הצדדים נישאו ביום 22.10.03 בעת שהאשה היתה בהריון. לפני הנישואין הופיעו הצדדים בביה"ד בבקשה להכרת אבהות על העובר על מנת שיוכלו להינשא. חמישה חדשים אח"כ נולדה ביום 23.3.04 הבת ש'. פחות משנה אחר כך, הגישו שניהם תביעות לגירושין.

בדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים וב"כ האשה עו"ד גולשה נצר (י"ד אדר א' תשס"ה 23.2.05) התברר, שהצדדים חיים בנפרד כחדשיים ושניהם מסכימים להתגרש.

בדיון טען הבעל שלאחר שנפרדו כבר עברה האשה לגור עם חבר שלה, וגם לפני כן, חשד בה שיש לה קשר עם גבר זר. בענין הילדה אמר, שהיה לו חשש שהילדה לא ממנו, אבל הוא אינו מבקש לעשות בדיקת רקמות, והוא שלם עם זה שהילדה שלו, והוא מבקש הסדרי ראיה.

ב"כ האשה טענה שהבעל אינו מוכן לשלם מזונות לילדה, והבעל השיב, שהוא אוהב את הילדה ורוצה לשלם מזונות, והוא מסכים לשלם -500 ש"ח לחודש. כמו כן אמר, שהוא בלחץ ולכן מבקש קצת זמן לחשוב על הדבר.

לאחר הפסקה בדיון, ביקש הבעל להתייעץ עם עו"ד בענין הגט והמזונות והסדרי הראיה. הוא הוסיף: "אני רוצה להיות בטוח שכל מה שכתבנו בהסכם יקויים, ולא תתבע אותי לאחר יומיים בביטוח הלאומי או בכל מקום אחר".

נקבע דיון נוסף לאחר כמה ימים (י"ח אדר א' תשס"ה 27.2.05). הצדדים ערכו את ההסכם מחוץ לאולם ביה"ד יחד עם ב"כ האשה עו"ד גולשה נצר, והגישו אותו לאישור ביה"ד ולמתן תוקף של פסק דין. בהמלצת ביה"ד סודר הגט באותו יום בין הצדדים.

אח"כ התברר שהאשה היתה בהריון במועד סידור הגט, והסתירה את הדבר מן הבעל ומביה"ד.

אולם סידור הגט לא סיים את המערכה המשפטית בין הצדדים. שמונה ימים בלבד לאחר סידור הגט הגישה ב"כ האשה, עו"ד גולשה נצר, תביעה לביהמ"ש, להגדלת מזונות הילדה. וביהמ"ש חייב את האב לשלם סך -1,700 ש"ח לחודש. ועוד -175 ש"ח למעון.

בעקבות כך, פנה האב לביה"ד בתביעה, לביטול מזונות ובדיקת רקמות. בתביעתו הוא כותב:

"אני התגרשתי מאשתי כל עוד שהיא היתה בהריון מאדם אחר, התגרשתי בלחץ ולנו יש ילדה. אינני יודע אם הילדה היא שלי, אני מבקש בכל לשון לפסוק לי הפסקת מזונות ולחייב אותנו לבצע בדיקת רקמות, אשה שזנתה תחת בעלה...".

נקבע מועד לדיון, בעקבות הזמנת האשה לדיון שלחה ב"כ האשה 'בקשה למחיקה על הסף' ובה היא טוענת שאין תביעת האב בסמכות ביה"ד. ביה"ד החליט שהדיון יתקיים במועדו ועל המשיבה להופיע לדיון.

בדיון (י"ב אדר תשס"ו 12.3.05) חזר האב על בקשתו להפחית את המזונות, וכן לערוך בדיקת רקמות. לשאלת ביה"ד השיב, כי למרות מה שאמר לפני סידור הגט שהילדה שלו, היום הוא לא בטוח בכך ורוצה בדיקה.

ב"כ האשה הבהירה, שאין בדעת האשה לגבות את המזונות שבהסכם הגירושין אלא רק את מה שנפסק בביהמ"ש.

ביה"ד הפנה תשומת לב ב"כ האשה שיש בעיה עם כשרות הגט, לאור העובדה שזמן קצר לאחר סידור הגט כבר הפרה האשה את תנאי הגירושין. על כך, העירה ב"כ האשה, למה ביה"ד מעלה את הענין שהתובע לא העלה את זה. וביה"ד הסביר לה, שכשרות הגט הוא ענין הלכתי שבאחריות ביה"ד ואינו קשור לטענות הצדדים.

ונבהיר את דברינו.

בהסכם הגירושין שאושר על ידי ביה"ד (סעיפים ג'-ד') נאמר:

"האשה מתחייבת לפרנס ולכלכל את הילדה ולדאוג לטיפולה ולחינוכה
עד הגיעה לגיל 18 שנה.
הבעל מתחייב לתת לאשה למזונות הילדה סך -500 ש"ח בכל 10 לחודש,
צמוד למדד יוקר המחיה עד הגיעה לגיל 18 שנה".

הבעל לא היה מיוצג בעת עריכת ההסכם, ואילו האשה היתה מיוצגת על ידי עו"ד גולשה נצר, אשר אף ערכה את ההסכם בין הצדדים. לפי האמור בהסכם, התחייבה האם לפרנס ולכלכל את הילדה עד גיל 18 שנה. זו התחייבות תקפה לכל דבר וענין. האב מצידו התחייב לשלם -500 ש"ח לחודש.

במקום להסביר לאשה שעליה לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו, בחרה ב"כ האשה בדרך הקלה, ומיד לאחר שהאשה קבלה את הגט המיוחל (בהיותה כבר בהריון כאמור למעלה), הגישה תביעה למזונות נגד האב, תוך התעלמות מוחלטת מן האמור בהסכם.

מתוך סמיכות המועדים של הגשת התביעה למועד סידור הגט, ברור שהאשה וב"כ תיכננו את צעדיהן, באופן שהבעל יוטעה לחשוב, שעם סדור הגט על בסיס ההסכם, יגמרו כל הדיונים. אבל בפועל הם פעלו בדיוק להיפך. בכגון זה, יש לראות בגט שניתן על ידי הבעל 'גט מוטעה', שאינו תקף על פי ההלכה. ועל כך עוד נרחיב בהמשך.

יסוד חשוב בכל חברה ובכל שיטה משפטית, הוא הכלל שהסכמים צריך לכבד. רק במקרים יוצאים מן הכלל ניתן לחרוג מכלל זה. מקובל גם, שערכאות משפטיות אינן נותנות ידן להפרת הסכמים, אלא אם כן, שוכנעו שההסכם נכרת שלא כדין. בנידון דידן, מי שדחף מאד לאישור ההסכם וסידור הגט היו האשה וב"כ ואילו הבעל היסס.

כאשר הסכם כרוך בסידור גט, הרי הפרתו חמורה כפליים, משום ההשלכות על כשרותו של הגט.

הבה נבחן את טענות ב"כ האשה בנידון שלפנינו:

ב"כ האשה עו"ד גולשה נצר מנסה להתחכם ולטעון, שהתביעה החדשה הוגשה בשם הילדה.

אבל תמהנו, כיצד זה ידעה הילדה לכוון את המועד המדויק, ולהמתין עם תביעתה עד לאחר סידור הגט, ורק שמונה ימים אחרי שהאשה קיבלה את הגט הגישה את תביעתה?

יתר על כן, הרי הילדה לא חתמה על יפוי כח לעו"ד נצר, ולא התחייבה לשלם לה שכר טירחה. היא גם לא יכולה לעשות זאת, בהיותה קטינה מחוסרת כשרות משפטית.

מי שהגישה את התביעה היא האם, כלומר, שהאם היא היוזמת של התביעה והיא התובעת למעשה.

אין ספק, שהאם כלל אינה מוסמכת לתבוע את האב בשם הילדה כ"אפוטרופסית טבעית". בענין כל כך מהותי, עליה להתיעץ עם האב, שגם הוא אפוטרופוס טבעי כמוה. ומי הסמיך אותה לתבוע בשם הילדה? האם האב אינו יכול להחליט לתת לילדה את צרכיה כרצונו באופן ישיר, בלי תיווכה של האם? מה גם, שהאם התחייבה כאמור לפרנס ולכלכל את הילדה.

דבר ידוע הוא, שחיוב המזונות של אב לילדיו, אפילו הקטנים עד גיל שש, הוא לצרכיהם הבסיסיים בלבד, ואין בהם דין 'עולים עמו', כמבואר בשו"ע אה"ע סימן ע"ג, סעיף ו' ובח"מ וב"ש, שם סימן ע"א, ס"ק א', ובאר היטב שם. וראה פד"ר חלק א' עמ' 164, חלק ז', עמ' 141, ועמ' 305, חלק ט' עמ' 255 ו-259. גם חוק המזונות קובע, כי החיוב של האב הוא לפי ה'דין האישי' שחל עליו. וביהודים ה'דין האישי' היא ההלכה.

עוד ידוע, שכדי לתבוע הגדלת מזונות, יש צורך להראות שינוי בנסיבות. ברור שלא היה שום שינוי נסיבות בתוך שמונה ימים מיום סידור הגט. ומה שהיה טוב וסביר ערב מתן הגט, אינו הופך פתאום לבלתי סביר שמונה ימים אחר כך.

במבוא להסכם נאמר: "הואיל והצדדים רוצים להסדיר את כל הענינים שביניהם". "לכן באו שניהם לידי הסכם כדלהלן".

איזה הסדר הוא זה, אם ניתן להפר אותו ימים מספר לאחר סידור הגט? ואיזה סיום הליכים יש כאן? הבעל לא קיבל אפילו 'שבוע ימים שקט' תמורת הגט.

בסעיף ח' להסכם נאמר: "עם חתימת הסכם זה נגמרים כל היחסים והסיכסוכים שביניהם ומתחייבים בזה, כי בעתיד לא תוגש כל תביעה שהיא האחד כנגד השני".

ומכאן להיבט ההלכתי.

כאשר אשה מפרה את הסכם הגירושין שעל בסיסו ניתן הגט, יש שאלות הלכתיות כבדות משקל על כשרותו של הגט. ענין זה מבואר בהרחבה במאמרו המצויין של הרה"ג אוריאל לביא שליט"א אב"ד צפת "האם יש חשש בכשרות הגט כשהבעל הוטעה בהסכם הגירושין" (נדפס בקובץ שורת הדין, חלק ב', עמ' קמ"ו-קץ). שם גם מבואר, שלדעת הפוסקים שהפרת ההסכם פוסלת את הגט, לא מועיל ביטול המודעות עובר לסידור הגט, והצהרת הבעל שהגט נעשה ללא תנאי.

כך דעת המהר"ם מלובלין סימן קכ"ב, ושו"ת משכנות יעקב (חלק אה"ע סימן ל"ד), שגם אם ביטל הבעל את התנאים לפני סידור הגט כמקובל, לעולם הוא עומד בדעתו הראשונה, וסומך שיקיימו את מה שהבטיחו לו, ואם אינם מקיימים אח"כ, יכול לומר אילו ידעתי שלא יקיימו לא הייתי מגרשה והגט בטל למפרע.

יתר על כן, המהר"ם מוסיף: "ואפילו הוא שתק אנן לא שתקינן, דבאיסור חמור כזה אין להקל ולסמוך על דיבור קל". לכן על ביה"ד עצמו לעורר את הענין ואין צורך בטענות האב.

ובשו"ת חלקת יואב (אה"ע סימן כ"ה), כתב גם כן, שאם בשעת סידור הגט כבר היה בדעת האשה שלא לקיים את מה שהבטיחה לו, הרי זה גט מוטעה. כי אם היה יודע הבעל את הדבר במתן הגט לא היה מגרשה, "ואם כן, הוא מוטעה בעיקר המעשה, ואין אמירת הבעל שמגרשה בלא תניא מועיל כלל והגט בטל".

לכן חמור הדבר שבעתיים, כשהפרת ההסכם נעשית ימים מספר לאחר הגירושין.

ובספר 'העמק שאלה' (חלק אה"ע סימן קט"ז), פסק, שאם הבעל יחוייב בממון לאחר הגט (בניגוד להסכם), פשיטה ליה שהוי גט מוטעה.

וראה בית מאיר, אה"ע סימן קמ"ה סעיף ט', שחושש לדעת המהר"ם מלובלין, ומחפש דרך כיצד לסדר הגט באופן שלא יהיה שום חשש לגט מוטעה גם לדעת המהר"ם. וראה גם בספר 'דברי יוסף' לרבי יוסף כהן זצ"ל אה"ע, ח"ב, סימן י"ח.

ואם כן מי יערב לבו להקל באיסור אשת איש כנגד דעת המהר"ם מלובלין, המשכנות יעקב, הבית מאיר, החלקת יואב והעמק שאלה?

בנידון דידן, הביקורת מופנית לא רק כלפי האשה, שכנראה לא היתה מודעת לבעייה ההלכתית, אלא גם כלפי עו"ד גולשה נצר אשר לוותה את האשה לאורך כל הדרך, והיתה היועצת המשפטית שלה. יש במעורבותה של ב"כ האשה במהלכים אלה משום חשש חמור של הטעיית ביה"ד. היא זו שהציגה את ההסכם בפני ביה"ד וביקשה לאשרו, כאשר כבר היה ברור לה שמיד לאחר מכן תוגש התביעה בביהמ"ש. הדבר מטיל צד כבד על מהימנותה ויכולתה בעתיד לשמש עזר לביה"ד בפתרון בעיות ויישוב סיכסוכים.

לאור האמור אנו פוסקים:

א. מעכבים את נישואיה של המשיבה פלונית עד להוראה אחרת של ביה"ד. ויש לרשום אותה ברשימת מעוכבי נישואין. הבעל פטור מכל חיוב לאשה.

ב. מחייבים את האשה פלונית לפרנס ולכלכל את הילדה ש' ולשלם כל סכום שנחוץ לצרכי הילדה, מעבר לסך של -500 ש"ח שמשלם האב.

ג. מחייבים את האשה פלונית להשיב לאב פלוני כל סכום שגבתה ו/או שתגבה ממנו למזונות הילדה מעבר למה שהתחייב בהסכם הגירושין שאושר על ידי ביה"ד וניתן לו תוקף של פס"ד. הסכומים יושבו כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן מיום שניגבו ועד ליום השבתם.

ד. לאחר שהאשה תתחייב לכבד את הסכם הגירושין ככתבו וכלשונו, ותשיב לאב את הכספים שגבתה ממנו, ישקול ביה"ד האם יש צורך לסדר גט נוסף בין הצדדים.

ה. ביה"ד אינו קובע עמדה בקשר לתביעת התובע לבצע בדיקת רקמות, והוא רשאי להגיש תביעתו לביהמ"ש, מכל מקום, לאור העובדה שהאשה בהריון לפני הנישואין עם התובע, אין חשש ממזרות של הילדה ש', גם אם יתברר שהיא אינה בתו של התובע.

ו. לשלוח העתק ההחלטה לצדדים ולהנהלת בתי הדין לרישום האשה ברשימת מעוכבי הנישואין.

ניתן ביום י"ט אדר תשס"ו (19/03/2006)

(-) הרב אברהם שיינפלד - אב"ד          (-) הרב אברהם ריגר - דיין          (-) הרב דב דומב - דיין