מיני-רציו:
* בתי-דין – הרכב – פסילתו
* בתי-משפט – פסלות שופט – טעמי הפסלות
.
ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי שלא לפסול את מותב הדיינים הדן מחדש בשאלת אישור יהדותה של המערערת. רקע: המערערת – יוצאת חבר העמים, הוכרה כיהודיה. בשל ראיות חדשות שהתגלו, הוחלט לבחון מחדש את יהדותה של המערערת, והמשיב, מנהל המחלקה לבירורי יהדות נרשם כמבקש בתיק שנפתח. לצורך הדיון, מינה ביה"ד האזורי את דר' זאב רייז שהינו מומחה בקביעת ייחוסם של עולי חבר העמים. ב"כ המערערת פנה אל המשיב ובקשו להעביר אליו את פרטים בקשר להסמכתו של דר' רייז, והמשיב העביר את המכתב לביה"ד. בהחלטה שנתן ביה"ד בעקבות המכתב, ציין בית הדין כי "מומחיותו של ד"ר רייז בתחום בירורי יהדות הינה ברורה ומוחלטת. ב"כ המערערת מוצא בהתנהלות זו שני פגמים המקימים עילת פסלות. האחד, פגישה או תקשורת אסורה של כבוד בית הדין קמא עם צד במעמד צד אחד. השני, שיפוט מוקדם וקביעת ממצאי מהימנות של עד מומחה בטרם עדות וחקירה.
.
ביה"ד הרבני הגדול דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
העובדה כי בתיק בית הדין הרבני האזורי נרשם הרב אשר ארנטרוי כ"מבקש", אינה הופכת אותו מיניה וביה לבעל-דין בתיק זה. לרב ארנטרוי אין ענין אישי בתיק ברור היהדות המתנהל בבית הדין, ולכן טעתה מזכירות בית הדין האזורי ברושמה את שמו המפורש כ"מבקש". לכל היותר היה על המזכירות לרשום כ"מבקש" את תואר תפקידו – "מנהל המחלקה לבירורי יהדות". עם זאת יש להדגיש, כי גם רישום כאמור לא היה הופך את מנהל המחלקה לבירורי יהדות לבעל-דין במובן הרגיל. העובדה שבית הדין הוא יוזם הדיון, אינה הופכת את בית הדין לבעל-דין, וממילא כך הדבר לגבי כל אחד מן הצוות של בית הדין. מנהל המחלקה לבירורי יהדות הינו חלק מן הצוות המינהלי העומד לרשות בית הדין, ובתוקף תפקידו (EX OFFICIO) עליו להביא בפני בית הדין כל מידע רלבנטי לעניינים המתבררים בפניו.
כן אין לקבל את הטענה כי מדובר בשיפוט מוקדם בכל הקשור לקביעת המהימנות של המומחה ד"ר זאב רייז. ראשית, גם ב"כ המערערת ציין בפנייה קודמת לביה"ד, כי אין בבקשתו להטיל ספק במהימנותו או הסמכתו של ד"ר רייז. אך אפילו לא היה הדבר כך, הרי שבית הדין, כמו כל בית משפט, רשאי למנות מומחה מטעמו אף ללא הסכמת בעלי הדין. שני האנשים האלו, הרב אשר ארנטרוי וד"ר זאב רייז – מן הטובים ביותר בתחומם – משמשים ככלי עזר ביד הדיינים, והם נטולים כל יכולת החלטה משלהם. לא ניתן להעמיד את הצוות המסייע לדין, ואין מקום לציין את שמם המפורש כבעל-דין, משום שצוות זה נטול כל יכולת הכרעה, והוא משמש ככלי עזר לבית הדין בלבד. וממילא, נימוקי הפסלות שהועלו הינם ללא כל בסיס בעובדות ובדין.


פסק דין

בפנינו ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי בחיפה בה נדחתה בקשה לפסילת מותב הדיינים הדן מחדש בשאלת אישור יהדותה של המערערת.

לטענת ב"כ המערערת, נפלו שני פגמים חמורים בטיפולו של בית הדין האזורי, אשר מקימים עילת פסלות. האחד, פגישה או תקשורת אסורה של כבוד בית הדין קמא עם צד במעמד צד אחד. השני, שיפוט מוקדם וקביעת ממצאי מהימנות של עד מומחה בטרם עדות וחקירה.

כן טוען ב"כ המערערת נגד הסתמכות בית הדין האזורי בהחלטתו לדחות את טענת הפסלות, על חוות דעתו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני.

לאחר שמיעת הערעור והעיון בתיקי בית הדין האזורי, נראה שאין בערעור כל ממש.

המערערת עלתה לישראל לפני כ-16 שנה, בשנת תשנ"ב (1992), כבת זוג של יהודי. לאחר העליה ארצה, פנתה המערערת אל בית הדין האזורי בחיפה וביקשה לאשר את יהדותה על סמך ראיות שהציגה בפני בית הדין. בית הדין ביקש מן הרב יעקב בלייך, רב בית הכנסת המרכזי בקייב אשר באוקראינה, לערוך חיקור דין בשאלת יהדות המערערת באמצעות שמיעת דברי אם המערערת המתגוררת שם. הרב בלייך שמע את אם המערערת וכן שתי עדות נוספות, והעביר את תוכן העדויות אל בית הדין. בסופו של הליך זה, החליט בית הדין האזורי לאשר את יהדותה של המערערת.

בשנת תשנ"ו (1996) קיבלו שתי בנותיה של המערערת זכאות שבות לישראל כיהודיות. זכאותן לכך נקבעה על ידי משרד הפנים בהסתמך על אישור היהדות שניתן למערערת על ידי בית הדין האזורי בחיפה.

בשנת תשס"ה (2005) פנתה אמה של המבקשת אל שגרירות ישראל בקייב ובקשה אשרת עליה לישראל. תעודת הלידה שהוצגה על ידי אם המערערת כהוכחה ליהדותה, עוררה חשד אצל הקונסול והוא החל בבדיקת המסמך. עקב כך הוזמן תיק העליה של המערערת ובעלה. התברר, בין היתר, כי תעודת הלידה של אם בעלה של המערערת מזוייפת - היא אינה יהודיה כפי שנרשם בתעודה המזוייפת, אלא בלורוסית. כמו כן נבדקה תעודת הפטירה של סבתה של המערערת, ונמצא כי בעת פטירתה, בשנת 1983, היא היתה רשומה כרוסיה. בהמשך לכך שוחח מר חנן אחיטוב, הממונה הקונסולרי בלשכת הקשר "נתיב", שבמשרד ראש הממשלה, עם אם המערערת. תשובותיה של אם המערערת לא התיישבו, לכאורה, עם התשובות שמסרה אם המערערת בשעתו, לרב בלייך, שערך את חיקור הדין מטעם בית הדין האזורי. הממצאים החדשים בצרוף צילומי תעודות סוכמו בצורה מפורטת במכתב שהועבר אל מנהל המחלקה לבירורי יהדות בהנהלת בתי הדין הרבניים, הרב אשר ארנטרוי.

הרב אשר ארנטרוי, בתוקף תפקידו, העביר את הראיות החדשות לעיונו של בית הדין הרבני האזורי בחיפה, אשר החליט להזמין את המערערת לבירור, ותחילה אצל ד"ר זאב רייז שהינו המומחה של בית הדין לצורך בירורי יהדות של עולי מדינות חבר העמים. ההזמנה נשלחה אל המערערת במסגרת התיק המקורי משנת תשנ"ב (1992), שבה נרשמה המערערת כ"מבקשת". במענה להזמנה שלח ב"כ המערערת מכתב בו טען כי ההזמנה אל מרשתו יסודה בטעות או באי-סדרים, שהרי המערערת לא פנתה אל בית הדין זה למעלה מ-14 שנה בכל בקשה שהיא, והדיון בבקשתה לאישור יהדות הסתיים והוכרע. לדברי ב"כ המערערת במכתבו, אין כל אפשרות משפטית לפתוח מחדש את הדיון בדבר אישור יהדותה של מרשתו, ולפיכך אין בדעתה להתייצב לדיון.

בית הדין האזורי ביקש את חוות דעתו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, עו"ד הרב שמעון יעקבי, ביחס לטענות ב"כ המערערת. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני חיווה דעתו, כי בהתאם לתקנה קכ"ח לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל - התשנ"ג, אין מניעה כי בית הדין ידון מחדש בענין שהוכרע בפסק דין, אם חושש בית הדין כי טעה בפסק דינו. היועץ המשפטי הוסיף, כי אף שהדבר ניתן להיעשות בתיק המקורי שבו המבקשת ביקשה לאשר את יהדותה, עדיף לפתוח תיק חדש שבו מנהל המחלקה לבירורי יהדות יירשם כ"מבקש".

ואמנם לצורך הבירור הנוכחי נפתח תיק חדש. ברם, חלף רישום שם המבקש כ"מנהל המחלקה לבירורי יהדות", נרשם שמו המפורש של מנהל המחלקה, הרב אשר ארנטרוי, כ"מבקש", ומכאן כנראה נובעת אחת הטעויות היסודיות של ב"כ המערערת, כפי שנסביר בהמשך.

למרות הזמנה נוספת שנשלחה למערערת בתיק החדש, סרבה המערערת להתייצב לדיון. בית הדין התרה בה, שאם לא תודיע לבית הדין כי תתייצב לדיון, יבוטל אישור יהדותה על סמך החומר החדש שהוגש לתיק בית הדין. לאור זאת, הודיע ב"כ המערערת כי היא תתייצב לדיון בבית הדין.

ביום 11.4.07 הגיש ב"כ המערערת לבית הדין האזורי בקשה לפסילת המותב ובקשות נפרדות לסילוק הבקשה על הסף ולסילוק על הסף מטעמי היעדר סמכות עניינית. הבקשה לפסילת המותב נדחתה בהחלטה מיום ד' אייר תשסז (22.4.07), שלא הוגש עליה ערעור. באשר לבקשות לסילוק על הסף, הודיע בית הדין לב"כ המערערת בדיון שהתקיים ביום כ"ד סיון תשס"ז (10.6.07), כי "ההחלטה שנתן בית דין זה בתאריך ב' בכסלו תשס"ז 23.11.06 עונה בצורה מפורטת מדוע בית הדן דחה את הבקשה לסילוק על הסף". גם לגבי אותה החלטה לא ננקטו הליכי ערעור.

נציין כי בפניותיו אל בית הדין האזורי, השתמש ב"כ המערערת בלשון בוטה וחריגה שאינה מתאימה לעורכי-דין בפניותיהם לערכאה שיפוטית. בין היתר טען לחששות כבדים לאי-סדרים ושימוש לרעה בהליכי משפט על ידי בית הדין, והתרה (!) בבית הדין לבל יגרום במעשיו לעיוות דין. הוא הוזהר על ידי בית הדין לחדול מדרך התבטאותו, ונקוה שכך יהיה.

ביום 23.9.07 פנה ב"כ המערערת אל הרב אשר ארנטרוי ובקשו להעביר אליו את פרטיו של ד"ר זאב רייז על מנת לעמוד בהחלטות בית הדין וביקש כמו כן, כלשונו, "לציין את פרטי הסמכתו האקדמית המפורשת של ד"ר רייז המסמיכה אותו להיות זה אשר יבחן את יהדותה של מרשתי". נעיר כי הפניה אל הרב ארנטרוי בקשר למומחיותו של ד"ר רייז תמוהה, מאחר ולא הרב ארנטרוי מינה אותו כמומחה, כי אם בית הדין. הרב ארנטרוי העביר את המכתב לבית הדין האזורי בצרוף מזכר בכתב בו הוא מבקש שבית הדין יהיה זה שיתייחס לבקשת ב"כ המערערת. בהחלטה שניתנה ביום י"ג חשון תשס"ח (25.10.07) ציין בית הדין כי "מומחיותו של ד"ר רייז בתחום בירורי יהדות הינה ברורה ומוחלטת. ד"ר רייז בוחן אלפי תיקים בשנה וצבר נסיון עצום במשך השנים הרבות שהוא עוסק בתחום. הזהירות הרבה בה הוא נוקט ויכולתו לגבש המלצות לכאן ולכאן מסייעים לבית הדין בטרם מתן החלטה".

ביום 11.11.07 הגיש ב"כ המערערת לבית הדין האזורי "בקשה נוספת להעברת פרטי הסמכתו של ד"ר רייז". בבקשה צויין כי מאחר ובית הדין איפשר למערערת להגיש לבית הדין חוות דעת של מומחה מטעמה, היא פנתה לבית הדין על מנת שתוכל לאתר אחר בעל הסמכה דומה או העולה על זו של ד"ר רייז. ב"כ המערערת מדגיש כי לא היה בבקשה כדי לפגוע בסמכותו של בית הדין ובכבודו של ד"ר רייז ו/או להטיל ספק במהימנותו או הסמכתו. "שעה שכל עוד בית הדין הנכבד מוצא לנכון לפנות אליו דווקא, מספקת עובדה זו ביותר הן למשיבה והן לב"כ על מנת לסמוך על ד"ר רייז ועל שיקוליו של בית הדין הנכבד". ב"כ המערערת מדגיש עוד "כי באם נשמעו מדבריו ומבקשתו הקודמת נימות של חוסר וודאות או אי אמונה בבית הדין הנכבד - אין זה אלא שגגה והוא מבקש להרכין ראשו בפני החלטת בית הדין הנכבד".

אם סברנו כי בכך יהיה די כדי שהדיון בבית הדין האזורי יעבור לפסים עניינים ולגופו של ענין, התבדינו. ביום 15.11.07 הגיש ב"כ המערערת לבית הדין האזורי בקשה לפסילת מותב בית הדין בגין אותם שני פגמים המהווים בסיס לערעור שבפנינו. קרי: פגישה או תקשורת אסורה של בית הדין עם צד במעמד צד אחד, שלא כדין, וכן שיפוט מוקדם וקביעת ממצאי מהימנות מומחה בטרם עדות וחקירה. ב"כ המערערת מוצא בעצם העברת מכתבו אל הרב ארנטרוי בו ביקש פרטים בקשר להסמכתו של ד"ר רייז אל בית הדין האזורי וכן בהתייחסותו של בית הדין למומחיותו של ד"ר רייז משום פגמים "היורדים לשורשה של זכות הטיעון העומדת למשיבה, עד כי תזכה למשפט צדק בפני מותב נכבד זה".

כאמור, בית הדין דחה את הבקשה לפסילת המותב תוך שהוא מסתמך על חוות דעתו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, ומכאן הערעור.

אלו דבריו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני:

"1. ב"כ המשיבה משתית את בקשתו לפסילת ההרכב, על שני נימוקים:

א. פגישה ו/או תקשורת אסורה של ביה"ד עם המבקש, הרב אשר ארנטרוי, במעמד צד אחד ושלא כדין.

ב. שיפוט מוקדם וקביעת ממצאי מהימנות המומחה, ד"ר זאב רייז, בטרם עדות וחקירה.

2. באשר לנימוק הראשון, עיון בתיק מלמד כי לתיק הוגשה, בשקיפות מלאה, בקשה בכתב של הרב ארנטרוי בה הוא מבקש שבית הדין יתייחס לפנייתו של ב"כ המשיבה אליו בה התבקש לתת פרטים בקשר למומחיותו של ד"ר רייז. על כך ניתנה החלטה מפורטת בה אישר בית הדין את מומחיות של ד"ר רייז. בית הדין נתן את החלטתו תוך שעמדו בפניו הן עמדת ב"כ המשיבה שהעלה את סוגיית המומחיות והן עמדת המבקש. לפיכך, אין לראות בכך החלטה שניתנה במעמד צד אחד. אך גם לו יהי כדברי ב"כ המשיבה, כי ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד, הוא רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על כך לבית הדין הגדול, ואין בכך כדי לשמש נימוק לפסלות המותב בשאלה העיקרית שבפני בית הדין, שטרם התקיים דיון בה ואין לבית הדין לגביה כל עמדה.

3. באשר לנימוק השני, ד"ר רייז הינו מומחה בעל שם העוסק שנים רבות בתחום ברורי היהדות. הוא מועסק על ידי הנהלת בתי הדין ומשמש דרך קבע כמומחה של בתי הדין. לבעל דין, במיוחד כאשר מדובר בעניני משפחה, אין זכות מוקנית לחקור מומחה שמונה על ידי ערכאה שיפוטית, בשונה מן המצב לגבי מומחה שהובא על ידי בעל-דין-שכנגד. לכל היותר יש לו הזכות לבקש לשאול שאלות הבהרה, ובדרך כלל אלו נעשות בכתב. דעתו של בית הדין לגבי מומחיותו של ד"ר רייז אינה יכולה לשמש עילת פסלות, מה גם שהחלטת כת"ר משקפת את דעתם של כל בתי הדין בישראל. יש לתמוה על העלאת טענת פסלות בקשר לכך כאשר לב"כ המשיבה אין כל טענה קונקרטית לגבי מומחיותו של ד"ר רייז, ופניותיו בהקשר זה נראות לכאורה כ"מסע דייג".

4. לאור האמור, דעתי היא כי דין טענות הפסלות להידחות."

בית הדין האזורי אימץ נימוקים אלו ודחה את בקשת הפסלות. נימוקים אלו מקובלים אף עלינו, ונוסיף עליהם.

העובדה כי בתיק בית הדין הרבני האזורי נרשם הרב אשר ארנטרוי כ"מבקש", אינה הופכת אותו מיניה וביה לבעל-דין בתיק זה. כאמור, הרב ארנטרוי משמש כמנהל המחלקה לבירורי יהדות, ובתוקף תפקידו (EX OFFICIO) עליו להביא בפני בית הדין כל מידע רלבנטי לענינים המתבררים בפניו. ראו והשוו, דברי השופט ויתקון: "הרב המורשה משמש EX OFFICIO כמתנגד בכוח לכל בקשה הנראית בעיניו פסולה". בג"ץ 359/66 בנימין גיתיה נ' הרבנות הראשית והמועצה הדתית, ירושלים כב (1) 290, 296). לרב ארנטרוי אין ענין אישי בתיק ברור היהדות המתנהל בבית הדין, ולכן טעתה מזכירות בית הדין האזורי ברושמה את שמו המפורש כ"מבקש". לכל היותר היה על המזכירות לרשום כ"מבקש" את תואר תפקידו - "מנהל המחלקה לבירורי יהדות". עם זאת יש להדגיש, כי גם רישום כאמור לא היה הופך את מנהל המחלקה לבירורי יהדות לבעל-דין במובן הרגיל. מנהל המחלקה לבירורי יהדות הינו חלק מן הצוות המינהלי העומד לרשות בית הדין, והבאת ענין על ידו לעיון בית הדין אינה עושה אותו לבעל דין, בדיוק כפי שסופר הדיינים של בית דין, למשל, אינו הופך להיות בעל דין כאשר במסגרת תפקידו הוא מביא לבית הדין ענין לטיפול. כפי שציין היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, הטיפול בראיות החדשות לגבי המבקשת יכול היה להיעשות גם בתיק המקורי, שבו נרשמה היא כמבקשת. אם לא נעשה כך, היה הדבר אך מטעמי נוחות, תוך התחשבות בעמדתה של המערערת כי בשלב זה אין היא עצמה מבקשת דבר מבית הדין, וכדי להבהיר שבשלב זה היא הפכה להיות "משיבה" בקשר לראיות החדשות בעניינה. על פי תקנות הדיון בבתי הדין, מוסמך בית הדין לפתוח מחדש ביוזמתו את הדיון בענין בו פסק, אם חושש הוא כי טעה בפסק דינו. העובדה שבית הדין הוא יוזם הדיון, אינה הופכת את בית הדין לבעל-דין, וממילא כך הדבר לגבי כל אחד מן הצוות של בית הדין. ברור, איפוא, שגם כאשר צויין שם מנהל המחלקה לבירורי יהדות כ"מבקש" או כ"משיב" לערעור שבפנינו, אין מדובר בחילופין עקרוניים של בעל-דין, ואין הוא הופך להיות בעל דין ממש במובנו הרגיל.

דוגמה נוספת למצב שבו מגיש ההליך אינו הופך להיות בעל-דין במובנו הרגיל, ניתן למצוא בתיקי יוחסין המתנהלים בבתי הדין הרבניים. על פי "הנחיות סדרי דין בעניני יוחסין" שנקבעו על ידי נשיא בית הדין הגדול והיועץ המשפטי לממשלה, כאשר תוך כדי דיון בהליכים בין בני זוג בבית הדין מתעוררת בפני בית הדין שאלה בענין כשרות היוחסין של קטין המצריכה ברור, ייעשה הדבר בתיק נפרד שיובא לדיון בפני הרכב מיוחד לענין יוחסין שייקבע על ידי נשיא בית הדין הרבני הגדול. במקרה שכזה יירשם מנהל בתי הדין הרבניים כ"מבקש" בתיק שייפתח. מנהל בתי הדין הרבניים אינו אמור להגיש כתב תביעה או בקשה כלשהי, והתיק נפתח באמצעות החלטת בית הדין שבפניו עלתה השאלה בדבר כשרות היוחסין. רישום שמו של מנהל בתי הדין כ"מבקש", נעשה גם כאן מטעמי נוחות גרידא. לעתים מצרף מנהל בתי הדין מכתב מצידו המעביר את התיק להחלטת הנשיא לצורך קביעת ההרכב המיוחד, ומאוחר יותר מעביר מנהל בתי הדין את התיק בצרוף מכתב מצדו אל ההרכב המיוחד. אך פעולות אלו אינן הופכות אותו לבעל-דין. הוא פועל אך ורק כאורגן של בתי הדין הרבניים, ואין לו ענין אישי בהליך. הוא אינו מבקש מבית הדין לפסוק בצורה מסויימת. הוא אינו מביע עמדה לגוף השאלה העומדת לדיון. הוא אך ורק מביא את הענין לדיון ושיקול דעתו של בית הדין.

הנימוק השני שציין ב"כ המערערת כעילת פסלות הוא שיפוט מוקדם בכל הקשור לקביעת המהימנות של המומחה ד"ר זאב רייז. נימוק זה תמוה. ראשית, הבאנו לעיל את דברי ב"כ המערערת בפנותו הוא עצמו לבית הדין בבקשה לקבל את פרטי הסמכתו של ד"ר רייז. בפנייתו ציין ב"כ המערערת כי אין בבקשתו להטיל ספק במהימנותו או הסמכתו של ד"ר רייז. "שעה שכל עוד בית הדין הנכבד מוצא לנכון לפנות אליו דווקא, מספקת עובדה זו ביותר הן למשיבה והן לב"כ על מנת לסמוך על ד"ר רייז ועל שיקוליו של בית הדין הנכבד". ב"כ המערערת אף אינו מנסה להסביר מדוע ראה לחזור בו ולהטיל ספק במומחיותו של ד"ר רייז כפי שהיא מקובלת את בית הדין.

אך גם לו יהי שמלכתחילה לא היה ב"כ המערערת סומך על מומחיותו של ד"ר רייז, לא היה בכך כדי לסייע למערערת. בית הדין, כמו כל בית משפט, רשאי למנות מומחה מטעמו אף ללא הסכמת בעלי הדין. האובייקטיביות של מומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ממומחה הממונה על ידי בעל-דין, אשר מטבע הדברים מצפה לתוצאה מסויימת במשפט המתנהל בעניינו. בדרך כלל, יסמוך בית-הדין את ידיו על חוות-דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. מעמדו העדיף של מומחה מטעם בית הדין מביא גם לכך כי ככלל הוא אינו אמור להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית הדין, וככל שיש צורך בכך הוא יידרש רק ליתן תשובות בכתב לשאלות הבהרה שיוגשו על ידי בעל-דין. (ראו והשוו: תקנה 258יב(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וסעיף 8(ד) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995).

ד"ר זאב רייז - המומחה מטעם הנהלת בתי הדין בקביעת יחוסם של עולי חבר העמים - אינו צד, ואינו מומחה חיצוני או מומחה מטעם בעל-דין. הוא מועסק בהנהלת בתי הדין, ומשמש כזרוע ארוכה שלהם לבירור נושאים מקצועיים בתחום זה. בתי הדין נוהגים מזה שנים רבות, להיעזר באנשי מקצוע, בתחומים הדורשים ידע מקצועי ספציפי. בכל מקרה, סמכות ההחלטה היא בידי בית הדין בלבד. ד"ר רייז משמש להם כעיניים וכאוזניים, בכדי להבין במסמכים הכתובים בשפה שאינה מוכרת, ובכדי להבין את הבעיות המסובכות של קביעת יוחסין במגזר זה.

שני האנשים האלו, הרב אשר ארנטרוי וד"ר זאב רייז - מן הטובים ביותר בתחומם - משמשים ככלי עזר ביד הדיינים, והם נטולים כל יכולת החלטה משלהם. גם שופטים היושבים בדין, נעזרים באנשי מקצוע המסייעים להם בעבודתם. מעולם לא שמענו שאיש מקצוע מסוג זה, יהפוך לצד. בבתי המשפט מועסקים אנשי מקצוע שונים, כולל עוזרים משפטיים ויחידות סיוע. השופטים נעזרים באנשים אלו דרך קבע, למרות שההכרעה נשארת לבית המשפט.

לסיכום: בא כח המערערת, כפי הנראה אינו מכיר את התנהלות בתי הדין בתחום זה, והוא סבור שמדובר בגורמים חיצוניים, ולא באלו שהם חלק מן הצוות המסייע לדיינים. לא ניתן להעמיד את הצוות המסייע לדין, ואין מקום לציין את שמם המפורש כבעל-דין, משום שצוות זה נטול כל יכולת הכרעה, והוא משמש ככלי עזר לבית הדין בלבד.

ממילא, נימוקי הפסלות שהועלו הינם ללא כל בסיס בעובדות ובדין.

בשולי הדברים נעיר, כי בתיק בית הדין האזורי קיימים לא מעט מכתבים וכתבי טענות של ב"כ המערערת, שתוכנם מעלה חשש לכאורי שהמערערת מעוניינת שלא להגיע לברור סוגיית יהדותה לגופו של ענין, ועקב כך ננקטת לכאורה על ידה טקטיקה של נסיונות השתמטות חוזרים ונשנים בתואנות שונות ומשונות. בין היתר, למרות שתיקי בית הדין פתוחים לעיון ולצילום מסמכים מתוכו על ידי הצדדים, עולה מפרוטוקול הדיון ביום כ"ד ניסן תשס"ז (12.4.07) כי ב"כ המערערת הלין על כי מסמכים שונים המצויים בתיק בית הדין אינם בידו, דבר הפוגע בהגנת מרשתו. בית הדין הדגיש בפניו כי תיקי בית הדין בענין מרשתו ניתנים לעיון בעלי הדין וניתן לצלם מהם כל מסמך הדרוש לו. במענה לכך אמר ב"כ המערערת: "זה לא מתפקידי. אני לא מזכירה ולא מתמחה. אני עו"ד בתפקידי". מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום כ"ד סיון תשס"ז (10.6.07), עולה שב"כ המערערת שוב הלין על כך, ובית הדין שוב הבהיר לו, למעלה מן הצורך, כי תיקי בית הדין עומדים לרשות המערערת ולרשות בא-כוחה לעיון וצילום. לכאורה, במסגרת טקטיקה זו פנה ב"כ המערערת בתלונה על ההליך בבית הדין האזורי אל הנציבות לתלונות הציבור נגד שופטים. התלונה נדחתה מכל וכל, תוך שנציבות תלונות הציבור על שופטים מציינת:

"לעניין תלונתך בדבר חידוש הדיון לאחר פסק הדין משנת 1992. בהתאם לסעיף קכ"ח לתקנות הדיון, במידה ובית הדין חושש שמא טעה בפסק דינו, רשאי הוא לזמן את הצדדים לדיון מחודש.

"נבקש לציין כי ההליך נגד מרשתך לא נפתח "ע"י מי שאינו רשאי לעשות כן", אלא על ידי מנהל המחלקה לבירור יהדות בהנהלת בתי הדין הרבניים, הרב אשר ארנטרוי, אשר פעל במסגרת תפקידו, כאשר פנה לבית הדין והביע את חששו שמא פסק דינו של בית הדין משנת 1992 מוטעה. לאחר פנייה זו חייב היה בית הדין לזמן את מרשתך לבירור הטענות שהועלו.

"יש לתמוה על החרות שנטלה לעצמה מרשתך, כאשר בחרה לא להתייצב לדיונים אליהם זומנה כדין וגם לא בררה מה היו תוצאות הדיונים. מה גם, שכל פניותיך ומכתביך לבית הדין נשלחו בלי שצירפת יפויי כח המסמיך אותך לייצג את מרשתך בבית הדין.

"אם מרשתך היתה מתייצבת לדיון אליו זומנה, היתה נוכחת לדעת שאין מדובר "ברדיפה על רקע מוצא ולאום" ... או הוצאת לשון הרע". היא היתה מודעת לנסיבות בגינן זומנה לדיון חוזר בתיקה והיתה מודעת לנסיבות בגינן זומנה לדיון חוזר בתיקה והיתה מודעת גם למעמדם ולתפקידם של הרב אשר ארנטרוי וד"ר זאב רייז, ומונעת בזבוז זמן שיפוטי יקר."

5129371
54678313
הערעור נדחה.


5129371
54678313כדאי כי בא כח המערערת יכיר את המערכת המשפטית טוב יותר, בטרם יגיש ערעור.



שלמה דיכובסקי 54678313-/
ניתן ביום כ"ה אדר ב תשס"ח (01/04/2008)

(-) הרב שלמה דיכובסקי, דיין - יו"ר (-) הרב אברהם שרמן, דיין (-) הרב ציון בוארון, דיין
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה