ביום כ"ט כסלו תשס"ג (4.12.02) הגיש הבעל תביעה לגירושין בה כרך את מזונות הילדים, צווים וראיית הילדים. כעבור כשבועיים, ביום י"ד טבת תשס"ג (19.12.02), הגיש הבעל בקשה לתיקון כתב התביעה לגירושין, ואליה צרף כתב תביעה מתוקן. הבקשה וכתב התביעה המתוקן נתמכו בתצהיר כדין של הבעל.

מאחר ועד לאותו יום לא התקבל בבית הדין, מטעם האשה, כתב תשובה לתביעה המקורית, נעתר ביה"ד לבקשה לתיקון כתב התביעה, מבלי לבקש את תגובת האשה. בפנינו, איפוא, כעת, תביעה מפורטת לגירושין, אליה נכרכו עניני מזונות האשה עד הגט, מזונות הילדה והחזקתה, וחלוקת הרכוש המשותף.

הדיון הראשון בתביעות שבפני בית הדין התקיים ביום כ"ט אדר א' תשס"ג (3.3.03), והצדדים הוזמנו אליו כדין. למרבה הצער והפליאה, נמנעה האשה מלהופיע לדיון. באת-כוח הבעל טענה, כי הבהירה לב"כ האשה, עו"ד ירון אלטרזון, כי אין החלטה על דחיית הדיון ביום זה, ומשכך אין סיבה שהדיון לא יתקיים במועדו. ב"כ הבעל הוסיפה כי קיימת מחלוקת בין הצדדים ביחס לסמכותו של בית הדין לדון בענינים שנכרכו בגירושין, וזאת הסיבה לאי-הופעת האשה ובא-כוחה, כשתקוותם היא שבית המשפט לעניני משפחה הוא שידון ראשון בנושא הסמכות.

למרות האמור, החלטנו לתת לאשה אפשרות נוספת להופיע בפנינו לדיון במעמד הצדדים, ולפיכך קבענו דיון ליום ט"ז אדר ב' תשס"ג (20.3.03), וקבענו שבקשת ב"כ הבעל להוצאות בגין הישיבה שלא התקיימה, תידון בדיון הבא.

ביום ח' אדר א' תשס"ג (10.3.03) הגיש ב"כ האשה לבית הדין "בקשה דחופה לדחיית דיון", בה טען כי בתאריכים 22-16 במרץ 2003 הוא מתעתד לצאת לחופשה, כנראה מחוץ לגבולות הארץ. ביה"ד נעתר לבקשת הדחיה, וקבע מועד חילופי לדיון ליום י"ט אדר ב' תשס"ג (23.3.03). שוב הגיש ב"כ האשה בקשה לדחיית הדיון, ובקשה זו נדחתה.

למרות דחיית הבקשה, נמנעו שוב האשה ובא-כוחה מלהופיע לדיון שנקבע ליום י"ט אדר ב' תשס"ג (23.3.03). עקב כך, ובהתאם להתראה המצויה בהזמנת בית הדין, שאם בעל-הדין לא יתייצב לישיבה, עלול בית הדין לקיים את הישיבה שלא בפניו, החלטנו לקיים את הדיון במועד אליו הוזמנה האשה כדין.

לאור המחלוקת בין הצדדים לענין סמכות בית הדין, ראינו לנכון, כדבר ראשון, כמקובל, לדון בענין זה. כאמור, הבעל הגיש תצהיר בתמיכה לטענותיו. מעבר לכך, חקרנו בעצמינו את הבעל, כדי לעמוד על כנות תביעתו לגירושין, ועל כנות הכריכה של הענינים שנכרכו, ובדקנו אם הכריכה נעשתה כדין. כמו כן שמענו את טיעוני ב"כ הבעל והסבריה. בסיכום דרשה ב"כ הבעל שנחליט כי הסמכות לדון בענינים שנכרכו בגירושין היא לבית הדין הרבני, ונחייב את האשה בהוצאות משפט.

כללי הדיון לענין "ריב הסמכויות" בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט לענייני משפחה, הוסדרו לאחרונה ב-בג"ץ 8497/00, אירה פייג-פלמן נ' ג'אורג' פלמן ואח'. נפסק שם, כי לשתי הערכאות - בית המשפט לענייני משפחה ובית-הדין הרבני - נתונה הסמכות לדון בטענות הנוגעות לסמכותן ולהכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה. כן נפסק כי מכוח עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, מסור בידי כל אחת משתי הערכאות - בית-המשפט לענייני משפחה ובית-הדין הרבני - שיקול-דעת לעכב את הדיון בתביעה שבפניה, כדי לאפשר לערכאה האחרת להכריע בשאלת התקיימות תנאי הכריכה. לענין השיקולים שיש לשקול לענין זה, נאמר שם:

"השיקולים יהיו מושפעים מנתונים רלוונטיים לעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, כגון השלב בו מצוי ההליך בערכאה האחרת. כך למשל, אם אחת משתי הערכאות כבר החלה לדון בטענות כנגד סמכותה והדיון בשאלת התקיימות תנאי הכריכה מצוי בפניה בשלב מתקדם, על הערכאה האחרת לשקול אם להימנע מדיון ולהמתין להכרעת הערכאה הראשונה בעניין הסמכות."

עם זאת, הועלה חשש בפסק הדין בבג"ץ פלמן, שלצד "מרוץ הסמכויות" שבין בתי הדין לבתי המשפט, תתפתח תופעה חדשה של "מרוץ החלטות". הגישה לפיה ההכרעה הראשונה בזמן לעניין הסמכות תחייב את הערכאה האחרת, עלולה לגרום לתכסיסנות פסולה מצד בעלי-הדין בנוגע למועדי הדיונים בשתי הערכאות, שכן כל אחד מבני-הזוג ינסה להקדים את האחר בקבלת הכרעה לעניין הסמכות מן הערכאה בה בחר להגיש את תביעתו. מרוץ כזה, עלול גם לפגום ברמת הדיונים ובאיכות ההנמקה של ההכרעה בשאלת הסמכות, נוכח הרצון לזרז את מסירת ההחלטה בעניין. בית המשפט סבר, כי השלכות אלה אינן רצויות.

אכן, הארועים בתיק זה מדגימים באופן בולט, את החששות שהובעו על ידי בית המשפט העליון. מצד אחד, ננקטה על ידי ב"כ האשה טכסיסנות פסולה, על ידי אי-הופעתו ואי-הופעת האשה עצמה לשני דיונים אליהם הוזמנו כדין, מתוך תקוה לסכל, לכאורה, את אפשרות קיום הדיון. מצד שני, מנסה באת-כוח הבעל להאיץ בנו, למהר וליתן את החלטתנו בענין הסמכות קודם שיתקיים הדיון בבית המשפט לעניני משפחה.

בנסיבות הענין יש לראות את התנהגות האשה ובא-כוחה, כהתנהגות שלא בתום לב ושלא בדרך מקובלת. התנהגות זו מנוגדת לעקרון תום הלב על פי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אשר מצודתו פרושה - מכוח הוראת סעיף 61 (ב) של חוק החוזים (חלק כללי) - על כלל המערכת המשפטית בישראל.

למרות מורת-רוחינו מן ההתנהגות הפסולה שננקטה על ידי ב"כ האשה, ועם כל הכבוד לטיעון של באת-כח הבעל, אין זה נראה לנו כדבר ראוי, שניתן את ידינו ונשתתף ב"מרוץ ההחלטות".

החלטנו, שבשלב זה, חרף העובדה שקיימנו דיון כדין בענין הסמכות, ומותר לנו ליתן החלטה בענין זה, לא נגבש את דעתינו. נאפשר לאשה ובא-כחה – על אף שהדבר אינו מגיע להם אף לפנים משורת-הדין – להשיב ולהתמודד עם טיעוני הבעל בענין הסמכות, בישיבה הקרובה.

עם זאת, בענין אחד ניתן להחליט כבר בשלב זה: למרות שענין מזונות הילדה נכרך בתביעת הגירושין, אין בכך כדי למנוע הגשת תביעה עצמאית של הילדה למזונותיה בבית המשפט לעניני משפחה.

נראה לנו שגם בית המשפט לעניני משפחה, יראה עצמו מחוייב לכללי הכיבוד ההדדי של הערכאות, ובהתאם להנחיות של בית המשפט העליון, יראה את ענין הסמכות כענין שבית הדין הרבני החל לדון בו ואשר הדיון בו נמצא בשלב מתקדם, ומשכך יימנע מלדון בענין זה.

לאור האמור, קובעים ישיבה נוספת ליום א' סיון תשס"ג (1.6.03), שעה 11:30, אשר בה תינתן הזכות לב"כ האשה לחקור את הבעל, והצדדים יסכמו בע"פ את טענותיהם באותה ישיבה. ב"כ הצדדים יוכלו להכין מראש טיעון משפטי בכתב, אם רצונם בכך, ויגישו זאת עם סיום סיכומיהם בע"פ.

החלטה לענין הוצאות המשפט תינתן בשלב מאוחר יותר.

ניתן היום, כ"א אדר ב' תשס"ג (25/03/2003).

(-) נחום פרובר - אב"ד        (-) יוסף גולדברג - דיין        (-) שלום ביבי - דיין

העתק מתאים למקור

הרב יצחק פרץ
המזכיר הראשי