דברי הרב אליהו אריאל אדרי
א. פתיחה
האשה הנצבת בזה נישאה לראשונה בשנת תשס"ה והתגרשה בשנת תשס"ז. בשנת תשס"ט נישאה לאדם אחר, והתגרשה ממנו בשנת תשפ"א. מנישואיה השניים נולדו לה שני ילדים.

לצורך בירור השמות שנעשה בבית דיננו, עיין בית הדין גם במעשה בית הדין מגירושיה הקודמים, שם נכתב כי שם אביה שלום. כך נכתב גם בגט עצמו. לעומת זאת, האשה ואביה עצמו אמרו כי מעולם לא נקרא שמו אלא שלמה בלבד.

במערכת בית הדין נמצא בירור השמות שנעשה בעת גירושיה הראשונים, שם נכתב כי האשה ועד שהובא מטעמה העידו כי שם אביה שלום. כאשר נשאלה האשה לפשר סתירה זו, אמרה כי אכן שם אביה שלמה בלבד, אולם בזמנו נפלה טעות ברישום שם האב בתעודת הזהות שלה, ונכתב שמו שלום במקום שלמה. בהמשך תוקנה טעות זו ונכתב שמו האמתי שלמה. כאשר באה להתגרש בפעם הראשונה, נאמר לה על ידי מאן דהו כי השם הרשום בתעודת הזהות שלה הוא הקובע, ולכן אמרה כי שם אביה שלום כפי שהיה כתוב בתעודת הזהות שלה באותה עת. העד שהעיד כלל לא הכיר את אביה, והעיד כי שמו שלום על סמך עיונו בתעודת הזהות שלה.

נמצאה גם כתובת האשה מנישואיה הראשונים, גם שם נכתב כי שם אביה שלום. גם ענין זה לא ידעו האשה ואביה להסביר, אולם חזרו ושבו על כך שמעולם לא נקרא שמו שלום כי אם שלמה בלבד.

בית הדין הזמין את תיק משרד הפנים של האשה והתברר כי כבר בעת לידתה בשנת תשל"ח נרשם שם אביה בתעודת הלידה שלה "שלום". רישום שם זה נותר בתיק משרד הפנים שלה גם בהמשך. כך בשנת תשס"ה שינתה את שמה הפרטי והונפקה לה תעודה המעידה על שינוי שמה, בה רשום שם אביה שלום. רק בשנת תשע"ז שונה שם אביה ברישומי משרד הפנים לשלמה.

הוזמן גם תיק משרד הפנים של אבי האשה והתברר כי שם אבי אבי האשה הוא סאלם, ויתכן שמקור הטעות בתעודת הזהות של האשה הוא במה שכתבו שם אבי אביה ותרגמוהו מסאלם לשלום.

הבעל הראשון זומן גם הוא לבית הדין ואמר כי מעולם לא נקרא שם אבי האשה שלום, וככל הנראה גם בכתובה נרשם שמו שלום על פי תעודת הזהות של בתו ולא מפי האב עצמו.

נמצא כי שם אבי האשה נכתב בגט הראשון בטעות שלום במקום שלמה. קביעת שם האב נעשתה בידי בית הדין על פי דברי האשה ועדות העד, וכן על פי תעודת הזהות של האשה וכתובתה בה נכתב שם אביה שלום. לאחר בירור נמצא כי בתעודת הלידה ובכל רישומי משרד הפנים של האשה מופיע כי שם האשה שלום עד לתקון הדבר בשנת תשע"ז, עשר שנים לאחר שהתגרשה לראשונה.

לסדר גט נוסף מבעלה הראשון ניתן בנקל, וכך נעשה. אולם השאלה הגדולה היא האם יש חשש פסול בשני הילדים שנולדו מנישואיה השניים.

בעניין שינוי שם אבי המגרש או אבי המתגרשת נכתבו תשובות רבות. תשובות אלו עוסקות בכשרות הגט עצמו לעניין היתר האשה להנשא לאחר. לעת עתה לא מצאתי שדנו במפורש על כשרות הנולדים לאחר שניתן גט כזה, אם כי הוזכר עניין זה אגב הדיון בכשרות הגט במספר תשובות. מה שדנו הוא בכשרות הגט עצמו אם הוא כשר, בטל או פסול.

כידוע, קיי"ל כדעת הרמב"ם (הלכות גירושין פ"י ה"ב) שאין אומרים כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר, וכפי שפסק מר"ן בשלחן ערוך (אבן העזר סימן קנ סעיף א): "וכל גט שאינו פסול אלא מדבריהם להנשא בו, לא תנשא בו לכתחלה, ואם נשאת, אפילו לא נבעלה, לא תצא, והולד כשר". אם כן, יש לעיין בדברי הפוסקים שדנו בשינה שם האב בגט. לדעת המכשירים גט זה גם הוולדות כשרים. לדעת האוסרים, יש לדון האם ס"ל שאם שינה שם האב הגט בטל או פסול. אם הגט בטל, בניה שנולדו לה מאחר ממזרים ח"ו, ואם הגט פסול מדרבנן לכאורה הולדות כשרים.

יעוין בשו"ת חוט המשולש (חלק א סימן יט) שכתב שדין שינוי שם האב בגט "הוא מהדינים שסוגיית התלמוד מועט והלכות מרובות עפ"י סברת הפוסקים ז"ל", כפי שיראה המעיין לפנינו.

אף שלא מצאנו תשובה שעניינה המפורש הוא היתר הנולדים, הרי על עצם פסול הגט בשינוי שם האב כתבו רבות, ויפה כאן להביא מה שכתב בעניין זה הנצי"ב בתשובה שכתב לבנו הגר"ח ברלין, והודפסה בספר מרומי שדה (סוף סדר נשים), ז"ל:

"ע"ד הג"פ שנמצא שינוי בשם אביה, שנכתב שהוא לוי ואינו כן. הן כל הנדבר בזה ידעת כולה, ואין לחכות על הוספת דברים כי אם לדעת שקול דעתי הקלה. וגם זה דעת לנבון כיו"ב נקלה, כי כשאני לעצמי מה אני לגול האבן הגדולה, אשר רועי ישראל גאוני הגולה הניחו על פי בארה של הלכה זו עמומה ולא צלולה. ואיני בא כי אם לשלוח אצבע על ידי גאוני הדור יצ"ו, אם הם יגולו האבן אל המסילה, הנני לאמטויי שיבא מכשורא ולקבולי אגרא בהדייהו מפי קושט סלה."

וק"ו אנן.

קודם לבירור עניין זה נאמר, כי בירור שמות הוא מלאכה קשה וחמורה ויש להתייחס אליה באימה, אף אם השמות נראים פשוטים.

צא וראה מ"ש בשו"ת שואל ונשאל (ח"ג סימן תכו):

"שיסכימו המסדר ושני הבית דין אשר עמו כי יום או יומיים קודם סידור הגט ונתינתו יבררו כל הספיקות של שמות המגרש והמתגרשת ואבותיהם ויחתמו באופן הבירור שבררו יום או יומים קודם ביררנו לכתוב כך וכך בשם המגרש וכך וכך בשם המתגרשת וכו' ובזה לדעתי ינצלו מכמה חששות וכן המנהג קבוע פה מזה זמן רב להיות ג' בית דין בגט ויום או יומיים יהיה הבירור ויכתב ויחתם מהג' בית דין הנזכרים."

בשו"ת יביע אומר (ח"ב אבן העזר סימן יג) הביא הדעות השונות אם צריך בית דין של שלושה לסדור גט. בסוף דבריו כתב, וז"ל:

"ומכל מקום לחומר הענין נהגתי לצרף עמי עוד שנים מחכמי הב"ד, בשעת ההחלטה על סדר כתיבת שם המגרש והמתגרשת. וכמ"ש כמה אחרונים. ובירוש' (ספ"ב דנדה), ר' חנינא הוה שרי בציפורין, והוון אתאי קומוי עובדין, והוון ר' יוחנן ור"ש בן לקיש שריין תמן ולא הוה מצרף לון עמיה. אמרין חכים ההוא סבא דפרזלוי חריפי. חד זמן צרפון עמיה, א"ל מאי חמא רבי דמשגח עלן יומא דין, אמר לון ייתי עלי אם לא כל מעשה שהייתי מוציא שמעתי אותו מרבי להלכה כשערות ראשי ולמעשה ג' פעמים, והך עובדא לא אתי קמי רבי אלא ב' זימנין, בגין כן צריפתכון עמי. ע"כ. וע' ציון ירושלים (שם), שהביא ע"ז ד' הב"י (סי' רמב), שמכאן ראיה שבדבר חדש צריך לצרף עמו לומדים שיפסקו הדין. ע"ש. וכאן הרבה שמות מחודשים נקראים בלעז, ויש כמה ספקות בהם. ותשועה ברוב יועץ. אבל המשך כל סידור הגט אני עושה בעצמי בעזה"י. כי הדבר קשה לצרף ב' ת"ח עמי במשך כל זמן סידורו."

ע"ע בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו סימן סה) שהביא תשובה מרבה הראשון של ירושלים ת"ו הגאון מוהר"ר שמואל סלאנט זצ"ל בטעות חמורה שקרתה בבירור שמות על ידי מסדר גיטין, עיי"ש באורך.

לי ולדכוותי אומר שמלאכה חמורה זו של בירור השמות מצריכה עיון רב, אף כשהדברים נראים פשוטים ותשועה ברוב יועץ.

עי' בשו"ת הרא"ם (סימן סז) במי "שכתב שולמית במקום שלומית דכ"ע מודו דהוי שנוי אעפ"י שאין שם כי אם הפוך סדר אותיות", וק"ו הכא.

כמובן שחלילה להטיל דופי כלשהו בבית הדין שסדרו את הגט הראשון. בבית דין זה כיהנו דיינים מומחים שקבעו את שם האב לפי דברי האשה, עד שהובא מטעמה ושם אביה כפי שנכתב בכתובה ובתעודת הזהות שלה. אם היו מדברים עם האב עצמו היה העניין מתברר, אך כידוע לכל יושב על מדין לא תמיד ניתן לעשות כן, ואף בית דיננו התקשה לקיים שיחה עם האב.

נסיבות הטעות מורות שאין כל חשש להטעיה מצד הבעל הראשון, והטעות נבעה מהרישום בתעודת הזהות של האשה.

הבעל הראשון זומן לבית הדין ונאות ליתן גט שני לאלתר ולעשות ככל אשר יורהו בית הדין, ואם כן אין לחוש שהערים בגט הראשון, עי' בשו"ת צמח צדק הקדמון (סימן פג), בשו"ת נודע ביהודה (מהדורא תניינא - אבן העזר סימן קט), ובמקורות שהובאו בעניין זה באוצר הפוסקים (סימן קכט סעיף י ס"ק מט אות ד).

ב. האם הפסול בשינוי שם האב הוא מהתורה או מדרבנן?
כאמור לעיל, ראש לכל יש לדון האם הפוסלים בשינוי שם האב ס"ל שהפסול הוא מהתורה או מדרבנן?

לפנינו תובא המחלוקת הגדולה שנפלה בעניין זה, ויתבאר שדעת רוב ככל הפוסקים היא שהפסול הוא מדרבנן. בנדוננו ידוע לכל ששם אבי המתגרשת הוא שלמה, והטעות נובעת מרישום שמו בטעות בתעודת הזהות שלה, אם כן בפשטות לא הוחזק שם השינוי. לפנינו יבואר שדעת רוב הפוסקים היא שגם בלא הוחזק שם השינוי הפסול הוא מדרבנן.

עוד יתבאר שאף לדעת הסוברים שהפסול הוא מהתורה, בנדון דידן נראה שיודו שהפסול הוא מדרבנן, ושמא אף כשר.

בהמשך יבואר דין הוולדות שנולדו לאחר שניתן גט בו נכתב שם האב בשינוי, ויבואר מדוע בנדון דידן הדין הוא שהנולדים לאחר מתן הגט הראשון כשרים לבוא בקהל.

ג. גדר הפסול לדעת הרא"ש לדעת הסוברים שפסל מדרבנן
כתב בשו"ת הרא"ש (כלל יז סימן יב):

"ומה שכתבת באדם אחד שהמיר אביו לדת ישמעאלים והיה שמו יוסף בן שמעון, ואחר שהמיר אביו הניח שם אביו וקרא שמו יוסף בן שמואל. לימים גרש את אשתו באותו שם החדש והכשירו הגט. תמה אני על המכשירין אף אם יוכל אדם לשנות את שמו ולקרות לו שם אחר, כדאמרינן (ר"ה ט"ז:) שלשה דברים מבטלין את הגזרה וכו' וי"א אף שנוי השם כמו שמצינו באברהם ושרה אבל שם אביו היאך יכול לשנות, והרואים הגט וכתוב בו יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון."

מלשון הרא"ש נראה שהפסול אינו מן התורה אלא מדרבנן, מפני הרואים. נפקא מינה רבתי לעניין ספק. עוד נפק"מ היא לעניין כשרות הולדות שנולדו אחר שניתן גט כזה.

לפנינו יובאו דעות הסוברים שהפסול לדעת הרא"ש הוא מדרבנן מפני הרואים.

הרא"ם בתשובה (סימן סז) דן בשינה שם אבי האשה בגט "וכתבו בת תאנים במקום בת יוסף טנם". הביא דברי הגאון רב צמח ז"ל שפסק שאין צריך לכתוב בגט לא שם אבי האיש ולא שם אבי האשה, וכתב שיש מקום לומר שאף שאין צריך לכתבו אם שינה פסול, וכמ"ש הרא"ש:

"ושמא גם הגאון ז"ל יסבור כהרא"ש בזה דאע"ג דאין צריך לכתבו כיון דאית ביה משום לעז פסול אי נמי שמא יהא דעת הגאון כהני רבוותא דלעיל דאף על פי שאין צריך לכתבו אם שנה בו פסול משום דהוי כמזויף מתוכו ועוד שכבר כתב הרא"ש ז"ל בתשובה אחרת כמו שכתב הטור בסימן קל"ב שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא בכנויו או אפילו לא הזכירו כלל כשר, ומשמע דנהי דאין עכוב בכתיבתו מיהו לכתחלה צריך [...] וכיון דלכתחלה צריך לכתבו הוה ליה כשם עירו ועירה שבזה הכל מודים שאם שנה בו פסול."

שלושה טעמים כתב הרא"ם לפסול בשינה שם אבי האשה. אם את הטעם של לעז היה מקום לדחוק שהוא מהתורה, לא כך לגבי שני הטעמים האחרים. עי' בהמשך דברי הרא"ם שכתב להדיא שפסול מזויף מתוכו הוא שמא ימסור בפני העדים החתומים. כמו כן, קשה לומר לטעם השלישי שכיון שצריך לכתבו לכתחילה אם שינה בו פסול הוא מהתורה.

בסוף תשובתו כתב הרא"ם שנעשה מעשה על ידי אחרים והכשירו גט זה. הרא"ם עצמו הסיק וכתב:

"והשם הוא היודע שלא הייתי רוצה להכניס עצמי לכתוב מה שכתבתי אלא מפני שהגט הזה הובא לידי תחלה קודם שיראה אותו שום אחד מחכמי העיר ישמרם צורם ופלפלתי בו קרוב לעשרים יום ולא יכולתי למצוא לו פנים להכשירו והחזרתי אותו לשליח ולאשה המתגרשת שהביאוהו לידי לעיין בו לעיני כל נכבדי קהל זיטון ישמרם צורם ושאלוני הנכבדים הנזכרים לעיל למה אני מחזירו ואמרתי מפני שהוא פסול מכמה אנפי וגם דברתי עם קצת מחכמי העיר בהיות הגט בידי והסכימו עמדי בפיסולו וחזרו ונתחברו עם קצת החכמים אחרים והכשירוהו ונתנו הגט לאשה המתגרשת ולי אני ההדיוט שהיה בידי והסכמתי בפסולו לא הגידו לי מאומה וכל שכן שלא רצו לפלפל עמדי כלל על הדבר ההוא לכן הוצרכתי לכתוב דברי אלה למעיינים בעלי תריסין ומעתה נשאר הדבר לקהלות ישמרם צורם והם יעשו כרצונם והטוב בעיניהם כי מה לי להכניס עצמי ביותר מזה השעור."

אם היה מדובר בחשש התרת אשת איש לשוק וממזרות, מסתבר שלא היה הרא"ם נותר בשב ואל תעשה.

בספר גט פשוט (אבן העזר סימן קכט ס"ק מט) הביא דברי הרא"ם הנ"ל בסוף דבריו, והוכיח מדברי חכמי עירו שאם במקום עיגון הכשירוהו לתתו לכתחלה, כ"ש שיסברו שאם נשאת לא תצא, והוסיף:

"ואף הרא"ם אפשר דלא חלק עליהם אלא במה שנתנו הגט לכתחלה, אבל אם נתגרשה כבר ועמדה ונשאת יודה הרא"ם ז"ל דלא תצא. וכן דקדק מוהר"א ששון ז"ל דף נ"א מדברי הרא"ם יע"ש."

כ"כ בדעת הרא"ם בספר בית אהרן למהר"א קריספין (דף י"ט ע"א), ודחה דעת הרב דברי מרדכי קרישפין (סימן יז) שכתב שלדעת הרא"ם הגט בטל.

בכל דבריו בתשובה זו לא חילק הרא"ם בין הוחזק שם השינוי או לא הוחזק שם השינוי, ונראה דלא שנא. כך נראה גם ממה שבכל דבריו השווה שינה שם האב לשינה שם מקום הדירה השנוי במשנה גיטין (פ ע"א), בלא חילוק בין הדינים.

בשו"ת ראנ"ח (סימן יא) חילק בין שינוי בשם אבי המגרש לשינוי בשם אבי המתגרשת. טעם לדבריו כתב:

"לפי סברת גדולי המפרשים הרא"ש והרשב"א ז"ל שסוברים דשם אבי המתגרשת אינו מעכב בגט כמו שכתב הרא"ש בתשובה והביאה הטור אה"ע בסימן קכ"ט והרשב"א בתשובה בין בשם אבי המתגרשת בין בשם אבי המגרש ואף מהר"י ז"ל שנראה מדבריו בכתבים ששם אבי המגרש מעכב אפשר דלא קאמר אלא על שם אבי המגרש אבל באבי המתגרשת מודה לשאר הפוסקים ויש לחלק בין אבי המגרש לאבי המתגרשת במעט חלוק וק"ל."

הטעם הראשון לפסול שכתב הראנ"ח הוא משום ששם אבי המגרש מעכב בגט. לטעם זה נ"פ שהפסול הוא מדרבנן, שאם מטעם לעז באנו אין לתלות את הלעז בשאלה אם כתיבתו בגט מעכבת.

בהמשך דבריו כתב הראנ"ח:

"מיהו לאו כלל גמור הוא דכל דבר שאינו צריך לכתוב אפילו נכתב בשינוי כשר ולא אמרו ר"ת והרא"ש כן אלא על מקום הלידה שאינו צריך לכתבו ואין קלקול נמשך ממנו דכ"ע לא בקיאי במקום הלידה להכיר שיש בו שנוי וגם העדים לא מפסלי בהכי דלאו אכולה מלתא קמסהדי כמו שמבואר כל זה בדברי הראשונים אבל במשנה שם אביו אפילו כשתמצי לומר שאינו צריך פסול וכן כתב מהר"י קארו וכן יש להכריח מתוך תשובות הרא"ש שכתב בתשובה אחת שאם לא כתב שם אבי המתגרשת כשר ובתשובה אחרת כתב על מומר א' שגירש ושינה שם אביו פסול ונמצא אם כן דברי הרב סותרים אלא ע"כ יש לומר דעד כאן לא קאמר הרא"ש אלא בשינה שם [מקום] הלידה אבל בשנוי שם האב לא קאמר אפילו כשתמצי לומר דאין צריך לכתבו כדכתב באבי המתגרשת ה"ה באבי המגרש."

לא הזכיר הראנ"ח בכל דבריו שיש חילוק לדינא בין הטעמים. נראה שגם הטעם שכתב הרא"ש הוא מדרבנן.

עוד נראה מדברי הראנ"ח שאין חילוק בין הוחזק שם השינוי או לא הוחזק שם השינוי, שכן לפי טעמו הראשון שטעם הפסול הוא משום שהשינוי מעכב בגט, כשם שכתיבת שם אבי המגרש היא מדרבנן ה"ה השינוי בה, וממילא ה"ה לטעם השני שהוא טעמו של הרא"ש בתשובה.

בשו"ת מהרח"ש (אבן העזר סימן ב) הביא דברי השואל: "בגט שנכתב בשם אבי האשה גויי"א בת שלמה טרנטה, והכינוי של אביו טרנטו בחול"ם וא"ו בסופו והו"ל שינה שמה", וכתב להכשיר בשעת הדחק:

"מטעם שזה השינוי בא מחמת הלשון של ערב שהם כל מלה שהיא בחול"ם כותבין ה"א בסופה במקום וא"ו הכינוי בלשון עברי, כמו שיראה הרואה בתרגומו של רבינו סעדיה גאון ז"ל, ומצינו במקרא אוסרי לגפן עירה ובדם ענבים סותה [בראשית מט, יא] וכמוהו רבים."

והקשה על עצמו שהרי מקום הנתינה עיקר, ויישב:

"איכא למימר זהו בעיקר שמו ושמה כותבין כהלכתן והשינוי הוא בכינוי שם אביה שלא היה צריך לכתוב כלל, ומפני השינוי הזה אנו חוששין שמא אחר היה אם היה מצוי אדם אחר בעיר זו ששמו כשם זה ושם אשתו כשם זה שיש לו כינוי כנוסח זה היינו חוששין לזה, אבל מאחר שאינו מצוי נאמר שאין זה שינוי מאחר שאנו יודעים במקום הכתיבה נכתב בסגנון זה, ונקרא כמו שאנו קורין כאן במקום הנתינה אין זה שינוי, כל שכן שגם במקום הנתינה אנו יכולים לקרותו בחול"ם כמו שמצינו במקרא ולא נשתנה שמו בכך."

נראה שס"ל שהפסול הוא דרבנן מפני החשש. כ"כ מהרח"ש עצמו שם (סימן ג), ז"ל: "כששינה שם אביו אין פסולו אלא מדרבנן משום חשש לעז", וכן ביארו דבריו רעק"א (מהדו"ק סימן קיח) והבית מאיר בשו"ת רעק"א (מהדו"ק סימן קיט).

נדונו של מהרח"ש בגט "שנכתב בשם אבי האשה גויי"א בת שלמה טרנטה" במקום שהיה צריך לכתוב "בת שלמה טרנטו" מיירי שהאב ידוע בכינויו "טרנטו", ואם כן יש כאן שינוי בשם האב שלא החזיקה הבת עצמה בשם השינוי. אין לומר ששינוי בשם כינוי קל, ויש להתיר גם בלא הוחזק שם השינוי, שכן מדברי מהרח"ש עצמו מבואר איפכא, שכתב שם (סימן ג) להוכיח שאם שינה שם האב אפילו נשאת תצא, וחילק בין שינוי בשם לשינוי בכינוי, ז"ל:

"אמנם מ"מ יראה דבשם אביו הוא שהחמירו, דאע"ג דלהרא"ש והרשב"א אינו מעכב אם לא נכתב, מ"מ לכתחלה יש לכותבו, והוא מטבע ונוסח אף בימי חכמי המשנה והתלמוד, וכן בהרי"ף [מה ע"ב] והרמב"ם [גירושין פ"ד הי"ב] והרא"ש [בסוף גיטין] והטור [סי' קכו] ושאר המפרשים כתוב בנוסח הגט פלוני בן פלוני [...] מה שאין כן בכינוי שם אביו דלא נמצא בשום נוסח. לבד זה מצאתי בסמ"ג סוף עשין ג' כתוב בגליון פלוני המכונה פלוני בר פלוני המכונה פלוני, אבל בשאר המחברים והמפרשים לא מצאתי בנוסח זה. ומוהרי"ק בשרש ק"ו כתב שאין לכתוב כלל בגט כינוי אבי האיש והאשה. ועוד איכא למימר דדוקא בשינוי שם אביו שהוא חלוף גמור בלי שום צד דמיון, כגון בההיא דהרא"ש דבמקום בן שמעון כתב בן שמואל שהוא שם אחר לגמרי, אבל בזה הכינוי לעולם אחד הוא בשם טראנטו אלא שבסיומו סיים טראנטה במקום טראנטו, ואף לרואים יתלו דטעות הסופר הוא כיון שרואים שעצם הכינוי הוא טראנטו. וכל זה אני אומר דיספיק לבקש זכות דאם נשאת שלא להוציאה מתחת בעלה, אבל להשיאה לכתחלה לא הייתי עושה מעשה להתיר להשיאה אף בשעת הדחק."

חילק בין שינוי בשם לשינוי בכינוי ולא נחית לדון אם דברי הרא"ש הם דווקא בלא הוחזק. הרי לנו שאין חילוק אם הוחזק בשם השינוי או לא הוחזק.

וכ"כ להדיא בהמשך (סוף סימן ג), ז"ל:

"שאם היה הדבר שבמקום הכתיבה אין מכירין אותו ואין קורין אותו אלא בשם טראנטה, אף על גב דבמקום הנתינה אין מכירים אותו אלא בשם טראנטו, היה מקום להתיר [...] אמנם נראה דלא דמיא, דהכא כפי הנראה גם במקום הכתיבה קורין אותו בשם טראנטו."

בשו"ת דרכי נעם (חלק אבן העזר סימן ו) נקט בפשטות ששינוי בשם האב פסולו מדרבנן. והקשה על עצמו מדברי מהר"י בן לב שפסק שאם שינה שם האב תצא מזה ומזה: "והלא הכל הסכימו לדברי רבינו האיי והרמב"ם ז"ל דכל גט פסול אם נשאת לא תצא ודלא כתשובת הרי"ף ז"ל". ויישב שפסול שינה שם האב חמור:

"דהוי כמזוייף מתוכו כמו שכתב הר"ן ז"ל גבי גט מוקדם בפרק המגרש על ההיא מתניתין דשלשה גיטין פסולים ואם כן אף על גב דהוי פיסולא מדרבנן כיון שהוא מזוייף מתוכו החמירו לפוסלו ותצא ולכך לא השוו פיסול זה לשאר פיסולי דרבנן ובזה נראה לי שנתיישב מה שתמה הב"י ז"ל בסי' קכ"ז על הרא"ש ז"ל והניח הדבר בצ"ע ומאחר דפיסול זה הוא מדרבנן דוקא כד ברירא לן מילתא דשינה ממש שם האב תצא אבל כד מספקא לן לא תנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא דליכא לדמויי לספק מגורשת דהתם הוי ספיקא דאוריית' והכא ספיקא דרבנן."

כתב להדיא שהפסול הוא מדרבנן, אולם פסול חמור הוא שעושה הולד ממזר. על אף חומרתו יש להקל בספקו ככל ספק דרבנן.

כמו כן נראה מדבריו שהגט פסול מדרבנן גם בלא הוחזק שם השינוי. נדונו היה באדם שגירש אשתו בשם פלונית בת פר"ג אללה, ונשאת לאחר וגירשה בשם פלונית בת פורייג"א. הביא תשובת הרא"ש וכתב שהפסול הוא מדרבנן, והשיב שיש להתיר, משום ששני השמות אמיתיים. בראש דבריו לא נחית לזה וכתב בסתמא שהפסול הוא דרבנן . נראה שאינו מחלק אם הוחזק או לא הוחזק.

כן ביאר דברי מהר"י בן לב בספר גט פשוט (סימן קכט ס"ק מט), שם הקשה כיון שפסול שינוי שם אביו הוא מדרבנן כיצד אמר מהר"י בן לב שתצא, הרי כל פסולי דרבנן אם נשאת לא תצא, כמ"ש הפוסקים. ויישב, וז"ל:

"ונ"ל דהך כללא דבפיסולין דרבנן אם נשאת לא תצא היינו בפיסולין דרבנן דאיתנהו בתלמודא בסתמא זו היא משפטן. אבל יש פיסולין דרבנן דראו חז"ל להחמיר בהם דתצא. דהרי תנן בפ' הזורק שינה שמו ושמה וכו' תצא מזה ומזה. ופי' רוב המפרשים דבפיסולא דרבנן איירי ותצא. ועיין לעיל ס"ק י"ד וא"כ כיון דבשינה שם אביו אשמועינן הרא"ש דהגט פסול משום לעז דהרואה, כי היכי דבשינה שם עירו של הדירה אמרו דתצא ה"ה בשינה שם האב."

בדבריו מבואר שלדעה זו הפסול הוא מדרבנן והולד משני ממזר דרבנן. וכתב עוד (ס"ק נא):

"ומ"ש הב"ח דאם שינה שם אביו ממש דהגט בטל מן התורה הוא תימה בעיני דלא ידעתי מנא ליה וצ"ע".

הרי שס"ל שפסול מדרבנן ואפילו לא הוחזק שם השינוי.

לעומת זאת, בשו"ת אדמת קודש (חלק אבן העזר סימן מט) הבין שפירוש דברי מהר"י בן לב הוא שהגט בטל מהתורה, ותמה על דבריו:

"שהפריז על המידה לומר בשינה שם אביו בגט דתצא מזה ומזה וכו' דמשמע דאינו גט כלל כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' עשירי דגרושין דכשאמר אינו גט או גט בטל ר"ל דאינו גט כלל ואפילו ריח הגט אין בו ואם נשאת תצא והולד ממזר וכ"מ שא' פסול אם נשאת לא תצא והולד כשר וא"כ איך פסק מהריב"ל דתצא דמשמע דאינו גט והשו' אותו לדין שינה שם עירו ושם עירה דאינו גט וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ג דגירושין והא ודאי קשיא."

בשו"ת בית יוסף (דיני גיטין וגירושין סימן יג) דן במעשה שהחזיק אדם שם אביו יצחק ואחר שגירש יצא ערער על הגט כי אין שם אביו יצחק, ואחד מחכמי העיר הכשיר, "ואח"ז הלך היהודי הלז לקושטנדינא לעשות מלאכתו ואגב מלתא שאל לאחד מגדוליה זקניה ושופטיה על זה והורה שהגט בטל מצד שינוי שם האב". כבר כתבו בספר גט פשוט (סימן קכט ס"ק מט) ובספר בית אהרן (אבן העזר דף טז ע"א) שחכם זקן זה הוא ניהו מהר"י בן לב.

בראש תשובת מר"ן הביא השואל לשון אחד מגדוליה זקניה ושופטיה שהורה שהגט בטל, ומשמע שבטל מהתורה. בהמשך התשובה הביא השואל לשון החכם הזקן שכתב:

"אבל מחמת ששינה את שם אביו הגט הוא פסול וכמ"ש הרא"ש בתשובת שאלה על אחד שהיה שמו יוסף בן שמעון ואביו נשתמד והבן היה רוצה לגרש ולא רצה להזכיר שם אביו וכתב יוסף בן שמואל והשיב הרא"ש שהגט הוא פסול שהרואה אומר שאחר מגרשה כי שם בעלה יוסף ן' שמעון וזה היה יוסף בן שמואל."

נראה שאכן יש להתלבט בגוף דברי מהר"י בן לב האם כוונתו לפרש בדעת הרא"ש שהגט בטל או שס"ל שפסול, וכפי שנחלקו בדעתו. טעם המחלוקת הוא משום שמהר"י בן לב כתב שאם נשאת בגט כזה תצא מזה ומזה על אף שבאיסורי דרבנן הכלל הוא שאם נשאת לא תצא, לכן הבין בעל אדמת קודש שלדעת מהר"י בן לב הגט בטל, ואילו הגט פשוט ושו"ת דרכי נעם חידשו שיש פסול דרבנן שהוא חמור ואם נשאת תצא.

כאמור לעיל, הגט פשוט כתב שהפסול בשינה שם אביו הוא מדרבנן. והנה הגט פשוט חילק בין אופן בו לא הוחזק שם השינוי שהגט פסול מדרבנן ותצא, לבין אופן בו הוחזק שם השינוי שפסול ואם נשאת לא תצא, ככל פסולי דרבנן שלא תצא, ולקמן יתבאר.

בספר דברי אמת (קונטרס יא בעניין גיטין סימן ח) כתב גם הוא שלדעת הרא"ש הפסול בשינה שם אב הוא מדרבנן. עוד כתב שם שלדעת הרמב"ם הפסול מהתורה, עיי"ש. בשדי חמד (מערכת גט סימן ג אות ב) כתב שנראה שדעת הדברי אמת עצמו היא שהגט בטל. לענ"ד אף שכך ריהטת דבריו, נראה שמסקנתו היא שהפסול הוא מדרבנן, שאחר שכתב שלשיטת הרמב"ם הגט בטל כתב שלדעת הרא"ש הגט פסול מדרבנן, "משום הכי כתב בתשובה כלל י"ז סימן י"ב דבשינה שם האב מיפסיל מדרבנן". אם כן מפרש שמה שכתב בשו"ת הרא"ש (כלל יז סימן יב): "אבל שם אביו היאך יכול לשנות, והרואים הגט וכתוב בו יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון", שהפסול אינו מן התורה אלא מדרבנן מפני הרואים. והרי מר"ן הביא דברי הרא"ש בתשובה בלבד, אם כן לדינא יש לנקוט כדעת הרא"ש, שאת דעתו בלבד הביא מר"ן, ופירשו הדברי אמת שהפסול הוא מדרבנן. ממה שהשווה בעל דברי אמת שיטת הרא"ש והרמב"ם, נראה שלדעת הרא"ש פסול מדרבנן גם בלא הוחזק שם השינוי.

בשו"ת נבחר מכסף (חלק אבן העזר סימן מ) לרב המוסמך ר"י פינטו זצ"ל דן במומר ששלח גט לאשתו ממדינת הים ונכתב שמו פלוני בן פלוני הלוי. אחר כך התברר כי המגרש לא היה לוי כי אם ישראל. בתשובתו העלה להתיר מכמה טעמים, ובראש דבריו הביא דברי הרא"ש בעניין שינה שם אביו, ונראה שפשיטא ליה שהפסול לדעת הרא"ש הוא מדרבנן. וז"ל הנבחר מכסף:

"תנן פרק הזורק שינה שמו ושמה תצא מזה ומזה וכו' וכתב ספר התרומה דמתני' דשינה שמו לאו בשנוי השם ממש הוא דהא פשיטא שהגט הוא פסול שלא נכתב לשם בעלה כלל אלא בפיסולא דרבנן מיירי שלא כתב שם דיהודה ושם דגליל עמו כגון שהלך מיהודה לגליל ושמו יוסי וקורין לו יוחנן וכו' גם התוס' פרק הזורק כתבו כן ע"ש והיכא דכתב שמו ושינה שם אביו כגון יוסף בן שמעון וכתב יוסף בן שמואל כתב הרא"ש בתשובה כלל י"ז סי' י"ב ומה שכתבת באחד שנשתמד אביו והיה שמו יוסף בן שמעון ואחר שנשתמד אביו הניח שם אביו וקרא שמו יוסף בן שמואל לימים גירש את אשתו באותו שם חדש והכשירו אותו ותמיה אני על המכשירין אף אם יוכל אדם לשנות את שמו ולקרות לו שם אחר כדאמרי' ג' דברים מבטלים את הגזירה ויש אומרים אף שינוי השם וכו' אבל שם אביו היאך יכול לשנות והרואים הגט שכתוב בו יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון."

בראש דבריו כתב הנבחר מכסף ששינה שמו הנזכר במשנה פסולו מדרבנן, והסמיך לזה תשובת הרא"ש בעניין שינה שם אביו, הרי שפשיטא ליה שפסול זה הוא מדרבנן מפני הרואים. ממה שהסמיך דבריו על המשנה, נראה שהפסול הוא מדרבנן אפילו בלא הוחזק שם השינוי.

כ"נ שהבין דברי הרא"ש המהרש"ל בים של שלמה (גיטין פרק ד סימן כא), ז"ל:

"אכן בתשובת הרא"ש עיינתי, ולא שפסלו הרא"ש, אלא ששלחו אליו שחכמים התירו מעשה כזה. והוא כתב וזה לשונו, ותמה אני על המתירין, נהי דיכול לשנות שמו ולקרות לו שם אחר, כדאמרינן שלשה דברים מבטלין הגזירה, וי"א אף שינוי השם, כמו שמצינו גבי אברהם ושרה. אבל שם אביו האיך יכול לשנות וכו'. אם כן מאחר שאינו חולק להדיא עליהם, אלא שתמה, דברי המכשירים עיקר. כי אינו משנה שמו כלל, אלא שקאי אאבי אביו. והרי ראוי היא שיקרא את עצמו כך לספר תורה. אלא שבגיטין צריך לברר יותר, אבל בדיעבד למה לא נכשיר כהאי גוונא."

נראה שפשיטא ליה למהרש"ל שטעמו של הרא"ש לאסור הוא מדרבנן, ולכן יש לומר שלדינא נקט כדברי המתירים. אולם אם מהתורה חשש הרא"ש, מסתבר שגם בדיעבד אמר דבריו.

בדברי היש"ש אין מבואר להדיא אם יש חילוק בין הוחזק שם השינוי ללא הוחזק שם השינוי. בסוף דבריו הכשיר בכתב שם אבי אבי המגרש גם אם לא החזיק עצמו בשם אבי אביו, ז"ל:

"ואם היה מעשה בא לידי, הייתי מכשיר בדיעבד אף אם לא ניתן הגט, היכא דאיכא למיחש לעיגונא. ועוד אומר אני, דכל זה מיירי שלא קראו אותו כך לספר תורה. אבל היכא שקראו כך לספר תורה בשם אבי אביו, וחותם כך בשטרות. אפשר אף הרא"ש מודה לזה, שהרי הוחזק ממש, והוי שמו ממש. וא"ל כמו שכתב הרא"ש שאין יכול לשנות שם אביו. אינו משנה שמו, אלא שקורא את עצמו בשם אבי אביו. ומאחר שראוי והגון כך לספר תורה. אם כן פשיטא דכשר."

ויש לחלק.

כן עולה לענ"ד מדברי הלבוש (סימן קכט סעיף י) ששינה שם אבי המגרש פסול מדרבנן, ז"ל:

"ואם שינה שם האב, אף על פי שהיה אביו משומד ושינה שמו משום שלא רצה להזכירו בשמו משום שהיה משומד, אפילו הכי פסול לכ"ע, שהרואה אומר אחר הוא המגרש ולא בעלה של זה, שהרי בעלה היה דרך משל ראובן בן יעקב וכתב ראובן בן שמעון, ואפילו החזיק עצמו כן בעיר שלשים יום אפילו הכי פסול, דלאו כל כמיניה לשנות שם אביו. ואפילו החליף שם אביו לשם אבי אביו ואפשר שייחס עצמו לו שהרי בני בנים הרי הם כבנים ואין זה נראה שינוי כל כך, אפילו הכי פסול. ויש מי שאומר דמ"מ אם נשאת לא תצא אפילו בשינוי גמור של שם אביו, כיון דאפילו אם לא הזכירו כלל היה כשר."

לדעת היש מי שאומר פסול זה הוא ככל פסולי דרבנן שאם נישאת לא תצא. ואילו לדעה הראשונה בשלושת אופניה אם נישאת תצא. לאופן השלישי הנזכר בלבוש אפילו כתב בגט שם אבי אביו פסול. לענ"ד קשה מאד לומר שפסול זה הוא מהתורה, וכמו שכתב הלבוש: "ואפשר שייחס עצמו לו שהרי בני בנים הרי הם כבנים ואין זה נראה שינוי כל כך". על כרחך שפסול דרבנן הוא, אלא שכיון שהוא פסול בשינוי השם הוא חמור טפי שאם נישאת תצא. מהשוואת הדברים נראה שהפסול הוא מדרבנן בכל גווני, אפילו לא החזיק עצמו שלושים יום.

כ"כ מהר"י כולי [בעל מעם לועז] בהגה למשנה למלך (הל' גירושין פ"י ה"ב) שפסול שינה שם אב הוא מדרבנן, ופשטות לשונו היא שהפסול הוא מדרבנן בכל גווני ואין חילוק בין הוחזק שם השינוי או לא.

כ"כ הגר"ח מוואלאזי'ן בשו"ת חוט המשולש (חלק א סימן יט), ז"ל:

"אבל הטור הביא דין זה דתשובת הרא"ש וכ' בשם אביו הרא"ש ז"ל שהוא פסול. והנה ודאי ברור ופשוט דהפסול אינו אלא מדרבנן משום לעז."

אין מבואר בדבריו להדיא האם פסול מדרבנן גם בלא הוחזק, אך כך נראה ממה שהשווה שינו שם האב לשינה שמו ושמה שפסול מדרבנן.

וכן עולה משו"ת בית אפרים (אבן העזר סימן צה) שכתב:

"ועיין בג"פ שכתב דיש בזה מחלוקת ראשונים ואחרונים בדין זה דשינה בשם אביו והחזיק בשם השינוי ועמדה ונשאת אם תצא אם לא ולענין הלכה נראה לי דאין כח בידינו לכוף אותו שיוציא כיון די"א דלא תצא ויגלו לבעל דנחלקו הפוסקים."

אם הייתה המחלוקת בדאורייתא הרי יש כאן ספק דאורייתא. ולמה לא תצא. אמנם דברי הבית אפרים הם בהוחזק שם השינוי, ואין מפורש מהי דעתו בלא הוחזק שם השינוי.

כ"כ בספר חידושי אנשי שם לר' שלמה קלוגר (סימן קסא) שכולי עלמא מודים מעיקר הדין שפסול שינה שם אביו הוא מדרבנן מפני הרואים ולא מהתורה, ובזה שוו דברי הכל לשיטת עבודת הגרשוני. ושם כתב שבין בהוחזק שם השינוי ובין בלא הוחזק הפסול הוא מדרבנן מפני הרואים.

כתב הב"ח (אבן העזר סימן קכט סעיף י):

"וכתב עוד על אחד וכו'. תימה הא פשיטא דפסול מדאורייתא הוא כיון דמזוייף מתוכו ולא צריך לתשובה זו. ותירץ מהרא"י בכתביו (סי' קפד) דהמעשה היה שאבי אביו היה נקרא שמואל וכיון דאשכחן (בראשית כט ה) לבן בן נחור, מפיבושת בן שאול (שמואל ב, יט כה) וכן ותבאנה אל רעואל אביהן (שמות ב יח) והוא היה אבי אביהן לחד מ"ד (פרשת בהעלותך פסקא עח) אלמא דאין זה קרוי מזוייף מתוכו אלא שפיר כתב יוסף בן שמואל אף על פי שהיה שמואל אבי אביו וכשר מן התורה הוא אלא דאפ"ה פסק הרא"ש דהגט פסול מדרבנן משום דהרואה אומר אחר מגרשה."

הב"ח עצמו נקט לכאורה ששינוי שם האב פוסל מהתורה, אולם את דברי הרא"ש פירש שהם מדרבנן ולכן העמיד אוקימתא בדבריו. מר"ן לא ס"ל כאוקימתא זו, כמבואר בב"י שם, הרי לנו שדעת מר"ן כפי שהבינה הב"ח היא שהפסול הוא מדרבנן. לקמן נבאר עוד עניין זה.

בשו"ת דברי חיים (אבן העזר חלק ב סימן קכח) ביאר שהרא"ש פוסל בשינה שם האב אף שמכשיר אם לא כתבו כלל, "מטעם מראית עין וחשש לעז פסול". הביא דברי הב"ח שנראה מהם שהפסול דאורייתא, והקשה עליו: "ולכאורה דבריו מרפסי איגרא דלמה יהיה פסול מדאורייתא". ויישב שגם לשיטת הב"ח הפסול הוא מדרבנן ככל מזויף מתוכו. וכתב שהפסול הוא מדרבנן גם בלא הוחזק שם השינוי.

וכ"כ בדברי חיים (סימן קלה) שהפסול הוא מדרבנן. ועוד כתב, ז"ל:

"דהנה השלטי גבורים בבבא בתרא פרק המוכר [את הספינה פ"ט ע"א] כתב שדבר שצריך לכתוב על פי חומרא ומנהג אם שינה פסול הגט מן התורה ואם כי דבריו מרפסי איגרי והארכתי בזה בקונטרס אשר לי בעזרת השי"ת [בדברי חיים ע"ש בפתיחה אות ח' ובשער שינוי מקומות אות א' ב'] אך על כל פנים מי לא יחוש להחמיר ח"ו."

נראה שמעיקר הדין ס"ל שהפסול הוא מדרבנן. אמנם בשו"ת בנין דוד (סימן ו) כתב שהדברי חיים (סימן קלה) ס"ל שהפסול הוא מהתורה, וצ"ב.

בשו"ת נחלת אבות (סימן כא) לבעל שער משפט דן בגט ששינו בו שם אבי המגרש. הביא דעת מי שרצה להתיר משום שכיון שכעת המנהג לגנוז את הגט אין לפסול מפני הרואים, והשיב על דבריו:

"דלא מבעיא אם נאמר דשינוי שם האב פסול מדאורייתא כיון דאינו מבורר ומוכח מתוכו מי הוא המגרש דודאי פסול הוא דמה מועיל מה שגונזין הגט דמ"מ הגט גופה הוא נכתב בפסול, אך אף אם נאמר דשינוי שם האב אינו אלא פסול מדרבנן מפני הרואה שיאמר דאחר הוא מגרשה וכדמשמע מלשון תשובת הרא"ש, וכל שכן בהוחזק בשם השינוי דאם נשאת לא תצא דמשמע ודאי דאינו אלא מדרבנן ולכך לא תצא, מ"מ לא מהני מה שגונזין הגט דהא אמרינן במס' שבת קמו, ב אר"י אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור."

הנה פירש שדברי הרא"ש בתשובה נאמרו גם בלא הוחזק שם השינוי, וגם באופן זה הפסול הוא דרבנן. אף שצידד בשני אופנים כשלא הוחזק בשם השינוי אי הוי פסול מדאורייתא או מדרבנן, נראה שלעיקר הדין יש לנקוט כדעת הרא"ש בתשובה שאותו הביא להלכה מר"ן בשו"ע.

אכן בשו"ת נחלת אבות (סימן כז) חזר כמה פעמים על הטעם שנקט בדברי הרא"ש, וז"ל:

"דהא בטור ס"ס קכ"ט מבואר בשם תשובת הרא"ש (כלל י"ז סי' י"ב) דשינוי שם האב אינו פוסל אלא מפני גזירת הרואים דיאמרו דאין זה המגרש."

עיי"ש שדן בזה להכשיר באופנים שונים בהם אין לגזור מפני הרואים. נראה כנ"ל, שמעיקר הדין ס"ל שהפסול הוא מדרבנן.

בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדורא קמא סימן קטז) דן בשינה שם האב וכתב שהוא לוי ואח"כ התברר שאינו לוי, אם יש ללמוד שפסול מדברי הרא"ש בשינה שם אב. וכתב ז"ל:

"ודוחק לומר לקושטא דמלתא כסברא הנ"ל דכל מה דלא היה בנוסח הגיטין בימי חכמי המשנה לא נכנס בכלל גזירת חז"ל לפסול בשינה, ומה דפוסל הרא"ש בשינה שם אביו, היינו דס"ל דזהו היה ממטבע הגיטין, כדמצינו בשאר שטרות במתני' שני יב"ש אין מוציאין שט"ח וכו' ומסתמא נהגו לכתוב ג"כ הכי בגיטין אבל בשם כהן ולוי דבודאי לא הי' מנוסח השטרות כדקתני במתני' ואם היו משולשים יכתבו כהן משמע דבעלמא לא, וכמ"ש בפסקי מהרא"י (סימן ו'), יש לומר דלא נכנס בכלל גזירת חז"ל, מ"מ רחוק לחלק כן."

הראת לדעת שס"ל שהפסול לדעת הרא"ש הוא מדרבנן. כ"כ עוד רעק"א (סימן קיח) שהפסול הוא מדרבנן, ודן שבמגרש על ידי שליח יהא הגט בטל. בתשובותיו אלו דן רעק"א בגט בו נכתב שאבי המגרשת לוי ובאמת לא היה לוי, נראה שפסל מדרבנן גם בלא הוחזק שם השינוי.

בשו"ת נפש חיה (אבן העזר סימן לא) הביא דברי רעק"א שהפסול הוא מדרבנן והסכים עמו.

בשו"ת בית יצחק (ח"ב אבן העזר סימן כ) דן:

"באחד שגירש את אשתו בשם אביו יעקב ליב. ואח"כ אמר שלא היה שם אביו יעקב ליב רק ליב לבד והוא עשה בערמה למען שתצטרך אשתו גט אחר ויוציא ממון או שתחזור לו. ואחר חקירה ודרישה נודע שכפי הנראה הדבר אמת שלא היה נקרא רק בשם ליב לבד כי גם על המצבה לא נכתב רק שם ליב ורבים אומרים ג"כ כן."

נדונו היה באופן שלא הוחזק שם השינוי. באות ה' שם הסיק שמשמע מדברי רוב הפוסקים שפסול שינה שם האב הוא מדרבנן.

כ"כ בשו"ת אור גדול (סימן כא) שדעת רוב האחרונים שהפסול מדרבנן משום חשש לעז, ונדונו היה בלא הוחזק שם השינוי.

וכ"כ בשו"ת תועפות ראם [לרא"ם טויבש] (סימן סה) ונדונו היה בלא הוחזק שם השינוי. וכתב שם שהוא פסול חמור והולד ממזר מדרבנן.

וכ"כ בספר ערוך השולחן (אבן העזר סימן קכט סעיף י):

"יש מי שאומר דפסול זה משינוי שם האב אינו מן התורה אלא מדרבנן ולא דמי לשינוי שמו ושמה ואף על גב דבכל פסולי דרבנן קיי"ל דאם נשאת לא תצא כמ"ש בסי' ק"ן מ"מ יש פסולים שראו חז"ל להחמיר בהם דגם אם נשאת תצא וראיה שפסול זה אינו אלא מדרבנן דהרא"ש כתב בתשו' דטעמא דפסול בשינוי שם האב הוא מפני הרואים שיאמרו איש אחר גירשה וכיון דאינו אלא מפני הרואים פשיטא דאין פסולו אלא מדרבנן וכן ראיתי לאיזה גדולים שכתבו דאין זה אלא מדרבנן."

מהשוואת דבריו לשינה שמו ושמה נראה לכאורה שגם בלא הוחזק שם השינוי הפסול הוא מדרבנן.

אמנם עי' שם (סעיף יא) שאף שפרש שהרא"ש פסל את הגט מדרבנן, יתכן שדבריו הם רק במי שמפני הבושה שינה שם אביו בכוונה משמעון לשמואל או שראה עצמו כבנו של זקנו, "אבל זה שבטעות או בכוונה כתב שם אחר על אביו הרי אינו זה המגרש" י"ל שאינו גט כלל.

למסקנה לא ברירא ליה הך מילתא, וכתב: "למעשה יש להחמיר דאם קידשה אחר צריכה גט גם מהשני".

אמנם בתשובה שנדפסה מבעל ערוך השלחן בספר אבן מאיר (דף ג ע"א) הביא דבריו בספרו וכתב בפשטות שהפסול הוא מדרבנן. בתשובתו זו מבואר שהפסול הוא מדרבנן גם בלא הוחזק שם השינוי, שכן נדונו הוא בגט שנכתב שם אבי האשה שמואל ליב במקום שמו האמיתי ליבוש וכתב שפסול מדרבנן.

כן כתב בשו"ת הרי בשמים (מהדו"ק סימן קכד) שהפסול לדעת הרא"ש הוא מדרבנן.

כ"כ אב"ד על אר"ץ רבה מהר"א ענתיבי, הוב"ד בשו"ת בני בנימין (סימן יא) שלדעת הרא"ש הפסול הוא מדרבנן. וכ"כ ר' בנימין נבון בשו"ת בני בנימין (סימן יב) שאפילו בלא הוחזק שם השינוי הפסול הוא מדרבנן, ודלא כמ"ש הרב לחמי תודה. הסכים אתו רבה של ירושלים ר' שמואל סלנט בשו"ת בני בנימין (סימן יג) וכתב שדעת רוב רובם של הפוסקים היא שהפסול בשינה שם אביו הוא מדרבנן.

כ"כ הג"ר חיים ברלין בשו"ת נשמת חיים (סימן קנט): "דכל עיקר חיוב הזכרת שם האב בגט אינו אלא מדרבנן. וגם כל פסול שינוי שם האבות בגט אינו אלא מדרבנן משום חשש לעז". גם בדבריו מבואר שבכל גווני הפסול הוא מדרבנן, בין בהוחזק ובין בלא הוחזק.

כ"כ בשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ג סימן עח) שפסול שינה שם האב הוא דרבנן, בין בהוחזק שם השינוי ובין בלא הוחזק, ויש להקל בספיקו.

ע"ע בשדי חמד (מערכת גט סימן ג אות ב) שהביא מקורות נוספים, ובכללם בעל מרכבת המשנה שס"ל ששינוי בשם האב פסול מדרבנן.

כן נראית דעת מהרי"ל דון יחייא בספרו בכורי יהודה (עמוד קנ"ז), וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו אבן העזר סימן צ אות ז) ועיי"ש (סימן פט). וכן נראית מסקנת הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר (ח"י אה"ע סימן לד; חי"א אבן העזר סימן עח) שבכל גווני הפסול הוא מדרבנן.

בשו"ת עזרת כהן (סימן פט) דן הרב זצ"ל בדעת עבודת הגרשוני בשינוי שם האב, וסוף דבריו כתב שבענין זה: "נפקנא מאיסור תורה להרבה דעות משום דס"ס אין זו הלכה פסוקה שיהיה שנוי שם אב פוסל מה"ת".

שיטת הבית שמואל
הב"ש (סימן קכט ס"ק יז) כתב ששינוי בשם האב פוסל מטעמו של הרא"ש מפני הרואים, ולא פירש אם טעם זה פוסל מהתורה או מדרבנן. במהדורא קמא (ס"ק טו) כתב כדבריו במהדו"ב, והוסיף דברים ז"ל: "וזהו הטעם אם לבן הכינוי ולא לאב וכתב הכינוי לבסוף אז בוודאי קאי על אביו אם כן יאמרו דאין זה המגרש". כוונתו למ"ש הב"י (סו"ס קכט) בשם תשובה אשכנזית, ופסקו הרמ"א (סעיף ט), ז"ל:

"ואם יש לאב ולבן כינוי אחד לכתחלה כותבין הכינוי אצל כל אחד (סדר גיטין); מיהו אם לא כתבו רק לבסוף, פלוני בן פלוני המכונה פלוני, כשר. אבל אם הכינוי לבן לחוד, יכתוב הכינוי קודם שיזכיר שם האב, ואם כתבו לבסוף, פסול."

הנה השווה הב"ש הפסול בשינה שם אביו לפסול בכתב כינוי הבן לאחר שהזכיר שם האב. ועתה ניתי ספר ונחזה מה הדין בכתב כינוי הבן לאחר שם האב. עי' גט פשוט (סימן קכט ס"ק מז) שצידד בכמה אופנים להכשיר בגט כזה בשעת הדחק.

יתר על כן הב"ש (ס"ק יח) הביא דברי הש"ך (חו"מ סימן מט) שכתב שהגט כשר אם אי אפשר בגט אחר ולא הביא דעה חולקת, ואם כן נקט כוותיה. וז"ל הש"ך (שם ס"ק טו):

"ובגט, אם יש כינוי לבן ולא לאב יש לכתוב פלוני המכונה פלוני בן פלוני, ואם כתבו פלוני בן פלוני המכונה פלוני פסול וי"א דהיכא דאי אפשר לכתוב אחר או במקום חשש עיגון כשר."

נראה שתימה לומר שנחלקו הדעות מן הקצה אל הקצה, ופשטות הדברים שלכו"ע הפסול הוא מדרבנן, ומחלוקתם אם יש להכשיר במקום עיגון.

ד. דעת הסוברים שהגט בטל
לעיל כתבנו שדעת רובא דרבוותא נראית שהפסול בשינה שם האב הוא מדרבנן, בין בהוחזק שם השינוי ובין בלא הוחזק. אמנם, יש שכתבו שבשינה שם האב הגט בטל. דברי הסוברים שהגט בטל נחלקים לשני טעמים עיקריים, ולענ"ד נראה שבנדון דידן כו"ע יודו שהפסול הוא לכל היותר מדרבנן.

כתב הב"ח (סימן קכט סעיף י):

"וכתב עוד על אחד וכו'. תימה הא פשיטא דפסול מדאורייתא הוא כיון דמזוייף מתוכו ולא צריך לתשובה זו. ותירץ מהרא"י בכתביו (סי' קפד) דהמעשה היה שאבי אביו היה נקרא שמואל וכיון דאשכחן (בראשית כט ה) לבן בן נחור, מפיבושת בן שאול (שמואל ב, יט כה) וכן ותבאנה אל רעואל אביהן (שמות ב יח) והוא היה אבי אביהן לחד מ"ד (פרשת בהעלותך פסקא עח) אלמא דאין זה קרוי מזוייף מתוכו אלא שפיר כתב יוסף בן שמואל אף על פי שהיה שמואל אבי אביו וכשר מן התורה הוא אלא דאפ"ה פסק הרא"ש דהגט פסול מדרבנן משום דהרואה אומר אחר מגרשה."

לעיל הבאנו שבשו"ת דברי חיים (אבן העזר חלק ב סימן קכח) כתב שגם לשיטת הב"ח הפסול הוא מדרבנן, ככל מזויף מתוכו. אולם בשו"ת לחמי תודה [למהר"י באסאן] (סימן א) כתב שלדעת הב"ח הגט בטל, וכ"כ בספר דברי אמת (קונטרס יא בענייני גיטין סימן ח) שלדעת הב"ח הגט בטל מן התורה.

והנה לדעת הב"ח הטעם שהגט בטל אינו מפני הרואים, אלא משום "מזויף מתוכו". אם באנו לפרש שמשום כך בטל מהתורה יתפרש טעם הדבר כמו שכתב מהר"י באסאן בשו"ת לחמי תודה (שם) שמציאות הרע גרע מהעדר הטוב, ושינוי זה הוא חסרון בעצם תוכן הגט, וכן פירש מהר"י באסאן בתשובה הנ"ל את דברי הב"ח.

כ"כ בספר גט מקושר [למהרא"ל צינץ] (סדר גט ראשון אות קיז) שבשינה שם אביו הגט בטל והולד ממזר, ומ"ש הרא"ש שפסול מפני הרואים הוא דוקא אם כבר החזיק עצמו בשם השינוי של אביו. במסקנת דבריו שם כתב שקרוב שהגט בטל.

כ"כ בשו"ת עין יצחק (חלק ב אבן העזר סימן כט אות ב), ז"ל:

"וטעמם נלע"ד דהא קיי"ל לדינא דאם לא כתב שמו ושמה הגט בטל מה"ת וכמש"כ הר"ן בפ"ב דגיטין עלה דגיטין (דף כ') ובפ"ק דקדושין עלה דקדושין (דף ט') דלכן בטל הגט מה"ת אם לא כתב שמו ושמה משום דבעי ספר כריתות דספירת דברים יהיה בהגט ויהיה מוכח מי הוא המגרש והמתגרשת [...] ולכן פסק הרמב"ם דשינה שם עירו הגט בטל מה"ת משום דכיון דנכתב בשינוי בשם עיר אחרת ע"כ נתבטל ספר כריתות והספירות דברים דשמו ושמה. דהא אדרבה מוכח מהגט שלא נכתב לשם המגרש רק לאיש אחר דהא כל אדם נקרא ע"ש דירתו. וכן הוא שיטת המחבר שם ואף שפסק המחבר בסי' קכ"ח סעיף ב' דהאידנא אין כותבין שם דירתם עכ"ז שינוי דירתם גרע טפי ומיפסל מה"ת. ואף דהוי שינוי במה שא"צ לכתוב האידנא משום דע"י שינוי כזה נתבטל הספירות דברים."

עיי"ש (אות ג) שביאר בסברה זו את שיטת הב"ח, וכתב שיש לחוש לשיטתו שנפסל הגט מהתורה, ולמעשה הוא ספיקא דדינא.

כ"כ בשו"ת זכר יצחק (חלק א סימן כא), ז"ל:

"הנה לדעתי נראה ברור דשינה שם האב הגט בטל מה"ת ואין בו מחלוקת כלל בין הראשונים כמו שנבאר בעזרת השם. הנה ברור מצד הסברה אחרי שהסכימו הראשונים (עיין גיטין כ, א תוד"ה הא ורמב"ן וריטב"א שם) דשמו ושמה מעכבין בגט דבלא"ה לא הוי ספירת דברים א"כ מה תועלת לנו בכתיבת שמה אחרי שכתוב בת פלוני ואיננה בתו וא"כ אין כאן ספירת דברים כלל."

וכ"כ עוד (שם סימן כב), ז"ל:

"הנה זה נראה דשינה שם האב להרמב"ם ז"ל בטל הגט מה"ת, שהרי הוא כתב (פ"ג מגירושין הי"ד) דשינה שם עירו ועירה דאינו גט, ומפרש מ"ש בגמרא (גיטין פ, א) דמודים חכמים לר"מ שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה שהולד ממזר, הוא משום שפסול מהתורה [...] דאין זה ספירת דברים כלל, וכאן גרע יותר דכתוב בו שם אחר, ולהכי אף דשם עירו אינו מעכב מה"ת אבל כיון דשינה לא הוי ספירת דברים כלל כיון דמהספירה מוכח דהוא של אחר. ולזה גם בשם האב בודאי ג"כ פסול מה"ת, אף דשם האב אינו מעכב מ"מ אין כאן ספירת דברים, וגרע מאלו לא כתב כלל שם הבעל כיון שכתוב שמו ושם אב אחר."

כן צידד בשו"ת דברי מלכיאל (חלק ו סימן לח), ז"ל:

"כבר האריך בגט פשוט סי' קכ"ח סק"י והביא שהוא מחלוקת הפוסקים כשלא נכתב שמו ושמה אם הגט פסול מדרבנן או בטל מדאורייתא, ונראה לענ"ד דה"ה בשינה שם אביה דהא אין ניכר כלל שנכתב לאשה זו, ואף דקיי"ל דסגי אם כתב רק חניכתו וחניכתה וכן סגי אם כתב בת פלוני או בן פלוני, מ"מ היינו שעיקר השם לא נזכר כלל אבל כששינו שם אביה לא סגי במה שנכתב שמה כהוגן, ואטו באשה ששמה שרה טעה הסופר וחשב ששמה רבקה ויש עדים שכוונתו היתה לאשה זו, רק שאמרו לו אז ששמה רבקה, נימא שיהא הגט כשר מדאורייתא, ונראה דבשינוי בשם אביה גרע מאלו לא כתב כלל שם האשה."

בספר אהלי שם (כלל א ס"ק יד) הביא דעת הגט פשוט שכתב שהגט פסול מדרבנן, והביא דעת הדברי אמת שכתב שהוא מחלוקת הרמב"ם והרא"ש, ובסוף דבריו כתב: "ועכ"פ יש צד גדול בשינה שם אביו או אביה הגט בטל מן התורה". דברי הרמב"ם מתבארים כמ"ש הזכר יצחק הנ"ל.

עי' שדי חמד (מערכת גט סימן ג אות ב) שהביא בשם תודת שלמים שהגט בטל. והנה שו"ת תודת שלמים הוא ניהו שו"ת לחמי תודה למהר"י באסאן הנ"ל.

ע"ע בשו"ת צמח צדק (אבן העזר סימן קסד וקצג) שצידד כדעת בעל לחמי תודה, הביאו עוד (סימן ה , קסו, קעה, קעט, קצד, קצה , ר, רמד, רסח, שצד). וכ"כ (סימן שצז), ז"ל:

"אם הדבר ברור ששינו שם אביה מיחזקאל פייבל לשרגא פייבש. כמדומה לי שא"א להקל בזה כלל אף שלא עיינתי כעת עדיין כי הנה בס' תשו' תודת שלמים סי' א' האריך בדין שינוי שם אבי' והעלה דבשינוי גמור הגט בטל מדאורייתא דלא כהג"פ (סקמ"ט, וסק"נ) ודבריו עיקר בזה."

על דרך זו כתב החזון איש (סימן צב ס"ק טז).

אולם הבאר הגולה (סימן קכט סעיף י אות צ) כתב שמשמע שמ"ש השו"ע שהגט פסול היינו שאינו גט.

נראה מדבריו שפירש שמר"ן עצמו ס"ל שהגט בטל. כן פירש גם את דברי הרא"ש בתשובה, שהטעם לפסול מפני הרואים הוא סיבה לומר שהגט בטל ולא פסול בלבד.

דברי הבאר הגולה הם שלא כמו שכתב הב"ח (סימן קכט סעיף י) שפסול מדאורייתא גם בלא הטעם הנזכר בתשובת הרא"ש.

על דרך השלילה נראה שמה שגרם לבאר הגולה לפרש כן הוא שאם טעם הדין הוא מפני הלעז כמ"ש, אין לנקוט על שינוי כזה לשון "פסול", ומוכח שמטעמו של הרא"ש יש לפסול מהתורה. באופן נוסף יש לבאר הבנת באר הגולה בדעת מר"ן, שכיון שכתב מר"ן בהמשך דבריו שיש מי שאומר שאם נשאת לא תצא, הרי שלדעת הסתם אף אם נשאת תצא. וכיון שבדרבנן הדין הוא שאם נשאת לא תצא כמ"ש מר"ן (סימן קנ סעיף א), על כרחך שלדעת מר"ן הגט בטל.

אם באנו לבאר שיטתו מסברה, נ"ל כמ"ש הבית מאיר בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדו"ק סימן קי"ח), ז"ל:

"להרא"ש בשינה שם אביו נמי בטל מה"ת, ואין זה דומה למה שזכרו פסול דבריהם בחשש לעז, שזהו הלעז דמתילד ע"י ערעורו דהבעל, כזה אינו אלא לעז דרבנן, אבל לעז זה דכל הרואים גט זה יאמרו שאינה מגורשת הוא בכלל ענין הג' ובטל מה"ת, שאין כתב זה מורה שגירש אשה זו."

דוק שטעמו של הבית מאיר שונה הוא מטעמו של הב"ח. לדעת הב"ח החסרון הוא מהותי, שכששינה שם אביו אין זה הגט של המגרש. לדעת הבית מאיר החסרון אחר הוא, שיש לדון את הגט כפי שהרואים קוראים אותו, ואם כל הרואים גט זה יאמרו שאינה מגורשת, "אין כתב זה מורה שגירש אשה זו".

בשו"ת מהר"י בן לב (חלק ב סימן צ) דן בשינה שם האב בגט. הביא דעת הרא"ש, והסיק:

"יראה דאפילו אם נשאת תצא ותצא מזה ומזה דכי היכי דבשינה שמו ושמה אמרינן דתצא מזה ומזה הכי נמי דאמרינן בשינה את שם אביו דחד טעמא אית להו דהוראה יאמר לא גרשה בעלה אלא אחר הוא שגרשה."

בשו"ת אדמת קודש (חלק אבן העזר סימן מט) הבין שפירוש דברי מהר"י בן לב הוא שהגט בטל מהתורה, ותמה על דבריו. לעיל הבאנו דברי השואל בשו"ת בית יוסף (דיני גיטין וגירושין סימן יג) במעשה שהחזיק אדם שם אביו יצחק ואחר שגירש יצא ערער על הגט כי אין שם אביו יצחק ואחד מחכמי העיר הכשיר, "ואח"ז הלך היהודי הלז לקושטנדינא לעשות מלאכתו ואגב מלתא שאל לאחד מגדוליה זקניה ושופטיה על זה והורה שהגט בטל מצד שינוי שם האב". כבר כתבו בספר גט פשוט (סימן קכט ס"ק מט) ובספר בית אהרן (אבן העזר דף טז ע"א) שחכם זקן זה הוא ניהו מהר"י בן לב, ומשמע שבטל מהתורה.

עוד כתבנו לעיל שאכן יש להתלבט בגוף דברי מהר"י בן לב האם כוונתו לפרש בדעת הרא"ש שהגט בטל או שס"ל שפסול, וכפי שנחלקו בדעתו. בשו"ת דרכי נעם וגט פשוט כתבו שפסולו מדרבנן, לעומת דברי הרב אדמת קודש הנ"ל שכתב שבטל ותמה על דבריו. מכל מקום מהר"י בן לב נקט כטעם הרא"ש, הרי שיש לומר שהגט בטל מטעמו של הרא"ש וכמ"ש הבית מאיר.

בשו"ת חסד לאברהם למהר"א תאומים (מהדו"ת סימן נה-נו) כתב שיש להסתפק אם שינה שם האב פסול או בטל, אך דוקא בשינה שם אבי הבעל, מה שאין כן בשינה שם אבי האשה לכו"ע פסולו מדרבנן.

בשו"ת נפש חיה (אבן העזר סימן לא) הביא דברי השואל ה"ה הג"ר יהושע מקוטנא שסבר ששינה שם אב פסול מהתורה, והסיק כדעת רעק"א שהפסול הוא מדרבנן.

בשו"ת פרי השדה (ח"ב סימן פ) כתב שיש לפסול בזה"ז מהתורה על פי מה שכתב בשו"ת חתם סופר (חלק ו ליקוטים סימן מא):

"ולפע"ד נהי דמתחילה היו נוהגים לכתוב שם א' משני שמותיו ושמות עירו והיה כשר בזה מן התורה דלא מקרי שינה כיון שבאמת יש לו זה השם ואינו מחוייב להזכיר כל שמותיו לכן לא הוה רק לעז בעלמא מ"מ עתה אחר שכבר תיקן שיזכיר כל שמותיו א"כ מי שאינו מזכיר רק שם א' מורה שאין לו אלא אותו השם לבד וא"כ איננו אותו האיש והוה שינה ממש דפסול מדאורי' וזהו פשוט לפע"ד."

לענ"ד הדימוי צ"ב, שכן הזכרת כל השמות היא תקנת חכמים, מה שאין כן שם האב שלדעת מר"ן אינו אלא מנהג.

עוד כתב שיש להסתפק אם כוונת הרא"ש עצמו היא שבטל מהתורה, על דרך מה שכתב הבית מאיר.

והנה לדעת הבית מאיר יש לדון את הגט כפי שהרואים קוראים אותו, ואם כל הרואים גט זה יאמרו שאינה מגורשת "אין כתב זה מורה שגירש אשה זו". כך פירש הבית מאיר דברי הרא"ש בתשובה, ומטעם זה הגט בטל. יסוד סברתו נראה שמעיקר הדין היה ראוי שיודה הרא"ש לבעל העיטור שכתב ששינוי בשם האב אינו פוסל כיון שאין צריך לכתבו, וז"ל העיטור (מאמר ו בשמות בעלים דף כה טור א): "ואבי האיש והאשה לא חזינן דצריך הילכך לא מיפסיל". על אף שסברת העיטור נכונה, חלק הרא"ש על דבריו מטעם צדדי, והוא הלעז, כפי שכתב (כלל יז סימן יב):

"אף אם יוכל אדם לשנות את שמו ולקרות לו שם אחר, כדאמרינן (ר"ה ט"ז:) שלשה דברים מבטלין את הגזרה וכו' וי"א אף שנוי השם כמו שמצינו באברהם ושרה אבל שם אביו היאך יכול לשנות, והרואים הגט וכתוב בו יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון."

הפסול הוא מפני הרואים ואינו פסול עצמי, אלא שהבית מאיר פירש שהגט בטל, וכתב:

"ואין זה דומה למה שזכרו פסול דבריהם בחשש לעז, שזהו הלעז דמתילד ע"י ערעורו דהבעל, כזה אינו אלא לעז דרבנן, אבל לעז זה דכל הרואים גט זה יאמרו שאינה מגורשת הוא בכלל ענין הגט ובטל מה"ת, שאין כתב זה מורה שגירש אשה זו."

בנדון דידן אין נכון לומר שכל הרואים יאמרו שאין אשה זו מגורשת, שהרי רבים יודעים ששם אביה רשום בתעודת הזהות שלה, אף אם בטעות, שלום, וכבר מעת לידתה נרשם שם זה כשם אביה בתעודת הלידה שלה.

נראה שבאופן זה הגט אינו פסול מהתורה, אלא לכל היותר מדרבנן.

אמנם לדעת הב"ח שהטעם שהגט בטל אינו מפני הרואים אלא משום "מזויף מתוכו", ובארו מהר"י באסאן בשו"ת לחמי תודה (סימן א) שמציאות הרע גרע מהעדר הטוב, שינוי זה הוא חסרון בעצם תוכן הגט. על אף זאת, נראה שבמקרה שלפנינו אין הגט בטל מהתורה.

הב"ח (סימן קכט סעיף י), הובאו דבריו לעיל, הבין ששיטת הרא"ש בתשובה היא ששינה שם אביו פסול מדרבנן מפני הלעז, והקשה על כך שהדבר לא יתכן מפני שחסר בעצם הגט. את שיטת הרא"ש יישב על פי דברי תרומת הדשן (כתבים סי' קפד) שכתב:

"דהמעשה היה שאבי אביו היה נקרא שמואל וכיון דאשכחן (בראשית כט ה) לבן בן נחור, מפיבושת בן שאול (שמואל ב, יט כה) וכן ותבאנה אל רעואל אביהן (שמות ב יח) והוא היה אבי אביהן לחד מ"ד (פרשת בהעלותך פסקא עח) אלמא דאין זה קרוי מזוייף מתוכו אלא שפיר כתב יוסף בן שמואל אף על פי שהיה שמואל אבי אביו וכשר מן התורה הוא אלא דאפ"ה פסק הרא"ש דהגט פסול מדרבנן משום דהרואה אומר אחר מגרשה."

כ"כ הט"ז (סימן קכט ס"ק טו), וז"ל:

"ובפסקי מהרא"י סי' קל"ח כתוב אפילו להחליף שם אביו בשם אבי אביו ובני בנים הרי הם כבנים אפי"ה פסול ורש"ל כתב אם נכתב בשם אבי אביו משום חשש עיגון כשר אפילו לא ניתן עדיין וכל שכן היכא דהוחזק לקרוא לס"ת."

וכ"כ הבית שמואל (ס"ק יט), וז"ל:

"יוסף בן שמואל. אף על גב דאבי אביו נקרא שמואל אין אומרים בזה בני בנים כבנים תשו' הרא"ש, ומהרש"ל כתב אם נכתב בשם אבי אביו כשר משום חשש עיגון אפילו לא ניתן הגט עדיין וכ"ש היכא דהוחזק לקרוא לס"ת כן."

וכ"כ הגט פשוט (ס"ק נא):

"כתב מרן הב"י דכתב מהרי"א בכתביו סימן קל"ח דאפשר דתשובת הרא"ש באותו שכתב יוסף בן שמואל לא היה בא להחליף שם אביו אלא אבי אביו או אבי אמו היה נקרא שמואל, וכתב עצמו בן להם דבני בנים הרי הם כבנים ואפ"ה פסול מפני הטעות עכ"ל. ואני ראיתי בכתבי מהרי"א סי' קל"ח ורואה אני דצידד בנדון שלו להתיר דלא בא להחליף שם אביו אלא כתב שם אבי אביו. וכתב דאי הוה הכי שפיר דמי דבני בנים הרי הם כבנים כמו שמצינו לבן בן נחור, ומפיבושת בן שאול יע"ש. ודברי מרן ז"ל שהבין מדברי מהרי"א בהפך צ"ע. ועיין דברי מהרי"א שבסי' קפ"ד דמשמע כדברי מרן וצ"ע."

וכ"כ מהר"ם ישראל מרודוס בשו"ת דברי מרדכי (סימן יז), וכ"כ מהר"ם קרישפין (שם סימן יח) שאם נשאת לא תצא.

והנה בנדון דידן נכתב שם אבי האשה בגט שלום. לאחר בירור נמצא כי שם אבי אביה סאלם שהוא לעז לשם שלום, כמו שכתב בספר פרי האדמה (ח"ד דף יד טור ד). נראה שבאופן זה יודה גם הב"ח שאינו בטל מהתורה, ולכל היותר פסול מדרבנן אף שכלל לא התכוונו לכך כאשר כתבו שם זה בגט. לקמן (אות ז) יבואר עוד עניין זה.

נמצא שרובא דרבוותא סבירא להו שהפסול בשינוי שם האב הוא מדרבנן אף בלא הוחזק שם השינוי, הלא הם הרא"ם בתשובה (סימן סז), הראנ"ח (סימן יא), מהרח"ש (אבן העזר סימן ב-ג), גט פשוט (סימן קכא ס"ק מט, נא) ,שו"ת דרכי נעם (חלק אבן העזר סימן ו), דברי אמת (קונטרס יא בעניין גיטין סימן ח) בדעת הרא"ש (וכתב שם שלדעת הרמב"ם הפסול מהתורה, עיי"ש), שו"ת נבחר מכסף (חלק אבן העזר סימן מ) לרב המוסמך ר"י פינטו זצ"ל, והגר"ח מוואלאזי'ן בשו"ת חוט המשולש (חלק א סימן יט).

כן מבואר גם מדברי הבית שמואל במהדו"ק (ס"ק טו), וכ"נ ממהרש"ל בים של שלמה (גיטין פרק ד סימן כא), הלבוש (סימן קכט סעיף י), וכן עולה משו"ת בית אפרים (אבן העזר סימן צה).

כ"כ מהר"י כולי [בעל מעם לועז] בהגה למשנה למלך (הל' גירושין פ"י ה"ב), בספר חידושי אנשי שם לר' שלמה קלוגר (סימן קסא), בשו"ת דברי חיים (אבן העזר חלק ב סימן קכח, קלה) [אך בשו"ת בנין דוד (סימן ו) כתב שהדברי חיים (סימן קלה) ס"ל שהפסול הוא מהתורה, וצ"ב].

כך נראה שס"ל מעיקר הדין לבעל שער משפט בשו"ת נחלת אבות (סימן כא וסימן כז).

כ"כ בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדורא קמא סימן קטז, קיח) שהפסול הוא מדרבנן, ודן שבמגרש על ידי שליח יהא הגט בטל. הביא דבריו והסכים עם שיטתו בשו"ת נפש חיה (אבן העזר סימן לא).

כ"כ בשו"ת בית יצחק (ח"ב אבן העזר סימן כ אות ה) שמשמע מדברי רוב הפוסקים שפסול שינה שם האב הוא מדרבנן. בשו"ת אור גדול (סימן כא) כתב שדעת רוב האחרונים שפסול מדרבנן משום חשש לעז, וכן בשו"ת תועפות ראם (סימן סה), בעל ערוך השלחן בתשובה שנדפסה בספר אבן מאיר (דף ג), שו"ת הרי בשמים (מהדו"ק סימן קכד, ר' בנימין נבון בשו"ת בני בנימין (סימן יב), רבה של ירושלים ר' שמואל סלנט (שם סימן יג) שדעת רוב רובם של הפוסקים היא שהפסול בשינה שם אביו הוא מדרבנן. מהר"א ענתיבי הוב"ד בשו"ת בני בנימין (סימן יא) ובספר בית אהרן שם למהר"א קריספין (אבן העזר דף טו ע"ב), מהר"א קריספין עצמו בספר בית אהרן (דף יט ע"א) שפסול שינה שם האב הוא מדרבנן והב"ח שפסק שפסול מהתורה יחידאה הוא. כ"כ הג"ר חיים ברלין בשו"ת נשמת חיים (סימן קנט), בשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ג סימן עח) שפסול שינה שם האב הוא דרבנן ויש להקל בספיקו. כ"כ בעל מרכבת המשנה, הבי"ד בשדי חמד (מערכת גט סימן ג אות ב). כך נראית נטית דברי הרב זצ"ל בשו"ת עזרת כהן (סימן פט-צ) ונטית דברי בכורי יהודה (עמוד קנז), וכן נראית מסקנת הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר (ח"י אה"ע סימן לד, חי"א אה"ע סימן עח).

אולם גם הסוברים שבשינוי שם האב בטל מהתורה יודו בנדון דידן שלכל היותר פסול, כמו שכתבנו בפנים לשיטת הב"ח והבית מאיר וסיעתם.

ה. דעת מר"ן
ז"ל מר"ן (בסימן קכט סעיף י):

"יוסף בן שמעון ששינה וכתב יוסף בן שמואל פסול. ויש מי שאומר שאם נשאת, לא תצא".

שתי דעות הביא מר"ן: דעת הסתם שבפשטות היא דעת הרא"ש בתשובה, ודעת היש מי שאומר שהיא דעת רש"י, כמבואר למעיין בב"י.

לדעת היש מי שאומר הדין הוא שאם נשאת לא תצא, ועולה שלדעה שכתב מר"ן בסתם הדין הוא "פסול" ואם נשאת תצא, שזהו החילוק בין דעה זו לבין היש מי שאומר.

לפי הכללים הנקוטים בידינו, סתם ויש אומרים הלכה כסתם, ויש לפסוק דעת הסתם. כן פירש דעת מר"ן כמו"ר הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמ"ש ומגן (ח"ג אבן העזר סימן נא). ע"ע בספר עין יצחק (ח"ג עמוד שעח) שם כתב הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א שאין חילוק בין לשון יש אומרים ללשון יש מי שאומר, ובשניהם הלכה כסתם.

לכאורה דבר זה קשה לאמרו, שאם גט זה פסול מדרבנן הדין הוא שאם נשאת לא תצא, כמו שכתב מר"ן (סימן קנ סעיף א): "וכל גט שאינה פסול אלא מדבריהם להנשא בו, לא תנשא בו לכתחלה, ואם נשאת, אפילו לא נבעלה, לא תצא, והולד כשר." לאידך גיסא, אם הגט בטל מהתורה היה למר"ן לנקוט לשון "בטל" ולא "פסול".

נראה שקושיה זו היא שגרמה שנחלקו בדעת מר"ן אם הגט בטל או פסול.

לשם ביאור עניין זה יש לדון ראש לכל האם מר"ן נקט בלשונו בשאר מקומות כדעת הרמב"ם ומחלק בין גט פסול לגט בטל.

כתב הרמב"ם (הלכות גירושין פרק י הלכה א-ב):

"כל מקום שאמרנו בחיבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת הרי זה גט בטל מן התורה [...] וכל מקום שאמרנו בחיבור זה שהגט פסול הרי זה פסול מדברי סופרים בלבד."

הטור אבן העזר (סימן קנ סעיף א) שינה את לשון הרמב"ם וכתב, ז"ל:

"כתב הרמב"ם כל גט שפסול מדברי תורה אם נתגרשה בו עדיין היא כאשת איש ואם נישאת בו תצא והולד ממזר [...] וכל גט שפוסל מדבריהם לא תינשא בו לכתחלה ואם נישאת לא תצא והולד כשר."

הרי לנו שאין הטור מחלק בין הדינים, וניתן לנקוט לשון פסול גם על גט שבטל מהתורה. אולם מר"ן (סימן קנ שם) שב וכתב כלשון הרמב"ם, ז"ל:

"כל גט שהוא בטל מן התורה, אם נתגרשה בו עדיין היא אשת איש גמורה [...] וכל גט שאינה פסול אלא מדבריהם להנשא בו, לא תנשא בו לכתחלה, ואם נשאת, אפילו לא נבעלה, לא תצא, והולד כשר."

הרי לנו שנוקט מר"ן כדברי הרמב"ם ומחלק בין בטל לפסול.

נראה שכך דרכו של מר"ן לנקוט כלשון הרמב"ם וקורא לגט שפסולו מדרבנן גט פסול.

כך עולה מדברי מר"ן (סימן קכב סעיף ב), ז"ל:

"אמר להם כתבו וחתמו ותנו לשליח ויוליך לה, וכתבו ונתנו לשליח ונמצא הגט פסול או בטל."

הרי שמחלק בין הדינים כדעת הרמב"ם.

כן עולה גם מדברי מר"ן (סימן קכד סעיף ד), ז"ל:

"אין כותבין גט במחובר, אפילו יתן לה המחובר כמו שהוא, דבעינן ונתן בידה. ואפילו חתמו העדים אחר שתלשו, ואח"כ נתנו לה, אינו גט. ואם כתבו על העלה הזרוע בעציץ (פי' כעין חצי קדרה של חרס שזורעין בה) נקוב, אף על פי שנתן לה העציץ כולו, פסול, שמא יקטום."

כאן מחלק בין הלשון "אינו גט" שמתפרשת שהגט בטל, לבין "פסול" מדרבנן.

כן עולה גם מדברי מר"ן (סימן קל סעיף כ), ז"ל:

"נתן לה הגט בינו לבינה, ואפילו בעד אחד, אינו גט. בד"א, כשהיה הגט בכתב יד סופר, אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עד א' ונתנו לה, הרי זה גט פסול, ופסול לכהונה."

וכן כתב מר"ן (סימן קכג סעיף ה), ז"ל:

"הכותב גט בשבת או ביום הכפורים, בשוגג, ונתנו לה, הרי זו מגורשת. כתבו וחתמו בזדון בו ביום או ביום טוב, ונתנו לה, אינה מגורשת, שהרי העדים פסולים מן התורה. כתבו ביום טוב בזדון, ונמסר לה בפני עדים כשרים, הרי זה גט פסול."

גם כאן מחלק בין לשון אינו גט ללשון פסול.

על דברי מר"ן אלו הגיה הרמ"א: "אבל כתבו בזדון ביום הכפורים ושבת, הרי זה בטל מדאורייתא" השווה לשון אינו גט ללשון בטל.

כן מצינו שלשון פסול מתייחסת לפסול דרבנן בסימן קכה (סעיף יז), בסימן קכו (סעיף א וסעיף כב), בסימן קכח (סעיף א), בסימן קל (סעיף ו), ועוד.

אמנם בסימן קכט (סעיף יא), סעיף אחד אחרי הסעיף דידן, כתב מר"ן: "אם לא כתב שם האיש והאשה בגט פסול והבנים ממזרים". כאן נקט לשון פסול על גט שאינו גט מהתורה. דברי מר"ן הם העתקה מלשון הגהות אשר"י. וז"ל מר"ן בבית יוסף (ד"ה אם לא):

"אם לא כתב שם האיש והאשה בגט כתוב בהגהות אשיר"י פרק ב' (סי' יז) בשם אור זרוע (סי' תשטו) דהגט פסול והבנים ממזרים. אבל המרדכי כתב בריש פרק כל הגט (סי' שנד) כתב רבינו יואל הלוי (תשובות ראבי"ה סי' תתקלט) אי לא דמסתפינא מחבריא הוה אמינא אפילו לא הזכיר שם האיש והאשה בגט כשר והביא ראיות לדבר. ומדברי התוספות בפרק ב' דגיטין (יט: כ. ד"ה הא בעינן) גבי ההוא גברא דעאל לבי כנישתא שקל ספר תורה יהב לדביתהו משמע שאם לא כתב שמו הגט בטל מן התורה כדברי אור זרוע."

הרי לנו שאם לא כתב שם האיש והאשה הגט אינו גט מהתורה שזהו פשר המחלוקת שהביא הב"י, ומר"ן העתיק בשלחנו את לשון הגהות אשר"י שקרא לגט שאינו גט מהתורה גט פסול.

על אף זאת, לא נתן מר"ן מכשול לפני המעיין, שהרי כתב שהגט "פסול והבנים ממזרים". פשוט שהבנים ממזרים מהתורה, שכן דין זה קאי על מה שכתב מר"ן לעיל (סעיף ג): "שינה שמו או שמה, או שם עירו או שם עירה, אף על פי שכתב כל שם שיש לו וכל שם שיש לה, אינו גט". כשם שאם שינה שמו אינו גט ה"ה בלא כתבו כלל. עי' ב"ש (ס"ק ה) שנחלקו ראשונים כיצד לפרש דין המשנה שינה שמו ושמה, האם בפסול דרבנן וללמדנו שבשינוי שם כל י"ג דרכים נוהגים בה מדרבנן ובכלל זאת שהולד ממזר מדרבנן, או פסול דאורייתא ללמדנו שבשינוי שם הולד ממזר מהתורה. מר"ן נקט שהולד ממזר מהתורה, ולענ"ד לא מצאתי שנקט מר"ן בדין מן הדינים שבהלכות גיטין במפורש שהולד ממזר מדרבנן.

הדרינן לנדון דידן. נראה שעל דרך כלל ס"ל למר"ן האי כללא דהרמב"ם שלשון פסול פירושה פסול מדרבנן.

כך לכאורה מתפרשים דבריו בהלכה זו: "יוסף בן שמעון ששינה וכתב יוסף בן שמואל, פסול" היינו פסול מדרבנן.

אמנם, אם כך הדרא קושיא לדוכתא, שדברי מר"ן לכאורה סתראי נינהו. מחד כתב שהגט "פסול", אך לאידך גיסא נראה מדבריו שאם נשאת בגט זה תצא, שהרי לכאורה זהו החילוק שיש בין הדעה הראשונה ששנאה מר"ן בסתמא לבין היש מי שאומר שאם נשאת לא תצא.

וז"ל מר"ן: "יוסף בן שמעון ששינה וכתב יוסף בן שמואל, פסול. ויש מי שאומר שאם נשאת, לא תצא", אם כן לדעת הסתם תצא. וצ"ב שאם הגט פסול מדרבנן, מאי שנא מכל גט הפסול מדרבנן שאם נשאת בו לא תצא.

נראה דהא גרמה לכמה פוסקים לדחוק בלשון מר"ן "פסול", ולבאר שלדעתו הגט בטל.

קודם שנביא הדעות השונות בעניין זה, יש לדון עוד בפשט דברי מר"ן שלכאורה לא חילק בין הוחזק שם השינוי ללא הוחזק, ופשטות דבריו שלדעה ראשונה הגט פסול ותצא אפילו בהוחזק שם השינוי, ולדעה השניה אם נשאת לא תצא אפילו בלא הוחזק שם השינוי.

וצ"ב, שהסובר שאם נשאת לא תצא הוא רש"י שהובא בב"י, ונדונו היה במי שהחזיק שם השינוי דוקא. ז"ל מר"ן בבית יוסף:

"ובארחות חיים (הל' גיטין סוף ס"א ד"ה כתב הרמב"ם) כתוב כלשון הזה תשובת שאלה אל הר"ש ז"ל יוסף ששינה שם אביו בגט שהיה שמו יעקב והוא כתב שמואל לפי שהיה אותו יעקב מומר ומת בדתו אין לקנטר בו מאחר שהחזיק שמו ושם אביו כן במדינה."

אם כן, לא מצאנו מי שסובר שבלא הוחזק שם השינוי אם נשאת לא תצא.

הרמ"א הוסיף על דברי מר"ן וביאר שדעת היש מי שאומר שאם נשאת לא תצא היא דוקא אם הוחזק שם השינוי.

אמנם, אם נבאר כדברי הרמ"א את דעת היש מי שאומר, עולה שגם דעת הסתם היא בהוחזק שם השינוי, ובאופן זה נחלקו, אך בלא הוחזק אין מחלוקת בין דעת הסתם לדעת היש מי שאומר, ומודים שתצא. ותימה שהיה לו למר"ן לבאר שלא נחלקו, ולחלק הלכה זו לשנים – שבלא הוחזק פסול ותצא, ובהוחזק נחלקו.

הדרך הפשוטה היא לבאר דברי הרמ"א וממילא גם דברי מר"ן, שלדעה שהובאה בסתם, הלא היא דעת הרא"ש בתשובה, הגט פסול ותצא בין בלא הוחזק שם השינוי ובין בהוחזק שם השינוי, ואילו לדעת היש מי שאומר אם נישאת לא תצא דוקא בהוחזק שם השינוי, ובלא הוחזק לא חלק, ומודה שאף אם נשאת תצא. כך ביאר מעיקרא דברי מר"ן הגט פשוט (ס"ק מט) שיובאו דבריו לקמן. וכן יובאו לקמן ביאורים נוספים בדעת מר"ן.

לפירוש הגט פשוט, שנראה שהוא גם הבנת הרמ"א בדעת מר"ן, עולה שמר"ן ס"ל אליבא דהרא"ש שלעולם אם נשאת תצא ואפילו הוחזק שם השינוי. הדברים צ"ב, שאם הפסול דרבנן אם נשאת לא תצא, ואם מהתורה היה לו למר"ן לנקוט לשון "בטל."

למה שביארנו לעיל, רובא דרבוותא ס"ל שאף בלא הוחזק שם השינוי הגט פסול מדרבנן. כך יבארו דברי הרא"ש וכך יבוארו דברי מר"ן וכך נראה להורות, ועדיין צריכים אנו לבאר מדוע ס"ל מר"ן שתצא.

מה שעולה מדברי הסתם שאם נשאת תצא גרם לכמה פוסקים לדחוק בלשון מר"ן "פסול", ולבאר שלדעתו הגט בטל.

כן ביאר דעת מר"ן באר הגולה (אות צ), ז"ל: "ומשמע דפסול שאמר היינו שאינו גט". פירש דברי מר"ן שמה שכתב שהגט פסול פירושו שהגט בטל.

לפירוש באר הגולה, לכאורה צ"ל שלדעה שהביא מר"ן בסתם הגט בטל אפילו בהוחזק שם השינוי, וצ"ב שנראה שרחוק לומר כן לפי טעם הרא"ש שהפסול הוא מפני הרואים.

אולם כן מצאנו שכתבו מחכמי המערב הקדמונים.

בשו"ת שופריה דיעקב (חלק א סימן מט) נשאל ע"י חכמי עי"ת תאזא בכהן שגירש אשתו על ידי שליח ושינה שם אביו בגט וקודם שנשאה לאיש אחר רצה להחזירה. חכמי תאזא נקטו שהגט אינו גט בין הוחזק האב בשם השינוי ובין לא הוחזק. דנו בלשון מר"ן הנ"ל (סעיף י) שכתב שהגט "פסול", והביאו דברי באר הגולה ונקטו כדבריו. אמנם את הטעם לכך שהגט בטל פירשו כדעת הב"ח, וחיברוהו עם טעמו של הרא"ש וצ"ב.

כ"כ בדעת מר"ן מהר"י באסאן בשו"ת לחמי תודה (סימן א), ז"ל:

"ולענין שינוי שם אבי האיש ושם אבי האשה הנה הטור הביא תשובת הרא"ש דכתב על אחד ששמו יוסף בן שמעון והמיר אביו והבן היה לו לגרש ולא רצה להזכיר שם אביו וכתב יוסף בן שמואל שהגט פסול שהרואה אומר אחר מגרשה".

שוב הביא דברי מר"ן בב"י ודברי הב"ח שהעמיד דברי הרא"ש כששם אבי אביו היה שמואל ורק באופן זה פסול מדרבנן, אולם כששינה בשם האב ואין זה שם אבי אביו בטל מהתורה, משום שמציאות הרע גרע מהעדר הטוב. הנה ביאר שמר"ן ס"ל כדעת הב"ח שפוסל מהתורה. ואף שהב"ח עצמו לא ביאר כך דעת מר"ן, משום שהיה פשיטא ליה שלטעמו של הרא"ש שפסל משום לעז אין כאן אלא פסול דרבנן, אולם המהר"י באסאן ס"ל שגם לטעמו של הרא"ש יש לפסול מהתורה על דרך שביאר הבית מאיר דברי הרא"ש. גם על דברי מהר"י באסאן קשה כנ"ל.

(עי' בשו"ת צמח צדק (אבן העזר סימן ה) כתב שמסוף דבריו משמע שהדין מסופק ביד מהר"י באסאן עיי"ש.)

בשו"ת זכר יצחק (חלק א סימן כא) ז"ל ביאר גם הוא שלדעת מר"ן הגט בטל, אך חילק בין הוחזק שם השינוי ללא הוחזק, ז"ל:

"וזהו טעמם של בעלי הש"ע המחבר והרמ"א (אבהע"ז סי' קכ"ט סעיף יו"ד) שכתבו לדעה ראשונה שהביאו שם דתצא, והרי בעצמם סתמו (בסימן ק"נ) כהרמב"ם דכל הפסול מדרבנן לא תצא, וע"כ דבזה ששינה ממש כ"ע מודי דמה"ת בטל וגם הולד ממזר."

הראת לדעת שמה שכתב מר"ן בסתמא שתצא גרם לו לפרש דעתו שס"ל שהגט בטל, והעמיד דברי מר"ן בלא הוחזק שם השינוי. וסיים, "ומה שכתב רק דתצא משום דסמך על הכלל דכל דתצא ע"כ דממזר מה"ת".

עוד דן שם בדעת היש אומרים וביאר, ז"ל:

"והי"א דמכשרי וסברי דאם נשאת לא תצא סיים שם הרמ"א שזה דוקא כשהחזיק בשם השני ובזה מה"ת כשר רק משום לעז החמירו עליו וכה"ג רק פסול מדרבנן הוא, וכה"ג היה מעשה שהובא בתשובות הרא"ש כלל י"ז (סי"ב) שזהו מקור הדין שבשו"ע ולזה פסלו משום לעז ומפרש במשנה דמיירי בשינה במקום כתיבה כהתוס'. ונראה דלזה העתיק בשו"ע לשון תשובת הרא"ש יוסף בן שמעון ששינה וכתב יוסף בן שמואל ולא כתב סתם דשינה שם האב פסול, להורות לנו דדוקא בשינה ממש אבל בשינה מכח תקנת ר"ג בזה סמכינן על מאן דמכשרי בשינה שם האב כהרשב"א ז"ל. והי"א דס"ל דלא תצא היינו בהוחזק בשם האחר דזה שהחזיק עצמו מועיל ג"כ שלא להבטל מה"ת, דהא מזה יודע שהוא הוא ורק משום לעז פסול."

לשיטת הזכר יצחק הדעה שהובאה בסתם בדברי מר"ן היא בלא הוחזק שם השינוי, ודעת היש מי שאומר היא בהוחזק שם השינוי.

נראה שהדברים דחוקים מאד לפרש סתמא דמר"ן בלא הוחזק שם השינוי, ואת הי"א בהוחזק שם השינוי. עוד יש לדון במה שכתב הזכר יצחק שדברי הרא"ש בתשובה הם רק בהוחזק שם השינוי ובזה פסול מדרבנן, שלא כך כתב הרדב"ז (ח"א סימן שעו) שהעמיד דברי הרא"ש דוקא בלא הוחזק שם השינוי. עי' פת"ש (סימן קכט ס"ק כד) שהביא דבריו והביא שהב"ש (ס"ק כ) והגט פשוט (ס"ק מט) העמידו דברי הרא"ש בין בהוחזק ובין בלא הוחזק.

כ"כ מר"ן בבית יוסף בסעיף זה:

"וכתב מהר"ר ישראל בכתביו סימן קל"ח דאפילו החזיק עצמו בבן שמואל זה שלשים יום פסול דאי אפשר לו לשנות שם אביו וכן נראה מדברי הרא"ש בתשובה הנזכרת."

אף שיש לדחוק דברי מר"ן, נראה שפשטות דבריו היא שהבין את דברי הטור בשם הרא"ש שמיירי בלא הוחזק שם השינוי, והוסיף שמתשובת הרא"ש נראה שפסל אפילו בהחזיק שם השינוי. מעתה על כרחנו לומר בדעת מר"ן חדא מתרתי: או שס"ל שהגט בטל אפילו בהוחזק שם השינוי, או שס"ל שהגט פסול אפילו בלא הוחזק. כיון שנראה תימה לומר שבהוחזק שם השינוי יבטל הגט, נקטו רובא דרבוותא שהפסול הוא מדרבנן אלא שהוא פסול חמור ותצא, וכמ"ש הגט פשוט.

בשו"ת עין יצחק (ח"ב אה"ע סי' כט אות ג) ביאר גם הוא דעת מר"ן שס"ל שהגט בטל. טעם נתן לדבריו שדעת הרמב"ם היא שבשינה שם דירתו הגט בטל, וה"ה בשינוי שם האב שהשווהו מר"ן בב"י סעיף זה לשינוי מקום הדירה, ז"ל העין יצחק:

"ולפ"ז יש לדון דה"ה בשינה שם אביו דלשיטת הרמב"ם והמחבר הגט פסול מה"ת דהא שינה שם אביו דומה לשינו שם דירתו וכמש"כ הב"י ושארי פוסקים וע"כ אף דנימא דא"צ לכתוב לכתחילה שם אביו עכ"ז הא גם שם דירתו אין כותבין האידנא ועכ"ז ס"ל להמחבר דמפסל מה"ת שינוי שם דירתו מה"ט דנתבטל הספירות דברים. א"כ ה"ה וכש"כ בשינוי שם אביו דמיפסל מה"ת משום דנתבטל עי"ז הספירות דברים."

דוק שטעמו לפסול הגט הוא כטעמו של הב"ח, ולא כטעם הבית מאיר.

והנה העין יצחק הבין גם הוא שמטעמו של הרא"ש בתשובה אין לפסול את הגט אלא מדרבנן, והתקשה בדעת מר"ן (סעיף י) שהביא בב"י טעם הרא"ש בלבד, וביאר ז"ל:

"והא דמשמע בהמחבר סי' קכ"ט סעי' י' בשינוי שם אביו דלא מיפסל אלא מדרבנן וכמבואר בתשובת הרא"ש שהובא בטור י"ל דשא"ה דהחזיק שם אביו בהשינוי כמבואר שם שחולק על תשובת רש"י. ע"כ בכה"ג לא נתבטל ע"י השינוי להספירות דברים ואינו פסול רק מדרבנן משום חשש לעז. אבל היכא דלא הוחזק בשם השינוי בשם אביו י"ל דמיפסל מה"ת בשינוי שם אביו כמו בשינוי שם עירו לשיטת הרמב"ם והשו"ע."

לבאורו כל דברי מר"ן הם בהוחזק שם השינוי בלבד, ואפילו הכי נקט מר"ן בסתמא שתצא שלא לפי הכלל הנקוט בפסול דרבנן. גם ביאור זה דחוק, שהשמיט מר"ן בשלחן ערוך הדין בלא הוחזק אף שבב"י נראה שאין חילוק.

נמצאו לעת עתה ארבעה פירושים בביאור השיטה הראשונה שהובאה בסתם בדעת מר"ן, הלא היא דעת הרא"ש. הפירוש האחד שאינה מחלקת בין הוחזק ללא הוחזק ובשניהם פסול מדרבנן, וחמור פסול זה שאם נשאת תצא, כ"כ הג"פ בפירושו הראשון. הפירוש השני כנ"ל, אך בשני המצבים הגט בטל. אפשר שזו שיטת באר הגולה כמ"ש חכמי תאזא, הובאו דבריהם בשו"ת שופריה דיעקב (חלק א סימן מט). והוא צ"ב מסברה. השיטה השלישית ששיטה זו היא דוקא בלא הוחזק כ"כ הזכר יצחק, והוא דחוק שלפ"ז אין מחלוקת בין הסתם לדעת היש מי שאומר. השיטה הרביעית היא ששיטה זו היא דוקא בהוחזק ובזה פסול מדרבנן, אך בלא הוחזק פשיטא ואין צריך לכתבו שהגט בטל. כ"כ העין יצחק, אך לענ"ד גם הוא דוחק.

עוד מצאנו ראינו כי נחלקו בפירוש דעת מר"ן חכמי המערב הקדמונים.

כמובא לעיל, בשו"ת שופריה דיעקב (שם) נשאל ע"י חכמי עי"ת תאזא בכהן שגירש אשתו על ידי שליח ושינה שם אביו בגט וקודם שנשאה לאיש אחר רצה להחזירה. חכמי תאזא נקטו שהגט אינו גט בין הוחזק האב בשם השינוי ובין לא הוחזק. דנו בלשון מר"ן הנ"ל (סעיף י) שכתב שהגט "פסול", הביאו דברי באר הגולה ונקטו כדבריו. אמנם את הטעם לכך שהגט בטל פירשו כדעת הב"ח, וחיברוהו עם טעמו של הרא"ש כפירוש השני שהובא לעיל.

חכמי פאס השיבו על דבריהם וכתבו שלא עלה על דעת אדם לומר שבשינה שם האב הגט בטל, וכך מתפרשת לשון מר"ן שהעתיק דברי הרא"ש וכתב שהגט פסול. וכתבו:

"וזה מוכרח דאלת"ה אלא דס"ל למרן דאינו גט הי"ל למרן דלערבינהו גבי שינה שמו או שמה דבסעי' ג' ויאמר הכי. שינה שמו או שמה או שם אביו או שם אביה אינו גט. ויש חולקין בשם האב. ולמה פלגינהו לתרי בבי. אלא ודאי דס"ל דגבי שינוי שם המגרש ודאי דאינו גט מן התורה. אבל גבי שינוי שם האבות אינו פסול כ"א מדבריהם. ועם היות שטעם א' להם משום דחיישי' לקלקולא שי"א אין זה הוא המגרש ומל' שמו ומ"ל שם אביו."

עוד כתבו שהיה ניתן לפרש דברי מר"ן דוקא בכתב בגט שם זקנו פסול רק מדרבנן, והסיקו שאין לחלק, ז"ל:

"שהרי כתב הב"ש בסי' קכ"ט סק"ה גבי שינה שמו או שמה כתב אינו גט. היינו מדאורייתא. מיהו בתוס' מוכח דס"ל אפילו בשינה גמור אינו פסול אלא מדרבנן. יעו"ש. וכבר ידוע הוא שהרא"ש אזיל תמיד לס' התוס'. נמצא דהרא"ש ס"ל דאפילו בשינוי שמו ממש אינו פסול כ"א מדרבנן. והיאך יעלה על הדעת. דבשינוי השם ממש כתב שהוא פסול מדרבנן. ובשינוי שם האב יהיה פסול מדאורייתא. זה לא יעלה על דעת שום נברא כלל."

לשיטתם ביארו שגם מה שכתב באר הגולה, אין כוונתו לומר שהגט בטל אלא שהולד ממזר מדרבנן וכל י"ג דרכים נוהגים בה, וגם הם לא חילקו בין הוחזק שם השינוי ללא הוחזק שבשניהם הגט פסול ולא בטל.

הרב בעל שופריה דיעקב דן בפירוש שתי הדעות שהביא מר"ן, וכתב שיש לפרש דעת הסתם דוקא בהוחזק ופסול מדרבנן, אבל אם לא הוחזק בטל מן התורה. לדרך זו ביאר דעת היש מי שאומר:

"לאו למימרא דהיא פליגא על הרא"ש ז"ל אלא שלפי שדברי הרא"ש ז"ל סתומים ואיכא למימר דאף אם נשאת תצא ואפילו הוחזק. סיים וכתב ויש מי שאומר שפי' להדיא דאם הוחזק אם נשאת לא תצא."

לפירוש זה , החמישי, אין חילוק בין הסתם ליש מי שאומר, וצ"ב.

באופן אחר פירש:

"דהטור ומרן ז"ל בכל גוונא מיירי אפילו בלא הוחזק וכו'. נר' מסתימת דבריהם שלא חילקו בין הוחזק ללא הוחזק. שדעתם דאפילו לא הוחזק אינו אלא פסול מדבריהם. וזה שסיים מרן וי"א דאם נשאת לא תצא הוא ג"כ כמו שפי'. דהי"א לא פליגא אלא לפרושי אתא דאם נשאת לא תצא אפילו לא הוחזק. והחילוק דבין הוחזק ללא הוחזק אינו אלא לענין כתיבת גט אחר וכמ"ש."

זהו פירוש ששי, וגם לפירוש זה אין חילוק בין הסתם ליש מי שאומר, וצ"ב.

עוד הביא דברי הרמ"א שכתב שדברי היש מי שאומר הם דוקא בהוחזק, וכתב שדברי הרמ"א מתפרשים כפירוש הראשון שהביא. חלק על דברי קודמיו, וכתב שלכו"ע אם יש לאיש או לאשה שם אחד ושינה שמו ושמה אינו גט, דלא כב"ש. את דברי הרא"ש בתשובה פירש דוקא בהוחזק שם אביו בשנוי ולכן פסול מדרבנן, ובזה נקט כחכמי פאס, אולם בלא הוחזק שם השינוי הגט בטל כמ"ש חכמי תאזא. נראה שפירוש זה דחוק בדעת מר"ן, שלפיו אין מחלוקת בין דעת הסתם לדעת היש מי שאומר. עוד פירש שי"ל שיש מחלוקת לעניין אם נשאת תצא, אך כל זה בהוחזק שם השינוי שפסולו מדרבנן, אך בלא הוחזק הגט בטל. דוק שהוא כפירוש העין יצחק שהובא לעיל.

ע"ע בספר מעין גנים לכמוהר"ר ר' אליעזר די אבילה (סימן קכט סעיף י) שנראה שהלך בדרך זו, שבלא הוחזק שם השינוי הגט בטל. וכ"כ בשו"ת דברי מרדכי (סימן טז) שכל שלא הוחזק שם השינוי הגט בטל מהתורה לדעת מר"ן ורוב הפוסקים.

אמנם שאר פוסקים ביארו דברי מר"ן שס"ל שהפסול הוא מדרבנן בין בהוחזק ובין בלא הוחזק, וחמור פסול זה שאף אם נשאת תצא. ראש המבארים כן בדעת מר"ן הלא הוא הגט פשוט (סימן קכט ס"ק מט) שביאר שמה שכתב מר"ן בסתמא שתצא, אף שקי"ל בגט פסול מדרבנן שאם נשאת לא תצא:

"דהך כללא דבפיסולין דרבנן אם נשאת לא תצא היינו בפיסולין דרבנן דאיתנהו בתלמודא בסתמא זו היא משפטן. אבל יש פיסולין דרבנן דראו חז"ל להחמיר בהם דתצא. דהרי תנן בפ' הזורק שינה שמו ושמה וכו' תצא מזה ומזה. ופי' רוב המפרשים דבפיסולא דרבנן איירי ותצא. ועיין לעיל ס"ק י"ד וא"כ כיון דבשינה שם אביו אשמועינן הרא"ש דהגט פסול משום לעז דהרואה, כי היכי דבשינה שם עירו של הדירה אמרו דתצא ה"ה בשינה שם האב."

דוק שאינו מחלק בין הוחזק ללא הוחזק, ואי נימא דתצא גם בהוחזק, וכן מבואר מדבריו (שם ס"ק נד). כך נראה שהבינו רוב הפוסקים שבכל גוונא הפסול הוא מדרבנן, וכפי שהתבאר לעיל. מסייעא להו לשון מר"ן שכתב שהגט פסול ולא בטל, אף ששונה פסול זה שאם נשאת תצא, שלא כשאר פסולי דרבנן.

את המחלוקת בין דעת הסתם ליש מי שאומר פירש בתחילה, שלדעת הסתם תצא ולדעת היש מי שאומר לא תצא. שוב כתב, ז"ל:

"אך רואה אני כי מרן בתשו' (דף ע"ו) פוסק כתשו' רש"י. וע"כ צ"ל דס"ל דלסברא א' אין הכרח לומר דס"ל דתצא אלא הגט פסול בלבד. ויש מי שאומר שלא תצא ואף על גב דס"ל כותיה כתבה בשם יש מי שאומר משום דלא מצא הדבר מפו' בדברי פוסקים רבים. וכ"כ הסמ"ע בכמה דוכתי דזו היא דרך מרן ז"ל בש"ע."

לכאורה מפרש שתי הדעות דוקא בהוחזק שם השינוי, אולם בהמשך תמה הג"פ (ס"ק נא) על דברי הב"ח שכתב שבשינה שם השינוי ולא הוחזק הגט בטל. על פי דרכו נ"ל שלסתם פסול ותצא בלא הוחזק, ובהוחזק שמא מודה ליש מי שאומר.

והנה, בב"י (סימן קכז סעיף ב) הביא מר"ן דברי הרא"ש בתשובה (כלל מה סימן ו) שכתב שאם התגרשה בגט מוקדם לא תפסי בה קדושי שני, ותמה על דבריו:

"דמשמע דפיסול מוקדם לא הוי אלא מדרבנן ואם כן מאי אולמיה דגט מוקדם להיות בטל משאר פיסולי דרבנן וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל דלא עדיף משאר פיסולי דרבנן שהרי כתב בפרק א' הכ"ה דגט מוקדם פסול וכבר נתבאר מדבריו פ"י ה"ב מקום שהזכיר פסול אם נישאת לא תצא ומדסתם דבריו בפרק א' משמע דבכל מוקדם לא הוי אלא פסול."

הביא דברי תרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן יג) שהעמידו חכמים דבריהם, והקשה על כך:

"דמנא ליה להרא"ש שהעמידו חכמים דבריהם בפיסול זה להחשיבו כחרס גם לענין גט אשה שנמצאו עוקרים דבר תורה שאם פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר לא תצטרך גט."

שוב הביא שיטת הר"ן בהמגרש (מו ע"ב דיבור ראשון) שכתב שאם ניסת תצא ולא הקשה, וכתב על דבריו:

"ומדסתם דבריו משמע דבכל גווני מוקדם קאמר ועד כאן לא קאמר דפליגי אלא אי תצא אי לא תצא אבל לכולי עלמא משמע דלא מיפסל אלא מדרבנן דאם לא כן הוה ליה לפרושי."

נראה שלא הקשה מר"ן אלא על שיטת הרא"ש אך לא על שיטת הר"ן, כי יש מקום להבין שפעמים החמירו חכמים יותר ואמרו שאם ניסת תצא, מה שאין כן לומר שקידושי שני תפסי הוא עקירת דבר מהתורה. והנה בשו"ע (סימן קכז סעיף ב) פסק כדעת הרמב"ם שבמוקדם בכל גווני אם נישאת לא תצא, ועדיין יש מקום לומר שגם לדעת מר"ן יש פסולים דרבנן שהם יוצאי דופן ואם נישאת תצא. עי' ב"ש (סימן קנ ס"ק ב) שציין לדברי הר"ן הללו.

נמצאו שבעה פירושים בביאור השיטה הראשונה שהובאה בסתם בדעת מר"ן, הלא היא דעת הרא"ש. הפירוש האחד שאינה מחלקת בין הוחזק ללא הוחזק ובשניהם פסול מדרבנן, וחמור פסול זה שאם נשאת תצא, כ"נ מדברי הג"פ בפירושו הראשון.

הפירוש השני כנ"ל, אך בשני המצבים הגט בטל. אפשר שזו שיטת באר הגולה, כמ"ש חכמי תאזא הובאו דבריהם בשו"ת שופריה דיעקב (חלק א סימן מט). והוא צ"ב מסברה.

הפירוש השלישי ששיטה זו היא דוקא בלא הוחזק. כ"כ הזכר יצחק, והוא דחוק, שלפ"ז אין מחלוקת בין הסתם לדעת היש מי שאומר.

הפירוש הרביעי, ששיטה זו היא דוקא בהוחזק ובזה פסול מדרבנן, אך בלא הוחזק פשיטא ואין צריך לכתבו שהגט בטל. כ"כ העין יצחק, לענ"ד גם הוא דוחק.

הפירוש החמישי הוא פירוש הרב בעל שופריה דיעקב, שהסתם הוא בהוחזק ופסול מדרבנן, אבל אם לא הוחזק בטל מן התורה. לדרכו ביאר שאין מחלוקת בין הסתם ליש מי שאומר, וצ"ב.

הפירוש הששי גם הוא הובא בדברי הרב שופריה דיעקב, שהסתם הוא אף בלא הוחזק ובכ"ג פסול מדרבנן, והי"א "לא פליגא אלא לפרושי אתא דאם נשאת לא תצא אפילו לא הוחזק. והחילוק דבין הוחזק ללא הוחזק אינו אלא לענין כתיבת גט אחר וכמ"ש". גם פירוש זה צ"ב.

הפירוש השביעי, שהדעה הראשונה ס"ל שבכ"ג הפסול מדרבנן, ואם לא הוחזק תצא מדרבנן אך בהוחזק שם השינוי לא בא הדבר מפורש, ולכן לא חילק מר"ן לשיטה זו בין הוחזק ללא הוחזק, אך אליבא דאמת נקט כדעת הי"א שהיא דווקא בלא הוחזק כמ"ש הרמ"א.

כאמור לעיל, רוב הפוסקים נקטו בדעת הרא"ש ומר"ן שאף בלא הוחזק שם השינוי הגט פסול מדרבנן, אלא שפסול זה חמור הוא שלדעת הסתם תצא לכל הפחות בלא הוחזק שם השינוי.

והנה נטיית דברי מר"ן בב"י ובתשובה נראית שס"ל שהפסול בשינה שם האב הוא מדרבנן.

הב"י (סימן קכט סעיף י) הביא דעת הארחות חיים בשם תשובת רש"י שהכשיר מעיקר הדין בשינה שם אביו, ז"ל:

"יוסף ששינה שם אביו בגט שהיה שמו יעקב והוא כתב שמואל לפי שהיה אותו יעקב מומר ומת בדתו אין לקנטר בו מאחר שהחזיק שמו ושם אביו כן במדינה ומתקנת רבן גמליאל (גיטין לד:) נהגו לכתוב בגיטין פלוני ב"ר פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי הגט כשר שלא הצריכו חכמים לחזר אחר עדים להחזיק שמו ושם אביו אלא על פי עצמו ומפני הרמאים שהיו משנים שמם תיקן רבן גמליאל לכתוב כן נמצא שגירש בכל שם שהיה לו ולאביו ואם לא מפני שנשאת האשה ושלא להוציא לעז על הגט שלא תצטרך להוציא מזה הואיל ונתייחדה עמו הייתי מסכים לרדות הרשע ולכופו עד שיכתוב לה גט בשם שבירר לו ולאביו אבל עתה אין חשבון בדבר ויש לסמוך על הדין ועל דת משה וישראל שהגט כשר ותהא האשה בהיתרה וצורינו יאיר עינינו בתורתו שלמה ב"ר יצחק עכ"ל."

הנדון בתשובת רש"י הוא באופן ששינה שם אביו והוחזק בשם השינוי. הב"י הביא שיטה זו לעומת דברי הרא"ש ככתוב שם בב"י.

עוד הביא שם הב"י דברי תרומת הדשן בכתבים (סימן קלח) שכתב שלדעת הרא"ש אין לחלק בין החזיק עצמו בשם השינוי או לא החזיק עצמו, ובכל גווני פסול. על דברי תה"ד כתב מר"ן בב"י "וכן נראה מדברי הרא"ש בתשובה הנזכרת". כך אכן נראה מלשון שו"ת הרא"ש (כלל יז סימן יב) הנ"ל, שכתב:

"ומה שכתבת באדם אחד שהמיר אביו לדת ישמעאלים והיה שמו יוסף בן שמעון, ואחר שהמיר אביו הניח שם אביו וקרא שמו יוסף בן שמואל. לימים גרש את אשתו באותו שם החדש והכשירו הגט."

"לימים" פירושו אחר זמן, ואם כן הוחזק בשם השינוי.

אם נאמר שבלא הוחזק שם השינוי הגט בטל, יפורש שדברי הרא"ש נאמרו דוקא בהוחזק בשם השינוי. אמנם בתשובת הרא"ש לא הובא חילוק בדבר, ופסל משום שאף אם יוכל אדם לשנות את שמו ולקרות לו שם אחר, "אבל שם אביו היאך יכול לשנות, והרואים הגט וכתוב בו יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון." נראה שאינו מחלק בין הוחזק בשם השינוי או לא.

לעיל הבאנו דברי הרדב"ז (ח"א סימן שעו) שהעמיד דברי הרא"ש דוקא בלא הוחזק שם השינוי. עי' פת"ש (סימן קכט ס"ק כד) שהביא דבריו, והביא שהב"ש (ס"ק כ) והגט פשוט (ס"ק מט) העמידו דברי הרא"ש בין בהוחזק ובין בלא הוחזק, וכך פשטות דברי מר"ן בב"י שדברי הרא"ש נאמרו בכל גווני.

בשלחן ערוך כתב מר"ן: "יוסף בן שמעון ששינה וכתב: יוסף בן שמואל, פסול. ויש מי שאומר שאם נשאת, לא תצא."

דעת היש מי שאומר שהכשיר היא בהוחזק, כמבואר בגוף תשובת רש"י וכמ"ש הרמ"א בהגה, ז"ל: "ודוקא אם הוחזק בשם השני, אבל בלאו הכי, תצא".

לעיל הבאנו שבעה פירושים בדעת הסתם, ונטינו לומר שלדעה זו אין חילוק בין הוחזק ללא הוחזק, וכפי שמבואר בב"י בדעת הרא"ש בתשובה.

אולם יכול האומר לומר שלדעת מר"ן אליבא דהרא"ש הגט בטל גם בהוחזק שם השינוי, ואין להוכיח שסובר שהגט פסול גם בלא הוחזק.

והנה, מעיון בתשובת מר"ן בשו"ת ב"י עולה שפשיטא ליה שבהוחזק בשם השינוי הגט פסול מדרבנן.

בשו"ת בית יוסף (דיני גיטין וגירושין סימן יג) נשאל במעשה שהחזיק אדם שם אביו יצחק וגירש בשם זה. אחר שגירש יצא ערער על הגט כי אין שם אביו יצחק ואחד מחכמי העיר הכשיר, "ואח"ז הלך היהודי הלז לקושטנדינא לעשות מלאכתו ואגב מלתא שאל לאחד מגדוליה זקניה ושופטיה על זה והורה שהגט בטל מצד שינוי שם האב". לשון החכם הזקן היא שהגט בטל, ומשמע שבטל מהתורה.

בהמשך התשובה הביא השואל לשון החכם הזקן שכתב:

"אבל מחמת ששינה את שם אביו הגט הוא פסול וכמ"ש הרא"ש בתשובת שאלה על אחד שהיה שמו יוסף בן שמעון ואביו נשתמד והבן היה רוצה לגרש ולא רצה להזכיר שם אביו וכתב יוסף בן שמואל והשיב הרא"ש שהגט הוא פסול שהרואה אומר שאחר מגרשה כי שם בעלה יוסף ן' שמעון וזה היה יוסף בן שמואל."

כאן נקט לשון פסול, ויל"ע אם לשון בטל לאו דוקא או שס"ל שגם גט בטל ניתן לקראו פסול.

אליבא דאמת נראה מתשובת הב"י שדעת הרא"ש היא שהפסול הוא דרבנן. ששם הביא השואל מי שהשיג על החכם הזקן וכתב שלא אמר הרא"ש דבריו אלא כשלא הוחזק שם הטעות של האב, אך כשהוחזק מודה שכשר. חלק עליו השואל וכתב שלדעת הרא"ש אין לחלק בדבר. בתשובתו הסכים מר"ן עם דעת השואל, וכתב ז"ל:

"ולו עיין בתשובות הרא"ש עצמם היה רואה דבאיתחזק איירי הרא"ש [...] שאם כן הוה ליה לתלות הדבר בשהיו פחות משלשים יום בין שינוי שם אביו לנתינת הגט אבל הוא ז"ל לא עשה כן אלא כתב תמיה אני על המכשירין אף אם יוכל אדם לשנות את שמו ולקרות לו שם אחר כדאמרינן ג' דברים מבטלים את הגזירה וכו' אבל שם אביו היאך יכול לשנות עכ"ל משמע שאין הטעם אלא מפני שהיאך יכול לשנות שם אביו ולפי טעם זה אפילו היו שלשים יום בין שינוי שם אביו לנתינת הגט פסל הרא"ש."

עוד כתב שם מר"ן שאם היה המתיר מעיין בב"י היה מוצא תשובת רש"י, שנראה שהכשיר הגט בשינה שם האב, ז"ל:

"אבל כי מעיינת בה היא לנגדו ואדרבא משם ראיה להפך שלא חוזר אחר טעם זה להתיר אלא מפני שכבר נשאת לאחר ונתייחדה עמו ואם היינו מצריכין לראשון שיגרש עכשיו היה נראה שהגט הראשון לא היה גט ובא עליה השני באיסור אשת איש וא"כ נאסרה עליו דכשם שאסורה לבעל אסורה לבועל וכדי שלא תיאסר על השני הוצרכו לסמוך על מה שהחזיק שם אביו וכמ"ש אם לא מפני שנשאת האשה ושלא להוציא לעז על הגט שלא תצטרך להוציא מזה והואיל ונתייחדה עמו הייתי מסכים לרדות הרשע ולכופו שיכתוב גט וכו' דמשמע בהדיא שאין אומרים כן אלא כשהלכה ונשאת אבל אם לא היתה נשאת לשני היו כופין לראשון שיגרשנה בגט שני שיהיה כתוב בו שם אביו האמתי.

הילכך בנדון דידן כיון שעדיין לא נשאת לשני כופין את הראשון שיגרשנה בגט שיהיה כתוב בו שם אביו האמיתי זהו מה שנראה לי הצעיר יוסף קארו."

לדעת רש"י פשוט שהפסול הוא מדרבנן, שכן אם נשאת לא תצא. מר"ן בתשובתו נקט כדעת רש"י, מסתבר שאם היה סובר שלדעת הרא"ש הפסול הוא מהתורה היה הדבר לכל הפחות ספק.

בנדון דתשובת מר"ן נראה שגם לדעת הרא"ש הגט אינו בטל שכן החזיק שם אביו בשקר, ולכן נקט מר"ן כרש"י במילתא דרבנן, אך כיון שלא חילק הב"י לדעת הרא"ש בין החזיק שמו בשקר או לא החזיק שמו בשקר, נראה שבין כך ובין כך הגט פסול ולא בטל.

אמנם בשו"ת עין יצחק (חלק ב – אה"ע סימן כט אות ג) ביאר דעת מר"ן שלא כמ"ש כאן, ז"ל:

"וראיתי בגט פשוט סי' קכ"ח ס"ק י' שלא כתב כן בכוונת הרמב"ם ע"ש אבל העיקר כמש"כ. ולפ"ז יש לדון דה"ה בשינה שם אביו דלשיטת הרמב"ם והמחבר הגט פסול מה"ת דהא שינה שם אביו דומה לשינו שם דירתו וכמש"כ הב"י ושארי פוסקים וע"כ אף דנימא דא"צ לכתוב לכתחילה שם אביו עכ"ז הא גם שם דירתו אין כותבין האידנא ועכ"ז ס"ל להמחבר דמפסל מה"ת שינו שם דירתו מה"ט דנתבטל הספירות דברים. א"כ ה"ה וכש"כ בשינוי שם אביו דמיפסל מה"ת משום דנתבטל עי"ז הספירות דברים. והא דמשמע בהמחבר סי' קכ"ט סעי' י' בשינוי שם אביו דלא מיפסל אלא מדרבנן וכמבואר בתשובת הרא"ש שהובא בטור י"ל דשא"ה דהחזיק שם אביו בהשינוי כמבואר שם שחולק על תשובת רש"י. ע"כ בכה"ג לא נתבטל ע"י השינוי להספירות דברים ואינו פסול רק מדרבנן משום חשש לעז. אבל היכא דלא הוחזק בשם השינוי בשם אביו י"ל דמיפסל מה"ת בשינוי שם אביו כמו בשינוי שם עירו לשיטת הרמב"ם והשו"ע."

ביאר דברי מר"ן בהוחזק שם השינוי, ולדידו צ"ל שדברי הרא"ש נאמרו דוקא באופן בו הוחזק שם השינוי, אך בלא הוחזק בטל גם בלא הטעם של מפני הרואים, וצ"ב.

כך ביאר בשו"ת שופריה דיעקב (סימן מט) שדברי הרא"ש בתשובה הם דווקא בהוחזק שם השינוי קודם כתיבת הגט, ז"ל:

"אבל דברי הרא"ש בתשו' שהביא הטור. מיירי בשהחזיק לעצמו מקודם לכתיבת הגט יוסף ן' שמואל משום פגמו של אביו שהמיר. וכשרצה לגרש כתב השם שהחזיק לעצמו כמפורש בתשו' הרא"ש ז"ל במקומה. וז"ל ומ"ש באדם א' שנשתמד אביו והיה שמו יוסף ן' שמעון. ואחר שנשתמד אביו הניח שם אביו וקרא שמו יוסף ן' שמואל. לימים גירש את אשתו באותו שם החדש והכשירו הגט. תמה אני על המכשירים אף אם יוכל אדם לשנות את שמו ולקרא לו שם א' כדאמרי' ג' דברים מבטלים את הגזירה. וי"א אף שינוי השם כמ"ש באברהם ושרה. אבל שם אביו היאך יוכל לשנות. והרואים הגט וכתוב בו יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת. כי שם בעלה יוסף ן' שמעון. עכ"ל הרא"ש ז"ל. הרי מפורש בדבריו דלאו ממש שינה בשעת הגט הוא. אלא שכבר הוחזק שמו כן מקודם. ובשעת הגט כתב השם שהחזיק."

לעיל כתבנו מה שנלענ"ד בעניין זה.

נראה שדעת רוה"פ היא שלדעת מר"ן הגט פסול מדרבנן, ובנדון דידן י"ל שאף החולקים יודו שהפסול הוא מדרבנן. כמ"ש לעיל. ע"ע בספר בית אהרן למהר"א קריספין (אבן העזר דף טז ע"ד).

ו. דין הוולדות
התבאר שגט זה פסול מדרבנן, אולם פסול זה חמור ותצא. בפשטות, כיון שהדין הוא תצא אם כן כל י"ג דרכים נוהגות בה, והולד ממזר מדרבנן.

בשו"ת מהרח"ש (סימן ג) דן בשינה שם אבי האשה בגט, ונטה לומר שאם נשאת לא תצא, ז"ל:

"למעשה יראה דכיון דלא אשכחן מפורש הך דאם נשאת תצא אלא גבי שינה שמו ושמה ושם עירו ועירה, או לדעת קצת בהיה במזרח וכתב במערב שהוא מקום הסופר והעדים [...] אם כן אית לן לומר דבהנהו דוקא דשינה אם נשאת תצא, אבל בשאר שאין צריך לכותבם אם שינה נשאר הדין כמ"ש הריב"ש [סי' רו] שכל פסולי דרבנן לא תנשא ואם נשאת לא תצא."

המהרח"ש הקשה על עצמו מתשובת הרא"ש (כלל יז) הנ"ל. סוף דבריו הסיק, וכתב: "ונראה מדברי הרב מהריב"ל זלה"ה בסימן הנזכר וגם בסוף תשובותיו ח"ב [סי' צ] שבזה אם נשאת תצא".

כ"נ משו"ת מהר"י בן לב (חלק א סימן כו), שם דן בשינוי שם האב. הביא את דין המשנה, שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. הביא שאף שאין צריך לכתוב שם אב, אם שינה בו פסול. הביא דברי פסקי הרא"ש בענין שינוי במקום דירה, ותשובת הרא"ש בעניין שינוי שם אב, וכתב: "מכל הני היה נראה שזאת האשה היא אסורה להנשא ואם נשאת תצא". פשטות דבריו שתצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה.

וכ"כ להדיא מהר"י בן לב בתשובה נוספת (חלק ב סימן צ), ז"ל:

"ומכל הני יראה לי דאפילו מאן דסבירא ליה דשם עירו ושם עירה מעכבין בגט ושם אביו לא מעכב אפילו הכי בשינה את שם אביו יאמר דהגט פסול ותצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו מה וכמו שכתב הרא"ש דהרואה יאמר שאחר מגרשה כי שם בעלה יוסף בן שמעון וזה היה יוסף בן שמואל ומהאי טעמא חלק בין שנה מקום הדירה לשנה מקום הלידה וכמו שכתב וז"ל ואם טעו ושנו מקום הלידה מעשה היה והכשירו רבינו תם דדוקא שנה מקום הדירה הוא דאיכא חששא משום שהוא ידוע לכל שכל אדם נקרא על שם מקום דירתו פלוני ממקום פלוני וכשרואים שינוי מקום אומרים לא גרש זה אלא זה אבל מקום לידת האדם אינו ידוע וגם אינו נקרא על מקום לידתו ואיכא חששא עד כאן לשונו וכיון דכתב הרא"ש ז"ל חדא טעמא לשינה שם עירו ושם עירה ולשינה שם אביה משמע דסבירא ליה דכי היכי דאמרינן בשינה שם עירו ושם עירה דתצא מזה ומזה הכי נמי אמרינן בשינה את שם אביו דתצא מזה ומזה."

בשו"ת דרכי נעם חלק אבן העזר (סימן ו) נקט בפשטות ששינוי בשם האב פסולו מדרבנן. והקשה על עצמו מדברי מהר"י בן לב שפסק שאם שינה שם האב, "תצא מזה ומזה, והלא הכל הסכימו לדברי רבינו האיי והרמב"ם ז"ל דכל גט פסול אם נשאת לא תצא ודלא כתשובת הרי"ף ז"ל". ויישב שפסול שינה שם האב חמור:

"דהוי כמזוייף מתוכו כמו שכתב הר"ן ז"ל גבי גט מוקדם בפרק המגרש על ההיא מתניתין דשלשה גיטין פסולים ואם כן אף על גב דהוי פיסולא מדרבנן כיון שהוא מזוייף מתוכו החמירו לפוסלו ותצא ולכך לא השוו פיסול זה לשאר פיסולי דרבנן, ובזה נראה לי שנתיישב מה שתמה הב"י ז"ל בסי' קכ"ז על הרא"ש ז"ל והניח הדבר בצ"ע ומאחר דפיסול זה הוא מדרבנן דוקא כד ברירא לן מילתא דשינה ממש שם האב תצא אבל כד מספקא לן לא תנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא דליכא לדמויי לספק מגורשת דהתם הוי ספיקא דאוריית' והכא ספיקא דרבנן."

כתב להדיא שהפסול הוא מדרבנן, אולם פסול חמור הוא שעושה הולד ממזר. על אף חומרתו, יש להקל בספקו ככל ספק דרבנן.

כ"כ חכמי פאס, הביא דבריהם בשו"ת שופריה דיעקב (אה"ע סימן מט) וביארו שגם מה שכתב באר הגולה שאינו גט אין כוונתו לומר שהגט בטל, אלא שהולד ממזר מדרבנן וכל י"ג דרכים נוהגים בה מדרבנן.

כ"כ בספר גט מקושר למהר"ם בולה (סימן נד אות ג) שאם שם האב מוחזק לנו ושינה בו, לדעת מר"ן תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. אולם כתב שיש לסמוך על דעת בעל העיטור שאם נשאת לא תצא, ובלא הוחזק לנו יש לנקוט כמ"ש מר"ן בתשובה שאם נשאת לא תצא, כי דבריו בשלחן ערוך אינן מוכרעים.

כ"כ בשו"ת צמח צדק (אבן העזר סימן קעה), ז"ל:

"גם במכמ"א שע"ד [=מכתב מאליהו שער ד – א.א.א.] סס"י ז"ך העלה דאפילו נשאת תצא. רק לדבריו י"ל שהוא ע"ד פיסולא דרבנן שבשמו ושמה שמ"מ מודים חכמים לר"מ בהם שתצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו הם בה."

וכ"כ עוד בשו"ת צמח צדק (אבן העזר סימן ה):

"וגם אשכחן עניני שינוי שמו ושמה דתצא מזה ומזה אף אם הם רק שינוי דרבנן כמו מי שיש לו שני שמות א' במקום הכתיבה וא' במקום הנתינה וכ' א' מהן לבד וכמ"ש התוס' (פרק הזורק דף פ' ע"א) ד"ה שינה וכ"כ הב"י סימן קכ"ט בשם כמה פוסקים דבפסולא דרבנן מיירי ומ"מ תצא כו'. וא"כ להג"פ י"ל דה"ה בשינוי שם אביו אף על גב דתצא מ"מ הו"ל רק פסולא דרבנן."

כ"כ בשו"ת תועפות ראם לרא"ם טויבש (סימן סה) שבשינה בשם האב הולד ממזר מדרבנן.

בשו"ת חוט המשולש (ח"א סימן יט) כתב שלא ברור אם החמיר הרא"ש בתשובה עד כדי כך, שאם נשאת בגט זה הוולד ממזר מדרבנן. וכך יש להסתפק בדעת הטור. אמנם למעשה התיר שם רק משום הוחזק שם השינוי.

במעשה שלפנינו נראה לכאורה שלא הוחזק שם השינוי, שכן ידוע ומפורסם ששם האב שלמה, ורק טעות של משרד הפנים גרמה שנכתב שם אבי האשה במרשם האוכלוסין שלה בלבד שלום.

על אף זאת, נראה שמעיקרא דדינא יש להתיר מכמה וכמה פנים, וכיון שמעיקר הדין פסול שינוי שם האב הוא מדרבנן יש להקל בספקו.

כ"כ בשו"ת דרכי נעם (חלק אבן העזר סימן ו):

"ומאחר דפיסול זה הוא מדרבנן דוקא כד ברירא לן מילתא דשינה ממש שם האב תצא אבל כד מספקא לן לא תנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא דליכא לדמויי לספק מגורשת דהתם הוי ספיקא דאורייתא והכא ספיקא דרבנן."

וכ"כ בשו"ת דברי חיים (ח"ב סימן קכח) ובשו"ת מהר"ש ענגיל (ח"ג סימן עח) שכיון שפסול שינה שם האב הוא דרבנן יש להקל בספיקו, וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו אה"ע סימן צ אות ז).

עוד נראה שאף אם נאמר שבשינה שם האב הגט בטל לדינא הדבר שנוי במחלוקת והוי לכל היותר ספק.

הנה גם בממזרות הדין הוא שעבדינן ספק ספיקא לקולא. כ"כ בשו"ת מהר"י וייל (סימן עד), הובאו דבריו בדרכי משה (סימן ד אות ז), בבית שמואל (שם ס"ק מג), בבאר היטב (שם ס"ק לב) ועוד. וכן כתב בשו"ת חתם סופר (אבן העזר סימן יג) והסכימו איתו בשו"ת רבי עקיבא איגר (מהדו"ק סימן קכח), הבית מאיר (הובאו דבריו בשו"ת רבי עקיבא איגר מהדו"ק סוף סימן קג), בשו"ת עין יצחק (אבן העזר סימן ז) ועוד.

כן התירו בספק ספיקא גדולי דורנו - הראש"ל זצ"ל בשו"ת יביע אומר (ח"ה אבן העזר סימן ב אות ט; ח"ז אבן העזר סימן ה אות ה-ז וסימן ח אות יח; ח"ח אבן העזר סימן יב אות ה וסימן יג; ח"ט אבן העזר סימן ב, ג, ד, ו ועוד), הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות (ח"ד סימן קלח וסימן קלט) כן מרגלא בפומיה דהגר"ש משאש זצ"ל בתשובותיו הרבות, וכ"כ בשו"ת שחר אורך ח"א (סימן ג אות יב).

גם כשרק אחד מהספקות שקול יש להתיר כמ"ש בשו"ת תורת חסד (לגרש"ז מלובלין, אבן העזר סימן ט אות ה) וז"ל:

"דודאי לדעת הסוברים דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא והיתר ספק ספיקא הוא מטעם רוב צ"ל שני הספיקות שקולים [...] אבל לפי דעת הרמב"ם דספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן י"ל דלא החמירו רבנן אלא בספק אחד השקול אבל בדאיכא עוד ספיקא אע"ג דהוי מיעוטא מ"מ מצטרף להך ספיקא לענין זה דבכה"ג לא החמירו רבנן בספיקא [...] ומעתה צדקו דברי המהרי"ו כאן דמצרף לס"ס הך ספק דשמא נתעברה מעכו"ם אע"ג דזהו אינו ספק השקול וכנ"ל, דכאן מהני הך ס"ס לכ"ע, דאף להסוברים דבכל התורה ספק השקול אינו מצטרף לס"ס היינו משום דספק דאורייתא לחומרא מהתורה ואין היתר בס"ס אלא אם כן שני הספיקות שקולים וכנ"ל, מה שאין כן כאן לענין ספק ממזר שהתירה התורה דלא אסרה רק ממזר ודאי ולא ממזר ספק והכא לא אסור ספיקא רק מדרבנן לכ"ע, א"כ ודאי יש לצרף אף ספק שאינו שקול לענין זה דבכה"ג לא גזרו רבנן ושרי לכתחילה וכנ"ל".

עיין בשו"ת יביע אומר (ח"י אבן העזר סימן ג וסימן ד) שהביא דברי התורת חסד הללו והסכים איתו. וכ"כ בשו"ת יביע אומר (ח"ח אבן העזר סימן ט אות א וח"ז אבן העזר סימן ו אות ה) וכן הובאו דברי התורת חסד הללו בקובץ תשובות לגרי"ש אלישיב זצ"ל (ח"ד סימן קלט) ונראה שהסכים איתו. וכ"כ בשו"ת שמע שלמה (ח"ב אבן העזר סימן ט)

כסברת התורת חסד ממש כתב גם בשו"ת מהר"ש ענגל (ח"ח סימן קיז), ושם כתב שאף בדבר שרק מדרבנן יש לחוש לו ניתן לצרפו לספק, ובסוף דבריו הכשיר בענין זה אם יסכימו שני רבנים גדולים מפורסמים להתיר. ויש לעיין בדבריו אם דוקא במה שחששו לו מדרבנן הצריך שני גדולים אך במיעוט שלכ"ע חוששים לו יכשיר גם בלא זאת, וכן נראה יותר. גם דברי מהר"ש ענגל הללו הובאו בקובץ תשובות (ח"ד סימן קלט) והסכים איתו.

ע"ע בשו"ת שחר אורך (ח"ב סימן יז אות א).

ז. שם אבי האב
כאמור לעיל, שמו של אבי האשה נכתב בגט שלום אף שאביה נקרא מיום לידתו ועד היום שלמה.

עיון בתיק משרד הפנים של אבי האשה העלה כי שם אביו, היינו אבי אבי האשה, הוא סאלם, וכן אמר אבי האשה כי שם אביו הוא סאלם. סאלם הוא לעז לשם שלום, כמו שכתב בספר פרי האדמה (ח"ד דף יד טור ד). נמצא שנכתב בגט התרגום בלה"ק של שם הלעז של אבי אבי האשה. לענ"ד באופן זה לכו"ע הפסול הוא מדרבנן בלבד, ואפשר שיש להקל במקום עיגון גדול כזה של פסול הוולדות.

הב"ח (סימן קכט סעיף י) הובאו דבריו לעיל הבין ששיטת הרא"ש בתשובה היא ששינה שם אביו פסול מדרבנן מפני הלעז. הקשה על כך, שהדבר לא יתכן מפני שחסר בעצם הגט. את שיטת הרא"ש יישב על פי דברי תרומת הדשן (כתבים סי' קפד):

"דהמעשה היה שאבי אביו היה נקרא שמואל וכיון דאשכחן (בראשית כט ה) לבן בן נחור, מפיבושת בן שאול (שמואל ב, יט כה) וכן ותבאנה אל רעואל אביהן (שמות ב יח) והוא היה אבי אביהן לחד מ"ד (פרשת בהעלותך פסקא עח) אלמא דאין זה קרוי מזוייף מתוכו אלא שפיר כתב יוסף בן שמואל אף על פי שהיה שמואל אבי אביו וכשר מן התורה הוא אלא דאפ"ה פסק הרא"ש דהגט פסול מדרבנן משום דהרואה אומר אחר מגרשה."

כ"כ הט"ז (קכט ס"ק טו):

"ובפסקי מהרא"י סי' קל"ח כתוב אפילו להחליף שם אביו בשם אבי אביו ובני בנים הרי הם כבנים, אפילו הכי פסול."

עוד הוסיף הט"ז:

"ורש"ל כתב אם נכתב בשם אבי אביו משום חשש עיגון כשר אפילו לא ניתן עדיין, וכל שכן היכא דהוחזק לקרא לס"ת."

כ"כ הבית שמואל (ס"ק יט):

"יוסף בן שמואל. אף על גב דאבי אביו נקרא שמואל אין אומרים בזה בני בנים כבנים תשו' הרא"ש, ומהרש"ל כתב אם נכתב בשם אבי אביו כשר משום חשש עיגון אפילו לא ניתן הגט עדיין וכ"ש היכא דהוחזק לקרוא לס"ת כן."

כ"כ הגט פשוט (ס"ק נא):

"כתב מרן הב"י דכתב מהרי"א בכתביו סימן קל"ח דאפשר דתשובת הרא"ש באותו שכתב יוסף בן שמואל לא היה בא להחליף שם אביו אלא אבי אביו או אבי אמו היה נקרא שמואל, וכתב עצמו בן להם דבני בנים הרי הם כבנים ואפ"ה פסול מפני הטעות עכ"ל. ואני ראיתי בכתבי מהרי"א סי' קל"ח ורואה אני דצידד בנדון שלו להתיר דלא בא להחליף שם אביו אלא כתב שם אבי אביו. וכתב דאי הוה הכי שפיר דמי דבני בנים הרי הם כבנים כמו שמצינו לבן בן נחור, ומפיבושת בן שאול יע"ש. ודברי מרן ז"ל שהבין מדברי מהרי"א בהפך צ"ע. ועיין דברי מהרי"א שבסי' קפ"ד דמשמע כדברי מרן וצ"ע."

כ"כ מהר"ם ישראל מרודוס בשו"ת דברי מרדכי (סימן יז) וכ"כ מהר"ם קרישפין בשו"ת דברי מרדכי (סימן יח) שאם נשאת לא תצא.

המחלוקת ידועה בזה והאריכות אך למותר, יעוין במקורות שהובאו באוצר הפוסקים (סימן קכט סעיף י' ס"ק מט אות טו) שדנו בדין זה באופנים שונים אם להכשיר לכתחילה, במקום עיגון או לפסול, אך לא מצאנו מי שכתב שבאופן זה הולד ממזר דרבנן.

עוד מצאנו בתשובה שנדפסה מבעל ערוך השלחן בספר אבן מאיר (דף ג ע"א) שדן בגט שנכתב שם אבי האשה שמואל ליב במקום שמו האמיתי ליבוש. לאמתו של דבר, שמואל ליב היה שמו של אבי חורגה. בתשובתו שם הכשיר את הגט במקום עיגון מפני שאין לחוש שהרואה יאמר כי אחרת היא ויתלה שנכתב בגט שם אבי חורגה.

אך נראה שנדון דערוך השלחן עדיף, כי אבי חורגה נקרא שמואל ליב ויתלו בזה מה שאין כן בנדון דידן שמעולם לא נקרא אבי האב בשם שלום אלא סאלם, ובגט לא נכתב שם סאלם אלא תרגום לה"ק של שם זה.

בספר גט פשוט (סימן קכט ס"ק נ) דן באבי המגרש שנקרא בשעת לידה שמואל,

"ואחר כך נקרא מולי בפי הכל, וכן קורין אותו לס"ת מולי, וכן חותם בשם מולי, וכתב בגט פ' בן שמואל הגט פסול כ"כ בתשובות לחם רב סימן ל' יע"ש. ולי יראה דכיון דבשינה שם האב יש מכשירין והכא אינו שינוי גמור דמשעת הלידה היה נקרא שמואל והכל יודעים דמולי הוא קיצור השם של שמואל יש להכשיר."

כעין זה יש לומר גם כאן, שהכל יודעים שסאלם הוא לעז של שלום. אמנם שאני הכא שמעולם לא נקרא שם אבי האב שלום אלא סאלם, ולכן הדברים נוטים שהגט פסול, אך י"ל שאין כאן חשש לעז כי יתלו העולם ששלום הוא שמו של אבי אביה, ואף ששמו סאלם יסברו ששלום וסאלם חד הם, ולכן אין פסולו חמור והרי הוא ככל פסולי דרבנן שהולד כשר.

בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו סימן פט סעיף ה) דן בכתבו שם האב יפת בלה"ק, ושמו היה חסן שהוא תרגום יפת בערבית, שיש להתיר משום דכולי עלמא מידע ידעי שהוא תרגום. בעל ישכיל עבדי רב גובריה להתיר אף באופן זה משום שהכל יודעים שהוא תרגום, אף שלאו כולי עלמא דוברים בלשון ערבית, וק"ו במקרה שלפנינו שגם מי שאינו דובר ערבית יאמר בנקל שסאלם ושלום חד הם. אמנם דברי הישכיל עבדי הם כשתרגמו שם האב ולא שם אבי האב, אך אין בזה כדי השב שכל שכשר כשנכתב כך שם האב יש להתיר במקום עיגון בשם אבי האב, וק"ו שאין לפסול את הולדות.

לענ"ד יש כאן צד גדול להתיר, ולו יהא אלא ספק, הרי שנכון וראוי לצרף כאן את כל הצירופים שיובאו לקמן.

ח. דעת המכשירים בשינוי שם אבי המגרש
בדברי ראשונים מצאנו שהכשירו לכתחילה בשינה שם אבי המגרש. כ"כ בספר העיטור (מאמר ו בשמות בעלים דף כה טור א), ז"ל:

"גרסינן בפ' הזורק ומודים חכמי' לר"מ בשינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה שהוולד ממזר. ואבי האיש והאשה לא חזינן דצריך הילכך לא מיפסיל וכן אמר רב צמח דלא צריך."

הרי לנו שיטת רב צמח גאון ובעל העטור שהכשירו בכה"ג וטעמם הוא משום שכיון שאין צריך לכתוב שם אב בגט אם שינה בו אינו פוסל.

בשו"ת הרא"ם (סימן סז) נשאל גם הוא בדבר שינה שם אבי האשה בגט, וכתב שלדינא יש לנקוט כמ"ש הרא"ש בתשובה, והוסיף:

"והמתירים אינם כי אם בעל העטור לבדו כי הגאון רב צמח זכרו לברכה שפסק שאין צריך לכתוב שם אבי האיש והאשה אינו מחוור אם הוא סובר כרבינו יצחק זכרו לברכה דקאמר כל שאינו צריך לכתבו אם שנה בו כשר ואף על גב דאית ביה משום לעז או שמא סובר כהרב רבינו אשר זכרו לברכה דסבירא ליה דהא דאמר כל דבר שאינו וכולי אינו אלא היכא דלית ביה משום לעז או שמא סובר כהני רבוותא דלעיל דסבירא להו דכל שנוי שם בגט פוסל משום דהוה ליה כמזויף מתוכו לא שנא אם הוא מהדברים שצריך לכתבו לא שנא אם הוא ממה שאין צריך לא שנא אית ביה משום לעז לא שנא לית ביה."

עי' בשו"ת חמדה גנוזה (סימן נח) שם הובאה תשובת רב צמח גאון שכתב שאין צריך לכתוב שם האב בגט, אך לא כתב שאם שינה בו לא פסל. זהו ביאור מה שכתב הרא"ם שאין מחוור מהי דעת הגאון רב צמח.

עוד כתב הרא"ם:

"ורבינו יצחק וספר מצות הגדול זכרו לברכה שסוברים גם כן שכל דבר שאין צריך לכתבו אם שנה בו כשר, אינו מחוור גם כן אם סוברים כדעת הגאון רב צמח זכרו לברכה שפסק שאין צריך לכתוב שם אבי האיש ושם אבי האשה ואם כן אם שנה בהם כשר, או אם סוברים כדעת הרב רבינו אשר זכרו לברכה והטור זכרו לברכה שפסקו שאם לא הזכיר שם אבי האיש והאשה כלל כשר דמשמע אבל לכתחלה צריך לכתבן ואם כן אם שינה בהן פסול מידי דהוי אשינה שם עירו ושם עירה."

נמצא שלדעת הרא"ם היחידי שכתב להדיא שהגט כשר הוא בעל העטור, כי בדברי הגאון וש"ר לא מפורש להדיא דין זה.

ע"ע בספר מכתב מאליהו (שער ד סימן כז) שכתב גם הוא כי בעל העטור יחידאה הוא.

בשו"ת מהר"ם פדואה (סימן לה) דן בגט ששינו בו שם אבי המגרש, וכתב ז"ל:

"לכך אני אומר שאף אם היינו פוסלין במגרש עצמו אין לפסול באביו הואיל שבדיעבד כשר בלעדי שם אביו כלל [...] והדרושים הללו סובבין על המחלוקת שיש בין ר"ת ור"י וראבי"ה שהביא המרדכי בפרק השולח, דר"ת ור"י מכשירין אם שינה בדבר שאינו צורך וראבי"ה פוסל ומהר"ר איסרלן בכתביו הוכיח אחד שהיה סומך בפשיטות על דברי המקילין בזה ומ"מ אף הוא נוטה להתיר בדיעבד בשעת הדחק כנראה מדבריו שם."

נראה שמעיקר הדין ס"ל שבשינה שם האב הגט כשר לכל הפחות בדיעבד. כן ביאר דברי מהר"ם פדואה בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סימן קסט, ח"ד סימן ג וסימן פח). ע"ע במקורות נוספים שהביא המהרש"ם (שם).

ידוע גם שזו שיטת עבודת הגרשוני (סימן נה) שנקט לדינא כבעל העיטור.

עוד מצאנו ראינו להג"ר חיים ברלין בשו"ת נשמת חיים (סימן קנט) שנשאל בעניין שינוי שם אבי המגרש, והשיב:

"ויפה כיון שלא להחמיר בזה, במקום עיגון כזה שהבעל הרחיק נדוד, והאשה רכה בשנים. והעיקר, דכל עיקר חיוב הזכרת שם האב בגט אינו אלא מדרבנן. וגם כל פסול שינוי שם האבות בגט אינו אלא מדרבנן משום חשש לעז, ובדרבנן כדאים הם רבינו בעל העיטור מגדולי הראשונים ז"ל והגאון עבודת הגרשוני ז"ל מגדולי האחרונים לסמוך עליהם בשעת הדחק ומקום עיגון כזה."

ידועים דברי השואל ומשיב (מהדו"ק ח"א סימן סו וסימן קא) שצידד כדעת עבודת הגרשוני, ושם (ח"ג סימן פה) שנראה שחזר בו כשראה תשובת מר"ן שדחה דעת השואל ופסל בשינה שם אב. ועי' שדי חמד (מערכת גט סימן ג ס"ק א) שתשובה זו מוקדמת לשתי התשובות הנ"ל, אך יתכן שאת דברי מר"ן ראה זמן רב אחר כתיבת תשובה זו, כנזכר בגוף התשובה. בתשובה נוספת בשואל ומשיב (מהדו"ת ח"ג סימן עו וסימן קו) צידד כדעת עבודת הגרשוני. אמנם במהדורא תייננא (חלק ד סימן קנט) כתב: "דבמקום עיגון ושעת הדחק כדאי הבעל עיטור לסמוך עליו וכן העידו בשם דו"ז הגאון בעל ישועת יעקב שסמך על העה"ג בשעת הדחק". וכן בשו"ת נטע שעשועים (סימן צב) צידד כדעת עבודת הגרשוני.

אמנם עבודת הגרשוני עצמו כתב שדבריו נגד הב"י, וכ"כ בשו"ת ר' עקיבא איגר (סימן קטז) ובשו"ת כנסת יחזקאל (סימן ע) שדברי עבודת הגרשוני הם נגד השלחן ערוך.

כ"כ בספר גט פשוט (סימן קכט ס"ק נד) שנראה שדעת האחרונים מסכמת שלא לסמוך על בעל העיטור.

כ"כ בעל שער משפט בספרו שו"ת נחלת אבות (סימן כז), ז"ל:

"ובספר מכתב מאליהו [שער ד' סי' ד'] הביא כמה פוסקים שכתבו דדעת בעל העיטור להכשיר בשינוי שם האב, וכן פסק בתשובת עבודת הגרשוני סי' נ"ה, מ"מ קשה לסמוך עליהם אף במקום עיגון בדבר שמבואר בשו"ע (סי' קכ"ט ס"י) ורוב הראשונים והאחרונים לפסול. ולא ראיתי מיקל בזה זולת העיטור."

כ"כ בשו"ת דברי חיים (אבן העזר חלק ב סימן קלה), ז"ל:

"ועבודת הגרשוני ז"ל [סי' נ"ה] רצה להתיר באופן שיסכימו עמו גדולים אך לא הסכימו עמו כמבואר באחרונים, ואם כן אין מי שיקל בזה ואם חכמי דורנו ושלפנינו לא כביר הראו פנים להתיר במחילת כ"ת אלף אלפי פעמים לא ידעתי איך מלאו לבם לעמוד נגד הרא"ש והרשב"א ומרן הב"י ומהריב"ל ומהרח"ש ומהרי"ט וחביריו והרמ"א ובית שמואל וגט פשוט ומכתב אלי' וגט מקושר ז"ל [לגט פשוט סק"נ] ואני אם כי ידעתי מיעוט ערכי לפני חכמי דורנו לא אשמע להם ובפלפולם מתוס' למה לא משני הגמרא כן ולמה לא מוקמי באופן זה כמבואר בספריהם, כי ידוע שאין מוציאין דין מתוך פלפול, ויהי' להם מה שחדשו ואין לנו אלא דברי הראשונים ז"ל ובאם שלא נתחזקה למ"ד יום בחתימה בשם השינוי בשם אביה תצא מבעל השני וזה ברור."

כ"כ בשו"ת בנין ציון (סימן קמב), וז"ל:

"שמה שכתב שהמורה רצה לסמוך על תשובת עבודת הגרשוני (סי' נה) שהכשיר גט שבא ממרחקים שנשתנה שם אבי האשה במקום עיגון, אין אני רואה שום סמך בזה, שכבר חלקו על היתר זה בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' ע') ובשו"ת צמח צדק (סי' פ"ג) שכתבו ח"ו לסמוך על גט זה והצ"צ כתב לשרוף הגט שלא יבא אחד ויכשל בו להתיר ליתן אותו [...] ומי יערב לבו לסמוך על דעת יחידית נגד כל הגדולים החולקים עליו."

כ"כ ערוך השלחן (סימן קכט סעיף ט) שדעת עבודת הגרשוני כטלה כנגד רוב רבותינו הראשונים והאחרונים.

כ"כ הרב זצ"ל בשו"ת עזרת כהן (סימן פט) שדברי עבודת הגרשוני הם נגד השלחן ערוך.

אמנם בשו"ת עזרת כהן (סימן צ) דן בשינה שם אבי המתגרשת. הביא מי שכתב שהרא"ם בכלל המקילים ודחה דבריו, וכתב, וז"ל:

"אלא שמסוף התשובה נראה שהיו שם חכמים שהורו להקל, ולא עמד נגדם כ"כ, אלא שהורה את דעתו, ומסתמא גם המקילין לא קטלי קני הוו, והיו גדולי הוראה שראוי לצרף דעתם ליתר המקילים."

הרי לנו שאף שאין הלכה כדעת העטור ועבודת הגרשוני, יש לצרפם לקולא.

עי' בשו"ת ר' שלמה איגר (אבן העזר סימן כט) שיש לעשות שיטה זו סניף, וכ"כ בשו"ת זקן אהרן (ח"א סימן פח). ובשו"ת דברי מרדכי (סימן טו) בתשובת מהר"א ישראל מרודוס כתב שיש לצרף שיטת בעל העיטור לספק. וע"ע במקורות שהובאו באוצר הפוסקים (סימן קכט סעיף י ס"ק א).

נראה שמעיקר הדין אין להתיר מטעם זה, אך חזי לאיצטרופי למ"ש לעיל ולקמן.

עי' בשו"ת יביע אומר (חי"א אה"ע סימן עח אות ג) שכתב שיש לצרף שיטת עבודת הגרשוני.

ט. שינוי בשם אבי המתגרשת
בנדון דידן השינוי הוא בשמו של אבי האשה. ידוע שיש שכתבו ששינוי בשם אבי המתגרשת קל משינוי בשם אבי המגרש.

בשו"ת דרכי נועם (לאבי בעל גנת ורדים) (אבן העזר סימן ו) הביא דברי הרא"ש בתשובה שפסל בשינה שם אבי המגרש, וכתב: "דה"ה אם שינה שם אבי האשה דמיפסל גיטא דמאי שנא משם אביו". עי' ב"י (סימן קכט סעיף ט) שכתב שאין חילוק בין שם אבי הבעל לשם אבי האשה לעניין חיוב כתיבתם בגט.

בשו"ת כנסת יחזקאל (סימן ע) כתב ששינוי בשם אבי המתגרשת גרע טפי משינוי בשם אבי המגרש, שבשם אבי המגרש טעם הפסול הוא משום לעז, אך בשם אבי המתגרשת שמא יש לו אשה אחרת ששמה כשם אשתו וכתבו שם אבי האשה השניה בגט.

אולם בשו"ת ראנ"ח (סימן יא) חילק בין שינוי בשם אבי המגרש לשינוי בשם אבי המתגרשת. טעם לדבריו כתב:

"לפי סברת גדולי המפרשים הרא"ש והרשב"א ז"ל שסוברים דשם אבי המתגרשת אינו מעכב בגט כמו שכתב הרא"ש בתשובה והביאה הטור אה"ע בסימן קכ"ט והרשב"א בתשובה בין בשם אבי המתגרשת בין בשם אבי המגרש, ואף מהר"י ז"ל שנראה מדבריו בכתבים ששם אבי המגרש מעכב אפשר דלא קאמר אלא על שם אבי המגרש אבל באבי המתגרשת מודה לשאר הפוסקים, ויש לחלק בין אבי המגרש לאבי המתגרשת במעט חלוק וק"ל."

עי' בשו"ת חכם צבי (חא סימן לא) שהביא דברי הראנ"ח, ודקדק משו"ת הב"ח (סימן צב) שלא ס"ל כחילוק זה.

בשו"ת אדמת קודש (ח"א אבן העזר סימן מט) הביא דברי הראנ"ח, וכתב על דבריו:

"לא ביאר לנו הרב הנז' מה בין זה לזה אלא שסתם קאמר ויש לחלק בין אבי המגרש לאב המתגרשת במעט חילוק עכ"ל והחילוק הכחידו תחת לשונו והבליעו בנעימה ומאן יהיב לן עפרא מתותי כרעיה כו'."

וכן בספר אמרות טהורות למהרח"א ישראל (נדפס בשנת תקמ"ו) (אבן העזר סי' קכט אות ו) הביא דברי הראנ"ח, וכתב שלא ידע לפרש מהו החילוק בין שם אבי הבעל לשם אבי האשה.

בספר גט פשוט (אבן העזר סימן קכט ס"ק מט) ביאר טעם החילוק, וז"ל:

"ואי לאו דמסתפינא הו"א דאפילו הריב"ל לא קאמר דתצא אלא בשינוי שם אבי המגרש משום דדמי לשינה מקום דירתו דאיכא לעז לומר אין זה שגירש, יען אדם נקרא ע"ש דירתו פ' ממקום פ' וכן ע"ש אביו פב"פ כמו שכותבין בשטרות ובחתימה וכן קורין אותו לס"ת במקומות רבים. אבל האשה דעודה בבית אביה קטנה או נערה אינה חותמת שום שטר ואין לה שום עסק שיכתבו בשטרות בת פ', ומשנשאת אינה נקראת ע"ש אביה כי אם ע"ש בעלה פ' אשת פ' או אלמנת פ'. וכיון שכן דמיא לשינוי שם הלידה דכשר משום שאין אדם נקרא ע"ש לידתו. אבל מה אעשה שבתשובת הרא"ם סי' ס"ו ומהרח"ש סי' ג' לא חילקו כה"ג בין אבי האיש לאבי האשה. אך מצאתי רמז סיוע מתוך דברי מהראנ"ח ח"א סימן י"א דכתב לחלק בין אבי האיש לאבי האשה, דאפילו מהרי"א דכתב דשם אביו צריך לכתוב בגט, אבל שם אביה יודה לשאר הפוסקים. ויש לחלק בין אבי המגרש לאבי המתגרשת במעט חילוק וק"ל עכ"ל."

כ"כ הרב זצ"ל בשו"ת עזרת כהן (סימן צ) שיש לצרף לקולא בשינוי שם אבי האשה, "ועיקר הדבר מפני שהוא שם של אבי האשה שאינו מפורסם כ"כ בקריאת התורה, ודברי פרסום כיו"ב כשם אבי האיש".

בשו"ת חתם סופר (אבן העזר ח"ב סימן טז) ביאר סברת הראנ"ח כמ"ש הגט פשוט, ונראה שסבר שלכל הפחות יש כאן צד לצרף. תמה על דבריו בשו"ת דור רביעי (סימן א) מדברי הגט פשוט עצמו שהובאו לעיל, שכתב בסוף דבריו: "אבל מה אעשה שבתשובת הרא"ם סי' ס"ו ומהרח"ש סי' ג' לא חילקו כה"ג בין אבי האיש לאבי האשה".

נראה שביאר החת"ס שלא דחה הג"פ דברי ראנ"ח מכל וכל ויש לצרפם, וזו כוונתו במה שכתב בסוף דבריו שמצא סיוע מדברי הראנ"ח. וכ"כ בשו"ת שם אריה (סימן מה) שזהו פירוש דברי הג"פ.

בשו"ת שם אריה (אבן העזר סימן יד) ביאר שהחילוק בין שם אבי הבעל לשם אבי האשה הוא משום שהגט כתוב בלשון בעל ולכן יש לעדים לדקדק במה שעל הבעל לדקדק ושם אביו ידוע לו, מה שאין כן שם אבי אשתו שאינו בהכרח ידוע לו. ושם כתב שקשה לסמוך על טעם זה בפני עצמו.

בשו"ת חשק שלמה (סימן כב) כתב שיש להקל בשינוי שם אבי המתגרשת כי בזמן הש"ס לא נהגו לכתבו בגט, וכשנמנו וגזרו על שינוי שם אבי המתגרש לא גזרו באותו מעמד על שינוי שם אבי המתגרשת.

בשו"ת מהר"ח הכהן רפאפורט הביא דברי הראנ"ח, וכתב שיש בזה צד להקל.

בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה קמא חלק א סימן סו) כתב:

"ובתשובה אחרת כתבתי דדעת עבוה"ג דאף בשינה בשם האב כשר ואף דהצ"ץ וכנ"י כתבו שטעה בזה טעות גדול אני הכינותי לבי ליישב והראיתי שגם דעת בעל העיטור כן ועכ"פ באבי המתגרשת בודאי יש להקל."

והניף ידו שנית במהדורא חמישאה (סימן מג), ז"ל:

"ומצאתי בגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק מ"ג שהבי' בשם בעל העיטור דדעתו דאף בשינה בשם אביו (פסול) [צ"ל כשר – א.א.א] ואף דלא קי"ל כן וכל הפוסקים חלקו עליו בזה ועג"פ ס"ק נ"ד מ"מ כבר כ' הג"פ דזה דוקא בשינה שם אבי המגרש אבל באבי המתגרשת י"ל דכשר אף בשינה."

בשו"ת חסד לאברהם למהר"א תאומים (מהדו"ת סימן נה-נו) כתב שיש להסתפק אם שינה שם האב פסול או בטל, אך דוקא בשינה שם אבי הבעל, מה שאין כן בשינה שם אבי האשה לכו"ע פסולו מדרבנן.

בשו"ת כתב סופר (אבן העזר סימן עו) הביא שבתשובת הרא"ש (כלל מה סי' כז) כתב שטוב לכתוב שם אבי האשה בגט כדי לברר הדבר אם יש שני יוסף בן שמעון בעיר, ואם לא הזכיר שם אביה מגורשת, וז"ל:

"והנה מראש דבריו נראה כי אין קפידא מה"ד אפילו לכתחלה רק עצה טובה קמ"ל דטוב הוא להזכיר. ומסוף דבריו דכ' דאם לא הזכיר רק שמה וכו' מגורשת משמע דאיכא קפידא מה"ד לכתחלה, וטוש"ע כתבו על שמו רק דבדיעבד כשר כדנראה מסוף דבריו, וס"ל דמסוף דבריו נראה כי ראש דבריו אינן אמת לדינא, וקשה איך יסתור דברי עצמו מיני' ובי' ובעל ג"פ לא העלה מידי ע"ז, ולא העלה אלא דשיטת הרא"ש דלכתחלה ודאי צריך לכתוב שם אבות דלא כעיטור, ולפע"ד נראה דרישא וסיפא חדא מלתא היא ועולה בקנה א', דתחלה כ' דטוב לכתוב כדי לברר הדבר אם יש ב' יב"ש וכן נראה שהי' נוהגין כן ממה דנזכר בכ"מ ב' יוסף ב"ש וכן מהא דאיתא פ' האשה שלום אנא תנן ב"ח מנהרדעי, וכן בפ' השולח אחא בר הדי' וכו' ועיי' ג"פ. ונ"ל אחר שנהגו כן מהיות טוב, סימנא מלתא הוא, ומי שאינו כותב כן יש לחוש ללעז שיאמרו מדלא כ' שם אביו ש"מ דאחר הוא גר או שתוקי ואסופי דא"י שם אביו, ולכן כ' הרא"ש אם לא הזכיר דמגורשת בדיעבד דלכתחלה יש לכתוב מאחר שנהגו לכתוב יש לחוש ללעז קצת כהנ"ל."

הנה ביאר שהצורך בכתיבת שם האב הוא מחשש שיאמרו כי השמטת שם האב מלמדת ששתוקי הוא, ויש לחוש ללעז שאין זה המגרש.

מתוך כך כתב שיש מקום לחלק בין שם אבי המגרש לשם אבי המגרשת:

"דבאבי המגרש יש חשש לעז הרבה יותר מבאבי המגורשת דבאבי המגרש לא רחוק כ"כ שיאמרו מדלא כ' שם אביו כמו שנוהגים ורגילים מהיות טוב ש"מ דלא הוא כ' אלא אחר גר שתוקי או אסופי דא"א לכתוב שם אביו, אבל באבי האשה צריכי' לומר שיש לבעל זה עוד אשה אחרת גיורת או שתוקי' וכו' וכ' לה גט זה ואבדה אותו ומצאתו היא כ"כ האי ודאי רחוק שיוציאו לעז משו"ה ועכ"פ אינו דומה לשם אבי המגרש דקרוב יותר לחוש ללעז שיאמרו דגר או אסופי כ' גט לאשתו וחזר בו והשליכו ומצאה היא ועיי' רש"י ותוס' ריש גיטין ולקמן כ"ז ע"ב וברש"י ותוס' שם והחילוק נכון שי"ל דתה"ד אינו מחמיר רק בשם אבי המגרש אפילו בדיעבד, והרא"ש לא מתיר בדיעבד רק במה דאיירי בי' בשם אבי האשה מתיר בדיעבד, דאין חשש לעז כ"כ ולכתחלה כותבי' כדי לצאת מידי לעז כ"ד."

ע"ע בשו"ת אור לי לבעל שדי חמד (סימן קכט אות ג) שכתב שבשם אבי האשה יש צד להקל.

כ"כ בשו"ת רב פעלים (חלק ב אבן העזר סימן כד), ז"ל:

"זאת ועוד יש להכשיר בנ"ד מסברת מהראנ"ח ח"א סי' י"א בשינה שם אבי האשה דיש להקל, דמה שיש לחוש הוא דוקא בשינה שם אביו של המגרש, וכמ"ש בגט פשוט סי' קכ"ט סוף ס"ק מ"ט, ואף על גב דהביא מדברי הרא"ם ז"ל דאין לחלק בהכי, עכ"ז סברה זו תהני בנ"ד לסניף להתיר."

יתר על כן חידש האור שמח (הלכות גירושין פרק א הלכה א), ז"ל:

"אף שהעלו כל האחרונים ובראשם הג"פ והגר"א דשם עירו שצריך לכתוב לכתחלה אף דאם לא כתב כלל כשר, מ"מ אם שינה פסול, דקיימי עדים עלה עיין שם. נראה דאם שינה שם אבי המגרש דפסק (באבן העזר) בסימן קכ"ט (סע"י) שאם ניסת תצא, דוקא באבי המגרש, הא באבי המתגרשת, כיון דאף לכתחלה א"צ לכתוב לכן אם שינה כשר, וזה קולא גדולה."

וכ"כ בשו"ת אור שמח (ח"א סימן ח).

בשו"ת שם אריה (סימן מה) הקשה על דברי הגט פשוט, שמדברי הב"י נראה שאינו מחלק כחילוקו. נראית כוונתו שהטור (סימן קכט סעיף ט) הביא דברי הרא"ש בתשובה שאם לא הזכיר שם אבי האשה בגט כשר. על דברי הטור כתב מר"ן בב"י: "ומשמע דהוא הדין לשם אבי הבעל דכשר דמאי שנא". הרי שלדעת מר"ן אין חילוק בין שם אבי האיש לשם אבי האשה.

לטעם שכתב בשו"ת שם אריה (אבן העזר סימן יד) שהחילוק בין שם אבי הבעל לשם אבי האשה הוא משום שהגט כתוב בלשון בעל ולכן יש לעדים לדקדק במה שעל הבעל לדקדק, מה שאין כן שם אבי אשתו שאינו בהכרח ידוע לו, קשה שכך יש לחלק גם באשר לצורך לכתוב את שם האב עצמו. כמו כן קשה למ"ש בשו"ת חשק שלמה (סימן כב) שיש להקל בשינוי שם אבי המתגרשת כי בזמן הש"ס לא נהגו לכתבו בגט, וכשנמנו וגזרו על שינוי שם אבי המתגרש לא גזרו באותו מעמד על שינוי שם אבי המתגרשת.

אולם לטעמו של הגט פשוט יש ליישב שמה שיש לכתוב שם האב הוא משום שהוא חלק מכתיבת השם, ואילו הטעם לפסול בשינה שם האב הוא משום לעז. הרא"ש בתשובה כתב שאם השמיט שם אבי האשה כשר. אם כן ס"ל שכתיבת שם אבי האשה אינה חלק מהשם, ודי בשם האשה בלבד לכה"פ בדיעבד. על כך כתב מר"ן בב"י שה"ה לשם אבי הבעל, דמאי שנא. אולם הפסול בשינוי שם האב הוא משום לעז, ואין להשוות בין הלעז שיש בשינוי שם אבי האיש לשינוי שם אבי האשה, כמ"ש הגט פשוט (סימן קכט ס"ק מט) כי אדם נקרא על שם אביו:

"כמו שכותבין בשטרות ובחתימה וכן קורין אותו לס"ת במקומות רבים. אבל האשה דעודה בבית אביה קטנה או נערה אינה חותמת שום שטר ואין לה שום עסק שיכתבו בשטרות בת פ', ומשנשאת אינה נקראת ע"ש אביה כי אם ע"ש בעלה פ' אשת פ' או אלמנת פ'. וכיון שכן דמיא לשינוי שם הלידה דכשר משום שאין אדם נקרא ע"ש לידתו."

לעיל הבאנו גם מה שיישב בעל כתב סופר קושיה זו.

ע"ע בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו אה"ע סימן פט סעיף ג) שמכח קושיית השם אריה הנ"ל כתב שדברי הג"פ אינם כדעת מר"ן, וכתב שבכל זאת יש לצרף סברה זו לס"ס. ע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"י אבן העזר סימן לו) שצירף לקולא בנדון שהיה השינוי בשם אבי המתגרשת.

י. קריעת הגט
בשו"ת בני בנימין (סימן יב) כתב שיש להתיר משום שבזמננו שגונזים את הגט אין לחוש ללעז. טעם זה יבואר לפשטות דברי הרא"ש שהפסול בשינוי שם האב הוא משום לעז הרואים, ולא לדרכו של הב"ח. כ"כ להקל נושא האפוד (סימן כז אות ז), חידושי אנשי שם (סימן צ"ד), שו"ת מהרש"ם ח"ב סימן רמ"ו ושו"ת זקן אהרן (חלק א סימן פח), ז"ל:

"ועוד בה שלישיה להתיר אפילו לשיטת הרא"ש דחושש ללעז, דהא עיקר הלעז הוא לא משום שיאמרו שגירשה בגט פסול ולא גירשה כדין, אלא משום דיאמרו שאחר היה המגרש ולא בעלה וכמ"ש רש"י ורא"ש גיטין ל"ד על הא דהתקין ר"ג לכתוב וכל שום, דהוצרך לזה שלא יוציאו לעז לומר שלא גירשה בעלה רק אחר גירשה, וכ"כ הרא"ש במשנה דהיה משנה שמו וכו' דאם תבוא להנשא לאח"ז בגט שתחת ידה יאמרו שאינה מגורשת שאין זה השם הכותב בגט, א"כ זה אין שייך כ"א בזמן הש"ס דהיו סומכין על הגט שיהא לראיה בידה לאנסובי, אבל לדידן דנהגו לקרוע הגט ואינו עומד לראיה כלל א"כ ליכא האידנא כלל חשש לעז, וחדאי נפשאי ששוב ראיתי שקדמוני בעצה זאת הגרי"א ז"ל, וכיון דלא שייך בזה טעם דלעז ע"כ יש להקל בזה"ז היכי שאין בו שינוי מה"ת רק מדרבנן כיון דבטל הטעם."

אמנם בשו"ת נחלת אבות (סימן כא) החמיר בזה, ז"ל:

"וכן מוכח מדברי הרב רמ"א (סי' קכ"ט ס"י) דסתם בפשיטות דשינוי שם האב אף שהוחזק בשם זה לא תינשא, וכן הסכימו כל גדולי הספרדים בתשובותיהם, אף שזה היא מנהג קדום אף בזמניהם לגנוז הגיטין כמבואר בספרים שלהם וכמו שכתב הרב רמ"א בסדר הגט, אלא ודאי כמו שכתבתי."

כן כתבו להחמיר הטיב גיטין (אות ו ס"ק יט) ודברי חיים (מדור התשובות אות קכז).

לדינא מצאנו לרבותינו שצירפו סברה זו, כ"כ בשו"ת עזרת כהן (סימן צ), ז"ל: "וכבר כתבו אחרונים שבזה"ז קליש חשש הלעז מפני שהגט נגנז אצל הרב המסדר". וכ"כ בשו"ת יביע אומר (ח"י אה"ע סימן לו, וחי"א אה"ע סימן עח) שסברה זו חזיא לאיצטרופי, עי' במקורות שהביא שם.

יא. צירוף מה שבמרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות של המתגרשת נכתב שם אביה שלום
שם אבי האשה נכתב כבר בתעודת הלידה ובכל רישומי משרד הפנים "שלום" עד לתקון הדבר בשנת תשע"ז, עשר שנים לאחר שהתגרשה לראשונה. כמו כן בנישואיה הראשונים נכתב בכתובה השם "שלום" כשם אביה.

האשה עצמה סברה שיש משמעות לכך שבאופן רשמי שם אביה בתעודת הזהות הוא המכריע לגביה, ונקבה בשם זה בזמן בירור השמות. כמו כן לא ראתה לנכון לשנות את שם אביה במרשם האוכלוסין שלה ובתעודת הזהות שלה. גם בכל מקום רשמי בו הציגה עצמה נקטה בשם השינוי של אביה. אין ספק שלא הייתה כוונתה ששם אביה הוא שלום, וברור ששמו שלמה בלבד. על אף זאת קבלה את העובדה שמיום לידתה עד לאחר גירושיה נכתב שמו בתעודת הזהות שלה ובמרשם האוכלוסין שלום.

לעיל כתבנו כי לדעת הבית מאיר וסיעתו אליבא דהרא"ש, באופן זה אין הגט בטל. הטעם לכך שהגט בטל בשינוי שם האב לדעת הבית מאיר הוא שיש לדון את הגט כפי שהרואים קוראים אותו, ואם כל הרואים גט זה יאמרו שאינה מגורשת "אין כתב זה מורה שגירש אשה זו". כך פירש הבית מאיר דברי הרא"ש בתשובה, ומטעם זה הגט בטל. יסוד סברתו נראה שמעיקר הדין היה ראוי שיודה הרא"ש לבעל העיטור שכתב ששינוי בשם האב אינו פוסל כיון שאין צריך לכתבו, וחלק הרא"ש על דבריו מטעם צדדי, והוא הלעז, כפי שכתב (כלל יז סימן יב). פסול זה הוא מפני הרואים ואינו פסול עצמי, אלא שהבית מאיר פירש שהגט בטל:

"ואין זה דומה למה שזכרו פסול דבריהם בחשש לעז, שזהו הלעז דמתילד ע"י ערעורו דהבעל, כזה אינו אלא לעז דרבנן, אבל לעז זה דכל הרואים גט זה יאמרו שאינה מגורשת הוא בכלל ענין הגט ובטל מה"ת, שאין כתב זה מורה שגירש אשה זו."

בנדון דידן אין נכון לומר שכל הרואים יאמרו שאין אשה זו מגורשת, שהרי רבים יודעים ששם אביה רשום בתעודת הזהות שלה, אף אם בטעות, שלום, וכבר מעת לידתה נרשם שם זה בתעודת הלידה שלה. נראה שבאופן זה הגט אינו פסול מהתורה, אלא לכל היותר מדרבנן.

כמבואר לעיל (אות ו) הכלל הוא שאם נשאת בגט הפסול מדרבנן אין הולד ממזר זולתי פסולי דרבנן חמורים, ובכללם שינוי בשם האב. בנדון דידן יש מקום לומר שאין חשש לעז, כי ידוע לכל מכריה ששם אביה בתעודת הזהות שלה הוא שלום. כתיבה זו היא בטעות והגט פסול, אך לעז אין כאן, ואף אם יפסל הגט הרי הוא ככל פסולי דרבנן או כהוחזק שם השינוי, שכתבו רבים שאם נשאת לא תצא, עי' אוצר הפוסקים (סימן קכט סעיף י ס"ק נ).

כעין דברים אלו מצאנו בכמה פוסקים.

בשו"ת שם אריה (סימן מה) כתב שכל שאין לחוש ללעז הגט כשר. שם דן בגט מומר שטעו בשם אביו, וכתב כיון שבמומר כותבים את הגט על פיו כבשעת הסכנה, יש לתלות שטעו העדים במה שקבלו דבריו ואין כאן חשש לעז. בגט עצמו יש היכר שהוא גט מומר לפי מנהגם שרק בגט מומר כתבו וכל שום, ולכן יש להקל ולומר שאין כאן חשש לעז.

אם הדברים אמורים בגט מומר, ק"ו בנדון דידן שבשעת כתיבת הגט היה כתוב שם אביה בתעודת הזהות שלה שלום ואין כל חשש ללעז, כי יאמרו שכתבו על פי תעודת הזהות ושאר המסמכים המפורסמים. עי' שדי חמד (מערכת גט סימן ג ס"ק טו) שנראה שהסכים עמו בעיקר הדין. השם אריה רבותא קתני והכשיר את הגט. כאמור לעיל נראה שאף אם נפסול אין לומר שהפסול הוא חמור והולד ממזר, ונכון יותר לדמותו לדברי רש"י בתשובה שכתב הגט פשוט שיש לסמוך עליהם בדיעבד.

בשו"ת נשמת חיים (סימן קנט) לגר"ח ברלין כתב גם הוא על דרך זו שכל שאין חשש ללעז הגט כשר, ז"ל:

"וכבר נשאלה שאלה כזו, מלפני מר אבא סבא קדישא רבן של ישראל, הגאון הקדוש מוהרר"ח מוואלאזין נ"ע, ונדפסה בספר נודע בשערים להגאון ר' דובעריש אשכנזי אב"ד לובלין בחידושי הלכות גיטין סי' קכ"ט סעי' י', והעלה בתשובתו שם ע"פ שיטת הרא"ש בסוגי' דפ' השולח גיטין ל"ד ב' במי שיש לו שני שמות א' במקום הכתיבה וא' במקום הנתינה, דאם לא ידעו במקום הכתיבה שיש לו להמגרש שני שמות, אין להם אלא השם שהחזיק בו לפנינו, ולא חיישינן כלל בכהאי גוונא ללעז, ולא החמירו חז"ל לפסול הגט משום חשש לעז אלא היכא שיודעים במקום הכתיבה, שיש לו עוד שם אחר. והכי נמי בשם אביו אם לא ידעו שמו האמתי וכתבו כפי מה שאמר בנו המגרש אין לפוסלו משום חשש לעז. ועד כאן לא פסל הרא"ש בתשובתו הידועה, ביוסף בן שמעון ששינה וכתב יוסף בן שמואל, אלא בשהיה ידוע לנו שם אביו שמעון, אך בשביל שהמיר אביו את דתו לא רצה בנו להזכירו בשמו והחליף שמו בכוונה בשם שמואל, כמבואר לשון תשובת הרא"ש הזו בטור שם, ובכהאי גוונא ודאי יש חשש לעז. אבל אם אין אנו יודעים שם אביו כלל וכתבו שם אביו ע"פ דברי בנו המגרש, אין לחוש בכהאי גוונא ללעז. והורה שם להלכה להיתר, וכ"כ בפתחי תשובה ס"ק כ"ד בשם תשובת בית דוד לתלמידו הגאון אב"ד במינסק, והביא כן בשם הרדב"ז והרלב"ח והתוספות יום טוב, ושיש לסמוך עליהם ולפסוק כן להלכה למעשה."

נדונו קל יותר מנדוננו, מכיון שבנידו"ד ידוע לכל ששם האב הוא אחר, ומכל מקום על פי דרכו יש לומר שאין כאן חשש לעז כי רבים יודעים ששם אביה רשום בתעודת הזהות שלה, אף אם בטעות, שלום, וכבר מעת לידתה נרשם שם זה בתעודת הלידה שלה.

ע"ע בתשובת הגר"ש סלאנט בשו"ת בני בנימין (סימן יג) שכל שניתן הגט במקום שלא שכיח שיבואו אנשים ממקומו של האב, אין חשש שיוציאו לעז ויש להכשיר את הגט.

על דרך זו כתב הרב זצ"ל בשו"ת עזרת כהן (סימן צ):

"וזה נראה שעיקר חששות של לעז אינו מפני בני המקום, שאפשר להודיע שם את הענין, אלא מפני שהגט היה ביד האשה, והיא תוכל לבא למקומות רחוקים שאינם יודעים מהפרסום ויהיה לעז, אם יודע שם במקרה ששם אביה הוא בשינוי, ויסברו שאשה אחרת היא המגורשת, והיא השיגה הגט הזה, וחפצה להנשא ע"י באיסור. וכבר כתבו אחרונים שבזה"ז קליש חשש הלעז מפני שהגט נגנז אצל הרב המסדר, ועכ"פ גם כשנאמר שחוששין לזה, כיון שהי' מקום לחוש לזה בימי חז"ל, מ"מ במקום רחוק ודאי י"ל שיתלו בחניכה שאינה ידועה, או בכינוי ע"פ מקרה."

יב. אפשר שהוחזק שם אביה שלום
יש מקום לומר שכיון ששם אבי האשה נרשם בתעודת הלידה שלה, בתיק משרד הפנים, בתעודת הזהות ובכתובתה, שלום, הוחזק שם אביה שלום. אף שאין ספק שהאשה עצמה יודעת כי טעות היא מכל מקום אין לבטל את העובדה שבאופן רשמי כך היא מוחזקת. כשם שהיא סברה שלרישום יש חשיבות יתירה, כך גם יתכן שסוברים אחרים שניתן להתעלם משמו האמיתי של האב וללכת לפי הרישום. אם כך הדבר, באנו לשיטת היש מי שאומר שהביא מר"ן (סימן קכט סעיף י).

יתר על כן, בשו"ת מבי"ט (חלק ב סימן נב) דן באותו נדון בו דן מר"ן בשו"ת בית יוסף (דיני גיטין וגירושין סימן יג), במי שהחזיק עצמו בשם שמואל בן יצחק וכך נכתב שמו בשני גיטין, ואח"כ נשא אשה שלישית בשם זה, ואח"כ העידו כי שינה שם אביו.

המבי"ט הביא מה שנחלקו אם הגט כשר או פסול. הביא דברי המהר"י בן לב שכתב שתצא מזה ומזה, ודברי החכם שכתב שהגט כשר, וכתב:

"ואיני מכיר באיזה אופן יחזיק הבן שם האב בשם אחר, כי בשלמא כשהוא משנה שמו אומר שמי כך וקורין אותו כך כל הקורין אותו והמדברים עמו וכן קורין אותו לס"ת וכן חותם שמו, אבל כשמשנה שם אביו שאינו בחיים ואינו מצוי עמו, איך יתחזק שינוי שם אביו? מי קורא לו? מי מדבר עמו? וגם לס"ת אין מנהגינו לקרות לשום אדם לס"ת כי אם בשמו וכנויו, וכן בחתימה חותם שמו בכינוייו לא כאשכנזים שחותמים שם אביהם וקורין אותם לס"ת ג"כ בשם אביהם וא"כ אין כאן חזקת שינוי שם האב בכל המקומות כמו שכתב החכם יצ"ו ואין מקום למה שדחק ראית החכם האוסר מתשובת הרא"ש ז"ל ממי ששינה שם אביו שהמיר כיון שאין כאן חזקת שינוי שם אביו."

עוד כתב שם שרחוק הוא שיתחזק אדם בשם אביו:

"שאין אנחנו קוראים בשם האב לא לס"ת ולא בברכת נדבות וגם הרוב אינם חותמים שם אביהם בשטרות או בכתבים וגם אם הוא היה חותם הוא רחוק לברר שחתם ג"פ קודם הנישואין."

אם כן הדרך להחזיק שם אביו היא במה שחתם עצמו שלש פעמים בשם אביו.

בהמשך דבריו כתב המבי"ט שאין צריך דוקא שיחתום עצמו, ויש אופן נוסף שיכול להחזיק שם אביו, ז"ל:

"אלא שנ"ל להכשיר הגט של האשה השניה במה שהוא קרוב להתברר שכתוב בכתובת האשה הראשונה שמואל בן יצחק כפי מה שבא בשאלה ובכתובת האשה השניה כתבו ג"כ שמואל בן יצחק והרי הוחזק שמו בשם אביו בג"פ."

ביאור דבריו שמה שנכתב שם אביו בכתובת אשתו הראשונה והשניה וכן בגט הראשון גם הוא כחתימה, וכיון שהוחזק ג"פ יש להכשיר את הגט השני לכל הפחות בדיעבד שלא תצא זו שנתגרשה בשנית מיד בעלה .

אם כן, אם נכתב שם אביו בכתובה הרי הוא כחתימה. בנדון דידן נכתב שם אביה שלום בכתובתה הראשונה. כתיבה זו הייתה מרצונה הטוב ובפני אביה, והרי החזיקה עצמה בשם השינוי. לענ"ד יש בהחלט מקום לצרף את הרשום בשם אביה בעוד שלושה מסמכים הלא הם תעודת הלידה, תעודת הזהות ותעודה המעידה על שינוי שם משפחתה. ואף שאין דמיון גמור – כי בהא דהמבי"ט החזיק המגרש שם אביו בשקר במקום שם אביו האמיתי, כי אביו המיר דתו ולא רצה שיחשבו שהוא בנו, ואם כן חפץ הוא בשם השינוי, מה שאין כן בנדון דידן שהאשה עצמה יודעת שהכתוב במרשם האוכלוסין הוא טעות – עדיין יש לומר כי הפסול בגט אינו חמור אלא ככל פסולי גיטין שאין הולד ממזר.

ע"ע בשו"ת חתם סופר (אבן העזר ח"ב סימן טז), שכתב ז"ל:

"אבל הכא נהפוך הוא שבמקום הנתינה נתפרסם שמה ע"י ב' כתיבות [נדצ"ל כתובות -א.א.א] וע"י מניעת פדיון פטר רחמה בת פלוני הלוי ואלו היה נודע לנו קודם נתינת הגט הטעות הזה לא היינו מגרשים לא בשם בת הלוי שהוא בטעות ולא בסתם בת פלוני מפני שהוחזקה ונתפרסמה בלויה ואיכא לעז והיינו מצריכים שתעקור בפרסום שם בת לוי שלשים יום ושיפדה הבן בפומבי ולעשות פרהסי' לדבר ועכשיו שלא נודע לנו מקודם נלע"ד כ"ע מודים דכי האי גווני אינו אלא כמו שם הלידה ע"כ."

אב"ד חיפה הרה"ג רי"ש גמזו כתב בשורת הדין (כרך ה עמוד ר-רא) שיש לדון שם אב הכתוב בתעודת זהות של הבן כהוחזק שם אביו בשם זה על פי דברי המבי"ט הנ"ל, וז"ל:

"אבל נראה לומר דמקרי הוחזק בשם השני, דבתשובות המבי"ט ח"ב סמן נ"ב כתב, דאם תוך ל' יום קראו אותו פלוני בן פלוני ג' פעמים או חתם עצמו ג' פעמים בשינוי, מקרי שהחזיק שם אביו בשינוי, והובא בפ"ת ס"ק כח עיין שם. וא"כ כיון שבתעודת זהות כתוב מישל ובכל המקומות שמשתמשים בתעודות בעיריה ובקופ"ח וכדומה רושמים מישל א"כ הוי כהחזיק עצמו ששם אביו מישל, ואף על פי שבתעודת נישואין כתב השם האמיתי יוסף וכן כששואלים אותו על שם אביו אומר יוסף, מ"מ הוי כמו שיש לאביו ב' שמות א' יוסף וא' מישל, ואפילו נאמר שהשם העיקרי זה יוסף והשם הטפל זה מישל מ"מ כיון שגם מישל זה שם שהחזיק לאביו, א"כ כשכתב בגט שם אביו מישל לא הוי שינוי שם אביו ממש והגט כשר כמו שמבואר בשו"ת מהר"ם מבריסק סימן לה שאם כתב בשם אביו שם הטפל לא הוי שינוי גמור והוי כאלו לא כתב שם אביו כלל והגט כשר. וכן משמע בב"ח והובא בפ"ת ס"ק כ"ח. עיין שם. אבל אפילו שנראה לומר דמקרי הוחזק בשם מישל, מ"מ אסורה להנשא בגט כזה ורק בנשאת ס"ל לדעת יש מי שאומר שלא תצא. וגם בענין שנשאת לא תצא בארנו לעיל דבשו"ע ורוב הפוסקים ס"ל דתצא וא"כ לכאורה היה נראה לפסוק דאסור לאשה להנשא."

וכבר כתבו כמה וכמה פוסקים שלכל הפחות בדיעבד יש לנקוט כדעת היש מי שאומר.

יג. גט מהרש"ם
לענ"ד די בכל האמור לעיל על מנת להתיר את הילדים לבוא בקהל ללא פקפוק. אולם כל צירוף שניתן לצרפו עדיף, וכיון שהיה בידינו לסדר גט באופן שלכמה ראשונים נעשה על ידי הפקעת קידושין למפרע, כך נעשה.

הבעל הראשון זומן לבית הדין ונענה בחפץ לב לסדר גט בשתי מסירות. במסירה ראשונה נמסר הגט קרוב לה, ובמסירה שניה ניתן לידה ממש כדרך כל מסירת גט.

הדברים ארוכים.

ידועה עצת המהרש"ם (ח"א סימן ט), ומה שהקשה על דרך זו בשו"ת עונג יום טוב (סימן קסט). ע"ע בשו"ת האלף לך שלמה (אבן העזר סימן לד), כתב סופר (אבן העזר סימן נא וסימן סח), מנחת שלמה (ח"א סימן עו), וקובץ תשובות לגרי"ש אלישיב זצ"ל (ח"ג סימן קצד).

ידועים גם דברי הרמב"ן בחידושיו למסכת כתובות (ג ע"א ד"ה והקשה) שדן אם יכולים ממזרים להטהר אם אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה. בתרוצו הראשון יישב כי אפקעינהו אינו הפקעה למפרע אלא הוראת בית הדין שאם לא יגמור לגרש יפקיעו קידושיו, ולכן גמר ומגרש, וז"ל:

"ושמעתי מתרצים דהכי קאמרינן א"כ שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הילכך גמר ויהיב גיטא מעכשיו כדי שלא יפקיעו רבנן קדושיו שלא תהא בעילתו בעילת זנות, ולאו למימרא דעקרוה."

וכ"כ בחידושי הרשב"א בכתובות (שם ד"ה כל דמקדש), והובאה שיטה זו גם בחידושי הרא"ה (ד"ה והקשה) ובתוספות רא"ש (ד"ה ואפקעו) בשם רשב"ם.

לשיטה זו לכאורה לא מועילה עצה זו, עי' בשו"ת מהרש"ם (שם) שהביא דברי הרשב"א ומה שכתב על כך.

עוד הובאה בדברי הראשונים שיטת ר"ת, שאם מכוון לכך לא הפקיעו חכמים קידושיו, וז"ל הרמב"ן הנ"ל:

"וה"ר יעקב ז"ל מתרץ כיון דאדעתא דרבנן מקדש אי אתי לחפויי על בת אחותו או לטהר ממזרים לא משגחי ביה רבנן דלאו הכי הוא דעתייהו דרבנן".

עיי"ש שדחה הרמב"ן שיטה זו. בשו"ת מהרש"ם (שם) כתב שכיון שעשה על פי עצת בית דין א"ש גם לדעת ר"ת.

הרמב"ן עצמו כתב שההפקעה היא למפרע אך הולדות נותרו ממזרים מדרבנן, וז"ל הרמב"ן:

"ולדידי לא קשיא מחפה, דגבי יש אונס איכא חששא דאשת איש לעלמא שהרי נמצא גט בטל ובניה ממזרים ולא חששו למאן דמחפה על בת אחותו דאונס לאו בידו הוא, ולגבי ביטול נמי לא חששו דתקנת עגונות שכיח להו ועדיפא, ואף על גב דגבי זמן חששו, היכא דאפשר – אפשר, היכא דלא אפשר - לא אפשר, ומ"מ אני צריך לתירוץ הראשון מפני מה שאמרתי שאין ממזר נטהר בכך, ועוד וכי אינה אסורה לכהן ולקרובים, ואפשר דקדושין נעקרין לגמרי וממזרים אינם נטהרים ואיסורא דכהן וקרובים מדבריהם".

עי' בשו"ת ציץ אליעזר (חט"ו סימן נח) שדחה מכח זאת את דברי המהרש"ם.

ע"ע בשו"ת יביע אומר (חי"א אבן העזר סימן ז) שהביא תשובת הגר"א שפירא זצ"ל שיש לצרף סברה זו לרווחא דמילתא, והסכים אתו הראש"ל הגר"ע יוסף זצ"ל שם. ושם (סימן ח) כתב שיש לצרף סברה זו לספק, והעיר על כך שגם לדעת מהרש"ם ההיתר תלוי במחלוקת הרשב"א ותוספות אם לאחר ההפקעה הבנים ממזרים מדרבנן. ע"ע במה שכתב כמו"ר הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמ"ש ומגן (ח"ד אבן העזר סימן מ).

ידועה גם עצת הגר"ש גורן זצ"ל לסדר את הגט על ידי זריקה לד' אמותיה, הובאו דבריו בספר כנס הדיינים התשע"ו (עמוד 498).

שיטתו מיוסדת על שיטת הרמב"ן בחדושיו למסכת גיטין (עח ע"א ד"ה ארבע אמות), שכתב:

"וטעמא דמתניתין בין לרב בין לר' יוחנן משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, דהא ארבע אמות גופייהו בכל מקום דבר תורה אינן קונות ואין צריך לומר כל שיכולה לשמור שאינו קונה לה אלא מדבריהם, ותקנת עגונות היתה להם, וכדאמרינן לגיטין אמרו ולא לדבר אחר, אלמא תקנתא דרבנן הוא בגיטין, ומשום לתא דידהו תקינו בקידושין משום ויצאה והיתה, ומשום הכי אמר ליה שמואל לרב יהודה דלא ליעבד עובדא משום דלא תקון לאפקועי קידושין אלא במקום שיש לחוש לקלקול, ושמא משנתנו הוראת שעה היתה או משום שעת השמד נשנית, וכתב רבינו חננאל ז"ל ואת לא תעביד עובדא בהא ותורה שהיא מגורשת לגמרי עד דמטי גיטא לידה וכו' ואנו קבלנו מרבותינו שאפילו זרקו לה לחצרה לא משתריא לעלמא עד דמטי גיטא לידה דגרסינן בירושלמי המחוור מכולם עד שיתננו לה בידה, אלו דברי ר"ח ז"ל ודברי קבלה הן וראויין לחוש."

הרמב"ן כתב שהטעם שמועילה נתינת גט בארבע אמותיה של האשה הוא משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, הרי לנו שהעקירה היא למפרע וכאן מבואר שההפקעה אינה איום על נותן הגט אלא מציאות עובדתית גם לשיטת רשב"ם שהובאה לעיל. הסתבר לגר"ש גורן זצ"ל שכיון שהדין נאמר בסתם יודה גם ר"ת שאף אם יכוון לחפות על בת אחותו יופקעו הקידושין.

על דברי הגר"ש גורן קשה משיטת הרמב"ן באפקעינהו שהולד ממזר מדרבנן.

עוד כתב במנחת שלמה (ח"א סימן עו) שפשיטא שאף אם מועיל הגט בארבע אמותיה משום אפקעינהו הולד ממזר מדרבנן, וז"ל:

"וחזינן נמי הכי לענין ד' אמות בגט דאף שהרמב"ן והריטב"א והרא"ש בגיטין ע"ח סברי דטעמא דהוי גט הוא רק משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה וכמבואר בקצוה"ח סי' ר"ב ס"ט ובאב"מ סי' ל' ואפילו הכי פשוט וברור שאסורה לכהן וגם לקרובים והבנים שנולדו לה בזנות לפני שנתגרשה הם ממזרים מדרבנן, משום דפשוט הוא שמדרבנן היא אשתו והיא גרושה דרבנן, הרי חזינן דכיון שהתקנה היתה רק כדי שתהא מגורשת, אמרינן שפיר שהפקיעו רק את הדאורייתא והשאירו אותם בקידושין דרבנן."

ביאור דבריו נראה שאף שבסוגיה כתובות (דף ג ע"א) נחלקו ראשונים אם מכח אפקעינהו יכולים ממזרים ליטהר, כל זה הוא רק במקום שמפורש בתלמוד שמשום סיבה שהיא הפקיעו חכמים לקידושיו, אולם בד' אמות מטרת התקנה אינה להפקיע קידושיו אלא לעשות את הגט לגט. באופן זה פשוט שיודו כו"ע שגם לאחר שניתן גט בארבע אמותיה, הרי היא אשת איש מדרבנן עד למתן הגט, והוולדות שנולדו קודם מתן הגט הם ממזרים מדרבנן.

מכל מקום, לענייננו יש כאן צירוף, שכן הועיל הדבר לעשותם ממזרים מדרבנן. ונפקא מינה לכעין נדון דידן בו עיקר הדין נראה שפסול שינוי שם האב הוא מדרבנן, אם יינתן גט בארבע אמותיה יהא הדין שהולד ממזר דרבנן גם למ"ד שבשינוי שם האב הגט בטל מהתורה, וכל שיהא ספק יש להתירם כי ספיקא דרבנן לקולא, כפי שהתבאר באות ו'.

אולם קשה שיש חולקים על הרמב"ן וסוברים שהפקיעו חכמים את ארבע האמות והקנום לה, והרי הם כחצרה.

כ"כ בשו"ת הר"י מיגאש (סימן קו) שד' אמות קונות מדין חצר.

כ"כ הר"ן בחידושיו לגיטין (עח ע"א ד"ה אמר רב), וז"ל:

"ואע"ג דד"א לכ"ע אינן קונות דבר תורה כיון דרבנן תקנינהו ואמרו שיהיו קונות הרי תקנום לו ועשאום כחצרו והפקר ב"ד הפקר, ומיהו לר"י דאמר כל שיכולה לשומרו תקנת עגונות היתה, ומש"ה אמר איהו גופיה דלגיטין אמרו ולא לדבר אחר דאלמא לדידיה תקנתא דרבנן היתה בגטין ומשום לתא דידהו תקון רבנן בקידושין."

להדיא כתב הר"ן שקנין ארבע אמות קונה משום חצר, ואם כן מועיל מהתורה גם לעניין גיטין.

עי' ריטב"א (שם ד"ה משתמרת) שהביא שתי דעות בטעם קנין ארבע אמות, וכתב להדיא שאם קונות מטעם הפקר בית דין מגורשת מדינא, וז"ל:

"ואע"ג דד' אמות של אדם לכ"ע משום תקנה הוא איכא למימר דמגורשת משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, א"נ כיון דרבנן אמרו דד"א של אדם קונות לו עשאם כחצירו ממש והפקר ב"ד הפקר ובאותה שעה שהוא עומד שם זכה באותו מקום וקנאו דרבנן הקנהו לו וכיון שכן מדינא מגורשת. רבינו נר"ו."

וכן הריטב"א (ב"מ דף י ע"ב ד"ה תקינו) הביא רק את השיטה שארבע אמות קונות מטעם קנין חצר.

ע"ע אבני מילואים (סימן ל ס"ק ה) שהביא שתי השיטות.

יתר על מצאנו בדברי המאירי (בבא מציעא דף י ע"א) שכתב שבגט לכולי עלמא קנין ארבע אמות הוא מהתורה, וז"ל:

"ארבע אמות של אדם זוכות לו ר"ל שאם היה שם מציאה או נכסי הפקר משבא לו לתחום ארבע אמות של אותה מציאה זכה אף על פי שלא אמר בפירוש שהוא רוצה לקנות בכך, ודבר זה תקנת חכמים היא, שמא תאמר והלא אף בגט אמרו כן אלמא מן התורה הוא? - יש אומרים שאינו אלא מתקנה אלא שהפקר בית דין הפקר והפקירו כל אותן ארבע אמות, ואני אומר שבגט אינו אלא מן התורה, אחר שאין כאן מערער הרי הוא כידה, אבל בדבר שיש בו מערערים אחרים הוצרכו לתקנת חכמים."

לשתי השיטות שהובאו במאירי מגורשת מהתורה, אולם לשיטה השניה בגט אין צורך לתקנה ומגורשת משום "ונתן בידה" שמתקיים בארבע אמותיה כל שאין מערער.

הדרך בה הלכנו היא מה שהדריכנו במקרה אחר, דומה למקרה שבפנינו הג"ר זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל. במקרה ההוא לא באו הדברים לכלל מעשה, ולאחר שנח נפשיה עשינו כדבריו.

הדברים מיוסדים על דין קרוב לה שהובא בגמרא (גיטין עח ע"ב), ושם מבואר שלגיטין וקידושין בלבד אמרו ולא לדבר אחר.

והנה לדעת הרמב"ן וסיעתו, כשם שבד' אמות מגורשת מדין אפקעינהו ה"ה בקרוב לה, דמאי שנא.

כ"כ הרשב"א (גיטין דף עח ע"ב), וז"ל:

"וטעמא דמילתא לדעת ר' יוחנן משום דכל מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ומשום עגונה הקלו שכל שקרוב לה ואפילו מאה אמה מגורשת, דארבע אמות גופייהו אינן קונות דבר תורה אלא מתקנת חכמים וכל שכן כל שיכולה לשמרו שאינה אלא מדבריהם, ומשום תקנת עגונות, והיינו דאמר רב אסי אמר ר' יוחנן לגיטין אמרו ולא לדבר אחר, ומשום לתא דגירושין תקינו אף בקידושין משום דכתיב ויצאה והיתה."

אולם מצאנו מי שכתב שגם קרוב לה מגורשת מהתורה, כ"כ תוספות רי"ד (בבא מציעא י ע"ב), וז"ל:

"רב אשי אמר כי תקינו רבנן בסימטא דלא דחקי רבים אבל ברה"ר דדחקי רבים לא תקינו רבנן. קשיא לי כיון דארבע אמות קונות בסימטא, אמאי אמרינן (ב"ב עו, ב) דמשיכה לא קניא אלא בסימטא, ומה צורך למשיכה, יקנו לו ארבע אמותיו. ותו דאמרינן, אבל ברשות הרבים לא תקינו רבנן, והא גבי אשה תנן (גיטין עח, א), היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה קרוב לה מגורשת, אלמא גם ברשות הרבים קונות ארבע אמות.

ונראה לי לתרץ דהכי אמרינן התם בפ' הזורק, אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן, לגיטין אמרו ולא לדבר אחר. פירוש דווקא לענין גט אמרו דד' אמות קונות, אבל לא לדבר אחר, כגון לענין מקח וממכר וכיוצא בו. איתיביה ר' אבא לר' אסי "וכן לענין קידושין"? - שאני התם דכתיב ויצאה והיתה. איתיביה "וכן לענין החוב"? ואוקמיה כגון דאמר ליה זרוק לי חובי בתורת גיטין. אלמא מוכח מהתם דדווקא לגבי גט ולא לדבר אחר, ומש"ה אמרי' הכא במציאה תקינו ליה רבנן כי היכי דלא ליתו לאינצויי. הא לאו הכי לא היו קונות, ודווקא בסימטא תקון רבנן אבל לא ברה"ר. ולא דמי לאשה, דאשה קבלה היא בידם מסיני דד' אמות קונות. ור' יוחנן אמר התם קרוב לה שנינו אפילו מאה אמה, ואין ללמוד דבר אחר מגט."

לשיטה זו מגורשת מהתורה.

אמנם מה שיש לעיין בו הוא האם לדעת הר"ן וסיעתו יש חילוק בין גט בארבע אמותיה לגט קרוב לה. בפשטות חילוק גדול יש. תינח בארבע אמות יש לומר שהפקר בית דין הפקר והקנום לה, אולם לעניין גט קרוב לה הרי מועיל אפלו המרחק מאה אמה, וכי הקנו לה מאה אמה. על כרחך שדין קרוב לה הוא תקנה פרטית בגט ומועיל מדין אפקעינהו. כמדומני שזו הייתה דעת הגרז"נ גולדברג זצ"ל.

כ"כ הרא"ש (גיטין פרק ח סימן ו):

"רבי יוחנן לא אתא לאיפלוגי אדרב, דשפיר אית ליה דאם זרק לה גט לתוך ארבע אמותיה שהיא מגורשת, דהא רבי יוחנן גופיה קאמר בפרק קמא דבבא מציעא (דף י ב) קטנה יש לה חצר ויש לה ארבע אמות, דיליף מציאה מגט, אלא דלשון קרוב לה וקרוב לו לא משמע ליה לפרושי בארבע אמות דמשמע אפילו רחוק ממנה הרבה, וגם מחצה על מחצה אינו מתפרש יפה אליבא דרב, לכך נראה לו לפרש קרוב לו אפילו מאה אמה ומשום עיגונא תקנו חכמים בגיטין וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש."

להדיא כתב הרא"ש שדברי ר' יוחנן מתפרשים משום כל דמקדש. אמנם אין כאן ראיה גמורה, שאפשר שהרא"ש ס"ל כרמב"ן שגם ד' אמות הוא משום כל דמקדש ונכלל בתקנה רחבה יותר של ד"א במציאה, והוסיף לבאר תקנה זו של קרוב לה שהיא בגיטין בלבד אף שהטעם שווה.

אי בדידי תליא נראה שמדברי הר"ן עצמו עולה שחילק בין חלות גט בארבע אמותיה שהוא משום חצר, לבין קרוב לה שהוא משום אפקעינהו.

הר"ן על הרי"ף (שם) ביאר את דברי רב שקרוב לה היינו בד' אמותיה, ז"ל:

"בגמ' הכי גרסינן היכי דמי קרוב לה היכי דמי קרוב לו אמר רב ד' אמות שלה זהו קרוב לה ד' אמות שלו זהו קרוב לו. פי' אליבא דמ"ד בפ"ק דבבא מציעא (דף י א) דד' אמות של אדם קונות לו ואפילו ברה"ר ה"נ ברה"ר ממש ואליבא דמ"ד שאין קונות אלא בסימטא ה"נ בסימטא ואמאי קרי ליה רה"ר לפי שאינו רה"י כדמפרקינן בעלמא ואף על גב דד' אמות לכ"ע אינן קונות דבר תורה כיון דרבנן תקנינהו ואמרי שיהו קונות הרי הקנום לו ועשאום כחצרו והפקר ב"ד היה הפקר."

אולם כשבא לבאר דברי ר' יוחנן שינה בלשונו, ז"ל:

"ובתר הכי אמר ר' יוחנן קרוב לו שנינו אפילו מאה אמה קרוב לה שנינו אפילו מאה אמה היכי דמי מחצה על מחצה אמר רב שמן בר אבא לדידי מיפרשא לי מיניה דר' יוחנן הוא יכול לשמרו והיא אינה יכולה לשמרו זהו קרוב לו היא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו זה קרוב לה שניהם לא יכולין לשמרו או שניהם יכולין לשמרו זהו מחצה על מחצה ואמרינן עלה תניא נמי הכי ולרבי יוחנן ודאי לאו מדינא הוא אלא מפני תקנת עגונות ומשום הכי א"ר יוחנן גופיה בסמוך דלגיטין וקדושין אמרו ולא לדבר אחר. כלומר שמפני תקנת עגונות אמרו כן בגיטין ולא היה אפשר להם לחלק בין גיטין לקידושין משום דכתיב ויצאה והיתה אבל דבר אחר לא ואפשר ששעת גזירה היה והיינו דאמרינן בסוף שמעתין א"ל שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה ואי לאו דמתני' בשעת גזירה נשנית היכי קאמר דלא ליעבד בה עובדא."

נראה שרק גבי קרוב לה אמר שהוא תקנת עגונות אך לא לגבי ארבע אמות שתיקנו תקנה כללית כפי שתקנו במציאה ומתנה.

כ"כ בשו"ת רעק"א (ח"ב סימן רכב) שמודה הר"ן שקרוב לה מועיל מדין אפקעינהו, והביא ראיה מדברי הרא"ש הנ"ל, וז"ל:

"כתב בני הרב נ"י דהרא"ש גיטין מדאסבר הא דק' אמה דמדין אפקעינהו רבנן לקדושין אתינן עלה, מדלא כ' דרבנן הקנו לו ק' אמה וממילא הוי חצירה דאורייתא, ע"כ דלא ס"ל בזה כהר"ן, לענ"ד הר"ן לא כ' רק לענין הד' אמות דהם שלה לכל מילי, דזכי' שם חצר עליה, אבל הנך ק' אמה דלשאר מילי אינן שלה, ל"ש לומר דחז"ל הקנו לה שיהי' חצירה, דלא מצינו קנין לחצאין, והוי רק תקחז"ל בעלמא דתקנה הגט, אבל לא מדין חצירה, וכ"מ להדיא בהרא"ש פ' הזורק שכתב דשמואל מודה אם זרק לה הגט תוך ד"א דמגורשת, דליכא מאן דפלג אהא דד"א קונות וכ"ש בגט משום עגונא, ומאי פשיטות זה, כיון דקנין ד"א דרבנן וצריכין לאפקעינהו, ודלמא שמואל ס' דלא אפקעינהו רבנן בזה, אע"כ דבקנין ד"א, גם הרא"ש סבירא ליה דלא צריך לאפקעינהו."

כמדומני שזו הייתה דעת הגרז"נ גולברג זצ"ל, ולכן העדיף לזרוק הגט קרוב לה ולא בד' אמותיה.

אמנם מדברי החלקת מחוקק (סימן ל ס"ק ה) מבואר שלדעת הר"ן גם בקרוב לה, ואפילו מאה אמה, מגורשת מהתורה משום שעשאום כחצרה, ז"ל:

"קנין ד' אמות הם תקנת חכמים כדאיתא בגמרא וא"כ לא הוי אלא קדושי דרבנן לפי דעת ר' ירוחם שהביא ב"י לעיל בסי' כ"ח גבי מעמד שלשתן אבל דעת הר"ן בפ' הזורק דהם קידושין ד"ת דהפקר ב"ד הפקר וכמו שתקנו גבי היא יכולה לשמור אפילו ק' אמה הרי זו מגורשת."

מבואר בדבריו שלא חילק בין ד' אמות לבין קרוב לה ובשניהם מגורשת מהתורה.

וכ"כ רבי עקיבא איגר עצמו בתשובה (מהדורא תניינא סימן צו), ז"ל:

"מה שנסתפק רומ"פ בזרק לה גט תוך ד"א דידה ברה"ר אם נפל שם אז מציאה אם קנתה כיון דהוי חצירה לענין הגט הוי ג"כ חצירה לענין המציאה, לא ידעתי אמאי נקט מעכ"ת ספיקו דוקא לענין ד"א ולא לענין ק' אמה והיא יכולה לשמרו, דג"כ מקרי חצירה להגט לרוב הפוסקים דקיי"ל כר"י ומדינא מגורשת."

כאן מבואר בדבריו שגם קרוב לה, ואפילו מאה אמה, מגורשת מעיקר הדין. סברתו מבוארת בגוף התשובה הנ"ל שהוי כחצרה לעניין גט, ויל"ע.

נראה אם כן שגם דרך זו אינה אליבא דכו"ע ורק חזיא לאיצטרופי.

באו בזה ראשי פרקים בלבד, ועוד חזון למועד.

יד. מסקנת הדברים
א. דעת רוב הפוסקים שהפסול בשינוי שם האב הוא מדרבנן אף בלא הוחזק שם השינוי. (אות ג')

ב. יש אומרים שבשינה שם האב הגט בטל. שתי דרכים נאמרו לבאר טעם הפסול. לשתי הדרכים נראה שבמעשה שלפנינו אין הגט בטל. (אות ד')

ג. דרכו של מר"ן לנקוט כלשון הרמב"ם, וקורא לגט שפסולו מדרבנן גט "פסול".

ד. בדעת מר"ן נחלקו אי ס"ל בשינה שם האב שהגט בטל או פסול. נראה שדעת רוה"פ היא שלדעת מר"ן הגט פסול מדרבנן אף בלא הוחזק שם השינוי, ובנדון דידן י"ל שאף החולקים יודו שהפסול הוא מדרבנן. (אות ה')

ה. אף שדעת רוב הפוסקים שהפסול בשינוי שם האב הוא מדרבנן אף בלא הוחזק שם השינוי, מכל מקום הולד ממזר מדרבנן אם לא הוחזק שם השינוי. (אות ו')

ו. שמו של אבי האשה נכתב בגט שלום במקום שלמה. התברר כי שם אבי אבי האשה הוא סאלם שהוא לעז לשם שלום. לענ"ד באופן זה לכו"ע הפסול הוא מדרבנן בלבד, ואפשר שיש להקל במקום עיגון גדול כזה של פסול הוולדות. (אות ז')

ז. יש לצרף דעת המכשירים בשינוי שם אבי המגרש. (אות ח')

ח. בנדון דידן שהשינוי הוא בשם אבי המתגרשת כתבו כמה פוסקים שיש להקל, וכמה טעמים נאמרו לבאר מדוע שינוי בשם אבי המתגרשת קל משינוי בשם אבי המגרש. (אות ט')

ט. יש לצרף מה שכתבו כמה פוסקים שבזמננו שגונזים את הגט אין לחוש ללעז. (אות י')

י. יש מקום לומר שכיון שבמרשם האוכלוסין וברישומים הרשמיים של האשה נכתב שם אביה שלום אין חשש לעז אם נכתב שם זה, ואף אם הגט פסול הוא ככל פסולי דרבנן שאין הולד ממזר. (אות י"א)

יא. יש מקום לצרף לומר שכיון שנכתב שם אביה שלום בארבעה מסמכים, הלא הם: תעודת הלידה, תעודת הזהות, תעודה המעידה על שינוי שם משפחתה, והכתובה מנישואיה הראשונים שנכתבה מרצונה הטוב ובפני אביה – הוחזק שם השינוי. אף אם יש לפסול, אין הפסול חמור אלא הוא ככל פסולי דרבנן שאין הולד ממזר. (אות י"ב)

יב. לרווחא דמילתא סודר גט קרוב לה. (אות י"ג)

עלה בידינו כי הילדים שנולדו לה מנישואיה השניים מותרים בלא פקפוק.

הרב אליהו אריאל אדרי – אב"ד

דברי הרב אבידן משה שפנייר
כבוד האב"ד פרש בראשית דבריו את פרטי המקרה, ואף אני מצטרף למסקנתו להכשיר את הגט הראשון ולהתיר את הילדים. (המקרה בקצרה, מדובר באשה שהתגרשה ובגט הראשון כתוב שם אביה שלום במקום שלמה. נישאה שנית ולה שני ילדים. לאחר גט מהשני זומן הבעל הראשון לתת גט חדש בשם הנכון. השתלשלות הטעות מתוארת בדברי האב"ד).

וזאת למודעי, כי לאחר המקרה התיישב כל אחד מחברי ביה"ד לכתוב את בירור ההלכה במקרה דנן, ואף שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד אך התוכן זהה, כל דיין וסגנונו ויש לצרף את דבריי לדברי עמיתיי.

מספר רב של פוסקים דנו בענין זה וכמדומה שעדיף הקיצור למען ירוץ בו הקורא ולעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה (פסחים ג, ב).

הנה ראשית דבר, יש לציין לדברי בעל היבי"א זצ"ל בספרו (חלק י אה"ע סי' לד) כמה צריך מסדר הגיטין להיזהר ולדקדק מאד בבירור השמות ולכותבן כדת וכדין, וכל טעות קטנה יכולה חלילה הרת אסון לאשה ולדורות הבאים, ראה כל מה שהביא שם מדברי גדולי הדורות.

השאלה הגדולה שהתחבטו בה הפוסקים במקרה דנן, האם גט זה ששינה שם אביו בטל מן התורה, פסול מדרבנן או כשר. שאלה זו משליכה על הילדים שנולדו מהבעל השני.

א. טעות בשם אבי הבעל או האשה והדעות הסוברות בדעת הרא"ש שהפסול מדרבנן
מקור הדין הוא בדברי הרא"ש (כלל יז סימן יב) שהביא מעשה באדם ששמו יוסף בן שמעון, וכתב בגט יוסף בן שמואל (שזה היה שם אבי אביו כמבואר שם בפרישה מחמת שחשב שבני בנים כבנים), שכן אביו היה משומד והוא לא רצה להזכיר את שם אביו – היו שהכשירו את הגט והרא"ש תמה על המכשירים, שאמנם אדם יכול לשנות את שמו אך אינו יכול לשנות את שם אביו ולכן הגט פסול, שכן הרואים יטעו ויאמרו שאחר ששמו יוסף בן שמואל גירשה ולא בעלה ששמו יוסף בן שמעון. וכן כתב הטור בשם אביו.

וכבר כתב מרנא ורבנא מאור הגולה אביר הרועים ואבי הישיבות מוהר"ר רבי חיים מוולוז'ין בספר תורה דיליה שו"ת חוט המשולש סי' יט: "היות כי נפל פחד הטוש"ע על כל המורים ומה נעשה לאחותינו שתתעגן אם נחמיר עליה לפסול הגט, ולדעתי הקלה כמו שהיא, דעת האוסרים הוא חומרא בעלמא". וכתב עוד:"דין זה הוא מהדינים שסוגיית התלמוד מועט והלכות מרובות עפ"י סברת הפוסקים". ולגבי שינוי שם האב הוסיף: "אמנם ראיה מכרעת אינה שתהא כדאי להכריע בפלוגתא דרבוותא קדמאי אשר מדור דור מלחמות ה' בזה בין החכמים". ראה שם שהקיל היכא דהוחזק בשם השינוי.

פשטות לשון הרא"ש דלעיל מורה כי יש חשש של לעז שיאמרו אין זה המגרש, וחשש לעז הוא מדרבנן.

הגט פשוט (סימן קכט ס"ק מט) הביא את דברי הרא"ם בתשובותיו (סי' סז) שפסל גט בשינוי שם אבי המתגרשת וחלקו עליו חכמי עירו, ולא רצה יותר לטפל בגט זה והחזירו לשליח ולאשה המתגרשת שהביאוהו לעיונו. וכתב הגט פשוט שאם חכמי עירו הכשירוהו לכתחילה, כ"ש שיסברו שאם נשאת לא תצא. ואף הרא"ם יתכן שלא חלק עליהם אלא לתת את הגט לכתחילה. אבל אם התגרשה יודה הרא"ם שלא תצא.

לא מבואר בתשובה זו כל חילוק אם הוחזק בשם שנכתב בטעות או לא. ראה גם בשו"ת ראנ"ח (סי' יא).

בשו"ת מהרח"ש (אה"ע סי' ב) מבואר להדיא שהחשש בשינוי שם אב הוא מדרבנן משום לעז. למרות שדבריו שם מוסבים על שינוי קל בשם כינוי – שכתבו בכינוי שם האב "טרנטה" במקום "טרנטו", כך שאפילו אם הרואים יאמרו שזאת טעות, יתלו את הטעות בסופר – מ"מ שיטתו מהווה לימוד זכות בנידו"ד עכ"פ שלא להוציאה מבעלה השני אם נשאת, אך לא להשיאה לכתחילה אפילו בשעת בדחק.

בשו"ת דרכי נעם (אה"ע סי' ו ) כתב ששינוי בשם אב פסול מדרבנן. ומה שמצינו במהר"י בן לב שעל אף דס"ל דפסול דרבנן מ"מ תצא, זה משום ששינוי שם אב הוא פסול דרבנן חמור והוי כמו מזוייף מתוכו שהחמירו לפוסלו ותצא, כמו שמצינו בשינה שמו ושמה לפי' התוס' שהוא פסול דרבנן חמור (על אף שיש שהבינו מהמהר"י בן לב שפסולו דאורייתא והקשו על כך). ונראה מדבריו שם שפסול זה עושה הולד ממזר מדרבנן, ומ"מ במקום ספק יש להקל.

גם בדרכי נעם אין חילוק בין הוחזק בשם השינוי ללא הוחזק.

גם בגט פשוט שהבאנו לעיל אין חילוק בין אם הוחזק שם השינוי או לא הוחזק, ובכל מקרה פסול מדרבנן. אלא שבלא הוחזק הגט פסול מדרבנן ואם נשאת תצא, ובהוחזק השינוי בשם האב אם נשאת לא תצא.

הבית יוסף בתשובותיו (דיני גיטין וגירושין סי' יג) מביא את החכם הזקן (הגט פשוט בס"ק מט כותב שהוא המהר"י בן לב) שפסל את הגט שטעו בשם האב. אמנם בתחילה הביא שלשון הזקן היתה שהגט בטל, ולאחר מכן כתב שהגט פסול, ואכן לשון המהר"י בן לב אינה ברורה כל צרכה והפוסקים נחלקו בדעתו אם הכוונה שהגט בטל או פסול מדרבנן בפסול חמור.

גם בדברי אמת (קונטרס יא בענין גיטין סי' ח) כתב בדעת הרא"ש שהפסול הוא מדרבנן.

ראה גם ביש"ש (גיטין פ"ד סי' כא) שהבין בדעת הרא"ש שהפסול הוא דרבנן, ומ"מ כתב שהרא"ש אינו חולק בהדיא על המכשירין בשינוי שם האב אלא שתמה עליהם, ולכן דברי המכשירים עיקר. ובהמשך כתב שאם היה בא מעשה לידו היה מכשיר בדיעבד אף אם לא ניתן הגט היכא דאיכא למיחש לעיגונא. ואגב, שמעתי מכבוד אב"ד ירושלים הגר"י גולדברג שליט"א שמקרה דנן שיש חשש על הולדות הוי כמו מקום עיגונא.

בהמשך כתב המהרש"ל שאם הוחזק בשם הטעות של אביו בעליה לתורה ובחתימת השטרות הגט כשר.

גם בלבוש (סי' קכט סעיף י) נראה דהפסול הוא מדרבנן. כן כתבו גם בשו"ת בית אפרים (אה"ע סי' צה), רבי חיים מוולוז'ין בחוט המשולש (סי' יט), ורבי שלמה קלוגר בחידושי אנשי שם (סי' קסא), ושם כתב שהפסול מדרבנן בין בהוחזק ובין בלא הוחזק. ועיין גם בשו"ת נחלת אבות לבעל שער המשפט (סי' כא) שביאר בדברי הרא"ש שהפסול הוא מדרבנן.

רעק"א בכמה תשובות (מהדו"ק סי' קטז, קיח ועוד) מבאר שהפסול הוא מדרבנן, וכן דעת האור גדול (סי' כא) והערוך השולחן (סי' קכט סעיף י). מדבריהם נראה דכך הדין גם בלא הוחזק. אמנם בהמשך חילק בין מי ששינה שם אביו בכוונה מפני הבושה כמו בתשובת הרא"ש למי שכותב שם אחר סתם שאין זה המגרש שבכה"ג אם קידשה אחר צריכה גט מהשני.

כך גם כתב הגר"ח ברלין בשו"ת נשמת חיים (סי' קנט) ששינוי שם האבות הוא פסול דרבנן משום לעז, ולא חילק בין הוחזק ללא הוחזק. גם השדי חמד (מערכת גט סי' ג אות ב) הביא פוסקים רבים שהפסול הוא מדרבנן.

ב. הדעות שבשינוי שם אב הגט בטל מן התורה
בדעת הב"ח (סימן קכט) נחלקו האחרונים אם הגט בטל מן התורה. דעת הלחמי תודה ותודת שלמים (למהר"י באסן) (סי' א) וכן דעת הדברי אמת הנ"ל היא שלדעת הב"ח הגט בטל. אך הדברי חיים ס"ל (אה"ע ח"ב סי' קכח) שהפסול הוא מדרבנן משום מזוייף מתוכו.

התרוה"ד (סי' קפד) כותב שבמקרה של הרא"ש מדובר שכתב שם אבי אביו ומצאנו שבני בנים נקראים בנים, לכן אין זה מזוייף מתוכו וכשר מהתורה, אך פסול מדרבנן משום שהרואה אומר אחר מגרשה. משמע שאם כתבו שם אחר לגמרי גם לתרוה"ד בדעת הרא"ש יהיה פסול מהתורה.

הגרעק"א (מהדו"ק סי' קיח) מביא את הבית מאיר שהגט בטל משום שבשינוי "אין כתב זה מורה שגירש אשה זו". כמדומה שטעם זה שונה במעט מטעמו של הב"ח שיאמרו אין זה הגט של המגרש. הבית מאיר מבאר שהגט בטל מן התורה, כיון שהרמב"ם בתחילת הלכות גירושין כותב שצריך שיהיו ג' ענינים בגט, והענין השלישי הוא שיהיה כתוב שגירשה והסירה מקנינו, ולעז כזה – שיאמרו הרואים שאין זו האשה ואינה מגורשת, מאחר ואין גט זה מראה שאשה זו התגרשה – גורם לכך שהגט בטל מהתורה. ואין זה דומה ללעז שהבעל יוציא וכדו'.

גם המהר"י בן לב (ח"ב סי' צ) סובר בדעת הרא"ש ששינוי בשם האב הוי כשינוי בשמו ושמה, שהגט בטל ותצא מזה ומזה.

ראה עוד בשו"ת נפש חיה (אה"ע סי' לא) בשם הישועות מלכו דס"ל שפסול מהתורה, וראה מש"כ הפרי השדה (ח"ב סי' פ).

גם הגט מקושר למהרא"ל צונץ כותב שהגט בטל, ומה שכתב הרא"ש שהגט פסול משום הרואים הוא במקרה שכבר הוחזק בשמו של אביו.

גם הגאון רבי יצחק אלחנן זצ"ל אב"ד קובנה בשו"ת עין יצחק (אה"ע ח"ב סי' כט), ס"ל ששינוי בשם האב הוי כמו לא כתב שמו ושמה שהגט בטל מן התורה משום דבעינן ספר כריתות, וספר משמע ספירת דברים, סיפור הדברים באופן שיהיה מוכח בגט מי הם המגרש והמתגרשת. ולכן כתב שכאשר לא הוחזק שמו של אביו בשם זה, לרמב"ם ולשו"ע וכן לדעת הב"ח הגט בטל מהתורה.

וכן דעת הגאון רבי יצחק מפוניבז' בשו"ת זכר יצחק (חלק א סי' כא) שהגט בטל ואין בכך מחלוקת בין הראשונים. גם הוא כתב מטעם שחסר בספירת דברים כאשר יש שינוי בשם.

וכן כתב הגאון בעל דברי מלכיאל אב"ד לומז'א (בחלק ו סי' לח) ששינוי בשם האב גרוע יותר מלא כתב שם האשה, משום דבשינוי שם האב לא ניכר שכתב לשם אשה זו.

גם האהלי שם (כלל א ס"ק יד) כתב שיש צד גדול שהגט בטל מן התורה. וגם השדי חמד הביא כן בשם התודת שלמים למהר"י באסן. גם הצמח צדק בכמה תשובות (סי' קסד ועוד) כותב דבשינוי גמור הגט בטל מהתורה דלא כדעת הג"פ.

בשופריה דיעקב לגר"י בירדוגו כתב שאם לא החזיק אביו בשם זה אין זה "לשמה" והגט בטל בשינוי שם אביו.

וכן דעת הגאון החזון איש (אה"ע סי' צב ס"ק טז) בדעת הרא"ש והטור והשו"ע. אמנם יש לציין שהחזו"א (שם ס"ק יט) כותב שמי שדעתו רחבה להכריע להכשיר בשינה שם אביו נגד דעת הרא"ש על פי דברי התוספות, אין לנו במה לכופו לחזור מהוראתו, ובכך פתח פתח לקולא. גם הבאר הגולה (סי' קכט ס"ק צ) על דברי השו"ע שהגט פסול כותב שהכוונה שאינו גט. זאת דעתו בדעת השו"ע, וכך פירש גם את דעת הרא"ש.

ג. שינוי בשם אבי המגרש
בשו"ת הר"ן (סי' מב) כתב בשינה שם אבי הבעל בגט ממה שכתוב שמו בכתובה, וכתב שלא תתגרש בגט זה ואם התגרשה לא תינשא.

רש"י בתשובה (סי' רה) והאורחות חיים מלוניל (ח"ה הלכות גיטין סוף ס"א ד"ה כתב הרמב"ם) כתבו שאם כתב יוסף בן שמואל במקום יוסף בן שמעון הגט פסול ואם נשאת לא תצא.

הבית יוסף בתשובותיו כתב בשם תרומת הדשן (סימן קלח) שאפ' אם הבעל החזיק וקרא לעצמו יוסף בן שמואל במשך שלושים ימים - הגט פסול, שכן אדם יכול רק לשנות את השם של עצמו אך אינו יכול לשנות את שם אביו.

אומנם היה חכם שרצה להתיר ע"פ ההשוואה לשינה מקום הלידה, שר"ת הכשיר, לפי שאין צורך לכתוב את שם הלידה (תוס' דף פ. ד"ה ושם עירו, וכ"פ המחבר בסעיף ב), וא"כ ה"ה כאן, שאין צורך לכתוב את שם ההורים ואם שינה - כשר בדיעבד.

הבית יוסף דחה את ראיית אותו חכם, וכתכ שר"ת דיבר רק לגבי נאמנות העדים, שאין הם נפסלים בגלל שינוי במקום הלידה, לפי שאין צורך לכתבו, שהרי אנשים בד"כ לא יודעים מה מקום הלידה, וגם הבעל אינו נקרא על שם מקום לידתו, כך שאין חשש שיהיה קלקול, שיתחלף באחר, ולכן הגט כשר. אך כאן יש שינוי בשם אבי הבעל, ובהחלט יש חשש לקלקול, שיאמרו בעל זה לא גירש, שכן כולם מכירים את שם אביו, ובגט יש שם אחר, במקרה זה ר"ת לא התיר.

שיטת העיטור (מאמר ו' בשמות בעלים דף כה טור א) בשם רב צמח גאון דמאחר ואין צורך לכתוב את את שם האב בגט, גם שינוי בשם האב לא פוסל.

הרא"ם בתשובותיו (סי' סז) כתב שלמעשה רק העיטור עצמו מיקל בזה, ומדברי רב צמח גאון לא ניתן לדעת מה כוונתו, האם בגלל שאין צורך לכתוב את שם האבות בגט אם שינה כש, או שמא אף שאין צריך לכתוב אם שינה פסול, משום חשש לעז או משום דהוי כמזויף מתוכו.

במהר"ם פדוואה (סי' לה) מבואר שבשינה שם האב כשר לכל הפחות בדיעבד.

וכן כתב עבודת הגרשוני (סי' נה) והתנה זאת בכך שיסכים חמיו הצמח צדק (הקדמון). אך חמיו לא הסכים, כמבואר בצמח צדק (סי' פג) שאמר לשרוף גט זה כדי שלא ילמדו ממנו, ולכן כתב בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' ע) שגם העבודת הגרשוני יסכים לדברי חותנו ויפסול. אמנם כמה אחרונים העירו שהצמח צדק פסל בגט ע"י שליחות שהבעל שלח גט לאשתו ועשה שליח לגרש את אשה פלונית בת יצחק, ואיך ישנה השליח וימסור הגט ליד האשה פלונית בת נתן אשר לא ציוה הבעל. אבל כאשר הבעל עצמו נותן הגט לאשה ויש שם עדי מסירה שרואים זאת ואומר לה הרי את מגורשת ממני, הרי באמת התגרשה מבעלה, ולא אכפת לן מהשינוי בשם האב בגט שנתן לה (ראה האלף לך שלמה סי' קצה ואור גדול לגדול ממינסק סי' כא). וכן כתב בשו"ת רבי חיים כהן דבגט הנמסר מידו לידה לכו"ע שינוי שם האב לא פוסל.

אולם ראה בשם אריה (סי' מה) שאפילו לפוסלים, לא יפסלו בגט שליחות משום שכל החשש הוא חשש לעז, אבל כאשר שולחים את הגט מרחוק ועדי הגט אין צריכים להכיר את האשה ואביה, יתלו הרואים בטעות העדים ולא יאמרו שאיש אחר הוא.

העבודת הגרשוני מוכיח דבריו מדברי התוספות (גיטין כ ע"ב) שכתבו שאם פוסלים בחיסרון ושינוי צריך עדים על כתיבתו, וכיון שהרמ"א (סימן קכ סעיף ג) כתב שאין צורך עדים לשם אבי המגרש והמתגרשת, לכן אין השינוי פוסל בגט. וכן מדברי התוס' (גיטין פ ע"א ד"ה ושם עירו) בשם ר"ת דכל דבר שכתיבתו אינה מעכבת בכשרות הגט השינוי בו אינו פוסל.

יש לציין שהעבודת הגרשוני מדבר על גט שליחות, ולכן כתב חותנו שאפילו למכשירים בשינה השם, זה דווקא כשניתן הגט במקומו לעיני ביה"ד, אבל אם ניתן ע"י שליח – בודאי פסול. וסיים שלכן יש לשרוף גט זה שלא יטעו על ידו בעתיד.

הגר"ח ברלין בנשמת חיים (סי' קנט) כתב שעצם הדין שצריך להזכיר שם האבות בגט הוא מדרבנן, וגם הדין שפסול בשינוי משום לעז הוא דרבנן, ולכן בדרבנן כדאים הם רבינו בעל העיטור מגדולי הראשונים והעבודת הגרשוני מגדולי האחרונים לסמוך עליהם בשעת הדחק ומקום עיגון.

השואל ומשיב בשמונה תשובות סומך על העיטור ועבודת הגרשוני בשעת הדחק ומקום עיגון, וכתב שהעידו על דודו הישועת יעקב שסמך על העבוה"ג.

ראוי לציין שעבוה"ג עצמו כותב שדבריו הם לא כדעת השו"ע (אשר נבררם לקמן).

אך הגט פשוט (סי' קכט ס"ק נד) ושער המשפט בשו"ת שלו נחלת אבות (סי' כז) כתבו שקשה לסמוך על העיטור ועבוה"ג אף בשעת הדחק, ודעת האחרונים מסכמת שלא לסמוך עליהם.

גם הדברי חיים מצאנז בשבע תשובות (ח"ב סי' קלה ועוד) מחמיר עד למאד ואומר שעבוה"ג עצמו כתב שלא מיקל בכך אלא אם יסכים לכך חמיו בעל הצמח צדק הקדמון, וחמיו לא היקל בזה כמבואר בתשובותיו (סי' צג), ותמה על חכמי דורו איך סברו להתיר מפלפול בדעת התוספות אחרי שגדולי הראשונים והאחרונים, כמו הרא"ש, הרשב"א, השו"ע, מהריב"ל, מהרח"ש, מהרי"ט, הרמ"א הב"ש, הגט פשוט והגט מקושר, החמירו בדין זה.

וכידוע שהכנסת יחזקאל (סי' ע) חלק על עבוה"ג, והערוך השולחן (סעיף ט) כותב שבטלה דעתו נגד כל הראשונים והאחרונים.

יצויין שהגר"ש איגר בשו"ת (אה"ע סי' כט) והזקן אהרן (ח"א סי' פח) ס"ל שניתן לעשות סניף משיטת בעל העיטור ועבודה"ג.

ד. שינוי בשם אבי המגרשת
פוסקים רבים חילקו בין שינוי בשם אבי המגרש לשינוי בשם אבי המתגרשת, וס"ל ששינוי בשם אבי המתגרשת קל יותר. ויש שהחמירו בכך.

הפתחי תשובה (ס"ק כא) באמצעו כתב בשם ספר תולדות יצחק (אה"ע סי' כ, עי' בשדי חמד מערכת גט סי' ו שהביא לשונו) לגבי גט שנמצא טעות בשם אבי האישה – שבנידון דידיה כשר לכולי עלמא, וכתב שראיית העבודת הגרשוני מדברי התוספות ראיה גמורה. והפת"ש עצמו תמה עליו כיצד הכשיר גט זה כדעת עבודת הגרשוני נגד כל הפוסקים, ודחה את כל דבריו וכתב שאין לסמוך עליו להקל בשינה שם אב אפילו במקום דוחק ועיגון.

הכנסת יחזקאל (סי' ע) סובר ששינוי בשם אבי האשה חמור יותר משינוי בשם אבי הבעל בגלל שבשם אבי הבעל הוא רק חשש לעז, אבל בשם אבי האשה אולי יש לו אשה אחרת ששמה כשם אשתו וכתבו שם אבי האשה השניה בגט.

הרא"ש בתשובה כתב שאין הבדל בין שינוי בשם אבי האשה או האיש (הובא בדרכי נעם אה"ע סי' ו).

הראנ"ח (סי' יא) כתב שדעת גדולי המפרשים שאין שם אבי האשה בגט מעכב ועל כן אינו פוסל. ובשו"ת חכ"צ (סי' לא) הביא את דבריו ודקדק משו"ת הב"ח (סי' צב) שלא כך.

הגט פשוט (ס"ק מט) מבאר את החילוק, שאיש נקרא ע"ש אביו וכך עולה לתורה וחותם בשטרות, ואם כן זה דומה לשינה שם דירתו שיש בזה לעז. אבל אשה כשעודה בבית אביה לא חותמת על שום שטר, ומשנשאת נקראת אשת פלוני או אלמנת פלוני ודומה לשינוי שם הלידה דכשר כי אין אדם נקרא על שמו.

כדברי הג"פ (ס"ק מט) שמקיל בטעות בשם אבי האשה כתבו גם המהר"ם בן חביב (סי' מג), מהרש"ם (ח"ה סי' לט), גט מקושר לר"י נבון, שם אריה (סי' יד), ושו"ת אור שמח (סי' ח) שכתב שמאחר ואין צריך לכותבו, שינוי לא פוסל בו. וראיתו דבגמ' גיטין (דף פה ע"ב) כתוב: "אתקין רבא בגיטי איך פלניא בר פלניא פטרית פלניא אינתתי" ולא כתוב שם שם אביה כמו שכתוב בשם הבעל, וכן הוא בגמ' יבמות (דף קטו ע"ב). בחסד לאברהם (תאומים) מהדו"ת (סי' נה), בבית יצחק (סי' ח) ובברכת רצ"ה (סי' ע) כתבו דאף שבשינוי שם אבי המגרש יש חשש פסול מהתורה, אבל בטעות בשם אבי המתגרשת אין לפסול מהתורה, אפילו אם אין עדי מסירה לפנינו, דכל שכתוב שם הבעל ואביו הרי מוכח מתוכו דזהו המגרש לזו שהגט נמסר לידה, ואם כן פסולו הוא מדרבנן. ואין לומר שהעדים חתמי אשיקרא מאחר ועדים לאו אכולא מילתא קמסהדי, כי אם בדבר שהשטר תלוי בו, וכיון שהדבר ספק אם נפסל בשם האב, יש לדונו ככל ספק דרבנן ולקולא.

אמנם הרבה פוסקים לא הביאו חילוק זה והכשירו מטעמים אחרים. בבית יצחק (ח"ב סי' כ) כתב דלדינא רוב הפוסקים מסכימים ששינוי פוסל גם באבי האשה, והכי נקטינן.

באבני נזר (סי' קעט) תמה על הג"פ שהקיל עפ"י הראנ"ח, דהראנ"ח הקיל בלא כתב שם אבי המגרשת אך לא בשינה, ובפרט שהרא"ם ומהרח"ש החמירו. וכן בישכיל עבדי (ח"ו סי' סט) כתב דבשינה הוי מזוייף מתוכו ואין מקום לחלק.

לכאורה הדעות המכשירות עכ"פ בשינה שם אבי המתגרשת יכולות להצטרף לקולא במקרה דנן. וכך מבוא בשו"ת חת"ס (אה"ע ח"ב סי' טז) ושם אריה (סי' מה).

החשק שלמה (סי' כב) כותב שבזמן הש"ס לא כתבו את שם אבי האשה, ולכן כשגזרו על שינוי בשם אבי הבעל לא גזרו גם על שם אבי האשה. גם השואל ומשיב שהבאנו לעיל כותב (ח"א סי' סו) שבשם אבי האשה בודאי יש להקל.

בשו"ת רב פעלים (ח"ב אה"ע סי' כד) וגם השד"ח בשו"ת אור לי (סי' קכט ס"ק ג) הקלו בשינוי שם אבי האשה.

ה. הדין בדיעבד כשנשאת (ויש לה ילדים מהשני)
למהר"י בן לב (ח"ב סי' צ) הגט פסול ותצא, ובודאי כך הדין לב"ח ובית מאיר הלומדים בדעת הרא"ש שהגט בטל מהתורה.

וראה בתועפות ראם לר"א טויבש (סי' סח) שהיקל שלא תצא באופן שיש לה בנים מהשני. ובגט פשוט (ס"ק מט) כתב שבדברי הבית יוסף בתשובתו (הלכות גיטין סי' יג) פוסק כתשובת רש"י שפסול וממילא לא תצא. וכדאי הוא בעל העיטור לסמוך עליו בשעת הדחק. והביא עוד מתשובת הרא"ם (סי' סז) שפסק כהרא"ש ששינוי שם אב פוסל בגט, ושציין שחכמי עירו חלקו עליו ונתנו אותו הגט לכתחילה משום עיגון. וכתב הגט פשוט דאף הרא"ם לא חלק עליהם אלא לכתחילה, אבל אם נשאת לא תצא.

ובנפש חיה (סי' כח) הביא את הכרעת הגט פשוט, וכתב שאם יש לו בנים ממנה אף בעל נפש לא יחמיר על עצמו להוציאה בגט.

בגט מקושר לר"מ בולה, לאחר שהאריך בשיטות הפוסקים בשינה שם האב כתב שאם נשאת לא תצא, כיון שמדובר בפסול דרבנן ויש מחלוקת אם מחמירים בשינה שם האב. דהעיטור ורב צמח גאון חולקים על הרא"ש והטור וס"ל דאין צריך לכתוב שם אבות אפילו לכתחילה, ואם אין צריך לכתוב אז גם ר"י וסמ"ג והר"ן שהובאו בב"י (סי' קכח) לענין שם לידה, לפי פירוש הרא"ם והתרוה"ד ומהריב"ל ס"ל דכשר לדעת העיטור, וכל כה"ג יש לסמוך שלא תצא.

אמנם בדעת המקילים נחלקו, דלגט פשוט (ס"ק נד) נראה שאם נשאת לא תצא רק בהוחזק בשם השינוי, ולמהרח"ש (סי' ג) נראה שמיקל אף שלא הוחזק שמו ל' יום.

ו. דעת השו"ע
בשו"ע (אה"ע סימן קכט סעיף י) פסק:

"יוסף בן שמעון ששינה וכתב יוסף בן שמואל פסול. ויש מי שאומר שאם נשאת לא תצא."

דעה א' היא דעת הרא"ש ודעה ב' היא דעת רש"י בתשובה. ראה בבית יוסף.

לשון השו"ע אינה ברורה כל צרכה, שכן כידוע לשון 'פסול' כוונתו שאם נשאת לא תצא, כדאיתא ברמב"ם (הל' גירושין פרק י הלכות א-ב) ובשו"ע (אה"ע סי' קנ סעיף א). ואם כן מה ההבדל בין דעה זו לדעת ה"יש מי שאומר" שאם נשאת לא תצא. ואם כוונת השו"ע שתצא היה לו לומר שהגט בטל ולא לומר פסול.

ונאמרו בכך מספר הסברים.

ראשית, יש לדקדק עוד שבשתי הדעות שהביא השו"ע לא חילקו בין הוחזק שם השינוי ללא הוחזק שם השינוי, והרי לדעה השניה מדובר שהוחזק שם השינוי בדווקא כמבואר בב"י. אמנם הרמ"א, אכן מוסיף שלדעה ב' דווקא אם הוחזק שם השינוי אבל בלאו הכי תצא. אך אז נצטרך לומר שגם דעה א' דיברה בהוחזק ונחלקו הדעות רק בהוחזק אם תצא או לא, אבל בלא הוחזק תצא לכולי עלמא, ודבר זה אינו מבואר כלל בדברי השו"ע.

הבאר הגולה (אות צ) מבאר בדעה קמא ש'פסול' הכוונה שאינו גט. וכן כתב גם המהר"י באסן בשו"ת לחמי תודה (סי' א) בדעת הרא"ש. ולדעת הזכר יצחק (ח"א סי' כא) דעה קמא מדובר בלא הוחזק, ולדעה ב' מדובר בהוחזק שם השינוי. ואמנם קצת קשה לפרש כך בדעת הרא"ש אחרי שהב"י הביא את התרוה"ד (סי' קלח) שהרא"ש מחמיר אפילו בהוחזק, וגם שלפירוש זה אין מחלוקת בין דעה קמא לדעה ב'.

הגט פשוט (ס"ק מט) מפרש בפשטות שדעת הרא"ש שתצא היא בין בהוחזק ובין בלא הוחזק אלא שמדובר בפסול חמור ולכן תצא על אף שזה פסול מדרבנן. ודעת רש"י (דעה ב') היא דווקא בהוחזק, אבל בלא הוחזק מודה לרא"ש ותצא. בפירוש נוסף כתב הגט פשוט שבין בהוחזק ובין בלא הוחזק הגט בטל לדעת הרא"ש.

העין יצחק (אה"ע ח"ב סי' כט) מבאר שהרא"ש מדבר בלא הוחזק, ובהוחזק פשיטא שבטל.

ביאורים נוספים מחכמי המערב הובאו בדברי כבוד האב"ד.

רוב הפוסקים נקטו בדעת הרא"ש והשו"ע שאכן אין חילוק בין הוחזק בשם השינוי ללא הוחזק, והגט פסול מדרבנן, אלא שבלא הוחזק הפסול הוא חמור ותצא.

ז. קריעת ושמירת הגט בזמנינו בבית הדין
צירוף נוסף לקולא שהביאו הפוסקים במקרה של שינוי שם האבות הוא שבזמנינו קורעים ושומרים את הגט ואינו יוצא החוצה, וממילא אין חשש שהרואים יאמרו שאחר גירשה או שאין זו אשתו מחמת שינוי שמות האבות.

בבני בנימין (ח"א סי' יא) כתב דהאידנא גם להרא"ש אין חשש לעז מאחר וקורעים את הגט ונשאר ביד ביה"ד ואף אחד לא רואהו, וכל הרואים הכירו שזה האיש וזאת האשה. וכן כתבו בחידושי אנשי שם (סי' צד), זקן אהרן (ח"א סי' פט), שו"ת אור שמח (סי' ח), ויבי"א (ח"ו סי' יא). ובשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' רמו) הסכים לסברא זו, והוסיף דאף שנותנים לה מעשה בית דין אין בזה חשש, וכן הביא בשם מהר"מ בנעט דבזה"ז יש להקל בכמה חומרות שהקילו הפוסקים משום לעז. וכן כתבו העין יצחק (ח"ב סי' כט) והבית יצחק (ח"ב סי' סב). אמנם שם חשש שהמעב"ד יצא ויהיה לעז, מ"מ צירף את זה לסניף.

אמנם השער המשפט בספרו נחלת אבות (סי' כא) כתב שחז"ל אמרו שכל דבר שאסור משום לעז אסור אפילו בחדרי חדרים גם אם לא יתפרסם ואין לצרף קולא זו, וכן כתבו הטיב גיטין (אות ו ס"ק יט) ודברי חיים (מדור התשובות אות קכז).

ח. סברות נוספות להקל
יש לצרף לקולא את דברי הגר"ח ברלין בשו"ת נשמת חיים (סי' קנט) שכל שאין חשש ללעז בפועל הגט כשר, וכל חומרת הרא"ש היא שחשש ללעז היא רק במקום שהיה שם אביו האמיתי ידוע, אבל אם אין שמו ידוע אלא רק עפ"י בן המגרש או בתו המתגרשת אין בכך כל חשש לעז. והביא קולא זו ממרנא ורבנא הגר"ח מוולוז'ין במקרה שלא ידעו במקום הכתיבה שיש לו שם במקום הנתינה.

הגר"ש סלאנט המובא בבני בנימין (סי' יג), כתב שגט שניתן במקום שאין חשש שיבואו אנשים ממקומו של האב אין חשש להוצאת לעז והגט כשר.

רעק"א (מהדו"ק סי' קיח) מחלק בין אם הזוג לפנינו, שאז אנו יודעים שבעל זה מגרש אשה זו ועדי מסירה כרתי, לבין גט שליחות שהגט פסול. אך בערוך השולחן (סעיף יא) מקשה שאם כך אז גם בטעות בשם הבעל והאשה עצמם נכשיר מטעם שהעדי מסירה יודעים שזה המגרש והמתגרשת ולא ייפסל מהתורה, וזה ודאי אינו נכון כיון שכתוב בגט שם אחר אינו גט כלל, ולכן אין לסמוך על עדי מסירה. ומ"מ אם קידשה אחר צריכה גט גם מהשני.

דייני ביה"ד בחיפה הגר"ג אקסלרוד הגר"ד כהן והגרי"ש גמזו כתבו כל אחד מאמר בענין זה של שינוי השם של אבי המתגרשים, והובא בשורת הדין (כרך ה מעמוד קעט ואילך).

הגרי"ש גמזו רצה להקל ששם שכתוב בתעודת זהות נחשב כשם שהוחזק אפילו אם אינו נכון, וזאת על פי תשובת המבי"ט (ח"ב סי' נב) ששם אב שאינו נכון שכתבו אותו פעמיים בכתובה ופעם אחת בגט אחר נחשב הוחזק. גם כאן בנידון דידן נכתב שם האב שלוש פעמים במסמכים רשמיים בצורה שאינה נכונה, כמתואר לעיל בדברי האב"ד.

הגרח"ש שאנן אב"ד ת"א בספרו עיונים במשפט (סי' ז) דן במקרה של טעות באבי המתגרשת, ומסיק שאין לאסור את המתגרשת למי שחיה עמו לאחר הגט גם אם הגט פסול כיון שהיא אנוסה. בכל אופן אינו אלא ספק פסול דרבנן, ויש המכשירים בטעות בשם אבי המתגרשת באם הגט נמסר מידו לידה ואינו גט שליחות.

ט. הנפק"מ לילדים מהבעל השני
לכאורה לסוברים שהפסול הוא מדאורייתא הילדים ממזרים מהתורה, ולסוברים שהפסול הוא מדרבנן ותצא אזי הם ממזרים מדרבנן. [ראה בשו"ת אריה דבי עילאי (אה"ע ח"ב סי' כו) שדחה את כל דברי העבודת הגרשוני וכתב: "והנה נתבאר מדעת כל הראשונים והגאונים האחרונים, דאפילו בכינוי שם אבי המתגרשת דתצא והולד ממזר ודלא כתשובת עבודת הגרשוני".] אולם, מאחר ומצאנו דרוב הפוסקים ס"ל דהפסול הוא דרבנן, ויש כמה צירופים להקל וצירופים אלה מצטרפים לספק בדרבנן, יש להקל גם בנידון דידן. ראה בדרכי עם (סי' ו), דברי חיים (ח"ב סי' קכח), צמח צדק (סימנים ה וקעה), מהר"ש ענגיל (ח"ג סי' ע) ושו"ת ישכיל עבדי (ח"ו אה"ע סי' צ או ז).

ראה גם בשופריה דיעקב בדברי חכמי פאס שגם לבאר הגולה שאינו גט, אבל הילדים אסורים מדרבנן. וגם לגט מקושר (סי' נג אות ג) שכתב לדעת השו"ע שתצא מזה ומזה וכל י"ג דרכים בה, הוסיף שיש לסמוך על בעל העיטור שאם נשאת לא תצא, וכן יש לנקוט בדעת השו"ע וכפי שכתב בשו"ת בית יוסף (דיני גיטין סי' יג) שהפסול הוא מדרבנן, ודברי השו"ע עצמו אינם מוכרעים.

י. אם לבקש מהבעל הראשון לתת גט נוסף אחרי שכבר נישאה
הגט מקושר לר"מ בולה (סי' נד) כותב שאין לתת גט נוסף מהבעל הראשון עם השם הנכון מאחר וממה נפשך: לאומרים אם נשאת לא תצא אין צריך. ולאומרים תצא, לא יועיל כיון דלדבריהם צריכה לצאת, ואדרבה אם יתן גט נוסף יאמרו דהוי ספק שינה שמו ושמה כי לא הספיק להם הגט הראשון ויאמרו שהיא ספק אשת איש ויצא קול שהיא ספק מגורשת, וגם יש זילותא דבי דינא במה שלא הוציאוה מתחת בעלה.

אבל בגט פשוט, לאחר שהביא את דעת רש"י בתשובה שאין לכוף הבעל לתת גט נוסף, כתב שאין חשש שתקבל עוד גט מהראשון ותישאר תחת בעלה השני, מאחר והרמב"ם (פ"י מהל' גירושין ה"ב) כתב שגט פסול היינו מדברי סופרים, ולכתחילה לא תנשא ואם נשאת לא תצא והולד כשר, וכותבין לה גט כשר ונותנין לה והיא תחת בעלה". והביאו דבריו הטור והשו"ע (סי' קנ סעיף א). לכן אפילו אם הבעל השני לא רצה להוציאה וסמך על המכשירין, נכון הדבר שיכתוב לה הבעל הראשון גט שני בשם האב האמיתי, והובא בערוך השולחן (סימן קכט סעיף צ). וכן עשינו בבית דיננו, בפרט שכבר קיבלה גט גם מהשני.

לסיכום, מצאנו בדין זה כמה צירופים להקל:
א. לרוב הפוסקים שינוי בשם האב פסול מדרבנן, אף בלא הוחזק בשם השינוי, ולדעת העיטור ורב צמח גאון הגט כשר.
ב. גם בדעת השו"ע, לרוב הפוסקים פסול מדרבנן ובדיעבד הולד כשר.
ג. שינוי בשם אבי המגרשת קל יותר.
ד. בזמנינו גונזים את הגט ואין חשש לעז של הרא"ש.
ה. שם שכתוב בתעודת זהות נחשב כשם חתימה. וכן כתב לנו הגרנ"ש גורטלר שליט"א (במכתבו המובא בסוף פסק דין זה) שכך ענה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לשאלת הגר"ח איזירר זצ"ל. וממילא גם הסוברים שבשינוי שם אב הוי פסול דאורייתא יודו שבכה"ג הפסול הוא דרבנן.
ו. האשה אנוסה בטעות זו (ראה בתועפות ראם לר"א טויבש סי' סז) ואינו אלא ספק פסול דרבנן ובפרט שהמגרש והמגרשת היו לפני ביה"ד ואין זה גט שליחות, כדכתב הגרח"ש שאנן זצ"ל וכמבואר בפנים.
ז. אציין שחבריי לרווחא דמילתא סידרו גט ספק קרוב לו, אולם אנכי העדפתי שדיין שלישי אחר יצטרף לסידור זה.


הרב אבידן משה שפנייר – דיין
להמשך פסק הדין

---

---