ב"ה
בית הדין האזורי נתניה
| ||||
בפני כבוד הדיינים: | ||||
הרב שלמה שפירא הרב אברהם מייזלס הרב חיים ויקטור וידאל |
אב בית דין דיין דיין |
תיק מספר: | 1022602/3 | |
תאריך: |
כ"ב באייר התשע"ו
30/05/2016 | |||
תובעת |
פלונית
בא כוח התובעת עו"ד מירב צפוני) | |||
נתבע |
פלוני
| |||
הנדון: | חיוב בגט | |||
נושא הדיון: | חיוב בגט |
"מי שהורגל לכעוס ולהוציא את אשתו תמיד שכופין אותו להוציא וליתן כתובה. דגרסינן פרק שילהי המדיר (דף ע') האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה. אזל רבי אלעזר אמרה לשמעתתא קמיה דשמואל. אמר אכסוה שערי לאלעזר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון. ורב אין אדם דר עם נחש בכפיפה. אלמא מהא שכופין אותו ובהא פליג שמואל. הא במי שמורגל לשלחה תמיד שלא לזונה אפשר דאפילו שמואל מודה. דבהא לא תיקום בהדיה בדינא ודייני ותמות ברעב בינתים. ועוד דכל שמשלחה מביתו הרי הוא כמורד מתשמיש."הרי שלדעת הרשב"א התנהגות נפשעת של הבעל, שבגללה אין האישה יכולה לשהות בביתה ובאופן זה חיובו בשאר ובעונה אינו מתקיים, היא סיבה לכוף את הבעל להוציאה.
"מצאתי בתשובת רבינו שמחה המכה את אשתו מקובלני שיש יותר להחמיר מבמכה את חבירו דבחבירו אינו חייב בכבודו ואשתו חייב לכבדה יותר מגופו (יבמות סוף סב:) והעושה כן יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולענשו בכל מיני רידוי ואף לקוץ ידו אם רגיל בכך (סנהדרין נח: ורש"י שם ד"ה קץ ידא) ואם היא רוצה לצאת יוציא ויתן כתובה."ואף הגהות אשר"י ב"ק פרק המניח כתב כן בשם אור זרוע.
"דלא תני במתני' אלא כגון מוכה שחין ובעל פוליפוס דאתיין ממילא אבל הנך דאתיא כפייה דידהו ע"י פשיעת הבעל לא קתני ומקמץ ומצרף ובורסי דקתני אפילו נעשו אחר שנשאו ניחא שאינם מתכוונים להקניט ולצער האשה".משמע שבעל שמקניט ומצער את האישה בפשיעה כופין אותו לשלחה.
"ומכל מקום נראה לי דאין לסמוך על דברי ספר אגודה ורבינו שמחה ואור זרוע לכפות להוציא על דבריהם כיון שלא נזכרו בדברי שום אחד מהפוסקים המפורסמים."אך לדעת הרמ"א בדרכי משה שם ס"ק כ"א יש לפסוק הלכה למעשה כדברי הרשב"א, האגודה, רבינו שמחה והאור זרוע, שכן אף הרמב"ן ומהר"ם סוברים כמותם. ומה שלא הביאום הפוסקים המפורסמים, תירץ רמ"א שלרוב פשטותו של דין זה, לא הוצרכו כלל לאמרו. ז"ל הדרכי משה:
"ואיני רואה בזה דבריו כלל דכדאי הם הגאונים לסמוך עליהם כל שכן שהרמב"ן ומהר"מ הסכימו בתשובותיהן בעניין הכאת אשתו והביאו ראיות ברורות לדבריהם גם הסברא מסכמת עמהן ומה שלא הוזכרו בדברי הפוסקים אפשר לומר שהיה פשוט בעיניהם וקל וחומר הוא מהאומר איני זן וכו' וכמו שהורה בתשובה הנ"ל ואף שלא היו בנמצא בימי הפוסקים הראשונים ולכן לא הוזכרו ולכן אין לדחות דברים ברורים בקש."דברי רשב"א אלו הובאו להלכה בדברי הרמ"א, שולחן ערוך אבן העזר סימן קנד:
"איש שרגיל לכעוס ולהוציא אשתו מביתו תמיד, כופין אותו להוציא, כי ע"י אינו זנה לפעמים ופורש ממנה בתשמיש יותר מעונתה והוי כמורד ממזונות ותשמיש. איש המכה אשתו, עבירה היא בידו כמכה חבירו. ואם רגיל הוא בכך, יש ביד ב"ד לייסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה, ולהשביעו שלא יעשה עוד, ואם אינו ציית לדברי הב"ד י"א שכופין אותו להוציא, ובלבד שמתרין בו תחלה פעם אחת או שתים כי אינו מדרך בני ישראל להכות נשותיהם, ומעשה עובד כוכבים הוא".ועיין שו"ת בנימין זאב סימן פ"ח, ובפסקי דין רבניים חלק ג' עמוד 220 שפסקו כפייה על הגט בבעל שרגיל להכות את אשתו.
הרב שלמה שפירא – אב"ד | הרב אברהם מייזלס | הרב אריה אוריאל |