הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י בתאריך י' בסיון תשס"ו (6.6.06), ומנישואין אלה נולדו שלשת הילדים [א'] (שנת לידה 2007), [ל'] (שנת לידה 2009), [ר'] (שנת לידה 2012). הצדדים התגרשו כדמו"י בבית הדין ברחובות בתאריך ט"ו בטבת תשע"ט (23.12.18).

רקע והליכים קודמים
עניינם של הצדדים החל לפני כשנתיים בבית הדין ברחובות (בתאריך כ"ג באייר תשע"ז (19.4.17)), עת תבע הבעל גירושין, כשהוא כורך לתביעתו את עניין הרכוש וענייני הילדים (משמורת, זמני שהות, מזונות).

הצדדים התדיינו בפני בית הדין הרבני ברחובות (להלן: הרכב קמא), שאף פסק, בין השאר, מזונות זמניים.

תיקי הצדדים הועברו להרכב דנן בבית הדין הרבני בת"א, בהתאם להחלטת כבוד נשיא בית הדין הרבני הגדול, הגאון הרב דוד לאו שליט"א.

בית הדין קיים בתאריך כ"א בסיון תשע"ט (24.6.19) דיון ארוך במעמד הצדדים ובאי כוחם, כשהצדדים ובאי כוחם מעלים טענות ומשיבים.

בתחילתו של הדיון הבהיר בית הדין כי הוא ממשיך את הדיונים מאותו מקום בו נפסקו הדיונים בהרכב הקודם, וזאת בהתאם לתקנה עא' לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל התשל"ג, וכי יעשה שימוש בכל החומרים המצויים בתיקים. בית הדין קיבל על כך את הסכמת באי כוח הצדדים.

בית הדין שמע את טענות הצדדים בשלוש סוגיות, כתובה, משמורת – זמני שהות ומזונות הילדים שעל כל אחת מהן תינתן החלטה נפרדת. בנוסף תינתן החלטה בבקשות הבעל בעניין הרכוש, בסוגיות בהן ניתן כבר עתה לתת החלטה, כמו עיקול, דמי שימוש.

עיקול חלקה של האם בדמי הדירה
בפנינו בקשת האב לעיקול ולקבלת דמי שימוש מהאם.

דירת הצדדים נמכרת על ידי כונס נכסים. הבעל ביקש כי יינתן צו עיקול על חלקה של האישה בכסף שהתקבל תמורת מכירת הדירה, עד אשר יינתן פסק דין סופי בעניין הרכוש.

לאחר שבית הדין עיין בבקשה ובחומר שבתיק, והואיל ואין בטענות הבעל ראיות מוכחות דיין לחיוב האם בכספים לאב, הרי שבית הדין דוחה את הבקשה למתן עיקול.

ראה משפטיך ליעקב (ח"א סי' כ'), בדבר הצורך בשמירת האיזונים הנכונים בעניין העיקול, כשמחד קיימת הזכות הקניינית של בעל הרכוש, ומאידך חובה על בית הדין לתת תשובה לחשש של הברחת רכוש באופן שבעל חוב לא יוכל לגבות חובו. נאמר לענייננו שנקבע שם בין השאר, שעיקול יינתן רק כשמציג התובע רגליים לדבר לחבות כלפיו ולחשש של הברחת נכסים, ולא כאשר ניכר כי מבקש הוא אך ורק ליצור לחץ על הצד שכנגד.

דמי שימוש
בעניין טענות האב לחיוב האישה בדמי שימוש בדירה – בית הדין דוחה טענה זו בשתי ידיים. האישה והילדים התגוררו בדירת הצדדים, בזמן בו הייתה האישה נשואה לבעל, וחלה עליו חובת מדור. ואף במהלך כארבעה או חמשה חדשים, מהגירושין ועד לפינוי האישה והילדים מהדירה על ידי כונס הנכסים, הרי שחלה על האב חובת מדור, ואין כל מקום לחייב את האם בדמי שימוש.

כך גם בעניין הטענה לשימוש האישה ברכב, הואיל והדבר נעשה במהלך חיי הנישואין, כאשר במסגרת חיוב מזונות אישה, על הבעל לספק את צרכיה, ולכן אין מקום לחייב את האם על שימוש ברכב.

בעניין זכויות סוציאליות, חשבונות בבנקים, רכבים שנמכרו, המיטלטלין, זכויות של הצדדים ברכוש אחר, כמפורט בכתב התביעה, בית הדין ידון בעניין לאחר סיום מכירת הדירה על ידי הכונס וחלוקת התמורה.

הצדדים יגישו בקשה מתאימה לאחר סיום חלוקת תמורת הדירה.

כתובה
הבעל הוא זה שתבע גירושין בתאריך כ"ג באייר תשע"ז (19.4.17). לא מצאנו בתיק כל עילה לפטור את הבעל מחיוב הכתובה. בדיון שהתקיים בפנינו נשאל הבעל מדוע לא ישלם לאישה את כתובתה, ומה העילות הפוטרות אותו מחיוב הכתובה. הוא טען שהאישה הייתה יוצאת בלילות, הייתה שולחת ומקבלת מסרונים. הבעל לא ידע למסור כל פרט משלים, בוודאי שלא הביא כל ראיה הפוטרת אותו מחיוב הכתובה. הכול דיבורים, אין הוכחות וראיות, ואף אם כדבריו, אין בנטען כדי לפטור את הבעל מחיוב הכתובה.

הרכב קמא חייב את הבעל במתן גט, וכך נכתב בפסק הדין של הרכב קמא מיום ג' בסיון תשע"ט (6.6.19):

"לפנינו תביעת הבעל לשלום בית ולחילופין גירושין מתאריך 19.4.17.

הרקע
הצדדים נשואים זל"ז משנת תשס"ו (2006). מנישואין אלו נולדו 3 ילדים. כבר בכתב התביעה כתב הבעל כי "קיים משבר בחיי הנישואין שנראה לפעמים אף קשה מאד". כתב התביעה המכיל 23 עמודים ויותר ממאה סעיפים המתאר מערכת יחסים שקרסה. הבעל מציין בכתב התביעה כי המשבר הוא בן 5 שנים (מאז הגשת התביעה) עקב זאת שהצדדים רכשו דירה משותפת. עוד לדבריו, האישה יוצאת למקומות שאינם צנועים ובשעות שאינם רגילות ומשתמשת באייפון לשיחות והודעות בשעות המעוררות חשד. לדבריו, האישה נוהגת כלפיו וכלפי משפחתו בחוסר כבוד וקללות.

בסעיף 37 לכתב התביעה כותב הבעל כי "יחסי הצדדים החמירו והגיעו למצב בו אין הצדדים מדברים ביניהם כלל, אין אהבה ביניהם כלל, לא הולכים יחד לשמחות". לטענתו, הוא סולק מחדר השינה.

בסעיף 44 כותב התובע "כי כל דיבור שיג ושיח לא קיים כיום בין הצדדים למרות שהם מתגוררים בבית אחד".

בסעיף 73 לכתב התביעה כותב הבעל כי היה אם לא תאבה האישה לניסיון שלום בית, הרי שבלית ברירה הוא עותר לגירושין בלא תשלום כתובה ותוספת.

כאמור, כתב התביעה נכתב בחודש אפריל 2017. מאז המצב החמיר מאד.

ביום ט"ז בתמוז תשע"ז (10.7.17) התקיים דיון, במהלך הדיון נשאלו הצדדים האם פניהם לגירושין או לשלום בית וכך הייתה תשובתם (כמו שמופיע בשורות 39-41):

בית הדין: מה אתה רוצה היום?

הבעל: אחרי מה שהיא עשתה והרסה לי את החיים אני רוצה לצערי גירושין.

האישה: אני רוצה גירושין.

יצוין כי היה ניכר כבר אז שהסכסוך בין הצדדים קשה והשנאה קשה עד שמרוב מריבה וצעקות נאלץ בית הדין להורות על קטיעת הדיון (כאמור בפרוטוקול בסוף הדיון):

בא כוח האישה והבעל מתווכחים בקולי קולות ואינם נשמעים להוראות בית הדין. בית הדין מחליט לסיים את הדיון.

גם ביום כ"ח אדר תשע"ח (15.3.18) התקיים דיון בפני דיין יחיד, כקדם דיון ולצורך גישור ומשא ומתן. כבר בפתחו של הדיון היה ניכר שהסכסוך בין הצדדים עמוק וקשה, עד שהבעל בתחילה סירב לדבר בפני האישה וביקש לקיים את הדיון "במעמד צד אחד". (בקשה תמוהה בפני עצמה! אך מעידה על עוצמת הסכסוך). בכל המשא ומתן שנפרס על פני שעה ארוכה ניכרה מאד העובדה שגבה טורא בין הצדדים. וכל השיחה נסבה בדרך הנכונה לפרוק הבית.

גם בבקשתו, לא טוען הבעל לשלום בית, אלא תולה את עצמו בטענות ומענות בעלמא, כגון: שהסכסוך והנתק בין הצדדים הוא רק 11 חודשים ולא 18 חודשים כמו שכתב הגר"ח פלאג'י זצוק"ל. ועוד טען, שהאישה לא פתחה תיק לתביעת גירושין.

כמו כן, הצדדים הגישו מסמכים רבים, בהם תיעוד רב על עצמת הסכסוך והנתק. לדוגמא בעלמא נציין את בדיקת הפוליגרף שבוצעה על פי הוראת בית המשפט ותוצאותיה הוגשו בי"ז בתמוז תשע"ז (11.7.17). הבעל נשאל אם נהג באלימות פיזית ומילולית נגד האישה והשיב בשלילה. ועל פי הבדיקה נמצא שקרן. בבדיקה הפוכה שנעשתה לאישה ובה נשאלה האם הבעל נהג כלפיה באלימות נמצאה האישה דוברת אמת, שאכן הייתה אלימות. האישה אף הציגה אישור כי טופלה ב"דולב". דברים חמורים אלו קיבלו אישור בהחלטת כב' השופטת בבית המשפט המחוזי הגב' איריס רבינוביץ ברון מיום ז' באלול תשע"ז (29.7.17).

כאמור, בית הדין ניסה להביא את הצדדים להסכמה לגבי הגירושין ולהסכמה למתווה סדר שאר הדיונים. אך כאמור, הבעל מסרב להתגרש עד סיום הדיונים הרכושיים.

בהחלטה מיום ז' בניסן תשע"ח (23.3.18) הורה בית הדין על הגשת סיכומים. בית הדין הורה כי הצדדים יגישו טענותיהם בעניין עד ליום ל' בניסן תשע"ח (15.4.18). וכן ניתנה זכות תגובה אחד לדברי השני עד ליום ז' באייר תשע"ח (22.4.18).

בא כוח האישה הודיע כי הוא מסתפק בחומר שבתיק.

הבעל ובא כוחו לא הגיבו כלל ולא הגישו את סיכומיהם למרות שניתנה להם הזכות לכך. אך מתוך תגובותיו של הבעל מובנת עמדתו, כי למרות שעל הצדדים להתגרש "עקב מה שהיא עשתה לו" - לטענתו, הוא חפץ לסיים את כל דיוני הרכוש והילדים והמזונות עובר לגט. בהחלטת בית הדין מיום כ"ט באדר תשע"ח (16.3.18) הורה בית הדין לבעל להשיב להצעת בית הדין עד ליום ה' בניסן תשע"ח (21.3.18) – האם להתגרש מיידית ושאר הדברים ידונו אחר הגט. תגובת הבעל להצעה זו לא הגיעה לידי בית הדין.

יצוין גם, כי חומר רב מדיוני הצדדים בפני בית המשפט הוצג לבית הדין על ידי הצדדים. מעיון בחומר עולה כי כל צד האשים את הצד השני באלימות כלפיו וכלפי הילדים. תצוין גם העובדה כי הצדדים נשלחו לבדיקת פוליגרף בעניין האלימות, הבעל נמצא שקרן והאישה נמצאה דוברת אמת. תוצאות בדיקת הפוליגרף מקבלות חיזוק גם מהתנהגות הבעל בדיוני בית הדין. בשלשת הדיונים התנהג הבעל בצורה ברוטאלית, תוקפנית ואלימה ללא מינימום של כבוד (כולל אפילו כלפי הערכאה השיפוטית שהוא זה שנלחם בעבר להישפט בפניה). שני דיונים (מתוך השלושה) נקטעו בגלל התנהגות בלתי הולמת (בלשון עדינה). יצוין, כי התנהגות הבעל (וגם של בא כוחו) היו כל כך חריגות, עד שבית הדין נאלץ לחייבם בהוצאות משפט נכבדות. דבר זה מהווה רגליים לדבר על דפוס התנהגות. ותואם את תוצאות בדיקת הפוליגרף.

החלטה:
לאור המבואר, אין ספק כי הצדדים חייבים להתגרש זמ"ז בהקדם, טוב שעה אחת קודם. וברור שאין לקבל את דרישתו של הבעל לעכב את הגט עד לסיום הדיונים האחרים שנכרכו לתביעת הגירושין. כיון שברור שפני הצדדים לגירושין ובמיוחד כאשר הם חייבים להתגרש.
...
בנוסף, רצונו של הבעל לדחות את הגט עד אחר סיום שאר הדיונים יכול להתפרש כרצון להשתמש בגט ככלי לסחיטה באם תוצאות הדיונים האחרים לא יהיו לשביעות רצונו. בוודאי שאין לאפשר זאת ועל בית הדין להשתמש בכל הכלים שבידיו בכדי למנוע זאת. כמו שבואר בפסק הדין הנ"ל.

לאור האמור, ולאור החומר הרב שלפנינו, פוסק בית הדין כדלקמן:

1. הצדדים חייבים להתגרש זה מזה.

2. אין לעכב את הגט עד למתן החלטות בעניינים האחרים שנידונים לפנינו.

3. קובעים מועד לסידור גט ביום 13.6.18 בשעה 8:50. על המזכירות לצרף הוראות לגט כמקובל.

4. בכדי לעודד את הצדדים לסיים את העניין ברוח טובה, באם יסכים הבעל להתגרש במועד שקבע בית הדין בסעיף 3 ישקול בית הדין, לפנים משורת הדין, לבטל את חלק או את כל הוצאות המשפט שחויב."

עד כאן החלטת הרכב קמא, המדברת בעד עצמה.

כאמור עיינו בכל החומר שבתיק ולא מצאנו כל הוכחה ראויה, המביאה את האישה להפסד כתובתה. ביחס לאלימות האישה שטוען הבעל, הרי שהדבר לא הוכח כלל ועיקר, ואדרבא, מהחומר שבתיק עולה כי אין מדובר באישה הנוהגת באלימות, וראה בעניין זה תסקיר פקידת הסעד לסדרי דין מיום י"ד בסיון תשע"ח (28.5.18), וכן צוין עניין בדיקת הפוליגרף, בה נמצא הבעל כמי שאינו דובר אמת, וזאת בסוגיא של אלימות שהפעיל הבעל נגד האישה, וטענת הבעל על אלימות שהאישה הפעילה נגדו, ראה תוצאות הפוליגרף שנערך ע"י המכון הישראלי לפוליגרף, מתאריך י"ז בתמוז תשע"ח (11.7.17).

אמנם בית הדין אינו נוהג להשתמש במכוני פוליגרף למיניהם, אולם משנשלחו הצדדים על ידי ערכאה אחרת (בנדו"ד, בית המשפט לענייני משפחה), והצדדים קיבלו עליהם את תוצאות הפוליגרף, הרי שיש להתחשב גם בתוצאות הפוליגרף כראיה תומכת בטענת האישה על הפעלת אלימות כנגדה, בעוד שהיא - האישה, לא הפעילה אלימות כנגד הבעל. (בעניין בדיקת פוליגרף כראיה בדין, ראה משפטיך ליעקב חלק ד סימן כג).

לאור האמור לעיל בית הדין פוסק כי האישה זכאית למלא כתובתה.

לאחר העיון בשטר הכתובה, בית הדין פוסק כי הבעל ישלם לאישה עבור כתובתה סכום של 250,000 ש"ח.

סכום זה ישולם תוך 60 יום מהיום.

משמורת וזמני שהות
בית הדין שמע בקשב רב את דברי האב וכן את דברי האם, וכן את דברי בא כוח האם. האב העלה טענות שונות, שאף הועלו במסגרת בקשת האב לצווי הגנה, שהוגשו לבית הדין ימים ספורים לפני חג הפסח.

בית הדין העיר לאב במהלך הדיון, שאם אכן האם הייתה אלימה כלפי הילדים, הדבר היה מוצא את ביטויו בתסקיר האחרון (מלפני כשנה), וכן לא היו מאפשרים לאם לנהל פרויקט של נוער בסיכון.

מנגד העלתה האם טענות על התנהלות האב והתקשורת שלו עם הילדים, כאשר הוא מסית את הילדים לדבר סרה באימם ולהתנהג עמה בצורה שאינה הולמת.

לאור ההיסטוריה של התיק בערכאות השונות, ולאור הדברים שראינו לפנינו (ואף שמענו...), בית הדין לא יכול להימנע מלכתוב את התרשמותו מהצדדים.

התובע מפעיל נגד הנתבעת לחץ משפטי (תרתי משמע) לא מצוי. שנים רבות אני מצוי במערכת בתי הדין הרבניים, ולא זכור לי מקרה כמו זה שלפנינו בו נפתחו 46 תיקים להסדרת העניינים שבין הצדדים. אמנם מיעוטם פתחה האישה אך רובם המכריע נפתח על ידי הבעל. מדובר בתביעות מתביעות שונות, ובערכאות אלו ואחרות, והיינו אומרים שכמעט מדובר ב"אלימות משפטית"...

כמו כן, האב נוהג בבוטות חמורה ביחסו לאם, בעוד האם משדרת ומתחננת לחיים של שקט ושלוה.

קשה שלא להתרשם מכוח העמידה של האם. צריך להיות עשוי מחומרים אחרים כדי לעמוד בלחץ המשפטי והנפשי שמפעיל האב.

נאמר בצורה הברורה ביותר: לא נאפשר הרחבת זמני שהות בין האב לילדיו, אלא לאחר תקופה ארוכה של רוגע ביחסים בין ההורים, ובכך שהאב יפסיק להלחיץ את האם בתביעות ותלונות השכם והערב בכל דבר ועניין, ויפסיק להפעיל על האם לחצים שונים, ובהם הקלטות ותיעוד של הקטינים, תלונות ותביעות. כל עוד לא יתאפיינו היחסים ברוגע ושלוה, לא נאפשר הרחבת זמני השהות. אנו מתרשמים שהאם מייחלת להרחבת זמני השהות בין האב לילדיו, ובלבד שמערכת היחסים תהיה על מי מנוחות, תוך רוגע ושלוה.

האב מבקש הרחבת הסדרי השהות כשהוא מדבר כל העת על שלומם של הילדים. ברור לנו כי הלחץ המופעל על האם, גורם נזק בלתי הפיך לילדים!!! אם אכן דואג האב לשלומם של הילדים, זה הזמן לומר למשחית: הרף! עד כאן! כדי לדאוג בפועל לשלום הילדים, ידאג תחילה שלאימם יהיו חיי רוגע ושלוה, ולא חיים תחת איומים ותביעות וכו'.

בית הדין עיין בתסקיר שרותי הרווחה ב' מלפני כשנה (מתאריך י"ד בסיון תשע"ח (28.5.18)). וכך נאמר בעמודים 6, 7 לתסקיר:

"מאפיינים הוריים של האב.

האב הקפיד במשך תקופה ארוכה על המסגרת הקבועה של זמני השהות. אין ספק כי לאב כוחות, יכולות ומשאבים, בכדי לדאוג ולטפל בילדיו באופן מיטבי.

האב הינו אסרטיבי ודעתן מאד, ומעביר את מסריו למערכות המטפלות באופן תקיף מאד ולעיתים קרובות אף מאיים בצורה קיצונית שיוצרת אי נוחות רבה מאד. נראה כי בכך האב מעביר את מיקוד ההתייחסות להתנהלותו הכללית, במקום לעסוק במהות טענותיו והתנהלותו ההורית (בגדר בא לברך ונמצא מקלל ומקלקל לעצמו).

האב אינו לוקח אחריות כלל על הדינאמיקה שנוצרה מול המערכות המטפלות, מאשים אותן ואת האם, ושולל את הורות האם לחלוטין. האב אינו מקבל הצעות פשרה, בבחינת "הכול או כלום" מבחינתו.

מאפיינים הוריים של האם

האם הינה מסורה מאד לילדיה, שולטת בפרטים הקטנים בכל הקשור לחיי הילדים, ומגלה יכולת הישרדות גבוהה כאם חד הורית, שאינה מקבלת כל תמיכה מהאב.

האם מבינה את מורכבות הסיטואציה שנוצרה, ולמרות הביקורת הרבה שיש לה על האב, אינה שוללת את הורותו, ומוכנה לבחון דרכים לחזרה לשגרה נורמטיבית בה הילדים ישהו אצל האב

הערכה מסכמת של עו"ס ס"ד

אין בכוונתי ללמד סנגוריה על האב... אין עוררין כי במשך תקופה ארוכה האב קיים זמני שהות ללא אירועים יוצאי דופן, וכי ילדיו מצהירים כי אוהבים אותו ומתגעגעים אליו. אי לכך יש להתייחס לחשד הבלתי מוכח כי האב הכה את בנו, כמעידה חד פעמים, שאם אכן קרתה, אינה מעידה על שגרת הורותו.

עם זאת התרשמות הכללית מהאגרסיביות והתוקפנות של האב, מעלה חששות רבים ומקשות מאד להמליץ על חזרה לסדר יום רגיל."

המלצת התסקיר כי המשמורת תהיה אצל האם.

בית הדין שמע בקשר רב ובזמן ארוך מהרגיל את האב. קשה שלא להתרשם מאותה אגרסיביות ותוקפנות. וקשה גם שלא להתרשם מזעקתה של האם המשוועת לשקט ושלוה, בהם תוכל לגדל את ילדיה. למרבה הצער, אנו נאלצים להצטרף לדברים האמורים לעיל בתסקיר.

לאחר ששמענו את דברי הצדדים ובאי כוחם ועיינו בחומר שבתיק, בית הדין פוסק כי משמורת הילדים תהיה אצל האם.

בשלב זה זמני השהות בין האב לילדיו, יהיו בימים שני וחמישי, עת ייקח את הילדים ממוסדות החינוך, ויחזיר את הילדים לבית האם בשעה 20 בערב.

בית הדין מורה לאב שלא ליצור קשר עם הילדים באופן שיצור פרובוקציה, ובוודאי שלא להופיע בבית האם ללא הודעה מוקדמת וללא הסכמת האם, למעט החזרת הילדים בימים הנ"ל בזמני השהות לבית האם.

סברנו לפנות שוב לקבלת תסקיר, או להפנות את ההורים לתאום הורי. אלא שהאם מוטרדת כל היום מתביעות ותלונות של האב, כך שאנו סבורים שאין זה מן הראוי להטיל עליה מטלה והתמודדות נוספת, בשלב זה. מה עוד שלאור התרשמותנו מהאב, אם לא יחליט לשנות את דרכו, כל הטיפולים בלשכת הרווחה ב', לא יביאו כל תועלת. האב צריך לקבל החלטה כאן ועכשיו, "לשנות כיוון" ולנהוג באם ילדיו בצורה רכה ומתחשבת, ולו כדי להטיב עם ילדיו.

אין ספק כי אם האב ישנה את דרכו ביחס לאם, הרי שגם נושא שמירת השבת יבוא על מקומו בשלום, ודי לחכימא.

מזונות הילדים
כאמור לצדדים שלשה ילדים. בתאריך ז' ניסן תשע"ח (23.3.18), פסק הרכב קמא מזונות זמניים כדלהלן:

"בית הדין עיין היטב בבקשות ובתגובות. כמו כן, עברתי על החומר שהוגש על ידי הצדדים על דיוני הצדדים בפני בית המשפט בערכאות השונות, כמו גם החלטות השופטת רבקה מקייס השופטת איריס רבינוביץ' ברון והשופטת חני שירה.

התמונה העולה, שאין וויכוח כי האב משתכר לפחות 12,000 ש"ח. לטענת האם, הוא משתכר אף יותר מכך – בשחור. לטענתה, הוא בעל עסק של שיווק בשר, השווה כסף רב.

לגבי גובה משכורתה של האם יש מחלוקת בין הצדדים. לטענת האם היא משתכרת בסה"כ כ-5,400 ש"ח, לטענת האב, האם משתכרת יותר מכך - בשחור.

שני הצדדים לא הציגו ראיות להשתכרות הלא פורמאלית ("בשחור") של הצד השני.

האם טוענת, שאינה יכולה לעמוד בנטל הכלכלי ותובעת מזונות עבור הילדים. ואין ספק שהאב חייב במזונות ילדיו, כמו כן, אין ספק שהאב אמיד כדי לזון את ילדיו כדין.

בעבר פסקה השופטת מקייס בהחלטה זמנית מזונות זמניים. החלטה זו ניתנה בזמן שהאב שהה עם בני המשפחה בבית הצדדים ונשא בכל עול החזקת הבית. אך בשלב מסוים, הפסיק האב לשלם את אשר הוחלט.

לטענתו של האב, לפי החלטת השופטת אינו חייב במזונות. לפי דעתו, על האם להשיב לו אף את מה שגבתה, לאור בטלות החלטת השופטת מקייס, כפי שכתב בבקשתו להחזר מזונות. יצוין גם, כי האב לא מציע סכום כל שהוא, שהוא סבור שחפץ לשלם עבור מזונות ילדיו.

לאחר העיון בכל החומר שלפני, אין מנוס מלקבוע מזונות זמניים עד לקיום דיון בענייני הצדדים הן בעניין הרכושי והן בעניין המזונות התלויים במקצת גם זה בזה.

לאחר שיקול הדעת, ובהתחשב בעובדה שהאם והילדים גרים בבית הצדדים, ולאור משכורתם המוכחות של הצדדים, ולאור דבר הברור שאי אפשר להניח את הילדים ללא מזונות, מוחלט כהחלטה זמנית כדלהלן:

1. האב ישלם לידי האם בכל ראשון לחודש קלנדרי סך 4,200 ש"ח עבור מזונות שלשת ילדיו.

2. בנוסף, ישלם האב את מלוא דמי ההסעות לבית הספר עבור שלשת הילדים.

3. בנוסף, ישלם האב מחצית מכל הוצאה רפואית או חינוכית נגד קבלה שתוצג לו על ידי האם.

4. מועד תחילת חיוב המזונות הוא מיום הגשת התביעה על ידי האם ביום 30.10.17.

5. סכום זה נקבע כמזונות זמניים ולאחר סיום הדיון בעניין המזונות הקבועים והרכוש יעודכן הסכום (למעלה או למטה, לפי העניין) ויבוצעו החזרים במסגרת חלוקת הרכוש.

6. החלטה בעניין "החזר המזונות" תינתן גם היא במסגרת המזונות הקבועים וחלוקת הרכוש.

7. לאור חג הפסח הממשמש ובא, על האב לשלם עבור חודשים פברואר ומרץ 2017 עד ליום 27.3.18.

שאר חוב מזונות העבר ישולם כתוספת לדמי המזונות החודשיים בעשרה תשלומים חודשיים שווים, בתנאי שהאב יעמוד בתשלומי המזונות באופן דווקני. באם האב יבחר שלא לשלם במועדים שנקבעו, תוכל האם לגבות את כל הסכום בבת אחת על ידי רשויות הגביה.

8. בנוסף לאמור, האב ישלם לידי האם סך 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ עבור הוצאות עורך דין. גם לגבי תשלום זה יתבצע ההסדר האמור בסעיף 7."

עד כאן החלטת הרכב קמא.

לאחר שמיעת דברי הצדדים ועיון בכל החומר שבתיק בית הדין סבור כי בשלב זה יש להשאיר את בסיס המזונות שנפסק במסגרת מזונות זמניים, על כנו, אך יש להוסיף את מרכיב המדור.

לאור האמור בית הדין פוסק מזונות כדלהלן:

א. האב ישלם לידי האם עבור מזונות שלשת הילדים סכום של 4,200 ש"ח לחודש (1400 ש"ח מזונות לכל ילד), וזאת החל מתאריך י' בחשון תשע"ח (30.10.17).

ב. בנוסף ישלם האב לידי האם עבור המדור והוצאות המדור סכום של 1600 ש"ח לחודש, וזאת החל מחודש מאי 2019.

ג. בנוסף יישא האב במחצית הוצאות חינוך או בריאות חריגות. בכללם, הוצאות של מעון, גן ילדים, צהרון, שעורים פרטיים (בהמלצת המוסד החינוכי), חוג אחד (לכל ילד), רפואת שיניים וכל הוצאה רפואית שאינה כלולה בסל הבריאות, ויש עליה המלצה וחוות דעת של מומחה.

ד. בנוסף, ישלם האב את מלוא דמי ההסעות לבית הספר עבור שלשת הילדים.

ה. הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתחילת כל חודש, ולא יאוחר מה - 10 לחודש.

ו. הסכומים האמורים לעיל יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, ויתעדכנו אחת לששה חדשים.

ז. הסכומים האמורים לעיל בסעיף א-ג, ישולמו עד הגיע הקטינים לגיל 18 (בהתאמה), ולאחר גיל 18, ישולם שליש מהסכום הנ"ל (בהתאמה), עד הגיע הקטין לגיל 21 או שחרורו מהצבא, המוקדם ביניהם.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ"ב בסיון התשע"ט (25/06/2019).



עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה