בבירור השמות שנעשה קודם סידור הגט אמר הבעל כי שמו מלידה [ר']. זהו גם השם המופיע בתעודת הזהות ובכתובה.

עד לאחרונה זה היה שמו היחידי בפי כל. בשם זה גם עלה לתורה בקביעות ובו היה חותם.

שבועיים לפני מועד סידור הגט התיעץ לפי דבריו עם אחד מגדולי הדור שאמר לו להחליף שמו מ[ר'] ל[ר']. טעמו של אותו גדול לא היה משום חולי או כעין זה אלא משום שהשם [ר'] אינו שם הנזכר בתורה.

מעת החלפת השם עלה לתורה פעם אחת בשם [ר'] ואמר למכריו שיקראו לו בשם זה. בפועל כמה ממכריו כבר קוראים לו בשם [ר'] הרוב עדין קוראים לו [ר'] והוא עדין חותם שמו [ר'].

כדברים האלו אמר גם העד שהעיד על שמו.

יש לדון כיצד יש לכתוב שמו בגט.

א. שינה שמו מחמת חולי ולא עברו שלושים יום
הב"י בסימן קכ"ט סעיף י"ח דן בסתירת דברי רבנו פרץ שמחד כתב שבנשתנה שמו מחמת חולי יש לכתוב שם השינוי קודם שמו הקודם ומאידך כתב שיש ליתן שני גיטין אחד בשם ראשון ואחד בשם אחרון.

יישוב ראשון יישב מר"ן שכשקוראים אותו בשם השינוי אף שרובא דאינשי עדין קוראים אותו בשמו הראשון יש לכתוב גט אחד ולהקדים את שם השינוי וכשאין קוראים אותו כלל בשם השינוי יש לכתוב שני גיטין ואם כתב גט אחד בשם ראשון בלבד כשר.

כפי באור זה הובאו דברי רבנו פרץ בשו"ע סימן קכ"ט סע' י"ח.

עוד כתב מר"ן בב"י שם:

"ועוד אכתוב בסמוך חילוק אחר בין האי עובדא דמה"ר פרץ למה שכתבו החיבורים בשמו.

וכתוב עוד בקונדריסים (סי' י סעי' ד) אהאי עובדא דשמה רבקה ונשתנה לחנה וכו' ודין זה בנשים לבד אבל באנשים אינו כן ששמם מובהק על פי הס"ת או על פי חותמו בכתבו ובשטרותיו אלא יכתוב השם שהוא עולה בו לקרוא בתורה וחותם בו כתביו ושטרותיו עכ"ל. גם מדברי מהרי"ק בשורש פ"ו משמע דבתר שם שהוא עולה בו לקרוא בתורה ושהוא חותם בו שטרות ואגרות אזלינן וכן משמע מדברי הרא"ש בהשולח (סי' ז). וכי היכי דלא ליפלוג אמעשה שבא לפני ה"ר פרץ שכתבתי בסמוך שהצריכו שני גיטין ולא הלך אחר שם שעלה בו לקרוא בתורה ושהוא חותם בו, נ"ל דהתם מיירי בשלא הוחזק עדיין בקריאת התורה ובחתימת שטרות כגון שבא לגרש מתוך החולי שע"י נשתנה שמו והכי דייק לישנא דנקט שהיה חולה והחליפו שמו בחליו ולא כתב מעשה באחד שנשתנה שמו מחמת חולי. ובהכי ניחא נמי מאי דקשה לן למה הצריכו שני גיטין הא בגט אחד סגי שיכתוב פלוני דמתקרי פלוני אלא משום דכל כהאי גוונא כותבין שם שני תחלה וכיון שעדיין לא הוחזק בשם זה בקריאת התורה וחתימת שטרות לא נראה לו לכתוב שם זה תחלה שנראה שהוא עיקר שמו וגם לא רצה לכתוב שם הראשון תחלה דשמא לעולם שם שני עיקר אף על פי שעדיין לא הוחזק ולפיכך הצריך שני גיטין."

הנה מבואר שאין צריך שיעברו שלושים יום על מנת שישתנה שמו אלא כל שהוחזק בקריאת התורה וחתימה נשתנה שמו.

יתר על כן אף אם עדין לא הוחזק אלא השתנה שמו בלבד מיקרי שינוי השם ומה שהצריך רבנו פרץ שני גיטין הוא משום שהסתפק איזה מהשמות עיקרי ויש להקדימו בגט.

באופן זה ביאר בשו"ת צמח צדק סימן קע"ט דברי מר"ן וכתב ששכיב מרע ששינה שמו מתוך חוליו וגירש בגט ומת בו ביום שפיר עשו שכתבו עיקר את שם השינוי.

יש לציין עוד שהח"מ בסימן קכ"ט סק"א אף שלא הביא דברי מר"ן נקט גם הוא שאף שלא התפרסם שם השינוי ונכתב לבדו בגט ומת מתוך חוליו שם השינוי עיקר הביאו גם השד"ח מערכת גט סימן ל"ח אות ב'.

אולם בשו"ת בית יוסף הלכות גיטין סימן ט"ו דן מר"ן בשכיב מרע ששינו שמו מחמת חולי ונתן גט לאשתו ומת בו ביום והמסדרים לא ידעו מהשינוי וכתבו שמו הראשון בגט.

למבואר לעיל באופן זה הדבר ספק אם שמו הראשון עיקר או שמו השני עיקר.

לא כן כתב מר"ן בתשובתו הנזכרת לעיל וז"ל:

"אילו היה מגיע לידכם חיבורי הגדול בית יוסף שעל טור א"ה לא הייתם מסתפקים בדבר. ולכן אעתיק לשוני שם ומשם תהיה הבעיא נפשטת. וז"ל בטור הנז' סימן קכ"ט מי שנשתנה שמו מחמת חולי וכו' עד חתימתו בשטרות ואגרות. וכתוב עוד שם מי שנשתנה שמו והוקבע לו שם שני וכו' עד הגט כשר.

ומעתה כל דברי הבעיא פשוטים כי היטיבו אשר דברו להכשיר הגט ההוא וקרוב הדבר שאם היו כותבים שם ב' ולא שם א' שהיה פסול כיון שכללוהו בוכל שום דמחזי שהשם ההוא טפל ודמי לההיא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה שהרי מה שכתבו החולקים על המכשירים בהכחשת הקדמתם שאחר ששינו את שמו בבית הכנסת אין לך פירסום גדול מזה וכו' עד ומיד נודע הדבר לכולם דברים תמוהים הם שהרי ראינו שמסדר הגט וכל העומדים בבית החולה לא נודע להם מהשם הב' כלל והוה ליה בית החולה כמקום כתיבה ונתינה שלא היו מכירים בו אלא בשם יצחק וכתבו שם חיים שבקיאים בו במקום אחר שהוא פסול או בטל.

ומ"ש עוד בהוראת הקדמתם שיש חילוק גדול בין מי שנשתנה שמו מחמת חולי לשנשתנה שמו מחמת מרדין דתלמודא והרמב"ם לא איירי אלא בשא' עניני' וכו' חילוק זה אין לו רמז בשום מקום.

ומ"ש ומביאים ראיה לדבריהם ממ"ש הר"ף וכו' עד ועל זה הצריך הרב ב' גיטין ונתנם יחד עם היות כי חילוק זה נזכר בחיבורי דברים אלו אינם ענין לנד"ד דהתם כשנתפרסם שם ב' לכל העולם אלא שלא היו קוראים אותו אלא בשם א' ומשום הכי הצריך הר"ף ב' גיטין ואף גם זאת משום חומרא ולכתחל' אבל בדיעבד אם לא כתב אלא שם א' סגי אבל בנד"ד שבבית כתיבת ונתינת הגט לא נודע לו אלא שם יצחק לא היה להם לכתוב אלא שם יצחק ואדרבא אם היו כותבים שם חיים מודה הר"ף דבטל או פסול הוי."

הנה פירש מר"ן שיחתו ששלשה גדרים הם האחד שנשתנה שמו מחמת חולי ולא נודע הדבר באופן זה יש לכתוב שם ראשון ואם כתבו שם השינוי בלבד באופן זה פסול או בטל.

השני שהתפרסם הדבר אף שלא עלה וחתם בו באופן זה שפיר הוי שינוי שם אלא שיש להסתפק איזה מהשמות עיקר והצריך הר"פ שני גיטין.

השלישי שהוחזק בקריאה וחתימה באופן זה שם השינוי עיקר.

בכל דבריו אלו לא הזכיר מר"ן שכדי שישתנה שמו יש צורך שיוחזק השינוי שלושים יום ודי שיוחזק בעליה וחתימה.

והנה נראה שמר"ן הסתפק בהשתנה ולא נודע כלל אם דינו כשם טפל ופסול כיון שכתב וכל שום כמבואר בשו"ע קכ"ט סעף ב' או שגרע משם טפל ובטל.

אולם יש לציין שבספר גט פשוט סימן קכ"ט סקצ"ג הביא דברי מר"ן ונקט בפשטות שאם כתב שם השינוי שלא התפרסם הגט פסול ולא בטל וכן הביא בספר ערך לחם שם את תשובת מר"ן הנזכרת וכתב שהגט פסול ולא בטל. וכ"כ בתורת גיטין סימן קכ"ט באורים סקכ"ד שבאופן זה פסול וכן נקט בשדי חמד מערכת גט סימן ל"ח אות ב'.

נדון דידן דמי למקרה האמצעי שלא הוחזק בעליה וחתימה אך התפרסם שמו החדש בין חבריו. לדעת מר"ן יש צורך בשני גיטין משום שיש להסתפק איזה מהם עיקר.

בספר גט פשוט סימן קכ"ט סקצ"ז ביאר שלדעת מר"ן יש לכתוב לכתחילה שני גיטין בכל אחד מהם שם אחד בלבד ולכלול השני בוכל שום.

לדבריו חשש מר"ן לדינא לדעת רבנו פרץ ואף שבשו"ע קכ"ט סעיף י"ח סתם מר"ן דלא כר"פ היינו לפירוש הראשון שפירש הב"י בדעת ר"פ אך לפירוש השני יש לחשוש גם לר"פ.

אי בדידי תליא הו"א איפכא שכיון שדעת מר"ן בשו"ע קכ"ט סעיף ב' שכל ששני השמות כתובים אין הפרש בסדרם אם כן אין לחוש לר"פ לפירוש השני ויכתוב שניהם בגט אחד.

ואפשר שמודה הגט פשוט שכן היא דעת מר"ן אך איהו ס"ל שיש להחמיר גם בנדון דסעיף ב' עי' גט פשוט סימן קכ"ט סקי"ב וסקי"ג.

אף הג"פ שהצריך שני גיטין כתב שאם כתב גט אחד בשם שני יש להכשירו מספק ספיקא ספק שם שני עיקר וספק אם נכתב שם טפל עם וכל שום כשר אף שלא הוחזק שלשים יום.

בנדון דידן שינה שמו ל[ר'] וכך נודע בין חבריו ולא הוחזק בעליה וחתימה והוא כנדון דהגט פשוט.

אילו היה הדבר שעת הדחק היה מקום לדון בענין כתיבת גט אחד אך מפני שאנו מדמים נעשה מעשה ויותר נכון לחוש לדברי הגט פשוט.

ב. הוחזק שלושים יום
כאמור לעיל בנדון דידן יש מקום להצריך שני גיטין כמו שכתב הגט פשוט.

יש לדון אימתי יהיה די בגט אחד.

בסןף דבריו כתב הגט פשוט שתוך שלושים יום הוי ספק "ומשיעברו שלושים יום אחר שינוי השם ובהמשך שלושים יום קרו ליה בשם שני משלושים יום ואילך פשוט דהוי מוחזק בשם שני."

בשו"ת עזרת כהן סימן פ"ג דן במי שנשתנה שמו מחמת חולי לשלמה נחמן ועדין נקרא בשמות קודמים וכתב:

"ואם הי' עובר שלשים יום מעת עלי' לס"ת בשם שלמה נחמן הי' ראוי להחשיבו עיקר, אפילו נגד שלמה, אבל כנראה מדברי כת"ר שהקריאה לס"ת בשם שלמה נחמן הי' דוקא סמוך לגט, א"כ מסתברא דל"ה עיקר נגד שם שלמה, והי' ראוי לכתב שלמה דמתקרי נחמן ודמתקרי שלמה נחמן, אבל אם נכתב שלמה נחמן דמתקרי נחמן דמתקרי שלמה ג"כ אין בו בית מיחוש, כיון דדעת הט"ז היא דלא כרש"ל וס"ל דכשנודע לב"ד המסדר שיש שינוי מ"ח צריכין להקדימו, וק"ו כאן די"ל דכותבין על פיו, ורבו האחרונים דמסקי להלכה דאין קפידא בדיעבד במקדים הטפל, וק"ו בנ"ד שעל כל צד יש סברות, דודאי אין כאן בית מיחוש. ולע"ד אין צורך כלל בשני גיטין גם לכתחילה, וגדולי הדורות מאחרי הנוב"י בורחין משני גיטין כמה דאפשר כידוע."

גם מדבריו עולה שאף שלא הוחזק שלושים יום נשתנה שמו והוי לכל הפחות שם טפל והצורך בשלושים יום הוא כדי להחזיקו לעיקר וזה כדברי הגט פשוט אף שבכמה פרטים לא שוו דבריהם.

דברי הג"פ צ"ב שמחד פשיטא ליה שאף שלא עברו שלושים יום מיקרי שינוי שם והוי לכל הפחות שם טפל ואולי אף שם עיקר ומאידך משעברו שלושים יום מועיל הדבר להחזיקו כשם עיקרי ולא התברר מה עניינם של שלושים יום אלו.

כעי"ז יש לדון בדברי הרב זצ"ל בעזרת כהן.

נראה שיש לבאר ענין זה מכמה סוגיות ודברי ראשונים.

בגמרא בבא בתרא קס"ז ב':

"וליחוש דלמא אזיל למתא אחריתא ומחזיק ליה לשמיה ביוסף בן שמעון וכתיב גיטא וממטי ליה לאיתתיה דהיאך אמר להו רב הונא בר חיננא הכי אמר רב כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו."

פירש רשב"ם (ד"ה אין חוששין לו) "דכל כך לא היה מחליף שמו זמן מרובה פן יוודע הדבר."

כ"כ רבנו גרשום (ד"ה כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום) "אין חוששין. שכינה שמו שהיה מתיירא שמא יבוא אדם שיכיר שאין שמו כן ויתבייש משום הכי לאחר ל' כותבין."

על דרך זו כתב היד רמ"ה שם:

"כלומר כל שהוחזק שמו בעיר אצל רוב אנשי העיר שלושים יום אין חוששין לו דילמא אחזקיה לשמיה בשמא דאחריני דאי עביד לא סגיא דלא מיגליא מילתא בתלתין יומין ומשתקר. והאי מדאתחזק תלתין יומין ולא איגלאי מילתיה ולא אשתקר, ש"מ בקושטא אתחזק וליכא למיחש ולא מידי. ואי נמי מתרמי דמתחזק בשקרא ולא מיגליא מלתיה אלא לבתר זמן מרובה, מילתא דלא שכיחא היא ומילתא דלא שכיחא לא חיישי לה רבנן למגזר בה."

על דרך זו כתבו עוד ראשונים שם.

סוגיא זו אינה עוסקת בגדרי שינוי שם אלא בחשש שמא שיקר אדם והחזיק עצמו בשם שאינו שמו ולכאורה אין ממנה כל מקור לכך ששינוי שם צריך שיתחזק בשלושים יום.

נראה שלא לחינם לא הזכיר הג"פ סוגיה זו ולא הביא ממנה מקור לדבריו ששם טפל מוחזק בפחות משלושים יום והופך לעיקר בשלושים.

בתורת גיטין סימן קכ"ט סקכ"ד הביא סוגיא זו כמקור לשינוי שם מחמת חולי לאחר שלושים יום אך איהו גופיה היה פשיטא ליה שאם נשתנה שמו מחמת חולי ולא הוחזק בשם השינוי וגירש תוך שלושים יום בשם השינוי בלבד הגט פסול ולא בטל ואין צריך שיוחזק שלושים יום.

עוד הביא שם דברי הגט פשוט הנ"ל וכאמור לעיל הג"פ הכשיר בנודע שינוי השם שלשה וארבעה ימים.

ומה שכתב התו"ג דשם חולי עדיף כתבו רק כדי לבאר שיטת הח"מ שמכשיר לכתחילה.

בשו"ת צמח צדק אבן העזר סימן קע"ט השיג ע"ד התורת גיטין וז"ל:

"ואף שלפע"ד במחכ"ת יש להשיב על דבריו. מה שהביא ראיה מפרק גט פשוט כבר נתבאר דשם קאי לענין דלא חיישינן שהחליף שמו ע"ז לא מהני פחות מל' יום. ותדע דלאביי מהני היכא דקרו ליה ועני. אבל לענין מי שקובע לו שם אין ראיה כ"כ משם."

הביא דברי הצמח צדק הללו גם בשדי חמד מערכת גט סימן ל"ד אות ב'.

לענ"ד נראה שמודה התורת גיטין שהסוגיה ב"ב אינה מקור יחידי להחזקת השם שכן הביא דברי הגט פשוט שמבואר בדבריו שאין צריך שיוחזק שמו שלושים יום.

והנה יתבאר ענין זה לפנינו.

כתב בשו"ת נודע ביהודה קמא אבן העזר סימן פ"ח:

"אחרי שמצינו שהאדם יכול לשנות שמו ולהתחזק בשם אחר אם נתחזק בו שלשים יום, והנה הרא"ש בתשובה כלל י"ז סי' י"ב חילק בין שמו ובין שם אביו וכמבואר בטור בסי' קכ"ט במי שהיה שמו יוסף בן שמעון וכתב יוסף בן שמואל. ומשמע אפילו החזיק שם אביו כך לא מהני וכן מבואר בהדיא בכתבים ופסקים של מהרא"י ועיין בב"ש ס"ק כ' וכן מבואר בהגהת רמ"א שם דמיירי בהכי מ"מ נלע"ד דשם העיר תליא בבני העיר כמו שם של האדם באדם עצמו וכשם שהאדם יכול להחזיק לעצמו שם שירצה כך בני העיר יכולים להחזיק שם לעיר שלהם ולשנות משם לשם כרצונם ואם היה הספק בשם שקורין האומות אז לא היינו מוצאים תיקון אבל כיון ששם האומות אין בו ספק שהוא פיליצא והספק רק בשם של ישראל א"כ יכולים דרי העיר לברור להם שם פילץ. אמנם לפי שקשה לומר שבשלשים יום איתחזק דבשלמא שם אדם בכל עת קורין אותו בשמו אבל שם העיר לפעמים לא יזכר השם בפי אנשי העיר כמה ימים לכן יכריזו בכל בתי כנסיות שבעיר שלשים יום רצופים ערב ובקר ששום אדם לא יקרא עוד שם העיר פילטץ בטי"ת רק פילץ בלא טי"ת וכן בכתבים ואגרות יזהרו בזה וק"ו בכתובות וקנינים ואז אחר שלשים יום שוב אין חשש וכבר הוחזק שם העיר פילץ."

לכאורה נראה שס"ל כתורת גיטין ואכן הקשה על דבריו בשו"ת חת"ס ח"ו סימן מ"א סד"ה והנה מצאתי כקושית הצ"צ הנ"ל.ציין לדברי החת"ס הללו בשדי חמד שם.

אולם לענ"ד קשה הדבר שיחלוק הנוב"י על כל המבואר לעיל.

ראש לכל יש לבאר הסתירה בדברי הגט פשוט ובזה נראה שיתבארו דברי שאר פוסקים.

הגט פשוט היה פשיטא ליה שכל שנודע בשלשה או ארבעה ימים שהשתנה שמו דין שם השינוי כשם טפל ואולי אף כשם עיקרי ומשעברו שלושים יום ונודע שמו פשיטא שהוא שם עיקרי ואם הוחזק בעליה לתורה גם תוך שלושים יום הוי שם עיקרי.

כאמור לעיל הסוגיה ב"ב קס"ז ב' אינה עוסקת בשינוי שם והמבואר שם הוא שכל שהוחזק שמו שלושים יום אין לחוש לרמאות ויש להאמינו שהשם שהשתמש בו הוא שמו האמיתי.

אמנם נראה שיש להביא מקור אחר לגדרם של שלשים יום אלו.

כתב בתרומת הדשן הדשן סימן כ"ה:

"שאלה הא דאמרינן פרק ג' דמגילה דף כד ע"ב כהן שיש לו מומין בעיניו או בידיו, לא ישא את כפיו, ואם דש בעירו מותר. איזה שיעור יש בדבר שנקרא דש בעירו.

תשובה יראה דאם שהה בעיר ל' יום נקרא דש בעירו, דלכל מידי דתלוי בהרגל סגי בל' יום, כדאשכחן גבי הזכרת משיב הרוח ומוריד הגשם, דאמרינן בירושלמי: דכל ל' יום בחזקת מה שהוא למוד בתחלה, אבל לאחר ל' יום כבר הוא מורגל לומר מה שהתחיל מחדש. אלמא, דסגי בל' יום להרגיל לשונו, ה"ה להרגיל ראות העין. וה"נ אשכחן, בכמה מילי דצריכי שיהוי וזמן, וקצבו להן חכמים ל' יום."

הנה מבואר שבשלושים יום נעשה הדבר להרגל באופנים שונים.

דברי תרומת הדשן נפסקו בלא חולק בשו"ע או"ח סימן קכ"ח סעיף ל'.

מקור הדברים בירושלמי ובהמשך דבריו ציין התה"ד לגמרא ב"ב ח' ב':

"הא לבני מתא, הא ליתובי מתא; כדתניא: המודר הנאה מאנשי העיר, כל שנשתהא שם שנים עשר חדש – אסור ליהנות ממנו, פחות מכאן – מותר; מיושבי העיר, כל שנשתהא שם שלשים יום – אסור ליהנות ממנו, פחות מכאן – מותר ליהנות ממנו. ולכל מילי מי בעינן י"ב חדש? והתניא: שלשים יום – לתמחוי, שלשה חדשים – לקופה, ששה – לכסות, תשעה – לקבורה, שנים עשר – לפסי העיר! אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: כי תנן נמי מתניתין שנים עשר חדש – לפסי העיר תנן."

שני סוגי קביעות נמנו וחד מהם כל שנשתהה שלושים יום.

כאן אין הדבר מבטא רגילות דיבור כירושלמי או רגילות למראהו של אדם כמ"ש תה"ד ואף על פי כן כללם בכלל אחד שבשלושים יום נעשה הדבר מורגל.

והנה בגמרא הוזכרו שיעורים נוספים אך שיעור הרגילות הפשוט הוא שלשים יום וזהו באור דברי הסמ"ק הבי"ד בית יוסף יורה דעה סימן רנ"ו וז"ל:

"וכתב סמ"ק על שיעור זמנים הללו ועתה מרוב הגלות נהגו העם דין שלשים יום."

כ"כ הראבי"ה סימן תתקכ"ט בענין כתיבת שם מקום דירה בגט למי שנהג לכתבו שיש לדון אדם כבן העיר כל שדר שם שלשים יום וז"ל "בכל שאר טופסי גיטין של הגאונים לא נכתב אלא מקום דירה. וכן נראה כי לא מצינו בתלמוד (גיטין פ ע"א) כי אם שינה שם עירו שהוא מקום שדר שם ודעתו להשתקע ואפילו ל' יום כדאמרינן בפרק השותפין שרצו (ב"ב ח ע"א)."

בטור אה"ע סימן קכ"ח סעיף ב' כתב שמי שגר בשני מקומות יש לכתוב כמקומו את המקום שדר בו שנים עשר חדש אולם הב"ח ביאר שאין כאן מחלוקת ומ"ש הראבי"ה שאין לכתוב מקום הדירה אלא אם כן נתיישב בעיר שלשים יום היינו באיש נכרי שבא להתיישב בעיר אחת לא נקרא מקום דירתו כשלא נתיישב ל' יום בעיר ודברי הטור הם "בשדעתו לגור בשניהם אז צריך לכתוב שניהם אלא אם כן דר באחת פחות מי"ב חודש ובאחרת דר י"ב חודש אז נקראת עיקר דירתו בזו שדר בה י"ב חודש ואין כותב בגט אלא מקום זה."

השתא דאתינן להכי יש לומר שגם דברי הגמרא ב"ב קס"ז ב' מתפרשים על דרך זו שכיון שהורגל הדבר שלושים יום אין לחוש לשקר.

יש להביא ראיה מפורשת לענין זה שכל הסוגיות עניינן אחד.

כתב בשלחן ערוך אבן העזר סימן י"ט סעיף ג':

"איש ואשה שבאו ממדינת הים היא אומרת: זה בעלי, והוא אומר: זו אשתי אם הוחזקו בעיר שלשים יום שהיא אשתו הורגין עליה."

מקור דין זה ברמב"ם הלכות איסורי ביאה פ"א ה"כ.

על דברי מר"ן כתב הח"מ סק"ג:

"דין זה הועתק מדברי הרמב"ם הנ"ל ולא נתבאר במ"מ מקור דין זה וראיתי בהגהות אלפסי כתב בזה הלשון וכמה הוא החזקה שלשים יום כמו שמבואר בתלמוד א"י וכיוצא בזה אמרו במי שמחזיק שמו בעיר ל' יום כמו שבארנו בפ' כל הגט...ודין מי שהוחזק שמו בעיר ל' יום מבואר בח"מ סי' מ"ט ובגמרא בבא בתרא דף ח'."

חיבר הח"מ שני דינים אלו של הוחזק שמו שלשים יום שעניינו הסרת חשש שקר ושל חיוב מדין בני העיר למי שדר בעיר שלושים יום ונראה שבאור דבריו כנ"ל.

יתר על כך חידש בשב שמעתתא ש"ו פ"י שהאיסור בעד אחד יוחזק היינו בשלושים יום ורבים הקשו עליו ולאמור כאן יש פנים לדבריו.

בזה יש לבאר דברי הגט פשוט.

אין כוונתו לומר שדוקא בשלושים יום נקבע השם כמוכח מדבריו גופו אלא לחדש בא שכל שיש ספק אם הוחזק בשם השינוי יש לומר שכל שהוחזק שמו שלושים יום מהני.

כך יתבארו גם דברי התורת גיטין שהביא דברי הג"פ וכן יש לבאר דברי הנוב"י שכוונתו היתה שבשלושים יום יצאנו מידי כל ספק.

אולם הצ"צ והחת"ס הנ"ל רוח אחרת עימם וס"ל שאין כל מקום לספק והשם נקבע גם קודם שלושים יום.

על אף שיטתו בח"ו כתב בשו"ת חתם סופר אבן העזר ב' סימן ל"ג:

"יעיי' בנב"י מהדורא קמא מ"ש בעיר פילץ בחלק א"ע סי' פ"ח בד"ה וגם אחרי רואי וכו' יע"ש גם שיש לפקפק על ראיתו מב"ב מי שהחזיק שמו בעיר שלשים שאינו ענין להתם דהתם משום חשש רמאות ואינו ענין להחזקת שם חדש ומ"מ מצאתי בש"ג בפ' עשרה יוחסי' מייתי ג"כ ראי' משם לחזקה דשלשים יום ע"כ גם כאן אין הפסד אם יפרסם בבה"כ ברבים כי שם פלאטע בעי"ן לבסוף הוא טעות ונלעג לשון ושהב"ד הסכימו לכתוב באלף לבסוף וגם יפרסם כן בפנקס הקהל לדורות ואחר שלשים יום מזה הפרסום יכולי' לכתוב גט בשם פאלאטא באל"ף לבסוף וזה כתבתי לרווחא דמילתא מהיות טוב."

נראה שביאר כדברינו שדברי הנוב"י הם לצאת ידי כל ספק.

וע"ע בשו"ת ישועות מלכו אבן העזר סימן נ"ו שכתב וז"ל:

"ולא עוד אלא שלדעתי א"צ ל' יום ואף על גב דבשינוי שם צריך דוקא ל' יום היינו משום חשש רמאות כמבואר בב"ב דף קס"ו ע"ב. תדע דהא בנשתנה שמו מחמת חולי לא בעינן ל' יום, והיינו דידעינן דלית בי' חשש רמאות."

דברי הישועות מלכו הם כשיטת הצ"צ והחת"ס שאין צריך שיוחזק שמו שלושים יום.

אך הוסיף וכתב השועות מלכו שם "אמנם הואיל ונפק מפומי' דהרב ז"ל ל' יום כך יש לנהוג להיות מתון עד ל' יום."

וזה כמו שכתב למעשה החתם סופר.

יש לציין שדברי הישועות מלכו לא בשם אדם נאמרו אלא בשם עיר. ובשם אדם דן שם בסימן ס" וז"ל:

"וע"ד שם אבי האשה זה לי ימים שכתבתי בתשו' דאם הב"ד מפרסמין מדעת הבעל באיסור שלא יקראו אותו רק בשם זה א"צ שיהי' מוחזק ל' יום כמו בשינוי מחמת חולי ובתשו' נו"ב שהצריך בעיר ל' יום הוא חומרא בעלמא. וכאן דאין חשש רק על לכתחילה העצה לצאת מידי כל הספיקות שיתנו לאבי האשה עלי' לס"ת בשם יהודה ליבוש [ויפרסם בכל ביהכנ"ס שיקראו אותו לס"ת בשם יהודה ליבוש] והשמש יפרסם שהוא מדעת ב"ד וא"צ להכריז באיסור ובאותו יום יוכל מעכ"ת לסדר גט בשם יהודה ליבוש כיון שהחתימה היא כן וגם הקריאה לס"ת ויכתוב יהודה."

אם כן אפשר שיודה הנוב"י בשינה שמו מחמת חולי והוחזק בעליה לתורה שאין צריך שלושים יום אולם בשינוי שם עיר שאין להחזיקו בקריאת התורה יש לצאת ידי כל ספק ולהחזיקו בשלושים יום.

ראיתי בשו"ת מהרש"ם חלק א סימן פ' שגם הוא ביאר שמודה הנוב"י שמעיקר הדין אין צריך שיוחזק שמו החדש שלשים יום וז"ל " ובתשו' א' להרב אבד"ק וואלאטשיסק הבאתי מתשובת חתם סופר חלק ו' סי' מ"א שתמה בהא דבעינן שיתחזק שלשים יום והא בשינוי השם ע"י חולה סגי בפרסום קצת. וע' בג"פ סקצ"ג. וביארתי דהטעם דבפחות מזה שמא מכוון הבעל לקלקלה, ויחזור בו מלהקרא בשם זה. והבאתי מתשו' צ"צ ותשו' רח"כ חא"ע סי' נ"ט באמצע התשו' שכתבו כן. והבאתי עוד מכמ"ק בענין זה. אבל היכא דידעי' שלא יהי' שום שינוי וחזרה סגי גם בפחות מל' יום. וכן בשינוי שם ע"י חולה שעושה לטובת החולה סגי בפחות מל"י."

הזכיר המהרש"ם דבריו אלו גם בח"א סימן קמ"ז.

לפי דברי המהרש"ם לא נחלק הנוב"י ע"ד הג"פ ודוק.

עוד ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"ג סימן רפ"ו שכתב וז"ל:

"והנה בהא דבעינן שיתחזק השם ל' יום כבר העיר בתשו' ח"ס חלק ששי סי' מ"א מהא דשינוי שם ע"י חולה דמהני בפרסום פעם א' ותוך ל' יום וע' בתשו' החמ"ח הנ"ל בזה ע"ש. ואני מצאתי בג"פ ס"ק צ"ג בסופו שהעלה דגם אחר ג' או ד' ימים אם נכתב שם השינוי הוי פרסום. וי"ל דשם השני עיקר וכשר בכתבו שם השינוי לעיקר וגם באותו יום עכ"פ לא מיחשב לשינוי השם אם כתבוהו ג"כ. ולפ"ז נראה דבפרסום בפני ב"ד לשם גירושין עדיף טפי. ונראה דהא דבעינן שיתחזק ל' יום היינו היכי דיש לחוש שמא בדעתו לחזור בו אבל בשינוי שם ע"י חולי שידוע שמתכוין להשתקע בשם זה א"צ ל' יום. וכה"ג מצינו בדין יושבי העיר בש"ס פ"ק דב"ב ובאו"ח סי' תכ"ט ויו"ד סי' רנ"ו דבעינן יב"ח ובזה"ז סגי ל' יום ואם דעתו להשתקע נקרא מיד מיושבי העיר ודינו כבני העיר לכל דבר וה"נ בזה."

נראים דבריו כמו שהתבאר לעיל שרק להוציא מידי ספק נאמרו דברי הג"פ.

אם כן נראה ששינה שמו ועברו ג' או ד' ימים ודאי הוי שינוי שם אלא שהסתפק הגט פשוט אם שם השינוי הוא עיקר או טפל ולכן הצריך שני גיטין לכתחילה ואם גירש בשם ראשון או שני לבד הוי גט. ואם עברו שלושים יום מהשינוי לכו"ע יש לכתוב גט אחד בלבד בהקדמת שם השינוי.

ואם הוחזק בעליה לתורה ובחתימה ולא עברו שלושים יום היה נראה מלשון הגט פשוט שבזה לכו"ע יש להקדים שם השינוי כך נראה מלשונו בסקצ"ג ד"ה הכלל העולה אך במסקנת דבריו בד"ה העולה נראה שבכל גווני יש להצריך שלשים יום וכך יש להסתפק גם בדבריו בסקצ"ז.

בשו"ת עזרת כהן שהובאו דבריו לעיל כתב שבהוחזק שם השינוי שלושים יום ועלה בו לתורה יש להקדימו נראים דבריו כצד זה שצידדנו בדעת הג"פ.מאידך כתב שתוך שלושים יש לכתוב גט אחד בהקדמת שם ראשון ואם הקדים שם השינוי כשר.

בכל המקורות שהובאו עד כאן לא מצאנו אחד שיאמר שבנשתנה שמו ונודע הדבר ג' ד' ימים וכתבו שם השינוי בלבד הגט בטל.

ג. דעת המהרי"ל דיסקין
בשו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון סימן רי"ז נקט בפשטות שאין צורך בשלושים יום על מנת שיוחזק שם האדם והביא כמה ראיות לדבריו.

על דברי המהרי"ל דיסקין השיב בספר טיבו של גט ח"ב נספח א' (עמוד שפ"ד ואילך) ולענ"ד יש ליישב ולבאר דעת המהרי"ל דיסקין וכדלקמן.

ראית המהרי"ל דיסקין מהגהות אשרי:
כתב המהרי"ל דיסקין שם "מה שנסתפקו איזו מבהילים בשם שיקרא לאדם אולי לא חשיב שם עד ל' יום מלבד דבהגהות אשרי פרק השולח כמעט מבואר להיפוך דעיקר הצרכתו שם ל' יום (כדמשמע מלשונו) נראה שהוא משום חשש שני יוסף בן שמעון."

על דבריו הקשה בספר טיבו של גט מדוע לא הביא ראיה מהסוגיא ב"ב קס"ז ב'.

עוד הקשה בספר טיבו של גט שבהג"א בריש דבריו אין התיחסות למי ששינה שמו.

ז"ל הגהות אשרי מסכת גיטין פרק ד' סימן ז':

"ומצאתי דאם בא מארץ רחוקה לא נכתב לו גט אלא אם כן הוחזק שמו בעיר שלשים יום ואם החליף שמו והוחזק בשם השני אין לגרש אלא בשם השני."

דבריו מבוארים שמה שהצריך שלושים יום הוא רק במה שדן בראש דבריו במי שבא מארץ רחוקה ואין ידוע שמו ולא במה שדן בסוף דבריו במי שנשתנה שמו. לכן דייק המהרי"ל דיסקין ממשמעות הלשון ולא מהסוגיא ב"ב שאין ממנה הכרח.

פשוט לפי זה שמה שכתב הג"א בסןף דבריו "והוחזק בשם שני" כוונתו בפחות משלושים יום

ובזה יושבה קושיתו השלישית של בעל טיבו של גט עיי"ש.

כד דייקינן דברי הג"א פשוטים והרי הם כמ"ש בשו"ת בית יוסף סימן ט"ו שכל שהוחזק גם בעליה לתורה די ואין צריך שלושים יום.

הראיה מדברי הח"מ קכ"ט סק"א:
כתב המהריל דיסקין שם שמהח"מ הנ"ל מבואר בפירוש שאין צריך שלשים יום שלא הסתפק אלא במת השכיב מרע.

הח"מ שם הביא שאלת מהר"ר יונה:

"באתי בשאלה קטנה שהיה בגליל שלי בש"מ ונשתנה שמו בחולי כנהוג בו ביום נתן גט לאשתו לפוטרה מחליצה ומת והנה המסדר הגט כתב השתי שמות והקדים שם השני ואח"כ השם הראשון ולא כתב על שם הראשון דמתקרי."

הביא תשובת התוי"ט בענין זה ולאחר מכן כתב:

"דבאמת שם השינוי הוא עיקר אף שהרוב קורין אותו בשם הראשון וכמו שמבואר בב"י סי' זה דלא נסתפק הרב מהרר"פ אלא כשלגמרי שם השני נעקר ולפי פי' השני של הב"י בעובדא דמהרר"פ הוא ממש נ"ד ומשמעות לשונו שכל ספיקו היה אם שם השני עיקר לכתבו לכתחלה אף על פי שעדיין לא הוחזק אז יכתבו אותו לבסוף ואחר שלא הוחזק הא קמן דעכ"פ אינו עולה על הדעת לפסול אם כתבו שם השינוי לבד דאי בודאי טפל אינו פוסל מכ"ש בשם זה שהוא ספק טפל וספק עיקר ומכ"ש בנ"ד שכתב ושניהם זה אינו עולה על הדעת כלל דהא באמת שני שמות יש לו ביום הנתינה ובפרט שלא כתב דמתקרי."

בדברי הח"מ חידוש נוסף שלא זו בלבד שאין צריך שלושים יום אלא שדי ביום אחד להחזקת השם.

בספר טיבו של גט כתב ששאני שם מחמת חולי שהוא מפורסם וידוע.

דבריו נסתרים מדברי הב"י וגט פשוט הנ"ל שאף שלא הוחזק בעליה לתורה הוי שינוי שם ויש לכתוב שני גיטין מפני הספק איזה שם עיקר ואם לא התפרסם כלל ונכתב שם השינוי הגט פסול ולא בטל.

על דרך זו יבוארו גם דברי המהרי"ל דיסקין בראיתו הרביעית.

ראיה שלישית הביא המהרי"ל דיסקין מקטנה בת יום המתקדשת אף בשטר.

בספר טיבו של גט יישב על פי האו"ש גירושין פ"א ה"א שבעדי מסירה אין צריך שם האשה בגט.

אולם ראית המהרי"ל דיסקין היא מנדה פרק ה' משנה ד':

בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה וחייבין עליה משום אשת איש ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון נשאת לכהן תאכל בתרומה בא עליה אחד מן הפסולים פסלה מן הכהונה בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידה והיא פטור' פחות מכן כנותן אצבע בעין."

דקדק המהריל דיסקין שרק לענין ביאה הוא כנותן אצבע בעין אך לא לענין קידושין ולכן האמור במשנה הקודמת "תנוקת בת יום אחד מיטמאה בנדה בת עשרה ימים מיטמאה בזיבה" נכון גם לענין קידושין.

והנה משנה ד' הנ"ל הועמדה בגמרא נדה מ"ד ב' גם כדעת ר' מאיר ור"מ ס"ל ע"ח כרתי ולדידו אף לאו"ש שם האשה הוא מעיקר הדין וא"ש.

יש אמנם חילוק בין הא דנדה שם לא היה לקטנה שם מעולם ומובן שתתחזק בו ביום אחד לבין דברי הג"א והח"מ העוסקים בשינוי שם שמסתבר שהוא קשה יותר אולם המהרי"ל דיסקין לבאר בא שאין צריך שלשים יום ודי בזה.

ד. החזיק שמו בשקר
כתב הגט פשוט סימן קכ"ט סקי"ד:

"אמנם הרמב"ם ז"ל העתיק המשנה כפי פשטה דבשינוי ממש איירי ומוקי לה בכתב וכל שום ואם כן טובא איצטריך מתניתין לאשמועינן דאי לא הו"א דאע"ג דמשנה שמו לשם שאין קורין אותו בשום מקום אפילו הכי כיון שכתב וכל שום לרבות שמו האמיתי לא הוי גט בטל קמ"ל דאפילו הכי הוי גט בטל כיון דלא הוחזק בשם השינוי שלושים יום."

מדבריו למד בספר טיבו של גט שם שכל שלא עברו שלושים יום משעת השינוי הגט בטל.

לדבריו סותרים דברי הג"פ אלו את אלו שבאותו סימן סקצ"ג כתב שבנשתנה ולא הוחזק כלל ונכתב שם השינוי הגט פסול.

לדעתי אין כאן סתירה ושני עניינים הם.

בשינוי שם אין צריך שלושים יום אלא לצאת מכלל ספק כמבואר לעיל אולם דברי הג"פ סקי"ד הם במי שהחזיק שמו בשקר בלא לשנותו בזה הגט בטל תוך שלושים יום וכשר כל שהוחזק שלשים יום.

לכשתמצא לומר יש כאן דקדוק בדברי הגמרא ב"ב קס"ז ב' בהוחזק שמו שלושים יום שאין חוששים שהחזיקו בשקר כמבואר לעיל מה הדין אם גרש את אשתו בשם זה ונמצא שהחזיקו בשקר.

חילוק זה מפורש בדברי הג"פ סימן ק"כ סקי"ז עיי"ש.

שו"ר שכן כתב בשו"ת צמח צדק אבן העזר סימן קע"ט:

"והנה ע"כ צריכין אנו לחלק בין שינה שמו מחמת חולי כנד"ז ובין שינה שמו בלא זה לפמ"ש בתשו' מהריב"ל שבסוף חלק שני סי' צ' גבי איש שבא בעיר אחת והחזיק את שמו [ר'] כו' ואח"כ נודע מארץ מולדתו ששם לא נקרא בשם זה כלל. וז"ל ולכולהו פירושי היה נראה לכאורה דאם נודע בודאי שהחליף את שמו כנדון דידן הגט הוא פסול. אבל הרא"ש ז"ל כתב בפרק השולח דאפילו נודע בודאי שהחליף את שמו שאין לנו אלא השם שהחזיק בו שלשים יום לפנינו כו' עכ"ל. וכ"כ בג"פ סי' ק"כ סעיף ג' ס"ק י"ז ואם נודע בודאי שהחליף את שמו היה נראה מלשון רש"י דהגט פסול. אך הרא"ש כתב כו' דאין לנו אלא שם שמחזיק לעצמו עכ"ל. וא"כ לדברי רש"י דהוחזק שלשים יום לא מהני כלל אם באמת החליף את שמו. ע"כ צריך לומר הא דאמרינן בהדיא בגמרא דשינוי השם מילתא היא היינו כשמשנה את שמו מחמת חולי וכה"ג דיש לשינוי שם בכה"ג מקור מן התורה כמ"ש גבי שרי שרה וגבי הושע יהושע. משא"כ כשמחליף שמו בלי סיבה כזו לאו כלום הוא. (הג"ה. מיהו המכתב מאליהו שער ד' סס"י ל"ג סתר דברי מהריב"ל דגם רשב"ם והנ"י אין חולקין כלל על דינו דהרא"ש ודבריהם אינו אלא לענין החשש דילמא ממטי גיטא לאתתא דהאיך כו' יעו"ש. ודבריו נכונים עכ"ה)."

ולפ"ז אדרבא היפוכם של דברים מצאנו כאן שאין צריך שלושים יום בשינוי שם אלא בשינה שמו בשקר בלבד.

נראה שגם כאן הצורך בשלושים יום הוא כדי שיצא הדבר מכלל ספק וכפי שבארנו לעיל.

ע"ע בענין זה בשדי חמד מערכת גט סימן ל"ז אות ג'.

כעין זה מצאנו בשו"ת בית יוסף דיני גיטין וגירושין סימן י"ג:

"מעשה שהיה כך היה אדם בא מארצות המערב לתוגרמה והחזיק עצמו בשם שמואל בן יצחק והחזיק כנויו ויחוסו בכנוי וייחס משפחה חשוב' מספרד והנ' בני אותה המשפח' בדקוהו ולא האמינו היותו ספרדי כ"ש היותו מיוחס וממשפחתם וגם רבים מבני אדם גם בני איש היו מרננים עליו באומרם שהוא מבני מערב ואע"פי כן הוא לא חשש מהם כלל ומחזיק בשם שמואל בן יצחק ובאותו כנוי גם כן לא נסוב אחור ממנו לימי' בא זה וקדש אשה בעיר אחת ובהמשך הזמן נפל קטט' ביניה' עד שבאו לידי גירושין וגירש אותה בשם שמואל בן יצחק ואח"כ התחיל לערער על הגט ולומר שהגט בטל מטעם ידוע אצלו כי האיש הלזה חכם בעיניו ולא שמעו לו אח"כ באו עדים מארצו והעידו שזה האיש שינה שמו ושם אביו וכינוי משפחתו לא שמו שמואל ולא שם אביו יצחק לימים בא אבי הנער' לקדש את בתו לאיש אחר היה שם יהודי אחד ירא שמים ואמר לאבי הנער' שלא יקדש את בתו לאיש אחר עד שישאלו את פי החכמי' בעלי ההוראות יצ"ו לדעת אם הגט כשר ומותרת להנשא בו או לא ונמצא שם ת"ח מבני העיר ואמר שהגט כשר וכשר ושאין בזה בית מיחוש כלל ונתקדש' הנער' על פיו ואח"ז הלך היהודי הלז לקושטנדינא לעשות מלאכתו ואגב מלתא שאל לאחד מגדולי' זקני' ושופטיה על זה והור' שהגט בטל מצד שינוי שם האב."

עיקר הדיון בתשובה זו הוא במי שהחזיק שם אביו שלא בשמו הנכון אולם בתוך דבריו כתב הת"ח הנזכר "כי היכי דבשינה שמו והחזיק בו ל' יום הגט כשר כן בשינ' שם אביו והחזיק בו ל' יום ליתכשר נמי ותקנת ר"ג לכתוב וכל שום אחרן וחניכה כמו שמועלת בענין שינוי שמו ראוי שתועיל ג"כ בענין שינוי שם אביו" עיי"ש שנראה שבנקודה זו של שינוי שמו לא נחלק עליו מר"ן ונמצא שדבריו בענין זה אינם שוים למה שכתב בסימן ט"ו הנזכר לעיל וזה כדברי הג"פ. ונראה שעל דרך זו יתבארו דברי המבי"ט בתשובה ח"ב סימן נ"ב עיי"ש.

וע"ע בשו"ת כתב סופר אה"ע סימן ק"א ובשו"ת מהרש"ם ח"א סימן רכ"ח.

ה. שיטת הגט מקושר
בספר טיבו של גט ח"ב עמוד כ"ה כתב שבשינה שמו ולא הוחזק שלשים יום הגט בטל.

כמקור לדבריו הביא את דברי הגט פשוט סימן קכ"ט סקי"ד שנידונו לעיל.

מקור נוסף לדבריו הביא מספר גט מקושר למהרא"ל צינץ סג"ר סי"ט ט"ו.

דברי הג"מ הובאו עוד שם בעמוד שפ"ו.

בהמשך לדברי הג"מ הסיק הרה"ג המחבר שליט"א "הנה חזינן דרבינו הגט מקושר ס"ל להדיא כדברי הג"פ דאם כתב שם שלא הוחזק ל' יום אינו גט."

דבר גדול השמיענו הרב שליט"א שהחזקת שם צריכה להיות בשלושים יום ואם לא הוחזק בשלושים יום "אינו גט".

לכאורה הדברים עולים מדברי הג"מ עצמו שכתב כפי שהובא שם "אין לנו ראיה שיוחזק השם בפחות משלושים יום..ואפילו לשם טפל אין לנו כח להחשיבו אם לא שכבר הוחזק... אם כתבו קודם שהוחזק אינו גט...ואינו בכלל שם טפל כלל."

אולם בעיון בגוף דברי הג"מ נראה כי אף שחולק הוא על כל הפוסקים שנזכרו לעיל גם לדידו אין הגט בטל בכל האופנים אם כתב שם שלא הוחזק שלושים יום.

הגט מקושר באר דברי רבנו פרץ שהצריך שני גיטין בנשתנה שמו מחמת חולי שמדובר כשגירש בחוליו באופן זה אפילו לשם טפל אין לנו כח לחושבו ואם כתב את שם השינוי בלבד הגט בטל.

עוד כתב הגט מקושר "ומתוך מה שכתבתי יצא לנו שאפילו גרש אחר שהבריא כל שלא החזיק בשם השינוי ל' יום צריך שני גיטין אחד בשם השינוי ואחד בשם הקדום ואין להזכיר שם השינוי אף בצירוף שם הקדום. ואף דיכול לכתוב שם חולי ראשון ושם שמקדם אחרון יש לומר דניחא ליה טפי לכתוב שם חולי לבד דמספקא שמא אין להזכיר רק שם החולי לבד."

בשני אופנים הצריך שני גיטין האופן האחד הוא בנשתנה שמו וגירש מתוך חוליו תוך ל' יום והשני כשהבריא וגירש תוך ל' יום מהשינוי. באופן הראשון כתב ששם השינוי אינו כלום וגרע משם טפל ואם כתבו לבדו אינו גט אך ביחס לאופן השני כתב שאפשר ששם השינוי עיקר ועד כדי כך עיקרי הוא שיש להסתפק שמא בטל שם ראשון לחלוטין ולכן יש לכתוב גט ראשון בשם השינוי בלבד והוא העיקר ושם שני בשם הקדום שאפשר שגם הוא עיקר.

סברת הדבר מבוארת שם שכל שמגרש מתוך חוליו כיון שיתכן שלא יועיל לו השם לרפואה עדין לא הוחזק וכשהבריא אז יש להסתפק אם הוחזק שם השינוי ולכן צריך שני גיטין.

כל זה תוך שלושים יום.לאחר שלושים יום הוחזק שם השינוי בודאי ודי לכותבו ראשון או בפני עצמו.

עלה בידינו שסברת הגט מקושר כעין סברת הגט פשוט שהשם יכול להיות מוחזק תוך שלושים יום ולא הצריך שלושים יום אלא לצאת מן הספק.

ואם כן אם גירש מתוך חוליו תוך ל' בשם השינוי בלבד אינו גט ואם גירש תוך ל' לאחר שהבריא באופן זה לא אמרינן אינו גט.

לא ביאר הגט מקושר להדיא מה דין הגט במגרש לאחר שהבריא אפשר שהוא ספק גט אך יותר נראה שהגט לכל היותר פסול וכמו שכתב בהמשך דבריו "לפי שמסברא נראה לרבינו פרץ ששם השינוי עיקר."

אמת הדבר שעולה מדברי הג"מ שלמעשה לא ניתן לגרש בגט אחד כל שלא הוחזק שמו שלשים יום שלא כדברי שאר פוסקים שהובאו לעיל.

נמצינו למדים שלא מצאנו חבר למה שכתב בספר טיבו של גט ח"ב עמוד כ"ה כתב שבשינה שמו ולא הוחזק שלשים יום הגט בטל.

ו. סברת בעל טיבו של גט בענין זה
בספר טיבו של גט ח"ב עמוד שפ"ז ואילך לאחר שהביא את דברי הגט פשוט והגט מקושר שהבין בדבריהם שבשינה שמו ולא עברו שלשים יום הגט בטל ביאר את סברת הדבר.

הביא דברי הר"ן גיטין י"ט ע"ב שכתב שהצורך בכתיבת שם בגט הוא "כדי שיהא נראה שכורת בינו לבינה".

הרהמ"ח פירש דברי הר"ן "דבעינן שיהא ניכר לכל מתוך הגט שהבעל הזה ששמו פ' מגרש אשה זו הנקראת פ'.

לעת עתה לא הבנתי ראיתו הר"ן כתב "שיהא נראה" ולא "שיהא ניכר לכל" ואיני רואה כל צורך להוסיף מלים בדברי הר"ן ולעשותו חולק על דברי הפוסקים הנ"ל.

עוד הביא מהרמב"ם פ"ג הי"ג מגרושין שיש לכתוב בגט "שמו ושמה שהן רגילים וידועים בו ביותר" וביארו ששיעור זמן הפרסום הוא שלשים יום.

ז"ל הרמב"ם הלכות גירושין פרק ג הלכה י"ג:

"מי שהיו לו שני שמות וכן אשה שיש לה שני שמות כשמגרש כותב שמו ושמה שהן רגילין בו וידועין בו ביותר ואומר איש פלוני וכל שם שיש לו גירש אשה פלונית וכל שם שיש לה."

דברי הרמב"ם אינם בגדר השם בגט אלא בשם שיש לכותבו והדברים ידועים שאם כתב שם טפל הגט כשר עכ"פ בלא כתב וכל שום.ודברי הרמב"ם פשוטים שיש לכתוב השם שרגילים בו ביותר ואם כתב השני אפשר שכשר בדיעבד ואפשר שפסול אך בטל מאן דכר שמיה.

עוד הביא ראיה משו"ת מבי"ט חלק א סימן קכ"ה וז"ל:

"על מי שנשתנה שמו שמה שכותבין שם השינוי וכל שום וכו' היינו כשהשם ההוא שגור כבר בפי הכל ובלאו הכי לא מדאמר רב חסדא ס"פ במה מדליקין הני תלת מילי אישתני שמייהו מכי חרב בית המקדש חצוצרתא שופרא פתורא ואית נפקותא לכולהו כדאי' התם ופרש"י ז"ל נפק' מינה לשופר של ר"ה אין תוקעין אלא באותו שקורין חצוצרות והוא שופר או אם בא ע"ה לשאול במה יתקע אומר לו בחצוצרות ע"כ משמע דשינוי השם הוא כשהוא שגור ומורגל בפי הכל ואביי אמר אף אנו נאמר הובלילא בי כסי וכו' ורב אשי אמר בבל בורסיף למאי נפקא מינה לגיטי נשים ופרש"י ז"ל לענין שינה שמו ושם עירו וכו' משמע דשינוי השם בגיטין הם כהני שנויי אחריני השגור ומורגל בפי הכל וסברא היא דכשכותבין שם השינוי קודם הוא כשהוא מורגל וניכר כבר באותו השם הא לאו הכי לא ואינו תלוי זה במה שנתפרסם כבר שם השינוי כפי טעם הא' של החכמים הפוסלים אלא כשהוא כבר שגור ומורגל בפי הכל שקורין אותו בשם השני וזה אי איפשר שיהיה כי אם בהתמדת הזמן כי אפי' קרובי האיש היודעים בודאי שינוי השם וקוראין אותו בכל עת וקראו אותו רוב הפעמים כי אם השם הא' שהוא מורגל בפיהם עד אשר ירגילו ויתמידו עצמם לימים לקרות אותו רוב הפעמים בשם השינוי כי לפעמים אינם חוששים אלא לשם המורגל בפיהם ונשכח שם השינוי ולפעמים חוזרים אל השם הא' אפי' הורגלו בשם השני כי הני תלת מילי דאישתנו שמייהו מכי חרב בי מקדשא שנראה כי לזכר החרבן שהיו תוקעין בו בשופר בשבת שחל בו ר"ה וערבה שהיו נוטלין בו ביום ז' של סוכות ושולחן של בית המקדש שנו שמם מפני עגמת נפש באותם הדורות ואח"כ חזרו לקדמות שמם שהרי במשנה ובגמרא ובפי כל העולם קורין אותן כשמות הראשונים וכמו שאנו קוראים אותם עתה וא"כ בנ"ד שלא הוחזק כלל נראה דלכתחלה היה ראוי לכתוב מה שכתבו דיעבד. והרי הרמב"ם ז"ל כתב פ"ג מי שהיו לו ב' שמות וכו' כותב שמו ושמה שהם רגילים בו וידועים בו ביות' איש פלו' וכל שום שיש לו כו' הרי שצריך שיהיה השם הא' רגיל וידוע בו ביותר ואי לאו הכי לא יכתבו אותו לא שנא בשני שמות בשני מדינות או ששנה שמו בעיר אחד."

המבי"ט דן שם בעובדא שהובאה בשו"ת ב"י סימן ט"ו שהוזכר לעיל בשכיב מרע ששינו את שמו בחליו מיצחק לחיים בהסכמת הציבור וקרוביו כמנהג ואחר שעה שהחליפו את שמו נתן גט לאשתו כדי שלא תזקק ליבם וכתבו בגט יצחק וכל שום אחרן כי לא ידעו מסדרי הגט משינוי השם כי היו בבית החולה בשעת המצלאין.על אופן זה בלבד דן ואין כל סיבה לומר שיחלוק ע"ד הב"י בהוחזק בעליה לתורה שאין צריך שלשים יום.

יתר על כן המבי"ט עצמו כתב בהמשך דבריו "ואם היו כותבין אותו שם לבד היה קרוב שלא להיות גט כלל ומותרת ליבם גם כי החכמים המכשירים כתבו שלא היה אלא פסול לדעת הרמב"ם ז"ל" הרי שלא פשיטא ליה אפילו באופן זה שהגט בטל וק"ו כשהוחזק בעליה לתורה.נכתב שם השינוי בלבד

יש לציין עוד שבספר גט פשוט סימן קכ"ט סקצ"ג ד"ה העולה הביא דברי המבי"ט הללו וכתב שאם גרש מתוך חוליו בשם שני בלבד ולא התפרסם השם הגט פסול ולא בטל והשווה דברי המבי"ט לדברי מר"ן בתשובה.

נראה אם כן שלא מצינו מאן דסבירא ליה שכל שלא הוחזק שמו שלשים יום הגט בטל רק באופן שנשתנה שמו ולא נודע הדבר לעולם דנו אם הגט בטל. וגם דיון זה אינו תלוי בהוחזק שלשים יום.

ז. שינוי שם שלא מחמת חולי
בשו"ת בית יוסף אה"ע סימן ט"ו הביא דברי השואל שכתב "שיש חילוק גדול בין מי שנשתנה שמו מחמת חולי לנשתנה שמו מחמת מרדין או מחמת דבר אחר דתלמודא והרמב"ם לא איירי אלא בשאר ענייני' אבל השם שהוא מחמת חולי אינו תלוי ברוב האנשי' רק ישוב להיות עיקר שמו אף על פי שאינו מתפשט כל כך מפני שהוא על ידי הסכמת הקהל והוא בא לכוונת הצלתו מהמות דשינוי השם הוא מא' מארבעה דברים דמקרעים גזר דינו של אדם וחשיב מוחזק לשעתו."

על דברי השואל השיב מר"ן שחילוק זה אין לו רמז בשום מקום ואין חילוק בסיבות השונות לשינוי השם.

בספר גט פשוט סימן קכ"ט סק"ג הביא דברי מר"ן הללו וביארו כנ"ל.

בפתחי תשובה בסימן קכט סקמ"ו הביא דברי הגט פשוט סקצ"ב:

"יראה לי דלאו דוקא שינוי השם הבא מחמת חולי אלא ה"ה אם שינה שמו מחמת סבה חזקה כגון שברח מחמת ממון וכה"ג ושינה שלא יכירוהו וכיוצא בזה דכוונתו לעקור שמו הראשון ולהקרא בשם שני. אבל אם שינה שמו לסבה קלה ואינו מכווין לעקור שמו הראשון ואיכא דקרו ליה בשם א' ואיכא דקרו ליה בשם ב' בכה"ג לא אמרו דשם שני עיקר וגם אין לומר דשם א' עיקר אלא דנין אותו כמי שיש לו ב' שמו' והשם דקרי ליה רובא הוא עיקר."

והנה מצאנו שינוי שם במומר שהמיר דתו ובחר לו שם שדנו הפוסקים אם לכותבו ומסקנת השו"ע בסימן קכ"ט סעיף ה' שאם כתב שם גיות עיקרי ושם ישראל טפל הגט כשר הרי לנו שלא רק בנשתנה מחמת חולי ניתן לשנות שמו.

אך יש ליישב לפי מה שכתב הט"ז סימן קכ"ט סק"ז "דכל שהמיר הגוים מחליפים שם יהדות שלו ונותנים לו שם גיות להעביר היהודית בזה ע"כ אינו כדאי להזכיר בתורת משה" אפשר שמציאות זו עדיפה על נשתנה מחמת חולי.

עדיין יש לדון לענין נדון דידן. הבעל הודיע לבריות שמעתה שמו הוא [ר'] כיון שרצונו בשם הכתוב בתורה האם גם זה בגדר שינוי שם.

לפי דברי החת"ס המהרי"ל דיסקין וסיעתם נראה שאין חילוק ויכול האדם לשנות שמו כרצונו אם לעשותו שם עיקרי או לעשותו שם טפל.

אולם בשו"ת צמח צדק אבן העזר סימן קפ"א כתב:

"חזקת ל' יום היא לטענה שודאי כן שמו מעבר. אבל לגבי שמחזיק עתה שם מחמת סיבה חזקה כמו מחמת חולי יש לומר דחשוב מוחזק לשעתו כו'. וא"כ בשינה שמו שלא מחמת חולי עכ"פ בשלשים יום נחשב חזקה."

נראים דבריו שהצורך בשלושים יום הוא כדי שיצא מכלל ספק ויורגל כפי שהתבאר לעיל.

גם למה שכתב בשו"ת מהרש"ם ח"ג סימן רפ"ו "ונראה דהא דבעינן שיתחזק ל' יום היינו היכי דיש לחוש שמא בדעתו לחזור בו אבל בשינוי שם ע"י חולי שידוע שמתכוין להשתקע בשם זה א"צ ל' יום". לדבריו באופן זה יש לחוש לדברי הנוב"י ואם חפצים לסדר גט אחד יש להחזיקו שלשים יום.

כתב בשו"ת מבי"ט חלק ב סימן נ"ב:

"על דבר איש א' שבא מארצות המער' לשאלוניקי והחזיק עצמו בשם שמואל בן יצחק והוחזק בשם זה לעולם גם בחתימותיו ובקריאתו לתורה ובא לקושטנטינא וארס אשה בת פלו' כאגי' וגרשה בשם זה ובא פה ואירס אשה אחרת וגרש בשם זה עצמו ואלו הנשים עמדו ונשאו אח"כ הלך לדמשק ונשא שם אשה בזה השם ועודנו מחזיק בשם זה אח"כ בא יהודי א' מארצו ואמר שאין שמו אלא כי אם שלם בן אברהם ואיש א' העיד כי אין שמו אלא שלם בן לוי אי הוי בכלל שנה שמו ותצא מזה ומזה וכו' וחכם א' מפורסם כתב דתצא מזה ומזה וכו' והחכם הנז' כתב דגט כזה כשר אפילו שהבן שנה שם אביו כיון שהוחזק אביו בשם זה ל' יום ודחה קצת ראיות שהביא החכם האו' תצא מזה ומזה וכו' והביא הוא קצת ראיות לדבריו."

נדון דהמבי"ט גרע מנדון דידן.בנדון דידן הודיע למכיריו שהשתנה שמו מה שאין כן בהא דהמבי"ט שעדין נותר שמו המקורי במקומו ואפשר שרק באופן זה הצריך המבי"ט שיוחזק שמו שלשים יום כפי שהסיק המבי"ט שם שיש להכשיר הגט דוקא אם הוחזק ג"פ בשלשים יום בשם השינוי.

בשו"ת כתב סופר אה"ע סימן ק"א דן במי שהוחזק שמו בעליה לתורה וכעת טוען כי שם זה הוחזק בטעות מהו שיעור הזמן שיש להחזיקו בשמו החדש.הביא דברי המבי"ט הנ"ל ודימם לנדון זה ושוב צידד שאפילו בשלושים יום לא מהני ושמא כונתו שכיון שלא "שינה שמו" אין די בהוחזק בשמו החדש וצ"ב.

עוי"ל שדבריו הם לענין זה שיבטל השם המורגל אך לקבוע את שמו השני כטפל בזה א"צ ל' יום.

ובשו"ת מהרש"ם חלק א סימן רכ"ח:

"דיש לפקפק דהא מה שקראוהו בהכפר שרגא פייביל היה בטעות הקורא ולא על פי המגרש והוי כעקירה בטעות כמ"ש בשו"ת שו"מ מה"ק ח"א סי' ק"ג אבל בשו"ת חא"ש סי' קמ"ז העלה דזה דמי לקרי ליה ועני כיון דהקורא קורא והוא שותק ועולה לתורה וגם בשו"ת ד"ח ח"א סי' ס"ג העלה דגם בכה"ג אם נתחזק ג"פ בשלשים יום הוי הוחזק. ואף דמבואר ביש"ש בשם אהובים דמה שהחזן קורא לא הוי הוחזק דאינו מדקדק בזה וקורא לפ"מ שנראה לו היינו בשמות דומין קצת זל"ז מה שאין כן בשמות מוחלקים זמ"ז ואף שהוחזק בטעות ז"א דמבואר בירושלמי ותשו' הרא"ש דגם בהטעה בכונה הוי שם שהחזיק בעצמו ומכ"ש בקראוהו כן עכ"ד הד"ח. ובנ"ד המגרש עצמו אמר כן בב"ד ובכה"ג י"ל דא"צ ל' יום כמ"ש הח"ס ח"ו סי' מ"א כה"ג. גם י"ל דהשו"מ הא מיירי שגם המגרש לא ידע שמו מעריסה וטעה מה שאין כן בנ"ד שידע והי"ל למחות בהקורא ובע"כ שהסכים כן עכת"ד רו"מ.

הנה באמת בנ"ד במקום כתיבה ונתינה לא הוחזק בהשמות ל' יום ואם כי הארכתי בתשו' אחת בדברי השב יעקב וח"ס בכ"ז אין לסמוך להקל בלא החזקת ל' יום נגד כל הפוסקים."

דבריו מבוארים שכל שכל שהמגרש אמר שזהו שמו א"צ מעיקר הדין שלשים יום.

נדון דידן עדיף טפי שכוונתו לשנות שמו ויש לדון שלא יצטרכו ל' יום.

הנה מקור הענין דשינוי השם הוא בתשובת הרא"ש כלל י"ז סימן י"ב הובאה גם בטור סימן קכ"ט סע' י'. ז"ל הרא"ש:

"ומה שכתבת, באדם אחד שהמיר אביו לדת ישמעאלים, והיה שמו יוסף בן שמעון ואחר שהמיר אביו, הניח שם אביו וקרא שמו יוסף בן שמואל. לימים גרש את אשתו באותו שם החדש והכשירו הגט. תמה אני על המכשירין: אף אם יוכל אדם לשנות את שמו ולקרות לו שם אחר; כדאמרינן (ר"ה ט"ז:): שלשה דברים מבטלין את הגזרה וכו', וי"א אף שנוי השם, כמו שמצינו באברהם ושרה, אבל שם אביו היאך יכול לשנות והרואים הגט וכתוב בו: יוסף בן שמואל, יאמרו: אינה מגורשת, כי שם בעלה יוסף בן שמעון."

החסרון שהיה בנדון דברא"ש הוא שאין אדם יכול לשנות שם אביו ואלמלא כן היה ניחא אף שסיבת השינוי היא מפני הבושה ולא מחמת חולי וכיו"ב.אך יתר על כן הבן לא שינה שם אביו אצל חכם וכיו"ב אלא החזיק אביו בשם זה ואם היה עושה כן בשמו שלו היה מודה הרא"ש.

נראה שגם אופן זה נחשב לשינוי השם. יתר על כן כתב הב"י קכ"ט סע' י' בשם תה"ד בכתבים סימן קל"ח "דאפילו החזיק עצמו בבן שמואל זה שלשים יום פסול דאי אפשר לו לשנות שם אביו" כל זה בשם אביו אך בשמו שלו די בשלושים יום כדי שיוחזק אף שלא עשה שינוי שם אלא רק הודיע לרבים שזהו שמו ומסתבר שגם לתה"ד א"צ ל' אלא כדי שיצא הספק מן הלב ומ"ש הוא עצמו בסימן כ"ה.

וכ"כ הט"ז סימן קכ"ט סקט"ו "אפילו הוחזק בשם אביו על פי המגרש ל' יום ומהני לשם עצמו מ"מ לשם אביו לא מהני חזקה של בנו" ומבואר שבשמו שלו מהני.

ח. מסקנת הדברים
שינה שמו מחמת חולי ולא נודע הדבר כלל אם כתבו שם שני בלבד הגט פסול כך היא מסקנת כמה פוסקים.

שינה שמו מחמת חולי ונודע הדבר כחלוף שלשה או ארבעה ימים יש לכתוב שני גיטין ואם כתב גט אחד בשם ראשון בלבד או שני בלבד כשר וי"א שלכתחילה די בגט אחד בשם השינוי.

שינה שמו מחמת חוליו והוחזק בשם זה בעליה לתורה ולא עברו שלשים יום יש לדון אם די בשם שני בלבד או בהקדמת שם שני או שיש לכתוב לכתחילה שני גיטין ובסםר עזרת כהן כתב שדי בגט אחד ויכתוב שם השינוי שני.

הנוב"י כתב שיש להמתין שלשים יום ויש לצדד שדבריו נאמרו רק אם בא לכתוב את שם השינוי כשם עיקרי.

לדעת הגט מקושר כל שגירש בחוליו בשם השינוי הגט בטל.אם עמד מחוליו וגירש תוך שלשים הגט בטל. באופנים אלו יש לכתוב שני גיטין.לאחר שלשים יום הוחזק שם השינוי.

החזיק שמו בשקר ונכתב שם זה לבדו בגט תוך שלשים י"א שבטל לאחרר שלשים כשר.

שינה שמו מחמת סיבה חזקה וכונתו לעקור שמו הראשון הריהו כנשתנה מחמת חולי וי"א שבופן זה יש להחזיקו שלשים יום.

שינה שמו וכונתו שלא לעקור שמו הראשון גדר השינוי הוא כנשתנה מחמת חולי אך יש לכתוב את השמות לפי סדר חשיבותם.

לא שינה שמו אלא הודיע לבריות שמעתה זהו שמו י"א שגדריו שוים לשינוי מחמת חולי ויש פנים לומר שצריך שיוחזק שם השינוי שלשים יום כדי שיצא הספק מן הלב.

בכל עניינים אלו יש פרטי דינים נוספים יעוין בגוף דברינו.

מכל המבואר לעיל הורנו למגרש שיחזיק שמו שלושים יום וכל שיתחזק בעליה לתורה יש לכתוב שמו [ר'] ואם מיעוטא עדין קוראים לו [ר'] יש לכתוב [ר'] דמתקרי [ר'].

כתום שלושים יום התייצב ואמר כי כיום כולם קוראים לו [ר']. במהלך שלשים ימים אלו עלה לתורה שלש פעמים בשם [ר'].

מי שעדיין קורא בשמו [ר'] הוא מתקנו ששמו [ר'].

עדיין לא שינה שמו בתעודת הזהות ולא עשה שינוי שם בעלייתו לתורה אלא הודיע לכולם שזהו שמו.

הופיעו שני עדים שאישרו שכיום שמו [ר'] ולא שמעו מי שקורא לו [ר'].

לכשיחליף שמו בתעודת הזהות ייכתב גט אחד בשם הבעל דמתקרי [ר'].

כחלוף שלושים יום נוספים התייצב שלישית והראה ששינה שמו בתעודת הזהות וחזר על דבריו לגבי שמותיו.

בהסכמת עמיתי הגר"י אלמליח שליט"א והגר"א יצחק הלוי נכתב שמו רמתקרי [ר'].

מותר לפרסם בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ו באדר ב התשע"ו (05/04/2016).

הרב אליהו אריאל אדרי – דיין