בתאריך י"ב במנחם אב התש"ף (3.8.20) החליט בית הדין כדלהלן:

[...] לאחר שמיעת טענותיהם, הסכים המשיב להצעת בית הדין כי האם תמשיך לדור בנתניה עם הילדים בכפוף לקביעה כי היא תביא את הילדים למרכז הקשר בני ברק למפגשי הסדרי השהות עם האב [...]

המערערת ובא כוחה השיבו כי ייתנו את תשובתם לבית הדין בהקדם. בית הדין מורה למערערת ולבא כוחה להשיב להצעת בית הדין בתוך שבעה ימים ממתן החלטה זו.

ביום ט"ו במנחם אב התש"ף (5.8.20) הונחה לפנינו תגובת האם כי אין באפשרותה להסיע את הילדים לעיר בני ברק להסדרי השהות עם האב, כמו כן צירפה האם אישור רפואי מהמרכז הרפואי שיבא שממנו עולה כי היא חולה בדלקת פרקים, ולטענתה לאחרונה מצבה אף החמיר. לאחר מכן צירפה, על פי החלטת בית הדין, אישור רפואי המיועד לבתי משפט ולבתי דין.

מנגד בל נשכח כי האב מתנגד לבוא כל שבוע להסדרי השהות בעיר נתניה כפי שטען בדיון שהתקיים לפנינו בערעור (בה' באב התש"ף – 26.7.20, ראה שורות 104–106 לפרוטוקול):

המשיב: זה קשה ללכת לשם להיפגש עם הילדים בחוץ בשמש, אני לא אוהב את הנסיעות, אבא שלי לוקח אותי לשם, גם אימא שלי לקחה אותי בפעם האחרונה [...] זה יותר מדי.

בנוסף לפני בית הדין חוות דעת פקידי הסעד לסדרי דין משירותי הרווחה בעיריית בני ברק מיום י"ד במנחם אב התש"ף (4.8.20) שממנה עולה כי לא הוכחו טענות האם נגד האב כי קיים חשש סכנה בקיום הסדרי השהות של האב עם ילדיו ללא נוכחותו של אדם נוסף. יתרה מזו: צוין בתסקיר כי בקיום המפגשים של הילדים עם האב הרגישו הילדים בטוחים בנוכחותו של האב וכי האב משתף פעולה עם העובדים הסוציאליים באופן מלא (ובמאמר המוסגר: עולה מן הדוח כי מעולם לא הוגשה תלונה במשטרה בגין אלימותו, הנטענת, של האב).

מאידך גיסא, כנ"ל, לאור בקשת בית הדין הגדול המציאה האם אסמכתאות רפואיות הקבילות בבית הדין שאין היא כשירה להסיע את הילדים לעיר בני ברק, ולוּ אחת לשבוע. לאור זאת רואה בית הדין הגדול כי יש צורך להכריע בסוגיה שלפניו.

נציין את העובדות העולות בערעור שלפנינו ועל מה נסב הערעור.

רקע כללי ומשפטי לסוגיית הערעור
1. הצדדים נישאו זה לזה כדת משה וישראל בשנת התשע"ג (2012), מנישואי הצדדים נולדו בת ובן.

2. לאחר שהצדדים חיו בנפרד כחודש ימים החליטו הצדדים להתגרש (לטענות האישה בכתב הערעור, המוזכרות גם בחוות הדעת של שירותי הרווחה, הגירושין נעשו בגין אלימות פיזית ומילולית של הבעל כלפיה וכלפי הילדים). הצדדים התגרשו תחילה בבית הדין של הרב קרליץ. לאחר מכן, בי"ט באדר א' התשע"ט (24.2.19) הציגו הסכם גירושין בבית הדין הרבני האזורי תל אביב, בפני האב"ד הרב צבי בן יעקב, אשר נתן לו תוקף של פסק דין. בו ביום שב וסודר גט פיטורין על ידי צבי בן יעקב.

3. הסכם גירושין נעשה על בסיס גישור של הרבנים הרב נדל והרב רוזן מבית הדין של הרב קרליץ.

4. בהסכם הגירושין בין השאר סוכם:

א. הילדים יהיו במשמורתה של האם עד גיל שמונה־עשרה, ומזונות הילדים יעמדו על סך 1,500 ש"ח.

ב. הסדרי השהות של האב עם הילדים יהיו על ידי מרכז הקשר של עיריית בני ברק. ככל שלא תתאפשר ראיית הילדים במרכז הקשר ייפגש האב עם הילדים במשפחה ניטרלית בגישורו של הרב רוזן. כמו כן האב רשאי לארח את ילדיו במשפחה ניטרלית אם יחפוץ בכל ערב שבת בגישורו של הרב רוזן. (סעיף 8 להסכם)

ג. כל הנושאים בהסדרי השהות ומזונות הילדים יידונו בבית הדין האזורי תל אביב.

ד. מקום מגורי הילדים ומוסדות החינוך יקבע על ידי הבוררים שנקבעו בסעיף 25 להסכם [דהיינו הרב רוזן והרב נדל]. (סעיף 13 להסכם)

ה. ככל שלא יהיה תוקף לבוררות בנושאים מסוימים הסמכות תהיה לבית הדין האזורי תל אביב. (סעיף 26 להסכם)

5. מחוות דעת של פקידי הסעד לסדרי דין בעיריית בני ברק בהן עולה תמונה כי האם חרדה לגורלם של הילדים – לטענתה בשל אלימות הבעל כלפיה וכלפי הילדים, מאידך גיסא סברו פקידי הסעד עצמם כי יש מקום להגדיל את הסדרי השהות עם האב ונתנו המלצה להסדרי שהות. זו אושרה וקיבלה תוקף בהחלטת הרב צבי בן יעקב מיום ב' באייר התש"ף (26.4.20) כלהלן:

זמני השהות של האב עם הילדים:
א. באמצע השבוע, אחת לשבוע בימי ראשון במרכז קשר למשך שעה וחצי, כאשר חצי שעה מתוכן ירד האב עם סטודנט לגינה סמוכה.

ב. אחת לשבועיים, בסופי שבוע, אצל משפחה מארחת למשך שעה.

ג. בית הדין מפנה את ההורים לטיפול פרטני או קבוצתי במרכז לטיפול באלימות במשפחה.

6. בהמשך להתנגדות האם לחוות הדעת ולהחלטות בית הדין, הבהיר בית הדין ביום ד' באייר התש"ף (28.4.20) כי על האם להקפיד על הסדרי השהות, שהם מינוריים. בהמשך הסמיך בית הדין את פקידי הסעד למשך שנתיים לפיקוח על ההסדרים ולהרחבתם.

יש לציין כי בית הדין נתן לאם ולבא כוחה ארכה להגיב לתסקיר, והם לא הגיבו בזמן שקצב בית הדין.

7. בתאריך י' באייר התש"ף (4.5.20) הגיש האב בקשה בהולה לבית הדין בנוגע להסדרי השהות שבמרכז הקשר, ולפיה האם הפסיקה להביא את הילדים למרכז הקשר וכמו כן משיחה קצרה עם הילדים (האם מנעה מהילדים להרבות שיחה עם האב) התברר לו כי הילדים עברו עם אמם מהעיר בני ברק לדירה חדשה בעיר נתניה.

8. בי"ג באייר התש"ף (7.5.20) הגיבה האם לטענות האב וטענה כי עקב מחלת הפרקים הכרונית שיש לה (לשיטתה, בגין אלימותו של הבעל) ובהיותה צריכה לעזרה צמודה של אימה אשר מתגוררת בנתניה אישר לה הרב רוזן (שסוכם בהסכם הגירושין שיהיה המגשר בין הצדדים) לעבור דירה לעיר נתניה ,סמוך לאימה ולמשפחתה, שם תקבל תמיכה בגידול הילדים, דבר שאינו מתאפשר בעיר בני ברק. (לדבריה, על כוונתה לעשות כך הודיעה גם לאב כבר לפני פורים התש"ף.)

לטענת האם כבר לפני הגירושין הייתה מתגוררת בנתניה אצל אימה, ורק לטובת הילדים ולצורך החינוך בבני ברק המשיכה לדור בבני ברק אחר הגירושין. אלא שלאחר מכן פרצה ה"קרונה" ולא היה חינוך לילדים בבני ברק, האם עברה זמנית לגור עם אימה בנתניה, ותוך כדי שהותה מצאה דירה בנתניה העונה על צרכיה הגשמיים והרוחניים ועברה לשם – כל זאת בידיעת הרב רוזן ששלח מכתב הבהרה גם לבית הדין. לטענתה לא סירבה להביא את הילדים למרכז הקשר אלא במקרה אחד שבו העובדת הסוציאלית הודיעה לה כי היא צריכה להתייצב במרכז הקשר עם שני ילדיה בתוך שעתיים.

9. כמו כן צירפה האם מכתב של הרב רוזן אשר מאשר כי נתן את הסכמתו למעברה של האם לעיר נתניה ואף יִדֵּעַ את הבעל על כך.

10. לאור האמור הבהיר כבוד הרב צבי בן יעקב בהחלטתו מיום י"ג באייר התש"ף (7.5.20):

בית הדין פונה לשרותיי הרווחה בבני ברק לדווח לבית הדין על כל הפרה של הוראות שירותי הרווחה בעניין זמני השהות של הילדים עם האב.

ייאמר: ככל שיתברר שהאם הפרה את הוראות שירותי הרווחה והחלטות בית הדין בעניין זמני השהות או מנעה בצורה כזו או אחרת את המפגשים, בית הדין יחייב את האם בהוצאות משמעותיות לדוגמה.

11. בתאריך י"ז באייר התש"ף (11.5.20) הגישה האם בקשה להעביר את הסדרי השהות למרכז הקשר בנתניה וכתבה כי שירותי הרווחה בבני ברק אינם מתנגדים לכך.

בו ביום נתן כבוד הרב בן יעקב החלטה שבה הבהיר כי הסדרי השהות בבני ברק ימשיכו כפי שיהיו ואם תעשה האם דין לעצמה בית הדין יטיל עליה קנסות וגם צו להבאתה לדור בבני ברק.

בו ביום התקבלה הבהרת שירותי הרווחה בבני ברק כי האם מתנגדת לבוא להסדרי השהות בבני ברק ומבקשת להעביר את הילדים לנתניה.

ובו ביום נתן בית הדין הרב בן יעקב החלטה על קיום דיון בביזיון בית הדין מצד האם ובנתינת צו לאם לעבור בחזרה לבני ברק.

12. בדיון שהתקיים בתאריך כ"ג באייר התש"ף (17.5.20) בבית הדין קמא התרה בית הדין באם כי היא מובילה לניכור הורי בין הילדים לאב. האם טענה שהאב מסוכן ואף ניסה לרצוח אותה. לשאלת בית הדין מדוע בחיי הנישואין לא הגישה כנגדו תלונות במשטרה ענתה האם כי בהתייעצות עם רבנים החליטה לא להתלונן במשטרה. בית הדין הבהיר כי בתסקיר של שירותי הרווחה ניתנה חוות דעת הפוכה, כי האב ראוי להסדרי שהות עם הילדים גם ללא פיקוח.

לאור הדיון הנ"ל קבע אב בית הדין כבוד הרה"ג צבי בן יעקב בהחלטתו מיום כ"ג באייר התש"ף (17.5.20) – מושא הערעור – כלהלן;

א. ניתן בזאת צו ולפיו האב יראה את שני ילדיו בכל יום שלישי, מהשעה 17:00 ועד השעה 18.30, ללא נוכחות זרים. זמני השהות יהיו במרחק של עד 500 מטר מבית האם. האב ייקח את הילדים מבית האם ברח' [...] נתניה, ויחזירם לבית האם.

ב. ניתן בזאת צו המורה לאם לעבור חזרה לעיר בני ברק. אי־מעבר חזרה לעיר בני ברק לאלתר מהווה בכל יום הפרה של צו בית דין.

ג. ניתן בזאת צו למחלקת החינוך ולגני הילדים שלא לרשום את הילדים למוסדות חינוך או גני ילדים בעיר נתניה ובכל עיר מחוץ לעיר בני ברק. האמור כולל גם גנים פרטיים או מוסדות שאינם תחת משרד החינוך.

ד. בית הדין מבטל את חיוב המזונות החל מחודש מאי 2020 ועד להחלטה אחרת של בית הדין.

ה. בית הדין מחייב את המשיבה לשלם לידי המבקש בכל חודש סכום של 2000 ש"ח הוצאות בגין נסיעתו לעיר נתניה (לראות את הילדים).

ו. האמור לעיל בעניין המזונות והחיוב בהוצאות, יבוטל עם מעבר האם לבני ברק.

בהחלטתו מיום י"ט בסיוון התש"ף (11.6.20) מציין הרב בן יעקב כי ראה את מכתבו של הרב רוזן, ובכל זאת הוא מצווה את האם לחזור לעיר מגוריה.

על החלטות אלו מערערת האם.

טענות האם, המערערת
האם חזרה על טענותיה הנזכרות לעיל כי האב מסוכן מאוד לילדים, הם חוו תחתיו אלימות קשה מאוד, האם אף צירפה חוות דעת של יועצת שלפיה חוותה בחיי נישואיה חוויות אלימות; בגלל האלימות חלתה בדלקת פרקים; עד היום האב ממשיך לרדוף אותה (האם אף מצרפת מסמכים לכך). כמו כן המעבר לנתניה נעשה בהתייעצות ובהסכמתו של הרב רוזן כפי שסוכם בהסכם הגירושין, הרב רוזן יידע את האב שהיא אמורה לעבור לנתניה; מחוסר ברירה האם נאלצת לעבור לנתניה עקב חוליה וכיוון שאימה הדרה בנתניה נותנת לה כתף וסיוע בטיפול הילדים.

משכך מבקשת האם:

לסיכום:
א. מבוקש כי בית הדין הגדול יורה על עיכוב ביצוע השבת המערערת לבני ברק.

ב. מבוקש כי בית הדין הגדול יורה על עיכוב ביצוע הסדרי שהות של המשיב ללא פיקוח.

ג. מבוקש כי בית הדין הגדול יורה על אפשרות רישום הילדים במוסדות בנתניה.

ד. מבוקש כי בית הדין הגדול יורה על פטור מתשלומי נסיעות על סך 2,000 ש"ח למשיב. ההוצאות של האב בנסיעתו לנתניה אינן עולות מעל 100 ש"ח לחודש.

ה. מבוקש כי בית הדין הגדול יורה על קיום חיוב מזונות.

טענות האב, המשיב
האב השיב:

א. האב דוחה בתוקף את טענות האם על אלימותו כלפיה וכלפי הילדים. הסכמתו בהסכם הגירושין להיפגש עם הילדים רק במרכז הקשר נעשתה תחת לחצה של האם, ובתקווה שבעזרת ה' בהמשך יינתן לו לראות את הילדים ולקיים עמם הסדרי שהות ללא גורם חיצוני. כמו כן טוען האב כי כל חוות הדעת שהביאה האם נגדו נכתבו בידי יועצת שלא נפגשה עמו מעולם וששמעה רק את האם.

ב. יתרה מזו טוען האב כי לא נתן כל הסכמה לרב רוזן ולרב נדל, הבוררים, שהאם תעבור עם הילדים לעיר נתניה. להפך: האב הודיע להם כי מעבר זה צריך להיות בכפוף לחוות הדעת של פקידי הסעד לסדרי דין.

ג. לטענת האב גם אישורו של הרב רוזן נעשה בהבנה כי מעבר של האם הוא זמני לאור המצב (נגיף הקורונה).

ד. האב רוצה אך ורק להמשיך את הסדרי השהות ולחזק את הקשר עם ילדיו בעיר בני ברק כפי שהיה בתחילה ולהחיל את הסדרי השהות עם הילדים בביתו ללא נוכחות איש זר.

דיון והכרעה
כאמור בתחילת הדיון, כיום האב מסכים כי האם תדור בנתניה בתנאי שתקיים את הסדרי השהות של הילדים עימו בהבאתם לעיר המגורים שבתחילה, בני ברק. מנגד העלתה האם לפנינו את תגובתה כי לא מצאה מי שיביא את הילדים לעיר בני ברק ואין ביכולתה להביאם עקב מצבה הרפואי.

לבקשת בית הדין הגדול צירפה האם אישור רפואי המאשר כי אין ביכולתה להסיע את הילדים אפילו אחת לשבוע לעיר בני ברק.

בית הדין הגדול מבהיר כי המעיין בהסכם הגירושין בסעיף ג להסכם יראה כי סוכם: "כל הנושאים בהסדרי השהות ומזונות הילדים יידונו בבית הדין האזורי תל אביב." המעיין בכל הטענות לעיל ובהחלטות בית הדין קמא יראה כי לא ניתנה כל החלטה או הסכמה כי האם יכולה להעביר את הילדים איתה לעיר נתניה והבעל יקיים את הסדרי השהות שם. גם אם נקבל את טענת האם כי מעברה לדור בעיר נתניה נעשה באישורו של הבורר הרב רוזן, וכפי שסוכם בסעיף ד להסכם הגירושין "מקום מגורי הילדים ומוסדות החינוך יקבע על ידי הבוררים שנקבעו", מכל מקום ברור שהעברת הילדים לעיר אחרת כוללת גם שינוי בהסדרי השהות שהיו עד כה, והייתה חייבת את הסכמת האב או אישורו של בית הדין הרבני האזורי תל אביב, אשר כידוע לא נתן כל אישור לכך.

וידועים הם הדברים בחיוב מזונות האב כשהאם העבירה את הילדים לעיר אחרת וכמו שהאריך בכך מרן אאמו"ר זצ"ל הגר"ע יוסף בפד"ר (חלק יג עמוד 26):

[...] שהדבר תלוי במחלוקתם של מהריב"ל ומהרשד"ם, שלפי דברי מהריב"ל (ספר א כלל יא סימן נו) שהבת אצל אמה לעולם, ואפילו אם תלך האם לעיר אחרת הבת תהיה עמה – לפי זה גם בנדון דידן שאין הבת רוצה להתראות עמו חייב במזונותיה; אבל לפי דברי מהרשד"ם (חלק אבן העזר סימן קכג) שחולק על זה וסובר שאינה יכולה לקחת אותה לעיר אחרת, כדי שתהיה השקפת האב עליה לטובה ולהנהיגה בדרך ישרה וכו' – עיין שם דבריו – לפי זה בנדון דידן יכול האב למנוע מזונותיה, וכמו שהאריך הרחיב בטוב טעם ודעת עמיתנו הגרא"י ולדינברג בפסק דינו בנדון דידן. והנה אף על פי שבשו"ת דרכי נועם (חלק אבן העזר סימן לח) כתב שבדבר זה שנחלקו בו גדולי עולם – מי יכניס ראשו להכריע בין שני ההרים הגבוהים האלה, פן ירוצו את גולגלתו – הלא הם שני שרי צבאות ישראל המהריב"ל והמהרשד"ם, עיין שם, אולם דעת הרדב"ז (בחלק א סימן שס) כדברי המהרשד"ם. וכן העלה בשו"ת פרח מטה אהרן (חלק א סימן קי), וכן הסכימו האחרונים, ומהם בשו"ת שופריה דיעקב (סימן ס) ובשו"ת לב מבין (חלק אבן העזר סימן קלח) ועוד.

ברם עדיין יש לדון בזה לפי מה שכתב הכנסת הגדולה (סימן פב הגהות הטור אות לב) בשם שו"ת מהר"ם די בוטון (סימן כד) שאפילו מהרשד"ם מודה שאם כבר הוליכה האם את בתה עמה לעיר אחרת שאין מחזירים אותה לעירה, עיין שם. וכן כתב הגר"מ מריליו בשו"ת דבר משה (חלק אבן העזר סימן לה), עיין שם. ולפי זה אף כאן, שהבת מסרבת להיפגש עם אביה מרוב שנאתה אותו – את הנעשה אין להשיב, והאב חייב על כל פנים במזונותיה. אולם ראיתי להגאון רבי רפאל משה אלבאז בשו"ת הלכה למשה (חלק אבן העזר סימן כג) שאחר שהביא מחלוקת המהריב"ל והמהרשד"ם והסכים לדברי המהרשד"ם, ושכן פסקו גדולי הרבנים בארצות המערב, שהם הגאון רבי וידאל הצרפתי והגאון רבי מימון אפלאלו והגאון רבי מנחם סירירו, וכתב "ובודאי שאחרי הוראתם נלך" ושוב העיר מדברי המהר"ם די בוטון הנ"ל, שאם כבר הוליכה אותה האם לעיר אחרת אין מחזירין אותה לעירה לנוע. אך גם לזאת מצא פסק דין מהגאון רבי שאול ישועה אבוטבול ז"ל בעל שו"ת אבני שיש שהעלה אפילו אם כבר הוציאתה אמה לעיר אחרת בעמוד והחזר קאי, והסכימו עמו רבני פס, הגאונים רבי אליהו הצרפתי ורבי שמואל אבן צור, וכתב: הא קמן דסברי מרנן אשר בעקבותיהם אנו הולכים ושותים בצמא את דבריהם שאינה יכולה להוליכה לעיר אחרת כסברת מהרשד"ם, ואף אם כבר הוציאתה עמה, יש להחזירה לעירה, ודלא כמהר"ם די בוטון. עיין שם. וכן הוא בשו"ת דבר שמואל (עמאר, חלק אבן העזר סימן לד), עיין שם.

וראיתי להגאון רבי שלום משאש זצ"ל (סבו של הרב הראשי לירושלים הגר"ש משאש שליט"א) בשו"ת דברי שלום (חלק אבן העזר סימן ב) שהביא דברי רבני פס, הגאונים רבי אבנר ישראל הצרפתי ורבי רפאל אבן צור ורבי שלמה אבן דנאן ורבי יצחק אבן דנאן ז"ל, שכולם הסכימו שאפילו אם הוציאתה אמה לעיר אחרת מחזירין אותה. וכתב על זה שהגאונים האלה לא ראו דברי המהר"ם די בוטון והכנסת הגדולה, ממה שלא הזכירום, שאיך יעלה על הדעת שיחלקו על מי שקדמם שנים רבות בלי שום ראיה וטעם? וזהו מפני שעדיין לא היו ספרי הדפוס נפוצים בימיהם, ובהגלות נגלות דברי המהר"ם וכנסת הגדולה – אנו לא נזוז מדבריהם כי רבים וגדולים הם, וכן בדין שכדאי הוא המהריב"ל לסמוך עליו על כל פנים בדיעבד. והן לו יהא שכוונתם לחלוק על מהר"ם וכנסת הגדולה, אנן יד עניי אנן ואין בידינו להכרי הלכך שב ואל תעשה עדיף. וכל היכא דקיימא הבת תיקום, עיין שם.

ולפי עניות דעתי במחילת כבוד תורתו דבריו תמוהים, שאם אין בידינו להכריע איך נוציא דמי מזונות מן האב כשהבת בעיר אחרת, והא מצי לטעון 'קים לי' כדברי הפוסקים שאומרים שהדין עמו. והווי ליה כההיא דפסק הרמב"ם (פרק כא מהלכות אישות הלכה יז) לגבי הבן שהוא למעלה מבן שש, שיכול האב לומר "אם הוא אצלי אתן לו מזונות, ואם הוא אצל אמו לא אתן לו מזונות", וכן פסק מרן בשולחן ערוך אבן העזר (סימן פב). ובאמת שדברי גאוני פס טעמם ונימוקם עמם, שמכיון שמבואר בדברי המהרשד"ם שיש צורך גמור שתהיה הבת קרובה אצל אביה בעיר אחת, כדי להדריכה ולהנהיגה בדרך ישרה, אף אם עשתה האם דין לעצמה והוציאתה מעירה ושער מקומה בודאי שהיא צריכה להחזירה לעירה, ודלא כמהר"ם די בוטון.

ועל כל פנים מה שכתב הדברי שלום, שמכיון שאין בידינו להכריע שב ואל תעשה עדיף והיכא דקיימא הבת תיקום, הם דברים תמוהים, שאם לא יצא הדבר מידי ספק – אין להוציא דמי מזונות מן המוחזק שהוא האב, אם לא שנאמר שהגר"ש משאש סבירא ליה כמו שכתב בשו"ת שופריה דיעקב (סימן ס בד"ה ועוד נראה) שאפילו לדעת מהריב"ל שרשאית האם להוציאה לעיר אחרת – מודה הוא שאין לכוף את האב לשלוח מזונות הבת לעיר אחרת שנמצאת בה יחד עם אמה וכו', עיין שם, וצריך עיון.

שוב ראיתי בשו"ת דברי יוסף (ברדוגו, חלק אבן העזר סימן פו) שכתב: ומה שאמרו החכמים יצ"ו שאם קדמה האם והוליכתה לעיר אחרת לכולי עלמא אין מוציאים הבת מידה להחזירה לעירה – דבריהם תמוהים, שאפילו אם תמצי לומר שאין להוציא הבת מידה מכל מקום גם המזונות אין להוציא מיד האב שהוא המוחזק. הילכך אם תעכב האם מלהחזירה פשיטא שאין על האב שום חיוב לשלם דמי מזונות, שהרי יכול לומר 'קים לי' כהמהרשד"ם וסיעתו וכו', ולכן הדבר פשוט שהאב פטור ועטור מדמי מזונות של הבת כל זמן שהיא במקום אחר. עד כאן תורף דבריו. וראה עוד בשו"ת ישכיל עבדי (חלק ב חלק אבן העזר סימן ט).

עד כאן מדברי מרן אאמו"ר זצ"ל בפסקי דין רבניים הנ"ל.

יש לציין כי את פסק הדין הנ"ל, שבמקום שהבת שונאת את אביה ומסרבת בכל תוקף להיפגש עימו יש לפטור את האב מן המזונות של הבת, הדפיס באריכות מרן אאמו"ר ביביע אומר חלק ח (אבן העזר סימן כב), עיין שם.

ואם כן הוא הדין בנדון דידן, שהאב מוחזק במזונות ילדיו, שיכול לטעון "אם לא מקיימים את הסדרי השהות כפי הסכם הגירושין אני פטור ממזונות הילדים".

וישנן עוד פסיקות רבות הנמצאות באמתחתנו ו"לא עת האסף המקנה", שבתי הדין ובתי המשפט מחייבים את האם לחזור למקום מגוריה שהיו לפני הגירושין כדי לא לגרום ניתוק הקשר של הילדים מאביהם.

וכבר כתב הרמ"א בהגה (אבן העזר סימן פב סעיף ז) שהכלל "הבת אצל אמה לעולם" הוא דווקא כשנראה לבית הדין שטוב לבת יותר להיות עם אימה, אבל אם נראה להם שטוב לה יותר להיות בבית אביה, אין האם יכולה לכוף את הבת להיות עמה. וביביע אומר (חלק יא אבן העזר סימן סז) ביאר והוסיף:

ועיין בית שמואל (ס"ק ט–י) ובשו"ת מטה אהרן (בן חסין, חלק אבן העזר סימן נא). ובתשובות המיוחסות לרמב"ן (סימן לח) כתב גם כן שלעולם צריך לדקדק בדברים אלו לפי מה שיראה בעיני בית הדין בתקנת הקטינים. וכן כתב הרדב"ז (חלק א סימן שס). גם הגאון רבי שמואל די מדינה בשו"ת מהרשד"ם (חלק אבן העזר סימן קכג) פוסק שכללו של דבר שמה שאמרו חכמים שהבן עד שש והבת לעולם אצל האם – בזכות הבת והבן דיברו ולא בזכות האם, וכל שיראה שהוא חוב לבן או לבת – הרשות בידי בית הדין להעביר זכות ההחזקה בידי האב. וכן כתב בשו"ת דרכי נועם (חלק אבן העזר סימן כו) שמה שאמרו חז"ל הבן עד שש והבת לעולם אצל האם – לא דיברו אלא על הסתם, אבל אם ראו בית דין שאין זה לטובת הבן או הבת מחזירים אחר תקנתם כפי ראות עיני הדיינים, ושכן הסכימו כל הפוסקים, שהכל תלוי כפי ראות עיני בית דין מה שהוא תקנת הקטין. וראה עוד בספר ברכות מים (שם דף קט ע"א והלאה), ובשו"ת מטה לחם (סימן י).

מסקנה – הכרעת הדין
לאור כל האמור, לפי הדין, בנדון דידן כיוון שהאם שינתה ועברה לדור לעיר נתניה, יש לדחות את ערעורה ולהשאיר את החלטת בית הדין קמא על כנה.

אלא, הואיל וכאמור, האב הסכים בפנינו כי האם תמשיך לגור בעיר נתניה בכפוף לקיום הסדרי השהות בהבאת הילדים לבני ברק, וכן בהתחשב במצבה הרפואי של האם ייקבע כאמור להלן.

מתן הוראות
בית הדין מחליט לגבי החודשיים הבאים כלהלן:
א. לעת עתה, עד א' במרחשוון תשפ"א (19.10.20), יבוא האב אחת לשבועיים להיפגש עם ילדיו בעיר נתניה ללא פיקוח כהחלטת בית הדין קמא ובהתאם לחוות הדעת של שירותי הרווחה שלפנינו מיום י"ד במנחם אב התש"ף (4.8.20).

לאחר מכן: אחת לשבועיים על האם להביא את הילדים למרכז הקשר בעיר בני ברק להמשך קיום הסדרי השהות עם האב (זאת אומרת: שבוע אחד הסדרי השהות יהיו בנתניה על ידי הגעת האב לשם, ושבוע שני יהיו בבני ברק על ידי הבאת האם לשם).

ב. על האם לשלם לאב את הוצאות הכרוכות בנסיעתו לעיר נתניה להסדרי השהות עם ילדיו, סך 250 ש"ח בעבור כל פעם שהוא מגיע לנתניה.

ג. אם האם לא תעמוד בהסדר ולא תביא את הילדים למפגש עם האב בעיר בני ברק אחת לשבועיים, היא תיקנס בגין ביזיון בית הדין בסך 250 ש"ח בעבור כל מפגש.

ד. בית הדין הגדול מורה לפקידי הסעד במחלקת הרווחה בעיריית בני ברק לבחון את המשך הסדרי השהות של האב עם ילדיו בביתו בכלל ובפרט את אפשרות חיזוק הקשר האב עם ילדיו בשבתות ובחגים הבאים עלינו.

ה. החלטת בית הדין קמא על חיוב האם בהוצאות מבוטלת.

ו. האב ישלם לאם מזונות ילדיו מאז שהופסקו מחודש מאי 2020.

ז. שאר תביעות הצדדים וטענותיהם ימשיכו להתנהל בפני בית הדין האזורי, חוות הדעת של שירותי הרווחה יוגשו לפני בית הדין האזורי והוא ייתן את החלטותיו.

ח. בית הדין הגדול קורא לצדדים, ובפרט לאם, ליישר את ההדורים ולקרב את הילדים אל אביהם למען גידולם וחינוכם העתידי. כמו כן על הצדדים לשתף פעולה בנוגע למקום חינוכם של הילדים לעת פתיחת שנת הלימודים.

ט. לאחר החגים ידון ויחליט בית הדין האזורי על מקום מגורי הילדים ועל המשך הסדרי השהות לאור המלצות פקידי הסעד לסדרי דין.

הרב יצחק יוסף

מצטרפים.

הרב יעקב זמיר                       הרב מיכאל עמוס

א. נפסק כאמור.
ב. אין צו להוצאות.
ג. מותר לפרסם את פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ג' באלול התש"ף (23.8.2020).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה