לפני ביה"ד עומדת בקשת האב מתאריך י"ג באדר ב' תשע"ו (23.3.2016) להסדרי ראייה זמניים לחג הפסח בינו לבין בנו הקטין [י'] שהוא כיום בן 13. הצדדים נשואים למעלה מ-20 שנה ולהם 4 ילדים, 3 מהם בגירים, ולדברי האב אינם בקשר טוב עם האם. הבן הקטין במשמורת האם, והאב דורש הסדרי ראייה עמו הן בימות החול הן בשבתות וחגים.

בדיון שהתקיים בתאריך כ"ו באדר ב' תשע"ו (5.4.2016) במעמד הצדדים וב"כ חזר האב על תביעתו כשלדבריו אין האם מאפשרת לו לשוחח טלפונית באופן חופשי עם בנו הקטין, וכמו"כ יש תקלות במפגשים, וביקש שהאם תאפשר לו לשוחח טלפונית באופן חופשי עם בנו, וכן להסדיר בצורה נאותה את המפגשים, וכמו"כ ביקש הסדרי ראייה בשבתות ובחגים. ביה"ד אף שמע במהלך הדיון את עדותו של הפסיכולוג ד"ר ישראל פרלמוטר.

יש לציין כי מלבד תביעות האב להסדרי ראייה, הגיש האב–הבעל לפני כ-6 שנים תביעת גירושין בביה"ד שנידונה באריכות במהלך מספר דיונים בביה"ד, כשבסופם של הדיונים ניתנה החלטה ע"י ביה"ד הדוחה את תביעתו של הבעל לחייב את האשה בגט, ועד היום הצדדים לא התגרשו בעקבות סירובה הנחרץ של האשה.

במהלך הדיון הנ"ל הבהיר ביה"ד לצדדים ובמיוחד לאשה כי בתיק המיוחד והמורכב הנוכחי, יש קשר ישיר בין המצב האישי בין בני הזוג (וכפי שיפורט להלן) לבין הסדרי הראייה בין האב לבנו, ובמידה והצדדים יתגרשו, יש להניח שניתן יהיה להסדיר הסדרי ראייה נאותים בין האב לבנו.

ביה"ד שוחח באריכות עם האשה שהשתכנעה מהדברים שנאמרו בפניה, ונתנה את הסכמתה להתגרש, ונקבע דיון לסידור גט למחרת בבוקר בתאריך כ"ו אדר ב' תשע"ו (6.4.16) בשעה 9:00, ואכן הצדדים התייצבו למחרת בביה"ד לסידור גט. האשה הצהירה שעומדת בהסכמתה לקבל גט, אך בתנאי שהבעל יבטל את תביעת הנזיקין שהגיש כנגדה בביהמש"פ, שבעקבותיה נפסק כנגדה בביהמ"ש סך 8,000 ₪ לחודש עקב סירובה להתגרש, וכיום החוב עומד על סך של 68,000 ₪, והבעל הפעיל כנגדה את ההוצל"פ.

הבעל טען שאין באפשרותו להגיש בקשה לביטול פסק הדין משתי סיבות: האחת, משום שביהמש"פ נתן אולטימטום לאשה שאם לא תתגרש תוך 3 חודשים, יהפוך פסק הדין לחלוט ללא אפשרות לבטלו, ומאחר שהאשה לא התגרשה תוך 3 חודשים, הפך פסק הדין לחלוט. שנית, הבעל טען שהוכרז כפושט רגל, והנאמן המופקד על נכסיו מסר לו שאין באפשרותו לוותר על חוב זה ששייך לנושים. כמו"כ הוסיף הבעל שאף אם ביה"ד יחייב אותו סכום זהה לסכום הנ"ל שישלם לאשתו, החלטה זו לא תמנע מהנאמן לגבות את פסק הדין של ביהמש"פ מהאשה.

ביה"ד מבהיר בזאת את עמדתו בנושא העומד לפנינו, שהוא הסדרי ראייה בין האב לבנו הקטין, שלדעת ביה"ד יש לנושא זה קשר ישיר אף לנושא האישי המורכב בין בני הזוג. בני הזוג משתייכים לחוג החרדי. לאחר שהבעל קיבל את החלטת ביה"ד הדוחה את תביעתו לגירושין, הוא עבר להתגורר עם אשה זרה וחי עמה כבר מספר שנים כזוג נשוי. במהלך הדיון האחרון, טען ב"כ הבעל שהבעל נישא לאותה אשה בחופה וקידושין במסגרת נישואין פרטיים, שלא דרך רבנות חוקית, מוכרת ומוסמכת.

טענה זו לא התבררה ולא הוכחה בביה"ד, אך בין אם נניח שהיא נכונה, בין אם נניח שאיננה נכונה, עובדה אחת ברורה עומדת לפנינו, והיא: שהבעל שמציג את עצמו כחרדי השומר תורה ומצוות, פגע ברגל גסה בהלכה, שהרי אם חי עם אותה אשה עד היום ללא נישואין, מציאות זו נוגדת את ההלכה, ואם נישא לה בנישואין פרטיים, עבר בכך על חדר"ג כשנשא אשה על אשתו ללא היתר של ביה"ד, מלבד שעבר על חוק הביגמיה, ובשני אופנים אלו הוא נקרא עבריין.

למציאות עגומה זו יש השלכה ישירה אף על הסדרי הראייה בין האב לבנו הקטין, שהרי בן זה שמתחנך במוסדות חרדיים כחרדי לכל דבר, האמון על שמירת תורה ומצוות וציות לגדולי התורה, כאשר הוא נחשף לסוג של חיים הנוגדים את ההלכה, ללא ספק הדבר גורם לו נזק נפשי שאינו ניתן לתיקון. הוא מקבל בכך מסר שלילי ומבלבל, שכביכול ניתן להיות חרדי למחצה, וניתן לבעוט בהלכה ובפסקי דין של בתי הדין. מסר זה מחלחל בקרבו גם ע"י אמו שבצדק מרגישה פגועה ממצב מעוות זה, כשהיא עדיין אשתו, ומנגד עשה הבעל מעשה נורא הנוגד את ההלכה כמפורט לעיל.

יש לציין כי אף בבני זוג שאינם שומרי תו"מ שנמצאים בהליכי גירושין, כשבעל נוטש את אשתו לטובת אשה זרה, ביה"ד מונע הסדרי ראייה הכולל מפגשים עם אותה אשה זרה, משום שהדבר פוגע בנפשו של הילד כשרואה את אביו בוגד באמו, קל וחומר כשהמדובר בבני זוג המחנכים את בנם לשמירת תו"מ, שהדבר פוגע בנפשו כשמגיע לבית בו הוא רואה את אביו מתגורר עם אשה זרה שלא ע"פ ההלכה והמוסר הבסיסי, ובמיוחד כשידוע לו שאמו עדיין נשואה לאביו.

אמנם הבעל ניסה במהלך הדיון להציג ראיות שהוא מתנהג כיום עם האשה הזרה בביתו כחרדי לכל דבר, ואף טען שבניו הגדולים מתארחים בביתו, אך ביה"ד חוזר ומבהיר שהתנהלות חרדית אינה נמדדת בלבוש חיצוני בלבד, אלא בהתנהלות אישית ע"פ ההלכה, וכשהבעל בועט ברגל גסה ביסודות הבית היהודי ומתנהל שלא ע"פ ההלכה, אין לראות בכך בית חרדי, וללא ספק עובדה זו פוגעת אף בבניו הגדולים.

מעבר לפעולתו המקוממת של הבעל שעבר להתגורר עם אשה זרה בניגוד להלכה כמפורט לעיל, הוסיף הבעל חטא על פשע ופעל בביהמש"פ לסכל את החלטת ביה"ד שדחה את תביעתו לגירושין, כאשר הגיש תביעת נזיקין כנגד האשה כדי לאלצה להתגרש, דבר הנוגד את ההלכה ונוגד את פסק הדין של ביה"ד שקבע שאין לאלץ את האשה להתגרש. אמנם לפעולה שלילית זו של הבעל-האב אין קשר ישיר לנושא של הסדרי הראייה בין האב לבנו, אך גם נושא זה מעביר מסר שלילי לבן, ואינו תורם לדמותו של האב שאמורה להיות דמות חיובית בעיני בנו.

לאור כל האמור לעיל, ולאור הצהרת הבעל שנישא בנישואין פרטיים עם אותה אשה, וסביר להניח שכיום אין באפשרותו להיפרד ממנה, על כן מחליט ביה"ד שבשלב זה לא ניתן לקיים הסדרי ראייה בין האב לבן הקטין בשבתות וחגים הכוללים לינה בבית האב. גם אם האב יצהיר שהמפגשים יהיו בבית הסבא וכדומה, ללא ספק גם האשה הזרה תהיה נוכחת במפגשים, והדבר יגרום נזק נפשי מצטבר לבן הקטין.

מנגד, מחליט ביה"ד שהאב זכאי לפגוש את בנו בימות החול וכן לשוחח עם בנו טלפונית, וביה"ד פונה לאם לאפשר לבן לשוחח טלפונית עם האב באופן חופשי, וכמו"כ בימים שהאב מגיע מצפת לירושלים, רשאי האב להיפגש עם בנו הקטין תוך תיאום עם האם, אך ללא נוכחות האשה הזרה. במידה והבן ידווח לביה"ד שהאב מפגיש אותו עם האשה הזרה, ישקול ביה"ד להקפיא את הסדרי הראייה אף בימות החול.

ברצונו של ביה"ד להוסיף ולציין שלא נעלמה מעיני ביה"ד המלצתו של ד"ר פרלמוטר במהלך הדיון הנ"ל בתחילת דבריו, שיש לאפשר מגע נורמלי בין הילד לבין משפחתו המורחבת של האב למרות כל הדברים הבעייתיים שיש במקרה הזה (פרוטוקול שם שורות 18,19), אך מאידך בהמשך דבריו שם אמר: "אכן המצב שם עלול ליצור אצלו בלבול, בכ"ז צריך את הקשר, אלא שיש לתחום את הקשר בגבולות" (שם, שורות 23,24), כמו"כ בהמשך המליץ שהאב יקבל את בנו בשבתות אך מיד סייג את דבריו: "אני לא יכול להתייחס לצד ההלכתי".

לאור הדברים הנ"ל, ומאחר שביה"ד אמון על הצד ההלכתי, ביה"ד הגיע להחלטה הנ"ל שבמצב הנוכחי עלולים המפגשים בשבתות ובחגים אצל האב ליצור אצל הבן בלבול (כדברי ד"ר פרלמוטר הנ"ל) ועלולים לפגוע בו נפשית. אם ברצונו של האב להביא לשינוי בהחלטת ביה"ד בעניין הסדרי הראייה בשבתות ובחגים, עליו ללכת לקראת אשתו ולפעול לביטול פסק הדין והחוב בהוצל"פ, ובמידה ואכן אין לו כל אפשרות לעשות כן כטענתו, עליו לפרוע להוצל"פ את כל החוב שהוטל על אשתו ע"י ביהמש"פ בעקבות תביעתו. לאחר פריעת החוב, הצדדים יתגרשו, ולאחר הגירושין תהיה אפשרות בידי הבעל להינשא כדין ולחיות עם אשתו כדמו"י, ומצב זה יאפשר הסדרי ראייה אף בשבתות ובחגים.

ניתן ביום ג' בניסן התשע"ו (11/04/2016).