הצדדים התגרשו בבית הדין בירושלים ביום ט' בניסן תשע"ג (20.03.2013). בית הדין הנוכחי הורה לצדדים לסדר גט נוסף לחומרא. להלן הנימוקים שהביאו לכך.

רקע עובדתי
הצדדים נישאו בשנת 2010 ברבנות ירושלים. נישואים אלו לא צלחו ולא החזיקו מעמד הרבה זמן ואף הגירושין עצמם לא היו באופן חלק, והיו חששות רבות מצד האישה מצד סירובו של הבעל לתת גט ללא תמורה. על הפרק היה דירה שהאשה הגיעה עימה לנישואין אלו, ואין ספק שדירה זו שייכת לה. לאחר מאמצים כבירים מצד רבני הקהילה ורב העיר התרצה הבעל לתת גט לאשתו ונכתב הסכם גירושין קצר, וממש בפגרת פסח הגיע האשה לבית הדין ושם נעשה גט ע"י דיין שהיה באותה עת בתורנות. עברו כארבע שנים והאשה לא מצאה את זיווגה, וחסרון זה כולל חוסר בילדים נתן את אותותיו. בצר לה פנתה לרב מקובל שיבאר לה מדוע היא אינה מצליחה למצוא את זיווגה בו בזמן שבעלה לשעבר כבר התחתן ויש לו אף ילדה. הרב אמר לה שיש לבדוק את הגט. מיד האשה נלחצה ובררה אצל רבנים שמכירה, ואלה ניסו להניא אותה מדברי הרב המקובל ואף דבריו עוררו זעם, כיון שיש בזה משום הוצאת לעז על הגט ועל זה הוציא ר"ת חרם. אולם, האשה לא נחה ושלחה את המעב"ד לבית הדין ובו שאלה האם אכן הגט נכתב כהוגן, וצרפה לזה שאלתה. ואכן, לאחר עיון במעב"ד ובאופן הדברים איך שפירטה את שאלתה, הרי על פניו נראה שנפלה טעות בגט זה.

כך היו הדברים. שמה מלידה היה [ש'], ובגדלותה למדה במדרשה לבנות וניסתה למצוא זיווג ונתקלה בקשיים, ורב אחד שלימד שם הציע לה לשאול את מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל באשר לשמה. הרב הגיע אליה עם תשובה שהרב אליהו אומר להוסיף לה שם נוסף בשם [ר'], והרב עלה לתורה במקום מגוריו ושינה שמה ל[ש'] [ר']. למעשה היא לא אהבה את שמה החדש אבל הלכה איתו, וכך הרגילה אנשים לקרוא לה, אבל עדיין המשיכו לקרוא לה בשמה הקודם [ש'] לבד, וכך רובם קראו לה. ואולם היא ביקשה ברכות בשמה החדש [ש'] [ר'], וכך הציגה עצמה, על אף שחלק גדול עדיין המשיך לקרוא לה [ש'] לבד, ואף חתימתה הייתה בשם [ש'] לבד ולעיתים רחוקות מאוד חתמה שמה [ש'] [ר'], וכמו כן בתעודת זהות השאירה [ש'] לבד.

בבדיקה שבית הדין עשה, הרי שבגט נכתב כמו המעב"ד "[ש'] דמתקריא [ר']", ובפשטות זה לא נכון כיון שמעולם לא נקראה בשם [ר'] לבד. נפשה בשאלתה מה צריך לעשות, ואם הגט פסול איך יהיה ניתן לזמנו ליתן גט נוסף אחר כל הקושי שהיה כרוך כבר לפני זמן, ועוד הוא פתח חיים חדשים וכו'.

נעשה ניסיון לפנות אליו מבית הדין, ובתחילה סירב לשתף פעולה וטען שהדברים הם מן השמים כיון ש"נגנבה ממנו" הדירה, וסירב להגיע לתת גט בלתי אם ישמעו דבריו. האשה כמובן סירבה לפתוח את הדברים מחדש. מתוך זה ישבנו וביררנו הלכה זו האם אכן הגט פסול, שאז צריך לנקוט כנגד הבעל לשעבר הליכים ליתן גט, או שמא בדיעבד כשכבר ניתן הרי שלא צריך גט נוסף.

לאור הנימוקים דלהלן, הוחלט שיש לסדר גט נוסף, הוזמנו הצדדים, והבעל נאות לסדר גט נוסף.

שני שמות בגט
קודם העניין לו נדרשנו, וכדי לפרוס את היריעה במלואה נחל דברינו בעניין שני שמות, ואיך נכון לכתוב צמד זה של שמות לפי ההלכה.

נשאל המהרי"ק במקרה דומה לזה, אדם שנקרא בשתי שמות נפרדים וכתבו את השמות בחיבור מבלי לכתוב דמתקרי, וכך הוא לשון המהרי"ק (שו"ת מהרי"ק סימן צח):

"על דבר הגט הבא מקשטר"ו בגלילו' רומניי"א שלחו רבי יודא דמתקרי ליאון לאשתו מלכ"ה במדינו' פיימו"נט וכתוב בגט אנא לוי יודא המכונה ליאון דבמדינות פיימו"נט ובמקום הנתינה אין מכירין בשם דלוי כלל ואינו נקרא שם אלא יודא או ליאון וגם בקשטר"ו שהוא מקום הכתיבה אין נקרא בשם דיודא ובשם דליאון אלא בשם דלוי לפי מה שספר לי איש אחד הבא משם לכאן וגם לפי מה שראיתי בג' כתבי' מכתב ידו שהביאו שליח הגט עצמו ושם לא חתם שמו הוא עצמו כי אם לוי. נ"ל דדבר פשוט הוא שהגט פסול מתרי טעמי חדא דבשהוא כותב אנא לוי יהודא כו' משמע שכן נקרא בשני השמות יחד כמו שיש הרבה בני אדם ששמו כפול בשני שמות חלוקים והכי נמי נראה שקורין אותו לוי יודא ואינו כן כי בשום מקום אין נקרא כי אם בשם האחד לבדו במדינת פימונט שהוא מקום הנתינה שהוא העיקר אין נקרא כי אם בשם דיודא ולא בשם דלוי כלל עד כי תמהנו כולנו בראותינו בגט ובכתבו שהיה קורא עצמו לוי. וגם שם בגלילו' רומנייא לפי אשר הוגד לי אין נקרא כי אם בשם לוי לבדו. וגם בחתימ' כתביו אשר חתם באותו הפרק עצמו שנכתב הגט לא חתם עצמו כי אם בשם לוי לבדו ואם כן פשיטא ופשיטא יותר מביעתא בכותחא שאין לכתוב בגט לוי יהודא דמשמע שכן נקרא בשני השמות ביחד."

הרי ברור מללו של המהרי"ק להכריע שאין להצמיד את שני השמות ביחד אלא לכתוב דמתקרי ביניהם, ואם חיברם הגט פסול. מנגד נשאל בתרומת הדשן שאלה דומה, וכך היא תשובתו (תרומת הדשן סימן רלד):

"שאלה: מי שנשתנה שמו מחמת חולי כמו יעקב אחר משה, היאך כותבין בגט אנא יעקב משה או יעקב דמתקרי משה?

תשובה: יראה דכותבין בגט דמתקרי משה, והכי משמע בסמ"ק דכתב ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי אף על פי שקורים אותו תדיר בשם הראשון, מ"מ שם השני הוא עיקר וכותבין אותו קודם ע"כ. האי כותבין אותו קודם משמע לפום ריהטא דכותבין יעקב משה, משום דהכי נופל שפיר לשון קודם כלומר זה אחר זה, אך כי דייקינן התם מוכח דקודם ר"ל עיקר וממילא יהא קודם, דלעיל מינה כתב אדם שיש לו שני שמות חלוקים ואחד מהם הוא עיקר יכתוב העיקר קודם אני פלוני דמתקרי פלוני וכן אשה דמתקרי, הא קמן דר"ל קודם לעיקר [...] אמנם אם בא לחתום בגט ודאי די בזה שיחתום יעקב משה בן פלוני עד, ואין צריך כלל לחתום דמתקרי [...] וכמדומה לי שנהגו באושטריי"ך אפי' בכתיבת שם האיש בגט היו כותבין יעקב משה ולא דמתקרי כלל, ואפשר משום דמנהג במדינה ההיא שעולים כך לקרות בתורה יעקב משה, עמוד יעקב משה בן פלוני כתבו ג"כ כדרך זה בגט, כדמשמע באשירי פרק השולח דאזלינן בכתיבת השמות בגיטין בתר עלייתו לקרות בתורה, מכל מקום נראה עיקר כדכתיבנא לעיל."

עוד ציין הב"י לדברי תה"ד (פסקים וכתבים סי' רסו), בו כתב:

"ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי היאך כותבין ראובן שמעון, או ראובן דמתקרי שמעון? דע כי זה קרוב לשתי שנים ומחצה חזרנו גט להוליכו ללנצ"הוט, והיה עמנו פה מהרר"י בראנ"א שי', והסכמנו כולנו לכתוב משה דמתקרי יהודה [...] מ"מ הכותב ראובן שמעון לא פסלינן ליה כלל, והעדים ודאי חותמין ראובן שמעון, וטעם יפה לחלק בדבר."

משמעות הדברים היוצאת מדברי מהרי"א בתרומת הדשן שאכן לכתחילה צריך לכתוב דמתקרי בין שני השמות, מיהו אם חברם אין זה פוסל, ובאושטרייך נהגו אף לכתחילה לחבר את השמות. נמצא א"כ שישנה מחלוקת בין שני גדולי עולם הללו האם חיבור השמות ביחד ומבלי לכתוב דמתקרי ביניהם פוסלת את הגט, או שמא אין זה פוסל: דעת המהרי"ק לפסול, ואולם דעת תרומת הדשן שאין זה פוסל.

מר"ן הב"י (אבן העזר סימן קכט) הביא דבריהם ועשה שלום ביניהם, וכך הוא לשונו:

"ואפשר לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמהר"ר ישראל מיירי כשנקרא בשני השמות במקום אחד ומשום הכי מכשיר ומהרי"ק מיירי כשנקרא [במקום] הנתינה בשם אחד ובמקום הכתיבה בשם אחר וכדמשמע מדבריו ומשום הכי פוסל."

הרי שבא מר"ן לחלק בין מציאות בה יש לו שני שמות בשני מקומות נפרדים, וכפי מה שמבואר בגמרא בין מקום כתיבה למקום נתינה, ובמקום נתינה לא יודעים משם שבמקום כתיבה וכן להיפך, על כן אם כותב שני השמות ברצף, גט זה פסול מאחר ולא מכירים אדם זה בשני השמות ובמקום הנתינה מעולם לא נקרא כך בשני השמות, ואולם תרומת הדשן עוסק באדם שנקרא בשני שמות אלו במקום אחד (אף שלא ברצף), אף שלכתחילה יש לכתוב דמתקרי בין שני השמות אם כתבם בגט ברצף אזי אין זה פוסל את הגט.

ואולם הדרכי משה חילק אחרת בין שני התשובות, וכך לשון הדרכי משה (שם אות טז):

"ואין דבריו נראין דמהרא"י לא מיירי בענין זה כלל אלא באדם שנשתנה שמו ע"י חולי שעולה בשני השמות לספר תורה ולכן יש להכשיר ג"כ בגט וכדמשמע התם אבל בלאו הכי אף מהרא"י מודה לדברי מהרי"ק ואין לחלק."

כלומר, חילק הרמ"א בין אדם ששינה מחמת חולי ועולה לתורה באופן זה של שני שמות, שאז אם נכתב ברצף גט זה אינו פסול, ובין מציאות כזו שיש לו שני שמות נפרדים ולא עולה לתורה בשני שמות אלו, שאז אם כתבם ברצף יפסל הגט גם לדעת תרומת הדשן.

נפק"מ ברורה יוצאת בין הסבר הב"י להסברו של הרמ"א, והיא בשאלה אם במקום אחד יש לו שני שמות ולא נקרא בשניהם יחדיו וגם לא עולה לתורה בשני השמות, ואולם בגט נכתבו השמות ברצף, לפי הב"י תרומת הדשן יכשיר את הגט במציאות כזו ואילו לדרכי משה לכו"ע גט זה יפסל, מאחר ולא עולה לתורה באופן כזה של צירוף שני השמות.

א.1 פסיקת השו"ע בדרך כתיבת שני שמות
קודם ניתוח הדברים לעומק והבנת המשתמע מהם, יש להסתכל על הדברים איך שהובאו בפסיקת ההלכה בשולחן ערוך (אבן העזר סימן קכט סעיף יד), וז"ל:

"מי שיש לו שני שמות, כותבין: ראובן דמתקרי שמעון. ואם כתב: ראובן שמעון, יש מי שאומר שהוא פסול. הגה: אבל אם נקרא בשני השמות ביחד, או שעולה כן לספר תורה, כשר."

כשמגיעים לדברי השו"ע המובאים כאן רואים דבר פלא, שלא חש מר"ן הב"י לדברים שהוא עצמו כתב בב"י אלא הביא פסיקה ברורה בה אדם שיש לו שני שמות יכתוב דמתקרי, ואם חיברם הגט פסול. דברי מר"ן צריכים ביאור, האם חזר בו מהדברים שכתב בב"י? ואכן כך כותב הגט פשוט (סימן קכט ס"ק סב), שמרן חוזר בו וס"ל שיש מחלוקת בין תרומת הדשן למהרי"ק ואין חילוק בין שני מקומות למקום אחד, ובשניהם פסק השו"ע כמהרי"ק לפסול.

מבאר הגט פשוט סברא זו של הב"י שחזר בו, כיון שטעם הפסול של המהרי"ק הינו משום לעז הרואים, שיאמרו שאין אדם בשם זה הכפול ומחובר ואין זה המגרש, הרי שסברא זו עומדת גם בשני שמות במקום אחד, ועל כן מכריע הב"י כדברי המהרי"ק ומכח סברתו לפסול אם כתבם ברצף כיון שמעולם לא נקרא אדם זה כך ברצף. עוד הוסיף הגט פשוט (ס"ק עב) לומר דלאו דוקא בראובן ושמעון שהם שני שמות העצם ואין להם צירוף, אלא דה"ה בשני שמות שהאחד הוא קיצור השם מהשני, כגון יצחק חקין אם כתב יצחק חקין ולא כתב דמתקרי ולא המכונה, כיון דאינו נקרא בשניהם ביחד אלא דאיכא דקרו ליה יצחק ואיכא דקרו ליה חקין, פסול לדעת היש מי שאומר שהביא מרן. כדברי הגט פשוט מצאתי מבואר בספר אהלי שם לגר"ש גאנצפריד (כלל ה ס"ק ח). פסיקה זו של הגט פשוט בדעת מר"ן גם כתב ערוך השולחן (סימן קכט ס"ק מד).

לעומת הגט פשוט, יעויין בב"ש (ס"ק כד) וכן בבאר הגולה שטוענים שדברי הב"י בשו"ע הינם בדיוק כפי החילוק שהביא הב"י, לומר שכל מה שפוסל השו"ע הוא רק באופן זה של חילוק שמות בין מקום הכתיבה למקום הנתינה, ואולם היכא שנקרא בשני שמות במקום אחד הרי שבזה עצמו מרן יכשיר את הגט. אמנם, יש להעיר על זה, שכן מניסוח הדברים איך שמובא מלשון השו"ע נראה שאם אכן נעמיד את דברי השו"ע בשני שמות בשני מקומות, הרי שימצא לפי דבריו שעל זה כותב השו"ע יש מי שפוסל נמצא שיהיה מי שיכשיר, וזה קשה לומר שימצא מי שיכשיר בשני מקומות ויכתוב ברצף. ואכן העיר זאת רע"א על אתר על דברי הב"ש, וכן הקשה בשו"ת פרח שושן (אבן העזר כלל א סימן ז), ומחמת כן ביאר את דברי השו"ע היפך דברי הב"ש היינו שכל מה שנחלקו המהרי"ק ותרומת הדשן הינו בשני שמות במקום אחד שהמהרי"ק פוסל ותרומת הדשן מכשיר, ובשני מקומות כו"ע מודו שגט זה פסול אם נכתבו שני השמות ברצף. יעויין בגט מקושר [בולה] (סימן נ אות א) מה שכתב ליישב קושיית רע"א על דברי הב"ש, וכיון שתירוצו לא מוסיף לנו יסוד לדינו של הב"ש לא נאריך בדברים, יעויי"ש.

נמצא א"כ שפרט לב"ש בהבנת דברי מר"ן, הרי שהגט פשוט והפרח שושן פסלו גט שנכתבו השמות ברצף כאשר לא נקרא כך אלא יש לו שני שמות נפרדים במקום אחד, וכדעת מהרי"ק.

יש להתקשות על דברי הב"י באופן זה שחילק בין שני התשובות הנ"ל ולא חילק חילוק יותר פשוט ומסתבר, לומר שישנו הבדל בין אם אכן נעשה שימוש בשני השמות ברצף באופן כל שהוא היינו עולה לתורה איתם יחדיו, ובודאי אם נאמר שנקרא בשני שמות אלו ברצף, ובין אם יש לו שני שמות נפרדים לגמרי ולא נקראים כך ברצף, שאז נימוקו של המהרי"ק מובן כיון שאין שום שימוש בשמות אלו בצירופם הרי שאם יכתב בצירוף ללא דמתקרי יבואו לומר שאין זה המגרש. ואילו בדברי התרומת הדשן מבואר מדבריו שמדבר באופן זה שעולה לתורה ע"י צירוף השמות, ובזה א"כ סגי כדי שלא נטעה באיש זה הכתוב ברצף ולחשוב שאין זה המגרש, ולשמחת ליבי ביאור זה הפשוט מביא בשו"ת פרח שושן (חלק אבן העזר כלל א סימן ז) בשם מהר"א סכנדרי, וז"ל:

"כן דעת הרב מהר"א סכנדרי שכתב כ"י בגליון הב"י וז"ל בקצור, אמנם לדידי מסתברא דיש לחלק היכא שבמקום א' קוראים אותו בב' השמות יחד כדכתב בת"ה סי' רל"ד, והילכך כתב בכתבים דכיון דיש קוראים כך באותם המקומות, הילכך לא פסלינן ליה אי לא כתב דמתקרי, אבל מ"מ צריך לכתחלה לומר דמתקרי כו'. אבל במדינות מהרי"ק ז"ל לא היו נוהגים לקרא אלא או השם הראשון או השני, אפילו שקוראים אותו בשני השמות מ"מ קוראים זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, וכיון שכן הצריך למכתב דמתקרי ואי לא כתב פסל, ודוק. ואפשר לישב זה בלשון מרן במ"ש דמהר"י מיירי כשנקרא בשני השמות במקום א', פירש שקוראים אותו ראובן שמעון אלא שהלשון דחוק, עכ"ל. הרי מבואר דלדעת הרב כל שאינו נקרא בשני השמות ביחד פסול. וכן נראה שהוא דעת הרב נחלת צבי בס"ק י"ט וז"ל, וכתב ב"י שיש לישבו דמהרי"ק איירי כשנקרא במקום הנתינה בשם א' ובמקום הכתיבה בשם א', ומהרי"א איירי כשנקרא בשני השמות במקום א' והוא מ"ש ההגהה, אבל אם נקרא בשני השמות ביחד כו', עכ"ל. ודבריו תמוהים דמה ענין מ"ש ההגהה עם מ"ש הב"י, וצ"ל דס"ל בפירוש דברי מרן הב"י כפירוש הדחוק שפירש מהר"א סכנדרי בהם כנז"ל. ומאחר דכל הני רבוותא הכי ס"ל הכי נקטינן לפסול בכל גוונא, זולת כשנקרא בשני השמות יחד שכתב מור"ם בהגה דכשר."

נמצא שאם לא נאמר כפי שמהר"א סכנדרי והנחלת צבי הרוצים להעמיס הסבר זה בדעת מר"ן, הרי שחילוקו של מר"ן הוא כפי שביארנו למעלה, וגם מהר"א עצמו סובר שאין זה הפשט הנכון בדעת מר"ן ויש בזה משום הדוחק בהבנת מר"ן, הרי שצ"ב מדוע מיאן מר"ן בחילוק זה שהעלינו.

ואכן יש לומר שזה עצמו השגת הרמ"א על דברי השו"ע שיותר פשוט החילוק בין עולה לתורה עם שני השמות ברצף שאז ניתן להכשיר, ובין שני שמות שניתנו בנפרד ואין בהם שימוש המורה על חיבורם.

א.2 ביאור פסיקת השו"ע
בתחילה סבור הייתי לומר בדעת מר"ן שמיאן בישוב שכתבנו כיון דבזמנם לא היה בנמצא אופן כזה שקראו לאנשים בשני שמות יחדיו, ועיין בשו"ת נודע ביהודה (מהדורא תניינא - אורח חיים סימן קיג) שכתב כך:

"ואני לחולשת זכרוני אינני זוכר בשום מקום בש"ס שום תנא או אמורא שהיה נזכר בשני שמות ושניהם שם העצם זולתי אבא שאול ואבא יוסי וגם זה אינו שני שמות כי אבא לדעתי אינו שם העצם רק שם התואר לשון חשיבות. ועיין ברכות ט"ז ע"ב. וכמדומה שלא היו רגילין להקרא בשני שמות ואף במקרא לא היו רגילים כל כך בשני שמות. ועיין פסחים דף קי"ז ע"א ובחולין ס"ה ע"א. אבל בימי התנאים ואמוראים לדעתי לא היו רגילים כלל."

ועיין עוד בשו"ת חתם סופר (אבן העזר ח"ב סימן יח), וז"ל:

"עוד נ"ל דלפנים לא היו נהגין לקרות בשני שמות בבת א' כי חדשים מקרוב באו ואפי' יעקב אבינו ע"ה לא מצינו שנקרא יעקב ישראל בפ"א ולא מצינו בכל השמות שבתנ"ך וש"ס ופוסקים שיקרא א' בב"א ב' שמות ביחד ושלהי יבמות כך קורין אותי בעירי יוחנן בן יונתן ארי' ונראה דהאי ארי' אינינו שם עצם כלל כ"א תואר משפחה על שם גבורתם ונקרא כן האב וגם הבן ע"ש."

וכן בנחלת שבעה (סימן מה ס"ק כא אות יא) העיד דבר הפלא שהוא ראה אנשים שהיו נקראים בשני שמות יחד, ש"מ דלפנים לא היה שכיח, ועיין עוד בהקדמה לספר טיב גיטין, וכך הוא לשונו:

"וראה זה חדש בימינו שלא היה מקדם, כי בדורות שלפנים לא היה נמצא מי שיהיה נקרא בשמות כפולים כי אם אחד מיני אלף, כאשר הוריתי באצבע בספרי בית אפרים סימן פה, מדברי היש"ש סימן כ וכד, והנ"ש סימן מה סעיף כא שהיה תלמיד הט"ז והיה בזמן הב"ש כתב ששמע בכמה מקומות נהגו לתת שני שמות בשעת מילתו ונקרא בשניהם כאחד," עיי"ש.

וכדברים הללו כתב ערוך השולחן (סימן קכט ס"ק מה) יעויי"ש.

מכל הלין משמע שמנהג זה לתת שני שמות בשעת מילתו הינו מנהג חדש ולא היה ידוע בזמן רבותינו הקדמונים, ובזה ניתן להבין דברי הב"י אמאי לא שת ליבו לחילוק זה שהעלינו כדי לפשר בין המהרי"ק לתרומת הדשן. על כן בחר לו ללכת לחילוק אחר על אף הדוחק בדבריו, שכן יוצא חידוש גדול בדבריו שגם במקום שאינו נקרא בשני השמות יחדיו אלא יש לו שני שמות וחלק קוראים כך וחלק בשם אחר ועל זה מסיק הב"י שלדעת תרומת הדשן אם כתבם ברצף הגט לא פסול וזה דוחק הוא. אולם אם נאמר שאין מציאות זו של שני שמות והפרשנות היחידה שיש לשני השמות הללו הינו שאכן חלק קוראים לו בשם הראשון וחלק קוראים לו בשם השני, אז חילוקו של הב"י מקבל טעם להכשיר אם כתבם ברצף, ועל דרך זו ראיתי שמיישב האהלי שם (כלל ה ס"ק כה) את דברי החלקת מחוקק, דהנה הח"מ (סימן קכט ס"ק א) בנידונו – לענין שכיב מרע ששינו את שמו ובאותו היום ערכו לו גט פיטורין והקדימו את שם השינוי לשם שנקרא בו עד עתה וכתבו שניהם מבלי דמתקרי ביניהם – כתב:

"אבל בכתיבת שני השמות יחד ובפרט בלא כתיבה דמתקרי כאשר כתב המסדר כפי אשר הובא בשאלה של הרב בעל ת"י לא עלה על דעת פוסק לפסול הגט ואף אם היה שם השינוי טפל ומיעוט לא נפסל הגט בהקדים הטפל לעיקר דלא פסלינן אלא אם כותבין הטפל לבדו וכוללין העיקר בוכל שום וכמ"ש הריב"ש ולמקצת פוסקי' אף אם כתב דמתקרי ע"ש העיקר ג"כ פסול אבל בכתיבת שני שמות יחד טפל ועיקר אין קפידא וכן פסק בש"ע והוא ברור ופשוט ואינו עולה על הדעת לפסול בהצטרף שם טפל ושם העיקר."

הרי שהח"מ הרחיק לכת וביאר את דברי הריב"ש המובאים בשו"ע (סימן קכט סעיף ב) בזו הלשון: "אבל אם שני השמות כתובים בפירוש בגט, אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה", ביאר הח"מ שכך הוא באופן שחיבר את שני השמות יחדיו ומבלי לכתוב דמתקרי, ולא ניחא ליה לפרש כמו שכתב הב"ש (ס"ק ד) בדעת מרן דדברי הריב"ש איירי באופן כתב דמתקרי, דהא בשו"ע לא הזכיר מקודם כלל עניין דמתקרי. ביאור זה של הח"מ יש בו ליישב קושיית הב"ש (ס"ק ז) על דברי הרמ"א שכתב שאם כתב דמתקרי על שם מקום נתינה פסול, ותמה עליו הב"ש מדברי המחבר לעיל (סעיף ב) שאם ב' השמות כתובים אין חילוק בסדר השמות, ולפי הח"מ ניחא מאחר והמחבר מכשיר באופן זה שהם כתובים יחדיו, אם נאמר שבימים ההם לא נתפשט המנהג שיהיה איש נקרא בשני שמות ועל כן הפרשנות היחידה למציאות זו ששמות אלו כתובים בפנינו בגט ברצף הינם שיש לאיש זה שני שמות במקום אחד ויש שקוראים בשמו הראשון ויש קוראים בשמו השני.

ואמנם אם זה הביאור הנכון בריב"ש בדעת מר"ן וחידש לומר שחיבור שמות לעולם יהיה כשר, הרי שקשה על דברי הח"מ מדברי מרן בסעיף יד דעסקינן בו שפוסק כמהרי"ק ש"מי שיש לו שני שמות, כותבין ראובן דמתקרי שמעון. ואם כתב ראובן שמעון, יש מי שאומר שהוא פסול", וכן התקשה בבית אפרים (סימן פה) על דברי הח"מ הללו.

וא"כ הוא הדין בדעת הב"י שהכשיר שני שמות מחוברים כיון שאין מקובל להשתמש בשני השמות הללו נמצא שהפרשנות היחידה שניתן לגט זה שיש חיבור בשמות הוא כאופן זה שיש לאיש שני שמות נפרדים ויש שקוראים אותו בשם הראשון ויש שקוראים אותו בשם שני.

אולם לאחר התבוננות לענ"ד ביאור זה במרן אינו עולה יפה, שכן במהרי"ק עצמו כותב להדיא בדבריו שהכיר מנהג זה והיה מקובל לקרוא לאיש בשני שמות, ועל כן אם כתב ברצף את שני השמות הרי שיבואו לטעות ולחשוב שהוא איש אחר עם שני שמות ברצף. על כן לא ניתן לבאר בדעת מר"ן שראה דברי המהרי"ק ולא הכיר מציאות זו בה נקראים בשני שמות מלידה, ולפי"ז תיהדר קושייתנו על מר"ן מה ראה לחדש הלכה היוצאת מדברי התרומת הדשן שביש לו שני שמות נפרדים במקום אחד ואין לצירוף זה שום משמעות הרי שאם חיברם יאמר התרומת הדשן שהוא כשר?

נלענ"ד בדעת מר"ן השו"ע דלא כתב ליישב כן כפי הצעתינו, לחלק בין אם עולה לתורה בשני השמות או נקרא בפי כל בשני השמות ורק באופן זה מכשיר תרומת הדשן, מאחר ואם כך הדבר הרי שלכתחילה לא ניתן לכתוב דמתקרי בין שני השמות כיון ששתי שמות מחוברים הוי כשם אחד שכך הוא שמו, ואם יכתוב דמתקרי באמצע יהא גט פסול, ולא ניתן לומר דעל אופן זה יאמר התרומת הדשן שלכתחילה יכתוב דמתקרי בין שני השמות ואם לא כתב וכתב שני השמות ברצף לא פסול. ועל כן יותר ניחא ליה למרן לומר שבשני שמות במקום אחד איירינן, ועל זה מסיק תרומת הדשן דלכתחילה יש לכתוב דמתקרי בין שני השמות, ואולם אם כתב שניהם ברצף הגט כשר. ולקמן אי"ה נעסוק באופן זה של איש הנקרא בשני שמות ברצף האם ניתן לכתוב דמתקרי בין שני השמות, ונבאר דברי התרומת הדשן האיך לבאר דרכו.

ולענ"ד זה הביאור הפשוט בדברי הב"ש, שפשוט לו לב"ש שאם קוראים לו בשני השמות הרי שלא ניתן לכתוב דמתקרי בין שני השמות ואם כתב דמתקרי בין שני השמות הגט פסול, על כן ביאר הוא את דברי המהרי"א בתרוה"ד שאיירי בשני שמות נפרדים במקום אחד ואם כתבם ברצף מכשיר המהרי"א. והקושי הכרוך בביאור זה הינו שאם איירינן במקום שנוהגים לקרוא בשני שמות חלק בשם אחד וחלק בשם שני, הרי שאם יכתוב שניהם ברצף ואין הוא נקרא כך לעולם אלא קוראים לו בשם זה נפרד ויש שקוראים לו בשם שני, הרי שיבואו לחשוב שאין זה המגרש, וכדברי המהרי"ק גופא, וא"כ איך יבאר מהרי"א דבריו שאם חיברם הגט כשר? וצ"ע.

לקמן נביא את ביאורו של אהלי שם שאכן ניתן לומר שבמקומו של התה"ד אכן לא היה מקובל לקרוא בשני שמות ברצף, ועל כן אין זה נחשב שינוי אם דיכתוב שני שמות ברצף כיון שאין מכירים מציאות זו של שם זה ולא יבואו לטעות וכנ"ל, ולפי"ז יצא לנו חידוש שביאור זה שנביא לקמן בשם האהלי שם אין זה ביאור נפרד מדברי הב"י, אלא בא הוא להשלים ביאור זה של הב"י.

אמנם לא נעלם מעיני מה שכתב בספר טור האבן (סימן טז) שמר"ן בחר שלא ליישב ולחלק בין אם נקרא בשני שמות ובין אם לאו וכאמור, כיון שדעת מר"ן השו"ע לעולם אף בנקרא בשני שמות ואף אם עולה לתורה בשני שמות הרי שצריך לכתוב דמתקרי, ועל כן לא חילק, וכך הכרעת מר"ן, והוא ממש היפך דברינו. ולענ"ד קשה להלום זאת, ואכן הוא מעיד שדבריו היפך הב"ש וכן הוא היפך הגט פשוט, ולענ"ד קשה לומר זאת בדעת מר"ן, וכן מצאתי שהרב בית אפרים (מהדו"ת סימן מט) הרבה עליו חבילות של קושיות וסתר ליה, ולקמן יבואר אופן זה בהרחבה.

א.3 תמיהה על פסיקת החזו"א
נוראות נפלאתי במה שמכריע החזו"א כהבנת הב"י במחלוקת המהרי"ק והמהרי"א, וז"ל:

"הב"י הביא בשם תרומת הדשן דכשר בדיעבד אם כתב ראובן שמעון בלי דמתקרי וכן כתב בתשובה אשכנזית שהביא הב"י ולעיל צדד הב"י בדעת המהרי"ק אי פליג בזה ופוסל, ונראה דלהלכה נקטינן להכשיר כדעת התרומת הדשן ותשובה אשכנזית, דהמהרי"ק יחיד לגבייהו, וכ"ש שהב"י צדד דגם מהרי"ק מודה בזה, ולא פליג אלא כשיש לו שני שמות בשני מקומות, וכן מתבאר לעיל ס"ק יג, דכל שגובין בשטרי הלואה על פי השמות ההן כשר הגט, לעניין עצם הגירושין, וא"כ אחרי שכתב התרומת הדשן שעד חותם לכתחילה יעקב משה, נראה שהוא הדין בכל שטרות, וא"כ גם בגט כשר בדיעבד, מיהו זה אינו אלא בנקרא בשני שמות במקום אחד, אבל בשני מקומות אפשר לומר שפסול מתקנת רבן גמליאל, וצריך לכתוב דמתקרי דוקא, וכמש"כ המהרי"ק אף שבדרכי משה חולק על הב"י מכל מקום נראה דיש להקל כדעת המחבר דמשמע שתופס כתשובה אשכנזית."

ואיני מבין דברי החזו"א, שכן דברי מר"ן בשו"ע יותר נוטים למה שכתבו רע"א והפרח שושן בדבריו לומר שכל שיש לו שני שמות במקום אחד הרי שבזה יש לומר שנחלקו, ואילו בשני מקומות לכו"ע הגט יפסל. ולפי זה הכרעת השו"ע תהיה לפסול אם כתב שני השמות ברצף באופן שיש לו שני שמות במקום אחד, ועל כל פנים אין הכרח מפסיקת השו"ע. וכל דברי החזו"א תואמים את דברי הב"י, ברם מתעלם החזו"א מפסיקת השו"ע עצמו שהביא שיש מקום למחלוקת ועדיין יאסור. זאת ועוד, הרי הוא עצמו למד שבשני מקומות אין מקום להכשיר שמות שנכתבו ברצף, והוא על פי תקנת רבן גמליאל שתיקן בשני מקומות לחלק בשמות בין מקום הכתיבה למקום הנתינה, וא"כ האיך ניתן לבאר את פסיקת השו"ע שכתב יש אוסרים ורומז שיש מתירין באותו מקרה, ולדברי חזו"א על כרחך הוא בשני שמות במקום אחד והכרעת מרן היא שיש לאסור.

נקודה נוספת שיש להעיר הוא צירוף הפוסקים שעושה החזו"א, וכד מעיינינן גם בזה יש לכאורה חוסר דיוק, שכן מביא החזו"א שדברי התרוה"ד יחד עם תשובה אשכנזית הרי הם רוב כנגד המהרי"ק. הרי מעבר להבנה שהצענו לעיל, דבר המשמיט את הקרקע מטיעון זה, שכן אין הסכמה באיזה אופן דיברו הם, מכל מקום בתשובה אשכנזית שמביא הב"י כתוב להיפך. ואמנם כוונת דברי החזו"א להמשך דברי הב"י, לאחר שהביא תשובה אשכנזית העיר שיש חולקים, ולזה כוונת החזו"א, אבל מה נעשה שדברי החולקים זה עצמו ציטוט מתרומת הדשן עצמו בפסקים, ששם אכן מפורש יותר דין זה המופיע בתשובות. אבל רוב אין כאן, שכן אין מי שיצטרף לתרומת הדשן, שכן הוא עצמו מובא בהמשך לתשובה אשכנזית בב"י.

ובאשר לראייתו של החזו"א ממה שמצינו שבעדים הכשיר תרומת הדשן בפשטות, ואם הוא שם אחר מה מקום יש להכשיר בעדים, ראיה זו איני יודע מה טיבה, שכן תרומת הדשן עצמו לא הביא מכאן ראיה אלא סובר שגם אי נימא שבשם איש יכתוב דמתקרי בין שני השמות הרי שבעדים לא צריך, וכך הוא נימוקו, וז"ל:

"וטעם יפה לחלק בין כתיבה בגט לחתימה, דבחתימה אם לא הזכיר שמו כלל אלא שחתם בן פלוני עד כשר, כדתנן בהדיא בהמגרש. וה"נ לא נהגו לחתום בשם כינוי אפילו אם יש לו חניכה ידועה ורגילה, והיינו טעמא דפריש שמות העדים בגיטין אינו אלא מפני תיקון העולם אפילו לרבי מאיר דאמר עידי חתימה כרתי כדאיתא בהדיא פ' השולח, גיטין דף לו ע"א והיינו משום דהעדים ניכרים ע"י כתב ידן בלא פירוש שמותן, משא"כ בהזכרת שם האיש בגט דכתב סופר הוא."

הרי שעיקר טעמו לחלק הוא מחמת שעדים לא צריך היכרא בשמם אלא ע"י השוואת חתימת ידיהם וחתם בן פלוני עד כשר, וכל מה שנהגו לפרש שמותיהם כך הוא מחמת תקנת תיקון העולם אליבא דר"מ הסובר עדי חתימה כרתי, ואם נחשוב שפלוני הוא העד הרי שאם נשווה החתימות בזה יהא מינכר שזה הוא, משא"כ שם האיש בגט בעינן מוכח מתוכו ודין לשמה ולא תיסגי בזה שיש לחוש שמא זה הוא אם לא ידעינן להדיא שהוא האיש המגרש. יעויין ברמ"א (סימן קכט סעיף יח) שפוסק את דברי תרומת הדשן שבעדים כותבים שני השמות יחד מבלי לכתוב דמתקרי, וכתב הבית שמואל (ס"ק לו) הטעם, וז"ל:

"משום הא דמפרשי' העדי' את שמות' אינו אלא משום תיקון העולם, גם לא שייך בזה שיאמרו דנקרא כך בשני שמות ואין זה הוא העד דהא מ"מ הוא כשר לעדות."

ודבריו צריכים ביאור. הנימוק הראשון לא מספיק שכן אחר התקנה משום תיקון העולם בעינן לפרש שמו ומה א"כ תירוץ יש בזה, ועל כרחך כוונתו לדברי תרוה"ד המוזכרים לעיל כיון שניתן לזהות את כת"י הרי שמכח זה לא יטעו לחשוב שהוא אחר ובזה סגי לתיקון העולם. ועוד מביא הב"ש טעם נוסף שמה שיאמרו שנקרא כך בשני השמות ויאמרו שאין זה העד אינו פוסלו מלהעיד, וטעם זה לא מובן מה בא לומר לנו הב"ש. ויעויין בספר מחצית השקל שמעיר ע"ז שהב"ש רומז לטעמו של הט"ז בביאור הלכה זו של חתימת ידי העדים שאינם צריכים לכתוב דמתקרי בין שמותם, וז"ל הט"ז (ס"ק יז): "דאין שייך כאן טעות לומר שיש איש אחד שקורין לו כן דבחתימת עדים אין נפק"מ מזה אם הוא זה או אחר", היינו דאין שום בעיה לומר שאין זה האיש שחשבנו שזה הוא שכן אין נפק"מ מי הוא האיש לעניין כשרותו להיות עד, ועל כן אין בעיה לכתוב את השמות ברצף אף אם נאמר שמעולם לא נקרא כך, בניגוד לשם האיש, ועל כן לא מצאתי מקום לראייתו של החזו"א מעדים לשם האיש. ועיין עוד בשו"ת עין יצחק (תנינא סימן כא) מה שכתב בהבדל בין עדים לשם האיש. ועוד נאמר דלהלן נביא ביאור אחר בהסבר דברי המהרי"ק ותה"ד, ובזה גם יתורץ עניין זה.

יעויין בדברי אהלי שם (כלל חמישי ס"ק ח), שביאר בטוב טעם מחלוקת המהרי"ק ותה"ד, וכך הוא לשונו:

"אבל לפי מה שכתבתי יש לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה, באתריה דתרומת הדשן (אשכנז ואגפיה), לא היו נוהגין לקרות מלידה בב' שמות, וזה מוכח מהא דהוכיח התרומת הדשן דהעד חותם בב' השמות ברצף ממה שראה חכמים חתומים כן, ומאי ראיה מייתי דילמא הנך חתמו בשתיים היו נקראים כך מלידה שמע מינה שלא היה המנהג לקרות כך משעת לידה, [ובזה גם נידחתה הוכחת החזו"א מהא דעדים ודו"ק] ולכן כתב להכשיר בדיעבד, אבל באתריה דמהרי"ק היו נוהגין לקרות מלידה בב' שמות, כמו שכתב שיש הרבה בני אדם ששמן כפול ולכן כתב לפסול, וכאופן זה ביאר בבית אפרים סימן פה עיי"ש."

ומסיים אהלי שם בזה הלשון: "והנה לפי זה, אנן לדידן דשכיחי טובא בב' שמות מלידה, אין לנו ראיה מתרומת הדשן להכשיר". עיי"ש שרצה לומר אף יותר מזה, ולקמן שנעסוק בדברי הרמ"א נביא אי"ה דבריו.

הרי לנו שמדבריו של ספר אהלי שם יוצא ברור שלא ניתן להכשיר גט שנכתב בו שני שמות רצופים אם לעולם לא נקרא כך ואין זה שם לידה, אלא שני שמות במקום אחד.

יעויין בגט מקושר (להר"מ בולה סימן נ אות א) שהביא את מה שכתב הגט פשוט (הבאנו דבריו לעיל) שהב"י חזר בו ממה שהסיק בפירושו על הטור, ובשו"ע הכריע לפסול גט שנכתב ברצף אף אם עוסק בשני שמות במקום אחד. על זה תמה הגט מקושר מספר תמיהות, ובראשם איך ניתן להסביר חזרתו של הב"י מדבריו, ועל כן ביאר הגט מקושר שמקור הסעיף המדובר בשו"ע הפוסל גט שנכתב ברצף אם לא נקרא כך הוא לא מחמת דברי המהרי"ק אלא הוא תשובה אשכנזית שהביא הב"י, וזה לשונה:

"ואם לא כתב דמתקרי מצאתי בתשובה אשכנזית איש אחד היה שמו יהודה ונשתנה שמו בחליו וקראוהו משה ושלח גט לאשתו וכתב משה יהודה והחזירוהו הגדולים וכתב גט אחר משה דמתקרי יהודה."

כותב הגט מקושר שמתשובה זו נראה בבירור שעוסקת בשני שמות במקום אחד ואם חיבר שני השמות יחדיו הרי שהגט פסול, וכן הביא מש"כ בתשובת הרמ"א (סימן פד) עיי"ש. ומסיק הגט מקושר שאם כתב שני השמות ברצף וללא מתקרי, ומעולם לא נקרא בשני שמות אלו ברצף, הרי שגט זה פסול ויש להצריך גט נוסף, וכן יוצא ברור מכל מה שהבאנו לעיל.

עוד נוסיף ונביא דברי המכתב מאליהו (שער ד סי' ט ד"ה וכבר) שהוכיח משו"ת מהרי"ק דלא כב"י, ואפילו בשני שמות במקום אחד פסול גט זה, וז"ל:

"אמנם הנראה בהבאת שלום בין מהרי"ק ומהרי"א, דהעומד על דברי המהרי"ק יראה בהדיא דכל עיקר טעמיה דפסל לההוא גיטא מפני שכתב שני השמות בלא דמתקרי, הוי משום דנראה שהמגרש היה נקרא בשני שמות גם יחד [...] ואינו כן, אשר נראה מזה בהדיא שאם היה הדבר בנידון שלו שהיה נקרא בשני השמות גם יחד היה כשר [...] ומעתה מה דנראה מדברי מהרי"א דלא פסיל גיטא בשכתב יעקב משה, הוא דוקא משום דזה דרכם להקרא כן, כגון מנהג אוסטריך שהיו נוהגים לקרות בתורה כה"ג, וסלקו דברי מהרי"ק ומהרי"א כחדא, וכך נראה בדעת מר"ן אף הוא ראה שחילוקו בבית יוסף אינו מתיישב וכמו שכתבתי, ולכך סתם דבריו שבשו"ע."

מבואר אם כן מדבריו של המכתב מאליהו שגם המהרי"א שהכשיר בשני שמות ברצף לא איירי אלא בשנקרא בשני שמות יחדיו, ולא די שיהא נקרא בשניהם במקום אחד.

א.4 שני שמות נפרדים במקום אחד וכתבם ברצף הגט פסול
בגט מקושר [למהר"י נבון] (ס"ק סב) כתב שלפי דברי המכתב מאליהו שדברי המהרי"א בתרומת הדשן דלא פסיל גיטא הוא משום דזה דרכם של בני אוסטריך להקרא בשני השמות יחד לספר תורה, ובהכי הטיל שלום בין מהרי"ק ותרומת הדשן, לפי זה נמצא דאפילו כשנקרא בשני השמות במקום אחד, כל שאין קורין אותו ביחד בשני השמות, פסל התרומת הדשן כשיטת המהרי"ק. ואם כן יש להחמיר אפילו במקום עיגון נמי, דיש כאן ספק ספיקא להחמיר בכה"ג נמי, עיי"ש.

ואמנם גם אחר הדברים הללו, לא אכחד שמהרא"ל צינץ בספרו גט מקושר וטיב גיטין על סדר הגט למהר"ם (אות יט ס"ק טו) [בפיסקא המתחלת ומה שכתב ב"י] קיבל את חלוקת הב"י בספרו לומר שאם יש לו שני שמות במקום אחד ניתן בדיעבד לכתוב שני שמות ברצף, אולם דבריו קשים להלום האיך מתעלם מר מדברי השו"ע עצמו שחזר בו.

הרי שפסיקת מרן השו"ע מורה לומר שאם אינו נקרא או עולה לתורה בשני השמות גם יחד אלא יש לו שני שמות נפרדים ויש שקוראים בראשון ויש שקוראים בשני באותו מקום, אם כתבם ברצף הגט פסול. כך הוא לפי הכרעת רוב בניין ומניין הפוסקים. ולענ"ד כיום שהמנהג רווח לקרות לאדם שני שמות, הרי שאם יכתוב שני שמות ברצף ומבלי דמתקרי על אדם שמעולם לא נקרא בשני השמות גם יחד אלא חלק קוראים לו כך וחלק בשם אחר, הרי שפשוט וברור שגט זה יפסל שכן יאמרו שאין זה המגרש. וגם אלו שהליצו בחלוקת הב"י כפי שהיא מובאת בב"י, הרי שכיום גם הם יודו לפסול זה הגט אם כתב ברצף על אדם שמעולם לא נקרא בשני שמות אלו ואף לא עולה לתורה בשני אלה. ובפרט לדעת הרמ"א שסתר אף את חילוקו של הב"י עצמו במה שרצה לפשר בין המהרי"ק למהרי"א, וכותב הרמ"א והבאנו דבריו לעיל שיצא לחלק אם עולה לתורה בשני שמות שאז אם כתבם ברצף כשר, ברם אי לאו הרי שהגט יפסל. וכן הכריע בסדר גיטין למהר"ם יוזפש וביאר בברכת המים (ס"ק לז) את הכרעתו ודחה חילוק של הב"י והכריע כרמ"א, שאם יש לו שני שמות במקום אחד וכתבם ברצף הרי שהגט יפסל.

נקרא בפי כל בשני שמותיו וכך עולה לתורה
פסיקת הרמ"א כאמור היא כפי מה שהביא בדרכי משה, וכך לשון הרמ"א: "אבל אם נקרא בשני השמות ביחד, או שעולה כן לספר תורה, כשר".

בדברי הרמ"א נחלקו רבותינו, ויוצאים מדבריהם כמה מוצאי הלכות להלכתא גבירתא בענייני שמות. ואמנם לפני שנברר את דברי הרמ"א והיוצא ממנו, נאמר שישנה הסכמה רבתי בין רוב הפוסקים שאם משתמש בשני השמות ברצף הן לעליית התורה והן בזה שכך נקרא בקרב הבריות בשני השמות יחדיו, הרי שכך הוא שמו ולא ניתן לכתוב דמתקרי, וכן כותב הב"ש, וז"ל:

"ואם נקרא בשני שמות אז הוא להיפוך דצריך לכתוב דוקא שניה' בלא מתקרי ואם כתב מתקרי הוי שינוי וכן משמע בתשו' רמ"א בעובדא פעסלין אסתר."

ומכח זה תמה הב"ש על לשון הרמ"א, וכך המשך לשונו:

"ולשון רמ"א אינו מדוקדק מ"ש כשר משמע לכתחילה אין כותבין כן וליתא אלא אם נקרא בשניהם צריך לכתוב שניהם דוקא."

הגט פשוט (ס"ק סג) גם הסכים עם דיוקו של הב"ש בדעת הרמ"א, וכתב לחלק בין נקרא בשני שמות בשעת לידה וכך נקרא בפי כל וכך עולה לתורה, שאז אם כתב דמתקרי הגט פסול, ובין אם נקרא בשעת הלידה בשם אחד והוסיפו לו שם לאחר מכן ועולה לתורה בשני השמות, שאז לכתחילה יכתוב דמתקרי ואם כתב השמות ברצף הגט כשר, ולזה מודה גם המהרי"ק. וכן מסיק לדינא הרב גט פשוט, וז"ל:

"ויש בני אדם דנקראים שם טוב בכה"ג ודאי דכותבין שם טוב, ואם יכתוב שם דמתקרי טוב יראה לי דפסול וכן אם נקרא משעת לידה ראובן שמעון אם יכתוב ראובן דמתקרי שמעון יראה לי דפסול."

וכן מבואר בסדר הגט למהר"ם יוזפש (סדר הגט הראשון סעיף יט) שכך כותב: "ומי שנקרא בפי כל ועולה לתורה וחותם בשני השמות יחד, אז כותבים שניהם בלא דמתקרי", ובספרו ברכת המים (ס"ק לז) ביאר כך:

"כתבתי עפ"י מה שכתב בדרכי משה לכתוב בלא מתקרי, וכ"כ עוד בדרכי משה הארוך בריש הסימן בשם המהרי"ק סימן צח, נראה דאם נקרא בשני שמות יחד כותבין בדלא דמתקרי."

ושם (ס"ק לח) כותב כך:

"ולענין דיעבד במי שנקרא בפי כל ועולה לס"ת וחותם בשני שמות יחד וכתב דמתקרי או דמתקריא או המכונה, נראה דפסול, דהא בכה"ג שני השמות, הם כשם אחד, ולא יתכן שום אחד מהלשונות הללו."

וכך גם פוסק בשו"ת פנים מאירות (חלק ב סימן מז) שדן בפשרת הב"י כותב, וז"ל:

"וכתב הב"י ואפשר לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמהר"ש [צ"ל מהרא"י] מיירי כשנקרא בשני שמות במקום אחד ומ"ה מכשיר ומהרי"ק מיירי כשנקרא במקום הנתינה בשם אחר ובמקום הכתיבה בשם אחר וכדמשמע מדבריו ומ"ה פסול ומ"מ אומר אני דהתם מיירי במי שנשתנה שמו מחמת חולי ואינו נקרא בשניהם ולכך כתוב בתרומת הדשן סי' רל"ז שצריך לכתחילה לכתוב דמתקרי' ולא מכשיר אלא בדיעבד אבל אם הוחזק לקרותו בשם שניהם צריך לכתוב שניהם וכן כתוב בהדיא בספר בית שמואל בסימן קכ"ט סעיף קטן כ"ד וק"ל."

ועוד כתב וז"ל:

"ואם מוחזק לקרותו בשני שמות ונכתב אחד גרע משם הטפל ואין חילוק בין אם הוחזק במקום הנתינה בשני שמות ובין הוחזק במקום הכתיבה בשם אחד ובמקום הנתינה בשם אחר וכתוב שם אחד מכל מקום אינו ידוע ביותר ופסול."

וכ"כ בס' טיב גיטין (דיני שני שמות ס"א), וז"ל:

"מי שניתן לו שני שמות מעריסה ונקרא בהם ועולה לס"ת וחותם בהם כגון אברהם יצחק או שרה [ר'] וכיוצא בו אין לכתוב דמתקרי ביניהם ואם כתב אברהם דמתקרי יצחק או שרה דמתקריא [ר'] פסול."

ובביאורו שם כתב:

"דין זה פשוט, דכיון שנקרא ועולה וחותם בשניהם שם חד הוא ודמתקרי לא יבא ביניהם, ואם כותב דמתקרי מורה להדיא ששמות חלוקים הם שנקרא פעם כך ופעם כך ויאמרו שאין זה המגרש, וגם כי כל אחד חצי השם הוא."

ובסיום דבריו הביא דברי הג"פ הנ"ל בקצרה, ומסיים: "ולא ראיתי מי שיחלוק בזה."

וכן מסיק בספר אהלי שם (כלל ד אות א), וז"ל:

"מי שנקרא בשני שמות ביחד כגון אברהם יצחק, שרה [ר'], בין שנתנו לו מעריסה שני השמות ביחד בין שמעריסה לא ניתן לו אלא שם אחד ואח"כ נתוסף לו עוד שם אחד כיון שנקרא בשניהם יחד וכך הוא עולה לתורה וחותם כותבין כך בשני השמות בגט ואם כתב אברהם דמתקרי יצחק שרה דמתקריא [ר'] הגט פסול."

ושם בשם יוסף נתן שני טעמים: הטעם הראשון שאל"כ יבואו לטעות ויאמרו שאין זה המגרש, וטעם שני דשם אחד משני שמות אינו אלא חצי שם.

בשני טעמים אלו יעויין בשו"ת בית אפרים (סימן פג), ובטיב גיטין (לקוטי שמות ס"ק א).

בפת"ש (סימן קכט ס"ק לו) הביא דברי שו"ת גליא מסכת (אה"ע סוף סי' ו) שחלק על הטיב גיטין בטעמו הראשון שיחשבו שהוא לא המגרש. כותב שם בגליא מסכת: "זה ליתא דהא ודאי הלשון אינו רחוק ודחוק לפרש כך ראובן דמתקרי גם שמעון ולא מן השם הוא זה". ואמנם גם הוא הסכים שאם כתב דמתקרי בנקרא בפי כל בשניהם וכך עולה לתורה הרי שיהא הגט פסול, והוא מן הטעם השני, משום דאמרינן דשני השמות נעשים מילה מורכבת והוי שם ארוך ועל כן אין להפסיקו במתקרי ואם עשה כן פסול. ועיין בפת"ש שם שהקשה על טעם זה השני, ששני שמות הוי שם אחד ואם כתב שם אחד הוי חצי שם, עיי"ש.

ולקמן יבואר נפקא מינה בין שני טעמים אלו.

וכן מביא הפת"ש בשם שו"ע הרב בעובדא באשה ששמה שרה לאה והמורה המסדר צוה לכתוב בגט שרה דמתקריא לאה, וכתב הוא ז"ל דשגגה היא דבכה"ג צריך לכתוב ב' השמות ביחד. ועיין בתורת גיטין (חידושים ס"ק כ) שפוסק שמי שעולה בשניהם יחד, ונקרא בשניהם יחד, כותב שני השמות בלא דמתקרי, דהנך ב' שמות כשם אחד ממש נחשב. ועיין עוד בשו"ת צמח צדק (מליובאוויטש סימן רכז) שכתב שמדברי התו"ג משמע שאם כתב דמתקרי בין השמות הגט פסול. ועיין עוד שם שחוקר האם בכה"ג הוי הגט פסול או בטל, ומסיק שנראה דהוי פסול ולא בטל, וכן משמע מכל הפוסקים הנ"ל שהבאנו דנקטי פסול ולא בטל.

וכאופן זה ראיתי שמסיק בספר קב נקי (כלל לז סוף ס"ק ו) שכתב כך:

"אמנם כל זה אם נקרא בפי כל בשם אחד אבל אם גם בפ"כ נקרא בשני שמות יחד הסכמת האחרונים דפסול אם כתב דמתקרי ביניהם."

וכן מסיק הפת"ש בשני מקומות (סימן קכט ס"ק לו וס"ק לט), עיי"ש. ולענ"ד כיון שכיום המנהג לקרוא בשני שמות, הרי שלא אף שיטה אחת תכשיר אם כתב דמתקרי באמצע, ואף אלו שהקילו בכתב דמתקרי וכמו שהביא הפת"ש (ס"ק לו) דברי הטיב גיטין הסובר בדעת הפרח שושן שגם היכא דנקרא בפי כל בשני השמות יחד יכול לכתוב דמתקרי, מכל מקום לענ"ד גם הפרח שושן יודה שאצלנו שמקובל כעת להיקרא בשני השמות יחדיו אין לכתוב ביניהם דמתקרי. ואכן כך ראיתי שכתב להדיא בערוך השולחן שכן מסיק, וז"ל:

"מי שנקרא בשני שמות ביחד ובזמן הש"ס והראשונים לא היה מצוי זה כלל ולפיכך לא הזכירו מזה דבר כמ"ש שם ואצלינו מצוי הרבה כמו מי שקורין אותו אברהם יצחק שני השמות ביחד הדבר פשוט שצריך לכתוב כן בגט וכן המנהג הפשוט ואם כתב אברהם דמתקרי יצחק הוה פסול גמור דזהו שינוי גמור [ב"ש סקכ"ד וג"פ ס"ק ס"ג]."

וכן היא הכרעת החזו"א (אהע"ז סימן צג ס"ק לה וס"ק מד).

נקרא בפי כל באחד מהשמות ועולה בשניהם או להיפך ביאור שיטת הרמ"א
עד עכשיו עסקנו בנקרא בפי כל בשני שמות לידה וכך עולה לתורה ובדברי הב"ש והג"פ שסייגו דברי הרמ"א שיודה אף הוא אם נקרא בפי כל בשני השמות וכך עולה לתורה, הרי שאם כתב דמתקרי יהיה פסול הגט, וכך היא הסכמת הפוסקים.

אולם הרמ"א גופיה עוסק במקרה אחר, בו עולה לתורה בשם אחד ונקרא בפי כל בשני שמות, או לחילופין נקרא בשם אחד ועולה לתורה בשני השמות, ע"ז מסיק הרמ"א שלכתחילה יכתוב דמתקרי, ואמנם אם כותב שניהם יחד ברצף הרי שהגט יהא כשר, וכך ביאר דבריו בסדר הגט לר"י יוזפש (אות יט). ובברכת המים (שם ס"ק לז) מבאר דעתו שכך היא הבנת הרמ"א שאם נקרא בשני השמות יחד או שעולה כך לס"ת כשר לכתוב שניהם מבלי דמתקרי ביניהם, וכן כתב הלבוש (סעיף ב) היינו דוקא בדיעבד וכדמשמע פשט הלשון, רוצה לומר אבל אם נקרא בשני השמות יחד ואינו עולה לס"ת אלא באחד מהם או שעולה כך לס"ת ואינו נקרא בשני השמות יחד אלא באחד מהם, כשר בדיעבד, אבל לכתחילה כותבין בכה"ג דמתקרי או דמתקריא או המכונה, וכן ביאר בפתחי תשובה (אבן העזר סימן קכט ס"ק לו) דעת המהר"ם והסכים עימו בביאור דברי הרמ"א.

כן הביא הפת"ש (קכט ס"ק לו) בשם שו"ע הרב בתשובות שבסוף הספר (סימן מ) עיי"ש, וכן מסיק התורת גיטין (ביאורים ס"ק יז), ובדברי התו"ג ישנו חידוש נוסף שכותב כך אף בדעת הב"ש, ולקמן אי"ה נעסוק בדעת הב"ש בזה. בביאור סברא זו, כותב התו"ג אם עולה לס"ת בשני השמות ונקרא רק באחד או להיפך הרי איכא גילוי מילתא דהנך שני שמות לאו שם אחד הן, כותבין בין שני השמות דמתקרי כמו שכתב בסדר הגט, וכן מוכח בב"ש (שמות אנשים אות ס) גבי אהרון סעדיה, שכתב דאם נקרא בשם אחד ועולה לס"ת בשני שמות אחרים, מהראוי לכתוב שם שניהם בלא מתקרי וכו' עיי"ש. מוכח דאם נקרא בשם אחד מאותן שני שמות שעולה לס"ת כותבין דמתקרי.

כן ביאר בבית מאיר דעת סדר הגיטין, אך הוא עצמו מסיק שם דיש לנהוג לכתחילה לכתוב שניהם בלא מתקרי, ובדיעבד אם בכה"ג כתב דמתקרי בין ב' השמות כשר. והביא שם עובדא בגט א' שהי' שם עריסה יעקב ישראל וכך חותם ועולה לתורה ובפ"כ נקרא רק ישראל וסידר מורה א' יעקב ישראל דמתקרי ישראל ולא קבלו גט זה הרבנים ביריד פפד"א, וכתב שם דאפי' בדיעבד יש לפסול דמלשון זה משמע דבשם ישראל עצמו יש שינוי בקריאתו והוי דומיא דשינה השם ע"ש, ולדעתו צריך לכתוב לכתחילה יעקב ישראל ואם כתב יעקב דמתקרי ישראל כשר.

וכאופן זה בביאור דברי הרמ"א מבאר ערוך השולחן (קכט ס"ק מה), וזה לשונו:

"וזה שכתב רבינו הרמ"א על דברי הש"ע סעי' י"ד אבל אם נקרא שני השמות ביחד או שעולה כך לס"ת כשר עכ"ל ותמהו עליו דמלשונו משמע דרק בדיעבד כשר כשכתבו שני השמות ביחד ואין כאן תמיהא כלל דאיהו מיירי דרוב בני אדם קורין אותו בשם אחד אלו קורין אותו ראובן ואלו שמעון דעל דברי הש"ע קאי ולזה אומר דאם נקרא בשני השמות ביחד או שעולה כך לס"ת כלומר שיש שקורין אותו בשני השמות ביחד או אפילו אין מי שיקראוהו בשני השמות מ"מ לס"ת קורין אותו בשני השמות ביחד בכה"ג כשר רק בדיעבד וזהו דבריו שבספרו דרכי משה שהבאנו בסעי' הקודם וברור הוא."

ג.1 קושיית הגט מקושר [צינץ] על שיטת הרמ"א ושיטתו להלכה
על שיטה זו של סדר הגט לרב יוזפש הקשה הרב גט מקושר (צינץ), אם עולה לתורה בשם יעקב משה ונקרא בפי כל משה, איך נכתוב עליו יעקב דמתקרי משה דמשמע דנקרא בשם יעקב לבדו הואיל והחתימה וקריאה לתורה עיקר ואינו נקרא כלל בשם יעקב לחוד? ואם לא היה נקרא לתורה וחתימה אלא בשם יעקב לבדו ונקרא בפ"כ משה היו כותבין כך, א"כ אין להבחין אם נקרא לתורה וחותם בשניהם או באחד לבדו?

מכח קושיא זו מסיק דיש לפסול בשני האופנים בין שמות מלידה ובין הוספת שם מחמת חולי, אם חותם בשניהם ונקרא בפ"כ באחד וכתב יעקב דמתקרי משה פסול, אלא צריך לכתוב יעקב משה דמתקרי משה ובעובדא דהרמ"א בתשובה, צריך לכתוב אהרן סעדיה דמתקרי ישעיה, והביא שם ג"כ עובדא דהבית מאיר הנ"ל וכתב עליו דיפה כח המורה שאמר כהלכה. וכתב שם דבעל ס"ג לשיטתו שסובר במי שהיה שמו משה ונשתנה ע"י חולי לשם יעקב כותבין יעקב דמתקרי משה אף שעולה לתורה וחותם בשניהם וכבר נתבאר דזה ליתא עכ"ל, ולקמן נבאר עניין זה של שינוי שם מחמת חולי.

וכתמיהה זו תמה הרב ב"ש (סדר שמות אות ס), וז"ל:

"ומי שהוא נקרא ישעיה ועולה לס"ת בשם אהרן סעדיה כותבין אהרן דמתקריא סעדיה דמתקרי שעיה תשובות רמ"א סימן פ"ד ואיני יודע למה כותבים באלו שני שמות שעולה לס"ת דמתקרי דהא דומה למי שנקרא בשני שמות שכותבין שני שמות בלא מתקרי כן ה"נ אם נקרא בשם א' ועולה לס"ת בשני שמות אחרים מן הראוי לכתוב שם שניהם בלא מתקרי."

וכן מסיק בספר טיב גיטין (ליקוטי שמות אות ג) ובשו"ת בית אפרים אשר לו (סימן פו), דאף אם נקרא באחד מהשמות מכל מקום כיון ששניהם שמות לידה ועולה לתורה וחותם בשניהם, כגון ראובן שמעון ונקרא בפי כל ראובן אם יכתוב ראובן דמתקרי שמעון פסול דהא לא נקרא שמעון מעולם, רק כשנקרא שמעון נקרא ראובן שמעון, ולפרש דמתקרי גם שמעון בצירוף עם ראובן אין הלשון סובל כן, רק יש לכתוב ראובן שמעון דמתקרי ראובן.

ג.2 ביאור שיטת הרמ"א ויישוב קושיית הגט מקושר [צינץ] והטיב גיטין [מרגליות]
כדי ליישב תמיהות הללו עלינו לבאר דביסוד שיטה זו של מהר"ם בסדר גיטין ופשטות דברי הרמ"א מונחת התפיסה שמשמעות הלשון דמתקרי היא שיש לו עוד שם שנקרא בו יחד עם השם הראשון.

ואכן בשו"ת גליא מסכת (שם) יישב כך תמיהת הגט מקושר, וסובר שהרמ"א וסדר הגט הכותבים שיש לכתחילה לכתוב דמתקרי הרי על כרחך סוברים שיש לתת למילה דאתקרי פרשנות נוספת, היינו לומר שנקרא גם כן כך.

והביא על זה תמיהת הפרח שושן (כלל א סימן ז) שתמה על הגט פשוט הנזכר לעיל שחילק בין שינוי שם מחמת חולי שאז יש לכתוב דמתקרי, ובין שמות לידה דאז יחברם, ועל זה כותב הפרח שושן דבריו שגבו ממני ולא זכיתי להבינם דמה הפרש בין נשתנה שמו אחר כך ונקרא בשני שמות יחד להיכא שמשעת לידה נקרא בשני השמות? דאי משום דאיך יאמר אנא ראובן דמתקרי שמעון כיון שמעולם לא נקרא ראובן לבדו, גם בנשתנה שמו איך יאמר אנא ראובן שהוא השם השני שמעולם לא נקרא בו לבדו ואע"פ כן אמרו שיכתוב דמתקרי, ומחמת כן הסיק [פרח שושן] שאף בשמות לידה ונקרא כך בפי כל יכתוב דמתקרי, ומבאר כך את דברי הרמ"א בתשובה (סימן פד) דהיכא דמספקא ליה יכתוב דמתקרי.

והגליא מסכת יחלוק על דברי הפרח שושן בנקרא בפי כל בשני השמות והוו שמות לידה, דלדידיה אם יכתוב דמתקרי הוי גט פסול, ורק באופן בו דיבר הרמ"א – שיש לו שני שמות שנקרא באחד מהם ועולה לתורה בשניהם או להיפך – אז יאמר שיכתוב דמתקרי לכתחילה מפני הביאור שמתקרי הוי צירוף לשם הראשון. ואם כן יש לשאול, מדוע בנקרא בפי כל בשניהם גם יחד לא ניתן לכתוב דמתקרי לפי ביאור הגליא מסכתא?

ג.4 טעמי הפסול בכותב דמתקרי בין שני שמות והנפק"מ ביניהם
כתב על זה הגליא מסכת (סימן ו) שקושיא זו של הפרח שושן על הגט פשוט נכונה רק אם נאמר שטעם הפסול בכותב דמתקרי על שמות מחוברים הוא שנחשוש שזה לא המגרש, ברם אי נימא שטעם הפסול הוא כיון שבשמות לידה שניתנו בשעת מילה וכך נקראים בפי כל בשניהם יחד הרי שהוו כשם אחד ארוך וזו סיבת הפסול, ועל כן אם יכתוב דמתקרי בכה"ג הרי שיפסל. ברם בנקרא בשם אחד, אף שעולה לתורה בשני שמות הרי שזה שנקרא בשם אחד הוציאו מכלל אפשרות של שם אחד ארוך וגילוי מילתא הוא דהוו כשני שמות נפרדים וכפי שביאר התורת גיטין, ואם יכתוב דמתקרי הרי שאמנם לא יהיה בזה חשש זיוף שזה לא המגרש, כיון דהלשון דמתקרי סובל אף שם נוסף וכפי ביאור הגליא מסכת, ואמנם אם הוו שמות לידה וכך נקרא בפי כל הוו שם ארוך, ואם יכתוב דמתקרי באמצע הרי זה סיבת הפסול.

ואכן, כפי שהבאנו לעיל את שני הסברים הללו הרי שזו הנפק"מ בין הטיב גיטין לגליא מסכת, שאכן הטיב גיטין כותב ששני הפסולים קיימים בדמתקרי, הבאנו דבריו לעיל, ועל כן מכח חשש זה השני שיאמרו שאין זה המגרש פוסק שאם נקרא בשם אחר אף שעולה לתורה בשני השמות אין לכתוב דמתקרי בין שני השמות אלא לכתוב שני השמות ולהוסיף דמתקרי על השם שנקרא. דרך משל, אם עולה לתורה ראובן שמעון ונקרא בפי כל ראובן, הרי שיכתוב ראובן שמעון דמתקרי ראובן, ואם כותב ראובן דמתקרי שמעון הגט פסול. ואילו הגליא מסכת מבהיר שאין זה שם הפסול, אלא אם נקרא בפי כל בשני השמות הרי שהוו שם אחד ארוך ואם יכתוב שם אחד דמתקרי על השם השני הרי זה כותב חצי שם הפוסל, ומכאן הגיע לומר שאם נקרא בפי כל בשם אחד אז אף בעולה לתורה בשני השמות הרי שיכתוב דמתקרי לכתחילה ביניהם דאז לא הוו שם ארוך.

ג.5 ביאור נוסף לדברי הרמ"א
אמנם לא אכחד שבדברי התורת גיטין היה מקום להבין שהביאור במילה דמתקרי אין בה שום שינוי, וביאורה הוא כפי הביאור בגמ' גיטין (דף לה ע"א) דאחא בר הידיא דמתקרי איה מרי, ומבאר רש"י שם דאיה מרי הוא שם חניכה דאית ליה. והיינו שנקרא בשני שמות במקום אחד שכותבים ראובן דמתקרי שמעון, הרי שאין זה תוספת לשם הראשון אלא שם נוסף שיש לאדם זה ונקרא כך בפי חלק ובפי חלק אחר נקרא בשם אחר שיש לו, מדוע א"כ להעמיס על המילה דמתקרי פרשנות נוספת בו בזמן שהפרשנות הברורה היוצאת מהש"ס הוא כנ"ל. על כן היה מקום לומר בדברי התורת גיטין ביאור אחר, והוא, שכיון שנקרא בשני שמות הרי שיש כאן בירור מוחלט שיש כאן שני שמות נפרדים ומה שנקרא כן בעליה לס"ת בשני השמות אין זה אלא צירוף של שני שמותיו, כך היה מקום לומר ולא להשיא כוונה אחרת במילה דמתקרי. ואכן מצאתי כדברינו בשם עולם (להרי"א טויבש בליקוטי שמות ס"ק ג), וכך לשונו:

"הרי באמת מי שיש לו שני שמות אברהם יצחק וכיוצא בזה, כל העולם יודעים דב' שמות נפרדים בתורה הם, והרי מצאנו בתורה דהיה ליעקב אבינו ב' שמות יעקב ישראל, והתורה קוראת אותו פעם כך ופעם כך, כן ביתרו דהיה לו ז' שמות, התורה קוראת לו פעמים כך ופעמים כך, ואנו למדים מזה, דכל שיש לו הרבה שמות מחולקים המה לקרותו בזה או בזה, אלא שאם עולה לתורה וחותם ונקרא בפי כל בשניהם יחד ולא נפרדו בשום פעם נעשים כמילה מורכבת באיש זה להיות עולים בקנה אחד, יתלכדו ולא יתפרדו, אבל אם העולם קורין לו באחד מהם הרי מהתחלת קריאתם באחד מהשמות נודע להם שישאירו את השני שיהיה עומד בפני עצמו, ומגלים לנו שמחלקים השמות לבלתי היות כמלה מורכבת, אלא כמו שני שמות התורה שכל אחד עומד בפני עצמו לקרותו בזה או בזה, ושייך שפיר דמתקרי ביניהם, וכן דעת התורת גיטין והבית מאיר ושו"ע הרב."

אולם על ביאור זה קשה לנו שכך היה ניתן לומר אם דין זה היה קיים בנקרא בפי כל בשם אחד ורק עולה לתורה בשניהם שאז ניתן לומר כנ"ל, אמנם אם נקרא בפי כל בשניהם ורק עולה לתורה באחד מהם האיך ניתן לומר שמה שנקרא בפי כל בשניהם גם יחד הוו כשני שמות נפרדים. ואכן יעויין בגט מקושר [בולה] שלמד שזו אכן תמיהת הב"ש (ס"ק כד) על דברי הרמ"א במה שכתב שאף כשנקראים בשניהם יש לכתוב לכתחילה דמתקרי, וע"ז תמה הב"ש שהבאנו דבריו לעיל (אות ב). ולפי ביאורו הב"ש הסכים עם הדין הראשון בעולה לתורה בשני השמות ונקרא בשם אחד, שאז יש לכתוב לכתחילה דמתקרי בין שני השמות וכפי שהוא עצמו כותב, ובזה יישב שם הגט מקושר תמיהת הפרח שושן, אבל אין בזה ליישב את דברי הרמ"א. וכן אלו המבארים בדעתו שאף אם נקרא בפי כל בשני השמות ועולה לתורה בשם אחד הרי שיכתוב לכתחילה דמתקרי, וביאור זה של השם עולם קצת קשה להולמו באופן זה? ויעויין בסדר הגט ובשו"ע הרב בתשובה, וכך בתורת גיטין שכך ביארו דעתו שאין חילוק בין שני המקרים, ובשניהם לכתחילה יכתוב דמתקרי ובדיעבד כשר אם חיברם.

זאת ועוד, אם כסברת השם עולם הרי שלדעת הרמ"א הדין הוא שלכתחילה יכתבו דמתקרי, ואמנם אם כתב שני שמות מבלי דמתקרי ביניהם הרי שהגט כשר. ואם כסברת השם עולם שלאמיתו של דבר לאדם זה יש שני שמות נפרדים ומה שנקרא לתורה אין זה אלא צירוף של שני השמות ומה שקוראים לו רק בשם אחד זה עצמו הגילוי לזה, הרי שאם יכתבו שניהם ביחד מבלי דמתקרי צריך היה להיות פסול שכן אין זה המגרש?

ואמנם דברי השם עולם ניתן ליישב על פי דבריו בהמשך הדברים שכותב כך:

"לפלא בעיני מדוע לא באו הראשונים והאחרונים על המצאה זו שהמציא הטיב גיטין והגט מקושר לכפול השמות ולכתוב אברהם יצחק דמתקרי יצחק דלפי השקפה ראשונה סברא טובה וישרה היא, דכותבין שם הלידה ועליה וחתימה כמו שהוא, ושם שקורים בפי כל כמו שהוא? ...

אך לפי מה שכתבתי הדבר נכון, כיון דידוע לכל דהשמות הללו ב' שמות בתורה שכל אחד עומד בפני עצמו, ויש לקרותו בזה או בזה [...] א"כ אם כתבינן שניהם לא שייך עוד לישנא דמתקרי על אחד מהם, כיון שהוא אותו שם שכבר נאמר, ואע"ג שנאמר ביחד, מכל מקום יתפרש שפיר שנקרא באחד מהם, ועל כרחך אם יכתוב עוד דמתקרי ההכרח לומר שנקרא בשינוי נקודות, דאל"כ לא שייך לכפלו ולכתוב דמתקרי עליו."

העולה מדבריו הוא שאם יראו שני שמות מחוברים הרי שיאמרו אנשים שאין זה אדם עם שני שמות אלא אדם עם שמות נפרדים, וזה קשה לומר בלתי אם נאמר שאין מקובל לתת לאדם שני שמות גם יחד ואדם הנושא שני שמות המשמעות הפשוטה של שני שמות אלו חייב לומר שיש שקורין בשם הראשון ויש הקוראים בשם השני ואין בחיבורם גם יחד בגט כדי לומר שזה אדם הנושא שני שמות. ועל פי זה יובן מה שהקשינו על ביאורו איך שביאר את דברי הרמ"א, שכן לדבריו של השם עולם לא קשיא מידי, שכן גם אם יכתבו שני השמות יחד מבלי דמתקרי אין בזה לפסול שכן יבארו כן כשני שמות נפרדים כיון שלא נוהגים לקרוא לאדם אחד בשני השמות. ועיין בספר אהלי שם (כלל ה ס"ק ח) שכך אכן מבאר דעת התרומת הדשן המובא בריש דברינו שכותב שלכתחילה יכתבו בשני שמות דמתקרי ביניהם ואם חיברם כשר, ויעויין לעיל שהארכנו בביאור דברי תרומת הדשן. מכל מקום, ביאר אהלי שם דבריו על פי המנהג שהיה נוהג בזמנם שלא היו נותנים ב' שמות ביחד בלידה ואף לא היו נקראים כך, ולכן ניתן לצאת אף אם חיבר שמות אלו, שכן הפרשנות שיתנו לזה שיש לו שני שמות נפרדים ולא יבואו לטעות במגרש זה. ואכן המהר"ם יוזפש בברכת המים מבאר שדעתו של הרמ"א הינה על פי דברי תרומת הדשן הנ"ל.

ולפי ביאור זה כיון שכיום המנהג לתת שני שמות לאדם אחד, הרי שגם לדעת הרמ"א במקרה שנקרא בשם אחד ועולה לתורה בשני שמות והוו שמות עריסה, הרי שאם יכתוב דמתקרי ביניהם יפסל.

ואמנם נראה שקשה לבאר ביאור זה ברמ"א, שכן בתשובת מהרי"ק כתב להדיא שיש נוהג כזה לקרוא בשני שמות והוא בר פלוגתא שתרומת הדשן, וכפי שכבר ביארנו לעיל דבר זה.

זאת ועוד, בדברי הבית מאיר המובאים לעיל ודאי חייב להגיע למסקנת הגליא מסכת שהמילה דמתקרי יש בה כוונה נוספת לומר שיש לו גם שם אחר, שכן הבית מאיר מסיק במקרה שאדם נולד בשם יעקב ישראל ונקרא בפי כל בשם ישראל ועלייתו וחתימתו היה יעקב ישראל, הביא הב"מ את דברי הגט פשוט שהבאנו בריש דברינו, ומבאר בדברי הגט פשוט שבשמות לידה אף אם נקרא בשם אחד מהם אין לכתוב דמתקרי ביניהם ולא להפוך השמות, וכך הוא לשונו:

"ואיכא למשמע מיניה דאיירי אפילו נקרא בפי כל בשם אחד דאין לכתוב לא דמתקרי ושלא להפוך השמות, דהא בזה משמע דמחלק בין נשתנה שמו מחמת סיבה לבין שניהם מלידתו, דאילו בנקרא בשניהם נמי יחד אפילו נשתנה מחמת חולי נמי אין לכתוב דמתקרי [...] מכל דבריו אלו יש ללמוד דבנידון דידן יש לכתוב יעקב ישראל כסדר בלא דמתקרי, ומכל שכן שלא להפוך השמות, ושלא להשגיח בקריאת העולם אך בשם ישראל, כי זה אך מאהבת הקיצור."

וכן מביא את סדר הגט שצריך לכתוב דמתקרי ביניהם בכה"ג, ומסיק הבית מאיר להלכה, וז"ל:

"יראה לענ"ד לנהוג לכתחילה כמשמעות הגט פשוט, יעקב ישראל, בלא דמתקרי, ובדיעבד יעקב דמתקרי ישראל נמי כשר."

הרי על כרחך ששמו האמיתי הוא בשני השמות ורק מאהבת הקיצור קוראים לו ישראל, ועל כן לכתחילה יכתבו בגט שני שמותיו המחוברים, מכל מקום אם יכתוב דמתקרי בין שני השמות כשר. ועל דברי הבית מאיר עולה מאליה קושיית הגט מקושר, איך ניתן לכתוב שם יעקב לבדו והרי הוא שם שמעולם לא נקרא כך? ויאמר הבית מאיר שאכן כוונת המילה דמתקרי יהיה נקרא גם כן בשם שני נוסף לשמו הראשון, וכפי ביאורו של הגליא מסכת.

וכן מצאתי מדוקדק בדברי התורת גיטין בשם הפסול של מתקרי כפי ביאורו של הגליא מסכת ולא כפי ביאורו של הטיב גיטין, והיינו ששני השמות כשם אחד ועל כן אם כותב דמתקרי הוי הפסק לשם ארוך, ולא מביא את חששו של הטיב גיטין שהפרשנות היחידה בדמתקרי הוא דיש לו שם נוסף ואם יכתבו דמתקרי היכא דיש לו שני שמות הרי שיטעו במגרש זה ויבואו לומר שאין זה המגרש, וכך הוא לשון התורת גיטין (סימן קכט, ס"ק כ בחידושים): "מי שעולה בשניהם יחד, ונקרא בשניהם יחד, כותב שני השמות בלא דמתקרי דהנך ב' השמות כשם אחד ממש נחשב", נמצא א"כ שמבואר מדברי התורת גיטין שניתן להתייחס לשני שמות כשם ארוך ועל כן לא ניתן להפרידם בדמתקרי, ברם באופן זה של נקרא בשם אחד ועולה בשניהם או להיפך שעולה באחד מהן ונקרא בשניהם הרי דלא הוו כשם ארוך ועל כן צריך לכתוב דמתקרי ביניהם לכתחילה, והביאור הוא כפי הגליא מסכת שהכונה בדמתקרי שיש לו שם נוסף ואין זה שם ארוך.

הרי לנו מדברי התורת גיטין שמכריע כדברי הרמ"א שעולה בשניהם לתורה ונקרא באחד מהן, וכן להיפך בנקרא בשניהם ועולה באחד מהן, שיכתוב לכתחילה דמתקרי ביניהם, ואם כתב שניהם יחדיו כשר וכדברי סדר הגיטין, וכן מסיק שו"ע הרב בדעת הרמ"א.

ג.6 ביאור שיטת הב"ש ותמיהת הבית אפרים על שיטת התו"ג בהסבר הב"ש
יעויין בבית אפרים (סימן פו) שהביא דברי התו"ג, שכפי המבואר לעיל אף ביאר את דברי הב"ש באופן זה, ותמה עליו הבית אפרים בביאור זה, וז"ל:

"אך באמת ליתא בכוונת הב"ש רק דבא לומר דאע"ג דבנקרא בשניהם יש לכתוב לכתחלה בלא דמיתקרי מ"מ בנקרא באחד אף שעולה לס"ת בשניהם כגון בשמ"ח [=בשם מחמת חולי] לכתחלה יש לכתוב דמיתקרי רק בדיעבד כשר בלא דמיתקרי ומ"ש כגון מ"ח [=מחמת חולי] כבר כתבתי בתשוב' והעיקר נראה דרמ"א כתב שני בבות נקרא בשניהם או שעולה כך לס"ת ודברי הב"ש סובבים על דברי הרמ"א שהם לקוחים ממהרי"ק ומהרא"י כמ"ש בד"מ וכאשר הארכתי בתשובה ומתחלה כתב על בבא אחד דבזה תיבת כשר אינו מדוקדק דלכתחלה יש לכתוב בלא דמיתקרי ושוב כתב ואם עולה לס"ת ר"ל אבל הבבא הב' שכתב רמ"א שעולה לס"ת בזה שפיר מדויקין דברי רמ"א שכתב כשר דבאמת כן הוא שלכתחלה צריך לכתוב דמיתקרי רק בדיעבד כשר כמ"ש סי"ח ולכן נקט כגון שנשתנה מ"ח משום דבהכי מיירי בתה"ד שממנו תוצאות דין זה של הרמ"א וזה כוונת הב"ש מ"ק מ"ש ודברי רמ"א כו' וליתא אלא אם אינו נקרא כו' ר"ל דין זה של הרמ"א א"ש וכן דין מ"ש בתה"ד כו' ר"ל שהדין של תה"ד שממנו לקח הוא הרמ"א הוא בכה"ג. אך בשמות הלידה כמ"ש שאין מקום לכתוב דמיתקרי כלל אף דנקרא באחד לבד דאין לחלק שמות הלידה כלל ומ"ש הב"י בענין משה ליב דאם כתב דמיתקרי י"ל דפסול ולא החליט הפסול מחמת דהם שמות הלידה ומעולם לא נקרא בשם יהוד' לבד כבר ביררתי בכמה תשובות בכוונת הב"ש והבאתי שם דברי הב"ש מ"ק וכאן קצרתי וא"כ בשמות הלידה שפיר י"ל כדכתיבנ' דלא מבעיא דלכתחלה אין לכתוב דמיתקרי אלא אף בדיעבד יש לחוש כיון שמעולם לא נקרא בשם זה לבד ויותר תמוה מ"ש הרב בעולה באחד ונקרא בשניהם כותבין דמיתקרי וכמבואר ממ"ש או להיפוך כו' ולענ"ד הוא להיפוך דבנקרא בשניהם ודאי אין מקום לכתוב דמיתקרי מחמת שעולה לס"ת באחד וכמבואר מהב"ש שכתב שלשון רמ"א אינו מדוקדק כו' ולדבריו הרי מדוקדק שפיר דכיון שכתב או שעולה כך לס"ת אלמא דברישא מיירי בגוונא שעולה לס"ת בא' או בגוונא שעולה לס"ת פ' דמתקרי פ' כמ"ש הב"ש לקמן מדברי התה"ד דאין פשוט בכל מקום לקרות לס"ת בלא דמיתקרי וא"כ בכה"ג אף על פי שנקרא בשניהם מדוקדק תיבת כשר דהיינו בדיעבד אבל לכתחלה בעי דמיתקרי אע"כ דליתא דכל שנקרא בשניהן צריך לכתוב בלא דמיתקרי ולא משגחינן בעלייתו לתורה בא' שאם יכתוב דמיתקרי יהיה לעז שהרי הם קוראים אותו בשניהם ואף אם נתפוס השם שעולה לתורה עיקר מ"מ איך יכתוב על השני דמיתקרי כיון שלא נקרא מעולם בשם הב' לבד כ"א בצירוף הראשון."

מדברי הבית אפרים יוצאות מספר הערות על ביאור דברי הרמ"א והב"ש
ראשית מבאר הבית אפרים שכל מחלוקת הרמ"א והב"ש איירי בשם מחמת חולי, ולקמן אי"ה נבאר דבשם מחמת חולי יש שוני בצורת כתיבת השמות.

שנית, מבאר הבית אפרים דישנם שני בבות בדברי הרמ"א, הראשונה שעולה לתורה בשם אחד ונקרא בשני השמות, שע"ז אכן נראה מדברי הרמ"א שיכתוב לכתחילה דמתקרי ביניהם ואם כתב שניהם יחדיו כשר, ועל בבא זו מעיר הב"ש שדברי הרמ"א אינם מדוייקים, שכיון שנקרא בפי כל בשניהם הרי לא יועיל שנקרא בס"ת בשם אחד על מנת להגדיר זאת כשני שמות נפרדים ולכתוב דמתקרי ביניהם. ואמנם על הבבא השניה, בנקרא בפי כל בשם אחד ורק עולה לתורה בשני השמות, הרי שעל זה מסכים הב"ש ולא חולק שאכן כיון שנקרא רק בשם אחד ורק עולה לתורה בשני השמות אין בעליית התורה בשניהם להגדיר זאת כשמות מחוברים אלא הוו כשני שמות נפרדים, וכפי שאכן נקרא בפי כל בשם אחד.

מוסיף הבית אפרים לומר שכיון שכל מחלוקת הב"ש והרמ"א איירי רק בשינוי מחמת חולי, הרי בשני שמות לידה יהיה הדין שונה, ולכו"ע בשני אופנים – הן נקרא בפי כל באחד מהן ועולה לתורה בשניהם והן להיפך – יכתבו שניהם מבלי דמתקרי. בנקרא באחד מהן אז הביאור הוא שאנשים מקצרים את שם הלידה שהוא שני שמות, וכפי שאכן ניכר בעלייתו בתורה, ובודאי במציאות השניה שנקרא בפי כל בשני השמות ורק עולה לתורה בשם אחד שצריך לכתוב שניהם ומבלי דמתקרי כיון ששמו אכן כשם הלידה שני השמות גם יחד, ורק עלייתו בתורה בשם אחד לא משגיחין על עליה לתורה במקרה זה, ובשמות לידה כך הדין אף לפי דברי הרמ"א. ויותר מזה, כותב הבית אפרים שבשמות לידה אם יכתוב דמתקרי ביניהם באחד משני האופנים גט זה פסול, כיון שמעולם לא נקרא בשם השני ואיך יכתוב עליו דמתקרי.

עולה לנו מדברי הבית אפרים הבנה אחרת בדברי הרמ"א, שונה ממה שהבאנו לעיל בשם הסדר גיטין למהר"ם יוזפש וכן התו"ג ועוד, שלהבנת הבית אפרים הרמ"א איירי רק בשינוי שם מחמת חולי ולא בשם לידה, ועל פי זה גם מברר לנו שיטת הב"ש וכנ"ל.

עוד יש להעיר שגם בסדר הגט לבעל הטיב גיטין [והרי הוא הבית אפרים] מבאר הטיב גיטין שגם את דברי סדר הגט למהר"ם יוזפש יש לבאר כדבריו שבאופן של שני שמות ונקרא רק בשם אחד יכתבו שני השמות ומתקרי על השם הנוסף וכדרך משל ראובן שמעון דמתקרי ראובן, וכביאור זה בסדר גט ביאר גם בספר גט מקושר [צינץ] (סדר הגט הראשון אות כ) עיי"ש, וכאופן זה ביאר במאמר מרדכי (סימן נו) הביאו הפת"ש בסדר הגט (ס"ק ו).

כמובן שפסיקה זו לפסול אם כותב דמתקרי באמצע הינה על פי שיטתו של הבית אפרים, שהעיר פעמים רבות שלא ניתן לבאר את המילה דמתקרי כפי ביאורו של הגליא מסכת באופן של גם הוא נוסף על שמו הראשון.

אכן דברי התו"ג – שאם נקרא או עולה בשם אחד ע"כ הם שמות נפרדים – צריכים עיון, שכן אם ביאר כך דברי הב"ש ואנו אמרנו שלפי סדר גיטין למהר"ם כך הוא ביאור דברי הרמ"א, וא"כ על מה נתקשה הב"ש ברמ"א? ובתו"ג מבואר להדיא שהב"ש לא מחלק בין שינוי מחמת חולי לשם לידה, וזה אכן מה שמתקשה הבית אפרים?

נראה שתמיהה דומה יש לנו לשאול על דברי שו"ע הרב הנזכר, שביאר את דברי הרמ"א על פי דברי סדר הגט שישנם ברמ"א שני בבות כנ"ל. ובסדר הגט לא חילק בין שינוי מחמת חולי ובין שמות לידה, ולדידיה הרי בשני הבבות – אף בשמות לידה, יכתבו לכתחילה דמתקרי ביניהם, ובזה כותב שו"ע הרב על דברי הב"ש שדבריו של הרמ"א מיושבים מהשגת הב"ש. ואם כך הוא, צריך לעיין האיך יבאר שו"ע הרב השגת הב"ש ובמה איפוא חלוקה שיטתו של הב"ש משיטת הרמ"א?

ג.7 ביאור דברי הב"ש על פי הבנת התו"ג ושו"ע הרב וישוב קושיית הבית אפרים
יעויין בשו"ת שבסוף שו"ע הרב בתחילת דבריו שנשאל על אשה הנקראת בפי כל שרה לאה וכתבו בגט שרה דמתקריא לאה, וכתב כדבר פשוט שיש לכתוב בלא דמתקרי, וכן הביא מהרמ"א בדרכי משה (אות יט) בשם סדר גיטין אם נתנו לו שתי שמות במילתו יש לכתוב בלא מתקרי. וכן כתב בסדר גיטין שלנו ממהר"ם ר"י מקראקא (סי' יט). וכן כתב בנחלת שבעה (אות יב). וכ"כ בספר גט פשוט (ס"ק סג), ובספר בית מאיר (סעיף יד).

ולעניין מה שכתב רמ"א בהג"ה (סעיף יד) להכשיר בדיעבד דוקא, פירש בספר גט פשוט (שם) דמיירי במי שנשתנה שמו מחמת חולי וכהאי גוונא, ומתחלה היה נקרא בשם אחד לבד ביום מילתו. וכן כתב בדרכי משה מקור הגה"ה זו. ומה שכתב הבית שמואל דלשון הרמ"א אינו מדוקדק, היינו משום דסתם רמ"א לשונו ולא פירש דהיינו דוקא בנשתנה שמו אחר מילתו.

והשתא הדברים מבוארים. מבאר שו"ע הרב שהב"ש למד שהרמ"א איירי בנקרא בפי כל בשני השמות וכך עולה לתורה, ובשם מחמת חולי לעולם יכתבו בגט דמתקרי כיון שמה שקוראים לו כך אין זה אלא פלוני שהיה קרוי כך, וכדברי הגט פשוט. ועל זה מעיר הב"ש שאף בשם מחמת חולי צריך לכתוב שניהם יחד אם כך נקרא בפי כל, ובכך יבוארו דברי התו"ג שלמד שמה שתמה הב"ש על הרמ"א הוא בנקרא בשניהם גם יחד וכך עולה לתורה ואולם הוי שינוי שם מחמת חולי, וע"ז תמה הב"ש שצריך לכתוב דמתקרי, ואולם בשם עריסה בנקרא בשניהם לכו"ע כותבם בלי דמתקרי.

ואכן כך כותב להדיא בשו"ת בית אפרים (סימן פא) בביאור מחלוקת הרמ"א והב"ש, ולקמן אי"ה נביא חלק מהדברים שבכאן שנעסוק בשינוי שם מחמת חולי.

נמצא א"כ לביאור זה, שאכן לדעת התו"ג באופן זה שדיבר בו המהר"ם יוזפש שיש לו שני שמות ונקרא באחד מהן אלא שעולה לתורה בשניהם, או באופן אחר שנקרא בפי כל בשניהם אלא שעולה לתורה באחד מהן, הרי שיכתוב לכתחילה דמתקרי ביניהם ואם חיברם כשר, וע"ז מסכים גם הב"ש. כל מחלוקת הב"ש והרמ"א איירי בנקרא בפי כל בשניהם יחד וכך עולה לתורה והוי שם שינוי מחמת חולי, דלדעת הרמ"א גם אז יכתוב דמתקרי ביניהם, ולדעת הב"ש בכה"ג יכתוב שניהם יחדיו בדרך צירוף ומבלי דמתקרי.

אמנם ראיתי בשו"ת דברי נחמיה (סימן כד) בתשובתו לצמח צדק שמעיר על דברי שו"ע הרב וסובר שיתכן שבא ליישב את דברי סדר הגט, ובכך ליישב דברי הרמ"א מהשגת הב"ש, ואולם לדינא אף הוא סובר שדברי הרמ"א איירי רק בנשתנה מחמת חולי. ולפי"ז בשני שמות לידה אין הלכה כסדר הגט הנ"ל, שאם עולה לתורה בשניהם ונקרא באחד מהן או לחילופין נקרא בשניהם ועולה באחד מהן הרי שלסדר הגט יכתבו דמתקרי ביניהם לכתחילה אף בשמות לידה, וסובר הדברי נחמיה שבשמות לידה יאמר שו"ע הרב עצמו שיכתבו שניהם גם יחד וכפי הגט פשוט הנזכר לעיל בביאור דברי הרמ"א. ודייק כך מדברי שו"ע הרב שכותב שכך סובר סדר הגט ולא מסיק שכך כותב הרמ"א, ואולם נראה שאף הוא מעיר שאין זה הכרח.

אבל לדינא סיים שבדיעבד אין חשש לכתוב שניהם יחד מבלי דמתקרי, ואולם אם כותב דמתקרי בין שניהם הרי שיש דעות שהוא פסול, ולקמן נביא שכ"כ הצמח צדק גופיה בכמה מקומות.

וכן מסיק אהלי שם (כלל ד' ס"ק ב), וז"ל:

"אם הוא חותם ועולה לתורה בשני שמות ובפי העולם אינו נקרא אלא בשם אחד, צריכין לכתוב אברהם יצחק דמתקרי אברהם או יצחק כמו שהוא נקרא."

ובסעיף ג' כותב:

"וכן בהיפוך אם בפי העולם קורין אותו אברהם יצחק, ועולה לתורה בשם אברהם לחוד או בשם יצחק לחוד, כותבין ג"כ אברהם יצחק דמתקרי אברהם או דמתקרי יצחק [...] אבל אם כתב אברהם דמתקרי יצחק פסול."

ועיי"ש בביאורו שם יוסף (אותיות ד-ה) שחולק על הגליא מסכת בפירוש המילה דמתקרי, וז"ל: "והנה מה שמנה דתיבת דמתקרי בא בארבעה פרקים, לא ידעתי כוונתו בזה, מה בכך מכל מקום דמתקרי אינו יוצא מידי פשוטו להוסיף עליו תיבת גם". וכאופן זה מסיק בגט מסודר (שער השני סי' ה סעיף ט) וכן כותב בשו"ת צמח צדק, ומסיק שכן יש לכתוב לכתחילה, וכן פוסק במשיב דבר (ח"ד סי' סז), ועיין עוד בקב נקי (כלל לז אות ח), שכן מסיק.

הרי לנו מחלוקת גדולה בין רבותינו האחרונים איך לכתוב בנקרא בשניהם ועולה לתורה באחד מהם, או להיפך נקרא בפי כל בשם אחד ועולה לתורה בשניהם. דעת הרמ"א איך שביארו דבריו סדר הגט למהר"ם, תו"ג, שו"ע הרב בתשובה, שיכתוב דמתקרי ביניהם לכתחילה ובדיעבד אם חיברם כשר, גם בברית אברהם (סי' קיז אות ד) כתב שאפשר לכתוב כן לכתחילה, וכן משמעות הדברים בגט מקושר [בולה], ואמנם כפי האמור לעיל חילק בין שני מקרים ובכך ביאר דברי הב"ש: אם נקרא בשניהם ורק עולה לתורה באחד אז יכתוב שניהם בלא דמתקרי, ואילו אם נקרא בפי כל באחד מהם ורק עולה וחותם בשני השמות יכתוב לכתחילה דמתקרי ביניהם, וכן משמעות הפסיקה בשו"ת פני יהושע (ח"ב סי' עו).

ומנגד מצינו רבים מהפוסקים שפוסקים לכתוב שניהם גם יחד ודמתקרי ע"ש מה שנקרא, וכגון אברהם יצחק דמתקרי יצחק, והבאנו דבריהם לעיל.

מכח כל הנ"ל הרי שלכתחילה ודאי לנו לחוש לסברת הפוסקים שיכתבו שניהם ולאחר מכן יוסיפו השם הנקרא בו בדמתקרי, שכן על ביאור זה אין כמעט דעה הפוסלת בכה"ג, ואילו אם יכתוב אברהם דמתקרי יצחק הרי שבזה לפוסקים שלא נכון לכתוב כן הרי שגט זה פסול. וכאופן זה מסיק הפת"ש על סדר גיטין למהר"ם ר' יוזפש (ס"ק ו), וז"ל:

ולענין הלכה בודאי לכתחילה נכון לעשות כדברי הטיב גיטין והגט מקושר [צינץ], דעל זה לא מצינו שום פקפוק מדברי הפוסקים זולת הפקפוק של הבית מאיר בכפילות השמות שיטעו לומר שיש שינוי בקריאתו וכבר נתבאר בסימן קכט ס"ק לו גבי משה לב דלית דחש ליה. וכן כתב בנוב"י (אהע"ז סי' קיט) וכן פסק בתשובת חת"ס ח"ב סי' יח וסוף סימן כה. ובסימן לב כתב דכן אנו נוהגים מכמה שנים שלא לחוש בכפילות השמות בין שם הראשון שם אחד או שני שמות, ע"ש. ובפרט לפי מה שכתב בתשובת חת"ס (שם סי' כה) דכל שם שנתפרסם על ידי ספר הנדפס שכך כותבין שם זה בגט שוב אין בו לעז ולא הירהור וכו' וכבר נתפשט ספר טיב גיטין בכל העולם ואין בזה מיחוש."

וכן הבאנו לעיל את הדברי נחמיה שכך מסיק שכיון דלצד אחד ליכא היזק, הרי שעדיפא טפי לכתוב שניהם ודמתקרי ע"ש שנקרא.

ד. מנהג ירושלים ומנהג הספרדים בכתיבת שמות כפולים
טרם נעסוק בדין דיעבד יש לנו להתבונן בפסיקת הספרדים ובמנהג הכתיבה באופן זה של שני שמות עריסה ועולה וחותם כך ונקרא בפי כל בשם אחד.

כותב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (סימן לח):

"מעשה בא לידינו במגרש שהיה שמו משעת הלידה אברהם חיים ואינו ניכר בשם חיים כלל רק שקורין אותו לס"ת וחותם כן. והנה כתב הרב גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ס"ג דכששני השמות הם משעת הליד' אין לכתוב דמתקרי. ולפי מ"ש מרן דין י"ח דחתימה וס"ת עיקר וכתב הרב פרח שושן דף מ"ז ע"ד דאנו דאין לנו [אלא] דברי מרן לאפוקי מהרב מכתב מאליהו [...] וגם למ"ש קרית מלך רב ח"ב סי' ט"ו דכתב הרב ז"ל שדברי הרב גט פשוט נמי כשמקצתן קורין השני שמות ביחד ע"ש בנ"ד ליהוי עלית ס"ת וחתימה כקצתן קורין שניהם ביחד. וכן עשינו מעשה ונכתב אברהם חיים בלי דמתקרי."

יוצא מדברי מרן החיד"א שנקט להלכה את הכרעת הגט פשוט שהבאנו שפוסק בשני שמות לידה אין לכתוב דמתקרי וגם לא הזכיר לכפול השם בדמתקרי, ובכפוף לזה מביא את הסתייגותו של הקרית מלך רב (ח"ב קונטרס דברי אמת סי' טו) שביאר דברי הגט פשוט דלא אמר כי אם בשנקרא בשעת מילה בשני השמות יחד, וכן קוראים אותו אחר כך כל העולם בשני השמות יחד או לפחות מקצתם קוראים אותו בשני השמות יחד, אז הוא דסבירא ליה דאלו השני שמות כיון שחיברם מעיקרא וג"כ קוראים אותו אח"כ נעשו כשם אחד, ומשום הכי אם כתב דמתקרי פסול. אבל אם בעת הלידה קראו לו בשני השמות גם יחד, אלא שיש בני אדם קוראים אותו בשם אחד וחלק קוראים אותו בשם שני ואין אף לא אחד קורא לו בשניהם יחד נראה שיכתוב פלוני דמתקרי פלוני, ואם כתב שניהם יחד בלא דמתקרי מסיק שאפשר דפסול.

וכן מביא בספר פרי אדמה (ח"ד הלכות גירושין פ"ג), דאף שרוב קוראים לו ראובן, אם בשעת הלידה קראו לו ראובן שמעון וכך חותם ועולה לתורה, מכל מקום נראה לכתוב ראובן שמעון. ובכפי אהרון (ח"א סימן יד) כתב כבר פשטה הוראה בכל בתי הדינים בירושלים כהוראת הפרי אדמה לכתוב ראובן שמעון בלא דמתקרי, והנה מזכרת הגיטין בידינו מזמן גאון ירושלים הר"מ סוזין עד היום, בכל הגיטין שניתנו בכל בתי הדינים דור אחר דור מלא מזה, וכתוב ראובן שמעון בלא דמתקרי, והוא ידוע בשם ראובן והחתימה ועליה לתורה בשם ראובן שמעון, ואין בזה שום ספק שכן פשטא ההוראה, גם מהרי"ט אלגאזי במקור ישראל להר"י בורלא (סוף סימן לב) כתב בנידונו שאין לכפול השמות, וכתב שכך נוהגים בירושלים.

וכן כתב שיש לנהוג שלא לכפול השמות בקציני ארץ (סימן מב עמוד קצ).

עיין בשו"ת יביע אומר (חלק י אבן העזר סימן לב) שנשאל במקרה ששם הבעל מעריסה שוע גדליה הלל, והשמות שוע גדליה נשתקעו, ואין מי שקוראו בשמות אלו, ועתה נקרא בפי כל גאסטון וחותם גאסטון הלל. וכתב בגט דמתקרי גאסטון הלל, ומה שכתב דמתקרי לרמוז על השמות שנשתקעו, כהוראת מהרימ"ט. ואמנם מה שהזכיר רק את שני שמות גאסטון הלל ע"ש החתימה צריך ביאור כיון שנקרא בפי כל גאסטון, ועל תמיה זו הזכיר הרב את הכפי אהרון הנזכר. ועוד הביא שכן נהג הרב הגאון ר' עזרא טראב מסלתון, אב"ד דמשק, וכמ"ש בשו"ת מילי דעזרא (חאה"ע סי' יז אות יא) ע"פ דברי מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל הנ"ל. וכן הביא מה שפסק בשו"ת ישכיל עבדי ח"ג (חאה"ע סי' י אות יא) והעיד שכך מנהג קושטא, ומסיק הרב ואף אנו נגררים אחרי בי דינא רבה שבירושלים, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ולכן לא חזרנו לכתוב דמתקרי גאסטון. גם בספר שמן המשחה (דף קז ע"ג בד"ה וראיתי) כתב בשם הגאון מהר"ם אשכנזי בתשובה, במי שקראו לו בעת המילה יצחק דוד ונקרא בפי כל יצחק, ובשם זה הוא עולה לס"ת, אך חותם יצחק דוד, וכתב שיש לכתוב בגט יצחק דוד, כי מה שקוראים לו העולם בשם יצחק בלבד אינו אלא לקצר, לכן אין לחוש לקריאת העולם בשם אחד בלבד, לכותבו בגט. ע"ש. ומכח פסיקה זו ומנהג ירושלים כתב הגר"ע יוסף לתמוה על מה שפסק הגר"ש משאש בשו"ת תבואות שמש חאה"ע (במזה"ג עמוד שלה אות א) שכפל השמות אליזאביט ויקטוריא דמתקריא אליזאביט, שלפי האמור לא היה צריך לכפול שם אליזבט.

יעויין בספר ויחי יוסף (דף ח ע"א) לגר"י ידיד שכותב כך:

"וא"כ יאמר האומר אחר שכל רבני ירושלים דור אחר דור לא נהגו בכפילת שמות מי יבוא אחר המלאכים האדירים ובפרט לעקור מנהג קדום, הס שלא להזכיר, אך צריך להודיע שרבים וגדולים נהגו לכפול השמות הרי הרב נחפה בכסף ובית דינו [עיין שם ח"ב סי' יז] והרב מקור ישראל בורלא ובית דינו סימן לא וגם כל גדולי וגאוני אשכנז כך כתבו הלכה למעשה וכן נהגו עיי"ש ועיין בזה בספר בית אפרים סי' קט, שהביא מכמה רברבי מדברי הגאון נוב"י ומהגאון מהר"ם בן חבי"ב בספר עז"ן והב"ש והט"ז שמכל הני רבוותא מבואר שאין קפידא בהכפלת השמות יעויי"ש וע"ע להגאון החת"ס בחלק אה"ע סי' כ במי ששמו מלידה שמואל הירץ וכן חותם שטרותיו לעולם, ובפ"כ לא נקרא רק בשם שמואל, והעלה שיכתוב שמואל דמתקרי שמואל הירץ, יעויי"ש הרי שלא הקפיד הרב על כפילת השמות בגט, וכן ראיתי עוד בשואל ומשיב מהדו"ת ח"ד סי' קנח ע"ש אחד דוד ליב דמתקרי דוד יעויי"ש ובודאי שאין מהצורך להאריך בזה ולהביא עוד כמה מחברי אשכנז שכמעט כל גדולי וגאוני אשכנז נהגו בכפילת שמות, וטעם רבני ירושלים לא נמצא מדוע קפדי בזה אינו אלא לכתחילה דאיך יתכן שכמה רבנים וכמה מדינות נהגו לעשות כן ולכפול את השם לכתחילה ורבני ירושלים קפדי לפסול הגט אם יכפול השם זה לא יתכן וגם לא אישתמיט שום פוסק מכל הנך רבותא דקפדי לכפול השמות."

ועיין עוד שם וכן בישכיל עבדי (ח"ג סי' י) שטרחו למצוא טעם מה ראו על זה רבני ירושלים לחוש לכפילת השמות היינו להוסיף דמתקרי, והנראה בדיברהם שאין החשש שלהם מפני חששו של הבית מאיר הנ"ל, שכן חשש זה דחו רבים מהאחרונים הביאם הפת"ש (ס"ק לו) וכן הרב ויחי יוסף הנ"ל וכן הביא הרב יביע אומר שם שחששו של הב"מ לית מאן דחש לה, וא"כ נשאר סברא אחת והיא סברת הטיב גיטין והב"מ שבנקרא בשם אחד ועולה לתורה בשני שמות עריסה הרי ששם אחד בו נקרא הוי קיצור ומה לנו להוסיף פעם נוספת דמתקרי עליו, וכן משמע ברב יביע אומר, ודברים אלו צריכים עיון שכן הטיב גיטין הוא מרא דהאי שמעתא כמבואר לעיל ובכך הוא מבאר את דברי הרמ"א, וכך לשונו בשו"ת בית אפרים (אבן העזר סימן פה) וכן מסיק בספרו טיב גיטין:

"לכאורה דבר זה מתורת משה למדנו הוא אא"ז הגאון רמ"א ז"ל בד"מ סימן קכ"ט אות י"ט כתב וז"ל ומצאתי עוד שם דאם נתנו לו שם אחד ונשתנה מחמת חולי יש לכתוב דמיתקרי אבל אם נתנו לו ב' שמות במילתו יש לכתוב בלא דמיתקרי ויש לכתוב אותו השם שקורין תחלה עכ"ל בו הא קמן דאע"פ שלא נקרא בפי העולם רק בשם א' לבד מ"מ כותבין שניהם בלא מיתקרי ודבר ברור הוא דבודאי מיירי ג"כ היכא שלפעמים נקרא בב' השמות יחד ג"כ דאם לא נקרא כלל רק בשם אחד לבד אם כן הוי ליה שם שנשתקע ואין כותבין אותו כלל וע"כ דמיירי לפעמים נקרא בב' השמות ומ"מ בשם אחד קורין לו רוב העולם והוא רגיל בו ביותר וס"ל דבכה"ג כותבין שניהם בלי דמיתקריה אלא שמקדימין השם שרגיל בו לפתוח ראשון ונראה טעמו דס"ל דאע"ג דרובא קרו ליה בשם אחד לבד מ"מ א"צ להיות נכתב בגט בפ"ע משום דרגילות היא שמי שיש לו ב' שמות לפעמים אין קורין אותו אלא בשם א' לבד כדי לקצר והוי כמו קיצור השם שכותבין שם המובהק שניתן לו מעריסה ואין כותבין הקיצור כלל."

מכל מקום מסיק הבית אפרים כך, וז"ל:

"ואין להאריך דכבר כתבתי דלצאת ידי כל פקפוק יש לכתוב השם האחד שנקראת בו בפ"ע. אלא שלפ"ז יש להקדים שם העריסה ולכתוב שאסיא טויבא דמתקרי טויבא כיון שעיקר הטעם דכותבין אותו הוא משום שאם כתב קיצור השם אינו מזיק וכיון שמטעם קיצור השם אתינן עלה יש לכתוב עליו דמתקרי וכמש"ל."

הרי שאין כל חשש לכתוב דמתקרי אף אם נאמר ששם זה האחד הוא קיצור משני שמות וכן מסיק באהלי שם (כלל רביעי אות ב) ושם האריך בשם יוסף (אות ג) וכן הבאנו הכרעת הפת"ש שכך נכון יותר לכתוב, לחוש לגט מקושר שכותב שכך צריך לכתוב לכתחילה, ובטיב גיטין וכן בגט מקושר בכך מבארים דברי מהר"ם יוזפש בסדר הגט.

עוד נעיר שיש רבים החולקים על ביאור הבית אפרים והבית מאיר במה שכתבו שבשמות לידה בחותם ועולה בשני השמות ונקרא בפי כל בשם אחד שהקריאה הוי קיצור שם וניתן לכתוב לכתחילה רק בשני השמות, עיין בזה בשו"ת נחלת דוד (סימן לא) ובדברי חיים שער (שער שינוי השמות אות טז' ויז) ובשו"ת דברי חיים (אהע"ז ח"א סוף סימן סו וסוף עה, ובח"ב סימן קיב, ובסימן קנד ד"ה והנה וסימן קס' ד"ה גם וסימן קס"א) ובשו"ת תשורת שי (מהדו"ק סימן קח) שחולקין על הטיב גיטין [לבעל הבית אפרים] ודעתם דשם אחד, א' מב' שמות לא נחשב כקיצור השם, וכן ראה בשו"ת חסד לאברהם (מהדו"ק אהע"ז סי' לו) ובשו"ת בית שלמה (יו"ד ח"א סי' קס"ה) ובשו"ת בית אריה (ח"א סי' לט וח"ב סי' כו, וסימן סא) שכתבו להקשות על שיטת הטיב גיטין, ועיין גט מסודר (סימן ד סעיף ד' ובחקור דבר שם ס"ק ו) שגם מסיק כדברי הדברי חיים החולק על הטיב גיטין.

וכן עיין בשו"ת האלף לך שלמה (אה"ע סימן רכ), ובשו"ת משיב דבר (ח"ד סימן סו), ובשו"ת אור שמח (סימן מב), שחולקין על הטיב גיטין מנימוק אחר וכותבין שאף אם נאמר שהוי קיצור השם יש לכותבו, וכמו שפוסק הרמ"א בחנן אלחנן. אמנם הטיב גיטין כתב לחלק בין שני שמות והוא בשם אחד לחנן אלחנן, ברם באהלי שם דחה דבריו, עיי"ש שמסיק לכתוב שני שמות ודמתקרי על שם שקוראים לו מחמת הנימוקים הנ"ל.

יעויין באגרות משה (אהע"ז ח"א סימן קלג) שכותב לבאר שיטת הבית אפרים.

ה. גדר שם שעולה איתו לתורה או חתימתו ודרך כתיבתו
זאת ועוד, כותב אהלי שם שאם הזכיר שני השמות הרי דמיגרע גרע. ולפני שנבאר דבריו נעסוק קימעא בגדר זה שנתחדש בהלכה של שמות, והוא ששם שעולה בו לתורה וחותם בו הרי שהוא קודם בחשיבותו אף לשם חולי, ובודאי לשם הנקרא בפי כל שהוא פחות מחשיבותו לשם חולי לדעת מר"ן השו"ע. וכך הוא לשון השו"ע (אה"ע סימן קכט סעיף יח):

"מי שנשתנה שמו מחמת חולי, אף על פי שקורין אותו תמיד בשם ראשון, מכל מקום שם השינוי עיקר (אפילו הוא לעז ושם ראשון עברי) (בסדר גיטין), וכותבין אותו קודם, ואח"כ: דמתקרי פלוני, שם ראשון; ודוקא כשקורין אותו לפעמים בשם שני, אבל אם אין קורין אותו בשם שני כלל, אינו כותב אלא שם ראשון בלבד. ויש מי שמצריך שני גיטין בשני שמות. ואם יש לו שם מובהק שבו עולה לספר תורה וחותם כתביו ושטרותיו, אותו שם הוא עיקר."

מקור הלכה זו של עליה לתורה כותב באר הגולה שהוא מהקונדרסין שהובא בב"י, וכן משמע מהמהרי"ק (שורש פו) ומדברי הרא"ש (גיטין פרק ד סימן ז), יעויין בב"י (סימן קכט) שמביא את הדברים, וז"ל:

"כתוב עוד בקונדריסים (סי' י סעי' ד) אהאי עובדא דשמה [ר'] ונשתנה לחנה וכו' ודין זה בנשים לבד אבל באנשים אינו כן ששמם מובהק על פי [קריאת] הס"ת או על פי חותמו בכתבו ובשטרותיו אלא יכתוב השם שהוא עולה בו לקרוא בתורה וחותם בו כתביו ושטרותיו עכ"ל. גם מדברי מהרי"ק בשורש פ"ו משמע דבתר שם שהוא עולה בו לקרוא בתורה ושהוא חותם בו שטרות ואגרות אזלינן וכן משמע מדברי הרא"ש בהשולח (סי' ז)."

וכפי דברים אלו פסק השו"ע ולשונו הובאה לעיל, וכן הביאו כל הפוסקים העוסקים בענייני שמות: סדר הגט הראשון (אות יט) גט פשוט (סי' קכט ס"ק צח), שו"ת מהרח"ש (סי' כו), אהלי שם (כלל ב סעיף ג), שם עולם לר"ר לנדא (סי' ג סעיף ב), טיב גיטין וגט מסודר (סי' ה סעיפים א-ב), ועוד.

ואמנם על פסיקה זו השיג המכתב אליהו, ותמה הוא עד מאוד איך דין זה יוצא מתוך המקורות שהובאו בב"י, ויותר מזה במקורות שהביא הב"י משמע להיפך.

וכך לשונו של המכתב מאליהו (שער ד סי' יד):

"ובעיני יפלא, כי דברי הרא"ש ז"ל בפרק השולח כך הם: והא דאמרינן לקמן כתב חניכתו כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושים, משמע דאפילו לכתחילה אין צריך לכתוב עיקר השם, י"ל דמיירי התם בחניכא שמכירין אותו בכל מקום והכל קורין אותו בשם זה, אלא כשהוא חותם בשטר או קורא בתורה קוראין אותו בשם המובהק, להכי סגי בשם חניכא לחוד, עכ"ד. והשתא נחזי אנן, איך משתמע מדברי הרא"ש שהשם שהוא חותם בו ונקרא לתורה הוא עיקר, אדרבה איפכא שמעינן בהדיא, שהשם שקוראין לו הכל הוא העיקר, הגם שהיא חניכא, שהרי כך היו נקיי הדעת בירושלים עושים, שלא היו כותבים השם המובהק הגם שהיה חותם ונקרא לעלות לס"ת אלא החניכא מפני שהכל קוראין אותו בה ומה שהרא"ש קורא לשם ס"ת או שם חתימה שם מובהק נראה מבואר דלאו משום שהחתימה והקריאה לתורה בשם ההוא עושה אותו לעיקר דא"כ למה היו נקיי הדעת מניחין העיקר ותופסין הטפל, אלא פירוש דבריו ז"ל הוא שהשם הוא המונח בעצם ובכוונה שיהא נקרא כן, כגון השם שמניחין לאדם בשעת מילתו, או לאחר זמן לסיבת מה, כגון מחמת חולי או מחמת מרדין וכיוצא, אבל חניכא שאינה מונחת בעצם ובכוונה אלא שבאקראי ועל צד ההזדמן נקרא בפי אדם אחד או שנים באותו כינוי מחמת איזה מקרה, ובהמשך הימים אפשר שנשתרבב הכינוי ההוא בפי ההמון, עד שלפעמים מניחין מלקרותו בשם העצם שלו, וקורין אותו הכל בכינוי ההוא, וכלפי האי הוא שקורא הרא"ש השם האחר עיקר השם והמובהק, אבל באיכות ודאי הכינוי הוי העיקר מפני שנקרא כן בפי הכל, ואותה אנו מבקשים בכתיבת גיטין."

ולפי"ז מסיק המכתב מאליהו דמי שיש לו שני שמות, באחד עולה לתורה וחותם ובאחד קוראין לו, היכא שהמיעוט קורין לו עכ"פ ג"כ בשם שעולה בו לתורה, אז כיון דאיכא מיעוט קריאה עם החתימה אז אפשר שיהא חשוב עיקר. אבל היכא דאינו נקרא כלל כי אם בתורה ובחתימה לבד, בהא פשיטא דהשם האחר דקורין לו הכל הוא העיקר הגם שאינו אלא חניכא. ולכן פסק דיש להקדים השם דקרו ליה כולי עלמא, ועל שם שעולה בו לתורה וחותם יכתוב דמתקרי.

הביאו דבריו להלכה בשו"ת צמח צדק (סי' קצד) ובנחפה בכסף (סי' ד).

ועיין עוד בשו"ת פני יהושע (סי' יד) שדחה את הראיה מהרא"ש באותו אופן שהביא המכתב מאליהו, ושם (סימן עו) הוסיף לדחות אף את הראיה שהביא מהמהרי"ק, וז"ל:

"וכן מה שהעיד הב"י על המהרי"ק בשורש פו דמשמע מדבריו דבתר שם עליה אזלינן יש לתמוה עליו מאוד דאדרבה שם כתוב שהיו קוראין אותו 'בלי' ונכתב אליהו, וכתב שאם עולה לתורה או חותם אליהו נלענ"ד שהוא כשר בדיעבד, הרי מבואר דלכתחילה צריך לכתוב שם הקריאה אע"פ שעולה לתורה בשם אחר, והעליה מדמי ליה לחניכה וס"ל דחניכא בדיעבד כשר."

ועיין באהלי שם (כלל ב ס"ק ט) שתירץ קושיותיו וביאר הוכחותיו של הב"י, ואמנם יש לעיין במה שתירץ, ולענ"ד אין זה מסיר את הקושי. ברם לפי דרכו של האהלי שם בהבנת יסוד זה של שם שעולה איתו לתורה, הרי שנראה שבזה יש ליישב בטוב הלכה זו, ואבאר דברי.

ביסוד הדין ששם שעולה עמו לתורה קודם הוא לשם שנקרא בפי כל מקשה האהלי שם, איך אפשר להניח את המבוקש בשמות והוא השם שניכר בפי כל ולכתוב רק שם זה שבו הוא עולה לתורה ולקרוא לזה שם עיקר? קושיא זו בודאי עמדה לפוסקים המוזכרים לעיל שדחו פסיקה זו של השו"ע. ואולם האהלי שם מבאר שיסוד העניין הוא אחר לגמרי, וז"ל:

"לכן לענ"ד דודאי לענין קדימה יש להקדים שם העליה והחתימה נגד השם שהעולם קורין אותו, דלא כמש"כ בספר מכתב מאליהו. אבל אם לא נכתב בגט רק שם העליה והחתימה, אפילו לפמש"כ הרמ"א בסעיף א' דאם כתב עיקר השם לבד כשר, מ"מ בזה קשה לסמוך, אם לא במקום עיגון גדול שכתב הגט פשוט בסוף ס"ק ח להקל אפילו בשם טפל לחוד ומכל שכן בזה."

כיסוד זה נמצא כבר מקדם בגט מקושר [צינץ] על סדר הגט (אות יט ס"ק ד), אולם שם נותן נימוק נוסף להקדים שם עליה והוא מפני שיותר שייך לקרוא דמתקרי על שם הנקרא בפי כל, וכיסוד זה אף מצאתי בברך יצחק לר"י די פאס (סי' ה), וכן יעויין ביד אהרן (אות פ) שכ"כ, ועיין עוד בגט מקושר [בולה] (סי' מז אות יא) שכותב כך:

"עוד צריך לבאר, דהא דאמרינן דהחתימה והקריאה עושה אותו לשם עיקר, הכוונה דצריך להקדימו באנא פלוני ודמתקרי והמכונה על השם או החניכא דקורין לו בני העיר וכדאמרינן גבי שינוי השם דחולי גבי נשים דאין להם שם חתימה וקריאה דכותב שם השינוי לעיקר באנא פלוני ודמתקרי ע"ש הראשון דקרו ליה רובא, וכמו שכתב מרן דאף שאותו השם הוא טפל מכל מקום צריך לכותבו בדמתקרי והכא נמי דכותה."

משמע דעיקר הוא לענין דמקדימין אותו כמ"ש בשם השינוי דחולי, אבל לא אמרינן דדי בשם זה לחוד, דאז הוי ככתב שם טפל לבדו שמכשירינן רק במקום עיגון גדול.

הרי שביאר כפי היסוד של הגט מקושר [צינץ] ואהלי שם ועוד, אלא שבא להוסיף על דבריהם שיש בזה כדי ליישב את כל קושיות המכתב מאליהו שהבאנו לעיל, וכך תורף תירוציו: שעל תמיהתו איך יש ראיה מהרא"ש שהרי שם כתב שנקיי הדעת בירושלים היו כותבים בגט חניכה שהכל קורין בה לבד, והוא דבר תימה שבררו לעצמם שם הטפל ולא שם העיקר שעולה בו לתורה. וכתב הגט מקושר שלא קשיא מידי, שעל פי היסוד שאמרנו ששם שעולה איתו לתורה אין זה שם עיקר לכתוב אותו לבדו אלא רק להקדימו לשם הנקרא בפי כל, וא"כ אם יכתבו שם העליה לתורה הרי יצטרכו לצרף עמו גם שם שנקרא באופן של דמתקרי ורק בשם חניכא שהכל קורין לא צריך להוסיף עמו שם נוסף, וא"כ י"ל שנקיי הדעת בירושלים בחרו בשם החניכא ולא המובהק שהרי אם היו כותבין שם המובהק היה צריך ג"כ לכתוב החניכא דאף שהוא עיקר מ"מ צריך לכתוב עמו החניכא ולא מהני לכותבו לבדו, דלעניין להזכירו לבדו הוי גדרו כשם טפל, ומש"ה קראו להם נקיי הדעת בירושלים מפני שלא היו מאריכים לכתוב שם המובהק כשאר העם עם חניכה. וכמו כן מיישב גם את שאר הדברים, ואכמ"ל.

יסוד זה של שם שעולה בו לתורה כפי ביאור זה של אהלי שם ושאר אחרונים, מחדש אהלי שם (כלל ה אות ג) בשם יוסף גם בשינוי שם מחמת חולי, וכן הביא שמצא בשו"ת חוט השני (סי' ט), וכן הסכימו עמו הגט מקושר [בולה] ועוד.

הסבר נפלא ליסוד זה מצאתי בספרו של הגר"י כהן בדברי יוסף (עמוד קסח) שישנם שתי מעלות לקבוע שם כעיקר שמו. המעלה הראשונה היא החשיבות שיש לשם זה, והמעלה השניה היא להסיר חשש שאין זה המגרש. וזהו ההסבר בחילוק בין העיקר של העליה לתורה שהוא רק לעניין להקדים, כי מעלת עליה לתורה הוא מפני החשיבות וזה קובע רק להקדמה, אבל לא לסלק החשש שיאמרו שזה לא המגרש כי יש ריעותא שלא נכתב בגט השם שכולם קוראים לו, וזה יגרום שיאמרו שזה לא המגרש ולעניין זה לא נקרא עיקר.

ובזה יש גם להבין פסיקת השו"ע (סעיף יח) שהבאנו דבריו לעיל, שכתב ששם חולי קודם לשם הנקרא בפי כל, ואולם שם שעולה בו לתורה קודם אף לשם חולי. וגדר זה צריך ביאור מדוע עליה לתורה מקבל מציאות יותר גבוהה מחמת שם חולי הגובר על שם הנקרא בפי כל, מיישב הגט מקושר [צינץ] בסדר הגט (אות טו) דלהכי שם שעל ידי חולי עדיף ליה משום שחביב לו מסתמא ביתר שאת משום שנראה ששינוי שמו הועיל לו לקרוע גזר דינו, וכשאנו רואים שאינו מחבבו בחתימות שטרותיו ועלייתו לתורה אין אנו תופסים אותו לעיקר, משא"כ במה שהרוב קורים אותו בשם הראשון אין הוכחה שהוא אינו מחבבו ואומרים מסתמא אצלו הוא העיקר. ויסוד זה של שם עליה לתורה המקבל חשיבותו מפני רצונו של האיש שעולה לתורה כתוב גם בחזו"א (סימן צג ס"ק טו) באופן קצת שונה, עיי"ש.

ו. שם חתימה לבד אף בלי שם עליה לתורה
כתב בספר שם עולם [לר"ר לנדא] (סי' ג סעיף ב), שמה דאמרינן ששם שעולה לתורה גובר על רוב הקוראים הוי רק בהצטרף שני המעלות יחדיו, שם שעולה לתורה ושם חתימה, אבל במעלה אחת גרידא – שם הנקרא על פי רוב גובר, וכן דייק מדברי התו"ג (ביאורים ס"ק כה) שחיבר ביחד שם שעולה לתורה ושם חתימה, ולא כתב או ביניהם. ועיין עוד בספר יד אהרן (אות פ) שכך מסיק, ובכך מבאר תשובת המהרי"ק שכתב על שם שעולה לתורה אם כתבוהו הוי דיעבד, ומבאר היד אהרן מפני שהוא רק במעלת עולה לתורה ומבלי מעלת החתימה. ועיין בחידושי אנשי שם (סוף סי' צ) שגם הסכים ששם עליה לתורה אינו נחשב עיקר מפני קריאת הרוב, כיון ששניהם הוו שם שנקרא בהם, ומאי אולמיה מה שנקרא בבית כנסת על פני מה שנקרא בפי העולם, ואולם אם מצטרף עימו שם חתימה הוי שפיר כיון דבזה חוקק שמו והשטר נשאר ימים רבים, נראה מדבריו ששם עליה גרידא לא מהני להופכו לשם עיקר, ומיהו בשם חתימה עצמה סגי להיחשב כעיקר, עיי"ש. ובספר אהלי שם (כלל ב אות ד), ושם בשם יוסף (אות יא), סתר דבריו וכתב שיתרון שם עליה לא הוי מפני הקוראים אלא מפני שהוי שם קדושה.

ואחר הדברים הללו ולאחר בקשת מחילה מהנ"ל, נראה ברור שבחד מהני סגי או שם עליה או שם חתימה שכן מקור האי דינא הביא הב"י מהקונדרסין הבאנו דבריו לעיל ושם כתוב להדיא שם עליה או שם חתימה. וכן דייק להדיא בשו"ת בית שלמה (סי' קב), וכן פוסק בשו"ת פני יהושע (סי' יד), וכן הביא בתועפות ראם [לרב אנקווואה] (סי' יג), וכן הביא בספר ויחי יוסף לגר"י ידיד (דף ב), ועיין עוד איש מצליח (ח"א סי' מג), ועיין עוד בישכיל עבדי (חלק ג סימן י) שהביא עוד כת פוסקים שכ"כ, וכן בחקרי לב (סי' נב), ועוד. ועיין עוד בגט מסודר (שער שני סימן ה, בחקור דבר ס"ק א) שהביא סברת הגט מקושר הנזכרת לעיל גם גבי שם חתימה לומר: שכל מה ששם חתימה מכריע הוא רק לעניין הקדמת שם חתימה לשם הנקרא, ברם אם כתב שם חתימה לבד אין זה כשר, ומכריע כאופן זה אף בשם חתימה לבד ולא רק בעולה לתורה, וכן הכריע שם (סעיף ג) עיי"ש. וכן מכריע בספר אהלי שם (כלל ב סעיף ד), וז"ל:

"ואם לא נודע איך הוא עולה לתורה אבל חתימתו ידועה, אם הוא איש שהוא רגיל לחתום, וכן האשה אם היא רגילה לחתום, אזי גם שם החתימה הוא עיקר נגד השם שקוראים אותו בפי כל העולם, עיין בגט פשוט ס"ק קיז."

ז. הקושי בכתיבה כפי מנהג ירושלים, ומנהג בתי דין הרבניים כיום
הבאנו לעיל דעת מקצת מהחכמים הספרדים וכן הכרעת הראש"ל הגר"ע יוסף לכתוב רק שני שמות שעולה איתם לס"ת כאשר נקרא בפי כל בשם אחד, והערנו ע"ז מספר הערות. הערה אחרונה הבאנו מטעם אהלי שם, והקדמנו גדר זה של שם שעולה איתו לתורה. והשתא נבין את הקושי הכרוך בפסיקה זו של להזכיר רק את שני השמות שעולה איתם לתורה ולא להוסיף דמתקרי על שם הקרוי בפי כל, וכפי שהעידו קדמונים שכן מנהג ירושלים.

מאחר וראינו וכל מעלת שם שעולה לתורה הוא רק בקדימה אבל אין הוא נחשב לשם עיקר לעניין כתיבתו לבד, על כן אם הזכיר רק שם חתימה או שם עליה לתורה גרידא הוי ככתב שם טפל וכשר רק בעיגון גדול, וכפי שמבואר בגט פשוט (ריש סימן קכט ס"ק ח), וכך מבואר להדיא באהלי שם.

כותב אהלי שם (כלל ד אות ב) שאם כתב שני השמות עליה לתורה לבד יש להכשיר בדיעבד. ובביאור שם יוסף (ס"ק ח) מביא את הדברי חיים בשינויי שמות (ס"ק ג), לאחר שהשיג על הבית אפרים שמגדיר ששם אחד משני שמות הוי קיצור השם, כתב הדברי חיים דמכל מקום באיש אם נקרא לס"ת בב' שמותיו גם יחד, אז כשר מטעם ששם הנקרא לס"ת הוא העיקר, והוי ככתב שם עיקר והשמיט שם טפל דכשר, לפי מה דקימ"ל לרוב הפוסקים אבל באשה כה"ג פסול. והעיר ע"ז באהלי שם דלמאי דכתיבנה דשם עולה לתורה עיקר רק לעניין הקדמה, ואולם לעניין איזכורו נחשב כשם טפל מול שם שנקרא בפי כל, הרי גם באיש יש לפסול, מכל מקום בשעת הדחק יש להקל. ואולם כל מה שהקל בשעת הדחק הוא רק בשם איש, אבל בשם אישה החמיר כדברי חיים, ומקרה זה באישה הוא באופן זה שנקראת במקצת בשני השמות ובפי כל בשם אחד, או באופן אחר שחותמת שמה בשני השמות ונקראת בפי כל בשם אחד, הרי שאז פוסק אהלי שם שאם רק כתב את שני השמות חתימה מבלי לכתוב דמתקרי ע"ש הקריאה בפי כל הרי שהגט פסול כדעת הדברי חיים הנ"ל שהכשיר רק בשם איש. ואף הדברי חיים עצמו חש לזה וכתב בחומר אלו הסומכים לכתוב רק בשם עלייה, שכן כך הוא לשונו בשו"ת דברי חיים (חלק ב סימן קכט):

"ומה שמשמיטין הכינוי וסומכין על שם של קריאה לס"ת הוא עון פלילי שכבר גיליתי לך שלדעת הרמב"ם ז"ל הוא פסול [כוונתו לרמב"ם פ"ג מהל' גירושין הי"ג שאם לא כתב שם שרגילים בו וידוע ביותר הגט פסול, ועיין בביאור לשון זה של הרמב"ם בגט פשוט ריש סי' קכט – א.ה.] וגם זקיני מגיני שלמה בתשובה הישנה [שו"ת פני יהושע ח"א סי' י] דעתו לפסול והמכתב מאליהו שער ד' ס"ז פסלו בפירוש והגם שאני בעניי לפענ"ד הארכתי לתרץ קושיית המגיני שלמה והמכתב מאליהו מכל מקום מאן דאית ליה קצת יראת השם יודע שאין ליתן גט שפסול לדעת הנך גדולים, מהני קדמאי ובתראי ורק באם אי אפשר בענין אחר אחר הסכמת ג' גדולים אפשר להכשיר לכתחילה גט זה והבית אפרים חרה אפו הרבה בהמקילים הללו," עיי"ש.

הרי לן ברור שהדעה הפשוטה מפי רוב ככל הפוסקים במקרה זה של עולה לתורה בשני שמות ונקרא בפי כל באחד מהן או באישה החותמת בשני השמות ונקראת בשם אחד הרי שיכתבו שני השמות ויוסיפו דמתקרי על שם שנקרא בפי כל, ובזה באה על ישובה השגת הרב יביע אומר על תבואות שמש חאה"ע (במזה"ג עמוד שלה אות א) שכפל השמות איליזאביט ויקטוריא דמתקריא איליזאביט. ולדרכינו הגר"ש משאש עשה כדין, ובפרט לדברי הויחי יוסף שכתב שכל מנהג ירושלים תקף רק בירושלים ואולם אינו נוהג בחו"ל עיי"ש, ולא הבנתי מדוע דחה דבריו הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל.

וכן חזיתי לחלק מן הפוסקים הספרדים שכן פסקו לכתוב את שני השמות ולהוסיף השם שנקרא בדמתקרי, עיין בשדי חמד [אסיפת דינים] מערכת הגט (סי' לו אות א), וכן כותב הרב חזן בספר יחוה דעת לגר"י חזן ח"ג בכללים לכתיבת שמות בגט (אות נא) וכן מעיד שנהגו לכתוב בחיפה, ומבדיקה שערכתי הרי שכך הוא מנהג בתי הדין בארץ ובכל העולם. ולענ"ד כיון שכך הוא מנהג בתי הדין, הרי שכך צריך לנהוג בירושלים על אף מנהג ירושלים, שכן אין זה הולך אחר העיר אלא אחר מנהג בתי הדין.

ואביא כאן דברי השדי חמד הנזכר לעיל, וז"ל:

"והנה מקודם שנדפס ספר כפי אהרן וישמח לב כבר הורגלנו פה לכתוב בסדר שהסכימו רבנן קדישי שהביא הרב פת"ש ראובן שמעון דמתקרי ראובן, ואף עכשיו שראיתי דברי הרבנים הנזכרים נלענ"ד שלא לשנות מהנהוג עד עתה כי זהו דרך ישר וברור זולת חשש הבית מאיר משום כפילת שמות וכתב בפת"ש דלית דחש להא."

ושב על דבריו בתשובה בשו"ת אור לי (סימן עה אות ה) עיי"ש, ולית צריך בושש דכך צריך לעשות על אף מנהג ירושלים.

ח. נולד בשני שמות ונקרא בפי כל בא' מהם ורק אחד קורא בשני שמות וכך כתוב בתעודת זהות
עובדא אתי לקמן באדם ששם הלידה שלו הוא משה ליב וכך נכתב בתעודת הזהות שלו, ורק אחותו קוראת לו משה ליב ולדאבון ליבנו אין הוא עולה לתורה ואף לא חותם את שמו רק מקשקש. יש להסתפק האם לכתוב בתחילה את שני שמותיו משה ליב דמתקרי משה, מחמת היותם שמות לידה וכך נכתב בתעודת זהות ומצטרף לזה קריאת אחותו, או דילמא להשמיט את שני השמות ולרומזם בדמתקרי כדברי המהרי"ט (תשובות ופסקי המהרי"ט בשם אבגלי) עיי"ש, ונכתוב דמתקרי משה.

כתב בשדי חמד [אסיפת דינים מערכת גט סי' לו אות ב] דלדעת הסוברים דהיכא שנקרא מלידה ועולה וחותם בשניהם ובפי כל נקרא באחד מהם, דכותבים שניהם ודמתקרי ע"ש שנקרא בפי כל [כך הוא לרבים מהפוסקים לכתחילה והבאנו דיברהם לעיל, עיין טיב גיטין, גט מקושר, אהלי שם, קב נקי, דברי נחמיה, וכו'], יש לומר דאף באין ידוע כלל מהחתימה ועליה איך הם כיון שידוע ששם עריסה בשניהם אפשר לכתוב שניהם ודמתקרי ע"ש שנקרא בפי כל. היוצא מדבריו, שאף אם לא נודע כלל עניין החתימה ועליה לתורה ובפי כל נקרא באחד מהן, אין חשש לכתוב שני השמות תחילה. ובשו"ת אור לי אשר לו (סימן עה אות לח) הוסיף להביא ראיה לדין זה מדברי המים שאל (סי' ג) שכתב בנידונו בשם המגרש שלמה יוסף ומשום שכך היה שם הלידה, ולא הזכיר כלל מעניין עליה לתורה וחתימה. ועיין עוד שם שכך הבין הוא את דברי הב"ש (ס"ק כד) בתמיהתו על הרמ"א בנקרא בשניהם דלא שייך לכתוב ביניהם דמתקרי, ביאר השדי חמד היינו נקרא בשעת לידה, וע"ז מסיק לכתוב שניהם. ואמנם ע"ז יש להעיר שרבים לא הבינו כך בב"ש, והוא ניהו הטיב גיטין, התו"ג, אהלי שם, וכו'.

יש להעיר על דברי השדי חמד מדברים שהוא עצמו כתב (מערכת הגט סימן מא אות ד), וז"ל:

"ועל פי כל הנזכר לעיל השבתי לרב גדול מידי"ן נרו' ששאלני על המגרש שיש לו שם מעריסה שתי שמות ונשתקע שם האחד שנקרא בפי כל וחותם רק בשם אחד ומעלייתו לתורה אי אפשר לברר שמו כי אינו עולה לס"ת רק שבהפא"ס [פספורט – א.ה.] שלו נכתבו שני השמות ושאל אם יש לשם זה דין נשתקע או לא חשיב נשתקע כיון שכתוב בהפא"ס שלו, והשבתי לו דיש לו דין נשתקע דלא עדיף משם האיש והאשה שנכתב בכתובה דחשיב נשתקע ואין צריך לכתב אלא שם שנקרא בפי כל וחותם בו."

ולכאורה הדברים סותרים זה את זה, שכן מה לי ששני השמות הכתובים בפאס אינו נחשב לשם המגדיר אותו לשני שמות, והרי הוי שמות עריסה, ובמקרה זה ראינו שכתב לעיל שסגי בשני שמות מעריסה, ואז גם אם נקרא בפי כל באחד מהן סגי בשמות עריסה למיחשבינהו ולכתוב אותו ודמתקרי על מה שנקרא, אף שאין אנו יודעים איך עולה לתורה וחותם?

ועל כרחך צריך לומר שבאופן השני מה שחתם רק בשמו האחד בא לומר שאין הוא מחשיב את שמו האחר שאינו נקרא בו והוי שם שנשתקע. עיין לקמן בשם שעולה איתו לתורה, שהבאנו סברא דומה לזה בשם הגט מקושר ששם שעולה איתו לתורה גובר על שם שנקרא בפי כל ואף על שם חולי, מחמת מה שהוא מחשיב אותו.

אולם על הגדרה זו של השדי חמד חולק הישכיל עבדי (ח"ג סימן י), ועל אף ששני השמות הינם שמות עריסה הצריך שיקראו מעט על מנת לכותבו, ואמנם אם יש מיעוט בזה סגי למיחשבינהו, וכפי שהבאנו לעיל [אות ד] בשם החיים שאל והקרית מלך רב שביארו כן בגט פשוט, ובמקרה זה יקדים בשני השמות תחילה כיון שממנו יוצא השם השני, וכדברי הגט מסודר שהבאנו בפרק הבא עיי"ש, וכן מסיק אהלי שם.

עדיין יש לעניות דעתי במקרה דנן לכתוב משה ליב דמתקרי משה וזאת בצירוף ב' טעמים.

ח.1 גדר שם שנשתקע
צריך לשאול על מציאות זו של שם שנשתקע ומה גדרו.

בנושא זה יש ג' נושאים לברר. הראשון, מה דין שם שנתשתקע? האם נכתב בגט או שמא אינו נכתב, וכמו כן האם ישנו הבדל בין שם לידה ובין שם שנוסף לאחר מכן, ובכל זה יעויין בספר שמות (דף קו), בספר מכתב מאליהו (שער ד סימן יג), וכן במהרי"ק (שורש פו) הובא בב"י, שו"ת מהרח"ש (סימן כו וסימן לב), גט פשוט (סימן קכט ס"ק ד וס"ק צו), ובגט מקושר [בולה ] (סימן מז אות יח).

הדבר השני שיש לדון עליו הוא, לדעות שס"ל שאין לכתוב שם שנתשקע, האם כתיבתו פוסלת את הגט? גם בזה יעויין במקורות הנ"ל, ובמהר"ם בולה (סימן מז אות יט).

הדבר השלישי שיש לדון עליו הוא, מאמתי נקרא שם שנתשקע, וכמה קוראים בפועל מצילים אותו משיקועו?

אנו נייחד דברינו לנושא השלישי שנוגע לענייננו, על מנת שנדע האם מה שנקרא רק בפי אחותו מצילו משיקועו על מנת לכותבו בגט.

כותב הבית יוסף (אבן העזר סימן קכט אות יח (א) ד"ה מי שנשתנה), וז"ל:

"ודע דהא דשם שני עיקר אף על פי שקורין אותו תדיר בשם ראשון היינו דוקא כשקורין אותו לפעמים בשם שני אלא שקורין אותו יותר תדיר בשם ראשון אבל אם אין קורין אותו כלל בשם שני פשיטא שאין כותבין אותו כלל ואפילו לטפל דהאיך יכתוב דמתקרי והוא אינו נקרא כן, וכן כתוב בקונדריסין (סי' י סעי' ד) גבי אשה ששמה [ר'] ונשתנה שמה מחמת חולי ונקראת חנה וכל העולם קורין אותה [ר'] שהוא שמה הראשון שאין לכתוב שם חנה בגט כלל ופשיטא דשם [ר'] לא גרע מחניכא הניכרת וידועה לכל שכתבו הפוסקים דסגי באותה חניכא לחוד ואפילו לכתחלה: וכן מצאתי בתשובה אשכנזית שנשאל גדול אחד שנכתב בגט מרים ואח"כ הוציאה אמה לעז ואמרה שהיתה נקראת לאה עד שהיתה בת שתי שנים ונשתנה שמה מחמת חולי ונקראת מרים ועד עתה קראו אותה מרים כולי עלמא. והשיב משום שינוי שם אין לפסול הגט ואפילו לכתחלה יש לכתוב שם השינוי לבד כיון דנשתנה שם הראשון לגמרי והכל קורין שם השינוי אם כן בטל שם הראשון וכן השבתי עתה לבינגא כהאי גוונא עכ"ל, ומזה נלמוד להיכא דאין קורין בשם שני כלל."

מדברי הב"י הללו נמצינו למדים על חלק מן הנושאים שהזכרנו לעיל. הראשון, מסיק הב"י שאין לכתוב בגט שם שנתשקע, ונקודה שניה עולה מדבריו בהמשך וז"ל : מי שנקרא בעת לידתו חיים ואח"כ קורין אותו ביבנ"ט ועולה לס"ת בשם ביבנ"ט וחותם בו שטרות ואגרות נראה דשם ביבנ"ט עיקר וכותבין ביבנ"ט דמתקרי חיים ואם אין קורין אותו כלל בשם חיים אין כותבין אלא ביבנ"ט לחוד ואם כתב ג"כ שם חיים משמע מתוך הקונדריסים גבי אשה ששמה [ר'] ונשתנה לחנה דאינה מגורשת עכ"ל הרי שאם כתב שם שנתשקע הגט בטל. וכמו כן לענ"ד נלמד גם מהו גדרו של שם שנתשקע, וטרם נתייחס לזה נביא את תמצית ההלכה בנידון זה. ממשיך הב"י שם ומצביע על סתירה בין רבינו פרץ לקונדרסים מי שהחליפו לו שם מחמת חולי ואינו נקרא כלל בשם החולי, שהצריך רבינו פרץ שני גיטין, ואולם בקונדרסים [המובא לעיל] כתוב שיש לכתוב גט אחד על שם הראשון. כותב הב"י שני תירוצים, והתירוץ הראשון נוגע לענייננו, שנחלקו בשאלה האם שם זה שניתן מחמת חולי ואין בו שימוש כלל מצריך אותנו לחוש לגט שני בשם החולי, לדעת רבינו פרץ יש לחוש וצריך לכתוב שני גיטין ואולם הקונדרסים חולק וסובר שמי שהחליפו לו שם מחמת חולי ואינו נקרא כן בשמו החדש כלל יש לכתוב גט אחד ואפילו לכתחילה ויכתבו רק שמו הראשון בו נקרא. בתירוץ שני כותב הב"י שניתן לחלק חילוק אחר ולפי"ז אין סתירה ביניהם, וכאמור אנו נעסוק באופן הראשון הנוגע לענייננו.

בשו"ע (אה"ע סי' קכט סעיף יח) מביא את שני הדעות, דעת הקונדרסים בסתם ואילו דעת רבינו פרץ כ"יש מי שמצריך", הרי שסתם השו"ע כדברי הקונדרסים, נמצא ששם שנשתקע אינו כותבו כלל. ואולם בגדר זה ומתי נקרא אישתקע לא דיבר מרן, ואמנם מפשט מרן משמע שאינו נקרא כלל, ולפי"ז אם יש מי שקורא לו בשם זה הרי שמעלה אותו משיקועו. שמחתי לראות שכדיוק זה מדברי הקונדרסים הביא בספר גט מקושר [בולה] (סימן מז אות כ), שם הביא דעות שלא סגי בקריאה של אדם אחד ואף לא שניים נביא דבריהם לקמן, וכתב עליהם מהר"מ בולה:

"ולענ"ד יש לדקדק מדברי הקונדרסין דאפילו בשביל איש או אשה פרטית כותבין דמתקרי [...] נראה מדבריו דאם היה שום אדם קורא אותה חנה היה כותב דמתקריא חנה אע"פ שאינו אלא איש או אשה פרטית."

גם מהריק"ש [לבעל ערך לחם] הביאו הגט פשוט (ס"ק צז) כתב, וז"ל:

"כתב דמתקרי על שם שאין שום אדם קורא אותו בו אפילו היה שם הראשון שנשתנה, הגט פסול, דהא לא מתקרי כלל באותו שם."

משמע שאם היה שום אדם קורא אותו בו כשר אפילו איש או אשה פרטית.

ועיין עוד בספר לחם שלמה לרבי שלמה בולה (סימן ג) שהביא ראיה נוספת לגדר זה של נשתקע ממרן הב"י שכתב מי שנקרא בעת לידתו חיים ואחר כך קראו לו ביבאנטי, דאם אין קוראים לו כלל בשם חיים וכתב שם חיים, דמשמע מדברי הקונדרסים [הנ"ל] דאינה מגורשת. ועוד נשמע מכאן שאם כתב שם שנשתקע אפילו בשם טפל הרי שגט זה פסול, וכן כתב הרב מקור ברוך (סימן ט) והאריך בזה בגט מקושר [בולה] (סימן מז ס"ק יט), והכריע שבמקום עיגון גדול אם כתב שם שנשתקע אפשר דכשר, וכך היא הסכמת הגט פשוט (ס"ק צו), ועיין בלחם שלמה הנ"ל.

וכן מובא בשו"ת מהרח"ש (סימן י) מעשה באשה שאמרה על בתה שרצתה לקרותה לה בשם סול אך השכנות ואנשים שסבבו לה קראו לה מוסה, וכך היה שמה, ולפעמים אמה קוראת לה בשם סול אך היא לא ענתה לה בשם זה אלא בשם מוסה, ואולם בכתובה נכתב השם סול, וכתב המהרח"ש להסתפק בשמה איזה מהן עיקר. נלמד מדברי המהרח"ש הללו דפשיטא ליה ששם זה לא נשתקע מחמת אמה שקוראת לה כן, ואף נסתפק שמא כך הוא שמה לעיקר, וכך למד מדבריו התורת חסד [לר"ח פרחיה] (סימן קב), ואולם יש שלמדו שזה מחמת הכתוב בכתובה עיין בחקרי לב (סימן נב).

ועיין בשו"ת אבני נזר (חלק אבן העזר סימן קנ) בדבר המגרש שנקרא לס"ת מרדכי אריה ובפי כל מאטיל, גם בפי הוריו מאטיל, רק אמו קוראתו לפרקים מעט מזעיר מרדכי ליב, ונכתב בגט מרדכי אריה המכונה מרדכי ליב המכונה מאטיל, וכתב:

"עיין בתשו' הרי"מ סי' ל"ה באחד ששמו וואלף רק שאומר ששמו מנלי וואלף, ולתורה קורין אותו לפעמים מנחם זאב ולפעמים זאב לבד, ובמענטריקעס כתוב מנלי וואלף ומסופק אם לא חשיב נשתקע מחמת המענטריקעס, ואם מנלי הכינוי לא נשתקע גם מנחם לא הוה נשתקע [והם דברי הב"ש [אות פ'] במרגלית פעריל], הרי דמנחם בעצמותו היה חשוב נשתקע מחמת דרק לפעמים קורין אותו לתורה כך ובפי כל נקרא וואלף לבד, לא מהני האי לפעמים לחושבו לא נשתקע, ה"נ כיון שאמו אינה קוראתו תמיד רק לפעמים חשוב נשתקע."

משמע ממנו שאם אמו קוראת לו על פי קבע בשמו זה, הרי שבזה סגי כדי להצילו משיקועו.

ואמנם יש שכתבו שלא סגי באחד הקוראהו כך באופן קבע אלא לכל הפחות צריך שניים, וכך הוא לשונו של הדברי מלכיאל (חלק ג סימן קט):

"וע"ד שכתב העניא שאשא דמתקריא שאשקא. ובאמת הכל קורין אותה בשם שאשקא ורק אביה ואמה קורים אותה לפעמים וכן בכתובתה כתוב שני השמות. וחושש מעכ"ת לנשתקע. ורק הביא מחמדת שלמה סי' ס"ו שהקיל במקום עיגון שנשתקע. לדעתי א"צ לזה דכיון דשם העריסה הוא בשני השמות ולפעמים נקראת כן בפי אביה ואמה לא הוי נשתקע. ובחמד"ש שם איירי שנשתקע לגמרי. ולענ"ד יש לדקדק מהש"ס שא"צ מיעוט גמור אלא דאף מיעוטא דמיעוטא קורים בו שוב לא מיקרי נשתקע. מדאמר בגיטין ל"ד דהוו קרו לה מרים ופורתא שרה. ולא קאמר מיעוטא שרה. ורק רש"י פי' שם מיעוט בני העיר. ובפרט לפי גירסת הרי"ף שם רובא מרים ופורתא שרה בודאי קשה ל"ל קאמר ומיעוט שרה. וע"כ צ"ל כמ"ש שזהו להורות דסגי בפורתא ממש."

נלמד ממנו שסגי בפורתא ממש, ואביה ואמה סגי כדי להציל שם זה משיקועו. עוד יעויין שם (חלק ד סימן קיד) שכתב דעל ידי קריאת איש אחד לא חשיב אפילו פורתא, ודינו כשם שנשתקע.

ועיין בדברי חיים (סימן סה) שגם כתב כן דפורתא משמע פורתא ולא מיעוטא, וכ"כ שם בדברי חיים (חלק א סימן נט), על דברי המהרח"ש הנזכר לעיל. ועיין עוד בבית יצחק [לר"י שמעלקיש] (ח"ב סימן מז) שמכריע שאם רק אדם אחד קורא לו בשם זה דינו כשם שנשתקע שלא כותבים בגט, אבל בשנים שקוראים לו כך בקביעות אינו משתקע, ובשלושה אפילו שלא בקביעות סגי, ודבריו אלו הובאו להלכה בגט מסודר (שער ד סי' ט סעיף יב), ובאופן קצת שונה פוסק בספר שם עולם [לר"ר לאנדא] (סימן ב סעיף ב), שדי בשלשה אנשים הקוראים לו כך בקביעות ובכך נחשב כמיעוט הניכר שאינו משתקע.

ועל אף שהרב דבר משה [לר"מ אמילייו] (ח"א סי' נו) חולק על גדרים אלו והצריך שיקרא בפי מעט מן האנשים, וכך דייק מדברי הרמ"א (סעיף טז) עיי"ש, וכן ביאר בדברי התורת חסד הנזכר שחולק על דברי רבו המהרח"ש הנ"ל, וכן סובר בחידושי אנשי שם (סימן א) דמיעוטא הוי כמאן דליתא ולא סגי בשלושה אנשים, לענ"ד יש להאריך בגדר זה שכן רבים מהפוסקים מכריעים שסגי בידיעת השם שהייתה לה אף אם אינה נקראת כלל בשם זה, עיין בשו"ת הרדב"ז (ח"א סימן קנה), וכן דייק האליהו רבה (סימן יד) מדברי המהרי"ק (סימן פו), וכן הביא הגט מקושר [בולה] (סימן מז אות יח) בשם מהר"ם מינץ, וכן הביא החקרי לב (סי' נב) ללמוד מדברי הגט מקושר [בולה] (סימן מז אות כד), ועיין בחזו"א (סימן צג ס"ק ז) שכן מכריע.

ועל כן הכרעת הגט מסודר על פי סופרים וספרים שהבאנו חלקם הינה הברורה ביותר, שכל ויש שלושה קוראים לו כך הרי זה מצילו משיקועו, ואמנם אם היה זמן שכך קראו לו בתחילה והלך ודעך הרי שסגי בשלושה שלא בדרך קבע, ועיין אבני נזר הניזכר.

ח.2 שם לידה שנתשקע
אולם נראה שבשם לידה קל יותר הדבר, וכן מצאתי שכתב בחידושי אנשי שם (סימן סג), וז"ל:

"הנה בזה יש חילוק אם לא הוי שם העריסה רק שם שניתן להם אחר כך, אך בזה אם חזר ונשתקע אף דמיעוטא דמיעוטא עדיין קורין כן מ"מ הוי שם שנשתקע, דהפה שאסר הוא שהתיר, כיון דלא נקרא כן רק בפי העולם ועכשיו שנתשקע הוי כמאן דליתא אף דמיעוטא קורין לו כן אין לכותבו, אבל אם שם העריסה שהוא עיקר השם מצד עצמו, בזה אף שנשתקע אם יש רק אחד הקורא לו כן יכול לכותבו, רק שצריך לכתוב דמתקרי או המכונה כל חד כפי השייך לו, ע"ש העיקר הנקרא בפי כל."

וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן קפז) וכן ראיתי שהביא בשם עולם הנזכר שאף שבשם רגיל הצריך שלושה כאמור, מכל מקום בשם עריסה הסתפק רק בקורא אחד על מנת להצילו משיקועו, וכן פוסק בחסד לאברהם בתשובותיו (סימן לו), וכן פוסק בבית שלמה [סקאלה] (סימן קב), ולזה נוטה דעת הבית יצחק הנ"ל, וכן חילק הדברי מלכיאל הנ"ל.

וראה בגט מסודר (שער ד סעיף יב חקור דבר אות ד) שביאר את גדר הדבר על פי הנוב"י (תנינא סימן קיז) שישנם שני גדרים בכתיבת שם: הראשון, עניינו כתיבת שם עיקרי, והשני הוא מחמת לעז שיטעו במגרש שזה לא הוא הכתוב בגט. בשם עריסה שייך לקוראו שמו העיקרי אף אם אינו נקרא כלל, משא"כ בשם שההמון נותנים לו וכך נוצר הרי שאם אף אחד לא קורא לו כך הרי שנתשקע השם והוי כמאן דליתא, דהפה שאסר הוא הפה שהתיר, וכיון שהשם בטל בנשתקע וצריך להחזיק אותו שלא יתבטל, אין מועיל קריאת שם אדם אחד, שע"י כן לא הוי כהוחזק. אבל בשם עריסה דאינו בטל אף בנשתקע, אלא כל מה שיש להיזהר מלכותבו הוא רק משום הסיבה השניה שיוציאו לעז על הגט ויאמרו שאין זה המגרש כיון שאף אחד לא קורא לו בשם זה, ולפי"ז כדי להוציאו מלעז זה סגי בקריאת אדם אחד להוציאו מזה, ועל כן אם רק אדם אחד קורא לו כן והוי שם עריסה יש לכותבו בגט.

ובזה יש לנו לבאר דעת המהרי"ק (סימן פו), שהאריכו המהרח"ש (סימן לב) והגט פשוט (סימנים ד וצג וצו) וכן דן בהם בארוכה בגט מקושר [בולה] (סימן מז אות יח), ולפי דברי הגט מסודר מבוארים דברי המהרי"ק. אמנם, במהרי"ק עצמו משמע שאף אם לא נקרא כלל בשם עריסה עדיין יש לכותבו, עיי"ש.

וראה בחזו"א (סימן צג ס"ק כא), הבאנו דבריו לקמן, שסברא זו עומדת ביסודות הכרעותיו שם.

הרי שבמקרה דנן, כיון שאחותו קוראת לו בשני השמות והוי שם עריסה, הרי שבזה עצמו יש להחשיב את שני השמות רק מחמת סיבה זו. אולם, יש אצלינו סיבה נוספת לזה, והיא מה שכתוב כן בתעודת זהות.

ח.3 שם שכתוב בדרכון או תעודת זהות
יעויין בדברי מלכיאל (ח"ג סימן קיח) שכתב כך:

"הנה בשם הכתוב בכתובה ואינו נקרא בו נחלקו האחרונים אי מיקרי נשתקע. ורובם ס"ל דהוי נשתקע. ואף הסוברים דלא הוי נשתקע היינו משום שאסור לשהות בלא כתובה וא"כ לא שייך לקראו נשתקע כי הלא ההכרח לשמור הכתובה ותמיד היא למזכרת על שם זה. וא"כ בפאס ותעודת לידה י"ל דכ"ע מודו דהוי נשתקע דהא אינו חיוב עליו להחזיק תדיר הפאס אצלו. וגם מחוק הממשלה כשיושב בעירו א"צ לזה כלל. ומכ"ש בתעודת לידתו ודאי שאפשר שלא יצטרך לה לעולם.

אבל באמת נראה דבכה"ג לא מיקרי נשתקע דהא בעל כרחו צריך הוא לזכור את שמו זה. כי הלא בכל דבר שיזדמן לו עסק באמצעות פקידי הממשלה יקראוהו בשמו זה. ובפרט בעסקי ירושה ועסק עבודת הצבא של בניו. וכן כשיזדמן לו ליסע למקום אחר הוא מוכרח לזכור שמו זה כדי שישיב כן לפקידי המקום אם ישאלוהו על שמו שלא ימצא בדאי. וכן ביתר הדברים הנוגעים לחוקי הממשלה. וזה עדיף משם הכתוב בכתובה. כי בכתובה אפשר שישכח שמו זה ולא יזכרנו לעולם וגם הכתובה לא יצטרכו להראותה. אבל הכא בהכרח יזכור שמו זה כי אולי יצטרך ליסע לאיזה מקום או יבוא לידו דבר הנוגע לחוקי הממשלה ויוכרח אז להקרא בשמו זה. ועוד דהא כתבו הפוסקים בסימן קכ"ח אשר שם העיר שכותבין בגיטין ושטרות לא מיקרי נשתקע ע"ש ס"ק כ"ו. וה"ה הכא הלא כותבים שם זה בפאס שלו בכל עת שלוקח פאס. ולא דמי לשם שנכתב בכתובה ששם אין כותבים עוד כתובה כל הימים שהוא עם אשתו זאת. ובסי' קכ"ט סי"ד קיי"ל שאם הא"י קורים אותו בשם אחר צריך לכתבו בגט גם את שם זה אף דהתם אינו מוכרח לומר לפניהם שקורים אותו כך. ואדרבא יכול לומר להא"י שטעות בידם או ששינה עתה שמו לשם שקורים אותו הישראלים. אבל בנ"ד הוא מוכרח לומר לפני הפקידים שקורים אותו כך."

הרי שבתעודות שהוא חייב לענות כאשר נקרא בפני הפקידים בתעודה חשיב מיעוט הקורא לו, ולזה לענ"ד יודו גם החולקים על השדי חמד להחשיבו ולכותבו בתחילה.

ועיין עוד באבני אפוד (ח"ב סימן לא) שמביא בשם פאת השדה (סימן מא), גם שאם כתוב בפספורט לא חשיב נשתקע.

ועל כן, ברור איפוא בנידו"ד שיש לכתוב משה ליב דמתקרי משה, כיון שהוא שם לידה וכך כתוב בתעודה בזה סגי למיכתיבנהו בתחילה, עיי"ש.

ט. באופן זה שכותבים דמתקרי האם מקדימים שם אחד שמתקרי שני שמות או להיפך
כפי שראינו בפסיקת השו"ע שם שעולה בו לתורה קודם למה שנקרא בפי כל, ועל פי זה פשוט אם עולה לתורה בשני שמות ונקרא בשם אחד מהן הרי שיכתבו שני השמות דמתקרי בשם אחד, וכן בחתימה באישה. אמנם יש לשאול מה יהא הדין בעולה לתורה בשם אחד ונקרא בשני השמות, וכן בחתימה באישה, או במקרה שרובם קוראים בשם אחד ומיעוטם בשני שמות, דאז לכאורה יש מקום להקדים שם האחד לשני השמות, ואולם מדברי האהלי שם נראה לא כן. שכך כתב באהלי שם (כלל רביעי סעיף ג) אם בפי העולם קורין אותו אברהם יצחק ועולה לתורה בשם אברהם לחוד או בשם יצחק לחוד כותבין ג"כ אברהם יצחק דמתקרי אברהם או דמתקרי יצחק, ואם כתב אברהם דמתקרי אברהם יצחק כשר. ובשם יוסף (ס"ק ט) מביא שמקור האי דינא הוא הטיב גיטין בלקוטי שמות (סעיף ג) גבי עובדא דיעקב מאיר, וכתב שם (ס"ק ד) דעד כאן לא חשבינן לשם המובהק השם שעולה איתו לס"ת, אלא אם הוא שם אחר לגמרי, מה שאין כן בזה ששני השמות עקריים מלידה ונקרא כן בפי כל, בשביל שהחזן מקצר בקריאתו וקורא אותו בשם אחד אינו נעשה עיקר לכתבו בפני עצמו ולכתוב על שני השמות דמתקרי.

אולם, כפי שכבר הבאנו, פוסקים רבים דחו שיטתו של הבית אפרים לומר ששם אחד משני שמות הוי קיצור השם, ואף האהלי שם עצמו חלוק על סברא זו, ולפי"ז לכאורה היה מקום להקדים שם אחד ודמדקרי שני שמות כיון שהשם האחד הוא שם שעולה אתו לתורה. על כן מחדש אהלי שם סברא לומר שבכל אופן יקדימו שני השמות לשם האחד, וכך הוא כותב:

"ולפי עניות דעתי נראה להסביר כך, דכיון שהשם האחד הוא הוא חלק משני שמות ודאי ראוי למיחשב ב' השמות לעיקר, והשם האחד נחשב לענף היוצא מן הבד דבכלל מאתיים מנה."

על פסיקה זו מצינו חולקים, עיין בשו"ת דברי חיים (אהע"ז ח"ב סימן קנו), וכן פסק בליקוטי שמות (ס"ק ז וס"ק י), ועיין בשו"ת תשורת שי (קמא סימן תצז), וכן פוסק בשו"ת בית שלמה [דרימר] (אהע"ז סימן פג), וכן פוסק בשו"ת חסד לאברהם (אהע"ז סימן ל). החולקים אינם מקבלים שיטת הטיב גיטין ששם אחד משני שמות הוי קיצור שם, ועל כן חוזרים לכללא דשם הנקרא בפי רוב או שם שעולה לתורה עיקר. אולם אנן הבאנו סברת אהלי שם שגם אם נאמר דלא כטיב גיטין, עדיין ישנו יתרון להתחיל בשני השמות ולאחר מכן בשם אחד כיון דממנו נגזר הענף, וכדברי אהלי שם, וכדבריו פסק בגט מסודר (סימן ה סעיף ט), וז"ל:

"בסעיף א' וסעיף ב' נאמר לכלל כולל כי השם שעולה בו לבד הוא עיקר נגד השם שהבריות קורין בו אבל יש יוצא מן הכלל והיא כשהשם שהבריות קורין בו הוא מחובר משני שמות, כגון אברהם יצחק והשם שעולה וחותם הוא אחד משני השמות אברהם או יצחק שאז שם הקריאה נעשה לשם עליה וכן נגד שם העליה וחתימה וכותבים אברהם יצחק דמתקרי יצחק," עכת"ד.

והכרעה זו הכריע אהלי שם (כלל ד סעיף ד) אף באשה, וכך לשונו:

"נראה לי דגם באשה דליכא לא עליה לתורה ולא חתימה, אלא דפורתא קרו לה שרה [ר'] ורובא קרו לה שרה לחוד או [ר'] לחוד סגי בגט אחד שכותבין בו שרה [ר'] דמתקריא שרה או דמתקריא [ר']."

וכן הביא בגט מסודר (סימן ד סעיף ד) עיי"ש, ובפשר דבר (ס"ק ט) ביאר על פי סברת אהלי שם, וכן הביא הגט מסודר (שער שני סימן ד סעיף ה בפשר דבר ס"ק יא), וז"ל:

"בהקורין בשני השמות אין חילוק אם הם מרובים מהקורין בשם אחד או מועטים, דאפילו רק המיעוט קורין בשני השמות, מכל מקום כותבין שני השמות לעיקר, ואפילו הרוב קורין בשני."

אולם, מכל מקום אין להשמיט שם שני, וכאהלי שם ודלא כטיב גיטין, עיי"ש.

ולענ"ד לדינא יש לנקוט כדברי אהלי שם והטיב גיטין והגט מסודר כיון שסברתם בצידם. עוד נוסיף ונאמר סברא להכריע כפי הגט מסודר, והוא דלעצם ההכרעה בסדרי השמות יש להעיר מפסיקת מרן (סימן קכט סעיף ב) שכשמזכיר את השמות במפורש הרי שניתן לכתוב לכתחילה שם טפל ראשונה. ואמנם יש חלוקים בהאי דינא, יעויין בב"ש שם, וכן בגט פשוט (סימן קכט ס"ק יג) ובמכתב מאליהו (שער ד סי' ח) שהאריכו בזה וכתבו שדבר זה שנוי במחלוקת הפוסקים, מכל מקום מכריע הגט פשוט שאם אירע וכתבו ב' השמות בפירוש והקדימו הטפל לעיקר, שמהר"י קאואיירו כתב בספר שמות (דף קד) להקל בדיעבד מטעם ספק ספיקא: ספק הלכה כדברי המפרשים דמה שאמרו "ולא שרה וכל שום שיש לה" הוי בסתם אבל במפרש אין קפידא, או דילמא הלכה כמ"ד דהוי אף במפרש שתי השמות; ואת"ל דהוי במפרש בפירוש אכתי איכא לספוקי אם מה שאמרו "ולא שרה וכל שום שיש לה" אי הוי לעכובא או דילמא הוי לכתחילה דוקא אבל בדיעבד כשר, והביא דבריו הגט מקושר [בולה] (סימן מו סעיף ב) והכריע כמותו בעוד מקומות (יעויין סימן מז סעיף ז). כאן נתווסף לנו ספק נוסף מחמת מחלוקת הפוסקים האם להקדים שני שמות לשם אחד או להיפוך וכמו שהבאנו, על כן נקל להכריע כדברי הגט מסודר להקדים שני שמות לשם אחד וכך נהגו בקרב הרבה מבתי הדין.

וכן הכריעו בספר קב ונקי (שני שמות מצורפים אות ג) ובחזון איש (סי' צג ס"ק כד), ובאג"מ (אבן העזר חלק ג סימן לו), עיי"ש.

אמנם בפשר דבר (סימן ד ס"ק ט) ובחקור דבר (בסימן ה ס"ק ט) כתב הגט מסודר שדין זה הוא דווקא היכי שהב' שמות ניתנו לו מעריסה, שאז השם האחד שעולה בו הוא ענף היוצא משני שמות, אבל אם נתווסף לו השם השני אח"כ אין מקדימין הב' שמות לשם הא' דאז אין עוד הטעם הנ"ל. וכן מביא הגט מסודר (שם) בשם הט"ג בליקוטי שמות (ס"ק כא וס"ק כב) אשה שהיה שמה חיה יארה, ונשתקע שם יארה ונקראת רק חיה לבד, ומת הבעל ונישאת לאחר, ונכתב בכתובתה חיה יארה וכן נקראת לפעמים, אבל הרוב קורין אותה חיה לבד, ובאה להתגרש, יש לכתוב חיה דמתקריא חיה יארה, דכיון שהרבה שנים נשתקע שם יארה, אף שאח"כ חוזר וניעור בפי המיעוט מכל מקום שם חיה לבד עיקר. וכותב ע"ז הגט מסודר בחקור דבר (שם) הרי שאין כותבין שני השמות שהמיעוט קורין בהן לעיקר רק כשקדמו לשם האחד אבל לא כשהשם האחד קדם, והחילוק הוא דכשקדמו שני השמות אז השם האחד נשתרבב משני השמות משום שהוא שם קיצור [לטיב גיטין] או משום שהוא ענף היוצא מן הבד [לדברי אהלי שם] ומטעם זה הוא הטפל אע"פ שהרוב קורין בו, משא"כ שם שנוסף רק לאחר מכן לא שייך לראות בו שם שיוצא ומשתרבב משני השמות.

חילוק זה נהיר וישר לכל מתבונן, וכן ראוי לנהוג.

לקמן נביא חילוק נוסף בשינוי שם מחמת חולי, האם השם החדש בא לעקור שם ראשון או בא כתוספת לשם שני, ולפי"ז גם בחלוקה זו של הגט מסודר יש לומר שכך הוא אם השם החדש בא לעקור שם החדש ,ברם אם בא כתוספת לשם הרי דהוי כשם לידה שכעת הופך להיות כשם כפול דאז הוא עיקרי, ועליו נוסיף את השם האחר בדמתקרי.

י. כשכתב דמתקרי בין שמות לידה בעולה בשניהם ונקרא בא' מהן או להיפך וכן באישה בחתימה
יש לדון במקרה זה שעולה לתורה בשני השמות ונקרא בפי כולם בשם אחד, או להיפוך שנקרא בפי כל בשני שמות ועולה לתורה בשם אחד, וכן באישה החותמת בשם אחד ונקראת בפי כל בשני השמות וכן להיפך, או במקרה שנקראת בפי מיעוט בשני השמות ובפי רבים רק בשם אחד, לעניין לכתחילה האם לכתוב שם ראשון דמתקרי שם שני או לכפול היינו לכתוב שני השמות ודמתקרי על שם היחיד, הכרענו כפי הפוסקים באופן השני, והארכנו בזה שיש לכתוב לכתחילה ראובן שמעון דמתקרי ראובן. ואמנם יש לידון מה יהא הדין בדיעבד, שכתב ראובן דמתקרי שמעון.

בפת"ש על סדר הגט למהר"ם יוזפש (אות יט ס"ק ו) אחר שהביא השיטות בזה, כתב כך:

"ונראין בזה דברי הגליא מסכת סימן ו' דלעניין דיעבד ראוי למינקט קולא דכולהו בזה, מאחר שמשתמע לאינשי לפרש בדרך זו היינו שנקרא בעוד שם נוסף על שם זה."

ועיין בספר קב ונקי (כלל לז ס"ק ה) שהביא את הכרעת הפת"ש אף לעניין דיעבד, וכן הכריע בשו"ת צמח צדק [לובאוויטש] (אבן העזר סימן רכז), וז"ל:

"עלתה בידי מכשלה גדולה בעניני גיטין לכתוב דמתקריא על אשה שיש לה שני שמות כפסק הב"י והרמ"א והקיצור כללים דב"ש וגם על הרוב נקראת בשם אחד לבד ולפ"ז דינא הכי אליבא דכ"ע [...] הנה כבר ראה תשובת כאאזמו"ר הגאון נ"ע המתחלת אודות האשה הנקראת בפי כל שרה לאה כו' דמתוכו מבואר דמי שנקרא בשני שמות במילתו ובאשה מעריסה וכן נקרא בפי כל בשני השמות ביחד. אזי צריך לכתוב שניהם בלא דמתקרי כגון ראובן שמעון או שרה לאה ואם כ' ראובן דמתקרי שמעון או שרה דמתקריא לאה הגט פסול אפילו דיעבד. וכן פסק הגאון ר' זלמן מרגליות בס' ט"ג בלקוטי שמות דין א' וכן פסק בס' תורת גיטין סי' קכ"ט סעיף י"ד. אולם אם רק קצת בנ"א קורים אותה בשני שמות יחד שרה לאה וקצת בנ"א קורים אותה בשם א' לבד כגון שרה. אזי י"א דכותבין לכתחלה שרה דמתקריא לאה וכן פסק התורת גיטין סי' קכ"ט סי"ד וכ"כ כאאזמו"ר הגאון ז"ל בתשובתו בשם סדר גיטין שלנו סס"י י"ט, והטיב גיטין בלקוטי שמות דין ב' חולק בזה דא"א לכתוב דמתקריא לאה מאחר שאין קורא שם לאה בלבד אלא יש לכתוב שרה לאה דמתקריא שרה או שרה דמתקריא שרה לאה ופוסל אף דיעבד אם כ' שרה דמתקריא לאה (והיינו דוקא במי שהיה לה שני שמות מעריסה אבל בנשתנה שמה אח"כ מחמת חולי מחולקים הב"ש עם רמ"א דלהב"ש אם נקרא בשני שמות יחד בפי כל אין לכתוב דמתקריא ולרמ"א יש לכתוב דמתקריא עב"ש בשמות אנשים אות סמך גבי אהרן סעדי' וע"ש בטיב גיטין). ולדינא לכתחלה יש לכתוב כמ"ש הט"ג שרה לאה דמתקריא לאה [לענ"ד צ"ל שרה- א.ה]. ודיעבד אם כ' שרה דמתקריא לאה אין להחמיר ויש לסמוך על הסדר גיטין שהביא כאאזמו"ר נ"ע ועל הת"ג. וקושיית הט"ג שהרי אין קוראה לאה לק"מ דיש לפרש דמתקריא לאה פי' שנקראת לאה ג"כ ר"ל שנקראת שרה לאה והא דלא כ' שרה לאה בלא דמתקריא היינו משום שנקראת שרה לבד ג"כ וכיון שאפשר לפרש ג"כ אין זה שינוי השם וראי' מתשובת הריב"ש סי' נ"ז גבי הדרה כו' יעו"ש. וכ"ז אם מקצתן קורין אותה שרה לבד אבל אם נקראת בפ"כ שרה לאה וכן שמה מעריסה וכתב דמתקריא לאה אזי הגט פסול בודאי."

וכן הכריע בעוד תשובות (סי' קפ, רב, ועוד). וכן הכריע בספר ויחי יוסף לגר"י ידיד (סוף עמוד יג) שבדיעבד ובמקום עיגון יש להקל בכה"ג, ועיין בחזו"א (סי' צג סוף אות כה), וכן במשפטי עוזיאל מהדו"ק (סי' סט) עיי"ש, וכן הכריע עוד בחכמת יצחק לגר"י חזן ביחוה דעת (ח"ג כללים לכתיבת שמות), עיי"ש. אמנם, בטיב גיטין בכמה מקומות וכן באהלי שם (כלל ד סעיף ג) עיי"ש, וכן האריך בסימן זה כמה פעמים בשם יוסף, פוסקים לפסול גט זה, ומוסיפים לומר שאף הב"ש שהיקל בכה"ג הוי רק בשם חולי עיי"ש, ועיין עוד בזכרון יעקב להר"י מבויסק (סי' לח) שהקל לכתוב דמתקרי רק בצירוף עוד טעמים.

וגם על הכרעה זו להקל בדיעבד יש להעיר, שיש שלמדו שכל פסיקת הרמ"א לכתוב דמתקרי הוא כפי מנהגם של הקדמונים שלא היה הרגל לקרוא בשני שמות יחדיו, ועל כן ניתן לבאר אם נתפרד באחד משני הצדדים – בעליה לתורה נקרא בשני שמות ואולם נקרא בפי כל בשם אחד, או להיפך שעולה לתורה בשם אחד ונקרא בפי כל בשני שמות – הרי שהביאור הוא שיש כאן שני שמות נפרדים, ואין להסיק מעליה לתורה בשניהם או אם קוראים לו בשניהם לומר שיש כאן שני שמות מחוברים בעצם, ועיין לעיל (אות ג' 5 ) שהבאנו סברא זו בשם השם עולם (להרי"א טויבש בליקוטי שמות ס"ק ג). ולפי זה כיום שהדרך לקרוא בשני שמות יחדיו כשם עצם אחד, באופן זה אם יכתוב דמתקרי באמצע הרי שיהיה קשה להקל אף בדיעבד.

ועל כן לענ"ד יש להקל בכה"ג רק במקום עיגונא, אולם בנמצא טעמים נוספים ניתן להקל אף שלא במקום עיגונא וכפי מה שהעלנו בפת"ש וכן רבים מהפוסקים הסכימו והבאנו חלקם.

נמצא א"כ לדרכינו בביאור הלכה זו, הרי שיש מקום להקל בנידון דידן אם כתבו דמתקרי בין שני השמות [ש'] ו[ר'] וכפי הפוסקים שהבאנו לעיל, כיון שכבר ניתן הגט ויש קושי גדול הכרוך בזימון אדם שנישא לאשה אחרת. אולם כיון שהאשה עצמה לא נישאת ואין בגט זה אם נחליט לתת גט נוסף משום לעז, הרי שיש לחתור להיתר נוסף כיון דלית ביה משום עיגונא אף אם ימאן האיש להגיע. ונראה שבמקרה בו אנו עוסקים ישנו צד נוסף לקולא כיון ששני השמות לא היו שמות לידה אלא שם נוסף לאחר מכן ומכח זה יתכן שניתן לוותר על זימונם ומתן גט נוסף, וכדי לבאר דברינו נעסוק תחילה בשם נוסף שניתן וגדרו ההלכתי

יא. שינוי על ידי חולי
כותב הבית יוסף (אבן העזר סימן קכט), וז"ל:

"מי שנשתנה שמו מחמת חולי כתב המרדכי בהשולח (סי' שסט) שאע"פ שקורין אותו תמיד בשם הא' מכל מקום אותו השם שני לשינוי הוא עיקר וכותבין אותו קודם, וכן כתבו הגהות בפרק ג' מהלכות גירושין (שם) בשם סמ"ג וכן כתוב בכל בו (שם) וסמ"ק (הגהות סמ"ק שם) וכן כתוב בקונדריסין (סי' י), וסיים בה וכותבין שם השני קודם ואח"כ דמתקרי פלוני שם ראשון."

וכן פוסק השו"ע (סימן קכט סעיף יח), הבאנו דבריו לעיל. כותב הגט פשוט (ס"ק צג) ששורש לדין זה לא נמצא מן התלמוד ולא אתברר, וגם הפוסקים הרי"ף והרמב"ם וזולתם לא הזכירו, ועל אף כן כיון שרבים הביאוהו אזלינן בתריה. אמנם יש להעיר שעל יסוד זה של שם חולי שקודם בכל, אף לשם שנקרא על פי רוב, יש חולקים. יעויין במבי"ט (חלק א סי' קכה) שדחה סברא זו, וכן משמעות הדברים בשו"ת הרדב"ז (חלק ג ס"ק תלט) וכך למד בדבריו גט מקושר [בולה] (ריש סימן מז), וכן למד מדברי הרדב"ז הרב ישכיל עבדי (חלק ז סימן כז) וכתב שם שאין הכרע בין הפוסקים בדבר זה, ואף בשמן המשחה (סימן קמב אות קכד) כתב שבמציאות זו של שינוי מחמת חולי יש לתת שני גיטין מחמת סברת המבי"ט. ויעויין בדברי המבי"ט והרדב"ז איך להעמיד את דברי הסמ"ק שהביא הב"י, ובמכתב מאליהו (שער ד סי' יז) כתב שאלו דברים תמוהים, עיי"ש ואכמ"ל.

מכל מקום אנן אתכא דמרן קסמכינן, וכן הכרעת רבים מהפוסקים: שו"ע הנ"ל, רמ"א, ב"ש (ס"ק לה), גט פשוט (ס"ק צג), טיב גיטין, אהלי שם (כלל ה) יש"ש (גיטין ס"ק כד), נחלת שבעה (סימן מה ס"ק ה), מהר"י וויל (סי' קפב), כנה"ג (הגב"י אות קלא, וסי' קנד), שער השמות (אות קב), גט מסודר (שער שני סי' ד ועוד), ערוך השולחן (סעיפים סט-ע), ועוד רבים מהפוסקים. וכן היא לשונו הברורה של הגט פשוט:

"וסוגיין דעלמא כמו שנראה מפשט דברי החיבורים, וכהסכמת האחרונים דכיון דנתפרסם שם השינוי אע"ג דרובא קרו ליה בשם הראשון ופורתא בשם השני כותבים שם השני עיקר."

והביא דבריו בגט מקושר [בולה] (סי' מז). עוד כתב הגט פשוט:

"דאף מי שירצה לחוש לסברת הרב המבי"ט היינו דוקא כשכתב שם חולי לבדו ברם אם כתב שניהם אלא הקדים שם חולי הרי שיש להקל טפי משום דברי הריב"ש סימן מג' דכששני שמות כתובים בפירוש אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה, והביאם השו"ע בסעיף ב."

יא.1 האם שינוי שם ודיניו הם דוקא בשינוי מחמת חולי או אף בסיבות אחרות לשינוי השם
יעויין בב"ש (ס"ק לג) שכתב דמדברי המהרי"ק (סי' צח) והמהר"ם מינץ נראה שדין זה האמור כאן ששם שני הוא שם העיקר אינו אלא בשינוי שע"י חולי, ולא כשנשתנה מחמת דבר אחר, והרמ"א בתשובה (סי' פד) חלוק ע"ז וסובר שאין חילוק. ועיין בזה בתשובת ב"י (סי' טו), עיין בספר אהלי שם שדן בדברי הב"ש ואיך שהביא להוכיח כדבריו, עיי"ש.

ובגט מקושר [צינץ] על סדר גט (סי' יט ס"ק יז) כתב שבאמת אין מחלוקת ביניהם, דלכו"ע שם שע"י חולי עדיף להקדים אפילו רגיל בשם ראשון, כמפורש בסמ"ק והנמשכים אחריו, אבל שלא ע"י חולי אזלינן בתר רובא, עיי"ש. ולפי דבריו יש לעיין לפי"ז מה התחדש בשם שלא ע"י חולי שהולכים אחר רובא, והרי כך הוא בכל שם. בכדי ליישב קושיא זו יש להביא את דברי התורת גיטין (ביאורים ס"ק כב) שגם ממנו משמע שאין מחלוקת בין הפוסקים, שהקשה שיש סתירה בדברי הב"ש (ס"ק לג) למה שכתב (ס"ק לא) שהעמיד דברי הרמ"א שבשם שהשתנה קראו לה הרוב. לכן מבאר שכל מה שהביא הב"ש הוא לאפוקי משיטת המהרי"ק (סימן צח) הסובר שלעולם שם עריסה עיקר, ועל כן התחדש ששם שינוי ע"י חולי גובר אפילו עם מיעוט קוראים בו, ושם שינוי שלא ע"י חולי הולך אחר הרוב אף כנגד שם עריסה, וכך העמיד את דברי הגמ' גבי הא דרובא מרים ופורתא שרה, דמיירי שם בש"ס בכה"ג שהשינוי הוא מחמת דבר אחר ולא ע"י חולי.

ביסוד סברא זו ביאר בטוב טעם החזו"א (סי' צג ס"ק כא), שכתב שאין השינויים שווים, ולכו"ע אם כבר נקבע שם שני תחת שם הראשון ונקבע ידיעתו והכרתו בזכרון מכיריו, זהו שמו מאיזה סיבה שיהיה, אלא שאין השינויים דומים. שבנשתנה ע"י חולי, עיקר שינויו הוא בשמו העיקרי שהוא חילוף שם עריסה ואינו תלוי בקריאת אנשים, שדרך אנשים לקרות כפי קלות הברתן ואין קוראין שם העקרי, ולכן כתבו הפוסקים דאף אם מקצת קוראים לו ע"י השינוי סגי בזה. וכל זה בשינוי ע"י חולי, דקביעות השם בדעת חז"ל יש עניין בשינוי שם ע"י חולי, ואולם כשמשנה שמו מחמת בריחה וכדומה, אין זה שינוי שמו אלא אדרבה ע"י שינוי הקריאה בפי כל נתחייב השינוי, וזה תלוי ביתרון ההכרה והידיעה, וזהו דברי הרמ"א בתשובה.

דברי החזו"א הם לשיטתו בכל הסימן, ששם עריסה הוא שמו העיקרי של האדם ורק שם ע"י חולי הוא משנה אותו, כיון שהאדם הוא יוצר את שמו וקריאת בני אדם פחות משנה, כיון שקריאת בני אדם הולך אחרי הרגל לשונם ולא אחר אמיתת שמו. ואולם בשינוי שלא ע"י חולי, אין בידו לשנות שם עריסה, אלא רק אם רוב קוראים לו כך הרי ששם זה נתפס, וזהו עיקר עניינו, וע"ז חידשו שאם הרוב קוראים כך הרי ששם זה מתחיל להיתפס.

ואמנם לפי ביאור זה, הרי שמהלך זה אינו להלכה, מאחר ואנו פוסקים כדעת מר"ן השו"ע ששם שנקרא על פי רוב גובר על שם עריסה, ודלא כמהרי"ק, ולא צריך להגיע לשינוי שם ע"י חולי, עיין גט פשוט (ס"ק ג-ד).

יא.2 יסודות הסברא בשינוי מחמת חולי ושינוי מחמת סיבה אחרת
ולקושתא דמילתא, יש לנו לעיין האם הלכה זו של שינוי שם שהופך לעיקר אף נגד שם שנקרא בפי רוב, הוא רק באופן שלא ע"י חולי או לא, הנה כותב הגט פשוט (ס"ק צב):

"יראה לי דלאו דוקא שינוי השם הבא מחמת חולי לבטל הגזירה, אלא הוא הדין אם שינה שמו מחמת סיבה חזקה כגון שברח מחמת ממון או מחמת מרדין, ושינה שמו שלא יכירוהו וכיוצא בזה."

ועל אף שמדברי הגט פשוט יוצא שחידש (ס"ק צג) ששורש זה של שינוי מחמת חולי שרשו פתוח אל ים התלמוד, דאמרינן בפרקא קמא דר"ה (דף טז ע"א): "ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן צעקה צדקה, שינוי השם" וכו', וכן הביא שכותב הרא"ש בתשובה (כלל יז להדיא) עיי"ש, וא"כ צריך ביאור מדוע לחדש כן אף בשינוי חזק הבא מחמת סיבה אחרת. וכן ראיתי שתמה במכתב אליהו (שער ד סימן יז) שכתב:

"ומה גם כי אעיקרא דדינא דין זה שכתבו בחיבורים [בנשתנה מחמת חולי] אין לו רמז בגמרא ולא בפוסקים, כי כולם תלו הדבר ברובא ומיעוטא, ואין לך בו אלא חידושו. א"כ מעתה לענין מעשה אין לנו לעשות עיקר משם שני היכא דלא קרו ליה רובא אלא בשם מחמת חולי דוקא, אבל בשם מחמת סיבה אחרת דינו כשאר שמות דעלמא."

וכן כותב המבי"ט, דהא דשם רובא עיקר איירי בשינה שמות מחמת מרדין ודבר אחר, דלא חשיב עיקר השם אלא אותו השם דקרו ליה רובא, אבל שינוי מחמת חולי עיקר כיון שבא להצלתו משום שינוי, דשינוי השם קורע גזר דינו של אדם.

ועל כן נראה לומר בסברת הגט פשוט שהסיבה לשינוי היא עצמה עיקר, וכל חפצינו הוא לדעת האם האדם שהשתנה שמו חפץ בשמו ומחזיק בו או שמא עושה זאת בלית ברירה ועדיף לו שלא היה נזקק לזה. וא"כ מה שהביא ראיה לשינוי שם מחמת חולי דנקרע גזר דינו, אין זה אלא סימן למציאות זו בה הוא חפץ בשמו.

אולם נראה שבדברי הגט פשוט קצת קשה לומר כן, כיון שהביא שאף בשינו מחמת מרדין או כגון מחמת שברח מחמת ממון ולא רצה שיכירוהו בשמו גם זה נחשב שינוי, הרי שלא תלה את הדבר ברצונו בשם אלא בתוקף ובחוזק שניתן לשם, היינו עד כמה חזק הוא תופס את השינוי לעיקר. ועל אף שבבורח מחמת ממון היה עדיף לו לא להגיע לזה ואינו רוצה בזה, אבל הוא אוחז בשינוי זה מאוד, ועיין בגט פשוט (ס"ק צב) ובדבריו בביאור המהרח"ש (סימן כו) וראה שאכן כך כוונתו. וכן מוכח בדברי אהלי שם (כלל חמישי בשם יוסף ס"ק ב) שחולק על הגט פשוט וסובר שעיקר כדברי המכתב מאליהו והמבי"ט שדוקא בשם מחמת חולי ולא בשינוי אחר, ואמנם בביאור סברא זו כותב שבשם מחמת חולי, הרי הוא מחזיק שם זה בשמחה ובטוב לבב כל ימי חייו, אבל כשנשתנה שמו מחמת סיבה אחרת, אדרבה השם הזה הוא לצער לו והוא מצפה לישועת ד' שישיבהו למקומו ויחזיק בשמו הראשון ושם שינוי של עתה לארעי נחשב. הרי אף שדחה את דברי הגט פשוט, אימץ סברא זו שאמרנו שהרצון של האדם בשינוי השם הוא הקובע.

סברא דומה לזו מצאתי בחזו"א (סי' צג ס"ק כא), שהביא שיש שינוי שם כגון מחמת חולי שאדם יוזם אותו כדי להינצל על ידיו, ברם יש שינוי שם שאדם עושה זאת לא בגלל מהות השם ופעולתו הסגולית אלא כי הוא רוצה עכשיו להיראות בפי האחרים בשם אחר כיון שהוא בורח מחמת ממון וכו'. עיין לעיל מה שהבאנו שבסברא זו חילק בגדר זה, מדוע בגדר זה האחרון בעינן שיקרא ע"י רוב כיון שפעולת השינוי עיקר עניינא שיפעל ע"י האנשים ולכן צריך שיכירוהו רוב האנשים בשם זה החדש, ואולם בשם חולי העיקר הוא השינוי שהוא תובע בעקבות שינוי השם וע"ז לא צריך שיהא מינכר בפי רוב. ולפי"ז היה מקום לומר שאם שינה מחמת רצון לשנות מזלו וכסגולה לכך מצפה להוליד ילדים או לזיווג וכו', הרי שבכה"ג נראה שגם אהלי שם יודה לכך, שכן גם שם הוא חפץ בשמו החדש ואוחזהו למאוד שבגין כך ינצל ממזלו עכשיו. וכסברא זו מצאתי בספר חידושי אנשי שם (סימן סז) שכתב שם באשה שהיה נקרא שמה באבא לסגולה שתאריך ימים, כותב חידושי אנשי שם שאם הוי רק דרך כינוי ורמז בעלמא א"צ לכתבו, אבל אם הוי הכוונה לגופיה לקנות לו שם, ודאי קונה מקומו, ובפרט אם הוי השם משום כדי חייו. ושם מחמת חולי יוכיח דשאר שם שנתחדש לו אח"כ אינו עיקר, ושם מחמת חולי הוי עיקר כיון דחייו תלויים בזה, וא"כ הכי נמי כיון דקורין לו שם זה כדי שיאריך ימים בכך, הוי כשם מחמת חולי והוי עיקר השם, ואף אם יש שקוראים בשם עיקר יכתוב שם העיקר בדרך טפל, עיי"ש.

אולם לפי"ז יש לתמוה על שחידושי אנשי שם סותר דברי עצמו, שכן כותב (סימן קכ) אשה שהיה שמה דינה זה זמן כביר אך זה כמו חמש שנים מתו בניה ועמדה מלדת, צוה עליה אחד מפורסם בדור על פי סגולה, לשנות שמה לשם חוה, ורוב בני העיר קורין אותה דינה כמקדם, ועתה גירשה הבעל קודם מותו מפני חשש חליצה, הורה להקדים שם דינה ולכתוב דינה דמתקריא חוה, עיי"ש. הרי ששם הבא מחמת סגולה לא חשיב שינוי שם מחמת חולי.

עוד יש לתמוה על אהלי שם, שמיד שכתב סברא זו של שינוי מחמת חולי הביא דברי החידושי שם בסימן קכ והסכים עמו, ועל כרחינו לומר שרק בשם חולי ניתן לומר סברא זו כיון ששם זה פעל עליו לטובה ועל כן מקרבהו אליו, משא"כ שם לסגולה אין בזה הכרח, וצ"ע.

וכן ראיתי לרב פרי אדמה (גירושין פרק ג הלכה יג) שכן כתב, עיי"ש. וכן ראיתי בגט מסודר (שער שני סימן ד בחקור דבר אות ד) שהביא ארבעה אופנים של שינוי שם, וסיכם שהלכה כאהלי שם דרק שינוי שם מחמת חולי הוי שינוי שם הקודם לשם הרוב משום שבא להצלתו, דשינוי שם קורע גזר דינו של אדם לעולם עיקר, אבל בנשתנה מחמת סיבה אחרת ואפילו מחמת סיבה חזקה אזלינן בתר רובא.

שוב ראיתי בדבריו הנכוחים של הרב גט מקושר [בולה] (סימן מז אות ה) שהביא את המחלוקת האם דוקא שינוי מחמת חולי או אף בשינוי מחמת דבר אחר, והקשה על סברת האומרים דדוקא שם שינוי מחמת חולי ולא שם דשינוי בסיבה אחרת אפילו היא סיבה חזקה, ומה טעם יש לחלק ביניהם? דטעם דשם שינוי נעשה עיקר אפילו כנגד רוב הקוראים, היינו טעמא משום שאדם רשאי לשנות את שמו, וכיון שכך הרי הוא חפץ לעקור את שמו, ומה לי מחמת חולי או מחמת סיבה חזקה אחרת? ולכאורה אין שום טעם לחלק ביניהם.

וכתב שהגדר לחלוקה זו בין שם חולי לשמות אחרים הוא שבשם חולי שאני דכוונתו לעקור שמו הראשון ולהיקרא בשם שני בכל זמן ובכל מקום, בין במקום שמכירין אותו מקודם ובין מקום שאין מכירין אותו כדי לבטל הגזרה, דבזה שעוקר שמו הראשון ונקרא בשם אחר הוא עוקר הגזרה. אבל בשינוי שם מחמת ממון או מרדין אין לו טעם וחפץ בשם זה השני אלא במקום בו לא רוצה שיכירוהו בשם הראשון וכן בשאר דברים, ולפי"ז נמצינו אומרים שבשם סגולה יהא הדין ששינוי שם מחמת זה יהא כשינוי מחמת חולי כיון שהוא רוצה לעקור את שמו הראשון ולהיקרא בשם שני, וכך הוא כדי לבטל גזרתו הראשונה ולקיים מזלו החדש בשמו השני, וכך הוא בכל מקום.

ומסיק שם לדינא דכל דדמי לשם שינוי מחמת חולי, דהיינו מכוין לעקור שמו הראשון מכל המקומות ולעשות שם שני עיקר בכל המקומות לאיזה סיבה, לכו"ע שם שני עיקר דאין שום טעם לחלק ביניהם.

וכן מסיק בישכיל עבדי (חלק ז סימן כז) דתליא מילתא ברצונו לעקור את שמו הראשון, נמצא א"כ שגדר זה הוא הקובע. ואולם עדיין לא הונח לנו די הצורך מדוע כתבו האהלי שם הנזכר והחידושי אנשי שם שבשם שהתחלף מחמת סגולה לא יהא דינו כשם זה שבא מחמת חולי, שכן הגדרה זו הולמת הגדרת הגט פשוט, וצ"ע. ואולי יש לומר שתלוי במידת הצורך בשינו וחוזק הסגולה אצל האדם ולאו כל אנפי שוין והעיקר הוא עד כמה האדם חפץ לעקור שמו הקודם מחמת הצורך בסגולת שינוי השם, ובזה אולי ניתן ליישב את הסתירה בדברי חידושי אנשי שם והכלל שאין אחידות בשם סגולה ועל מברר השמות להתחקות אחר אחיזת האיש בשמו החדש עד כמה הוא תופס אותו וברצונו להיפטר משמו הקודם לגמרי ולאחוז בכל כוחו בשמו החדש.

יא.3 שם חולי שאינו נחשב שם עיקר
ומידי דברי זכור אזכור מקרה שהגיע לבית הדין, ששם לידה של האיש הינו א' וכינויו הוא אב', ואולם לאחר תאונת דרכים שאירעה לו ונפל למישכב הוסיף שם אי', וכך כתוב בתעודת זהות א' אי'. ומבירור שנעשה עימו הוברר לנו שקרוי הוא בפי כל בכינויו אב', ויש יותר מחמישה שקוראים גם בשמו המקורי א', ובשם א' אי' הוא לא משתמש כלל, ואולם במקום עבודתו ישנם אנשים מחו"ל שקשה להם לבטא את השם א' או אב', ועל כן הם קוראים לו אי', וחדשה זו לא הייתה ידועה לאף אחד ואף לא לאישתו שהשתוממה לשמוע שיש שקוראים לו אי'. ונראה לענ"ד שבמקרה זה קשה לייחס לשם זה שבא מחמת חולי הגדרה זו של שם עיקר, כיון שהאיש אינו אוחז בשם זה כלל, ורק במקרה טכני יש שמשתמשים בשם זה השני, אך לא ניתן להשמיט זה השם כיון שישנם יותר מחמישה אנשים במקום עבודתו שכך קוראים לו, ברם אין זה הופך לשם עיקר, ועל כן כתבנו א' דמתקרי אב' ודמתקרי אי'. נמצא א"כ ששם שינוי מחמת חולי אינו הגדרה בפני עצמה, אלא זה סימן להיאחזותו של בעל השם בשם זה, וכיון שהמקרה הנידון אין היאחזות בשם זה הרי ששב עניינו לשם נוסף רגיל שאינו גובר על שם הנקרא בפי כל, כך נלענ"ד.

יא.4 הקדמת שם חולי באופן של הוספת שם וכעת נקרא בשני שמות כאשר שם החולי הוא שני
מכל מקום יש לומר שאף אם נאמר ששם מחמת סגולה עיקר עניינו לעקור שמו הראשון, וא"כ צריך הוא להיחשב כגדרו של שם מחמת חולי וצריך לקובעו כעיקר אף אם נקרא רק בפי המיעוט, מכל מקום בנקרא בשם שני השמות גם יחד כסדר זה, ששם ראשון ממשיך להיות ראשון ובשמו השני שהוסיפו לו לאחר מכן, הרי שאז לכו"ע יכתוב שני שמות כפי שהן, כיון דאין כאן עקירה של שם ראשון אלא הוספה לשם הראשון, הרי שאז אם בפי רוב נקרא בשני השמות כפי סדר הנתינה יכתוב כן בגט, ולא יקדים שם חולי דאין זה נחשב לעקירה. וכן מצאתי בטיב גיטין (שמ"ח סעיף יא) באשה שהיתה שמה פרידא ומחמת חולי נשתנה שמה לשם שרה פרידא, ועתה מקצת קורין פרידה שרה ומקצת שרה פרידה ומקצת שרה לבד יש לכתוב שרה פרידה וכו', ואם הרוב קורין פרידה שרה יש להקדים פרידה שרה. הרי אף ששם החולי הוא שרה, מ"מ אם קורין לה הרוב פרידה שרה כך יכתוב בגט, ובדברי הטיב גיטין ישנו חידוש יותר גדול ממה שפתחנו, שהולכים אחר הרוב, אף שהקדימו רשמית את שם השינוי בסדר הנתינה.והסברא לזה לענ"ד היא כיון שהוסיפו לה שם, הרי ששם שרה לא באה לעקור את פרידה כיון שגם פרידה מצורף לשרה, ועל כן הדרינן לכלל של רוב קוראים.

סברא זו ממש ראיתי בספר ויחי יוסף לגר"י ידיד (אות יב), שדן במקרה ששם עריסה הוי יוסף ומחמת חולי נקרא יוסף שלום, ונקרא בפי כל בשם יוסף לבד, וכן עולה לתורה, אלא שלפעמים עולה לתורה בשם יוסף שלום, וכתב שכיון ששם שלום הינו מחמת חולי הרי שהיה מקום להקדימו לשם יוסף ולכתוב יוסף שלום דמתקרי יוסף. והעלה שוב את חידוש שינוי שם מחמת חולי, וכתב שהראשונים כגון הרמב"ם והרי"ף לא הזכירו חילוק זה וכו'. ועם כל זה סיים שבאמת אנו מוכרחים לכוף ראשנו להוראה זו דשינוי שם מחמת חולי עיקר אפילו שהוא מיעוטא נגד הרוב שקורין בשם ראשון, שכן היא הכרעת הפוסקים, הבו דלא להוסיף על חידוש ועל המחלוקת, ואיכא למימר דעד כאן לא פסקו דשם השני עיקר להקדימו על פני הרוב אלא היכא שבשינוי עקרו השם הראשון לגמרי וקראוהו בשם שני, אבל בנידון דידן שלא עקרו שמו אלא הוסיפו לו שם אחר וקראוהו בשם שני עם תוספת הראשון, ודאי בכה"ג שם הראשון דקרו ליה כו"ע עיקר, כיון דיש לו עדיין חשיבות להשתתף עם שם שני ומקדימין אותו לשם השני, עיי"ש.

יש להעיר ביושר שבספר אהלי שם (כלל ה בשם יוסף ס"ק טו) חולק על הטיב גיטין הנ"ל, וסובר שכיון ששם שרה הוי שם מחמת חולי הרי שצריך להקדים שרה פרידה, אף אם קוראים לה כך מיעוט יקדים שם שרה פרידא.

יא.5 ביאור מחלוקת אהלי שם והטיב גיטין
יעויין בגט מסודר (סימן ז) שמכריע כדברי אהלי שם, ושם בחקור דבר (ס"ק ט) מבאר מחלוקת הטיב גיטין עם אהלי שם באופן הבא: לטיב גיטין עיקר העניין הקורע גזר דינו של האדם הוא עצם הוספת השם ולא סדר הדברים, ועל כן בעניין הסדר חוזר הדין לרוב אלו שקוראים. ברם לאהלי שם, כעת שניתן לה שני שמות הרי ששם זה על הסדר שבו הוא עצמו בצורה זו משבר את הגזרה, ועל כן כל מכלול שני השמות צריכים להיות קודמים לשם שרוב קוראים. מכאן מחדש הגט מסודר שכל מחלוקתם קיימת רק אם כששינו הוסיפו שם לשם הקיים. ברם אם עקרו שם לשם אחר והמשיכו לקרוא בשני השמות הרי שסדר הקוראים על פי רוב יכריע גם לאהלי שם, כיון ששם אחד ממה ששינו קיים בכל סדר שלא יהיה וכונת המשנה לעקור ובזה לא הצליח כיון שכעת נתפס שמו לשני שמות, ואז חוזר הדין לרוב ומיעוט. עיי"ש בדבריו הנפלאים. אולם לדינא לענ"ד יש לנקוט כדברי הטיב גיטין, ובפרט בשם ע"י סגולה שהוא עצמו תליא בפלוגתא האם יקדים או לא, ובשם שינוי עצמו איכא פלוגתא. ועוד יש לצרף דעת הריב"ש שבכותבים כל השמות ניתן לכתחילה לכתוב ראשונה שם טפל, ובכמה ספקות ניתן להכריע בשופי כדברי הטיב גיטין והויחי יוסף, ובפרט שסברתם מסתברת.

ועל כן במקרה דנן ששם עריסה [ש'] ונוסף לה שם [ר'] וכעת שמה הוא [ש'] [ר'], הרי שאם נקראת [ש'] [ר'] על פי רוב יש להקדים שם זה, ודמתקרי [ש'] כיון שנקראת גם בשם זה.

יב. לכתוב דמתקרי בין שני שמות בנשתנה מחמת חולי
יעויין בגט פשוט (סימן קכט ס"ק סג) הבאנו דבריו לעיל אות ב, הדן בדברי הרמ"א שכתב שאם נקרא בפי כל בשני שמותיו או שעולה כך לס"ת, ולא כתבו בגט דמתקרי בין שני השמות – כשר. כותב הגט פשוט דכך הוא במי שנקרא בשם אחד בשעת לידתו ואחר כך נשתנה שמו לשם שני, וכו'. לא ביאר הגט פשוט על איזה מקרה מדבר. ועיין בפת"ש על סדר הגט למהר"ם (אות יט ס"ק כ) וכן בסימן קכט (ס"ק נב) שלמדו מדבריו שהרמ"א עוסק אף במקום שנקרא בפי כל בשני השמות, עדיין יסבור הרמ"א שלכתחילה יכתבו בגט דמתקרי בין שני השמות. וכ"כ הבית אפרים (סימן פא, פה, פו) בדעת הרמ"א, וכן כתב בטיב גיטין (שמות אנשים אות ס ס"ק ה) וכן כתב בשמ"ח [שם מחמת חולי-א.ה] (ס"ק ד) עיי"ש ועוד, וכן כתב בשו"ת צמח צדק [לובאוויטש] (אבן העזר סימן רכז), ועיין עוד בגט מקושר [נבון] (דף צט ע"ב) ובכפי אהרן (סי' טו), וכו'.

יעויין לעיל שהבאנו בהרחבה תמיהת הב"ש על דברי הרמ"א, שהב"ש כותב על דברי הרמ"א שדבריו לא מדוייקים, שכן בנקרא בפי כל בשניהם אם יכתוב דמתקרי יהיה גט פסול. ואולם הב"ש מודה במקרה שני, שנקרא בפי כל באחד ואמנם עולה לס"ת בשניהם, שאז בשם מחמת חולי הרי דיכתוב לכתחילה דמתקרי ביניהם. והבינו האחרונים הנ"ל שלדעת הב"ש אף בשם הנוסף מחמת חולי, כאשר נקרא בשניהם הרי שכעת הופכים להיות שניהם כשם אחד, ולא שייך דמתקרי ביניהם. ואולם דעת הרמ"א הינה שכיון שנוסף שם מחמת חולי, הרי שאין דיבוק לשמות אלו מהבחינה המהותית אלא כשני שמות נפרדים, ואין ביד מה שקורין אותם להופכם לאחד. בזה מיישב הבית אפרים מה שהקשה הב"ש בשמות אנשים (אות ס) על דברי הרמ"א בתשובה (סי' פד) בעולה לתורה בשני שמות ונקרא בשם אחר לגמרי שיכתוב דמתקרי בין שני השמות שעולה בהם, הרי ששני השמות שעולה איתם לתורה הוי כשם אחד ומה שייך לכתוב דמתקרי ביניהם. ולפמ"ש אתי שפיר, דמה בכך שעולה בשניהם ונקרא בשם אחר, לו יהא שנקרא בשניהם כיון דשם מחמת חולי הוא שפיר כותבין דמתקרי. והב"ש בזה לשיטתו אזיל כמ"ש, דס"ל דבנקרא בשניהם אף בנשתנה מחמת חולי אין כותבין דמתקרי, ולכך הקשה דאע"ג דבעולה לס"ת בשניהם כתבינן דמתקרי כך הוא הדין כשנקרא בשם א' מאותן השמות, משא"כ היכא שקריאתו בשם אחר א"כ עליה לס"ת מצרף אותן, ומאן פליג להו, והו"ל כנקרא בשני שמות יחד. אבל רמ"א באמת סובר דלעולם שם השני עיקר, ועל השם האחר כותבין דמתקרי אף בנקראים שניהם יחדיו, ולפיכך שפיר כתב רמ"א "אבל אם נקרא בשני השמות ביחד או שעולה לס"ת כשר", והיינו בדיעבד, דלכתחילה צריך לכתוב דמתקרי כיון שהוא שם מחמת חולי, ולשונו מדוקדק שפיר.

נמצא שלדעת הב"ש אין חילוק בין נשתנה מחמת חולי לדבר אחר, רק לענין שצריך לכתוב אותו שם תחלה, אבל לענין שאר דברים הם שוים. דבמקום שצריך לכתוב דמתקרי בנשתנה מחמת חולי, גם אם נקרא בשני השמות מחמת ד"א הדין כן, ובנקרא בשניהם יחד בפ"כ, גם בנשתנה מחמת חולי א"צ לכתוב דמתקרי. אבל לדעת הרמ"א נראה דס"ל דבשם מחמת חולי לעולם כותבין דמתקרי על שם הראשון שהיה לו, כמו בנקרא בשם הראשון ונשתנה שמו שכותבין דמתקרי אף על פי שנקרא בשם אחר, וכפי שפוסק הרמ"א בתשובה, ומכ"ש בנקרא בשם זה ג"כ נעשה שם זה עיקר ועל השני כותבין דמתקרי.

ועיין לעיל (אות ג.7) ביארנו שגם שו"ע הרב (סימן מ' שבסוף הספר),וכן התו"ג בארו כן את דברי הרמ"א.

הנה הבית אפרים פוסק כדברי הרמ"א והגט פשוט, וכן כותב בספרו טיב גיטין, וכן כותב בפתחי תשובה (אבן העזר סימן קכט ס"ק לו), וז"ל:

"וכבר נתבאר דלדעת הט"ז והג"פ ותשובת ג"מ [=גט מקושר] שהובא לעיל בסמוך בכהאי גוונא שנשתנה שמ"ח ולא ניתנו לו ב' השמות מעריסה אף אם נקרא ג"כ בפ"כ בשניהם נכון לכתוב דמתקרי ביניהם ויש לעיין בזה."

וכן הכריע בשו"ת נטע שעשועים (סימן פא), דבנוסף שם מחמת חולי לעולם כותבין דמתקרי ביניהם. ועיין בחזו"א (אה"ע סימן צג ס"ק כד) שהביא דברי הפת"ש בסיומת דבריו, שאין המנהג כגט פשוט בנשתנה מחמת חולי ונקרא בפי כל בב' שמות וכן עולה לתורה לכתוב דמתקרי, וכתב ע"ז החזו"א:

"אולי זהו דוקא בנשתקע זכרון שם החולי שהוא העיקר, ומחזיקין את שמו שני השמות יחד, אי נמי במקומות ששם החולי מצרפין לשם הראשון, אבל בידוע שם החולי, נראים דברי הגט פשוט, [שלכתחילה יש לכתוב דמתקרי בין השמות], ומיהו דיעבד ודאי כשר [בלא דמתקרי], דלא גרע מחניכה הידועה."

יסוד זה של זוכרים אנשים שזהו שם החולי שלו והוא נוסף על שמו הקודם, כבר הונח לנו מקדם על ידי הגט מסודר (שער שני סי' ז) ושם בחקור דבר (ס"ק ה), עיי"ש, ונביא דבריו היסודיים לנידון שלנו לקמן.

מכל מקום נמצא שגם החזו"א מכריע כדברי הרמ"א והג"פ, לכל הפחות היכא שזוכרים ששם הנוסף הוי מחמת חולי.

יב.1 תמיה על דברי חידושי אנשי שם
אחר הדברים הללו ראיתי שכתב בחידושי אנשי שם (סי' נא) במי שנקרא בפי כל שלום ועולה לתורה בשם שלום מאיר ולפעמים חותם עצמו כן, וכתבו בגט שלום דמתקרי מאיר, כתב: "בדיעבד נראה דודאי כשר כיון שעכ"פ כתבו שם שלום, והוי כחניכה שהכל קורין בו, ואם לא היו כותבים כלל דמתקרי מאיר היה כשר, ובשביל שכתבו לא גרע". הרי שסובר שמה שכתב דמתקרי לא גרע.

אולם יש מקום להעיר שדבריו אלו של חידושי אנשי שם קשים, שכן במה שכתב דמתקרי הרי שיש כאן פגם ויבואו לטעות ולומר שאין זה המגרש, ועיין בגידולי הקדש (על העזר מקודש ס"ק טו) וכן באבני נזר (סי' קצב אות ב) וכן באהלי שם (כלל ד אות ה) שכתבו דבכה"ג לא ניתן להכשיר משום חניכה, וסברתם ישרה לכל מבין, ודברי חדושי אנשי שם צריכים עיון.

ויש להתפלא על פסיקה זו, שזה לכאורה סותר דבריו ממה שכתב בספרו האלף לך שלמה (סימן קצג) בנידונו שהרוב קוראים בשני השמות יחד משה שמואל והמיעוט בשם אחד מהם שמואל, וכתב משה דמתקרי שמואל, שהגט פסול אפילו במקום עיגון, ונראה שהנימוק הוא כאמור לעיל כיון שהשם השני לא נקרא בפי עצמו כלל איך יכתבו עליו דמתקרי, וא"כ כל שכן בעולה לתורה או חותם בשניהם, וצ"ע.

ואולם יש קצת ליישב דבריו שבחידושי שם לפי מה שכתב שם (אות צא) בשם אב שנקרא בשני שמות יחד והפרידו בינהם ע"י תיבת דמתקרי, והעיר ממה שכתב בתשובה אחרת שהעיקר כסברת הבית מאיר שמשמעות תיבת דמתקרי היא שנקרא בשם זה נוסף על השם הראשון, ואולם כתב שם שאין כוונתו שם להכריע כבית מאיר אלא שיש להקל רק במקום עיגון.

ומיהו, יעויין באות נא בה פתחנו את דברינו שמבאר דבריו אף לדברי הב"ש, וכונתו לדברי הב"ש (ס"ק כד) במי שנקרא משה ליב ועולה לתורה משה יהודה שכותבים משה יהודה המכונה ליב, וסבר שמשמעות תיבת המכונה הוא שנקרא כן בשם נוסף לשם הכתוב בתחילה. וזה קשה, מאחר וביאר שם שיש מקום לחלק בין שם שינוי מחמת חולי לשני שמות לידה, ויסוד החילוק בין שם חולי לשם לידה ביאר חידושי אנשי שם שבשם חולי הוי רק חיסרון שלא כתב את שניהם, וחיסרון באופן כזה שעכ"פ כתוב שם שהכל קוראים לו אינו פסול, משא"כ בשם עריסה אז ישנו חשש שזה לא אותו האיש וכתוב שקר.

דבריו יובנו ביתר שאת על פי דברי החזו"א בכל יסוד ענייני כתיבת שמות בגיטין, שכן דעת החזו"א שהמבוקש בגיטין הוא שמו העיקרי של האדם ומה שהוא מייחד לשמו, ועל כן שם עריסה הוא לעולם שמו העיקרי שכך קרא לעצמו, וכן הוא בשם חולי שאדם הרחיק את שם לידתו וקבע שם מחמת חולי כדי לקרוע גזר דינו, וכך כותב החזו"א (בסימן צג ס"ק טו) כאשר הוא מבאר מדוע שם חולי קודם לשם הנקרא בפי כל: "אבל קריאתו בשם בני אדם בשם ראשון אינו מבטלו, שלא ניתן לו השם כדי שיקראוהו בו בני אדם אלא שיהיה עיקר שמו". בכך גם מגדיר החזו"א גדר זה של עליה לתורה שאינו אלא כמכריע בשם עיקרי, האם שם עריסה עיקר או שם חולי, ברם עליה לתורה לא יכול להכריע ולתת תוקף לשם שאינו שם עריסה או שם חולי, וכגון כינוי הנקרא בפי כל, עיי"ש. ואולם לחזו"א ישנו גדר נוסף, והוא שלא נטעה במגרש שאין זה הוא המגרש, ועל כן צריך לכתוב גם שם שניכר בפי כל, וכיון ששם מחמת חולי הוא עיקר, הרי שבזה סגי. ואולם לגדר זה של שמא נטעה במגרש, לזה צריך שיזכרו אנשים שנוסף לו שם חולי, והשתא את"ש שאף להחולקים על הג"פ. מיהו כיון שכתב שם ראשון שם חולי הרי הוא עיקר שמו, ומה שכותב דמתקרי על שם ראשון אין זה פוגם כיון שאנשים זוכרים ששמו הנכתב ראשון ניתן ע"י חולי הרי שאין הקריאה ביחד מגרעת ולא נבוא לטעות. ועיין לעיל (אות ה) בשם עליה לתורה שהבאנו סברא דומה לזה בשם הדברי יוסף, וכן הבאנו גדר זה בחזו"א לעיל (אות ח) בשם מחמת חולי.

ומיהו דברי חידושי אנשי שם נסובים אף על שם לידה, וזה צ"ב וכאמור. מכל מקום דברי החידושי אנשי שם עוסקים בשם אב ומצרף את דעת עבודת הגרשוני שאם שינה שם אב אינו פוסל כיון ששם אב אינו לעיכובא. ובזה יש ליישב את הסתירה שהעלנו לעיל בין מה שפסק בהאלף לך שלמה שלא היקל אף במקום עיגונא, ובין מה שפסק להקל במקום עיגונא בספרו חידושי שם בשני מקומות שהבאנו, שבשני המקומות הנ"ל עוסק בשם אב ועל כן היקל.

יב.2 ישוב דברי הרמ"א לפי הבנת הג"פ
אמנם, דברי הרמ"א לפי ביאורו של הג"פ ועוד אחרונים שהזכרנו, שאף בנקרא בפי כל בשני השמות בשם מחמת חולי יכתבו דמתקרי ביניהם, צריכים ביאור, שכן יסוד מוסד הוא שהמבוקש בכתיבת גט בשמות הוא השם הנקרא בפי כל ובכך מכירים אותו, וא"כ מה לנו לכתוב דמתקרי ביניהם כאשר מוכר בפי כל בשני השמות יחדיו? ואכן, בפשטות זוהי סברת הב"ש, דכיון דנקרא בפי כל בשניהם הוו שניהם כשם אחד ולא יבא דמתקרי ביניהם.

עוד יש להקשות, שהרי כאמור ישנם שני דינים ברמ"א. הדין הנוסף הינו בעולה לתורה בשניהם ונקרא בשם אחד, שע"ז פוסק הרמ"א שלכתחילה יכתבו דמתקרי ביניהם ורק בדיעבד כשר אם חיברו, ומקור לדבר זה הוא מהתרומת הדשן שהביא ראיה ממנהג אוסטרייך שמעלים לס"ת בשניהם. בפשטות בא לומר שאף אם נקרא בפי כל בשם אחד, הרי שכיון שעולה לתורה בשניהם אם כתב שניהם יחדיו הגט כשר, ומכל מקום לכתחילה יכתוב דמתקרי ביניהם. ואכן לדין זה מסכים הב"ש, שכותב להדיא אבל אם נקרא בפי כל בשם אחד ועולה בשניהם, בשינוי מחמת חולי יכתוב לכתחילה דמתקרי ביניהם, ורק בדיעבד אם חיברם כשר. נמצא שלדין זה נמצא מקור, ומניין לרמ"א להוסיף דין נוסף שאף בנקרא בפי כל בשניהם יכתוב לכתחילה דמתקרי ביניהם? ומה ראיה יש מדברי התרומת הדשן?

והנה ראיתי בגט מקושר [בולה] שיישב דעתנו , וס"ל שאכן דין זה שעל הרמ"א מיתלא תלי בדינו של התרומת הדשן. שכן טעמו של התרומת הדשן היא דכיון שכל הטעם דבעולה לס"ת בשניהם יחד דאמרינן דצריך לכתוב דמתקרי אינו אלא מפני דהדבר ידוע דאינם שם א' וכו' אלא דמפני הרגילות שהורגלו לקרותו בשם הרא' מש"ה קורים לו בס"ת בב' השמות יחד כדי שיהא ניכר יפה א"כ ה"ה אם נק' בב' השמות יחד שבהמשך הזמן הורגלו לקרותו בב' השמות יחד וכו' והוקבע לו בפי העולם לקרותו כן הא ודאי דגם בזה לכתחי' צריך לכתוב דמת' כיון שהדבר ידוע דאינן שם א' אלא ב' שמות הא' שקרא הוא את עצמו בשעת חוליו, והב' השם הרא' שהיו קורים לו קצת בני העיר מחמת הרגילות אלא דבהמשך הזמן הורגלו לקרותו בב' השמות יחד כמו שהיה עולה בתורה וחותם בהן ע"כ יעוש"ב שעפי"ז הסביר דברי הג"פ שחי' בדעת הרמ"א להבחין בין מי שנק' בשם א' בשעת לידה ואח"כ שינה שמו מח"ח, בין לשנק' בשניהם משעת לידה ע"ש, ושו"ר לו להכפי אהרן ז"ל בסי' י"ד דצ"ה ע"ב שכ' וז"ל נמצאת למד דאם נשתנה שמו מחמ"ח אפי' נק' בבית השמות מוכרח לכתוב דמת' לד' כולם כיון שעכ"פ היה זמן א' שלא היו לו אלא ב' השמות וכו' ע"כ. וזה מבואר כנ"ל ודוק.

וכן פוסק בספר ויחי יוסף לגר"י ידיד (אות כה), וז"ל:

"אפילו אם כו"ע קורין לו בב' השמות יחד, וגם עולה לתורה וחותם בשניהם יחד, עכ"ז הנכון לכתחילה לכתוב פלוני שהוא שם חולי תחילה דמתקרי פלוני ע"ש שנקרא בשעת עריסה. דמה לי אם נקרא לס"ת בשניהם דאנחנו קים לן דמה שנקרא בס"ת הוא עיקר, עכ"ז אנן לא חיישינן לזה במי שנשתנה שמו מחמת חולי ונקרא בשם שניהם לספר תורה לומר שיכתוב שניהם יחד בלי דמתקרי, אלא כותבין דמתקרי בין שני השמות, ומה שנקרא בס"ת בשני השמות יחד הכוונה לפלוני הנקרא פלוני, רק שאומרים שניהם לקיצור, וא"כ הוא הדין אם גם נקרא בפי כל בשניהם יחד, כיון דאעיקרא רצו לעקור השם הראשון לגמרי, די אם נימא שלא נעקר לגמרי להזכירו בגט בלשון דמתקרי, אבל לעשותו עיקר שיהיה שם אחד עם שם החולי ולכתוב שניהם יחד כמו שנקראו כן משעת עריסה בודאי לא."

נמצא א"כ לדרכנו, מצינו פוסקים רבים שמאמצים את פסיקת הרמ"א לכתחילה, והבאנו אותם לעיל. הרי שאף אם המנהג כדברי הב"ש לכתוב שניהם בלי דמתקרי, וכמו שכתב הפת"ש, וכן פוסק המהר"ם בסדר הגט (סי' יט) וכן פוסק התורת גיטין (ס"ק כד), וכן הכריעו הרבה פוסקים, היה מקום לפסוק כדברי הרמ"א וסיעתו לפחות בדיעבד, ואם ניתן כבר הגט באופן של דמתקרי ביניהם לא נפסול, ונכשיר את הגט מבלי להצריך גט נוסף.

גם כאן המקום להעיר שכיום יהיה קשה לומר כן ולאמץ את פסיקת הרמ"א בדיעבד, מפני שלא ניתן להתעלם מתפיסת השמות שהייתה מקובלת פעם. רוצה לומר, שיתכן ותפיסת הרמ"א מבוססת על מציאות זו של שני שמות שלא הייתה מקובלת, ועל כן הפרשנות של הקריאה בפי כל בשני השמות בשינוי מחמת חולי לעולם תהא של שם ועוד שם ולא כשם מחובר. כן הבאנו בארוכה בריש דברינו, שהביא באהלי שם בביאור מחלוקת תרומת הדשן והמהרי"ק, וכן הביא הטיב גיטין (סימן פה), וכן משמעות הדברים בפת"ש (ס"ק לו), נביא דבריו לקמן. ולפי"ז לענ"ד בנקרא בפי כל בשניהם ואף עולה לתורה בשניהם, הרי שעל אף דהוי שינוי מחמת חולי , אם כתב דמתקרי לא ניתן להקל בגט זה אלא בעיגונא, בצירוף שיטתו של החזו"א הנ"ל, שלגבי פסיקתו לא ניתן לומר סברא זו, שכן הכיר גם הכיר החזו"א את הנוהג לקרוא בשני שמות ושמו מעיד עליו, ומבלי קשר גם סברתו אינה קשורה ואינה מושפעת מזה כאמור.

יג. נקרא בשם אחד ועולה לתורה בשני שמות או חותם בשני שמות, בשינוי שם מחמת חולי
דברי הרמ"א והג"פ שהבאנו דבריהם לעיל איירי באופן זה שנקרא בשני השמות יחדיו, וע"ז נחלקו הרמ"א סיעתו עם הב"ש וסיעתו. ואולם, כאמור, הב"ש עצמו הביא דין זה של עולה בשניהם ונקרא בפי כל באחד, בשינוי מחמת חולי שיכתוב לכתחילה דמתקרי בין שניהם, יעויין בב"א (סימן פא, פו) שהעמיד את דברי הב"ש רק בשינוי מחמת חולי ולא בשני שמות לידה אף באותו מקרה. וכן ס"ל לאהלי שם (כלל רביעי), וכן כתב הנטע שעשועים (סימן פא) בדעת הב"ש, וכן כותב הרב גט מקושר [בולה] (סימן מז אות טו, סימן נ אותיות ב וג). וכן פוסקים המהר"י וויל (סימן קפב) והבית מאיר (ס"ק יד), וכן פוסק הגליא מסכת (ח"א סי' ו), וכן פוסק הויחי יוסף לגר"י ידיד (אות יט), ועיין עוד שם שהביא כמה ממזכרות הגיטין שכן כתבו, ועיין בחקרי לב (סימן נב) שכן פסק, וכן בדבר משה (סי' נז), וכן הביא בסדר הגט למהר"ם (אות יט) וכך פסק אף בשם לידה.

יג.1 ביאור מחלוקת הבית שמואל ס"ק כד עם הרמ"א
בביאור מחלוקת הרמ"א והב"ש נאמר כך. מדברי הרמ"א עצמו נראה שאין זה תלוי באיך אנשים נקראים או נוהגים לקרוא, שכן יסוד הסברא בדברי הרמ"א בהוספת שם ע"י חולי הינו שגם אם נקראים בשני השמות בפי כל, אין זה אלא צירוף של שם ועוד שם ולא נהפכים להיות שם אחד ארוך המורכב משני שמות, ואין ביד עליה לתורה ואף לא ביד קריאת העם לשנות הגדרה זו שיש כאן שני שמות נפרדים במהות. אולם, הב"ש חולק עם הרמ"א באופן זה של נקרא בפי כל בשני שמות, שאז סובר הב"ש שכיון שכך נקרא בפי כל הרי שהיחס לשינוי השם הוא כאל שם אחד ארוך המורכב משני שמות, ואין כאן מהות של שני שמות. ברם, כפי שכבר הזכרנו לעיל, הב"ש מודה שאם נקרא בפי כל בשם אחד, הרי שאף שעולה לתורה עם שני שמותיו, הרי שיש כאן צירוף של שני דברים: האחד הוא שם שנוסף מחמת חולי, ובכה"ג אין חיבור אמיתי לשני השמות, והדבר השני שמוכיח זאת הוא שאף בפי כל נקרא רק בשם אחד, וכפי שהבאנו סברא זו בתורת גיטין. הרי שיחס האנשים לקריאה ולנוהג המקובל נכון הוא בדברי הב"ש, ולא נכון לאומרו ברמ"א. ולכן במקרה שדיבר בו הרמ"א בתשובה, במי שהוא נקרא ישעיה ועולה לס"ת בשם אהרן סעדיה פסק שכותבין אהרן דמתקריא סעדיה דמתקרי ישעיה, והוא לשיטתו שלעולם השם הנוסף עומד בפני עצמו, אף אם יש לו חיבור בקריאת התורה. אולם, הב"ש סובר שם מחברים אותו, או ע"י קריאת האנשים כולם או ע"י שעולה לתורה בחיבורם ונקרא בשם אחר, הרי שאין להתייחס לשמות שנתחברו כשמות נפרדים, ומכאן נובעת תמיהתו בסדר שמות על המקרה של הרמ"א, וז"ל:

"וא"י למה כותבים באלו שני שמות שעולה לס"ת דמתקרי דהא דומה למי שנקרא בשני שמות שכותבין שני שמות בלא מתקרי כן ה"נ אם נקרא בשם א' ועולה לס"ת בשני שמות אחרי[ם] מן הראוי לכתוב שם שניהם בלא מתקרי."

הרי שבכה"ג כיון שלא נקרא בשם משמותיו שעולה לתורה הרי שאין שום סיבה להפריד את שני השמות שעולה איתם לתורה.

יג.2 קושיית הגט מקושר וישובה
ואולם בגט מקושר [צינץ] (אות יט בסדר המהר"ם ס"ק טו) כתב, וז"ל:

"אלא שלא הבנתי אם חותם עצמו וקורא בתורה בשני שמות כגון ראובן שמעון ונקרא ראובן לבד, איך נכתוב בגט שמעון דמתקרי ראובן, משמע שאין לזה צירוף שני השמות, וזה שעולה לתורה בשם ראובן שמעון משמע שיש לו צירוף שני השמות, וא"כ אם אזלינן בתר עליה לתורה משמע שיש לו שני שמות מצורפים, ובקריאת העולם אין לו אלא השם ראובן לבד, וא"כ הוה כשינוי שם, שהרי אם לא היה נקרא לתורה רק בשם שמעון לבד כותב ג"כ שמעון דמתקרי ראובן, וא"כ אין להבחין אם שמו העקרי שמעון לבד או ראובן שמעון [...] לכן נלענ"ד לצאת ידי כל הספיקות, אם עולה לתורה בשני שמות כמו יעקב משה, שדיבר התרומת הדשן, יש לכתוב יעקב משה דמתקרי משה אבל אם יכתוב יעקב דמתקרי משה כדעת הרמ"א, לענ"ד אפילו דיעבד יש לפסול."

יוצא ברור מדברי הגט מקושר שתמה עד מאוד בכתיבת דמתקרי בין שני שמות, אף אם הוי שם שנוסף מחמת חולי, ואף אם רק עולה לתורה בשניהם ונקרא בפי כל בשם אחד. ושני קושיות מנחות אמירתו: האחת, כיון שבשם שמעון לבד מעולם לא נקרא ואיך כותבים שם זה. הדבר הנוסף הוא כיון שבעליה לתורה עולה בשני שמות, הרי שאם יזכיר דמתקרי בין שני השמות נמצא דלא הזכיר צמד שמות יחד וכפי שהוא עולה לתורה. על כן מסיק הגט מקושר שיכתוב שני השמות ודמתקרי על שם הנקרא בפי כל, ועוד מוסיף שאם כתב דמתקרי בין שני השמות הגט יהא פסול אף בדיעבד.

ואמנם כדי לרפאות השבר של הגט מקושר, הרי שלפי היסוד של החזו"א שהבאנו לעיל ניתן ליישב. שכן מבאר החזו"א שהעליה לתורה לעולם אינה נחשבת עיקר לקבוע שמו של אדם, ועיקר שמו של אדם הוא שם עריסה או מחמת חולי, ושם שהכל קוראים לו הוא ברירת המחדל כשאין שם עיקרי, אלא שביד עליה לתורה לקבוע אחד משני שמות אלו: שם עריסה או שם חולי, לעיקר על פני השני. וכיון שכך, אף אם הוא נקרא לתורה בשני השמות יחדיו, לא ייחשבו על ידי כך כשם אחד לכותבם בלא דמתקרי ביניהם. וכן כתב החזו"א להדיא (עיין סימן צג ס"ק טו).

עיין עוד בספר אהלי שם (כלל ה סעיף ג) שהעלה נקודה נוספת היכולה להוות בעיה בכתיבת דמתקרי בין שני השמות באופן זה שעולה או חותם בשניהם ונקרא בפי כל באחד, והוא שבזמניהם ובמקומותיהם לא היה המנהג לקרוא לאדם בשני שמות, וכפי שהארכנו לעיל ובפס"ד זה מספר פעמים. ולכן אף שבעלייתו לתורה קורין אותו בשני השמות יחד, יעקב משה, אין הכוונה שזה האיש נקרא כן יעקב משה, אלא על כרחך הכונה ליעקב שנקרא משה, ולפי"ז מסיק שבזמנינו שרגילים לקרוא אדם בשני שמות, הכל מודים שיש לכתוב יעקב משה דמתקרי משה.

יג.3 הערה בדברי הפתחי תשובה והכרעתו לדינא
ועיין בפת"ש על סדר הגט למהר"ם (אות יט ס"ק טז) שהזכיר דברי הגט מקושר הנזכר, וכתב עליו כך:

"והנה מה שהחמיר הגאון ז"ל לפסול אף דיעבד באם נכתב כדעת הרמ"א ז"ל, אם כי הגאון הזה כחו רב, מכל מקום לא ידעתי אם אנו אחראים לחוש לדבריו בזה. לא מיבעיא בדין יעקב משה שהובא בתרומת הדשן הנזכר שהיה שמו משה ונשתנה מחמת חולי לשם יעקב ועולה לתורה יעקב משה ובפי כל נקרא משה דבזה שפיר אפשר לפרש אנא יעקב – דעיקר שמו יעקב [מחמת דהוא שינוי על ידי חולי וכל הפוסקים תפסו אותו לעיקר], דמתקרי בפי כל משה, והרי לעיל אות קטן ו' בארתי דאפילו אם היה עולה לתורה וחותם בשני שמות שניתנו לו מלידה רק דבפי כל נקרא באחד אם כתב ביניהם דמתקרי אין לפסול בדיעבד, ומטעם שהסביר בספר תורת גיטין שהבאתי שם, דכיון שנקרא בפי כל באחד מהם יש כאן גילוי מילתא דלאו שם אחד הן וכו', ומכל שכן בזה שאין אנו צריכים לגילוי מילתא כי האמת ברור לפנינו שלא נצטרפו שני השמות מלידה רק שם יעקב ניתן לו אחר כך, ודעת כל האחרונים התרומת הדשן, מהר"י וויל, והרמ"א והרב מהר"ם בסדר הגט, והב"ש והגט פשוט והטיב גיטין והתורת גיטין לכתוב כך לכתחילה, ואיך ניקום אנן ונאמר שאם עשו כדבריהם פסול אף דיעבד [...]

אלא אפילו בדין השני בעובדא דתשובת הרמ"א הנ"ל ג"כ אין ברור לפסול אף בנקרא בפי כל בשם אחר לגמרי, מ"מ כיון ששני השמות אהרון סעדיה לא נצטרפו יחד מלידה, עיין לקמן אות קטן כ' [...] אמנם לעניין לכתחילה בעובדא דתשובת הרמ"א הנ"ל דנקרא בפי כל בשם אחר לגמרי פשיטא דראוי לעשות כדברי הגאון גט מקושר והטיב גיטין לכתוב אהרון סעדיה דמתקרי ישעיה, מאחר דכן הוא גם כן דעת הב"ש בשמות אנשים אות ס', ע"ש [ובאמת אפשר לומר דגם הרמ"א ז"ל מודה בזמנינו דיש לכתוב כך, דיש לומר דהרמ"א ז"ל לא דיבר כי אם לזמנו שלא היה מצוי כלל מי שנקרא בשני שמות בבת אחת כידוע [...] מה שאין כן בזמנינו דמצוי על פי רוב שנקראים בשני שמות יחד, וידוע דבעניני השמות אין לנו אלא מקומן ושעתן].

אולם בעובדא דהתרומת הדשן הנ"ל גבי יעקב משה שנקרא בפי כל משה לא ידעתי איך לנהוג לכתחילה וצריך שאלת חכמים."

אלו דבריו הברורים של הפת"ש שדחה מכל דברי הגט מקושר מהלכה לעניין דיעבד, ואמנם לעניין לכתחילה הסתפק. ועוד העיר שיתכן שיסוד דברי הרמ"א נכונים לשעתו שלא היה נהוג לקרוא בשני שמות, ועל כן היום דהנוהג לקרוא בשני שמות יכתוב דמתקרי.

המדקדק בדברי הפת"ש ימצא שישנו חידוש בדבריו, שהרי קיבל דבריו של הרמ"א בשני שמות חולי, וכמקרה התרומת הדשן, על אף שהיה מודע לסברא שישנה השפעה למציאות איך כיום נוהגים לקרוא והעלה שיתכן שדברי הרמ"א בתשובתו איירי בזמנו ואינם נוגעים למה שאנו נוהגין כיום בקריאת שני שמות, מ"מ הסתפק דילמא ניתן יהיה לכתוב במקרה של התרומת הדשן כך אף לכתחילה. על כרחך שלמד במקרה של תרומת הדשן, היינו בשינוי שם מחמת חולי ונקרא בפי כל באחד, הרי שאין ביד החתימה בשני השמות או העליה לתורה כדי להגדירם כשם אחד, אף אם בזמנינו יש שנקראים בשני שמות.

יסוד הסברא, וכפי שהוא עצמו כותב, ששם חולי לעולם הוי כשם אחר ולא מודבק לשם עריסה, אף אם ישנו צירוף ע"י עליה לתורה, ועל כרחך שכשמעלים אותו לתורה אומרים יעקב הנקרא בפי כל משה, וכפי שמבאר הפת"ש. הרי שלא קיבל סברת אהלי שם, שכתב סברא זו של שינוי מנהג השמות אף על מקרה של התרומת הדשן.

ואולם צריך לומר שדברי הפת"ש המגבילים דין זה מחמת הנוהג היום, על כרחך עוסקים גם על האופן בו נקרא בפי כל בשני השמות, שכן אם ישנה השפעה איך אנשים קוראים לשמות על אופן כתיבת השמות, וכך הוא רוצה לומר ברמ"א, הרי שסברת הרמ"א היא כפי שבארנו ששמות חולי הינם שמות נפרדים במהות. ואם זו הסברא, לא איכפת איך אנשים מפרשים את השמות ואיך הנוהג לקרוא, ואנו אמרנו לעיל שהרמ"א בתשובה לשיטתו שסובר שלעולם בשם שנוסף מחמת חולי במהות נפרדים, ועל כן גם אם נקרא בפי כל בשניהם אין בזה כדי להשפיע ולחברם. ועל כרחך הפת"ש יאמר הגבלה זו גם כאשר נקרא בפי כל בשניהם, וכפי שאמר כן במקרה הנזכר בתשובת הרמ"א בעולה לתורה בשני שמות ונקרא בשם אחר, הראה שיש מקום לומר שזה בגין המנהג שהיה קיים בזמנו של הרמ"א.

אמנם מדברי הגט מסודר ניכר שלא הבין כפי שדייקנו בפת"ש, שכן על דברי הפת"ש שכתב שיתכן שדברי הרמ"א עוסקים בזמנם שלא היה נהוג לקרוא בשני שמות, ולפי"ז כיום יתכן ודינו ישתנה באופן זה שעולה לתורה בשני שמות ונקרא בשם אחר, העיר הגט מסודר (שער שני סי' ז חק"ד ס"ק ה), וז"ל:

"אבל אף אם בדברים האלה די ליישב דלא יקשה על שיטת הגט מקושר ואה"ש מדברי גדולי הראשונים, אבל מה נענה לדברי גדולי האחרונים, הלא בימיהם כבר היה שכיח לקרוא מלידה שני שמות ואפ"ה כמעט רובם ככולם הב"ש הטיב גיטין, תו"ג ונודע ביהודה [מהדור"ת סי' קיט] מסכימים שיש לחלק השמות, ועתה היכי נעביד".

לדברינו ליכא שום ראיה מגדולי האחרונים הללו שדיברו במקרה שהוסיפו שם מחמת חולי ועולה לתורה או חותם בשניהם יחד אלא שנקרא בפי כל בשם אחד ועל זה לענ"ד לא היה צריך הפת"ש לבוא מחמת המנהג עכשיו לקרוא בשני השמות שכן על מקרה זה ברור שצריך לכתוב דמתקרי אף כיום כיון דהוי עקירה לשם לידה שהיה והשם שנקרא בפי כל מראה כך שדבקים לקוראו בשם אחד ורק מצרפים השמות בעליה לתורה הרי שאין בצירוף זה לומר ולא מידי ודו"ק בדברי כי נכונים הם.

ועיין בגט מסודר, שלחוש לדברי הגט מקושר (שפסל בעולה בשני שמות אי כתב דמתקרי ביניהם) הזכיר תנאי נוסף שבו יוכלו לכתוב דמתקרי אף לכתחילה, והוא שיזכרו אנשים שהוסיפו לו שם חולי, עיי"ש בדבריו.

ולסיום פרק זה נאמר את הנלענ"ד, והוא כפי הכרעת הפת"ש לצרף הכרעת רוב מניין ובניין של אחרונים, ואף אלו שהבאנו לעיל ולא הביאם הפת"ש, שפוסקים לחלק במתקרי אף לכתחילה. ומיהו הפת"ש מכריע שלעניין לכתחילה הרי שהטוב ביותר לכתוב כפי הגט מקושר והאהלי שם, לכתוב שני השמות והשם הנקרא בפי כל בדמתקרי, ואמנם לעניין דיעבד הרי שאם כתבו דמתקרי בשני שמות בנקרא בשם אחד ורק חותמים או עולים לתורה בשני השמות, אם ניתן הגט הוי הגט כשר ולא צריך לתת גט נוסף.

ולפי"ז, במקרה בו אנו עסוקים, הרי שהוסיפו שם [ר'] ונקראת בפי כל [ש'] וכך חותמת שמה, ורק במי שברך נקראת בהוספת השם "[ש'] [ר']" וכן בפי מיעוט קוראים, ועל כן לכתחילה היה מקום לכתוב [ש'] דמתקריא [ש'] [ר'].

ומה שמקדימים שם אחד לשני השמות, כיון שהוי הוספת שם כעין חולי ונוסף רק לאחר מכן, וכפי שהבאנו בשם הגט מסודר וכן מכריעים רבים מהפוסקים שהבאנו לעיל, ועיין פת"ש על סדר הגט למהר"ם (ס"ק כ) שכ"כ. ואצלנו כך הוא מחמת רוב הקוראים וכך חותמת שמה, הרי שודאי נקדים שם זה, ובדמתקריא נאמר כשם החיבור שנקראת בפי המיעוט [ש'] [ר']. ודמקריא [ר'] ודאי לא נכתוב, כיון שמעולם לא נקראת כך.

אולם, לעניין דיעבד, במקרה זה הרי שלאחר נתינת הגט כפי שכתב מסדר הגט "[ש'] דמתקריא [ר']", לענ"ד לא צריך לזמן לגט נוסף, אם הדבר גורר בעיות וסרבנות מצד הבעל.

יד. אם בתפילה להוספת שם הייתה כוונתם להוסיף שם ולא לעקור
והנה זה ברור מעיון הפוסקים הקדמונים שדיברו מעניין שינוי שם מחמת חולי, הרי שדיברו באופן זה שאדם עוקר שמו, ואולם עקירת שם זה לא נתקבלה בפי רבים או אפילו בעיני עצמו וממשיך לקרוא לעצמו בשם קודם או עולה לתורה בשם קודם וכו' כפי החילוקים שהארכנו בהם לעיל. ועל פי זה קם הטיב גיטין (ל"ש שמ"ח סעיפים ב, יא, יג) וחידש סברא לומר שאם כוונת המתפללים בעת שינוי השם אינו לעקור שמו הקודם אלא להוסיף שם לשם הקיים, היינו במקרה דנן לא לקרוא לה [ש'] לבד אלא להוסיף לשמה שם נוסף, ומעתה יקרא שמה בישראל [ש'] [ר'], הרי שמעתה שם זה הכפול הופך להיות לשם אחד ארוך המורכב משני שמות, ואז לכו"ע אף אם עולה לתורה בשני שמות אלו ונקרא בפי כל בשם אחד, הרי שמה שקוראים לו בשם האחד הוא שם קיצור, והשם הנוסף הוא בשני השמות יחדיו, וכך לשונו (ס"ק יג):

"כבר ביארנו במקומות שנהגו בשינוי מחמת חולי לברך דרך צירוף, דהיינו לחבר שם השני לשם הראשון, אין לכתוב דמתקרי בין שני השמות, ויש לכתוב אותם שניהם רצופים, ועל שם שקודם החולי כותבין דמתקרי, כגון שהיה שמו משה ונשתנה בחולי ליעקב משה, וכן עולה לתורה, כותבין יעקב משה דמתקרי משה, ובאשה שאינה עולה לתורה אם חותמת בשניהם כגון לאה ונשתנה לרחל לאה וחותמת על שטרות, כן יש לכתוב רחל לאה דמתקריא לאה, ואם אינה חותמת, ונקראת בפי כל כמקדם, הרי נשתקע שם רחל שנתווסף מחמת חולי ואין לכתוב רק לאה לבד. "

ועיין עוד מה שכתב בשו"ת בית אפרים (סימן קט) באחד שהיה שמו נפתלי ושינו את שמו להיות נקרא נקרא נח נפתלי, והעולם אין קורין אותו אלא נפתלי כמו בתחילה, ועולה וחותם נח נפתלי, והעלה לכתוב נח נפתלי דמתקרי נפתלי. ואם כתבו נח דמתקרי נפתלי, כתב שם דלפי מה שנראה מן השאלה שכשנתברך בשינוי השם, ברכוהו שיהיה נקרא בשני שמות ביחד נח נפתלי, אזי בעניין זה הגט פסול, כיון דמעולם לא נקרא בשם נח לחוד.

מדברי הטיב גיטין נראה שכוונת התפילה היא עצמה יוצרת מציאות לשמות, האם להיות כשם אחד ארוך או כשני שמות, וזה חידוש הוא, שכן לפי"ז ניתן יהיה לומר חידוש זה אף אם נקרא בפי כל בשם אחד ועולה לתורה וחותם בשני השמות, הרי שמה שיכריע האם הגט פסול או שצריך לכתוב כן לכתחילה דמתקרי בין שני השמות, הוא איך היה נוסח התפילה, האם דרך צירוף או עקירת שם. בכך יתפרש מהו היחס לזה שקוראים לו רק בשם אחד, האם זהו אותו שם שכעת יש לו שם חדש, וע"כ לא פסול אם כתבו שמתקרי ביניהם, אולם אם התפללו בדרך צירוף יאמר שאם כתב כן פסול וצריך לכתוב שני השמות ודמתקרי על שם שנקרא, עיין בית אפרים (סי' קט) שכן פוסק. ואמנם עיין אהלי שם (כלל חמישי, בשם יוסף ס"ק ז) שנראה ממנו שנקודת החידוש בעניין נוסח התפילה, אינה שהתפילה בעת שינוי השם היא עצמה קובעת מציאות, אלא ברור שכוונתו שכיון שהתפללו שיהא כאן הוספת שם, הרי שמה שנקרא מעתה בשני השמות או רק עולה בהם לתורה אין זה כצירוף שם ועוד שם, אלא הוי שמו החדש המורכב משני שמות.

הנפק"מ בין שני תפיסות אלו הוא באופן הנ"ל, במקרה שדיבר בו הטיב גיטין, באחד שהיה שמו נפתלי ושינו שמו דרך עקירה לנח, ואולם עדיין ממשיכים כולם לקרוא לו נפתלי ועולה לתורה וחותם נח נפתלי, דלטיב גיטין יכתוב לכתחילה נח דמתקרי נפתלי כיון שהתפללו על עקירת שמו וזה הקובע, ואולם לאהלי שם יכתבו נח נפתלי דמתקרי נפתלי.

במחלוקת זו בין הטיב גיטין לאהלי שם מכריע הגט מסודר כפי הטיב גיטין, עיי"ש בגט מסודר (סימן ז ס"ק ה-ו) ושם בחקור דבר (ס"ק ה) שמבאר הטעם.

ואולם אנו הכרענו שלכתחילה יכתבו בשינוי מחמת עקירה כפי מסקנת האהלי שם שני השמות יחדיו ודמתקרי ע"ש ראשון, וכפי הכרעת הפת"ש, ואמנם בדיעבד אם כתבו כטיב גיטין – הגט כשר, שכן כך היא הכרעת רבים מהפוסקים אף לכתחילה, עיין לעיל מה שכתבנו בזה.

אולם, במקרה ששינו שמותיו דרך צירוף, הרי שליכא מחלוקת ביניהם, ואם יכתבו דמתקרי ביניהם יהיה גט פסול, כיון שקריאת השם יוצרת מציאות בה אנו מחברים את השמות, והשימוש בשניהם יחד או ע"י קריאה בתורה או ע"י קריאת האנשים כוונתה הוא שיש חיבור ביניהם, ואין זה רק חיבור בפי אנשים אלא שאכן זהו חיבור אמיתי וכשמות לידה. ולפי ביאורנו בא על מקומו הערת השדה יהושע (סי' לה) שרצה לומר שמהב"ש והרמ"א נראה לא כך, שכן איירי שעולה לתורה בשני שמות, ולרמ"א אף יותר שאף נקרא בשני השמות יחדיו, ועדיין כותב דמתקרי ביניהם, רוצה לומר, שלעולם צירוף השמות אינו מראה כלום, ועל כן גם אם התפללו על צירוף השמות אין זה מורה כלום. ואמנם לפי דרכינו זה אינו, אלא צירוף השמות בתפילה הראה שכוונתו הייתה שמה שקוראים לו השתא בשני השמות או שעולה כך לתורה בשני השמות הרי שבא ללמד שזה שמו החדש בצירוף שני השמות, וא"כ לא ניתן להוכיח מדברי הב"ש והרמ"א שום עניין למה שחידש הבית אפרים.

כחיזוק לסברא זו שביארנו בטיב גיטין, אביא את לשונו במש"כ בשינוי מחמת חולי (אות י), וז"ל:

"לכן נראה לי שבמקומות שמנהגם בתפלת המצלאים להזכיר שניהם יחד, ואומרים אם על משה נגזר על יעקב משה לא נגזר וכה"ג, וכן במי שבירך שעושים אח"כ, והעולה ובני ביתו, לא זז מפיהם שם הראשון וגם כשמדברים מענין זה בפיהם ירצו שברכו אותו עוד שֵם, כל זה הוראה שאינו רק צירוף ולא עקירה וא"כ אין מקום לכתוב דמתקרי, וכל הפוסקים המדברים בענין זה הוא הכל לפי המנהג מקדם, וכן עוד היום, שמברכים במקומות הרבה החולי בשם אחר ואין מזכירים שמו הראשון רק השני בלבד, וכשמדברים מזה אומרים שבירכו החולי בשם אחר וזה האות כי ברצונם עקרו הראשון לגמרי, אך כיון שלא נשתקע מפי העולם מזכירים אותו ג"כ בגט בלשון דמתקרי, משא"כ כשניתן לצרף בלבד. ואף שזה דבר חדש לא העירו בו האחרונים, לענ"ד דבר ברור הוא דכל שבא לצרף לא שייך לשון דמתקרי, והגע בעצמך באם נתברך בשני שמות יחד, כגון שהיה שמו משה ונתברך בשם אברהם יצחק, פשיטא דכותבין אברהם יצחק דמתקרי משה, כיון דהברכה היתה בעניין זה שיהיה אברהם יצחק כשם אחד מורכב משני השמות, וא"כ הן הן הדברים, כשצירפו לשם משה שם יעקב, ואמרו שמשה יעקב יהיה שמו, והיו יחדיו לשם אחד ואין לחלקם כלל [...]

ולפענ"ד בזה שבא לצירוף יש חשש פסול אם יכתוב דמתקרי ביניהם כמו בשמות הלידה, ובזה שצירפו לו עוד שם מחמת חולי כשני שמות הלידה יחשב, ואפשר שזה דעת הב"ש ס"ק כד, דס"ל דאם נקרא בפי העולם בשני השמות פסול אם כתב דמתקרי, משום דזה סימנא מלתא דמעיקרא ניתן השם לצרפו לראשון והוי ליה כשמות לידה, ועל כל פנים אם אמת כן הוא שניתן השם לצרף אין מקום לכתוב לכתוב יעקב דמתקרי משה, דנהי דעל משה שפיר נופל לשון דמתקרי שהיה נקרא מכבר, מכל מקום כתיבת השם יעקב לבד הוא חצי שם, וכבר כתבתי [ל"ש ס"ק א] שאין הלשון סובל לפרש דמתקרי משה היינו דמתקרי משה ג"כ."

ברורים הדברים לכל מוצאיהם שבא לומר שהתפילה וכוונתה היא לעשותם כשם אחד על דרך הצירוף ולא על דרך העקירה, ולפיכך כשם אחד ארוך הוי, שכל הפוסק ביניהם דמתקרי אין זה אלא כמתמיה, וגט זה אשר יכתב כן יפסל.

ועיין בדברי חיים (שמ"ח ס"ק א) שחולק על הטיב גיטין, ודעתו שאפילו הוסיפו לו שם דרך צירוף כותבין שם החולי תחלה ודמתקרי על שם ראשון. הרי שדחה חילוק זה של הבית אפרים, והוכיח כן מדברי המהרש"ל ביש"ש (גיטין פרק ד סימן כד). ועיין באהלי שם (שם ס"ק יד בשם יוסף) שדחה דבריו מדברי היש"ש, והעמיד הדברים כדברי הטיב גיטין, והביא מהחלקת מחוקק (סימן קכט ס"ק א) שרומז לחלוקה זו של הטיב גיטין, וכן מסיק כמותו.

ואמנם כותב הטיב גיטין על חילוקו, שיש בזה חידוש ואין הוא רוצה לחדש דברים מדעתו ולהעמיד הדברים על זה, ועל כן רוצה הוא שיצטרפו לזה עוד. מכל מקום ברור שחידוש זה נתקבל לעיקר בפי רבים מהפוסקים, ובעיקר ספרי היסוד העוסקים בענייני השמות, הלא הם החלקת מחוקק הנ"ל והאהלי שם, וכן מסיק הגט מסודר (סימן ז סעיפים ה-ו). וכן כותב הפת"ש בשמו: "דאף שזה דבר חדש לא העירו בו האחרונים לפע"ד דבר ברור הוא דכל שבא לצרף אין כאן שייכות דמתקרי ויש חשש פסול בזה אפי' בדיעבד כו' ע"ש". וכן כתב הפת"ש בכמה מקומות, יעויין בסדר המהר"ם ושם בפת"ש (ס"ק טז, כ).

וכן פוסק הרב תשורת שי (מהדו"ק סי' תקה), וכן ויחי יוסף לגר"י ידיד (דף י), וכן בעזרת כהן לגרא"י קוק (סימן פג), עיי"ש.

והנה במקרה שלנו, כפי הנראה עלו לברך בתורה והוסיפו שם על שמה ואין זה עקירת שם, נמצא שעיקר כוונתם הייתה ששמה מעתה יהא [ש'] [ר'], ומה שקראו לה מועט מהאנשים [ש'] [ר'] הרי כוונתם שזה שְמָהּ החדש הצירוף של שני השמות. ועיין בטיב גיטין (שמ"ח אות ז) שכותב כן להדיא, אף אם בפי המיעוט נקראת בשני השמות, שאז יש להתבונן בכוונתם בעת הוספת התפילה, עיי"ש.

על כן נראה, שכל דברי הרמ"א שהבאנו דבריו לעיל, שבשינוי שם מחמת חולי אף אם קראו לו בשני השמות גם יחד הרי יכתוב לכתחילה דמתקרי בין שני השמות, ביארנו כוונתו שבשם מחמת חולי אין כאן שם אחד ארוך המורכב משני שמות אלא שני שמות נפרדים לגמרי, ורק האנשים מחברים אותם ואין חיבור האנשים בא לומר שיש כאן חיבור שמות, אלא שם שנקרא בתחילה ושם נוסף שיש לו. והב"ש חלוק על הרמ"א בזה, ורק מסכים עמו אם נקרא בפי כל בשם אחד ורק עולה לתורה בשני שמות, הרי שמקבל את יסוד הדברים של הרמ"א שבכה"ג אין כאן צירוף אמיתי לשם אחד, אלא כוונתן שמעלים אותו לתורה שזה ראובן הנקרא גם בשם אחר שמעון על דרך משל. אמנם לענ"ד סברא זו לא ניתנת להיאמר בכה"ג שהיה כוונתם להוסיף שם על שמו, ובעצם כעת נוצר שם חדש המורכב משני השמות, ואף עם נקרא בפי כל באחד הרי שמה שמשתמש בו בשני שמות, או בפי המיעוט או אם עולה לתורה בשניהם, הרי שברור שזה שמו כשם ארוך המורכב משני שמות. ודברים הללו מבוארים להדיא בפת"ש, שהסכים להקל בעקירת שם כדברי הרמ"א לעניין דיעבד, ואולם בקריאת שם ע"י צירוף חכך לפסול בדיעבד בכתבו דמתקרי בין שני השמות. וכאן נראה ברור שדברי הגט מקושר נשמעים, שאם יכתוב דמתקרי בין שני השמות יפסל הגט, כיון שמעולם לא נקרא בשם שני לבד, ועיין גט מסודר שגם מסיק כן.

ועוד נראה, שאף לא ניתן לצרף יסודו של החזו"א כיון שמבוסס הוא על מציאות זו שאכן יש כאן שני שמות נפרדים, ברם אם השם השני מורכב כעת משני שמות יחדיו הרי לא ניתן לסמוך על זה.

ולפי"ז יש על מסדרי הגט לשים ליבם לזה בעת חקירת השמות ולברר איך נעשה השינוי, האם על דרך עקירת השם הקודם או על דרך הצירוף, וכך הוא המשך לשונו של הטיב גיטין שכך מורה:

"ולכן המסדר כשיבא מעשה לידו בשם מחמת חולי צריך לחקור איך מנהגם שם בתפילת המצלאים בברכת השם לחולה, אי לאוסופי קא מיכוין או למיעקר קא מיכוין, ואם מנהגם רק להוסיף ולצרף השם מחדש אין לו לכתוב דמתקרי שבזה אין בית מיחוש, שאפילו אם נאמר שזה אין לו דין שמות לידה, מכל מקום גם בשם מחמת חולי כשעולה שניהם לתורה כשר."

מסקנה
סוף דבר, במקרה דנן, נראה שצריך לכתוב לכתחילה [ש'] דמתקריא [ש'] [ר'], עיין בקרית חנה דוד (ח"ב סי' כב) שגם הקדים שם אחד, ועיין לעיל מה שהארכנו שבשינוי מחמת חולי כך יש לנהוג, ובפרט שחותמת בשם זה ואף נקראת בפי רוב בשם זה. ואם נכתב כפי שהופיע בגט הראשון [ש'] דמתקריא [ר'], הרי שגט זה פסול ולא ניתן לסמוך על הגט שניתן, ורק בעיגונא יש לצרף שיטת הגליא מסכת והב"מ המוזכרים שמפרשים את דמתקריא שיש שם נוסף, עיין מה שהארכנו לעיל, וכן ניתן לצרף דעת הדברי חיים שחולק על הטיב גיטין הנ"ל.

ועל כן יש לזמן את הבעל ליתן גט נוסף.

לסיום העניין, בבירור שמות שנעשו כעת, התברר שהאשה חזרה לאחרונה לשמה המקורי, [ש'], וכך חותמת ומתברכת, ולכן בפועל סודר הגט החדש בשם הלידה בלבד.

פסקי דין העולים
א. מי שנקרא בשני שמות נפרדים, וכתבו אותם יחד בלא דמתקרי, מהרי"ק פסל ותה"ד הכשיר. בב"י יישב שמהרי"ק איירי כאשר נקרא בב' שמות בשני מקומות, ותה"ד בב' השמות במקום אחד. ודרכ"מ חילק דתה"ד איירי שעולה בשני השמות יחד.

א1. בשו"ע פסק: "מי שיש לו שני שמות, כותבין: ראובן דמתקרי שמעון. ואם כתב: ראובן שמעון, יש מי שאומר שהוא פסול". והגיה ע"ז הרמ"א: "אבל אם נקרא בשני השמות ביחד, או שעולה כן לספר תורה, כשר".

נחלקו האחרונים בהבנת דברי השו"ע: בב"ש ובאה"ג פירשו לקולא עפ"י מש"כ בב"י, ורק כשנקרא בב' שמות בב' מקומות פסק לפסול. למעשה, בגט מקושר וטיב גיטין [מהרא"ל צינץ] הכשירו בדיעבד כדעת הב"י, וכן הכריע החזו"א כתה"ד להקל בלא כתב דמתקרי, בשני שמות במקום אחד ולא נקרא כשהם בחיבורם. אולם, בפרח מטה אהרן פירש איפכא שבב' שמות במקום א' פסק לפסול, ובב' מקומות לכו"ע פסול. בגט פשוט אהלי שם וערוה"ש פירשו שמרן חזר בו ופסק כמהרי"ק, מחשש לעז שיאמרו אין זה המגרש. מהר"א סכנדרי פי' שתה"ד הכשיר רק כשקוראים בב' השמות ביחד, וכ"כ בנח"צ בדברי הרמ"א.

א2. נמצא לרוה"פ פסול הגט לדעת השו"ע אם לא נקרא בב' השמות יחד, כ"ש בימינו שמצוי ב' שמות עריסה, ובפרט לדברי הרמ"א, וכן הכריע מהר"ם יוזפש בסדר גיטין, וכך היא הכרעתינו, אולם במקום עיגונא יש לסמוך על הפוסקים להקל באי אפשר לתת גט נוסף.

א3. אולם בשני שמות בשני מקומות, דעת מרן (סימן קכט סעיף ד) להכריע לכתוב שם עיקר במקום נתינה ודמתקרי ע"ש מקום כתיבה, ואם חיברם בכה"ג פסול אף במקום עיגונא.

ב. מי שנקרא בשני שמות ביחד כגון אברהם יצחק, או שרה [ר'] בשם אישה, וכך ניתן לו שני שמות בשם עריסה, כיון שנקרא בשניהם יחד וכך הוא עולה לתורה וחותם כותבין כך בשני השמות בגט ואם כתב אברהם דמתקרי יצחק שרה דמתקריא [ר'] הגט פסול. כן הכריע הגט פשוט, וכ"כ בסדר הגט למהר"ם יוזפש ובטיב גיטין שאם נקרא מעריסה בשני שמות וכך נקרא ועולה וחותם, פסול אם כתב דמתקרי. וכ"כ באהלי שם, ונתן ב' טעמים, שאל"כ יטעו שאין זה המגרש ועוד שהוא חצי שם. בפת"ש הביא מגליא מסכתא שדחה טעם הראשון, שיל"פ ראובן שנקרא גם שמעון, אך מודה מטעם שני. וכ"ה בשם שו"ע הרב, וכ"כ בספר קב ונקי. ונראה שבזמה"ז שמצוי ב' שמות, גם טיב גיטין בשם פרח שושן יודה, וכ"כ ערוה"ש דהוי שינוי גמור ופסול, וכן הכרעת החזו"א. ומ"מ נראה שהוא פסול מדרבנן, אך לא בטל.

ג. הרבה אחרונים כתבו בדעת הרמ"א שאדם הנושא בשני שמות אם נקרא או עולה לתורה באחד מהן בלבד, לכתחילה יש לכתוב דמתקרי, שאז מתברר שאינו שם כפול, וכ"כ מהר"ם יוזפש בסדר גיטין. אך בב"מ מסיק שיש לכתוב לכתחילה בלא דמתקרי. ואולם אף הוא הסכים שבדיעבד אם כתב דמתקרי כשר, ואם כתבו יעקב ישראל דמתקרי ישראל, פסלו רבני פפד"מ דמשמע שיש שינוי בניקוד ישראל.

ג1. בגט מקושר [צינץ] כתב נגד סדר גיטין לפסול כשעולה יעקב משה וכתב יעקב דמתקרי משה, אלא יש לכתוב יעקב משה דמתקרי משה, בין בב' שמות עריסה בין בנשתנה מחמת חולי, ויפה הורה המורה בעובדא דבית מאיר. ובעובדא דתשו' רמ"א יש לכתוב אהרן סעדיה דמתקרי ישעיה. וכ"כ בית אפרים לפסול בב' שמות לידה ועולה וחותם ראובן שמעון ונקרא ראובן אם כתב ראובן דמתקרי שמעון.

ג2-ג4. בגליא מסכתא מיישב דעת רמ"א וסדר הגט ש"דמתקרי" מתפרש שנקרא גם כן כך, ולא חשש לשמא יאמרו. ומ"מ היינו בנקרא או עולה בשם א', אבל בלא"ה הוי שם ארוך מורכב ופסול אם כתב דמתקרי.

ג5. בשם עולם פי' דעת רמ"א שכל שיש חילוק ועולה או נקרא בא' בלבד, הם שני שמות נפרדים וכוונת החיבור שנקרא זה וגם זה, ורק אם נקרא ועולה וחותם בב' יחד הוי שם מורכב. (ולפי"ז צ"ע בזמה"ז שמצוי ב' שמות מלידה.) אך קשה לומר כן כאשר שנקרא בב' יחד, וע"כ צ"ל כגליא מסכתא שדמתקרי משמע גם שם נוסף, ולא חשש בזה לשמא יאמרו. וכ"נ מתו"ג שמכריע כדברי רמ"א.

ג6. בבית אפרים ס"ל שמחלוקת רמ"א וב"ש היא בשם מחמת חולי, ועולה באחד ונקרא בשנים, אך בנקרא בא' ועולה בב' מסכים ב"ש לרמ"א שיכתוב דמתקרי לכתחילה. ובב' שמות מלידה יכתוב בלא דמתקרי אף בנקרא או עולה בא' שאינו אלא קיצור השם, וגם לדברי סדר הגט יכתבו ראובן שמעון דמתקרי ראובן.

ג7. בשו"ת שו"ע הרב באשה שנקראת מלידה שרה לאה ונקראת שרה וכתבו שרה דמתקריא לאה, שפסול, ורמ"א הכשיר רק בנשתנה מחמת חולי. מבאר שו"ע הרב שהב"ש למד שהרמ"א איירי בנקרא בפי כל בשני השמות וכך עולה לתורה, ובשם מחמת חולי לעולם יכתבו בגט דמתקרי כיון שמה שקוראים לו כך אין זה אלא פלוני שהיה קרוי כך, וכדברי הגט פשוט. ועל זה מעיר הב"ש שאף בשם מחמת חולי צריך לכתוב שניהם יחד אם כך נקרא בפי כל, ובכך יבוארו דברי התו"ג שלמד שמה שתמה הב"ש על הרמ"א הוא בנקרא בשניהם גם יחד וכך עולה לתורה ואולם הוי שינוי שם מחמת חולי, וע"ז תמה הב"ש שצריך לכתוב דמתקרי, ואולם בשם עריסה בנקרא בשניהם לכו"ע כותבם בלי דמתקרי.

ואכן כך כותב להדיא בשו"ת בית אפרים (סימן פא) בביאור מחלוקת הרמ"א והב"ש.

נמצא בשני שמות לידה ונקרא או עולה בשם אחד: דעת רמ"א לפי סדר הגט ותו"ג שלכתחילה יכתוב דמתקרי, ובדיעבד כשר אם חיברם, וכן בגט מקושר [בולה], אלא שחילק עפ"י ב"ש שאם נקרא בשניהם ועולה באחד לכתחילה לא יכתוב דמתקרי, ואם נקרא באחד לכתחילה יכתוב דמתקרי. ורבים מהפוסקים סוברים שיכתוב שניהם יחד ודמתקרי ע"ש מה שנקרא, אברהם יצחק דמתקרי יצחק. בזה כמעט אין מי שיפסול, זולת פקפוק הבית מאיר דלית דחש לה, וכן מסיק פת"ש. וכן נקטינן למעשה לכתוב לכתחילה ראובן שמעון דמתקרי ראובן וכן מנהג בתי הדין. ולקמן יבואר מה הדין בדיעבד בכתב דמתקרי.

ד. כתב החיד"א בשו"ת חיים שאל שמנהג הספרדים עפ"י שו"ע ששם עלייה לתורה וחתימה עיקר, ולכן בשני שמות לידה וכך עולה לתורה, גם אם נקרא באחד בלבד, כותבים שני השמות יחד בלי דמתקרי כלל, אברהם חיים, כהכרעת הגט פשוט. וכ"כ בספר פרי אדמה ובכפי אהרן שכן פשטה הוראה בבתי דין בירושלים. וכן כתב בשו"ת יביע אומר (ח"י אה"ע סי' לב) שאנו נגררים אחר בי דינא דירושלים, והשיג על הגר"ש משאש שכפל שם שנקרא בו. ובספר ויחי יוסף להגר"י ידיד כתב שכל רבני ירושלים לא נהגו לכפול השמות, אך רבים וגדולים וכל גדולי אשכנז כתבו לכפול השם, וגם למנהג ירושלים אינו אלא לכתחילה אך אינו פוסל אם כפל. ונראה שטעם מנהג ירושלים אינו מחשש הבית מאיר, אלא משום שנחשב כקיצור השם, כסברת הטיב גיטין. מ"מ מסיק בספרו בית אפרים דלצאת כל פקפוק יש לכתוב גם שם שנקרא בו בפנ"ע, וכן מסקנת אהלי שם והכרעת פת"ש. גם יש רבים החולקים על דברי בית אפרים ששם אחד שקורים בו הוא קיצור השם ולכן אין צורך לכתבו, ועוד יש שכתבו שגם קיצור השם יש לכתבו, כמש"כ הרמ"א בחנן אלחנן. ועל כן יכתוב אף את השם שנקרא בו בדמתקרי, ולקמן אות ז' נביא סיבה נוספת לנקוט כן.

ה. בשו"ע כתב ששם מחמת חולי עיקר כלפי שם שנקרא בו, אך שם מובהק שעולה או חותם בו עיקר. אולם, במכתב מאליהו חולק ומסיק דהיינו רק אם מקצת קורין כן, אך בלא"ה יכתוב שם שנקרא בו. למעשה רוב מניין ובניין מכריעם כשו"ע ששם שעולה לתורה עיקר, מכל מקום הביאור הוא כפי שכותב באהלי שם שעדיפות שם שעולה בו הוא לענין קדימה (שיש לו מעלה מצד חשיבות), אך אם כתבו לבדו דינו כשם טפל שכשר בעיגונא בלבד (שיש לשם קריאה מעלה מצד זיהוי המגרש).

ו. בשם עולם כתב ששם עלייה עיקר כלפי שם שנקרא בו רק כאשר גם חותם בו ובזה מבאר את גדר זה של שם שעולה אתו לתורה על פי קריאת הגבאי, אך באהלי שם חולק עליו ומבאר שמעלתו מחמת קדושה. אולם במקור הדין בקונדרסין מפורש שם עליה או חתימה וכ"כ הרבה אחרונים, וכן היא ההכרעה להלכה בדעת מרן וההולכים בעקבותיו, וכן מסקי האהלי שם והגט מסודר.

ז. לפי מש"כ ששם שעולה בו עיקר רק לענין קדימה, צ"ע מנהג הספרדים וירושלים להזכיר שם כפול שעולה בו לבד. ובאהלי שם הקל בשעה"ד, אך באשה וכתבו שם חתימה בלבד פסול.

לכן יש לנהוג למעשה להוסיף את השם שנקרא בו בדמתקרי, וכן מנהג בתי הדין, ויש לנהוג כן אף בירושלים.

ח. נולד משה ליב וכן בת.ז., אך רק אחותו קוראת לו כן והשאר משה בלבד (ואינו עולה או חותם), בשד"ח כתב שיש לכתוב ב' שמות לידה. וצ"ע ממש"כ במי שנשתקע שם שני וחותם בשם א' בלבד, אף שרשום גם הב' בדרכון. וצ"ל כיון שחותם בא' מראה שאינו מחשיב השני. ובישכיל עבדי חולק ומצריך שלפחות מקצת יקראו בשם ב'. ואולם במעשה זה יש לכתוב משה ליב דמתקרי משה מהנימוקים להלן.

ח1. מהב"י נראה ששם שנשתקע לגמרי אין לכתוב, ואם כתב לבד הגט בטל, ואף כטפל הגט פסול אא"כ מקום עיגון, ומשמע רק באינו נקרא כלל, אך ע"י אדם אחד מציל משיקועו, וכ"כ בגט מקושר. ובדברי מלכיאל הסכים גם במיעוטא דמיעוטא כאביו ואמו, אך לא אחד בלבד. ובבית יצחק [לר"י שמעלקא] הכריע שבב' בקביעות או ג' אף שלא בקביעות. וי"א אף בג' לא סגי. ובגט מסודר הכריע בשם שם עולם שצריך ג' בקביעות, ואם קראו לו כך רבים ורק הלך ודעך צירף השיטות שסגי בידיעת השם, ועל כן אם קראו כן ודעך, סגי בג' שלא בקביעות. וכ"נ לדינא.

ח2. בשם לידה שנשתקע, כתב בחידושי אנשי שם שיכול לכותבו גם אם נקרא רק בפי אחד. וכ"כ עוד אחרונים. ובגט מסודר באר עפ"י נוב"י שני גדרים בשמות, שם עיקרי ושם מחמת חשש לעז. שם עריסה עיקרי אף שאין נקרא בו, וסגי באחד שאין לעז. ושם בפי ההמון צריך שיוחזק ואל ישתקע ויתבטל, שאז כמאן דליתא, ולא סגי בא' כדי להחזיק. וכיון שהוא שם עריסה, סגי בקריאת אחותו.

ח3. אף שדברי מלכיאל כתב שתעודת לידה או דרכון גרע מכתובה, שנחלקו אחרונים אם חשיב נשתקע, ת.ז. עדיף שנקרא בפי פקידים ולא נחשב נשתקע. וגם מה"ט יש לכתוב משה ליב דמתקרי משה.

ט. בכה"ג, בעולה או חותם בב' שמות יש להקדים השנים ולכתוב דמתקרי ע"ש האחד. ובאהלי שם כותב שגם בעולה בא' יש להקדים השנים, שהאחד הוא כקיצור השם או ענף היוצא, ואם הקדים האחד כשר. וכ"נ לנהוג בצירוף דעת ריב"ש שבכותב שני השמות אין קפידא בסדר. וכותב ע"ז הגט מסודר בחקור דבר (שם) שאין כותבין שני השמות שהמיעוט קורין בהן לעיקר רק כשקדמו לשם האחד אבל לא כשהשם האחד קדם, והחילוק הוא דכשקדמו שני השמות אז השם האחד נשתרבב משני השמות משום שהוא שם קיצור [לטיב גיטין] או משום שהוא ענף היוצא מן הבד [לדברי אהלי שם] ומטעם זה הוא הטפל אע"פ שהרוב קורין בו, משא"כ שם שנוסף רק לאחר מכן לא שייך לראות בו שם שיוצא ומשתרבב משני השמות.

חילוק זה נהיר וישר לכל מתבונן, וכן ראוי לנהוג.

לקמן נביא חילוק נוסף בשינוי שם מחמת חולי, האם השם החדש בא לעקור שם ראשון או בא כתוספת לשם שני, ולפי"ז גם בחלוקה זו של הגט מסודר יש לומר שכך הוא אם השם החדש בא לעקור שם החדש, ברם אם בא כתוספת לשם הרי דהוי כשם לידה שכעת הופך להיות כשם כפול דאז הוא עיקרי, ועליו נוסיף את השם האחר בדמתקרי.

י. הכרעת ההלכה כפי שהבאנו לעיל, כשעולה או חותמת או נקראים בפי מיעוט בב' שמות, ונקראים בפי רוב בשם אחד, או להיפך, לכתוב ראובן שמעון דמתקרי ראובן. ובדיעבד, אם כתב ראובן דמתקרי שמעון, בפת"ש ועוד אחרונים הקלו עפ"י גליא מסכתא. אך בטיב גיטין ובאהלי שם פוסלים, ויש מקילים רק בצירוף עוד טעמים. אך יש סוברים שכיום שמצוי שמות כפולים יהיה קשה להקל אף בדיעבד, רק במקום עיגונא, אא"כ בצירוף טעמים נוספים. לפי"ז בנידו"ד שכתבו [ש'] דמתקרי [ר'], כיון שאין עיגונא ראוי לסדר גט חדש. ואולם במקרה אצלנו שמה החדש הוא לא מעת הלידה אלא שם שנוסף לה, ועל כן במקרה של שינוי שם ישנם שיקולים אחרים להקל וכפי שנביא להלן.

יא. שם נוסף מחמת חולי. כתב ב"י בשם מרדכי וקונדרסין שהוא עיקר וכותבים קודם, אף שקוראים אותו בשם ראשון, וכ"פ בשו"ע. והעיר גט פשוט שאין מקור לכך בש"ס ופוסקים ראשונים, אך רבים הזכירוהו ואזלינן בתריה. אך יש חולקים (מבי"ט ורדב"ז). ובישכיל עבדי כתב שאין הכרע בדבר, ובשמן המשחה פסק שיש לתת שני גיטין. אך למעשה רבים מהפוסקים מכריעים כשו"ע, וכ"כ הגט פשוט שכן סוגיין דעלמא, ואף החושש לסברת המבי"ט אין לחוש כשכותב את שני3171 השמות, עפ"י הריב"ש.

יא1. בב"ש כ' דוקא בנשתנה מחמת חולי, אך לא מחמת דבר אחר, כגון בריחה, ולרמ"א בתשובה אין חילוק. ובגט מקושר [צינץ] כתב שאין מחלוקת, ושם מחמת חולי עיקר אפילו רגיל בשם ראשון, ושלא מחמת חולי בתר רוב. גם בתורת גיטין משמע שאין מחלוקת, שהקשה בדברי ב"ש (סקל"ג) למש"כ (סקל"א) שהעמיד דברי רמ"א שנקרא ברוב עפ"י שם חדש שנשתנה. ובאר שמש"כ ב"ש לאפוקי מהרי"ק שלעולם שם עריסה עיקר, וכנגד זה התחדש ששם מחמת חולי עיקר גם במיעוט, ושינוי אחר לפי רוב אף נגד שם עריסה. ובאר הטעם בחזו"א, שמחמת חולי עיקר השינוי הוא בשם העיקרי בחילוף שם עריסה, אף אם בפי מיעוט, אך מחמת בריחה וכדו', עיקר השינוי מחמת קריאה בפי כל ביתרון הכרה וידיעה, כדברי הרמ"א בתשובה. ואזל לשיטתו שעיקר שם האדם הוא שם עריסה ומשתנה רק ע"י חולי, שהאדם יוצר שמו ואינו תלוי בפי אחרים שהולכים אחר הרגל לשונם. ושינוי אחר רק בנקרא בפי רוב שאז נתפס. אך אנן קיי"ל כשו"ע נגד מהרי"ק ששם בפי רוב גובר על שם עריסה, ומהלך זה דלא כהלכתא.

יא2. בגט פשוט כ' דה"ה כששינה משום סיבה חזקה, ונראה שתלוי בתוקף השינוי. ובמכתב מאליהו כתב שאין לך בו אלא חידושו, וכ"כ אהלי שם שרק שם מחמת חולי שמחזיק בשמחה, משא"כ בורח שמשתוקק לחזור לשם ראשון. ולפי"ז אפשר שיודה גם במחמת סגולה לזיווג וכיו"ב, ובגט מקושר [בולה] הקשה מה חילוק יש, הרי אדם רשאי לשנות שמו וחפץ לעקרו. וכתב שתלוי אם רוצה לעקור שם מקורי בכל מקום, משא"כ בורח. ולפי"ז ה"ה שם סגולה. וכן בישכיל עבדי מסיק שתלוי ברצונו לעקור שמו ראשון. אך עדיין צ"ע למה כתב אהלי שם לחלק בשם מחמת סגולה, וצ"ל שתלוי במידת הצורך וחוזק הסגולה לעקור שם ראשון ולקבוע חדש.

ולפי"ז על מברר השמות להתחקות אחר שינוי השם עד כמה אוחזהו המשנה ודבק בו ורוצה שכולם יכירוהו על פי שמו החדש, ולזה יקרא שם שינוי הקודם לכל.

יא3. כשהאדם אינו אוחז בשם מחמת חולי כלל ואין משתמשים בו אלא מועטים מטעם טכני, נראה שאין לו עדיפות על שם בפי כל. ועיין בתוך הדברים שהבאנו דוגמא לזה.

יא4. אם לא שינו אלא הוסיפו שם חולי כשם שני, יכתבו כסדר זה. וכ"כ בטיב גיטין בפרידא שהוסיפה שם מחמת חולי לשרה פרידא ומקצת קורים בב' שמות ומקצת בשם שרה, שיש להקדים הרוב גם אם פרידא שרה, אך באהלי שם חולק ומכריע שיש להקדים שרה פרידא, כיון שהוא שינוי מחמת חולי. וכדברי הטיב גיטין מצאתי בספר ויחי יוסף, באדם בשם יוסף שמחמת חולי נקרא יוסף שלום, ובפי כל עדיין יוסף, שיש לכתוב לכתחילה יוסף שלום אף ששם שלום הינו מחמת חולי.

יא5. בגט מסודר מבאר את מחלוקתם בשאלת שיבור הגזרה מחמת שינוי השם, לאהלי שם הסדר החדש מבטל הגזירה, ולטיב גיטין עצם הוספת השם. על אף שהגט מסודר הכריע כאהלי שם, אך לענ"ד יש לנקוט כטיב גיטין, במיוחד בשם סגולה, ובצירוף הריב"ש. ולכן בנידו"ד ששם עריסה [ש'] ונשתנה מחמת סגולה ל[ש'] [ר'], אם נקראת בפי רוב [ש'] [ר'] יש לכתוב [ש'] [ר'] דמתקרי [ש'].

יב. הגט פשוט באר דברי הרמ"א בנשתנה מחמת חולי, ולפי"ז כתבו פת"ש ואחרונים לדעתו שאף בנקרא בב' שמות ביחד ועולה בשם א' יכתוב דמתקרי לכתחילה, שאין דיבוק ע"י הקריאה או עלייה לתורה, משא"כ לב"ש. וכ"פ בית אפרים כרמ"א לכתוב דמתקרי, אך בפת"ש כ' שאין המנהג כן בנקרא ועולה בב' השמות. ולחזו"א זה בנשתקע זכרון השינוי אך בידוע שנשתנה מחמת חולי דברי ג"פ עיקר לכתוב דמתקרי, אך בדיעבד כשר בלא כבית שמואל.

יב1. בחידושי אנשי שם במי שנקרא שמו בפי כל שלום ועולה (וחותם לפעמים) שלום מאיר, שאם כתבו שלום דמתקרי מאיר כשר בדיעבד, אך באהלי שם פסל שיאמרו אין זה המגרש. [ולכאורה מש"כ החידושי אנשי שם סותר את מה שפסק בהאלף לך שלמה במי שנקרא משה שמואל ולפעמים נקרא שמואל וכתבו משה דמתקרי שמואל שפסול אף במקום עיגון, צ"ע.] עיי"ש בחידוש אנשי שם שחילק בין שם מחמת חולי לשם עריסה, שבשם מחמת חולי הוי חסרון בלבד ואינו פסול אם עכ"פ כתב שם בפי כל, משא"כ בב' שמות עריסה הוי שינוי השם ושקר אם לא נקרא כלל בשם שני. ויש לבאר עפ"י חזו"א שע"י שינוי מחמת חולי עיקר שמו שלום, וכיון שזוכרים שנשתנה לא נפסל אף שעולה בב' יחד. אך עדיין צ"ע במה שהקל החידושי אנשי שם למסקנה אף בשם לידה. ואפשר שהיה בצירוף כך שמדובר בשם אב, שאינו פוסל לדעת עבוה"ג.

יב2. בדעת רמ"א לפי ג"פ שיש לכתוב דמתקרי לכתחילה אף בנקרא בשניהם יחד, בגט מקושר [בולה] באר דבריו, כיון שהדבר ידוע שאינו שם אחד, אלא שהורגלו לצרפם בעלייה לתורה או בקריאה, ובזה הסביר דברי ג"פ שחילק בין נקרא בשם א' בלידה ונתשנה מחמת חולי לבין נקרא בשניהם משעת לידה. וכ"כ בויחי יוסף שגם אם עולה ונקרא בב' שמות, יש לכתוב שם חולי דמתקרי שם ראשון, כיון שרצו לעקור שם ראשון ודי להזכירו בלשון דמתקרי. הרי שהרבה פוסקים כדברי רמ"א, ולכן אף אם המנהג לכתחילה כב"ש לכתוב שניהם בלא דמתקרי וכפי הכרעת רוב הפוסקים, היה מקום לפסוק כרמ"א בדיעבד ולהכשיר את הגט בלא גט נוסף. אך כיום קשה לאמץ פסיקת רמ"א גם בדיעבד, שיתכן ודבריו מבוססים על מציאות שאין שני שמות מקובלים, ובתפיסה שקריאה בשני שמות מחמת חולי הוא שם ועוד שם. ולפי"ז בנקרא ועולה בשניהם, אם כתב דמתקרי אין להקל אלא בעיגונא, בצירוף שיטת החזו"א.

יג. בנקרא בשני שמות ועולה באחד, נחלקו רמ"א וב"ש. אך בעולה בב' ונקרא בא', בשינוי מחמת חולי, אף לב"ש יכתוב לכתחילה דמתקרי ביניהם. להרבה אחרונים היינו רק בנשתנה מחמת חולי, אך לא בב' שמות מעריסה.

יג1. לרמ"א לעולם הוי שם ועוד שם. ולב"ש אם נקרא בב' נהפך לשם מורכב, אך לא בעולה אם עדיין נקרא בא' כאשר נשתנה מחמת חולי, אך בנקרא בשם אחר לגמרי (כעובדא דתשו' רמ"א) גם עלייה לתורה מחברם.

יג2. אולם, בגט מקושר [צינץ] כתב לפי"ז בעולה ראובן שמעון ונקרא ראובן, אם יכתבו שמעון דמתקרי ראובן אין להבחין האם עולה שמעון לבד או ראובן שמעון, ולכן בעובדא דתה"ד יש לכתוב יעקב משה דמתקרי משה, אבל יעקב דמתקרי משה, כדעת הרמ"א, יש לפסול אף בדיעבד. והיינו כיון שלא הזכיר הצמד של עלייה לתורה. ולחזו"א יש ליישב שעיקר שם הוא שם עריסה או שם מחמת חולי, וביד עלייה רק לקבוע איזה, אך לא ליצור שם חדש מורכב. ובאהלי שם מכריע כגט מקושר מנימוק נוסף שבימיהם שלא היו רגילים בב' שמות הכוונה בעלייה בב' שמות הוא שנקרא כך ונקרא כך, אך לא בימינו שרגילים בב' שמות.

יג3. בפת"ש השיג על מה שפסל הגט מקושר אף בדיעבד, לא מיבעיא בעובדא דתה"ד שיל"פ יעקב [עיקר השם מחמת חולי] שנקרא משה [בפי כל], שלהרבה דעות יש לכתוב דמתקרי לכתחילה ואיך נפסול אף בדיעבד, וגם בב' שמות מעריסה ונקרא בא' העלה לעיל להכשיר בדיעבד כיון שיש גילוי שאינו שם א' ממש, אך אף בעובדא דתשו' רמ"א שנקרא בשם אחר אין ברור לפסול כיון שלא נצטרפו מלידה, אך לכתחילה ודאי יש לכתוב אהרן סעדיה דמתקרי ישעיה [ואפשר דאף תשו' רמ"א יודה בזמנינו שב' שמות מצויים]. אך בעובדא דתה"ד מסתפק איך לנהוג לכתחילה.

יש בדבריו חידוש, שאף שכתב שאולי רמ"א יודה בזמנינו בעובדא דתשו', הסתפק בדין תה"ד. וצ"ל דבשינוי מחמת חולי ונקרא באחד, אין בחתימה או עלייה בשני השמות להגדירם כאחד אף בזמה"ז שמצוי שם כפול, ששם חולי הוא שם אחר. ודלא כדעת אהלי שם שכתב סברא של שינוי מנהג אף בעובדא דתה"ד. בגט מסודר אף הוא חולק על סברת אהלי שם שישנה השפעה של שינוי השמות כיום על פסיקה זו . ונלענ"ד להכריע כפת"ש למעשה, שעדיף לכתוב כגט מקושר ואהלי שם ראובן שמעון דמתקרי ראובן, אף בדיעבד כשר אם כתב דמתקרי בין ב' השמות אם נקרא בא' ורק חותם או עולה בב', וא"צ גט נוסף.

לכן בעובדא דידן שהוסיפו [ר'] ועדיין נקראת בפי כל [ש'], וכך חותמת, ורק בברכה אומרת "[ש'] [ר']", וכן בפי מיעוט, לכתחילה יש לכתוב [ש'] דמתקריא [ש'] [ר'], בהקדמת שם בפי רוב כיון שהוא הוספת שם מעין חולי, וכפי הכרעת גט מסודר ועוד. אך אין לכתוב דמתקריא [ר'], כיון שאין נקראת כלל בשם זה לבד. אך בדיעבד שכתבו [ש'] דמתקריא [ר'] אין צריך גט נוסף.

ואולם כיון שכשניתן השם הנוסף אינו בא כעקירת שם לשם הקודם אלא כהוספה לשם קיים, הרי שמציאות זו הדין משתנה וכדלהלן אות הבאה.

יד. בדברי הפוסקים בשינוי השם, הכוונה היתה לעקירת השם, אלא שלא נתקבלה בפי אחרים או אף האדם עצמו. אך בטיב גיטין חידש שאם הכוונה בשינוי לא היתה לעקור אלא להוסיף שם שני, הופך לשם ארוך, ומה שקוראים באחד אינו אלא קיצור השם הכפול, כגון משה נשתנה ליעקב משה ונקראה עדיין משה, יש לכתוב יעקב משה דמתקרי משה. ואם כתב יעקב דמתקרי משה פסול, כיון שמעולם לא נקרא יעקב לבד. ומשמע שכוונת התפילה היא יוצרת מציאות לשמות, ובזה תלוי האם להכשיר או לפסול בכתבו השמות בנפרד, אך מאהלי שם משמע שלעולם אם הוסיפו שם הוי כשם מורכב. נפק"מ אם שינו דרך עקירה אך עולה בשניהם, האם לכתוב יעקב משה דמתקרי משה או יעקב דמתקרי משה. בזה מכריע הגט מסודר כפי הטיב גיטין, ואנו הכרענו כאהלי שם ופת"ש לכתוב יעקב משה דמתקרי משה, אך בדיעבד כשר כדברי טיב גיטין שכן דעת רבים אף לכתחילה.

אך בשינוי דרך הוספה וכן נקרא או עולה אין מחלוקת ביניהם, ואם יכתוב יעקב דמתקרי משה לדברי שניהם פסול, שאינו רק חיבור בפי אנשים אלא חיבור אמיתי כשמות לידה. ובזה ניחא הערת השדה יהושע שכתב שמדברי רמ"א וב"ש נראה לא כן, שכתבו אף בעולה בב' לכתוב דמתקרי ביניהם, שלעולם צירוף שמות אינו כלום, ולדברנו ניחא שצירוף השמות בתפילה מראה כוונה לשם כפול. וכן דימה בטיב גיטין לשינוי לשם כפול חדש, שוודאי אין לכתוב דמתקרי בין שני השמות החדשים. אך בדברי חיים חולק שאף בהוסיפו יש לכתוב דמתקרי בין השמות, והביא ראייה מרש"ל, אותו דחה אהלי שם.

אף שהטיב גיטין כתב שדבריו חידוש ורוצה שיצטרפו אחרים, חידוש זה התקבל בהרבה פוסקים העוסקים בשמות. ועל מסדרי גיטין לשים לב האם השינוי נעשה ע"י עקירה או הוספה, כמש"כ הטיב גיטין.

נמצא בנידו"ד שכוונתם להוסיף שם, "[ש'] [ר']", וכן בפי מיעוט, כוונתם שיהא שם מורכב, ואין להקל אף בדיעבד על פי דברי הרמ"א, שכאן נוצר שם חדש, ומעולם לא נקראת בשם "[ר']" לבד. וכן אין לצרף יסוד חזו"א, שמבוסס על מציאות ב' שמות נפרדים.

טו. למסקנה, כאן יש לכתוב [ש'] דמתקריא [ש'] [ר'], בהקדמת שם יחיד בפי רוב, כפי שהבאנו לנהוג כן בשינוי מחמת חולי, ובפרט שחותמת בזה. וגט ראשון פסול, ויש לסמוך רק במקום עיגונא על שיטת גליא מסכתא ובית מאיר שמפרשים דמתקריא כשם נוסף. ולכן יש להזמין הבעל לסדר גט נוסף.

למעשה בבירור שמות כעת, מתברר שחזרה לשמה המקורי, [ש'], ולכן סודר הגט חדש בשם לידה בלבד.

ניתן לפרסם נימוקים אלו בהשמטת פרטי הזיהוי והחלפת שמה של המבקשת.

ניתן ביום כ"ז בכסלו התש"פ (25.12.2019).

הרב אברהם הרוש
עותק זה מכיל שינויי ותיקוני עריכה