בתיק שלפנינו, עלינו להכריע בשאלת הסמכות, וזאת לאור טענות הצדדים בדיון והסיכומים שהגישו הצדדים בעקבות הדיון.

עיקרי העובדות הנחוצות:
1. בתאריך 8.7.15 התקיים דיון לגירושין, והצדדים התגרשו באותו יום על פי הסכם גירושין.

2. ביום הדיון הנ"ל, האישה הגישה מסמך לפירוט מזונות הילדה.

3. במהלך הדיון הנ"ל, כפי שנאמר בפרוטוקול "כרגע ההסכמה היא להתגרש ושאר העניינים והמזונות והסדרי הראיה נבקש שהות להגיע להסכם כולל". ביום הדיון הגיעו הצדדים להסכם הגירושין שעליו חתמו במהלך הדיון בפני ביה"ד ובו בין היתר נאמר:

"הצדדים ינהלו מו"מ לגבי מזונות והסדרי ראיה של הילדה וכל הענינים הרכושיים. במידה והצדדים לא יגיעו להסכמה יוזמנו לדיון בפנית אחד הצדדים."

4. ביום הדיון הנ"ל, לפני תחילת הדיון, הגישה ב"כ האישה טו"ר רייטשיק בקשה לאיחוד תיקים כולל המזונות.

5. בתאריך 13.10.15 הגיש ב"כ הבעל לשעבר בקשה לפסיקת מזונות זמניים ע"ס 1,100 ₪, ביה"ד העביר לתגובת האישה תוך עשרה ימים, ומשלא התקבלה כל תגובה חזר ב"כ הבעל ב- 26.10.15 על בקשתו הנ"ל. לאור בקשת הבעל לשעבר, הצדדים הוזמנו לדיון במזונות ב-12.11.15.

6. ב- 28.10.15 הודיעה ב"כ האישה על ביטול ייצוג. ב-29/10/2015, התקבלה בקשה לייצוג האישה על ידי עו"ד אברהם פרץ.

תמצית סיכומי התובעת וב"כ:
1. האישה פתחה תיק מזונות בתאריך 4.6.15. התקיים דיון בתאריך 8.7.15, בו הצדדים הגיעו להסכם ביניהם שינהלו מו"מ לגבי מזונות.

2. אין חולק כי לא נתקיים דיון כלשהו במזונות.

3. לא נקבע דיון נוסף ולא נעשה דבר, ומבחינת ביה"ד התיק למזונות נסגר.

4. האישה פתחה תביעה למזונות בבימ"ש למשפחה ב6.10.15.

5. הבעל סירב לקבל את התביעה מביהמ"ש.

6. מאחר ובית המשפט דן בתיק המזונות, הסמכות בתיק זה נתונה לבית המשפט.

7. בנספח שהוגש על ידי ב"כ האישה, צירף בקשה לסגירת התיק מיום 12.11.15, וביטול דיון.

תמצית סיכומי הנתבע וב"כ:
1. בסמכות ביה"ד הרבני לדון בסמכות המזונות.

2. בכתב התביעה לביה"ד תבעה מזונות אישה והילדה ע"ס 5,000 ₪.

3. ב- 8.7.15 הגישה פירוט לתביעת המזונות.

4. הייתה הסכמה מספר פעמים שביה"ד ידון במזונות.

5. לא הייתה בקשה מצד הנתבעת לסגור את התיק.

6. לא נטענה טענת חוסר סמכות בדיונים הראשונים אלא רק בדיון האחרון ובבקשות טרם הדיון האחרון.

דיון והכרעה
בתאריך 4.6.2015 הגישה האישה עצמה תביעה מזונות בביה"ד הרבני עבורה ועבור הילדים.

ביה"ד קבע דיון לתאריך 8.7.2015, ובאותו יום הגישה האישה עצמה גם תביעת גירושין ובקשה לאחד את הדיונים הקבועים באותו יום. באותה הזדמנות שלחה האישה גם פירוט של דמי המזונות הנדרשים מצידה עבור הבת.

ביה"ד דן עם הצדדים, והביאם לסידור גט בכפוף להסכם גירושין, אשר ניתן לו תוקף פס"ד, ובו נקבע:

ב. הצדדים ינהלו מו"מ לגבי מזונות והסדרי ראיה של הילדה וכל העניינים הרכושיים.

ג. במידה והצדדים לא יגיעו להסכמה יוזמנו לדיון בפניית אחד הצדדים.

בפרוטוקול הדיון גם נאמר בין הצדדים:

"כרגע ההסכמה היא להתגרש ושאר העניינים והמזונות והסדרי הראיה נבקש שהות להגיע להסכם כולל."

הרי שמבוקש בהסכמת שני הצדדים מביה"ד לתת שהות לדון בעניין המזונות, ואכן ביה"ד נעתר לבקשת הצדדים.

לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות בעניינים הנזכרים הגיש הבעל לשעבר בקשה לביה"ד להמשיך ולדון בעניין המזונות, כמוסכם בהסכם הגירושין, ובית הדין נדרש לגופו של עניין המזונות.

ביה"ד העביר את בקשת הבעל לשעבר לתגובת הצד השני, אך האישה לא הגיבה.

לאחר שהאישה החליפה ייצוג, פנה עורך דינה החדש והודיע לביה"ד כי בתאריך 6.10.2015 הגישה האישה תביעת מזונות לבית המשפט בשם הקטינה, והוסיף כי על כן הוא מתנגד לסמכות ביה"ד לדון בתביעה, תוך שהוא מציין לפס"ד שרגאי.

ברור שיש פה ניסיון למניפולציה משפטית, ולעקיפת סמכות ערכאה משפטית אחת באמצעות פתיחת הליך בערכאה אחרת – וביה"ד לא ייתן לכך יד. יש לשמור על הכבוד ההדדי בין ערכאות השיפוט.

מתיאור הדברים לעיל עולה כי נרכשה סמכות הדיון בענייני מזונות הקטינה לביה"ד הן מכוח סעיף 1 ו- 3 לחוק שיפוט בתיה"ד רבניים ("כריכה"), אחר שעם ההגשה של תביעת הגירושין בתאריך 8.7.2015 הגישה האישה פירוט ודרישה בעניין המזונות, ובכך כרכה למעשה את עניין המזונות לתביעת הגירושין, ראו פס"ד של א' ברק בבג"ץ 5679/03), והן מכוח סעיף 9 לחוק, אחר שמצד האישה הוגשה תביעת המזונות בתאריך 4.6.2015, ומצד האיש ניתנה הסכמה ביום 8.7.2015 במסגרת הסכם הגירושין לדון בביה"ד בעניין המזונות, וכן הוגשה על ידי ב"כ הבעל לשעבר בקשה להמשך דיון זמן מה אחר עריכת הגירושין ביניהם.

ב"כ האישה תולה את יהבו בפס"ד שרגאי. לדעת ביה"ד, פס"ד זה אינו רלוונטי למקרה זה, מאחר והוא דן בזכותם של הילדים להגיש תביעה בביהמ"ש לענייני משפחה, והשאלה האם הילדים כפופים להסכמת ההורים בביה"ד צריכה להידון בביהמ"ש.

בכל מקרה, בג"ץ הביע את עמדתו לאחרונה כי הַגִישה בעניין מזונות הילדים השתנתה, וכי ביהמ"ש לא במהרה יתערב בהליכים המתנהלים בביה"ד בעניין מזונות ושאר ענייני הקטינים, אלא רק במקרים חריגים בהם קופחו ענייניהם של הקטינים, מה שאינו נכון במקרה דנן. ראו בג"ץ 4407/12 ודנג"ץ 6454/14.

בית הדין מבהיר שנתונה לו סמכות לדון במזונות ילדים, בשני מקרים עיקריים: ראשית, כאמור לעיל, במקרים בהם עניין המזונות נכרך כדין בתביעת גירושין שהוגשה לבית הדין (סעיף 3 לחוק השיפוט; לתנאי הכריכה ראו: בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן, פ"ד נז (2) 118, 132 (2003) (להלן: פרשת פלמן)). במקרה שכזה סמכותו של בית הדין לדון במזונות הילדים היא כאמור סמכות ייחודית-מקורית, המוציאה את סמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה. שנית, נתונה לבית הדין הרבני סמכות לדון במזונות ילדים במקרים בהם הוסכם כך בין הצדדים (סעיף 9 לחוק השיפוט). וכך גם בדבריה של השופטת ע' ארבל באותו פסק דין.

מאחר שב"כ האישה מעלה בדבריו שוב ושוב כי התיק נסגר, אף אם היינו מקבלים את טענת ב"כ האישה שתיק המזונות נסגר, אין בכך בכדי לבטל את סמכות ביה"ד לדון במזונות הילדה. ראה החלטת ביה"ד הרבני הגדול בתיק מס' תיק:1820-23-1 בפני הרב שלמה משה עמאר, הרב שלמה דיכובסקי, הרב ציון בוארון, וז"ל:

"החלטה על סגירת תיק איננה שוות ערך להחלטה בדבר מחיקת תביעה או ביטול תביעה. החלטה בדבר סגירת תיק הינה החלטת-ביניים מינהלית ומשמעותה מצומצמת: התיק נכנס "להקפאה". התיק יורד בשלב הסגירה ממצבת התיקים הפעילים של בית הדין. בשלב הביניים, התיק מצוי דרך קבע בארכיב בית הדין והוא ממתין להחלטה נוספת, אם החלטה בדבר חידוש ההליכים ואם החלטה בדבר מחיקה סופית של ההליך. מטעם זה החלטה בדבר סגירת תיק יכולה להינתן ע"י דיין אחד בלבד, בהתאם לסעיף 8 (ה) וסעיף 8 (ה1) לחוק הדיינים, התשט"ו- 1955. אילו היה מדובר בהחלטה סופית המוחקת את ההליך, מן הדין היה שההחלטה תינתן ע"י שלושה דיינים כדרישת החוק. ראו: ע"א 756/85 שושנה יעקב נ' ציון יעקב מ(2) 637. העובדה כי לצורך חידוש ההליך נזקק הבעל להגשת בקשה חדשה ונפרדת, שאף קיבלה מספר סידורי חדש, איננה מאיינת את סמכות בית הדין שנקנתה כדין עוד קודם לכן. ככלל, כל בקשה המוגשת לבית הדין, לרבות בקשות ביניים טעונה פתיחת תיק נפרד ותשלום אגרה (חוץ מאלו שפטורות במפורש עפ"י התקנות מתשלום אגרה). ממילא, מקבלת הבקשה מספר חדש, המתאים להליך."

הרי אף אם קיבל התיק מספר סידורי חדש לאחר שנסגר עדיין מוקנית סמכות לביה"ד, ק"ו במקרה שלפנינו. וכך נפסק ב-עא 756/85 בבית המשפט העליון לפני השופטים מ' שמגר, ג' בך, וא' גולדברג, וז"ל:

א. החלטה, שניתנה על-ידי דיין אחד, אינה החלטה שיפוטית, לאור סעיף 8(ה) לחוק הדיינים, תשט"ו-1955, הקובע, כי בית-דין רבני אזורי ידון בשלושה.

ב. סגירת תיק אינה זהה למחיקת התביעה. המחיקה היא בגדר החלטה סופית, בו בזמן שהסגירה הינה החלטת ביניים, שנועדה לאפשר לבית הדין להמתין ולעקוב אחר התפתחויות שיחולו בעתיד.

ג.(1) המעבר מערכאה לערכאה, אשר פירושו המעשי הוא העסקתן של שתי ערכאות מקבילות באותו עניין, הוא תופעה בלתי רצויה, העומדת בניגוד להוראותיו ולמגמתו של סעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

(2) הטוען, שתביעתו של פלוני אינה בסמכותה של הערכאה השיפוטית אליה הוגשה, עליו הראיה.

וכן בבג"ץ 6984/12, בין היתר נאמר שם:

"בהחלטתו מיום 17.11.2011 קבע בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט מנחם הכהן), כי הסמכות לדון בתביעות הרכושיות נתונה לבית הדין ומשכך דחה את תביעת העותרת על הסף. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי החלטת בית הדין על סגירת התיק איננה מפקיעה את סמכותו של בית הדין לשוב ולדון בענייני הרכוש, מאחר שבמקרה דנן הביעו הצדדים רצונם להתדיין בפני בית הדין אף בנושאי הרכוש. בית הדין קנה סמכות נמשכת מכוח כריכת התביעה הרכושית לתביעת הגירושין ובשל הסכמתה מכללא של העותרת לדון בנושאי הרכוש אף לאחר מתן הגט."

הבג"ץ קיבל בפס"ד דינו עמדה זו של ביהמ"ש לענייני משפחה שהיא רלוונטית גם למקרה שלפנינו.

א"כ גם אם נקבל את טענת האישה וב"כ כי התיק נסגר, עדיין כאמור לעיל יש הבחנה ברורה בין סגירה פרוצדורלית-מנהלית בלבד של תיק ע"י בית הדין לבין סגירה מהותית, שרק היא בלבד שיכולה להפסיק את הסמכות שנרכשה כחוק לבית הדין. דבר שכידוע לא אירע בתיק המזונות דנן.

כמו כן, יש לחזור שוב על הכלל שתיק בית הדין לא נסגר מיוזמת ולרצון האישה (מלבד החריגים שהובאו בפסיקה המלמדים על הכלל), במיוחד כשהצד השני, האיש, הביע את רצונו והסכמתו לנהל את הדיון בבית הדין.

כמו כן, יש להעיר בטענות ב"כ האיש, כי במקרה דנן אין מדובר על 'סמכות נמשכת' אלא על 'סמכות מקורית', הן מכוח סעיף 3 והן מכוח סעיף 9 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים.

מסקנה והכרעה:
לאור האמור ביה"ד דוחה את טענת התובעת וב"כ לחוסר סמכות ביה"ד לדון בתביעת המזונות הכרוכה לתביעת הגירושין שהגישה האישה, וקובע כדלהלן:

א. לביה"ד הסמכות לדון בנושא המזונות.

ב. להזמין לדיון בתיק המזונות לתאריך ד' שבט תשע"ו 14/1/2016 לשעה 12:00.

ניתן ביום ט' בטבת התשע"ו (21/12/2015).