הבעל הגיש ביום י"א סיון תשס"ד (31.5.04) תביעת גירושין בה כרך במפורש את ענין החזקת הילדים. תביעה זו הוגשה על ידי הבעל בעצמו ובכתב ידו. למחרת, הגיש הבעל באמצעות בא-כוחו, כתב תביעה נוסף בו עתר, מעבר לענין הגירושין, גם לענין מזונות האשה, מזונות הילדים, וענייני הרכוש שבין הצדדים.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום כ"ב אלול תשס"ד (8.9.04), טען ב"כ האשה כי אין סמכות לבית הדין לדון בעניינים הכרוכים, מאחר והבעל נהג בחוסר כנות בכך שפיצל את תביעותיו ופנה לבית המשפט בענין משמורת הילדים. הוא גם לא צרף תלושי שכר והרצאת פרטים, ולכן אין סמכות לבית הדין לדון בענין מזונות האשה והרכוש.

ב"כ הבעל השיב, כי הוא לא פרט את נושא המשמורת ולא ביקש זאת בבית הדין מאחר וזכותו לכרוך את אשר הוא חפץ. הבעל פרט כמה הוא משתכר, ותלושים או הרצאת פרטים אינם רלבנטיים. יש כאן כנות וכריכה כדין.

בסיומו של הדיון הוחלט לקבוע מועד נוסף להוכחות בתביעת הגירושין, ובאשר לענין הסמכות, יגיש ב"כ האשה אסמכתאות בכתב לטענותיו, והוא עשה כן.

באשר לכנות תביעת הגירושין טוען ב"כ האשה, כי יש לראות חוסר כנות בתביעת הגירושין מאחר והבעל השתית את תביעתו על הטענה שהצדדים אינם מקיימים יחסי אישות זה כשלוש שנים, וטען כי האשה "מורדת בתובע מתשמיש המיטה ומסרבת לקיים יחסי אישות עימו". לדברי ב"כ האשה הוברר בדיון שהתקיים בבית הדין, כי הבעל הוא המונע קיום יחסי אישות , בעוד שהאשה מעוניינת ואף חפיצה בשלום בית.

אין בידינו לקבל טענה זו. בכתב התביעה המקורי לגירושין כתב הבעל כי האשה מקיימת עויינות מילולית כלפיו וכלפי הילדים וכי נוצר משבר במשפחה הואיל ואבי האשה הואשם בהטרדה מינית של בת הצדדים – נכדתו. לדבריו "אין הוא יכול לחיות בקרבת האשה שלא מוקיעה את אביה".

בכתב התביעה המשלים, שהוגש למחרת הגשת כתב התביעה המקורי, צויין כי חיי הנישואין עלו על שרטון עוד לפני מספר שנים, בשל כמה סיבות: קללות, גידופים וניבולי פה מצד האשה כלפי הבעל, שגרמו לו למאוס בה, והגילוי המזעזע לגבי המעשים המגונים אשר לדברי הבעל, עשה אבי האשה בבת הצדדים. עוד נטען על מריבות קשות ועל הסלמה במערכת היחסים, עד כדי קרע שאינו ניתן לאיחוי.

בסעיף 7.4 לכתב התביעה אומר הבעל: בעקבות האמור ומזה כשלוש שנים לערך אין יחסי אישות בין הצדדים והם נוהגים כשני זרים זה לזה. הנתבעת מורדת בתובע מתשמיש המיטה ומסרבת לקיים יחסי אישות עמו".

בדיון שהתקיים בפנינו אמר הבעל כי אין ביניהם חיי אישות שלוש שנים "כי אני לא רציתי. היא מקללת אותי ואת השכנים והיו נגדה תלונות ומשפט על זה, ולכן אני לא מעונין להמשיך כך".

מדברי הבעל בדיון עולה, לכאורה, כי אין הוא טוען כי האשה "מורדת" בו במובן הרגיל של המושג, אלא הוא זה שאינו מעוניין בה, אם כי לטענתו מסיבות מוצדקות.

אין ספק, כי הטענות הקשות המועלות על ידי הבעל, די בהן כדי לגלות עילות גירושין מובהקות. כאשר כתב התביעה מגלה עילה, ניתן לומר כי תביעת הגירושין כנה. הן מתביעת האשה לשלום בית והן מתביעת האשה למזונות שהוגשה לבית המשפט לעניני משפחה, עולה כי זה שנים קיימת מערכת יחסים קשה ועכורה בין הצדדים. ניתן להסיק גם מכך, כי תביעת הגירושין של הבעל הינה כנה. אם טענותיו העובדתיות של הבעל יוכחו כנכונות, עשוי הוא בהחלט לזכות בתביעתו לגירושין.

בנסיבות אלו אין לייחס משמעות רבה לטענה שצויינה בכתב התביעה של הבעל כי "האשה מורדת בו מחיי אישות". ראשית, יתכן – אם כי בדוחק – להסביר כי הכוונה היא שמצב המרידה מחיי אישות נגרם בעטיה של האשה. כאילו התכוון הבעל לומר כי הסיבה לאי קיום יחסי אישות ביניהם זה שלוש שנים, מוטלת לפתחה של האשה. שנית, ע"פ תקנה ס"ה לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים – התשנ"ג, כאשר מוצא בית הדין כי קיימת אי-התאמה בטענות בין כתב התביעה לבין טענות התובע בע"פ בעת הדיון, רשאי בית הדין לקבל את הטענות שבעל פה. הטענות שנשמעו בע"פ בפנינו מתייחסות למרידה ממלאכות שאשה עושה לבעלה, ולקללות שבגינן אין הוא מעונין להמשיך בחיי הנישואין. קיימת התאמה בין טענות אלו ליתר הטענות שבכתב התביעה, ולכן אין לומר, בנסיבות המקרה דנן, כי טענת מרידת האשה מחיי אישות מלמדת על חוסר כנות תביעת הגירושין.

באשר לכנות הכריכה נטען, כאמור, על סמך עע"מ (ת"א) 59/97 קלעי נ' קלעי, כי כאשר הבעל מגלה שאין לו ענין לרכז את כל העניינים לבית הדין הרבני אלא בוחר בעצמו בפיצול, הרי שיש לראות חוסר תום לב לגבי העניינים אותם כן כרך. במיוחד כך, כאשר הבעל תבע בבית המשפט את ענין משמורת הילדים אשר כרוך מעצם טיבו וטבעו בגירושין.

אכן, מקובל עלינו כי כאשר קיים פיצול בתביעות, עלול הדבר ללמד על חוסר תום לב. אך אין מדובר בכלל מוחלט, אלא יש לבדוק טענה זו על רקע כל הנסיבות של אותה פרשה.

במקרה דנן, לא צרף ב"כ האשה את כתב התביעה למשמורת אשר לדבריו הוגש בבית המשפט לעניני משפחה. איננו יודעים את הרקע להגשת כתב התביעה ואף לא את המועד בו הוגש. על פי החומר שבפנינו, לא זו בלבד שענין המשמורת כרוך מעצם טיבו וטבעו בתביעת הגירושין, אלא שהבעל אף תבע זאת במפורש בתביעתו המקורית. ב"כ האשה לא ביקש לחקור את הבעל בנקודה זו, וממילא החמיץ את השעה לשכנע אותנו בצדקת עמדתו. יתכן כי מדובר בתביעה מאוחרת יותר לזו שהוגשה בבית הדין, כך שלא ניתן ללמוד ממנה על חוסר כנות בעת הגשת תביעת הגירושין עצמה. הלכה היא כי הטוען לחוסר סמכות של טריבונל שיפוטי אשר באופן עקרוני יש לו סמכות עניינית בנושא מסויים, עליו מוטלת חובת ההוכחה לטענה זו. אנו לא נעשה מלאכתו של ב"כ האשה בענין זה. לאור זאת, הננו דוחים את טענת ב"כ האשה לענין חוסר כנות הכריכה בגין פיצול חלק מן התביעות.

עוד טען ב"כ האשה, כי הבעל לא צרף תלושי שכר וגם בדיון שהתקיים בפנינו לא תיקן מחדלו זה.

אכן, מן הראוי היה כי הבעל היה מצרף הרצאת פרטים ואף תלושי שכר. אולם, אין מדובר בפגם אשר יורד לשורש הסמכות של בית הדין. יש לתת את הדעת לכך, כי על פי ההלכה, אין צורך מעיקר הדין בהגשת כתבי תביעה מפורטים. די בהגשת נושא התביעה, ועיקרו של הדיון מתנהל בעל-פה על ידי שמיעת הצדדים וההוכחות. בוודאי שאין צורך מעיקר הדין בהגשת הרצאת פרטים ותלושי שכר. אלו הם דברים אשר עשויים להידרש בשלב ההוכחות. ממילא, לא נגרמה כל הפרעה לסדרי הדיון בתיק זה עקב השמטת פרטים אלו. יש גם לתת את הדעת לכך, כי הבעל טען כי יש לפוטרו כליל ממזונות אשתו, ואם יצליח להוכיח טענותיו העובדתיות יש לטענה זו סיכוי להתקבל. אם כך יהא, מה טעם יש צורך בהגשת הרצאת פרטים שבה מפורטת השתכרותו, ולאיזה צורך יגיש את תלושי השכר שלו?! נוסיף ונציין, כי הבעל כתב בסעיף 13.3 לתביעתו: התובע הינו שכיר העובד כאיש רכש במפעלי נייר חדרה והוא משתכר כ-6200 ₪ לחודש. בסעיף 13.4 לתביעתו נאמר: "פרטים על הכנסתו של התובע יומצאו לכב' ביה"ד במהלך הדיון ולפי דרישת בית הדין".

לאור האמור אנו קובעים, כי אין בהשמטת הרצאת הפרטים ואי-צירוף תלושי שכר, על מנת לפגום בכנות הכריכה או בהיותה כריכה כדין. ככל שיהיה צורך בהם הם יצורפו בעת הדיון בענין מזונות האשה.

ב"כ האשה לא טען מאומה לגבי כנות כריכת עניני הרכוש והיות כריכתם כדין. למעלה מן הצורך נציין, כי בכתב התביעה מפורטים עניני רכוש שונים, לרבות התייחסות לזכויות הצדדים ממקום העבודה ובכללם הזכויות הסציאליות, והבעל מצהיר כי פרטים נוספים יביא בפני בית הדין במידת הצורך, והוא "שומר על זכותו לטעון טענות נוספות ולהביא ראיות ומסמכים בפני ביה"ד במועד הדיון".

לכן אנו פוסקים:
א. תביעת הגירושין כנה, עניני מזונות האשה ורכוש הצדדים נכרכו בתביעה בכנות וכדין, ובית הדין מוסמך לדון ולהכריע בהם.
ב. במועד שנקבע לדיון ידון ביה"ד במכלול התביעות.

ניתן היום ט' חשון תשס"ה 24.10.2004

(-) מנחם חשאי - אב"ד        (-) דוד כהן - דיין        (-) מאיר פרימן - דיין

העתק מתאים למקור

הרב מנשה מילר
המזכיר הראשי