בתאריך 14/12/2014 הגיש הבעל כתב תביעה ל"גירושין והכרוך בגירושין".

התובע והנתבעת נישאו כדמו"י בתאריך 7/9/1987 ולהם שלושה ילדים, שנים בגירים ואחד קטין יליד 21/6/1998.

טענות הצדדים
לדברי התובע, הצדדים אינם מקיימים יחסים כבר שנתיים. המרידה בחיי הנישואין לטענתו היו בעטיה של הנתבעת. הוא ספג ממנה יחס משפיל אלימות מילולית ונפשית, זלזול והזנחה. האשה חדלה מלדאוג לו ואינה מכבסת לו את בגדיו אינה מגהצת, אינה מבשלת, אינה מנקה ואינה עושה לצרכיו דבר. האשה לדבריו הביעה את רצונה בפניו להתגרש. לדבריו, הנתבעת אינה זכאית למזונות אשה בשל היותה מורדת ובמשך כך גם הפסידה כתובתה ותוספתה. בנוסף משום עבודתה אינה זכאית למזונות מדין מעשה ידיה תחת מזונותיה. לפיכך תובע לחייב את הנתבעת בגירושין.

הנתבעת הגישה תביעת כתובה באמצעות בא כוחה עו"ד גיל דוידסון ביום ג' בסיון תשע"ה (21.5.2015), ולדבריה, הבעל עזב את הבית ללא סיבה וזנח אותה ואת בנה. לדבריה, נתן עינו באשה אחרת, אשה נשואה שבהמשך התגרשה ועבר לגור עמה בזכרון יעקב. לטענתה הייתה רעיה טובה כל השנים וביטלה עצמה בפניו כדי שיפתח קריירה אישית בתפקידו במשטרת ישראל. דאגה לו כל השנים ומשנתן עינו באחרת החל מתנכל לה אישית וכלכלית. הבעל עצמו אינו מכחיש את קשריו עם האשה השנייה, הגב' [ח' ב"פ]. לדבריה ניסתה לשקם את חיי המשפחה ולהשיבו לחיקה, אולם הבעל היה נחוש להמשיך את הקשר עם האשה הזרה ואף לפגוע באשתו ככל יכולתו.

הכתובה עומדת על סך של 500,000 ₪ ולאור בגידתו תובעת היא את סכום הכתובה. צורפה לכתב התביעה שטר הכתובה.

בין הצדדים התקיים דיון ביום י"ט באדר תשע"ה (10/3/2015) ובין הדברים נאמר כדלהלן.

"האשה: אני רציתי שלום בית, ניסיתי כמה פעמים להחזיר אותו, הלך ועשה מה שעשה. החליט שהוא עוזב את הבית, הוא כבר שנה מחוץ לבית.

ביה"ד: בשנה הזאת ניסית להחזיר אותו? הלכתם ליועצים?

האשה: היינו אצל יועצת נישואין מחדרה. גם בפגישות משותפות וגם לבד. פניי תמיד היו לשלום. זה הוא שלא רצה.

ביה"ד: את חושבת שאין סיכוי?

האשה: אני רוצה להגיע להסכם לשביעות רצוני.

ביה"ד: את דורשת כתובה?

האשה: אם הוא לא יסכים להסכם – אני אתבע כתובה."

במסגרת ההסכם שהציע הבעל לאשתו כדי להתגרש אומר הבעל בדיון כדלהלן:

"... הסכמתי לקחת על עצמי את כל החובות שיש לנו, הסכמתי שהיא תישאר בבית עד סוף ימי חייה. אני לא דורש חצי מהדירה ששווה 900 אלף ש"ח לפי הערכת שמאי מלפני חודש, היא נשארת בבית עד סוף ימי חייה. הבית יישאר ע"ש שנינו. בנוסף ביקשתי שלגבי הבית, תהיה צוואה שהבית יעבור על שם אחד משנינו במקרה שתהיה פטירה של מישהו מאיתנו. הסכמתי לשלם את כל הוצאות הקטין, ולצורך ההמחשה, אני משלם 1600 ש"ח לחודש, לא ביקשתי ממנה חצי. בנוסף, למשכנתא ולחובות דמי לימוד לילד הסכמתי לתת לה 800 ש"ח לחודש. המשכנתא נכון להיום 400 ש"ח לחודש. אם הבנתי נכון, סלע המחלוקת בינינו הוא על גובה שהיא רוצה מעבר. היא רוצה שאתן לה יותר מ־800 ש"ח לחודש, מעבר לחובות ולמשכנתא. לפני יומיים שלוש היא הפתיעה אותי ואמרה שהיא רוצה 20% מהפנסיה שלי. אמרתי לה שאין לי שום כוונה לנשל אותך או להתעמר, מצד שני אני עובד מדינה ויש לי משכורת מסוימת, ואני יוצא בלי כלום, היא נשארת בבית 5 חדרים וכל תכולת הבית נשארת לה. כדי שאוכל לפתוח בחיים חדשים אני צריך להישאר עם איזשהו מינימום כדי שאסתדר איתו. אם היא לא מסכימה לזה, אמרתי לה שיש חוק והחוק אומר שחצי חצי בכול."

האשה מצידה הגיבה בין השאר:

"הוא עזב את הבית בגלל בחורה נשואה אמא לארבעה ילדים... היום היא גרושה אבל כשיצא איתה היתה נשואה... אני מזריקה אינסולין פעמיים ביום, אני חולת אנמיה, אני גננת במקצועי, עובדת חמש שעות וגם זה בקושי. מחר מחרתיים אני לא יכולה לעבוד. הייתי רגילה לרמת חיים מסוימת. הילדים אצלי, כל ההוצאות עליי... אני רוצה לחיות בכבוד. אני מרוויחה 4200 ש"ח. אני לא יכולה לעבוד בעוד עבודה בגלל המחלות שלי. אני רוצה גב כלכלי לאחר הגט. לא יכולתי לעמוד בייעוץ משפטי.

ביה"ד העיר לאשה כי בהצעת הבעל ישנם ויתורים מפליגים, אבל האשה טענה שהיא חוששת לעתידה.

בדיון ההוכחות ביום ד' בתמוז תשע"ה (21/6/2015) הופיעו הצדדים וב"כ האשה עו"ד גיל דוידסון.

בדיון זה חזר ב"כ האשה ואמר:

"... כאשר היא גילתה את זה היא קיבלה אותו והוא חזר לביתו, ושוב חזר לסורו והלך לאותה אחת."

בהמשך הדיון בעקבות זאת שלא קבל תשובה על הצעתו הנדיבה מהדיון הראשון ובעקבות הגשת תביעת הכתובה שהוגשה בין הדיון הראשון לדיון השני, חוזר בו הבעל מהצעתו הנדיבה ודורש חלוקה שוויונית בכל הרכוש כולל הדירה הזכויות הפנסיוניות והחובות.

בטענותיו של הבעל נאמר:

"אני רוצה להתגרש מאחר והחיים המשותפים שלנו הסתיימו. אני לא רוצה לפרט בפני ביה"ד כי זה עניין אישי שלי... החיים המשותפים שלי עם אשה זו הסתיימו לפני 7–8 שנים. משכתי את הזמן הזה מעבר, מאחר וחשבתי שאפשר להתגבר, וראיתי שאני לא מצליח. הייתי בדיכאון עמוק. האשה גם ידעה את זה, במשך 7 שנים... לא הוצאתי את זה החוצה, והאשה ידעה מזה. ולכן החלטתי שאין מקום לחיים המשותפים שלנו. א"א לכפות על אדם להיות נשוי במקום שלא טוב לו... אני לא יכול לחיות איתה יותר... היא לא מרביצה לי, היא כן הקליטה אותי בזמנו. כאשר חליתי לפני 7–8 שנים, היא הזניחה אותי, הדברים נשארו בי חרוטים. היא יודעת את זה, כי אמרתי לה את זה מספר פעמים, אמרתי לה שהשאירה בי צלקת."

לשאלת ביה"ד אם יש בידו ראית על ההקלטות, ענה הבעל:

"זה לא תיק חקירה, לא מנהלים רישומון מתי הרגיזה אותי. אלו דברים בין בני זוג והיא יודעת את זה, היא יודעת כאשר הייתי זרוק בגלל המחלה, היא קמה ועזבה אותי והלכה לעבודה. אני לא ניהלתי רישומון על דברים אלה. אין לי עוד דברים לומר."

מחקירת הבעל בדיון נמצא כי לדבריו הכיר את הגב' [ח' ב"פ] בנובמבר 2014 כאשר היא התגרשה מבעלה באוקטובר 2014. הוא הוסיף: "זה לא אומר שלא הכרתי אותה לפני."

בנסיבות היכרותו של הבעל עם הגב' [ח' ב"פ], סיפר הבעל בחקירתו, כי היא הגישה תלונה כנגד בעלה במשטרה. בעלה פנה אליו כדי שיעזור לו ואז הוא הכיר את אשתו. במרץ 2015 עבר לגור עמה בדירה שכורה ששכר הבעל.

הבעל מתאר את ניסיון שלום הבית בזה"ל:

"... הגשתי תביעת גירושין לפני שנה פלוס פה בביה"ד. לאחר מכן ניסינו ניסיון לחזור, אני יצאתי מהבית במרץ שנה שעברה 2014, וגרתי אצל אמא שלי במשך 3 חודשים. לאחר מכן עשינו ניסיון לחזור וחזרתי למשך חודשיים וראיתי שזה לא עבד, לאחר שאשתי הכתה אותי קשות וגרמה לי לשריטות... הלכתי עם אחרת בנובמבר 2014. יום לפני שיצאתי מהבית, היא התנפלה עליי והכתה אותי, וגם חצי שנה לפני כן היא הכתה אותי, וקיבלתי ממנה מכות ואני כקצין משטרה בכיר לא העזתי להתלונן למשטרה..."

בדבר יישוב הסתירה בדבריו שאמר מקודם שלא היתה אלימות אמר הבעל:

"אני לא משקר. אשתי הכתה אותי פעמיים. אני שומר על כבודה."

בעניין הערת ב"כ האשה כיצד יתכן שלקחו רק שלושה חודשים טרם מועד דיון זה משכנתא משותפת הרי מבחינתו הבעל סיים את הנישואין.

תשובת הבעל הייתה:

"מראש החלטנו שכדאי להתגרש, היו לנו כמעט 600 אלף ש"ח חובות. הדרך היחידה כדי לכסות את החובות היתה להגדיל את המשכנתא. היא לא רצתה שאני אקח את המשכנתא לבד. שילמנו בערך 50 ש"ח על המשכנתא הקודמת, ועוד כ־50 ש"ח על הלוואה. שילמתי למחותנים שלי, היינו מחויבים להם כסף. בסופו של יום, גילית שלמרות ההסכמות המוקדמות, הגברת גנבה אותי, 30 אש"ח, מעבר ל־12 אלף ש"ח שמשכה ללא רשותי מהחשבון. היה לנו חשבון משותף ומתוך כבוד הדדי לא חסמתי אותה, אני שנה פלוס מחוץ לבית ולא חסמתי אותה. וכשגיליתי שהיא משכה את הכסף, הלכתי לבנק וביקשתי שכל הוצאה תהיה מחוייבת שתי חתימות."

מסקנת דבריו של ב"כ האשה הייתה:

"אין מקום לגט או להמלצה ובוודאי לא לחיוב ובטח שלא לכפייה. במידה והבעל אינו רוצה לחזור לאשתו, עדיין מוטלות החובות עליו לא לזנוח את אשתו, ולהסדיר את הכתובה בהתאם לתביעה שהגשנו. יש לדחות את התביעה של הבעל, היא עדיין רוצה שהוא יחזור הביתה, ואם אינו רוצה לחזור הביתה, שייקבע שאין לו עילה בדין העברי... שהוא יחזור... שייקבע שאין עילה, ואם הוא רוצה לחזור – בשמחה. ואם יש לו הצעות אחרות – נישב על זה בשמחה."

סיכומי הצדדים
סיכומי הבעל התובע הוגשו ביום 3/7/2015 ובו שב על כל טיעוניו ובין השאר כתב:

"לפני כ־8 שנים החלה הנתבעת להפר את שלום הבית באופן חמור... החלה במריבות וקטטות שלא פסקו... החלה להתאכזר לבעלה ולנטוש אותו בשעת חוליו. התובע שכב במיטתו חולה תקופה ממושכת – בתקופה זו עבדה הנתבעת והתעלמה ממנו מבלי להגיש לתובע כל סיוע ושום עזרה המצופה מבת זוג בשעת צער וצרה... החלה להכותו וגרמה לו לחבלות ושריטות בידו... זרקה את בגדיו לרחוב והיתה מתפרצת בהתקפי זעם... הודתה הנתבעת בשתיקתה כאשר הבעל טען את הדברים בפני בא כוחה ובפני כבוד בית הדין... מקללת אותו לעיני בניו ובנותיו..."

בסיכומיו הרחיב הבעל את היריעה בטענותיו כנגד אשתו מעבר למה שטען בדיון בביה"ד ובין השאר כתב שהאשה שהינה אשת איש, מתנהגת בפריצות ומתהלכת בבגד ים בחוף מעורב ומפיצה תמונותיה אלו באתרים שונים כלשונו. עוד טוען כי האשה גנבה אותו בסכומים של 30,000 ₪ ועוד, מחשבון הבנק ללא רשותו. הוא מצרף תדפיסי בנק. בהצדקת הליכתו לאשה אחרת כותב הבעל כי באשה מורדת מעונתה ובעוברת על דת לא תיקן רבינו גרשום לעגן את הגבר מלשאת אשה על אשתו ומשום כך מותר לו להשתדך עם אשה אחרת.

הבעל צרף לסיכומיו עדות אופי מרב מחוז צפון חוף במשטרת ישראל הרב אנשל פרידמן ובה נכתב כי בתאריך 23/7/2009 ביקש ממנו הבעל שיקח אותו לאדמו"ר מוויז'ניץ בחיפה כדי להתייעץ עמו בעקבות קשייו האישיים. ידוע לו כותב הרב כי משבר הנישואין בביתו החל לפני 7 שנים. מסמך זה צורף מאוחר ויש להוציא מהתיק. אין במסמך זה ממילא שום משמעות.

סיכומי האשה הוגשו ביום 2/9/2015. בסיכומיה שבה על הסתירה בדברי הבעל אם היא הכתה אותו או לא. לטענתה היא לא הכתה אותו והוא משקר. לדבריה, התובע לא המציא ולו בדל ראייה המצדיק עילת גירושין ואפילו לא המלצה לגירושין וכי כל טענותיו אינן מבוססות. טענתו של הבעל לדבריה כי החל לצאת עם אותה אשה רק כחודש אחר גירושיה אינה נכונה. לדבריה התלונה של אותה אשה כנגד בעלה במשטרה הייתה הרבה לפני 10/14, וכי הסמיכות שמיד אחרי גירושיה החל לצאת עמה מגלה את המועד בו הוא החל לקיים עמה יחסים. משיכותיה בסך 1,200 ₪ היו בשביל לחיות כאשר מנגד התובע התנהל באלימות כלכלית. התובע לא הוכיח את עילת הגירושין ואף לא את מחלתו. כל הנקודה בתיק זה, כותבת האשה, היא שנתן עיניו באשה אחרת.

יצוין שהבעל טען בנוסף כי האשה בעצם שתיקתה בעת הדיון בעת העלת טענותיו, נחשב הדבר מבחינתו שהאשה לא הכחישה את טענותיו בדיון. מבדיקת הפרוטוקול נמצא כי בדיון זה האשה כלל לא דיברה בעצמה. יצוין בנוסף, הבעל אף צרף לסיכומיו תמונה מביקורו אצל האדמו"ר מויז'ניץ כראיה להתייעצותו עמו על המצב בבית. כאמור מלבד חוסר המשמעות שבמסמך זה, יש להוציאו מהתיק.

ביום ג' בתשרי תשע"ו (16/9/2015) הוצאה החלטה ובה נכתב:

"בתיק שלפנינו לא הביאו הצדדים ראיות לטענותיהם והסתפקו בעיקר בטענותיהם.

הרכב ביה"ד מבהיר כי לפני שיוציא החלטות ענייניות לגופו של תיק, טוב יעשו הצדדים למענם ולמען משפחתם, אם ישאו ויתנו ביניהם לצורך הגעה להסכם שיכלול את כל העניינים שביניהם.

לפיכך מורה הרכב ביה"ד לבעל ולאשה להידבר ביניהם תוך 60 יום ולהגיע להסכמות."

בתגובתו של הבעל נכתב:

"לא הגענו להסכמות ולכן אבקש מבית הדין לקבל החלטה או לזמן אותנו לדיון."

סיכום
הבעל הגיש תביעת גירושין. טענות הבעל התובע כי אשתו מורדת מעונתה, מכה אותו, אינה מקיימת את חובותיה הבסיסיות בביתה, אינה מבשלת, אינה מכבסת, אינה מנקה וכו' – אין בהם כל משקל. נטל ההוכחה מונח על כתפי הבעל התובע, אולם הבעל לא הוכיח את טענותיו ולא הביא להן סימוכין בעדויות, מסמכים או כל אסמכתא אחרת.

במקביל לטענותיו אשר לא הוכחו כלל, עומדת לפנינו עובדה קיימת מוצקה כברזל ואשר אין חולק עליה והיא בגידת הבעל וחייו המשותפים עם אשה אחרת סמוך ממש לגירושיה כאשר הוא מודה בעצמו שהוא הכיר אותה אף קודם אלא שלטענתו – מבלי לחיות עמה.

עולה החשש שאף בהיותה אשת איש כבר קיים עמה יחסים, אולם גם אם כנים דבריו שרק לאחר גירושיה החלו לחיות יחדיו, הרי כל זמן שהוא נשוי לאשתו הוא זה אשר נחשב ל"רועה זונות."

ראיותיו של הבעל שחלק מהם צורפו מאוחר, הינן דלילות ואין בהן כל ממש. יש לדחות את הראיות שצורפו מאוחר ולהוציאן מן התיק.

יצוין כי עסקינן באשה שאינה בריאה (שמזריקה אינסולין כל יום והיא אנמית ואינה יכולה לעבוד שעות רבות), וכי הבעל במקום לטפל באשת נעוריו, הלך לרעות בשדות זרים ואף ניצל את מקום עבודתו בשל כך. הרס המשפחה מוטל על כתפי הבעל.

נפסק
תביעת הגירושין נדחית.

ביה"ד ממליץ לצדדים לנהל מו"מ כדי להגיע להסכם גירושין.

ניתן ביום ז' בשבט התשע"ו (17/01/2016).