עובדות
בני הזוג נישאו בתאריך ט' בשבט תשס"ו (7.2.2006) ולהם חמישה ילדים כולם קטינים.

בתאריך א' תמוז תשע"ג (9.6.2013) הגישה האשה תביעה לשלום בית בטענה שהבעל הוא חולה נפש ומתעלל בה נפשית.

בתאריך ט' ניסן תשע"ד (9.4.2014) הגיש הבעל תביעה לגירושין בטענה שהאשה לא מתפקדת בבית, ואובחנה כחולה במחלת נפש (סכיזופרניה) ואף ברחה מהבית. לטענת הבעל כל תלונות האשה עליו הם בדיות הנובעות מההזיות שלה.

ילדי הצדדים חולקו למשפחות אומנה, ראה פרוטוקול הדיון מתאריך כ"ו תמוז תשע"ג (4.7.2013).

בתאריך א' תמוז תשע"ה (18.6.2015) התגרשו בני הזוג.

בפני בית הדין עומדת התביעה הרכושית־הממונית של האשה.

טענות ותביעות האשה
האשה תובעת את הבעל כמה דברים:

א. כתובה – עיקר ותוספת
לדברי האשה מגיע לה כתובה ותוספת, כדין כל בנות ישראל הכשרות, ובפרט שהבעל לדבריה חולה בנפשו והתעלל בה.

סכום הכתובה: עיקר הכתובה מאתיים זוז, ותוספת מאתיים זקוקים.

ב. חצי משכירות הבית המשותף
מאחר שבמשך שנה וחצי מאז התביעה לשלום בית (9/6/13) ועד מכירת הדירה, כסף השכירות שולם לבעל, והאשה לא קבלה ממנו דבר, לאשה מגיע חצי מדמי השכירות.

משכך האשה דורשת מחצית מדמי השכירות על כל התקופה הנ"ל.

ג. מזונות אשה
מתאריך כ"א ניסן תשע"ג (1.4.2013), היום בו האשה עזבה את הבית המשותף הבעל לא זן אותה ולא דאג להוצאות הרפואיות שהיו לה. לפיכך האשה תובעת:

הוצאות לשנה הראשונה על סך 3,500 ₪ לחודש (סה"כ 42,000 ₪).

ולתקופה שלאחר מכן סך של 6,000 ₪ לחודש שהוריה נדרשו לשלם ברווחה.

ד. רכוש משותף
מחצית הדירה לאחר קיזוז החובות (משכנתא ובנוסף החובות שלדברי ב"כ האשה הבעל אמור להעביר לאשה).

הבעל לקח מהדירה את התכולה המשותפת, ועליו להשיב מחצית התכולה או את שוויה.

ה. פיצוי הולם לאשה
על הבעל לשלם לאשה סכום קבוע מדי חודש כפיצוי, וזאת על מנת לאפשר לה להתקיים בכבוד בשארית חייה.

טענות הבעל
הבעל מכחיש את כל טענות האשה בדבר התנהגותו ובדבר מחלתו. לדבריו אמנם בצעירותו, בעקבות משבר משפחתי, היה בדיכאון ואף אושפז לתקופה קצרה כדי לטפל בכך, אך מאז הוא ככל האדם, התנהגותו רגילה, הוא אינו זקוק לטיפול תרופתי או אחר, ומעבר למקרה הבודד הנ"ל לא אושפז.

לדבריו, קבלת הקצבה מהביטוח לאומי אינה מעידה בהכרח על בעיה נפשית.

הבעל טוען שהאשה חולה מילדותה במחלת נפש שהוסתרה ממנו על ידי האשה ומשפחתה. לדבריו, משפחתה מסיתים אותה נגדו. הבעל חיזק את דבריו במכתבים שהציג לבית הדין ויובאו לקמן. דברים אלו גרמו לבריחתה הלא מוצדקת של האשה מביתם ולאחר מכן לשהותה במשפחה אומנת. לפיכך, הבעל פטור מתשלום מזונות האשה, היות שהאשה ברחה מהבית ללא סיבה ויכלה לחזור בכל עת.

כמו כן לדבריו אף מרפואתה הוא פטור, היות שמדובר במקח טעות.

ומטעמים אלו הוא פטור מתשלום הכתובה עיקר ותוספת.

הבעל טוען שאינו חייב לאשה את מחצית דמי השכירות, היות והוא זה שמשלם את תשלומי המשכנתא עבור הנכס, ותשלום זה אף גבוה מדמי השכירות שקבלו בני הזוג.

הבעל הציג מסמכים מהבנק התומכים בטענתו.

תמיהה על התנהלות ב"כ האשה
בראשית הדברים רואה בית הדין חובה לעצמו לציין, שבסיכומים שהוגשו על ידי ב"כ האשה (הערה 7 ב. אותיות גדולות מודגשות עם קו תחתון, ובהערה 8) צוינו דברים חמורים מאוד נגד הבעל, דברים שבית הדין חושב שאין זה מן הראוי אפילו לחזור עליהם, ולכן לא ראה לנכון להתייחס אליהן. טוב הייתה עושה ב"כ האשה אם לא הייתה מעלה אותם על הכתב, דברים אשר סותרים אף את דברי האשה עצמה, כפי שכתבה במכתבים לבעל שיובאו לקמן, וחבל שב"כ האשה חושבת שהדף סובל הכול.

בית הדין מתפלא על ב"כ האשה שכתבה שדברים אלו נאמרו כמה פעמים בדיונים, ואף הפנתה לפרוטוקול הדיון שבו לטענתה צוין שדברים אלו הושמטו מפרוטוקול הדיון הקודם.

בית הדין מבהיר שמעולם לא שמע האשמות אלו מפי האשה או ב"כ, האשמות אלו לא נכתבו בשום מסמך שהוגש על ידי האשה או ב"כ, יתרה מזאת, בפרוטוקול המצוין לא נאמר שטענה זו הושמטה, שם מדובר על טענה אחרת, וטוב הייתה עושה ב"כ האשה מעיינת בדברים קודם שתעלה אותם על הכתב.

בפני בית הדין לא הוצגה שמץ של ראיה או התחלת ראיה שתומכת בטענה זו.

מעבר לאמור הבעל בסיכומיו מכחיש את הדברים מכול וכול.

בית הדין תמה על התנהלותה של האשה וב"כ, ורואה בכך ניסיון מכוון להטעיית בית הדין.

דיון והכרעה
לאור האמור, השאלה העומדת בפני בית הדין שמשליכה על רוב התביעות היא האם מדובר בבעל חולה נפש שהטעה את האשה ונהג כלפיה באלימות שגרמה לבריחתה מהבית, או שמדובר בבעל ללא בעיות, שנהג באשתו בכבוד הראוי ואף למעלה מכך, אך האשה היא זו שחולה בנפשה, והטעתה את הבעל לפני הנישואין, וברחה מהבית ללא סיבה.

לפני בית הדין כמה מסמכים התומכים בגרסתו של הבעל.

א. מכתבים מספר שהאשה כתבה בכתב ידה. מכתבים אלו הוצגו בפני האשה בדיון בתאריך כ"ז שבט תשע"ה (16.2.2015) ופרוטוקול הדיון (שורות 14־11). היא לא הכחישה שהם נכתבו על ידה.

1. במכתב הראשון נאמר שהיא אוהבת את בעלה, שהוריה הוליכו אותה בכוח לעו"ד כדי לחתום על הממסכים, ושהיא מוכנה להעיד על כך בבית הדין. וכן שהיא יודעת שמה שנאמר נגד הבעל זה שקר וכזב וכי הוא צודק, הבעל ישר וטוב, ולא עשה לה שום דבר רע מעולם, היא אוהבת אותו ובלעדיו אין לה חיים. והוסיפה וכתבה שהוריה חולים בנפשם.

2. במכתב שני כתבה האשה שהיא מעריכה את בעלה ומודה לו על הכול, ולא רוצה לעזוב אותו.

3. במכתב השלישי כותבת האשה שהיא פגעה בו, שפשעה כלפיו, היא מודה שהוא לא עשה לה דבר ושהיא מבקשת סליחה.

אין ספק לבית הדין שכל מי שמעיין במכתבים יקבל תמונה ברורה, שמדובר בבעל שדאג לאשתו ונהג בה בכבוד הראוי, ובאשה שמודה שנהגה כלפי בעלה לא כראוי, ומודה גם שהייתה הסתה על ידי הוריה (ולא כדברי ב"כ האשה, והמבין יבין).

ב. תסקיר משירותי הרווחה חיפה מתאריך ט' אדר תשע"ג (19.2.2013) בו נאמר שמחודש נובמבר 2012 המשפחה מוכרת למחלקת הרווחה בעקבות דיווח של אחות מטיפת חלב על התנהגות חריגה של האשה. כמו כן נאמר שם, שהאשה מאובחנת כחולת סכיזופרניה פרנואידית. בתסקיר נאמר עוד שהאשה הפסיקה את הטיפול התרופתי, דבר שגרם להרעה במצבה, וכן לבריחתה מהבית לבית הוריה.

ג. תצהיר מגברת [א' א'], מטפלת משפחתית, מתאריך כ"ו אדר תשע"ה (17.3.2015), בו היא מצהירה שמדובר בבעל שמסור לאשתו, ושמעולם לא התלוננה האשה על התעללות של בעלה כלפיה, ולא עוד אלא שהאשה שיבחה את בעלה בפניה ובפני גורמי הרווחה בחיפה.

ד. האבחנה של פרופ' בונה (פסיכיאטר) מתאריך י"ח כסלו תשע"ה (10.12.2014), שאמנם שוללת תסמינים פסיכוטיים פעילים, אבל מאבחן שהאשה סובלת מסכיזופרניה כרונית, ומאפשר החזרת הילדים לרשותה רק בפיקוח של שירותי הרווחה ובהשגחה/פיקוח של צד ג', במקרה דידן האשה שאצלה היא מתגוררת. יש לציין שאבחנת פרופ' בונה ניתנה כחודש לאחר הדיון בבית המשפט, המובא בסיכומי ב"כ האשה סעיף 10.

ה. מכתב שכתב הרב [א' פ'], רב הקהילה, שנשלח באדר תשע"ה, ממנו עולה שהבעל עשה הכול כדי להשכין שלום בית. עוד כתב שמדובר באשה שידוע שהיא חולת נפש, והדבר תורשתי במשפחתה.

אף על פי שמדובר באדם שאינו איש מקצוע, ובעדות בכתב שאינה קבילה בבית דין, ניתן להתרשם גם אם לא כעדות, שהדברים בדבר מחלת האשה נכונים, וכדבריו במכתב: "וידוע לכל שהיא חולת נפש ושזה תורשתי... והמפורסם אין צריך ראיה."

בדבריו ישנה גם תמיכה בדברי הבעל שהיה בעל אוהב ודואג, ולא כעולה מתביעת האשה.

נמצא שדברי הבעל בדבר מחלתה של האשה, נתמכים הן בחוות דעת מקצועיות של הפסיכיאטר והתסקיר, וגם על ידי המתבונן האובייקטיבי כפי שבא לידי ביטוי במכתבו של רב הקהילה.

גם דבריו בדבר התנהגותו, תמיכתו באשה, הדאגה לשלומה ולשלום משפחתם, נתמכים על ידי חוות הדעת של היועצת ודברי רב הקהילה. ובפרט שהאשה עצמה מודה בכך, כפי שהדברים באים לידי ביטוי בכמה מכתבים ששלחה לבעלה.

לאור האמור, ברור לבית הדין שבריחתה של האשה מביתם המשותף לא נגרמה בגלל התנהגות הבעל, אלא בגלל המחלה שלה והתערבות בני משפחתה.

משכך, אין מקום לחייב את הבעל במזונות אשה, וכדברי הרמ"א (אבן העזר סימן ע' סעיף י"ב) וז"ל:

והוא הדין אם הייתה לה קטטה עם בעלה ולא מתדר לה עמו, והמניעה ממנו, ולוותה למזונות, צריך לשלם, אבל אם המניעה ממנה, אין צריך לשלם, דאין האיש חייב במזונות אשתו אלא כשהיא עמו.

בעניין חיוב הבעל ברפואת האשה, אף על פי שטענתו בדבר מקח טעות לא פוטרת אותו מחיוב רפואתה, היות שגם אחרי שהבין שאשתו חולה, היה מעוניין בשלום בית, ברור שלא היה במחלתה עילה לביטול הנישואין. למרות האמור, רפואת האשה לא עלתה כסף מוגדר, וגם השהות במשפחה אומנת הייתה יכולה להימנע אם האשה לא הייתה בורחת מהבית. בפרט שהתשלום עבור השהות כולל בעיקר מזון והשגחה ולא תרופות.

על האמור יש להוסיף, שהבעל טוען שתשלום מזונות האשה ורפואתה לא שולמו על ידה אלא הוא דאג לתקציבים מארגוני חסד שתמכו באשה. ואף הוצאות המשפחה האומנת שולמו על ידי הרב [י' פ'], ולראיה הוגש לבית הדין מכתב הבקשה שהגיש הנ"ל לוועדת הצדקה של רמת בית שמש בחודש טבת התשע"ה, בו הוא מבקש עזרה בתשלום שהוא שילם עבור אחזקת האשה במשפחה אומנת.

דברים אלו נתמכים מדברי הגברת [א' א'] מתאריך כ"ו אדר תשע"ה 17.3.2015 (סעיף 5 בתצהיר שהוגש על ידה) שאומרת שהבעל סייע לאשתו גם בתמיכה כספית לאבחונים והטיפולים השונים להם הם נזקקה.

יש לציין שהאשה וב"כ לא פתחו כלל תיק לתביעת מזונות, וכל מה שכתבנו הוא לרווחא דמילתא ולהסיר לזות שפתיים.

לכאורה היה גם מקום לפטור את הבעל מחיוב הכתובה, היות שמדובר במקח טעות לדבריו ובאשה מורדת, אלא שהבעל עצמו בדיון בפני בית הדין (פרוטוקול הידון מתאריך 29.12.2015 שורות 69־67) הסכים לשלם את מלא סכום הכתובה.

לפיכך בית הדין מחייב את הבעל במלא סכום הכתובה עיקר הכתובה מאתיים זוז ותוספת מאתיים זקוקים כסף צרוף.

השו"ע (אהע"ז סימן ס"ו סעיף ו') פסק וז"ל:

כמה שיעור הכתובה, לבתולה ק"ק, ולאלמנה מנה, ושל זו וזו כסף מדינה. נמצא כתובות בתולה הם שלשים ושבעה דרהם וחצי כסף צרוף.

שיעור הדרהם הוא 3 גרם, כפי שכתב מורינו ורבינו הגאון מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל (יביע אומר חלק ט' סימן ק"ב) וחזר בו שם ממה שאמר בתחילה ששיעור הדרה"ם הוא 3.2 גרם.

לפי האמור שיעור כתובת בתולה לפי השו"ע הוא 112.5 גרם כסף.

לפי הרמ"א שיעור הכתובה דאורייתא הוא פי שמונה, ולפי זה שיעור כתובת בתולה הוא 900 גרם כסף.

עיין בפד"ר (כרך י"א עמ' 362) שפסקו מורינו ורבינו הגאון מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והגר"י קאפח זצ"ל ששיעור כתובה הוא ק"כ כסף טהור ונראה שזה לפי השיטה שדרהם הוא 3.2 גרם כסף.

בנוגע לתוספת הנהוגה בבני אשכנז בשיעור של מאתיים זקוקים כסף צרוף, כידוע ישנה מחלוקת בין הפוסקים מהו ערכה.

א. החזו"א (אבן העזר סימן ס"ו, אות כ"א) העריך אותםב־57.6 ק"ג כסף.

ב. הגר"מ פיינשטיין (אגר"מ אבן העזר סימנים צא, צב) העריך אותםב־100 ליבראות כסף, שהםכ־45.5 ק"ג כסף.

ג. הגר"ח נאה (שיעורי תורה ג', מ"ד) מעריך אותם ב־3.85 ק"ג כסף.

ד. בנחלת שבעה (סימן י"ב אות מ"ט) כתב ששיעור המאתיים זוז הם שמונים זקוקים, נמצא ששיעור מאתיים זקוקים הוא פי שניים וחצי משיעור הכתובה דאורייתא.

ה. בפד"ר חלק י"א (עמ' 362 והלאה), הובאה שם מחלוקת בעניין זה, דעת הרוב (מורינו ורבינו הגאון מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והגר"י קאפח זצ"ל) שהיות שיד בעל השטר על התחתונה, עיקר כדברי הנחלת שבעה, וסכום המאתיים זקוקים עולה ל־2.5 ק"ג כסף טהור. דבריהם לפי מה שהם כתבו ששיעור כתובה הוא ק"כ גרם כסף, כמו שכתבנו לעיל, וכפי שכתבנו הגר"ע יוסף בעצמו חזר בו בשיעור הדרהם, ולפי ששיעור כתובה הוא 900 גרם ולכן שיעור המאתיים זקוקים הוא 2250 גרם כסף טהור.

בהתאם לאמור, חייב הבעל לשלם לאשתו סך של 3150 גרם כסף טהור (סך של מאתיים זוז ועוד מאתיים זקוקים).

השו"ע (אבן העזר סימן צ"ג סעיף א') פוסק וז"ל:

הכתובה הרי היא כחוב שיש לו זמן, ואינה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל, או אם גירשה. הגה: והוא הדין מה שקבל בנדוניא.

נמצא שזמן מועד הפירעון של עיקר הכתובה והתוספת הוא יום הגירושין 18.6.2015.

ב־18.6.2015 גרם כסף היה שווה 0.572 דולר, שהם 2.18 ₪ (לפי ערך הדולר באותו יום)

ולכן חייב הבעל לאשתו סך של: 6867 ₪.

בנוגע לתביעה על מחצית הרכוש המשותף (המטלטלין), היות שישנה הכחשה בין הצדדים, ואין ראיות שהבעל לקח את הרכוש משותף, כמו כן בשום שלב לא נאמר לבית הדין מהו הרכוש המשותף, מהו כולל ומה ערכו המשוער. מצד שני אף שלא ברור מה נעשה עם הרכוש המשותף עד כמה שהיה, אין ספק שהיה לצדדים רכוש משותף ונשאר בידי הבעל, מאחר שהאשה עזבה את בית הצדדים ולא לקחה עימה דבר, ולכן מחמת הספק בית הדין מחייב את הבעל בסך של 7,500 ש''ח.

התביעה לפיצוי הולם לאשה נדחית על הסף. מעבר לכך שלא שמענו על מתן פיצוי חודשי לאשה מעבר לזכויות המגיעות לה (רכוש כתובה וכו'), האשה וב"כ לא נימקו על מה ולמה בנידון דידן לאשה מגיע פיצוי מעין זה. ואם תטען ב"כ האשה שזה מגיע עבור ההתעללות שעברה, כבר הוכח בראשית הדברים שהאשה ברחה מרצונה מהבית ללא סיבה, והבעל עשה מעל ומעבר כדי לכבד את אשתו ולדאוג לה ולמשפחתם. לפיכך כאמור התביעה נדחית על הסף.

מסקנות
א. הבעל יעביר לאשה סך של 14,367 ש"ח שכולל גם תוספת מחמת הספק על תכולת הבית, על הבעל לשלם סכום זה לאשה בתוך 45 יום.
ב. לעניין השכירות הוכח שהתשלום מועבר לתשלום המשכנתא בתוספת מכספי הבעל עצמו.
ג. אין חיוב להוצאות הרפואה ומזונות. בית הדין כתב את טעמיו בפסק הדין.
ד. הבעל רשאי למכור את דירת הצדדים בשיתוף עם משפחת האשה, לאחר קיזוז המשכנתא, תחולק היתרה בחלקים שווים בין הצדדים.
ה. בית הדין מציין שהאשה לא חויבה להחזיר לבעל את הפרשי המשכנתא ששילם הבעל עצמו, וזאת מתוך התחשבות במצבה של האשה.

מותר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י' באדר ב התשע"ו (20/03/2016)