לפנינו תיק לחלוקת רכוש על פי החוק ליחסי ממון. הצדדים קיבלו קנין המועיל, כמקובל.

שני הצדדים העלו במהלך הדיונים את הטענה, שיש לשקול לחלק את נכסי הצדדים שלא בחלוקה שוויונית, על פי סעיף 8 לחוק הנ"ל, כשכל אחד מהצדדים כמובן מבקש חלק גדול יותר לעצמו.

מצב הדברים האובייקטיבי בתיק זה אינו מאוזן. האשה התנהלה כל העת בארץ, ויש תיעוד על כל זכות או חובה שיש לה.

לעומת זאת, הבעל עבד בניגריה, חשבון הבנק עליו הוא מצהיר היה בשוויץ. חוזה העבודה שלו לטענתו – הוא בעל פה, ולטענתו – אין לו שום זכויות סוציאליות או אחרות.

בית הדין בהחלטתו מיום ג' כסלו תשע"ב 29/11/2011 לא קיבל את טענת האשה, כאילו לא היה כלל שיתוף כלכלי בין בני הזוג הואיל ורוב הכנסתו של הבעל לא הגיעה אל המשפחה, ואינה יודעת את מקום הכספים.

בית הדין נימק החלטתו בכך שהרי סכום נכבד ממשכורת הבעל הופקד לחשבון המשותף ועל זה אין חולק, ואם כן התקיים שיתוף כלכלי בין הצדדים.

עוד קבע בית הדין בהחלטתו ש"הזמן הקובע" לסיום השיתוף הוא 3.8.2009.

ב"כ הבעל בסעיף 22. לסיכומים, בציטוט חלקי מפס"ד טוען כי:

בית הדין קבע כי אינו יכול לקבל גרסת הנתבעת לעניין הברחת כספים ע"י הבעל אלא "רק לאחר הצגת ראיות והוכחות..." מיותר לציין שהנתבעת לא הציגה ולא יכולה להציג ראיות אלו.

אולם העיון ב"שלוש נקודות" שהשמיט ב"כ הבעל מלמד אותנו דברים אחרים. להלן לשון ההחלטה הרלוונטי לעניינינו: (ההדגשות אינן במקור)

דברי ב"כ האשה היה להם מקום אולי להישמע באם היינו מקיימים דיון לעניין הברחת כספים או דיון לאחר קבלת דו"ח האקטואר בעניין איזון המשאבים, שאין לחלקם בצורה שווה, מאחר ולדברי האשה הבעל העלים והבריח כספים, וזאת גם רק לאחר הצגת ראיות והוכחות שאכן קיימים חשבונות בנק שלשם הועברו לכאורה כספים במהלך שנות הנישואין.

בהחלטת בית הדין לא נדחתה גרסת הנתבעת כפי שטען ב"כ הבעל.

אמנם בית הדין כתב שדבריה יוכלו להישמע "רק לאחר הצגת ראיות והוכחות שאכן קיימים חשבונות בנק שלשם הועברו לכאורה כספים במהלך שנות הנישואין", אך מעיון בתיק נראה שהאשה אכן עמדה בנטל ההוכחה, שקיימים חשבונות בנק שלשם הועברו כספים מחשבון הבנק של הבעל, במהלך שנות הנישואין.

בית הדין כתב בסיום אותה החלטה:

כמו כן בית הדין רושם לפניו את האמור בפרוטוקול מיום 13.7.2010 שבית הדין מותיר לפניו את ההכרעה אם יש להפעיל במקרה זה את סעיף 8 לחוק יחסי ממון לאחר קבלת חוות דעת האקטואר.

יש לציין שדיון זה עומד כיום לפתחנו.

ב"כ האשה טוען שאין לאזן את כל הזכויות בטענה שהבעל מתנהל לפחות חלקית בצורה נפרדת ונסתרת.

לדעת בית הדין יש דברי בגו בטענת ב"כ האשה והיא מקבלת חזוק כדלהלן:

בסעיף 13 לסיכומים מיום י"ג באדר תשע"ה (4.3.2015) טוען הבעל:

"היה ברור וידוע לצדדים שהבעל וכו' מפקיד את כל הכנסתו לטובת צורכי המשפחה."

טענותיו אלו של הבעל, עומדות בסתירה לנתונים אחרים שיש לפנינו בתיק זה.

בעמוד 4 ל"השלמת סיכומים מטעם האשה לעניין המועד הקובע" (שהוגשו ביום 07/08/2011) וכן בנספח א' לסיכומים מטעם האשה (שהוגשו ב- 01/06/2015) מופיעה תגובת הבעל בבית המשפט, בה טען ששכרו הוא 6,500$ ומתוכם יש להפחית 1,500$ להוצאות מחיה בנגריה.

השתכרותו כיום של הנתבע הינה כ- 6,500 דולר אמריקאי ברוטו לחודש. כמו – כן הסך כולל את הוצאות הנתבע בגין מגוריו בניגריה ולכן יש להפחית מסך זה לפחות כ- 1,500 דולר בגין הוצאות מחיה בניגריה.

נמצא שלדברי הבעל, לאחר ניכוי הוצאות יש בידו 5000$ לחודש. מתוך 5000$ הנותרים הוא מעביר לחשבון המשותף כמחצית.

נשארו 2500$ לחודש שהם 30,000$ לשנה, ואם נחשב לפי 15 שנה (מ 1994 עד 2009) אנו מקבלים סכום של 450,000$ שהם לפי שער ממוצע של 4 ש''ח לדולר – 1,800,000 ש''ח.

סכומים אלו לא הופקדו לחשבון המשותף.

גם אם הסכום שכתבנו להעריך את הכספים החסרים אינו מדויק, וגם אם נאמר שהבעל הכניס מידי חודש כ-3,500$ נשארו 1,500$ לחודש שהם 18,000$ לשנה ואם נחשב לפי 15 שנה (מ 1994 עד 2009) אנו מקבלים סכום של 240,000$ שהם לפי שער ממוצע של 4 ש''ח לדולר – 960,000ש''ח. (יש לציין שכפי שעולה מהמסמכים הסכום שהבעל הפקיד הוא בערך כ-10,000 ש''ח).

מכל מקום ברור שסכום נכבד לא נכנס לחשבון המשותף ונעלם, ואין ידוע היכן סכום זה, האשה אינה יודעת והבעל וודאי וודאי שאינו יודע?

לאיפה הלך שאר הכסף? הבעל לא טוען שהשתמש בהם למחיה – לזה הרי הספיקו 1500$. טענת הבעל שלא הפקיד את הכסף בחשבון במשותף מחשש מידה הארוכה של רשות המיסים משוללת הגיון. אם חשש שרשות המיסים תדרוש מס אם יפקיד 20,000 ₪ בחודש, למה לא חשש שיעשו זאת אם מפקיד 10,000 ₪ בחודש? טענת הבעל שהעביר כסף מזומן לאשה באמצעות מתווכים – אינה סבירה ולא הוכחה.

כאמור, טענת הבעל כי הוא "מפקיד את כל הכנסתו לטובת צורכי המשפחה" התבררה כלא נכונה ואין לה בסיס.

טענת הבעל בסעיף 11: (סיכומים בכתב מיום 04/03/2015)

"התובע לא צבר זכויות פנסיוניות או סוציאליות כלשהן ממקום עבודתו. הדבר נבדק על ידי המומחה ולא הוצא ולא בדל ראיה לסתור אמת חלוטה זו."

נציין שהדבר מעולם לא "נבדק" על ידי המומחה. המומחה רק ציין שכך טוען הבעל.

נראה שיש לאמץ את עמדת הבעל שיש לבדוק את הזכויות הפנסיוניות, ואכן טענה זו צריכה בדיקה, שהרי מצב דברים זה אינו מוכר ואינו מצוי במחוזותינו שאדם עם משכורת כה גבוהה לא מקבל שום זכויות סוציאליות. נציין שבדיקה כזו מעולם לא נעשתה.

עוד טוען הבעל – סעיף 13:

היה ברור וידוע לצדדים שהבעל אינו צובר זכויות סוציאליות או זכויות כלשהן ממקום עבודתו בנגריה, ושהוא מפקיד את כל הכנסתו לטובת צורכי המשפחה, בעוד האשה היא זו שצוברת עבור התא המשפחתי את הזכויות ממקום עבודתה.

טענת הבעל – שהיה ברור שהדאגה ליום המחר מצאה את פתרונה רק בהסתמך על זכויות הפנסיה של האשה – טענה זו לא רק שלא הוכחה, אלא אף עומדת בסתירה לנתונים אחרים.

בדו"ח האקטואר נקבע כי הבעל פדה קרנות שהיו רשומות על שמו.

מהיכן קרנות אלו? לצורך מה הם נצברו? למה לא סמך התובע על זכויות הפנסיה של אשתו?

מתברר איפה שהבעל לא סמך על צבירת זכויות הפנסיה של אשתו, כמו שטען, ולכן צבר לו כספים בשני קרנות. אפשר אם כן להניח לכאורה, שכמו שהיו לו כספים בקרנות שצבר בחשבון הידוע לבית הדין, יתכן שיש לו כספים נוספים בקרנות אחרות בחשבונות בנק אחרים, והנחה זו יכולה לתת לנו מענה על מיקומם של הסכומים הגדולים ממשכורת הבעל שלא נכנסו לחשבון המשותף כפי שפורט לעיל.

בית הדין לא דרש מהאשה דו"ח תנועות של כל הכספים שהיו ברשות הבעל ועברו למחוזות אחרים. די שהאשה תוכיח שהועברו כספים משמעותיים מחשבון הבעל בשוויץ לחשבונות אחרים, דבר שאכן הוכח.

אמנם, הבעל טוען שכל הכספים שהועברו לחשבונות אנשים שונים, הועברו לאשה במזומן. דומה שחובת הראיה לטענות אלו רובצת לפתחו של הבעל. הן מטעם שהאשה הוכיחה העברת כספים מהמסגרת הזוגית החוצה, ואם הבעל טוען שכספים אלו חזרו למסגרת המשותפת, הוא צריך להוכיח זאת, והן מטעם שהאשה לא יכולה להוכיח שלא קיבלה כספים, אבל הבעל יכול בצורה פשוטה להוכיח זאת. יש לציין שאף לא אחד מהאנשים שהועברו אליהם כספים לא בא לבית הדין להעיד שהעביר את הכספים ליד אשה.

כמו כן טענת הבעל שאין לו שום זכויות פנסיוניות – טענה זו מעט תמוהה. טענה זו היה הבעל צריך ויכול לאשש בצורה פשוטה על ידי זימון פשוט של מר אלי גולדהר, שכאחראי על משכורתו יעיד בבית הדין שאכן אין לנ"ל כל תנאים סוציאליים.

בית הדין בהחלטתו מיום ט"ו כסלו תשע"ג (29/11/2012) הורה:

על הבעל וב"כ להמציא לבית הדין ו/או לב"כ האשה בתוך 7 ימים, את שמות מנהלי החברה, מנהל החשבונות וחשב השכר בשפה העברית, וכן כתובתם המדוייקת בישראל, כדי שניתן יהיה לזמנם לעדות.

ושוב ביום י"ח כסלו תשע"ג (02/12/2012) הורה בית הדין:

על הבעל וב"כ להמציא לבית הדין ו/או לב"כ האשה בתוך 5 ימים, את כתובות העדים המפורטים בבקשה, כדי שניתן יהיה לזמנם לעדות.

ההוראה לא בוצעה.

בהחלטה מיום י"ט טבת תשע"ג (01/01/2013) הורה בית הדין לבעל פעם נוספת להמציא את הנתונים הנ"ל ואף ייעץ לו באיזה אופן יעלה בידו הדבר.

משכך בית הדין מחייב את הנתבע וב"כ להעביר לבית הדין את שם מנהל החברה במדוייק בעברית וכתובתו.

אם הבעל אינו יודע יש ליצור קשר עם החברה בניגריה ולקבל פרטים.

לא היתה תגובה מניחה את הדעת לבקשות אלו.

עברו כמעט שנתיים, ובפרוטוקול הדיון מיום כ"ב אלול תשע"ד (17/09/2014) שורה 77 – 82 נכתב:

בית הדין: היכן המנהל שלך נמצא?

הבעל: לא ראיתי אותו מעל שנתיים.

בית הדין: למה אתה לא מגיש את השם לו.

הבעל: [א' ג'].

בית הדין: תביא את הכתובת שלו.

הבעל: אין לי אותה.

הימנעות במשך תקופה ארוכה מלבצע הוראת בית הדין, מעלה בליבנו חשש שאכן יש לבעל מה להסתיר.

איזון לא שוויוני
לאור המורם וממצטבר מהנ"ל מוצא בית הדין שאין זה מן הצדק לחלק את כל הזכויות הידועות בצורה שווה. לבית הדין יש ספק סביר של הברחת כספים וצבירתם על ידי הבעל, כספים שהיו אמורים להיכנס לאיזון. יש לציין שלא מדובר בטענות על הברחת כספים סמוך לזמן הקובע, אלא להתנהלות קבועה במשך השנים.

לאור האמור, בית הדין מוצא לנכון להפעיל שיקול דעת על פי סעיף 8 – 2 בחוק יחסי הממון:

8. ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

א. (1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;

ב. (2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג;

בית הדין קובע בזאת, שאין לאזן בצורה שווה את זכויות הפנסיה התקציבית מבית החולים רמב"ם שיש לאשה (סעיף 11 בחוו"ד האקטואר).

בית הדין קובע שזכויות הפנסיה של האשה יתחלקו כדלהלן:

70% לטובת הנתבעת.

30% לטובת התובע.

האקטואר כתב ש-90.971% מזכויות הפנסיה נצברו במהלך החיים המשותפים. קביעת בית הדין שלאשה יש 70% מזכות זו, ולבעל 30%.

חלקו של הבעל בזכות הפנסיה הנ"ל היא 30% מתוך 90.971% שנותן לנו 27.2913% מזכות הפנסיה.

עד למועד הקובע נצברה לגברת [פלונית] פנסיה בשיעור של 37.38% מתוך המשכורת הקובעת לפנסיה.

אשר על כן קובע בית הדין שחלקו של הבעל – 10.2014% מהמשכורת הקובעת לפנסיה.

ריבית
בחו"ד סעיף 3 – איזון חשבונות ויתרות בנפרד של הבעל, כתוב שיש להוסיף 7,680 וכן 2,003 "לפי חוק פסיקת ריבית."

אין בית דין מחייב ריבית, ולכן יש לנכות מחיוב הבעל את חיוב הריבית שקבע האקטואר.

משמעות לשונו של האקטואר שיש חיוב להחיל ריבית על פי החוק, אך אין הדבר כן.

בחוק לפסיקת ריבית והצמדה תשכ"א – 1961 נאמר בסעיף 2:

2. רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו.

והואיל והחוק אינו מחייב את בתי הדין לפסוק ריבית, ורק מרשה לבית הדין לפסוק ריבית, והנוהג בבתי הדין הרבניים הוא לא לפסוק ריבית, מחליט בית הדין שיש לנכות תשלום הריבית ולכן בסעיף 3 לחוו"ד האקטואר קובע בית הדין שהבעל ישלם לאשה 153,088 ש"ח.

סעיף 4 בחוו"ד נשאר על כנו. האיש משלם חלקו בהלוואה שאף היא נושאת ריבית.

רכב
1. שווי הרכב יש לחלק בחלקים שווים כמו שכתב האקטואר בסעיף 14. הבעל משלם לאישה חצי מהחובות ומעתה רק האשה תשא בחובות אלו כפי שכתב האקטואר.

הברחות כספים
2. הברחות כספים – לא הוכח, שני הצדדים הוציאו כספים בסמוך לזמן הקובע, ואף צד לא הצליח להוכיח שכספים משותפים מוחזקים שלא כדין בידיו של הצד השני.

דירה שלדברי הבעל היתה רשומה על שמו לפני הנישואין
3. לגבי הדירה שהיתה לבעל לפני הנישואין, הבעל הטמיע את שווי הדירה בדירה שהיתה רשומה על שם שני הצדדים, ויש לראות זאת כמתנה כמו שנאמר בעבר על ידי בית הדין. (פרוטוקול מ 30/12/2012 שורה 62.)

חשש מיסוי עתידי
4. לגבי חשש מיסוי עתידי, כיום כשאנו שש שנים אחר הזמן הקובע, יש לאמץ עמדת ב"כ כח האשה שאין להתחשב בספק רחוק.

החלטה
לאחר העיון בחומר שבתיק ובפרט בסיכומי הטענות של הצדדים מורה בית הדין כדלהלן:

א. בית הדין מאמץ את חוו"ד של האקטואר, ויש לבצעה, למעט הסעיפים הבאים שיחולו בהם שינויים כדלהלן:

סעיף 3: הבעל ישלם לאשה 153,088 ₪.

סעיף 11: חלקו של הבעל בפנסיה התקציבית מבית חולים הרמב"ם – 10.2014% מהמשכורת הקובעת לפנסיה.

סעיף 14: על האשה להעביר מחצית משווי הרכב בזמן הקובע, ליד הבעל.

ב. כפי שקבע בית הדין בעבר, האשה תבחר את אופן התשלום בין שתי האפשרויות המופיעות בחוו"ד של האקטואר.

מותר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ד באדר א התשע"ו (23/02/2016).