בפני בית הדין עומדת תביעת האשה לגירושין שנפתחה בבית הדין בירושלים בתאריך ה' במרחשוון תשע"ה (29.10.2014), אך קודם לכן בתאריך ז' באדר תש"ע (21.2.2010) נפתחה תביעה דומה ע"י האשה בבית הדין בבאר־שבע כשהצדדים התגוררו בנתיבות. הצדדים נשואים כשמונה־עשרה שנים ולהם שלושה ילדים בני: 17,16,14 ומתגוררים כיום בנפרד למעלה משנה. בכתב התביעה משנת 2010 כתבה האשה כי לאחר נישואיה גילתה את אופיו של בעלה שהינו אדם סגור מאוד ומופנם מאוד, ובסעיף 15 שם נאמר כי למעשה הצדדים אינם מנהלים חיי נישואין אלא חיים כשותפים לדירה ותו לא. בכתב התביעה שהוגש לבית הדין בירושלים, כותבת האשה כי בעלה הוא אדם אדיש ועקשן, והיא סובלת ממנו מאלימות נפשית וכן חוסר תקשורת, ולא פירטה שם מעבר לזה.

מאז פתיחת התביעה ע"י האשה, התקיימו חמשה דיונים בבית הדין, ובדיון הראשון שהתקיים בבית הדין בתאריך י"א בכסלו תשע"ה (3.12.2014), הבהירה האשה כי אין לה שום חיי נישואין (פרוטוקול שם שורה 26). כמו"כ טענה שהבעל מתנהג בבית כאילם ואינו מדבר איתה כלל, (שם שורה 32). גם בדיון זה המעיטה האשה בפירוט הבעיה המרכזית שלה וזאת משום שהצדדים הגיעו בשלב זה להסכמה עקרונית להתגרש, ובית הדין בהחלטתו מהתאריך הנ"ל הפנה אותם ליחידת הסיוע כדי שתסייע בידם לערוך הסכם גירושין.

בדיון השני שהתקיים בבית הדין בתאריך ו' במרחשוון תשע"ו (19.10.2015) הצהירו שוב הצדדים שיש הסכמה ביניהם לגירושין (פרוטוקול שם שורה 49) אלא שביקשו סיוע מבית הדין לטפל בבנם החריג. בית הדין בהחלטתו מהתאריך הנ"ל קבע מועד לסידור גט ליום ג' בכסלו תשע"ו (15.11.2015), אך בדיון שהתקיים בתאריך ג' כסלו תשע"ו חזר בו הבעל מהסכמתו וביקש מבית הדין לאפשר להם להתגורר בנפרד לשנה נוספת, ורק לאחר שנה יבהיר לבית הדין את עמדתו בעניין הגירושין.

במהלך הדיון הנ"ל טענה האשה כי "במשך כמה שנים לא היו בינינו חיי אישות אלא לעתים רחוקות", (פרוטוקול שם, שורה 4), כמו"כ אישר הבעל שם שהם פרודים זמ"ז במשך כשנה (שם, שורה 6), כמו"כ אישר הבעל "שלפני הפרידה היו שבע שנים שכמעט לא היו יחסי אישות ביניהם, מעריך כי במשך כל שבע השנים הנ"ל קיימו בסך הכול שבע פעמים חיי אישות", (שם, שורות 8,9).

בהחלטתו מיום ג' כסלו תשע"ו ציין בית הדין שהאשה מבקשת להתגרש באופן מידי, ואילו הבעל מעוניין לדחות את הגירושין לעוד שנה מהיום. בית הדין קבע מועד נוסף לתביעת האשה ובמקביל הפנה את הצדדים אל כב' הרה"ג ברוך שרגא שליט"א, אב''ד במועצה הדתית בירושלים ורב שכ' הגבעה הצרפתית, כדי שיסייע לצדדים להגיע להסכמות בהקדם האפשרי.

בדיון הנוסף שהתקיים בבית הדין התברר שהשיחות עם הרבנים לא העלו דבר, והאשה חזרה על תביעתה לגירושין מידית. בית הדין אף הזכיר לבעל את הודאתו בדיון הקודם שחיי האישות ביניהם בממוצע היו פעם בשנה בלבד, אך הבעל הגיב בקרירות שיש מצבים של עליות וירידות בחיי הנישואין וכמו"כ טען שהיו תקופות שהאשה עיכבה, אך האשה הכחישה שם את דבריו שמעולם לא עיכבה את חיי האישות אלא שהיה קור ואדישות מצדו, (שם, שורות 33, 39). במהלך הדיון הנ"ל ביקש הבעל שוב פסק זמן של עשרה חודשים כדי לעשות פעולות במשך זמן זה, (שם, שורות 54, 66) אך בית הדין הבהיר לו שפסק זמן במקרה זה לא יעזור משום שלבעל יש בעיה שהוא קר ועליו לטפל בכך אצל אנשי מקצוע (שם, שורות 68, 69). בסיום הדיון הנ"ל דרשה האשה באופן נחרץ את הגט, והוסיפה שם: "אני לא רוצה לעשות שטויות, בפעם הקודמת בית הדין אמר לי שאם הוא לא ייתן לי את הגט, בית הדין יכפה עליו את הגט" (שם, שורות 81, 82).

בהחלטתו מיום ט"ו בשבט תשע"ו (25.1.2016) כתב בית הדין:

"בית הדין התרשם מכנות דבריה של האשה שאין לה חיי אישות עם בעלה וכפי שהודה הבעל. כמו"כ סבור בית הדין שבקשת הבעל להמתין שהות פרק זמן של שנה, אין בו כל תועלת, שהרי עד היום במשך השנה האחרונה, לא עשה הבעל כל פעולה כדי להתקרב אל אשתו. המתנת זמן של שנה נוספת, משמעותה עיגון נוסף של האשה ללא סיכוי כל שהוא לשובם של הצדדים לשלום־בית. בית הדין פונה אל הבעל לשחרר את האשה מעגינותה באופן מידי וללא דיחוי."

בית הדין קבע מועד נוסף לדיון, והאשה טענה שם כי "אנחנו חיים בנפרד שנה, יותר משנה שאין בינינו יחסי אישות כלל..., אין בינינו שום קשר, הוא לא מנסה ליצור שום קשר", (שם, שורות 2, 3) ובית הדין הבהיר לבעל שהוא מייסר את האשה שאין לה בעל (שם, שורה 5), אך הבעל המשיך לעמוד בסירובו והאשה דרשה מבית הדין לכוף את הבעל לגט כמו שפוסקים נגד סרבן גט.

עד כאן פירטנו את השתלשלות העניינים בבית הדין במהלך הדיונים וההחלטות, אך ברצוננו להוסיף ולהבהיר כמה דברים שלא הועלו בפרוטוקולים ובהחלטות.

ראשית, יש להבהיר שבית הדין לא קבע מועד להוכחות בתיק זה וזאת בעקבות הודאתו של הבעל שאכן אין יחסי אישות ביניהם בשנה האחרונה כלל, ואף לפני כן במשך שבע שנים קיימו יחסי אישות בממוצע פעם אחת בשנה בלבד.

שנית, בית הדין התרשם ישירות מהתנהגות הבעל במהלך הדיונים ששידר קור ואדישות נוראה באופן דיבורו ובהתייחסותו לסבלה של האשה.

יש לציין עוד כי האשה טענה במהלך הדיונים שבעקבות האדישות והקור המקפיא ששידר הבעל, בעלה מאוס עליה ועל כן אין לה אפשרות לחיות אתו, וללא ספק יש בטענתה זו אמתלא מבוררת וניכרת לטענת מאיס עלי.

כמו"כ יש לציין שאף שהבעל הצהיר מידי פעם במהלך הדיונים שרוצה את אשתו, אך אדם הרוצה את אשתו ללא קיום חיי אישות תקינים, נחשב כמצהיר שאינו רוצה את אשתו וכמו שנכתב להלן בשם הרא"ש, ונידון דידן גרע מהרוצה לשמש הוא בבגדו והיא בבגדה דקיי"ל דיוציא, וק"ו בכה"ג.

אין ספק בכך שמדובר כאן בעינוי ממושך של שנים רבות ללא חיי אישות, והאשה זועקת בבית הדין את זעקתה לסייע לה להשתחרר מעינוי מתמשך זה ולהתירה מכבלי עיגונה, ואין לך עיגון גדול מזה כשאין חיי אישות וכמ"ש בתשובות הנוספות לרא"ש סי' ל' "דעינוי תשמיש הוא עיקר האישות" עיי"ש. וכבר נאמר בתורה (בראשית לא נ) "אם תענה את בנותי", ופירש רש''י: אם תענה את בנותי – למנוע מהם עונת תשמיש.

אמנם היו יחסי אישות פעם בשנה, אך שנינו במשנה בכתובות (ס"א ע"ב) "עונה האמורה בתורה: הטיילין בכל יום, הפועלים שתיים בשבת, החמרים אחת בשבת, הגמלים אחת לשלושים יום, הספנים אחת לששה חדשים", הבעל דנן שאינו גמל או ספן, לא קיים אף את עונת הגמלים והספנים ובוודאי שדינו כמורד מתשמיש.

והנה בדין מורד מתשמיש פסק השו"ע באבהע"ז סי' קנ"ד סעיף ג' דכופין אותו מיד לגרשה, ומקור דבריו מדברי התוס' בכתובות ס"ג ע"א ד"ה "והאמר" ורא"ש שם פ"ה סי' ל"ב, וכן כתב בביאור הגר"א שם סק"ז בשם תוס' ורא"ש הנ"ל, והוסיף שם דכ"כ הרשב"א בחי' לכתובות ס"ג ע"א ושאר פוסקים וכ"פ בשו"ע סי' ע"ז סעי' א' דאם היא רוצה כופין אותו מיד להוציא. ומקור דבריו מהטור. ועיין בב"ש סי' ע"ז סק"ה שכתב דאף שהרא"ש שם בסי' ל"ה כתב בשם הירושלמי ביבמות פ"ט ה"ד וכתובות פי"א ה"ז דאין מעשין אלא לפסולות ולכן אף במונע מתשמיש אין כופין אותו, תירץ שם וז"ל: וצריך לומר מה שכתב בדין ל"ה כוונתו דבירושלמי איתא דאין כופין אותו. ואף דלא קיימ"ל כן אלא כש"ס שלנו, מ"מ נשמע כשהיא מונעת לעצמה (כלומר טוענת מאיס עלי) דאין כופין אותו, ובאמת ס"ל לרא"ש דכופין אותו. עכ"ל.

וכ"פ הטור בסי' קנ"ד דבכה"ג כופין להוציא. ועי' עוד בתשובות הנוספות לרא"ש סוף סי' ל' "דעינוי תשמיש הוא עיקר האישות וכו', נ"ל דעל זה סמכו הגדולים ואמרי שכופין בשוטים". וכן כתב התשב"ץ בח"ב סי' ס"ח דאם אינה רוצה בתוספת, כופין אותו מיד לגרש משום שאי אפשר לכופו לשמש, שאפילו אומר אי אפשי אלא היא בבגדה והוא בבגדו כופין, וכ"ש המונע מתשמיש כופין, דהשתא מפני ריח הפה כופין, מפני צער תשמיש לא כ"ש. ועיי"ש שדייק משו"ת הרא"ש כלל מ"ג י"ג דס"ל דכופין לאלתר לגרש. וכן כתב המ"מ פי"ד מהל' אישות הט"ו בדעת הרמב"ם דכופין. ועי' בב"ח שם שפסק כשי' הטור דכופין, והוסיף דלא מצא מי שחולק בזה. וכ"פ בשו"ת מבי"ט ח"א סי' ע"ו בשם המ"מ הנ"ל, וכ"כ בשו"ת רשד"ם יו"ד סי' קמ"ו בדעת הרמב"ם ובדעת הטור. ועי' בשו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ"ב (עמ' רס"ח ט"א סק"א) שכתב דכשאי אפשר לכופו לשמש, פשיטא טפי לכופו לגרש.

ואמנם אף שכתבו הפוסקים הנ"ל דכופין בכה"ג לגרשה, מכל מקום יש שכתבו להחמיר בזה דאין כופין להוציא, עיין שו"ע סי' קנ"ד סעיף כ"א: ויש אומרים שכל מי שלא נאמר בו בתלמוד בפירוש כופין להוציא אלא יוציא בלבד, אין כופין בשוטים, אלא אומרים לו: חכמים חייבוך להוציא, ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין. ועי' בספר גבורת אנשים (לש"ך הו"ד בפת"ש סי' קנ"ד סק"ז סקכ"ב שהביא שכן דעת שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סו"ס תתקמ"ו דבמורד מתשמיש אמרינן ליה חכמים חייבוך להוציא ואם לאו צריך למיקרייך עבריינא אבל לא כופין בשוטים. והו"ד במרדכי סו"פ הבע"י, ועיי"ש בגבו"א שהאריך להוכיח דכ"ד כמה מרבותינו הראשונים, ועי' עוד בתוס' יבמות סד, א דכ"ד ר"ח. ועיין בשו"ת עין יצחק ח"ב אבהע"ז סי' ע"ב בהשמטות אות ס"ג שהביא את דעת הגבו"א הנ"ל שהחמיר במורד מתשמיש ואף החמיר במורד מכל עניני אישות, וכתב שם על דבריו: "אבל זה הוא רק דעת יחידאה ואנו אין לנו לשמוע רק לדברי השו"ע אשר מימיהם אנו שותים שהכריעו כשיטת רוב הפוסקים דפסקו דכייפינן בכפייה גמורה. עכ"ל. ומשמע להדיא מדבריו דס"ל להלכה דבין מורד מתשמיש לחודיה וק"ו במורד מכל עניני אישות דכופין, שהרי השו"ע הנ"ל פסק להדיא דכופין במורד מתשמיש לחודיה.

שו"ר בחזו"א הל' גיטין סי' ק"ח סקי"ג שהביא את דברי השו"ע בסי' ע"ז דכופין וכתב ע"ז וז"ל: האי כפיה במחלוקת שנויה אי בשוטי או בקריאת עבריין וגביית כתובה, והמחבר והרמ"א סתמו כאן וסמכו על מה שנתבאר סי' קנ"ד וכ"ה בד"מ בהדיא", עכ"ל. וכוונתו להא דאיתא בשו"ע סי' קנ"ד סעיף כ"א דכל היכא דלא נאמר בתלמוד במפורש שכופין די"א דאין כופין. וכתב שם הרמ"א דמאחר דנחלקו בזה, ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים. ומדברי שו"ת עין יצחק הנ"ל משמע דלא ס"ל כדברי החזו"א אלא ס"ל דהשו"ע הכריע להלכה לגבי מורד מתשמיש דכופין.

ויש להעיר בדברי החזו"א שכתב שהשו"ע סמך על דבריו בסוף סי' קנ"ד, וצ"ע בדבריו, שהרי השו"ע הביא שם את שיטת ר"ח המחמיר בזה בשם "יש אומרים", ועי' בספר יד מלאכי בכללי השו"ע סי' י"ז שכתב דכל היכא דהשו"ע מביא בתחילה הלכה בסתם ואח"כ כתב דעה שניה בשם יש אומרים דהלכה כסתם, ולפי"ז אף בנד"ד הכריע דהלכה כדעה ראשונה ודלא כדברי ר"ח שהביא בשם "יש אומרים".

והנה אף שראינו לפוסקים הנ"ל שהחמירו בזה שלא לכוף להוציא גם במורד מתשמיש, אך גם לשיטתם אומרים לו "חכמים חייבוך להוציא ואם לא תוציא, מותר לקרותך עבריין."

בנוסף לאמור, יש לציין את האמור לעיל שהאשה באה אף בטענת מאיס עלי באמתלא מבוררת ובכה"ג דעת כמה מן הפוסקים לכוף לגרש. כ"כ בשו"ת הרשב"ש סי' צ"ג בשם מהר"ם, וכ"כ בשו"ת יכין ובועז ח"ב סי' כא בשם מהר"ם וכ"כ בספר חוט המשולש שבתשב"ץ הטור השלישי סי' לה בשם מהר"ם.

יעויין עוד בשו"ת ציץ אליעזר ח"ד סימן כא אות ז האריך בקונטרס "בדין מורדת בתנאי המציאות של תקופתנו" והביא חבל ראשונים ופוסקים המחייבים את הבעל במתן גט במקרה שטוענת האשה מאיס עלי באמתלא מבוררת, ובמסקנת הדברים כתב וז"ל "מכל האמור יש כר נרחב לדון בדבר כפיה לגרש במקום שישנו בטענת מאיס עלי באמתלא מבוררת, ובית הדין רואה צורך השעה לכוף את הבעל לגרש."

ובספר שורת הדין חלק ב' האריך הגר"ח איזירר שליט"א במאמרו "חיוב גט ומזונות למורד דמאיס עלי" לדון בעניין, עי"ש באות י"ג שהסיק וז"ל "הארכנו לעיל שלרובא דרובא של הראשונים יש חיוב במאיס עלי במקום אמתלא מבוררת, והאשה נחשבת במקרה זה כאנוסה". ובאות י"ד כתב שבכה"ג אפשר לחייב את הבעל במזונות מדין מעוכבת גט מחמת הבעל. בדרך זו אזיל גם בעל שו"ת ציץ אליעזר שהציע לכוף את הבעל במתן גט כשטוענת האשה טענת מאיס עלי באמתלא מבורת ע"י חיוב מזונות. וזאת מדין כפייה דרך ברירה (ע"ש באותיות ט–יג).

ועל כן מחליט בית הדין שבנידון דידן הבעל חייב לגרש את אשתו באופן מידי.

לאור האמור לעיל פוסק בית הדין:
א. מחייבים את הבעל מר [פלוני] לגרש את אשתו באופן מידי.
ב. נקבע מועד לסידור גט לתאריך ז' באייר תשע"ו (15.5.2016) בשעה 9:30. אם הבעל יסרב לגרש את אשתו, באפשרותה של האשה לפתוח בהליכים להטלת סנקציות נגד בעלה. כמו"כ בית הדין ישוב וישקול את האפשרות של כפיית גט נגד הבעל.

ניתן ביום כ"ו באדר ב התשע"ו (05.04.2016).