לפנינו בקשה לפסיקת מזונות זמניים.

רקע כללי ומשפטי בקצרה
הצדדים, נשואים משנת תשס"ח (2008) – נישואין שניים לבעל וראשונים לאישה, ולהם שלושה ילדים קטינים [...]. הבעל עצמאי, מספק שירותים בתחום רשתות מחשוב לעסקים גדולים ובינוניים (מתוך אתר האינטרנט של החברה שבבעלותו), האישה שכירה, עובדת בחברת הביטוח [...].

הצדדים חיים בנפרד מתחילת חודש אוקטובר 2015, בעקבות אירוע שבגינו הגישה האישה תלונה למשטרה נגד הבעל, ובית המשפט הרחיק את הבעל מבית הצדדים לכמה ימים. עובר לאירוע, ביום כ"ח בתשרי תשע"ו (11.10.2015), הגישו הצדדים תביעות כרוכות לבית הדין. הבעל הגיש תביעת גירושין ובכרוך לה ענייני הרכוש משמורת הילדים ומזונות אישה. האישה הגישה תביעת שלום בית ולחלופין גירושין, ותביעת מזונות אישה וילדים.

לאחר כמה דחיות, בין היתר עקב פנייה לגישור, קיים בית הדין ביום י"ז אייר תשע"ו (25.5.2016) דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם, בתביעת המזונות. לצדדים קבוע מועד לדיון נוסף בחודש נובמבר 2016, שקבוע לשמיעת שאר התביעות. במהלך הדיון, הצדדים הביעו את הסכמתם להתגרש. בו ביום ניתן פסק דין לגירושין, ונקבע מועד לסידור גט.

תביעת המזונות
בדיון שהתקיים לפנינו, טענו הצדדים בעל פה בעניין מזונות האישה והקטינים. בית הדין הורה לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב ולצרף אסמכתאות וכך נעשה. ואולם לאור הסתירות החריפות בטענות הצדדים, וחוסר הבהירות באשר להכנסת הבעל כפי שיפורט בהרחבה להלן, נראה שלא יהיה מנוס מקיום הליך הוכחות כולל חקירות הצדדים וגילוי מסמכים נוספים בטרם יהיה אפשר לפסוק את המזונות הקבועים. מאותו הטעם, פסיקת המזונות הזמניים תהיה בכפוף לבירור הסופי, באופן שפסק הדין למזונות קבועים יחול אף הוא רטרואקטיבית, וייתכן שאף ממועד הגשת התביעות.

1. רמת החיים של הצדדים טרום הפירוד
עובר לפירוד, הצדדים התגוררו בדירה של הורי הבעל ברחוב [...] בחולון, ונהנו מרמת חיים ממוצעת. האישה צירפה חשבוניות ואישורי תשלום של ההוצאות הקבועות יותר (חשמל, גז, מים, טלפון ושירותי אינטרנט ולוויין) והיותר משתנות (מזון, ביגוד ופנאי), והוצאות על חינוך. מלבד ההוצאות לחינוך בגן פרטי בסך של 4,800 ש"ח לשני הבנים הקטנים, שברובם שולמו על ידי הורי הבעל, שאר ההוצאות משקפות רמת חיים ממוצעת.

בכתב התביעה למזונות כתבה האישה, שהורי הבעל סייעו לבני הזוג על בסיס כמעט יום יומי, כאשר התירו לצדדים להתגורר בדירה שבבעלותם (בתחילה בת"א ואחר כך בחולון) ושילמו לצדדים שני שליש משכר הלימוד של הבנים הקטינים בגן פרטי, רכשו עבור הצדדים מוצרי מזון מדי שבוע, מימנו עזרה בבית, ושילמו לבעל את הוצאות הדלק. כשהחל המשבר בחיי הצדדים, הורי הבעל אף מימנו להם ייעוץ וטיפול זוגי. האישה כותבת (סעיף 19 לכתב התביעה) שעזרתם הברוכה של הורי הבעל היא שהחזיקה את המשפחה.

גם בפני פקידת הסעד שכתבה את תסקיר רשויות הרווחה, (להלן: התסקיר) ציינו הצדדים (שם עמוד 2) את העובדה שהורי הבעל תמכו בהם באופן קבוע.

2. הכנסות ונכסים של הצדדים
הכנסות האישה
האישה צרפה טופסי 106 לשנים 2014–2015, ותלושי שכר של חודשים ספטמבר – אוקטובר 2015 ומרץ – מאי 2016. ממוצע שכרה של האישה "ברוטו" עמד על [...]לחודש בשנת 2014 (כ־75,000 ש"ח לשנה), ועל [...] לחודש בשנת 2015 (כ־83,000 ש"ח לשנה). לאחר ניכויים שונים נע השכר "נטו" בין 5,000 ל־5,500 ש"ח.

הבעל טען שהאישה משכה כספים שהם ברי איזון, בסך של 50,000 ש"ח, וכראיה לכך צירף הבעל תדפיס חשבון בנק שלפיו בחודש דצמבר 2015 החזיקה האישה ביתרת זכות בסך של 20,000 ש"ח בקירוב. האישה מצִדה צירפה מסמכים שונים התומכים בטענתה, שלפני חג הפסח נזקקה לסיוע מחברים וקרנות שונות.

יש לדחות את טענת הבעל תוך הערה לבעל שצירף מסמך שלא זו בלבד שהוא אינו תומך בטענתו, הוא אף מערער אותה. שכן, האישה טענה שבתקופת הפירוד נזקקה ללוות כסף למחייתה וצרפה אישור על נטילת הלוואה בסך של 40,000 ש"ח. ההלוואה נכנסה לחשבון ביום י"ג במרחשוון תשע"ו (26.10.2015), ונאכלה על ידי האישה במהלך החודשים הבאים. בחודש דצמבר 2015, נותר סך של כ־20,000 ש"ח מיתרת אותה הלוואה.

הכנסות הבעל
הבעל הגיש לבית הדין אישור רואה חשבון על מחזור הכנסותיו בשנה האחרונה (חודש מאי 15 עד אפריל 16) שבממוצע עמדו על סך של 6,000 ש"ח לערך, ודו"ח על הכנסות לשנת 2014 שלפיו סך הכנסותיו באותה שנה עמדו על 54,000 ש"ח. סכום זה חופף לסכום שהוצהר על ידי אבי הבעל, שהעסיק את הבעל באותה שנה. כלומר שהדו"ח שהוגש לרשויות המס אינו כולל את הכנסותיו של הבעל כעצמאי אלא אך ורק את הכנסותיו כשכיר בעסק של אביו.

האישה מנגד טוענת שהכנסתו המדווחת של הבעל עומדת על סך של 24,000 ש"ח בחודש: הכנסה משכר – כ־19,500 ש"ח, הכנסה מהשכרת הדירה בחולון – כ־4,500 ש"ח; וזאת מלבד הכנסות נוספות במזומן שאינן מדווחות. כן טענה האישה שהבעל מחזיק בכמה כרטיסי אשראי שבאחד מהם ביצע רכישות בסך של 14,000 ש"ח בחודש, וכן שהבעל נהנה מחיי מותרות ונסיעות לחו"ל, וכן שהבעל הוא בעלים של שני נכסי נדל"ן. האישה לא הביאה כל אסמכתה ממשית לדבריה (דף פירוט החיובים בכרטיס אשראי של הבעל לחודש פברואר 2016, שבו נכתב שסך ההתחייבויות עומד על סך 14,000 ש"ח, כולל את סך ההתחייבות כולל עסקאות בתשלומים), מלבד תמליל שיחה עם הבעל שבו הבעל מודה שיש לו הכנסות שאינן מדווחות. בתמליל ובמשמעותו נדון בהמשך.

ברם, ברור לבית הדין שהמסמכים שהבעל הציג אינם משקפים את ההיקף המלא של הכנסותיו, מכמה טעמים:

א. לפי אישור רואה חשבון, מחזור ההכנסות של הבעל בשנה האחרונה עומד על ממוצע של כ־6,000 ש"ח. כפי שמצוין בדו"ח מדובר במחזור הכנסות ולא ברווח, כלומר שמסך זה יש לנכות הוצאות. בנוסף, יש לנכות מהכנסתו החודשית הקבועה של הבעל סך של 1,500 ש"ח שהבעל משלם מדי חודש לפירעון הלוואה לרכישת רכב שנטל. אם כך, הרי לנו עני שבעניים ששכרו נמוך אף משכר מינימום של פועל פשוט.

ב. אם נקבל את דו"ח ההכנסות של הבעל לשנת 2014 ככתבו וכלשונו, הרי שבכל שנת 2014 העסק של הבעל לא הכניס פרוטה וכל הכנסותיו של הבעל היו משכר עבודה אצל אביו.

ג. בדברי הסבר לבקשתו לקבל משמורת מלאה על ילדיו, הבעל טען בפני פקידת הסעד, שקביעת המשמורת אצל האם שהכנסתה זעומה תגזור על הילדים חיי עוני ומגורים בשכונת פשע (שם עמוד 3), ואילו הוא יוכל לספק לילדים רמת חיים נאותה, ואף מותרות (שם עמוד 4). כפי שהוכח מתלושי השכר של האישה וכן מסעיף הכנסת בן הזוג שבדו"ח לשנת 2014 שהגיש הבעל, הכנסת האישה עומדת על כ־5,000 ש"ח ויותר לחודש – כשכרו המוצהר של הבעל. גם אם ננכה את ההוצאות של האם על מגורים, שהבעל שמתגורר בבית הוריו אינו נדרש לשלמם – בהתחשב בכך שהאישה עובדת ומשתכרת ותקבל בנוסף דמי מזונות כל שהם מהבעל – מצבה הכלכלי לא יהיה בהכרח גרוע יותר.

המסקנה היא שלבעל הכנסות נוספות. בהפרש ניכר מאלו שדווחו. לצורך כך אין אנו זקוקים לתמליל השיחה שהאישה צירפה לתיק, וממילא אין צורך לדון בבקשת הבעל להוציא את התמליל מתוך התיק.

עם זאת ברור, שהכנסותיו של הבעל לא חרגו מהסך הממוצע של בני זוג במעמדם של הצדדים, שכן גם האישה הודתה שרמת חייהם הממוצעת לא הייתה יכולה להתקיים אלמלא הסיוע הקבוע של הורי הבעל.

תשלומים מהביטוח לאומי
האישה טענה שהבעל כ"שיטה" לא שילם את חובו לביטוח לאומי, ובגין כך נשללו ממנה קצבת הילדים בסך של 450 ש"ח לחודש. כאסמכתא לדבריה, האישה צרפה שני מסמכים:

1. מכתב של הביטוח לאומי לבעל מחודש פברואר 2014, שבו התראה לבעל שאם לא ישלם את חובו לביטוח לאומי, החוב יקוזז מדמי מזונות הילדים.

2. מכתב של הביטוח לאומי לבעל מחודש אוקטובר 2015 שבו התראה לבעל על יתרת חוב של 184 ש"ח לביטוח לאומי.

ראשית יש לומר שחוב על סכום זעום אינו מלמד על "'שיטה" של הבעל, ואין להסיק ממנו דבר. גם אם האישה הייתה מצליחה להוכיח שהבעל צבר חוב משמעותי שבגינו נפסקו תשלומי הביטוח לאומי, לאור החלטת בית הדין שדמי המזונות ייפסקו החל ביום התביעה, הרי שלפי חוק הביטוח לאומי האישה רשאית לבטל את הקיזוז, כמצוין גם במכתב מחודש פברואר 2014.

הואיל ובשלב זה אנו עוסקים בפסק דין למזונות זמניים שניתן לפי אומד הדעת, ולא בפסק דין סופי שניתן לאחר מיצוי ובירור טענות הצדדים, די לנו בבירור זה. ובמסגרת הדיונים בפסיקת המזונות הקבועים, הצדדים ידרשו לתת הסבר מפורט לתמיהות שעוררנו בפסק דין זה.

3. שיקולים נוספים בפסיקת מזונות זמניים
משמורת משותפת
הצדדים קיבלו את המלצת פקידת הסעד בתסקיר (עמוד 5), שהמשמורת על הקטינים תהיה משותפת. הסדרי הלינה יהיו: בימי החול – ארבעה לילות אצל האם ושניים אצל האב; סופי שבוע חופשות וחגים – יחולקו בשווה.

הבעל טוען שיש להפחית את דמי המזונות בהתאם.

בדיון, בית הדין ביקש לברר עם הצדדים, אם לפי ההסדר החדש הצדדים חולקים באחריות על הטיפול בילדים, או שהאחריות מוטלת על האם, שבפועל היא המשמורנית העיקרית, והבעל נושא עמה בעול. כדי לסבר את אוזנם של הצדדים בית הדין הציג את השאלה כך: האם ה"'בסיס" של הילדים הוא אצל האם או אצל שני הצדדים בשווה. כלומר: היכן נמצא עיקר "מרכז הכובד" של חייהם של הילדים והיכן הם מקבלים את עיקר צורכיהם – האם אצל האם שעד לאחרונה הייתה משמורנית יחידה או אצל שני ההורים בשווה?

כבשאר הנושאים שעלו בדיון, גם בנושא זה היו חילוקי דעות קוטביים. הבעל טען שמדובר בחלוקה שווה של האחריות בין הצדדים, ואף הוסיף שהוא דואג לילדים יותר מהאם, ורוכש עבורם דברים בסיסיים שהאם מחסירה מהם. האם השיבה שהמשמורת בפועל היא אצלה, ושעד עתה הבעל לא מימש את הזכות להלין את הילדים אפילו פעם אחת.

למעשה, טרם היה סיפק ביד הבעל לממש את ההסדר החדש, שכן התסקיר נחתם והוגש לבית הדין ביום ט"ז באייר תשע"ו (24.5.2016) – יום לפני הדיון. רק בעוד כחצי שנה, כאשר יוגש תסקיר משלים, יהיה בידנו לקבוע כיצד מתבצע ההסדר של המשמורת המשותפת, ואיזו משמעות יש לכך על פסיקת מזונות הילדים.

מגורי אבי האישה עם האישה והקטינים
הבעל טען ולא הוכחש, שאבי האישה מתגורר עמה ועם הקטינים, משתמש במדור ונהנה מהמזונות שהבעל רוכש עבור הקטינים. הבעל אף טען שהאישה מעדיפה את צורכי אביה, ומתרשלת בטיפול בילדים ואינה דואגת לצרכיהם. הדברים הגיעו לכדי כך, שהילדים התלוננו על מחסור במזון.

נקדים ונאמר, שלטענת הבעל שהאישה מעדיפה את צורכי אביה על פני צורכי הקטינים, אין כל בסיס. אדרבה בתסקיר יש התייחסות לתקופה הקשה שבה הבעל לא שילם מזונות זמניים והאישה נזקקה לסיוע של גורמים שונים ובכל זאת הילדים היו מטופלים היטב, רגועים ושמחים.

גם אם אבי האישה משתמש במדור ונהנה ממוצרי המזון שבבית האישה, הדבר לא פוטר את הבעל מחובת המזונות. כפי שבית הדין הסביר בדיון, פסיקת דמי מזונות מעבירה את האחריות המידית (לא הכוללת) לכלכלת הילדים מהבעל אל האישה. וככל שהאישה תשתמש בכספים למטרות אחרות – תידרש היא לכלכל את הילדים ממקורות כספיים אחרים ואם לא תעשה כן, הדבר ישתקף בתסקירי המשך של רשויות הרווחה, שעלולים לשנות את המלצתם למשמורת משותפת.

כפי שנכתב לעיל, שני הבנים הקטנים לומדים בגן פרטי. הבעל טוען שעל האישה לשלם מחצית מהוצאות הגן כפי שמקובל שההורים מתחלקים בהוצאות חריגות.

לפי התרשמות בית הדין, אלמלא הסיוע שהגישו הורי האב, לא היו הצדדים בוחרים בגן פרטי לילדיהם. כן ברור, שאם הורי הבעל יפסיקו לשאת בעיקר התשלום, הקטינים לא ימשיכו את הלימוד בגן הפרטי. אם כך, מדובר בהחלטה של הורי הבעל לסייע לצדדים בדבר חשוב כל כך כמו חינוך הקטינים במסגרת האיכותית ביותר. ככל שהאישה חפצה להמשיך את ההסדר יהיה עליה לשאת ביתרת התשלום.

4. צרכי האישה והקטינים
האישה פרטה בבקשתה את צרכיה וצרכי הקטינים בסך כולל של למעלה מ־20,000 ש"ח. הבעל משיב שהכנסתו הנמוכה אינה מכסה אפילו לא חלק מדרישות האישה. וכן שחלק מצרכי הקטינים משולמים בפועל על ידו ועל ידי הוריו. הבעל צירף חשבוניות ואישורים על רכישת מוצרי מזון פריטי לבוש וריהוט.

כפי שהוסבר לבעל בדיון: במציאות בת ימינו, הדרך הנכונה לתשלום דמי המזונות היא באמצעות העברה כספית, ולא ברכישת מוצרי מזון בעין.

באשר למזונות העבר, הרי שעד כ"א באדר א' תשע"ו (1.3.2016) האישה התגוררה עם הילדים בבית הורי הבעל בחולון ללא תשלום. החל מחודש מרץ 2016 האישה התחייבה לשלם להורי הבעל סך של 3,000 לחודש – דמי שימוש בדירה, והחל מחודש יוני 2016 האישה שוכרת דירה בחולון ומשלמת עבורה סך של 3,200 ש"ח לחודש. הבעל צירף לתיק, פירוט תשלומים בכרטיסי אשראי, שבהם בין היתר תשלום לחברת "הוט" עבור שירותי תקשורת, תשלום לעיריית חולון עבור ארנונה ותשלום לקופת חולים "כללית" בה מבוטחים הצדדים וילדיהם. כמו כן הבעל צירף אישורים שרכש ריהוט עבור הילדים.

באשר למזונות העתיד: הבעל ישלם את הסכום שיקבע על ידי בית הדין עבור כלל צורכי הילדים. בתשלום דמי מזונות הילדים לאשה, הבעל מעביר את האחריות המידית לכלכלת הילדים לאשה, בזמנים שבהם הילדים נמצאים במשמורתה.

באשר להוצאות חינוך: שני ילדיהם הקטנים של הצדדים לומדים בגן פרטי בשכר לימוד גבוה. לבית הדין נראה שאלמלא ההשתתפות של הורי הבעל בשכר הלימוד, הצדדים לא היו יכולים לממן מכיסם את הלימודים בגן הפרטי, והילדים היו נשלחים למסגרות ציבוריות ששכר הלימוד שם נמוך משמעותית. לפיכך נראה שכל עוד הורי הבעל יהיו מוכנים לשלם שני שליש משכר הלימוד הגבוה, ילדיהם הקטנים של הצדדים ימשיכו ללמוד במסגרת הנוכחית, והאישה תשלם את יתרת שכר הלימוד. אם וכאשר הורי הבעל יפסיקו את השתתפותם, והילדים ישלחו למסגרת הממלכתית, האישה תישא בהוצאות החינוך, למעט הוצאה חד שנתית כמפורט להלן.

באשר למזונות האישה תבוא התייחסות בפרק הסיכום.

5. נאמנות אישה בתביעת מזונות
הצדדים חלוקים בהרבה עניינים עובדתיים. מדובר כאמור בפסיקה זמנית לפי החומר שבתיק ובכפוף למה שיתברר בדיון בפסיקת המזונות הקבועים.

ויש לדון כבר כעת, אם בשלב זה של הדיון – בטענות שלא הוכחו לגמרי, יש יתרון לצד אחד על פני הצד השני, או שהכלל התקף בכל תביעה ממונית, שהמוציא מחברו עליו הראיה תקף גם כאן.

דהנה במזונות אלמנה נאמרה הלכה שבמקום שיש הכחשה בין האלמנה ליתומים, נטל ההוכחה מוטל על היתומים. כדאיתא בגמרא כתובות (צו ע"א וע"ב):

בעי ר' יוחנן: יתומים אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי, על מי להביא ראיה? נכסי בחזקת יתמי קיימי, ועל אלמנה להביא ראיה, או דלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי, ועל היתומים להביא ראיה?

והתוספות שם (צו ע"א ד"ה יתומים) ביארו את האבעיא בגמרא:

יתומים אמרו נתננו – אומר רבי דמיירי במזונות שעברו דמוכח מילתא טפי משום דשתקה עד השתא דיתמי קושטא קאמרי אבל במזונות דלהבא ודאי על היתומין להביא ראיה דהא רבי יוחנן הוא דאמר בפרק קמא דבבא מציעא (דף יז ע"א ושם) הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום ואפילו למאן דלית ליה דר' יוחנן הכא מודה דלא מהימני לומר פרעתי דאי מהימני מה הועילו חכמים בתקנתם שתקנו לה מזונות כל שעה יאמרו פרעתי [...]

ובטעם החילוק בין אלמנה שתובעת מזונות לשאר תובעים, כתבו התוספות (שם ע"ב ד"ה נכסי):

ואם תאמר מה טעם דלא חשבינן נכסי בחזקת הבעל חוב ואמאי מהימני יתמי למימר פרענו במלוה על פה [...] דחשבינן ליה בחזקת אלמנה טפי משום דמוכרת למזונות שלא בבית דין [...]

ופסקו הרמב"ם (הלכות אישות פרק יח הלכה כז) והשולחן ערוך (אבן העזר סימן צג סעיף טו) שהאלמנה מוחזקת ועל היתומים להביא ראיה. ועיין בית שמואל (שם ס"ק כא) בשם המהרש"ך (חלק ב סימן רה, עיין מחצית השקל שם), דגם במקום שיש ספקא דדינא האלמנה מוחזקת נגד היורשים.

ובאישה שבעלה הלך למדינת הים, איתא בגמרא (שם קו ע"ב וקז ע"א):

איתמר: רב אמר פוסקין מזונות לאשת איש, ושמואל אמר: אין פוסקין מזונות לאשת איש. אמר שמואל: מודה לי אבא בשלשה חדשים הראשונים, לפי שאין אדם מניח ביתו ריקן [...] רב אמר פוסקין דהא משועבד לה, ושמואל אמר אין פוסקין – מאי טעמא? רב זביד אמר: אימא צררי אתפסה, רב פפא אמר: חיישינן שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך.

ונפסקה הלכה (שם קז ע"ב): "והלכתא כותיה דרב, ופוסקין מזונות לאשת איש."

עוד בגמרא שם (קז ע"א): "מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות [...] ואם בא ואמר פסקתי לה מזונות – נאמן."

ובראשונים נאמרו כמה פירושים בהלכה זו (עיין ביאור הגר"א אבן העזר שם ס"ק יב).

ובשולחן ערוך (שם סימן ע סעיף י) הביא את פירוש הרמב"ם (שם פרק יב הלכה כא) להלכה:

הרי שעמדה בדין ופסקו לה מזונות ומכרו בית דין ונתנו לה או שמכרה היא לעצמה ובא הבעל ואמר הנחתי לה מזונות הרי זו נשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח לה, לא תבעה ולא מכרה אלא שהתה עד שבא, הוא אומר הנחתי והיא אומרת לא הנחת אלא לוויתי מזה ונתפרנסתי, נשבע שבועת הסת שהניח לה ונפטר ויישאר החוב עליה.

אגב כך למדנו הלכה נוספת שנאמרה ברמב"ם (שם הלכה טז) ונשנתה כאן, שאישה שבעלה הלך למדינת הים, רשאית למכור מנכסיו לצורך מזונותיה. ועיין במגיד משנה שם (הלכה טז) שהראה מקור דין זה.

והקשו האחרונים, אם כך מדוע בעל שטען שהניח לאשה מזונות נאמן ופטור, הא האישה רשאית למכור מנכסיו לצורך מזונותיה והיא מוחזקת, כשם שאלמנה חשובה מוחזקת נגד היורשים?

ותירץ האבני מילואים (סימן צג ס"ק י):

והנראה לעניות דעתי בזה דגבי בעל כשבא ואמר הנחתי לה מזונות אמרינן דנכסוהי דבר אינש אינון ערביה ביה וכל דלא מצי גבי מיניה דלוה לא גבי מערב וכיון דהבעל לפנינו שהוא עיקר הבעל חוב וטוען ברי פרעתי הוא נאמן לגבי שיעבוד גופו ומשום הכי גם בנכסיו אין לה כלום [...] מה שאין כן שלא בפני הבעל קודם שבא אמרינן נכסים בחזקתה כיון שאין הלווה כאן, אבל ביורשין שהם אינם הלווים שהרי מזון אלמנה חוב הוא אצל הבעל וכיון דעל הנכסים היא נקראת מוחזקת תו לא מהימני היורשין בברי כיון דגופם לא אשתעבד שהרי אינהו לאו לווים דידה נינהו אלא דיורשין את הנכסים והרי האלמנה מוחזקת בנכסים [...]

וכעין זה תירץ בהפלאה (קונטרס אחרון סימן ע ס"ק טז), וזו לשונו:

וצריך לומר דביתומים מעולם לא היו הנכסים בחזקתן אלא משמת מיד הנכסים בחזקת אלמנה למזונות, אבל באשת איש כבר היו בחזקת הבעל כשהיה בביתו אף שיכולה למכור אינם יוצאים מחזקתו.

שוב ראיתי למרן הראשון לציון זצוק"ל ביביע אומר (חלק ג סימן טו אות טז) שציין לדברי האבני מילואים (בסימן סט ס"ק ב ובסימן צ ס"ק ב) שכתב שלדעת הרמב"ם שסובר שאשת איש רשאית למכור מנכסי בעלה לצורך מזונותיה, האישה מוחזקת בנכסי בעלה כשם שאלמנה מוחזקת בנכסי היורשים. ולדברי האבני מילואים (בסימן צג שם) דמחלק בין בעל שנמצא בפנינו וטוען לבעל שנמצא במדינת הים. ובאבני מילואים (בסימן צ שם) כתב דהרבה ראשונים חולקים על הרמב"ם וסבירא להו שהאישה אינה נחשבת מוחזקת בנכסי הבעל, ואפשר לטעון קים לי כוותיהו. גם מרן הראשון לציון שם הביא חבל ראשונים דכולם מחלקים בין אלמנה שחשובה מוחזקת, לאשה שאינה חשובה מוחזקת בנכסי בעלה. וכתב דכן היא דעת הרמב"ם ומרן השולחן ערוך (בסימן ע שם).

ואולם, גם במזונות אישה, הבעל לא יכול להיפטר בטענת פטור בעלמא בלי ראיה. דעיין ברשב"א בתשובה (הובא בבית יוסף סימן עז):

ולעניין מה שאמרת אם צריכה להראות כתובתה לפני בית דין כשתובעת מזונות אלו מבעלה מסתברא שאינה צריכה להראות שהרי יושבת תחת בעלה וחזקה של זו שיש לה כתובה ומזונות עד [...] שיביא הבעל ראיה שמחלה לו המזונות בפירוש חייב ואפילו במזונות שעברו אם לא טען בבריא אין טוענין לו ואפילו טען הוא חייב שבועת היסת [...] וכל שכן במזונות העתידין שאינו נאמן עד שיביא ראיה והיינו נמי טעמיה דרב דאמר בפרק שני דייני גזירות (כתובות קז ע"א) פוסקין מזונות לאשת איש משום דאפילו אתי בעל ואמר התפסתיה צררי למזונות העתידים אינו נאמן דאם כן אין לך אשה נזונת משל בעלה ולא מן היתומים ואף הרי"ף כתב כן בתשובה שהבעל שאמר לאשה התפסתיך צררי אי נמי את מחלת לי מזוני אינו נאמן [...]

והט"ז (אבן העזר סימן פ) כתב בביאור דברי השולחן ערוך (שם סעיף ט), באישה שטוענת שבעלה ראוי לקנות שפחות והבעל כופר בדבריה, וזו לשונו:

דכיון דכל אישה משועבדת לבעלה בטחינה ואפיה אלא שקצת נשים שמכנסת ממון הרבה הם יוצאים מכלל זה והיינו בידוע דודאי לא תצא מחזקה זו של כל הנשים מכוח שבועתה כמו שמצינו בתשובת רשב"א שמביא בבית יוסף סי' ע"ז שאין הבעל נאמן לומר מחלה לי מזונות שהרי חזקה שיש לה מזונות, על כן אין לה פטור אלא בעדים.

וכן בתשובות המיוחסות לרמב"ן (סימן קב), הובא בבית יוסף אבן העזר (סימן עד), בנדון בעל שמכה את אשתו ומצערה וטוען שהיא גרמה לכך, כתב:

וקרוב הדבר בעיני שאם ידוע שהוא מתמיד להכותה שאינו נאמן לטעון שהיא גורמת שמקללתו בפניו, דלאו כל כמיניה לאחזוקה בפרוצה.

(ובסימן קג שם):

כל שהיא טוענת שבורחת מפני חמותה ולא במרד יש לבעל ליתן לה מזונות. שאין זו מורדת. ואילו רצה הבעל לבוא אצלה לבית אביה היתה מקבלתו או בחצר אחרת. ולמה תפסיד בכך מזונות והוא מכישה במקל שתברח, ואם לותה ואכלה הבעל חייב לפרוע מה שלותה.

ויש לעיין, דאם הבעל הוא בחזקת חייב מזונות לאשה, מדוע הבעל נאמן בטענת ברי שפרע את מזונות העבר? ונראה שהחזקה היא על הזכות למזונות ולא על חוב המזונות, כלומר שיש חזקה שהאישה זכאית למזונות והבעל לא יכול להיפטר מכאן ולהבא בטענה שהאישה מחלה לו על זכות זו או שהאישה אינה זכאית למזונות מאחת מהעילות שנקבעו בהלכה, אך אין חזקה על העבר שחוב המזונות לא נפרע או לא נמחל.

שוב ראיתי למרן הראשון לציון זצוק"ל ביביע אומר (שם – חלק ג סימן טו אות טז ובאות יז) שדן בעניין זה באריכות בכמה גווני שהבעל מבקש לפטור את עצמו ממזונות האישה, והאישה עומדת על תביעת מזונותיה. והביא דברי הרשב"א והרמב"ן ועוד פוסקים באורך וברוחב. ודן שם אם האישה חשובה מוחזקת בזכותה למזונות ואם טענות הבעל המבקש להיפטר מתביעת האישה הם בבחינת טענת "לא התחייבתי" או בבחינת טענת "פרעתי". והמעיין היטב בדבריו יראה שאין בהם סתירה למה שכתבתי ואדרבה יש סייעתא לדבריי שבטענה בעלמא שהאישה לא זכאית למזונות, הבעל אינו יכול להיפטר מחוב המזונות, אלא אם כן יש איזו ריעותא לפנינו. ובעניין התשובה המיוחסת לרמב"ן עיין גם בפסק דין מבית הדין הגדול (פד"ר טו מעמ' 99, מהדיינים הגאונים: הגר"י חזן; הגר"מ טופיק; והגר"ש דיכובסקי).

ואכתי יש לעיין בדין זה דבתוספות בכתובות (צו ע"א) כתבו:

יתומים אמרו נתננו – אומר רבי דמיירי במזונות שעברו דמוכח מילתא טפי משום דשתקה עד השתא דיתמי קושטא קאמרי אבל במזונות דלהבא ודאי על היתומין להביא ראיה דהא רבי יוחנן הוא דאמר בפרק קמא דבבא מציעא (דף יז ע"א ושם) הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום ואפילו למאן דלית ליה דר' יוחנן הכא מודה דלא מהימני [...]

משמע שאלמלא הריעותא בטענת האלמנה ששתקה ולא תבעה, לר' יוחנן דקיימא לן כוותיה (עיין שולחן ערוך שם סימן ק סעיף ו) אין לקבל את טענת היורשים שנתנו את מזונות העבר מטעם נוסף, שמזונות האלמנה חשובים מעשה בית דין, והטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום.

וכן נראה מדברי עוד פוסקים. עיין ברמב"ם (הלכות אישות פרק יב הלכה יח), שמחלק בין אישה שאין שטר כתובתה בידה לאלמנה שאין שטר כתובתה בידה, וזו לשונו:

[...] ודעתי נוטה לזה במי שהלך בעלה הואיל ויש לה מזונות מן התורה, אבל אם מת בעלה אין לה מזונות עד שתביא כתובה מפני שהיא אוכלת בתקנת חכמים, ועוד שניזונת מנכסי יורשים ולעולם טוענין ליורש.

וברא"ש (כתובות פרק יג סימן ו), לאחר שהעתיק דברי הרמב"ם ותמה עליו, כתב וזו לשונו:

ודבריו תמוהין [...] ועוד דקיימא לן דגובה כתובתה בעידי מיתה אף על פי שאין שטר כתובתה בידה דהטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום וכל שכן דיש לה מזונות דנכסים בחזקתה הן לעניין מזונות כדתני לוי.

משמע שמלבד הטעם שהנכסים בחזקת האלמנה, אין לקבל את טענת היורשים מטעם נוסף, שחיוב מזונות הוא בבחינת מעשה בית דין, והטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום.

ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן צג סעיף יח) הביא את מחלוקת הרמב"ם והרא"ש.

ובט"ז אבן העזר שם (ס"ק יט) הקשה על דברי הרא"ש, וזו לשונו:

אלא דקשה על מה שכתב הרא"ש דהא קיימא לן דגובה כתובה בעידי מיתה וכו' דאדרבה קיימא לן בסימן ק' וכן כתב הרא"ש עצמו בפרק שני דייני דהיינו דווקא במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין ואין שטר כתובה בידה נשבע היסת ונפטר [...] על כן נראה דקיימא לן כהך יש חולקים [=שבשולחן ערוך שם סעיף יח] דהא כתב בסימן ה' דסבירא להו לאחרונים כאותה דעה דסבירא ליה שמקום שכותבין גובה בלא שטר כתובה וגם ברש"י פרק הכותב דף פ"ט מבואר שכתב כך משום דתנאי כתובה מעשה בית דין הוא ומהא נפקא לן בבא מציעא הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום ואם כן הוא הדין למזונות.

הט"ז מקשה: הא הרא"ש פוסק שבמקום שכותבים כתובה אישה שאין שטר כתובה בידה אינה גובה את כתובתה. ומסיק שהלכה כדעת היש חולקים שהיא דעת הרא"ש, אך לא מטעמו. הלכה כדעת הרא"ש שאלמנה שאין שטר כתובה בידה גובה מזונות, מטעם אחר, שהרמ"א (בסימן ק סעיף ו) פסק דלא כרא"ש, שגם במקום שכותבים כתובה, אלמנה שאין שטר כתובה בידה גובה כתובתה, והוא הדין שגובה את מזונותיה.

מכלל הדברים אנו למדים, שמזונות אלמנה חשובים מעשה בית דין כשם שכתובתה חשובה מעשה בית דין. לפיכך, במקום שאלמנה שאין שטר כתובתה בידה, גובה את כתובתה, האלמנה גובה אף את מזונותיה, ואין טוענים ליורשים שהמזונות נפרעו או נמחלו, דגם המזונות חשובים מעשה בית דין שהטוען טענת פטור נגדם לא אמר כלום.

ומה דינם של מזונות אישה – האם גם הם חשובים מעשה בית דין?

הנה זה לשון רש"י בבא מציעא (יז ע"א): "הטוען אחר מעשה בית דין – דבר שהוא תנאי בית דין, כגון כתובה ומזון האשה והבנות, הטוען ואמר פרעתי שלא בעדים – לא אמר כלום."

וכך כתב בריטב"א ובאגודה ובתוספות רא"ש שם. ואולם בתוספות שם כתבו:

הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום – אינו נאמן לומר פרעתי מעשה בית דין קרי כל דבר שחייב לה אפילו לא כתב כגון מנה ומאתים ומזון האישה והבנות לאחר מותו.

ועיין בחידושי מהר"ל (למהר"ל מפראג הוצאת מכון ירושלים תשע"ג) בבא מציעא שם שחולק על התוספות, שגם מזונות אלמנה אינם חשובים מעשה בית דין, ועיין שם הטעם.

ונראה שגם רש"י וסיעתו לא פליגי על התוספות, ודוק דכתבו "מזון האישה והבנות" דמזונות הבנות הן לאחר מיתה.

ובאמת כך מוכח מדברי הרמב"ם והשולחן ערוך (בסימן ע שם), שכתבו שבעל שטוען הנחתי ביד האישה מזונות נאמן, ופטור מתביעת המלווה שיפרע את ההלוואה שנטלה האישה, ואם נאמר שמזונות אישה חשובים מעשה בית דין, מדוע הבעל פטור מתביעת האישה, הא האישה תבעה מזונות בבית דין ואין כאן ריעותא.

וכן מוכח מדברי החלקת מחוקק (סימן ע ס"ק לח) והגר"א (שם ס"ק מב) שביארו את דברי הרמ"א שם, שאין הבעל נאמן לומר שנתן לאשה מזונות על העתיד, שהטעם הוא משום שהוי כטוען פרעתי תוך זמנו שאינו נאמן כדאיתא בבבא בתרא (ה ע"ב) ושולחן ערוך חושן משפט (סימן עח), ולא כתבו שהטעם משום שהוא כטוען אחר מעשה בית דין.

שוב ראיתי בפסק דין מבית הדין הגדול (פד"ר חלק ב עמוד 103 מהדיינים הגר"י נסים – נשיא; הגרי"ש אלישיב; הגר"ב ז'ולטי), שהביאו מכמה מחשובי הראשונים שאין מזונות אישה בחיי בעלה בכלל תנאי ומעשה בית דין.

מכל מקום פשוט שכל הדיון בנאמנות האישה בתביעת מזונות הוא רק במקום שיש חיוב ברור, והדיון הוא בטענת פטור דפירעון או מחילה, אבל במקום שהדיון הוא בגובה החיוב לפי ההכנסה של הבעל ורמת החיים שלה הורגלה האישה, נראה שלדברי הכול נטל ההוכחה מוטל על האישה התובעת, ככל המוציא מחברו שעליו הראיה. וגם לפי מה שכתבו הרשב"א בתשובה והט"ז שהאישה מוחזקת במזונותיה, והבעל אינו נפטר בטענה בעלמא. הני מילי בעיקר החיוב ולא בגובה החיוב.

סיכום והכרעה
מדובר בבני זוג שנפרדו לפני כשמונה חודשים וממתינים למועד לסידור גט. האישה תובעת מזונות זמניים עבורה ועבור הקטינים. בית הדין התרשם שלבעל יכולת כלכלית גבוהה יותר מזו שהוא מוכן להודות בה, אך נמוכה בהרבה ממה שנטען על ידי האישה.

טענות הצדדים בעניין זה טרם מוצו, ופסק דין זה ניתן לפי החומר שבתיק.

ובכן מסקנתו העקרונית של בית הדין היא שיש להבדיל בין מזונות האישה למזונות הילדים ובין מזונות העבר למזונות העתיד. באשר למזונות האישה: לדעת בית הדין השתכרות האישה מספיקה לכיסוי כל צרכיה לפי רמת החיים שהורגלה עם הבעל, ואין לחייב את הבעל בתשלום נוסף. באשר למזונות הילדים, הבעל ישלם את מזונות העבר בקיזוז מה שכבר שילם מיוזמתו ועל פי פסיקת בית הדין, וישלם את מזונות העתיד, ובכך יעביר את האחריות המידית לכלכלת הילדים אל האישה.

כדי למנוע התחשבנות אין סופית, יקבע בית הדין סכומים קצובים שבהם יש שקלול של כלל הנתונים שהוצגו בפנינו, ועל בסיס נימוקי פסק דין זה, כדלהלן:

א. עבור חודשים אוקטובר 2015 עד פברואר 2016 ישלם הבעל לאישה סך של 4,000 ש"ח לחודש.

ב. החל מחודש מרץ 2016, ישלם הבעל לאישה סך של 2,000 ש"ח לחודש לכל ילד.

ג. הסכום שנקבע בסעיף הקודמים כולל את כל ההוצאות השוטפות ואת הוצאות המדור, ואינו כולל הוצאות חריגות, ובכלל זה: הוצאות רפואיות שאינן כלולות בסל הבריאות ובביטוחים המשלימים של קופות החולים; הוצאה שנתית לפתיחת שנת הלימודים; חוגים ופעילות העשרה ששני ההורים יסכימו עליהם; שבהם יישאו הצדדים בשווה.

ד. כל עוד הורי הבעל משתתפים בשיעור של שני שליש מהוצאות החינוך של שני הילדים הקטנים, תשלם האישה את השליש הנוסף. אם וכאשר יפסיקו הורי הבעל להשתתף בהוצאות החינוך והצדדים יחליטו לשלוח את ילדיהם למערכת החינוך הממלכתית, האישה תישא בהוצאות החינוך, למעט הוצאה חד שנתית כמפורט בסעיף הקודם.

ה. סך של 8,000 ש"ח שהבעל שילם לפי החלטת בית הדין, יקוזזו מחוב מזונות העבר.

ו. באי כוח הצדדים יגישו לבית הדין בתוך שבעה ימים הצעה לפריסה נוחה והוגנת של תשלום חוב מזונות העבר על ידי הבעל.

ז. החלטה זו מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

הרב עידו שחר

מצטרפים למסקנות ההחלטה.

>בקמאקר<הרב שלמה שטסמן – אב"ד            הרב אייל יוסף

הוחלט כאמור.

ניתן ביום ט' בסיוון התשע"ו (15.6.2016).