הנדון שלפנינו הוא שאלת סמכות ביה"ד לדון ברכוש ובכתובה.

העובדות
הבעל והאישה נישאו ביום כ"ו בתשרי תשס"ה (11.10.2004) לאישה היו אלו נישואין שניים ולבעל נישואין בפעם הרביעית.

מנישואין אלו נולדו לצדדים שתי בנות. לאישה בת נוספת מנישואיה הקודמים.

ביום י"ט בסיון תשע"ג (28.5.2013) פתחה האישה תיק תביעת גירושין.

בביה"ד התנהלו הליכים בנושא הגירושין והרכוש עד שביום כ"ז אלול תשע"ד 22.9.14 ניתנה החלטה:

הצדדים יתגרשו זה מזה בגט פיטורין כהסכמתם.

אין בסדור הגט כדי לפגוע בטענות מי מהצדדים לרבות תביעת הכתובה.

פסק דין זה ניתן בדיין יחיד בהסכמת הצדדים לפי תקנות הדיינים התש"ן – 1990 1. (1) (ב).

על המזכירות לקבוע מועד לדיון בהליכים הממתנים להכרעת בית הדין.

באותו יום התגרשו הצדדים בג"פ.

חודשים מספר לאחר מכן, ביום ב' בניסן תשע"ה (22.3.2015), נפטרה האישה.

טענות הצדדים
טוען הבעל כי ביה"ד נעדר סמכות לדון בנושא הכתובה והרכוש מאחר וסמכות ביה"ד לדון אך ורק בענייני נישואין של בעל ואישה.

בנדון שלפנינו הדיון הוא בין הבעל לבין יורשי האישה קרי שלושת הבנות ואין לביה"ד סמכות לדון בתביעה של צד ג'.

עוד טוען הבעל כי לא נפתח תיק תביעת כתובה.

מנגד טוענים ב"כ היורשים כי הסמכות נתונה לביה"ד ע"פ תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים תקנה ס"ט בה נאמר:

סט. מת אחד מבעלי-הדין במהלך המשפט, מזמין בית-הדין, אם הוא רואה שיש מקום לכך לפי טיב העניין, את היורשים או את האפוטרופוס, אם נתמנה אפוטרופוס, וימשיך בבירור המשפט מהנקודה שעמד בה.

הרי שאם מת אחד מבעלי הדין ממשיך ביה"ד את בירור המשפט מהנקודה שבה עמד.

הצדדים הגישו סיכומים בעניין הסמכות.

דיון והכרעה
ראשית יש לבחון האם בעניינינו קיימת לביה"ד סמכות לדון אם שני הצדדים היו חיים כיום, ולאחר מכן נדון האם לאחר שהאישה נפטרה הדברים משתנים.

כאמור לעיל, ביום י"ט בסיון תשע"ג (28.5.2013) פתחה האישה תיק תביעת גירושין.

נושא התביעה כפי שמופיע בכתב התביעה היה גירושין בלבד בו מבקשת האישה לזמן את הבעל ולחייבו במתן ג"פ.

אולם בדיון הראשון שהתקיים ביום ט' בתמוז תשע"ג (17.6.2013) אומרת ב"כ האישה:

ב"כ האישה: ...ואני מבקשת שביה"ד ידון בכל העניינים הכרוכים לגירושין,

ביה"ד באותו דיון שהתקיים בדיין יחיד ניהל הליך גישור בין הצדדים והביא את הצדדים להסכמה חלקית בנושא הרכוש אותה קבלו הצדדים בקניין וקבע בהחלטתו:

הצדדים ישלימו החסר לגיבוש הסכם גירושין מלא ומפורט ויגישוהו לאישור ומתן תוקף לביה"ד.

ביום כ"ח בטבת תשע"ג (10.1.2013) פתח הבעל תיק תביעת גירושין וכרך אליה תיק רכוש.

ההליכים התמשכו כאשר הצדדים לא הגיעו להסכמות בנושא יתרת הרכוש והגירושין עד שביום ח' באלול תשע"ד (3.9.2014) התקבלה הודעת הבעל לפיה הבעל מוכן לתת גט לאישה בדיון שנקבע ליום כ"ז אלול תשע"ד וזאת ע"פ כמה תנאים שהציב בנוגע לרכוש, "ושהאישה מוותרת על כל תביעות כספיות מהבעל למעט תביעתה לכתובה-שהבעל יטען שלא מגיע לה-שעל זה ידון ביה"ד."

האישה בתגובה מיום כ' באלול תשע"ד (15.9.2014) הודיעה לביה"ד שאינה מסכימה לתנאים שהציב הבעל ועל כן מבקשת שיתקיים דיון לגופו של עניין ולא סידור גט.

בסופו של דבר ביום כ"ז אלול תשע"ד 22.9.14 הסכימו הצדדים להתגרש וסודר ג"פ ביניהם כאשר הוסכם ששאר הנושאים שבין הצדדים יידונו לאחר הגט כך עולה מהחלטת ביה"ד שניתנה באתו היום כאמור לעיל:

הצדדים יתגרשו זה מזה בגט פיטורין כהסכמתם.

אין בסידור הגט כדי לפגוע בטענות מי מהצדדים לרבות תביעת הכתובה.

פסק דין זה ניתן בדיין יחיד בהסכמת הצדדים לפי תקנות הדיינים התש"ן – 1990 1. (1) (ב).

על המזכירות לקבוע מועד לדיון בהליכים הממתינים להכרעת בית הדין.

לאחר הגירושין המשיכו הצדדים בהליכים בנוגע לשמאות הדירה, הוגשו בקשות הדדיות ובבקשת הבעל מיום י' בטבת תשע"ה (1.1.2015) כותב הבעל:

4. לגבי חמשת הסעיפים רשימת ה"קיזוזים" שלדעת האישה צריך לקזז מחלקו של הבעל, הבעל טוען כי אין לקזז אפילו לא אחד מהרשימה, ובדיון בפני כת"ר הוא ינמק את נימוקיו, וכן ישמיע את תביעותיו הנגדיות הקבועות לדיון ביום זה.

עד שביום ז' בסיון תשע"ה (25.5.2015) התקבלה הודעת ב"כ האישה על פטירת האישה ולאחריה ביום כ"ט בתמוז תשע"ה (16.7.2015) הגיש הבעל בקשת לביטול הדיון מחוסר סמכות עקב פטירת האישה.

מכל האמור לעיל עולה כי נושא הרכוש נכרך בע"פ ע"י ב"כ האישה כבר בדיון הראשון שהתקיים והעובדה שנושא הרכוש לא נכרך בכתב התביעה ולא נפתח פרוצדורלית תיק רכוש אינה פוגמת בכריכה.

ראה פס"ד ביה"ד הגדול בעניין זה בתיק 966076/2:

כדי שבית הדין ירכוש סמכות שיפוט ייחודית בעניין, נדרשת כריכה של ענייני הרכוש בתביעת הגירושין (ראו בג"ץ 8497/00 פייג־פלמן נ' פלמן, פ"ד נז (2) 118). אלא שכריכה אינה חייבת להיעשות בדרך פורמלית מוגדרת ואין מניעה לכרוך אף במהלך הדיון או בכל שלב אחר וכל עוד ההליכים לא הגיעו לסיומם.

ראו דברי הנשיא השופט א. ברק (בדימ') בבג"ץ 5679/03 פלוני נ' מדינת ישראל, סעיף 13:

"לטעמי, אין חשיבות של ממש לשאלה כיצד ובאיזו דרך באו לעולם הליכי הכריכה, אם על־ידי ציון הדבר בכתב התביעה ואם במהלך ההתדיינות בפני בית הדין הרבני. כריכה אינה חייבת להיעשות בדרך פורמלית מוגדרת."

וכן ראו גם בבג"ץ 8533/13 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול ואח' (29.6.2014) פסקה 28 לחוות דעתה של המשנה לנשיא השופטת נאור:

"כפי שנפסק, כריכה אינה חייבת להיעשות בדרך פורמאלית מוגדרת (בג"ץ 5679/03 הנזכר לעיל, פסקה 13 לפסק דינו של הנשיא א' ברק). כשם שניתן לכרוך סוגיה מסוימת בתביעת הגירושין עצמה, כך אין מניעה לעשות כן במהלך הדיון בפני בית הדין הרבני, בעוד תביעת הגירושין תלויה ועומדת (שם; בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד לז (2) 1 (1982) ). לראיה, לא רק התובע גירושין רשאי לכרוך עניינים נספחים לגירושין בתביעתו, כי אם גם הנתבע (ראו, למשל: עניין גורוביץ, עמוד 18)."

בנוסף הבעל בעצמו פתח מאוחר יותר תביעת גירושין ובה כרך את עניין הרכוש ופתח תיק חלוקת רכוש וכמו"כ התקיימו דיונים בנושא הרכוש לפני הגירושין ולאחריהם הבעל ביקש שבדיון שיתקיים ידונו נושאי הכספים והרכוש ועד פטירת האישה לא העלה מעולם טענה בדבר חוסר סמכות ביה"ד לדון בנושא הרכוש כך שאם האישה הייתה בחיים כיום פשוט וברור מעל כל ספק שנושא הרכוש נכרך כדין ולביה"ד הסמכות לדון בו.

כעת נדון בטענת הבעל שלאחר פטירת האישה ביה"ד נעדר סמכות לדון בנושא הרכוש וזאת לטענתו משום שהחוק מסמיך את בתי הדין הרבניים לדון בנושאי קידושין וגירושין והכרוך להם רק כאשר הצדדים לסכסוך הם בני הזוג עצמם ולא צד ג'.

ב"כ הבעל מפנה לבג"ץ 2621/00 יוסף לוי נ' ביה"ד ומצטט מתוך דבריו שם נאמר:

סעיף 1 לחוק השיפוט (שכותרתו" שיפוט בענייני נישואין וגירושין") קובע:

"עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים."

הוראה זו מסמיכה, ללא ספק, את בתי-הדין הרבניים לדון בסכסוכים בענייני נישואין או גירושין בין בני-זוג בינם לבין עצמם. אך האם מסמיכה הוראה זו את בתי-הדין הרבניים לדון בסכסוך שעניינו נישואין או גירושין כאשר הצדדים לסכסוך אינם בני-הזוג עצמם? לדעתי, התשובה על שאלה זו הינה בשלילה...

ברוח זו ציין פרופ' טדסקי, כי ענייני הנישואין אינם כוללים את התוצאות הנובעות מהנישואין כלפי צד שלישי (ג' טדסקי "מעמד אישי" [7], בעמ' 167).

מעיון בבג"ץ הנ"ל נראה ששונה המקרה אשר לפנינו, כפי שנבאר.

המקרה המדובר שם הוא שהבעל נפטר ושלושה חודשים לפני פטירתו העביר את הדירה שהייתה רשומה על שמו ע"ש אביו בהעברה ללא תמורה.

האישה הגישה את תביעת כתובתה כנגד אבי הבעל בטענה שמדובר בהברחה.

ביה"ד פסק שהדירה משועבדת לכתובה ושהסמכות לדון בכתובה נתונה לביה"ד ואילו הבג"ץ קיבל את עתירת אבי הבעל וקבע שלביה"ד אין סמכות.

המדובר א"כ בתביעה של האישה כנגד רכוש הרשום קניינית ע"ש צד ג' ועל כן ביה"ד נעדר סמכות חוקית לדון בסכסוך שבין האישה לצד ג' היינו אבי הבעל.

שונה הדבר בנידון זה בו התביעה היא תביעת רכוש של האישה כנגד רכוש הבעל. האישה אמנם נפטרה אך יורשיה הבאים במקומה אינם צד ג' אלא הם נכנסים בנעליה של האישה ונחשבים כמוה לעניין זה.

הדברים מקבלים חיזוק מתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים תקנה ס"ט בה נאמר:

סט. מת אחד מבעלי-הדין במהלך המשפט, מזמין בית-הדין, אם הוא רואה שיש מקום לכך לפי טיב העניין, את היורשים או את האפוטרופוס, אם נתמנה אפוטרופוס, וימשיך בבירור המשפט מהנקודה שעמד בה.

תקנה זו נכתבה באופן סתמי וכוללני ומתייחסת לכל ענייני המשפט שבין בעל ואישה ולא רק למקרה ספציפי של תביעת מזונות מהעיזבון כפי שב"כ הבעל רוצה לפרש.

נקודה נוספת שיש להעיר: סעיף 1 לחוק השיפוט (שכותרתו" שיפוט בענייני נישואין וגירושין") קובע: "עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים."

החוק מסמיך את בתי הדין לדון בענייני נישואין וגירושין של בני זו שהיו בני זוג בעת הגשת התביעה ואין זה משנה אם לאחר מכן נתפרדה החבילה הן בדרך של גירושין או במותו של אחד מהם.

ראה לעניין זה בג"ץ 6378/04:

במקרה שלפנינו, נושא החזקת הילדים נכרך מלכתחילה בתביעת הגירושין והעובדה שבית הדין פיצל את הדיון ודן תחילה בעניין הגירושין, אינה פוגעת בסמכותו להמשיך ולדון בהחזקת הילדים, גם לאחר מתן ההחלטה בעניין הגירושין ואף אם בינתיים הצדדים התגרשו.

בנוגע לתביעת הכתובה: עניין הכתובה הוא נושא מובהק של "ענייני נישואין וגירושין" ונתון לשיפוטו הייחודי של ביה"ד כך שאין צורך בכריכת תביעת הכתובה וסמכותו של ביה"ד נובעת מכוח סע' 1 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים.

מעבר לכך גם אם היה צורך לכרוך את עניין הכתובה והיינו צריכים להזדקק לסע' 3 בחוק הרי שבעניינינו ניתן לומר שהתקיימו גם תנאי הכריכה.

למרות שהאישה לא פתחה בפועל תיק תביעת כתובה מאחר ותביעתה הועלתה במסגרת הדיונים שהתקיימו וכן עובר לסידור הגט הבהירה שאינה מוחלת על כתובתה הדבר נחשב ככריכה כפי שביארנו לעיל.

לאור האמור מחליט ביה"ד:
א. נושא תביעות הרכוש והכתובה נתון לסמכותו של ביה"ד.
ב. על המזכירות לקבוע מועד לדיון ולזמן את הצדדים.

ניתן ביום ט"ו בשבט התשע"ו (25/01/2016).