בתיקים אלו ניסו באי-כח הצדדים לגרור אותנו ל"מירוץ החלטות", ולא עלתה בידם.
ביום כ"ה אייר תשס"ה (6.6.05) הגיש הבעל את תביעתו לגירושין בה כרך את מזונות האשה וילדתם, החזקת הילדה וסדרי ראייתה ועניני הרכוש. כתב התביעה ערוך ומפורט כדבעי. הבעל מציין עילות גירושין, שאם יוכחו יהיה הוא זכאי לקבל פסק-דין לגירושין. כמו כן מציין הבעל עילות שאם יוכחו יהיה הוא פטור ממזונות האשה. ענייני הרכוש הובאו בכתב התביעה בפירוט רב, כדין.
ברקע תביעת הגירושין מצויות טענות קשות נגד אלימותה של האשה, אשר כפי הנטען היו עדים לה גם אנשים חיצוניים שאינם בני משפחה. מהחומר שבפנינו עולה כי האשה הודתה שנהגה באלימות כלפי הבעל. בגין טענות אלו הורחקה האשה מן הבית על ידי משטרת ישראל, ובית המשפט לעניני משפחה נתן צו-הגנה לטובת הבעל. מעניין לציין, כי הבעל הינו בעלים של מועדון ובית ספר לאומניות לחימה, והינו בעל תואר אלוף ספורטיבי בתחום מסויים. מסתבר כי אין בכך כדי להבטיח שאדם כאמור לא יהיה קורבן לאלימות, אף לא מצדה של אשה. ייאמר עוד, כי האשה טופלה במרכז טיפול ויעוץ למניעת אלימות, בשל קשייה בשליטה עצמית ובכעסים. צויין באישור מטעם המרכז כי האשה גילתה נכונות "להתמודד עם הכעס הלא-מרוסן שלה ולקחה אחריות רבה על כך במהלך הטיפול". כיום חיים הצדדים בנפרד, והאשה עזבה באופן סופי את הבית, כנראה בהסכמה.
כפי שקורה לא אחת במקומותינו, האשה הגישה לבית המשפט לעניני משפחה תביעות בעניני מזונות ומדור (בשמה ובשם הילדה המשותפת), תביעת משמורת ותביעה לשמירת סעדים רכושיים. תביעות אלו הוגשו ביום 8.8.05, דהיינו – יומיים לאחר הגשת תביעות הבעל בבית הדין הרבני.
מכאן ואילך, וכמעט במשך שנה שלימה (להוציא תקופה מוגבלת של מו"מ בין הצדדים) ניהלו הצדדים מאבק מכוער בנסיון לרתום את בית הדין הרבני ובית המשפט לעניני משפחה ל"מירוץ החלטות". מבקרים אנו על כך את באי-כח שני הצדדים, אך במיוחד את באת-כח האשה שהפריזה בהתבטאויות כוחניות הן כלפי בית הדין והן כלפי בית המשפט.
באת-כח האשה טרפדה דיון בענין הסמכות, שהינה מעצם טיבה "החלטת ביניים" אשר דיין אחד מוסמך לדון בה אף ללא הסכמת הצדדים, בהתאם לסעיף 8(ה1) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955. זאת, לאחר שדיון קודם נדחה עקב אי-התייצבות האשה בתואנה של מחלה. "אישור המחלה" (לגבי מחלה של "יום אחד") שהומצא על ידי האשה בשלב מאוחר, אינו מספק, הואיל ולא נאמר בו שמצבה של האשה שלל אפשרות להשתתף בדיון והוא לא נערך על פי הדרך הקבועה בפקודת הראיות. נראה היה בעליל כי טיעוני באת-כח האשה בדיון נועדו להביא למצב שבו בית המשפט יתן ראשון החלטתו לענין הסמכות, ועל כן הורה בית הדין להגיש סיכומים בשאלת הסמכות.
לא נאריך בתיאור הבקשות והתגובות שהוסיפו והגישו באי-כח הצדדים אלינו. אך נציין, כי עקב ריבוי ריצותיהם של ב"כ הצדדים אל בית הדין ובית המשפט, ועל מנת להתרחק מן הכיעור והדומה לו, עיכב בית הדין מתן כל החלטה לגוף שאלת הסמכות. בסופו של דבר החליט בית המשפט, ואנו אומרים זאת בהערכה, כי על פי כללי הכיבוד ההדדי של הערכאות, מן הראוי שבית הדין בו הוגשו התביעות לראשונה, הוא שיתן את ההכרעה בשאלת הסמכות.
בדיון שהתקיים בשאלת הסמכות ביום ט"ז שבט תשס"ו (14.2.04) הוצע לבאת-כח האשה לטעון בשאלת "המבחן המשולש". זאת, לאחר שבית הדין הודיעה שעמדתו היא שניתן לדון בשאלת סמכות בדיין אחד אף ללא הסכמת הצדדים. היא נמנעה מלעשות כן בטענה שקודם בית הדין צריך להכריע בשאלת סמכותו לדון בשאלת הסמכות בדיין אחד. בכך נטלה על עצמה סיכון שבית הדין יראה בכך ויתור על טיעוניה בשאלת המבחן המשולש.
על כל פנים, כדי לקדם את הדיון העניני במחלוקות שבין הצדדים ועל מנת למקד את הדיון בשאלות האמיתיות, קיים בית הדין ביום כ"ח ניסן תשס"ו (26.4.06) דיון מחדש בהרכב מלא בשאלת הסמכות, ובאת-כח האשה חקרה באריכות את הבעל. לאחר מכן, חזרו באי-כח הצדדים וסיכמו בפנינו את טענותיהם בשאלת הסמכות.
לאחר העיון והשיקול בטענות ומענות הצדדים, הננו קובעים באופן נחרץ כי החקירה שערכה באת-כח האשה לא הועילה מאומה על מנת לבסס טענה כלשהי של העדר כנות או העדר כריכה כדין. תביעת הגירושין כנה, הענינים שנכרכו על ידי הבעל נכרכו כדין ובכנות. אכן, אין בכך כדי למנוע מן הבת להגיש תביעה עצמאית למזונותיה בבית המשפט.
מתברר איפוא כי האשה, באמצעות באת-כוחה, גרמה להארכה בלתי מוצדקת ולסחבת בהליכים המשפטיים של הצדדים. ראוי היה שנשקול באופן יוצא מן הכלל חיובה בהוצאות משפטיות לטובת אוצר המדינה. מאחר וגם הבעל, באמצעות בא-כוחו, תרם במידה מסויימת לנסיון להביא ל"מרוץ החלטות", נסתפק בהערותינו אלה.
הצדדים יוזמנו לדיון במכלול התביעות שבפני בית הדין.
ניתן היום ט' אייר, תשס"ו (07.05.2006).
(-) מנחם חשאי - אב"ד (-) דוד כהן - דיין (-) מאיר פרימן - דיין
העתק מתאים למקור
הרב מנשה מילר
המזכיר הראשי