רקע
בתאריך כ"ח בשבט תשע"ט (3.2.2019) התקיים דיון במעמד המבקשת, אימה וסבתה (אם אימה). בית הדין שמע את המבקשת וקרובותיה ולאחר עיון בהמלצות חוקר היהדות הרב אריאל לוין הוציא החלטה המאשרת את יהדותה.

ככל הנראה פנתה המבקשת כשבידה אישור היהדות לרשם הנישואין הרב נפתלי שרייבר, אשר יצר קשר עם הרב לוין וציין בפניו את העובדה כי תעודת הלידה של הסבתא הוצאה כארבע שנים אחר לידתה (הסבתא נולדה בשנת 1947 ואילו תעודת הלידה הונפקה רק בשנת 1951) – עובדה המצריכה בירור – שמא הסבתא אומצה בידי הוריה וממילא יהדותה מוטלת בספק.

הרב לוין יזם שיחת טלפון עם הסבתא שסוכמה בהמלצתו מתאריך כ"ט בשבט תשע"ט (4.2.2019) בזו הלשון:

בתעודת לידה של סבתה של המבקשת יש הפרש ארבע שנים בין תאריך הלידה לתאריך קבלת התעודה.

בגלל שלסבתא היה אח גדול ממנה, לא חשבתי על האימוץ.

היום התקשר רשם הנישואין למשרד [...] והחלטתי לבדוק עוד פעם. התקשרתי לסבתא, דיברתי עימה, שאלתי אותה אם אימה – הסבתא רבה אימצה אותה, והיא ענתה שלא דיברו על זה במשפחה וכשרצו לדבר על זה במשפחה דברו על זה באידיש. שאלתי אם היא מכירה את ההורים הביולוגיים שלה, והשיבה בשלילה. על אף שלא הייתה הודאה מפורשת לעניין האימוץ, מכל מקום מתוך השיחה הבנתי שהיא מאומצת.

לסיכום ביניים: המבקשת כנראה נוכרייה.

לאור הנתונים הנ"ל, ולאחר קבלת חוות דעת נוספת מהרב אלכסנדר דן שעיין בנתוני התיק, בית הדין קבע דיון לתאריך ב' באדר א' תשע"ט (7.2.2019) שבו נכחו המבקשת, אימה, הסבתא וכן בת נוספת של הסבתא (שכבר נישאה בארץ ברבנות לפני כחמש־עשרה שנה).

לבקשת בית הדין טרם הדיון הגיע מידע נוסף משורשים, בידי הרב אברהם פלקס, כי נמצא רישום מקורי ללידת הסבתא לאימה היהודייה בשנת 1947 (יהדותה של אימה של סבתא נחקרה אף היא ע"י הרב לוין ונמצא שהיא בת להורים יהודים כלהלן).

בדיון נשאלה הסבתא אם הוריה נישאו לפני או אחרי לידתה. היא לא ידעה להשיב לשאלה, מלבד שהיא זוכרת שבהיותה כבת שנתיים נפרדו הוריה והיא גילתה את אביה מאוחר יותר – בהיותה בת תשע־עשרה.

עובדה זו עשויה להסביר את האיחור בהנפקת תעודת הלידה של הסבתא, וזאת משום שככל הנראה הוריה לא נישאו, היחסים בין ההורים לא היו ברורים, ורק בהיותה כבת ארבע לאחר הכרת אבהות, נוסף הרישום של אביה לתעודת הלידה שלה.

בית הדין שקל להזמין משורשים תעודת נישואין של הורי הסבתא כדי לברר את סיבת איחור הנפקת תעודת הלידה, שכן אם יתברר שהוריה נישאו לפני לידתה, חזרה הריעותא בהנפקת תעודת הלידה המאוחרת. אך בשיחת טלפון עם הרב פלקס הובהר שאין תועלת לבקש תעודת נישואין של הורי הסבתא כיוון שאילו נישאו הוריה לפני לידתה, בוודאי היה האב נזכר ברישום הלידה המקורי שלה (כי אין כל סיבה שבת שנולדה להורים נשואים לא תירשם על שם שניהם). נמצא שהורי הסבתא לא נישאו לפני לידתה וממילא ירדה הריעותא לאיחור בהנפקת תעודת הלידה. לתיאור המציאות שמובילה למסקנה זו הסכימו הרב לוין וחוקר הנוסף הרב אלכנסדר דן.

בדיון הבהירה הסבתא שהיא לא מאומצת, ולשאלת בית הדין מדוע אמרה בשיחת הטלפון עם הרב לוין שאינה יודעת מי ההורים הביולוגיים שלה, השיבה שלא הבינה את השאלה שהופנתה אליה בצורה ישירה כל כך, הייתה מאוד מרוגשת עקב עליית לחץ דם ולא חשבה בשעתו על שהוציאה מפיה.

לשאלת בית הדין, ענו הסבתא ובנותיה שמלבד השיחה עם הרב לוין, מעולם לא עלה לדיון בקרב המשפחה השאלה אם הסבתא הייתה מאומצת. לשאלת בית הדין שהופנתה לשתי הבנות של הסבתא, השיבו שתיהן כנ"ל ושהן מוכנות ללכת לבדיקת פוליגרף, ולאחר התראת בית הדין שהן עלולות לשאת בהוצאות כבדות אם יימצא שהן שיקרו בהצהרתן (לעניין השאלה אם הן ידעו שהסבתא מאומצת), השיבו שהן מוכנות גם לזה.

דיון והכרעה
הנה לפי הבירור של חוקר היהדות, ברור כי הוריה של הסבתא הוחזקו יהודים. נמצא כי לפחות עבור דור זה, יש למשפחה חזקת יהדות ברורה. אם נקבל את גרסתה הראשונה של הסבתא, שיוצא מתוך דבריה שהיא אומצה בידי הוריה, הרי בזה היא פוסלת עצמה. אולם כיוון שיש לה בנות וגם נכדה (שהיא המבקשת) אין היא נאמנת לפסול – לא את בתה, ובוודאי לא את נכדתה, כלהלן.

אף לגבי אב, שהאמינתו התורה לפסול את בנו מדין 'יכיר', איתנהו ביבמות (מז ע"א) שתי לשונות, ללישנא קמא כאשר אומר על עצמו שהוא גוי ("נתגיירתי ביני לבין עצמי") הרי הוא שם את עצמו כגוי, ואין לגוי נאמנות להעיד על בנו, וללישנא בתרא לעולם נאמן הוא לפסול את בנו אפילו הוא גוי כי דין הנאמנות מדין 'יכיר' על הכרת אבהות אינו כפוף לגדרי דין עדות, ולכן אפילו גוי נאמן, ומה שאינו נאמן הוא דווקא אם נולד לבנו בן (דור שלישי). וכתבו התוספות שם שכיוון שמה שהתורה האמינה הוא רק על בנו ולא על בן בנו, לכן במקרה כזה אפילו על בנו אינו נאמן, והטעם: משום שאין סברה לומר שבנו יפסל ובן בנו לא יפסל [ועיין שם בראשונים מה הפסול בבנו של גוי, שהרי היהדות נקבעת על פי האם]. ובטעם הדין מדוע לא נאמר 'פלגינן נאמנות' לפסול את בנו ולא את בן בנו כתב בקובץ הערות (יבמות סימן כא אות טו) וכן בקובץ שיעורים (בבא בתרא אות תיח) שיש לחלק בין פסול ה'נמשך בתולדה' שבו אי אפשר לקבוע שהבן פסול ואילו בן הבן כשר, מה שאין כן בפסול שאינו תלוי בתולדה, כגון האומר על בנו שהוא בן גרושה, שנאמן הוא לגבי בנו בלבד, ואינו נאמן על אימו שנבעלה לפסול לה, והיינו טעמא כי פסול זה אינו בתולדה אלא תלוי במעשה, וכלפי זה בלבד אפשר לנקוט 'פלגינן נאמנות'.

שיטה זו היא דלא כהשאילתות דרב אחאי גאון (פרשת וארא שאילתא מא) הסובר שבנו ייפסל ובן בנו לא ייפסל (וראה בישועות יעקב אבן העזר סימן ד ס"ק כא שתמה מדוע לא חששו הפוסקים לדעת בעל השאילתות לחומרה. לדיון בדבריהם – ראה אור גדול סימן ב).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (אבן העזר סימן ד סעיף כט) כדברי התוספות שאינו נאמן על בן בנו אפילו לגבי ממזרות (שאף היא עניין ה'בא בתולדה'), וזו לשונו: "אבל האב שאומר על העובר שאינו ממנו, או על אחד מבניו שאינו בנו, נאמן לפוסלו והוא ממזר ודאי. ואם יש בנים לבן, אינו נאמן אף על הבן".

ועוד פסק השולחן ערוך (יורה דעה סימן רסח סעיף יא) שאינו נאמן לומר על עצמו שהוא גוי לעניין בנו. אם כן, להלכה נוקטים (גם) את לישנא קמא שלעניין פסול יהדות אין נפקא מינה אם יש בן לבנו.

והנה בנידון דידן הרי מדובר על אישה שהיא הסבתא של המבקשת, ולפי מה שנתבאר אין הגוי נאמן לפסול אפילו את בניו, אם כן אף לפי הודאתה הראשונה אין ביכולתה לפסול ילדיה. אך מלבד זאת, רק באב מצינו נאמנות לפסול את בנו, אבל באם לא מצינו כלל דין נאמנות מדין 'יכיר' – לא על בתה ולא על נכדתה, ובשולחן ערוך (אבן העזר שם ריש סעיף כט) מפורש שאין האם נאמנת לפסול את בנה.

והנה בסוגיה (ביבמות) שם פירש רש"י (ד"ה ואין עדות לעובד כוכבים): "הואיל ובניך מוחזקין בכשרות, אין אתה נאמן להעיד עליהן ולפוסלן." ומבואר דבעינן שתהיה לבנים חזקת כשרות, ולכן אין בכוח עדות אביהם הגוי לפוסלן (וצריך ביאור, שמשמע בגמרא שאינו נאמן מצד שהוא גוי, ולא מצד שיש להם חזקת כשרות). וראה בט"ז (יורה דעה סוף סימן קכז) שהוכיח מכאן שאף דחזקת הכשרות באה להם מכוח האב, שפיר מקריא 'חזקה' לעניין זה, וכן פסק בשו"ת בית אפרים (אבן העזר סימן ג). וראה עוד בדברי המאירי (יבמות שם): "מי שהוא מוחזק לנו בגר ובא ואמר 'נתגיירתי ביני לבין עצמי' [...]" וגם את דבריו יש לפרש שכוח חזקת האב מהני להחזיק גם את בניו יהודים וכנ"ל.

נמצא שאחר שיש חזקת יהדות – לו או לבנו מכוחו – שוב אין ביכולתו לפסול בניו. ומעתה בנידון דידן: כיוון שנתברר שהוריה של הסבתא הם יהודים, ודבר ברור שהיא רשומה כבתם, וגם הרושם על פי תמונות שהציגה שהיא גדלה אצלם יחד לפחות בשנותיה הראשונות, ואצל אימה לבדה במשך שנים רבות, הרי היא בחזקתם והיא יהודייה כמותם, ושוב אין ביכולתה לפסול לא את בנותיה ולא את נכדתה.

בנוסף לכך, אין לחשוש לאימוץ הסבתא, שהרי התברר כי לאם הסבתא היה בן נוסף (מאב אחר) שנולד כארבע שנים לפני בתה – הסבתא. אף אם רצתה אם הסבתא עוד ילדים, אין הדרך לאמץ ילד נוסף בפרק זמן כך כך קצר ללידת הבן הקודם.

זאת ועוד, מאחר שדי ברור שהורי הסבתא לא נישאו קודם לידתה וכנ"ל, לא מסתבר שהרשויות היו מוסרים לאם חד־הורית ילדה לאימוץ, וכך כתב הרב אלכסנדר דן בחוות דעתו הסופית:

אם אח הגדול מבעלה הראשון של הסבתא, אזי לא סביר שאם חד־הורית תאמץ ילדה, במיוחד בשנים של קשיי הפרנסה אחרי המלחמה.

ומה עוד שברישום לידה של הסבתא שמות המשפחה של הוריה שונים. מכך משתקף ברור ששני הוריה הם הביולוגיים ולא היו נישואין בעת הלידה, וב־1951, אחרי הכרת אבהות, נרשם האב, והסבתא קבלה שם משפחתו.

לאור האמור, בהתחשב בהמלצה הסופית של הרב אריאל לוין ושל הרב אלכסנדר דן, בנסיבות המקרה שהורי הסבתא הוחזקו כיהודים, ואחרי שקיים רישום לידה מקורי של הסבתא (שהוא עדיף על תעודת לידה) שהיא בת לאם יהודייה, ויש גם הסבר המניח את הדעת לאיחור הנפקת תעודת הלידה בצירוף תוספת הרישום של אביה, מעתה, אין סיבה להסתפק אם הסבתא אומצה בידי הוריה.

באשר לאמירת הסבתא בשיחת הטלפון עם הרב לוין, יש מקום לקבל את גרסתה השנייה של הסבתא בדיון המסבירה את שיחתה בטלפון עם הרב לוין. ואף אם אין בידה לחזור בה מגרסתה הראשונה, הרי התבאר שאין היא נאמנות לגבי בנותיה וקל וחומר שאינה נאמנת לפסול נכדתה. זאת ועוד: הרי הסבתא הופיעה בפני הרב לוין בראשונה ושם היה ברור לפי דבריה שהיא בת להורים יהודים, ועל סמך זאת בית הדין הוציא אישור יהדות עבור המבקשת, אם כן יש לומר שאין ביכולת הסבתא לחזור בה בשיחה נוספת עם הרב לוין ולומר שאינה יודעת מי הוריה הביולוגיים.

מסקנה
לאחר שמיעת העדויות ולאחר שהתקבלו חוות דעת חוקרי יהדות, ההחלטה מתאריך כ"ח בשבט תשע"ט (3.2.2019) לאישור יהדות עבור המבקשת [פלונית] נותרת בעינה.

מותר לפרסם את פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ו' באדר א' התשע"ט (11.2.2019).

הרב חיים ו' וידאל

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה