בפני בית הדין תביעת האשה לגירושין, וכן תביעות נוספות הכרוכות בתביעה זו. התקיים דיון מקדמי לבירור הצורך בסידור גט ובסמכות בית הדין ביחס לתביעות אלו.

הצדדים מעולם לא נישאו, לא בחופה וקידושין כדת משה וישראל ולא בהליך אזרחי או בכל הליך אחר, אלא ניהלו חיים משותפים כבני זוג 11 שנים, נולדו להם שני ילדים, וכעת נפרדה דרכם.

הגם שבשלב מסוים נעשו הכנות לקראת הסדרת נישואין בחופה וקידושין כמקובל, אך לבסוף לא התקיים כל טקס נישואין. עוד יצוין שהצדדים אינם שומרי תורה ומצוות ולא טהרת המשפחה, ולדברי האיש לא נישאו בחופה וקידושין מאחר שאינם מאמינים במוסד הנישואין.

בנסיבות אלו, הוגשה תביעת גירושין מאחר שלטענת התובעת נחוץ סידור גט לחומרא, ומאידך גיסא, הנתבע מבקש להורות על היעדר הצורך בסידור הגט, לדחות את התביעה ולסגור את התיק תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט.

כעת בפני בית הדין סיכומי טענותיהם בכתב ביחס לשאלת הצורך בסידור גט במקרה זה.

לאחר עיון בטענותיהם, בית הדין פוסק שבמקרה הנוכחי מאחר שלא התקיים כל טקס נישואין מכל סוג, אין מקום לזמנם לסידור גט לחומרא.

הרמב"ם בהלכות גירושין פרק י' הלכה יט כתב:

"הורו מקצת הגאונים שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט, חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות... וכל הדברים האלו רחוקים הם בעיני עד מאד מדרכי ההוראה ואין ראוי לסמוך עליהן, שלא אמרו חכמים חזקה זו אלא באשתו שגירשה בלבד או במקדש על תנאי ובעל סתם, שהרי היא אשתו ובאשתו הוא שחזקתו שאינו עושה בעילתו בעילת זנות".

וכן מפורש בשו"ת הרא"ש כלל לב ס"א, שאין צורך בגט בפילגש.

ובשו"ע אה"ע סי' קמט סעיף ה' פסק כדעת הרמב"ם, ועיין בשו"ע סי' כו סעיף א' ובביאור הגר"א סק"א, ויצוין שבשו"ע בסי' כו סעיף א מפורש: "אינה נחשבת כאשתו אפילו אם ייחדה לו". וכן עולה מפסק השו"ע סי' יג סעיף ז' ובחלקת מחוקק ס"ק ו', וכן בשו"ע סי' טו סעיף ל'.

ועיין ברמ"א אה"ע סי' לג ס"א שהביא את שתי הדיעות, דעת הגאונים ודעת הרמב"ם, אך גם אליבא דהגאונים כתב הרמ"א שאם האיש הוחזק לזנות או שיש לו אשה אחרת לא חיישינן, ומקור דבריו בתרומת הדשן סי' רט. ולהלן מדברי תרומת הדשן:

"מ"מ נראה דבסברא כל דהו דחינן להך חזקה א"א עבב"ז כה"ג בנ"ד, דיפה כתב הרמב"ם שהדבר רחוק מן הדעת והלב מהסס לומר על איש ואשה שנתפתתו ליצרם ונכנסו לסתור לבעול שיבעול לשם קדושין, ועתה בדורותינו אינו מצוי כלל".

על כן לפי דבריו בנידון זה לפי עניינם של הצדדים בפנינו כאמור, אין לחוש אף לשיטת הגאונים.

ובשו"ת הרד"ך בית ט' סי' ח' כתב שגם אליבא דשיטת הגאונים אין לחוש כשלא נבעלה בפני עדים.

וכן כתבו הפוסקים בפשיטות שגם אם האשה מיוחדת לאיש כפילגש, אינה צריכה גט.

בתשובת הריב"ש סי' שצח דחה דעת הרב השואל, הרב חסדאי, שסבר שפילגש אינה ניתרת לאחרים כל עוד לא התגרשה משום "ליכא מידעם דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור", כמבואר בסנהדרין דף נט ע"ב. וכן בשו"ת יכין ובועז חלק א' סי' קלח כתב להתיר פילגש חברו, וז"ל:

"שאלת איש אחד מישראל בא לוהראן מפורטוגאל והיה יושב עם גיורת אחת שהבי' עמו ונתגיירה בוהראן וישב עמה בלא קידושין ובלא כתובה ואח"כ ברח והניח אותה אם צריכה ממנו גט קודם שתנשא או לא.

תשובה, לי נראה שאין כאן אישות כלל כיון שלא קנה אותה באחד מג' דברים שהאשה נקנית בהם כדתנן בפ"ק דקידושין האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה ואעפ"י שישב עמה ובא עליה כמה פעמים אינה נקנית בכך שאין כאן ביאה שקונה אותה בה. כי הביאה שיקנה האדם בה את האשה היא שתהיה בתורת קידושין ויתייחד עמה בפני עדים ויאמר לה הרי את מקודשת לי בביאה זו, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' אישות, וכן כתב הרב בעל הטורים ז"ל בס' אבן העזר בסימן ל"ג. הילכך האשה הזאת אפילו יאמר הוא שבא עליה בתורת קידושין אינן קידושין כלל כיון שלא נתייחד עמה בעדים וכיון שאינן קידושין לא קנה אותה ואינה אשתו הילכך אינה צריכה גט ממנו".

וכן כתב בספר לחם משנה הלכות מלכים פרק ג הלכה ב':

"ועוד קשה לדעתו איך אמר דהתירו ליחד ולא לגרש, יוציא פלגש אחת וישא השונמית דלפלגש אין צריך גירושין דאין לו בה קידושין אלא יחוד בעלמא. וי"ל דמ"מ זה הוי כגירושין להוציאה כדי ליקח אחרת".

וכן כתב בחידושי מהרי"ט על מסכת קידושין דף ב ע"א בחידושיו על הרי"ף:

"שאם מצא אשה בשוק והכניסה לתוך ביתו לשם אשה, אע"פ שעמד עמה כמה ימים, לא נקנית לו, אע"פ שודאי נהג בה מנהג אישות אינה אשתו".

ואמנם בשו"ת צמח צדק חלק אה"ע סי' קלח דן להצריך גט בפילגש, ובסיום דבריו נשארה הלכה זו מסופקת אצלו, אך עיין תשובת הגרי"א הרצוג זצ"ל בספר פסקים וכתבים חלק ז' אה"ע סי' סה שדחה ראיותיו. וכן בספר נחלת צבי להגאון הרב גדליה פלדר זצ"ל ח"ב עמ' 294, וכן בספר אוצר הפוסקים אה"ע סי' כו סק"ג שהביא מתשובת הר"ז טברסקי ומספר ביכורי יהודה סי' ג' שדחו את ראיות הצמח צדק, וכן הביאו מתשובות אגרות משה, בית דינו של שלמה, בשמים ראש ומתשובת ר"ש ספרדי שבספר בנימין זאב סי' קיא שהעלו שאין צריך גט בפילגש.

הגרי"א הרצוג זצ"ל, בתשובת היכל יצחק אה"ע ח"ב סי' לג ופסקים וכתבים חלק ז' סי' סט, התייחס למקרה שבו איש ואשה חיו יחד ללא חופה וקידושין כדת משה וישראל וללא נישואין מכל סוג, ובית הדין חייבם בגט, וכתב על זה:

שאלה: איש ואשה גרו יחד בלי עריכת קידושין, ואף בלי נישואים אזרחיים, אלא מעין מיוחדת לו. מה שהעם רגיל לקרוא בשם אהבה חפשית. עתה הם נפרדו, והאשה מבקשת להינשא, כדת משה וישראל, לאחד שבא עליה בהיותה עוד מיוחדת לראשון. והנה מאחר שהבי"ד החמיר להצריך גט כשנפרדו בני הזוג נשאלת השאלה אם אין כאן ענין של כשם שאסורה לבעל אסורה לבועל.

תשובה: (א) בעצם הדבר נראה דלא הוצרכו לגט כלל, משום דנראה דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות שייך רק באופן שיש לנו לתלות שיש סבה המונעתו מקידושין - כדת, כגון בנתייחד עמה בפני עדים שתקף עליו יצרו והוא בהול, או כגוונא דתשובת הריב"ש שיש שהיו חוככים להחמיר דהיו הזוג אנוסים ואי אפשר היה להם להנשא כדמו"י, אבל אלו הפרוצים שבידם הוא להנשא כדמו"י, וחיים חיי הפקרות, איה השכל לאמר עליהם חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות? וכי מי מנעם מלהנשא כדת? וע"כ אחת משתי אלה: או שכפירתם מנעה זאת מהם, וודאי לא כיוונו לשם קידושין, או שלא רצו להתקשר בקשר אישות ממש אלא למלא תאוותם.

ולא נשאר אלא לחוש לדעת ר' חסדאי המובאה בשו"ת ריב"ש סי' שצ"ח דמיוחדת היא אשת איש משום סברת מי איכא מידי וכו', אבל דיעה זו נדחתה כנראה לגמרי.

(ב) בנדון דידן הלא לא נודע לנו שהיו עדי יחוד. ואם כי הריב"ש בסימן ו' הביא דעת הרא"ה ז"ל בקטנה שלא מיאנה והגדילה ונישאת לאחר דאמרינן דמסתמא בעל הראשון לשם קידושין, דאדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וכו' והרא"ה ז"ל מפרש דאפילו אם לא היו עדי יחוד, משום שהיא אשתו ועומדת תחתיו והכל יודעים שמתייחד עמה ובא עליה, והריב"ש ז"ל נראה מדבריו שלפי שיטה זו, גם בעובדא דידיה שהאנוסים נישאו בנימוסי הכומרים, יש לחוש לקידושין, וא"כ אף כאן י"ל כך דלא בעינן עדי יחוד.

הנה אין הנדון דומה לראיה. דהתם כיון שנישאו בנימוסי הגוים ונתחייבו בחיובי אישות בדיניהם ברור לכל העולם שרצונם להיות בעל ואשתו ולהיות קשורים ואגודים בקשר האישות, ובודאי היו נישאים בדת ישראל אלא שיראים לנפשם מפני המות הצפוי להם מצד האינקביזיציה. אבל כאן הכל יודעים שהיו יכולים להנשא כדמו"י, ובחרו להם לחיות חיי הפקרות, וע"כ הכל יודעים שאין רצונם להיות קשורים בקשר הנישואין, ויודעים אמנם שמתיחדים ושהוא בא עליה, אך לא לשם אישות, כי זה עיקרם של חיי טומאה הללו שיהיו חפשים לנפשם.

ועוד דהרי העיקר הוא הביאה הראשונה (שאם כבר הורגל לבעול אותה לא לשם קידושין שוב בודאי אין החזקה הנ"ל) וכשנתיחדו בראשונה מאין לנו שהיה ידוע אז לעדים כשרים שהם מתייחדים כאיש ואשה, עד שנאמר שהידיעה הזאת עולה עדות? ובשלמא בנדון של הריב"ש הרי נעשו הנישואין הנמוסיים בפרסום גדול, והיה ידוע תיכף לכל הקהל שאלה האנוסים הלכו לדור בתורת בעל ואשה.

וכן בקטנה שלא מיאנה וכו', דהכל יודעים שאשתו היא עוד מקודם שגדלה ועומדת תחתיו ידוע ומפורסם לכל שהם מתיחדים, וידוע שהבעילה הראשונה תיכף לאחר שהגדיל היא לשם קידושין.

אבל בנדון דידן, אפילו אם נניח שבביאה הראשונה נתכוונו לשם קידושין, אבל מאן לימא לן שהיה ידוע כבר אז לשני עדים כשרים שנתייחדו לשם אישות? ואמנם אח"כ כבר נתפרסם ונודע לעדים כשרים, אבל אז כבר בעל ביאה ראשונה, ומהביאה הראשונה ואילך היה בועל על דעת הביאה הראשונה, ואפילו אם נניח שהוא בתורת אישות אבל לא לשם קנין אישות...

(ה) ואולם בעצם הדבר הלא רבו הספיקות. שמא אין חשש קידושין כלל אלא בנתגרשה מן הנישואין ובמקדש על תנאי, וזוהי שיטת רובא דרובא של רבותינו גדולי הפוסקים ז"ל.

וחשש קידושין אפילו בלי התנאי הנ"ל, שמא אין זה אלא בכשרי ישראל, לא בבועלי נידות, וכשיטת הראשונים ורוב האחרונים ז"ל, דבפושעי ישראל לא אמרינן חזקה זו.

ואפילו אם לא נאמר כנ"ל, עדיין יש ספק גדול שמא הוא דווקא כשיש עדי יחוד כשרים, וכבר העירותי למעלה דאף לדעת הרא"ה ז"ל אין לחוש אלא כשיש אומדנא שכוונתם לאישות, חוץ מהעובדא שחיים בחדר אחד בלבד. ולא פש לן למיחש אלא לדעת רב חסדאי ז"ל דבכל מיוחדת יש ענין אשת איש אלא שאינם בסקילה".

על כן מסקנת הגרי"א הרצוג זצ"ל:

"העיקר לע"ד שזה הגט היה רק לרווחא דמילתא בעלמא".

ועיי"ש בספר נחלת צבי (בעמ' 293) שכתב שכך היה נהוג בקהילות ישראל השונות שלא להצריך גט בנסיבות אלו של חיים משותפים ללא חופה וקידושין או נישואין מכל סוג אחר, והביא לכך מקורות רבים.

ובספר ביכורי יהודה (להגרי"ל דון יחיא) חלק א' סי' ג' כתב בדעת הצמח צדק :

"וגם בעובדא דהצמח צדק היה החשש שמא בעל לשם קידושין, ובנידון דידן אין שייך זה כמו שנתבאר, וגם הכל הולך אחר החיתום והאדמו"ר בצמח צדק חתם דבריו דמ"מ מהסוגיא דנדה משמע דאין צריך גט".

בנוסף, יש לדון שגם אליבא דשיטת הרב חסדאי, האשה אסורה לאחר רק כל עוד היא במעמד של פילגש חברו ולא לאחר שנפרדו לגמרי, שאז גם בדינם של בני נח כבר אינה אשת חבירו, כמבואר ברמב"ם הלכות מלכים פרק ח' הלכה ט'. וסמך לדברים אלו מתשובת מרן הראי"ה קוק זצ"ל בספר עזרת כהן סימן לח, שכתב בלשון זו:

"מי שנשא אשה בערכאות, ואחרי כמה שנים שחיו יחד גרשה ג"כ בערכאות, אם צריכה ג"כ גט. והנה אבן פינת המחמירים בפילגש להצריכה גט, כמו שהעיר הרב ר' חסדאי בתשובת ריב"ש, בחששו שמא רק ממיתה נפקא, אבל לאיסור אסורה דלא גרע מבן נח. ועפ"ז מתבססות הראיות שהובאו מדברי האחרונים מהא דכמה קשים גירושין דפרק כה"ג בסנהדרין, שכולל ג"כ פילגשים דמשמע שצריכין גירושין, וכן מהא דמביא ראי' בירושלמי יבמות פ"ב מריצפה בת איה לגבי אשת חמיו, אף על פי שהיתה פילגש.

כל הדברים הללו נכונים רק להאמר שיש בהם חומר של בני נח כל זמן שלא נפרדו זה מזה כדיני בני נח, שדי להם בהפרשה בעלמא, ביציאה מרשות, ותלוי בכל אחד מהם, ודין האיש והאשה שוים, כד' הרמב"ם בפ"ט מה' מלכים, וא"כ י"ל דגירוש כזה ג"כ קשה הוא וק"ו גירושין גמורין, וכ"כ כיון שהיתה פ"א זקוקה בתור אשה שצריכה איזה גירוש שהוא פשיטא לי' להירושלמי שהיתה נכנסת בכלל אשת חמיו עכ"פ לגבי איסורא. אבל כשהיו להם גירושין פומביים המספיקים לגבי דין ב"נ, לא מצינו שום חשש וסמך לאיסור, ונשאר רק לחוש להמחמירים משום שא"א עושה בב"ז, לע"ד די לנו לחוש לחומר זה כ"ז שאין לנו הוכחה שאינו רוצה בסדרי קידושין של ישראל, אבל כאשר נשא בערכאות והוכיח סופו על תחלתו שגם גירש בערכאות אין לנו הוכחה יותר גמורה מזו שאינו חפץ כלל בקידושין ולמה נחוש לה. ע"כ אם שבאין עיגון ראוי עכ"פ לחוש לחומר א"א להצריכם גט, אבל במקו"ע אין לי שום יסוד לחוש ע"ז".

הרי שכתב ביחס לדעת רב חסדאי, שאין לחוש לסברתו לאחר שכבר נפרדו.

וכן בשו"ת בית אבי חלק ב' אה"ע סי' קז ס"ק י' כתב שביחס לשיטת רב חסדאי די בכך שכבר נפרדו ושילחה מביתו כדי שלא לחייבם בגט.

ובספר ביכורי יהודה (שם) הסכים עם סברא זו והוסיף בה ביאור, וכתב שאם אמנם היה לבן נח קנין אישות בפילגש היה מקום לומר שבישראל קנין זה לא יפקע אלא בגט, מאחר שיוצאת רק בגט או במיתת הבעל, אבל מאחר שאצל בן נח אין קנין אישות אלא איסור אישות, כמדויק מלשון הרמב"ם פ"א מאישות הלכה א' שאצל בן נח אין את קנין האישות שהתחדש בישראל. ולפי זה כתב:

"דלהכי לא שייך מי איכא מידי דלנכרי אסור ולישראל שרי באשה שייחדה ישראל לעצמו בלי קידושין, משום דבר החלוק בקנין בין ישראל לנכרי, דכיון שמשמע מלשון הרמב"ם דבנכרי אין כלל ענין קנין אישות, כי אם איסור אישות, וא"כ שפיר יש לומר לפי דעת הרמב"ם דכל זמן שהאשה מיוחדת לישראל ולא נתפרדו זה מזה אסורה היא לישראל חבירו משום "מי איכא מידי". אולם היכא שהיא עזבה אותו ויצאה מביתו, או שהוא ממאן בה והוציאה מביתו, בוודאי אין סברא להחמיר בזה בישראל יותר מבנכרי, כיוון דכל האיסור הוא משום "מי איכא מידי", ובאופן הזה הלא גם בנכרי כבר חשובה כגרושה".

וע"ע בפסק דין מבית הדין ת"א משנת תשי"ז בהרכב הדיינים הגאונים נ"ע הר"י בבלקי הר"י רוזנטל והר"י מודרי, שהודפס בספר כנס הדיינים תשע"ה, שבארו (שם בעמ' 55) את סברת הריב"ש שלא חשש להצריך גט משום "מי איכא מידי", שכמו שהגמ' אומרת ביחס לגזל פחות משווה פרוטה: שאני עכו"ם דלאו בני מחילה נינהו, ה"ה בנידון זה, שאני עכו"ם דלאו בני קנין נינהו, ולכן הייחוד והביאה מהווה את קשר הנישואין, מה שאין כן בישראל שהנישואין מהווים קנין אישות, לכן אין כלל נישואין בביאה בלא קנין.

למרות זאת, בדבריהם בפסק הדין הנזכר, בעמ' 58, חששו להחמיר לכתחילה אם אפשר בגט. אך מכל האמור, צ"ע במסקנתם זו, מאחר שרבו הפוסקים ראשונים ואחרונים שהורו בפשיטות שאין צריך גט, וכן פסק השו"ע בכמה מקומות כאמור לעיל, ובנוסף רבו החולקים על הצמח צדק, וגם הצמח צדק גופיה לא הייתה ברורה לו סברא זו לחייב גט, ונראה ממסקנתו שהעיקר שאין צורך בגט. בנוסף, הנידון שלהם באותו פסק דין היה כשכבר נפרדו, ובהתאם למבואר, בכה"ג כבר אין לחוש לסברת רב חסדאי, שהיא מצד עצמה דעה יחידאה.

סיכומו של דבר, רק ביחס לאשה שהתגרשה וחזרה לחיות עם הגרוש ללא חופה וקידושין יש צורך בסידור גט מחדש, וכן בנישואין אזרחיים מכל סוג מורים על גט לחומרא, אך לא בזוג החי יחד ללא כל מסגרת נישואין, ובוודאי שכן בבני זוג המרוחקים משמירת מצוות, טהרת המשפחה וכיוצא בזה, ובחרו מתוך שיקול דעת שאינם רוצים בהליך חו"ק. על כן כל המקורות שהציגה התובעת המתייחסים לזוג לאחר גירושין או בנישואין אזרחיים אינן רלבנטיים לנידון זה, וגם החלטת הדיין בבית הדין בבאר שבע שצירפה לסיכומי הטענות אינה יכולה להתקבל בהתאם לאמור לעיל.

על כן במקרה זה אין לחייב את הצדדים בגט, והוא אינו נחוץ על פי דין וגם לא לחומרא.

בהתאם לאמור: תביעת הגירושין נדחית, והתיקים ייסגרו, אך אין צו להוצאות מאחר שהאשה הייתה זכאית לפנות בתום לב לבית הדין לבירור מעמדם האישי, ואין לראות זאת כתביעת סרק.

ניתן לפרסם פסק דין זה באמצעות הנהלת בתי הדין לאחר השמטת זיהוי הצדדים.

ניתן ביום ד' בכסלו התשע"ט (12/11/2018).