לפניי בקשה לבירור יהדות.

בדיון שהתקיים ביום ז' כסלו תשע"ו הופיעו המבקשת [פלונית] ואמה [...] והזדהו כדין.

האם אמרה בדיון ש[פלונית] נולדה בבית חולים בבודפסט בירת הונגריה כתוצאה של קשר עם גבר שאינו יהודי. הקשר נמשך שנים אחר כך, האם והאב עלו לישראל והתאזרחו בה, ולאחר מכן התירו את קשר הנישואין בערכאות האזרחיות.

המבקשת הציגה דרכון ישראלי שהונפק בעודה רכה בשנים על ידי קונסוליה הישראלית בהונגריה.

המבקשת צירפה לתיק בית הדין את תעודת הנישואין של [...] ו[...] שנישאו ברבנות תל אביב ביום י"ז אלול תשל"ג, ואת תעודת הלידה של בתם [אם המבקשת] מיום א' טבת תשל"ה. פרטים אלה אומתו גם מול מאגר הנתונים של משרד הפנים.

לבקשת בית הדין המבקשת צירפה את תעודות הלידה מבית החולים בבודפסט, הונגריה. התעודות נשלחו לעיונו של חבר בית הדין הגדול הגאון רבי אברהם אהרן כ"ץ שליט"א, שבין היתר הוא מומחה לחקר יהדות הונגריה, ובטובו הואיל להקדיש מזמנו ולעיין בתעודות.

הגר"א כץ אישר בשיחה עם החתום מטה שהתעודות אמינות ומפורטות עד לפרטי פרטים של הלידה, ואין כל הסתברות שמדובר במסמך מזויף או מתוקן. אף שישנם אי אלו הבדלים קלים בכתיבת שם האם, אין זה גורע מאמינות התעודה המורה כי המבקשת היא בתה של גב' [...] שהיא בת ישראל כפי שהוכח ותועד כאמור.

לפי סעיף 9 להנחיות בירור יהדות התש"ע, דיון בבקשה לבירור יהדות יתקיים בנוכחות מברר יהדות. אם הדבר לא התאפשר, יש להפנות את המבקש לקיים שיחת בירור עם מברר היהדות. לאחר קיום פגישת הבירור, יגיש מברר היהדות לבית הדין חוות דעת כתובה.

כדי להקל על המבקשת, בית הדין יזם את שיחת בירור ישירה עם הגר"א כץ שעיין במסמכים ומסר בעל פה את חוות דעתו כאמור. האמור בהחלטה זו ייחשב כחוות דעת מברר יהדות לעניין ההנחיות הנ"ל.

וכעת נעיין בהלכה.

איתא במשנה (גטין דף י ע"ב):

"כל השטרות העולים בערכאות של גוים כשרים חוץ מגטי נשים ושחרורי עבדים".

וטעם הדבר – בגמרא (שם):

"דאי לא יהיב זוזי קמייהו, לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא."

ועיין טור ושולחן ערוך חושן משפט (סימן סח סעיף א) וטור ושולחן ערוך אבן העזר (סימן קל סעיף יט) ובבית שמואל שם, שגטי נשים ושחרורי עבדים העולים בערכאות פסולים מטעמים אחרים, ולא מחמת שהערכאות חשודים על שקר.

ועיין אוצר הפוסקים (אבן העזר סימן יז סעיף יד אות קיג ס"ק יג) דעות הפוסקים בעניין אמינות תעודות בתי חולים, שלרוב הדעות שם הם כ"ספר הערכי" שפסק הרמ"א (חושן משפט שם) שהוא כשטר העולה בערכאות. ויש שכתבו שיש לתעודות אלו נאמנות גם מדין דחזקה לא מרע אומנותיה. גם האחרונים שהביא באוצר הפוסקים שם שחולקים וסוברים שתעודות בתי חולים אינן כשטר העולה בערכאות מטעמים שונים יודו בנדון דידן. טעם אחרונים אלו הוא שבתי חולים אינם מקפידים על אמינות המסמכים היוצאים תחת ידם כמו שמקובל בערכאות משפטיות דלא מרעי נפשייהו, ונראה שבנדון דידן בתעודת הלידה שנתנה על ידי בית חולים ממשלתי רשמי, שידוע שבד בבד עם מתן התעודה הילוד נרשם בפנקס הלידות וניתן לילוד מספר מזהה וזכויות אזרחיות במדינה ובמדינות אחרות, שבוודאי יש על זה פיקוח הדוק של גורמים ממשלתיים בכירים, ודין תעודות אלו כדין שטר העולה בערכאות.

ועי' אוצר הפוסקים (שם אות ח) שלדעת רוב הפוסקים סומכים על שטר העולה בערכאות בהיתר עגונה, וקל וחומר בנדון דידן וכן הורו גדולי המורים בדורנו – עיין אגרות משה (אבן העזר חלק א סימן מח) ומנחת יצחק (חלק ד סימן קיט) ויביע אומר (למרן הראשון לציון חלק ד אבן העזר סימן יד).

גם האחרונים שהובאו באוצר הפוסקים (שם אות ב) ששטר העולה בערכאות לא מהני בעדות אישה – בנדון שלפנינו, בתעודת לידה ממוסד רשמי – יודו דאפשר לסמוך על הכתוב בה לעניין בירור יהדות. האחרונים שם כתבו כמה טעמים דשטר העולה בערכאות לא מהני בעדות האישה:

בשו"ת שאגת אריה לנכד הב"ח (סימן כב) הביא ראיה מהש"ך (יורה דעה סימן צח ס"ק ב) שכתב שבדבר שצריך עדות גמורה, אין לסמוך על הטעם דלא מרע נפשיה. ובש"ך שם כתב כן לעניין נאמנות קפילא, וכתב השאגת אריה דהוא הדין בשטר העולה בערכאות דאין לסמוך על הטעם דלא מרעי נפשיהו בהיתר עגונה דבעינן בה עדות גמורה.

והואיל ולדעת הרבה אחרונים – עיין למרן הראשון לציון זצוק"ל ביביע אומר (חלק ז אבן העזר סימן א) – בירור יהדות הוא כמו בירור באיסור והיתר, דלא בעינן ביה עדות גמורה, אם כן גם לדעה זו שפיר דמי לסמוך על עדות ערכאות בבירור יהדות.

בשו"ת פרשת מרדכי לגר"מ בנעט – בכמה תשובות כמפורט באוצר הפוסקים (שם) – כתב שהטעם שערכאות לא מרעי נפשייהו לשקר נכון בדבר שהערכאות מקפידים עליו שהוא מנימוסיהם ולא במסירת מידע בעלמא על פלוני שנהרג. ומעין זה כתב בשו"ת בית אפרים (אבן העזר סימן לא) שהטעם שערכאות לא מרעי נפשייהו לשקר נכון בדבר שמרתתי לשקר שמא יצא עליהם קול שהם משקרים ולא יבואו לפניהם ולא במסירת מידע על פלוני שנהרג שלא אכפת להם לשקר.

בנדון דידן, בתעודת לידה שנתנה על ידי גורם רשמי רשויות המדינה מקפידות מאוד והגורם האחראי שמנפיק את התעודה מירתת לשקר, ודאי שגם לדעת פוסקים אלו שפיר דמי לסמוך על תעודה זו.

בשו"ת עטרת חכמים (סימן ח) ובשו"ת דברי חיים לחתנו בכמה תשובות כמפורט באוצר הפוסקים (שם) כתבו שעל פי מה שכתבו המרדכי והגהות אשרי שנאמנות ערכאות הוא מתקנת חכמים, אין ללמוד איסור מממון, וכן על פי מה שכתבו הרמב"ם והשולחן ערוך (חושן משפט סימן סח סעיף א) שתנאי לנאמנות הערכאות הוא שיעידו עדי ישראל או שיהיה ידוע לכל שהעדים שהעידו לפני הערכאות אינם משקרים ושהשופט אינו מקבל שוחד ובעדות ערכאות כעין אלו שדנו בתשובותיהם שם – ליתא לשני התנאים הללו. ובדברי חיים כתב, שאף שבדיני ממונות קיימא לן כהרא"ש דסתם ערכאות לא מקבלי שוחד – באיסור אשת איש יש להחמיר טפי. עוד כתב שם, שגדולי דורו של חמיו – העטרת חכמים – סמכו על עדות ערכאות בעגונה, וחמיו לא בא לחלוק עליהם אלא שלא הודה להם, בעיקר כיוון שלא סמך על שרי החייל שכותבים שהבעל מת, ובפרט על הסופר שכותב בספרי המלחמות שאינו רואה את הדבר בעיניו, דגרע טפי משטר העולה בערכאות, דהערכאות כותבים את מה שראו בעצמם. ולהלכה כתב שאינו בא לאסור או להתיר ומסתבר להחמיר.

ובנדון דידן נראה שגם לדבריהם אפשר לסמוך על תעודה שהונפקה על ידי בית החולים, שמהטעם שכתבו – שלרמב"ם והשולחן ערוך צריך שיעידו על העדים שאינם משקרים ועל הערכאות שאינם מקבלים שוחד – יש לסמוך על התעודות מבית החולים בנדון דידן שידוע לכול שהחותמים על התעודות אינם משקרים והערכאות אינם מקבלים שוחד בדברים כאלה של רישומי לידות, שמוסדות השלטון והרשויות בכל מדינה ובכלל זה במדינת הונגריה מקפידים מאוד גם על הנהלים שהכול יהיה על פי מסמכים רשמיים שהתקבלו מבית החולים סמוך ונראה להנפקת התעודה הממשלתית, והוא חשש רחוק ביותר שפקיד יהין לכתוב על מי שלא נולדה לאישה פלונית שהיא בתה ואזרחית המדינה. ועוד שכתב הדברי חיים דקיימא לן כדעת הרא"ש דלא חיישינן שערכאות מקבלים שוחד ובאיסור אשת איש החמירו, ובנדון דידן בבירור יהדות דאינו כאיסור אשת איש, גם לדעתו סומכים על הערכאות.

זאת ועוד: כתב באוצר הפוסקים שם בשם כמה אחרונים, שהדברי חיים התיר על פי ערכאות שכתבו שהבעל מת ונקבר, דבזה אין חשש טעות. והוא הדין וקל וחומר בנדון דידן דעדיף מעדות ערכאות שהבעל מת ונקבר, דשפיר דמי לסמוך על תעודת לידה דהיא כשטר העולה בערכאות.

בפרט שגם הפוסקים החשובים הללו לא הורו לאיסור רק לא היה בידם להכריע, ולרוב הפוסקים – וכן הכריעו פוסקי דורנו – סומכים על עדות ערכאות בעדות אישה, וקל וחומר בנדון דידן.

זאת ועוד: גם לפוסקים המחמירים, במקום שיש סיוע הורו להקל – עיין אוצר הפוסקים (שם) תשובת הדברי חיים דבמקום שיש עדות פסולה של עד אחד שהבעל נהרג, שפיר דמי להתיר על פי ערכאות. וכעין זה באוצר הפוסקים שם בשם ברכת רצה ואמרי דוד שאפשר לצרף לצדדי היתר נוספים.

ועיין להלן שבנדון דידן יש חזקת כרוכים אחריה שהיא סיוע גדול למסמכים הרשמיים.

ובשו"ת עמק שאלה (סימן לב) החמיר כדעת חמיו הדברי חיים, והאריך להוכיח שזו עיקר דעת הדברי חיים להלכה, וכתב דהא דקיימא לן שגוי לא מרע נפשיה וכו' היינו דאינו מרע נפשיה לעשות מעשה ולחתום על שטר או על צו הערכאות בשקר, אבל אומר וכותב דברי שקר ואינו חושש. והא דיש אומרים דקפילא נאמן גם באינו מסיח לפי תומו, הוא משום שהקפילא מעיד במילתא דעבידא לאגלויי.

ובנדון דידן איכא להני תרי טעמי, שרשויות בית החולים ופקידי הממשלה חותמים ומאשרים את הלידה, וגם צוות הרפואי עושה מעשה ומוסר את התינוק ליולדת, וודאי לא חיישינן דיעשו מעשה וימסרו תינוקת אחרת ליולדת דבזה ודאי לא מרעי נפשייהו וגם הוא מילתא דעבידא לאגלויי ויענשו במלא חומרת הדין אם ידווחו שקר.

זאת ועוד: באוצר הפוסקים (שם אות ד) כתב בשם החתם סופר שבראה בפנקס של הערכאות מהני גם לדעת הפרשת מרדכי שאוסר, שכתיבה בפנקס הערכאות הוא כעדות גוי מסיח לפי תומו. והוא הדין וקל וחומר בנדון דידן שכותבים את שם הילוד בספר הלידות שהוא כפנקס הערכאות דסומכים עליו גם בעדות אישה וקל וחומר בבירור יהדות.

ועיין בפסקי דין רבניים (כרך יא מעמוד 340 והלאה, פסק דין מהדיינים ש.י. כהן; מ. חשאי וא. אטלס), בעניין בירור יהדות על ידי שטר העולה בערכאות, אמינות תעודות ממשלתיות, שכתבו שהעיקר לדינא שאפשר לערוך בירור יהדות על סמך שטר העולה בערכאות. ברם נראה מדבריהם שבתעודות ממשלתיות, יש לדון ואין הדבר מוכרע והפנו לאוצר הפוסקים (שם) ואולם בכעין נדון דידן נראה שאפשר לסמוך על התעודות מהטעמים הנ"ל.

מלבד המסמכים הנ"ל שיש להם תוקף של שטר העולה בערכאות, יש טעם נוסף לקבל את דברי המבקשת ו[אם המבקשת], שהמבקשת הוחזקה כבתה של [אם המבקשת] במשך שנים רבות: עוד בהיותה בחו"ל הנפיקה לה דרכון ישראלי ובו נרשמה כאמה, עלתה עמה ארצה ונהגה בה כבתה במשך כל השנים, ואף הוסיפה לה שם עברי [...]. בכל כגון דא איכא נמי חזקה כדאיתא במשנה (קידושין דף עט ע"ב):

"מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים, ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אישה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו בניה – אין צריך להביא ראיה לא על האישה ולא על הבנים"...

ובגמרא (שם ובדף פ ע"א):

"אמר רבה בר רב הונא: וכולן בכרוכים אחריה...ורבי יוחנן אמר: אפילו ביוחסין. ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מלקין על החזקות, סוקלין ושורפין על החזקות... אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: מעשה באישה שבאת לירושלים ותינוק מורכב לה על כתפה והגדילתו ובא עליה והביאום לבית דין וסקלום, לא מפני שבנה ודאי אלא מפני שכרוך אחריה."

וכן פסקו הרמב"ם (איסורי ביאה פרק כ הלכות ו-ז) והטור והשולחן ערוך (אבן העזר סימן ג סעיף ו) – עיין ברמ"א ובבית שמואל (שם ס"ק יב).

לאור כל האמור, בית הדין פוסק:
המבקשת [פלונית] היא בת לאם יהודייה ואב שאינו יהודי, ולפיכך היא יהודייה ומותרת לבוא בקהל ה' ולהינשא כדת משה וישראל.

פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ד' בטבת התשע"ו (16.12.2015).

הרב עידו שחר>