לפנינו בקשת הצדדים לאישור הסכם גירושין וסידור גט.

הצדדים נישאו ביום כ"ז אייר תשס"ו (21.5.06) באמצעות הרבנות בקרית אתא ולהם שני ילדים משותפים. ביום ט"ו טבת תשע"ו (27.12.15) הצדדים אשרו את הסכם הגירושין בבית הדין, אך בית הדין עיכב את סידור הגט עד לאחר השלמת ברור היהדות למבקשת.

ביום ה' אדר א' (14.2.16) קבע בית הדין כי המבקשת אינה יהודייה ומשכך נדרש בית הדין לדון בתוקפם של נישואי הצדדים וסמכות בית הדין לעניין אישור הסכם הגירושין והתרת הנישואין.

והנה בסעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג–1953 נקבע:

'עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים'.

ולפי דרכנו למדנו כי סמכות בית הדין בגירושין כמו גם בנישואין מוגבלת רק כאשר שני הצדדים הם יהודים. אמנם כאשר מי מהצדדים אינו יהודי בית הדין משולל סמכות לדון בעניין אף בהסכמת הצדדים וכפי שנקבע בבג"ץ 96/ 9476 מאיר סרגובי נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים, כי במקום שאחד הצדדים אינו יהודי החוק אינו מסמיך את בית הדין לדון בהתרת הנישואין.

והנה בפסק דין בית הדין הרבני בנתניה (הגר"ש שפירא שליט"א תיק 883875/1 מיום י"ח חשון תשע"ה, ושנה ופיר'ש כן בפסק דין נוסף מיום י"א אב תשע"ה תיק 972321/1) יצאו לדון בדבר חדש והוא שיש לחלק בין נישואין כדת משה וישראל לנישואין אזרחיים על פי חוק. ומקום יש בראש לומר שרק בנישואין אזרחיים שכל תוקפם מכוח החוק בזה יש לומר שכאשר צד אחד אינו יהודי בית הדין משולל סמכות בגירושין ועליהם לפנות להתרת נישואין בערכאה מתאימה.

מה שאין כן כאשר הצדדים נישאו במרמה 'כדת משה וישראל', הדבר ברור שנישואין אלו ריקים מתוכן לגמרי, הן מבחינה הלכתית שהרי אין תפיסת קידושין בין יהודי לנוכרייה, והן מבחינה חוקית כפי שקבע המחוקק כי נישואין של יהודים יהיו בסמכותם של בתי הדין הרבניים, על פי דין תורה. וכיוון שלנישואין שערכו הצדדים אין תוקף הלכתי ממילא אין להם גם תוקף חוקי, ונישואין אלו כמו גם רישום הצדדים כנשואים נעשה במרמה ודינם להתבטל.

אמור מעתה, כי מאחר שהצדדים לא היו מעולם נשואים זה לזה, בין על פי דין ובין על פי חוק, לפיכך אין צורך להפנותם להליך 'התרת נישואין' על פי חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין־לאומית), התשכ"ט־1958.

למרות האמור, מאחר שהצדדים הסכימו וביקשו כי בית הדין יאשר את הסכם הגירושין שערכו, אף שלעניין הנישואין והגירושין בית הדין משולל סמכות בעניין, מכל מקום סלולה הדרך בפני בית הדין לאשר את ההסכם וזאת בהתאם לחוק יחסי ממון (סעיף 2 (ד) לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג–1973) הקובע:

'הסכם בין בני זוג שאושר בפסק דין להתרת נישואין על ידי בית הדין, דינו כדין הסכם ממון שאושר לפי סעיף זה בחוק זה 'התרת נישואין' לרבות גירושין, ביטול נישואין,... שהנישואין בטלים מעיקרן או פירוד לפי דין... שאינו מאפשר גירושין'.

נמצא כי המחוקק הסכים שלבית הדין יש סמכות לאשר הסכם גירושין הן בבני זוג שמתגרשים והן בבני זוג שנקבע לגביהם שהנישואין בטלים מעיקרן. ודון מינה ואוקי באתרין שמאחר שהצדדים החזיקו עצמם כיהודים נשואים, וכעת נקבע כי נישואיהם בטלים מעיקרא, לפיכך יש בסמכות בית הדין לאשר ההסכם המסדיר את הפירוד הממוני לאותם נישואין שהתברר כי בטלו מעיקרא.

לאור האמור מחליט בית הדין כדלקמן:
א. הצדדים נישאו במרמה ונישואי הצדדים בטלים מעיקרם.
ב. מאחר שאין כל תוקף לאותם נישואין לא הלכתי ולא חוקי, לפיכך אין צורך בהליך נוסף להתרת הנישואין, ויש לקבוע שמעמדם האישי של הצדדים הוא רווק ורווקה. הודעה על כך תימסר למרשם האוכלוסין.
ג. לבית הדין קמה וגם ניצבה סמכות לאשר את הסכם הגירושין של הצדדים.
ד. על המזכירות לסגור את התיק.

ניתן ביום ז' באדר א התשע"ו (16/2.2016).