א. לפנינו תביעתו של מר [ג' ק'] לגירושין ובקשתו כי ככל שהאישה גב' [א'] תסרב לקבל גט ייתן לו בית הדין היתר לשאת אישה שנייה.

ביום ד' באב התשע"ה (20.7.15) נתן בית הדין החלטה מנומקת שבה סקר את טענות הבעל שהתייצב לבדו לדיון הראשון בתביעה. במסגרת ההחלטה קבע בית הדין כי:
1. ככל שהטענות העובדתיות שנטענו ע"י הבעל בדבר פירוד ממושך בין הצדדים והיותם גרושים אזרחית זה שנים רבות אינן שנויות במחלוקת – על הצדדים להתגרש זה מזה כדמו"י ויפה שעה אחת קודם.

2. ככל שלאישה יש השגות עובדתיות או משפטיות-הלכתיות על האמור או כל תביעה אחרת עליה להודיע על כך לבית הדין, בהודעה שתכלול גם פרטי התקשרות (כתובת, פקס או דוא"ל) לצורך קבלת כתבי בית דין וזימון לדיון.

בית הדין הבהיר כי יהיה על האישה להתייצב לדיון אך נוכח העובדה שהאישה מתגוררת בחו"ל ישקול בית הדין להיעתר לבקשה, ולפיה, דיון ראשוני יתקיים באמצעות בא כוחה של האישה ושלא בנוכחותה.

בהתאם להוראות שנכתבו בהמשכה של החלטה זו הומצאה ההחלטה, לרבות תרגום נוטריוני שלה לאנגלית. אישור מסירה הוגש לבית הדין.

ב. ביום י"ב בטבת תשע"ו (24.12.15) נתן בית הדין החלטה נוספת.

בפתח החלטה זו אוזכרה ההחלטה דלעיל ובהמשכה התייחס בית הדין לתגובת האישה שהומצאה לבית הדין ע"י רבה של אירלנד הרב לענט, ולפיה, עזב אותה בעלה לטובת אישה אחרת, שאינה יהודייה ושבאורח חד-צדדי הוציא את כל כספם של הצדדים מחשבונות הבנק שלהם. בהמשך – לדברי האישה – התגרשו הצדדים אזרחית לבקשת הבעל, בעוד שבקשתה של האישה לסידור גט כדמו"י נענתה בסירוב מתמשך על ידו.

כיום התהפכה הקערה על פיה – הבעל רוצה בסידור גט, אך היא כבר אינה מעוניינת בכך.

האישה הבהירה כי בשום שלב לא דרשה כספים בתמורה להסכמתה לסידור גט אלא שכשהועלתה ע"י צד שלישי שפנה אליה מטעמו של הבעל – הצעה לפיה יפצה אותה הבעל כספית, הסכימה לשקול הצעה זו באומרה כי "לאחר שיסתדרו הדברים" תסכים האישה לבוא לבית הדין בלונדון ולקבל את גטה.

ג. עוד הוזכרה בהחלטה זו תגובתו החוזרת של ב"כ הבעל המכחיש את האשמותיה של האישה אם כי מודה כי: "בשנת 2004, בזמן שמר [ק'] הכין ערעור על הפסיקה של הגירושין האזרחיים הובהר ע"י מפורשות שהוא יסכים לתת גט אחרי שההליך האזרחי יסתיים" – קרי, באותה שעה אכן לא הסכים לסדר גט, אף שהצדדים אכן היו פרודים ואף גרושים אזרחית עוד קודם לכן. כפי העולה מהדברים ערעורו של הבעל לא נסוב סביב רצון לחזרה לחיים משותפים אלא סביב ענייני המזונות ועניינים אחרים שנלוו לגירושין. מכל מקום, לדבריו לאחר מכן היה נכון לתת גט אלא ש"האישה לא עשתה דבר בנושא מאז".

הבעל לא הכחיש בתגובתו את טענת האישה כי ההצעה לפיצוי כספי הועלתה ע"י צד שלישי שפעל לכאורה עבורו, אלא שלדבריו הדבר לא היה על דעתו והוא "מקבל בהבנה" את הבהרתה של האישה לפיה לא מדובר גם ביזמה שלה או בניסיון לסחיטה.

ד. בסיכומם של דברים קבע בית הדין בהחלטה המדוברת כי:

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי נישואיהם גוועו זה מכבר. גם אם אין הסכמה בשאלה מה גרם לכך – ברור ששני הצדדים הסכימו בסופו של דבר כי אין מנוס מפירוד מוחלט וגירושין שאותם מִסדו בהליכים האזרחיים, אלא שלא השלימו זאת בגט פיטורין כדמו"י.

הן לאיש והן לאישה אין כל רצון או מחשבה על אפשרות להחייאת נישואיהם, ואף מדברי האישה לא עולה כל טענה שיש בה כדי להצדיק את המשך קיומם של נישואין אלה "על הנייר".

2. שני הצדדים אינם רוצים זה בזו וכל אחד מהם מלא טענות כרימון כנגד משנהו.

נוסיף ונאמר כי גם לו היה מי מהצדדים טוען כי ברצונו לשוב לשלום בית, היינו מפקפקים בכנות דבריו – בלשון המעטה – ואף לו היינו משוכנעים בכנותם היינו קובעים נחרצות כי מדובר בחלומות באספמיא.

על אחת כמה וכמה נוכח העובדה שגם הצדדים עצמם אינם מעלים אפשרות כזו בדעתם, ועינינו הרואות שאין המשך דיבוקם זה בזה בבחינת "ודבק באשתו" ו"האומר לדבק טוב" אלא דיבוק "כלי חרס שבורים" באמצעות דבק מלאכותי של רגשות נקם, שעליו נאמר "אית חספין מתדבקין?" (= "וכי ניתן להדביק חרסים שנשברו?", בראשית רבה פרשה יד, ח).

בנסיבות אלה אין כל ספק שקמה וגם ניצבה עילת הגירושין המבוארת בדברי רבנו ירוחם (מישרים נתיב כג חלק ח), אין צריך לומר ששרירים וקיימים במצב זה דברי מהר"ח פאלאג'י (חיים ושלום חלק ב סימן קיב) לפיהם שומה על בית הדין להפריד בין הדבקים בדבק מלאכותי זה, כמו גם קריאתו – אזהרתו המופנית אל הצדדים עצמם: "וידעו נאמנה כי כל הבא לעכב מלתת גט בעניין זה כדי להינקם זה מזה מחמת קנאה ושנאה ותחרות... עתידין ליתן את הדין."

ה. בית הדין המשיך החלטה זו בהבהרה דלהלן:
1. ייאמר ברורות, אין בדברים כדי להכריע בשאלה לפתחו של מי מהצדדים רובצת האשמה המוסרית בפירוקם של הנישואין, או בדבר האשמותיו של כל אחד מהצדדים בדבר התנהלותו של משנהו לאחד הפירוד.

2. משמעות הדברים היא שבירורן של שאלות אלה, העשויות להשליך על אפשרות לתביעת כתובה או פיצויי גירושין אינו צריך להיכרך בשאלת הגירושין גופא.

ככל שלמי מהצדדים טענות ותביעות – רשאי הוא להגישן בפנינו או בפני בית דין אחר.

אין ספק שהדיון בטענות אלה אינו יכול להתבצע בדרך של כתבי טענות ותגובות הנשלחים אל בית הדין באמצעות צדדים שלישיים, שאינם מוסמכים לייצג את מי מהצדדים באופן פורמלי ואף אינם מתייצבים בעצמם בבית הדין, אלא בדרך של פתיחת תיקים מתאימים, הגשת כתבי טענות סדורים וקיום דיונים.

בנסיבות העניין יאפשר בית הדין– אם חפצה האישה להגיש תביעות בפניו, לקיים דיון בתביעות אלה אף ללא התייצבותה האישית אלא באמצעות באי כוח ואף תוך שימוש באמצעי תקשורת אלקטרוניים.

תישקל גם האפשרות, ככל שתוגש בקשה מתאימה, לקבוע – עוד קודם סידור הגט – מתווה דיוני אם בדרך של מתן החלטות או בדרך של אישור הסכמות כדי למנוע סחבת או טענות בדבר היעדר סמכות לאחר סידור הגט, אם חוששת האישה שלאחר שיקבל האיש את מבוקשו – סידור גט, יימצאו דרכים למנוע דיון בתביעותיה שלה.

3. ברם, בית הדין נאבק בסרבנות גט ועיגון בין כשהללו באים מצד האיש ובין כשהם מצד האישה. לא נסכים לסרבנות גט או לדחיית סידורו עד לאחר "הסדרת שאר העניינים", כשאין כל טענה לגופה של תביעת הגירושין אלא שיקולים הקשורים בתביעות אחרות וכלשון מהר"ח פאלאג'י שצוטטה לעיל – "כדי להינקם" ולו גם נקמה שניתן להבין את מניעיה, מסוגה של טענת האישה לפיה כשרצתה גט – סירב הבעל ליתנו לה ועל כן כעת – כשהוא רוצה בו – מסרבת היא לקבלו.

אם יש צדק בטענה זו של האישה, וכאמור – לא הכרענו בוויכוח העובדתי שבין הצדדים אודות טענה זו – אפשר שיש בכך כדי להצדיק דרישה לכתובה או לפיצוי נוסף, אך הפיצוי לא יהיה בדרך של עיכוב נוסף של הגירושין.

4. נוסיף ונאמר, כי אין לבית הדין כל ספק שסידור הגט הוא גם טובתה של האישה עצמה, אף אם על רקע משקעי העבר מתקשה היא עצמה כיום להאמין בכך.

ו. בית הדין סיכם את הדברים בקביעה כי נוכח האמור על האישה להבהיר בתוך שלושים יום אם בכוונתה להסכים לסידור גט בהסכמה תוך המשך התדיינות בתביעותיה לאחר סידור וכי במקרה כזה ייתן בית הדין פסק דין לגירושין בהסכמה.

ככל שתסכים האישה באופן עקרוני למתווה זה – קבע בית הדין כי עליה להבהיר גם אם בכוונתה להגיש את תביעותיה בבית הדין שלנו, וככל שתינתן הסכמה של שני הצדדים לסמכות בית הדין, יכלול פסה"ד לגירושין גם קביעת סמכות דיון והסדר דיוני עקרוני (שיתבצע בכפוף להגשת תביעה פורמלית).

ברם – הבהיר בית הדין – אם תמשיך האישה לסרב לסידור גט על אף האמור, ישקול בית הדין מתן פסק דין לגירושין על בסיס האמור לעיל – אף ללא הסכמתה וככל שתסרב לקבל גט יישקל על בסיס זה גם מתן היתר נישואין לבעל.

ז. החלטה זו כקודמותיה נמסרה לאישה, בהתאם להוראת בית הדין בשולי ההחלטה, בצירוף תרגום נוטריוני.

תגובה כלשהי לא הגיעה לשולחנו של בית הדין עד היום.

לאור כל האמור, בהתאם לעובדות המוסכמות העולות מדברי שני הצדדים ולמשמעותן ההלכתית שהובהרה בהחלטות הקודמות פוסק בית הדין כדלהלן:

1. תביעת הגירושין של הבעל מתקבלת. על הצדדים להתגרש זה מזה ויפה שעה אחת קודם.

2. מזכירות בית הדין תפתח לצדדים תיק לסידור גט.

3. העתק החלטתנו זו – במלואה – יימסר לאישה, בצירוף תרגום נוטריוני, באותה מתכונת שנמסרו לה ההחלטות הקודמות.

4. אם האישה תודיע לבית הדין בתוך שלושים יום על הסכמתה לקבלת הגט – יישלח גט לבית הדין בחו"ל לשם מסירתו לאישה ולאחר קבלת מעב"ד מבית הדין בחו"ל יקבע בית הדין כי הצדדים גרושים וינפיק תעודת גירושין.

5. אם האישה תודיע על סירובה לקבל את הגט או תתעלם מההחלטה ייעתר בית הדין לבקשת הבעל להתיר לו לשאת אישה על אשתו בכפוף לאישור כבוד נשיא בית הדין הרבני הגדול "ולהיתר מאה רבנים".

במקרה כזה ישקול בית הדין את הדרך הראויה להבטחת זכות האישה לכתובה – ככל שתתבע את כתובתה ויימצא כי היא זכאית לה.

הגט, במקרה כזה, יופקד בבית הדין כדי לאפשר לאישה לקבלו במועד שתחפוץ בכך.

גם לאחר הגירושין או מתן היתר הנישואין תישאר לאישה הזכות להגיש תביעות לכתובה או פיצויים אחרים, כפי שנקבע בהחלטות קודמות.

6. פסק דין זה מותר לפרסום בהשמטת שמותיהם של הצדדים.

הרב שלמה שטסמן – אב"ד

מצטרפים לפסק הדין של כבוד האב"ד.

הרב אייל יוסף            הרב עידו שחר

נפסק כאמור.

ניתן ביום ד' בניסן התשע"ו (12/04/2016).