד זמן ח"י חדשים, ואם בינם לשמים נראה לבית הדין שלא יש תקוה לשום שלום ביניהם, יפרידו הזווג, ולכופם לתת גט עד שיאמרו רוצה אני כדבר האמור."

ידועה מחלוקת הדיינים חברי בית הדין הגדול בפירוש דברי הגר"ח פלאג'י הנ"ל. לדעת הגר"א שרמן והגר"ח איזרר אין כוונת הגר"ח פלאג'י לכוף לגט אלא עצה טובה לדיינים לעשות הכול כדי להציל את הזוג מאיסורים במצב של פירוד, וחובה על בני הזוג לציית לבית הדין, אולם לדעת הגר"צ בוארון כוונת הגר"ח פלאג'י ברורה וכוונתו לכפיה ממש.

הנה בנ"ד הצדדים פרודים כארבע שנים. לדברי הגר"ח פלאג'י גם אם לא נדון את הבעל שיש לכופו לתת גט, בודאי שיש על הבעל חיוב ליתן גט.

הלכך הואיל והצדדים פרודים יותר מארבע שנים, בית הדין מורה לבעל ליתן גט לאשתו ולסדרו ע"י שליח בבית הדין במקום מושבו בצרפת.

בריחת הבעל מהארץ
אומנם קיימת אפשרות כי הבעל עזב את הארץ בעקבות התביעות המרובות שתבעה האשה בבית המשפט ובבית הדין, ואף נתנו פסקי דין שלדעתו אינם מוצדקים, ולכן החליט הבעל לברוח מהארץ. ואין בריחתו מהארץ מחמת שרוצה לעגן את האשה. מ"מ הואיל ואין תביעות אלו תביעות חריגות אלא תביעות המתבקשות לדיונים בין בני זוג המבקשים להתגרש, אנו רואים בבריחתו כגורם הפירוד. תביעות האשה בבית המשפט היו למזונות הילדים ומשמורת, וכן לחלוקת הרכוש הקיים ולא איזון משאבים. ובבית הדין הגישה תביעה לגירושין כתובה ופיצוי, ואם הבעל מיוצג, הרי שב"כ אמור להתמודד עם תביעות אלו שהם מעשים בכל יום ואינם חריגים, ולא לייעץ למרשו לברוח מהארץ. ואם בכ"ז בחר הבעל לא לדון ולברוח מהארץ, הרי שבמעשה זה גורם לפירוד בין הצדדים.

האשה ויתרה על הכתובה
לא אחת הודיעה האשה שבכפוף לסידור הגט, היא מוכנה לקבל את בקשת הבעל ולוותר על תביעתה לכתובה ופיצוי, אך לא על מזונות הילדים בעבר ובעתיד. אמנם, הואיל והבעל המשיך להתעקש ולומר שייתן גט רק אם האשה תוותר גם על מזונות העבר ותסכים להקטין את סכום מזונות הילדים, חזרה בה האשה, ובקשה שבית הדין יפסוק בעניין הגירושין והכתובה. הלכך בית הדין נדרש לדון בעניין זה.

תביעת הכתובה
האשה תובעת בנוסף לגט גם את כתובתה בסך מאה ושמונים אלף ₪.

האשה תבעה גירושין. הבעל לא ביקש שלום בית, ועקרונית הסכים לגירושין ואף מעשיו מוכיחים כי גם הוא אינו חפץ באשה. הצדדים פרודים זה ארבע שנים, ועיכוב הגט הוא מסיבות שתלה הבעל את מתן הגט בוויתורים של האשה על מזונות הילדים והקטנתם. אם כך הרי ששני הצדדים אינם מעוניינים זה בזו, יש להחיל את דינו של רבינו ירוחם בספר מישרים נתיב כ"ב חלק ח', וז"ל:

"וכתב מורי הרב אברהם בן אשמעאל, כי נראה לי, שאשה שאמרה לא בעינא לי ייתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לה, אבל אינני רוצה לתת גט, מסתברא דאין דנין אותה כמורדת להפסידה כלום מעיקר כתובתה ונדוניא, ומיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא, דילמא הדרי בהו, ולאחר שנה כופים אותו לגרש, והפסידה תוספת וכל מאי דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה."

בדברי רבינו ירוחם הנ"ל נכתב במפורש שבמקום בו הצדדים לא רוצים זה את זה, מקבלת האישה את עיקר כתובתה ללא תוספת כתובה. טעם הדבר נובע מהטענה "דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה."

אך טעם זה הוא רק במקום בו הבעל לא גרם לתביעת הגירושין של האישה אלא האישה היא זו שתבעה את הגירושין מסיבותיה שלה, שלא בעטיו של הבעל, אז אנו אומרים שלא כתב לה כתובה על דעת שתצא ממנו. אך במקום בו הבעל גרם לכך שהאישה לא יכולה לחיות עמו, ובגללו היא תובעת גירושין, אז ודאי שחייב לתת לה תוספת כתובה, שהרי על דעת כן כתב לה כתובה ותוספת כתובה.

יסוד הדברים בדברי התוספות במסכת יבמות דף ס"ה ע"ב, פירש ר"ח דכל הנך דכופין מחמתה, דווקא מנה ומאתיים אית לה, אבל תוספת לית לה, דאדעתא למיפק לא כתב לה וכו' ורבינו תם מפרש דלכל מילי הוי תנאי כתובה ככתובה.

הרי שלדעת ר"ח בכל מקום בו תובעת האישה גירושין, אף שזה מוצדק, וכופים את הבעל ליתן גט, פטור הבעל מתוספת כתובה, דלא כתב לה על דעת להוציאה, ואילו לדעת רבנו תם משלם גם תוספת. עיין בפד"ר חלק ח' עמוד 324 פסק דין מהרבנים אלישיב ז'ולטי ואליהו זצ"ל שכתבו:

"זאת ועוד, נראה שיש מקום לדון דאף כשהבעל הוא מאלה שכופין אותו להוציא, פטור מלשלם לה תוספת כתובה, זה דווקא כשחלה הבעל ונעשה מוכה שחין או כשאינו מסוגל להוליד, והאישה באה מחמת טענה וכל כיוצא בזה, שאין בידי הבעל להיפטר מהגורם המביא לידי הגירושין. בזה יכול לומר הבעל אדעתא למיפק לא יהיבנא לך, משא"כ בגורם כזה שבידי הבעל להסירו, כגון שהבעל רועה זונות, שבידו לעזוב דרכו ולהתייצב על דרך טובה והוא הדין כשהבעל מורד באשתו, בכהאי גוונא יש לומר דדינו כמגרש ברצונו וחייב בתוספת כתובה."

כך שלמעשה בזוג המורדים זה בזו, לגבי חיוב תוספת הכתובה הדבר תלוי מי הוא הגורם לגירושין, אף שהוא לא התובע של הגירושין. ועיין עוד בעניין זה בפד"ר א' עמודים 222־216.

בנדון דידן, אף שאין בידינו ראיה ברורה שהבעל הוא הגורם לפירוד, שהרי טענות האשה על אלימות לא הוכחו, הואיל ולא התקיים דיון, מכל מקום, עצם בריחתו של הבעל מהארץ, היא פעולה שאינה מאפשרת חיי זוגיות, הרי שהבעל הוא זה שגרם לפירוד, וממילא חל על הבעל דינו של רבנו ירוחם, והבעל חייב בכתובה ובתוספת כתובה.

חיוב כתובה קודם הגט
קי"ל שכתובה משתלמת לאחר סידור הגט. מ"מ בנידון דידן אפשר לחייב את הבעל בכתובה קודם סידור הגט מדין קנס. המרדכי בכתובות פרק המדיר אות קצ"ד כתב:

"כתב הר"מ ז"ל כל היכא דקתני יוציא ויתן כתובה נהי דאין כופים אותו אלא בראיה גמורה, מ"מ נפיק ממונא מיניה, דכיון דחייבוהו חכמים להוציא ולתת כתובה אם לא הרשינו לכוף להוציאו, דאם היינו כופים ה"ל גט מעושה שלא כדין.,מכל מקום כתובה מ"ט לא נפיק מיניה, כיום דחייבוהו חכמים בממון זה ליתן לה, הלכך מפקינן מיניה ממונא ויהבינן לה מנה ומאתיים ונדוניה דהנעלת ליה, אבל תוספת איכא פלוגתא דרבוותא, ר"ת ור"ח, ומספקא לא מפקינן מיניה תוספת, כיון דפליגי בה רבוותא."

וכן נראה מהרמב"ן כתובות דף ס"ג עמוד ב' גם בשו"ת התשב"ץ חלק א' סימן א' ובשו"ת הרשב"א חלק א' סוף סימן אלף קצ"ב ובשו"ת הרשב"א המיוחסות סימן קל"ח במקום שאמרו יוציא ויתן כתובה, יש לחייב את הבעל בכתובה אף קודם מתן הגט. גם במבי"ט חלק ג' סימן רי"ב וחלק א' סימן קי"ג, ובשו"ת מהרי"ט סוף סימן רכ"ט ובשו"ת רדב"ז סימן אלף רכ"ח מבואר שכופין אותו לפרוע כתובה גם קודם מתן הגט.

בשו"ע אה"ע סימן קנ"ד סעיף כ"א ברמ"א בשם המרדכי "בכל מקום דאיכא פלוגתא אם כופין או לא, אע"ג דאין כופין לגרש, מ"מ כופין אותו ליתן כתובה מיד, וכן הנדוניא דאנעלת ליה". וכתב הגר"א שם ס"ק ס"ט, "כיון דחייב להוציא וליתן כתובה נהי דא"י לכופו על הגט כתובה מ"מ חייב לה". בפד"ר כרך א' עמוד 216 הביא מכמה פוסקים שבכל מקום שנאמר יוציא ויתן כתובה, יתן כתובה אפילו קודם הגט, ובמקום שהבעל גורם את הגירושין אף את תוספת הכתובה.

נמצא שבמקום שיש מחלוקת אם לכוף על הגט, חייב הבעל בכתובה. גם בנ"ד בדעת הרב פלאג'י יש מחלוקת אם כופין לגרש לאור הפירוד, הרי שאת הכתובה חייב הבעל ליתן קודם הגט.

טעם חיוב כתובה קודם הגט
החזון איש סימן ס"ט סעיף י"ג כתב שטעם חיוב הכתובה קודם מתן הגט הוא מדין כפיה, ואם נראה לב"ד שע"י גבית כתובה יבוא לגרשה, מגבים. באיגרות משה אה"ע חלק א' סימן קל"ז כתב, הואיל וחייב לגרש ע"פ ב"ד ולא מגרש, יש לחייבו בכתובה, שהוא חיוב חדש, ומדין קנס. וממילא חייב גם בתוספת הכתובה מדין קנס.

ע"ע בשו"ת עיונים במשפט חלק אה"ע סימן כ"ה להרה"ג שלמה שאנן אב"ד ת"א שדן בנדון זה לחייב את הבעל בכתובה ובתוספת כתובה קודם סידור הגט, כשבית הדין חייב את הבעל בגט, והעלה מפי חבל נביאים שחיוב הכתובה ותוספת כתובה בנדון זה הוא מדין קנס.

בנדון דידן הבעל ברח לחו"ל ומסרב לדון בבית הדין, והואיל ובית הדין מחייב את הבעל בגירושין, בית הדין מחייב את הבעל גם בכתובה ובתוספת כתובה מדין קנס.

תביעה לפיצוי
האשה תבעה פיצוי בנוסף לתביעת הכתובה. לדעת בית הדין בנ"ד אין מקום לתביעה זו ובוודאילא בשלב זה.

לסיכום
א. על הבעל לגרש את האשה.
ב. על הבעל לסדר גט שליחות ממקום מושבו בצרפת.
ג. על הבעל לשלם לאישה את כתובתה בסך מאה ושמונים אלף ₪.
ד. על אף האמור אם הבעל יגיע ארצה, בית הדין יקיים דיון בעניין הכתובה.

הרב אייל יוסף

ראיתי מה שכתב חברי הרה"ג הרב אייל יוסף שליט"א בטוב טעם ודעת, ואף ידי תיכון עמו. ועיין מה שכתבתי בעניין זה בתיק 562644/1.

הרב דניאל אדרי – אב"ד

מצטרף למסקנות.

הרב דוד בר שלטון

מסקנות
א. על הבעל לגרש את האשה.
ב. על הבעל לסדר גט שליחות ממקום מושבו בצרפת.
ג. על הבעל לשלם לאישה את כתובתה בסך מאה ושמונים אלף ₪.
ד. על אף האמור אם הבעל יגיע ארצה בית הדין יקיים דיון בעניין הכתובה.

מותר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ג בתשרי התשע"ו (06.10.2015).