לפנינו ערעור האשה על פסק דין הקובע שהסכם הגירושין שבין הצדדים תקף, והעובדה שלא נכלל בו סעיף על חלוקת זכויות פנסיוניות אינו עילה לבטול מלא או חלקי של ההסכם, ולמרות כל טענות האשה על לחץ והטעיה ועושק ההסכם בתוקפו.

מדובר בהסכם גירושין על קנית דירה לאשה בערך של 175,000 דולר ארה"ב והבעל יקבל את הבית של הצדדים בבאר יעקב (8 חדרים). מזונות קטינים 1,000 שקל לכל ילד קטין עד גיל 18. בעת ההסכם (שנת 99) היו 4 ילדים מתחת לגיל 18. בסעיף 15 להסכם נאמר שעם בצוע ההסכם יושלם איזון המשאבים בין בני הזוג. כמו כן מוסכם בין בני הזוג שלגבי דירות או כספים השייכות למי מבני הזוג או רשומות על שמו ולא נזכרו בהסכם כגון זכויות סוציאליות, פיצויים, זכויות פנסיה וכיו"ב זכויות הרשומות ושאינן רשומות מסוג כל שהוא הרי שהבעלות בהם תהא עפ"י רישומן בפועל".

האשה טענה בפני ביה"ד האזורי כי לא ידעה שמגיע לה חלק בזכויות הפנסיוניות ובפיצויים של הבעל,לא היתה מיוצגת. העו"ד שערך את ההסכם הוא חברו של הבעל, לא היה לה כסף להשיג יעוץ משפטי ולא היו גרושין במשפחתה.

כנגד טענות אלו יש כמה תשובות, חלקן ניתנו בפס"ד.

א. מי שטוען לא ידעתי ורוצה לעקור הסכם עליו להביא הוכחה או אומדנא שלא ידע. ביה"ד כותב שהאומדנא היא הפוכה. כי נתגלתה לעיניהם אשה פקחית ומפוכחת השולטת היטב בעניניה ולא נראה כלל לקבל את תשובת בא כוחה שלאחר הנישואין השניים נפקחו עיניה.

ב. במשך כמה שנים אחרי הגירושין נערכו דיונים בסעיפים שונים של הסכם הגרושין ודנו גם בכספי הפיצויים לענין מזונות, ואיך יתכן שלאורך תקופה כה ממושכת "שכחו" שיש לאשה זכויות בפיצויים ובפנסיה.

ג. ההסכם נבדק ע"י ביה"ד האזורי לפני שאושר. הבדיקה היתה יסודית וביה"ד הוסיף קטעים וגם נערכו תקונים בסיוע שני הצדדים ולפי דרישותיהם. א"כ חזקה על בי"ד מסודר כזה שכאשר הוא מאשר הסכם הרי זה על יסוד ברור שהצדדים מודעים לכל מה שחתמו והסכימו.

ד. בערעור טוען ב"כ המערערת שביה"ד נימק את פסה"ד לפי ההלכה ולא לפי החוק כפי שנדרש וכפי שהוסכם. עיון בנמוקי הדיין הרה"ג בן שמעון מוכיח את ההיפך הגמור, וכמה יגיעות יגע הדיין כדי לברר את נמוקיו דוקא עפ"י החוק. יש כאן הטעיה חמורה של ב"כ האשה.

ה. האשה וב"כ טוענים גם על לחץ ואיומים. מתוך דברי ב"כ המערערת לא ברור באיזה כיוון הופעל הלחץ. בסעיף מסויים הוא כותב שהלחץ היה על עצם הגרושין והאיום היה שאם לא תסכים להתגרש הוא ינטוש אותה ותשאר עגונה. טענה זו היא טעון בעניני גירושין, ובדיני גרושין זה לא נחשב לאונס כפי שכתב ביה"ד האזורי.

על כן נתייחס למה שטוען ב"כ האשה בהמשך דבריו שהאונס היה על תנאי ההסכם. וכאן באה שאלת אב ביה"ד האזורי אם אכן לא ידעה האשה שזכותה לקבל מחצית הפנסיה והפיצויים מדוע היה צריך להפעיל עליה מכבש של לחצים ואונס על ההסכם. והרי אין המערערת טוענת לאונס על ההסכם בנוגע לויתור על הבית בבאר יעקב.

גם איום "שינשל אותה מכל רכוש ולא ישלם מזונות" אינו איום שהרי כל אשה בימינו יודעת שיכולה לקבל הגנה משפטית ולקבל את הרכוש והמזונות לא פחות מהבעל וגם לזה מצורפים נמוקי ביה"ד האזורי שביה"ד שאישר את ההסכם נוכח שהאשה חתמה מרצון ולא מאונס וגם תקנה ודרשה תקונים במה שלא נראה בעיניה.

גם אם אין לפנינו הסבר מפורט של ביה"ד מה הם הסתירות שמצא בדבריה ובדברי העדים, מ"מ די בכך שביה"ד קובע שאין האשה אמינה בעיניו. א"כ לא זו בלבד שחובת ההוכחה עליה ולא הוכיחה את טענותיה אלא שבנוסף לזה "הצליחה" ליצור רושם בלתי אמין על ביה"ד האזורי.

לאור הנ"ל, ביה"ד מחליט לדחות הערעור.

אין צו להוצאות.

ניתן ביום י"ח אייר תשס"ו (16/05/2006)

(-) הרב שלמה משה עמאר - דיין, יו"ר          (-) הרב אברהם שרמן - דיין          (-) הרב חגי איזירר - דיין

העתק נאמן ומתאים למקור
הרב עזריאל אבן -חן
המזכיר הראשי