בית הדין שמע באורך רוח, את טענות ומענות הצדדים בנושאים השונים העומדים על הפרק כפי שיפורט להלן.

הצדדים נישאו כדמו"י לפני כשנה וחצי בארה"ב. לאחר זמן קצר האשה הרתה ובנם כיום בן תשעה חודשים. הבעל ממשיך את חייו בארה"ב ואילו האשה והבן גרים בארץ ישראל.

גירושין – שלום בית
הבעל הגיש תביעת גירושין ובפיו טענות קשות כנגד האשה על כך שמתחילת הנישואין השפילה אותו ניצלה אותו והצהירה על רצונה להתגרש. לאחר מכן באופן פתאומי בעת שהייתה בהריון, עזבה את מקום מגוריהם ועברה להתגורר בארץ. בעת ששבה לארה"ב נטלה מהדירה בה גרו סכומי כסף ניכרים, את מחשבו האישי ודברים נוספים. לאחר מכן השיבה חלק מהדברים והם ניסו שלום בית שלא צלח. טענת שלום הבית של האשה אינה כנה כפי שניתן ללמוד גם מתצהיריה לבית המשפט. הטענה לשלום בית נטענה רק בשביל לסחוט כסף.

האשה הגישה לבית הדין תביעה לשלום בית וכן ביקשה הפניה לייעוץ נישואין. היא הכחישה חלק מטענות הבעל כגון שלא לקחה את מחשבו האישי של הבעל. לטענתה, עזבה את ארה"ב בגלל יחסו של הבעל אליה, כאשר לא סייע לה בהריון הקשה שעברה. הוא כרוך אחרי אמו יותר מדי, ונשמע להוראותיה ביחס כלפי אשתו, דבר שפגע בחיי הנישואין. למרות כל זאת, לדבריה, היא סולחת לו ומודה שגם לה היו טעויות ויש סיכוי לתיקון עם טיפול מקצועי.

לדברי שני הצדדים הרב [ב. ח.] היה מעורב בניסיון השכנת שלום בית בין הצדדים.

בית הדין הקשה על דברי האשה מתוך כתב ההגנה שלה, בו נכתב שיש לחייב את הבעל לגרש את האשה לאור התנהגותו הנפשעת. האשה השיבה שדברים אלו נכתבו על ידי ב"כ, והם נכתבו עוד בעת שהייתה בסערת רגשות מחמת שהייתה בהריון. כיום, לאחר הלידה היא מבינה יותר את הצורך בכך שהאב יחיה לצד בנו, והבן לא יגדל בידי אב חורג.

התרשמות בית הדין היא שעומק המשבר אינו מותיר סיכויים משמעותיים לתיקונו. אמנם בנסיבות שנגלו לעינינו לעת עתה אין עדיין בסיס מספיק להורות על גירושין לאלתר, אך ייטיבו הצדדים אם ינהלו משא ומתן נמרץ באשר לעתידם ויחתרו לגיבוש הסכמות כוללות.

כתובה
התובע, הבעל, הגיש תביעה לקבוע שהאשה הפסידה את כתובתה. האשה בכתב ההגנה טוענת שהיא זכאית לקבל את כתובתה.

בנסיבות אלו טרם התקיים דיון בתביעת הכתובה לגופה.

מעיון בתיק לא נמצא העתק הכתובה ועל האשה לצרפה לתיק.

מזונות הבן – סמכות
בנוגע למזונות הבן, נדונה שאלת הסמכות של בית הדין. טענות הצדדים עלו בכתובים ובעל פה במהלך הדיון, לאור העובדה שהוגשה תביעת מזונות הבן על ידי האם בבית המשפט בניו יורק.

רקע
ביום כ"ה בטבת התשע"ו (06/01/2016) כרך האב את תביעת מזונות הבן בתביעת הגירושין הנזכרת לעיל, שהוגשה עוד קודם לכן, והוא מבקש שבית הדין יקבע שהסמכות לדון במזונות הילד נתונה לבית הדין וכן יפסוק בנושא מזונות הילד.

בטרם נכרכו מזונות הבן בתביעת הגירושין, הגישה האם תביעת מזונות הבן לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בתאריך 23/06/2015.

לאחר מכן, וקודם כריכת מזונות הבן בתביעת הגירושין בבית הדין, הגישה האם תביעה בגין מזונות הבן בבית המשפט במדינת ניו יורק בארה"ב, לטענת האם בתאריך 23/10/2015. לאחר הגשת התביעה סגרה את התביעה בבית המשפט בישראל.

במהלך התקופה, ביקש האב לשלם מזונות לבנו, ושלח לה באמצעות ב"כ המחאה. האם סירבה לקבל את הכסף שנשלח לה.

טענות הצדדים
האם טוענת שהסמכות לדון במזונות הבן הינה לבית המשפט בארה"ב לשם הוגשה התביעה בטרם כרך האב את תביעת מזונות הבן בתביעת הגירושין.

האב פעל שלא כדין עת כרך את תביעת מזונות הילדים בתביעת הגירושין, בטענה שנמחקה התביעה בבית המשפט בחיפה, ולא ציין שקיימת תביעה למזונות הבן בבית המשפט בניו יורק שהוא הפורום הנאות כי שם נישאו הצדדים ושם מרכז חייו של התובע.

בדיון טענה האם שזכותה למקסם את זכויותיה כדי לגבות את מזונות הבן בארה"ב.

האב טוען שהסמכות נתונה לבית הדין, כי הוא הפורום הנאות לדון במזונות הבן. הבן ואמו מתגוררים בארץ ובית הדין מצוי בצרכים של הבן ובפסיקה המקובלת לצורך פסיקת מזונות ראויה.

האב לא ידע על התביעה בארצות הברית בעת שכרך את תביעת המזונות בתביעת הגירושין ולא הייתה המצאה כדין של כתב התביעה. נוסף על כך, האב כיום לא מתגורר במדינת ניו יורק אלא בטקסס, כך שגם אם הוגשה תביעה במדינת ניו יורק לא קנה בית המשפט בניו יורק סמכות, שהרי אין זה מקום המגורים של אף לא אחד מהצדדים.

דיון והכרעה
בית הדין קובע שתביעת המזונות היא בסמכות בית הדין מן הטעמים דלהלן.

נקדים את היסוד לסמכות בית הדין לדון בנושאים הכרוכים בתביעת הגירושין.

סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 (להלן: "חוק השיפוט"), קובע:

ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים.

סעיף 3 לחוק השיפוט שכותרתו: "שיפוט אגב גירושין", מרחיב את סמכות בית הדין לדון בנושאים שנכרכים בתביעת הגירושין כולל "מזונות... ילדי הזוג", וכך נקבע בו:

הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג.

סוגיית כריכת מזונות ילדים בתביעת גירושין נידונה רבות בפסיקה ואין כאן המקום להידרש לסוגיה זו. עם זאת, נוסיף ונציין שההבנה הפשוטה בלשון החוק על פיה ניתן לכרוך מזונות ילדים קנתה שביתה אף בפסיקות בג"ץ. (ונציין לבג"ץ 5933/14 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בו נכתב על ידי השופט נ' הנדל: "כבר נפסק כי מזונות קטינים הוא ענין הניתן לכריכה").

השאלה בה אנו נדרשים להכריע בנידון דידן היא, האם יש לדון בתביעה זו בישראל או בבית משפט מחוץ לישראל?

העיקרון בנושא קביעת הסמכות כאשר עומדת לבחינה השאלה האם יש לדון בישראל או בבית משפט מחוץ לישראל, נוסח בפסק דין שניתן על ידי בית הדין בבאר שבע בהרכב הרה"ג אליעזר איגרא – אב"ד, הרה"ג אהרון דרשביץ, והרה"ג משה בצרי, (בד"ר 155387):

מקובלת בישראל התפיסה המשפטית לפיה בית הדין הרבני לא ידון בעניינים הכרוכים בגירושין – להבדיל מן הגירושין עצמם, אם הצד שכנגד הקדים והגיש תביעות אלו בבית משפט מוסמך מחוץ לישראל, אלא אם כן מדובר בפורום בלתי נאות או במקרה שהתביעה הוגשה לפורום הזר בחוסר תום לב תוך עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט

בפסיקה (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd (ניתן ביום 4.9.07) ) נקבעו כלים לקביעת הפורום הנאות:

שאלת הפורום הנאות תוכרע, אם כן, בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות מירב הזיקות, שהן העובדות המעידות על הקשר של בעלי הדין ושל העניין נושא התובענה לכל אחד מן הפורומים האפשריים.

בפסיקה בשנים האחרונות ירד קרנה של טענת הפורום הבלתי נאות. זאת, בשל שיפור דרכי התקשורת הדיגיטאלית, ואף נוחות הניידות הפיזית של אזרחים ממדינה למדינה, שינויים שזיכו את העולם בו אנו חיים לכינוי של "הכפר הגלובאלי".

אמנם, לדעתנו, מגמה זו שקנתה מקום במשפט המסחרי, אינה מתאימה לתחום קביעת מקום השיפוט בנוגע למזונות הילדים. שכן, במזונות הילדים לא מדובר על חברות המורגלות במסחר בין לאומי ושטיב עסקיהם הוא בין לאומי. כאשר מדובר על מזונות הילדים, חובת בית הדין לתת משקל עיקרי ליעילות הליך גביית המזונות, וכן להתאמת גובה המזונות לרמת החיים המקובלת במקום מגורי הילדים. גישה זו ננקטה גם על ידי בית המשפט לענייני משפחה, (תמ"ש (ת"א) 18092-10-11‏), על ידי כב' השופט ארז שני:

אותה פחיתות משקל בטענת הפורום הבלתי נאות, דווקא בולטת פחות כאשר מדובר במזונות קטינים, ולו בשל טיבה של התובענה הנוגע בצרכיהם בראי מקום מושבם, כפי הנהוג במקום מושבם, ע"פ הדין הנוהג במקום מושבם ומבלי להטריחם לגבות מזונותיהם מחוץ למקום מושבם.

מן הכלל אל הנדון בענייננו:

הצדדים הם אזרחי מדינת ישראל ונשואים כדמו"י. נישואיהם נערכו בארה"ב, אך לאחר מספר חודשים, טרם לידת הבן שמזונותיו נידונים בתביעה זו, עזבה האשה את ארה"ב ומאז היא מתגוררת בישראל. לפי דבריה האשה לומדת בישראל, ולא נשמעה כל כוונה לשוב ולגור בארה"ב. צו איסור יציאה מן הארץ יצא כנגד הבן, והאשה לא התנגדה.

מבחינת הדין החל, בהתאם לסעיף 17(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), מזונותיו של הבן צריכים להיקבע על פי מקום מגוריו. כך גם הערכת צרכיו של הבן ראוי שתבחן על פי צרכיו הריאליים במקום המגורים. בנוסף, בבית הדין מתנהלים בין הצדדים גם מחלוקות נוספות, לפיכך, אין ספק שבית הדין בישראל הוא "הפורום הנאות" לדיון בשאלת המזונות. בהחלט נכון לציין, שבכך שהאשה הגישה את התביעה הראשונה בארץ, בבית המשפט לענייני משפחה, היא ביטאה את ההבנה הפשוטה שהמקום המתאים לדון בסכסוך שבין הצדדים, בוודאי בכל הנוגע למזונות הבן, הוא ישראל – מקום מגורי הבן והאשה. אלא, ששאיפתה של האשה, כפי שאמרה בבית הדין היא "למקסם את זכויותיה". לא נמנע מלהעיר, שכוונת האשה לנדוד אל מעבר לים הגדול כ"אשת חיל" ש"ממרחק תביא לחמה", למרות המשאבים הרבים של כסף וזמן שמהלך כזה יגזול מן התא המשפחתי כולו, מעלה תמיהות.

בית הדין מבהיר, שאחריותו היא לקבוע לבן את מזונותיו על פי הדין האישי החל בישראל, באופן שיממש את הזכות שלו לקבל את כל צרכיו בעין יפה, בהתחשב ביכולתו הכלכלית של האב.

בקביעת בית הדין דנן כי הסמכות לדון במזונות הילד מצויה בידו, אין פגיעה בעקרון הכיבוד ההדדי של הערכאות, עקרון החל גם לגבי ערכאת שיפוט במדינה זרה מהטעמים דלהלן.

עד עתה לא התקיים דיון במזונותיו של הילד, ובוודאי טרם נתנה החלטה למזונות בבית המשפט בניו יורק. בנוסף התביעה הוגשה בניו יורק, כאשר כיום, לטענת האב, הוא מתגורר ביוסטון שבמדינת טקסס. משמעות הדבר שכריכת מזונות הילד בבית הדין קדמה לתביעה שטרם הוגשה במקום השיפוט של מגורי האב. בנוגע לתביעת המזונות שהוגשה בארה"ב טען האב שכתב התביעה לא הומצא לידיו. בית הדין אינו מסתמך על עניין זה כשיקול עיקרי ואף בלא להזדקק לטיעון זה יש לקבוע שהסמכות למזונות מסורה לבית דין זה.

לאור כל זאת ולאור העובדה שערכאה משפטית בישראל היא הפורום הנאות לדיון בתביעה זו, אין לתת משקל לכך שטרם הכריכה הוגשה תביעת מזונות בארה"ב.

תוספת לכל האמור נציין שההיגיון המשפטי העומד ביסוד הכריכה בתביעת הגירושין של הנושאים העולים מהליך הגירושין, הוא לצורך פתרון יעיל של כלל הנושאים בערכאה אחת. ניהול התדיינות והליכים כפולים בבית הדין בישראל ובבית המשפט בארה"ב כרוכים בעלויות גבוהות ואף צריכים להתנהל על ידי באי כח שונים, דבר שמכביד ללא צורך על הצדדים.

לסיכום, כלל השיקולים מובילים לכך שללא ספק מירב הזיקות הן לבית הדין הרבני, שהוא ערכאה שיפוטית שבישראל. בית הדין הוא הפורום הנאות ולא בית המשפט בניו יורק.

בכריכה, פירט הבעל את הכנסותיו, הוצאותיו, והציע סכום נכבד לתשלום המזונות. אין ספק שתביעת הגירושין היא תביעה כנה, הכריכה כנה ונעשתה כדין.

לפיכך, לסיכום – לבית הדין סמכות בענייני מזונות הבן.

סכום המזונות – האיש פירט את הכנסותיו בארה"ב ואת הוצאותיו. האשה לא טענה לגופו של עניין בנוגע למזונות לאור טענתה לחוסר סמכות. האב טען שהאשה מתגוררת כיום בבית אמה, לפיכך אינה זכאית לרכיב המדור שבחיוב המזונות. הוא יהיה מוכן להוסיף על מזונותיה בעת שתידרש למדור נפרד.

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:
א. יש לקבוע מועד להוכחות.
ב. על האשה להמציא לבית הדין העתק משטר הכתובה.
ג. בית הדין ממליץ לצדדים לנהל משא ומתן כן ואמתי תוך גילוי גמישות לסיום ההליכים.
ד. בית הדין מחייב את האב במזונות זמנים בסך של 3000 ₪ לחודש, עד להחלטה אחרת בעניין.
ה. על האב לצרף מסמכים המעידים על הכנסותיו בשנה שחלפה.
ו. האשה רשאית לפנות לבית הדין ולפרט את הוצאות הבן ולהגיש בקשה בהתאם. כמו כן, ככל שיידרש מדור ניתן להגיש בקשה מתאימה.

מותר לפרסם אחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ה' באדר ב התשע"ו (15/03/2016).