הוגשה לפנינו בקשת האשה וב"כ לקבוע שאין לביה"ד סמכות להמשיך ולדון בענייני הרכוש ובענייני החזקת ילדים וזאת משום שלאחר שהצדדים התגרשו, נסגרו התיקים בביה"ד.

מספר עובדות רקע:
הצדדים נישאו בשנת 2000 ולהם חמשה ילדים קטינים.

ביום כ"ט באייר תשע"ד (29.5.2014) פתח הבעל תיק לתביעת גירושין מפורטת מאד וכרוכה כדין. בכתב התביעה המצוי בתיק מפורטים העילות לחיוב האשה בגט ומורדת, וכן מפורטים בפירוט רב, רכוש, נדל"ן חשבונות בנקים, מכונית, כל החובות לאנשים שונים, פרטי מטלטלין רבים, תלושי שכר ועוד ועוד. כתב התביעה צורף לתיק.

אין תביעות רכוש רבות בפנינו המפרטים בהרחבה רבה כ"כ את פרטי הרכוש כולל כל מספרי החשבונות של הכספים הנמצאים בבנקים ושמות כל קופות החיסכון ושיעור הכספים הנמצאים בהם וכו'.

גם ענייני הילדים פורטו בכתב התביעה.

ביום ד' בסיון תשע"ד (2.6.2014) פתחה האשה תביעת גירושין ותבעה במקביל להוציא צו עיכוב יציאה כנגד הבעל מחשש לעגינות.

ביה"ד אף התבקש ע"י האשה ביום ז' בסיון תשע"ד (5.6.2014) וביום י"א בסיון תשע"ד (9.6.2014) ליתן צו עיקול רכושי על כל נכסי הבעל, ביה"ד נעתר לבקשה ואכן הוציא צווי עיקול, דייני ביה"ד סיימו לחתום על הצו ביום ל' בסיון תשע"ה (17.6.2015).

ביום כ' באלול תשע"ד (15.9.2014) התקיים דיון בנוכחות הצדדים וב"כ הבעל עו"ד אמנון בן דרור ועו"ד דניאל, ב"כ האשה – עו"ד יוסי זבידה. שני הצדדים הביעו את הסכמתם להתגרש.

בדיון הבא ביום כ"ז באלול תשע"ד (22.9.2014) החליפה האשה את ב"כ ומעתה יצגה אותה עו"ד גונן רביד.

הדיון הבא התקיים ביום כ"ד בטבת תשע"ה (15.1.2015) ובו שוב עלו הסכמות בענייני הגירושין והמסגרת לדון בענייני הרכוש תוך שהאשה נשארת לגור בבית הגדול ב[...] והבעל עבר לגור בבית הקטן.

כך נכתב בפרוטוקול הדיון מאותו היום:

ב"כ האיש: בעניין הסדרי הראייה חילקנו את נושא החגים, ובשאר הסדרי הראייה הוסדר ע"י פ"ס.

ביה"ד: יש החלטה.

ב"כ האיש: אולי על ההודעה של יחידת הסיוע לא על התסקיר של פקידת הסעד.

ביה"ד: מה עם עניין התביעה.

ב"כ האיש: ישבנו במסדרונות של ביה"ד ובימ"ש לא יותר מזה.

אבל זה לא תמונה כל כך מורכבת, הגירושין צריכים להיות. הצדדים הפרידו מקום מגורים בהסכמה.

דיברנו על זה שצריך להתגרש. מבחינת רכוש יש 2 בתים משותפים, יש טענות על עבודות הבעל שעובד בשיפוצים, ויש נושא כספים שמגיעים לבעל מ-[...] חברה שפשטה רגל הוא טוען שזה מגיע לו על צקים שהחברה החזירה לו משנת 99 עוד לפני שהתחתנו.

ב"כ האיש: הצעתי לחברתי הצעה, אני סברתי שיש מקום אם המניעה של האשה שהוא רוצה עיקר כתובה, יש בקופה של הכונסת 90 אלף ₪ שמעוקלים שהבעל טוען כולם שלי והיא טוענת חצי חצי, בנתיים זה תקוע. הצעתי שמתוך החצי של האשה ינתן לה 18 אלף כעת על החשבון ויתגרשו. והיה אם מגיע לה חצי זה יושלם ואם לא אז קיבלה מה שקיבלה.

ביה"ד: אם יפסק שמגיע לה חצי על פי דין..."

אח"כ אומרת ב"כ האשה לפרוטוקול:

"ישנם גם נושא הרכוש וחוב מזונות שכרגע לא נפתר, אם ישוחרר הכספים בשלב זה לא יהיה לה מאיפה לתבוע כספים יותר.

ביה"ד: ואם הוא לא יקבל כלום מכספים אלו היא תקבל את חלקה והשאר יהיה מעוקל והצדדים יתגרשו.

אשה: למה שאני לא אקבל את פיצוי כתובה."

בסוף אותו הדיון האשה בקשה שהות שבוע נוסף לחשוב על ההסכמות שהושגו, ואכן אחרי שבוע הופיעו הצדדים וניהלו מו"מ ממושך על הרכוש ובהשתתפות ערה של ב"כ האשה והאשה עצמה, וכפי שיובא בפרוטוקול להלן וגיבשו סופית את ההסכמות, כאשר פרט להתייעצות עם עורכת הדין שלה שליוותה אותה, האשה יצאה ובאה מאולם ביה"ד (ברשות ביה"ד) כאשר בחוץ היא מתייעצת טלפונית עם אנשים נוספים.

בעקבות אותם הסכמות הצדדים התגרשו ביום ה' בשבט תשע"ה (25.1.2015).

נעתיק קטעים מפרוטוקול אותו הדיון שהתקיים קודם לסידור הגט ע"מ להתרשם האם ביה"ד עסק ודן בענייני הרכוש בהשתתפות ערה של שני הצדדים וב"כ, עוד קודם לסידור הגט:

ביה"ד: להכתיב לפרוטוקול את ההסכמות.

ב"כ האשה: הצדדים מסכימים להתגרש, כאשר כל אחד מהצדדים שומר על מלא זכויותיו המגיעים לו על פי הדין ו/או חוק יחסי ממון, בדגש על זכויותיה של האשה לעניין תשלום כתובתה על סך 18,000 ₪ וטענותיה על פיצויים.

תביעת הרכוש של הצדדים תתברר על פי חוק יחסי ממון בפני ביה"ד.

כל צד יוכל להוכיח את טענותיו בדיון הוכחות שיקבע ולהזמין מסמכים ו/או עדים להוכחת טענותיו

2 הדירות המשותפות לא ימכרו עד למתן פס"ד כולל בעניין הרכוש או עד להגעת הצדדים להסכמות.

(בנתיים הדירה גרה בדירה הגדולה ומשלמת משכנתא, והבעל גר בדירה הקטנה).

תשלום של 18,000 ₪ של הכתובה הוא משלם מהכסף המעוקל על חשבון החצי שלה. וזה לא יוחזר בשום אופן.

אם יפסק שהחצי מגיע לה אז סכום זה יהיה בנוסף ואם יפסק שלא מגיע לה אז האשה לא תצטרך להחזיר.

והחצי של הבעל ישתחרר מהעיקול.

ובעניין כספים של העתיד במקרה שיגיעו ביה"ד ידון בהם.

בעל: יש קרקעות ברור שיהיה הכסף הזה ילך יש כונס נכסים יש לו תביעות של מס הכנסה, יום אחד השופט יכול להחליט שזה הולך.

לכן אני רוצה לממש את החלק שלי.

ב"כ האיש: מה היא טוענת שחצי לא מגיע לו.

ב"כ האשה: לא, זה היא טוענת, יש כאן תביעה שמתנהלת.

ביה"ד: אבל בכל מקרה החצי שלה נשאר.

ב"כ האשה: לא ניתן לשחרר כספים כאשר עוד לא סיימנו את ההליך.

ב"כ האיש: לא הוכח שמגיע לך חצי, אין מחלוקת על החצי שלו שמגיע לו.

אשה: ביה"ד ידון בהכל. אין שחרור של הכסף שלו עד שיגמר הדיון בחצי שמגיע לי.

ב"כ האיש: אבל אין דיון על החצי שלו זה לא במחלוקת בכלל.

את לא טענת שהחצי שלו לא מגיע לו.

אשה: יש לנו ויכוח בתביעה הרכושית.

ב"כ האיש: אני חושב שהעניין ברור.

ב"כ האשה: אני מציעה שיתן לה את החצי ושיוותר, עדיף שהיא תקבל את החצי מאשר מס הכנסה.

ב"כ האיש: ואם יקבע שזה לא מגיע לה זה יהיה על חשבון מזונות?

ב"כ האשה: לא! מהאיזון הסופי.

בעל: לא! על חשבון המזונות, אני לא מוכן אני רוצה להוריד ממני את הנטל של המזונות.

ב"כ האשה: מה שהצעתי הוא מעבר להגון.

ב"כ האיש: הדירות הוא לא אינטרס שלהם למכור.

ב"כ האשה: יש רכבים שמכרת. איפה הכסף.

בעל: מאיפה הגיע הכסף לרכב לא מהמחזור של העסק?

ב"כ האשה: אני מציעה שיתחלקו חצי חצי ו-18 אלף מהם זה על הכתובה.

ביה"ד לבעל: ב"כ האשה מציעה מה שיש בעיקול יתחלק חצי חצי כאשר 18,000 מתוכם זה עבור הכתובה והשאר זה מקדמה עבור הזכויות שלה.

ב"כ האיש: ואם יתברר שלא מגיע לה.

ביה"ד: זה יקוזז מהאיזון הסופי במכירת הדירות.

ב"כ האיש: ואם יחליט ביה"ד שלא מגיע לה אז אני מציע שהוא יוכל לקזז את זה מתשלום המזונות.

ב"כ האשה: לא, מהאיזון הסופי.

ב"כ האיש: במסגרת המו"מ היתה אופציה כזו שלא ימכרו את הדירות עד שילדים יהיו בני 18. אז מה אנו נשב ונחכה את כל הזמן הזה?

ביה"ד: אם היא לא זכאית אז זכותו לתבוע.

ב"כ האיש: למה לתבוע, אם היא קיבלה כסף ולא מגיע לה רכוש אז זה יתקזז במזונות.

אשה: אני לא מסכימה.

יש הבדל בין כסף נזיל לבין נכס שעומד.

בעל: יש לך 200 אלף בצד.

אשה: אתה תוכיח על איזה כסף מדובר. מאיפה אשה שלא עובדת יכולה לשים בצד סכום כזה.

ביה"ד: הצענו עוד דבר מה יהיה במקרה וביה"ד יפסוק שלא מגיע.

אמרתי שזכותו לתבוע את הכספים שהאשה קיבלה שלא כדין.

ב"כ האשה: ובלבד שהוא יהיה זכאי להגיש את התביעה לאחר שיהיה פס"ד על הרכוש.

הסכמות בין הצדדים.

לאחר דין ודברים בין הצדדים וב"כ ובסיוע ביה"ד הגיעו הצדדים להסכמה כדלהלן:

הצדדים מסכימים להתגרש, כאשר כל אחד מהצדדים שומר על מלא זכויותיו המגיעים לו על פי הדין ו/או חוק יחסי ממון, בדגש על זכויותיה של האשה לעניין פיצויי כתבוה מעבר לתשלום הכתובה בסך של 18,000 ₪.

תביעת הרכוש של הצדדים תתברר על פי חוק יחסי ממון בפני ביה"ד.

כל צד יוכל להוכיח את טענותיו בדיון הוכחות שיקבע ולהזמין מסמכים ו/או עדים להוכחת טענותיו.

2 הדירות המשותפות לא ימכרו עד למתן פס"ד כולל בעניין הרכוש או עד להגעת הצדדים להסכמות.

(בינתיים האישה גרה בדירה הגדולה, והבעל גר בדירה הקטנה).

הכספים המופקדים אצל עו"ד חמוטל שוורץ ו/או עו"ד ירון רבינוביץ, יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים לאלתר, כאשר מתוך מחצית האשה סכום של 18,000 ₪ יהיה כנגד כתובת האשה.

במידה ובפסק דין סופי של ביה"ד בעניין הרכוש יקבע ביה"ד שלאשה לא מגיע כספים מחלקו של הבעל הרי שאז זכותו של הבעל לתבוע את האשה על יתרת הכספים שקיבלה מהספים הנ"ל פחות 18,000.

ובעניין כספים עתידיים במקרה שיגיעו, ביה"ד ידון בהם.

במידה והצדדים לא יגיעו להסכמות בעניין שווי הדירות ואופן מכירתם לאחר פס"ד ימכרו הדירות לאחר שתתקבל חו"ד שמאי שימנה ביה"ד ובכינוס נכסים ע"י ב"כ הצדדים.

האשה יצאה ליעוץ טלפוני עם אדם חיצוני ולאחר קבלת היעוץ הסכימה לחתום על הסכם זה.

בעל: אני מודה ומתחייב בכל ההסכמות שהגענו אליהם היום בביה"ד והוכתבו לפרוטוקול.

אשה: אני מודה ומתחייבת בכל העניינים הכספיים שהגענו אליהם היום והוכתבו לפרוטוקול

החלטה

ביה"ד נותן תוקף של פסק דין להסכמות הנ"ל.

עד כאן לשון הפרוטוקול.

ביום כ"ד באייר תשע"ה (13.5.2015) אמור היה להתקיים דיון בעניין הרכוש וכפי שסוכם לפני הגט, לדיון זה הופיע הגרוש וב"כ, וכן ב"כ האשה, אולם האשה עצמה לא הופיעה. לדברי בא כוחה, האשה חולה, אישור המחלה שהוגש לא היה מיועד לרשויות משפטיות.

בדיון זה ביקשה ב"כ להשתחרר מהייצוג תוך שהיא מציינת שהיא במחלוקת עם האשה, ושהאשה הגישה נגדה תלונות ללשכה לסיוע משפטי.

ביה"ד קבע שהדיון הבא ייקבע רק לאחר שהאשה תודיע שהיא מיוצגת וביה"ד ימתין לכך זמן סביר.

כפי שאנו רואים, מלכתחילה שני הצדדים חפצו בגירושין, שני הצדדים חפצו שביה"ד ידון בחלוקת הרכוש, תוך שהם מציינים ומתייחסים בפירוט רב לכל חלקי הרכוש, הצדדים התגרשו, ונקבעה בהסכמה מלאה של הצדדים וב"כ, מסגרת דיונים לאחר הגט, בו יקבעו בעתיד הפסיקות הרכושיות.

כתובת המייל של האשה כפי שמסרה במזכירות ומופיעה במחשב ביה"ד הוא …..]@gmail.com]

עתה נתייחס לגופם של הטענות.

בדיון האחרון שהתקיים בכ"ג במרחשוון תשע"ו (5.11.2015) אמרה האשה לראשונה לפרוטוקול שהיא כופרת בסמכות ביה"ד:

"גרושה: המקרה שלי מאוד לא פשוט, אני לא מכירה בסמכות יש לי דיון בנושא הרכוש בבימ"ש.

התיקים נסגרו כאן... וביקשתי דיון על הילדים שלי ועל הרכוש זרקו אותי וסגרו לי את התיקים ולא מדובר בטעות...

ב"כ הגרושה: התיקים נסגרו ובזמן שזה היה סגור נפתח תיק בבימ"ש ויש לנו דיון.

גרושה: רכוש ומשמורת נסגר.

ב"כ האיש: זו טענתך.

גרושה: כן...

ביה"ד: לא היתה החלטה לסגור תיק.

גרושה: אז למה נסגר התיק...

ב"כ האיש: רוצה אסמכתא שתיק רכוש סגור.

ספד"ד: יש סוג קודים של החלטה שלעיתים סוגרים תיק אך לא היתה החלטה מפורשת שביה"ד מורה לסגור את התיק ויתכן שהקוד שניתן בטעות להחלטה היה כזה שסוגר תיק, אך לא נתנה החלטה שמורה לסגור את התיק."

בסיום אותו הדיון ביה"ד קבע בהחלטתו כדלקמן:

"על הגרושה להמציא לביה"ד תוך 14 יום אסמכתאות לכך שתיקי המשמורת ורכוש היו סגורים והאם זה בעקבות החלטה שיפוטית המורה לסגור את התיק, ומדוע עקב פגם זה לדבריה אין סמכות לביה"ד לדון.

לאחר שתתקבל תגובתה יינתנו 14 יום לתגובת צד הגרוש ולאחר מכן ביה"ד יתן את החלטתו."

כלומר הטענה היחידה שנטענה במהלך הדיון לחוסר סמכות ביה"ד סובבת סביב העילה של סגירת התיקים ע"י ביה"ד.

ב"כ האשה בסיכומיה לביה"ד לא הביאה ולא ציטטה כל החלטה שיפוטית שניתנה ע"י חברי ביה"ד הסוגרת את התיקים.

לאחר העיון בכל התיקים אכן מתברר, שאכן היא לא יכלה להביא או לצטט החלטה שכזו משום שאכן לא ניתנה מעולם החלטה של הרכב ביה"ד, או של דיין מביה"ד על סגירת תיקי הרכוש והחזקת ילדים.

מנגד, ציינה שיש בידה צילום מסך מחשב לפיה תיק הרכוש נסגר בתאריך ב' ניסן תשע"ה 22/3/15 ותיק החזקת ילדים נסגר בתאריך י"ד טבת תשע"ה 5/1/15.

ב"כ האשה בסיכומיה לביה"ד מסבירה:

"על כן, לא נותר בידי הנתבעת אלא לסמוך על המידע המוצג באתר ולאמץ את חזקת התקינות במגזר הציבורי, ועל כך אמר כבוד השופט זמיר (בג"ץ 4146/95): "החזקה היא שההחלטה ניתנה כדין. לפיכך, מי שטוען כי ההחלטה ניתנה שלא כדין עליו הראייה. זאת ועוד חזקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הזמן. לאחר שנים רבות יהיה לה משקל רב. אכן, עדיין היא רק חזקה, ולכן עדיין היא ניתנת לסתירה, אך ככל שחולף הזמן יקשה יותר ויותר לסתור אותה."

כאמור לעיל, מעולם לא הוגשה כל בקשה לסגירת תיק זה או אחר ע"י מי מהצדדים, וממילא לא ניתנה כל החלטה ע"י מי מדייני ההרכב על סגירת התיקים.

כך שהציטוט מכבוד השופט זמיר אינו מתאים לעניינינו, אלא למקום אחר שבו ניתנה החלטה ע"י ערכאה, ובתיק זה כאמור לא ניתנה כל החלטה ע"י ביה"ד לסגירת התיק.

א"כ נשאלת השאלה כיצד הופיע במסך המחשב שהתיק נסגר.

מבירור עם מזכירות ביה"ד עולה וכפי שאמר ספד"ד ביה"ד במהלך הדיון האחרון שמערכת המחשוב של ביה"ד תוכנתה כך שישנם תיקים שעם מתן ההחלטה בעניינם יסגר התיק, כגון אדם המבקש להוציא צו לגוף כל שהוא ופתח תיק במזכירות הנקרא "צווים אחרים", עם מתן הצו התיק מגיע אל תכליתו והוא נסגר לאחר כמה ימים אוטומטית, התוכנה נקבעה כך, משום שתיקים פתוחים ללא מעש מכבידים על המערכת.

כפי הנראה גם בתיק דנן זה מה שאירע, בתיק חלוקת רכוש של הצדדים התבקש ביה"ד ביום 15/3/15 להוציא צו לגופים שונים, וכך נכתב בהחלטה:

ביה"ד נענה לבקשת הבעל ומורה בצו כדלקמן:

2. לאור האמור יתבקש כב' בית הדין ליתן צו המורה לבנק דיסקונט ו/או בנק מזרחי-טפחות ו/או בנק הפועלים ו/או כל בנק אחר ו/או כל מוסד פיננסי אחר למסור לבעל ו/או ב"כ את העתקי כל תדפיסי העו"ש ו/או אישורי היתרות ו/או אישורי הזכויות בחשבונות שהתנהלו על שם הגב' [י'], ת.ז. [...] לבדה ו/או בשיתוף עם אחרים וזאת בגין התקופה שמיום 1/1/2005 ועד ליום 1/1/2015.

3. בעלויות הפקת המסמכים יישא המבקש.

ניתן ביום י"ז בשבט התשע"ו (27/01/2016)

בתחתית ההחלטה נרשם קוד ההחלטה "צא" כלומר קוד צווים אחרים.

עם מתן קוד ההחלטה והוצאת הצו התיק החל בתהליך סגירה, ואחר כמה ימים התיק נסגר אוטומטית ע"י מערכת המחשוב, כל זאת ללא כל החלטה שיפוטית מפורשת, וזאת משום שמערכת המחשוב תוכנתה שכל קוד "צווים" סוגר את התיק גם עם לא מדובר בתיק צווים אלא בתיק רכוש.

כלומר לא מדובר בהחלטה סגירה של מי מדייני ביה"ד אלא בתקלה של מתן קוד מחשובי, או בתכנות של המערכת הגורם לסגירה אוטומטית של תיק.

ברור שבמקרה שכזה, פנייה אל המזכירות בבקשה לבדיקת העניין ולבירורו, מביאה באופן מידי לתיקון התקלה של ההוראה המחשובית, ולפתיחת התיק.

ברור לכל שאין בעובדה זו בכדי לאיין את סמכות ביה"ד מלהמשיך לדון בעניין הרכושי.

להלן אפרש שיחתי, ואצטט כמה מקורות שדנו במשמעות המשפטית של סגירת תיק, והפסיקות שניתנו באותם תיקים בנוגע לשאלת הפסקת סמכות ביה"ד, גם אם אותה החלטה ניתנה בהחלטה מפורשת לסגירת התיק אולם היא ניתנה בדיין אחד.

במקרה דומה, בית הדין הרבני הגדול הוציא בעניין זה פסק דין (תיק מס' 1820-23-1) וכך נכתב:

"החלטה על סגירת תיק איננה שוות ערך להחלטה בדבר מחיקת תביעה או ביטול תביעה. החלטה בדבר סגירת תיק הינה החלטת-ביניים מנהלית ומשמעותה מצומצמת: התיק נכנס "להקפאה". התיק יורד בשלב הסגירה ממצבת התיקים הפעילים של בית הדין. בשלב הביניים, התיק מצוי דרך קבע בארכיב בית הדין והוא ממתין להחלטה נוספת, אם החלטה בדבר חידוש ההליכים ואם החלטה בדבר מחיקה סופית של ההליך. מטעם זה החלטה בדבר סגירת תיק יכולה להינתן ע"י דיין אחד בלבד, בהתאם לסעיף 8 (ה) וסעיף 8 (ה1) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955. אילו היה מדובר בהחלטה סופית המוחקת את ההליך, מן הדין היה שההחלטה תינתן ע"י שלושה דיינים כדרישת החוק.

ראו: ע"א 756/85 שושנה יעקב נ' ציון יעקב מ (2) 637."

גם ביה"ד דנן, בהרכבו הקודם כתב פסק דין ארוך הקובע שגם עם ביה"ד סגר תיק בהחלטה מפורשת, וההחלטה ניתנה בדיין אחד אין ביה"ד מאבד מהסמכות לדון באותו התיק אעתיק קטע מאותו פסק דין בהרכבו הקודם (תיק מס' 5149-21-2):

"לאור כל מה שהארכנו וביארנו, יש לקבוע שמכיוון שהחלטת הסגירה ניתנה על ידי דיין יחיד, להחלטה זו לא יכול להיות תוקף משפטי הקובע את מחיקת התביעה, וזאת מפני שעפ"י חוק מתן החלטה שיפוטית של מחיקת התביעה בדיין אחד הינה החלטה שיפוטית נטולת סמכות. ומשכך לא יכול להיות לה תוקף. ולפיכך יש לקבוע שההחלטה שניתנה על ידי דיין אחד הינה סגירה מנהלית בלבד ואין בה משום מחיקת התביעה."

גם הפסיקה האזרחית קובעת ומפרשת בדרך דומה את הכללים לסגירת תיקים הנהוגים בבתי הדין הרבניים, השופט י. כהן מבית המשפט המחוזי בנצרת בבר"ע 302/99 כתב כללים כדלקמן: (פורסם בפ"מ כרך תש"ס, חלק ראשון תש"ס, 2000) וז"ל:

" (3) משמעות המונח "סגירת תיק."

(א) "סגירת תיק" – כללי:

המחלוקת המרכזית נושא ערעור זה נוגעת למשמעות המושג "סגירת תיק" בבית הדין הרבני ומה טיבו של דיבור זה.

ככלל, נתפרש המושג "סגירת תיק" בפסיקה בשני הכיוונים: הכיון האחד מצביע על כך שסגירת תיק כמוה כמחיקתו או כדחייתו, בעוד שהכיוון האחר מצביע על כך כי סגירת תיק איננה אלא "הרדמתו" של התיק, וסמכותו של בית הדין נמשכת אפוא חרף הרדמה זו.

אעיר כבר עתה כי מקובלת עליי גישתו של פרופ' א' רוזן צבי המנוח בספרו דיני המשפחה בישראל – בין קודש לחול, בעמ' 61, כי ככלל, עצם האפשרות שתיק ייסגר ללא הכרעה בתביעה, דהיינו ללא שזו נדחית, מתבטלת או אף אינה נמחקת, אינה ראויה ואינה רצויה. ובלשונו של פרופ' רוזן צבי ז"ל.

"הנצחת סמכות ללא הכרעה שיפוטית היא שימוש בלתי נאות מצד בית הדין בסמכות הכרוכה. העדר הכרעה פועל לרעת הצד החלש. תופעה כזו מציידת את בן הזוג בעל אורך הרוח ובעל האמצעים הכלכליים, העמיד יותר לאורך לגורם הזמן, באמצעי לחץ על בן זוגו."

אשר לתוכנה הנורמטיבית החולשת על המקרה שבפנינו פונים אנו לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, תשנ"ג.

תקנה עט לתקנות אלה קובעת:

" (1) תובע שהזניח תביעתו ולא פנה בעניין אל בית הדין במשך שישה חודשים רצופים, רשאי בית הדין להחליט על ביטול התביעה לאחר שניתנה הודעה לצדדים וניתנה להם הזדמנות לנמק מדוע לא תימחק התביעה.

(2) בית הדין רשאי להחליט על ביטול התביעה גם ללא הזמנת הצדדים אם ראה צורך בכך."

ואילו תקנה ק לתקנות אלה קובעת:

" (1) לא הופיעו בעלי הדין לישיבה שנקבעה לבירור המשפט והם הוזמנו כדין, רשאי בית הדין לדחות את הדיון בלי תאריך או למחוק את התביעה, התביעה תימחק לאחר שניתנה לצדדים הודעה על כך וניתנה להם אפשרות להגיב בכתב.

(2) לא מחק בית הדין את התביעה, ותוך שלושים יום לא פנה אחד מבעלי הדין בכתב לבית הדין בדבר המשכת המשפט רשאי בית הדין להורות על מחיקת התביעה לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להגיב בכתב.

(3) בית הדין רשאי להחליט על מחיקת התביעה, במקרים האמורים בס"ק (1) ובס"ק (2) גם ללא הודעה לצדדים וללא שמיעת טענותיהם, אם ראה צורך בכך."

עיון בתקנות ובפסיקה הנוגעות להם מעלה, כי אכן "סגירת תיק" בעל משמעות שיפוטית, תיעשה בדרך כלל ביוזמת בעל דין ולא ביוזמת בית הדין, וזאת בעיקר מכיון שיש במחיקה או בדחייה כדי להביא לפגיעה בזכויות הצדדים. ראה: ע"א 756/85 יעקב נ' יעקב, בעמ' 639-640, ע"א 275/72 בן נעים נ' בן נעים, עמ"ש (חי') 106/97 רוכמן נ' רוכמן.

אכן לעתים משתמש בית הדין הרבני בלשון "סגירה" ויש לפרשה כ"מחיקה" או כ"ביטול", אם על פי הקשר הדברים כך משמעו של המושג סגירה שבו נקט בית הדין הרבני, כגון כאשר בעל דין ביקש לחזור בו מתביעתו ובית הדין החליט "לסגור" את התיק. ראה: ע"א 438/78 פטריץ נ' פטריץ, ע"א 202/72 פלדמן נ' פלדמן, בעמ' 33, ע"א 501/64 וינשטוק, בעמ' 535-536 נשמע גם הקול לפיו, אף כאשר אין כל קביעה שיפוטית מצדו של בית הדין הרבני בדבר תביעת מזונות שהוגשה לפתחו, והתיק נסגר – לא תוכל "סגירה" שכזו למנוע התדיינות בבית המשפט האזרחי. ראה: ע"א 410/85 חמד (קטין) נ' חמד [13] בעמ' 111."

עכ"ל פסק דין זה.

כלומר גם הפסיקה האזרחית דנה במשמעות של סגירת תיק וקבעה – כפי שצוטט לעיל – שתנאי ראשון הוא שביה"ד החליט על כך בהחלטה כתובה ומפורשת על סגירת או מחיקת התביעה, (וכפי שהדגשתי לעיל בקו תחתון).

בנדון דידן ברור לכל שלא היתה כל בקשה לסגירת תיק, ממילא לא היתה כל החלטה של ביה"ד לא בדן יחיד וכ"ש לא בהרכבו המלא של ביה"ד בדבר סגירת תיקים או מחיקתם.

יש לציין שאף לפי התיקון לחוק הדיינים משנת תשמ"ט–1989 שבו נקבעה סמכות אב בית הדין או מי שמונה מטעמו לתת החלטה ביחיד:

(ב) ו- (ה), הסמכות לדון לבדן בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים ולהחלטות ביניים אחרות. וכן בענייני סדר ומינהל, ורשאי הוא להסמיך לדון בעניינים כאמור חבר אחר של בית הדין."

הסמכות לדון בדיין יחיד הינה דוקא בהחלטות ביניים או בענייני סדר ומינהל. אבל בהחלטות שיפוטיות אין אפשרות למתן החלטה אלא אם נעשתה בהרכב המלא, ומשכך אם נעשתה סגירה בדיין אחד, ברור שיש לה משמעות שיפוטית, לא תוכל להיחשב משפטית כמחיקת התביעה.

גם בתקנה קיא. בתקנות הדיון נכתב במפורש:

" (1) כל החלטה וכל פסק דין ייחתמו על ידי כל הדיינים שישבו בדין. ניתנו ההחלטה או פסק הדין ברוב דעות, יצוין הדבר בהחלטה או בפסק.

(2) החלטה המתייחסת לסדרי הדיון תיחתם על ידי דיין אחד."

ומשבאנו לקביעה זו כי אין בסגירת תיק כשלעצמו משום איבוד סמכות של ביה"ד ואפי' שהסגירה נעשתה בהחלטה בכתב של אחד מחברי ההרכב. כל זמן שההחלטה לא ניתנה בחתימת שלשת חברי ההרכב, אין בכך משום איבוד סמכות של ביה"ד מלהמשיך לדון ולפסוק בתביעה שבפניו. הרי כל שכן בנדון דידן שמעולם לא ניתנה החלטה על סגירת תיק, גם אם היתה תקלה, והתיק נסגר בטעות ע"י תוכנת המחשב, ברור שאין בכך משום ביטול סמכות ביה"ד לדון ברכוש.

כל ההסברים והנימוקים הנ"ל שפירטנו לגבי התביעה הרכושית יפים גם לעניין הטענה הנוגעת לסגירת תיק הסדרי הראייה שהרי גם בתיק זה לא ניתנה כל החלטה שיפוטית על סגירתו וביה"ד דן עוד לפני הגט, והוציא צווים לתסקיר וקבע החלטות שיפוטיות הנוגעות למשמורת ולהסדרי הראייה של הילדים.

לאור כל האמור לעיל ביה"ד דוחה את בקשת האשה וב"כ לקבוע שאין לביה"ד סמכות לדון ולפסוק ברכוש הצדדים ובמשמורת ובהסדרי הראייה של הילדים מחמת העילה שהתיקים נסגרו.

ב"כ האשה בסיכומיה הוסיפה ואספה טיעונים ונימוקים נוספים לחוסר סמכות ביה"ד לדון ברכוש, טיעונים שלא נשמעו בעבר לא בדיון האחרון שדן בנושא הסמכות ולא בדיונים הקודמים שקודם לסידור הגט ולא בבקשות שהוגשו בעבר.

נקדים ונאמר, הוספת טענות בשלב שכזה, נותנת לקורא תחושה שלא מדובר בטענות שנטענות בתום לב, אלא כל מטרתם להביא לשיבוש מהלך דיונים טבעי שנועד לחלק את הרכוש, ולהעברת סמכות מערכאה אחת לערכאה אחרת.

העתקנו לעיל שני פרוטוקולי דיון שנכתבו בסמוך לסידור הגט בו דן ביה"ד בפרטי הרכוש בהשתתפות ערה של האשה וב"כ (בקטעים שהודגשו בפרוטוקול לעיל) תוך קביעה לחלוקת כספים הנמצאים בידי עו"ד ותביעתם שביה"ד ישלים את ההליך, ידון יחליט ויפסוק בכל ענייני הרכוש לפי חוק יחסי ממון לאחר סידור הגט.

הנה ידועה לכל הפסיקה האזרחית הקובעת, שטענות לחוסר סמכות מחמת כנות תביעה וכריכה, וכריכה כדין (המבחן המשולש) יש לטעון בהזדמנות הראשונה שניתן לטעון:

בבג"ץ עמרני (תיק 566/81) נקבע כי:

"טענת חוסר סמכות יש להעלות בהזדמנות הסבירה הראשונה המזדמנת לכך. אם לא הועלתה הטענה בדבר חוסר סמכות הערכאה השיפוטית בהזדמנות הסבירה הראשונה, יהיה בעל הדין מנוע מלהעלות את הטענה בשלבים מתקדמים יותר של ההליכים."

וכעין זה ראה גם בג"ץ הספל (141/71 הספל נ' בית הדין הרבני בתל אביב), בג"ץ ז'ק (573/77 ז'ק נ' בית הדין הרבני בתל אביב), בג"ץ חיים (1662/99 חיים נ' חיים) וראה גם בבג"ץ סימה לוי (תיק 6103/93):

"האומנם יתיר בית המשפט הגבוה לצדק לבעל דין כך שינהג, שיתדיין לפני בית-דין רבני בלא שיכפור בסמכותו, ורק משפסק בית הדין לחובתו יעלה טענת חוסר סמכות, האומנם כך נכון וראוי? זה משפט המניעות הכללי. עליו כידוע, הוסיף המחוקק והורנו מפורשות – בסעיף 15 (ד) (4) לחוק יסוד השפיטה, כי בית המשפט הגבוה לצדק לא ייזקק לעתירה נגד בית דין רבני בטענה של חריגה מסמכות 'אם המבקש לא עורר את שאלת הסמכות בהזדמנות הראשונה שהיתה לו'... בנסיבות אלו... האם לא יסכור בית המשפט את פי האישה מטעון כי בית הדין הרבני פעל שלא בגדרי סמכותו על-פי דין?"

מאחר וכאמור מעולם לא נטענו בדיונים הקודמים שקדמו לגירושין טענות לחוסר סמכות לדון ברכוש ובהסדרי הראייה מחמת פגמים אלו או אחרים בכנות התביעה והכריכה, או בכריכה כדין על כן ביה"ד דוחה את הבקשה, וקובע שהסמכות לדון בפירוק הרכוש והסדרי הראייה והמשמורת נתונה לביה"ד הרבני.

בעניין הטענה הנוספת לחוסר סמכות וזאת מאחר והצדדים התגרשו, הרי שאין עוד סמכות לביה"ד לדון ולפסוק בענייני הרכוש לאחר הגירושין, והסתמכו על בג"ץ סימה אמיר. הרי שעיון בבג"ץ סימה אמיר מגלה גישה הפוכה האומרת שהיות וביה"ד החל לדון בעניין הרכוש לפני הגירושין יש לו את הסמכות להשלים את ההליך.

כך נכתב בפסק הדין סימה אמיר:

סמכותו המקורית – ראשונית של בית הדין הרבני

13. סמכויותיו המקוריות ראשוניות של בית הדין הרבני נקבעו בחוק שיפוט בתי דין רבניים, והן בנויות משני נדבכים: סמכויות ייחודיות מכח החוק; וסמכויות מקבילות לערכאה האזרחית ולבית הדין הרבני, הניקנות מכח הסכמת הצדדים. הסמכויות הייחודיות כוללות ענייני נישואין וגירושין, וכן עניין שנכרך כדין בתביעת הגירושין, לרבות מזונות אשה וילדים. השיפוט המקביל הניקנה בהסכמה מתייחס לעניינים של המעמד האישי על פי סעיף 51 לדבר המלך ופקודת הירושה. וזו לשון ההוראות הנוגעות בדבר:

"1. שיפוט בענייני נישואין וגרושין

ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים.
...
3. שיפוט אגב גירושין

הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג.
...
סמכות נילווית לסמכות השיפוט המקורית

14. ההלכה הפסוקה הכירה בקיומה של סמכות נילווית, הטבועה בערכאה השיפוטית, ונגזרת מסמכותו המקורית של בית הדין הרבני מכח החוק...

גם סמכות השיפוט הנילווית של בית הדין הרבני להמשיך ולהחזיק בידיו סמכות שיפוט בעניין התלוי ועומד לפניו, עד לסיומו של ההליך המתנהל לפניו...

ע"כ העתק מפסק הדין.

הרי שעל פי בג"ץ זה לביה"ד ניתנת הסמכות להמשיך ולהחזיק בידיו סמכות שיפוט בעניין התלוי ועומד לפניו וככזה הוא הנדון שבפנינו. ביה"ד שמע על פרטי הרכוש שצברו הצדדים והן זכויות שצברו נקבע שיש לחלק את הכסף הנמצא בידי עו"ד, ונקבעו הכללים לפיהם יתברר העניין לאחר סידור הגט הרי שקיימת סמכות נלוית להשלמת הליך זה של חלוקת הרכוש שבין הצדדים.

גם בבג"ץ סימה לוי (תיק 6103/93) נקבע עקרון דומה:

ה. (1) גוף בעל סמכות שיפוט ממשיך ומחזיק בידיו סמכות שיפוט על נושא התלוי ועומד לפניו, והוא עד אם נסתיים ההליך (607א)...

ו. (1) ב"בקעת המריבה" שבין בתי המשפט האזרחיים לבין בתי הדין הדתיים –

באותם נושאים שבתי המשפט ובתי הדין מחזיקים בסמכויות "מקבילות" -פיתחה ההלכה את עקרון "הסמכות הנמשכת", שלפיו, במקום שבו מכריעה אחת משתי הערכאות בעניינים מסוימים תוך שימוש בסמכות מקורית, תמשיך אותה ערכאה ותחזיק בסמכות להכרעה בהתדיינויות נוספות שתהיינה בין בעלי הדין באותם עניינים (608ב-ג).

(2) כלל הסמכות הנמשכת מטרתו אינה אלה להביא להרמוניה בפעילות הכוללת של מערכת השיפוט, במקום שערכאה אחת דנה בעבר בנושא פלוני שהובא לפניה כדין. אם מדובר בנושא שטרם נדון בכל ערכאה היא, זכאי בעל דין החש עצמו נפגע לפנות לערכאה אחרת לפי בחירתו (608ו-ז).

לאור האמור מאחר וביה"ד החל לדון בענייני הרכוש עוד לפני הגט ובו שמע על פרטי הרכוש של הצדדים, נקבעה חלוקת הכספים שהופקדה בידי עו"ד, ונקבע על ידי הצדדים וקיבלו על כך בקנין שביה"ד ישלים ויפסוק בהליך זה לאחר הגירושין, הרי שביה"ד רכש סמכות נלווית להשלמת ההליך הרכושי והפסיקה בו.

בעניין הטענות לחוסר סמכות בנושא הסדרי הראייה ומשמורת הקטינים כתבה ב"כ האשה כדלקמן:

בעניננו, בשנת 2014 הוגשה כנגד הנתבעת תביעת גירושין כרוכה (שאינה כנה ואינה כדין) לביה"ד הרבני בנתניה. עד ה-25.01.2015 יום מתן הגט, לא התקיים אף לא דיון אחד בנושא משמורת הילדים, למעט העובדה שביה"ד ביקש ביום 17.9.2014 דו"ח תסקיר מפקידת הסעד, הגב' [...], שהוגש לכב' ביה"ד ביום 09.12/2014.

כפי שעולה מתצלומי סגירת התיקים, ביה"ד סגר את תיק החזקת ילדים/ הסדרי ראייה כבר ב-5.1.2015, טרם הגירושין של בני הזוג. יש באפשרות הנתבעת להוכיח לביה"ד שלא מדובר בטעות טכנית, אלא ביד מכוונת שמטרתה הייתה ככל הנראה לטרפד את עניין משמורת הילדים, שלא "יחבל חלילה" בהסכם הגירושין של בני הזוג ע"י הנתבעת.

ניתן אף לראות כי ביה"ד התמהמה במתן ההחלטה על דו"ח פקידת הסעד. החלטה על משמורת זמנית אושרה רק בעקבות פנייתה של בדיקת הסעד בפקס ביום 9/12/2014. הנתבעת לא נדרשת לתגובתה על התסקיר ואף לא נקבע דיון! ביום 8/2/2015, באיחור של חדשיים תמימים מהחלטתו לצדדים בעניין המשמורת לאחר דו"ח התסקיר, כמקובל.

ביה"ד נותן את החלטתו ביום 29/12/2014 ומקבל את המלצת פקידת הסעד מבלי שתגובת התובעת נסרקת בזמן אמת לתיק הרלוונטי. נדרש תסקיר לעוד 3 חדשים אולם התיק נסגר במתכוון כשבוע לאחר ההחלטה הזמנית, ללא פס"ד.

בעניין הטענות שהועלו בנושא משמורת הילדים והסדרי הראייה "שביה"ד ביקש תסקיר בלבד" "והמתין חדשיים" ומלבד זאת לא עשה דבר, נסקור להלן את הפעולות שעשה ביה"ד בנושא הילדים:

ביום 22.9.14 התקיים דיון בביה"ד במהלך הדיון טען הבעל:

" הבעל: אני רוצה להוסיף משהו קטן היא אמרה שלקחתי דברים, באתי הביתה אמרתי לה [י'] מה אני לוקח ומה את, היא אמרה: מה שאתה רוצה תיקח, לא מעניין אותי, נתחשבן על זה, זה מתועד, אמרתי אני ישמח לקחת מכיוון ששני הבנים שגם זה מתועד, הראשון והשני והשלישי, הם ביקשו לבוא. אפילו הקטנה שלא חשבתי, היא ישבה באוטו ולא הסכימה לבוא, היא ניסתה לשכנע אותה לצאת ולא הסכימה שאלתי את העו"ד מה אני עושה, אמרה מה שאני רוצה שאני ייקח זה סוכם שאני לוקח לניסיון לחודש, היא קיללה אותם שתמותו ואמרה מתי כבר תיקח אותם? כך לקחתי באופן טבעי דברים של הילדים זה היה ידוע במאה אחוז, היא הציגה אותי כגנב, אמרה לי תבוא לקחת מחר ואתה לא בא לקחת, לפני שבת לקחה את הטלית."

ולאחר מכן האשה השיבה.

"האשה:...הוא ניצל את הזמן שלא הייתי בבית, נכון אמרתי לו מתוך טוב לב כי קשה לי לראות אדם שעוזב את הבית, אמרתי תיקח מה שאתה צריך, הוא ניצל את הזמן שהלכתי עם הילד לרופא",

למחרת הדיון (ערב ראש השנה) ביה"ד הוציא את ההחלטה דלקמן:

"הבעל הגיש כנגד אשתו תביעת גירושין.

ביה"ד קבע לצדדים מועד לגירושין, ובכדי שתהיה הפרדה במקום המגורים של ההורים, וזאת ע"מ שניתן יהיה לסדר את הגט, פינה הבעל את הדירה בה התגורר ועבר לדירה אחרת בישוב [פלוני].

בסוף הדיון האחרון שהתקיים בפנינו התברר שהאב עזב את הבית ולקח איתו חלק מהילדים וגם את הרהיטים של חדרי הילדים, בכדי שישמשו את אותם ילדים.

ביה"ד קובע שהמשמורת הטבעית של הילדים הקטינים נמצאת בידי אמם, וכל עוד לא הוחלט אחרת על האב להשיבם מיידית לאמם, וכמו"כ על האב להשיב לבית האם גם את חפציהם האישיים ואת הרהיטים של הילדים.

לא מקובלת על ביה"ד פעולות חד צדדיות והתנהגות שכזו ללא קבלת רשות מגוף שיפוטי.

על המזכירות לפנות לפקידות הסעד שע"י ביה"ד, ע"מ שיבדקו את הנתונים בשטח ויגישו לביה"ד חוו"ד קצרה.

על המזכירות לפנות ללשכת הרווחה ע"מ ליתן תסקיר בענינם של הצדדים תוך הגשת המלצות.

עד להגעת התסקיר, האב יקח את ילדיו פעמיים בשבוע בימי שני וחמישי אחר הצהרים למשך 3 שעות.

וכן כל שבת שניה. וכן מחצית חגים". עכ"ל ההחלטה.

ביום 6/10/15 יום לאחר יום כיפור (זמן פגרה) כתבה האשה שהבעל אינו משיב את הילדים – מדובר בשלשת הילדים הגדולים בגילאי 12, 10 ובת בגיל 8.

למחרת, ביה"ד השיב כדלקמן:

"ביה"ד הינה רשות שופטת. על האשה לפנות לרשויות האכיפה ע"מ שיבצעו את החלטות ביה"ד."

ברור לכל שאת החלטות ביה"ד ואת הצווים שביה"ד מוציא מקיימים רשויות האכיפה, ביה"ד אינו רשות מבצעת, ואין לו כלים לאכוף.

יצוין שמאז פתיחת תיקי התביעה, האשה החליפה מספר עורכי דין, אולם בכל זמן נתון היתה מלווה ומיוצגת ע"י עורכי דין, כך שיכלה לקבל את ההסבר המשפטי הנצרך ולפעול על פיו.

העובדת הסוציאלית שע"י ביה"ד, שהתבקשה ע"י ביה"ד להתערב בדחיפות, התערבה בנושא, ניסתה לסייע בעניין הילדים וכתבה לביה"ד שני דיווחים האחד ב7.10.14 והשני ביום 4.11.14.

עו"ס ביה"ד אף פנתה למועצה האיזורית [...] ע"מ לסייע בזירוז פקידות הסעד וליתן המלצות לטיפול במצב המורכב שנוצר.

ביום 11/11/14 הגיש בקשה ב"כ הבעל לפיו ביקש מביה"ד עיכוב ביצוע על החלטת ביה"ד מיום 23/9/14 לפיו הסכימו הצדדים על כך שהילדים הגדולים ישארו אצל הבעל, לדבריו היתה הסכמה על כך עוד לפני שאביהם לקח אותם.

ביה"ד העביר את הבקשה לתגובת האשה וכך נכתב ב17/11/14:

"בפנינו בקשת האב בנוגע למשמורת הילדים והחזקתם, האב טוען כי הצדדים הסכימו ביניהם לגבי נושא החזקת חלק מהילדים.

על האם להגיב על דברי האב, וזאת תוך 7 ימים."

ב"כ האם הגיבה ב27/11/14 והכחישה בהרחבה את ההסכמות.

מאחר והיו הכחשות בין הצדדים, בשלב זה ביה"ד לא שינה את החלטתו המקורית להשבת הילדים, וביה"ד המתין לתסקיר.

הבעל הגיש מטעמו צילום מתסקיר ב10/12/14 אולם לשכת הרווחה טרם שלחה את התסקיר הרשמי.

פקידת הסעד דיווחה לביה"ד בתסקיר רשמי מטעמה רק ב28/12/14 ובין היתר כתבה:

האב מתאר כי כאשר עזב את הבית, היה מובן מאליו כי הבנים הולכים איתו בשל יחסיהם המורכבים עם האם. לדבריו, האם הייתה מרבה לאיים כי תשלח את הבנים ללמוד במסגרת פנימייה והייתה אומרת להם "שילכו מהבית ביחד עם אביהם". לדברי האב, ניכור הילדים כלפי האם נגרם בשל התנהלותה מולם והוא אינו קשור כלל לעניין.

בנוגע לבת, [ח'], לדברי האב, הוא לא תכנן כי [ח'] תצטרף אליו, אך לדבריו היא הצביעה ברגליים, נכנסה לרכבו ולא הסכימה לצאת חרף שכנועים רבים מצידו ומצד האם.

האב מתאר כי חשב ש[ח'] תחזור לבית האם לאחר לילה אחד, אך מאז, היא מסרבת.

האם בפגישתה עם פקידת הסעד אמרה:

האם מסכימה עם האב בנוגע לתיאוריו את המצב המורכב שהיה בבית בינה לבין הילדים.

לדבריה, הקושי נבע בשל היותה המטפלת הבלעדית בילדים כאשר האב אינו נמצא בבית כמעט בכלל בשל עבודתו עד שעות המאוחרות בנוסף לטיסות חוזרות לחופשות בחו"ל כאשר היא נותרת לבדה לטפל בכל ענייני הבית.

האם פנתה לכבוד ביה"ד בעניין החזרת הילדים אליה הביתה והוחלט כי על האב להחזירם באופן מיידי. לדבריה, היא מכירה בכך שהבנים אינם מעוניינים לחזור ומבינה כי לא תוכל להשיבם בניגוד לרצונם, אך בנוגע ל[ח'], היא אינה מעוניינת לוותר ודורשת את חזרתה המיידית כפי שהוחלט ע"י ביה"ד. האם אף פנתה למשטרה בבקשה לממש את הצו, אך במשך תהליך המעורבות הבינה כי מעורבות המשטרה תסיק לילדים.

בהמשך כתבה פקידת הסעד:

עוד נאמר, כי במידה והילדים יעברו אליה בחזרה באופן מיידי ובניגוד לרצונם, בשל מערכת היחסים המורכבת ובהיעדר כלים להתמודדות היא עלולה להיכשל ומצב היחסים ביניהם עשו להסלים. האם התקשתה לקבל את הדברים, אך בסופו של דבר, קיבלה את ההמלצה.

פנתה לשניידר להדרכת הורים ואף נקבעה פגישה ראשונה.

בסיום הדברים כתבה פקידת הסעד:

בשיתוף עם ההורים, וחרף הסתייגותם הוחלט כי בשלב זה לא יתרחש שינוי במקום הלינה של הילדים. הוחלט על הסכם חלוקת זמני שהות אשר יתבצע בכפוף לצו מטעם ביה"ד ושני ההורים יהיו מחוייבים לקיים אותו. כמו כן, שני ההורים מופנים להדרכת הורים כדי לסייע להם בהתמודדות עם מצבם המורכב מול הילדים.

על מנת למנוע החמרה במצב, מומלץ כי כבוד ביה"ד יקבל בהקדם החלטה וישתמש בכל הכלים שברשותו על מנת לוודא כי ההורים יעמדו בהסכם.

לאחר מכן ניתנו ע"י פקידת הסעד המלצות להסדרי ראייה פרטניים.

התסקיר הרשמי הוגש כאמור לביה"ד ע"י לשכת הרווחה ביום 28.12.14 ובתגובה לתסקיר הסעד ובאותו היום, ולאור כל הבקשות הקודמות של הבעל וב"כ שהוכחו כנכונות למרות הכחשות האשה, ביה"ד הוציא את החלטתו כדלקמן:

"בהחלטת ביה"ד מיום כ"ח אלול תשע"ד 23/9/14 נקבע " עד להגעת התסקיר, האב יקח את ילדיו פעמיים בשבוע בימי שני וחמישי אחר הצהרים למשך 3 שעות.

וכן כל שבת שניה. וכן מחצית חגים."

לאחרונה הונח בפני ביה"ד תסקיר ארוך ובו נקבעו הסדרי ראייה שונים, בהתחשב במורכבות הקשרים המשפחתיים, ולטובת הקטינים, באופן זמני ובשלב זה ביה"ד מקבל את המלצות לשכת הרווחה של המועצה האיזורית [...] מיום י"ח כסלו תשע"ה 9/12/14 ונותן להם תוקף של פסק דין.

ביה"ד מבקש תסקיר עדכני בעוד שלשה חדשים."

הרי שביה"ד דן ועסק, הוציא החלטות, עירב את יחידת הסיוע בענייני משמורת הילדים הטה אוזן קשבת לצרכי הילדים ולהמלצות יחידת הסיוע ופקידי הסעד וקבע הסדרי הראייה בהתאם לנסיבות.

לאור כל האמור לעיל ביה"ד דוחה את בקשת האשה וב"כ לקבוע שאין לביה"ד סמכות לדון ולפסוק ברכוש הצדדים ובמשמורת ובהסדרי הראייה של הילדים.

עוד התבקש ביה"ד ע"י הגרוש וב"כ להכריע על תשלום הוצאות לצד שכנגד בגין הופעה לדיון שלו ושל חמשה עדים שהוזמנו לבקשת הגרוש וע"י ביה"ד, כאשר בדיון זה כלל לא קידמו את הליך בירור חלוקת הרכוש.

לאחר עיון בבקשה ביה"ד קובע שעל האשה לשלם לגרוש הוצאות משפט בסך 2000 ₪, כאשר 1000 ₪ יינתן לגרוש ולב"כ, ו250 ₪ לכל אחד מ-4 עדים שהוזמנו בפועל ע"י ביה"ד לדיון הוכחות.

על המזכירות להזמין את הצדדים לדיון הוכחות בעניין הרכוש ועפ"י יומן ביה"ד.

ניתן ביום י"ז בשבט תשע"ו (27.1.2016).