לפנינו ערעור על פסק דין ביה"ד בת"א מיום כ"ו בתמוז תשע"ה (13.7.2015) שבמסקנתו נכתב:

"עולה מהאמור:
א. מחייבים את האשה לקבל את גטה.
ב. על הצדדים לפתוח תיק לסידור גט."

רקע כללי ומשפטי בקצרה
הצדדים, נשואים משנת תשנ"ט, נישואים ראשונים לבעל, שניים לאשה [התגרשה בשנת תש"ן], לאחר קשר זוגי שהחל עוד בשנת תשנ"ה, להם ילד אחד קטין בן 14 שנים, מתדיינים בתביעת הבעל לגירושין ובכרוך לה, ובתביעת האשה לשלום בית למדור ייחודי ולמזונות. כמו כן האשה הגישה בביהמ"ש תביעה לשמירת זכויות ולחלוקת מוניטין של הבעל ונכסי קריירה. התביעות בביהמ"ש נמחקו לאור החלטת ביה"ד האזורי כי הסמכות בענייני הרכוש מסורה לו.

הבעל רופא במקצועו, האשה תרפיסטית בחיות מאז שנת 2006. הבעל עזב את דירת הצדדים עם הקטין בחודש אוגוסט 2014.

רשויות הרווחה מעורבות בעניינם של הצדדים משלהי שנת 2013 בעקבות תלונה של הקטין בפני יועץ בית הספר על כך שאמו הכתה אותו. תלונה שבהמשך הופנתה למשטרה.

פסק הדין נשוא הערעור עוסק בתביעת הגירושין ושלום בית בלבד.

נימוקי פסק הדין בתמצית
ביה"ד קבע שהאשה חייבת לקבל את גטה מכמה עילות הלכתיות:
א. הצדדים מורדים זה על זה
ב. האשה מכניסה לבית הצדדים בעלי חיים שמפריעים לבעל.
ג. הבעל מואס באשה באמתלא מבוררת.
ד. הצדדים פרודים זמן רב – הגר"ח פלאג'י.

ביה"ד דחה את טענת האשה כי היא מוכנה לחזור לחיי אישות מלאים תוך קבלת ייעוץ מתאים. בעניין זה התבסס בין היתר על עדותו של מר [ב' א'], שמנהל ארגון שעוסק ביצירת קשר בין בני אדם לבעלי חיים.

טענות הצדדים
האשה טוענת שכל העילות ההלכתיות המפורטות בפסק הדין לא נתקיימו במקרה זה:

א. האשה חפצה בבעלה, לא מרדה בו, ושמרה לו אמונים כל שנות הנישואין. כל שעשתה הוא לסרב לקיום חיי אישות עם אמצעי מניעה פיזי, כדרישת הבעל, שעזב את חדר השינה בחודש פברואר 2013, ועזב את בית הצדדים בחודש אוגוסט 2014.

ב. לא נעשה ניסיון אמתי לשלום בית בשיתוף גורמי הרווחה, על אף החלטת ביה"ד מחודש אפריל 2014 בעניין.

ג. העדות של מר [א'] בביה"ד האזורי אינה קבילה הלכתית. כמו כן, לא מדובר באיש מקצוע בתחום היעוץ הזוגי.

ד. יש לדחות את טענת הבעל שהאשה הכניסה הביתה ולחדר השינה בעלי חיים המפריעים לו, מכמה עילות: הבעל ידע על חיבתה של האשה לבעלי חיים לפני נישואיהם, ואף ביטא זאת בדרכים שונות, זו הייתה דרך החיים של בני הזוג במשך שנים, האשה הוציאה את בעלי החיים מביתם.

ה. תביעת הגירושין של הבעל נועדה להשיג השגים רכושיים במסגרת חלוקת הרכוש, ולהעצים את הניכור ההורי בין הקטין לבין האם, ששיאו היה כאשר הקטין הגיש תלונה נגד אמו במשטרה, תלונה שנסגרה.

ו. האשה מרחיבה בטיעונים הלכתיים בעניין עילות הגירושין, ומציינת לפסקי דין אחרים בהם נקבע שמאיסות לחוד ופירוד לחוד אינם עילה לחיוב בגט.

הבעל משיב לכתב הערעור, שפסק הדין נכון ומבוסס, ומוסיף על האמור בו, שכל רצונה של האשה להפיק רווחים ממוניים מהנישואין, כמשתקף גם מכתב הערעור. הבעל מוסיף ומפנה למסמכים שונים שתומכים באמור בפסק הדין, ושבהם ידובר להלן.

בדיון שהתקיים לפנינו, הצדדים חזרו על טענותיהם. ביה"ד הציע הצעת פשרה שתסיים את כל העניין, אך ב"כ האשה סירב וטען שהצדדים ממתינים לחוות דעת אקטואר לצורך איזון זכויות הבעל בין היתר איזון המוניטין האישי של הבעל.

דיון
אופיו של התיק וטענות הצדדים מחייבים אותנו לעיין בו מראשיתו כדי לקבל רושם ברור על מצב היחסים בין הצדדים, כמשתקף מהחומר הרב שבתיק.

הבעל הגיש את תביעת הגירושין בחודש נובמבר 2013. דיון ראשון התקיים ביום כ"ט באדר ב' תשע"ד (31.3.2014) הבעל תיאר מערכת יחסים קשה, שכוללת מניעת חיי אישות במשך שנים ובהמשך נטישת חדר השינה על ידו, העדפת קרבתם של בעלי חיים על קרבתו של הבעל. האשה לא הכחישה את עיקרי הדברים ותלתה את האשמה בבעל בכמה מישורים, בסירוב לקיים חיי אישות בלי אמצעי מניעה פיזי, ובפגיעה בבעלי חיים, ובהסתת הילד. לא הייתה מחלוקת על כך, שבמשך שנים הצדדים חלקו את יצועם עם בעלי חיים, וכי האשה עברה משבר עקב 'פטירתו' [כך במקור] של החתול שקבלה מבעלה הראשון, וכי הבעל סירב לקיים חיי אישות בלי אמצעי מניעה, אלא שהבעל נימק זאת בכך, שבמצבה הנפשי הקשה של האשה, חששה להביא ילדים לעולם, ובגלל סירובה של האשה לקחת גלולות, הציע קיום יחסים עם אמצעי מניעה פיזי.

עובר לדיון, התקבל תסקיר רשויות הרווחה, המתאר את מצב היחסים בבית המשפיע על הבן הקטין, וקורא להלכה אם לא למעשה לפירוד בין ההורים, וממליץ על הסדרי אחריות בין ההורים.

בדיון ביה"ד הציע לצדדים שיפנו לרשויות הרווחה בעירם, והצדדים יפעלו בהתאם להמלצה. ההצעה הפכה להחלטה ביום י"ח באייר תשע"ד (18.5.2014). בהחלטה ביה"ד מביע דעה על התנהלות האשה וב"כ המנסים למנוע את הפניה לרשויות הרווחה.

בתיק ישנם תסקירים נוספים, מיום ל' בניסן תשע"ד (30.4.2014) ומיום ב' בתמוז תשע"ד (30.6.2014) שמספרים את סיפורו הקשה של הילד שנחשף למשבר בין הוריו. בתסקירים יש התייחסות גם למצב הזוגיות של הצדדים באופן שאינו מותיר מקום לספק באשר להמלצות של רשויות הרווחה לפירוד וגירושין ויפה שעה אחת קודם. כמו כן יש התייחסות לקונפליקט שחשה האשה ביחס בין בנה לבעלי החיים שבבית עד כדי הענשת הקטין על הכאתם.

דיון נוסף התקיים ביום ד' בתמוז תשע"ד (2.7.2014) בדיון התברר שהתקיימו כמה פגישות עם רשויות הרווחה, והוגשו התסקירים הנ"ל, אלא שלטענת ב"כ האשה התסקירים עסקו בהדרכה הורית ולא בייעוץ זוגי. בעקבות כך בקשה האשה שביה"ד יפנה את הצדדים ליועץ כדי להציל את הנישואין, והרחיבה בחשיבותם, ואולם כאשר נשאלה אם תסכים להתגרש אם זו תהיה המלצת היועץ, השיבה האשה [מול שו' 59] שלא תסכים להתגרש לפני בירור הרכוש. הבעל מצדו הפנה לתסקירים של רשויות הרווחה, והוסיף שהאשה אמרה שמוכנה להשתנות ולהוציא את בעלי החיים מהבית, אך בפועל לא עשתה זאת, והבית מוזנח כבראשונה.

בדיון הובהר לבעל שלא יינתן פסק דין לגירושין בטרם יעזוב את הבית. הבעל הודיע שהוא מוכן לעזוב את הבית.

דיון נוסף התקיים ביום י"ז במרחשוון תשע"ה (10.11.2014) הבעל הודיע שעזב את הבית בחודש אוגוסט. הצדדים נחקרו בדיון ונשמעו עדויות. הבעל הודה בפירוט שידע לפני הנישואין שהאשה מחבבת בעלי חיים, וחולקת עימם את יצועה, ובמסגרת הקשר הזוגי לפני הנישואין חלק אף הוא את יצועו עם החתול. הופיע עד מר [ב'], פציינט במרפאה של הבעל, ומעסיק את האשה בארגון שעוסק ביצירת קשר בין בעלי חיים לבני אדם, ובטיפול בבני אדם באמצעות חיות. העד מזדהה מאוד עם אורח החיים של האשה, ומסר עדות אותנטית מאוד ומשקפת על המשבר בחיי הצדדים. עדותו מתחלקת לשניים, לשיחות שקיים עם הצדדים שמהם משתקף עומק השבר והניכור שבין הצדדים. ולמקור המשבר סביב היחס לבעלי חיים. האשה חובבת חיות, לדברי העד הם כילדיה ממש, אינה אוכלת בשר, הבעל מוכן לסבול חיות עד גבול מסוים שהוא פחות מהמינימום שהאשה רוצה. העד ניסה לסייע לצדדים, מתוך קבלת תפיסת עולמה של האשה, אך הודה שכשל. נראה שגם העד שבא מעולמה של האשה הסכים שבעלי החיים דומיננטיים מדי בבית הצדדים באופן שיוצר הפרעה שהיא מעל כוח הסבל של הבעל. יש לציין שב"כ האשה בחקירה הנגדית, לא תקף את העובדות שבעדות אלא את מידת האמינות של העד, ואת חוסר הבנתו בתחום הזוגי.

דיון נוסף התקיים ביום כ"ט בשבט תשע"ה (18.2.2015) בדיון נמשכה חקירת הבעל, וגם האשה נחקרה. הבעל שב על דבריו מהדיון הראשון, שהמשבר החל מאז מות החתול לפני כשמונה שנים, והוסיף כמה פרטים חשובים. הבעל אמר כי הוא רצה ילדים והאשה סרבה בגלל מצבה, ובגלל שלא רצתה לקחת גלולות, הציע שימוש באמצעי מניעה פיזי. הבעל גם אישר שעזב את חדר השינה, ושהתקין מנעול בחדר השינה החדש שלו בגלל שהאשה הטרידה אותו ועשתה רעשים. האשה אישרה בדיון שהתחילה טיפול לשלום בית רק לאחר שהבעל הגיש תביעה, ושבמשך שנים לא בישלה בבית, בטענה שהבעל אמר שאין לו צורך בכך והביא שימורים מבית הוריו.

בתיק ישנם מסמכים נוספים, בעיקר תמונות של הבעל והאשה עם בעלי חיים, ומכתבי הוקרה והערכה ממקומות העבודה של האשה. כמו כן צורפו לתיק חוות דעת רפואיות על מצבו של הבן הקטין, ועל מצבה של האשה.

החומר הרפואי בתיק תומך אף הוא במה שמשתקף מהפרוטוקולים הארוכים, שהאשה חוותה משבר קשה עם מות החתול, ושהאשה סובלת מחרדת נטישה קיצונית, שהחמירה מאוד עם מחלת החתול ומותו, והקרינה על מצבו הנפשי של הילד שמגיל צעיר מאוד סבל מהפרעות שינה ואכילה – ראה מכתביהם של דר' [מ'] ודר' [ס'] מחודש אוקטובר 2003. בהקשר זה נציין, שהאשה ואחיה עברו תהליך של אימוץ, מה שיכול להסביר את הרקע להפרעה ממנה סבלה. נציין גם למכתבה של האשה לסופרת [ש'] – שאת ספרה רכש הבעל לאשה – שבו תיאור של הקשר שחשה האשה מגיל צעיר מאוד לחתולים, ועל התלות של האשה בבעלי החיים הצמריריים, עד כדי כך שהאשה מתארת התמודדות עם כניסת ילד למערכת הקשרים שלה עם החתולה שהיא רואה בה את ילדתה הראשונה, ממש כך. גם מחוות הדעת של רשויות הרווחה עולה תמונה מדאיגה של יחס לא פרופורציונאלי של האשה לבעלי חיים ולבנה.

עוד בתיק, מכתב של דר' [א'], יועצת נישואין ומטפלת משפחתית, מיום י"ג באדר תשע"ה (4.3.2015) המתארת את מצב היחסים בין הצדדים, ובין הקטין, וממליצה על סיום הנישואין.

קריאת החומר הרב שבתיק לא מותיר מקום לספק, שלא מדובר כאן בבני זוג מורדים זה על זה, וגם לא בטענת מאיס עלי שלא נטענה מעולם, אין גם קשר לדבריו הידועים של הגר"ח פלאג'י, שכן כאן מדובר באשה שסובלת מהפרעה חמורה שמגיעה עד כדי פגיעה בשיפוט ובהבנת המציאות במצבים מסוימים. אשה אומללה זו, שעברה נטישה אחת בילדותה, ונטישה נוספת בבגרותה כאשר התגרשה בפעם הראשונה, סובלת מחרדה חמורה, ומפתחת קשר לא פרופורציונאלי לבעלי חיים, שגובר אף על אהבת אם לבן, ועל קשר הנישואין. הבעל שהוא רופא במקצועו, ידע היטב במי מדובר, כאשר עוד בתחילתו של הקשר חלק את יצועו עם האשה ועם חתול, אלא שבשלב מסוים המצב נמאס עליו, בין היתר בגלל שמצבה של האשה החל להשפיע על בנם של הצדדים.

נוסיף ונאמר, שלפי התרשמותנו ההסברים שנתנו הצדדים להפסקת חיי האישות, אינם משקפים את המצב האמתי של יחסיהם. ברור לנו שחיי האישות לא נפסקו בגלל שלא נמצא פתרון למניעת הריון במקום נטילת גלולות. במציאות בת ימינו בה ישנם כל כך הרבה אמצעי מניעה, אם הצדדים היו חפצים בכך, היו בוודאי מוצאים דרך לשמר את חיי האישות ולמנוע הריון. הסיבה אם כן היא, המשבר שחוותה האשה, והקושי לפעול יחד למציאת פתרון.

לפי ההלכה כאשר אשה אינה כשירה לקיים חיי אישות, אין לכפות על הבעל את המשך הנישואין, ועל האשה לקבל את גטה, או להתיר לבעל לשאת אשה על אשתו [עי' פת"ש אבה"ע סו"ס קי"ז תשו' הנוב"י]. ברם בגירושין בנסיבות אלו, אין עילה להפסיד לאשה את כתובתה, שבמה פשעה ובמה חטאה. נציין לדברי הרמב"ם והראב"ד הל' אישות (פי"ד הי"ז) באשה שחלתה, והטור ושו"ע אבה"ע סי' עט, ובנו"כ שם. ועל אף שכתב האב"מ שם ס"ק ד', שדברי הראשונים נאמרו באשה שראויה לחיי אישות, ובאשה שאינה ראויה לחיי אישות, אף חסרון דרך ארץ אין בגירושיה. מ"מ נראה שאפשר ללמוד מדבריהם על מידת החמלה הנדרשת מבעל שאשתו חלתה.

כל זאת להלכה, ולמעשה האשה תבעה לבצע איזון משאבים לפי החוק בזכויות כספיות ובמוניטין אישי של הבעל, ועד שיתברר כמה ישלם הבעל לאשה לפי חוק, אין לחייבו בתשלום כתובה לפי ההלכה.

לאור כל הנ"ל, ולאור הניתוק המוחלט בין הצדדים מחיי אישות כשמונה שנים ואין כל סיכוי לשיקום את הקן המשפחתי. הרי ברור שאין לתת יד להנציח את המצב הקיים.

לאור האמור:
א. האשה חייבת לקבל את גטה.
ב. האשה לא הפסידה את כתובתה.
ג. לאחר שיוחלט כמה ישלם הבעל במסגרת איזון המשאבים, ישקול ביה"ד האזורי אם יש מקום לחייבו בנוסף בתשלום חלקי או מלא של הכתובה.

הערעור נדחה אפוא בכפוף לאמור.

הרב יצחק יוסף – נשיא
מצטרפים.

הרב יצחק אלמליח

הרב אליעזר איגרא

הוחלט כאמור בדברי הנשיא.

מותר לפרסם פסק דין זה לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום י"ג באדר ב' תשע"ו (23.3.2016).

הרב יצחק יוסף – נשיא

הרב יצחק אלמליח

הרב אליעזר איגרא

---

---