לפנינו תביעת האב להפחתת מזונות.

רקע והליכים קודמים
ההורים התגרשו ביום ט' באדר ב' תשע"ד (11.3.2014). במהלך נישואיהם נולדו להם שני ילדים, כיום בני כשתים-עשרה ועשר.

בהסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין נקבע בהסכמה כי מזונות הילדים יעמדו על סך 1,900 ₪ לכל ילד. סכום זה כולל מדור. כמו כן הוסכם כי משמורת הילדים תהיה בידי אמם ונקבעו זמני שהות. עוד הוסכם כי התדיינות עתידית בעניין המשמורת תהיה בבית המשפט. עניין מזונות הילדים נותר בסמכות בית הדין.

לאחרונה נידון עניין המשמורת בבית המשפט, שם הגיעו ההורים להסכמה כי האחריות ההורית תהיה משותפת. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין.

בהמשך לפסק דין זה פנה האב לבית דיננו בתביעה קודמת לביטול מזונות ביום 20.02.2017.

טענות האב בתביעתו הקודמת
האב טען בתחילה לשינוי נסיבות. לדבריו, עם פסק הדין לאחריות הורית משותפת קטנו זמני השהות של הילדים אצל אימם, ויש לבטל את חיוב המזונות בהתאם.

בית הדין ביקש לברר מהו השינוי שנעשה בפועל, והתברר כי כל שנוסף היא לינת לילה אצל האב. בבוקר, למחרת אותה לינה, הילדים מובאים על ידי אביהם למסגרת הלימודים. כמובן, בנסיבות אלו השינוי בהוצאות האב הוא נמוך מאד, ולמעשה נוספה לו ארוחת בוקר שבועית בלבד.

לאחר שהתבררה משמעות הדברים, הבהיר האב כי לא זו טענתו העיקרית, ואם זו בלבד הייתה המציאות העומדת לדיון היה נכון שלא להידרש לתביעתו. אולם טענה אחרת בפיו במישור המשפטי-מהותי.

לדבריו, משנפסק כי האחריות ההורית משותפת, אין להפלות בין האב לאם. לילדים אב ואם בעלי אחריות הורית שווה, הכוללת זכויות שוות וחובות שוות. הם מתגוררים בשני בתים בית אביהם ובית אמם, ואין לאפשר מצב בו בית אחד יהיה עשיר ובית שני יהיה בית עני. לדבריו, זו גם משמעות החלטת מועצת הרבנות הראשית שניתנה לאחרונה הכוללת התייחסות להכנסות האם.

עוד טען כי בעת הגירושין עבד גם כרופא שיניים שכיר וגם כעצמאי, וכעת הפחית את היקף עבודתו בגלל נסיבות בריאותיות.

האב התבקש להציג נתוני השתכרות על התקופה הקודמת לגירושין. מתוך תלושי השכר שהוצגו, עולה כי בשנים 2013-2014 עבד בעבודה נוספת במשרה חלקית. האב לא הציג את נתוני השתכרותו באותן שנים ממשרתו הקבועה ולכן הוחלט שיש להידרש לטענתו העיקרית-העקרונית שיש לפטרו לחלוטין מתשלום מזונות. האב הודה בזמנו כי אינו משלם את המזונות במלואם, ולדבריו הוא משלם כשבעים אחוזים מסכום המזונות.

התביעה נדחתה. בסיפא של פסק הדין כתבנו כי האב רשאי לעדכן את כתב תביעתו כך שבמקום תביעה לביטול מזונות תהא התביעה להפחתת מזונות נוכח שינוי נסיבות שחל לדבריו. בכלל זאת ימציא נתוני השתכרות מלאים לשנים 2014-2013.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הגדול. בבית הדין הגדול חזר האב על דבריו, כפי שנכתב בהחלטת בית הדין הגדול:

"שאין הוא מבקש דיון פרטני (כפי שהוצע לו בבית הדין האזורי על גובה המזונות והשיקול להפחתה) [כך במקור – א.א.א.] אלא דיון עקרוני המבוסס על החלטת בג"ץ הקובעת כי במזונות הילדים שמגיל שש ואילך המצויים במשמורת משותפת וכשהכנסות ההורים שוות יישאו שני הצדדים בשווה, דהיינו: האם לא תהיה זכאית למזונות."

הערעור נדחה.

משנדחה הערעור הגיש האב את תביעתו הנוכחית שהיא תביעה להפחתת מזונות ולא לביטול מזונות כקודמתה.

טענות האב
האב טען כי יש להפחית את המזונות מכמה טעמים:
א. בזמן אישור הסכם הגירושין האם שכרה דירה וכעת היא מתגוררת בבית אביה, כך שיש לבטל את רכיב המדור.

ב. ירידה בשכרו – בזמן אישור ההסכם שכרו עמד על 18,000 ₪ נטו וכיום עומד על 9,000 ₪ נטו. לטענת האב הירידה בשכר נובעת מכך שנאלץ לעבוד בחצי משרה בגלל בעיה רפואית.

ג. הילדים נמצאים אצלו יותר מאשר אצל האם.

ד. כיון שהאחריות ההורית משותפת יש להעביר אליו מחצית מקצבת הילדים.

ה. החלטת מועצת הרבנות הראשית קבעה שיש להתחשב בהכנסות האם.

כשנשאל האב מהו סכום ההפחתה המבוקש השיב כי יש להפחית את המזונות מהסך של 3,800 ₪ שנקבע בהסכם הגירושין לסך של 1,000 ₪ לשני הילדים יחד.

טענות האם
האם השיבה:
א. כיון שהאב איננו משלם מזונות, נאלצה לעבור להתגורר בבית אביה, וככל שישלם מזונות תשכור מדור לה ולילדים.

ב. האב הוא זה שבחר להפחית את היקף משרתו ולא הציג אסמכתא רפואית לכך.

ג. הילדים נמצאים אצלה יותר מאשר אצלו, פרט לתקופה מסוימת קצרה.

ד. באשר לקצבת הילדים יש להבחין בין משמורת משותפת לבין אחריות הורית משותפת. המשמורת אינה משותפת ולכן קצבת הילדים צריכה לעבור לידה.

האם הוסיפה כי האב פורק מעליו כל עול הנוגע לגידול הילדים. כך אחד הילדים מטופל אצל פסיכולוגית וקלינאית תקשורת וזקוק לרכיבה טיפולית שממומנת על ידה בלבד. כך גם עליה לרכוש משקפיים בסך 2,000 ₪ והנטל נופל עליה בלבד.

עד כאן תמצית טענות הצדדים.

בהחלטה מיום כ"ו בחשון תשע"ט (04.11.2018) הורה ביה"ד בהסכמת הצדדים כדלקמן:
א. האב יציג את מלוא תלושי השכר שלו מיום אישור ההסכם משנת 2014 ועד לכתיבת שורות אלו.

ב. האב הודיע שמזה תקופה הוא עובד בחצי משרה מסיבות רפואיות אשר על כן מתבקש הוא להמציא אישורים רפואיים המאשרים שאינו יכול לעבוד במשרה מלאה מאותה תקופה עד היום. כמו כן ימציא את תיקו הרפואי לעיון מדוקדק ולבחינת הסיבות הרפואיות הנ"ל.

ג. כמו כן יציג אישורים רפואיים נכונים להיום ובהם הבהרה רפואית לכך שאינו יכול לעבוד במשרה מלאה.

ד. האם תציג נתוני השתכרות לשנת 2013-2014 ולחצי שנה האחרונה.

בהמשך לכך התקבלו תלושי משכורת של האם, מהם עולה שהכנסתה לא השתנתה מאז אישור הסכם הגירושין, כך שאין ספק שבכל הנוגע אליה לא חל שינוי נסיבות.

דיון והכרעה
קודם הכרעה יש להבהיר כי המזונות נקבעו בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, וכיון שכך אין משמעות לטענתו הרביעית והחמישית של האב.

באשר לטענתו הראשונה והשלישית גם הן נדחות על הסף. כאמור לעיל האב הודה בעבר כי אינו משלם את מלוא דמי המזונות, ולכן דברי האם מתקבלים.

זאת ועוד, ההתרשמות היא כי דברי האב אינם מדויקים והנטל נופל דווקא על האם. נביא כאן את דבריו הנוקבים של דיין בית הדין הגדול הרה"ג אליעזר איגרא שליט"א בערעור האב (תיק 1142916/1):

"לנגד עינינו אנו רואים זוג הורים שלכאורה אך טובת ילדיהם לנגד עיניהם, וכל רצונם הוא להיות להם הורים משמעותיים ולשהות במחיצתם את הזמן המרבי. בפועל המצב שנגרם הוא שונה – הילדים אינם מקבלים את המסגרת הראויה להם: כאשר הם עם האב הם גרים בדירה קטנה וצפופה, גם לאב אין שום פרטיות ויכולת לפתוח לעצמו 'דף חדש'. וכאשר הם עם האם הם מתגוררים בבית עם סב זקן ועם אחי האישה, בתנאים קשים ללא כל פרטיות המתבקשת לטובת הילדים והמשפחה הגרעינית. במקביל גם האם נאלצת לוותר על פרטיותה. כל זה קורה בעקבות סירוב האב לשלם את דמי המזונות, שלטענתו האם לא זכאית להם. אין ספק כי המזונות בסך 3,800 ש"ח שנקבעו לאם, היו מאפשרים לה לשכור דירה ולאפשר מדור סביר לילדים וחיים נורמליים יותר בעבור ההורים – דבר שישפיע מאוד גם על הילדים."

כך כתב גם בדברי הסיכום לפסק הדין:

"בתיק שלפנינו השתכנענו כי טובת הילדים אינה מאפשרת פטור של האב ממזונות ילדיו אף על פי שהאב מחזיק בילדיו זמן מכובד ואולי אף זמן השווה לשהות בה שוהים הילדים עם אימם. חובת האב וחובת בית הדין לדאוג שלילדים יהיו תנאי מגורים ומחיה סבירים, מה שלא קורה במקרה שבפנינו, כאשר האם דואגת בכל יכולתה הכלכלית ומחסירה מפיה ומחייה כדי לדאוג לילדים."

משכך נותר לנו לדון בטענתו השניה בלבד והיא שינוי נסיבות שנגרם בשל ירידה בשכרו כאשר לדבריו בזמן אישור ההסכם שכרו עמד על 18,000 ₪ נטו וכיום עומד על 9,000 ₪ נטו. לטענתו הירידה בשכר נובעת מכך שנאלץ לעבוד בחצי משרה בגלל בעיה רפואית.

נוסיף עוד, שבגלגול הקודם בית הדין דיבר על לב האב שוב ושוב שיסכים לכך שתביעתו תהא תביעה להפחתת מזונות בלבד ולא לביטול מזונות. האב סירב בתוקף, ולעומת זאת האם הסכימה להפחתה. כיום האם מסרבת להפחתה כלשהי משום שהאב אינו עומד בתשלום המזונות וצבר חוב גבוה בהוצאה לפועל. דומה שהתעקשותו של האב שלא לשאת בעול גידול ילדיו כלל גרמה שהוחמצה השעה.

האב התבקש להציג את מלוא תלושי השכר שלו מיום אישור ההסכם משנת 2014 ועד לכתיבת שורות אלו. בנוסף התבקש להמציא אישורים רפואיים המאשרים שלא יכל לעבוד במשרה מלאה מאותה תקופה עד היום. עוד התבקש להמציא את תיקו הרפואי לעיון מדוקדק לבחינת הסיבות הרפואיות הנ"ל.

התיק הרפואי כולל המלצה לעבודה בחצי משרה שתוקפה לשלושה חדשים בלבד. המלצה זו ניתנה בפניה שפנה האב לאחר הדיון האחרון. נראה שהיא זמנית, ואין ספק שאינה מלמדת דבר על העבר.

המלצה זו אינה משנה את המצב הנוכחי, שכן לדברי האב גם כיום הוא עובד בחצי משרה.

עיון בתיק מלמד שבתאריך 1.1.2014 התלונן על כאבים חזקים ועל מגבלות קשות בתנועה, דבר שלא מנע ממנו לחתום ולאשר את הסכם הגירושין חודשיים לאחר מכן. כמו כן, עבר תאונת דרכים בשנת 2007 ואירועי כאב משמעותיים בשנת 2013, גם הם קודם אישור ההסכם.

בשנת 2016 נפצע כנראה ממשחק כדורגל. רגלו גובסה, והיה בחופשת מחלה למשך שלושה חדשים כאשר מצבו הכללי טוב. תמונת המצב דומה לאורך שנת 2017, כאשר בתיק הרפואי מתואר שמצבו הכללי טוב .

לסיכום, אין מדובר באיבוד כושר העבודה אלא במגבלות זמניות שיש להניח שעומדות במכסת ימי המחלה הקבועים בחוק. ממש בחדשים האחרונים, לאחר הדיון בתביעה הנוכחית הומלץ שבשלושת החדשים הקרובים יעבוד בחצי משרה. עיתוי ההמלצה ותוכנה אינו מאפשר לקבוע כל קביעה שהיא באשר לאיבוד כושר עבודה ואפילו חלקי.

שינויי השתכרות: בשנים 2014-2013 עבד האב במשרד הבריאות כרופא שיניים בהיקף של חצי משרה. שכרו נטו עמד ברוב חדשי השנה על כ-7,200 ₪. במקום עבודה נוסף במרפאת שיניים אחרת עמד שכרו נטו על כ-2,400 ₪, ובמרפאת שיניים שלישית על כ-1,400 ₪. בסך הכל עמד שכרו נטו על סכום של כ-11,000 ₪ ברוב חדשי השנה, כאשר בחדשים מסוימים הרוויח פחות ובאחרים יותר.

בשנת 2014 ירד שכרו ממקום עבודתו השני, ועמד על כ-1,400 ₪, ובסך הכל עמד שכרו על כ-10,200 ₪.

בשנת 2018 עבד במקום עבודה אחד כרופא שיניים במשרה חלקית, אולם שכרו עלה בכ-1,100 ₪ ברוטו בממוצע. קשה להעריך את העליה בשכרו נטו בגלל עיקולים שהוטלו עליו עקב אי תשלום מזונות, אולם נראה כי שכרו נטו עלה בכ-700 ₪ לכל הפחות, ועומד על כ-7,900 ₪.

פערי השכר כיום לעומת שנת 2014 הם איפה בסכום של כ-2,300 ₪ ברוטו.

באחוזים ירד שכרו בכ-22%.

עולה כי האב לא אמר אמת באשר לשיעור הירידה בשכרו.

הסכם הגירושין שנכרת ואושר בין הצדדים קבע כי מעבר לתשלום המזונות המוסכם יישא האב במחצית מתשלום חוגים לכל אחד מהקטינים, במחצית עלות קייטנה ובמחצית טיפולים רפואיים שאינם מכוסים בסל הבריאות, ובכלל זאת פורטו טיפול פסיכולוגי, קלינאית תקשורת, משקפיים, טיפולים אלטרנטיביים, וכיוצא בזה.

כאמור, בפועל האב אינו נושא כלל במחציות.

נחזור ונאמר שוב כי מדובר במזונות שלא נפסקו על ידי בית הדין אלא בהסכם גירושין שהוגש לבית הדין וקיבל תוקף של פסק דין בהסכמת הצדדים. ההסכם כלל עניינים נוספים ובכלל זאת עניינים ממוניים.

למעשה ההסכם הינו התחייבות של הצדדים שיש לראותה במבט כולל ולדונה בהתאם.

נציין כאן לדברי הרה"ג יצחק אלמליח שליט"א בפס"ד מבית הדין הגדול תיק 88786/2:

"בנדון דידן נתחייב האב במזונות הילדים במסגרת הסכם גירושין, והנה פעמים הרבה הסכם הגירושין כולל בתוכו סעיפים רבים, מהם הם חיובים שמתחייב הבעל לאשה, ומהם חיובים שמתחייבת האשה לבעלה, או ויתורים שמוותרת לו וכיוצא בזה, והם זה לעומת זה, שכנגד ההתחייבויות שמתחייב לה הבעל, מקבל ג״כ תמורתם חיובים ממנה וכדו׳, ואם כן יש לדון את חיובו בהסכם הגירושין כחיוב שמקבל עליו תמורה, ובחיוב כזה לא אמרינן דאם היה יודע שיורע מצבו לא היה מתחייב, דסוף סוף קבל תמורה לחיובו, והרי הוא חייב בכל גוונא. זאת ועוד. גם אם נחשיב את חיובו כמתחייב ללא קבלת תמורה, מ״מ כיון שמדובר בהסכם גירושין שנעשה בין שני צדדים, הבעל והאשה, הלא נתבאר דבכל חיוב בין שני צדדים לא אזלינן בתר דעת המתחייב בלבד שנאמר דאדעתא דהכי לא נתחייב, אלא אזלינן נמי בתר דעת הצד השני, וא״כ בנ״ד פשיטא שדעת האשה שההתחייבות תהיה מוחלטת, גם אם יורע מצבו הכלכלי, וא״כ אף בכה״ג התחייבותו עומדת בעינה."

הרה"ג ציון אלגרבלי שליט"א חלק וכתב שדין מזונות שנקבעו בהסכם הוא כדין מזונות הרגיל, והרה"ג אליעזר איגרא שליט"א סבר שעניין זה הוא ספק.

אולם גם אם היינו באים להידרש לסעיף המזונות בנפרד כטענת האב, ראוי שתהיה טענתו כי יש להפחית את דמי המזונות כולל מחציות בסך של כ-22%. טענתו להפחתה עד 1,000 ₪ היא הפרה בוטה של התחייבותו כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם הגירושין.

לפי הנתונים העדכניים, די יהיה כי נקבע שדמי המזונות יישארו על כנם, אולם יבוטל חיובו של האב במחציות. המחציות בלי ספק עולות לסך של קרוב ל-20% ובזה התחשבנו די בשינוי הנסיבות.

אין בזה כדי לקבוע שכך הדין. הראנו לעיל שנחלקו בעניין זה, ושלוש דעות היו בבית הדין הגדול. אולם כיון שהאם הסכימה בדיון שלפנינו שיבוטל חיוב המחציות, והאב יישא רק בתשלום המזונות שנקבע בהסכם הגירושין נכון להורות כך בפועל.

סוף דבר. החל מתאריך 9.8.2018, מועד פתיחת הליך הסכסוך בתביעה הנוכחית, יישארו דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין על כנם, אולם האב לא יישא במחציות הנקובות בהסכם הגירושין.

פסיקה זו היא לפנים משורת הדין ומותנית בכך שהאב ישלם את המזונות שאותם התחייב הוא עצמו בהסכם הגירושין. ככל שלא ישלם מזונות, תוכל האם לפתוח תיק מזונות בעוד שישה חדשים ממועד חתימת פסק דין זה. העניין שיידון אז יהיה הסוגיה העקרונית של שינוי מזונות כאשר ההתחייבות המקורית נבעה מהסכם גירושין , בלבד.

בסיום הדברים
עם חתימה, לא נוכל להימנע מלהוסיף דברים שלחלוטין אינם שוליים.

האב, רופא שיניים, אדם רהוט ביטוי ומעמיק, צבר ידע שקרוב לוודאי לא רבים ניחנים בו בכל אשר לפסק דין בית המשפט העליון בבע"מ 919/15. האב חוזר שוב ושוב על טענות בשם ערכי השוויון והצדק, מפגין ידע משפטי נרחב, ונושא את שם המשפט העברי על שפתיו. במקביל, ילדיו נאלצו לעקור מדירתם השכורה, לעבור להתגורר עם סבם ולאבד אפילו צרכים בסיסיים שלהם.

כדבר שבשגרה, האב תובע תביעות שונות בערכאות שונות וגורר לשם את האם.

האם הנאנקת תחת עול הקיום הסכימה כי האחריות ההורית תהיה משותפת, אולם בפועל היא הנושאת בעול היומיומי של גידול הילדים. כדברי כב' בית הדין הגדול: "האם דואגת בכל יכולתה הכלכלית ומחסירה מפיה ומחייה כדי לדאוג לילדים".

לטענת האם האב פעיל בארגונים שונים ששמו להם למטרה להעמיד את ערכי השוויון ראש לכל, בלא שים לב לטובת הילדים. לפעילות זו הוא מקדיש זמן רב, שאותו יכל להקדיש לכלכלת ילדיו.

האם הסכימה בעבר לפנים משורת הדין להפחית את דמי המזונות שנקבעו בהסכם, ובלבד שהאב יעמוד בהם בפועל. כיום האם מסרבת להפחתה כלשהי מלבד מהמחציות, משום שהאב אינו עומד בתשלום המזונות וצבר חוב גבוה בהוצאה לפועל.

התעקשותו של האב שלא לשאת בעול גידול ילדיו כלל גרמה אם כן שהוחמצה השעה.

איננו יודעים אם האב אכן פעיל בארגונים כלשהם, וכמובן שזו זכותו המלאה, אולם מאידך אין ספק שכב' חברי בית הדין הגדול שדנו בערעור הותקפו באתרי אינטרנט שונים באופן שאינו מכבד את המתקיפים.

האם העובדות המתוארות לעיל דיין כדי להעמיד דברים על דיוקם?

כתבנו בפסקי דין נוספים, ונוסיף ונכתוב כאן שוב, כי כשם שעול המזונות שהוטל על האבות בעבר על ידי בתי המשפט היה גדול מנשוא, כך ההקצנה אל העבר האחר בשם תפיסות הצדק והשוויון הכלליות של השיטה המשפטית תוביל אימהות וילדים לחרפת רעב.

הדרך המושכלת היא לחזור אל דרכם של בתי הדין הרבניים מאז ומעולם, ולפסוק כי החיוב שיוטל על האב יהיה סביר ומידתי, יכלול רק את הזמן בו שוהים הילדים אצל האם, יותיר לאב די סיפק למחייתו, לא יכלול את המושג פוטנציאל השתכרות, ולא יטיל חיובים במצבים בהם יש להסתפק אם יש לחייבו.

רק לאחר קיומם של כל המרכיבים הנ"ל, יהיה מקום לבחון אם יש לחייב את האם.

מי יגלה עפר מעיני רבותינו דייני ישראל בדורות הקודמים שלא הלכו שבי אחר רוח הזמן, והסתפקו בחיוב נמוך יחסית של מזונות. הם היו בבחינת חכם עדיף מנביא, וראו את הנולד שהוא הכבדת העול על האבות.

ראוי לנו ללכת בדרכם ולקרוא בלא מורא ובלא משוא פנים כי חיוב מזונות שיקצין אל העבר השני, ויבטל לחלוטין את חיוב האב במזונות כאשר המשמורת משותפת, יוביל ילדים ואמהות לחרפת רעב.

מסקנה
לאור האמור לעיל, ביה"ד קובע:
א. החל מיום 9.8.2018, מועד פתיחת הליך הסכסוך בתביעה הנוכחית, יישארו דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין על כנם, אולם האב לא יישא במחציות הנקובות בהסכם הגירושין.

ב. פסיקה זו היא לפנים משורת הדין ומותנית בכך שהאב ישלם את המזונות שאותם התחייב הוא עצמו בהסכם הגירושין. ככל שלא ישלם מזונות תוכל האם לפתוח תיק מזונות בעוד שישה חדשים ממועד חתימת פסק דין זה, ובית הדין יפסוק את פסקו בסוגיה העקרונית של שינוי מזונות כאשר ההתחייבות המקורית נבעה מהסכם גירושין בלבד.

פס"ד זה מותר לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום ג' בטבת התשע"ט (11.12.2018).